שאל את הרב - תשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט''א

שאלה - 289267
לכבוד הרב שלום רב. בשלחן ערוך למדנו שהרואה מלך מברך עליו, והמגיד שיעור אמר כי יש בו משהו מקדושת מלך מלכי המלכים, זה יכול להיות?
תשובה
כן כתב רבנו יצחק אברבנאל ז"ל [דברים י"ז, ט"ו] "כי המלך בארץ הוא במקום הקדוש ברוך הוא בעולם. ולכן היה מסור אליו היכולת המוחלט להעניש גם שלא כדין כפי צורך השעה ולבטל הנימוס הכללי כמו שהש"י לצורך השעה מבטל הטבע. ועושה נפלאות גדולות לבדו ולכן היה יחיד במלכות כיחוד הקדוש ברוך הוא בעולמו. ומפני זה ארז"ל במסכת ברכות הרואה מלכי אומות העולם אומר ברוך שחלק מכבודו וכו'. והרואה מלכי ישראל אומר ברוך שחלק מכבודו ליריאיו. והנה במה שאמרו מכבודו הודו שמלכי האדמה יש אתם מכבוד הש"י ומעלתו על דרך הדמוי וההעברה. ולכן אין ראוי להמון העם שישלחו יד במלכם להסירו ממלוכה כי היה זה רב ידו לו כשולח ידו בכבוד אלהים, וכבר העיד על זה דוד המלך עליו השלום שעם שהיה משוח מלחמה לא רצה לשלוח ידו בשאול להיותו מלך ישראל ואמר (שמואל א' כ"ז) כי מי שלח ידו במשיח ה' וניקה". עד כאן דבריו.

ולפי זה השבתי לאחד מהחברים ששאל על מנהגו של מור אבי זלה"ה מדי שנה בשנה ביום הפורים בתוך הסעודה, לקחת עפרון ונייר ולרשום את שמות מנהיגי האומות השונאים ונלחמים בנו, ולמחקם ביין או שיכר, והיה שולח לזורקם בבית הכבוד. והיה נזהר ביותר לא לכתוב בכתב יהודי אלא בכתב לעז, ומאוד נזהר שלא לרשום שום מלך ממלכי אומות העולם, הגם שהיה מנהיג אומה הנלחמת בנו, ואמר לנו משום הפסוק [קהלת י, כ] גם במדעך מלך אל תקלל. ולאנשי הסוד אמר כי יש במלכותו ניצוץ של מלכות שמים מלובשת בכמה מלבושים, ושבויה בו.
וכתב בספר המקנה [קידושין ל"ב, ב] "מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול וכו'. כבר כתבנו לעיל הטעם משום דאין המלכות שלו ואינו יכול למחול כבוד מלכות שמים אשר בקרבו וכן כתב המהרש"א ז"ל. ובזה נראה דיש ליתן טעם מה שתיקנו חז"ל ברואה מלך ישראל לברך שחלק מכבודו ובמלך גוי שנתן מכבודו, משום דמלך ישראל אין המלכות שלו אלא של הקדוש ברוך הוא, והוא יש לו חלק בו. מה שאין כן במלך גוי שאין בזה כבוד להקדוש ברוך הוא, אלא לו בלבד לכך מברך שנתן. ובזה נראה דנכון הא דאמר בזבחים דף ק"ב לעולם יהא אימת מלכות עליך, דכתיב וירדו כל עבדיך אלה אלי. משמע דאפילו במלכות גויים צריך שתהא אימתו עליו, ואפילו הכי איתא [עבודה זרה י, ב] גבי אנטונינוס שמחל על כבודו וגחין קמיה דרבי, היינו משום דמלך גוי, ודאי דיכול למחול על כבודו שהכבוד שלו".

שאלה - 289266
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
בליל ברית יצחק הגישו לנו יין משובח ובירכנו עליו הגפן, והביאו גלידה, והתעורר ויכוח אם לברך על הגלידה שהכל או לא כי היא כמו שתיה?
תשובה
כתב הגאון רבי בצלאל שטרן ז"ל בשו"ת בצל החכמה [חלק ג סימן קט"ו] "ולפי מה שכתבתי, לא מיבעיא גלידה העשויה מחומרים שהם אוכלין כביצה, סוכר, תבלינים ועוד, בודאי שאין ברכת היין ושתייתה פוטרתה, שהרי אינה משקה כלל. אלא גם גלידה שחלב ומי פירות מעורבים בה, וחלב ומי פירות בודאי קודם שהוקפאו דינם כמשקין שברכת היין ושתייתו פוטרתם, מכל מקום כעת שהוקפאו ומעורבים עם שאר חומרי הגלידה, מסתבר שגם הדע"ק מודה שדינם כאוכל, וכמבואר דעת הגאון בעל התניא ועיקרי הד"ט בשם הרדב"ז שהזכרתי [בסימן קי"ד אות י"א].
אלא לאחר עלות דברי הפוסקים שמחלקים בין גלידה הנקרשת גם כשמופשרת ונראית גוש, יש לה הגדרה של מאכל ולא משקה, לבין גלידה שכאשר מופשרת נעשית כמים, ויש לה הגדרת משקה, וכמפורש בפרי מגדים [מש"ז סימן ק"צ, ג], ובשו"ת מנחת יצחק [חלק ב סימן ק"י] ומעשה נסים [עמוד ס"ה], ועוד. יש לחלק בין גלידה הנעשית גוש שנקראת כאוכל, לבין זו הנעשית משקה.
ומה גם שהמרכיבים בגלידה הם ביצים שיש פוסקים הסוברים שהיא מאכל ולא משקה, גם יש בה סוכר, מרגרינה ועוד, שמטבעם ותכונתם להקריש אם המוצר, ונמצא שהיא יותר קרובה להגדרת מאכל מאשר למשקה, ולכן כדי לצאת מידי הספק, כשיברך על היין יכווין בפירוש אין בכוונתו לפטור את הגלידה.

שאלה - 289124
שאלה - 271959
המערכת, מציגים בפניכם את הקינות שיש לאמרם מדי יום בחצות היום מהשעה 12.45 והלאה.
תשובה
תשובה
יאמר תחילה על נהרות בבל... מזמור לאסף... זכור אדוני..... הבט משמים וראה...
לאחריהם שתי קינות בעודו יושב לארץ בבכי ובדמעה על הגלות הקשה. ועל רציחת היהודים בכל הדורות ושריפתם, השם ינקום דמם.
ונזכה כולנו לראות הגאולה בקרוב.

חיברו הגאון המקובל רבנו חיים הכהן מארם צובה ז״ל וכתב אותה. ונהגו לאמרה בחצות היום בימים אלה.

"קול ברמה נשמע ביללה, קול נהי מציון המהוללה,
חישבתי ימים הייתי גברת, ביד אדוני עטרת תפארת, ועתה אני שחרחורת, טבעתי בבור ביוון מצולה.
יחידה רעיה אזי הייתי, וכבוד עליון אני נקראתי, ועתה לתחתיות ירדתי, ודודי ורעי לרום עלה.
יחד יודעי בתולותי ורעותי, בכו נא עמי כי רבות אנחותי, אין נוטה עוד אהלי ומקים יריעותי, כי דודי ממני ניסע ונגלה.
ממרום הושלכתי ברוב מגינה, שלח אש בעצמותי וירדנה, ויצאתי בגולה בדד כאלמנה, הגלה יהודה הגלת שלומים כלה.
הייתי כלה בתוך נוה אפריון, וענן יומם על מכון הר ציון, הושלכתי לחוץ כעני ואביון, בגדי לקח צר ואני אומללה.
כהני וזקני טבחו אויבי, מחזיקים בבריתי זרע אוהבי, בני היקרים ובחורי, הלכו בשבי ועוללי בגולה.
הן כל אלה אין דורש לנפשי, אמלאה החורבה ואל עמים ארים ראשי, ואויבי אמר לא תקראי עוד אישי, כי נפלתי לפני בני עוולה.
נא אב רחמן תשוב לציון, עין בעין נראה בבנין אפריון, והבית הזה יהיה עליון, ואז גאולים יפצחו צהלה".

על היכלי חיברו רבי יהודה עבאש ז"ל.

עַל הֵיכָלִי אֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה
וּלְתִפְאֶרֶת צִיּוֹן עִיר הַהֻולָּלָה
בְּכִי נַפְשִׁי עַל חָרְבַּן פַּעֲמַיִם
אֶרֶץ צְבִי צְבִי יְרוּשָׁלַיִם
וְעַל עַמָּהּ אֲשֶׁר הָלַךְ בַּגּוֹלָה
וּלְתִפְאֶרֶת צִיּוֹן עִיר הַהֻולָּלָה
בֵּית תִּפְאַרְתִּי שָׂם אוֹיֵב לְשַׁמָּה
הוֹשִׁיבַנִי בִּידֵי נְבָיוֹת וְשַׁמָּה
עַל זֹאת אֶבְכֶּה תָמִיד בְּקוֹל יְלָלָה
וּלְתִפְאֶרֶת צִיּוֹן עִיר הַהֻולָּלָה
סִפְדִי תוֹרָה כִּי חֻלְּלָה תִפְאַרְתֵּךְ
נָפַל נִזְרֵךְ מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּיתֵךְ
וּשְׂאִי קִינָה עַל אֲהֳלִיבָה וְאָהֳלָה
וּלְתִפְאֶרֶת צִיּוֹן עִיר הַהֻולָּלָה
חִזְקוּ עַמִּי מַהֵר אֶבְנֶה דְבִירְכֶם
נָקָם אֶלְבַּשׁ וְאָשִׁיב אֶת שְׁבוּתְכֶם
תּוֹךְ הֵיכָלִי אֶשְׁכּוֹן כְּבַתְּחִלָּה
כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תּוֹרָה וּתְהִלָּה

שאלה - 288900
לכבוד מורנו ורבנו שליט"א. היום זה יום האזכרה של תלמידו היקר רבי תמיר ארביב זצ"ל 10 שנים להסתלקותו בסערה השמימה. אם אפשר במחילה מכבודו כמה דברי הספד קצרים.
תשובה
צדיק וישר היה, אהב את התורה ולומדיה, שירת כל דבר שבקדושה, מסר נפשו על קיום התורה באהבה ובחיבה, כיבד תלמידי חכמים בכל כוחו גם אותם שלא הכיר, השקיע כל כוחו בגידול בניו היקרים לתורה ויראת שמים טהרה. קירב רחוקים גם מעבר לים.
איש חכם ונבון היה, אציל המידות וכליל המעלות, עבד בכל כוחו שאת השם יתברך. הוא "יסד את האתר דורש ציון", מינה את העובדים במקום, דאג לכל מחסורם, שמח מאוד בכל פעולה תורנית, הוא אשר יזם את קיום השיעורים בכל קצות הארץ, וגם נתן ידו לעזור בהוצאת הספרים שזכינו בסייעתא דשמים לכתוב ולהדפיס, כמה שמחה היתה לו בכל ספר שיצא לאור. בפרט שבנסיעות הארוכות הייתי מגלגל עמו בדברים הכתובים בראשונים והאחרונים זיע"א. התפעמתי מאישיותו העצומה, ומכח ההסתרה והענווה שהיתה מנת חלקו, סלד והתרחק מכל כבוד בעולם הזה.
מעשה היה בתלמיד חכם עצום וגדול בירושלים, אשר נודע לו כי דירתו צפופה ויש לו ילדים קטנים, חיפש ומצא לו דירה רחבה, והלה התקשה במכירת דירתו הישנה כדי לעמוד בזמני התשלומים, הלך ולוה כספים ממכרים, וקנה בעצמו את הדירה דרך איש מסתרים, ולא גילה שהוא הרוכש והמשקיע.

אלה הם מקצת דרכיו ועלילותיו של האיש היקר הלזה אשר ידעתי את הליכותיו וארחותיו מקרוב. תהא נשמתו של תמיר בן מלכה צרורה בצרור החיים והשלום אצל בורא העולמות אדון כל הנשמות.

שאלה - 288877
לכבוד הרב מוצפי שליט"א האם מותר לצאת לחופש בחוץ לארץ בבין הזמנים לבתי מלון השם יברך את הרב בכול הברכות
תשובה
עיין בשו"ת יחוה דעת חלק ה סימן נז שכתב "שנינו בספרי (פרשת ראה יב, כט, פיסקא כי יכרית), וירשת אותם וישבת בארצם, מעשה ברבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר שהיו הולכים לנציבים אצל רבי יהודה בן בתירה ללמוד ממנו תורה, והגיעו לצידון וזכרו את ארץ ישראל, זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם, וקראו המקרא הזה, וירשת אותם וישבת בארצם, אמרו שקולה ישיבת ארץ ישראל כנגד כל המצות שבתורה, חזרו ובאו להם למקומם. (ובהשגות הרמב"ן על ספר המצות להרמב"ם, במצות עשה ששכח הרב, מצוה ד', הביא לשון הספרי, וכתב: וקראו המקרא הזה, וירשתם אותה וישבתם בה, ושמרתם לעשות את כל החקים וכו', ללמדך שישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה. ע"ש). ובתוספתא (עבודה זרה פרק ה') שנינו: כל היוצא מארץ ישראל לחוץ לארץ כאילו עובד עבודה זרה, שכך נאמר בדוד, כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת השם לאמר לך עבוד אלהים אחרים. וכי מי אמר לו לדוד לך עבוד אלהים אחרים? אלא לומר לך שכל הדר בחוץ לארץ כאילו עובד עבודה זרה. וכן הוא אומר אצל יעקב אבינו, ושבתי בשלום אל בית אבי, ואחר כך והיה השם לי לאלקים".

"ובדרשות הר"ן (דרוש ד' דף יג ע"א)כתב שכל הארצות חוץ מארץ ישראל נמסרו להנהגת הכוכבים והמזלות, ולכן אמרו כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, שמצד שארצות העמים מסורות לשרי מעלה, ואי אפשר שתשתנה הנהגתם אלא על צד הפלא, וכמו שפירשו על הפסוק כי לא ישא לפשעכם, לכן הדר בחוץ לארץ מצד היותו תחת כוכב או מזל אין תפלתו נשמעת כל כך, מה שאין כן בארץ ישראל שאינה תחת ממשלת קצין שוטר ומושל, כי אם השי"ת לבדו, וכמו שנאמר, ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה. והתפלה נשמעת שם ביותר. וזה שאמר (בדברים לא) וזנה אחרי אלהי נכר הארץ, כי האלהות כולם מלבד השי"ת לבדו נכרים הם בארץ ההיא. ע"ש. (וראה עוד בפירוש הרמב"ן דברים פרק ד' פסוק טו, ובפירוש הראב"ע שם פסוק יט). ומרן החיד"א בפתח עינים (כתובות קי ע"ב) הסביר גם כן בשם המקובלים, מה שאמרו כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה וכו', כי מדינות חוץ לארץ נתונות תחת השפעת הכוכבים והמזלות ושרי אומות העולם, כי לשבעים שרים של אומות העולם נתן הקדוש ברוך הוא לכל שר אומה אחת תחת שלטונו, וגם האדמה אשר הם עליה, וכשישראל בגלות בחוץ לארץ כל התורה והמצות שעושים שם עולים למעלה באויר ארץ העמים לרשות השר השולט במקום ההוא, ומשם יעלו לנוכח פני ה', ובינתים אותו שר נהנה מהם, ולכן אין העבודה נראית לה' לבדו, לפיכך הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה וכאילו עובד עבודה זרה, מה שאין כן הדר בארץ ישראל שהיא תחת שלטון הקדוש ברוך הוא בלבד בכבודו ובעצמו, לכן הוא דומה כמי שיש לו אלוה. ע"ש. [ונראה שזהו הטעם שתיקנו חז"ל (בברכות ל ע"א), שהעומד להתפלל בחוץ לארץ צריך לכוין פניו כנגד ארץ ישראל, וכנגד ירושלים, וכנגד בית המקדש ובית קדש הקדשים. ועיין בתוספות בבא בתרא (כה ע"א), ובספר ספרי דבי רב (דף קפב סוף ע"ג). ודו"ק]. וכיוצא בזה כתב ההפלאה בכתובות (קי ע"ב), והוסיף, שמצינו כעין זה אצל אברהם אבינו כשאמר לו הקדוש ברוך הוא לעלות לארץ ישראל, ואז, ואעשך לגוי גדול, ופירשו חז"ל (פסחים קיז ע"ב) זהו שאומרים אלהי אברהם, כי רק אחר עלייתו לארץ ישראל ייחד השי"ת אלהותו עליו, שהדר בארץ ישראל כמי שיש לו אלוה וכו'. ע"ש. ועדיין צריכים אנו למודעי בפירוש המאמר כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, שתיבת דומה משמעותה שבאמת אינו כן, וכן כשאמרו כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, משמע שבאמת יש לו אלוה, וזהו היפך המכוון. ופירש ההפלאה שם, כי בודאי אין להעלות על הדעת שקבלת אלהותו יתברך אינה על ידי עשיית וקיום המצות אלא בדירת ארץ ישראל בלבד, אלא האמת היא שהמקבל עליו עול תורה ומצות הוא שיש לו אלוה, ומכל מקום הדר בארץ ישראל אף על פי שפרק מעליו עול תורה ומצות, כיון שקיבל עליו מצות יישוב ארץ ישראל, כבר הוא דומה למי שיש לו אלוה, שנאמר לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים, ואילו הדר בחוץ לארץ אפילו קיבל עליו עול תורה ומצות, ובאמת יש לו אלוה, אף על פי כן כיון שדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, שכל הארצות תחת שלטון המזלות, כמו שכתוב אשר חלק השם אלקיך אותם לכל העמים וכו'. והם מקבלים השפע מהשי"ת ומשפיעים לתושביהן, ואם כן הם ניזונים על ידי שליח וכו'. ע"ש".

ועל כל אלה תמיה הנני עליך שירא אלקים אתה, ואיך תסמוך שם בחוצה לארץ, על כשרות המאכלים, הבשר, הדגים, העופות, והתבשילים? כלי הבישול בהם בישלו נבילות וטריפות, הארנבת והשפן, הגמל והחזיר, כי טמאים המה לנו.
ומי ערב לך על הכלים, הסירים, המחבתות, הכפות, הסכינים ומזלגות, שכולם גיעולי גויים טמאים המה, אהה, מה נענה ליום הדין הקשה והנורא, אשר הוא יום נורא ואיום, יום אשר אין לו פדיום, למי ננוס לעזרה? ומי יהא לנו סיתרה? ואיך נעמוד ביום הכיפורים שיבוא עלינו ועל כל ישראל לחיים טובים ולשלום? על איזה מהם נבקש? ועל איזה מהם נתוודה? הרי כל ישראל ערבים זה לזה. וכשלו חלילה איש באחיו, איש בעוון אחיו.
ואל תאמר, רבים אוכלים שם, רבים שותים שם, דע, כי גהינם אמרו חז"ל יש בו מקום לא עלינו לכולם.
לכן חזקו ונתחזק בעד חיזוק הדת והכשרות ושלום על ישראל.

שאלה - 288738
שלום לכבוד הרב. אנחנו עקורי הצפון זה תשעה חודשים גולים נדים ומטולטלים באיזור המרכז, ואיןלנו בית, ושומעים איומים מהערבים המבקשים חלילה להכחידנו, האם היתה צרה כזו אי פעם בעם ישראל?
תשובה
רבנו מאיר ב"ר קלונימוס ז"ל כתב בספרו משך חכמה [דברים ח, י] "ויש להבין מה שאמרו [ברכות מח, ב] "הטוב והמטיב" ביבנה תקנוה על הרוגי ביתר וכו'. "הטוב והמיטיב" תקנו על קיום האומה הבודדת במועדיה להיות הולכת בגולה זה אלפיים שנה, והיא קיימת ברוחה ובהודה ותפארתה, ו"כל כלי יוצר עליה לא יצלח" (ע"פ ישעיה נד, יז).
והנה אחר החורבן חשבו כי קיומה בלתי אפשרי, ועתידה לכלות ולנדוד כהצוענים בלא תפארת אדם, כאשר ראו כי בביתר לא נושעו על ידי מלכות בן כוכבא, שגדולי עולם היו מוטעים בו. אמנם כאשר ראו כי עמד מלך חסד אחד, ונגזר עליהם קבורה, כדאמרו ירושלמי תענית, הבינו כי ישראל שה אחד בין שבעים זאבים, ובחסד ה' על ידי מלכי חסד יחליף כח ויוסיף דעת, וכאשר יהמיון גלי ים לשוטפם יבוא הרוח וישקיטם על ידי מושלי ויועצי ארץ אשר לבבם ביד ה' המלאה חסד. לכן תקנו "הטוב והמיטיב" על קיום האומה. ומקיום האומה הפלאי למדנו כי נאמנו דברי נביאינו ודברי אבותינו אשר הנחילו לנו מורשה באמונת אומן כל ההנהגה האלקית בבנין ירושלים וארץ. לכן המלכיות של הני ברכות תיקנו להזכיר ב"הטוב והמיטיב". ולכן על יין תיקנו "הטוב והמיטיב", כי זה מפלאות תמים דעים אשר אומה כזו בנימוסים כאלה, אשר אסר להם החיתון, וכמו שאמרו [איכ"ר א, כ"ט] על קרא [איכה א, ג] "גלתה יהודה" גויים אינם גולים? אלא אף על פי שגולים אין גלותם גלות. גויים שאוכלים מפתם ושותים מיינם אין גלותם גלות, אבל ישראל שאין אוכלים מפתם ואין שותים מיינם, גלותם גלות". וישראל, שאם נגע גוי ביינו אסור לו לשתות, ומדיח כוסו שלש פעמים, כמו שאמר המן. ובכל זאת הם מתקיימים בגולה, אין זה רק צדקת פזרונו בישראל. ובעל הבית יודע להפקיד כליו, ושכינה גלתה עמהם [מגילה כט, א] לסוכך עליהם בגדפין דילה, הוא כבוד השי"ת ויתעלה".

הראית לדעת שבמשך כל שנות קיומינו סבלנו נדודים והתחזקנו.

שאלה - 288512
שלום לכבוד הרב
בהיכל בית הכנסת שיש סמל מובהק של שמש וכמו כן מספר משולשים,ומעל לוחות הברית יש עין עם שמש מה הדין והאם מותר להתפלל במקום זה ?
תשובה
עיין במסכת ראש השנה כד, ב.
"תניא, לא תעשון אתי, לא תעשון כדמות שמשיי המשמשין לפני, כגון חמה ולבנה, כוכבים ומזלות". וכן הוא במסכת עבודה זרה מ"ג, ב. ובפסיקתא יתרו פרק כ, סימן ב. וכן כתבו כל הפוסקים, ובפרט כאשר הם דמיות בולטות ואפילו מעט.
ובבית הכנסת זה חמור שבעתיים, מפני ששם מתפללים, ומשתחוים לאותו כיוון ונראה חס ושלום כ....
ועיין מה שכתב באותו נושא מרן זיע"א בשו"ת יחוה דעת [חלק ג סימן סב]
"יש לאסור לתלות פרוכת שמצוייר בה אריות על ההיכל של ארון הקודש מבחוץ, וכן יש לאסור להקים צורת אריות מברונזא או שיש וכיוצא בזה מעל לארון הקודש. ורבני ישראל שליט"א נקראים לדרוש ברבים על כך, ולדבר על לב גבאי בית הכנסת בכל אתר ואתר, במתק שפתים, להסיר צורות אלו מבתי הכנסת, ולפרסם ברבים שלא יוסיפו להקדיש פרוכות כאלה לבית הכנסת, ויש לעשות הכל בחכמה ובתבונה בשלום ובמישור, ולא לגרום חס ושלום למחלוקת, כי דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב".

שאלה - 288467
לרב היקר והנכבד שלום רב, רציתי לדעת מה המנהג הנכון בהחזקת כוס היין בברכה? האם על האצבעות או בתוכם? כי צפיתי בתמונה והרב מניחה על האצבעות?
תשובה
היטבת לראות. כתב רבנו האריז"ל להניחם על ראשי האצבעות, ומקורו טהור בדברי הזוהר הקדוש. בהקדמה דף א עמוד א
"בגין לאפקא חמש עלין תקיפין דסחרין לשושנה, ואינון חמש אקרון ישועות ואינון חמש תרעין, ועל רזא דא כתיב (תהלים קט"ז) כוס ישועות אשא דא כוס של ברכה, כוס של ברכה אצטריך למהוי על חמש אצבען ולא יתיר, כגוונא דשושנה דיתבא על חמש עלין תקיפין דוגמא דחמש אצבען, ושושנה דא איהו כוס של ברכה, מאלהים תניינא עד אלהים תליתאה חמש תיבין מכאן ולהלאה אור דאתברי ואתגניז ואתכליל בברית".

וכן כתב רבנו האריז"ל בשער מאמרי רשב"י - מאמרי ספר הזוהר מהרב הגדול זלה"ה - פרשת בראשית
ודע כי סוד שמים אלו הם סוד כוס של ברכה ומחמש גבורות יצאו ולפיכך נאמר עליהם מעשה אצבעותיך כגוונא דכוס של ברכה דיתבא על חמש אצבען דאינון חמשה גבורות כדפרישית".
הרי מפורש יוצא כאן ובעוד מקומות רבים דברי הרשב"י זיע"א אור העולם, ורבנו עטרת ראשינו האר"י החי, להניח הכוס על ראשי חמש אצבעות.
וכן ראיתי מילדותי לחכמי הקבלה תורת האמת ובראשם עטרת ראשי מור אבי זלה"ה נוהגים.

שאלה - 288233
לכבוד מורנו הרב שליט"א, מה תעשה האשה שהיא בהריון ומבקשת עובר צדיק ותלמיד חכם?
תשובה
העורך, העתקתי עבורך ועבור נשות ישראל הכשרות, את תשובת הרב מלפני שנים רבות.

שאלה - 229000
לכבוד הרב,
שמעתי שבהריון האשה משפיעה על העובר שיהיה קדוש. אנא רק אם לא קשה לכבודו, ואם נכון הדבר, לומר לנו מהם הדברים שבידי האשה לעשות עוד בהריונה למען קדושת בנה?
תודה רבה!
תשובה
לא לכעוס. לא לקלל, להיות שמחים תמיד, להשתדל לשמוע דברי תורה ומוסר מפי אנשים הגונים. להסתכל על בית הכנסת, על ארון הקודש, על הספר תורה כשמוציאים אותו ופותחים אותו לציבור. להסתכל באותיות התורה נביאים וכתובים, ובכלל זה להסתכל בספר תהלים.
גם טוב להזכיר שמות אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב, משה ואהרן, יוסף פינחס דוד ושלמה. יהושע בן נון, כלב בן יפונה. שמות הנביאים שמואל, ישעיה ירמיה, יחזקאל, הושע יואל יונה מיכה חגי, עובדיה, זכריה, מלאכי, צפניה, נחום, חבקוק, עמוס.
עזרא, נחמיה, ברוך בן נריה, נתן הנביא,
השופטים, עתניאל בן קנז. אהוד בן גרא,
עלי הכהן,

שמות חכמי המשנה. שמעון הצדיק, שמעון בן שטח, יהודה בן טבאי, הלל ושמאי, יונתן בן עוזיאל, רבן יוחנן בן זכאי, רבן גמליאל, רבן שמעון בן גמליאל, רבי אליעזר הגדול, רבי עקיבא, רבי שמעון בר יוחאי, רבי אלעזר בנו, רבי שמעון בן נתנאל, רבי יהושע בן חנניה, רבי יוסי הכהן, רבי אלעזר בן עזריה, רבי אלעזר בן שמוע, רבי יהודה בן בבא, רבי יהודה בן דמא, רבי יוסי הגלילי, רבי מאיר בעל הנס, רבי אלעאי הזקן, רבי יהודה בר אלעאי, סומכוס, רבי שמעון בן אלעזר, רבי יהודה הנשיא, רבי חייא, בניו יהודה וחזקיה, רבי מנחם בר סימאי, רבי יהושע בן קרחה, רבי צדוק, רבי אלעזר המודעי, שמעון בן עזאי, שמעון בן זומא, רבי נתן, רבי נתן הבבלי, בר קפרא, רבי אלעזר הקפר, ועוד.

וכן שמות חכמי התלמוד.

שאלה - 288131
אחד פסק בספרו שאם מברך ברכות השחר וקורא ק"ש גם אליבא דהזוהר מותר לאכול בליל התענית לאחר שתעורר משנתו ועדיין לילה, כמובן שעשה תנאי לפני שישן. נשמח לדעת הרב בנידון.
תשובה
אעתיק לך דברי הזוהר הקדוש ויקהל רט"ו, ב

"פתח ואמר כתיב (ויקרא יט) לא תאכלו על הדם לא תנחשו ולא תעוננו, האי קרא אוקמוה ורזא דמלה האי מאן דאכיל בלא צלותא דיצלי (ד"א קדם דאכיל) על דמיה שקיל איהו כמנחש ומעונן, בגין דבליליא נשמתא סלקת (ואשתטחת) למחמי ברזא דיקירא עלאה כל חד וחד כמה דאתחזי ליה ואשתאר בר נש בההוא חילא לאשתתף (נ"א דאתפשט) גו דמא לאתקיימא גופא ועל דא (ס"א ועכ"ד) טעים טעמא דמותא וההוא חילא לא מתעתדא לאתערא גו ההוא חילא דנשמתא ולקבלא ליה, וכד אתער בר נש לאו איהו דכי והא אוקימנא דסטרא אחרא שליט על אתר דקיימא בלא נשמתא, כיון דאתדכי במיא, ואף על גב דאשתדל בר נש באורייתא (נ"א טעים טעמא דמותא דסטרא אחרא שליט על אתר דקיימא בלא נשמתא וכד אתער בר נש אף על גב דאשתדל באורייתא) ההיא נשמתא לא אתקיימת באתרה ולא שלטא ביה בב"נ בר חילא דדמא בלחודוי דאקרי נפש ההיא דאתפשטא בדמא תדיר והא אוקימנא, וכד יצלי בר נש צלותא דפלחנא דמאריה כדין מתיישבא חילא דדמא באתריה ואתגבר חילא דנשמתא ואתיישבא על ההוא אתר, וכדין בר נש אשתלים קמי מאריה כמה דאצטריך נפש לתתא ורזא דמלה דנשמתא לעילא,

"ועל דא מאן דצלי צלותא עד לא ייכול קאים גרמיה כמה דאצטריך וסלקא נשמתא על אתר מותבה כמה דאצטריך, ואי אכיל עד לא צלי צלותיה לאתיישבא דמא על אתריה הא איהו כמנחש ומעונן"

בגין דהא איהו ארחיה דמנחש לסלקא לסטר אחרא ולמאכא סטרא דקדושה, אמאי אקרי בר נש ההוא דאשתדל בההוא סטרא מנחש על דאשתדל בההוא נחש לאתקפא חיליה ולאתגברא ודא איהו כמאן דפלח לאלהים אחרים וכן האי פלח לההוא חילא דדמא ולא פלח ליה לקודשא בריך הוא לאתקפא סטרא דנשמתא סטרא דקדושה, מעונן דאשתדל בחובה ולא אשתדל בזכו, ואי תימא הא קיימא נ' באמצעיתא הכי הוא ודאי דהא לא יכלין לשלטאה בההוא סטרא אחרא עד דאתערבי ביה ערובא דסטר קדושה כחוטא חד דקיק, מאן (הקדמה ב ב) דבעי לקיימא שקרא יערב בה מלה דקשוט בגין דיתקיים ההוא שקרא ועל דא עון מלה דשקר הוא ובגין לקיימא ליה עאלין בה מלה דקשוט ודא איהו נ' בדא מקיימי לההוא שקר, ומאן דלא צלי צלותא לקמי קודשא בריך הוא עד לא ייכול על דמיה, כמנחש ומעונן,

שאלה - 287663
לכבוד הרב היקר שליט״א, לצערינו כמעט מדי יום נהרגים חיילים יקרים בידי המחבלים הארורים. האם ההשכבה, וכשמזכירים שמם יש לומר השם יקום דמו? וכן על הקבר? ומה התועלת בכך?
תשובה
נושא כואב ורחב זה מצריך נימוקים וראיות לרוב בספרים הקדושים המדברים בזה. ואנסה כאן בקצרה להביא מעט מהם.
בספר מעבר יבק לרבנו אהרן ברכיה דימודינה זיע״א תלמיד הרמ״ע מפאנו ז״ל שהוא ספר יסוד בעניני הנפטרים ועולמם. כתב כי דבר זה נצרך ומועיל מאוד למנוחתו. א. מפני שהוא נרצח, ב, על ידי אויב. ג, על ידי גוי. ד, כשמסר נפשו להצלת בני עמו. ואין לנפשו מרגוע למעלה משום שנלקח מכאן שלא בדרך הטבע וגם לא בזמנו ככל החיים.
כשאנחנו מזכירים את נקמת דמו ביד השם יש לנפשו מנוחה שלימה. משום שדבר זה מוזכר בתורה ... כי דם עבדיו יקום. בנביאים.... כי יום נקם בלבי. .... וניקתי דמם לא ניקתי. בכתובים ...אל נקמות השם.
והטעם מובא בזוהר הקדוש ששר האומה הרוצחת למעלה משתבח בעצמו שהוא לקח נפש בנו של השם יתברך. ולכן השם יתברך לובש בגדי נקם ונוקם ממנו את נפש ההרוג.
ויש בזה עוד מקורות רבים בזוהר ובתלמוד ובמדרשים. ולצערי לרוב חולשתו אין ידי מגעת היום להאריך בזה, בפרט שראוי להאריך עוד.
ואזכיר כאן דברי הזוהר הקדוש [משפטים ק"ז, א] "וקרא אמר ולא נמצא אתו דבר (מ"א טו ה) רק בדבר אוריה החתי, רק למעוטי קא אתי, בדבר אוריה, ולא באוריה, וקודשא בריך הוא אמר, (ש"ב יב ט) ואותו הרגת בחרב בני עמון, וכל חרב בני עמון הוה חקיק ביה חויא עקים דיוקנא דדרקון, ואיהו עבודה זרה דלהון, אמר קודשא בריך הוא, יהבת חילא לההוא שקוץ, בגין דבשעתא דקטלו בני עמון לאוריה, וסגיאין מבני ישראל עמיה, ואתגבר בההיא שעתא חרב בני עמון, כמה תוקפא אתתקף ההיא עבודה זרה שקוץ".

נמצא זה היה קשה לדוד שאוריה נהרג בידי בני עמון, והיו מתגאים נגד השם ונגד משיחו. ועיין במפרשים שם ובעוד מקומות.

שאלה - 287647
לכבוד הרב מוצפי שליט"א. אני קורא כל בוקר כמה מזמורי תהלים, לרפואת בני המשפחה וכמה קרובים הסובלים חולאים לא עלינו, אני יכול לומר פרק נוסף עבור עם ישראל?
תשובה
מחילה תן לי לעשות לך סדר בתפילות הפרטיות והכלליות. לימדו אותך ואת הציבור טעות בעבודת השם היא התפילה.
דע ידידי, כי התפילה לא נאמרת לפי מספרים, אנשים, מטרות, ונושאים. אלא תפלה נאמרת בגלל שיש למעלה מפריעים ומונעים מהשפע, הברכה, הבריאות, ההצלחה, מלרדת לעולם בגלל העוונות. וכשאנחנו היהודים בכל דור ודור, רואים שיש צרות הפרט והכלל, בעיות בריאות, שלום בית, פרנסה וכלכלה, חינוך בנים ומשמעת ועוד.
זה אינו קורה רק אצל אדם פרטי, אלא אצל רוב הציבור, יש הרבה ויש מעט, בתחומים שונים של החיים, בריאות, פרנסה, בטחון, ועוד, וזה קורה בגלל הפרת איזון בין הזכויות לבין החובות.
במצב זה אנחנו צריכים להתעורר, לתקן המעשים, לעזוב את החטאים, ורק אז להתחיל להתפלל, והתפילה צריכה להיות בכוונת הלב, לכבוד השכינה הסובלת עמנו בגלות ובצרות הפרטיות והכלליות אשר פוקדים לא עלינו את ישראל.
מכיוון שכולנו זקוקים לישועה, וכל אדם בתחום מסויים, אין להתפלל לפי סוגים ומספרים, אלף ובית, גימל ודלת, אלא כללית, וזה יעיל ביותר, והעיקר מבקשים בעבור שמו הגדול ולא רק בעבורינו, אלא בעבור כולנו כאיש אחד. וכנזכר בתלמוד ברכות בסופו [ס"ג, א] אמר רב הונא בר ברכיה משום רבי אלעזר הקפר כל המשתף שם שמים בצערו כופלים לו פרנסתו [משאלותיו], שנאמר והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך.
וכשנתפלל באופן כללי בעבור הכלל, ובפרט בעבור החיילים העומדים להגן על עם ישראל, ומוסרים נפשם להריגה בעבורינו, התפלה מקבלת חשיבות מספר אחת ראשונה לעלות, ומכריתה כל הקוצים והחוחים הסובבים את השושנה העליונה, ואין שטן ואין פגע רע, ושב ישראל ושקט ושאנן ואין מחריד.

הערה חשובה רבנו האריז"ל כתב כי העושה כן, והשפע יורד בעבור תפלתו הוא הראשון להיוושע. משום שהוא גרם שתעלה התפילה.
ולכן קדימה לעבודה.

שאלה - 287595
לכ מו'ר יצאנו ביוזמה בלי נדר לקריאת שיר השירים לפני מנחה לילדים גם יגיעו חצי שעה לפני שבת גם יקראו בקול נעים
אנא מכבוד תורתו אם יכול לעודד רוחם של תינוקות של בית רבן תודה למור
תשובה
יעלו ויצליחו, יפריחו וישגשגו.
אשריכם ילדי ישראל הבאים ראשונים לבתי הכנסת ומשכימים ומעריבים, ובזה תזכו לאריכות ימים ושנים, ברכה רווחה והצלחה בכל ימי חייכם.
כשאתם באים ביום השישי מבעוד יום, ועוזבים את הבלי העולם את המשחקים, ואת הבילויים, מתלבשים מוקדם לכבוד שבת קודש, ואומרים את שיר השירים, כל מלאכי מעלה לאלפים ולרבבות באים ומקשיבים לקולכם, נושקים את פיכם הטהור, ומעלים את קולכם אל הצדיקים אשר בגן עדן, והקדוש ברוך הוא מתענג ושמח לקולכם.
כי אין לאבינו שבשמיים שמחה במלאכים המשוררים לפניו, אלא בכם. כי אתם בשר ודם, ויש לכם את עיסוקיכם, ואתם עוזבים כל עסקיכם ומתכוננים להקדים לבית הכנסת לכבוד שבת קודש המלכה, השם יתברך בעצמו מכריז במרום את שמותיכם ומזכיר את המלאכים הקדושים לשמור אתכם, וגם את עמו ישראל, מידי אויבינו ושונאינו.

וכל העולמות דוממים ומקשיבים לקולכם, ובפרט באמירת "שיר השירים" כי הוא שבח יקר ונעים לאבינו שבשמים, וגדול ונכבד מכל השבחים, השירים, והזמירות. ובפרט הנאמר על ידכם ילדי ישראל הטהורים, הבל שאין בו חטא, וכל הצדיקים בגן עדן מברכים אתכם, ושמחים לקולכם.
חזקו ואמצו ילדי ישראל היקרים, השם ישמרכם.

שאלה - 287544
לכבוד הרב שליט"א, שמעתי רבנית... תהלים....
תשובה
אין דרכינו להגיב או להשיב מקשקושים שונים של ריקים ופוחזים המשמיעים דברי כפירה על תורה שבכתב הכוללת כל חלקי התנ"ך. אשר כולם נכתבו על ידי משה רבנו והנביאים עליהם השלום, ונכתבו מפי הגבורה.
אך כאן לא יכולתי לעבור לסדר היום ולא להגיב על דברי הבל ורעות רוח, שאם היה לנו ספר תהלים מסודר היינו יכולים לפעול כל מיני פעולות, לטוס עמו למרומים ולהגיע לכל השערים, ועוד דברי שטות ודמיון.
מי יכול או רשאי לפצות פה ולהגיב או להעביר ביקורת על ספר התהלים הקדוש שכתבו דוד מלך ישראל אשר בכל יום משבחים אותו שרפי מעלה על מעלת הספר התשבחות הנפלא שכתב, והרי כל התלמודים בבלי וירושלמי, הזוהר הקדוש והמדרשים מלאי תוכן הלכות וביאורים על כל מילה ומילה וכל אות ואות מספר התהלים.
ותבוא היום טיפשה הקוראת לעצמה רבנית ותתחיל לתאר אם היום היה ספר התהלים כך וכך היינו יכולים לעשות כך, וכי אם היו מגלים לכל אחד מאיתנו את כל מפתח הסודות והשמות, וכי היינו יכולים לפעול איזו פעולה? חלומות באספמיה, זהו ספר התנ"ך אשר התקבל משמים על ידי משה רבנו ללא כל שינוי.

שאלה - 287528
לכבוד הרב מוצפי שליט"א. האם התפילין צריכות להיות שחורות מהתורה?
תשובה
לא מהתורה, רק הרצועות הם הלכה למשה מסיני.
כתב הרמב"ם הלכות תפילין פרק ג, הלכה א.
"שמונה הלכות יש במעשה התפילין כולן הלכה למשה מסיני ולפיכך כולן מעכבות ואם שינה באחת מהן פסל, ואלו הם, שיהיו מרובעות, וכן תפירתן ברבוע, ואלכסונן ברבוע עד שיהיה להן ארבע זויות שוות, ושיהיה בעור של ראש צורת שי"ן מימין ומשמאל, ושיכרוך הפרשיות במטלית, ושיכרוך אותן בשיער מעל המטלית, ואחר כך מכניסן בבתיהן, ושיהיו תופרין אותן בגידין, ושעושין להן מעבורת מעור החפוי שתכנס בה הרצועה עד שתהא עוברת והולכת בתוך תובר שלה, ושיהיו הרצועות שחורות, ושיהיה הקשר שלהן קשר ידוע כצורת דל"ת".
ובהלכה יד כתב
"הרצועות של תפילין בין של ראש בין של יד פניהם החיצונים שחורים וזו הלכה למשה מסיני, אבל אחורי הרצועות הואיל ומבפנים הן אם היו ירוקות או לבנות כשרות, אדומות לא יעשה שמא תהפך הרצועה וגנאי הוא לו, ולא יהיה אחורי הרצועה לעולם אלא כעין הקציצה אם ירוקה ירוקין ואם לבנה לבנים, ונוי הוא לתפילין שיהיו כולן שחורות הקציצה והרצועה כולה".

שאלה - 287300
שלום הרב
אני בישיבה תיכונית לומד תורה ואני מרגיש שאיני לומד תורה מספיק בישיבה לכן אחר הצהריים החלטתי ללמוד גמרא עם חבר
האם כדי לי להתמקד בלימוד עיון או ללמוד בבקיאות
תשובה
אלה - 287276
אני בישיבה תיכונית ואני מרגיש שאיני לומד תורה מספיק
לכן אחר הצהריים אני לומד גמרא עם חבר
האם כדי לי להתמקד לימוד בעיון או לימוד בבקיאות וכשאגדל ואלך בישיבה אלמד בעיון
תשובה
שאלה - 287246 "> 287246
אני בישיבה תיכונית ואני מרגיש שאיני לומד תורה מספיק
לכן אחר הצהריים אני לומד גמרא עם חבר
האם כדי לי להתמקד לימוד בעיון או לימוד בבקיאות וכשאגדל ואלך בישיבה אלמד בעיון
תשובה
תמשיך עם החבר כיום.
שאלה - 287246 "> 287246
אני בישיבה תיכונית ואני מרגיש שאיני לומד תורה מספיק
לכן אחר הצהריים אני לומד גמרא עם חבר
האם כדי לי להתמקד לימוד בעיון או לימוד בבקיאות וכשאגדל ואלך בישיבה אלמד בעיון
תשובה
תמשיך עם החבר כיום.
שאלה - 287195
שלום הרב
אני בן 14 מעוניין ללמוד הלכה מתוך הבנה וידיעה של המקור
ולא מתוך ספר מסכם.ולא יודע מאיפה להתחילהאם כדי להתחיל טור עם בית יוסף ואיך לומדים טוראו שולחן ערוך ואך לומדים
תשובה
הסדר הוא כדלהלן. א, הסוגיא בגמרא בהבנה. ב, לימוד הבית יוסף ולסכם את השיטות השונות. ג, לימוד השלחן ערוך.

הערה, א, אתה עדיין צעיר ללמוד סדר זה. ב, לא ניתן ללמוד לבד, רק עם חברותא בעל נסיון. ג, עתה תלמד טוב כמה מסכות בהבנה עם הראשונים.
שאלה - 287158
לכבוד הרב שלום רב
האם יוכל הרב להסביר לי ללמוד הלכה
והאם ללמוד בית יוסף או שולחן ערוך
ואיך לומדים בית יוסף
תשובה
ידידי הצעיר, אתה זקוק לחברותא שילווה אותך בלימודך. אל תחפש פתרונות קסם שוא.

שאלה - 287127
אם הרב יוכל לכתוב מהי מעלת הנישואין לבן תורה אברך שלומד כל היום בכולל ולא לומד
מה האישה זוכה מזה
לפעמים שוכחים וצריך תזכורת
תשובה
אני מתפלא עלייך אשה חכמה ונבונה, תצביעי לי על אדם אחד שלומד תורה ורעב ללחם? כל גדולי ישראל השם ישמרהם החיים בדורינו ומגינים עלינו בתורתם הקדושה, האם למדו בממלכתי? רק היום מורה שם כתבה כאן באתר על התנהגות שלילית של התלמידים והתלמידות, הרי אנחנו חיים בדור הרוס ופרוץ, ומי שאינו עוסק בתורה חייו אינם חיים.

ראי והביטי כמה מאושרות הנשים שילדיהם לומדים תורה, כמה עונג ושמחה יש להם, וכל הצדיקים בגן עדן מברכים אותם יומם ולילה, אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו.
בבקשה עוד כמה משפטים אדבר מלב אל לב, הגידי נא לי, איזה אושר יש לאמהות שבגן עדן, שבניהם נעשו גדולים בתורה?
מי יכול לתאר את הגן עדן שיש לאמו ואשתו של הרב בן איש חי זיע"א, באיזה היכלות מפוארות יושבות, ובכל לילה בחצות רואות אותו ופניו מאירים ומזהירים, ומשתעשעות בו.
מי יודע באיזה היכלות שוכנות אמו ואשתו של מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל, כמה תורה ריבץ, כמה תלמידים גידל, כמה חכמים הסמיך, כמה חיבורים כתב, ובכל יום לומדים בספריו הקדושים ושפתותיו דובבות בקבר. מי יכול לתאר לנו כמה כתרים, עטרות, ומלבושים יקרים מלבישים עתה והרגע את נשמת אמו הרבנית גורג'ייה ז"ל, כל הנשים שם מקנאות בה.
מי יכול לתאר את הגן עדן של אמו של מורנו הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל, כמה תלמידים לאלפים העמיד, כמה אנשים ונשים השיב בתשובה במתק שפתיו ובעוז רוחו, דברים חוצבי להבות אש?
מי הסופר שיבוא ויתאר את הגן עדן של אמו ושל אשתו של רבנו בן ציון אבא שאול זיע"א, התלמידים שהעמיד, החכמה שהביע, היראת שמים שהשפיע, איזה גן עדן מפואר להן, איזה אושר נפל בחלקן.
ומי האיש אשר ירדה נשמתו ממעל לתאר לנו את האושר והעונג שיש עתה לאימותינו הטהורות והקדושות, לסבתי אם אבי ולסבתי אם אמי בשמיים, שאחיות היו, וגידלו את אדוני מור אבי זיע״א, החסיד והצדיק, שהיה גאון בתורה, הרביץ תורה, כל ימיו התפלל בעד עם ישראל, התענה והסתגף לרוב, והכל בסתר עליון, כמה חידושים כתב, כמה ספרים חיבר, כמה צדקות עשה. מימיו לא נהנה בפרוטה מזולתו, לא מתנות, לא הלוואות, לא מילגות, וגם לא כספי ביטוח לאומי. אשריהם ואשרי חלקם.

לעומתם מסכנות האמהות שלא הניחו בנים העוסקים בתורה, מי יודע היכן הן? מי ינוד להן וינחמם. לכן עתה הזמן, היום ההזדמנות לחזק את הילדים שלנו כאן בעולם הזה שיעסקו בתורה, שיתפללו, שישאפו להיות גדולים בתורה וביראה לטוב לנו לכל הדורות.
מתפלל שהדברים ייכנסו ללבך, ותחזיקי את הבנים בלימוד התורה.

שאלה - 287086
לכבוד הרב שליט"א. איך זה ממשלת ימין על מלא, ולא חוקה חוק נגד גיוס בני הישיבות, וכעת מתוך הליכוד מתנגדים לבני הישיבות.
תשובה
כשיש לך חברי כנסת שלא למדו מימיהם בישיבות, ואינם יודעים מה זה ערך של תורה זו התוצאה. ותראה מה קורה כמה חטופים כבר מתו, ומי יודע מי נשאר בחיים? ומה יהיה בצפון?
התקיים בנו מה שאמרו חז"ל "והגליל יחרב".

עיין במשנה מסכת סוטה פרק ט
רבי פנחס בן יאיר אומר משחרב בית המקדש בושו חברים ובני חורין וחפו ראשם ונדלדלו אנשי מעשה וגברו בעלי זרוע ובעלי לשון ואין דורש ואין מבקש ואין שואל על מי לנו להשען על אבינו שבשמים רבי אליעזר הגדול אומר מיום שחרב בית המקדש שרו חכימיא למהוי כספריא וספריא כחזנא וחזנא כעמא דארעא ועמא דארעא אזלא ודלדלה ואין מבקש על מי יש להשען על אבינו שבשמים בעקבות משיחא חוצפא יסגא ויוקר יאמיר הגפן תתן פריה והיין ביוקר והמלכות תהפך למינות ואין תוכחה בית ועד יהיה לזנות משנה מסכת סוטה פרק ט
רבי פנחס בן יאיר אומר משחרב בית המקדש בושו חברים ובני חורין וחפו ראשם ונדלדלו אנשי מעשה וגברו בעלי זרוע ובעלי לשון ואין דורש ואין מבקש ואין שואל על מי לנו להשען על אבינו שבשמים רבי אליעזר הגדול אומר מיום שחרב בית המקדש שרו חכימיא למהוי כספריא וספריא כחזנא וחזנא כעמא דארעא ועמא דארעא אזלא ודלדלה ואין מבקש על מי יש להשען על אבינו שבשמים בעקבות משיחא חוצפא יסגא ויוקר יאמיר הגפן תתן פריה והיין ביוקר והמלכות תהפך למינות ואין תוכחה בית ועד יהיה לזנות "והגליל יחרב" והגבלן ישום ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו וחכמת סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו והאמת תהא נעדרת נערים פני זקנים ילבינו זקנים יעמדו מפני קטנים (מיכה ז') בן מנוול אב בת קמה באמה כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו פני הדור כפני הכלב הבן אינו מתבייש מאביו ועל מי יש לנו להשען על אבינו שבשמים והגבלן ישום ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו וחכמת סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו והאמת תהא נעדרת נערים פני זקנים ילבינו זקנים יעמדו מפני קטנים (מיכה ז') בן מנוול אב בת קמה באמה כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו פני הדור כפני הכלב הבן אינו מתבייש מאביו ועל מי יש לנו להשען על אבינו שבשמים".
וכתה רבנו עמנואל חי ריקי ז"ל הי"ד בספרו הון עשיר מסכת סוטה פרק ט
"והגליל יחרב. מבתים, כדכתיב (ויקרא כו, לג) ועריכם יהיו חרבה. וכאשר זכני ה' לעלות לארץ ישראל פה צפת תוב"ב שהוא ארץ הגליל בשנת התע"ח, עיני ראו ולא זר איך בעונותינו הרבים כן היה, כי כלו מלא בתים חרבות".

שאלה - 286980
לכבוד הרב מוצפי שליט"א. רוצים היום לבטל תורה מבני ישראל, מה נעשה אנחנו? בצער כולנו.
תשובה
עיין בפסיקתא רבתי, פיסקא כא
"כתוב בתהלים "ארץ יראה ושקטה, אמר רבי פנחס בשם רבי יוחנן אם יראה למה שקטה ואם שקטה למה יראה, אלא אמרה הארץ, תאמר שהגיע עונתה של תחיית המתים והקב"ה תובע מידי מה שהפקיד אצלי כדכתב וגלתה הארץ את דמיה ולא תכסה עוד על הרוגיה (ישעיה כ"ו כ"א), וכיון ששמעה [אנכי מיד שקטה, בקום למשפט אלהים להושיע כל ענוי ארץ סלה (תהלים שם י') משל למלך שהיה] יוצא בקימפון חרבות מכאן וחרבות מכאן רמחים מכאן ורמחים מכאן, והיו הכל אומרים מה אם בשעה שהוא יוצא בקימפון כך כשיוצא למלחמה על אחת כמה וכמה, כך שמיעה אחת השמיע הקדוש ברוך הוא את קולו בסיני והרעיש את כל העולם כולו לכשיקום להוכיח את עולמו (כל באי עולם) וליתן שכרם של צדיקים כמה שכתב בקום למשפט אלהים להושיע כל ענוי ארץ סלה על אחת כמה וכמה, אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן למלך שהיה עומד ומכרכר על פתח פלטין שלו, [כיון שראוהו עסוק] דוכוס אומר עמי הוא עסוק (כיון שראו עסוק) איסטרטילוס אומר עמי הוא עסוק, כיון שראו אותו אוחז ביד בנו, אמרו (בו) עם בנו הוא עוסק, כך היה הקדוש ברוך הוא כשעמד ומכרכר על הר סיני שנאמר וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר (שמות כ' א'), מיכאל אומר עמי עסוק, גבריאל אומר עמי הוא עוסק, כיון שאמר אנכי אמרו עם בנו הוא עוסק ותורה הוא נותן לבניו".

אנחנו שלו, והתורה שלו, וכל העולם שלו.

שאלה - 286802
שלום לכבוד עטרת ראשינו הרב... מי שהיה בשירותים, ויצא ולא בירך עדיין אשר יצר, ואכל מיני מזונות, האם יקדים אשר יצר, או על המחיה?
תשובה
בשו"ת מהרש"ל ז"ל [סימן צ"ז] כתב מי שהתחייב בברכת אשר יצר וגם בברכת נפשות רבות, איזה מהן יקדים. והשיב כי "יראה שיקדים אשר יצר משום דקיימא לך בכל דוכתי, תדיר ואינו תדיר תדיר קודם. וברכת אשר יצר הוא תדיר, מה שאין כן בברכה אחרונה שיכול להיות כמה ימים זולתו. וכגון שלא אכל או שתה כי אם בתוך הסעודה. ועוד ברכת אשר יצר אין לה שיעור, כמו שכתב הרא"ש דכל פעם שנפתחו נקביו צריך לברך. וברכה אחרונה יש לה שיעור, לפי דעת כל המחברים. אלא שר"י היה מסתפק באיזה שיעור או בכזית או ברביעית. ואם כן ברכה שאין לה שיעור קודמת במעלה וראויה להקדים, הנראה בעיני כתבתי".
והעתיק דבריו להלכה ככתבם וכלשונם תלמידו הגאון הרב מטה משה [סימן שס"ה], וכן כתב הרב מגן אברהם [קס"ה, ג] "כתב רש"ל בתשובה [סימן צ"ז] אכל דבר שחייב לברך בנ"ר ברכה אחרונה, ושכח והטיל מים. יברך אשר יצר קודם דהיא תדירה, ועוד דאין לה שיעור כמו שכתב [ז, ד] מה שאין כן בברכה אחרונה".
והגאון היעב"ץ זלה"ה כתב במור וקציעה [סימן ז בסופו] "ראיתי כתוב בשם רש"ל מי שאכל דבר שצריך לברך ברכה אחרונה והטיל מים, שיש שתי ברכות לפניו ברכה אחרונה דהנאה ואשר יצר, איזה מהן קודם, והשיב אשר יצר קודם דתדיר. ע"כ. ולענ"ד אי משום הא לא אריא, דמאן יימר שאין זה תדיר כמו זה, אדרבה אכילה ושתיה תדירים יותר ברוב בני אדם, מעשיית צרכים.
איברא לדידי בלאו הכי שפיר פסק, משום דמיד אחר ההנאה חל עליו להודות, ואין לו להמתין ולהעביר הזמן שמרגיש בה עדיין כדכתיבנא לעיל, וברכה אחרונה אי אפשר לו להסמיכה עוד אחר שעבר זמן הנאתה, לכן בדין לאחרה. ודוק".
וכן כתב מורנו רבי חיים פלאג'י זיע"א ברוח חיים [סימן ז] דלכאורה גם האכילה היא תדירה, ואמאי הברכה אחרונה של אכילה ושתיה לא תחשב תדירה גם כן. וכתב, כי לגבי ברכה אחרונה כבר הסיח דעתו והפסיק מברכה אחרונה ומאי דהוה הוה, אבל ברכת אשר יצר דהוי סמוכה ממש יש להקדימה לברכה אחרונה. "וכל שכן אם אכל משבעת המינים שיש אומרים שטעונים ברכה אחרונה במקומם, וכמ"ש מרן השלחן ערוך [קפד, ג], א"כ כשיצא מבית הכסא ונטל ידיו, הרי חל עליו החיוב של ברכת אשר יצר מיד, ואילו ברכה אחרונה של שבעת המינים לא חלה עליו עד שילך וישב במקום שאכל. ופשוט".
ובשו"ת תורה לשמה [סימן ס"ו] כתב אפילו שברכת מעין שלש לסברת הרמב"ם, הרא"ש, והרשב"א, ורבנו יונה זיע"א, וכן דעת הבה"ג שהביאו הטור, היא מן התורה. ואשר יצר הוא מדרבנן, נראה דצריך לברך אשר יצר קודם, משום שהתחייב בה תחילה, ואין מעבירין על המצוות. ולכן יש להורות בנידון השאלה דיברך אשר יצר ברישא. ומה גם עוד דאיכא טעמא אחרינא, והוא דאיכא דסבירא להו אשר יצר הוי תדיר. והיה זה שלום".

ועיין בשו"ת יביע אומר חלק ח אורח חיים סימן כג וסיים "ומיהו פירות שברכתן האחרונה בנ"ר, יש להעדיף אשר יצר עליהם, כיון שברכת בנ"ר רשות, כמ"ש הרוקח (סימן שמב) והריטב"א (ברכות לה א). וכ"כ בס' פרדס הגדול (ס"ס עח). ע"ש. ושו"ר בשו"ת תורה לשמה (סימן סו) שכתב, שאף אם הטיל מים ואכל פירות משבעת המינים, ברכת אשר יצר קודמת, כיון שנתחייב בה תחלה, וגם מטעם תדירה. וע"ש. ואכמ"ל יותר".

שאלה - 286699
לכבוד הרב מוצפי שליט"א. נשאלתי מדוע דווקא על אכילת לחם תיקנו ברכת המזון ולא שאר מאכלים גם את הם טעימים ומשביעים?
תשובה
עיין בהקדמת הרב המקובל הבן איש חי זיע"א שכתב בספרו בן איש חי [א, מסעי אות א] "כל אכילה ושתיה המעולה יותר מצד הבירור הנעשה בה תקנו בה ברכות יותר, לכך אכילת הלחם שהיא מעולה יותר במלאכת הבירור תקנו לפניה שתי ברכות שהם על נטילת ידים והמוציא, ולאחריה חמש ברכות שהם ארבע דבהמ"ז ואחת של הכוס, ואכילה של שבעת המינין כשאוכל מיני מזונות או פירות העץ דחמשה מינין, הואיל ואינה מעולה אכילה זו כאכילת הלחם הגמור לא תקנו בה אלא ברכה אחת באחרונה אך היא מעין שלש ברכות דבהמ"ז, ואכילה של פירות דשאר אילנות או פירות האדמה ובשר ודגים וכיוצא דגריעה מאותה אכילה של שבעה המינים שנשתבחה בהם א"י לא תקנו בהם ברכה מעין שלש אלא ברכה של בורא נפשות רבות.
לכן חמשה מיני פירות שהם משבעה המינים שנשתבחה בהם א"י אם אכל מהם כזית שהוא תשעה דרהם מברך לאחריה ברכה מעין שלש שהיא של העץ ועל פרי העץ וכו' וחותם ונודה לך ה' אלהינו על הארץ ועל הפירות בא"י על הארץ ועל הפירות, וחמשה מינים אלו שגדלו בא"י עצמה בין אם אוכלם בא"י בין אם אוכלם בחו"ל חותם ונודה וכו' על הארץ ועל פירותיה בא"י על הארץ ועל פירותיה, ואם אוכל מיני מזונות שגדלו בא"י עצמה חותם על הארץ ועל מחיתה ועל כלכלתה, וכן ה"ה ביין אחר ששתה כשיעור שצריך ברכה מעין שלש על היין של חו"ל יחתום ונודה לך ה' אלהינו על הארץ ועל פרי הגפן בא"י על הארץ ועל פרי הגפן, ועל יין של ארץ ישראל יחתום ונודה וכו' על הארץ ועל פרי גפנה בא"י על הארץ ועל פרי גפנה".

שאלה - 286633
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
פרי שיש עליו ברכת שהחיינו האם מקדימים לברך שהחיינו או קודם ברכת הפרי ?
תודה רבה
תשובה
רבו הפוסקים הסוברים להקדים ברכת הפרי לברכת שהחיינו, ובראשם הגאון רבי יעקב חאגיז זיע"א [ש"פ – תל"ד] בספרו שו"ת הלכות קטנות [חלק א סימן רל"ו] "תשובה מריש הוה אמינא דעדיף טפי להקדים שהחיינו לברכת הפרי כיון דאפילו עכשיו אם ברך שהחיינו על הראייה בלבד לא הפסיד ומוטב שלא להפסיק בין ברכת הפרי לאכילה. שבתי וראה דיש להקדים ברכת הפרי כמו שמצינו בלולב וחנוכה דאנו מברכין תחלה ברכת המצוה ואח"כ שהחיינו והכי עדיף טפי דעולה לכאן ולכאן". והביאו הרב באר היטב [רכ"ה, ו] להלכה.
וכזאת מצינו בשו"ת הרדב"ז ז"ל [חלק א, סימן רצ"ז] שכתב, "ואני רגיל לברך שהחיינו בשעה שאני נהנה מהפרי, ואף על פי שהרשב"א בתשובה כתב שראוי יותר לברך בשעת הראיה, אני נוהג כסברת החולקים לפי שבשעת הנאתו יש בו שמחה יתירה, לפיכך אני כולל את ברכת שהחיינו אחר ברכת ההנאה, וכמו שמצינו בדין סוכה". וכוונת דבריו בסוכה שמברך קודם לישב בסוכה ואחר כך מברך שהחיינו.
וכן כתב בשו"ת כנה"ג [סימן ל"ה] ] גבי ברכת שהחיינו בבין המצרים, "כל שכן כשכבר בירך על הפרי דאז זקוק לאכלו דודאי יש לו לברך שהחיינו וכו' ועוד דאין זה מן הדין אלא מילי דחסידותא ואם אתה אומר דאע"פ שכבר בירך ברכת הפרי לא יברך ברכת שהחיינו אלא יאכלנו בלא ברכה שבקיה לחסידותיה ואדרבא עבירה בידו שהניח לברך ברכה שכבר נתחייב בה מפני החסידות שלא לברך שהחיינו וכו' אבל אם כבר בירך ברכת הפרי שאם אינו מברך שהחיינו עבירה היא פשיטא דיברך שהחיינו".
גם מצינו להגאון מרן החיד"א זיע"א בספריו מחזיק ברכה [כ"ב, ג] שכתב "לדעת מרן יברך להתעטף ואחר כן יברך שהחיינו, על דרך שאנחנו נוהגים באכילת פרי חדש, דמברכין ברכת הפרי ואחר כך שהחיינו. וכן כתבתי בספרי הקטן ברכי יוסף בסייעתא דשמיא, ומה שנראה מהרב בית חדש ז"ל, דמברך שהחיינו קודם, היינו משום דסבר דשהחיינו על המצווה, ולא מטעם קנין חדשים כמבואר בדבריו". וכן כתב בספרו שו"ת יוסף אומץ [סימן נו] בדברי הרב כנסת הגדולה הנזכרים כאן.
ובמעשה רב [אות כ"א] כתב שכן נהג הגר"א מווילנא ז"ל לברך ברכת הפרי קודם שהחיינו. וכן הוא בשו"ת פרי האדמה [הלכות ברכות פרק י הלכה ב], ובספר יפה ללב [חלק א, אות ה], ועוד אחרונים הנזכרים בשו"ת יחוה דעת [חלק ג סימן ט"ו], ובחזון עובדיה [ט"ו בשבט [עמוד תמ"א].
וכתב בשו"ת אבני נזר [חלק אורח חיים סימן ת"נ] "כתבו הפוסקים [סימן ת"ר] להניח פרי חדש בליל שני של ראש השנה לצאת ידי ספק. והבית יוסף כתב שהעולם נוהגין שאין מברכין בשופר ביום שני, אך בקידוש מברכין על ידי שמניח פרי חדש. ומה הועילו בפרי חדש. הא לדעת שאין מברכין בליל שני הוי ברכת זמן אפרי חדש הפסק. אלא ודאי דלא הוי הפסק. והרי על כרחך יצטרך להודות. דמה שהוא חוב רק מחמת המנהג לא הוי הפסק. שהרי ברכת הבשמים במוצאי שבת אינו אלא מנהג בעלמא כמו שכתב הטור [סימן רצ"ז] בשם רבינו אפרים. ואף על פי כן לא הוי הפסק בין ברכת היין לשתיה. רק ברשות גמור הוא, שיש לומר דהוי הפסק. ומאחר שכבר פשט המנהג בכל ישראל לומר ברכת שהחיינו על פרי חדש עד שכתבו [תקנ"א, י"ז] שאין לאכול בין המצרים פרי חדש. שוב לא הוי הפסק".
כתב הגאון בספרו אשל אברהם ז"ל [מבוטשאטש רכ"ה, ג] "אכילה. כתבתי במקום אחר אודות להקדים שהחיינו ואחר כך ברכת הפרי, היינו כשהוא תחלת ראייתו הפרי, דבכהאי גוונא נראה דמודו הגאונים בעל הלכות קטנות [חלק א סימן רלו] והבאר היטב [רכ"ה, ו] זללה"ה. ודבריהם רק כשכבר ראה הפרי, דבכהאי גוונא נראה דברכות הפירות תדיריות מברכות שהחיינו דפירות, ואולי מכל ברכות שהחיינו, ואולי אזלינן בזה בכל אחד לפי מה שתדיר אצלו. והפסק לא הוי, הגם דשהחיינו דפירות רשות, מכל מקום לא גרע מגביל לתורא, ובהנ"ל מודים כולי עלמא".
עוד מצאתי. כתבתי במקום אחר אודות ברכת שהחיינו על פרי, שיש מקום לומר לברך שהחיינו קודם ברכה דהפרי, ומכל מקום כיון דאתמר בשם הרב הלכות קטנות ז"ל [שם] לברך ברכה דהפרי תחלה אין לשנות מזה. הנה במתעטף בטלית חדש, נראה דכולי עלמא מודו דעדיף לעשות עיטוף קצת תיכף אחר ברכה דלהתעטף, ולומר שהחיינו אחר כך. כי גבי פרי אחר אכילתו לא יוכל לברך עוד כידוע, מה שאין כן בזה שיכול לברך על קניית הבגד גם אחר שכבר לבשו כמה פעמים, וכיון שכן עדיף שיסמוך הברכה דלהתעטף להעטיפה בכל מה דאפשר, ושני הברכות אתיין שפיר בזה.
שם. אכילה. מה שכתבתי במקום אחר להקדים שהחיינו לברכת הפרי, אין ראיה מקידוש ושופר ומגילה. כי שם אין השהחיינו רשות רק קבוע חוב, ואין בו שום הפסק, מה שאין כן דפירות רשות, טוב להקדים שלא יהיה הפסק".
וכן כתב הרב ערוך השולחן ז"ל [רכ"ה, ה] "והעולם נהגו לברך תחלה הברכה שעל הפירא ואח"כ שהחיינו וכן ראיתי לגדולים שכתבו כן מטעם תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ועוד טעמים [הגרי"פ ובשם הלק"ט]

שאלה - 286160
שלום לכבוד הרב
יש מנהג שאסור להתקלח אחרי חצות הלילה מפני מזיקים מהו מקור המנהג והאם הוא נכון ?
תשובה
עירבו לכם כאן שני ענינים, בתלמוד [פסחים קי"ב, ב] "שלשה דברים ציוה רבי יוסי ברבי יהודה את רבי: אל תצא יחידי בלילה, ואל תעמוד בפני הנר ערום, ואל תכנס למרחץ חדש, שמא תיפחת. ואל תעמוד בפני הנר ערום. דתניא: העומד בפני הנר ערום הוי נכפה, [חולי האפילפסיה]. לא עלינו.

והגאון מרן ז"ל בשו"ת יביע אומר [ח"ג יו"ד סימן ז] כתב "והנה באו"ח [ער"ה] בהגה, כתב הרמ"א בזה הלשון, נהגו לכסות הקטנים שלא יהיו ערומים בפני הנרות משום ביזוי מצוה. וכן כתב הרוקח. ע"כ. והאליה רבה [שם י"ד] הקשה בשם הפרישה, דהא בלאו הכי אסור לעמוד בפני הנר ערום מפני הסכנה דהוי נכפה. ותירץ הא"ר שיש לחלק דבש"ס משמע דאיירי בגדול. והכא בקטן. ע"כ. אולם בתוספת שבת שם ט"ז כתב, ואין זו קושיא, שכבר אמרו דעכשיו נשתנו הסגולות והטבעים שהיו בזמן הש"ס. וגם הכל לפי טבע הארצות וכמו שכתב המג"א קע"ג לענין אכילת בשר אחר דגים. וקא משמע לן הכא דמשום ביזוי מצוה אסור. עד כאן. ולפי זה ניחא מה שנהגו ללכת לבית המרחץ בלילה ועומדים ערומים לאור הנר. מפני שאין דבר זה נוהג בזמן הזה כגון זוגות ושיבתא שאינם מצויים בזה"ז. וכמ"ש התוס' יומא (עז:) וחולין (קז:). ועל כל פנים במקום צורך מצוה כגון לטבילה או להתרחץ לכבוד שבת אפשר לסמוך על זה".
והארים שם בדרכו בקודש לפלפל בדברי הפוסקים, וכתב למסקנא "ובצירוף כל הסברות הנ"ל שצדדנו להקל נראה לפע"ד שהרוצה להקל יש לו על מה שיסמוך. והמחמיר תע"ב".
ובשו"ת אור לציון [ח"ב פמ"ה ס"ג] חילק בין אור החשמל שמותר, לבין אור הנר שיש להימנע.
נמצא כי אין חילוק בין קודם חצות, לבין אחרי חצות לילה.

שאלה - 286099
לכב׳ הרהג שליטא. בריאות ורפו״ש. בשות הרהג עובדיה זצוקל. הרהג פלאג׳י זצוקל על שמחה ביום העצמאות. שהתירו תספורת ומוזיקה ביום שנעשה לאדם נס.באייר.ולא הבנתי אם הרב התיר?
תשובה
עיין בשו"ת יביע אומר חלק ו אורח חיים סימן מ"א, שדן בארוכה בענין, ומסקנתו השוללת שינויים בנויה על שש סיבות.
א, צריך שיהיה הנס של כדרך הטבע, ולא כדרך הטבע.
ב, הנס היה רק לחלק מכללות עם ישראל בעולם, רק בארץ ישראל.
ג, נהרגו חללים רבים מישראל במלחמה.
ד, עדיין לא יצאני מהסכנה לחלוטין, ואייבינו מתחמשם בכל סוגי הנשק.
ה, בו ביום לא התרחש נס, אלא הכריזו על הקמת מדינה, והמלחמה התחילה.
ו, "ומבחינה רוחנית, אשר ירוד ירדנו אלף מעלות אחורנית, ועדים אנו להתדרדרות מוסרית מדהימה, המתירנות גוברת וההתפרקות משתוללת בראש כל חוצות, חוסר צניעות, בגדי פריצות, ספרי פורנוגרפיה, וסרטי קולנוע מבישים, חילולי שבת בפרהסיא, פתיחת איטליזי טריפה בממדים מבהילים, ועוד כהנה וכהנה, ועל הכל שמאות אלפי ישראל, מתחנכים במוסדות חינוך לא - דתיים, ולומדים שם להתנכר לכל קדשי ישראל, ולפנות עורף לצור מחצבתם, ולהיות ככל הגוים בית ישראל, עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות בורות נשברים אשר לא יכילו המים, ונתקיימה נבואת ישעיהו: ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד, וכדרשת חז"ל בחגיגה (יד) ובעקבות משיחא חוצפא ישגא, ועמא דארעא אזלא ומדלדלא, נערים פני זקנים ילבינו וכו' (סוטה מט:), הלזה צפינו וקוינו במשך כאלפיים שנות גלותינו״.

שאלה - 285799
שלום וברכה
הרב , קראתי בשם הרב שהנותן צדקה ומתפאר בה, נענש, והרי הוא גורם שגם אחרים יתנו?
תשובה
אעתיק לך תשובת הגאון מגרמניה, שנכתבה קודם 150 שנה, בשו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר חלק א יורה דעה סימן ריט
"ראיתי באיזראעליט שמות המתנדבים ומתנותיהם הכל מפורש ומפורסם באר היטב, והייתי מצטער על זה מאד, ואמרתי בלבי מאז היה ישראל לגוי קדוש, חקרו ודרשו איך להסתיר מתנותיהם מבלי שידע המקבל ממי קיבל. ועכשיו בעוונותינו הרבים כל אחד מתפאר ומתייהר בשלו אם יראה את שמו ומתנתו מפורסמת לכל באי עולם. וכתיב בסמ"ג הביאו הב"י ביורה דעה סימן רמ"ז צריך הנותן שלא יתפאר בצדקה שנותן, ואם מתפאר לא דיו שאינו מקבל שכר על מה שנותן אלא שמענישין אותו, דתניא בפ"ק דבבא בתרא [י, ב]: נענה רבן גמליאל ואמר צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת. צדקה וחסד שאומות העולם עושין, חטא הוא להם שאין עושין אלא להתייהר וכל המתיהר נופל בגיהנם עכ"ל. ואם כן לב מי לא ידוה בראות קלקול רבים כזה שישראל הולכים בדרך האומות רחמנא ליצלן ומפרסמין את מתנותיהם, ותחת שנקוה להיגאל בקרב ימים בזכות הצדקה, אנו נותנין מקום לסטר"א לקטרג עלינו רחמנא ליצלן, וכן נראה ממה שכתוב מתן בסתר יכפה אף, מכלל שאם הוא בגלוי שיתעורר האף רחמנא ליצלן, וכן נראה ממה שכתוב הגיד לך אדם מה טוב וגו' והצנע לכת עם אלהיך".
תשובה
(א) מדברי הסמ"ג הובא בב"י יורה דעה ריש הלכות צדקה [סי' רמ"ז] כל המתפאר ומתיהר על צדקתו כמו אומות העולם נענש, אכן על ידי הפרסום אין מן הצורך כלל שמתפאר ומתיהר הנותן על זה, ואם רוצה איש להתפאר ולהתיהר הרבה צריכים לגיהנם חלילה, ויכול להראות למיודעיו הצדקה קודם שלחו להגבאי, ובאמת מי להשם להשם, ומי לעזאזל לעזאזל.
(ב) מלשון הקרא מתן בסתר יכפה אף נשמע רק דבלא מתן בסתר לא יכפה אף, אבל מנא לן שהוא נשמע ההיפוך חלילה. והנה לפי פשוטו של מקרא [עיין רלב"ג ואבן עזרא והמאירי] אין מן הצורך לפרשו על הקדוש ברוך הוא, וגם לדרשת חז"ל [סוטה ה, א. בבא בתרא ט ע"ב] עם כל זה לא נשמע ההיפך, ומי שרוצה לזכות בברכה המפורשת בקרא, יכול לצוות שלא לפרסם שמו. וגם יש להסתפק אם יכול הגבאי לקפח שכר הנודר שאין אומר לו לפרסם רק שנותן סתם מלב שלם דוגמת אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ואולי חקירה זו הוא יותר חקירה הלציית.
(ג) כל הנ"ל יש להשיב גם כן על מה שהביא קרא דוהצנע לכת וכו', ובודאי טוב הוא מאוד אבל לא נשמע ההיפוך.
(ד) מה שכתבתם כי המליצה שאם לא בדרך זה אינם נותנים כלל, אינו מספיק. דאין אחריות זו עלינו, ואדרבה היא הנותנת, דאינו צדקה לשמה וגם שנותנים יד לפושעים לאמור, כמו שאנו משנים הדין משום ההכרח, גם הם מורשים לעשות כן עד כאן לשונו הטהור. לענ"ד על הכל יש להשיב, דזה לא נוכל להכחיש כי על ידי הפרסום נתרבה מאוד הנדבות בעזרת השם יתברך, ואם יהיה בזה איסור איך הנהיגו קדמונינו לנדור בקריאת התורה סך קצוב ומפורש, ומה לי פרסום בקהלה או פרסום בעולם, אלא על כרחך משום דלא נעשה להתפאר ולהתייהר, ומה לנו אם יעלילו עלינו, בלא זה היום אומרים כך ומחר כך"..

שאלה - 285760
לכבוד הרב עטרת ראשנו שלום רב
מחילה!
מאז פרוץ המלחמה מארגנים מידי יום אמירת תהלים לילדים קטנים. כוול יום שישי.
אם אפשר כמה מילות חיזוק לקבל כוחות להמשך.
תשובה
ילדים יקרים ואהובים.
כמה שמחה יש בעולם שאתם מתכנסים מדי יום לאמירת תהלים, דבר נפלא את עושים, במצווה רבה הנכם זוכים. המילים שאתם מוציאים מפיכם מאירים ומזהירים כככובים ברקיע, ואבינו שבשמיים שמח ומשתוקק לקולכם, ומתענג לדבריכם, לכן תשתדלו מאוד להגיע מדי יום ולומר פסוקי תהלים בחשק ובאהבה.
עליכם אמרו חז"ל במסכת עבודה זרה ג, ב. מה עושה הקדוש ברוך הוא כל יום ברבע אחרון של היום? יושב ומלמד תינוקות של בית רבן תורה, שנאמר, את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים, למי יורה דעה ולמי יבין שמועה? לגמולי מחלב ולעתיקי משדים".

ורבי שמעון בר יוחאי זיע"א, כתב בזוהר חדש [בראשית י"ג, א] כשחלה רבי אליעזר הגדול נכנס רבי עקיבא לבקרו, אמר לו את הפסוק "באר מים חיים ונוזלים מן לבנון [שיר השירים ד] ועל הדא פסוקא גילה לו שיחת מלאכי השרת, שיחת כוכבים ומזלות, וידיעת חלוני חמה בעתותיו וזמניו, שיחת דקלים ועופות, שיחת הרוחות, ידיעת התקופות והעיבורים. באותה שעה בכה רבי עקיבא אמר לו על מה קא בכית? אמר לו אוי לדור שיהיו יתומים ממך. אמר לו אל תאמר כך, אלא ווי לדור שיהיו יתומים בלי אב, בלי חכם מורה, ולא תלמיד הוגה. וימים יבואו שכל הדור יהיו חצופים ועזי פנים, ותשתכח תורה ואין דורש ואין מבקש. והמתעורר לבו בתורה יהיה נבזה וחדל אישים. ווי לדרא ההוא כד ייתי ההוא דרא. אמר ליה, לית דרא ההוא מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן".
ובמסכת שבת [קי"ט, ב]"אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה: אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן".

שאלה - 285626
לכבוד הרב מוצפי שליט"א. רק רציתי למחות על השאלה והתוכחה שהאיש הוכיח את כבוד הרב לגבי הרפורמים וגם התואר"הרב לרב הראשי הגאון הרב יצחק יוסף ממש בושה
תשובה
והוא עוד לא מבין מה זה ערך של גדול בתורה. כמו מרן רבנו יצחק שליט"א בנם של קדושים, כמה ימים ושנים משקיעים בלימוד התורה, לנדד שינה מהעיניים, למנוע ארוחות סדירות מהפה, לא לצאת לחופשות, ולטיולים, גם לא להתרענן, אלא לשבת יומם ולילה באהלה של תורה, ולהיות בקי בכל הספרים, במפרשים ובדברי הראשונים והאחרונים. להעמיק ולצלול בים הגדול של התורה הקדושה, וגם לסבול חירופים וגידופים, ועוד שאת בעול הציבור בענינים קטנים וגדולים.

יש עוד רעה חולה אצל רוב הציבור ולצערינו גם הנקראים חרדים לדבר השם, שהם משווים באותה מדריגה מי שעמל בתורה ביום ובלילה ונעשה גאון בישראל, לבין מי שמזמן זעיר התחיל ללמוד סימן או שנים בשלחן ערוך, ויודע לשאת דברים דרשות או מעשיות בפני ההמון, ואצל עם הארץ שניהם שוים, ואינו מבחין ששני האישים רחוקים במדריגתם כרחוק מזרח ממערב.

ולזה כיוונו דברי התלמוד במסכת שבת קיט, ב.
"אמר רבי יצחק, לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהושוו קטן וגדול, שנאמר והיה כעם ככהן וכתיב בתריה הבוק תבוק הארץ. אמר רב עמרם בריה דרבי שמעון בר אבא אמר רבי שמעון בר אבא אמר רבי חנינא, לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה, שנאמר היו שריה כאילים לא מצאו מרעה. מה איל זה ראשו של זה בצד זנבו של זה, אף ישראל שבאותו הדור, כבשו פניהם בקרקע ולא הוכיחו זה את זה.
אמר רבי יהודה, לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה תלמידי חכמים, שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא. מאי עד לאין מרפא? אמר רב יהודה אמר רב, כל המבזה תלמידי חכמים אין לו רפואה למכתו".

שאלה - 285294
לכבוד הרב מועדים לשמחה
מהי גדר המצווה של הקבלת פני רבו ברגל האם רק להתברך
והאם יש עוד מצווה אם הולך לעוד חכמים (לא במקום לימוד)

אשמח לדעת אם השבוע יתקיימו 2 שיעורים במוסיאוף
תשובה
בשו"ת הרמ"ע מפאנו זיע"א כתב הטעם שקדושת המועדים נמסרה בידי החכמים, "ואנו צריכים לקבל פני החכמים ברגל כדי להראות ולהודות שקביעת וקדושת הרגל נמסר להחכמים".
ועיין במלבי"ם [מלכים ב' ד, כ"ג] "מדוע את הולכת אליו היום לא חודש. כי היה מנהגם ללכת אל איש האלהים בחדש ושבת, שכמו שצוה ה' על העליה ברגל ללמד שם דרכי ה' מפי הכהנים ולהמשיך עליו שפע קדושה מהשוכן בבית הנבחר, והיה מן הראוי שיעלו גם בחדש ושבת וכמו שיהיה לעתיד לבא שכתוב (ישעיה סו, כג) והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחוות, רק שבזמן הזה שהוא דבר שאי אפשר היו הולכים בחדש ושבת אצל הנביא שעליו ה' שוכן כדוגמת שישכון במקדש אל, וממנו ילמדו דרכי השם ויקבלו שפע קדושה וברכה, ובמועד היו עולים לרגל למקדש הגדול, ועל כן תפס חדש ושבת לבד.
וחז"ל (ר"ה טז ב) הוציאו מזה שחייב אדם לקבל פני רבו ברגל, כי בזמן הזה שאין מקדש יהיה קבלת פני רבו במקום עליה לרגל, והגם שבחדש ושבת אין חיוב, כיון שאין בו חיוב עליה לרגל, במועד יש חיוב בדבר. כיון שהתחייב לעלות לרגל, ומפסוק הזה למדנו שקבלת פני הרב הוא כמקבל פני שכינה במקדש".
והנודע ביהודה [מהדו"ת או"ח צ"ד] כתב על שאלת הגאון רבי ישעיה ברלין זיע"א מדוע הטור והשולחן ערוך השמיטו הלכה זו, והשיב מפני שבזמן הזה אין לנו מקדש, ולא חיוב לעלות ברגל לירושלים. וידוע שאין לעשות כבוד רבו יותר מכבוד שמים [עיין קידושין ל"ג, ב], ולכן אינו נוהג בימינו.
ויש בזה עוד אריכות ומפני קדושת המועד לא הארכתי.

שאלה - 285267
שלום לכבוד הרב מה צריכים לעשות בשביל שלום בית?
תשובה
לשתוק ולוותר, כי זה עובר.
על פי הגאון החיד"א זיע"א, לומר בדמעות תהלים פסוקי ש ל ו מ מפרק קי"ט.
(קסא) שָׂ֭רִים רְדָפ֣וּנִי חִנָּ֑ם ומדבריך וּ֝מִדְּבָרְךָ֗ פָּחַ֥ד לִבִּֽי:
(קסב) שָׂ֣שׂ אָ֭נֹכִי עַל־אִמְרָתֶ֑ךָ כְּ֝מוֹצֵ֗א שָׁלָ֥ל רָֽב:
(קסג) שֶׁ֣קֶר שָׂ֭נֵאתִי וַאֲתַעֵ֑בָה תּוֹרָתְךָ֥ אָהָֽבְתִּי:
(קסד) שֶׁ֣בַע בַּ֭יּוֹם הִלַּלְתִּ֑יךָ עַ֝֗ל מִשְׁפְּטֵ֥י צִדְקֶֽךָ:
(קסה) שָׁל֣וֹם רָ֭ב לְאֹהֲבֵ֣י תוֹרָתֶ֑ךָ וְאֵֽין־לָ֥מוֹ מִכְשֽׁוֹל:
(קסו) שִׂבַּ֣רְתִּי לִֽישׁוּעָתְךָ֣ יְקֹוָ֑ק וּֽמִצְוֹתֶ֥יךָ עָשִֽׂיתִי:
(קסז) שָֽׁמְרָ֣ה נַ֭פְשִׁי עֵדֹתֶ֑יךָ וָאֹהֲבֵ֥ם מְאֹֽד:
(קסח) שָׁמַ֣רְתִּי פִ֭קּוּדֶיךָ וְעֵדֹתֶ֑יךָ כִּ֖י כָל־דְּרָכַ֣י נֶגְדֶּֽךָ.

פט) לְעוֹלָ֥ם יְקֹוָ֑ק דְּ֝בָרְךָ֗ נִצָּ֥ב בַּשָּׁמָֽיִם:
(צ) לְדֹ֣ר וָ֭דֹר אֱמֽוּנָתֶ֑ךָ כּוֹנַ֥נְתָּ אֶ֝֗רֶץ וַֽתַּעֲמֹֽד:
(צא) לְֽ֭מִשְׁפָּטֶיךָ עָמְד֣וּ הַיּ֑וֹם כִּ֖י הַכֹּ֣ל עֲבָדֶֽיךָ:
(צב) לוּלֵ֣י ת֭וֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָ֑י אָ֝֗ז אָבַ֥דְתִּי בְעָנְיִֽי:
(צג) לְ֭עוֹלָם לֹא־אֶשְׁכַּ֣ח פִּקּוּדֶ֑יךָ כִּ֥י בָ֝֗ם חִיִּיתָֽנִי:
(צד) לְֽךָ־אֲ֭נִי הוֹשִׁיעֵ֑נִי כִּ֖י פִקּוּדֶ֣יךָ דָרָֽשְׁתִּי:
(צה) לִ֤י קִוּ֣וּ רְשָׁעִ֣ים לְאַבְּדֵ֑נִי עֵ֝דֹתֶ֗יךָ אֶתְבּוֹנָֽן:
(צו) לְֽכָל תִּ֭כְלָה רָאִ֣יתִי קֵ֑ץ רְחָבָ֖ה מִצְוָתְךָ֣ מְאֹֽד:

(מא) וִֽיבֹאֻ֣נִי חֲסָדֶ֣ךָ יְקֹוָ֑ק תְּ֝שֽׁוּעָתְךָ֗ כְּאִמְרָתֶֽךָ:
(מב) וְאֶֽעֱנֶ֣ה חֹרְפִ֣י דָבָ֑ר כִּֽי־בָ֝טַחְתִּי בִּדְבָרֶֽךָ:
(מג) וְֽאַל־תַּצֵּ֬ל מִפִּ֣י דְבַר־אֱמֶ֣ת עַד־מְאֹ֑ד כִּ֖י לְמִשְׁפָּטֶ֣ךָ יִחָֽלְתִּי:
(מד) וְאֶשְׁמְרָ֖ה תוֹרָתְךָ֥ תָמִ֗יד לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד:
(מה) וְאֶתְהַלְּכָ֥ה בָרְחָבָ֑ה כִּ֖י פִקֻּדֶ֣יךָ דָרָֽשְׁתִּי:
(מו) וַאֲדַבְּרָ֣ה בְ֭עֵדֹתֶיךָ נֶ֥גֶד מְלָכִ֗ים וְלֹ֣א אֵבֽוֹשׁ:
(מז) וְאֶשְׁתַּֽעֲשַׁ֥ע בְּמִצְוֹתֶ֗יךָ אֲשֶׁ֣ר אָהָֽבְתִּי:
(מח) וְאֶשָּֽׂא־כַפַּ֗י אֶֽל־מִ֭צְוֹתֶיךָ אֲשֶׁ֥ר אָהָ֗בְתִּי וְאָשִׂ֥יחָה בְחֻקֶּֽיךָ:

(צז) מָֽה־אָהַ֥בְתִּי תוֹרָתֶ֑ךָ כָּל־הַ֝יּ֗וֹם הִ֣יא שִׂיחָתִֽי:
(צח) מֵ֭אֹ֣יְבַי תְּחַכְּמֵ֣נִי מִצְוֹתֶ֑ךָ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם הִיא־לִֽי:
(צט) מִכָּל־מְלַמְּדַ֥י הִשְׂכַּ֑לְתִּי כִּ֥י עֵ֝דְוֹתֶ֗יךָ שִׂ֣יחָה לִֽי:
(ק) מִזְּקֵנִ֥ים אֶתְבּוֹנָ֑ן כִּ֖י פִקּוּדֶ֣יךָ נָצָֽרְתִּי:
(קא) מִכָּל־אֹ֣רַח רָ֭ע כָּלִ֣אתִי רַגְלָ֑י לְ֝מַ֗עַן אֶשְׁמֹ֥ר דְּבָרֶֽךָ:
(קב) מִמִּשְׁפָּטֶ֥יךָ לֹא־סָ֑רְתִּי כִּֽי־אַ֝תָּ֗ה הוֹרֵתָֽנִי:
(קג) מַה־נִּמְלְצ֣וּ לְ֭חִכִּי אִמְרָתֶ֗ךָ מִדְּבַ֥שׁ לְפִֽי:
(קד) מִפִּקּוּדֶ֥יךָ אֶתְבּוֹנָ֑ן עַל־כֵּ֝֗ן שָׂנֵ֤אתִי׀ כָּל־אֹ֬רַח שָֽׁקֶר:

שאלה - 285256
ברשות מו"ר שליט"א
זה הזמן והמקום להודות למו"ר על השקעה ועבודה רבה להשקות את צאן מרעיתו בתורת ה' תמימה בספרים וסידורים נפלאים, לרבות את חתנא דבי נשיאה עוד ינובון בשיבה כו'
תשובה
תודה לאבינו שבשמיים עושה שמים וארץ שזיכנו כל זה.
תודה לצוות היקר העובדים, העורכים, המגיהים, חכמי הדקדוק, המסדרים והמדפיסים, וכל העוסקים במלאכת הקודש יומם ולילה.

תודה מעומקא דליבא, לנכבדינו שר הצבא, ארי במסתרים, סבא דמשפטים, בנם של קדושים, אראלים ותרשישים, מגזע ישישים, חכם מחוכם אב בית הדין בירושלים עיר קדשינו, חתני היקר כבני הגאון המופלא, וכבוד השם מלא, איש חיל ורב פעלים כמוהר"ר עובדיה יוסף טולדאנו שליט"א יחשל"א, על מסירותו הנפלאה, בימים ובלילות, בערבי שבתות ומועדות, אשר לא חוסך שום עמל וטורח בהעתקה, בהגה, בדקדוק, בבירור ההלכה, המנהג והמסורת לאבות אבותינו הקדושים, חכמי וההלכה וחכמי הקבלה.

אשר מוציא מתחת ידיו המבורכות דברים ערבים מדוייקים ומתוקנים, בעל ראיית השכל חדה, האזנה והקשבה לכל פרט וכלל, בנגלה ובנסתר.
יבורך הוא ורעיתו, בניו ובנותיו, נכדיו וכל הנלווים אליו, יזכו לכל טוב כל ימי חייהם, ויזכה תמיד לכווין אל האמת בנחת בשלווה ובברכה עד בלי די.
כה דברי המצפה לרחמי שמיים עלינו ועל העם השוכן בציון, לגאולה האמיתית והשלימה במהרה בימינו כן יהי רצון.
ערב חג המצות התשפ"ד, הצב"י בן ציון יצ"ו בכמוהר"ר סלמן מצפי זיע"א.

שאלה - 285244
לכבוד מורנו הרב שליט"א, האם יום ערב פסח יש בו מעלה גדולה יותר משאר ערבי חגים? והאם גם הוא נקרא חג ומועד?
תשובה
בהחלט כן, זה יום טוב כנזכר במסכת פסחים.
ועיין בספרי דאגדתא על אסתר, מדרש פנים אחרים.[ד, טז]
"וכאשר אבדתי אבדתי. נענה מרדכי ואמר לאסתר הרי אמרת לגזור תענית. ואיני יכול לבטל מגילת תענית, שכתוב בהן, מן יום ראשון ניסן ועד יומין שמונה עשר קרב התמיד, דלא למספד בהון, ודלא להתענאה בהון, ואת אמרת גזור תענית, שיצומו שלשת ימים, בי"ד יום ששוחטין בו את הפסח, ובט"ו בו מועד, ובט"ז בו קרב עומר התנופה? שלחה ואמרה לו אתה זקינן של ישראל, אם אין ישראל בעולם, מה המועדות יפים? אם אין ישראל למה תורה? מוטב לבטל מצוה אחת, אולי ירחמו עלינו מן השמים, אלא עמוד וגזור התענית".
וכתב הרב הלבוש יורה דעה סימן שצט
"ובערב פסח שהוא יותר עדיף משאר ערבי ימים טובים, מפני שהיו מקריבים בו את הפסח כמו שנתבאר בהלכות פסח [סימן תס"ח, סעיף א], מותר האבל לא עלינו בכל מיד אחר חצות דהיינו מזמן שחיטת הפסח ואילך, ובתגלחת מותר אפילו קודם חצות, הואיל ואחרים הרבה נהגו איסור לגלח אחר חצות, גם הוא ינהוג איסור ויגלח קודם חצות".
וכתב הריטב"א זיע"א מה שנאמר בהגדה "אי ביום ההוא יכול מבעוד יום" שהוא יום י"ד שבו שוחטים את הפסח.

שאלה - 285050
לכבוד הרב שליטא. האם בבית כנסת ספרדי ראוי לכתחילה להעלות לתורה לוי כשאין כהן או עדיף להימנע?
תשובה
אסור לעשות כן. עיין מקרא בציון בשם מרן היביע אומר ז״ל ועיין תשובה מנומקת באתר

העורך, העתקתיו לך.

"כשאין כהן בבית הכנסת, עולה במקומו ישראל, והמנהג שעולה הגדול והחכם שבקהל, וגם אם יש לוי לא יעלה במקום כהן, ולא יעלה שני.
בתלמוד [מגילה כ"ב, א] "רב בכהני קרא, דהא רב הונא קרי בכהני. בשלמא רב הונא קרי בכהני דהא אפילו רב אמי ורב אסי, דכהני חשיבי דארעא ישראל, מיכף כייפו ליה לרב הונא. אלא רב הא איכא שמואל, דכהנא הוה ודבר עליה, שמואל נמי מיכף הוה כייף ליה לרב, ורב הוא דעבד ליה כבוד. וכי עביד ליה בפניו, שלא בפניו לא עביד ליה".
וכן איתא בתלמוד ירושלמי [מסכת ברכות פרק ה, הלכה ד] "אמר רבי חנינא שנים ישראל ואחד כהן, ממצעין את הכהן, אימתי בזמן שכולם שוין, אבל אם היה אחד מהן תלמיד חכם ממצעין את החבר. אמר רבי יהושע בן לוי, מימי לא ברכתי לפני כהן ולא הנחתי ישראל לברך לפני". מכאן למדנו כי כשאין כהן בבית הכנסת יש להדר להעלות התלמיד חכם הגדול שבקהל ראשון, וכן היה נזהר מור אבי ז"ל, שפעמים שלא היה כהן בבית הכנסת, היה מכבד את הגאון הרב סלמן חוגי עבודי ז"ל אב בית הדין בירושלים.
וכתב מרן בבית יוסף [סימן קל"ה] "אמר אביי נקטינן אם אין שם כהן וכו'. בפרק הניזקין [גיטין נ"ט, ב] ופירש רש"י נתפרדה חבילה נפסק הקשר איבד הלוי את כבודו בשביל חבילתו הנפרדת ואינו קורא כלל כך אמר מורי הזקן, ומורי רבנו יצחק בר יהודה, וכך סידר רב עמרם גאון ז"ל [בסדורו חלק א, סימן צ"ט] אבל מתלמידי מורי רבי יצחק הלוי שמעתי משמו שאין סדר לדבר להקדים לוי לישראל ומי שירצה יקדים. והרא"ש [גיטין פרק ה סימן כ] כתב פירש רש"י שלא יקרא הלוי במקומו כלל ויכול ישראל לקרות לפניו. וריצב"א היה תופס זה הפירוש עיקר. ודוקא אם הישראל חשוב ממנו, אבל אם שווים, לוי קודם. ואפילו לקרות במקום כהן, כדאמר רבי יהושע בן לוי במגילה מימי לא ברכתי לפני כהן ולא בירך ישראל לפני ורבי יהושע בן לוי לוי היה כדאמרינן בפרק כל הבשר [חולין ק"ו, ב] דרבי מיאשא בר בריה, לוי הוה, וקאמר שלא היה מניח לישראל לברך לפניו, ובשוין מיירי דומיא דלא ברכתי לפני כהן דמוקי התם בשווין עד כאן. וכן כתב שם המרדכי [סימן ת"ה] שהוא דעת ר"ת וכתבו הגהות מיימון בפרק י"ב מהלכות תפילה (אות ר) שכן היה נראה לרש"י כרבו הלוי וכתב אטו בית הכנסת שכולה לויים לא יקראו בתורה אבל הרמב"ם [פרק י"ב הלכה י"ט] כתב אין שם כהן עולה ישראל ולא יעלה אחריו לוי כלל וזהו כפירושא קמא דרש"י ולזה הסכימו תשובות הרמב"ן סימן קפ"ו וכן הסכמת הרשב"א בתשובה [חלק א, סימן רי"ד] וכתב ה"ר דוד אבודרהם [סוף עמוד קכ"ט] שכן נהגו".
וכן פסקו הרא"ש [גיטין פרק ה, הלכה כ"א], ובתוספות הרא"ש [גיטין נ"ט, ב], והמרדכי [מגילה רמז תתכ"ח].
וכתב הרמב"ם ז"ל [הלכות תפילה פרק י"ב, הלכה י"ט] "אין שם כהן עולה ישראל, ולא יעלה אחריו לוי כלל, אין שם לוי כהן שקרא ראשון חוזר וקורא הוא עצמו פעם שנייה במקום לוי, אבל לא יקרא אחריו כהן אחר שמא יאמרו הראשון פסול ולפיכך עולה כהן אחר, וכן לא יקרא לוי אחר לוי, שמא יאמרו אחד משניהם פסול". וכן הוא בלשון ראשון של רש"י ז"ל [גיטין נ"ט, ב].
ורבנו הרב שלמה לוריא ז"ל כתב בים של שלמה [גיטין פרק ה, אות כ"א] "וזה לשון הרמב"ם בפירוש המשנה, דע שזה הדבר מפורסם בכל המקומות, שיהא הכהן קורא בבית הכנסת ראשון, בין שיהא תלמיד [חכם] או עם הארץ, הנה הוא דבר שאין לו שורש בתורה כלל, ולא נזכר זה בתלמוד, ולא היה זאת הכוונה הנרמזת אליה בזאת ההלכה, ואני נפלא הפלא ופלא מערי הגלות, שנוהגין בזה אחר המנהג, היותם בריאין מחולאי המנהגות, ומדעת האחרונים ודרכיהם, ואין אצלם אלא עניינים נאותים ללשון התלמוד, ואיני יודע מאיזה מקום בא להם זה ההפסד, ואמנם צורת הענין לפי מה שבא לנו בקבלה כמו שאגיד, וזה שהכהן קודם ללוי ולישראל, לפי שנאמר [ויקרא כ"א, ח] וקדשתו כי את לחם אלהיך וגו', ובא בקבלה, בכל דבר שבקדושה, לפתוח ראשון, לברך ראשון, וליטול מנה יפה ראשון, וזהו כולו כשאין שם חכם גדול ממנו, כגון שיהיו שם כהנים לוים וישראלים, ויהיו כולם במדרגה אחת בחכמה, ולא יהיו קצתם יותר חכמים מקצתם, אז תחזור הקדמת היחוס, שכהן קודם, ואחריו לוי, ואחריו ישראל, ויתבאר לך זה הלשון בפרק אחרון דהוריות (ה"ח) באמרו בזמן שכולם שוין, אבל אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ, ממזר תלמיד חכם קודם בכל ענין, מבואר מן התלמוד, שאחד מן החכמים קרא ראשון בשבת בספר תורה, ורב אמי ורב אסי גדולים, ומן הכהנים שהיו בארץ ישראל היו מצויין שם, לפי שהיה זה חכם יותר מהם, וכך אמרו רב קרא בכהני, רצונו לומר קרא ראשון כמו הכהן, לפי שהיה יותר חכם מן הכהן, וזה אין מחלוקת בו, ומן העקרים גם כן, שהכהן כשהוא ראוי שיקרא ראשון, אם התיר לישראל שהוא כמותו, או פחות ממנו, שיעלה ויקרא, הרשות בידו, אבל אסרו חכמים מפני דרכי שלום, שיתחדש מזה המחלוקת, שמא יאמר ישראל אחר מפני מה התיר לזה שיעלה ראשון, ולא התיר לי, אחר שהדבר תלוי בו, לכך אנו אומרים שיקרא הוא בעצמו, לא שיתיר לזולתו, ולזאת הכוונה רמז בזאת ההלכה, באמרו כהן קורא ראשון, וכן ביאר בתלמודא",
ובארחות חיים [ח"א, הלכות קריאת ספר תורה אות כ"ט] הביא כמה דיעות בדבר. וזה לשונו "אין שם כהן ישראל עולה ראשון. וכתב הרמב"ם ז"ל שלא יעלה לוי אחריו כלל. ויש אומרים שיעלה, ובלבד שלא יעלה במקום כהן ולא במקום לוי, ויקרא אותו החזן בשמו ומזכיר אע"פי שהוא לוי. והרשב"א כתב בתשובת שאלה [שו"ת הרשב"א חלק א סימן תקמ"ג] דלוי שקרא רביעי אע"פי שהיה ישראל מפסיק ביניהם ואפילו אמר אע"פי שהוא לוי, אין זה מוציאו מידי פגם, דאיכא משום הנכנסים שלא שמעו כן, דאי לאו הכי אפילו לוי אחר לוי יקרא ע"כ. והר"ש ז"ל כתב דלוי קורא בכל מקום שירצה. וכן דעת הרב רבנו פרץ ז"ל שיכול לקרותו ראשון אם ירצה, והביאו ראיה מהירושלמי [מסכת ברכות ה, ד] דאמר רבי יהושע בן לוי מימי לא ברכתי לפני כהן ולא בירך ישראל לפני. וכן כתב הרב שמואל בר לוי דוד ז"ל. ושמעתי שהרב רבנו זרחיה הלוי ז"ל היה קורא לפעמים ראשון, כשלא היה שם כהן. והר"ם נשמתו עדן כתב דבמקום שאין שם כהן יש כל דבר לישראל כמו ללוי, ואמרו לפניו זה הירושלמי וענה ואמר איני מאמין שהוא בירושלמי, ואם הוא שם, זה לא היה אלא בשביל שהוא גדול מכולם". וכן כתב בספר כלבו [סימן כ].
וכן הוא בספר תשב"ץ [סימן שי"ב] לרבנו שמשון בן רבי צדוק ז"ל שכתב "שאלתי להר"ם [מרוטנבורג] ז"ל אם חובה ליתן ללוי לברך ברכת המזון במקום שאין כהן. והשיב לי לא, דבמקום שאין כהן יש דין לישראל כמו ללוי לכל דבר. ומה"ר יצחק מדור"א אומר שבירושלמי יש אמר רבי יהושע בן לוי מימי לא ברך לפני ישראל. ואומר מהר"ם ז"ל שאינו מאמין שהוא בירושלמי ואם הוא לשם שמא בשביל שהוא גדול". ועיין מה שכתב בזה בשו"ת אבן השוהם [סימן ל"ג].
ועיין במרדכי ז"ל [גיטין רמז תס"ב]. ובשו"ת יביע אומר [חלק ו, אורח חיים סימן כ"ד] שכתב "ודע עוד שעל פי המבואר בפנים, כל שיש צורך בדבר מותר להעלות לוי שלישי, רביעי, ובלבד שיאמר החזן, אף על פי שהוא לוי יעמוד וכן המנהג. והשם יתברך יאיר עיננו באור תורתו אמן".

שאלה - 285000
שלום לכבוד הרב
בעולם הבא שגוף ונשמה יחיו ביחד, האם יהיו יחסי חברה בינינו כדוגמת אדם לחבירו ואיש לאשתו או שכל אחד יהיה דבוק בהקב"ה בעבודה פרטית לבד משאר האנשים?
תודה רבה!
תשובה
אין מי שיודע מה יש שם. כתב הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה מסכת סנהדרין פרק י
"דע כי כשם שלא ישיג הסומא את הצבעים, ולא ישיג החרש את הקולות, כך לא ישיגו הגופות התענוגות הנפשיים. וכשם שאין הדג מכיר יסוד האש מפני שהוא שרוי בהפכו, כך לא יודע בעולם הזה הגשמי תענוגי העולם הרוחני, לפי שאין אצלינו כלל עונג זולת עונג הגופות בלבד והשגת החושים מן המאכל והמשתה, וכל שהוא חוץ מזה הרי הוא אצלינו בלתי מצוי ולא נכירהו ולא נשיגהו בעיון ראשון אלא אחרי חקירה מרובה. והדבר כך לפי שאנו בעולם הגופני ולא נוכל להשיג אלא תענוגיו, אבל התענוגות הנפשיים הם תמידיים בלתי נפסקים, אין בינם ובין אלו התענוגות שום יחס בשום אופן כלל ואין נכון לנו לפי התורה ולא אצל האלהיים מן הפילוסופים לומר שהמלאכים והכוכבים והגלגלים אין להם תענוג, אלא יש להם תענוג גדול מאד במה שהשכילו מן הבורא יתהדר ויתרומם, והם על ידי כך בתענוג תמידי בלתי פוסק.
ואין תענוג גופני אצלם ואינם משיגים אותו לפי שאין להם חושים כמונו שישיגו בהן מה שאנחנו משיגים. וכן אנחנו אם נזדכך ממנו מי שנזדכך והגיע לאותה המעלה אחר המות, לא ישיג את התענוגות הגופניים ולא ירצם אלא כמו שירצה המלך האדיר במלכות שיעקר ממלכותו ויחזור לשחק בכדור ברחובות, ואף על פי שכבר היה בזמן מסויים בלי ספק מעדיף את המשחק באותו הכדור על המלכות והוא בהיותו בגיל צעיר בזמן סכלותו בשני הדברים יחד, כמו שאנו מעדיפים היום התענוג הגופני על הנפשי.

ואם תתבונן בענין שני התענוגים הללו תמצא שפלות התענוג האחד ועליונות השני ואפילו בעולם הזה, שהרי אנו מוצאים רוב בני אדם ואולי כולם מטילים על נפשם וגופם עמל ויגיעה שאין למעלה מהם כדי להשיג גדולה או שיכבדוהו בני אדם, והרי תענוג זה אינו תענוג מאכל ולא משתה. וכן רבים מבני אדם מעדיף להנקם מאויבו יותר מרבים מתענוגי הגוף. והרבה מבני אדם נמנעים מן הגדול שיכול להיות בתענוגי הגוף מחשש שמא תבואהו בכך בושה או חרפה מבני אדם, או כדי להשיג שם טוב. ואם כך הוא מצבינו בעולם הזה הגשמי כל שכן בעולם הנפשי והוא העולם הבא שבו תשכיל נפשינו מן הבורא בדומה למה שמשכילים הגרמים העליונים או יותר, הרי אותו התענוג לא יתחלק ולא יתואר ואין למצוא משל להמשיל בו אותו התענוג אלא כמו שאמר הנביא מתפלא מעצמתו מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך".

שאלה - 284952
לכבוד מורנו הרב שליט"א, יש עדיין תרועות מלחמה, מה נעשה בחג הפסח המתקרב? האם לצאת מהבית?
תשובה
מיום חורבן בית מקדשינו השם יתברך מחכה לגאלינו, ככתוב בישעיה ל, י"ח.
"וְלָכֵ֞ן יְחַכֶּ֤ה יְקֹוָק֙ לַֽחֲנַנְכֶ֔ם וְלָכֵ֥ן יָר֖וּם לְרַֽחֶמְכֶ֑ם כִּֽי־אֱלֹהֵ֤י מִשְׁפָּט֙ יְקֹוָ֔ק אַשְׁרֵ֖י כָּל־ח֥וֹכֵי לֽוֹ: ס
(יט) כִּי־עַ֛ם בְּצִיּ֥וֹן יֵשֵׁ֖ב בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם בָּכ֣וֹ לֹֽא־תִבְכֶּ֗ה חָנ֤וֹן יָחְנְךָ֙ לְק֣וֹל זַעֲקֶ֔ךָ כְּשָׁמְעָת֖וֹ עָנָֽךְ:".

ובתלמוד [סנהדרין צז, ב] אמרו "וכי מאחר שאנו מחכים והוא מחכה, מי מעכב? מידת הדין מעכבת, וכי מאחר שמידת הדין מעכבת, אנו למה מחכין? לקבל שכר, שנאמר אשרי כל חוכי לו".
נמצא כי השם יתברך רוצה כל רגע לגאלינו בפרט עתה בחודש ניסן, אלא שאנחנו מתמהמהים ולא שבים בתשובה, וממשיכים בחיי היום יום, כאילו דבר לא קרה.
מיום שמחת תורה השנה, כל הפעמונים מצלצלים, קוראים ומזהירים לתקן את המעשים, וכנראה שאנחנו לא מתעוררים כהוגן.
אם נתעורר כולנו לתקן את מעשינו, את חג הפסח הזה בעוד שבוע בדיוק מהלילה, נחוג בבית המקדש.

שאלה - 284883
לכבוד הרב שלום רב,

מה הסיבה שחוששים מלאכול צלי או עוף צלוי בליל הסדר ?
אין אריאל, לא כהן, לא מזבח, איך אפשר לומר נראה כקדשים בחוץ ?
אין בעיה להסתדר בלעדיהם, אבל צריך ללמוד .
תשובה
לא ידעתי שאתה גאון יותר מגאוני התורה בכל הדורות?
אם היית מוותר על המשפט השני, ולומד את הסוגיא לעומק בלי להתחכם על גדולי ישראל, היית מבין.
אני מחבב אותך מאוד, אך שאלותיך מנוסחות כהתרסה ובאופן קנטרני בגלל חוסר ידיעה, ואי למידת הסוגיא וחומרת הדבר.
״איך אפשר לומר״ תכתוב מדוע חששו?..... או מה החשש?

לתשובת הדבר, דע, ששחיטה בחוץ, הוא איסור תורה ועובר בלאו [דברים י"ב, י"ג], כנפסק במסכת זבחים ק"ו, א. וכן פסקו הראשונים להלכה.

והבעיה בימינו היא כי יש רבים וטובים, וגם כאן באתר, הקונים בהמה ואומרים זו לפסח, ועוברים על איסור נוסף, כי באמירתם נעשה קודש. כפי שנפסק בגמרא פסחים נ"ג, א.
וכן כתבו כל הפוסקים סביב הסוגיא, והדבר נפוץ, כי היו בחו"ל שוחטים כבשים, כדי לאכול את בשרם לחג, ולא ידעו ולא הוזהרו שצריך להימנע מכך, כי גם בעלי בתים וגם נשים היו אומרים "זה לפסח" כבדרך אגב, ובזה יש איסור אחר של הקדש, ואיסור אכילתו כי נעשה קדוש, ואין לנו מזבח, וזה איסור קשה ונוסף על האיסור שהזכרת.
ואתה שלום, חג כשר ושמח.

שאלה - 284406
לרב הי"ו בליל הסדר הבן הזמין את עצמו אלינו מחו״ל שם הכיר גויה מפורסמת ורוצים לבא אלינו לסדר פסח?
תשובה
שכחתם את מקורותיכם. בני אברהם יצחק ויעקב אנחנו, לא עם בלי שם, בלי תרבות, בלי קדושה וטהרה, חס ושלום.
שכחתם דבר נוסף אנחנו בעיצומה של מלחמה על עצם קיומינו. שונאי ישראל בעיקר האירנים וגרורותיהם שסביבינו שעה שעה מתייעצים עלינו להכחידנו. בשמחת תורה היינו בסכנת קיום ממשית, רק אבות העולם משה רבנו והצדיקים בגן עדן עמדו בתפילה עלינו. כאשר האכזרים שחטו וטבחו את בנינו ובנותינו. ואם חלילה לא היו נעצרים מי יודע לאן היו מגיעים ומה עוד היו מבצעים.
ומדוע אני מזכיר זאת בשאלה חמורה זאת? הרי הדבר הכי מכעיס בשמיים הוא שיהודי הולך עם גויה טמיאה. בלעם הרשע אמר לבלק האכזר ״אלההים של אלו שונא זימה הוא״, מיד שלחו מלכי ונשיאי מדין ומואב את בנותיהם
להחטיא את בני ישראל, פרצה מגיפה, וקם פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן והציל את עם ישראל מכליה.

אנחנו בעיצומה של מלחמה נכניס שוב בנות טמיאות לבתינו בלילה קדושה זו? הרי יכול להיות בגללן תהו ובהו. חורבן נורא. סכנה לעם כולו.

ועוד גויה מפורסמת. חילול השם נורא, כל הצדיקים בגן עדן גועים בבכיה, מה קרה לנו? ההורים והסבים של המשפחה זועקים וצווחים על הבזיון הנורא אותו הם סופגים של למעלה. על צאצאים גרועים שהביאו לעולם. על בזיון נורא שנגרם לייחוסם למעלה כולם מביטים עליהם בהשתוממות.
אוי לה לאותה בושה. אוי לה לאותה כלימה.

פינחס בן אלעזר. הנני נותן לו את בריתי שלום.

שאלה - 284310
לכבוד הרב העורך שליט"א. אודה לך אם תעתיק לי תשובת הרב בספר מילה בציון על אודות מנהגי אביו לקיים מצוות מילה בבוקר.
תשובה
בתלמוד [פסחים ד, א] איתא: "כל היום כולו כשר למילה, אלא שזריזין מקדימין למצוות, שנאמר [בראשית כב, ג] "וישכם אברהם בבקר". ע"כ. וכן הוא במדרש אגדה [בראשית שם]: "וישכם אברהם בבקר" - שכל מעשה הצדיקים בבקר, ומכאן שהזריזים מקדימין למצוות". ע"כ.
ופסק הרמב"ם ז"ל [הלכות מילה פ"רק א ה"לכה ח], וזה לשונו: "אין מלין לעולם אלא ביום אחר עלות השמש, בין ביום השמיני שהוא זמנה, בין שלא בזמנה - שהוא מתשיעי והלאה, שנאמר [ויקרא יב, ג] "ביום השמיני" - ביום ולא בלילה. מל משעלה עמוד השחר, כשר. וכל היום כשר למילה, ואף-על-פי כן מצווהוה להקדים בתחילת היום, שזריזין מקדימין למצות". עכ"ל. וכן כתבו הראשונים והפוסקים כולם.
וכן כתב במנהגי מהרי"ל ז"ל [[הלכות מילה אות י, והלכות תשעה באב אות כה], וכן פסק בבית יוסף ובשלחן ערוך [יו"ד דעה סימן רסב, סעיף א], שיש להיזהר להקדים המילה ככל הניתן ביום השמיני, ואין לאחרה מחמת שום סיבה ומצווה. ובאמת לא מצינו בשום מצווה ממצוות שהתורה הזכירה בה ענין זריזות כמו בברית מילה, וממנה לומדים לכל המצוות שזריזין מקדימין, ומוכח שבמצווה זו יש חשיבות יתירה לזריזות בה. וכן כתב בערוך השלחן [רסב, ח], שבשאר המצוות אין כל-כך קפידא אם יאחר מעט הגם שגם בהם מצווה להקדימם, אולם במצוות מילה שהוא חותם ברית קודש ועל-ידה נכנס לקדושת ישראל, יש קפידא גדולה שלא לאחרה.
וסמך לזה מצאנו גם בזוהר הקדוש [לך-לך דף פ"ט, ע"א], וזה לשונו: "תא חזי, עד לא אתגזר בר נש לא אתאחיד בשמא דקודשא-בריך-הוא. כיון דאתגזר, עאל בשמיה ואתאחיד ביה [בא וראה, טרם שנימול האדם, לא נדבקנאחז בשמו של הקב"ה. כיון שנימול, נכנס בשמו ונדבק אחז בו]".". ע"כ. כלומר, כל זמן שהתינוק אינו נימול, אין בו שייכות עם ייחוד שם ה'. ומכאן דקדקו המפרשים, שיש להקפיד על הקדמת הברית בשעהרגע הראשונהן של היום השמיני, בכדי שהנימולתינוק יעלה ויתאחד בשם ה' ובקדושה, שמאחר שהגיע זמן המילה אין להמתין עוד ולהשאיר הנולד תינוק בחסרון קדושה אפילו רגע אחד.
ובספר שפתי כהן על התורה [פרשת לך-לך, עמוד נד בנדפס מחדש] כתב על כך רמז נורא, שמנין השעות מזמן הלידה עד הגיע היום השמיני הוא מאה שישים ושמונה שעות, ובתוספת השעות של ליל המילה, עולים יחד מאה ושמונים שעות. זו הסיבהה לכך שיצחק אבינו שהיה הנימול הראשון ביום השמיני חי מאה ושמונים שנה בדיוק, כנגד אותם מאה ושמונים שעות שעברו עליו מזמן לידתו עד עת המילה, שאברהם אבינו לא השתהה ביום השמיני אפילו שעה אחת, אלא מיד שהאיר היום ערך בבנו יצחק את ברית המילה. עכ"ד. וכן כתב הגאון החיד"א ז"ל בספר נחל קדומים [תזריע, וביום השמיני] בשם ספר קדמון כתב יד, והביאם הרב זכר דוד [מאמר א פרק ס"ד]. וכן כתב מור אבי ז"ל בדרשתו על ענין המילה, וכתב שהוא גימטריא שמות הוי"ה במילוי [יוד קי ויו קי, יוד קי ואו קי, יוד קא ואו קא] ע"ב ס"ג מ"ה שעולים גימטריא ק"פ. והם ק"פ שעות שעברו מלידתו. ולכן יש למולו מיד בסיום תפילת שחרית.
והנה, רבים מסתפקים בהלכה זו של זריזים מקדימים למצוות לענין מצוות מילה, שבכמה מקומות בתלמוד מצינו שישנה מעלה גדולה ונכבדה לעשות את המצוות ברוב עם, משום "ברָב עם הדרת מלך" [משלי יד, כח], ואם-כן אפוא יש לברר מה עדיף לקיים במצוות מילה, האם מעלת "זריזים מקדימים" עדיף, ויערכו את הברית בהשכמה הגם שלא יהיו בה אלא מעט משתתפים, או שיש להמתין ולאחר את הברית ולקיימו במנין שיש בו רוב עם בבית-הכנסת.
ומצינו להגאון החיד"א ז"ל בספרו ברכי יוסף [או"ח חיים סימן א, ז] שעמד על כך, וכתב וזה לשונו: "אין ספק דדבר גדול הוא להזדרז במצוות, וכגון דא מצווה רבה של עשרה ראשונים ראויה היא לבני החבורה, כי ברבים היו, ועבדו להון זרזי'ן לפני בא יום, והרי אמרו במסכת ראש-השנה [דף לב, ב], אמתניתין דקתני השני מתקיע והראשון מקרא את ההלל, מאי שנא שני מתקיע? משום "ברָב עם הדרת מלך" [משלי יד, כח]. אי הכי, הלל נמי נימא שני משום ד"ברָב עם הדרת מלך"? אלא מאי שנא הלל בראשון, משום דזריזין מקדימין למצוות, תקיעה נמי נעביד בראשון, משום זריזין מקדימין למצוות וכו'? אמר רבי יוחנן, בשעת גזירת המלכות שנו. ע"כ. אלמא דאי לאו דמשנתינו בשעת הגזירה, תקיעה נמי עבדינן בראשון, ואתי טעם דמקדימין למצוות ודחי לטעם "ברָב עם הדרת מלך". הראת לדעת, דמתקף תקיפא טעמא דזריזין מקדימין". ע"כ. וחזר ושנה דבריו בספרו מחזיק ברכה [אורח חיים רכט, ז]. וכן הביאו ראיה זו בחתם סופר [ראש-השנה לב, ב], ובשדי חמד [כללים מערכת פ כלל לט].
על-פי-זה, אין לממתינים שיבואו קהל רב להשתתף בברית על מה שיסמוכו, אלא יש להקדים את המילה בהשכמה גם ללא השתתפות קהל רב. וכן דעת רוב הפוסקים, שכל שאין ההידור בגוף המצוה, אין לאחר את המצוה. וכן כתבו בחיי אדם [כלל סח אות ו], ובשו"ת לב חיים [חלק ב סימן קכז].
עוד מצינו לרבנו המאירי ז"ל [בית הבחירה הוריות י, ב], שכתב בחשיבות הזריזות וההקדמה בקיום המצוות, וזה לשונו: "לעולם יהא אדם מסלסל עצמו במידות, ולא יהא פורק עול בענייניהם, אפילו בדברים שאין מצווה או עבירה תלויה בהם, שכל אדם מסלסל עצמו באיזה מידה, מקומו מושכר לו וכו'. וכל שכן כשתבוא דבר מצווה לידו, שיהא מכלל זריזים מקדימים למצוות ולא יתאחר בעשיית מצוה, שאין זה אלא דרך מי שאינו עושה המצוה דרך כוונה מעולה, אלא כמי שעושה אותה דרך פירוק עול ומצוה מלומדה". ע"כ.
ועוד כתב [יומא כח, ב]: "כל היום כשר למילה, שנאמר [ויקרא יב, ג] "וביום השמיני" וכו', ומכל מקום ראוי לזריזים להקדים בה בשחרית שלא יראה כמתרשל בה מצד חמלתו על הבן, ולאחוז בדרכי האבות, שנאמר עליהם בכיוצא בה [בראשית כב, ג] "וישכם אברהם בבוקר". ע"כ. ועיין בחידושי חתם סופר [שבת קלד, ב ד"ה וראיתי] שכתב, כי הטעם שמשה רבנו עליו השלום התעצל מלמול את בנו, הוא משום שרצה למול בברזל שיש בזה מצווה מן המובחר, וידע שאם ימול בברזל יצטרך להמתין שלושה ימים מפני הסכנה, ולמול בצור דליכא סכנה לא רצה, משום שאינה מצוה מן המובחר. וכשנסתכן על-ידי המלאך שרצה להמיתו, הבינה ציפורה שעדיף טפי למהר המצוה על-ידי צור, הגם שאינו מן המובחר, מלאחרה ולקיימה מן המובחר בברזל. ע"כ.
ובספר חיי אדם [כלל סח, ו] כתב: אין מעבירין על המצוות. רצונו לומר, מצוה שתבוא לידו תחילה יעשנה, ולא יניחנה מפני שרוצה להקדים אחרת וכו', והוא איסור מן התורה, שנאמר [שמות יב, יז] "ושמרתם את המצות", קרינן ביה: שלא תחמץ ותיישן המצוות. וכן שכן שאסור להחמיצה ולעשותה אחר-כך. ע"כ.
והנה, מדברי התוספות [שבת קל, א ד"ה רבי אליעזר] משמע, דהזריזות היא אפילו ברגעים אחדים, דכמה שימהר יותר, כך תהיה המצווה מהודרת יותר. שכן כתבו התוספות, שרבי אליעזר התיר להביא את האיזמל בשבת דרך רשות הרבים שהוא מדאורייתא, כדי למהר המצוה, והגם שיכול להביא התינוק עצמו אל מקום הסכין שאיסור טלטולו רק מדרבנן, כיון שהחי נושא את עצמו. ובתוספות הרא"ש [שם קל, ב ד"ה שלא] הוסיף, שכיון שהמצוה תתאחר, נחשב הדבר כמו שאי אפשר לקיים את המצוה בלא לחלל שבת, כיון שיש בזריזות משום חיבוב מצוה.
ובשו"ת הרד"ך לרבנו דוד הכהן ז"ל [בית ב חדר ה] כתב, דזריזין מקדימין אינו רק מצווה מן המובחר, אלא חיוב גמור מהתורה. ועל-פי דבריו כתב בגליוני הש"ס [פסחים ד, א], דאם מתעכב מקיום המצוה, הרי זה כמבטל מצוה. וכן דעת הגאון רבי שלמה קלוגר ז"ל בספר החיים [על המגן אברהם סימן תרד, א]. וכן כתבו החיי אדם [כלל סח אות ו], והשדי חמד [מערכת יוה"כם-הכיפורים סימן א, אות יד]. וכן משמע משו"ת התשב"ץ [חלק ג סימן ח]. ועיין בספר חזון איש [יורה דעה קנג, ה], דבכל רגע שמתעכב ללא סיבה, יתכן שעובר על מצות עשה. אמנם בשו"ת שבות יעקב [חלק א סימן ל] כתב, שהוא מדין הש"ס, ויש לו סמך מן התורה מאברהם אבינו, וכן כתבו בטורי אבן [ר"האש-השנה יד, ב], ובשו"ת בנין שלמה [חלק ב סימן יג], דהוא מדרבנן.
ובשדי חמד [כללים, מערכת א, אות שכא] הביא דברי שו"ת מקור חיים לגאון רבי שלמה הכהן מוילנא ז"ל [סימן ג], שכתב שדין זריזין אינו חיוב אלא הנהגה טובה. והעיר על דבריו. אמנם עיין בגליוני הש"ס [שם] שכתב, שהגם שענין הזריזות בקיום המצוות לא נזכר בתורה בדרך ציווי, אלא כסיפור דברים בעלמא מהנהגת אברהם אבינו עליו השלום בזריזותו לקיום מצוות המילה, מכל מקום עצם הזכרת מעשה זה מוכיח על מעלת הקדמת הברית לשעה הראשונה ביום השמיני, ואין לאחרה. וכן פסק בשו"ת יביע אומר [יו"ד ח"ב סימן יח] לאחר שהאריך בדברי הפוסקים בזה, כתב "זאת תורת העולה שאין להשהות מצוות מילה לאחר ה' שעות מן היום, שנראה שמצוות מילה בזויה עליו חס ושלום. וכמו שכתב האור זרוע. ואפילו כוונתו להשהותה לאחר חצות היום בכדי שירבו הנוכחים שם לקיים ברוב עם הדרת מלך, אעפ"כ זריזין מקדימין למצוות עדיף טפי מהא דברב עם הדרת מלך". עכ"ד.
על-כן להלכה ולמעשה, אין לאחר בשום פנים את הברית עבור ריבוי המשתתפים, שענין הזריזות לקיום המצוה גובר על מעלת "ברָב עם הדרת מלך". ורק בשעת הדחק, כגון שרוצה שאחד מהגדולים אשר בארץ ישמש כבסנדק ואינו רוצה לבטלו מלימוד התורה, רשאי להמתין עבורו כמה שעות, וזה לעומת זה עשה האלוהים, שעל-ידי ההתחזקות בלימוד התורה ומניעת ביטולה, יהיה הדבר לזכות עבור התינוק שיינצל מהסטרא אחרא, אבל בסתמא אין להמתין אפילו עבור כבוד אנשים חשובים ויראים.
ומור אבי זלה"ה היה מקפיד ומחמיר בכך מאוד. ושמענו מפיו פעמים רבות, שאנו רואים בדור האחרון שיש הילדים חסרי בושה ודרך ארץ יותר, וכמעט שאין בהם מידת הבושה, שלא כמו ילדי הדורות הקודמים, והוא מחמת ענין זה, שמאחרים למול ביום השמיני, וידוע שבכל המצוות כולן כאשר הגיע זמן המצווה והאדם אינו מקיימן, נותן בכך כוח לסטרא אחרא, [נהר שלום להרש"ש זיע"א, דל"ה ע"א שעל ידי ספירת העומר בכל לילה מיד, מסלקים אחיזת החי' מהעולמות] וכל שכן במצוות מילה, שכל זמן שהערלה מצויה עדיין על גופו של התינוק, מתגבר כוח הסיטרא-אחרא על הילד, והוא הגורם לחציפות והיעלמות הבושה ולפגם הברית חס-ושלום.
והוכיח ממה שכתב רבנו הרש"ש ז"ל בנהר שלום [ד"ף כ ע"ב], שמי שישן בלילה והתעורר לאחר חצות-הלילה, ימהר לומר ברכות-השחר, שכל עיכוב באמירת הברכות גורם להיאחזות החיצוניים בנפש, וברוח, ובנשמה, ובחיה, וביחידה של אותו אדם. ולאחר מכן כל מעשה שעושה באותו יום הם אחוזים עמו ויונקים ממצוותיו, ויש עליו הקפדה על שהיה בכוחו להפרידם ולסלקם ולא עשה כן כאשר התעצל מלומר ברכות-השחר בהגיע זמנם. ע"כ תוכן דבריו. וכתב כן על אודות מנהג חכמי ישיבת המקובלים "בית-אל", שם נהגו לקום ממיטתם קודםלאחר חצות לילה, והשַׁמָשׁ היה מסתובב בין הלומדים עם ספל לנטילת ידיים, ולאחר מכן ברכו ברכות-השחר ואמרו תיקון-חצות, וישבו ללמוד עד אור הבוקר. ואם בברכות-השחר חמור הדבר כל-כך ויש להזדרז בלא עיכוב, כל שכן במצוות חמורות כמצוות מילה.
וכן כתב בספר נהר שלום [דף ל"ב ע"ב] לענין קיום מצוות ספירת העומר, שיש להזדרז לספור תיכף בסיום תפילת ערבית, ואם מתעכב גורם להידבקות החיצוניים ויניקתם מהמצוות. וכתב שם "שאם יאחרנה הרי גורם לתת אחיזת החי' בכלי מוח החכמה". ע"כ. ועיין בזה מה שכתבנו בס"ד בספרנו תורה בציון [עמוד טז]. ועיין עוד גבי ברכת הלבנה בספרנו חודש בציון [עמוד שיג]. ואם במצווה שאינה מן התורה בזמן הזה יש להזדרז מאוד, כל שכן שבמצווה חמורה של ברית מילה שהיא מן התורה וכמה סודות וסגולות תלויות בה, שיש להקדים ולהזדרז ככל הניתן בבוקר יום השמיני.
ואין הדברינו אמורים באופן שממתינים למוהל שיבוא, או ביום שבת-קודש שממתינים לסיום תפילת שחרית וקריאת-התורה, אלא באלו המעכבים את המילה מראש ושממתינים לאורחים רבים שיבואו וכדומה, זו אינה דרכה של תורה, והמתעכב ידע שגורם בכך נזק ממשי וקשה לבנו.
וכתב רבנו מהר"ח פלאג'י עליו השלום בספרו תוכחת חיים [חלק א סוף פרשת לך-לך], וזה לשונו: "גם יש ליזהר לעשות המילה בבוקר, תיכף ומיד בסיום תפילת שחרית אחר יציאתם מבית-הכנסת, כמו שכתב הרמב"ם בהלכות מילה [פרק א, ח]: "מצווה להקדים בתחילת היום, שזריזין מקדימין למצוות" ע"כ, ויעויין שם. וכתב הרב מעשה רוקח [שם]: וכן מנהג כל ישראל, זולת באיזה מקומות, דכדי להמתין לנשים עד שיתקשטו מוכרחים לאחר מצוות מילה ונישואין ופדיון הבן, וזה גורם איסור גדול לאחר עד אחר חצי היום, ומה יעשו גדולי הדור שאין בידם למחות, והשומע ישמע והחדל יחדל ויזהיר לנשים על הדבר או לא ישמע להן בדבר הזה כלל, אלא ימול מיד אחר יציאתם מבית-הכנסת, ותבוא עליו ברכת טוב מהאל הטוב והמטיב שזיכהו לבן זכר שיחיה בזכות המצווה הזאת".. ע"כ. וכן כתב בספר מכשירי מילה [ב, ג]. ובערוך השלחן [רסב, יח] כתב: ויש לנו לצווח על מנהג זמנינו, שמאחרין המילה מפני שטותים, שלא באו כל הקרואים, וכדומה שטותים כאלה, ויש מקומות שמאחרין עד חצות-היום, והוא עוון פלילי. ע"כ. ועיין בספרנו עטרת ציון [חלק א עמוד קפה].
ועיין בספר לקט יושר [יורה דעה עמוד נב] שכתב, שפעם אחת איחרו הנשים לבוא לבית-הכנסת עם הילד, וכשבאו שלח בעל תרומת הדשן את השמש לומר להם שימתינו במשך אותו הזמן שהיו צריכים להמתין להם, ועמדו שם בנזיפה. ע"כ.
וכן כתב בספר המכתם [פסחים ד, א], שנהגו כל ישראל להשכים ולמול בזריזות. וכן כתב רבי יעקב הגוזר בכללי המילה [עמוד נ"ז]: אבותינו נהגו ביום השמיני של המילה שמתפללים בהשכמה, לפי שזריזין מקדימין למצוות. ע"כ. ובכתב סופר [יורה דעה סימן קכב] כתב, שיש להקדים לקיים את ברית המילה מיד אחר תפילת שחרית, ולא יאחרוה מחמת שום דבר בעולם. ע"כ. ועל-פי-זה אין להמתין לשום אדם, ואפילו לרב חשוב לא ימתינו, שאין זה מן הראוי שאליהו מלאך הברית המקדים את בואו לברית, ימתין עבור בן תמותה שיבוא להשתתף בברית.
ולענין זמן הברית תיכף לאחר תפילת שחרית, מצינו לרבנו יוסף חיים ז"ל עליו השלום בספרו מלאך הברית [קורח, בוקר ויודע ה'], שכתב טעם למנהג ישראל שנהגו להקדים ולמול בבוקר אחר תפילת שחרית, שהוא כדי להוציאו משם "ערל", ויפה שעה אחת קודם. ועוד כתב [פינחס, לכן אמור], שההקדמה מורה אל אהבתם ושמחתם במצוה, ושעל-ידי-זה נעשה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים ונסתם פה המקטרגים. ע"כ. ובספר זכר דוד [מאמר א פרק ס"ד] כתב, דמלבד הטעם שחביבה מצווה בשעתה, עוד עלינו לדעת כי אליהו מוכן שם להיות מזומן לקיום מצוות מילה, היתכן שאיש אלוהים קדוש ימתין כעבד ישאף צל לרצוננו המתנגד לרצון בוראנו, איה כבוד מלאך האלוהים? וזהו הדרו, שנהדרו בכך שנסייע בעשיית המצוה ושיברך הילד הנימול ויצילהו מכל מחלה. ועוד, דכולי עלמא ידעי כוח טומאת הערלה, וכמה מסוכן הוא הנער מהמקטרגים העומדים עליו שסובבים אותו למונעו מתיקון המילה, ולמה לא יחושו להצילו מיד הקמים עליו לרעה ולהסיר ממנו חולי הנפש דהיינו טומאת הערלה, כמו שאמרו [פסחים צב, א]: "הפורש מן הערלה, כפורש מן הקבר". ואם בר מינן בין דא לדא יקראנו המוות, משום שרצו בשביל הבלים דעלמא לאחֵר המצווה, לכן הביטו וראו ההפסד והשכר ותשקלו אותם, ולא תאמר נמתין כדי שיבוא אצלנו איש פלוני חשוב כי קרוב הוא לנו, או האישה הנכבדת קרובה וכו', יען כבוד שמים קודם לכבוד בשר ודם להבל דמה. ע"כ.

שאלה - 284296
לכבוד מורנו הרב מה הם חבלי משיח?
תשובה
עיין רש"י בענין שלש סעודות בשבת. ועד שאתה דואג מהם, צריכים לדאוג ממצבינו הרוחני, ועיין בדברי מהרש"א זלה"ה שם שבת קי"ט ב.

"ואמר רבה לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה שנאמר שוטטו בחוצות ירושלים וגו' ובקשו ברחובותיה ר"ל במקום משא ומתן של הבריות אם תמצאו איש ר"ל אם תמצא אותו איש שאינה אותך כי מיד שמאנה חברו במשא ומתן הרי הוא מחביא עצמו, כדי שלא ימצאהו הלוקח מהר וישהה ביד הלוקח החפץ כדי שיראה לתגר. ואם גם תמצאהו בשוק אם יש עושה משפט מבקש לעשות משא ומתן באמונה, מה כתיב הכם אריה מיער זאב וגו' שהם הגויים שמבקשין ממון ישראל. והנה רוב עונות וכמעט כולם הם בדור הזה בעוונותינו הרבים. איסורי שבת מעט מזעיר שנזהרים בהם ורבים שאינן יודעין באיסורן. וראוי בכל קהלה להודיע ברבים לדרוש להן ולהודיע איסורן.

ובכל מ"ש רבים הם שדרך חיוב הוא להם להשתכר במ"ש ולבטל ק"ש של שחרית בזמנו. ביטול תינוקות של בית רבן הוא מצוי בכל קהלה, גם הבחורים מבטלין רוב הימים בבין הזמנים, והולכים ברחובות בביטולים וטיולים. בענין שהשוו קטן כגדול, הוא פרוץ בדור הזה שכל אחד רוצה להיות רב ואב"ד באין תורה והוא בכלל רבים חללים וגו' וכל אחד רוצה להנהיג עצמו בעשירות בין בבגדים בין בבתים ובכל דבר וזה יבא לגזול חבריו. ההוכחה בעיקרי הקהלות אינה כלל שאומר כל אדם על חבירו ראוי לחוש על כבודו. ביזוי ת"ח ושלא לקבל תוכחתם מצוי הוא בכל יום. משא ומתן אינו באמונה בכל מיני אונאה ורבית וגזילה עד שנעשה כהיתר למי שבא לידו ממון חבירו ואינו משלם ויש לכל ירא השם וחרד לשום לבו לכל זאת, ומי שבידו למחות ימחה ויוכיח זה את זה על כל זאת".......

שאלה - 284266
לכבוד הרב היקר שליט"א, מדוע אני צריך לשאול רב אם להתארח בבית מלון? הרי יש תעודת כשרות.
תשובה
כשם שאתה עצמך שואל כאן שאלות שונות בעניני ממון, כשרות המטבח, כיבוד אב ואם ועוד מיגוון נושאים, כך צריך לשאול מה עם להתארח בבתי מלון?

שאלת השאלות מי התיר להתארח בבתי מלון? ובעיקר בשבת?
מי נמצא במטבח, במחסנים, ומפקח על מצב התבשילים?
מה מצב הסירים, החמין, המרק, הבשרים, הדגים, וכיצד מחממים אותם?
מה עם הכשרות במקום?
מהיכן הבשרים?
מי מפקח שלא מגניבים מהצדדים?
מה עם איסור בשר שנתעלם מן העין?
מה עם בישולי גויים?
מי הם הטבחים, השפים, והעובדים במטבח?
הם כולם שומרי שבת קודש?
מה כשרות הכלים שבושלו בהם טריפות?
הידעת שבשעה 2 לפנות בוקר בשבת קודש, האחראי בודק שאין איש מסתובב מהאורחים, והוא מבעיר ומכבה, מפעיל ומנטרל את כל כלי החשמל כרצונו?
מה כשרות הסירים, המחבתות, כלי הבישול לחג הפסח?
מי ניקה, שפשף, בדק, בחן, הכשיר, את עשרות אלפי!!! המזלגות, הכפות והסכו"ם לפסח?
מי מפקח ששום פריט מהחלבי לא מתערב בבשרי ולהיפך? [דבר שקורה מדי יום ביומו].
מה עם בשר ודגים שהוא אסור בפירוש? [אמר לי "רב המלצרים" כששאלתי אותו, שהוא בפעם הראשונה ששומע שהדבר אסור].
מבושל יחד? מוגש לשלחן באותה כף הגשה?
מה עם הקיטור המבשל את הכלים הבשריים וגם החלביים ביחד?
מה עם חילולי שבת קודש?
הידעת כי המיחם של שתיה חמה התרוקן בשעה 2 בלילה בשבת קודש , ובבוקר בשעה 6.00 באורח פלא היה גדוש על גדותיו במים רותחים?

ושאלת השאלות, מה עם הפריצות החוגגת בריש גלי? מה עם תערובת אנשים ונשים? תביט על השלחן השירות עצמי כיצד נדחפים שם, באיזה תלבושת? כל זה מותר? חלילה בשמים מוותרים? עיין מסכת גיהינם!!!
מה עם חילולי שבת המוניים?
תיירים המגיעים לשם בהמוניהם? בבריכה, בלובי, בגינה, בספא, בג'קוזי ועוד מרעין בישין שקצר הגליון מלהכילם.

שאלה - 284262
לכ מור שליט"א, שמעתי את השיעור בעניני ברכות מהרב, שדיבר לא לברך בידים מלוכלכות, והרב אמר שיש מעשה נורא מהזוהר ולא כל כך הבנתי אותו.
תשובה
בזוהר הקדוש [בלק קפ"ו, א] כתב מעשה נורא שהיה עם הנקרא "ינוקא דפרשת בלק". "רבי יצחק ורבי יהודה הוו אזלי באורחא מטו לההוא אתר דכפר סכנין, דהוה תמן רב המנונא סבא אתארחו באתתא דיליה דהוה לה ברא חדא זעירא וכל יומא הוה בבי ספרא ההוא יומא סליק מבי ספרא ואתא לביתא, חמא לון לאלין חכימין וכו',
רבי יהודה הוו ידוי מלוכלכן ונטיל ידוי ובריך עד לא נטיל, אמר ליה אי תלמידי דרב שמעיה חסידא אתון לא הוה לכו לברכא בידים מזוהמות, ומאן דבריך בידים מזוהמות חייב מיתה, פתח ההוא ינוקא ואמר [שמות ל, כ] בבאם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימותו וגו', ילפינן מהאי קרא דמאן דלא חייש להאי ויתחזי קמי מלכא בידין מזוהמן חייב מיתה, מאי טעמא בגין דידוי דבר נש יתבין ברומו של עולם, אצבעא חדא אית בידא דבר נש ואיהו אצבעא דארמא משה".
וכתב בספר חסידים [סימן נ"ח] "והאוכל וידיו מלוכלכות בתבשיל והוא רוצה לשתות יין, יקנח ידיו ויברך על היין וישתה, שנאמר [תהלים קל"ד, ב] שאו ידיכם קודש וברכו את השם".
ולהלן [סימן תתנ"ג] כתב "כשאדם אוכל וצמא לשתות, אם ידיו מלוכלכות יקנחם ואחר כך יברך וישתה, ופוטר שאר משקין, דכתיב (תהלים קל"ד ב') שאו ידיכם קודש וברכו את השם".
ובשו"ת משנה הלכות [חלק י"א, סימן קל"א] כתב מה ששאל אותו הגאון רבי משה שטרן זלה"ה [מחבר באר משה], במי שרוצה לברך ברכת הנהנין על דבר שאם יקחנו בידו ילכלך את ידיו וקיימא לן דאין מברכין בידים מזוהמות כמבואר בזוהר הקדוש ובשעת הברכה הלא צריך לאחוז המאכל בידו ובימינו, כמבואר בש"ע ולאחזו במזלג אי אפשר, כי המזלג הוא ברזל והמתכות שהיא מקצר. אין מן הדין שיניף על המאריך, כמבואר במגן אברהם [ק"פ, ד], ובבאר היטב שם, ובפרמ"ג בשם האליה רבה. ולכן העלה שתי דרכים יגביה הצלחת שבו המאכל כולו, או שיקח מפית ויאחוז ויברך עליו.
והשיב לו כי דברים הללו כמו זר נחשבו, ולא ראינו כך אצל אבותינו ורבותינו, ומה שכתב שאוחז המאכל בידו נקרא מרך בידים מזוהמות, הרי המקדש על היין כוס מלא על גדותיו, וכן כוס של ברכה, ושל הבדלה, וכן ארבע כוסות, איך מברכים ומקדשים. ובליל פסח טובל הכרפס במי מלח, והמרור בחרוסת ומשקיעו כולו בחרוסת ומברך, והרי ידיו מטונפות. והגם שיוכל לקנח ידיו, מכל מקום במה שאוחז בידו שוב מתלכלכות.
גם בעיקר החידוש שלא לברך כשמחזיק במזלג או כף, משום דברזל מקצר וכו', דאם כן המקדש בכוס של מתכת, והמל שאוחז הסכין בידו ומבך, והשוחט בהמות ומברך, וגם אמאי לא יוריד כל מיני מתכות מהשלחן. ולפי עניות דעתי לא אמרו כן אלא בסכין שהוא דומה לגרזן שמשחית ומקצר ימים חס ושלום.
ומה שכתב שיקח מפית בידו, אדרבה גריעותא היא וראיה מהא דיששכר איש כפר ברקאי [פסחים נ"ז, א], שהיה כורך ידיו במטפחת משי ועובד בבית המקדש, וחציצה פוסלת בעבודה, וכו'. ולמסקנא כתב כי כלים מזוהמים וידים מזוהמות אחד הם, כנזכר [שלחן ערוך יורה דעה קט"ז, ו],
וסיים "אלא אם כן פשוט נמי דאין נכון לברך ולאחוז צלחתו בידו ולברך, חדא דאין זה מדרך כבוד ואלא גם דרך רעבתנות, ועוד דלאחר שיברך לא ישתה מן הצלחת אלא יקח כף או מזלג לאכול והוה ליה עובר דעובר לעשייתן ורק בדיעבד אינו חוזר ומברך כהאי גוונא, אבל לכתחילה ודאי אין לברך ולהחזיק הצלחת בידו, אלא יקח מהאוכל או הרוטב בכף או במזלג ויברך ויאכל, כנלפענ"ד פשוט ויאכלו ענוים וישבעו וברכות יחולו על ראשם, ומפני כבודו הארכתי בזה יותר מדאי".

אמנם, עיין מה שכתב מורנו הרב בן איש חי זיע"א [א, בלק ד] "ואין לתחוב הפרי שמברך עליו בסכין ויאחזנה בימינו כי הם שני הפכיים, דהימין ממנו תוצאות חיים והסכין מקצר ועיין אשל אברהם ור"ז ז"ל, וצריך להזהר שהמזלג יהיה של כסף ולא של ברזל, כי יש דבר דמוכרח לתחוב במזלג ולברך".

שאלה - 284255
לכבוד הרב מוצפי שליט"א. קיבלתי חליפה יפה אך משומשת ונקיה במצב טוב, אני רשאי לברך עליה שהחיינו?
תשובה
בתלמוד ירושלמי [ברכות פרק ט הלכה ג] איתא "בנה בית חדש וקנה כלים חדשים אומר שהחיינו וכו', אמר רבי חייא בר בא, לא סוף דבר חדשים, אלא אפילו שחקים, כאילו הם חדשים לו".
וכן פסק בבית יוסף ז"ל [סימן רכ"ג] "ואיתא בירושלמי לאו דוקא חדשים, אלא הוא הדין ישנים אם הם חדשים לו. לשון הירושלמי לא סוף דבר חדשים אלא אפילו שחקים, כאילו חדשים הם לו. וכן כתבוהו התוספות (ד"ה ורבי יוחנן) וגם הרשב"א [שם ד"ה בנה בית] כתב אלא אפילו שחקים חדשים הם לו ועל כרחך לומר שפירושו כמו שכתב הרא"ש וזה לשונו אלא אפילו הן שחקים והן חדשים לו וזה כדברי רבינו כלומר שאם הן חשובים עליו כחדשים מברך עליהם וכן כתבו בהגהות מיימון (פ"י אות א) וכך כתב סמ"ג (עשין כז קיד.) אפילו ישנים הם חדשים לו:
וכתב מרן בשולחן ערוך [רכ"ג, ג] "בנה בית חדש, או קנה כלים חדשים, אפילו היה לו כיוצא באלו תחלה, או קנה וחזר וקנה, מברך על כל פעם, שהחיינו, ולאו דוקא חדשים דהוא הדין לישנים, אם הם חדשים לו, שלא היו אלו שלו מעולם, ולא אמרו חדשים אלא לאפוקי אם מכרן וחזר וקנאן".
וכן כתב בשו"ת הלק"ט [ח"א סימן ר"ז] ובאר היטב [רכ"ג, י"א].

וכן הורו לנו רבותינו ואבותינו, כשקיבלנו בגד משומש במצב טוב, ואתה שמח בו, תברך עליו שהחיינו. וכן ראינו כמה מגדולי ירושלים נוהגים.

שאלה - 283823
לכבוד הצדיק
אני משוחחת עם בחורה שמתחזקת ושאלה אותי איך יודעים שלחז"ל באמת היה רוח הקודש
היא בתחילת הדרך מחפשת הוכחות כדי לקיים בלב.
מה נכון לענות.
תשובה
עיין מסכת בבא מציעא דף נט עמוד ב
"תנא: באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו. אמר להם: אם הלכה כמותי - חרוב זה יוכיח. נעקר חרוב ממקומו מאה אמה, ואמרי לה: ארבע מאות אמה. אמרו לו: אין מביאין ראיה מן החרוב. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - אמת המים יוכיחו. חזרו אמת המים לאחוריהם. אמרו לו: אין מביאין ראיה מאמת המים. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - כותלי בית המדרש יוכיחו. הטו כותלי בית המדרש ליפול. גער בהם רבי יהושע, אמר להם: אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה אתם מה טיבכם? לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע, ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר, ועדין מטין ועומדין. חזר ואמר להם, אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו. יצאתה בת קול ואמרה, מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום".

ועוד במסכת שבת דף לג עמוד ב
רשב"י ובנו רבי אלעזר, "איתבו תריסר שני במערתא. אתא אליהו וקם אפיתחא דמערתא, אמר: מאן לודעיה לבר יוחי דמית קיסר ובטיל גזרתיה? נפקו. חזו אינשי דקא כרבי וזרעי, אמר: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה. כל מקום שנותנין עיניהן - מיד נשרף. יצתה בת קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם! הדור אזול. איתיבו תריסר ירחי שתא. אמרי: משפט רשעים בגיהנם - שנים עשר חדש. יצתה בת קול ואמרה: צאו ממערתכם! נפקו, כל היכא דהוה מחי רבי אלעזר - הוה מסי רבי שמעון. אמר לו: בני, די לעולם אני ואתה. בהדי פניא דמעלי שבתא חזו ההוא סבא דהוה נקיט תרי מדאני אסא, ורהיט בין השמשות. אמרו ליה: הני למה לך? - אמר להו: לכבוד שבת. - ותיסגי לך בחד? - חד כנגד זכור, וחד כנגד שמור. - אמר ליה לבריה: חזי כמה חביבין מצות על ישראל".

ויש עוד מאות דוגמאות דומות.

שאלה - 283583
מורי ורבי אני מתחננת לפניך
בעוד כמה ימים חברתי בת 15 מבית חרדי הולכת לישון בצימר עם חבר שלה מישיבה
בבקשה תנסה להציל את נפשה במילים ואראה לה
כי תוכחת היא לא שומעת ולא מפחדת מה'
תשובה
שמעי בת יקרה והטי אזנך.
השם יתברך אוהב אותנו בניו ובנותיו, הבדילנו מן הגויים ורוממנו מכל העמים, ונתן לנו את תורתו הקדושה, וכל מי ששומר אותה ואת מצוותיה טוב לו כל הימים.
גיל הנערות והבגרות יש בו הרבה עליות ומורדות, רצונות ושאיפות שונות, ויצר הרע האוייב הגדול אורב לכולם ומנסה להפילם. מי שהולך כסומא בארובה אחריו, נופל לבאר שחת, מתדרדר ומאבד את עתידו, ואחרי מילוי תאוותו מתמלא ריקנות, חרטה, הרגשת אפסיות, ולא נשאר לו טעם לחייו חס ושלום.
הכרתי רבים וטובים, שהלכו אחר רצונותיהם ותאוותיהם, ופתאום באו עליהם הצרות וההסתבכויות, ונכנסו למשברים קשים. ושחיפשו את הדרך חזרה נתקלו בקשיים עצומים ונפלו במהמורות. כולם התחרטו והצטערו ע היופי של החיים הצעירים שהלכו לאיבוד ולאפס מעשה, אך כבר זה היה מאוחר.
אין חיי חינם בעולם הזה, על הכול משלמים פי כמה, תעצרי כאן בבקשה, ולא תתחרטי, תגרשי את היצר ותברחי ממנו, כי הוא אויב ולא אוהב. והשם יתבך יצילך מכל רע כל ימי חייך.

שאלה - 283383
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
האם מותר לזרוק קמח ישן בפח
לחוח שעשוי משמרים מים ומלח מה ברכתו תודה
תשובה
א, בתוך שקית.

ב, פת הנקראת "לחוח" ברכתה מזונות. כיוון שנעשית בלילה רכה בישול גלוי במחבת, ולכן צורתה נקבים נקבים, ואין זה אפיה כלל.
הלחוח גם הנמכר בשוק, נעשה עיסה נוזלית שיוצקים אותה למחבת כשהיא על האש חמה ללא שמן, ומתבשלת ללא אפיה, ועיין בחידושי הרשב"א ז"ל [ברכות ל"ח, א. כובא דארעא] שבלילתה רכה ונאפת על גבי קרקע, אינה כלחם האפוי בתנור.
וכתב הגאון רבי חיים כסאר ז"ל, זקן רבני תימן בדור שלפנינו, בפירושו שם טוב [ביכורים ו, י"ב] "ודע, דמה שעושין אצלינו מערבין קמח עם מים, ואופין אותה על המחבת שקורין לו לחוח, נראה דפטור מן החלה. חדא דאין דרך עיסה בכך, ועוד לאו דרך אפיה בכך דהוה ליה דרך בישול, וגרע מעיסה שנתבשלה שכתב רבנו דפטורה".
ונודע כי עיסה הפטורה מהחלה אין מברכים עליה המוציא, דהא בהא תליא כפי שכתב בחזון עובדיה [ברכות].
וראיתי בספר ארחות מרן להגאון הרב דוד יוסף שליט"א שכתב שם [ח"ב עמוד תק"א] במנהגי אביו מרן היביע אומר זלה"ה "כשהביאו לו לחוח שהוא הלחם שאופים התימנים, שנעשה בצק שבלילתו רכה ביותר, ושופכים את הבצק על מחבת חם עד שנאפה, היה מקפיד לאכלו בתוך הסעודה לאחר שבירך המוציא על פת גמורה, ואמר לי שהרוצה לאכלו שלא בתוך הסעודה, מברך עליו מזונות ועל המחיה".
וכן כתב בספר הלכה ברורה [חלק ח עמוד תמ"ח] לברך עליה מזונות ועל המחיה.

שאלה - 283138
לכבוד הרב שלום רב. הרב אמר המלווה ברבית אינו קם בתחית המתים, מה הטעם?
תשובה
הגאון רבנו יהונתן אייבשיץ זלה"ה כתב בספר יערות דבש [חלק שני, דרוש ה]
"וכבר אמרתי בדרך הלצה, למה המלוה בריבית לא יקום בתחית המתים, משום דמרגלא בפומי דאינשי על המלוה בריבית, זה האיש מצליח, הוא ישן ומעות שלו גדילות ויוסיפו יום ביומו, וא"כ לעתיד לבא כשיבקש לקום בתחיית מתים, יאמרו לו למה לך לקום, שכב כי מעותיך יוסיפו ביומו, זהו מהלצה:

אבל יובן על פי דרוש מדרש הנעלם בפרשת חיי שרה [זהר ח"א קכד ע"א], כי עפרון הוא שר דומה, שנפקדו בידו כל נפשות שוכני עפר המתים, ולכך נקרא עפרון, והוא נותן משלו להם לקיים הבלי דגרמי, שיהיה להם חיבור עם הנפש ורוח, כי לולי זה לא היה תחיית המתים, רק היה נקרא בריה חדשה, אבל על ידי כך יש בהם הרוח להחיותם ולהקימם, וזהו השפע נותן להם שר דומה משלו מה שקיבל מה' להשפעתו, ולעתיד לבא יפרע לו הקב"ה שפעו, וזהו [בראשית כ"ג] וישקול אברהם לעפרון ד' מאות שקל כסף עובר לסוחר, שיקבל שפע אשר הלוה לגויה בהבלי דגרמי עיין שם.
אם כן זהו האיש שעבר על אם כסף תלוה, ולא רצה להלות בחנם, אף עפרון אינו מלוה לו שפע, וימות ויגוע ויכלה הבלי דגרמי, ולא יהיה לו קימה בעת תחיה, ולכך שוטים האומרים שעושים כדרך התגרים וסוחרים, ווי ווי, שאל יהיה בכלל ד' מאות שקל כסף עובר לסוחר לעתיד לבוא".

שאלה - 283130
לכבוד הרב שלום
הרב דיבר הלילה בבני ברק דברים חוצבי להבות אש, והזכיר את רבנו בחיי ז"ל בענין עבודת השם לשם כבוד, אם ימחל כב' להזכיר את הציון.
תשובה
בספר חובות הלבבות שער ה, שער יחוד המעשה פרק ד
ויש יתרון לגוי על החנף בארבעה דברים. אחד מהם, כי הגוי בזמן הזה שאין חזון, איננו מוזהר ע"י נביא שיברר אצלו הפסד מחשבתו באותות ומופתים, אבל המחניף בתורת האלהים יש עליו טענה במה שקבל מן המצוות בעבודת האלהים וההזהרה מעבודת זולתו.
והשני, כי הגוי עובד מי שאינו ממרה את האלהים, אבל המחניף בתורת האלהים עובד מי שממרה את האלהים מן האנשים ומי שאינו ממרה אותו.

והשלישי, כי הגוי הוא עובד דבר אחד בלבד, והחנף אין תכלית לנעבדיו. והרביעי, כי הגוי אין ענינו נסתר מבני אדם והם נשמרים ממנו, מפני פרסום כפרנותו באלהים, אבל החנף אין כפרנותו נראה ובני אדם בוטחים בו, ויתכן לו להזיקם, מה שלא יתכן לזולתו, והוא הגדול שבמדוי העולם ונקרא בלשוננו. חנף ויהיר ומפתה. אך מי שאינו מבין מצוות האלהים ותורותיו, אין מעשהו מיוחד לשם האל בעבודתו, שכיון שאינו מבין אופני העבודה בשרשי התורות, כל שכן שלא יבין אופני השלמתם ביחד לבבו בהם לאלהים".

שאלה - 282552
לכבוד הרב היקר שליט"א, תמיד מנקר לי בראש מה ההבדל בין מוצאי שבת מברכים מאורי האש על נר שמדליקים, לבין מוצאי יום הכיפורים שמברכים רק על נר שדלק מאתמול? ולא הבנתי.
תשובה
בתלמוד ירושלמי [ברכות פרק ח הלכה ה] כתב "רבי לוי בשם רבי נזירה שלשים ושש שעות שימשה אותה האורה שנבראת ביום הראשון שתים עשרה בערב שבת ושתים עשרה בלילי שבת ושתי' עשרה בשב' והיה אדם הראשון מביט בו מסוף העולם ועד סופו כיון שלא פסקה האורה התחיל כל העולם כולו משורר שנאמר תחת כל השמים ישרהו למי שאורו על כנפות הארץ כיון שיצת שבת התחיל משמש החושך ובא ונתיירא אדם ואמר אלו הוא שכתב בו הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב שמא בא לנשכני ואמר אך חושך ישופני אמר רבי לוי באותה השעה זמן לו הקדוש ברוך הוא שני רעפין והקישן זה לזה ויצא מהן האור הדא הוא דכתיב ולילה אור בעדני ובירך עליה בורא מאורי האש שמואל אמר לפיכך מברכין על האש במוצאי שבתו' שהיא תחילת ברייתה רב הונא בשם רבי אבהו בשם רבי יוחנן אף במוצאי יום הכיפורי' מברך עליה שכבר שבת האור כל אותו היום".

וכשחיפשתי בפוסקים, מצאתי בחידושי הרמב"ן זיע"א [ברכות נ"א, ב] שכתב "וקשה לי זו שאמר בפסחים [נ"ד, א] שאור היוצא מן העצים ומן האבנים דבמוצאי שבת מברכין עליו, ובמוצאי יום הכפורים אין מברכין עליו, והלא היה ראוי לברך יותר לפי שהוא האור המתחדש שלא נשתמשו בו מעולם,
ויש לומר שאין אנו מברכין ברכת השבח אלא במה שנברא במעשה בראשית תמיד בעולם, דכשמתעלם ממנו וחוזר ומתחדש לנו אנו מברכין עליו, אבל אור היוצא מן העצים לאו ממעשה בראשית הוא, אלא דבמוצאי שבת שתחלת בריית תשמישו בו היה כך, שהקיש שתי אבנים ויצא מהן אור ובמוצאי שבת היה, הניחו לו לברך עליו זכר ליצירה ראשונה, והוה ליה כרואה חמה בתקופתה וככוכבים במסילותם ומזלות כסדרן דהיינו כתחלת הוייתן מברך.
מה שאין כן ביום הכפורים שאינו מברך על אור של מעשה בראשית, כלומר אור ההווה בעולם וחזר לו. ובין במוצאי שבת, בין במוצאי יום הכפורים אין מברכין אלא על אור ששבת ממלאכת עבודה, לפי שאנו מברכין עליו משום חידושו אצלנו וזה לא פסק תשמישו מהם, והוה ליה כמאורו של אש בשאר הלילות שאין מברכין עליו מפני תדירותו כמו שפירשתי. עד כאן השגתי הטעם בברכה זו".

שאלה - 282316
לכבוד הרב היקר שליט"א, שמעתי אומרים בשם הרב שכתוב שהקב"ה שולח נשמות הצדיקים לשמור עלינו במלחמה ולהציל את ישראל מפיגועים?
תשובה
שמעת נכון מאוד, והעתקי לך ולחברים כאן דברי רבנו מנחם מריקאנטי זיע"א בביאורו על הזוהר הקדוש פרשת בלק פרק כ"ג.
"והאמת היא כי אין שר ומלאך שיגיע למעלת הצדיקים באותו העולם.
ואולי תקשה על דבריהם ז"ל ממה שאמר הפסוק [זכריה ג, ז] ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, הרי שלא הבטיחו רק להיות מעלתו בין המלאכים הנקראים עומדים.
דע כי רז"ל נתעוררו על זה בסוד סתרי תורה כי יש צדיקים גמורים צרורים בצרור החיים, ואף כי הן באותה השלמות, ואותה המעלה, הקדוש ברוך הוא שם אותן להיות מגן וצינה על זה העולם, וכשרואין שישראל בצער, הקדוש ברוך הוא עושה להם מחילות תחת כסא הכבוד, והצדיקים עומדים ומגינים עליהם לפני המקום, והקדוש ברוך הוא אומר מאריה דאגרתא ליהוי פרוונקא, מי שמתחנן על בני העולם הוא יעשה השליחות, והקדוש ברוך עושה להם כנפים כמלאכי השרת ושטין על העולם לעשות נסים לישראל, זהו ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה.
כמו שהמלאכים יורדין בזה העולם לעשות נסים לישראל ואחר כך חוזרים למקומן, כענין אברהם ומנוח כן הצדיקים גם כן ז"ל. וזהו מעלה יתירה על מעלתם להיותם קרובים למלכות ומבטלין הגזרות בשליחות השם יתברך. כענין שנאמר [שמואל ב, כג, ג] צדיק מושל ביראת אלהים, וזהו מהלכים בין העומדים כאדם ההולך ממקום למקום ואינו מתקיים במקום אחד, כך הם באים למטה לבטל הגזרות ושבים למעלה בשליחות בוראם".

ראה נא ידידי, כמה הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו ושומר עלינו.

שאלה - 282294
לכבוד הרב מוצפי שליט"א, מי שיש לו מחר ברית מילה, אומר הלילה תיקון רחל כרגיל?
תשובה
כתב החסיד רבנו אליעזר פאפו ז"ל בחסד לאלפים [קלא, טז]: "בעלי הברית, שהם אבי הבן, המוהל והסנדק, אין אומרים "תיקון רחל", כי יום-טוב דידהו הוא". ע"כ. ורבנו יוסף חיים ז"לעליו השלום [בן איש חי א'שנה ראשונה וישלח ה] כתב, דהיחיד הנמצא שם יאמרנו בצינעה ובלחש, אבל אבי-הבן עצמו לא יאמר, דיום-טוב שלו הוא. ועיין עוד לרבנו יוסף חיים ז"ל בספרו עוד יוסף חי [וישלח ב] שכתב בבית שבו התינוק, טוב לומר פסוקים שסידר שם במקום תיקון רחל.
אולם רבנו חיים פלאג'י ז"ל בספרו מועד לכל חי [יא, כד] כתב, שכיוון שאין מילה בלילה, צריך לומר "תיקון-חצות". ורבנו אליהו מאני ז"ל בספר זכרונות אליהו [ת, טז] הביא דבריו, וכתבכתב וזה לשונו: "אמנם ראיתי אנשי מעשה שלא היו לומדים, ובפרט אם הוא סנדק או בעל הברית".. ע"כ. וראה עוד בספר הליכות עולם [ח"לק א עמוד מח] שהביא דבריהם, וכתב: "ולענין מעשה, שב ואל תעשה עדיף". ע"כ.
ועל-כן להלכה, בעלי הברית יאמרו "תיקון לאה" בלבד, כמו בשאר הימים שאין אומרים בהם תחנון, אך שאר המשתתפים במעמד הלימוד יאמרו גם "תיקון רחל" אך יאמרוהו בצנעה, ולא יבכו ולא ישבו על הארץ בבכי כבשאר ימים, או שיאמרוהו לאחר שילכו לביתם. ועיין בספרינו ארחות ציון [חלק א עמוד עג], וחודש בציון [עמודים קעב-קעג].

שאלה - 282254
לכבוד הרב שליט"א
שמעתי באחד השיעורים של הרב שליט"א, כי יש חיים שהם לא חיים, ויש מיתה שאינה מיתה אלא חיים מה הפירוש?
תשובה
מקורו בהגאון בעל ספר העקידה [שער ק"א פרשת נצבים]
ותכלית דבריו, כי יש חיים ויש חיים.
יש סוג של חיים שהוא אוכל ושותה ומטייל, ונהנה מהעולם הזה, וחושב שהוא חי, אך כשיתרגל בכך ימאס בכל זה ויצא מאפו, ולא ישאר לו טעם בחיים כלל, ומרוב הרדיפה אחר התענוגים, נעשה כמת השם ישמור ויציל.

ויש חיים אמיתיים, למי שעוסק בתורה ואוהב אותה, וטועם בה טעם חיים אמיתיים, ונשמתו מתעדנת כאן בעולם הזה, בבחינת צדיקים בית המדרש נדמה להם כגן עדן. והם החיים טובים באמת.

לעומתם יש מיתה שהוא מסתלק מהעולם לא עלינו, ומצטערים עליו, אך הוא הולך לארץ החיים, ויושב לא בגן עדן עם הצדיקים ושמח ונהנה הנאת עולמים.
ואעתיק לך ולשאר החברים שורות מדבריו הקדושים.

"זה הוא ממש כמי שנותן לפניהם אבן של זכוכית אחת ספיריית ובהירה. ומרגלית אחת מאד יקרה, ואומר ראה נתתי לפניך היום שתי אבנים אל,ו והוי יודע כי אחת מהנה היא יפת המראה לבד. אמנם השנית, אם שאינה יפה המראה כמוה, יש לה סגולות נפלאות להעמיד הבריאות ולהשאיר החיים. בחר לך אחת מהנה, כי מעתה גלה אוזן אנשים בתכלית הגילוי וההכרה והנה הטיפש לא יחוש למאמר ולמראה עיניו ישפוט, לברור ביפה ויעזוב הטובה.

אמנם הפיקח ישמע לקול מוריו יבחר לעצמו הטובה ויעזוב היפה. וכן אמר להם ראה נתתי לפניך היום את החיים אשר יתאוו אליהם האנשים, ויתאנו בהם ויכשלו ביופים כאשר ילכד הסכל בבהירות יופי הזכוכית גם נתתי לפניך את הטוב והיא ההצלחה הנפשיית אשר היא במדרגת האבן היקרה והמסוגלת אשר בה ירצו השלמי' עם היות שאינה יפה למרא' כי הרבה צער ופרישות מתאוות העולם וייסורין מצויין לצדה וכאילו הם שני ענינים הפכיים כנגד שני חלקיך בחיים החיים הם תשוקת הנפש החיונית והטוב תשוקת הנפש המשכלת".

שאלה - 281854
לכבוד הרב מוצפי שליט"א. האם מנהג השובבי"ם הוא דוקא בשנה מעוברת, או בכל השנים?
תשובה
כתב הרב הלבוש ז"ל [תרפ"ה, א]
"יש מקומות שנוהגין בשנת העיבור לקבוע תענית בכל יום חמישי לפרשיות שובבי"ם ת"ת, והם פרשיות ש'מות ו'ארא ב'א ב'שלח י'תרו מ'שפטים ת'רומה ת'צוה, וקורין בשחרית בפרשת השבוע ואומרים שומר ישראל, ובמנחה קורין ויחל ומפטירין דרשו. ונוהגין כן מפני שהשנה ארוכה שיש יותר מחצי שנה בין בה"ב דמרחשון לבה"ב דאייר שהם ימי תענית וכפרה לישראל, לכך מתענה ח' ימים כנגד החדש העיבור, שהוא ד' שבועות בכל שבוע ב' ימים דהיינו ב' וה', וכדי שלא להכביד על הציבור חלקום ואין מתענין אלא פעם אחת בשבוע.
עוד שמעתי טעם אחר, והוא כי ראו קדמונינו שהנשים המעוברות היו עלולים להפיל עובריהם בשנים המעוברות, ותקנו להתענות אלו הח' תעניתים כנגד כל ב' וה' של חדש העיבור, משום הנשים המעוברות שלא יפילו, ונראה לי שלפי זה הטעם אתי שפיר טפי מה שהתחילו להתענות בפרשת שמות, משום שאותה פרשה מדברת בפריין ורביין של ישראל ושנעשו לעם גדול ורב, כדכתיב [שמות א, ז] ובני ישראל פרו וישרצו וגו', לכך מתפללין גם כן שגם עכשיו יפרו וירבו ולא יפילו".

והגאון החיד"א זיע"א וזלה"ה כתב בספרו ספר ברכי יוסף [תרפ"ה, א].
"הרב הלבוש כתב בסימן זה דנוהגין במקומו להתענות כשהשנה מעוברת יום ה' בפרשות שובבי"ם ת"ת, ונתן טעמים על זה. וכבר נודע שמנהג תעניות אלו לתקון הקרי, וכיוצא, כמפורסם בספרי מוסר וקבלה. וצריך להתענות פ"ד תעניות רצופים, וישלימם בהפסקות קטנות כנודע. ואם הוא חלוש לפחות יתענה מ' יום רצופים, ואם לאו לא עשה כלום לפרט תיקון זה. וכתב מהרח"ו זצ"ל (שער רוח הקדש דרוש ג דף ו ע"ד) שאפי' עשה תעניות כיום כפור אינו נחשב כי אם ליום אחד דוקא, וזה כתוב מכתיבת יד מהר"ש ויטאל בן הרב מהרח"ו זצ"ל, ודלא כמי שכתב להפך. גם לא נזכר בדברי מהרח"ו כי אם הפסקת שני ימים שעולה ז"ך, והפסקת ג' ימים שעולה מ', ותו לא. ומנהג תעניות אלו בכל השנים, אלא שבשנה מעוברת מתקן יותר כמ"ש מהרח"ו זצ"ל. ובימים אלו הוא תקון גדול לקדש עצמו במותר לו, ואין להאריך כאן".

ועיין עוד במגן אברהם, באר היטב, שערי תשובה, פרי מגדים, כולם בסימן תרפ"ה בתחילתו. ומועד לכל חי כ"ח, ט. מגלה עמוקות פרשת שמות, השל"ה שמות ועוד.

שאלה - 281781
שלום לכבוד הרב יש לנו ברוך ה' שלושה מניינים בבוקר בזמנים שונים לפעימים יש בר מצוה באחד מהם האם כולם יכולים לדלג על תחנון . תשובה מפורטת בבקשה ה' ישמור אותכם כי אתם עושים שלום
תשובה
א, מעיקר ההלכה גם כשיש בר מצוה בבית הכנסת, אומרים תחנון. ומה שראית מקומות שלא אומרים, מנהג בעלמא הוא, ואיך נוותר על אמירת וידוי שבזה נמחלים לנו עוונותינו וחותם השם יתברך פה השטן מעלינו, וכשלא אומרים אין במה לחתום.
ב, אמירת ויעבור וי"ג מדות, אין כמוה לבטל מעלינו כל גזירות קשות ורעות. וממתקת הדינים מעלינו ומעל כל ישראל. בפרט בימים קשים וסוערים אלה שכולנו זקוקים לרחמים מרובים.
ג, אמירת לדוד אליך, אין כמוה לפדות נפשינו עם השכינה ממוות ומגלות, מצרות ומגזירות קשות, וכפי שאמרו המפרשים, "באמרך אליך השם נפשי אשא, הרי נפשי בידך עשה בי מה שתרצה". מיד מתגלגלים רחמיו עלינו ומכפר לנו על כל עוונותינו.
ד, מה שלא אומרים תחנון כשיש בר מצוה, אין לו מקור בפוסקים ולא בספרי המנהגים, כי בשלמא ברית מילה יש מקור בשלחן ערוך, וכן שבעת ימי חופה, אך בר מצווה לא מוזכר כלל. להוציא סברא אחת שכתבו כיוון שמצטרף עוד יהודי למצוות ולכף זכויות, וגם אם זה מקורי ונכון, מי ערב לנו שהנער הנחמד ישמור המצוות כהוגן? ומה גם שברוב האופנים זה אינו יום הולדתו, אלא יום שבחרו הדודות והאורחים לבוא ולחגוג. אלה הדברים ויש עוד והשומע ישמע, ואני את נפשי הצלתי.

שאלה - 281778
לכבוד מורנו הרב שליט"א, אני שומע הרבה שאומרים שצריך ללכת בדרך בינונית, לא להיות כעסן הרבה, ולא לסלוח יותר מדי, בשם הרמב"ם איפה זה כתוב?
תשובה
כתב הרמב"ם ז"ל [הלכות דעות פרק א, הלכה ד]
"הדרך הישרה היא מדה בינונית שבכל דעה ודעה מכל הדעות שיש לו לאדם, והיא הדעה שהיא רחוקה משתי הקצוות ריחוק שוה ואינה קרובה לא לזו ולא לזו, לפיכך צוו חכמים הראשונים שיהא אדם שם דעותיו תמיד ומשער אותם ומכוין אותם בדרך האמצעית כדי שיהא שלם בגופו, כיצד לא יהא בעל חמה נוח לכעוס ולא כמת שאינו מרגיש אלא בינוני, לא יכעוס אלא על דבר גדול שראוי לכעוס עליו כדי שלא יעשה כיוצא בו פעם אחרת, וכן לא יתאוה אלא לדברים שהגוף צריך להן ואי אפשר להיות בזולתן כענין שנאמר צדיק אוכל לשובע נפשו, וכן לא יהיה עמל בעסקו אלא להשיג דבר שצריך לו לחיי שעה כענין שנאמר טוב מעט לצדיק, ולא יקפוץ ידו ביותר, ולא יפזר ממונו אלא נותן צדקה כפי מסת ידו ומלוה כראוי למי שצריך, ולא יהא מהולל ושוחק ולא עצב ואונן אלא שמח כל ימיו בנחת בסבר פנים יפות, וכן שאר דעותיו, ודרך זו היא דרך החכמים, כל אדם שדעותיו דעות בינוניות ממוצעות נקרא חכם".
עלה והצלח ידידי הצעיר.

שאלה - 281571
שלום כבוד הרב, האם מותר לכתוב פסוקי תורה על מפת שלחן שבת. או על פרוכת לארון הקודש לעילוי נשמת?
תשובה
כתב בשו"ת הרמב"ם סימן רסח
"התשובה זה המעשה הוא חטא ואינו מותר בשום פנים. ואיסורו לדעתנו משני טעמים. האחד מהם, שאין לכתוב מן התורה פסוקים פסוקים אלא יכתוב שלוש תיבות לבד ולא יותר. ואם צריכים אנו להביא ראיה מפסוק, משנים אנו הכתב ונותנים לו צורה אחרת או כותבים מכל תיבה אות אחת או שתיים, סוף דבר, מקצת התיבה, או כותבים בסירוגין. ואפילו מי שהתיר לכתוב פרשה לתינוק להתלמד בה, לא התיר זאת אלא בגלל הכרח הלימוד, לפי שלא ניתנה תורה להכתב פרשיות פרשיות, וכל שכן פסוק פסוק. ואולי יחשוב מישהו, שאין זה אסור אלא בכותב על הספר בדיו וכדומה, אבל בחורת בעץ או בזהב וכדומה או רוקם בבגד מותר, הרי ידע, שאין חילוק בין כתיבה לחריתה, כמו שנתבאר בגיטין ונתבאר גם כן בזה העניין האיסור מאומרםו אף היא עשת טבלה שלזהב שפרשת סוטה כתובה עליה. וזו היתה חריתה בלוח זהב וממנה היה הכוהן מעתיק וכותב על הספר. והקשה התלמוד על זה המעשה ואמר: שמעת מינה כותבין מגלה לתינוק להתלמד בה. ותירץ זאת הקושיא כמו שנתבאר שם, שבזאת הטבלה היה חרות אלפבית של כל תיבה או היתה כתובה בסירוגין, שלוש תיבות פה ושלוש תיבות רחוקות מהן בשורה שניה, שאינה נקראת עם הראשונה.
וראיה לנו מזה, שהחריתה אסורה ככתיבה, והוא הדין ברקימה. ופה במצרים ראינום לוקחים לוחות זהב או כסף וחורתים בהם שיר של פגעים ותולים אותם בצוארי הנערים, ומחינו בידם על זה תכלית המחאה והטעם השני, אשר בגללו אסור זה המעשה, והוא יותר חזק מן הראשון, הוא שמפקיר פסוקי תורה לידי זלזול, לפי שהציצית תשמישי מצוה ואין בה קדושת גוף, ולפיכך מותר ליכנס בטלית מצוייצת לבית הכסא ולדורסה ברגל ולהשתמש בה, כגון לפורשה ולכסות בה, בעת כיסוי הערווה ובעת גילויה, כל זה מותר.

ואיך נפקיר פסוקי התורה, שנכתבו בקדושה, שנכתבו מפי הגבורה, לאלו הטינופות והזלזולים? וזה ביזוי תורה בלי ספק, נוסף להיותו ג"כ חידוש וסטיה, שלא היה כמותו בישראל לפי ידיעתנו, וממה שחייבים אתם לדעתו, שזה הכתב ר"ל כתב אשורי, הואיל ובו ניתנה תורה כמו שנתברר, ובו נכתבו לוחות הברית, מגונה להשתמש בו חוץ מאשר בכתבי הקודש. ולא פסקו ישראל מלהשמר בזה, והיו אגרותיהם וחיבורי חכמותיהם וכתבי חול שלהם בכתב עברי לבד, ולכן תמצא חרות תמיד על שקלי הקודשים דברים של חול בכתב עברי, ולא תמצא כלל אות אחת מזה בכתב אשורי בדבר משאריות ישראל, לא בחריתת מטבע ולא בחריתת אבן, אלא כל זה בכתב עברי. ובגלל זה העניין שינו הספרדיים כתבם ונתנו לאותיות צורות אחרות, עד שנעשה כאלו כתב אחר, כדי שיהיה מותר להשתמש בו בדברי חול".

שאלה - 281527
לכבוד הרב היקר, כשיש שמחה במשפחה והם כהנים יכולים לעלות כהן אחר כהן.
תשובה
אסור בהחלט לעבור על תקנת חכמים אלא יעלו ישראל ביניהם. ועיין מקרא בציון.

"כהן אחר כהן לא יעלה משום פגמו של ראשון, שמא יאמרו שהראשון אינו כהן. וכל החשש הוא בספר תורה אחד, ולכן כשאין שם אחריו לוי בבית הכנסת, לא יעלו כהן אחר, אלא הוא חוזר ומברך במקום לוי.
בתלמוד [גיטין נ"ט, ב] "אמר רבי יוחנן כהן אחר כהן לא יקרא משום פגמו של ראשון". וכן פסקו הרי"ף ז"ל [מגילה י"ד, ב], והרא"ש ז"ל [גיטין פרק ה, סימן כ],
וכתב בשאילתות דרב אחאי [ניצבים, שאילתא קס"א] שאם אין שם לוי, לא יעלה כהן אחר שני אחרי הכהן הראשון במקום לוי, משום פגמו של כהן ראשון, אלא אותו כהן שעלה ראשון יברך פעם שניה ויברך שני במקום לוי. וכן לשונו "ואי ליכא לוי כהן קורא תרי זימני אבל למיקרי כהן אחר כהן לא אם אין שם כהן קרי אדם חשוב ואמ' אביי נקטינן אין שם כהן נתפרדה החבילה וכן לוי אחר לוי לא יקרי".
וכתב בבית הבחירה למאירי ז"ל [גיטין נ"ט, ב] "היה שם כהן אבל לא היה שם לוי הרי הכהן שקרא ראשון חוזר וקורא במקומו ואינו צריך לישב בנתים שמאחר שחוזר ומברך נכר הוא שקריאה שניה היא אבל כהן אחר לא יקרא במקום לוי שהרי אמרו כהן אחר כהן לא יקרא מפני פגמו של ראשון שיאמרו כהן ראשון פסול היה וקורא אחר תחתיו ואף על פי שהראשון עולה למנין שבעה מכל מקום איכא חשש יוצאין אבל פגם שני אין כאן שאם יבאו לומר עליו שפסול הוא היאך היה קורא במקום לוי והלא כל שאין שם לוי כהן קורא במקום לוי וזה אינו כהן אלא אין כאן פגם אלא לראשון".
אולם בחידושי הריטב"א ז"ל [כתובות [כ"ה, ב] כתב "וכבר הארכתי בזה במסכת גיטין בס"ד, ושם כתבתי דעת מורי [הרמב"ן] ז"ל שרשאין לקרוא כהן או לוי בכל מקום שירצו ובלבד שיאמר אף על פי שהוא כהן או אף על פי שהוא לוי ולא חיישינן לנכנסים שלא שמעו את הקריאה דאינהו מישל שיילי ואמרי להו, ולפי זה הא דגרסינן בתוספתא עיר שכולה כהנים כלומר שאין יודעין לקרא בתורה אלא כהנים שקורא הכהן שבעה פעמים יש לומר שזהו לפי מנהגם שלא היו קוראים איש בשמו וכדמוכחא שמעתא, ולפי מנהגנו יכולין לקרוא כהן אחר כהן כשיאמרו לכל אחד אף על פי שהוא כהן, וכן היה עושה ז"ל כשהיו שם שני כהנים חתנים, וכן היה נוהג בעצמו לקרא בתורה שלישי או בשאר מקומות וש"צ קוראו אף על פי שהוא לוי".

שאלה - 281374
מו"ר עט"ר
האם יש ניקוד מיוחד לאותיות רפויות, כי כך ראיתי כתוב בשם רבנו האר"י ז"ל?
תשובה
לצערינו ובשתינו, אלו שלקחו בכוח את השלטון וההובלה בארץ ישראל, גופים המנוערים ממצוות התורה ומהדת בכללה. והם הקימו להם בתחילה את "הועד ללשון העברי". ולימים הסיבו את שמה ל"אקדמיה ללשון" משל הם משכילים ואריסטוקראטים, והם קנו להם בכח הזרוע את השלטון על כל שטחי החיים בארץ הקודש. כולל את לשון הקודש.
השיבושים אשר הנהיגו בשפתינו הקדושה רבים הם, ואי אפשר למנותם. אך היום אכתוב לך ידידי הצעיר, על שאלתך החכמה.
בכל ספרי הקודש המתייחסים אל השפה העתיקה שלנו אשר ירדה מהר סיני, ובה ברא רבון העולמים את העולמות, כמוזכר בספר יצירה ועוד, וכן בספר עץ חיים לרבנו האר"י ז"ל, תמצא כי אותיות בג"ד כפר"ת, יש בהם ניקוד דגש וניקוד רפה. ניקד הדגש ידוע וברור לכל ילד הלומד תורה, שהוא נקודה בתוך האות. אם ניקוד הרפה נשתכח ברבות השנים.
אם מחד גיסא בגלל השליטים כאן, אם מהשפעת הרחוב האירופי שהשתלט מאידך גיסא על שפתינו ודיבורינו, ורוב מסורת אבותינו נמוגה. והרפה הוא נקודה על האות כמו פ' רפויה, וכדומה. [אגב, גם האות ר נשתכחו ההבדלים] ותמצא לך דוגמא מוחשית לצערינו בסידור המכיל בתוכו תרגום התפילה לערבית, לאותם עולים מארצות המזרח שלא למדו ולא ידעו פירוש התפילה. ובכותרת כתוב להם "שרח פ'י אלערבי" . שמשמעותו תרגום לערבית.

ספר יצירה פרק ד
[ד] שבע כפולות בג"ד כפר"ת חקקן חצבן צרפן וצר בהם כוכבים בעולם וימים בשנה ושערים בנפש ומהן חקק שבעה רקיעים ושבע אדמות ושבע שבתות לפיכך חבב שביעי תחת כל השמים:
[ה] כיצד המליך אות ב' בחיים וקשר לו כתר וצר בו שבתאי בעולם ויום ראשון בשנה ועין ימין בנפש:
[ו] המליך אות ג' וקשר לו כתר וצר בו צדק בעולם יום שני בשנה ועין שמאל בנפש:
[ז] המליך אות ד' וקשר לו כתר וצר בו מאדים בעולם ויום ג' בשנה ואוזן ימין בנפש:
[ח] המליך אות כ' וקשר לו כתר וצר בו חמה בעולם ויום ד' בשנה ואזן שמאל בנפש:
[ט] המליך אות פ' וקשר לו כתר וצר בו נוגה בעולם ויום ה' בשנה ונחיר ימין בנפש:
[י] המליך אות ר' וקשר לו כתר וצר בו כוכב בעולם ויום שישי בשנה ונחיר שמאל בנפש:
[יא] המליך אות ת' וקשר לו כתר וצר בו לבנה בעולם ויום שבת בשנה ופה בנפש:

שאלה - 281373
לכבוד מורנו הרב שליט"א, בקשר לשאלה היום בשיעור על הבייגלה המכוסה בשומשום, שהרב אמר שברכתו מזונות. מה הסיבה שהוא משתנה על ידי הציפוי?
תשובה
פת שאפאה ופיזר עליה שומשמין מעט, ברכתה המוציא, אך אם רוב פני הפת מכוסה בשומשמין, ברכתה מזונות. ומעשה היה עם מו"א זלה"ה שבליל שבת ערכו השלחן, והפת היתה מכוסה ברובה בשומשמין, וגירדם מעל הפת ובירך המוציא.
עיין פרי מגדים [פתיחה אות י"א] שכתב "כלל אמרו בברכת הנהנין דאזלינן בתר רובא, כמבואר בסימן ר"ב סעיף א' בהג"ה שאם "נתערב" כו'. והך תערובת לאו דוקא שאי אפשר להכיר, אלא אפילו כל אחד עומד בפני עצמו נמי בתר רוב אזלינן, דהטעם הוא הכלל כל שעיקר ועמו טפילה הולכין בתר העיקר כמו שכתב הט"ז [ר"ב, א]. ובסימן [רב"י, א] מבואר בין טפילה מעורבת או בפני עצמה
וכן הוא לשון הרמב"ם ז"ל [ברכות פ"ג ה"ה והלאה] ומינה בפורים שמרקחין שומשמין בדבש ומערבין פתיתי אגוז, כל שרוב שומשמין בתר העיקר אזלינן ומברך פרי האדמה, כי אין זה דומה לביטול האיסורין דלא שייך רוב אלא אם כן אין ניכר, מה שאין כן בברכת הנהנין, וכדכתיבנא".

ועיין בהליכות עולם פינחס י"ב, ח"ב עמוד קי"ד] שכתב בפירוש "ודע, שעוגות שאין בהם סוכר, אלא שיש בהם שומשמין הרבה, דינם כפת גמור. אלא אם כן השומשמין הרבה מאוד עד שאין ניכר טעם העיסה מרוב שומשמין ועיין ביאור הלכה [קס"ח ד"ה שכמעט. ואין חילוק בין ממולאים בשומשמין או על גביהם.

ועיין ילקוט יוסף [קס"ח, ה] מה שכתב בשם ביאור הלכה [קס"ח ד"ה שכמעט], ובסידור רבנו זלמן ז"ל. וכתב בשם מו"א מרן היביע אומר ז"ל, שאמנם הביאור הלכה מיירי בממולאים שעושים בימי הפורים, ובשאלתינו השומשמין על גבי הפת, אין לחלק בזה.

שאלה - 281347
למרן המקובל הרב בן ציון מוצפי שליט"א. מה הברכה על פיצה, בבית או בחנות?
תשובה
פיצה הנאפת עם גבינה ותבלין, אם העיסה כשלעצמה היא בטעם לחם ברכתה המוציא, ואם טעמה השתנה מחמת שעירבו בה סוכר או תבלינם והשתנה טעמה, מברך עליה בורא מיני מזונות.
כתב הרמב"ם ז"ל [ברכות פ"ג ה"ט] "עיסה שנאפת בקרקע כמו שהערביים שוכני המדברות אופים, הואיל ואין עליה צורת פת מברך עליה בתחלה בורא מיני מזונות, ואם קבע מזונו עליה מברך המוציא, וכן עיסה שלשה בדבש או בשמן או בחלב, או שעירב בה מיני תבלין ואפאה, והיא הנקראת פת הבאה בכסנין. אף על פי שהוא פת מברך עליה בורא מיני מזונות, ואם קבע סעודתו עליה מברך המוציא". וכך מפרש את ההגדרה של פת הבאה בכסנין. וכן דעת רש"י ז"ל [ברכות מ"א, ב].
אמנם דעת רבנו חננאל כפי שהעתיק רבנו יונה ז"ל [ברכות כ"ט, א] שהיא עיסה עשויה ככיסים, וממלאים אותה במיני מתיקה שקדים ותבלינים. והערוך [ערך כסן] הביא גם דעת רב האיי גאון ז"ל, שפירש שפירושה פת שהיא כעכין יבשים בין מתובלת בין שאינה מתובלת, וכוססים אותם ואוכלים ממנו מעט.
ומרן השלחן ערוך ז"ל [קס"ח, ז] פסק "והלכה כדברי כולם שלכל אלו הדברים, נותנים להם דינים שאמרנו בפת הבאה בכסנין".
אשר על כן, יש לטעום את העיסה או המאפה ללא הציפוי, מצידו או מתחתיתו, ואם טעמו כטעם פת ברכתו המוציא עם כל הפרטים השייכים בלחם גמור, ואם העיסה התערבה בתבלינים או בסוכר וכדומה והשתנה טעמה מפת, מברכים עליה מזונות. ודבר זה צריך בירור בכל מקום שאדם אוכל פיצה, ולא יסמוך על פי השמועה, אלא יטעם בעצמו, כי רבים מהם ידענו כי טעמם טעם לחם וברכתם המוציא.
ואל יפתוך אחרים באמרם שבעיסה יש חלב, כי המציאות היא שטעם העיסה לא השתנה, וכמות החלב היא מועטת וחלק ניכר הוא מים, ועוד החלב של ימינו כמעט טעמו השתנה למים רגילים, הן מפני ששואבים ממנו את אחוזי השומן לתעשיה, הן משום שהפרות החולבות מאכילים אותם במאכלים לא טבעיים ובהורמונים כדי שיניבו חלב הרבה, ולכן אין טעם העיסה משנה משמעותית.

שאלה - 281345
שלום לכבוד הרב, באשר לשאלתי עם כת"ר בענין אמירת ברכת המפיל, וענה לי כי רוצה לעיין בדבר, האם אפשר לדעת מה מסקנתו? מחילה מראש.
תשובה
כתב ראש חסידי בית אל המקובל רבנו רפאל אברהם שרעבי זיע"א, בספרו דברי שלום [בהגהות על שער הכוונות דס"ח ע"ג] "ובענין ברכת המפיל שאל ממני עמיתי בתורה חסידא קדישא הרב הכולל כמוהר"ר רפאל קלאמארו [נר"ו] זיע"א וזה לשונו על ענין ברכת המפיל, אם ראוי לאמרה אף כשהוא ניעור, יען דברכת המפיל נתקנה על המעשה אשר נעשה למעלה, שהוא הסתלקות המוחין מז"א ונותנם בנוק' כדי לבנותה, ואם כן נמצא דהוי כמו ברכות השחר הנאמרות על מנהגו של עולם, ונאמרות אפילו כשלא ישן, ואם נאמר שאינה נאמרת. כשהולך לישן אחר חצות אם נאמרת, יען דבעת השינה מורה הסתלקות למעלה או לאו.
והשיבותי לו דאין שייכות לומר ברכת המפיל אחר חצות, יען דאחר חצות היא עת ועונה דהמשכת המוחין החדשים הנמשכים על ידי המעיר בברכה, וזה מתחילת חצות ואילך. ומנהגינו כשאנו נעורים בלילה בלימוד התורה, לומר קריאת שמע ולכווין בכוונת ברכת המפיל קודם חצות שעה קטנה, ולומר ברכות השחר ותיקון חצות. ואם אנו רוצים לישן אחר כך אנחנו ישנים. וכמה שכתב הרב ז"ל על הקם בחצות אחר שיסדר ברכותיו ויאמר תיקון חצות ויעסוק בתורה כמו שעה אחת, אם אינו יכול לעמוד על עצמו שיכול לחזור לישן עיין שם".
אך על מה שכתב כבוד תורתו דברכת המפיל היא בכלל הברכות הנאמרות על מנהגו של עולם, האמת דחקירת חכם היא זאת, וצריך להתיישב בדבר". ועיין שם משא ומתן בדבר.

והרב החסד לאלפים [רל"ט, י"ג] כתב "ויאמר ברכת 'המפיל' בלשון רבים. וכבר בקונטרס 'בית תפילה' הבאתי מן ההדיוט, קצת תוספת דברים לומר אצל קריאת שמע שעל המיטה, וגם בספרים יש דברים הדברים. יאחז הצדיק דרכו, ברוך אומר ועושה, את אשר בכוחו לעשות יעשה. וטוב לומר פסוק ויאמר ה' אל השטן וכו', ומזמור 'ארוממך ה' כי דליתני' וכו'. אין אוכלים ושותים, ולא מדברים, אחר קריאת שמע שעל מטתו, אלא ישן מיד, שנאמר [תהלים ד, ה] 'אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה'. ואם קרא ולא יכול לישן, אם תלמיד חכם הוא יעיין בתלמודו, ואם לאו בר הכי, יהא חוזר וקורא פסוקים [עיין רמ"א רל"ט, א] או חושב בהם, באופן שישן מתוך דברי תורה".

וכתב הגאון המקובל האלקי רבנו אליהו מאני זיע"א בספרו זכרונות אליהו [מערכת ה, א] "עיין זכור לאברהם [ברכות מע' ה] ועיין בהמגיה [חס"ל רל"ט, ה] שהעיד שהמנהג בעיר הקודש ירושלים ת"ו שהחסידים הבאים בסוד השם על פי האריז"ל, שלא לאומרה כל שעבר חצות, ואפילו שלא ישן בתחילת הלילה ולא בירך, ועיין דברי שלום בהגהותיו על סה"כ שהאריך בטעם הדבר יעויין שם.
ובאות ב כתב "ראיתי בגליון זכור לאברהם בשם הר"א אלאזרקי שכתב וז"ל ראיתי גדולים בישראל שאינם מברכים ברכה זו, מטעם שמא יצטרכו להפסיק בדיבור, ולא ראיתי שום פוסק שסבר כן. ואדרבה ראיתי איפכא שאם הוא צריך לדבר משום איזה אונס, לא הוייא ברכה לבטלה, כיוון שמכל מקום ישן, בעת שיבוא שינה לעיניו, וכמו שמבואר בהגהת השל"ה [חולין קכ"ג]. וראיתי בשיירי כנה"ג [הגה"ט רל"ט, ה] שכתב שברכת המפיל היא ברכת השבח, על מנהגו של עולם כברכת הנותן לשכוי בינה, שאפילו לא שמע מברך. אם כן לפי זה נראה דחייב לברך אפילו אם יהיה צריך לדבר בשביל אונס כן נראה לעניות דעתי עכ"ל.
ועיין שם שהאריך לפלפל בדברי הרב פתח הדביר [ח"ב סימן רט"ל] וסיים וכתב "והאמת עם הרב יעב"ץ ז"ל שמדמה ברכה זו לברכת הנהנין והויא ברכה לבטלה אם פסק אחר הברכה, וכן דעת הרב סדר היום, ועיין בית עובד [דקע"ה, א] שכתב "ויש אומרים הברכה בלשון יחיד ובלי הזכרת השם, וכפי זה מי שחושש שמא יפסיק ואינו מברך טוב עושה, ובפרט אם רגיל לדבר אחר קריאת שמע".

והגאון רבנו יוסף חיים זיע"א בשו"ת רב פעלים [חלק א סוד ישרים סימן י"ד] לאחר שהביא דברי שער הכוונות כתב "ועוד מה דמות תערוך לברכת המפיל עם ברכת המעביר, והלא ברכת המעביר מלבד שיש בה כוונות שצריך לכוין בהם היפך ברכת המפיל, עוד יש בה תוספת כוונות להועיל בד"א ג"כ, ולכן היא מכלל י"ח ברכות שאין לה ביטול בשום זמן, שאפילו לא ישן כל הלילה מברך המעביר אך ברכת המפיל אין בה חיוב כ"כ דכוותא, דהא אם לא ישן כל הלילה אינו מברך המפיל, וכן אפילו אם ישן אחר חצות אינו מברך המפיל, וכ"כ הרב דב"ש בהגהותיו על ספר הכונות, דמסיק שם שאם נזדמן שלא ישן אלא עד אחר חצות, אפילו שירצה לישן אחר חצות לא יברך ברכת המפיל יע"ש, וכן המנהג פשוט, שגם החסידים המנדדים שינה מעיניהם אין מברכים המפיל אם נעורים בלילה, ועכ"ז ברכת המעביר מברכין, ועוד נמי דאפילו בכל לילה יש הרבה חסידים שאין מברכין המפיל בשם ומלכות קודם השינה, דחוששין שמא יפסיקו בדיבור בין הברכה לבין השינה".
ועיין פני יצחק [ברכות ע"ו] ובשו"ת ישכיל עבדי [ח"ז סימן א]

אמנם כתב המקובל רבנו יעקב שאלתיאל ניניו זיע"א בספרו אמת ליעקב [שפת אמת דק"ד ע"ב], "ואין כן האמת וצריך לברכה, בכל זמן שהולך לישן בלילה, ועיין לחמי תודה למהר"י בסאן ז"ל.
וכתב גאון עוזנו החיד"א זיע"א בברכי יוסף [או"ח רל"ט] "ומברך המפיל וכו'. יש מי שרצה לומר דעל פי הסוד אין לברך המפיל, אם היה ער עד אחר חצות ואז הולך לשכב, ואין כן האמת אלא צריך לברכה בכל זמן שהולך בלילה לישן. מהר"ר ישעיה באסן בתשובותיו הנקראים לחמי תודה [סימן כ"א].

שאלה - 281073
להרב מוצפי היקר, מה עם פירות יבשים לט"ו בשבט? אפשר לקנות בשקט מכל המוצרים?
תשובה
תשובה
שאלה - 154392
מורי ורבי, מה הסכנה באכילת פירות יבשים המיובאים מחו"ל?
תשובה
לפי מה שחקרתי מומחים יודעי דבר המצב מאוד חמור בענין זה, ואזכיר פרטים חלקיים ומעטים מתוכם.
הפירות היבשים מיובאים ממדינות שונות כמו תורכיה, טיוואן, תילאנד, סין והמזרח, שם אין פיקוח רציני וקפדני על תעשית המזון, ושם מוסיפים לפירות היבשים מיני חומרים כימיים המכילים גפרית, זרחן מסוכן, צבעי מאכל, טרטזין, סולפור, חומרי הדברה נגד יתושים ותולעים, עמילן, סוכרים מסוכנים, שמן דקלים מוצק מסוכן למחלה הידועה, שומן רווי מוצק הגורם לכלוסטרול גבוה, חומצות התעשיה, שמן פרפין, SO 2 המסוכן, ועוד מרעין בישין.

כל החומרים הללו מורכבים כדי לשמר את הפירות, לייצבם, לצבוע אותם בצבעים זוהרים, והם מסוכנים ביותר לבריאות, יוצרים אלרגיה, היפר אקטיביות בעיקר לילדים, מתח ועצבנות, בעיקר אסטמה ובעיות נשימה קשות, סרטן קיבה, צריבות עור, ועיניים, חולשה ונזק לכבד ולאיברים הפנימיים.
הפירות נצבעים בצבעים מרהיבים מלאכותיים המזיקים לבריאות האדם.

הצבע הכחול מסוכן ביותר כי הוא מכיל פחם מזיק, וגם זפת!!!
ירוק E133, אדום בוהק E129, צהוב סנטס יולו E110,
בעיקר יש להמנע מאכילת
קיווי מיובש, מכיל טרטזין 102.
אבטיח מיובש,
משמש הצהוב שהוא עם תוספת חומצות וזרחן, האורגני טבעי הוא בצבע חום כהה.
צימוקים בתוספת שמן פרפין המזיק לקיבה,
פרוסות מלון סכנה ממש,
בננות מטוגנות מכילות זפת וגפרית, גם שמן דקלים מוצק המסוכן שבעתיים.
אגוזים יש לקנות עם קליפה, כי הקלופים מאבדים מחצית מערכם התזונתי ועוברים תהליכי "הגנה" בחומרים לא בריאים, וזה כולל פיסטוק קלוף, שקדים קלופים, ולבנים. כל זה ועוד אמר לי היום מומחה לתעשית המזון להזהיר את הציבור, כי בהלכה חמורה הסכנה יתר מאכילת איסור.

לא הזכרנו את הפירות הנגועות בתולעים, רמשים, ושאר מיני יתושים.

שאלה - 281030
לכבוד מורנו. מחילה היום בפסוק אחרון של השלישי נמצא טעות. האם היו צריכים להוציא ספר תורה אחר?
תשובה
נא עיין מקרא בציון.

הגאון הרב רפאל שלמה לניאדו ז"ל כתב בשו"ת בית דינו של שלמה [אורח חיים סימן ט, אות י"ג] "היכא שכבר קראו מנין העולים שלשה פסוקים לכל אחד בשני וחמישי ושבת במנחה, אליבא דכולי עלמא אין צריך להוציא ספר תורה אחר". וכן כתב גאון עוזנו הרב חיד"א ז"ל בספרו שו"ת חיים שאל [חלק א, סימן ע"ד] "מעשה שנמצא טעות בספר תורה במנחת שבת בקריאת השלישי, אחר שקרא שלשה פסוקים, וכבר השני עולים ראשונים קראו שבעה. ונראה דלא יוציאו ספר תורה אחר, אף כי עדיין לא השלים הפיסקה שנוהגים לקרות וחסרים ב' או ג' פסוקים. והגם דאנן בדידן לא קיימא לן כהוראת הרב כנסת הגדולה בנמצא טעות בשביעי, דרבו כמו רבו החולקים עליו. מכל מקום בנדון דידן כולי עלמא מודו דהעיקר לקרות עשרה פסוקים, ומה איכפת במה שנהגו להוסיף על עשרה פסוקים, וזה פשוט בעיני".
ועיין באמת ליעקב להרב יעקב אלגאזי ז"ל [סימן א, אות י] שכתב מכיוון שכיוון שמשה רבנו עליו השלום תיקן לנו הקריאה בהם, כפי שכתב הרמב"ם ז"ל, יש להביא ספר תורה אחר גם כאשר מצאו דיבוק אות לחבירתה או פירוד, והעתיק דברי מהר"י קאשטרו ז"ל [סימן קמ"ג] שלא מצאנו שום חילוק בפוסקים בין קריאה בשבת לקריאה בימי החול, ולכן יש להוציא ספר תורה אחר כאשר נמצאה בו טעות.
וכן כתב בשו"ת תעלומות לב [חלק ג, קונטרס הליקוטים אורח חיים ג] "אם נמצאת טעות בספר תורה במנחה אחר שקראו שלשה שלשה פסוקים, והשנים כבר קראו שבעה פסוקים, גם לדידן דקיימא לן דלא כהרב כנסת הגדולה, ובשחרית אם נמצא טעות במשלים, מוציאים ספר תורה אחר, אפילו בפסוק אחרון, מכל מקום במנחה בשבת אין להוציא ספר תורה אחר, כן כתב הגאון הרב חיד"א ז"ל בספרו חיים שאל [חלק א סימן ע"ד אות י"ד]. והן אמנם בספרו לדוד אמת [סימן א, י] כתב שגם במנחה בשבת ובשני וחמישי יוציאו אחר, המדובר הוא כשעדיין לא קראו השלשה עולים כתקנת חז"ל, אך הכא מיירי שקראו כבר.
וכתב בשו"ת דבר משה [אורח חיים סימן י"ב] כשנמצא דיבוק אות לחברתה בספר תורה במנחה בשבת, יוציאו ספר תורה אחר, וכפי שכתב בשו"ת הרשב"ץ ז"ל [חלק א סימן קל"א] כי אין חילוק בין מנחה לבין שחרית, ועיין בשו"ת הרא"ש [כלל ג, סימן י"א], ובשו"ת שבות יעקב [חלק א, סימן א], והביאו הרב אשל אברהם [אופנהיים, קמ"ד, ד].

שאלה - 280913
כב' מו"ר עט"ר. נמצצאה טעות בספר תורה בקריאת האחרון בפרשה, האם יש להוציא ספר תורה אחר?
תשובה
אם נמצאה הטעות כשכבר קראו שבעה עולים בשבת שהוא עיקר המצווה, אך עדיין לא סיימו הפרשה, בכל זאת צריכים להוציא ספר תורה אחר כדי להשלים את קריאת הפרשה היום.
הן אמנם בשו"ת מהר"ם מלובלין [סימן פ"ד] כתב שכאשר עלו לספר תורה שבעה עולים לחובת היום וקרא כל אחד מהם שלשה פסוקים לפחות, אין להוציא ספר תורה אחר, כי יצאו ידי חובתם. וכן הסכימו עמו הרב עטרת זקנים [קמ"ג, א] ועוד אחרונים.
והגאון הכנסת הגדולה [בהגהות בית יוסף רפ"ב, י] כתב שמכיוון שיצאו ידי חובת קריאת שבעה עולים, הגם שלא השלימו הפרשה לא יוציאו ספר תורה אחר, מכיוון שקריאת הפרשה היא מנהג, ואינה מעיקר ההלכה. וכתב שכך דקדק מדברי שו"ת התשב"ץ [חלק א סימן קל"א] שהובאה בבית יוסף [סימן רפ"ב].
גם הגאון המגן אברהם ז"ל [רפ"ב, ד] העתיק דברי הגאון הבית חדש ז"ל שכתב "ומנהגינו על פי המרדכי שאם עדיין לא קרא שלשה פסוקים, קורא הטעות בעל פה עד שיקרא שלשה פסוקים ומפסיק שם, ואם הוא פחות משלשה פסוקים סמוך לפרשה גומר הפרשה, וכן נהגו גדולי עולם האשכנזים שלפנינו. ופסק השלחן ערוך הוא הוראה חדשה, ולא ידעתי מאין באה הוראה זו". והסתמך המגן אברהם בזה על הרמב"ם "שמתיר לקרות בספר תורה הפסול, אף דלא קיימא לן כוותיה, מכל מקום יש לסמוך עליו בדיעבד שעלתה קריאתו, ואין צריך לברך שנית".
וכן כתב הרב פרי מגדים [אשל אברהם קמ"ג, ד], ועיין במחצית השקל [שם ד].
אמנם הגאון החיי אדם ז"ל [חלק א, כלל ל"א] כתב "ואם לאחר שקראו שבעה וכבר בירך באחרונה, ועדיין לא קראו כל הסדרה ומצאו טעות באמצע הסדרה, נראה לי דלכולי עלמא צריך להוציא אחרת, שהרי על כרחך צריך להשלים כל הסידרה, ויקראו בשניה בברכה, ויכולין להוסיף בשאר שבתות".
ועיין מקרא בציון עוד.

שאלה - 280911
לכבוד מורנו הרב שליט"א. מה מעלת הזימון בשלשה או יותר, וכוס של ברכה?
תשובה
יזהרו מאוד לזמן ולהתחייב בו, כי בזה שכרם גדול שמרבים שבח ותהילה לבורא העולמים. ולא יחפשו להשתמט מחיובו.
כתב רבנו דוד אבודרהם זיע"א [ברכת הלחם זימון ברכת המזון] "וענין הזמון הוא רבוי שבח וגדולה להבורא יתברך שמזמנין ומתרין זה את זה מתוועדין יחד להודות לו ולשבחו ולפארו על שפע טובתו כמו שנאמר (תה' לד, ד) ונרוממה שמו יחדיו".
וכן הוא בספר כלבו [סימן כה] "וענין הזמון הוא ריבוי שבח וגדולה אל הש"י שמזמנין ומתרין זה את זה ומתוועדין יחד להודות לו ולשבחו על שפע טובתו כדכתיב (תהלים לד, ד) ונרוממה שמו יחדו".
והשל"ה [שער האותיות קדושת האכילה אות קפ"ה] הביא דבריהם וכתב "והנה ראיתי מכשלה בהרבה המוניים, כשמסובים יותר משלשה אז פורש והולך, ואומר: הלא יש זימון בלעדי, אבל הכסיל בחושך הולך ופורש, כי בוודאי השלשה הם יוצאים זולתו, אבל הוא לא יצא, שהרי נתחייב בזימון להודות להלל ולשבח".
והרב באר יהודה [שלוזווער ז"ל הלכות ברכות פרק ה על הרמב"ם] כתב "ולשון גודל לשון ריבוי שבח שהעונין יאמרו שבח יותר מהמזמן ומשום הכי עונין השתא ובטובו חיינו, דהוי השבח לכל החיות. ובזה מיושב גם כן מה שנראה מפירוש המשנה להרמב"ם ז"ל שרוצה לומר דוקא בזימון בעשרה, אזי יאמרו העונין ובטובו חיינו, מה שאין כן בזימון של שלושה לא יענו ובטובו חיינו, ועיין בצל"ח גם בזה. ולפי הנ"ל ניחא דהנה הגמרא שם מביאה עוד פסוק אחר לברכת זימון מדכתיב גדלו להשם אתי ונרוממה שמו יחדיו והב"ח ז"ל דעתו לומר דזה הפסוק דגדלו לד' אתי קאי על זימון של שלושה, וקרא השני קאי על זימון של עשרה. ובזה אתי שפיר דדוקא בזימון של עשרה שפיר יענו העונים גם ובטובו חיינו להרבות בשבח. מה שאין כן בזימון של שלושה דנלמד מפסוק דגדלו מזה ליכא למילף להרבות בשבח
וכתב הגאון רבנו יוסף חיים זיע"א [בן יהוידע חגיגה ט, ב] על מה שאמרו על פסוק [קהלת א, ט"ו] מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת, "זה שנמנו חביריו לדבר מצוה ולא נמנה עמהם. פירוש רצו שיצטרף עמהם למנין להתפלל וקדם והתפלל ביחיד, דאז פרח מיניה מצות תפלה בציבור. או יובן כגון שנמנה עמהם בצירוף זימון, והוא קדם ובירך ברכת המזון, דאע"ג דגם עתה חביריו יעשו זימון בצירופו, עם כל זה הם קיימו מצות זימון, והוא לא קיים, וכנזכר בשולחן ערוך [אורח חיים קצ"ד א]".

שאלה - 280837
שלום לכבוד הרב. מחילה ממעלתו זה שנים שאני מחפש אודות מפרש הרמב"ם ז"ל הוא הנקרא יצחק ירנן, ושמו הרב אליקים גאטינייו ז"ל, מדוע קרא שם החיבור יצחק ירנן? ימחל לי מור על הטירחה.
תשובה
דע ידיד, כי משאת נפשם של חכמי ישראל בכל הדורות היתה לזכות שיהיו להם בנים גדולי תורה ויראה. ועיין בהקדמת הביאור יצחק ירנן, שכתב שם שנולד בעיר איזמיר המפורסמת בגדולי תורה אשר הוציאה מקירבה, ואביו רבי יצחק זיע"א כל חייו טרח שבנו יהיה גדול בתורה וכפי שכתב בנו "והיה טורח בגופו ובממונו לילה כיום יאיר להוציא מחשבתו אל הפועל".

והנה קרה מקרה כפי שכתב הוא ז"ל "הן בעוון ממרום שלח אש בליל י"ח תמוז משנת התק"ב ויבער ביעקב להבה, והיה למאכולת אש. הללו בתי כנסיות ובתי מדרשות, ואין בית אשר אין שם אש, ויהי כל הארץ שפה אחת ואיש לדרכו פנו לכרכים ולכפרים, ולא נמצא גם ספר ללמוד.
והנה יצחק הוא אדוני אבי ז"ל צועק ובוכה ואומר לריק יגעתי ולהוציא מחשבתו לפועל אף שהיה זקן קרוב לשבעים שנה, כה אמר אלי נסעה ונלכה לעיר רבתי עם, שמשם תורה יוצאת זאת העיר כלילת יופי שאלוניקי יגן עליה אלקים, ונפן ונסע עם מרת אמי מנשים באוהל תבורך נוחה עדן, ותודה להשם יתברך, מצאתי איש שרוח אלוקים בקרבו הוא החכם השלם הדיין המצויין שלמה אמארילייו זלל"ה והייתי שונה הלכות וכולהו תנויי עמו במחיצתו, וכשהיה הולך ללמוד אצל מר דודו הרב החסיד ועניו מאד בעל ספר דבר משה זללה"ה הייתי הולך עמו ללמוד, וישבנו שם כמו עשרים חדשים בלחם צר ומים לחץ וחזרנו לעירנו איזמיר".

שאלה - 280725
לכבוד מורנו הרב שליט"א, עבדך סובל מכמה בעיות פנימיות לא אליכם, בכלי הדם ומעיים, והרופא הזהיר אותי מלאכול מאפה מקמח לבן, אורז לבן וסוכר לבן. מה לעשות בפת שחרית?
תשובה
ראשונה נעתיק לך דברי התלמוד
בבא מציעא ק"ז, ב
"דבר אחר, מחלה ששמונים ושלשה חלאים תלוין במרה, וכולן - פת שחרית במלח וקיתון של מים מבטלתן.
תנו רבנן, שלשה עשר דברים נאמרו בפת שחרית. מצלת מן החמה, ומן הצנה, ומן הזיקין, ומן המזיקין, ומחכימת פתי, וזוכה בדין, ללמוד תורה וללמד, ודבריו נשמעין, ותלמודו מתקיים בידו, ואין בשרו מעלה הבל, ונזקק לאשתו, ואינו מתאוה לאשה אחרת, והורגת כינה שבבני מעים, ויש אומרים אף מוציא את הקנאה ומכניס את האהבה. אמר ליה רבה לרבא בר מרי, מנא הא מילתא דאמרי אינשי שיתין רהיטי רהוט ולא מטו לגברא דמצפרא כרך, ואמרו רבנן, השכם ואכול, בקיץ מפני החמה, ובחורף מפני הצינה. אמר ליה דכתיב לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש. לא יכם שרב ושמש, כיון דלא ירעבו ולא יצמאו".

כל המעלות הללו מדובר בפת שהיתה בזמנם, החיטה היתה טבעית ובה רוב אבות המזון. והקמח היה מכיל חומרים בריאים. וכן כל יתר המזונות והגידולי קרקע ללא כימיקלים וחומרים מזיקים.
בימינו הקמח הפך להיות אבק לבן, ושאר המוצרים מתועשים חסרי טעם ומלאכותיים, הפירות והירקות איבדו את טעמן ואת ריחם, ואין בהם כמעט תועלת. עד שאפילו קרקור התרנגולת נשמעת משונה.
לכן המסקנא היא שמי שמרגיש לא טוב או סובל מבעיות רפואיות, ישתדל לאכול מאכלים יותר טבעיים ובריאים, ואתה תפעל לפי הוראות התזונאי שלך.

שאלה - 280692
לרב היקר חכם בן ציון מוצפי. לא מצליח לקום בבוקר להתפלל כמו כולם, אין לי סדר יום. מה עלי לעשות. הצילני???
תשובה
ידידי היקר, כבר כמה שנים שאני כותב לך באתר הנוכחי דברי חיזוק והתעוררות. וכנראה שדברי לא נשמעו באזניך.
אספר לך מה כתב גדול חכמי הוסר בדורות הקדמונים. הלא הוא רבנו בחיי אבן בקודה זיע"א בספרו חובות הלבבות.
איכר אחד היה מגדל גם תרנגולות. אך היתה אחת מובחרת מכולם בגודלה, במראה המרהיב שהיה לה , ולקפיצותיה. בעלת צבעים ססגוניים היתה, כנפיה, נוצותיה, וכולה יופי והדר.
הוא ייעד אותה לסעודת פורים. והיה מדי יום משתעשע בה ובחכמתה.
באחד מימי החורף הגשומים נכנסה לתוך בור מלא בוץ וטיט ורפש, אץ רץ להוציאה ולהצילה, ונבהל לראות את מראיה העלוב והמבהיל, לקח אותה למעונו והחל להבריש אותה ולנקותה במי שושנים ומי ורדים, מרככי שיער ונוצות למיניהם, אך המלאכה היתה קשה. עברה שעה תמימה ועדיין לא ניקה אפילו שליש מנוצותיה, הגיע אליו חבירו וגער בו, אמר לו ידידי הצעיר הנח אותה בחצר והיא תתנקה ניקוי עצמי. הכיצד?
אמר לו שמע בקולי, הניחה על מקומה בחצר והיא התנערה מעצמה וכל הבוץ עף חיש קל כצבי מהיר. כך האדם אם יחליט לקחת עצמו לידים, לנער את יצר הרע מעליו, יהיה נקי כצחר.

שאלה - 280232
לכבוד מורנו הרב שליט"א, הנה הגיע חכם אחד מעיר אחרת ואמר לציבור שיש לעמוד בקדושה דיוצר בשחרית. ותמהנו על כך, כי שמענו מכבודו שאין לעמוד בה אלא אדרבה אם היה עומד, ישב?
תשובה
אמת דיברת. כי מפורש בספר שער הכוונות לרבנו האריז"ל שיש לשבת בקדושה זו, וכן מפורש בזוהר הקדוש ועיין ארחות ציון שחרית.
אך גדולה מזו מצינו להרמב"ם זיע"א בתשובה שכתב בחריפות נגד שינוי המנהג. שו"ת הרמב"ם א.
"וזאת העמידה בקדושת היוצר הוא מנהג בורים בלי ספק, ועמידת החכם בה הוא חטא גמור, לפי שאפילו הדברים אשר תלוי בהם דבר איסור אמרו בו אל ישנה אדם מפני המחלוקת. כל שכן בדבר שאין נתלה בו שום איסור בשום פנים, ועובר בזה משום לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות. וטענתו בזה מהיות המלאכים עומדים תמיד אין להם ישיבה, אינה כלום. כי לא נתחייב אנחנו לעשות כמו המלאכים אשר אין להם קפיצין. ומה שעומדים חבריו ותלמידיו לעמידתו, זה דבר מנעוהו חז"ל ממנו באומרם ומנין לזקן שלא יטריח שנאמר זקן ויראת מאלהיך. נוסף על זה שיש בזה יציאה מדרך ארץ, אשר מנעו עליו באומרם לא יעמוד אדם בין היושבים ולא ישב בין העומדים. וראוי תמיד ללכת במנהג המרובים בדבר שאין בו העברה על אסור. וכתב משה".

שאלה - 280200
תפלה וסגולה נפלאה
מכתב יד המקובל חכם סלמן מצפי זיע"א.
תשובה
לאומרה בכל יום בבוקר קודם שיצא מביתו ללכת לעסקיו ויצליח. ובפרט בעת מלחמה. (אורח צדיקים, קונטרס לשון חסידים סימן א).
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ אֲדֹונָי [יא, הד, ונ, הי] אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתַּעֲשֶׂה לְמַעַן רַחֲמֶיךָ וּלְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל הַיּוֹצֵא מִפָּסוּק אֲדֹונָי אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ, [יביט בשמות אלה ולא יקראם: יקוק, יא הד ונ הי נו, ימה הו ה, יאהדויהר, ישהמוכה, יבהכולה, יההאורהץ]. וְתַעֲמֹד מִכִּסֵּא דִּין וְתֵשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים עָלַי וְעַל בָּנַי, וְעַל כָּל בְּנֵי בֵּיתִי וְעַל כָּל הַנִּלְוִים אֵלֵינוּ, וְתִתְנַהֵג עִמָּנוּ בְּמִדַּת הַחֶסֶד וּבְמִדַּת הָרַחֲמִים, וְתִכָּנֵס לָנוּ לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין, וְתַצִּילֵנוּ מִכָּל רַע, מִדֶּבֶר וּמֵחֶרֶב מִמַּשְׁחִית וּמִמַּגֵּפָה, וּמִכָּל צָרָה וְצוּקָה וּמִיָּגוֹן וּמִכָּל חֹלִי וּמַחֲלָה, וּמִכָּל נֵזֶק וְחַבָּלָה, מִפַּחַד מִבֶּהָלָה מִתְּאוּנָה וּמִמִּלְחָמָה.
וּתְבַטֵּל מֵעָלֵינוּ וּמֵעַל כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל כָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת, וְתִגְזֹר עָלֵינוּ גְּזֵרוֹת טוֹבוֹת, וְאַל תִּקָּחֵנוּ מֵהָעוֹלָם הַזֶּה קֹדֶם זְמַנֵּנוּ, וְאַל תַּדִּיחֵנוּ מִפְּנֵי שׁוּם נִבְרָא שֶׁבָּעוֹלָם, אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים תּוֹסִיף לָנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ לְתוֹרָתֶךָ וּלְיִרְאָתֶךָ, עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן יְמִינָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן תּוֹרָתָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן קְדֻשָּׁתָךְ, לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְקוָק צוּרִי וְגֹאֲלִי. וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ אֲדֹונָי עֵת רָצוֹן אֱלֹהִ-ים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ.

שאלה - 280149
שלום לכבוד הרב יש לי שאלה בנושא תחיית המתים האם אנשים שנשרפו יקומו בתחייית המתים? כי אין להם גוף.. תודה מראש
תשובה
עיין במסכת גיטין נ"ז, ב.
"במתניתא תנא, מעשה בארבע מאות ילדים וילדות שנשבו לקלון, הרגישו בעצמן למה הן מתבקשים, אמרו אם אנו טובעין בים אנו באין לחיי העולם הבא? דרש להן הגדול שבהן, אמר ה' מבשן אשיב אשיב ממצולות ים, מבשן אשיב, מבין שיני אריה אשיב, ממצולות ים אלו שטובעין בים; כיון ששמעו ילדות כך, קפצו כולן ונפלו לתוך הים. נשאו ילדים ק"ו בעצמן ואמרו: מה הללו שדרכן לכך, כך, אנו שאין דרכנו לכך על אחת כמה וכמה. אף הם קפצו לתוך הים. ועליהם הכתוב אומר: כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה".
ובמדרש איכה רבה פרשה א
"מה על אלה אני בוכיה, אספסיאנוס מלא ג' ספניות מגדולי ירושלים להושיבן בקלון של רומי, עמדו ואמרו לא דיינו שהכעסנוהו במקדשו אלא אף בחוצה לארץ, אמרו לנשים מבקשות אתון לכך אמרו להם לאו, אמרו מה שדרכן לכך אינן רוצות אנו עאכ"ו, תאמרו אם משליכים אנו עצמנו לים אנו באים לחיי העוה"ב מיד האיר הקדוש ברוך הוא את עיניהם בפסוק הזה (תהלים ס"ח) אמר ה' מבשן אשיב, אשיב ממצולות ים, מבשן אשיב מבין שיני אריות אשיב, ממצולות ים, כמשמעו, עמדה כת ראשונה ואמרה (שם /תהלים/ מ"ד) אם שכחנו שם אלהינו ונפרוש כפינו לאל זר והשליכו עצמן לים, עמדה כת שנייה ואמרה (שם /תהלים מ"ד/) כי עליך הורגנו כל היום והשליכו עצמן לים, עמדה כת שלישית ואמרה (שם /תהלים מ"ד/) הלא אלהים יחקר זאת כי הוא יודע תעלומות לב והשליכו עצמן לים, ורוח הקדש צווחת ואומרת על אלה אני בוכיה".
ובמדרש תהלים מזמור סח
אמר ה' מבשן אשיב. אלו שאכלו אותם חית השדה. אשיב ממצולות ים. אלו שנטבעו במים על קידוש השם, כשם שפרע הקדוש ברוך הוא מעוג מלך הבשן ומפרעה [ומצרים בים סוף, כך עתיד הקדוש ברוך הוא ליפרע מגבורי אדום הרשעה, ומהו אשיב מעוג ומפרעה], יש לי להשיב להם תשובה. למען תמחץ רגלך בדם. במלחמות גוג ומגוג. דבר אחר במלחמת אדום, כמה שנאמר מדוע אדום ללבושך [וגו'] פורה דרכתי לבדי (ישעיה סג ב ג). לשון כלביך. אלו חית השדה שהן מזומנים לסעודה, שנאמר כל (חיתו שדה) [חית השדה] התיו לאכלה (ירמיה יב ט), כל חיתו יער (תהלים נ י). ראו הליכותיך. בים סוף. הליכות אלי מלכי בקדש. בהר סיני. קדמו שרים אחר נוגנים. שנאמר אז ישיר משה ובני ישראל (שמות טו א). בתוך עלמות תופפות. ותקח מרים הנביאה [וגו'] את התוף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות (שמות טו כ).

ושמעתי ממור אבי זלה"ה, כי ידוע שאין דבר הנאבד בעולם ונמחק, ואפילו איבר קטן שבאדם לא עלינו כשנשרף, מתפרק וחלק ממנו נעשה עשן, וחלק אפר, וחלק אדים, ועוד. בשעת תחית המתים יחזיר הבורא יתברך שמו כל החלקים ויחזרו ויעשו גוף שלם ובריא. ויהי רצון שנזכה בקרוב לראותם.

שאלה - 280077
לכבוד הרב שלום רב
האם צריך להצטער שאדם רשע מת .......
תשובה
בושה וחרפה מה שכתבת. חסר לך הרבה תורה ובעיקר רחמנות ודרך ארץ.
אתה יודע כמה השם יתברך יש לו צער שמישהו מזרע ישראל נפטר או נהרג? לא למדת תורה, לא לך אני כותב כי יקח הרבה שנים עד שתתיישר. אך לנבונים אני כותב.
בתלמוד חגיגה ט"ו, ב. מובא שאליהו הנביא אמר לרבה בר שילא, את דברי רבי מאיר במשנה, סנהדרין ו, ח.
"מאיר בני אומר, בזמן שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת, קלני מראשי, קלני מזרועי. אם כך הקדוש ברוך הוא מצטער על דמן של רשעים. קל וחומר על דמן של צדיקים שנשפך".
"כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת נְאֻם אֲדֹנָי יְקֹוִק וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ". ועוד בספר יחזקאל פרק יח כג "הֶחָפֹץ אֶחְפֹּץ מוֹת רָשָׁע נְאֻם אֲדֹנָי יְקֹוִק הֲלוֹא בְּשׁוּבוֹ מִדְּרָכָיו וְחָיָה".
אין מי שיודע כמה מקורות יש בכל הספרים, על נשמות בני ישראל התועות מהדרך הישרה, כי כולם בניו של השם יתברך, בעיקר ההמונים שאינם בקיאים ונסחפים מהאווירה שבכל העולם, ומעתיקים מהגויים מנהגים ונורמות משונות, ובשמים יש צער גדול עליהם, ובגלל זה הגאולה מתעכבת, עד יערה השם יתברך רוח ממרום עליהם וכולם ישובו בתשובה ויתוקנו.
ותזכרו דברי רבי יוחנן במסכת כתובות קי"א, ב. "אמר ר' אלעזר עמי הארצות אינן חיים, שנאמר מתים בל יחיו וגו'. תניא נמי הכי, מתים בל יחיו, יכול לכל? תלמוד לומר רפאים בל יקומו, במרפה עצמו מדברי תורה הכתוב מדבר. אמר ליה ר' יוחנן, לא ניחא למרייהו דאמרת להו הכי, ההוא במרפה עצמו לעבודה זרה הוא דכתיב".
ויש עוד הרבה מה להאריך, רק הזמן עושק, מה שהלב חושק.

שאלה - 279647
לכבוד הרב
אם שירים קדוש עדיף לא לאומר עם שם הויה או או קל אם עדיך להגיד בשם או להגיד השם וכו
תשובה
מה קרה לכם??? שירים אסור??? שירים קדוש???
תפתח את סידור התפלה, אדון עולם..... והוא אלי וחי גואלי... ועם רוחי גויתי אדוני לי....
והשירים, יה רבון עלם... אל מסתתר... אליך אקרא יה אל נורא... אל בשירי זמרה בוחר... ידיד נפש... אנא אל נא רפא נא לה... צור משלו אכלנו... כדבר אדוני... אין קדוש כאדוני... אגדלך אלהי כל נשמה.. שירו לאל גאה גאה... כי אשמרה שבת אל ישמרני, ועוד ועוד...
והפיוטים, יה שמע אביוניך... אדוני שמעתי שמעך... אדוני יום לך אערוך...
עיין במחזורים לראש השנה ויום הכיפורים. והחגים והמועדים,
ועוד עשרות ומאות שירים ופיוטים, כל חכמי הדורות הזכירו אותם, כיוון שהם בלשון תפילה או שבח ותהילה לבורא העולמים. מאות רבות בשנים אמרו אותם מזמן רבינו שלמה אבן גבירול שהיה מגאוני ישראל, ורבי יהודה הלוי, והרב הגדול החכם רבנו אברהם אבן עזרא זיע"א, וכל גדולי ישראל היו אומרים אותם.
ואדרבה, אותם האומרים קל, המוני, אדושם, קלי, שקי, צבקות, הרי הם משמיעים חלילה זילזול כלפי שמותיו יתברך והוא רחום יכפר.

כל השירים, כל הפיוטים, מזכירים שם השם, כך היה וכך יהיה לדורי דורות עד עולם!!!

שאלה - 278870
לכבוד מורנו הרב שליט"א, אם יש מדינות שתומכות בישראל, בשעת מצוקה ומלחמה, היש להם שכר בעולם הבא על כך?
תשובה
א, זה שהם תומכות הוא דבר מבורך וטוב וגם מועיל לדעת שיש עמים ושליטים שהם תומכים בנו בעתות מלחמה. ויבורכו על כך.
ב, לגבי עולם הבא, אינני יודע מה החשבונות למעלה, מה כוונת המדינות בזה? מה מטרתן בתמיכה? אלה דברים הנעלמים, או שהם בלב האנשים הקובעים. ועל זה נאמר בתורה הנסתרות להשם אלקינו.
ג, באופן כללי זה שיש גויים עוזרים, אין לנו לסמוך ולהישען עליהם, אלא על אבינו שבשמיים.
ואעתיק לך דברי נשיא ישראל רבן יוחנן בן זכאי זיע"א, בתלמוד מסכת בבא בתרא [ י, ב].
"תניא, אמר להן רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו, בני, מהו שאמר הכתוב צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת? נענה רבי אליעזר ואמר, צדקה תרומם גוי, אלו ישראל. דכתיב ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, וחסד לאומים חטאת, כל צדקה וחסד שאומות עובדי כוכבים עושין חטא הוא להן, שאינם עושין אלא להתגדל בו, כמו שנאמר [עזרא ו, י] "דִּי לֶהֱוֹן מְהַקְרְבִין נִיחוֹחִין לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא וּמְצַלַּיִן לְחַיֵּי מַלְכָּא וּבְנוֹהִי".
ובהמשך הדברים מובא,
"נענה רבי נחוניא בן הקנה ואמר, צדקה תרומם גוי וחסד לישראל, ולאומים חטאת. אמר להם רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו נראין דברי רבי נחוניא בן הקנה מדברי ומדבריכם, לפי שהוא נותן צדקה וחסד לישראל, ולאומות חטאת". והתלמוד שם מבאר שכוונת דבריו שמה שהם עוזרים כפרה הוא להם על עוונותיהם.

שאלה - 278625
לכבוד מורנו הרב שליט"א, בבני ברק בחורים שוטים ביזו וצעקו על חייל חרדי שעבר ברחוב, גידף וקילל, מה צריך לעשות נגד תופעות מעין אלה? אנחנו במלחמה קשה, מה עלינו לעשות?
תשובה
טיפוסים אלה חסרי בינה ודעת, ראויים לכל גינוי שבעולם, הם עצמם ראויים לתוכחות מוסר על התנהגותם הנלוזה והמופקרת, חסרי רסן, בטלנים המתגרים בכל מי שאינו מתאים להם. אין לנו עסק עמהם ולא עם הדומים להם. אלא נידבק באנשים ישרים ובעלי נפש.

זה עתה ממש היום ח' בכסלו חזרתי מניחום אבלים אצל משפחת פרידמן היקרה הי"ו, אשר בנם החייל בעל נשמה טהורה וגבוהה, איש רוח חכם ונבון, גבוה משכמו ומעלה, שחר פרידמן הי"ד, אשר במסירות נפש עילאית ובאהבה מוחלטת יצא להילחם באוייבינו השנואים ביותר, המשוקצים והנתעבים שבאומות. ונפל על משמרתו בעזה. היה בעל מסירות נפש יוצאת מהכלל, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, משמח ומחייך לכל דווה נפש.
אביו ואמו דורון וליאת יבלחט"א אנשים יקרים ואהובים, בעלי נפש זכה, סיפרו לי כי מעולם לא שמעו ממנו שום הגה או ציוץ של התנגדות או דברים בוטים, והיה נזהר בכיבוד אב ואם ביותר. וכן בכבוד כל אדם באשר הוא. עזר לזולת במסירות ובחיוך.
אביו דורון פרידמן הי"ו עוסק זה כעשרים שנה בהדפסת והוצאת לאור של ספרינו באהבה ובחיבה, ינוחמו מן השמים ולא יוסיפו לדאבה עוד.

שאלה - 277924
לכבוד מורנו הרב שליט"א, האם העיר עזה היה בה ישוב יהודי קודם שלש מאות שנה?
תשובה
היה גם היה, חיו בשכינות טובה יהודים לצד ערבים, רבנים גדולים היו לנו שהתגוררו בה יש בקבע ויש בעראי, יש עד ימינו שרידים של בית הכנסת העתיק בעזה, גם בית עלמין יהודי יש שם.
ידוע לנו מהמקורות כי בתקופת בית שני והמשנה היה ישוב יהודי משגשג בה, והדבר נמשך הרבה דורות שם, לפני קרוב לארבע מאות שנה הגיע אליה רבנו אברהם אזולאי זיע"א, מקובל גדול בעל החסד לאברהם. וישב בה כמה שנים כפי שהוא מתאר בהקדמת ספרו הנ"ל, קודם אליו היה בה המשורר החכם הנודע רבי ישראל נג'ארה זצ"ל, לפני 500 שנה וקברו מצוי שם בבית העלמין היהודי בה. היו בה עוד רבנים מפורסמים שמפאת הזמן לא זכורים לי כרגע. בית הכנסת עזוב וחרב מצוי עד ימינו בשכונת אי רימל לא רחוק מנמל עזה.
במאורעות תרפ"ט עזבו היהודים האחרונים את העיר ונמלטו לתוך ערי ארץ ישראל.
הרב האחרון שכיהן בה ברבנות היה הגאון הרב נסים אוחנה שזכינו להכירו ולקבל את ברכתו, הוא נפטר לפני קרוב ל- 60 שנה ואחר כן כיהן כרבה הראשי של העיר חיפה זיע"א.

שאלה - 277850
שלום לכבוד הרב
אני חייל מילואים שנכנס לעזה להביא אספקה לחיילים
האם יש תיקון שאני יכול לעשות במקום הזה?

הרב יוכל בבקשה לברך את כולנו שנחזור לשלום?
ה' יאריך ימיך בטוב אכי"ר
תשובה
השם יתברך אלוקי אברהם יצחק ויעקב, ששמר את עמו ישראל לאורך כל הדורות מידי אויבינו ושונאינו, הוא יברך וישמור את כל חיילינו, עם הקצינים, והמפקדים, ביבשה באוויר ובים, מכל צרה וצוקה, מכל תאונה ונזק, ומכל משחית ומגיפה, ומכל אוייב ואורב, וישלח מלאכיו הקדושים והטהורים לשמורכם ולהצילכם מכל מקרים רעים, ויכתירכם בכתר ישועה ונצחון, ידבר שונאינו תחתינו ותשובו כולכם לשלום לבתיכם בקרוב כן יהי רצון.

לומר תהלים פרק צ"א.
וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ
(א) יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן:
(ב) אֹמַר לַיקֹוָק מַחְסִי וּמְצוּדָתִי אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ:
(ג) כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ מִדֶּבֶר הַוּוֹת:
(ד) בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ:
(ה) לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם:
(ו) מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם:
(ז) יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ:
(ח) רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה:
(ט) כִּי אַתָּה יְקֹוָק מַחְסִי עֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ:
(י) לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ:
(יא) כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ:
(יב) עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ:
(יג) עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין:
(יד) כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי:
(טו) יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ:
(טז) אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי:

שאלה - 277831
לרב מוצפי שליט"א שלום רב
אני צפויה לעבור ניתוח קיסרי ואני מאוד חוששת,רציתי לדעת אלו פרקי תהילים או כל תפילה אחרת אני אוכל להתפלל ע"מ לעבור את הניתוח בשלום?

תודה מראש לרב
תשובה
תהלים פרק מא
(א) לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד:
(ב) אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ יְקֹוָק:
(ג) יְקֹוָק יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ יאשר וְאֻשַּׁר בָּאָרֶץ וְאַל תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אֹיְבָיו:
(ד) יְקֹוָק יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ:
(ה) אֲנִי אָמַרְתִּי יְקֹוָק חָנֵּנִי רְפָאָה נַפְשִׁי כִּי חָטָאתִי לָךְ:
(ו) אוֹיְבַי יֹאמְרוּ רַע לִי מָתַי יָמוּת וְאָבַד שְׁמוֹ:
(ז) וְאִם בָּא לִרְאוֹת שָׁוְא יְדַבֵּר לִבּוֹ יִקְבָּץ אָוֶן לוֹ יֵצֵא לַחוּץ יְדַבֵּר:
(ח) יַחַד עָלַי יִתְלַחֲשׁוּ כָּל שֹׂנְאָי עָלַי יַחְשְׁבוּ רָעָה לִי:
(ט) דְּבַר בְּלִיַּעַל יָצוּק בּוֹ וַאֲשֶׁר שָׁכַב לֹא יוֹסִיף לָקוּם:
(י) גַּם אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר בָּטַחְתִּי בוֹ אוֹכֵל לַחְמִי הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב:
(יא) וְאַתָּה יְקֹוָק חָנֵּנִי וַהֲקִימֵנִי וַאֲשַׁלְּמָה לָהֶם:
(יב) בְּזֹאת יָדַעְתִּי כִּי חָפַצְתָּ בִּי כִּי לֹא יָרִיעַ אֹיְבִי עָלָי:
(יג) וַאֲנִי בְּתֻמִּי תָּמַכְתָּ בִּי וַתַּצִּיבֵנִי לְפָנֶיךָ לְעוֹלָם:
(יד) בָּרוּךְ יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:

שאלה - 277577
לכבוד הרב מוצפי שליט"א. מה לעשות כשיש חלילה אזעקה, כי כולם מפחדים.
תשובה
לא לפחד כלל. לא יבא ולא יהיה. אלא מיד לומר
תהלים פרק צ
וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ
תהלים פרק צא
(א) יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן:
(ב) אֹמַר לַיקֹוָק מַחְסִי וּמְצוּדָתִי אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ:
(ג) כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ מִדֶּבֶר הַוּוֹת:
(ד) בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ:
(ה) לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם:
(ו) מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם:
(ז) יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ:
(ח) רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה:
(ט) כִּי אַתָּה יְקֹוָק מַחְסִי עֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ:
(י) לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ:
(יא) כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ:
(יב) עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ:
(יג) עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין:
(יד) כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי:
(טו) יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ:
(טז) אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי:

שאלה - 277294
יש לי אזרחות אמריקאית וב"ה גרה בארץ ישראל ומאד אוהבת את ארץ ישראל. ההורים אמרו לי לעשות ל5 ילדי אזרחות אמריקאיתשיהי ה להם אם המצב יחמיר. האם כדאי שנעשה להם אזרחות אמרקאית?
תשובה
אהבת ארץ ישראל עולה על כולם. אשריכם בניו של השם יתברך.

ואם יש לכם זמן ללמוד מעט הנה העתקתי לכם
דברי המקובל האלהי רבנו אברהם אזולאי זיע"א, בספר חסד לאברהם - מעין ג - נהר כב
דע כי מסורת קבלה בידינו כי באותו יום כשיבא המשיח עם קיבוץ גליות לארץ ישראל, באותו יום ימצא בארץ ישראל מבני ישראל, ובאותו היום יחיו המתים שבארץ, ובאותו היום יסתלקו חומת האש מירושלים, ובאותו יום יבנה בית המקדש באבנים טובים ומרגליות, ובאותו יום יחזרו המתים שבארץ ישראל בעת חיותם בריה חדשה רוחניים, וכן הנמצאים חיים, כולם בריה חדשה גוף רוחני, כגופו של אדם הראשון קודם החטא וכגופם של חנוך ומשה רבינו ע"ה ואליהו, וישוטו כולם באויר מעופפים כנשרים וגו', וכל זה לעיני אנשי קיבוץ הגליות:
וכשישראל בני קיבוץ גליות יראו שאחיהם נעשה בריה חדשה, ופורחים באויר ללכת ולדור בגן עדן תחתון ללמוד תורה מפי השם יתברך, אזי, יתקבלו בני קיבוץ גליות דאגה בלבם ודאבון נפש, ויתרעמו למלך המשיח ויאמרו וכי אין אנו בני ישראל כמותם, מאין זכו הם להיות רוחניים בגוף ונפש מה שאין כן אנו ולמה נגרע?
ואומר להם מלך המשיח כבר נודע ומפורסם שכל מידותיו של הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה, אותם שהיו בחו"ל והשתדלו לבא בארץ כדי לזכות לנפש טהורה, ולא חשו על ממונם ולא על גופם, ובאו בים וביבשה, ולא חששו להיותם נטבעים בים, או נגזל ביבשה, או להיותם שבויים ביד אדונים קשים, ובעבור שעשו העיקר מרוחם ומנפשם ולא מגופם וממונם, לכן חזרו רוחניות מדה כנגד מדה, ואתם שהייתם יכולים לבא בארץ כמותם ונתרשלתם לבא בעבור חמדת הממון וחששתם לממוניכם וגופכם ומהם עשיתם עיקר ומנפשכם ומרוחכם עשיתם טפל, לכן נשארתם גשמיים מדה כנגד מדה.ולחמדת ממון שחמדתם הנה הש"י נותן לכם ממון בלי שיעור, שכל כסף וזהב ואבנים טובים ומרגליות הנטבעים בים כל הימים, מושבע הים להביא אותם בים יפו תוך ג' ימים לטבעתם.....
ואותם תושבי ארץ ישראל שלא חשו על גופם ועל ממונם אלא על רוחם בלבד הקדוש ברוך הוא עושה אותם בריה חדשה, ומוליך אותם לגן עדן התחתון כנזכר".

שאלה - 276533
שלום לכבוד הרב, מורנו ורבנו אנחנו בעיצומה של המלחמה, מה יהיה עמנו? עד מתי זה יימשך כך? אני מכיר מקרוב סיפורי הצלה מתוך תופת ההריגה, חיילי הצבא חירפו נפשם להציל, אך למה זה קרה?
תשובה
כתבת בהתרגשות, ולכן דבריך אינם מסודרים, אני מבין אותך, מי יודע מה בשמים מבקשים? אך דבר אחד כולם יודעים, אבא שבשמיים רוצה שנהיה טובים וזכים, צחים וברים כשלג בהרים. נמשיך בכל כוחנו להאמין בו ולהתחזק עוד ועוד באמונתו יתברך לעד.
לי הצעיר באלפי ישראל נראה שהתפלות בראש השנה ויום הכיפורים כנראה לא היו מספיק רציניות, וביקשו מאתנו עוד יותר כדי לסתום פיות המקטרגים עלינו לרעה חס ושלום.
כי כך כתב רבי אמנון ממגנצא הי"ד בתפילתו המפורסמת לא בכינו כהוגן ומממעמקי הלב בבכי תמרורים בדמעות שליש בעד כל ישראל, ובעד כל הקרובים והרחוקים שאינו יודעים משמעותם והשפעתם של ימים אלה על כולנו, "מי יחיה ומי ימות, מי בחרב ומי ברעב, מי בחיה ומי באש, מי ינוח ומי ינוע, מי ישקט ומי ישלו, ומי יתיסר, מי בעתו ומי לא בעתו, מי במים ומי באש, מי יחיה ומי ימות מי בקיצו ומי לא בקיצו מי במים ומי באש מי ברעב ומי בצמא מי ברעש ומי במגפה מי בחניקה ומי בסקילה". ותשובה ותפלה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה".
והנה לא עברו עשרה ימים מאז וקראנו אסון נורא בידי חיות אדם אכזרים ושונאי ישראל. אשר עמי העולם מטפחים אותם
וכבר ביארו המפרשים הפסוק זכור אדוני לבני אדום האומרים ערו ערו עד היסוד בה. כי עם אדום צבועים הם ומעמידים פני ידידים, ואומר לישמעאלי קח תחמושת ותחריב ותהרוג חלילה בעם ישראל, והוא עומד מהצד ומרוצה ממעשה ישמעאל, ורוחץ בנקיון כפיו כאילו הוא אינו בשותפות עמו.
גם אותו ישפוט אלהי השמים והארץ.

שאלה - 276440
לכבוד מורנו הרב שליט"א. מורי ורבי, כיצד קרה שביום קדוש ונורא כמו יום שמחת תורה נרצחו יהודים למעלה ממאתיים נשים וילדים?
תשובה
א, התרגלנו לקבל משמים רק מתנות וטובות. ולא התרגלנו לתת, מה עשינו בימי החג הזה? סעודות מפוארות, תלבושות ססגוניות, עניבות משי, נעלים מבריקות, שמלות אירופיות, ושאר מיני קשקושים, ומה בשביל עצמינו? בשביל נשמתינו? בשביל עולם הבא שלנו?
לימוד תורה קבענו? בקושי רב עשינו "טובה" ובליל הושענא רבה הגענו לבית הכנסת לומר חומש דברים בעשר בלילה, דיברנו דברי הבל, שתינו קפה, כעכים, יצאנו לעשן סיגריות. והלילה נגמר, ועשינו "תיקון".
הרי כל זה לנו, לנשמה, לעתיד לבא, להתעלות בעולם בתורה ומצוות.

ב, שכחנו שימי החגים הם לא רק ימי שמחה וצהלה, אלא יש בהם דיון בבית דין שלמעלה, כי "בארבעה פרקים העולם נידון בפסח על התבואה". לאן הלכו אנשים לחג הפסח? זה שאבותינו ואבותיכם הקפידו על קלה כבחמורה, על ספק תערובת חמץ, למלונות פאר, עם שחקני בידור, הרי זו "מצווה" ושמחת בחגך. תערובת אנשים ונשים, כן וגם בגדים נוצצים ופרוצים, איבוד זמן קדוש של ימי החג הטהורים בבילויים. בפסח נקבעת הפרנסה של האדם אם תהיה בנחת, בכבוד, ממקורות טהורים ועוד.

ג, הידעת שלקחו את חג מתן תורה חג השבועות יום קדוש ונורא בו אדם מקבל נשמה חדשה עד לשנה הבאה, וחיללוהו ב"נופש שבועות", עם זמרים שיכורים וגם..... בבית מלון על שפת הים, מרצה בכיר בדחן נודע, ליצן החצר, תחת שלילה זו נתקדשה זה 3335 שנה ליל מתן תורה בלימוד תורה ללא הפסקה. "ובעצרת על פירות האילן"זה האדם עץ השדה.....

כמה שבתות נופש יש לרווקות, היכרויות, מפגשים ושאר מרעין בישין. העל אלה לא יעוררו חלילה את מידת הדין חס ושלום? ומה עם האופנות? התלבושות, בזבוזים על מותרות והנאות מדומות? מכוניות פאר, צעצועי פלאפונים. במקום לפרנס עניים ובפרט בימי החגים.
עורו ישנים מתרדמתכים, ונרדמים הקיצו משנתכם, אלה המבלים את ימיהם בהבלי הזמן.
לא באתי עתה לקטרג חלילה אלא להזכיר נקודה אחת מתוך עשרות רבות של נושאים הדורשות תיקון. וכיוון שהשואל הציג שאלה מדוע בשמים,,,, כתבתי נקודה אחת. מדוע בשמים כך עשו לנו ביום החג.

שאלה - 276435
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
מה המסר משמים איך אחרי התעלות כזו של חגים הגיעו לשמחת התורה ונגזרה גזירה כזו רחל
תשובה
חס ושלום הגזירה היתה יכולה להיות קשה פי כמה. כי יש ממחנינו החושבים כי ימי הקודש של תשרי ימי בילויים בבתי מלון וב״הופעות״, הסליחות הנאמרות בבכי ובתחנונים הפכו אצלם בגלל תאוות ממון לאירוע מוסיקלי, כל נגינה, שירה בציבור וזלזול גדול במטרתן.
הפיוטים לראש השנה ויום הכיפורים המלאים יראה וחרדה, ופחד מימי הדין לפולקלור ולתעשיית פירסומי כבוד וחלילה בילוי.
ימי הסוכות הפכו לימי טיולים ובילויים, להופעות זמר, לבמה של לייצנים במסווה של ״קירוב רחוקים״ בעוד שהם הפכום ל״ריחוק קרובים״. ימי המועד בו בארבעה פרקים העולם נידון (עיין משנה ראש השנה) לימי הופעות וטיולים. מי זוכר את היראה בהושענא רבה? את הפחד מהדין חלילה?

כל אלה וכמותם גורמים שהמקטרג יפער חלילה פיו. אך מכיוון וכנגדם יש עובדי השם באמת ובתמים, ובזכותם ועבודתם לשם שמים, ועל ידי המצוות ומעשים טובים התמתקה הגזירה והתמעטה. ולצערינו כשהגזירה באב היא אינה מבחינה בין רעים לטובים. ומי יודע מה עלול היה להיות כתוצאה מכך.
תזכור את ההרוגים במירון מה קרה בגלל עוונותינו. לכן צריכים לשוב מעבד אל אבינו שבשמים הרחום והחנון.

שאלה - 276416
לכבוד הרב
בן ציון מוצפי שליט"א
מה עלינו לעשות הלילה כשמגיעות ידיעות על למעלה ממאה שבויים בהם נשים וילדים, וכ - 200 הרוגים?
תשובה
לפשפש במעשים, ליזהר מלדבר רכילות ולשון הרע, לברוח ממחלוקת, להחזיר כספים שכל אחד חייב למישהו, כי זה עוזר לקבלת התפילות. לשתוק בבית הכנסת. יזהר מעוון ביטול תורה, לשלוח את הבעל ללמוד תורה למקום שלא מדברים דברי חולין רק דברי תורה. והגברים יזהרו מאוד לא לדבר דברי חול.
אחר שנעשה בפועל כל אלה, נתפלל בבכיה ובדמעות על אחינו יושבי הדרום הסובלים זה שנים מעול הפלשתינים.
לצעוק לאבא שבשמיים שהוא רחמן שיתמלא ברחמים מרובים על עמו ישראל, לבכות מאין הפוגה על ההרוגים ועל הפצועים, על השבויים ועל הנעדרים, על המשפחות האומללות והדואגות. על האבלים באבלם הכבד, על החטופים בידי אכזרים צמאי דם, לבכות ולבכות, כך השטן לא יוכל לקטרג, וכך התפילות יעלו, כי שערי דמעה לא ננעלו, זה מה שיש בכוחותי הדלים לכתוב לכם אהובי הלילה הזה.
לא להאמין בכוח בשר ודם, כי אנחנו סמכנו על כוחנו, על צה"ל, על המודיעין המשובח, שיש לנו, ולא הרהרנו בתשובה, ולא שמנן לנגד עיננו כי "ושוא תשועת אדם" כי בלי לקרוא לאבא שבשמיים שיעזור, זה לא יזוז.
הדורש שלומכם וטובתם כל ימיכם לעולם.

שאלה - 275778
לכבוד הרב היקר, ראיתי את מה שהרב כתב לא לבטוח בבני אדם שיעזרו, ואם אני צריכה עזרה משמים למי אפנה ולמי אבקש?
מפרסמים בזה ברכת הרב לעם ישראל כולו עם התשובה על השאלה.
תשובה
אין כמו האדם עצמו אשר יכול להציל את עצמו מכל מיני צרות וגזירות רעות וחמורות. יש לכולנו אבא רחמן, אוהב, שומע, סולח, מקשיב, עונה בעת צרה וצוקה, אליו נצעק אליו נתפלל, אליו נקרא, אליו נתחנן, ממנו נבקש, ממנו נבקש סליחה ומחילה, על שציערנו אותו במעשינו המכוערים, על שהלכנו בתאוות לבנו ועיננו, על שמרדנו באחדותו, בגדנו בתורתו, עברנו על מצוותיו, עזבנו את דרכיו הטובים והישרים, והלכנו בשרירות לבנו הסורר והמורד.

היום הזה היום הגדול הקדוש והנורא, בו כל בני ישראל מתאספים בהמוניהם לבתי התפילה, בו אנחנו מתענים ובוכים ומתוודים על עוונותינו, ומתחרטים חרטה גמורה ומוחלטת על מעשינו הרעים, ומתפללים אליו והוא שומע תפלה עדיו כל בשר יבואו, שומע תחינה אליו כל הרוחות יבואו, והוא שמח בנו כי אנחנו בניו ועבדיו וצאן ידו, כי בני אברהם יצחק ויעקב אנחנו, בני שרה רבקה רחל ולאה נוצרנו.

וכמה נשמות של צדיקים מכל הדורות, אדם הראשון מתושלח וחנוך, נח ואבותינו, אברהם יצחק ויעקב, משה ואהרן, יוסף דוד ושלמה, הנביאים הקדושים, התנאים והאמוראים, הראשונים והאחרונים, כולם ללא יוצא מהכלל, מעתירים, מבקשים, מתחננים, מתפללים, זועקים, נאנקים, משוועים, מרננים בתפילתם כ"ד שעות מאין הפוגה בעדינו ובעד על עמו ישראל, ומעל כולם עומדים משיח צדקינו עם אליהו הנביא, ומתחננים לפני כסא כבודו בעד עמו ישראל, כדי שיגער בשטן ויחתום פיו לבל ישטין עלינו, ויעמדו מלאכי עליון וילמדו עלינו סניגוריא ונצא זכאים בדין.

כל זה תלוי בנו, בך, בו, בכם, בכל אחד ואחת מעם ישראל, לבקש בפיו מה שיכול ויודע, כי הוא היושב במרום שומע היום תפילתינו יותר מכל הימים בשנה, ולא יעזור רק ממון, או פדיון, או תפלה בלי תשובה. ולחזור ולהתחרט על כל מה שחטאנו עווינו ופשענו, ונקבל עלינו לעשות מעשים טובים וללכת בדרכים ישרים ותמימים, ואם כה נעשה אין ספק, כי תהיה זו שנת גאולה וישועה, שנת ששון ושמחה, ויתמלאו כל משאלות לבנו ולבכם לטובה ולברכה.

ערב יום הכיפורים תשפ"ד. הצעיר באלפי ישראל, בן ציון בכמוהר"ר סלמן מצפי יצ"ו.

שאלה - 275744
שלום לכבוד הרב. המון ארגונים של רבנים גדולים עושים תיקונים בתשלום לפני יום כיפור, ומבטיחים לעבור את כל השנה בשלום, חבר טוב אמר לי שהוא תורם ולא צריך לשוב בתשובה.......
תשובה
דור יתום הוא הדור שלנו, אנשי אמונה אבדו, אוי ואבוי למי שחושב כך, הרי אמרו חז"ל "האומר אחטא ויום הכיפורים מכפר, אין יום הכיפורים מכפר". עיין משנה יומא פרק ח, משנה ט. ומסכת אבות.

ובטעם הדבר כתב רבנו יצחק קארו זיע"א, דודו של מרן השלחן ערוך ז"ל, בספרו תולדות יצחק דברים פרק טו
"מה שאמרו חז"ל [יומא פה, ב] האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה, והטעם לפי שהתשובה היא חסד גמור שמה הועיל מי שרצח שישוב בתשובה, שהרי לא ישוב לגופו נפש הנהרג בתשובה, וכן מי שחלל שבת לא ישוב מקודם בתשובה, אלא ודאי הוא חסד גמור כמו שאמר [הושע יד ה] אוהבם נדבה כמתנדב שלא היה חייב בו, ואם כן כשאומר אחטא ואשוב הנה התשובה היא סיבת חטאו שאם לא יהיה תשובה בעולם לא יחטא, ולא יתכן שהחסד שעשה השי"ת יהיה הוא עצמו סבה לחטוא".

ודע, כי אין שום בשר ודם אשר יכול להבטיח שום הבטחה, כי מי עלה שמים וירד??? ומי יודע מה עומק הדין והמשפט בבית דין שלמעלה??? יהיה מי שיהיה. יכול רק להבטיח כי יתפלל עבורנו, וימליץ טוב בעדינו, אך לא להבטיח תוצאות או שיהיה האדם פטור מהמשפט. וזה אחד מיסודות האמונה הברורה לכל בר דעת.
לכן, על כולנו לשוב בתשובה שלימה בכל כוחינו, ולהרבות בתפלה ובתחנונים לפניו היום ערב היום הקדוש, ומחר ביום הקדוש, להתחרט על מעשינו הרעים, להתוודות בשברון לב בדמעות שליש לפני אבינו שבשמיים אשר הוא רחמן ומלא רחמים, לבקש ממנו כי יראה בעוני העם הקדוש הזה עמו ונחלתו, וימחול לנו על כם חטאתינו עוונותינו ופשעינו.
מהרה חושה כי הזמן עובר מהר, טרם ינעלו השערים.

שאלה - 274980
לכבוד הרב מוצפי שליט"א, מותר לומר מה שיש מדברים או כותבים, "מי הוא הרבון". ומסבירים שכוונתם מי הקובע או האחראי במדינה או בעיר וכדומה?
תשובה
לומר כן זו כפירה מוחלטת במלכות שמים, כי כתוב בתורה לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, וכן זובח לאלהים יחורם בלתי להשם לבדו, וכמה הזהירונו חז"ל בתלמוד ובמדרשים, שלא לתת עלינו שום כח שלטון או להאמין בו, חוץ מהשם יתברך, וכמה חזר והזהיר רבנו האריז"ל בספריו הקדושים, כלל ברזל שלא יינתק, שגם העולמות העליונים, והאורות הנשגבים הבלתי מושגים לנו, הם ייקראו נאצלים, ורק הבורא הוא המאציל, הבורא היוצר והעושה.

וכן הוא בתלמוד ירושלמי [ברכות פרק ט, הלכה א]
"רבי יודן אמר משמיה דידיה בשר ודם יש לו פטרון אם באת לו עת צרה אינו נכנס אצלו פתאום, אלא בא ועמד לו על פתחו של פטרונו, וקורא לעבדו או לבן ביתו. והוא אומר איש פלוני עומד על פתח חצירך שמא מכניסו ושמא מניחו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אם בא על אדם צרה לא יצווח לא למיכאל ולא לגבריאל אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד. הה"ד [יואל ג ה] כל אשר יקרא בשם ה' ימלט".
וכפי שאומרים בעלינו לשבח, "הוא אלקינו ואין עוד אחר, אמת מלכינו ואפס זולתו".

שאלה - 274707
לכבוד הרב שלום, שמעתי בשם הרב על הנשיא שמנסה לעשות פשרה בענין הרפורמה המשפטית, כי הסבא שלו כתב בחריפות נגדם, שאין לנו חלק בהם, האם זה נכון?
תשובה
נכון מאוד, אנחנו שומרי המצוות לא מצד זה ולא מזה, כי על פי התורה הקדושה אין לנו אתם שיח ושיג. ואעתיק לך מה שכתב סבו שהוא נקרא על שמו, הגאון הרב יצחק הלוי הרצוג זצ"ל שזכיתי בילדותי להכירו ולהתברך ממנו.
כתב מרן הרב בשו"ת יחוה דעת חלק ד סימן סה
"גם הגאון מופת הדור החזון איש זצ"ל (סנהדרין סימן ט"ו אות ד') כתב: שהדבר ברור שאין שום נפקא מינה בין הדן בפני גויים, לבין הבא לדון אצל שופט יהודי הדן על פי חוקים זרים שבדו אומות העולם, ואדרבה הדבר יותר מגונה ששופטים יהודים המירו את משפטי ה' ותורתו הקדושה למשפטי ההבל של הגוים, ואפילו אם יסכימו כל בני העיר על זה, אין שום ממש בהסכמתם, (עיין רמב"ן ריש פרשת משפטים), ומשפטם חמס עושק וגזל, ומרימים יד בתורת משה. (וכן הובא בספר אז נדברו חלק ג' עמוד ק"ס. וע"ש).
והגאון רבי יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל, מרא דארעא דישראל, כתב (במאמר שהובא בספר התורה והמדינה כרך ז' עמודים ט' - י'), שכעת כאשר עם ישראל שוכן בארצו, ולדאבון לבנו הוא דן על פי חוקים זרים, הדבר חמור אלף פעמים יותר מיחיד או קהלה בישראל שהולכים לדון בערכאות של גוים, כי המבלי אין אלקים בישראל וכו' ח"ו. ומוכח מדברי הרשב"ץ (חלק ב' סימן ר"צ), שגם הדנים בערכאות של מוסלמים שאינם עובדי עבודה זרה, הרי הם בכלל מה שאמרו לפניהם ולא לפני גויים, שכיון שאינם מכירים בחוקי התורה, וטוענים שכבר פקע תוקף דת משה, ולכן דנים הם על פי משפטי נביאי השקר שלהם, ההולך לדון בפניהם הרי הוא כבועט בתורת אלקים חיים כפי שקבלנו מדורי דורות עד משה רבינו, ותוצאות מצב מחפיר ומביש זה מי ישורן וכו'. עכת"ד. וכן האריך בזה הגאון רבי יחזקאל סרנא באגרת שנדפסה בקובץ אחר תאסף (עמוד תש"ה). ע"ש. וכבר אמרו חז"ל (שבת קל"ט ע"א) כל פורענות הבאה על ישראל צא ובדוק בשופטי ישראל וכו'. ע"ש. ואנו רואים לצערינו כמה קשה המצב הבטחוני והכלכלי כיום, שאין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו. עד יערה עלינו רוח ממרום, ומלאה הארץ דעה את ה'.

שאלה - 274703
לכבוד הרב עטרת ראשנו . יש כמה ופשוט שעל מורנו לא אמרו מילה ומתרצים שזה באי ידיעת הרב. ומפקפקים בכשרות הרב שאינה בהידור כמו קהילות רובין לנדא מה אענה?
תשובה
ישנה קבוצה של אנשי עולם הפשע שהשתלטה על הכשרויות והשיווק, והמה בקיאים בהפרחת שמועות שונות, והכשרות שלנו לצנינים בעיניהם, ועיניהם נתנו בממון אין להם אפילו קמצוץ של יראת אלקים, ומפריחים שמועות זדון, ויש גורמים עויינים מבפנים המסייעים במסע ההשמצה. ואנחנו לא נרתעים מפניהם, וממשיכים בעוז ובגאון את מלאכתנו, חרף ההפרעות והחבלות השונות בכל פינה ואיומים כלפי כל מי שבא לתת לנו שירות במחיר מלא, אך אינם מצליחים המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד.
ואתה אמור נא ל"חבריך" הכסילים, עד מתי תתעסקו בלשון הרע, ברכילות ובהוצאת שם רע? מי שיש לו זכות בא ורוכש את המוצרים המשובחים והמהודרים עשרת מונים על פני השאר.
וכאן העתתי לך מה שכתבתי בשנה האחרונה, ולא נתת ליבך לזה.

אוי לאותם המלעיזים המוציאים שם רע על השחיטה המהודרת ביותר, ומהללים שחיטה קלוקלת ומעוותת אשר ספק יהודי לא יאכלנה. בדץ בני ציון שם לו למטרה להפיץ בשרים ועופות משובחים ומהודרים בכל ההידורים במחירים נמוכים שבשוק.
לכם, בני התורה. העובדים קשי היום, האברכים שאין ביכולתם לרכוש במחירים מופקעים של מפיצים ערלי לב שכל מטרתם להפקיע את המחירים ולהתעשר על חשבון האברכים.

זכינו והרב הצדיק איש חיל ורב פעלים, נודע בשערי השובי״ם שמו הלא הוא הצדיק המומחה ישר דרך ומהדר בכשרות הרב יורם בן סעדון שליט״א עומד בראש השוחטים. והוא עומד כארי במשמר, לא לפניו חנף יבוא, מדקדק בקלה כבחמורה, ומגיש לפניכם כשרות מהודרת שבמהודרים, יאכלו ענוים וישבעו.

שאלה - 274180
לרב הגאון! מה עלינו לעשות בשבת קודש? אנשים ריקים באים ומפטפטים בקולי קולות בחזרת השליח ציבור בקריאה בתורה ובכל הזדמנות.
תשובה
תדפיסו עותקים מתשובה זו ותחלקו בין כל הציבור, וכן תתלו כרזות במקומות בולטים את הדברים בשם אומרם.

שיחת חולין בבית הכנסת חמורה ביותר, ובזוהר הקדוש החמיד מאוד בעונש המדבר בו ונוהג שם מנהג בזיון. ומכל תיבה נברא משחית לא עלינו. ובפוסקים כתבו דברי הנביא ירמיה [ז, י"א] הַמְעָרַת פָּרִצִים הָיָה הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו בְּעֵינֵיכֶם.
כתב בזוהר הקדוש [תרומה קל"א, ב] "ומאן דמשתעי בבי כנישתא במילין דחול ווי ליה דאחזי פרודא ווי ליה דגרע מהימנותא, ווי ליה דלית ליה חולקא באלהא דישראל, דאחזי דהא לית (ליה) אלהא ולא אשתכח תמן ולא דחיל מניה ואנהיג קלנא בתקונא עלאה דלעילא".[ומי שמדבר בבית הכנסת דברי חול, אוי לו שמראה פירוד חס ושלום, אוי לו שגרע באמונה, אוי לו שאין לו חלק באלקי ישראל, דומה כמי שאין כנגדו אלוה, וחלילה אינו נמצא שם, ואינו ירא מפניו, ונוהג בזיון בעולמות העליונים].
וכתב בספר ראשית חכמה [שער הקדושה, פרק ארבעה עשר] "עוד צריך ליזהר שלא לשוח שיחה בטילה בבית הכנסת, וכן כתב רבינו יעקב (טור אורח חיים סימן קנא) בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהם קלות ראש, כגון שחוק והתול ושיחה בטלה. ובזוהר (פרשת תרומה) מאן דאשתעי בבי כנישתא ווי ליה דאחזי פירודא ווי ליה דגרע מהימנותא, ווי ליה דלית ליה חולקא באלהא דישראל דאחזי דהא לית אלהא ולא אשתכח תמן ולית ליה חולקא ביה ולא דחיל מניה ואנהיג קלנא בתקונא עילאה דלעילא, עד כאן לשונו. ואף על פי שלכאורה מתוך הלשון נראה שאין כל חומרות אלו אמורים אלא בשעת תפלה, כמו שאמר בסמוך דהא בשעתא דישראל מסדרי בבי כנישתא סדורא דשירין ותושבחן וסדורא דצלותא, כדין מתכנשי תלת משריין דמלאכי עילאי. מכל מקום כיון שבית הכנסת מקום קדוש הוא מושב לשכינה שבכל עת אסרו רבותינו ז"ל לחשוב בהם חשבונות אם לא יהיו חשבונות מצוה בודאי שאין לשוח שיחת חולין או שיחה בטלה האסורה אפילו מחוץ לבית הכנסת, כדכתיב (דברים ו, ח) ודברת בם ולא בדברים בטלים, מכאן השח שיחת חולין או שיחה בטלה עובר בעשה. הכלל העולה כי בכל מקום שיש בו קדושה צריך לנהוג בו מורא, כדכתיב (בראשית כח, יז) מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים. ובפיקודין של רשב"י עליו השלום (זוהר בשלח ח) אמר, דהא בי כנישתא דלתתא קיימא לקבל בי כנישתא דלעילא. וכאשר ידמה האדם בדעתו ענין זה יירא ויפחד ויתפלל בכוונה, שהרי הבית הכנסת העליון נקרא אש נוגה ואין נשמות הצדיקים נכנסים לתוכו אלא להתפלל לא לשוח דברים בטלים, וכנגדו הבית הכנסת נקראת אש נוגה, כדפי' ברעיא מהימנא (פרשת כי תצא דף רפב) ועל דא קראן לבי כנישתא אש נוגה".
וכתב הגאון הרב חיים פלאג'י זיע"א בספר כף החיים [סימן כח, נ"ו] "שיחת חולין בבית הכנסת, חמיר טפי בשבת מימי החול, וכאילו מחלל את השבת, הנה על זה כמו צער בנפשי, איך גדל כח היצר הרע, ויפק רצונו בשבת יותר ויותר מימי החול, דבחול אינם מדברים כל כך בבית הכנסת בשעת התפילה, דבחפזון יוצאים, ואילו בשבת דחמיר טובא, מרבים העם לשוח שיחת חולין, ה' הטוב יכפר בעדם, ולפי מה שכתב בספר עץ חיים [שער פנימי וחיצון פרק ט"ו], דהתפילות של שבת הן מזון הנפש בפנים, כמו שכתוב [בראשית ב, ז], לרוח חיה ממללא, כאשר יעויין שם, אם כן בין תבין דהטיבו את אשר דיברו, כי עונש המדבר בבית הכנסת בשבת בתוך התפילה, הוא גדול יותר מאד מימי החול, והיינו משום דעושה פגם גדול בבחינת התיקון עצמו של התפילות, אם שח שיחת חולין, וזה יהיה עוד רמז אחר בראשי תיבות שב"ת, ש'תוק ב'תוך ת'פילתך, רוצה לומר שתיקה מדברים אחרים בעוד שהוא מתפלל, ויותר נראה ש'יחה ב'ל ת'מצא, או ש'יחה בטלה ת'אסור והיינו כדי שיהא לזכרון בין עיניך, דלא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה, ובפרט בתוך התפילה"
וכתב בספר כלבו [סימן יא] "אמרו ז"ל גדול העונה אמן יותר מן המברך ופותחין לו שערי גן עדן שנאמר (ישעיה כו, ב) פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים אל תקרי אמונים אלא אמנים, ומאותה שעה זוכין התינוקות לחיי העולם הבא, ואם כן אוי להם למדברים דברים בטלים או שחוק בשעת התפלה ומונעין בניהם מחיי העולם הבא, כי יש לנו לעשות קל וחומר בעצמו מן [מלך בשר ודם, שהיה האדם מבקר בהיכלו, אין היה עומד שם באימה וביראה] כל שכן אנו שעומדין לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, כי ראינו בעוננו כמה בתי כנסיות שנחרבו על שנהגו בהם קלות ראש ונהפכו להיות בתי עבודה זרה, ועליהם אמר הנביא (ירמיה ז, יא) המערת פריצים היה הבית הזה, על כן כל אחד ואחד יתן אל לבו להיות ירא וחרד מפני בוראו, ולא ידבר בשעה שהחזן מתפלל שמונה עשרה".
עוד כתב בספר כלבו [סימן סו] "המדבר בבית הכנסת בשעה שמתפללין משיג גבול המקום שהוא נצב בעדתם ויש לו לשבת במורא לפני המלך הקדוש הנכבד והנורא, שב לפניו ביראה ובענוה בלב נשבר התחנן לפניו ואז יהיה קרוב אליך ונמצא לך וישמע תפלתך אך שתתפלל בכונת הלב, ואם דברת דברים בטלים כאלו מתלוצץ ולא נתת יראתו על פניך לכן התפלל בכל מיני כוון והכנעה לפניו ותתודה חטאתך ותברכהו". והם הן דברי הרב הרוקח, וכן כתב רבנו ישראל אלנקוה זצוק"ל הי"ד בספרו מנורת המאור [פרק ג, תשובה עמוד קי"ח].
וכתב בספר ערבי נחל [כי תצא דרוש ה] לרבנו דוד שלמה אייבשיץ ז"ל "מאד מאד צריך לשמור את הפה, ומחמת זה כתב הרב בחוה"ל (ש' הפרישות פ"ה) וז"ל: שצריך האדם להרגיל את עצמו בסגירת פיו, עד שיהיה מורגל כל כך בסגירת פיו שיהיה תנועת לשונו יותר כבד עליו מתנועת כל אבריו. והיינו לרוב החומרא והסכנה שיש בתנועת הלשון יותר מבתנועת כל שאר האברים, שמכל דיבור נברא משחית אחר.
ובכלל זה המדבר בבית הכנסת שהחמיר מאד בזוהר הקדוש (ח"ב קלא א) האי מאן דמשתעי בבי כנישתא כו', וזה ג"כ בורא מכל דיבור ודיבור משחית א' ובמקום קדוש, והוא דמיון מעמיד צלם בהיכל ח"ו, לכן מאוד צריך לפרוש מזה ולעשות גדר שלא ישיח שום שיחה בבית הכנסת, וכשצריך לו מאד לדבר דבר הנה לא רחוק מאתו פתח בית הכנסת ויצא וידבר את דבריו, ומכל שכן כשמדבר שם בתפילין כי השח בתפילין הוא בלאו הכי עון פלילי, מכל שכן בהצטרפות אלו השנים בית הכנסת ותפילין עליו והוא משיח בהם הנה גדול עונו מנשוא. ומכל שכן שעל ידי השיחה לא יתן דעתו לעניית ברוך הוא וברוך שמו ואמן, ועל זה יש עונש גדול רחמנא ליצלן, וידוע בספרים המעשה שאירע להגאון בעל הלבושים בזה כו', לזאת כל העבירות התלוים בדיבור צריך לעשות מאד משמרת למשמרת"..

שאלה - 274130
לכבוד רבנו עטרת ראשנו. האם זה נכון להגיד שבחורה רווקה שסופרת 7 נקיים וטובלת, הרי היא לא עוברת על איסור כרת ואף לא איסור דאורייתא, וכך גם בן זוגה, רחמנא לצלן?
תשובה
גם בעל תאוות זימה ותועבה, גם מרבה אנדרלמוסיה בישראל, גם חוטא בימי הרחמים והסליחות, גם עובר על "לא יהיה קדש מבני ישראל, ולא תהיה קדישהמבנות ישראל". ועל הכל עובר על חילול השם הנורא והאיום.

שאלה - 202502
לכבוד הרב מוצפי שלום רב וישע יקרב, בכולל שאלו לגבי שאולי כדאי לעשות עבירה קלה כדי להציל את הרבים מעבירות חמורות. נבקש מחילה מראש.
תשובה
הזכרתי זאת כמה פעמים בעבר, מה שהשיב הגאון העצום ראש ישיבת ספרד קודם 600 שנה הרב יצחק עראמה ז"ל וזיע"א, בספרו המפורסם עקידת יצחק בראשית שער כ פרשת וירא.
"ואני דנתי על זה פעמים רבות לפניהם ולפני גדוליהם והסברתי להם שהחטא הגדול אשר יעבור עליו איש איש מבית ישראל בסתר ושלא לדעת הרבים וברשות ב"ד חטאת יחיד הוא והוא שבעוונו ימות ע"י ב"ד של מעלה או מטה וכל ישראל נקיים כמו שהיה עוון פילגש בגבעה אם היו ב"ד שלהם מוסרין האנשים הרשעים ההם לבדם ביד ישראל. אמנם החטא הקטן כשיסכימו עליו דעת הרבים והדת נתנה בבתי דיניהם שלא למחות בו הנה הוא זימה ועוון פלילי וחטאת הקהל כלו ולא נתן למחילה אם לא בפורענות הקהל כמו שהיה בבני בנימן על השתתפם בעון והוא היה עוון סדום כמו שביארנו שהם ובתי דינין שלהם הסכימו שלא להחזיק יד עני ואביון. ולכן הוא טוב ומוטב שיכרתו או ישרפו או יסקלו החטאים ההם בנפשותם משתעקר אות אחד מהתורה בהסכמת הרבים".
והביא דבריו להלכה מרן ז"ל ביביע אומר חלק ד יורה דעה סימן ז. ושו"ת ציץ אליעזר חלק י"ט סימן נ"א.

שאלה - 273899
שבוע טוב רבנו
בעלי מקלל בערבית ושם ה מופיע בקללות שלו נכון צריך ללמדו לא לקלל אבל הוא מקלל אם מקלל בערבית יש לזה משמעות?שהי לא מקלל בשפת הקודש
ה ישמרך רבנו אמן
תשובה
לעולם יהא אדם מן המקוללים, ואל יהא מהמקללים. כי המקלל הקללה עליו תבוא, ונשמתו מצד הסט"א בר מינן. ומורה כי נשמתו מצד הטומאה, ושורשה מהערב רב.
בתלמוד [סנהדרין מח, ב] "אמר רב יהודה אמר רב, היינו דאמרי אינשי, תהא לוטא ולא תהא לאטה". ופירש רש"י ז"ל "נוח לך להיות מן המקוללים ולא מן המקללים, לפי שסוף קללת חנם לשוב אל המקלל"..
ובזוהר חדש [רות דל"ג ע"א] כתב "שבעה פתחים יש לגיהנם כנגד ז' שעות שיש לו. ז' מדורות הן זו על זו וכולן מדורות מוזמנים לרשעים לידון שם. גופן כלה בקבר ונשמתן נשרפת והאש אוכלתן: מדור הראשון בור והוא מדור העליון ושם כמה כתות של מלאכי חבלה כעין הבור אשר אין בו מים אבל נחשים ועקרבים יש בו כך המדור הזה נקרא בור בו כמה כיתות של מלאכי חבלה כעין נחשים השרפים אשר אין להם לחש. ושלשה ממונים שולטים בגיהנם מתחת ידי דומה והם משחית אף חימה וכל האחרים ממונים תחתם. וכל אותם הממונים רצים ושבים ודנין בם נפשותן של רשעים וכל אותם כתות של מלאכי חבלה כולם מרעישים גיהנם ונשמע קולם ברקיע. וקול הרשעים בגיהנם צווחין ואומרים ווי ווי ואין מרחם עליהם.
על כל אלו השלשה ממונים עם שאר כתות של מלאכי חבלה שמרעישים גיהנם אמר קרא עלייהו קול שאון מעיר קול מהיכל קול ה' משלם גמול לאויביו [ישעי' סו] כנגד ג' משחיתים הללו ששולטים כל ימי השבוע. מזמן תפילת ערבית כל הלילה דנין לאותן אשר היה במחשך מעשיהם וגו' ומהרהרים הרהורים על משכבותם. ועליהם אמר הכתוב [שם כט] והיה במחשך מעשיהם וגו'. הוי חושבי און ופועלי רע על משכבותם וגו' [מיכה ב] וכיון שהתחילו גומרים ביום על כולם אבל התחלת הדין ברשעים בגיהנם משתחשך הלילה ועל זה נקראים לילות כמה דאת אמר מפחד בלילות ואמר רבי אלכסנדראי מפחדה של גיהנם. ולפיכך תקנו בתפלת ערבית כל ימי השבוע והוא רחום יכפר עון על כי מאותה שעה שתחשך דנין את הרשעים בגיהנם ע"י המשחיתים שהם משחית אף וחימה. וכולם נכללים בהאי קרא דוהוא רחום. משחית הדא הוא דכתיב ולא ישחית. אף דכתיב והרבה להשיב אפו. חמה דכתיב ולא יעיר כל חמתו. ולפיכך תקנו לומר והוא רחום בימי החול ולא בשבת שכיון נכנס שבת מסתלק הדין מן העולם והרשעים בגיהנם יש להם מנוחה ומלאכי חבלה אינם שולטין עליהם משעה שקידש היום ועל כן אין אומרים בערב שבת והוא רחום שלא יתעוררו מלאכי חבלה ולפיכך הוא אסור מפני כבודו של מלך וכו'.
והוא הדין שאין לומר שומר עמו ישראל. בהאי מדור דנין לאותן שקוטפין מלוח עלי שיח המפסיקים דברים שנתנו בלוחות עלי שיחה בטילה. ואותם שאינן נוהגין כבוד בתלמידי חכמים. ואין דנין במקום הזה למבזה תלמיד חכם כי דנין אותו בטיט היון. ובמדור הראשון מורידין ודנין המבזה ת"ח בלבו אף על פי שכבדום לפני אחרים. והמקלל חרש וכיוצא בהם. והעובר אחורי בית הכנסת בשעה שהציבור מתפללים. והמספר שבח חברו בפני מי ששונאים אותו לדעת ועל אבק לשון הרע וכל אלו וכיוצא בהם נידונין במדור הראשון".
עוד בתלמוד [סנהדרין מ"ח, ב] "אמר רב יהודה אמר רב, כל קללות שקילל דוד את יואב נתקיימו בזרעו של דוד, אל יכרת מבית יואב זב ומצרע ומחזיק בפלך ונפל בחרב וחסר לחם, זב - מרחבעם, דכתיב והמלך רחבעם התאמץ לעלות במרכבה לנוס ירושלים וכתיב וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא. מצורע - מעוזיהו, דכתיב ובחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל בה' אלהיו ויבא אל היכל ה' להקטיר על מזבח הקטרת, וכתיב והצרעת זרחה במצחו. מחזיק בפלך - מאסא, דכתיב רק לעת זקנתו חלה את רגליו, ואמר רב יהודה אמר רב: שאחזו פודגרא. אמר ליה מר זוטרא בריה דרב נחמן לרב נחמן: היכי דמי? אמר ליה: כמחט בבשר החי. מנא ידע? אי בעית אימא מיחש הוה חייש ביה, ואיבעית אימא: מרביה הוה גמיר לה, ואיבעית אימא: סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם. נופל בחרב - מיאשיהו, דכתיב וירו (המורים) +מסורת הש"ס: היורים+ למלך יאשיהו. ואמר רב יהודה אמר רב: שעשו כל גופו ככברה. וחסר לחם - מיכניה, דכתיב וארחתו ארחת תמיד נתנה – לו".
וכתב הרמב"ם [הלכות סנהדרין פרק כ"ו, א] "כל המקלל אחד מישראל לוקה שנאמר לא תקלל חרש, ולמה נאמר חרש שאפילו זה שהוא אינו שומע ולא נצטער בקללה זו לוקה על קללתו, ויראה לי שהמקלל את הקטן הנכלם לוקה".
ובספר מעבר יבק [שפת אמת פרק י"ג] כתב "המקלל מורה שאין בו נשמה מצד הקדושה, אלא מצד הטומאה ושורשה מהערב רב, כי הנשמה הטהורה היא מקור הברכה, ועל כן גם בינו לבין עצמו אל יקלל שום יהודי ככתוב [קהלת י, כ] גם במדעך מלך אל תקלל ובחדר משכבך אל תקלל עשיר, כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר. ואילו האיש המברך זוכה שנשמתו מצד הקדושה, שם מקור הברכה".

שאלה - 273824
שלום לכבוד הרב מורי ורבי, הנה חודש אלול הגיע, מה אנחנו האנשים הפשוטים צריכים להתפלל ולבקש בפרט בעת רצון חצות לילה ועוד.
תשובה
תתפללו עבור כל מי שבעם ישראל שעדיין לא זכה לעבוד את השם יתברך, שייפקחו עיניו יכיר את מציאות השם בעולם, וישוב בתשובה.
עבור כל אדם מישראל הנמצא בצרה ובמצוקה שהשם יתברך יושיעו.
עבור כל ישראל שיכתבו ויחתמו בספר חיים טובים.
עבור אנשי הצבא והבטחון בפרט אותם הנמצאים במקומות מסוכנים, שישובו בשלום אל חיק בני משפחותיהם.
עבור כל יושבי הדרום, הצפון, הערים הגדולות, והישובים שיהיו שמורים ומוגנים מכל צר ואויב ולא תאונה להם שום תאונה או חבלה.
עבור היושבים והמופקדים על שמירת הארץ והדרים בה, שהשם יתברך יתן בליבם עיצה טובה ונכונה לקבל את ההחלטות המובחרות והנכונות לטובת הישוב היהודי בארץ ישראל.
עבור לומדי התורה שיתמידו בלימודם בכל השעות, מתוך נחת ושלווה בחשק רב ובהתמדה גדולה, לטובת העולם כולו.
וביום ראש החודש הזה ירחם בו עלינו ויושיעינו, ויזכרנו בו לטובה, ויפקדנו בו לברכה, ויושיעינו בו לחיים טובים.
ראש חודש טוב ומבורך.
כשראש החודש טוב כל החודש יהיה טוב ומוצלח.

שאלה - 273778
לכבוד הרב שלום רב מה ששואל הקדוש ברוך הוא במוצאי שבת את הנשמה מה חידוד היה לה היום, האם גם את הרשע שואל?
תשובה
אכתוב לך מה שמצאתי שכתב רבנו יהונתן אייבשיץ זיע"א בספרו דרושי הצל"ח [דרוש ד' לשבת תשובה] "ומה שראוי לחדש בכל שבת חידושי תורה לכבוד הנשמה יתירה, כי בכל מוצאי שבת בחזרת הנשמה למעלה, הקב"ה שואל אותה בתי מה פעלת בעולם ההוא והיא משיבה דבר זה חדשתי בתורה, ולאו דוקא שימציא שכלו איזה דבר, כי לאו כל מוחא סובל דא, רק שילמוד דבר חדש כל אחד לפי כחו, הבינוני ילמוד מדרש וספרי מוסר, ואף עם הארץ ילמוד ספרי לעז פירושי התורה גם כן נקרא חידושי תורה אצל נשמתו".
"אבל אלו שמוכרים שיבולת בשבת גם נשמתו היתירה עולה במוצאי שבת בין כל הנשמות, והקב"ה שואל לכל הנשמות מה חדשו בזה העולם כל אחת מגדת לפי ערכה זה סתרי תורה וזה חידושי תורה, וזה פוסק, וזה מדרש, וזה ספר מוסר, וזה פירושי התורה, אף בלע"ז על כל פנים כל אחת מגדת מתורתנו ובלשון יהודית ונשמתו של זה הרשע מתחלת ואומרת מכרתי שיבולת כך וכך אוי לאותה בושה, אוי לאותו כלימה, והקב"ה אומר צא ממחיצתי וכל פמליא של מעלה דוחים אותה, ומקללים אותה. אוי לאותה בושה, אוי לאותו כלימה, לכן ראוי לכל אחד לקדש יום השבת, ואם חכם הוא יעסוק בהלכות ואם בינוני הוא ילמוד מדרש".

שאלה - 273777
לכבוד הרב מוצפי שליט"א. היום מתחילים 40 יום של עלית משה רבנו עליו השלום למרום, מה כדאי לקבוע ללמוד בימים אלה?
תשובה
כתב גאון עוזינו הרב החיד"א זיע"א בספרו ברכי יוסף [תקפ"א, ו] "יותר טוב בימים אלו להרבות סליחות ותחנונים עם הציבור מללמוד. הרב טור ברקת. וכן ראיתי לקצת רבנים שתמיד היו עסוקים בגופי הלכות והחיבורים, ובחדש אלול היו מניחין קצת מסדרם ללמוד גירסא ותחנונים". והניף שנית ועוד ידו בספריו הנחמדים מזהב ומפז רב.
ולחיבת הקודש אעתיק לך קורא יקר, עוד כמה מדברות קדשו של רבנו יהונתן אייבשיץ זיע"א מה שכתב בספרו יערות דבש בענין זה, [חלק שני, דרוש א] "ולכן עלינו להיות נעורים, ולא להיות ישנים בשינה האיוולת בעוונותינו הרבים, כי אין עיקר הדבר במה שמשכימים להתפלל באשמורת הבוקר וכל היום לא יאכלו ולא ישתו, כי באין תשובה שלימה - שהיא עזיבת חטא ורוח נשברה בחרטה גמורה מוחלטת על העונות העוברים, וגדרים גמורים לבל ישובו לכסלם טוב להם לישן, כי שינת הרשעים נאה וכו', [סנהדרין ע"א ע"ב], וכן התענית היא לריב ומצה וכח לסטרא אחרא, כדכתיב [ישעיה נח, ג] מדוע צמנו ולא ראית, ועל זה יש לאדם העיקר, אלא לשוב בימים האלו, וכאשר יעברו ימים שיש בהן חפץ הללו ויגיעו ימים ומועדים, ימים אלו ימי בכורי ענבים, אז אין זכר לכל המעשים אשר נעשו, אשר היו מטפחים ומענים אשמנו וכו' ויצעקו אל ה' בחזקה, וכבר דברתי זה בדרוש פעמים רבות, אשר טוב מזה מבלי לעשות דבר, כי על ידי כך ניתן ביותר כח לסטרא אחרא ופתחון פה לשטן לקטרג:
ולכן, לו בניי שמעו אלי, יראת ה' אלמדכם, בימים אלו, ימי חשבון, יעשה כל אחד גדרים וגדר של קיימא שלא יעבור, כי הכל תלוי בגדר, וראשון לכל הגדרים הוא לימוד תורה, ובפרט שיעור שעה או חצי שעה, ספרי מוסר בכל יום הוא סם חיים שנותנים הרופאים ליקח ממנו כל יום גרעין או חצי בבוקר ובערב, ואם יאמרו שהוא טוב לחיי זמן, ידעתי כי אין אחד שנמנע מלוקחו אפילו במחיר, אף כי מה שאני אומר הוא טוב לחיי עולם הזה, כי ימנע לאדם לרדוף אחר מותרות ולהתעדן ביותר, וזהו ששומר לאדם בריאותו, והעיקר חיי נצח שמביא לאדם, ולכן מאוד יזהר אדם בו, וספרים כאלה מצוים רבו גם רבו, ואח"כ בלימוד תורה, כאשר אמרתי, כי הוא מבער יצה"ר ומגין, ואח"כ גדרים, מי שעושה חטא בעסקו עם נשים, יעשה גדר מבלי לילך בחבורתם, וכדומה בכל ענינים גדרים, וביותר דבר מועיל אם יראה חבירו עושה כן, יוכיחו ויאמר, אל אחי, לא טוב הדבר נבול תבול ולא תקום למשפט לפני השם. ואם כן אחר כך יכנע בעצמו לומר לחבירי מחיתי, ואיך אעשה אני הרעה כזו, ויתנחם ויתעצב אל לבו ומבלי לעשותו, ושב ורפא לו".
ובספר מטה אפרים [סימן תר"ג, ד] כתב "יֵשׁ לְכָל אָדָם לְחַפֵּשׂ וּלְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וְלָשׁוּב מִמַּעֲשָׂיו הָרָעִים בְּיָמִים אֵלּוּ, וּסְפֵק עֲבֵרָה צָרִיךְ יוֹתֵר תְּשׁוּבָה מֵעֲבֵרָה וַדָּאִית. כִּי יוֹתֵר מִתְחָרֵט כְּשֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁעָשָׂה עֲבֵרָה מֵאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ. וְלָכֵן קָרְבַּן אָשָׁם תָּלוּי הוּא צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּיֹקֶר מִקָּרְבַּן חַטָּאת. וְהַרְבֵּה דִּינֵי תְּשׁוּבָה וְסִדְרֵי תְּשׁוּבָה כָּתְבוּ הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים וְאֵין קֻנְטְרֵס זֶה מְכִילָתוֹ. וְיֵשׁ לִלְמֹד שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה לְרַבֵּנוּ יוֹנָה וְסֵפֶר הַיָּשָׁר הַמְּכֻנֶּה לְרַבֵּנוּ תָּם. וְגַם בְּסִפְרֵי מוּסָר שֶׁל הָאַחֲרוֹנִים יַכִּיר כָּל אִישׁ לְעַצְמוֹ מַה שֶּׁלִּבּוֹ חָפֵץ וּמַרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ שֶׁיִּתְפָּעֵל מֵחֲמַת זֶה לְהִתְעוֹרֵר בִּתְשׁוּבָה. וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יִקְבַּע בָּזֶה כָּל לִמּוּדוֹ כִּי אֵין בֶּצַע מֵהַרְבּוֹת הָעִיּוּן בָּזֶה יוֹתֵר מִדַּאי, כִּי כַּאֲשֶׁר יֻרְגַּל בָּזֶה לֹא יִתְפָּעֵל מִזֶּה כְּלָל. וְדֻגְמָתוֹ בָּרְפוּאוֹת בָּחֳלִי הַגּוּף, כֵּן הוּא בָּחֳלִי הַנֶּפֶשׁ. רַק יֵשׁ לִלְמֹד מְעַט בְּכָל יוֹם בְּסֵפֶר מוּסָר עַד שֶׁיַּרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ כִּי בָאוּ אֶל קִרְבּוֹ לְקָרְבוֹ לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא וְלַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמָיִם. וְעִקַּר לִמּוּדוֹ יָשִׂים בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא וּפֵרוּשֶׁיהָ, שֶׁיְּהֵא רָגִיל וּמַכִּיר בַּעֲבוֹדָה".

שאלה - 273773
לכבוד הרב, מורי ורבי, מה המקור לכתוב לחבירו שנה טובה?
תשובה
כתב רבנו חיים פלאג'י ז"ל בספרו מועד לכל חי [סימן יא, ד] "הכותב איגרת לחבירו בחדש הזה, יכתוב בראש האיגרת לשנה טובה תכתב, או תזכה לשנים רבות נעימות וטובות, ועיין באר היטב, וככה יעשה בתשרי ובשאר מועדי רגל, לכתוב דיזכה לשנים רבות, היכא דהוא כותב איגרת סמוך לרגל".
וכן מצינו להגאונים בעל תרומת הדשן ]סימן כ"ה, ל"ה, ורמ"ג] "תכתב ותחתם לשנה טובה". גם בשו"ת מהר"י ברונא [סימן רע"ג] כתב "לשנה טובה ומתוקה תגזר תכתב ותחתם" ובשו"ת מהר"ם מינץ [סימנים ז, מ"ו], שו"ת חתם סופר [ח"א סימן קס"ו], שו"ת אגודת אזוב [אה"ע סימן ו, אות ו], שו"ת יהודה יעלה [אסאד, ח"א סימן פ"ח], שו"ת מהר"ם שיק [או"ח קל"ו], שו"ת לבושי מרדכי [מהדורא רביעאה סימן י]. שו"ת אבני נזר[או"ח סימן תמ"ה] ועוד.
וכתב באורחות חיים [חלק א הלכות יום הכפורים מח] "יש מקומות שנותנין שלום איש לחבירו בזה הלשון תענה ותעתר ר"ל תקובל תפלתך וכן אמר הפייט ר' יהודה הלוי תזכו לשנים רבות תענו ותעתרו ויש מקומות אומרים בזה הלשון תחתמו לחיים והם עונים להם תחתמו לחיים ותזכו לשנים רבות והכל הולך אחר המנהג". ועיין שו"ת תשובה מאהבה [חלק א, סימן א]. בן איש חיל ועוד להגאון רבנו יוסף חיים זיע"א, ושו"ת שואל ונשאל [ח"ג סימן ס"ו], ושו"ת שמחת כהן [חאו"ח סימן ע"ט], שו"ת דברי חכמים [חאו"ח סימן נ"ב], שו"ת אור לציון [ח"א חו"מ סימן י"ב], שו"ת יחוה דעת [ח"ב סימן ע"ד] ועוד.
וכן כתבו המהרי"ל ז"ל [ ימים נוראים ג] "משנכנס אלול כשכותב אדם איגרת לחבירו צריך לרמוז בהתחלתו שמבקש עליו לשנה טובה." והביא דבריו הרב אליה רבה תקפ"א, א]. וחזר וכתב באליה זוטא [שם ט]. וכן כתב לקט יושר [ח"א עמוד י, ג. ועמוד מ"ה], ועוד. וזכרון משה [היילפרין הלכה ו], של"ה [ווי העמודים פרק כ, ז], פרישה [תקפ"ב, ט"ו],
ומרנא הגאון החיד"א זיע"א כתב בברכי יוסף תקפ"ב, יג. "הגהה. לשנה טובה תכתב. לא יאמר תכתב לשנה טובה, או תכתב לחיים טובים, לפי שהוא ר"ת תלט, לשון קללה, מידי דהוה אמשז"לו שלא לומר אכול בשמחה לחמך, שהוא ר"ת אבל. מז"ה מהר"א אזולאי זלה"ה בהגהותיו כתיבת יד משם ספר זכרון משה". וכן כתב הפרישה [תקפב, טו],
וראה להגאון הרב יהוסף שווארץ ז"ל בספרו תבואת הארץ משנת תר"י, שכתב במנהגי הספרדים בארץ הקודש, שהביא המנהג בירושלים לברך איש את רעהו בברכת "תזכו לשנים רבות נעימות וטובות", ומשיבים "תזכה ותחיה ותאריך ימים". גם זכור לטוב מור אבי ז"ל שכמה פעמים עלה לארץ ישראל, ובעלותו בפעם האחרונה לירושלים בחודש אלול תרצ"ד הדפיס כרטיס ברכה בחתימתו ועליה כתב "תזכו לשנים רבות נעימות וטובות". כדי להשיב ברכה למברכים אותו.

שאלה - 273655
הרב כתב שבעיה לקחת מעלים שגדלו בכותל מחשש מעילה.
השאלה אם זה כבר על הריצפה ודורכים על זה אם גם יש בעיה לקחת.?
אם כן אם נלקח מה לעשות עם זה ?
תשובה
עירבת שתי איסורים שונים שיש כאן, א, איסור נתיצה. ב, איסור מעילה.
שניהם איסורי תורה הם,
א, נתיצה. עיין בהרמב"ם ז"ל הלכות יסודי התורה פרק ו, הלכה ז, "הסותר אפילו אבן אחת וכו', או משאר העזרה לוקה, שנאמר "כי את מזבוחתם תתוצון, וכתיב לא תעשון כך להשם אלקיכם".
מכאן למדו חז"ל שהתולש אפילו גרגר עפר מכותלי הר הבית, וכן העלים הצומחים שם, הרי זה נותץ ולוקה. וגם לאחר שנפלו בכל דרך שהיא אסור להשתמש בעלים. ובשו"ת מהר"ם שיק יו"ד רס"ו הוכיח שגם לאחר שנתלשו ישנו איסור נתיצה מהתורה. וראייתו ממסכת פסחים מ"ח ועוד. ועיין ציץ אליעזר חלק י, י"ב. יביע אומר חלק א או"ח י. וחלק ח י"ח.

ב, מעילה. כתב רבנו הגדול הרמב"ם זיע"א [מנין המצוות קמ"ו] "וזו היא אזהרה של כל מועל שלא ייהנה מן הקדשים האסורים ליהנות מהם ואם נהנה מעל". עוד כתב הרמב"ם הלכות מעילה פרק ו, הלכה ז
"אמרו חכמים שהנוטל אבן או קורה של הקדש ונתנה לחבירו שניהם מעלו".
וכתב בשו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ד סימן סג
"ומצד איסור מעילה באבני הכותל , הא ודאי גם במה שלקחו לרשותו אף בלא הנאה איכא האיסור, דהא מעילה איכא על הוצאה מרשות הקדש אף בלא הנאה, ועל הנאה בלא הוצאה מרשות הקדש".
ועיין פסחים כ"ו גבי אם מותר לשבת בצל כותל ההיכל שנהנה מהצל אם יש מעילה.

שאלה - 273646
לכבוד מורנו הרב היקר שליט"א, מה סוד קריאת תהלים שהרב בכל זמן מעודד לקרוא בו דווקא?
תשובה
כתב הגאון המפורסם איש אלקים קדוש רבנו משה סופר בדרשותיו החתם סופר [דברים ז, יב] "כי ידוע דפסוקי דזמרה המה סגולה לזמר עריצים ולהכרית סיטרא דנחש וזה לא ישמע לקול המלחשים פסוקי דזמרה הנ"ל, והרמז הוא, הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב, כי אותיות קודם נח"ש הוא זמ"ר והיינו ישופך ראש פי' אותיות שבראשו של נח"ש, ואתה תשופנו עקב בסוף אותיות שבסוף עקב, אם תכתוב עקב במלואו עין קוף בית יהי' אותיות אחרונו' אותיות פת"ן אשר לא ישמע לקול זמ"ר הנ"ל והיינו שהנחש יסית ל

גם ראה נא מה שכתב מורנו עטרת ראשינו רבנו המקובל רבי יוסף חיים זיע"א בספר בן יהוידע [ברכות י, א]
"ונראה לי בס"ד כי דוד המלך עליו השלום לפי בחינתו לא בא לעולם אלא כדי לזמר עריצים ולהכרית הקוצים והחוחים הסובבים את השושנה העליונה, לכך כל ימיו היה עושה מלחמות למטה, ובזה מכרית הקליפות למעלה, ולכן אמרה לו אביגיל כי מלחמת ה' אדוני נלחם, וזו היא מלאכתו כל ימיו, ובעבור כך חיבר ספר תהלים, והיא ראה ברוח הקודש מפלתן של רשעים, אלו הקליפות שהוא מזמר אותם, וראה שהוא מצליח במלאכה זו אשר בא לעולם בעבורה, ואמר שירה על זאת ההצלחה:עבור על דברי רבנן הקלים בעיניו לדוש בעקב".
ויש בזה עוד אוצרות טללי ברכה ולא עט' האס'ף המקנה.

שאלה - 273424
לכבוד הרב שליטא אני נשואה עומדת בנסיון עם גבר רק התכתבות לא נפגשנו אבל מרגישה שממש לא אומר אוכל לעמוד בנסיון מה לעשות?
תשובה
את בת של הקדוש ברוך הוא, הוא צופה ומביט על כל תנועה שלנו, ארך אפים ורב חסד, אך בענינים אלו ממהר להגיב וחלילה להעניש. כי כשיש רבב איסור בעריות הוא א - ל קנא ונוקם, כי אשת איש זה אחד הפשעים החמורים ביותר.

ראי וזכרי, כי המצב עם שכיננו מאוד נפיץ, וכל רגע אנחנו חוששים מה יהיה, השם יתברך גוער במלאך המשחית, ואינו נותן לו לבוא חלילה. אך כח עבירה מסוג זה מעוררת זעם ועברה לא עלינו, ואם חס ושלום ולא יבא ולא יהיה איזה דם ישפך כולנו שותפים בהריגה. מי מוכן שיהיו חלילה גזירות חמורות בגלל איזה דמיון של ענין מבהיל זה.
זכרי, כי יום הדין קרב ובא, שבוע הבא מתחיל חודש אלול ובודקים את מעשינו לשעבר, וכולנו רועדים ורועשים מהעבר, מי יערב אל לבו לעשות עבירה חמורה כזאת? הייכתב בספר חיים? הייחתם לשנה טובה? היצא זכאי בדין? כולנו נעמוד למשפט ביום ראש השנה!!! אם כבנים אם כעבדים! מי יודע באיזה מאזנים הוא נשקל???
ומה יהיה ביום הכיפורים??? ובשעת הנעילה??? מבהיל!!!
ומה בליל הושענא רבה??? אם הצל חלילה מסתלק???...........
זה הזמן להתגבר כארי ולגרש את השטן הבא לגבולינו, להכניעו, ולבקש מאבא שבשמיים שיתן לך כח להכניעו ולגרשו לחלוטין.
קבלי עלייך עתה להפסיק מיד את הקשר האסור ותכתבי בספר החיים לאלתר.

שאלה - 273407
שלום לכבוד הרב. שמענו את השיעור היום על עון הגזל ונחרדנו, האם לא מתקבלים התפילות חלילה"
תשובה
עד שמחזירים את הגזילה. תתקבל התפלה. וכתבו כמה מספרי המוסר הקדמונים, כי ישתדל מאוד בתיקון עון הגזל, הן שיזהר שלא לגזול אחרים, הן שישיב הגזילה אשר גזל, ובזה תהיה תפילתו מתקבלת.
במדרש רבה [בשלח פרשה כ"ב, ג] "ובזכות האמנה שהאמינו, זכו לומר שירה ושרתה עליהם שכינה, שכן כתיב אחריו אז ישיר משה. לכך צריך אדם לסמוך גאולה לתפלה, כשם שהם הסמיכו שירה אחר האמנה והקריעה, וכשם שהן טהרו לבם ואמרו שירה, שכן כתיב וייראו העם את ה' ויאמינו ואחר כך אז ישיר, כך צריך אדם לטהר לבו קודם שיתפלל. וכן איוב אמר (איוב טז) על לא חמס בכפי ותפלתי זכה, אמר רבי יהושע הכהן בן רבי נחמיה וכי יש תפלה עכורה? אלא כל מי שידיו מלוכלכות בגזל, הוא קורא להקדוש ברוך הוא ואינו עונה אותו. למה שתפלתו בעבירה שנאמר (בראשית ו) ויאמר ה' לנח קץ כל בשר וגו', אבל איוב שלא היה בעמלו גזל, היתה תפלתו זכה. לכך אומר על לא חמס בכפי. לפי שאין עוול בכפי ובעמלי תפלתי זכה, אמר רבי חמא בן רבי חנינא מנין שכל מי שהגזל בידו תפלתו עכורה, שנאמר (ישעיה א) ובפרשכם כפיכם וגו' אינני שומע. מפני מה שידיכם דמים מלאו, ומנין שכל מי שמרחיק עצמו מן הגזל תפלתו זכה, שנאמר [תהלים כד, ד] נקי כפים ובר לבב מה כתיב אחריו [תהלים כ"ד, ה] ישא ברכה מאת ה', זה דור דורשיו".

שאלה - 273372
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
הלילה [כ"א מנחם אב] ימלאו 70 שנה לפטירתו של הסבא דמשפטים ראב"ד דטבריה, ר' יעקב חי זריהן זצ"ל, עבדך מתגורר במרחק כמה דקות מבית העלמין הנ"ל, הרב אולי בבקשה יוכל לחזקנו במעשיו
תשובה
מה אני ומה חיי, איכה אכתוב ואתאר את האיש הרם והנישא, ואין מי שיכול לספר בשבח רוממות נשמתו הטהורה, חכם מחוכם רב כל חכימייא, מירושלים ממנה תצא תורה ומכל ערי הארץ, היו נוסעים אליו בדרכים עקלקלות ובארחות מפותלות לקבל פני קדשו, ולרוות ממתק לשונו. ולבאר להם ספיקותיהם. היה בעל חכמה מפוארה. ענק בתורה וחריף ומעמיק כל סוגיא, מכל קהילות ישראל בני אשכנז וספרד גדולי הדור וינוקי דבי רב בארץ ובגולה, היו באים להשתעשע עמו בעומקה של הלכה, הלא די אם תראה את פירושו לתורה שושנת העמקים, החריפות והשנינות, בשלש תיבות היה מפרש מה שאחרים כותבים בשלש שעות. בקיצור והתמצות אדירה. עד שהמעיין צריך לפתוח כמה מסכתות ומפרשים להבין את דבריו הזכים. חריף ובקי, מהיר בהבנתו ועמוק במחשבתו.
ועל כל אלה, קדושתו ופרישותו, יראתו ודביקותו בבורא יתברך בכל רגע מחייו, פרישותו מעניני העולם הזה הלא המה מבהילי השכל והרעיון, מעל כל מחשבה ודמיון. היה נוהג מדי מועד בחולו של מועד לעלות ירושלימה לקבל פני שכינה אצל הכותל המערבי, והיה שוכר חדר סמוך לכותל ומשקיף ממנו על הר הבית, ושתיו לוחשות תפלה על בנין בית מקדשינו בקרוב.
וכאן עמד קולמוסי לגודל הפחד מפני דמותו הנוראה והמופלאה. עמוק עמוק מי ימצאנו. זכותו תגן בעדנו ובעד זרעינו עד עולם.

ואספר כאן מעשה מופלא אשר התרחש עמנו שנה אחת, קודם כארבעים שנה, נסענו בשעות היום לעיר טבריה עם בני הקהילה חלקם בחיים. וכל הדרך הייתי קורא ומנסה לבאר דברי קדשו בפירושו לתורה, שעתיים תמימות כולם שותים בצמאון את דבריו, והנה התקרב הרכב אל עיר הקודש טבריה ת״ו, ביקשתי מאשר על ההגה שיכנס למקום בית העלמין, הגם שמעולם לא הייתי על ציונו, ועצרנו במקום כלשהו, הלכנו ארבעה צעדים בין המציבות העתיקות ולפתע פתאום אני מוצא שלש מציבות עתיקות. התבוננתי והמציבה האמצעית זה היה הוא,כאילו מלאך מובילני אליו, הזדעזעתי מהפלא הגדול ופרצתי בבכי מר ממעמקי הלב ונשקתי קברו עשרות פעמים, בהתרגשות נוראה וכל הקהל עמי עמדו נדהמים ומשתאים, כיצר לפני רגע עוסקים בתורתו ואחרי רגע עומדים ליד מציבתו. העתרנו בעד כל ישראל. וכולם ראו כי יד השם היתה כאן להראות מפעלות צדיק.
ליל א"ך מנחם אב התשפ"ג. שבעים שנה לפטירתו.

שאלה - 273341
לכבוד רבנו הגדול שליט"א, אם אפשר וייטב בעיניו הטהורות לכתוב לנו ט"ל מלאכות האסורות בשבת?
תשובה
אֲבוֹת מְלָאכוֹת אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת. (א) הַזּוֹרֵעַ. (ב) וְהַחוֹרֵשׁ. (ג) וְהַקּוֹצֵר. (ד) וְהַמְּעַמֵּר. (ה) הַדָּשׁ. (ו) וְהַזּוֹרֶה. (ז) הַבּוֹרֵר. (ח) הַטּוֹחֵן. (ט) וְהַמְּרַקֵּד. (י) וְהַלָּשׁ. (יא) וְהָאוֹפֶה. (יב) הַגּוֹזֵז אֶת הַצֶּמֶר. (יג) הַמְּלַבְּנוֹ. (יד) וְהַמְּנַפְּצוֹ. (טו) וְהַצּוֹבְעוֹ. (טז) וְהַטּוֹוֶה. (יז) וְהַמֵּסֵךְ. (יח) וְהָעוֹשֶׂה שְׁנֵי בָתֵּי נִירִין. (יט) וְהָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין. (כ) וְהַפּוֹצֵעַ שְׁנֵי חוּטִין. (כא) הַקּוֹשֵׁר. (כב) וְהַמַּתִּיר. (כג) וְהַתּוֹפֵר שְׁתֵּי תְּפִירוֹת. (כד) הַקּוֹרֵעַ עַל מְנָת לִתְפֹּר שְׁתֵּי תְּפִירוֹת. (כה) הַצָּד צְבִי. (כו) הַשּׁוֹחֲטוֹ. (כז) וְהַמַּפְשִׁיטוֹ. (כח) הַמּוֹלְחוֹ. (כט) וְהַמְעַבֵּד אֶת עוֹרוֹ. (ל) וְהַמּוֹחֲקוֹ. (לא) וְהַמְּחַתְּכוֹ. (לב) הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. (לג) וְהַמּוֹחֵק עַל מְנָת לִכְתֹּב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. (לד) הַבּוֹנֶה. (לה) וְהַסּוֹתֵר. (לו) הַמְּכַבֶּה. (לז) וְהַמַּבְעִיר. (לח) הַמַּכֶּה בְּפַטִּישׁ. (לט) הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת. הֲרֵי אֵלּוּ אֲבוֹת מְלָאכוֹת אַרְבָּעִים חָסֵר אֶחָת.

ויש לזכור, שי להם תולדות וסעיפי משנה הנכללים בהם, ועיין פירוטם בהרמב"ם ובשלחן ערוך.

שאלה - 273209
לכבוד הרב שלום וברכה. האם ישנה (חובה) מצווה לכתוב "לשנה טובה" וכו מא' אלול עד הושע"ר? א"כ, האם גם במיילים? וגם בפגישה פנים אל פנים? תודה רבה!
תשובה
הכותב איגרת לציבור או לחבירו בימי אלול, יכתוב בראש האיגרת "תזכו לשנים רבות נעימות וטובות" או "לשנה טובה תכתבו ותחתמו".
כתב רבנו חיים פלאג'י ז"ל בספרו מועד לכל חי [סימן יא, ד] "הכותב איגרת לחבירו בחדש הזה, יכתוב בראש האיגרת לשנה טובה תכתב, או תזכה לשנים רבות נעימות וטובות, ועיין באר היטב, וככה יעשה בתשרי ובשאר מועדי רגל, לכתוב דיזכה לשנים רבות, היכא דהוא כותב איגרת סמוך לרגל".
וכן מצינו להגאונים בעל תרומת הדשן ]סימן כ"ה, ל"ה, ורמ"ג] "תכתב ותחתם לשנה טובה". גם בשו"ת מהר"י ברונא [סימן רע"ג] כתב "לשנה טובה ומתוקה תגזר תכתב ותחתם" ובשו"ת מהר"ם מינץ [סימנים ז, מ"ו], שו"ת חתם סופר [ח"א סימן קס"ו], שו"ת אגודת אזוב [אה"ע סימן ו, אות ו], שו"ת יהודה יעלה [אסאד, ח"א סימן פ"ח], שו"ת מהר"ם שיק [או"ח קל"ו], שו"ת לבושי מרדכי [מהדורא רביעאה סימן י]. שו"ת אבני נזר[או"ח סימן תמ"ה] ועוד.
וכתב באורחות חיים [חלק א הלכות יום הכפורים מח] "יש מקומות שנותנין שלום איש לחבירו בזה הלשון תענה ותעתר ר"ל תקובל תפלתך וכן אמר הפייט ר' יהודה הלוי תזכו לשנים רבות תענו ותעתרו ויש מקומות אומרים בזה הלשון תחתמו לחיים והם עונים להם תחתמו לחיים ותזכו לשנים רבות והכל הולך אחר המנהג". ועיין שו"ת תשובה מאהבה [חלק א, סימן א]. בן איש חיל ועוד להגאון רבנו יוסף חיים זיע"א, ושו"ת שואל ונשאל [ח"ג סימן ס"ו], ושו"ת שמחת כהן [חאו"ח סימן ע"ט], שו"ת דברי חכמים [חאו"ח סימן נ"ב], שו"ת אור לציון [ח"א חו"מ סימן י"ב], שו"ת יחוה דעת [ח"ב סימן ע"ד] ועוד.
וכן כתבו המהרי"ל ז"ל [ ימים נוראים ג] "משנכנס אלול כשכותב אדם איגרת לחבירו צריך לרמוז בהתחלתו שמבקש עליו לשנה טובה." והביא דבריו הרב אליה רבה תקפ"א, א]. וחזר וכתב באליה זוטא [שם ט]. וכן כתב לקט יושר [ח"א עמוד י, ג. ועמוד מ"ה], ועוד. וזכרון משה [היילפרין הלכה ו], של"ה [ווי העמודים פרק כ, ז], פרישה [תקפ"ב, ט"ו],
ומרנא הגאון החיד"א זיע"א כתב בברכי יוסף תקפ"ב, יג. "הגהה. לשנה טובה תכתב. לא יאמר תכתב לשנה טובה, או תכתב לחיים טובים, לפי שהוא ר"ת תלט, לשון קללה, מידי דהוה אמשז"לו שלא לומר אכול בשמחה לחמך, שהוא ר"ת אבל. מז"ה מהר"א אזולאי זלה"ה בהגהותיו כתיבת יד משם ספר זכרון משה". וכן כתב הפרישה [תקפב, טו],
וראה להגאון הרב יהוסף שווארץ ז"ל בספרו תבואת הארץ משנת תר"י, שכתב במנהגי הספרדים בארץ הקודש, שהביא המנהג בירושלים לברך איש את רעהו בברכת "תזכו לשנים רבות נעימות וטובות", ומשיבים "תזכה ותחיה ותאריך ימים". גם זכור לטוב מור אבי ז"ל שכמה פעמים עלה לארץ ישראל, ובעלותו בפעם האחרונה לירושלים בחודש אלול תרצ"ד הדפיס כרטיס ברכה בחתימתו ועליה כתב "תזכו לשנים רבות נעימות וטובות". כדי להשיב ברכה למברכים אותו.

שאלה - 272679
לכבוד הרב היקר, האם שיער השפם מותר בגזיזה במספריים, ואין בו חשש של שערות הזקן?
תשובה
העתקתי לך תשובה שכתביתי בס"ד בעבר לשואל יקר ונכבד, בענין זה.

שאלה - 261290
לכבוד הרב מחילה רצינו לדעת כבודו אמר בשיעור ששערות השפם הם אחד מי"ג תיקוני דיקנא, ומדוע אנחנו רואים שחכמי הספרדים גוזזים את שיער השפם ומניחים ממנו מעט?
תשובה
כתב בספר עמק המלך - שער טז - פרק סא
"וכן כתב מורינו ורבינו רבי חיים ויטאל זלה"ה, שרבנו האר"י זלה"ה, נהג כל ימיו שלא לגלח שערות זקנו כלל לא בתער ולא במספרים, אלא בשערות השפה, מה שמעכב האכילה, ולא יותר, מפני הסוד הזה. וכן הוא אומר באדרא רבה" וכתב עוד [שם פרק סב] "והנה אם השערות של השפה העליונה והתחתונה יאריכו יותר על הפה, יעכבו הדבור חס ושלום, לכן הוא מותר לחתוך שערות השפה, מה שמעכב האכילה, והמבין יבין".
והענין הוא כי בזוהר הקדוש כתב כי יש ממונים על שערות הזקן, ונגדם יש מלאכים ממונים על הבל הפה של התפילה שאדם מוציא מפיו, ואם דברי התפלה פוגעים בשיער השפה, יכולים המלאכים ההם של השפה להפריע ולעכב מהתפילה מלעלות למעלה, וכן כתבו המפרשים שם.

וכבר האי תנא קדישא גדול המקובלים בדורו, רבנו יוסף חיים זיע"א כתב בשו"ת תורה לשמה סימן שצא, שאלה שנשאל אם יש צד חסידות להניח שערות השפה, וכתב "אין בזה שום חומרא וחסידות כלל אלא גם החסידים עושים כן, דבהדיא איתא בכתבי רבינו מהרח"ו זלה"ה כי רבינו הגדול האר"י זצ"ל בעצמו, היה קוצץ משיער השפה מה שהיה מעכב האכילה. ומי לנו גדול ממנו בחסידות ואם היה בזה מידת חסידות לא הוה עביד עובדא בנפשיה. ומה ששאלת מה טעם יש בזה הנה תראה מ"ש באדרא רבא בתיקונא דתריסר דלא תליין שערי על פומא, ופומא אתפני מכל סטרין ויאן שערי סחור סחור ליה וכו'. ועל דא שערין לא אשתכחו על פומא קדישא משום דרוחיה נפיק, ולא בעי מילא אחרא לאתערבא ביה ולקרבא בהדיה וכו'. ובגין כך שערוי שקילין סוחרניה דפומא, ופומא אתפני מכל סטרוי וכו' ע"ש. ועוד עיין שם בתשעה תיקונין דז"א תיקונא שביעאה דלא תליין שערי על פומא ופומא אתפני מכל סטרוי ויתבין שערין בתיקונא סחור סחור ליה וכו' ע"ש. ולפי זה מובן הטעם מה שהיה רבינו האר"י זצ"ל קוצץ שיער המעכב האכילה, לאו משום פינוק הוא, אלא אדרבא הוה קפיד לקצצו משום מצוה, מפני כי זה המעכב האכילה הנה הוא יורד על פומא, ועל כן יש מצוה וחסידות לפנותו משם, כדי שיהא פומא פנוי וכאשר תראה סוד הפומא באמת למעלה".

וראה גם ראה מה שכתבו הפוסקים על שערות השפה שגולשים ונכנסים לחלל הפה. ועיין במה שכתב הגאון הב"ח אורח חיים סימן תקנא
"הרב [הטור] זכרונו לברכה נמשך לדעתו שכך פסק בדין אבל. אבל להרי"ץ גיאת (שערי שמחה ח"ב עמ' מט) דבאבל תוך שבעה אף למה שמעכב האכילה אסור. וכן פסק בשולחן ערוך ביורה דעה [סימן ש"צ] אם כן הכא נמי אסור אף למה שמעכב האכילה, ואיכא לתמוה דבשולחן ערוך פסק כאן [יג] כהרמב"ן, וביורה דעה פסק כהרי"ץ גיאת".

ובא רעהו וחקרו וכתב הרב שיירי כנסת הגדולה [הגהב"י שם יג]
"ויראה דסבירא ליה דלדעת הרמב"ן דלאחר ז' ותוך ז' הכל א', מ"ש דינו כדין אבל, פירושו אף תוך ז'. אבל לדעת הרי"ץ בן גיאת ז"ל דיש חילוק בין תוך ז' לאחר ז', מסתיין דנדמה שבוע שחל להיות ט"ב בתוכה לדין אבל תוך ל', ולא לדין אבל תוך שבעה".

וכתב הטור אורח חיים סימן תקנא, "ותספורת של שבת זו [שחל תשעה באב בתוכו] כתב הרמב"ן שדינו כדין אבל אחד ראשו ואחד כל שער שבו ובזקן כל שמעכב האכילה מותר".
ועיין בן איש חי דברים יב. שכתב "תספורת אסור מדינא בשבוע שחל בו ט"ב א' ראשו וא' כל שיער שבו, ויש נוהגין להחמיר מי"ז בתמוז, ובזקן כל שמעכב האכילה מותר" וכן כתבו דרך החיים קכ"ט, ב. ועוד אחרונים. ולכן אנו אין לנו אלא מסורת אבותינו זיע"א, שהיו גוזזים שיער השפם.

שאלה - 272646
שלום לכבוד הרב
איך אני יכולה לשלוח בלב שלם ובשמחה את בעלי ללמוד תורה כל היום מאוד קשה לי בפרנסה
תשובה
אעתיק לך מה שכתבי קודם שנה שנתיים באתר.

שאלה - 227500
לכבוד הרב, רשמתי את בני לת"ת לאחרונה לא שקטה בכלל. חושבת לשנות לדתי ממלכתי. דואגת לעתידו מכל המובנים הבעל לא קשוב אליי כלל ואפילו חסום אליי לא מנסה להבין מה בליבי למי לפנות
תשובה
אני מתפלא עלייך אשה חכמה ונבונה, תצביעי לי על אדם אחד שלומד תורה ורעב ללחם? כל גדולי ישראל השם ישמרהם החיים בדורינו ומגינים עלינו בתורתם הקדושה, האם למדו בממלכתי? רק היום מורה שם כתבה כאן באתר על התנהגות שלילית של התלמידים והתלמידות, הרי אנחנו חיים בדור הרוס ופרוץ, ומי שאינו עוסק בתורה חייו אינם חיים.
ראי והביטי כמה מאושרות הנשים שילדיהם לומדים תורה, כמה עונג ושמחה יש להם, וכל הצדיקים בגן עדן מברכים אותם יומם ולילה, אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו.
בבקשה עוד כמה משפטים אדבר מלב אל לב, הגידי נא לי, איזה אושר יש לאמהות שבגן עדן, שבניהם נעשו גדולים בתורה?
מי יכול לתאר את הגן עדן שיש לאמו ואשתו של הרב בן איש חי זיע"א, באיזה היכלות מפוארות יושבת, ובכל לילה בחצות רואה את בנה ופניו מאירים ומזהירים, ומשתעשעת בו.
מי יודע באיזה היכלות שוכונת אמו ואשתו של מרך הרב עובדיה יוסף זצוק"ל, כמה תורה ריבץ, כמה תלמידים גידל, כמה חכמים הסמיך, כמה חיבורים כתב, ובכל יום לומדים בספריו הקדושים ושפתותיו דובבות בקבר. מי יכול לתאר לנו כמה כתרים, עטרות, ומלבושים יקרים מלבישים עתה והרגע את נשמת אמו הרבנית גורג'ייה ז"ל, כל הנשים שם מקנאות בה.
מי יכול לתאר את הגן עדן של אמו של מורנו הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל, כמה תלמידים לאלפים העמיד, כמה אנשים ונשים השיב בתשובה במתק שפתיו ובעוז רוחו, דברים חוצבי להבות אש?
מי הסופר שיבוא ויתאר את הגן עדן של אמו ואשתו של רבנו בן ציון אבא שאול זיע"א, התלמידים שהעמיד, החכמה שהביע, היראת שמים שהשפיע, איזה גן עדן מפואר לה, איזה אושר נפל בחלקה.
ומי האיש אשר ירדה נשמתו ממעל לתאר לנו את האושר והעונג שיש עתה לאימותינו הטהורות והקדושות, לסבתי אם אבי ולסבתי אם אמי בשמיים, שאחיות היו, וגידלו את אדוני מור אבי זיע״א, החסיד והצדיק, שהיה גאון בתורה, הרביץ תורה, כל ימיו התפלל בעד עם ישראל, התענה והסתגף לרוב, והכל בסתר עליון, כמה חידושים כתב, כמה ספרים חיבר, כמה צדקות עשה. מימיו לא נהנה בפרוטה מזולתו, לא מתנות, לא הלוואות, לא מילגות, וגם לא כספי ביטוח לאומי. אשריהם ואשרי חלקם.

לעומתם מסכנות האמהות שלא הניחו בנים העוסקים בתורה, מי יודע היכן הן? מי ינוד להן וינחמם. לכן עתה הזמן, היום ההזדמנות לחזק את הילדים שלנו כאן בעולם הזה שיעסקו בתורה, שיתפללו, שישאפו להיות גדולים בתורה וביראה לטוב לנו לכל הדורות.
מתפלל שהדברים ייכנסו ללבך, ותחזיקי את הבנים בלימוד התורה.

שאלה - 272524
לכבוד הרב שליט"א, בחדר האוכל בישיבה שעמים מזמנים ופעמים לא, האם הזימון יש בו מעלה על פי הקבלה?
תשובה
מעלת הזימון רבה ועצומה למאוד. כי השטן בא לקטרג בשעת הסעודה, ובאמירת הפסוקים וקיום הזימון מסתלק ואינו מקטרג.
בזוהר הקדוש [בלק קפ"ו, ב ] "פתח ואמר (תהלים לד ב) אברכה את הוי"ה בכל עת וגו', וכי מה חמא דוד לומר אברכה את הוי"ה, אלא חמא דוד דבעי הזמנה, ואמר אברכה, בגין דבשעתא דבר נש יתיב על פתורא, שכינתא קיימא תמן, וסטרא אחרא קיימא תמן, כד אזמין בר נש לברכא לקודשא בריך הוא, שכינתא אתתקנת לגבי עילא לקבלא ברכאן, וסטרא אחרא אתכפייא, ואי לא אזמין בר נש לברכא לקודשא בריך הוא, סטרא אחרא שמע ומכשכשא למהוי ליה חולקא בההיא ברכה.
"ואי תימא בשאר ברכאן אמאי לא אית הזמנה, אלא ההוא מלה דברכה דקא מברכין עלה, איהו הזמנה, תא חזי, דהכי הוא, דהאי דמברך על פרי, ההוא פרי איהו הזמנה ומברכין עליה, ולית ליה חולקא לסטרא אחרא, וקודם דא, דהוה ההוא פרי ברשות דסטרא אחרא, לא מברכין עליה, וכתיב (ויקרא יט כג) לא יאכל, בגין דלא יברכון על ההוא פרי, ולא יתברך סטרא אחרא, כיון דנפק מרשותיה, יאכל, ומברכין עליה, ואיהו הזמנה לברכתא: וכן כל מילין דעלמא דקא מברכין עלייהו, כלהו הזמנה לברכתא, ולית בהו חולקא לסטרא אחרא".
ורבנו האר"י ז"ל הביא מהרח"ו ז"ל דבריו בשער המצות [פרשת עקב] "אמנם אלו הפסוקים צריך לאומרם אחר מים אחרונים קודם ברכת המזון מזמור אלהים יחננו כו' כולו ואח"כ פסוק אברכה את ה' בכל עת כו'. כי הס"א העומדת על השולחן כנ"ל בשם הזוהר הנה הוא נקרא בכל עת בסוד ואל יבא בכל עת אל הקדש וכדי לסלקו משם צריך לומר הב לן ונבריך כמ"ש בינוקא פרשת בלק ולכן אומרים זה הפסוק אברכה את ה' בכל עת כו' תמורת הב לן ונברך ואח"כ פסוק סוף דבר הכל כו' ואח"כ פסוק תהלת ה' ידבר פי וגומר ואח"כ פסוק ואנחנו נברך יה וגומר ואח"כ יאמר וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה' ואח"כ יאמר ברכת המזון"
וכן כתב בספר משנת חסידים [מסכת מוצאי שבת, פרק ח, ח] "וקודם הברכה יסיר הסכינים מעל השלחן ולא די לו בכסוי אם הוא משרש קין ויאמר למנצח בנגינות מזמור שיר אלהים יחננו כלו ואח"כ פסוק אברכה את ה' בכל עת ויכוין שכל עת הוא הס"א העומדת על השלחן שהוא מגרשה באמרו או פסוק זה או הב לן ונבריך ואח"כ יאמר פסוק סוף דבר הכל נשמע ופסוק תהלת ה' ידבר פי ופסוק ואנחנו נברך יה"
המקובל רבנו משה זכותא [הרמ"ז] זיע"א פירש "והשני לברך המזון שבמעים ושיעשה העיכול לברר כל חלקי האכילה. ומכל אלו הטעמים מזדמנת שם הקלי' כאמור, ואנו מקדימים לתת לה מתמצית השפע, וזהו במים אחרונים ובכוונה הידועה. אבל רעבה היא ולא מסתפקת בזה שאינו כי אם צמצום המוכרח לקיומה, וצופה היא אם תוכל להאחז בשפע העיקרי ח"ו. ולכן כד אזמין בר נש וכו', שכבר אמרנו שסוד ההזמנה הוא להוריד כח מזווג העולמות אז ס"א אתכפייא, וזה שאנו אומרים (תהלים לד, ב) אברכה את ה' בכל עת, שהס"א נקרא בכל עת כנזכר בפרשת אחרי מות קה), מפני שהיא מזומנת תמיד בלי הזמנה רק בדרך קרי בלבד, ולהבדיל השכינה עת מיוחדת ובהזמנה, וזהו (קהלת י, יז) ושריך בעת יאכלו. וטעם התכפות הס"א בהזמנה, הוא מפני שהכונה בה להעלות מ"ן ולהתעלות למעלה, ובזה מתרפה כח החיצונים שאין כחם לזה, כי אדרבא חפצם לעכב המיין נוקבין העולים:
ואיהי אתתקנת בברכתא לגבי עילא, היא השכינה המבורכת המעלה מ"ן לנגד ד' המוחין העליונים. וסטרא אחרא לאו איהו בכללא, הענין שבעת עליית העולמות רוצה נוגה להדבק ולהתכלל כידוע מעליית העולמות בערב שבת קו), אבל כשיש הזמנה אינה נכללת. ואי לא אזמין וכו', שרוצה להאחז וליהנות ממוח הגבורות, וזהו חולקא בההיא ברכה, שאם תחסר ההזמנה אין יחוד בחו"ג, ואדרבה הגבורות מחולקות מהחסדים, וז"ש חולקא בההיא ברכה. ואי תימא וכו', וכלומר הלא יש בהם ניצוצי הטהרה, וגם בהן נצטרך לקיבול שפע, ואיה אם כן הזמנתם. ומשני ההוא מלה דברכה וכו', ירצה אותו הדבר של אותה הברכה שמברכין עליו זו היא ההזמנה שלו, פי' היחוד והפרטיות של סגנון הברכה המיוחדת שמברכין על אותו דבר, כגון בורא פרי העץ ובורא פרי האדמה, שהיא המשכת שפע העולמות פרטי ממדה מיוחדת, ואין לקליפות שייכות בפרטיות כי אם דוקא בברכת המזון הזן את העולם, שהיא על כללות כל המזון והחיות של העולמות, ואז הקליפה מתעוררת להנות משם כי גם היא חלק אחד מחלקי העולם".
וכן כתב בספר אליהו רבה ז"ל [קפ"ג, ו] "ויאמר למנצח בנגינות אלוקים יחנינו וגו' ואחר כך אברכה את ה' הפסוק סוף דבר הכל נשמע וגו', ואחר כך תהילות ה' וגו' ואנחנו נברך"..., וכן כתבו הרב חסד לאלפים [קפ"א,ז],
ובספר בן איש חי [א, שלח לך טו] כתב "צריך להזהר שלא להפסיק בין מים אחרונים לברכת המזון אפילו בדברי תורה, ורק פסוקים אלו יאמר אותם אחר מים האחרונים קודם ברכת המזון, והם מזמור אלהים יחננו ויברכנו כולו, וטוב לצייר במחשבתו בצורת המנורה, ואחריו יאמר פסוק אברכה את ה' בכל עת וגו', ויכוין לגרש הסטרא אחרא העומדת על השלחן, ואחריו פסוק סוף דבר הכל נשמע וגו', ופסוק תהלת ה' ידבר פי וגו', ופסוק ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללויה, ואחר כך וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה', ויכוין סופי תיבות ז'ה השלח'ן אש'ר נה"ר",

שאלה - 272099
לכבוד הרב שליט״א הרב כתב היום מעלת אמירת תיקון חצוה, הרב יכול לכתוב לי כמה שורות לפרסם ברבים?
תשובה
עיין ראשית חכמה שער הקדושה פרק י, וקיצור דבריו, "כופה כוחות הסט"א, ועוונותיו מתכפרים, מטהר מחשבתו, ממתק כוחות הדין מעלינו,
ורבנו אברהם אזולאי זיע"א כתב בהגהת הלבוש כי הורג את יצר הרע ומכניעו, וכן כתב הגאון החיד"א זיע"א בברכי יוסף סימן א.

ובתנא דבי אליהו רבה (איש שלום) פרשה ד
"כל חכם וחכם מישראל שיש בו דבר תורה לאמיתו ומתאנח על כבודו של הקדוש ברוך הוא ועל כבודן של ישראל כל ימיו, ומתאוה ומחמד ומצפה על כבוד ירושלים ועל כבוד בית המקדש ועל ישועה שתצמיח בקרוב ועל כינוס גליות, [רוח הקודש בדבריו אז השם בקרבו את רוח קדשו (שם /ישעיהו ס"ג/), מכאן אמרו כל תלמיד חכם שעוסק בתורה בכל יום תמיד בשביל להרבות כבוד שמים אין צריך לא חרב ולא חנית ולא רומח ולא כל דבר (שהיה) [שיהיה לו שומר], שהקב"ה משמרו בעצמו, ומלאכי השרת עומדין לו סביב סביב וחרבות ביד כולן, ומשמר אתו, שנאמר רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם (תהלים קמ"ט ו')".

ובזוהר הקדוש לך לך צב, ובשלח נ"ז, כתב יהיה שמור בעליונים ובתחתונים, וחלק תדיר בעולם הבא, ונקרא בן להקדוש ברוך הוא, ונכנס בכל הפתחים שבגן עדן, ואין מי שימחה בידו, ותפילתו נשמעת. ובויקרא י"ג כתב שוהברכות שמברך לאחרים מתקיימות, והשכינה שורה ומתעטרת עליו, ונעשה שושבין לשכינה, והעולם מתקיים בזכותו.

ורבנו חיים פלאיג'י כתב מכפרים לו כל עוונותיו, וזוכה לאריכות ימים, ובניו לא ימותו בחייו, ויראה זרע ויאריך ימים.
ועיין כל אלה בספר ארחות ציון חלק א עמוד סב.

שאלה - 271959
המערכת, מציגים בפניכם את הקינות שיש לאמרם מדי יום בחצות היום מהשעה 12.45 והלאה.
תשובה
יאמר תחילה על נהרות בבל,,, מזמור לאסף... זכור אדוני..... הבם משמים וראה...
לאחריהם שתי קינות בעודו יושב לארץ בבכי ובדמעה על הגלות הקשה. ונזכה כולנו לראות הגאולה בקרוב.

ייברו הגאון המקובל רבנו חיים הכהן מארם צובה ז״ל כתב אותה. ונהגו לאמרה בחצות היום בימים אלה.

"קול ברמה נשמע ביללה, קול נהי מציון המהוללה,
חישבתי ימים הייתי גברת, ביד אדוני עטרת תפארת, ועתה אני שחרחורת, טבעתי בבור ביוון מצולה.
יחידה רעיה אזי הייתי, וכבוד עליון אני נקראתי, ועתה לתחתיות ירדתי, ודודי ורעי לרום עלה.
יחד יודעי בתולותי ורעותי, בכו נא עמי כי רבות אנחותי, אין נוטה עוד אהלי ומקים יריעותי, כי דודי ממני ניסע ונגלה.
ממרום הושלכתי ברוב מגינה, שלח אש בעצמותי וירדנה, ויצאתי בגולה בדד כאלמנה, הגלה יהודה הגלת שלומים כלה.
הייתי כלה בתוך נוה אפריון, וענן יומם על מכון הר ציון, הושלכתי לחוץ כעני ואביון, בגדי לקח צר ואני אומללה.
כהני וזקני טבחו אויבי, מחזיקים בבריתי זרע אוהבי, בני היקרים ובחורי, הלכו בשבי ועוללי בגולה.
הן כל אלה אין דורש לנפשי, אמלאה החורבה ואל עמים ארים ראשי, ואויבי אמר לא תקראי עוד אישי, כי נפלתי לפני בני עוולה.
נא אב רחמן תשוב לציון, עין בעין נראה בבנין אפריון, והבית הזה יהיה עליון, ואז גאולים יפצחו צהלה".

על היכלי חיברו רבי יהודה עבאש ז"ל.

עַל הֵיכָלִי אֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה
וּלְתִפְאֶרֶת צִיּוֹן עִיר הַהֻולָּלָה
בְּכִי נַפְשִׁי עַל חָרְבַּן פַּעֲמַיִם
אֶרֶץ צְבִי צְבִי יְרוּשָׁלַיִם
וְעַל עַמָּהּ אֲשֶׁר הָלַךְ בַּגּוֹלָה
וּלְתִפְאֶרֶת צִיּוֹן עִיר הַהֻולָּלָה
בֵּית תִּפְאַרְתִּי שָׂם אוֹיֵב לְשַׁמָּה
הוֹשִׁיבַנִי בִּידֵי נְבָיוֹת וְשַׁמָּה
עַל זֹאת אֶבְכֶּה תָמִיד בְּקוֹל יְלָלָה
וּלְתִפְאֶרֶת צִיּוֹן עִיר הַהֻולָּלָה
סִפְדִי תוֹרָה כִּי חֻלְּלָה תִפְאַרְתֵּךְ
נָפַל נִזְרֵךְ מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּיתֵךְ
וּשְׂאִי קִינָה עַל אֲהֳלִיבָה וְאָהֳלָה
וּלְתִפְאֶרֶת צִיּוֹן עִיר הַהֻולָּלָה
חִזְקוּ עַמִּי מַהֵר אֶבְנֶה דְבִירְכֶם
נָקָם אֶלְבַּשׁ וְאָשִׁיב אֶת שְׁבוּתְכֶם
תּוֹךְ הֵיכָלִי אֶשְׁכּוֹן כְּבַתְּחִלָּה
כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תּוֹרָה וּתְהִלָּה

שאלה - 271927
לכבוד הרב שלום רב, יש לנו שכן שהוא יכול להתענות, אך מתעצל בכך, ושואל מה החומרא של התענים בי"ז בתמוז?
תשובה
אמור לו שהתענית הזאת מועיל מאוד לאדם המתענה, ויצליח בכל מעשה ידיו, כי חמשה דברים קשים אירעו לאבותינו ביום זה.
נשתברו הלוחות, בוטל התמיד, הובקעה העיר, שרף אפוסטמוס את התורה, הועמד צלם בהיכל.
א, נשתברו הלוחות, דע, כי לוחות ראשונות נחצבו בידי בורא עולם, קונה שמים וארץ, ונכתבו באצבע אלקים ממש, ואין לנו מושג כהוא זה להבין ערכן, כוחם וצורתם. אך חז"ל ביארו כי הם שיחררו את העולם כולו מהמוות, מהחוליים, ממלחמות, מסיכסוכים וממריבות, ומכל מיני סבל, והיינו משוחררים מיצר הרע ומכל דבר רע, וכל הביות היו חיים בשמחה ובטובה.

ב, בוטל התמיד. הקרבן שהיה מכפר לנו כל יום על כל עוונותינו, תמיד של שחר על כל העוונות שעשו בלילה. ושל בין הערביים על כל העוונות שעשו ביום. והיתה ברכה במזון, ביינות ובשמנים, בפירות והירקות, ולא היו מתקלקלים.

ג, הובקעה העיר, זו ירושלים משוש תבל, שכל מי שהיה נכנס אליה כשהו עצה היה יוצא שמח, חולה והתרפא, עני היה מעשיר, ההסתכלות על אבניה היתה נותנת חכמה ומביאה לידי נבואה, תושביה כולל הילדים היו חכמים ונבונים, וכשהיה בן ירושלים נוסע לחו"ל, היו בונים לו קתדרה כדי לשמוע לדברי חכמתו,

ד, שרף אפוסטמוס את התורה. התורה הקדוש שהיתה כתובה מפי משה רבנו עליו השלום, אשר כל הקורא בה היה מבין ומחכים בצפונותיה, סודותיה, רזיה ורמזיה, הועלתה באש והתחללה, ובזה האוייבים גברו עלינו.

ה, הועמד צלם בהיכל, היכל קדש הקדשים, שם היה נכנס כהן גדול פעם אחת בשנה, ביום הקדוש והנורא, יום הכיפורים, יום אדיר בימי שנה, ביאמה, ביראה, ברת ,בזיע, בו שכן כבוד אורו של עולם, הוא המאציל, הבורא היוצר והעושה הכל אשר לכל, ושם היה שוכן כבודו ומאיר משם לעולם כולו, ביום נורא זה הועמד פסל להכעיס את הבורא בביתו ובהיכלו, על זה ועל כל אלה נחגור שק, נתפלשה באפר, נבכה ונתפלל אליו כי ירחם עלינו, ויבנה את ביתו בקרוב, ויחזיר שכינתו לציון בקרוב.

אלה דברים קצרים להבים מה אירע את אבותינו ואותנו ביום נורא זה, חזקו ואמצו אחי ורעי, בני עמי המשתתפים באבל הכבד והנורא הזה, והצער והבכי שלנו, הם אשר יקרבו את הגאולה ויביאו לנו את הישועה בהמרה ובקרוב.

שאלה - 271875
לכבוד הרב מוצפי שמעתי אומרים מי שלומד תורה כל לילה בבית, הקדוש ברוך הוא שומרו, זה נכון?
תשובה
נכון מאוד כי כך כתב בזהר חדש דף פד/ב
"פתח רבי יודאי ואמר, וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך. מזוזת כתיב, מאי טעמא, אלא אשריהם ישראל, שהם מצויינים תמיד במצות. בשבתם, ובלכתם, בשכבם, ובקומם. דכתיב, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך:
ושיהיו ישראל מעוטרים בתורה ובמצות, כדי שידבקו תמיד בהקב"ה. דכתיב, ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום. וכל הדבק בקונו, אינו ניזוק לעולם.
ולא עד, אלא ששני מלאכי השרת מלוין לו לאדם, אחד בימינו, ואחד בשמאלו. דכתיב, כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך. ולא עוד, אלא שאם תמיד מצוי במצוה, כביכול, שהקב"ה נעשה לו שומר. שנאמר, ה' שומרך
מה עושה הקב"ה. נוטל מלאך ההולך בימינו, ומעמידו לפניו. והוא עומד במקומו. שאמר, ה' צלך על יד ימינך. ואותו המלאך שהוא משמאלו, מעמידו אחרי האדם. והקב"ה מימין ומשמאל. נמצא האדם נשמר מכל צדדיו, מי יוכל להזיק אותו,
ועל כן, צריך שלא יהא האדם מצוי בלא תורה ובלא מצות, אפילו שעה אחת. בביתו הקב"ה שומרו מבחוץ, והאדם מבפנים.
ותנינן, אמר רבי יוסי בר יהודה, פתח המצויין במזוזה, אין מזיק ואין שטן ואין פגע רע מתקרב אליו. מפני שהקב"ה שומר הפתח, אפילו בשעה שניתן רשות למלאך המשחית לחבל, זוקף עיניו, ורואה ששם שדי עומד על הפתח, כדכתיב, ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף. לפיכך צריך האדם שיהא תמיד מצוי במצות מזוזה".

שאלה - 271790
שלום לכבוד הרב הקדוש והיקר. בסיום השיעור הנפלא היום, לא הבנתי את המסקנא לגבי האוכל לרפואה, אם מברך ומה מברך?
תשובה
כתב מרן בשלחן ערוך [ר"ד, ח] כל האוכלים ומשקים שאדם אוכל ושותה לרפואה אם טעמם טוב, והחיך נהנה מהם צריך לברך עליהם תחלה וסוף. ובבית יוסף שם הביא מקור לזה מהתוספות והמרדכי [ברכות לו]. שאם אין החיך נהנה מהם אינם צריכים ברכה, ולפי זה לא תיקנו ברכת הנהנין ,אלא כשהחיך נהנה ממנו. ותירץ דכוונת מרן היא שכל שהחיך נהנה ממנו מברך עליו כברכתו, בורא מיני מזונות, או בורא פרי העץ, או בורא פרי האדמה. אבל אם אין החיך נהנה מהם יברך על כל פנים שהכל על הנאת המזון. והגם שמרן הבית יוסף [סימן רד] הביא תשובת הרא"ש, שכל המרקחות שאינם מאכל בריאים אלא לרפואה מברך שהכל, ומשמע שאפילו שהחיך נהנה מהם אין לברך עליהם ברכת המרקחת, כיון שאוכלם לרפואה. אמנם העיר המגן אברהם, שמרן הבית יוסף השמיט בכוונה דין זה מהשלחן ערוך, מפני שרוב הפוסקים חולקים על זה, וסוברים שמברך ברכה הראויה להם. וכמו שכתב מרן בבדק הבית. וכן הפר"ח והגר"א.

לסיכום, דבר שיש בו טעם בחיך, מברך עליו ברכה המבוררת. מזונות, העץ, האדמה. דבר שאין בו טעם ואינו מר, אבל תועלת לבריאות מברך שהכל.

שאלה - 271525
לכבוד הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א, קאתי הלילה מה שכתב מור בענין פירות מרוסקים ונהניתי, איישר חיליה לאורייתא, רק רציתי לדעת האם לברך ברכה המבוררת זה חשוב בהלכה?
תשובה
כתב בספר האגודה [ברכות, אות קמ"ט] "שמעתי אם יש לפניו שעורין וכוסמין אף על גב דכוסמין מין חטין מברך על השעורין כיון דכתיב בהדיא בקרא ובסה"ק כתב דאמר בז' המינים ברכה המבוררת קודמת כגון יין לתמרים או מעשה קדירה אפי' של שעורין קודמת לזתים ואם שניהן מבוררין כגון יין ומעשה קדירה דחטין או דשעורי מעשה קדירה קודמת כיון דמוקדמת בפסוק ואם ברכותיהם שוות לפניהם ולא לאחריהן כגון תפוחים ותאנים, לאחריהן נמי נראה שיפטר בברכה אחת מעין ג' שהרי בכלל תנובת השדה הן וכן אם אכלו עם יין אבל אם אכלו עם משקה קדרה שאינו אומר על תנובת השדה או שתה מים עם יין לכאורה יברך תחילה בורא נפשות רבות ואחרי כן ברכה אחת מעין ג' הכל לשון סה"ק".
וכן עיין בשו"ת פנים מאירות [חלק ג, סימן כ"א] שהביא דברי מרן השלחן ערוך [ר"ב, א] שעל יין מבושל מברך בורא פרי הגפן, והקשה שמדוע נטה קו מדברי רבים מהראשונים, ובראשם הרי"ף והרמב"ם שכתבו לברך עליו שהכל נהיה בדברו, כיוון שהשתנה לגריעותא, ולא יהיה אלא ספק, וקיימא לן ספק ברכות להקל? והשיב, מכיוון שגם הם סוברים שאם בירך הגפן בדיעבד יצא, גם בברכה אחרונה, ואם היה פוסק לברך שהכל, יבא לברך ברכה אחרונה בורא נפשות רבות, ויש כאן חשש ברכה לבטלה, כיוון שמי שהתחייב בברכת מעין שלש אינו פוטר עצמו בברכת בורא נפשות רבות, כפי דעת התוספות והרא"ש [ברכות ל"ז, א], וכדי שלא יבוא לידי תקלה בברכה אחרונה, כתב לברך בורא פרי הגפן, שהיא ברכה המבוררת.
וכן הוא בחזון עובדיה [חלק א, סימן ז], ובשו"ת יביע אומר [חלק ז, או"ח סימן כ"ט].

ויש עוד להאריך בזה, והמלאכה מרובה.....

שאלה - 271510
לכבוד הרב מורנו ורבנו שליט"א, בסיום עונת המשמש קנינו כמה קילו פרי, בדקנו היטב מהתולעים, ריסקנו ויבשנו, ועשינו לדר, ושמורים לימי הגשמים כי אמר הרופא שזה בריא לגרון, מה מברכים עליו?
תשובה
כתב מרן ז"ל בבית יוסף [סימן ר"ד] "בתרומת הדשן [סימן כ"ט] כתוב דגודגדניות שמבשלים אותם עד שהם נימוחים לגמרי ומערבים בהם דבש ותבלין אף על גב דמההיא דהומלתא נראה שצריך לברך עליו בורא פרי העץ כי דייקינן בפירוש רש"י [ברכות לח.] בההיא דטרימא בורא פרי העץ שפירש כתוש מעט ואינו מרוסק "משמע דאי הוו מרוסקים טובא מברכים שהכל משום דלאו במילתייהו קיימי", וכל שכן הכא שהם נימוחים לגמרי וגם מעורבים בשמים ודבש דנפקי ממילתייהו וההיא דהומלתא דפירש רש"י בפרק בתרא דיומא (פא:) בשמים כתושים בדבש יש לומר דהטעם משום דאורחייהו בהכי לכתש ולשחוק כל הבשמים משום הכי חשיבי קיימי במילתייהו מה שאין כן בדבר אחר שאין דרכו תדיר להיות מעוך ומרוסק ואף על פי שאין אלו החילוקים ברורים לי מכל מקום לא יעשו אלא ספק בדבר וכל היכא דאיכא ספיקא בברכה ראשונה מברך שהכל עד כאן. ואין דבריו נראין בעיני שאם רש"י פירש דטרימא הם תמרים שכתשן קצת כבר נתבאר בסימן ר"ב (קעט.) דלהרמב"ם [הלכות ברכות פרק ח, הלכה ד] אפילו מיעכן ועשאן עיסה מברך בורא פרי העץ ועוד שכבר נתבאר שמחלוקת רבינו אינו כשהפרי ממשו קיים דבההיא לכולי עלמא פרי עיקר ומברך עליו אלא כשהפירות כתושים ביותר ואפילו הכי סוברים חביריו שמברך על הפרי וביטל הוא דעתו מפני דעתם".
ובשולחן ערוך [רד, יא] פסק "חבושים או גינדא"ש או ורדים ושאר מיני פירות ועשבים שמרקחים בדבש, הפירות והעשבים הם עיקר והדבש טפל, אפילו הם כתושים ביותר, הילכך מברך על חבושים וגינדא"ש בורא פרי העץ; ועל של עשבים, בורא פרי האדמה, ועל של ורדים, בורא פרי האדמה".
וכתב הרב מגן אברהם ז"ל [שם כ"ב] "ודוקא שניכר מהותו ותארו אבל אם נפסדה צורתו העצמי מברך שהכל וכמ"ש סי' ר"ב ס"ז בהג"ה (של"ה) ועמ"ש שם דדוק' כשנימוחו לגמרי מברכין שהכל וכן משמע פה בבית יוסף".
והנה כתב הרמב"ם [הלכות ברכות פרק ח, הלכה ד] "דבש תמרים מברכין עליו תחלה שהכל, אבל תמרים שמעכן ביד והוציא גרעינין שלהן ועשאן כמו עיסה מברך עליהן תחלה בורא פרי העץ ולבסוף ברכה אחת מעין שלש".
אמנם הגאון רבנו יוסף חיים זלה"ה כתב בשו"ת רב פעלים [ח"ב או."ח סימן כ"ח] על אודות התמרים הנידוכין במדוכה עם גרעיני השומשמין, הנקרא בלשון ערבי "מדגוגה" ומנהג אנשי העיר בגדד לברך עליהם שהכל נהיה בדברו, והביא מחלוקת הראשונים בזה, שלדעת הרמב"ם ז"ל ברכתם בורא פרי העץ, וכן פסק מרן בשלחן ערוך [ר"ב, ז], אך לדעת הרב תרומת הדשן [סימן כ"ט] ברכתם שהכל, וכן פסק הרמ"א ז"ל [ר"ב, ז], ואילו דעת הגאון הבית חדש ז"ל יברך ברכת האדמה.
והרב פעלים הביא דברי הרב שיירי כנסת הגדולה [ר"ד, הגהב"י ט], שתמה על דברי מרן שפסק לברך בורא פרי העץ, כיוון דקיימא לן ספק ברכות להקל, וסיים הרב פעלים שהכי קיימא לן בכמה מקומות שאומרים סב"ל ולא כסברת מרן השלחן ערוך. גם הביא דברי הרב מאמר מרדכי [ר"ב, י"ד] שכתב אודות שקדים טחונים ורסק משמש הנקרא לדר ובערבית שמו קמארדין, לדעת מרן הבית יוסף ברכתם העץ, ולדעת הרמ"א וסיעתיה ברכתם שהכל. וכתב רבנו החיד"א זלה"ה בברכי יוסף [ר"ב, ב] בשם זקנו רבנו אברהם אזולאי זיע"א שמברכים עליו שהכל,
והרב מזמור לאסף [דק"ו ע"א] כתב שעל הלדר הנקרא קמרדין לכולי עלמא ברכתם שהכל, וכתב שאינו כן, כי לדעת מרן השלחן ערוך ברכתו העץ. וסיים דבריו הרב פעלים ז"ל כי מנהג אנשי עירו בגדד לברך עליהם שהכל , ואם נמצא בהם חתיכת פרי שלא נתרסקה וניכרת צורתה מברכים עליה העץ.
איך שיהיה הנה כאן בארץ ישראל אנן אתכא דמרן השלחן ערוך סמכינן ומברכים עליהם בורא פרי העץ. ובפרט שהיא ברכה המבוררת.

שאלה - 271330
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
רצתי לשאול בבקשה
אדם חולה ויש לו אמונה שלמה בבורא עולם שיבריא אותו
ולא מוכן ללכת לרופא כי מאמין שהכל יכול להעלם במידה ומאמינים באמונה שלמה
זה נכון ?
תשובה
עיין אודותי בספר חובות הלבבות ובמסילת ישרים, שאין זה בוטח אלא עצלן.

העורך, ואעתיק לך תשובת הרב מהאתר.
עון גדול הוא, כיון שהשם יתברך נתן רשות לרופא לרפאות והוא אינו הולך אליו הרי זה מתחייב בנפשו ודמו מידו יבוקש,
ועיין בשו"ת יביע אומר חלק ד - חושן משפט סימן ו שכתב "ומוכח שגם החולה מצווה לשתף פעולה עם הרופא ולציית להוראותיו, ובודאי שיש לסמוך יותר עמ"ש הרמב"ן בתורת האדם להלכה. וע' בחובת הלבבות (שער הבטחון פ"ד) שאסור לסמוך על הנס בזה, שמא אין עושים לו נס ונמצא מתחייב בנפשו, ואם עושים לו נס מנכין לו מזכיותיו, לכן צריך להשתדל בזה ע"פ דרך הטבע. ע"ש. וכיו"ב אמרו בברכות (לה:) הנהג בהן מנהג דרך ארץ. וע' באבן ישראל (דרוש ג די"ד ע"ב). ע"ש. וע' בשבט יהודה עייאש (סי' שלו), שיש חיוב על החולה וקרוביו לחזר אחר הרופא המובהק, ולחזר אחר התרופות המועילים לרפואת אותו חולי, וכל המתעצל ומתרשל בדבר ולא יחוש להתרפאת ע"פ הטבע, אלא יסמוך על הנס שה' ישלח דברו וירפאהו, אינו אלא דעת שוטים ועתיד ליתן את הדין, שהרי אמרו כל עיר שאין שם רופא אסור לת"ח לדור בתוכה (סנהדרין יז:). ומחללים שבת במלאכות גמורות בשביל פקוח נפש. ועיין עוד בפוסקים מה שכתבו בענין זה באורך שחייב האדם להשתדל בכל כוחותיו לדרוש ברופאים כפי שעשו גדולים רבים מחכמי ישראל. ועיין בשו"ת יחוה דעת. וראה בשלחן ערוך יורה דעה סימן של"ו, א. שכתב "מצוה היא, ואם מנע עצמו הרי זה שופך דמים , ואפילו יש לו מי שירפאנו, שלא מן הכל אדם זוכה להתרפאות".
ויש בזה אורך והיום קצר והמלאכה מרובה.

שאלה - 271070
חדש טוב ומבורך לכ"מ עט"ר שליטא שמגיעים לגיל 20 איזה תיקון צריך לעשות? מדובר בבחור שלומד בישיבה תודה ותזכה למצוות
תשובה
העורך, העתקתי לך תשובה מלפני כמה שנים של הרב שליט"א.

מעלתו גדולה מאוד, ורבנו אברהם אזולאי ז"ל כתב על כך בספר חסד לאברהם [עין הקורא, מעין ב, נהר נ"ו] ואעתיק לך קטע מדבריו.

"דע שמסורת קבלה בידינו מה שאמרו רז"ל שנבראו חמישים היכלות של טהרה בעולם היצירה בהיכל אהבה העומדים שם מחנה מיכאל הנקראים אופנים, וכנגדם נבראו חמישים היכלות הטומאה בעולם היכלי התמורות הנקראים עולמו של ס"מ שהוא מולך עליהם, ואל יקשה בעיני המעיין אומרי עולמו של ס"מ, כי מגדולת העבד גדולת האדון נודעת לכל יודעי דעת, כמו שכתב הרשב"י ע"ה כי ס"מ עבדא דמ"ט, וכן מ"ט עצמו הוא עבדא דקב"ה.
וידוע שאין האדם נידון בב"ד של מעלה אלא מבן עשרים שנה ולמעלה
ומי שנכנס ביום אחד של שנת עשרים ואחד אם יבחר בטוב וימאס ברע וישתדל לעסוק בתורה ובמצות, אזי בלילה ראשונה כשהוא ישן על מטתו אזי מיכא"ל השר הגדול שולח מלאך אחד מגדולי מחנותיו כפי הראוי לו, להוליך נפשו ולהכניסה בפתח שער היכל הראשון מהחמישים היכלות של טהרה ומכניסה לפנים עד כדי שיעור זכות נפשו, ועל דרך זה בכל לילה ולילה מכניסין נפשו יותר בפנים כפי שיעור השתדלותו בתורה ובמצות, ואם יזכה להיכל הנ' הרי נעשה בן חורין מס"מ ושוב אין לו פחד ממנו, אבל כל זמן שלא זכה להכנס להיכל הנ' אע"פ שנכנס בהיכל מ"ט עדיין יש כח באדם בבחירתו להתגבר עליו יצר הרע להיות תוהה מן הראשונות להוציאו מן המ"ט היכלות הטהרה ולהכניסו בהיכלות הטומאה.

וכן מי שביום ראשון של שנת כ"א התחיל למאוס בטוב ולבחור ברע ועזב אורחות יושר ללכת בדרכי חושך, אזי כשהוא ישן על מטתו שולח ס"מ אחד מגדולי מחנותיו כפי שיעור מדרגות נפש החוטא להוליכה בהיכלות הטומאה ומכניס אותה בפנים מפתח שער ההיכל הראשון כפי שיעור חטאיו ופשעיו".
מכאן נהגו ישראל לעסוק בתורה בלילה זו איש כפי יכולתו.

שאלה - 270081
לכבוד הרב שלום רב מדוע אנחנו המזרחיים נקראים שפרדסים? הרי רוב המכריע הם בני עדות מארצות המזרח?
תשובה
שאלתך טובה. הכל מתחיל מלפני אלף שנים ויותר. למעשה אלפיים שנה לפחות. כי גולי בבל בזמן חורבן בית שני, הגיעו בחלקם לספרד, בעיקר לעיר טו לידו הנקראת בזמנם טולי טולה. שם היו ישיבות של חכמי טוליטולה, אשר נוהלו ביד רמה של גדולי החכמים.
משם התחילו להתפזר לערי תורכיה, מצרים, לצרפת, גרמניה, רוסיה ואשכנז. בתקופה של קודם אלף שנים, התפרס ורבי יהודה הלוי, רבי שלמה אבן גבירול, רבי אברהם אבן עזרא, רבי דוד קמחי, רבי יוסף אבן מיגאש ועוד.

באותם ימים עזבו את ספרד, הרמב״ם, הרשב״א, רבנו יונה, הרמב״ן, ועוד.
בספרד היו הרמב״ן, הריטב״א, הר״ן, הריב״ש, ועוד. יחד עם גדולי התורה יצאו יהודים רבים ונאחזו עם עסקיהם המסחריים ברצות המזרח כולם.
כשעזבו הרבנים את ספרד, אחריהם עזבו קהילות נוספות והתיישבו ברחבי ארצות המזרח.
גירוש ספרד בשנת נ"ב לאלף זה הביא בעקבותיו יציאה של למעלה מרבע מיליון יהודים אל ארצות שונות, וגם לערי הארץ.
כיוון שמוצא רוב בני הקהילות הוא מפרד, לכן נקראו בני הספרדים.

שאלה - 269980
לכבוד הרב שליט"א
הרב כתב שיש 7 דברים שמעכבים את התפילה ולא מצאתי בארחות ציון אם אפשר בבקשה מהעורך לכתוב היכן זה כתוב או להעתיק כאן את הדברים
תודה רבה
תשובה
כתב בספר חסידים סימן תריב
"כתיב בספר התשובה של רב סעדיה גאון בשביל שבעה דברים אין תפלתו של אדם נשמעת ואין עתירתו מתקבלת וראיה לדבר ממשה רבינו כיון "שנגזר עליו" שלא יכנס לארץ אף על פי שנתחנן לא נעתר פלול שלו כמו שנאמר (דברים ג' כ"ג) ואתחנן אל ה' בעת ההיא וכך נענה לו (שם שם כ"ו) רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה.
והשנית המתפלל "בלא כוונת הלב" אין תפלתו נשמעת כמו שכתוב (תהלים ע"ח ל"ו) ויפתוהו בפיהם [וגו'] ולבם לא נכון עמו.
והשלישית השונא את התורה ו"אינו מקשיב לדברי תורה" אין תפלתו נשמעת וכן כתיב (משלי כ"ח ט') מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה. והרביעית מי שאינו משיב לדברי העני "ואוטם אזנו מזעקתו" גם הוא יקרא ולא יענה.
והחמישית מי "שעושק וגוזל" ואוכל את האסור לו אין תפלתו נשמעת כמו שכתוב (מיכה ג', ג' - ד') ואשר אכלו שאר עמי וגו' אז יזעק] אל ה' ולא יענה אותם.
והששי המתפלל בלא "נקיות וטהרה" אין תפלתו נשמעת כמו שכתוב (ישעי' א' ט"ו) גם כי תרבו תפלה אינני שומע ידכם דמים מלאו.
והשביעי אשר "גברו עונותיו" עצמו משובותיו והוא מתפלל בלי עשות תשובה אין תפלתו נשמעת כדכתיב (זכרי' ז' י"ג) כאשר קרא ולא שמעו".

שאלה - 269780
לכבוד הרב שלום רב , אמרת שאסור לפי הזוהר לקום לפני עלות השחר ולאכול בתענית
השאלה אם אני קם בחצות ללמוד תורה או קצת אחרי ואני רגיל לאכול
מותר או שאסור - שהאכילה היא אגב אורחיה.
תשובה
מדובר בכל לילה ולא בתענית. והעתקי לך מקורו.

זוהרה הקדוש ויקהל רטו עמוד ב
"פתח ואמר כתיב (ויקרא יט) לא תאכלו על הדם לא תנחשו ולא תעוננו, האי קרא אוקמוה ורזא דמלה האי מאן דאכיל בלא צלותא דיצלי (ד"א קדם דאכיל) על דמיה שקיל איהו כמנחש ומעונן, בגין דבליליא נשמתא סלקת (ואשתטחת) למחמי ברזא דיקירא עלאה כל חד וחד כמה דאתחזי ליה ואשתאר בר נש בההוא חילא לאשתתף (נ"א דאתפשט) גו דמא לאתקיימא גופא ועל דא (ס"א ועכ"ד) טעים טעמא דמותא וההוא חילא לא מתעתדא לאתערא גו ההוא חילא דנשמתא ולקבלא ליה, וכד אתער בר נש לאו איהו דכי והא אוקימנא דסטרא אחרא שליט על אתר דקיימא בלא נשמתא, כיון דאתדכי במיא, ואף על גב דאשתדל בר נש באורייתא (נ"א טעים טעמא דמותא דסטרא אחרא שליט על אתר דקיימא בלא נשמתא וכד אתער בר נש אף על גב דאשתדל באורייתא) ההיא נשמתא לא אתקיימת באתרה ולא שלטא ביה בב"נ בר חילא דדמא בלחודוי דאקרי נפש ההיא דאתפשטא בדמא תדיר והא אוקימנא, וכד יצלי בר נש צלותא דפלחנא דמאריה כדין מתיישבא חילא דדמא באתריה ואתגבר חילא דנשמתא ואתיישבא על ההוא אתר, וכדין בר נש אשתלים קמי מאריה כמה דאצטריך נפש לתתא ורזא דמלה דנשמתא לעילא, ועל דא מאן דצלי צלותא עד לא ייכול קאים גרמיה כמה דאצטריך וסלקא נשמתא על אתר מותבה כמה דאצטריך, ואי אכיל עד לא צלי צלותיה לאתיישבא דמא על אתריה הא איהו כמנחש ומעונן בגין דהא איהו ארחיה דמנחש לסלקא לסטר אחרא ולמאכא סטרא דקדושה, אמאי אקרי בר נש ההוא דאשתדל בההוא סטרא מנחש על דאשתדל בההוא נחש לאתקפא חיליה ולאתגברא ודא איהו כמאן דפלח לאלהים אחרים וכן האי פלח לההוא חילא דדמא ולא פלח ליה לקודשא בריך הוא לאתקפא סטרא דנשמתא סטרא דקדושה, מעונן דאשתדל בחובה ולא אשתדל בזכו".

שאלה - 269399
לכבוד מורנו הרב שליט"א, אימתי יום ההילולא של רבי חנינא בן דוסא?
תשובה
עיין בשולחן ערוך תק"פ, ב.
"באחד בניסן מתו בני אהרן; בעשרה בו מתה מרים ונסתלק הבאר בכ"ו בו מת יהושע בן נון, בעשרה באייר מת עלי הכהן ושני בניו, ונשבה ארון ה', בכ"ח בו מת שמואל הנביא; בכ"ג בסיון בטלו הביכורים מלעלות לירושלים בימי ירבעם בן נבט; בכ"ה בו נהרג רשב"ג ורבי ישמעאל ור' חנינא סגן הכהנים; בכ"ז בו נשרף רבי חנינא בן תרדיון וספר תורה עמו; באחד באב מת אהרן הכהן; בי"ח בו כבה נר מערבי בימי אחז. בי"ז באלול מתו מוציאי דבת הארץ; בה' בתשרי מתו עשרים איש מישראל ונחבש רבי עקיבא, בז' בו נגזרה גזרה על אבותינו שימותו בחרב וברעב ובדבר, מפני מעשה העגל; בז' במרחשון עוורו עיני צדקיהו ושחטו בניו לעיניו; בכ"ח בכסליו שרף יהויקים המגילה שכתב ברוך מפי ירמיהו; בשמונה בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך והיה חשך בעולם שלשה ימים; ובט' בו לא נודע איזו היא הצרה שאירע בו; בה' בשבט מתו הזקנים שהיו בימי יהושע; בכ"ג בו נתקבצו כל ישראל על שבט בנימין על ענין פלגש בגבעה; בז' באדר מת משה רבינו עליו השלום, בט' בו נחלקו בית שמאי ובית הלל.

העורך, יש לבעלי התעמולה תאריך בינלאומי לכל הצדיקים והוא יום כ"ה בסיוון. היכונו אליו, במקור הוא יום הריגת הרשב"ג ורבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול זיע"א. עתה יש גם תאריך לרחב"ד. הכינו להפתעות.

שאלה - 269261
שלום לכבוד הרב ראיתי את החוברת חרדים מכתות שהרב כתב להם הסכמה
מה החשיבות של החוברת הזו? כדאי לפרסם אותה?
תשובה
זה בהחלט מאוד נחוץ. בפרט בתקופה האחרונה, בה הציבור שומרי המצוות מתפרסים על פני הארץ כולה, ללא מנהיגות בריאה, וללא דמויות רבניות מורמות מעם, בלתי תלויות ונקיות מאינטרסים, וללא גיבוש מיוחד, כך שנוצר וואקום.

אל תוך ההזדמנות הזאת מסתננים כל מיני דמויות תמהוניות, ולפעמים נכלוליות, שאין להם שום שמץ של אחריות כלפי הכלל, לא טובת הציבור עומדת לנגד עיניהם. אלא כל מאווייהם הם קידום אינטרסים שלהם, ונסיון השתלטות על כל מיני תמימים ותמימות, וניצולם לצרכיהם ולתאוותיהם, ומשעבדים את אלה התמימים הניגשים אליהם לבקש תמיכה נפשית או אחרת. ואינם מודעים כי הללו כל מטרתם היא ניצולם המוחלט להיות להם לעבדים ולשפחות., עם כל המשתמע מכך.

הם לוקחים מהם כל אפשרות לשקול, לחשוב, או להיות עצמאיים בהחלטה, ומבצעים בהם שטיפת מח כאילו ראש הכת הוא כל יכול, החכם, היודע, הנבון, ולפעמים גם נביא השקר התורן לכווין אותם, לכל אשר יחפוץ.
תופעה הזאת התפשטב בעשר השנים האחרונות כאש בשדה קוצים, ואותם משועבדים לא מסוגלים לחשוב אם הם מנוצלים ונסחטים על ידי ראש הכת ועוזריו, זה סכנה בהחלט שאחריתה מי ישורנה.

שאלה - 269206
לרה"ג כת"ר שליט"א,
לומדים נביא בעיון בס"ד, לא מוצא חומר במפרשים מי היה שבע בן בכרי שהחליט למרוד בדוד,משמע היה לו יחוס, ולא מוצא.
ראיתי שהוא ירבעם וכו'.. באותה עת לא מצאתי.
תשובה
מסכת סנהדרין דף קא עמוד ב
תנא: הוא נבט, הוא מיכה, הוא שבע בן בכרי. נבט - שניבט ולא ראה, מיכה - שנתמכמך בבנין, ומה שמו - שבע בן בכרי שמו.

ובמדרשבראשית רבה ויגש פרשה צד
כי איש מהר אפרים שבע בן בכרי שמו נשא ידו במלך בדוד, אם במלך למה בדוד ואם בדוד למה במלך, אלא אמר ר' עזריא בשם ר' יהודה בר' סיחון כל שמעמיד פניו במלך כאלו העמיד פניו בת"ח כ"ש במלך ות"ח, רבי יודן אמר כל המעיז פניו במלך כאלו מעיז פניו בשכינה, (שם /שמואל ב' כ'/) ותאמר הנה ראשו מושלך אליך, מנא ידעה אלא אמרה כל דמחציף אפיה במלכות בית דוד מרים הוא ראשיה מלעיל, מיד (שם /שמואל ב' כ'/) ותבא האשה אל כל העם בחכמתה, אמרה להון לית אתון ידעין מיליא דדוד הידא אומה קמת בהון הידא מלכותא קמת בהון אמרין לה ומהו בעי אמרה להון אלף גוברין, ולא טב אלף גוברין מלמחרבה מדינתכון, אמרו לה כל חד וחד ליהב לפום מה דאית ליה, אמרה להון דלמא אגב פיוסא שביק ציבחר, עבדא נפשה כמה דאזלא מפייסא והדרה מאלף לחמש מאין למאה לעשרה לחד והוא אכסנאי ומנו שבע בן בכרי מיד ויכרתו את ראשו.

שאלה - 269200
לכבוד הרב
האם הרב יוכל לבאר לנו איזה מעשים הם מיוחדים לעילוי שכינת עוזנו?
ויהיה לעילוי נשמת מרן רב רבנן החכם השלם רבי עזרא עטיה זצוק"ל וזיע"א
חזק וברוך
ומחילה
תשובה
אעתיק לפניכם מה שכתבתי קודם שלש שנים כמה גרגרים אודותיו.

שאלה - 200314
שלום לכבוד הרב עטרת ראשינו, היום י"ט באייר תש"פ, ימלאו 50 שנה תמימות לפטירתו של רב רבנן הגאון העצום רבנו עזרא עטיה זצ"ל, אולי כמה קווים לדמותו שנלמד מדרכיו.
תשובה
חמישים שנה עברו מאותו יום מר ונמהר, בו הסתלק האבא של כולנו, אני זוכר את אותו רגע בשעה 10,32 בבוקר, נכנס אחד הבחורים והרים את ידיו, וכולנו זעקנו, כי הבינוני שנצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון האלקים., כי שלשה ימים רצופים גסס בביתו הסמוך לבנין הישיבה, ובבוקר השיב נשמתו לבוראה, התאלמנו, הזדעזענו, לא יכולנו להוציא הגה, כל הלימודים בישיבה שבתו, דממה נוראה השתררה, גם רבותינו הגאונים הרב יהודה צדקה יד ימינו עשרות בשנים, רבנו בן ציון אבא שאול פאר תלמידיו וכל הרמי"ם בישיבה עמדו משתוממים ולא הוציאו הגה.

ההלוויה יצאה מביתו כשגדולי הדור מספידים אותו, המשיכה מטרים ספורים לשערי הישיבה האבלים, בראש כולם עמד הגאון הראשון לציון דאז הרב יצחק נסים זצ"ל, ואתו כל גדולי התלמידים, מרן הרב עובדיה יוסף, הרב עובדיה הדאיה, הרב שלום לופס, הרב בן ציון אטון, הרב יהושע שרבאני, הרב יצחק כדורי, הרב שלום אזולאי, הרב נתן סאלם, הרב יוסף זרוק, הרב יוסף שעיו, הרב ששון לוי, הרב יעקב סודרי, הרב מנצור בן שמעון, הרב משה עדס, הרב עזרא עדס, הרב רפאל עבו, הרב שאול שרבני, הרב יוסף שרבני, הרב שלמה שרבני, הרב נסים ענתבי, הרב מרדכי עטיה, הרב יחזקאל כהן, הרב יעקב כהן, הרב אליהו שרים, הרב חיים דוד הלוי, הרב יהודה מעלם, הרב עזרא שעיו, הרב ישועה עטיה, הרב עמרם אזולאי, ועוד. כולם גועים בבכיה, ולבנו נשבר לרסיסים.
ויבדלו לחיים טובים הרב שלום כהן, הרב שמעון בעדני, הרב ציון כהן, הרב אברהם סלים, הרב משה תופיק, הרב יעקב תופיק אביעזרי, הרב משה מאיה, הרב בנימין הלוי, בניו ובראשם הרב דוד עטיה ועוד רבים אשר ינקו תורתם ממנו ולמדו מדרכיו.
גדולי הרבנים בישראל בראשות הגאון מהרי"ש אלישיב, וגדולי האדמורי"ם בראשות האדמו"ר הקדוש ה"בית ישראל" מגור אתו היו לו שיחות מרתקות ונפלאות. וכל עמך בית ישראל מכל הארץ.

רבנו נולד בעיר ואם בישראל היא חלב הנקראת ארם צובה, למשפחת רבנים מפורסמת וידועה אשר יחוסה מגיע עד דורו של מרן השלחן ערוך ז"ל, מאותה משפחה עמדו הגאונים הרב יצחק עטיה מחבר רוב דגן, ועוד עשרות גאוני עולם מפורסמים. בילדותו התייתם מאביו, ואמו העלתו ארצה לירושלים עיר הקודש, פה מצאו מגורים בדוחק בחדר בשכונת הבוכרים, הגאון המקובל הנורא הרב שאול דוויק זצוק"ל, אמצו לבן, והיה לומד עמו מדי יום גמרא, פעם הוא סיפר כי חלה, וחומו עלה, בערב הגיע רבו לבקרו, כשהביע צער שהטריחו, השיבו, וכי תיסק אדעתך שאניח הלילה ראשי על הכר מבלי שאראה פניך? מסכתות על גבי מסכתות סיימו עד שהגיע לפרק הנושא, ורבו שידך לו את בת חבירו וידידו הטוב המקובל האלקי רבי אברהם סאלים זצוק"ל, הרבנית בוליסה ע"ה, לימים סיפר לנו כי לא היה לו מעיל ללכת לשידוכין, והשאיל לו מאת חבירו הרב אברהם הררי רפול ז"ל, אחר הנישואין עלה ונתעלה ושמו הגיע למרחוק, והיה לומד בשכונת הבוכרים בישיבת "אוהל מועד".

לימים נפתחה בעיר העתיקה הישיבה ״פורת יוסף״, ושם הזמינוהו לתת שיעורים בתלמוד ובמפרשים, כשראש הישיבה הראשון היה הגאון הרב שלמה לניאדו ז"ל, לאחר שנים מספר נפטר ראש הישיבה והישיבה עברה תחת הנהגת רבנו אשר הנהיגה ביד רמה, בחכמה בתבונה ובדעת. והוציא מתחת ידו מאות רבנים מוסמכים בבתי הדין, ראשי ישיבות, פוקים ומחברים ידועים. בשנת תש"ח גלתה הישיבה ממקומה כי המקום נכבש על ידי הלגיון הערבי האכזרי אשר החריבוה עד היסוד, ושרפו את כל הספריה הנדירה שהיתה בה כולל כתבי יד נדירים ויקרים מרבות בשנים, וביניהם כתבי יד של הגאון רבנו יוסף חיים זלה"ה.
הישיבה נדדה בין בתי הכנסת בשכונת הבוכרים, י"ב בתי כנסיות הכילו את לומדיה, כשרבים מתדפקים על שעריה, ואין מקום ישיבה בה, יהודי אמיד שעלה מבוכרה היתה לו קרקע פנויה ברחוב פרי חדש, וניגש אל רבנו וביקש לתרום את הקרקע לישיבה. אולם רבנו התנגד בכל תוקף. מפני שבסמוך לשם היה בית קולנוע משוקץ ומחלל שבת, ולא אבה שהתלמידים אפילו יעברו דרך שם.

מה רבה שמחתו ביום שחנכו את בנין הישיבה וחזרה עטרה ליושנה בירושלים החדשה בשכונת גאולה, ממש בסמוך לביתו, ברחוב יוסף בן מתתיהו, בה השתתפו גדולי הדור אשכנזים וספרדים, מדי ערב ראש חודש היינו ניגשים אליו למבחן על החומר הנלמד בחודש האחרון, מה רבה התפעלותינו כאשר דקדק על כל דיבור של רש"י בלי לוותר אפילו על אות אחת, ופעם במבחן שאל מדוע כתב רש"י "דהא", ומה היה קשה לו, ומדוע האות דל"ת. העמיד אותנו על הדקדוק כיצד מעיינים ולומדים. וכשלמדנו תוספות והיו כמה תירוצים כמה דקדק בלשונם הטהור. והנפקא מינה בין התירוצים, ומה ההבדל ביניהם, ומדוע אמרו "ויש לומר", "ויש ליישב", ועוד יש לומר", "ונראה לומר", "אי נמי", "וקשה", "ואם תאמר", וכן הלאה. כמה דקדוקים בלימוד ובזה הבהיר לנו את מה שהקשו המפרשים באותה סוגיא. דקדק בדברי המהרש״א ומהרש״ל מאוד.
נפש רכה והומיה היתה לו, רגישות בלתי נתפסת, פעם סיפר, כי כשנפטר הגאון הגדול המקובל האלקי הרב אברהם עדס זצוק"ל, אחרי ארבע שנים כשהיו מזכירים שמועה בשמו היה פורץ בבכי מר ונמהר. כאילו זה עתה נפטר.

והתקופה קשה מבחינה רוחנית, מערכות דת ומדינה התחוללו, קדשי ישראל נרמסו, ויראי חטא נמאסו, חילולי שבת המוניים, הרב קרא יחד עם כל גדולי הרבנים הספרדים לצאת להפגנות השבת, נעל את בתי הכנסת והתפללנו ברחובה של עיר, משאיות גדושות קיבוצניקים הגיעו בעצם יום השבת בחסות השלטונות ואלות בידיהם כשהם מכים וחובטים בכל מי שנקרא בדרכם, והוא לחם כחומה בצורה, אך התנגד לכל גילויי אלימות.
בריכת שחיה מעורבת הוקמה בירושלים לראשונה ברחוב עמק רפאים, הרב קרא ליום תפלה ובכיה בבית הכנסת הגדול ״בזכרון משה״ מונטיפיורי ע"ה. שם נשא דרשה מעומק לבו, עד היום מהדהדים דבריו באזנינו, כמה קדושה ויראת שמים. באחד הימים פגש את אחד מגדולי הרבנים ושאל אותו היום יש הפגנה האם הבחורים הולכים? והנשאל השיבו איני מורה להם מה לעשות. אמר לו, ואם בנך היה נתפס שם ונאסר וחלילה יכוהו היית מסכים? לא עברה שעה קלה וכאשר אמר כן היה.

אהב כל תלמיד כנפשו כאילו היה בנו, כמה דברי עידוד וריצוי שמענו מפיו, כמה חרד מעוון ביטול תורה ואפילו לרגע, עד שאסר על התלמידים מלדבר מילה אחת מפני ביטול תורה, והיה מזהיר אותנו "השם יצילנו מחצי חכם" (היינו הגם היודע סוגיה אך לא בשלימותה.) וכגודל אהבתו אלינו כן אהב את התורה, יום אחד ראיתיו מעיין בגמרא מחבק אותה ומביט בתוספות שבראש העמוד כשלפתע פרץ בצחוק עמוק, והתברר כי היתה לו דחיה על דבריהם, והנה הם עצמם בהמשך הדברים מיישבים ומיישרים את הדבר והיה העקוב למישור, גם כשהלך ברחוב היה ממלמל בדברי התלמוד והיינו שומעים אותו מאחוריו ומתענגים לדבריו, תורה מהלכת היה, כולו תורה ויראה.

אחד הבחורים היו לו צרות בצרורות, הורים חולים, עניות ודלות, ועוד מרעין בישין, בצר לו הלך אל האדמו"ר הבית ישראל מגור ז"ל, כשנכנס לחדרו לתנות את צרותיו, השיבו מיד "מדוע באת אלי? ויש לך את רבי עזרא, לך לרבי עזרא והכל יסתדר". תלמיד אביו שוכב על ערש דוי והרופאים התייאשו ממנו, ניגש אליו ובקשה בפיו אסע לי לצפון ואבכה עבורו במקומות הקדושים, השיבו מיד, בצהריים תלך להר הזיתים שם שוכבים מצוקי ארץ והם יעוררו את כל הצדיקים ויתפללו עבורו ויבריא, וכן היה.

ועוד עובדה אגלה לכם היום, שנה אחת והיה זה בשנת תשכ"ג, הגיע יום ה' באייר, ובירושלים נערכת כנהוג צעדת צה"ל, ויש בחורי שוליים או עולים חדשים ממדינות שונות, שחשבו לצפות בחלקה, המשגיח היה הגאון רבנו שבתי אטון זצוק"ל, והלכנו אבדל לחיים טובים לביתו ושחנו לו את המאורע, הרב החליט לכתוב מכתב "קול קורא" לחיזוק התלמידים, שרבים מהם עלו ארצה לאחרונה ממדינות שונות. והרב ישב במשך עשר דקות וחישב איך להתייחס ליום הזה ומה לכתוב על זהותו, בסופו של דבר כתב "מחר הוא יום המצעד", ולשמחה מה זו עושה. והאריך בדברי תוכחה על כך שהגאולה מתמהמהת להגיע, ואין לומר כוחי ועוצם ידי, וחתם שמו בה. כל הבחורים ישבו על מקומם בלא להרים עיניהם מהגמרא.
אהוב לשמים ואהוב לבריות, מימיו לא הקפיד על שום אדם, ולא הקפידו עליו, נפטר בשם טוב מן העולם. זכותו תעמוד לנו ולכל זרעו אחריו ויאריך השם יתברך ימינו בטוב ושנותינו בנעימים.
אבקש מחילה מנשמתו הטהורה, כי לא כתבתי אפס קצהו מגדלותו ואישיותו הטהורה. בן ציון.

שאלה - 269030
לכבוד הרב מאיפה לומדים שאסור לשבת על שלחן האוכל?
תשובה
עיין ספר חסידים סימן תתקכ
"ילד אחד עמד לפסוע על השלחן שאביו היה משים תדיר ספריו עליו ולא יחדו רק לספרים לבד וגם כשרצה לאכול עליו לחם ובכל יום ספרים עליו ולקח הספרים מעליו עד שאכל ועמד הילד על השלחן וירד ונחתך כף רגלו בסכין, אמר האב פשעי גרם שהנחתי לבני לפסוע על השלחן".

במסכת ברכות נה עמוד א
רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו: כל זמן שבית המקדש קיים - מזבח מכפר על ישראל, ועכשיו - שלחנו של אדם מכפר עליו.
וכתב הרב פנים יפות ויקרא יא
"שלחנו של אדם מכפר עליו שנאמר [יחזקאל מא, כב] זה השלחן אשר לפני ה', ענינו שע"י אכילת אדם מצרף ומברר הטוב והוא תיקון עלייתו והיינו דכתיב אותה תאכלו וכן גבי דגים דכתיב אותה תאכלו, היינו שיכוון באכילתו להעלות את הניצוץ הטוב שבעצמותו כמבואר בספרים בכוונת האכילה [לקוטי תורה, עקב] להעלות המאכל והוא כמו ענין הקרבן".

וכתב הרב מטה משה עמוד גמילות חסדים חלק שני במעלת הצדקה פרק ט בהכנסת אורחים
"וכתב רבינו בחיי בספר שלחן ארבע שער א' וז"ל, והנה באזנינו שמענו ורבים ספרו לנו, בגדולים שבספרד והפרנסים בעלי אכסנאים, שנהגו מנהג נכבד מאד ונתפשט ביניהם מימים קדמונים, שהשלחן שלהם שהאכילו עליו את העניים, בלכתם לבית עולמם שעושין ממנו ארון ולוחות שנקברים בהם. וכל זה לעורר ולקבוע בלבבות, כי האדם אילו יגיע שיאו לעב ויעלה עשרו לעושר המלך שלמה, לא ישא בידו מאומה מעמלו שיעמול תחת השמש, כי אם הטוב שעושה והצדקה שהוא מרחם את העניים, כמו שאמר (ישעיה נח, ח) והלך לפניך צדקך".

וכתב בפסקי תשובות אורח חיים סימן קסז
כי השלחן דומה למזבח והאכילה כקרבן. וכשאחז"ל (ברכות נ"ה א) בזמן שביהמ"ק קיים המזבח מכפר על האדם עכשיו שלחנו של אדם מכפר עליו שנאמר וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה' (- מ"ב סק"ל). ועפי"ז כתב בשעה"צ (סקכ"ו) בשם האחרונים שאסור להרוג כינה על השלחן, וה"ה שלא50 לעשות עליו שום דבר מאוס ולא להניח עליו דבר מאוס, ובשם ספר חסידים (סי' תתק"כ) שלא להניח לילדים לפסוע על השלחן, ויהיה השלחן מכוסה במפה והכלים שעליו נקיים.

שאלה - 268969
שלום לכבוד הרב
אנו מלמדי תינוקות של בית רבן מבקשים מקור מדוייק להראות להורים, שכלב לילד זה מטמטם את ליבו ומשכח תלמודו תודה רבה
תשובה
לכבודו של מורנו התנא האלקי הרשב"י הנני לציין בס"ד, כמה נקודות כמיסת הפנאי.
א, עיין בזוהר בשלח דף סה עמוד א
"כתיב (דברים כב) לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, יחדיו דייקא, ותנינן לא יהיב איניש דוכתא לזינין בישין דהא בעובדא דב"נ (לתתא) אתער מה דלא אצטריך, וכד מזדווגי כחדא (לא יכלין למיקם בהו, מבין סטרא דלהון נפיק) מתקיפותא דלהון דאקרי כלב ודא חציפא מכלהו הדא הוא דכתיב (שמות יא) ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, (נ"א מתקיפותא דלהון נפיק ההוא דאקרי כלב ודא חציפא מכלהו) אמר קודשא בריך הוא אתון אמרתון היש יי' בקרבנו אם אין הרי אני מוסר אתכם לכלב, מיד ויבא עמלק, ר' יהודה אמר (במדבר כד) ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד, וכי ראשית גוים עמלק והלא כמה לישנין ועמין ואומין הוו בעלמא עד לא אתא עמלק, אלא כד נפקו ישראל ממצרים דחילו ואימתא נפלה על כל עמין דעלמא מישראל הדא הוא דכתיב (שמות טו) שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת, ולא הוה עמא דלא הוה דחיל מגבוראן עלאין דקודשא בריך הוא, ועמלק לא הוה דחיל, הדא הוא דכתיב ולא ירא אלהים",

ב, זוהר רעיא מהימנא נשא דף קכד עמוד א
"ויצר הרע מסטרא דימינא דיליה דרגא דישמעאל אתקרי נחש, ומסטרא דשמאלא דרגיה דעשו סמא"ל אתקרי כלב ממנא דגיהנם דצווח הב הב הדא הוא דכתיב (משלי ל) לעלוקה שתי בנות הב הב וברעותא דיליה למיכל נשמתא מסאבא בנורא דיליה גיהנם ועבר עליו רוח קנאה".

ג, זוהר רעיא מהימנא פנחס דף רכד עמוד ב
"ואוף הכי כד מית ב"נ אי זכי נחית בדמות אריה לקבלא נפשיה ואי לאו בדמות כלב דאמר דוד עליה (תהלים כא) הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי, ובגין לשיזבא קודשא בריך הוא גופיהון דישראל מנהון ונפשהון מני לקרב קרבנין דבעירן וגופן באתרייהו לקיים (משלי כה) אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים".

ד, מכמה בחינות הדבר אסור וגרוע מאוד למי שמגדלו,
א, האיסור שלדעת הרבה פוסקים הוא מהתורה ועובר על עשה ועל לא תעשה. ב, הטומאה שיש ממנו ושורה על הבית ויושביו.
א, בתלמוד שבת סג, א. "אמר רבי אבא אמר רבי שמעון בן לקיש, כל המגדל כלב רע בתוך ביתו, מונע חסד מתוך ביתו, שנאמר למס מרעהו חסד, שכן בלשון יוונית קורין לכלב למס, רב נחמן בר יצחק אמר, אף פורק ממנו יראת שמים, שנאמר ויראת שדי יעזוב".
וכתב רבינו בחיי ז"ל דברים כב, ח. "השמר לך ושמור נפשך מאד", ולכך יצוה כי כשיבנה ביתו שיעשה מעקה לגגו ולא יניח ברשותו נזק ומכשול להכשל בו בני אדם, ולא ישים דמים בביתו, וכענין זה המגדל כלב רע או המעמיד סולם רעוע בתוך ביתו, וכן הזכירו ז"ל. כי יפול הנופל, שמא יפול".
ועיין למהרש"ל בים של שלמה שם, שכתב אפילו אינו רע, ואפילו קשור בשלשלת אסור מפני הפחד ממנו. וכתב המהרש"א בחידושי אגדות "ואמר ויראת שדי יעזוב דפורק ממנו כו' דדרך מגדל הכלב להעמידו על הפתח לשמירת ביתו ויראת שדי שהיא על המזוזה לשמירת פתח ביתו הוא יעזוב ופורק". ראה כמה רעה גרם לעצמו, שהמזוזה אינה מועילה לבית.
והרב שפת אמת ז"ל פירש "מה שנקרא כלב רע, הוא בעל מום ועקרו שיניו וצפרניו,ובכל זאת אסור להחזיקו".

ב, ובתלמוד בבא קמא פג, א. "תניא, רבי אליעזר הגדול אומר, המגדל כלבים כמגדל חזירים. למאי נפקא מינה? למיקם עליה בארור. ועיין בספר יראים סימן ר"י שכתב על פי הגמרא בבא קמא שהמגדלו בביתו הוא ארור. וכן כתב רבנו שניאור זלמן מלאדי ז"ל בשלחן ערוך שלו בחושן משפט הלכות שמירת הנפש. ועיין בדרך פיקודיך מ"ע א' כתב שהוא בנידוי. ובספר סודי רזייא חלק א בפתיחה כתב שהוא כעובד עבודה זרה, ויראת שדי יעזוב, שהוא מתפלל לאבינו שבשמיים, ובוטח בו שיצילנו מכל רע, ויברכהו בפריה ורביה, וישמרהו מהמזיקים, ומעלים עיניו מהעניים הרוצים להיכנס אליו ולהשביע רעבונם.

ג, ועיין בפתחי חושן חלק ו, פרק ה, הערה צו
שו"ע סימן תט, ג, ובשו"ע הרב ה' שמירת גוף ונפש, שמא תפיל אשה מיראתו, ולדבריו גם זה בכלל מכשול שיש בו משום סכנה, שיש בו משום עשה ול"ת (עי' פרק ב סעיף ג), וסיים שהמגדל כלב רע עומד בארור כמו המגדל חזירים (עי' שו"ע שם), ומשמע בשו"ע סימן שצה, א. שגם כלב שאינו נושך אלא על ידי שסוי הוא בכלל כלב רע שאסור להניחו.

ד, ועל פי הזוהר הקדוש וחכמי הקבלה יש בזה דברים חמורים ביותר, והמזיקים חס ושלום באים עמו.

ה, ספר חסד לאלפים סימן שיו
המשסה כלב אחר חיה בשבת הוי צידה, ויש אומרים שאף בחול אסור לצוד בכלבים משום מושב לצים (רמ"א שם), ואינו זוכה לשמחת לויתן (הוי מחשב גודל הפסד עבירה של מושב לצים,
נ"ב בלי נדר נמשיך בכך בבא העת.

שאלה - 268430
לכבוד הרב הצדיק והיקר , אם הרב יכול לכתוב את חשיבות מטפחת הראש לאישה ולא פאה יש לי חברה עם חלישות הדעת לגביי מטפחת רק קצת דברי חיזוק תודה לרב השם ישמור תרב בבריאות היתנה.
תשובה
העורך, אעתיק לכבודו תשובת הרב קודם שנתיים.

שלום בלוס אנג'לס יצא פסק ע"י רביי שמותר לאשה נשואה ללא כיסוי ראש ומסתמך מספר חוקי הנשים להרי"ח שכתב כן על נשות גרמניה והפסק עושה רעש ורבים נגררים אחריו, נא מכת"ר לעורר על זה
בתודה מראש קהילות הספרדים לוס אנגלס וקנדה.
תשובה
אוי לעיניים שכך רואות , ואוי לאזניים שכך שומעות, כי שני חטאים נוראים חטאו המתירים בזה, האחת להוציא דיבה ועלילה על קדוש ישראל רבנו הבן איש חי שכאילו התיר הדבר חלילה, והשנית לעקור דבר מהתורה, ולפרוץ את חומת הצניעות השומרת עלינו מכל רע, ולגרום שהשכינה חס ושלום תסתלק מישראל.

אוי לדור שכך עלתה בימיו, והרי כיסוי ראש לאשה לדעת רבים מהפוסקים הוא מהתורה, וכדאיתא במסכת כתובות עב, א. וכן הוא במדרש רבה נשא ט . טז. שהוא מהתורה. וכן דעת המאירי כתובות שם, והרשב"ץ מ"ע קלז, נב. וערוך השלחן עה, ז. ועוד רבים מגדולי הפוסקים.

ומי הוא אשר יהין להתיר איסור נורא של שער באשה ערוה, כנזכר בברכות כד, א. וכן נפסק בשלחן ערוך אורח חיים עה, ב. ועוד בשלחן ערוך אבן העזר כא,ב. אסר על האשה ללכת בחוץ גלויית ראש בסכינא חריפא. וכן לו בסימן קטו , ד. שההולכת אפילו במבוי או בחצר משותפת גלויית ראש נקראת עוברת על דת משה ויהודית, ועליו לגרשה מיד ללא כתובה .

והאם לא די לנו בצרות והאסונות הנוראות המקיפים אותנו מכל עבר, ואויבינו מכל העולם מדמים להשמידינו, ועל הכל היצר הנורא אורב בכל חלק ופינה להחריב כרם בית ישראל, והדור הצעיר נחלש ביראת השם, והמסורת הנתונה לנו מדור דור הולכת ומתדלדלת, עד שקמים אנשים מקרבנו להרוס גדר הצניעות ???

ועל הטענה המופרכת שכאילו הבן איש חי התיר, מעולם לא היה כדבר הזה, אלא הוא דיבר לגבי קריאת שמע מול שיער של מי שרגילה להתנהג בפריצות ובעלה רגיל בכך, וחלילה להעליל על קדוש ישראל שהתיר את הדבר. והדברים ברורים ואינם צריכים הסבר לכל ישר דעת ונבון.

היה לא תהיה, גורו לכם מפני התורה הקדושה, גורו לכם מפני החבלה בצניעות ובקדושת ישראל, אל תמרדו באבינו שבשמים, אל תמרדו בגדולי הדור, אל תמרדו בתורה הקדושה.

והשם יתברך יגדור פרצותינו, וישכין שלום במחנה ישראל, ונשמור על חקי התורה ומצוותיה עד בא גואל לציון בב"א.

החותם בדמע ובכאב נורא בן ציון מוצפי.
היום כ"ב באייר , ל"ז למטמוני"ם התשע"א.

שאלה - 268240
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
האם מותר להשתתף באירוע מעורב עם מוסיקה ונגננים של אחותי אירוע הנקרא 'בריתה'בספירת העומר בראש חודש ? תודה
תשובה
אעתיק לך ידידי תשובה שכתב הרב במענה לשאלה זו.

שאלה - 74472
ב"ה
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
הרב שלי התיר לי לעשות בריתה, והוא אמר לי לומר שם דבר תורה וזה יהיה סעודת מצוה, ואני רוצה לסמוך עליו.
תשובה
א,אני מבין מדבריך שאתה בסך הכל רוצה ל"הודיע" לי שיש לך דרך לעקוף את התורה הקדושה, ולצפצף על כל חכמי הדורות שלפנינו שלא היתה להם את החכמה ל"המציא" את השיטה לטהר דבר אסור.

ב,עצם קריאת המסיבה "בריתה" הוא בורות, ליצנות ועם ארצות מוחלטת, זו העתקה לא מוצלחת וטפילה של שמחת הברית, זילות של המצוה היקרה ביותר, והיא כריתת "ברית דמים" עם הקדוש ברוך הוא, והסעודה שלה היא "סעודת מצוה" ממדריגה עליונה, עד שבגמרא פסחים קיג, נאמר שמי שמזמינים אותו לסעודה והכל שם צנוע וכשר, ואינו משתתף, מנודה הוא לשמים חלילה. ועמי הארץ למדו מהגוים לקחת את הקודש ולעשות ממנו חול.

ג,עצם קיום מסיבה שאינה של מצוה, היא עבירה, כי אסור לנו לבדות מלבנו "שמחות" ובודאי לא לארגן מסיבות וסעודות ראווה, באולמות, בזבוז כספים, השחתת המידות, כלי זמר שהם אסורים לא במצוה, ונקראים בהלכה במקרה הטוב "סעודות הרשות", כלומר סעודה שאדם המציא ואין לה מקור. וצריך כפרה עליה.

ד,בנידון שלפנינו אין ספק שתהיה פה החטאת הרבים, כי תבאנה נשים שונות, בלבושים משונים, יהיה קשה במקרה הטוב לשמור על גדרי הצניעות שהם איסורי תורה חמורים ביותר, כמו תערובת אנשים ונשים ואפילו כשהם עומדים בפאתי האולם, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, לבישת בגדי פריצות של חוקות הגויים, שירי תפלות והוללות, קולות זמר של נשים שתלוונה את "האירוע. ושלא לדבר על פריצת גדר וחומת הדת בזה שמכניסים בדלת האחורית מנהגים מקולקלים שאחריתם מי ישורנו.

ה,לא ידעתי אם לצחוק אם לבכות כשקראתי ש"תכשיר" את האירוע הנורא על ידי דבר תורה. וזה הוספת חטא על פשע כאילו היתממות, אני רוצה להנצל מעונשו של הקב"ה, ואני חלילה מתחכם עליו ואומר תורה ובזה "מכשיר" את האסור, גדולה מזו אני משתמש בתורה עצמה נגדה, לא יראת השם כאן, לא כבוד התורה, לא הצורך בהשמעת דברי מוסר לאנשים שאין בהם תורה, אלא זה הפך לפוללוקלור, בבחינת נזם זהב באף... ועיין באור לציון חכמה ומוסר מה שכתב על מי שמשתמש בשלחן ערוך כדי לפטור עצמו מהדין, ולא כדי לקיים את רצון השם.

ו,תמוה שבעתיים, שאיני מכיר אותך כלל, לא הזדהית בשמך, שרבבת אותיות, ועברת על הפסוק מדבר שקר תרחק, ותשלך אמת ארצה. מי הוא רבך ? האם אין לו שם ? האם הוא נסתר ? ואם כן מה לי ולו ? וכי כך פוסקים הלכות ומנהגים ? זורקים דברים לאויר ? האם זו היהדות, התורה החכמה, הרצינות שאתה מתייחס אליה ?

ז,עוד משפט אכתוב לך, היום ב"רחוב" ישנה מגמה מסוכנת, כאילו קיום הדת הוא ענין משפטי או פוליטי או סקטוריאלי, ואם אתה שייך לאיזה "זרם" שצץ לצורך אותו ענין מותר לך לעשות ככל העולה על רוחך. זהו מרד גלוי בהקב"ה ובתורתו, בגדולי הדור שלא נהגו בכך, במסורת אבותינו הקדושים, כי עם קדוש אנחנו לאבינו שבשמים.

ח,לא כל מי שפותח ספר ומצטט פתגמים, ופעמים רבות אינם כענין ובודאי לא להלכה, נעשה פוסק, מורה דרך, קובע מנהג, רב מוסמך, ויש המשווים אותו לגדולי דורנו שלמדו מאה ואחת !!! פעמים את הש"ס, שימשו וראו את גדולי הדור הקודם שהיו מלאכים בדמות אנשים, יראי הוראה, ודקדקו על כל קוצו של יו"ד בתורה וביהדות. חלילה לנו לחלוק עליהם, להמרות את פיהם, ויהי בימי שפוט השופטים. ולסיום אני מתחנן אליך ואל חבריך אנא, אל תחקו את מנהגי הציבור החילוני, ואל תכניסו לקהילתינו מנהגים הרסניים.

כתבתי כל זה למען יהי לכולנו מעט נקודות למחשבה בדרך התנהלותינו בדור תהפוכות זה, ובזמן קשה שאנחנו מוקפים תלאות ואיומים קיומיים, וכל זה בא לעוררנו לשמור על קיום התורה.

שאלה - 267631
שלום לכבוד הרב. מדוע פחדו ישראל מצריים על הים?......
תשובה
בתורה כתוב שמות יד, י
וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְקֹוָק:
במדרש שמות רבה פרשה כא
"נוסעים אינו אומר אלא נוסע, כיון שיצא פרעה והמצריים לרדוף אחריהם תלו עיניהם לשמים וראו שרן של מצרים פורח באויר כיון שראו אותו נתייראו הרבה שנאמר וייראו מאד, ומהו והנה מצרים נוסע אחריהן שרן של מצרים היה שמו מצרים, שאין הקדוש ברוך הוא מפיל אומה עד שהוא מפיל שרן תחלה, וכן אתה מוצא בנבוכדנצר שהפיל הקדוש ברוך הוא לשרו תחלה שנאמר (דניאל ד) עוד מלתא בפום מלכא קל מן שמיא נפל".

המלאך הממונה עליהם ירד מהשמים להילחם בעם ישראל, והשם יתברך הטביע אותו בים ככתוב "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים".
וצריכים לדעת שקריעת ים סוף עיקרה היתה בשמים, שם נלחם אבא שלנו שבשמים עם שרי מעלה, ולכן נקרעו כי ימים וןנהרות ומימות שבעולם, וכל העולם פחד מאבינו שבשמיים ככתוב בשירת הים. תתבונן ותראה שהיו נסים גליים מופתים עצומים. ובקרוב יעשה לנו כמתם.

שאלה - 267336
לכבוד הרב מוצפי שליט"א מרגישה שאני עומדת בנסיונות באמונה אבל הם גדולים עליי עוד קצת ואני מתרסקת נא כבוד הרב חזק את נפשי
תשובה
בהוראת הרב שליט"א העתקתי תשבתו לשואלת הנכבדב במיוחד, ממאגר התשובות באתר.

דע, שאבי ז״ל אמר לי לפני 56 שנה. יבואו ימים ואתם בדורכם תראו דברים משונים והפוכים. ויהיו הפרעות רבות בעבודת השם יתברך מכל הצדדים. ולא יהיה אדם במנוחה ובשלווה. ולשמור מצוות בלב שלם ובאמת יהיה קשה מאוד. ותצעקו ותבכו ולא יהא מי שאפילו יאזין לכם ויקשיב לצערכם. והסיבה כי ה"בעל דבר" הוא המשטין והמפריע ככל שמתקרבים ימי המשיח והגאולה, עושה הכל כדי להפיל את האדם מדרכו הטובה, אך מי שיהיה איתן ויציב באמונה ובעבודת השם יחזיק מעמד.
ועתה לסיבות והפירצות לכך, אומר לך ידידי היקר, ראשית הכל הוא שיש במחנינו אנשים שונים המורדים בגלוי בגדולי ישראל, אם מטעמי כבוד מדומה, אם מטעמי שלטון ושררה, ומסיטים וגם מסיתים את הציבור מהדרך הישרה, והורסים ומחריבים בדרכם כל חלקה טובה, וממרידים את ציבור היראים והתמימים מלשמוע בקול הרבנים, והם משמשים דוגמה רעה לכולם, והאנשים התמימים נגררים אחריהם.
האחריות הגדולה בראש ובראשונה היא על כלי התקשורת השונים הנקראים "חרדים" המחקים את דרכי הגויים הנלוזות, בהשמעת ביקורת גלויה וגם מרומזת על חכמי הדור, המתירים ומחטיאים את הרבים לכתוב ולהשמיע רכילות, לשון הרע, שנאה ופירוד, גם נגד גדולי הדור, והם אם כל חטאת, ונלווים אליהם סכלים ורפי השכל, אספסוף נבער ומשועמם, אשר מגיבים ומקבלים במה חשובה לאיסורים אלה, ומתחרים ביניהם מי ישמיץ יותר, מי יבזה יותר, מי יטנף פיו וישמיע דברי נאצה, והכל במסגרת עבודה ל"שם שמים" ותיקון העולם. ואין עליהם פיקוח כלל. כי הם אומרים לעצמם אני ואפסי עוד.
ועתה לעצם הענין, עצם הדבר שפרצו את כל הגדירות של ביטול תורה, השמעת דברי הוללות, שירים משונים שאין בהם מאומה לשבח הבורא והתורה, היראה והטהרה, התשובה והמוסר, ובמוסיקה מחקים את אומות העולם. היכן שירי רבי יהודה הלוי? שירי רבנו שלמה אבן גבירול? שירי רבנו החכם אברהם אבן עזרא? שירי רבי אברהם מימון, שירי רבי אלעזר אזכרי, שירי רבי ישראל נג'ארה? שירי הקדוש רבנו שלם שבזי? שירי רבי דוד חסין? רבנו יוסף חיים? רבי מרדכי עבאדי? רבי שלמה לניאדו? ועוד ועוד. שירי הקדמונים הקדושים ששזרו בדבריהם תורה וסודותיה, קדושה ויראה ודברי חכמה ותורה. ועתה כל איזה זמר אליל מחבר מילים מכריסו וממוחו המבולבל, והוא ריק מכל, פוחז המופיע בבתי מרזח ומרקד בבתי משתאות. ועורכים תחרויות ומירוצים חידונים ושעשועונים להבלים.
וכמה כואב הדבר שבדיוק בחודש האחרון שכלנו למעלה מעשרה ילדים באסונות שונות, מי באש, מי בסקילה, מי בהריגה, מי בחניקה, מי בחליו, מי בעריסתו, יונקי שדים, גמולי חלב, תינוקות של בית רבן, ואין מי שמעורר על הדבר, ובו ביום טרם נטמנו הנפטרים הרכים, יש חאפלות, סעודות, הילולות, תופים ומצילתיים, שירים ומחולות, זלילה וסביאה, כאילו לא אלינו נוגע הדבר, מבהיל, מדהים, מזעזע, מרעיד כל מי שנפש יהודית בקרבו. ועל כולם בעצם ימים הללו הסתלק מנהיג הדור, הזקן אשר על העדה, שריד דור דיעה, ואין מי שמבכה ומספיד את הדור היתום. מבהיל איך עמי ארצות, בורים, אנשים ריקים, משתלטים על חייו הטהורים של עם ישראל.

שכחנו לומר תיקון חצות שהוא הלכה מפורשת בשלחן ערוך, ולבכות ולהתאבל על חורבן בית המקדש ועל גלות השכינה, ועל התורה ועמנו ההולכים בגולה, וכך היה מנהג אבותינו הרבנים והחכמים, אנשי העמל ובעלי הבתים, פשוטי עם וגם בחורים צעירים, ובשעת חצות הקדושה מאוד. במקום זאת צווחים כעגלים הלילה שמחה גדולה הלילה, ומידי רגע וקטע משמיע השתיין את גערתו והברותיו היוצאים מגרונו, כאילו מופיע בבתי מרזח ומועדונים, והורס את מעט היראת שמים שנשארה בנבכי נשמות ישראל הקדושים. ובין פרק לפרק משמיעים דברי תעמולה ופירסומות על טיולים, תכניות בידור, מושב ליצים, מרצים ריקים מתורה ומחכמה, בילויים בבתי מלון גרועים, ללא הקפדה על צניעות וכשרות נכונים, ומושכים את כל החרדים מבתיהם, ועוקרים אותם מבני משפחותיהם לפינה נידחת בקצה הארץ, במסווה של "חיזוק ואמונה", כאילו כאן בערי הקודש אין תורה ואין רבנים, וצריכים כולם לנדוד ולהגיע למקומות לא רצויים, שלא ראינו מימינו ולא שמענו על שום גדול בישראל שהלך שם לנפוש חלילה. ושם נפגשים גברים ונשים ומביטים בכלים טמאים, ומטמאים את נפשם ונפש האבות עם הבנים, ומחליפים ביניהם רשמים, מכל מיני הבלים. וידעתי בני ידעתי כמה משפחות טובות התפרקו, התדרדרו, וירדו תהומה הם וצאצאיהם כתוצאה מהחשיפה למקומות אלה, תשאל את הדיינים היראי שמים היושבים על מדין. ונעשה הדבר כמצווה כאילו שבת קודש במקום היותה יום קדוש לתורה ולמוסר, הופכת ליום אופנה, בידור, בילוי וזלילה, כאילו היהודי חס ושלום בא לעולם לבלות ולטייל כל ימיו.

הליצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע, ובבית המקלט פתוח ומשמיע קול נחירות הסוסים וקרקור העורבים, ואת כל הפסולת הנמצאת בקודקודם של השתיינים הפולטים למיקרפון קול הברה, עם קולות נכאים, והשומע אומר יפה. ולכן היהודים יוצאי אירופה מעלים בדעתם שאלו חלילה בני הספרדים ואלה מנהגם ומתעבים אותם ומתרחקים מהם, וזו הסיבה שלא מכניסים את בנינו ובנותינו למוסדות התורה, כי חוששים על שמם הטוב, ואינם יודעים שאלה מיעוט שבמיעוט, השוליים שבשוליים, המקלקלים את בני ובנות הדור הצעיר, ולא נמצאו בקרבנו מנהיגים מורמים מעם שיעמדו ויתריעו על כך, ואין דורש ואין מבקש.
כך זה משפיע על הציבור החרדי בכללותו, והנשים היקרות בראותן שאין מוחה, ומדמות בעצמן שזו דרך נכונה חלילה, מורדות ומזלזלות בבעליהן, וכך צאן פזורה מחכים לישועה.

שאלה - 267256
שלום לכבוד הרב. כבודו לימד אותנו כמה פעמים כי הזכרת י"ג מדות אינם חוזרות ריקם, ומדוע אנחנו פעמים רבות מתפללים ואומרים ויעבור ולא נענים?
תשובה
שאלתך דנו בה הראשונים, ואצטט לך ידידי דברי מהר"ם אלשיך בכמה מקומות, ומהם בספר תהלים פירש רבנו משה אלשיך ז"ל [קג, ז]
"כמו שאמרו ז"ל שכביכול נתעטף כש"ץ ואמר ה' ה' א - ל רחום וכו', ואמר עשו לפני כסדר הזה, וברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות ריקם. והנה על אשר יקשה כי הלא כמה פעמים אומרים י"ג מדות ואין נענים, שמעתי בשם בעל ספר לבנת הספיר שמדקדק אומרו "עשו לפני וכו'" ולא אמרו ז"ל שאמר "אמרו לפני", שרמז כי לא חפץ ד' בהזכיר מדותיו יתברך בפה ולא יעשה אותם בפועל, כי אם שגם יהיו עושין אותם כי המדות הנאמרים רחום וחנון וכו' יהיו עושים המזכירים אותן, וזהו "עשו לפני". והנני מוסיף על דבריו למה לא אמר "עשה לפני", כי אם "עשו" לשון רבים עם היות שעם משה ידבר, אך הוא כי למשה אין צריך רק הודעה לאומרם, כי הוא לא חסרו ממנו עשות המדות ההם. ובזה נבא אל הענין, והוא כי לזה אמר דעי נפשי כי הן אמת כי למשה לא היה צריך רק הודעת דרכיו אשר שאל "הודיעני נא את דרכיך" שהם הי"ג מדות, אך לבני ישראל היה צריך פועל שיעשו ויפעלו אותם כמדובר מלשון אומרו עשו לפני וכו', וזהו יודיע דרכיו למשה כי למשה הודעה תספיק, אך לבני ישראל צריך עלילותיו יתברך שיפעלו אותן ממש".

שאלה - 267207
לכבוד הרב היקר שליט"א, שמעתי פעם מהרב שחיטא שאמר שהכבוד נברא בעולם רק למען שנכבד את השם יתברך, ואיך הטטווינו לכבד טת ההורים ואת החכמים?
תשובה
דע, כי המפרשים עמדו על שאילתך החשובה, כי ראינ בכמה מקומות בתורה הקדושה, שבכתב ותורה שבכל פה, לכבד את השם יתברך, את אב ואם, את הזקנים, את חכמי ישראל, את המורה שמלמד אותך. וכן מצינו לכבד כל אדם, כנזכר בפרקי אבות "בן זומא אומר איזהו מכובד זה המכבד את הבריות.

והתשובה היא שכל מה שנצטווינו לכבד את הגדולים, היא מכוח מי שציווה אותנו, כי בשעה שאתה מכבד את הוריך אתה מכבד את הקדוש ברוך הוא שציווה אותך לכבדם, וכגן כשאתה מכבד אחרים נמצאת נוהג בכבוד ובדרך ארץ, ובזה מעריכים הסובבים את התורה ואת מי שנתן לנו אותה.

ואעתיק לך את מקור הציווי, בדברי רבנו בחיי ז"ל בספרו כד הקמח [ערך חילול השם] "למען שמי אאריך אפי ותהלתי אחטם לך לבלתי הכריתך (ישעיה מח). הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עוני. למעני למעני אעשה כי איך יחל וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים (שם), וידוע כי העולם ומלואו לא נברא אלא לכבוד ה' יתעלה. שנא' (שם מג) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וגו'. ואין ראוי לשום אדם לחפוץ כבוד בעוה"ז כי אם לכבודו יתברך להשתדל במעשים שיתקדש בהן שם שמים ולא שיחולל בסבתו".

שאלה - 267170
לכבוד מורנו הרב שליט"א, שמעתי פעם בשיעור מהרב שיש ליזהר לא להשליך פסולת או את הבגדים כשמחליפים, ולגרום טירחה לעובד יהודי. מי אמר את זה ואם זה כתוב?
תשובה
נכון הדבר, א, משום נימוס ודרך ארץ. ב, כשיהודי שומר מצוות עושה כך יש בזה משום חילול השם.
ג, על כל אלה יש איסור בתורה[ ויקרא כ"ה, מ"ו] וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ: וכתב בספר המצוות להרמב"ם זיע"א [מצות לא תעשה רנט] "ולשון ספרא (שם) לא תרדה בו בפרך שלא תאמר לו החם את הכוס הזה והוא אינו צריך לו. וכן כל מה שדומה לזה. ואמנם הביאו משל מן היותר קלה שבמלאכות והיותר נקלה מהם ועם כל זה אינה מותרת אלא בעת הצורך".
ובספר חרדים מצוות לא תעשה [פרק ה, עג] כתב "לא ישתעבד אדם בחבירו ואם אימתו עליהם או שהם בושים להחל דברו לא יצוה אותם לעשות קטנה או גדולה אלא לרצונם ולתועלתם ואפי' להחם צפחת מים או לצאת בשליחותו אל רחוב העיר לקנות ככר לחם אסור אבל אדם שאינו נוהג כשורה מותר לצוותו לכל אשר יחפוץ, מרבינו יונה"

וכן שמעתי ממור אבי ז"ל וממורנו הרב בן ציון אבא שאול ז"ל, שאסור לאדם להשליך בגדיו בריצפה או לפזרם, מי מבני הבית יצטרך להתאמץ לאוספם, כי אתה יכול להוליכם לארון הכביסה בעצמך, וכן לא להשלים פסולת ברצפה בבית הכנסת או בבית המדרש ויש שם עובד יהודי שיצטרך לטרוח להרימם, כי זה לאו מהתורה.
ופעם אחת ראיתי למור אבי ז״ל לעת זקנותו, שראה על רצפת החדר בבית חתיכת נייר, והתאמץ להרימה מהריצפה והלך להשליכה לאשפה. כדי שבני הבית לא יטרחו, והגם שהיה חלש מאוד.
וכן ראינו כמה פעמים את מרן ראש הישיבה הגר״י צדקה ז״ל, שראה בחלון הכיתה פסולת, הוציא מכיסו מטבע חשוב ונתן לאחד הילדים וציווה עליו לסלקו לאשפה. זיע״א.
לכן, ניזהר בזה לא להטריח עובדים יהודים. [ולא יהודים מפני חילול השם].

שאלה - 266198
שלום לכבוד הרב
האם הכשרות שלך היא כשרה לבשר או לא
תשובה
הגאון הרב הצדיק יורם בן סעדון שליט"א, איש ירא אלקים משכמו ומעלה, חכם ונבון, בקי בכל הדיעות והפרטים בהלכה, בכל השייך בכלל, ועניני הכשרות בפרט. על כל אלה אומן במלאכת השחיטה, זריז וזהיר, חכם מחוכם ונבון לחש, בעל חכמה ותפיסה נדירים, מהיר מחשבה ובעל רגישות ועירנות מיוחדים, המבחין מעצמו במלאכה הקשה והעמוסה, וגם בעל עין חדה באופי בעלי מלאכת הקודש, הן השוחטים, הן הבודקים, הן המשגיחים והמפקחים, על כולם מפקד בכוח אשר חנן אותו הבורא, אינו יודע מנוחה באחריותו בימים ובלילות, הן בשחיטת העופות, והן בשחיטת הבקר.

זכה בד"ץ "בני ציון" במרגלית יקרה זו, יהלום דלית ליה טימי, מוכתר בנימוסין, בעל לב רחב, סבלנות מרובה, וגם תקיפות איתנה בכל הנוגע להלכה, ואינו זז כמלא נימא בכל עבודת הקודש. עוד בימי הגאון מרן מלכא ה"יביע אומר" זצוק"ל זלה"ה, נודע בשערים המצויינים בהלכה שמו, ובחר בו להיות ראש הבד"ץ, ואת הכל עשה בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה.

אני הצעיר באלפי ישראל מודה ומשתחווה לאבינו שבשמיים שזימן לנו אותו לגשת אל המלאכה, לבחור את כל אנשי הצוות, אחד לאחד, כולם אהובים, כולם ברורים, כולם גיבורים במלאכת הקודש, והוא נשיא עליהם לנהלם ביום ובללה למען יאכלו בני ישראל מוצרים מהודרים, ויעלו על שלחנם עופות ובשרים מעולים ומהודרים בכל ההידורים, אליבא דכל הדיעות.

כאן עוד מקום יפה בלבי לברך את בעלי המפעל "וול דאן", אשר לא חסכו ולא חוסכים כל מאמץ לחזק את הכשרות בכל ההידורים, ועומדים איתנים כנגד כל הרוחות הזרות הסוערות למולם, את ידידנו הנכבר ירא אלקים שמעון אסרף הי"ו, וחביריו היקרים והנכבדים, אשר דלתם פתוחה תמיד בפנינו לכל פרט והידור בימים ובלילות, וההידור קודם לעסקיהם ולאומנותם, וגם על המלאכה הסטרילית, הנאה והיאה לכבוד זה השלחן אשר לפני השם, להגיש לכולנו ממיטב וממבחר הבשרים המהודרים.
ברך השם חילם ופועל ידם תרצה. וימצאו ברכה רווחה והצלחה בכל מעשה ידיהם. אמן נצח סלה ועד.
החותם פה ירושלים עיר קדשינו בן ציון הי"ו ב"ר סלמן מצפי זצוק"ל וזיע"א.

חרף כל המכשולים וההפרעות מצד בדצי"ם מהדרים מן המהדרין, השם יתברך בעזרינו. לכן מצווה לרכוש את התוצרת והאלקים יבקש את נרדף.

שאלה - 265955
מה ההבדל בין מי שעושה שידוך, לבין מי שנותן שירות ומקבל ממון עבורו.
תשובה
דבר העורך.

אכזר ערל לב חסר מצפון, החי ומתעשר על חשבון האומללים והמסכנים, הרווקים והרווקות, אשר אין להם מנחם. שאינם יודעים את נפשם מרוב צערם ויגונם. מי ינוד להם וינחמם ומי רואה בארץ את עניים. המתאכזר עליהם הוא ספק יהודי.

ואתם השדכנים המעונגים והמדושנים. המתארחים בבתי מלון מפוארים. ומעשנים סיגרים יקרים מקובה ומבעל קובה. מאריזונה ומפילדלפיה, מפורטו ריקו ומטורונטו, השוכבים על כסאות שן מפוארות, ועל ספות עטויות עור קורקודיל, השותים ויסקי משובח ומיושן מסקוטלנד ועד פינלנד, האוכלים מעדנים ומיני ממולאים בבשרים, ומתארחים ברחבי מלונות הערים, דגים משובחים ומתובלים בכל מיני בשמים ותבלינים, מדושני עונג, יושבים וסופרים את מאות הדולרים המגוהצים והירוקים שבכיסם התפוח, אותם סחטו בכוח הזרוע מאבות ומאמהות שבורים ונדכאים, וקיבלו אותם לאחר שאיימו עליהם בצ"ח אלף קללות שחלילה יהיו לבניהם ולבנותיהם, יושבים וצוחקים על בנות ישראל העגונות תחת ידכם, וכל אחד מהם מתפאר ומתגאה בכשרונותיו הנכלולים כיצד סחט את פלוני ואת פלונית. מלגלגים ומתלוצצים על בחורי ישראל ההולכים שחוח בגללכם, יומם ולילה בוכים ומזילים דמעות כנחל במסתרים, ומרווים ביגונם את המזרנים והכריות הבלויים עליהם הם מניחים עצמותיהם הקרים.

הלילה הזאת ליויתי את מורנו ורבנו אשר יצא בשארית כוחותיו לנחם את בני משפחת אחותו, ולחלוק עמם זכרונות מבית אבא ז"ל לעודדם, לחזקם, ולדבר על ליבם, כשעמד לצאת באו המונים מבני השכונה ועטו עליו בבקשות ובתפילות, בבכיות ובתחינות, ופתקים עם שמות בידם, בכל פתק היו מינימום שש שמות של רווקים ורווקות. והפתקים היו עשרות רבות, והוא בלבו השבור מברך כל אחד ואחת במאור פנים יפות. כשעזב אותם לפתע מעד ונפל על פניו, וגעה בבכי מר קורע לב.... שאלתי אותו הרב על מה בוכה??? השיב לי, לא על אחותי שהסתלקה, ולא על בעלה השוכב דומם על ערש דוי, גם לא על המשפחה העניפה והעניה שהשאירה, על אלה אני בוכה ומבכה, על אלה!!! נופף בידו כשלשים פתקים... ואמר רבונו של עולם, איה סופר איה מונה, איה מי שיספור את השמות ובעיותיהם, איה מי שיחשב וימנה את דמעותיהם, והיה קורא את השמות ומתייפח, צועק בקול מר עד מתי!!!

נשאנו אותו על כפים ונסענו עמו לביתו כשהוא אינו חדל מבכי ומספד, וכשהגענו לביתו עלה לחדר לימודו לבכות את צערם של ישראל, ולעסוק בסוגיא חמורה שהונחה על שלחנו להשיבם דבר. חזרתי לביתי המום ומדוכדך, תוהה ובוהה, איזה פנים לנו? על מה באה עלינו הצרה הזאת? באיזה דור אנחנו נמצאים? והנה כשפתחתי את המחשב, אני מוצא את מכתבך איש ממון נכבד.

אומר לך אני הקטן, מה הרב אומר לנו בעוסקינו בסוגיה זו. בודאי שאת ההוצאות שהיו לשדכן יש לשלם, אך רק אותם ולא אגורה יותר. ההבדל הוא פשוט. שידוך זו מצוה מהתורה הכוללת בתוכה כמה סוגי מצוות. הנעלה על הדעת שיהודי ידרוש כסף עבור הנחת תפילין לעצמו? או עבור נטילת ידים? או עבור תפלה? או קדיש? או קדושה? הנעלה על הדעת שאדם ידרוש במפגיע ממון עבור מצוות נטילת לולב? או עבור ישיבה בסוכה? הנעלה על הדעת שאדם המעביר זקן בכביש יבקש ממנו בקשיש? או המנחה עיוור בדרך יבקש ממנו סכום גם לא בעל ערך? הנעלה על הדעת שכל מי שעשה טובה לחבירו, עודדו, נתו לו עיצות להיחלץ ממצבו, חיזק אותו, תמך בו, והביאו אל המנוחה ואל הנחלה, יבוא למחרת וידרוש ממנו תמורה? הנעלה על הדעת שהמאכיל את הרעב בביתו מנה הגונה של בשר או דג, יבקש תשלום? הרי זה שוד!!! ואין זה בכלל אדם!!!

העניים של דורינו אלו הרווקים והרווקות!!! הם הם היתומים שאין להם אב ואם!!! הם יותר במצב גרוע מהיתומים הידועים, כי ליתומים יש מי שמטפל, יש מי שמלביש ומאכיל, אך הבודדים הללו אין להם מנחם!!!
האלמנות יש מי שישלח להם מדי שבת מאכלים ומנות, מיני תופינים ועוגות, אך הללו איך יערב להם מאכלם ואיך ייטב להם משקיהם, וכיצד יחוגו את החגים והמועדים, והם בודדים וגלמודים!!!

בכמה מקומות התורה ציוותה אותנו על מידת החסד, ובכמה מסכתות ציוונו חז"ל על עזרה לזולת!!! הרי אפילו אליעזר בלכתו לבית לבן ובתואל הרשעים עובדי אלילים, אמר להם "אם ישכם עושים חסד ואמת", ואפילו רשע הוא שר המשקים ביקש ממנו יוסף בבית האסורים "ועשית נא עמדי חסד והזכרתני", ואפילו רחב שהיתה בתחילה לא כשירה אמרה לכלב ולפינחס "כי עשיתי עמכם חסד".
והפסוק [הושע י, י"ב.] אומר זרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה קִצְרוּ לְפִי חֶסֶד. והנביא מיכה ו, ח. כתב הגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה יְקֹוָק דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ".

ואיך הללו אומרים י"ג מידות של רחמים ומזכירים "ארך אפים ורב חסד ואמת" והם מבקשים שלמונים עבור השידוכים? מסופקני אם האוכל המניסים לפיהם אינו בשר פיגולים וזאבים.
מה? אין לנו תורה? או שחלילה הללו נעשו לא יהודים רחמנים? האין חסד בעולם? רבונו של עולם!!! הרי יתמוטט העולם.
יהודים התעוררו!!! הקיצו מתרדמתכם!!!
חושש אני אם מי שיושב וצופה במצב ואינו עושה משהו, אם תפילתו תתקבל בשמים, אם השם יתברך יפנה אליו.
אסור לנו לתת יד לסחטנים ולליצנים המריקים כספם של ההורים האומללים, כי זה מעורר חס ושלום קיטרוג למעלה. גורו לכם מיום הדין!!!
והלואי והדברים ישפיעו ואפילו במשהו על הקוראים החביבים, ותמצא עיצה ותושיה לבנים ולבנות ישראל החביבים.

לכותב אל הרב, הדברים הללו לא הופנו אליך אישית, אלא לכלל העוסקים ב"מקצוע" זה והיה זה שלום.
העורך.

שאלה - 265926
למו'ר, קול תרועות המלחמה עם אירן, כנות, פגישות, נסיעות חשאיות דחופות. עולם כמרקחה, אנחנו מה עלינו לעשות? מחילה שהשבוע הרב מבקש לא להפריע. אך אנחנו חוששים.
תשובה
ראיתי במפרשים שכתבו על הפסוק בספר הושע יד, ה. אַשּׁוּר לֹא יוֹשִׁיעֵנוּ עַל סוּס לֹא נִרְכָּב וְלֹא נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ אֲשֶׁר בְּךָ יְרֻחַם יָתוֹם:
ה. אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ.
ואמרו כי שלש קבוצות יהיו בישראל בעת הזאת.
א, תאמר נקים ק\"קואליציה" עם מדינות שכינו וארצות המערב, - אומר להם הנביא אשור לו יושיעינו.
ב, תאמר נקום נגדם למלחמה, נראה להם, תנו לצהל לנצח. אומר להם הנביא על סוס לא נרכב, לא בכח הנשק.
ג, תאמר מה בידינו לעשות, נשב ונמתין עד שהשם ירחם, נחכה לו.

עונה לשלתן הנביא "למעשה ידינו" ארפא משובתם, נשוב בתשובה, נתקן מעשינו, נתעורר, בדק בים כל אחד מאתנו במידותיו. וכך תבוא הגאולה.

וזכורני בשנת תשכ"ז כשהיו שלש שבועות של המתנה, ערב מלחמת ששת הימים, והיה מתח דול. הכל הושבת. כל הגברים עד גיל 55 גוייסו לצבא, והועמדו לאורך הגבולות. ולא היה לחם וחלב ושאר מוצרי מזון, והיינו במצוקה גדולה.
בשכונת מאה שערים התאספו לקול בד"ץ העדה החרדית, שהם היחידים שעמדו בפרץ, והכריזו שלשה ימים רצופים של קריאת התהלים, ואני נער קטן, ומו"ר אבי זיע"א שלחני אחר חצות לילה עם ספר תהלים בידים לשם, והיו שם המונים המונים, וקראנו התהלים בקול נשבר ונדכה ובדמעות שליש, על עם ישראל כולו. ולא עברו שלשה ימים ונושענו. תודה לאל עליון.

שאלה - 265899
לכבוד הרב מוצפי שליט"א, לגבי מה ששאלתי על אבילות בפורים אם נוהגים בתוך שבעה במנהגי אבילות בפרהסיא?
תשובה
כתב הרב המרדכי ז"ל [מגילה רמז תשפה] "נשאל לרבנו גרשם ז"ל מי שאירע לו אבל בפורים אם נוהג אבילות אם לאו והשיב כך דעתי נוטה שנוהג אבילות בפורים שלא מנו חכמים במשנה ימים שאין אבילות נוהג אלא שבת ורגלים ור"ה ויו"כ אבל ר"ח ופורים לא וכ"ת בפורים לא תנהוג אבילות דכתיב ימי משתה ושמחה הא תני רב יוסף שמחה שאסור בהספד משתה שאסור בתענית וכן חנוכה וראש חדש מיהו מצאתי דלאחר שהתפללו בבית האבל בליל פורים בערב לעת קריאת המגילה מותר לילך לבית הכנסת, דאפילו עבודה דקרבן צבור מגילה דוחה. וסיים דלא עדיף משבת". וכן כתבו מהר"ם מרוטנבורג ז"ל ]הלכות שמחות סימן א], שבלי הלקט [סימן ר"ג],

ברם בספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות פורים
ומהר"ם הנהיג ברוטנבורק לאבל שינעול מנעליו וילך לב"ה לשמוע מגילה ערבית ושחרית, ובצאתו יחזור לאבילתו. אבל הוא חייב לשלוח מנות לב' או לג' בני אדם כי הוא חייב בכל המצות. וכן העיד עליו בספר פרנס, ולא כא"ח שהעיד על מהר"ם שאמר שלא לנהוג אבילות בפורים וכו', וכן הורה מהר"י סג"ל אך אמר אם יוכל האבל לקבץ אליו עשרה להתפלל לו ולקרא לו המגילה הרי זה משובח".

וכתב הרא"ש ז"ל [מועד קטן פרק ג סימן פה] "והורה רבינו מאיר שלא יתאבל כלל בפורים דיומי משתה ושמחה קבלו עלייהו וחנוכה ופורים אסורין בהספד ובתענית ונהי דבטלה מגילת תענית חנוכה ופורים לא בטלו ותנן נמי חנוכה ופורים מענות ומטפחות בזה ובזה אין מקוננות נקבר המת לא מענות ולא מטפחות אבל דברים של צנעא נוהג דלא עדיף משבת ולאחר שהתפללו בבית האבל בליל פורים בערב הורה לו שילך לבית הכנסת בעת קריאת המגילה דאפילו עבודה דקרבן צבור שדוחה שבת קריאת המגילה דוחה אותה"
וכן כתב מטה משה [מגילה סימן אלף יז]
"דברים שבצינעה נוהג דלא עדיף משבת. ולאחר שהתפללו בבית האבל בליל פורים בערב, הורה [מהר"ם] שילך לבית הכנסת בעת קריאת מגילה. משמע דווקא בערב, דעדיין לא נכנס ימי משתה ושמחה קריאת מגילה, אבל בשחרית אינו נוהג אבילות כלל כמו בשבת כנ"ל. ואף על פי שאינו נוהג אבילות בפורים עולה לו למניין ז' ול', ומשלים אבלותו אחר כך". ועיין חכמת אדם [שער השמחה ב] שכתב בשם הרמ"א שאין אבילות נוהגת, והש"ך כתב בשם רוב האחרונים שנוהגת.
ועיין בשו"ת חקרי לב [יורה דעה, שיירי או"ח י"ט], שפסק שאין נוהגת לא בי"ד ולא בט"ו.

והרמב"ם ז"ל [הלכות אבל פי"א, הלכה ג] שבכל מנהגי אבילות. נוהגים בפורים. וכן כתב מרן השלחן ערוך [יורה דעה תרצ"ו, ד] אמנם הרמ"א ז"ל שם חולק ופסק שדווקא דברים שבפרהסיא לא נוהג, אבל דברים שבצינעא נוהג. ועיין בטורי זב שם ב. שהאריך בזה, ומגן אברהם שם י"ב.
אמנם מרן בשלחן ערוך [יורה דעה ת"א, ז] חזר בו ממה שכתב לעיל וכתב "מת לו מת קודם פורים, ופגע בו פורים, אינו מפסיק האבילות. ומכל מקום אין אבלות נוהג בו, לא בי"ד ולא בט"ו, אלא דברים שבצינעא נוהג, וחייב לשלוח מנות. ואף על פי שאינו מתאבל בהם, עולים לו ממנין השבעה, כמו שבת".
נמצא לסיכום ביום פורים שבעירך, אתה נוהג כמו בשבת קודש, שמותר להחליף הבגדים, לנעול המנעלים וללכת לבית הכנסת, אלא שבשחרית קודם הוצאת ספר תורה, יבא החזן אליך ויאמר הפסוקים "לא יבוא עוד שמשך"... ובשורות טובות.

שאלה - 265707
למור ועטר האהוב היקר שליט"א, שמעתי בשם כבודו כי יש מצווה להיכנס לבית הכנסת מפתח אחד, וכשמסיים התפילה לצאת מהפתח השני.
תשובה
כתוב בספר יחזקאל [מ"ו, ח] וּבְבוֹא הַנָּשִׂיא דֶּרֶךְ אוּלָם הַשַּׁעַר יָבוֹא וּבְדַרְכּוֹ יֵצֵא: [ט] וּבְבוֹא עַם הָאָרֶץ לִפְנֵי יְהֹוָה בַּמּוֹעֲדִים הַבָּא דֶּרֶךְ שַׁעַר צָפוֹן לְהִשְׁתַּחֲוֹת יֵצֵא דֶּרֶךְ שַׁעַר נֶגֶב וְהַבָּא דֶּרֶךְ שַׁעַר נֶגֶב יֵצֵא דֶּרֶךְ שַׁעַר צָפוֹנָה לֹא יָשׁוּב דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר אֲשֶׁר בָּא בוֹ כִּי נִכְחוֹ יֵצֵא.
ובתלמוד [מגילה כ"ט, א ] "אמר רב נחמן בר יצחק הנכנס על מנת שלא לעשות קפנדריא מותר לעשותו קפנדריא ואמר רבי חלבו אמר רב הונא הנכנס לבית הכנסת להתפלל מותר לעשותו קפנדריא שנאמר ובבוא עם הארץ לפני ה' במועדים הבא דרך שער צפון להשתחוות יצא דרך שער נגב".
וכתב מרן ז"ל בבית יוסף [סימן קנ"א] "ומ"ש רבינו וכשנכנס בה להתפלל מצוה למי שנכנס בפתח זה לצאת בפתח אחרת. מייתי ראיה בגמרא (כט.) מדכתיב (יחזקאל מו ט) ובבא עם הארץ לפני יי' במועדים הבא דרך שער צפון להשתחוות יצא דרך שער (ה)נגב והרא"ש (סי' ט) גורס מצוה לעשות קפנדריא וכן היא גירסת רבינו אבל הרי"ף (ט:) גורס מותר לעשות קפנדריא וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל".
ובשולחן ערוך [אורח חיים קנ"א, ה[ כתב "היו לבית הכנסת שני פתחים, לא יכנס בפתח זה לעשותו דרך לצאת בפתח השני לקצר דרכו; ואם היה הדרך עובר קודם שנבנה בהכ"נ, מותר. וכן אם לא נכנס בו תחלה כדי לקצר דרכו, מותר לעשותו דרך. וכשנכנס בו להתפלל, מותר למי שנכנס בפתח זה לצאת בפתח אחר". וכמה מהאחרונים העירו על לשונו שכתב "מותר", והיה צריך לומר מצווה, ובקושטא דמילתא שמרן ז"ל העתיק לשון הרמב"ם ז"ל כדרכו בהרבה מקומות, וזה לשון הרמב"ם [הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יא, הלכה י] "מי שנכנס להתפלל או לקרות מותר לו לצאת בפתח שכנגדו כדי לקרב את הדרך". כי בא לומר שאין בו איסור של קםנדריא. והוא לשון הגמרא שהעתקנו לעיל.
על כל פנים יש מצווה בזה, שהנכנס מפתח זה יצא מפתח אחר אם יש שם.
והרב לבוש מרדכי ז"ל כתב [אורח חיים סימן קנא, ה] "היו לבית הכנסת שני פתחים, לא יכנס לתוכה בפתח זה לעשותו דרך לצאת בפתח השני לקצר דרכו,ח ואם היה הדרך עובר שם קודם שנבנה בית הכנסת מותר, וכן אם לא נכנס מתחלה בו כדי לקצר דרכו אלא לצורך אחר באופן שנתבאר שמותר, מותר אח"כ לעשותו דרך לקצר דרכו ולצאת בפתח אחרת אם צריך שם, אבל כשנכנס בו להתפללט יש אומרים שמצוה למי שנכנס בפתח זה לצאת בפתח אחר, שכן כתיב ביחזקאל [מו, ט] הבא דרך שער צפון להשתחות יצא דרך שער הנגב, וטעמו הוא כמו שאמר יחזקאל לעשות כן במועדים כדכתיב [שם] ובבא עם הארץ לפני ה' במועדים וגו', כדי שיקיימו יפה מצות הראייה שנאמר [שמות כג, יז] יראה כל זכורך וגו', כלומר כשיבואו בפתח זה ויצאו בפתח אחרת יתראו כולם יפה יפה בכל העזרה, כן הוא בכאן בכניסת בית הכנסת להתפלל כשיכנסו בפתח זה ויצאו בפתח אחרת יתראו הכל בכל צדדי עזרת בית הכנסת שהתקבצו כולם להשתחות בבית ה' ולהתפלל לפניו יתברך, וזהו לתפארתו ולכבודו יתברך".
ועיין מה שכתב בזה הרב אליה רבה [אות ט] דלדעת הרא"ש ז"ל יש מצווה לצאת בפתח השני, אך לדעת הרי"ף והרמב"ם לא גרסי מצווה אלא מותר, והשלחן ערוך נמשך אחריהם, ואילו הרב הלבוש נמשך אחרי דברי הרא"ש ז"ל שסבירא ליה שיש בזה מצווה. ועיין בדברי הרב חיי אדם ועוד.
והרב בן איש חי [ש"א ויקרא ט] כתב "ואף על גב דאסור ליכנס בפתח זה ולצאת בפתח אחר כדי לקצר דרכו, מכל מקום אם הולך לצורך מצוה שרי. וכן אם נכנס בפתח זה ולמד בבית הכנסת מזמור תהלים, שרי לצאת בפתח השני דהוי נכנס לצורך מצוה. ומיהו טוב לשהות מעט שם, שאז יהיו בידו שתי מצות לימוד ושהיה". וכן נהג מור אבי ז"ל ליכנס בפתח זה ולצאת בסיום התפילה מפתח השני, והיה מצווה אותנו לעשות כן.

שאלה - 265685
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
אתמול נרצחו בישוב חווארה 2 אחים ה''יד, ואמא שלהם אמרה שהם היו בדרך ללימוד תורה, אבל מצד שני שמעתי ששלוחי מצווה אינם ניזוקים, אם אפשר הסבר לענין תודה
תשובה
עיין בספר שמואל א פרק טז
(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל שְׁמוּאֵל עַד מָתַי אַתָּה מִתְאַבֵּל אֶל שָׁאוּל וַאֲנִי מְאַסְתִּיו מִמְּלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל מַלֵּא קַרְנְךָ שֶׁמֶן וְלֵךְ אֶשְׁלָחֲךָ אֶל יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ:
(ב) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי ס וַיֹּאמֶר יְקֹוָק עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ וְאָמַרְתָּ לִזְבֹּחַ לַיקֹוָק בָּאתִי:
(ג) וְקָרָאתָ לְיִשַׁי בַּזָּבַח וְאָנֹכִי אוֹדִיעֲךָ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה וּמָשַׁחְתָּ לִי אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ:

ושאלו בתלמוד [פסחים ח ב]
"והאמר רבי אלעזר: שלוחי מצוה אינן ניזוקין! - היכא דשכיח היזיקא שאני, שנאמר ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני ויאמר ה' עגלת בקר תקח בידך".
וכן הוא [יומא י"א, א]
"ואמר רבי יהודה: מעשה בארטבין אחד שהיה בודק מזוזות בשוק העליון של צפורי, ומצאו קסדור אחד ונטל ממנו אלף זוז. והאמר רבי אלעזר שלוחי מצוה אין ניזוקין, היכא דקביע היזקא שאני, דכתיב ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני".

והמפרשים הוסיפו כי בשעת המהומות והמלחמות, הנהרגים נקראים קרבנות ציבור, והלכו לכפר על כל הציבור.

שאלה - 265569
שלום לכבוד הרב
אמרתי היום לרב ירא שמים של הבית כנסת שכבוד הרב אומר שאסור לאכול בבית כנסת גם בישעורי תורה והוא אמר לי שהרב עובדיה כתב שכדי לקרב אנשים שיבואו ויקשיבו מותר.
תשובה
הם לא מעיינים בדבריו, ויורים לכל הכיוונים.

שאלה - 243424
לכבוד הרב מוצפי שליט"א בקשר לסעודה שלישית בבית הכנסת הנה מצינו למו"ר ביחוה דעת וגם ביביע אומר שהתיר?
תשובה
לא עיינת בדברי כהוגן, כתבתי על כך ששותים בירה, ערק, ושאר מרעין בישין בבית הכנסת, והפכו את המקום למאורת שוטים ריקים ופוחזים, ואין שם דברי תורה כלל.
צא ולמד מה כתב האי חסידא קדישא עמודא דנהורא, פאר החכמים מרנא ורבנא, לוחם מלחמתה של תורה בספרו הבהיר כאור החמה מזהיר, בשו"ת יביע אומר חלק י, אורח חיים סימן יד
"וכן מתבאר מדברי הגאון הנצי"ב בספר העמק שאלה (פרשת בראשית סימן א אות ז), שסיים, שסעודת מצוה מותרת לכתחלה בבית הכנסת. ע"ש. ומה גם בנ"ד דמיירי שאין שותים שם יין ושכר, אלא רק משקאות קלים, ועוד שהחכם דורש שם בהלכה ובאגדה ומוסר, ואין לך דבר גדול יותר מזיכוי הרבים. וכמ"ש בש"ע (סימן פט ס"ו). וכן לדעת מהר"ם חלאוה והר"ן שצרכי רבים מותר, גם סעודה זו שנעשית בקהל רב נחשבת כצרכי רבים, כדי שיוכלו להמשיך השיעור ותפלת המנחה עד סמוך לשקיעת החמה, ויתחילו הסעודה לפני השקיעה, וממשיכים אח"כ סעודתם עם דברי תורה".
ובהמשך דבריו הקדושים כתב
"ועדותי זו נאמנה, כי בכל מקום שנזדמנתי בסעודה שלישית, ראיתי, שלא הביאו שם רק פת וסרדינים, ולא היו שם משקאות חריפים המשכרים כלל, אלא רק משקאות קלים לרוות צמאון הסועדים. ואחר אכילה קצרה היה עומד החכם שנמצא שם ומשמיע דברי תורה לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה, ולחזקם ולאמצם ולקרבם לצור מחצבתם. והרי אין לך דבר יותר חשוב מזיכוי הרבים כמ"ש מרן בש"ע (סי' פט) כנ"ל, הילכך גם לתירוץ מהר"ם חלואה והר"ן, שכיון שלצורך רבים התירו במגילה (כח ב), אף לגבי האורחים שבליל שבת חשיב צורך רבים. גם בנ"ד ס"ל להתיר כיון שיש בזה צורך הרבים וזיכויים. ומכיון שאין כאן סעודה גדולה משרא שרי אף להמג"א, כי מה לי פת וקטנית בסעודת עיבור השנה, מה לי פת וסרדין. ולכ"ע משרא שרי, כיון שאין שם קלות ראש כלל".
שים נא עיניך ולבך "רק פת וסרדינים". וכל זה היה בטרם חשכה שמשו וכבה נר ישראל בראש ההרים, המאיר לארץ ולדרים, אך אוי לנו כי פנה יום כי ינטו צללי ערב, ונפרצה בימינו החומה, ואמרתי אשימה מחסום לפי ולא אעורר חלילה קיטרוג, ולבי ולבך ידעי מה נעשה בימינו בבתי כנסיות בסעודה זו. והמרחם הוא ירחם עלינו כרחם אב על בנים.

שאלה - 265282
לרהג שליט", הרב דיבר היום על סוגי הדיסורים להרמב"ם, היכן אמצא אותם?
תשובה
בפירוש המשנה להרמב"ם [אבות א, ט"ז] הביא דברי חכמי המוסר וכתב "נאמר בספרי המידות, כי אחד מן המתלמדים נראה מרבה בשתיקה, עד שלא היה מדבר אלא מעט מזער. ואמרו לו: מה סיבת הפלגת שתיקתך? ואמר: בחנתי הדיבור, ומצאתיו מתחלק לארבעה חלקים: החלק האחד - דיבור שהוא כולו נזק מבלי תועלת, כקללת אדם ודבר נבלה וכיוצא בהם, שאמירת זה שגעון גמור. והחלק השני - דיבור שבו נזק מצד אחד ותועלת מצד אחר, כשבח אדם כדי לקבל תועלת ממנו, ויהיה בשבח ההוא מה שיכעיס את שונאו, ויזיק לזה ששבחו. וצריך להניח זה בגלל זה, ולא לדבר בזה החלק מן הדיבור גם כן. והחלק השלישי - דיבור שאין בו לא תועלת ולא נזק, כרוב דיבורי ההמון: איך נבנתה חומת העיר, ואיך נבנה ארמון פלוני, ותאור יפי בית פלוני, ורוב פירות מדינה פלונית, וכיוצא באלה מדיבורי המותרות. אמר: הרי הדיבור בזה החלק גם כן למותר, אין תועלת בו. והחלק הרביעי - דיבור שהוא כולו תועלת, כדיבור בחכמות ובמעלות, ודיבור האדם במה שמיוחד לו מאשר בו קיום חייו והמשך מציאותו. ובזה ראוי לדבר. ובכל עת שאשמע דיבור, אני בוחנו, ואם אמצאהו מזה החלק הרביעי - אדבר בו, ואם יהיה מן החלקים ההם - אשתוק ממנו. אמרו בעלי המידות: התבונן בזה האיש וחכמתו, שהוא חסר שלושה רבעים מהדיבור, וזו חכמה שראוי להתחנך בה".
"ואני אומר, כי הדיבור יתחלק לפי חיוב תורתנו לחמשה חלקים: מצווה, ואסור, ומאוס, ואהוב, ומותר.
החלק הראשון, והוא המצווה, הוא קריאת התורה ולימודה והעיון בה, וזו מצות עשה מחויבת: +דברים ו ז+ "ודברת בם", והיא כמו כל המצוות. וכבר בא בחיזוק בלימוד מה שיקצר זה החיבור מהכיל קצתו.
והחלק השני, הוא הדיבור אשר נאסר, והוזהר ממנו, כעדות שקר וכזב ורכילות ומלשינות וקללה, ופסוקי התורה יורו על זה החלק, וממנו נבלות פה ולשון הרע.
והחלק השלישי, הוא הדיבור המאוס, והוא הדיבור אשר אין תועלת בו לאדם בנפשו, ולא משמעת ולא מרי, כרוב סיפורי ההמון במה שארע ומה שהיה, ואיך מנהג מלך פלוני בארמונו, ומה היתה סיבת מות פלוני, או עושר פלוני, ואלה יקראו אצל החכמים סיחה בטלה, ואנשי המעלה ישתדלו בנפשם להניח זה הדיבור, ונאמר על רב תלמיד ר' חייא שהוא לא סח סיחה בטלה מימיו. ומזה החלק גם כן שיגנה האדם מעלה, או ישבח פחיתות, בין שהיתה מידותית או שכלית.
והחלק הרביעי, והוא האהוב, הוא הדיבור בשבח המעלות השכליות והמידותיות, ובגנות הפחיתויות משני המינים גם יחד, והערת הנפש לאלה בסיפורים ובשירים, ומניעתה מההן באותן הדרכים עצמן. וכן לשבח המעולים ולהללם במעלותיהם, כדי שייטב מנהגם בעיני בני אדם וילכו בדרכם, ולגנות הרעים בפחיתויותיהם, כדי שיתגנו מעשיהם וזיכרם בעיני בני אדם, ויתרחקו מהם ולא ינהגו במנהגם. ויש אשר יקרא זה החלק - רצוני לומר: לימוד המידות המעולות והרחקת המידות הפחותות - דרך ארץ.
והחלק החמישי, והוא המותר, הוא הדיבור במה שמיוחד לאדם מסחורתו ופרנסתו ומאכלו ומשתהו ולבושו ושאר מה שצריך לו, וזה מותר, אין אהבה בו ולא מיאוס, אלא אם ירצה ידבר בו במה שירצה, ואם ירצה ימנע. ובזה החלק ישובח לאדם מיעוט הדיבור, ומן הריבוי בו יוזהר בספרי המוסר. אבל האסור והמאוס, הרי אין צריך לדברים ולא לציווי שראוי לשתוק ממנו לגמרי. ואמנם המצווה והאהוב, אם יוכל האדם לדבר כל ימיו בהם - הרי זו היא התכלית. אבל ראוי לו עם זה שני דברים: האחד - שיהיה מעשהו מתאים לדיבור, כמו שיאמרו: "נאים דברים היוצאין מפי עושיהן", ועל זה הענין אמר כאן: "לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה", והחכמים יאמרו לאיש מעלה שילמד המעלות: "דרוש, ולך נאה לדרוש", ואמר הנביא: +תהלים לג א+ "רננו צדיקים בה', לישרים נאוה תהלה". והענין האחר - הקיצור, ושישתדל להרבות העניינים במעט הדברים, לא שיהיה הענין בהפך, והוא אומרם: "לעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה".

שאלה - 265153
לכבוד הרב היקר שלום. האש זה נכון שבימינו יש לאדם בת זוג משורש נשמתו? ומה המקור שיש?
תשובה
כתבו גדולי המקובלים תלמידי רבנו האריז"ל, הלא המה רבנו חיים ויטאל זיע"א ורבנו אברהם אזולאי זיע"א, ועוד, כי אין בדורות אלה מי שלוקח את בת זוגו, ובודאישלא משורש נשמתו. מכיוון שכוחנו היום מגולגלים, ובגילגול אדם אינו לוקח את בת זוגו, כפי שאמר בזוהר הקדוש.

ועיין בפירוש הרמ"ז על זוהר דברים. "ועל דא קשין וכו', זה נפרש מעין מ"ש בספר הגלגולים פרק הנזכר מ), שכאשר האדם זוכה לבת זוגו האמיתית שהוא בפעם הראשונה שבא לעולם, אז זווגו נעשה ברגע ובהצלחה והוא הנקרא זווג ראשון, אבל אם חטא והוצרך להתגלגל וזכה שגם בת זוגו חזרה לעולם בעבורו בסוד מא) (שמות כא, ג) ויצאה אשתו עמו, ושהוא הנקרא זווג שני, אז קשה לזווגם שיש מקטרגים רבים הרוצים לעכבו".

וכתב בספר חסד לאברהם מעין ב נהר סה.
"בענין הזיווג נפל טעות גדול בדעת המון העם בחשבם היות הזיווג כפי כחו ואונו, ובזה יש מהם שנטו אחר הבצע והממון, ויש שנתנו עיניהם ביופי, ויש שנתנו עיניהם במשפחה היותם בעלי זרוע, ואין ספק שכל הדברים האלה בלתי הגונים, וקרוב אצלי לומר היות הדבר הזה מתנהג על ב' דרכים, אם שנאמר שרוב בני דורינו זה בלתי הגונים ואין מי שיטול בת זוגו, והכל לפי המקרה כענין וארבתם בכרמים, וכענין שמא יקדימנו אחר ברחמים. או שנאמר שימצא גם עתה נשמות הגונות והקדוש ברוך הוא מוריש זה כדי שישא זאת ומעשיר זאת כדי שתנשא לזה, וגורם הדברים בענין שיהיה מחשבת בני אדם הרעה והבלתי הגונה מסכמת עם גזירת חכמתו יתברך"

וכתב עוד שם מעין ב נהר סה
"ויובן ענין זה בהקדמה א' והיא כי האדם ישיג בת זוגו על אחד משני פנים ויאבד בת זוגו על אחד משתי פנים, הפן הא' הוא כי האדם שיהיה בו נשמה חדשה שלא נתגלגלה כלל, וזכה איש זה במעשיו והשיג בת זוגו טהורה ונקיה שלא נגע בה אדם, והיא ג"כ חדשה שלא נתגלגלה מעולם, וזיווג זה יהיה כענין זיווג האבות אברהם ושרה ויצחק ורבקה וכיוצא, הפן הב' הוא האדם שנתגלגל וזכה שקודם גם כן היה ראוי והגון וכמו שנתגלגל הוא נתגלגלה בח זווגו עמו להשלים חוקם עמו כראוי, או כפי גזירת חכמתו אל הגלגול כאשר נתבאר במקום אחר, והנה זו מגולגלת והוא מגולגל והם מזדווגים ג"כ וזיווגם עולה יפה, ועל כזה פירש התיקונים כי יש צדיק שהשעה עומדת לו דהיינו צדיק שבת זוגו עומדת לו ומתגלגלת עמו, וממין זה משה רבינו ע"ה עם צפורה, ודוד עם בת שבע, ור' חנינא בן דוסא ובת זוגו, ורבים כמוהם:
ויש ב' פנים שיאבד בת זוגו, הא' הוא מי שנתגלגל להשלים עניינו ובת זוגו זכתה ונשלמה כבר, והוא לא נמצא בו זכות להכריחה להתגלגל לתועלתו, וזהו צדיק שאין השעה עומדת לו וכן פי' בתיקונים, האמנם אחר שישלים חוקו בעולם הזה תחזיר עמו והיא מצפה וממתנת לו. ואפשר לפעמים שבזקנותו תתגלגל הכל כפי כשרון מעשיו וגזירת חכמתו, והיינו שאנו רואים כמה שנושאים בתולות נערות בזקנותם וזוכים אז אל השלום וקיום הבית ונחת רוח מורה שהיא בת זוגם. הב' הוא מי שאבד אותה מכל וכל ואין לו בת זוג כלל והם אותם שמתו בלא בנים ונתיבמו נשותיהן והם נטעו בהן, ונתגלגלו על ידי אחיהן שהרי אלו נקראים אחרים ואין להם בת זוג כלל אלא דרך חטיפה כדפי' בזוהר בכמה מקומות ובפרט בפרשת משפטים בסבא".

שאלה - 264830
לכבוד הרב שליטא
יהודי שאל לגבי אשתו שכל יום מוציאה כספים בחנויות בגדים ומישהו השיב לו שיתן תודה על כך שהכסף אינו יוצא על טפולי שיניים, כי מה שיוצא- היה צריך לצאת. מה דעת הרב?
תשובה
יש היום שיבוש מכוון בעיקרי האמונה, כתבנו פעמים רבות כי אחד העיקרים הוא שכר ועונש, על כל מעשה, דיבור, תיבה, אות, פסיק והגה, על הכם יש לאדם אחריות מליאה!!!
זכות הבחירה היא ענין יסודי בשכר ובגמול בעולם הזה ובעולם הבא, וצריכים להבין ולדעת, כי בשמיים לא מתערבים כלל, במעשיו, מחשבותיו, שיקוליו, החלטותיו. של כל אחד מבני האדם.
רק לבהמות ובעלי החיים אין שיקול דעת, והם פועלים על פי פקודות מלמעלה, דוגמת הצומח, הדומם, ההרים והגבעות, הימים והנהרות, ואילו בני האדם המיושבים בדעתם ובריאים בנפשם, יש להם בחירה חפשית מוחלטת!!!
ולכן, כל אדם נידון על כל מעשיו, כי הוא בחר בדרך זו ובמעשה זה, וזה אחד מעיקרי האמונה.

כפי שהתורה הקדושה אומרת לנו, [דברים ל, י"ט] הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ,
וכפי שכתבו גדולי ישראל בכל הדורות המשנה, התלמוד, הגאונים, הראשונים והאחרונים. וזה עיקר באמונה האמיתית.

שאלה - 264782
סליחה הרב
אני מקווה שהשאלה שלי לא כפירה. מבולבלת. בתנ"ך הקב"ה היה נוכח והיה קשר ישיר עם בני האדם. וכיום לא רואים את זה. גם התקופה שלנו לא נכתבת בשום מקום. יתומים
תשובה
א, גם היום למי שיש עיניים לראות מבין שיש קשר ישיר עם אבינו שבשמיים, הוא נותן לנו נשימה בריאותנו, הוא נותן דופק בלבנו, הוא נותן לנו נשמה בקרבינו, חיים, פרנסה, כח לפעול, תעסוקה, תחבורה, מסחר, חיים ומזון, וכל טוב.
ב, אנחנו בשגרת החיים חושבים שכל אלה זה מובן מאליו, וכאילו חלילה מישהו חייב לנו וצריך לתת לנו, ואין אנחנו יודעים להודות ולהכיר טובה למי שעושה עמנו טובה, אנחנו מוקפים אויבים מכל עבר, והוא שומר עלינו, יש לו שליחים טובים, חכמי ישראל, לומדי התורה, אנשי הבטחון, השומרים, החיילים, כולם מי נותן לנו חכמה ובינה, אבינו שבשמיים.
ג, תפתחו את התנ"ך לכל ארכו ורחבו מאות רבות של אזהרות יש בו, כך בתלמוד, במדרשים, בזוהר הקדוש, בספרי המוסר, במפרשים, הכל כתוב, הכל ידוע, כולם דיברו על "חבלי משיח". נכון, לפעמים זה קשה, ואפילו קשה מאוד, אבל הוא נותן בנו כח להתאושש, לסבול, להתעודד, לשמוח במה שיש, וכל זה כדי להקל מעלינו את המשפט בעולם הבא, כי הוא מקור הטוב ועושה עמנו רק טוב.

שאלה - 264558
לכבוד הרב מוצפי שליט"א,
שמעתי אתמול בעצרת שהרב אמר על המלבי"ם שכתב על הצרות בעולם ואני לא זוכר את הלשון בדיוק?
תשובה
כתב הנביא חבקוק [ג, טז] שָׁמַעְתִּי וַתִּרְגַּז בִּטְנִי לְקוֹל צָלֲלוּ שְׂפָתַי יָבוֹא רָקָב בַּעֲצָמַי וְתַחְתַּי אֶרְגָּז אֲשֶׁר אָנוּחַ לְיוֹם צָרָה לַעֲלוֹת לְעַם יְגוּדֶנּוּ
ופירש המלבי"ם ז"ל "רצונו לומר, כי ישראל יהיה קבלה בידיהם שאי אפשר שיגאלו רק מתוך צרות גדולות ורעות שהם חבלי משיח שידמו כחבלי יולדה, שכל שיגדלו החבלים כן תגדל התקוה, כי התשועה קרובה שיולד הוולד, וכמ"ש כמו הרה תקרב ללדת תחיל תזעק בחבליה וכו' הרינו חלנו כמו ילדנו רוח, שבעת הצרות הגדולות יולד אצלם רוח תקוה ובטחון שהצרות הם סימן התשועה והגאולה, וזה שאמר קול צללו שפתי אשר אנוח ליום צרה, שאז שפתי האומה יצללו דבור עמוק המצלצל באזנים ומהו הקול? אשר אנוח ליום צרה, שבעת יבא יום צרה אז אנוח מן הגלות, שהצרה היא סימן אל המנוחה והגאולה לעלות לעם יגודנו, שהצרה היא מוכנת לעלות אל העם אשר יתגודדו גדודים ויתאספו למלחמת גוג ומגוג, עליהם תעלה הצרה ואני אנוח, כל זה צללו שפתי האומה בעת הצרה ויתנחמו בזה, ועל זה אמר כי שמעתי לקול צללו שפתי ותרגז בטני ויבא רקב בעצמי, שבטני וכל איברי ירגזו מן הקול הזה אשר יצלצל באזניהם שאי אפשר להם להיוושע רק מתוך צרות גדולות והריגות וחבלי משיח". השם יצילנו.

שאלה - 264438
לכבוד הרב.בשבת היה אדם מבוגר שלא הפסיק לדבר בתפילה בבית הכנסת מתחילתה ועד סופה..ואני לא התאפקתי ובסוף התפילה דיברתי אליו בתקיפות על מעשיו..האם עשיתי נכון? לבקש סליחה?
תשובה
אני משתומם ועומד נבהל, בן אדם מעיז לדבר בתפילה ביום שבת קודש, זה היום בו הקדוש ברוך הוא בעצמו נמצא בחלונות בית הכנסת ובוכה על שאנחנו בגלות, וזה השוטה מדבר, ואותם ששתקו ולא מחו, נעשו שותפים לדבר עבירה.

ולתועלת הציבור אעתיק לך דברי הזוהר הקדוש [בחוקותי קיד, ב]
"פתח ר' יצחק ואמר (שיר ב) דומה דודי לצבי או לעופר האילים הנה זה וגו', זכאין אינון ישראל קזכו דמשכונא דא למהוי גבייהו מן מלכא עלאה דאף על גב דאינון בגלותא קודשא בריך הוא אתי בכל ריש ירחי ושבתי וזמני לאשגחה עלייהו ולאסתכלא בההוא משכונא דאית ליה גבייהו דאיהו כסופא דיליה למלכא דסרחא מטרוניתא אפקה מהיכליה מה עבדת נטלת ברה דיליה כסופא דמלכא רחימא דיליה ובגין דדעתא דמלכא עלה שבקיה בידהא, בשעתא דסליק רעותא דמלכא על מטרוניתא ועל ברה הוה סליק אגרין ונחית דרגין וסליק כתלין לאסתכלא ולאשגחא בין נוקבי כותלי עלייהו כיון דחמי לון שארי בכי מאחורי קוסטי כותלא ולבתר אזיל ליה, כך ישראל אף על גב דאינון נפקו מהיכליה דמלכא ההוא משכונא לא שבקו ובגין דרעותא דמלכא עלייהו שבקיה עמהון, בשעתא דסליק רעותא דמלכא קדישא על מטרוניתא ועל ישראל סליק אגרין (מקפץ על הגבעות) נחית דרגין וסליק כתלין לאסתכלא ולאשגחא בין קוסטי כותלא עלייהו כיון דחמי לון שארי ובכי הדא הוא דכתיב דומה דודי לצבי או לעופר האילים לדלגא מכתלא לאיגרא ומאיגרא לכתלא הנה זה עומד אחר כתלינו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, משגיח מן החלונות (דודאי בי כנישתא בעייא חלונות) מציץ מן החרכים לאסתכלא ולאשגחא עלייהו, ובגין כך ישראל בעי למחדי בההוא יומא דאנהו ידעי דא ואמרי (תהלים קיח) זה היום עשה יי' נגילה ונשמחה בו ".
וכתב הרב ראשית חכמה בספרו בשער התשובה פרק ראשון
ו"עוד משגיח מן החלונות אלין חלונות דבי כנשתא דאבא ובנוי אינון בבית הכנסת אסירן ואיהי בכל יומא אשגחותיה עלייהו ויהיב לון מזונא. ויפן כה וכה אם אית מאן דאתער בתיובתא לתברא בית אסורין דילהון, הדא הוא דכתיב (ישעיה מט, ט) לאמר לאסורים צאו ולאשר בחשך הגלו, ויפן כה וכה וירא כי אין איש, אלא איש לדרכו פנו בעסקין דילהון באורחין דילהון איש לבצעו מקצהו בבצעא דהאי עלמא לירתא האי עלמא ולאו אינון מסטרא דאלין דאתמר בהון (שמות יח, כ) אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע, אלא וירא כי אין איש אלא כלהו צווחין בצלותין ביומא דכפורי ככלבים הב הב לנא מזונא וסליחה וכפרה וחיי כתבנו לחיים, ואינון עזי נפש ככלבים דאינון אומין דעלמא עובדי עבודת אלילים, דצווחין לגביה ולית לון בשת אנפין דלא אית מאן דקרא לון בתיובתא דיחזיר הקדוש ברוך הוא שכינה לגביה בגוונא דיחזיר לגבייהו ואידמיין לכלבים דאתמר בהו (תהלים קלו, לה) ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, ואינון ערב רב דכל חסד עבדין לגרמייהו עבדין, עד כאן לשונו".

שאלה - 264320
לכבוד הרב שלום רב, האם זה נכון שהרב דיבר על הסכנה באכילת פירות מיובשים ומהם?
תשובה
תשובה
שאלה - 154392
מורי ורבי, מה הסכנה באכילת פירות יבשים המיובאים מחו"ל?
תשובה
לפי מה שחקרתי מומחים יודעי דבר המצב מאוד חמור בענין זה, ואזכיר פרטים חלקיים ומעטים מתוכם.
הפירות היבשים מיובאים ממדינות שונות כמו תורכיה, טיוואן, תילאנד, סין והמזרח, שם אין פיקוח רציני וקפדני על תעשית המזון, ושם מוסיפים לפירות היבשים מיני חומרים כימיים המכילים גפרית, זרחן מסוכן, צבעי מאכל, טרטזין, סולפור, חומרי הדברה נגד יתושים ותולעים, עמילן, סוכרים מסוכנים, שמן דקלים מוצק מסוכן למחלה הידועה, שומן רווי מוצק הגורם לכלוסטרול גבוה, חומצות התעשיה, שמן פרפין, SO 2 המסוכן, ועוד מרעין בישין.

כל החומרים הללו מורכבים כדי לשמר את הפירות, לייצבם, לצבוע אותם בצבעים זוהרים, והם מסוכנים ביותר לבריאות, יוצרים אלרגיה, היפר אקטיביות בעיקר לילדים, מתח ועצבנות, בעיקר אסטמה ובעיות נשימה קשות, סרטן קיבה, צריבות עור, ועיניים, חולשה ונזק לכבד ולאיברים הפנימיים.
הפירות נצבעים בצבעים מרהיבים מלאכותיים המזיקים לבריאות האדם.

הצבע הכחול מסוכן ביותר כי הוא מכיל פחם מזיק, וגם זפת!!!
ירוק E133, אדום בוהק E129, צהוב סנטס יולו E110,
בעיקר יש להמנע מאכילת
קיווי מיובש, מכיל טרטזין 102.
אבטיח מיובש,
משמש הצהוב שהוא עם תוספת חומצות וזרחן, האורגני טבעי הוא בצבע חום כהה.
צימוקים בתוספת שמן פרפין המזיק לקיבה,
פרוסות מלון סכנה ממש,
בננות מטוגנות מכילות זפת וגפרית, גם שמן דקלים מוצק המסוכן שבעתיים.
אגוזים יש לקנות עם קליפה, כי הקלופים מאבדים מחצית מערכם התזונתי ועוברים תהליכי "הגנה" בחומרים לא בריאים, וזה כולל פיסטוק קלוף, שקדים קלופים, ולבנים. כל זה ועוד אמר לי היום מומחה לתעשית המזון להזהיר את הציבור, כי בהלכה חמורה הסכנה יתר מאכילת איסור.

לא הזכרנו את הפירות הנגועות בתולעים, רמשים, ושאר מיני יתושים.

שאלה - 264319
לכבוד הרב שלום רב, ביום ראשון ערב ט"ו בשבט אומרים תחנון או לא?
תשובה
תשובה
אכתוב לך כמה הקדמות, פסק מרן בשולחן ערוך [אורח חיים קל"א, ו] "נהגו שלא ליפול על פניהם בט"ו באב, ולא בט"ו בשבט, ולא בר"ח, ולא במנחה שלפניו, ולא בחנוכה, וי"א גם במנחה שלפניו, בפורים, אין נופלים על פניהם". וכתב הגאון פרי חדש ז"ל [קל"א, ו]"לכולהו קאי דכל יום שאין בו נפילת אפים אין נוהגין ליפול במנחה שלפניו וכן בחנוכה".

ודעת הרב עולת תמיד [שם] שבט"ו באב וכן בט"ו בשבט אומרים תחנון במנחה שלפניהם, וכתב הרב יעקב מליסא ז"ל בדרך החיים כי אין אומרים. והרב משנה ברורה ז"ל העיר על הרב עולת תמיד שאין המנהג כן, אלא אין אומרים.
וכתב הרב פרי מגדים [אשל אברהם ט"ז] שיש כלל כל שלא אומרים תחנון אין אומרים צדקתך.
וכתב הרב טיקוצינסקי ז"ל בלוח ארץ ישראל בשם רבני אשכנז כי במנחה שלפניו אומרים, וכן כתב בספר "על תחנון" להגאון רבי אפרים פישל שטיין שליט"א. שהוא דוקא כאשר מחזיקים את הלילה ליום טוב, כמו ראש חודש וחנוכה. אך שאר הימים כט"ו בשבט וט"ו באב לא. וכל שכן פסח שני שהרי הוא משום קרבן ואין מקריבים אלא ביום. ועיין שבלי הלקט [סימן ל].
ועיין ילקוט יוסף [סימן קל"א, הערה ל"ז] "הנה בתחלה יש לחקור מהו הטעם שאין אומרים וידוי במנחה שלפני ליל ראש חודש, האם הוא כדי להודיע לעם שהערב הוא ראש חודש, או שהוא כלל בידינו, דכל יום שאין אומרים בו וידוי, אין אומרים גם במנחה שלפניו, שהוא סמוך ונראה. ונפקא מינה בזה, בערב פסח שני, דאם הטעם הוא כדי להודיע לצבור שבערב הוא יום חג, זה שייך בראש חודש וכדומה, אבל בפסח שני שכולו נקבע לצורך יחידים שלא עשו את הפסח, ולא עבור כלל הצבור, ממילא יש לומר דצריך לומר וידוי במנחה של י"ג באייר. כי אין ענין מיוחד להודיע לצבור שהערב הוא פסח שני. ודי לנו שאין אומרים וידוי בפסח שני עצמו. אבל לפי הכלל דכל שאין אומרים בו וידוי אין אומרים גם במנחה שלפניו, משום שהוא סמוך ונראה, אם כן גם במנחה של י"ג באייר אין לומר וידוי. ומצינו בזה מחלוקת מנהגים, כי בשו"ת ברוך השם (חידושי אורח חיים סימן כב) כתב, דגם במנחה של י"ג באייר אין אומרים תחנון. וכן הוא בלוח דבר יום ביומו היוצא לאור ע"י מו"צ דק"ק מחזיקי הדת בירושלים. ובלוח עזרת תורה כתב, בי"ד באייר יש נוהגין שלא לומר בו תחנון. ולענין מנחה שלפניו, עיין בסידור הרב, הגם שדעתו שבפסח שני אין אומרים תחנון, בכל זאת לענין תחנון במנחה שלפניו כתב שאומרים, כמו בערב ראש השנה וערב יום הכפורים. והו"ד בשו"ת רבבות אפרים חלק ו' (סימן רנח), ושם הביא מה שכתב בכתר שם טוב חלק א' (עמוד עב), שטעם אלו הנוהגים שלא לומר וידוי בערב פסח שני, וערב ל"ג בעומר, וערב ט"ו בשבט וט"ו באב, משום שכלל בידם, שכל זמן שאין נופלין על פניהם אין נפילת אפים במנחה שלפניו. ויתכן לומר שעושים כן כדי להודיע לצבור שמחר חג. וכמה פעמים אירע שהצבור מרוב טירדתם אינם יודעים מתי יהיה פסח שני, או ל"ג בעומר וכו'. ועוד שנפילת אפים רשות. ואמנם מנהג בני אשכנז אינו כן, אלא מתוודים ונופלים על פניהם בפסח שני, וטעמם דמשום יחידים שעושים פסח שני אין למנוע לומר תחנונים, דהא ט' זמנים שמביאין קרבנות יחידים, ואפילו הכי אומרים תחנונים. [נועם מגדים]. ע"ש. ובספר טעמי המנהגים (סימן תקכח) כתב, דבערב יום טוב אין אומרים תחנון להזכיר שבא יום טוב בלילה. ע"ש.
ולענין צדקתך יש שכתבו שדווקא ביום שאין אומרים תחנון מצד קדושת היום, אך כשיש סיבה מצד איזה שמחה וכדומה יש לומר, ובפרט על פי הקבלה שיש ענין עמוק בזה להזכיר זכות משה רבנו יוסף הצדיק ודוד המלך זיע"א.

לסיכום מנהג הספרדים הוא כדעת הגאון הפרי חדש לא לומר, ויש נוהגים לומר, ואילו מנהג בני אשכנז לומר במנחה שלפניו.

שאלה - 264102
לכבוד הרב, למי תיקנו את התענית שובבים?
תשובה
הזמן עצר מלכת, דבר לא השתנה, הנה לך תשובה מלפני כשבע שנים.

שאלה - 170490
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
בצומות כמו שובבים כבודו אומר ללמוד תורה ולתקן מעשים, ומדוע תיקנו לנו תעניות בשובבי"ם?
תשובה
תיקנו לאנשים בעלי לב זך, לב נקי, לב מתחרט, אדם המשנה את דרכיו מהקצה אל הקצה, הבוכה על עוונותיו, אדם שכל יום אצלו הוא יום הכיפורים, מתבייש במעשיו שעשה, חרד להביט לשמים, מתבושש לבקש מאבא למעלה בקשה לאחר שמרד בו ופשע במעשיו.
לא העיקר גידול זקן, פיאות, ציציות בחוץ, ללבוש שחור לבן, לשנות את החיצוניות, אך בפנימיות נשאר אותו הדבר. צריך ללכת יום יום אצל אחד מגדולי זקני הדור, לשמוע ממנו דברי מוסר, דברי התחזקות, עבודת השם, להגות בתורה, ביראה, בחכמה ובמעשים טובים.

כמה צר וכואב כי עיוותו וסילפו את הקדושה והטהרה של עמינו הטהור והקדוש.
כנביאי השקר בתקופת בית ראשון ש"הרגיעו" את עובדי עבודה זרה ואמרו להם שלום שלום. כדברי הנביא ירמיה עליו השלום [פרק ח, י"א] "וַיְרַפּ֞וּ אֶת־שֶׁ֤בֶר בַּת־עַמִּי֙ עַל־נְקַלָּ֔ה לֵאמֹ֖ר שָׁל֣וֹם׀ שָׁל֑וֹם וְאֵ֖ין שָׁלֽוֹם".

כי היום הכל עובד על "רייטינג" וממון, זה מקור הכנסה אדיר ועצום לעורכי ה"תיקונים", ולא לשם תיקון. מספיק לראות את התחרות המבישה בין ה"אירגונים" השונים הצצים חדשים לבקרים ולשקרים, ומבטיחים עולם הבא, גן עדן, וכל טוב, בדברים נבובים, חלולים, ריקים מכל מעשה.
גם שדרני הרדיו הפכו להיות מנהיגים. הם מחקים את התחנות החילוניות, והחילוניות את תחנות הגויים בארצות הטמיאות. ואיזה הבטחות הם מבטיחים, ומהללים את זמרי הרחוב מחברים לנו שירים, ומקשקשים לפי דמיונם הרדוד והזוהר ברחוב. וקוראים לו "אחי", "צדיק שלי",
מותר להביט ולהסתכל ברחובות, בקניונים, בהופעות זמר.
אמור לי בבקשה אתה מעלה על דעתך כי השם יתברך מקבל שוחד? האם אדם אשר חטא, פגם, החריב. ואחר כך הולך ומתענה, ובערב משתתף בערב בידור עם ליצנים "בעלי זקן" עם תואר רב ריק מתוכן, ורואה סרטים של הופעות שונות, כלי זמר, תופים ומחולות, אשתו הולכת לערב בידור עם ארבע זמרות צמרת "מתחזקות" שלוחות השטן להחטיא אותנו ואת ילדינו. במקום שלפני שנים אחדות בנות ישראל הכשרות היו משתתפות בעצרות חיזוק ומוסר לחינוך טהור וליראת שמים, כיום בידור זול, בדיחות, ליצנות, קומיקאים, המשלחים ארס במוחם ומרעילים בחשאי את נפש הנשים התמימות במסווה של טהרה וקירוב רחוקים.
מה יעזרו גם ארבע מאות אלפי תעניות, אם עובר על הפסוק "יד ליד לא ינקה"... כשנוגע בידי נערה או נשואה, ומרשה לעצמו להביט בה ולשחוק עמה. על חשבון התעניות שהתענה.
המושג "חרדי" הפך להיות ריק מתוכן. אוכלים היכן שבא, העיקר שיש חותמת, "תעודת כשרות". אין משגיח במטבח, ומחליפו איזה תאילנדי או סיני, קמבודי, ופיליפיני, ואין מי שיודע מה מתרחש בסיר ובמחבת. מה בכלל הוכנס שם, מה עורב בתוכו, באיזה כלים השתמשו, ומה אתמול בושל בהם.
על כל אלה זוללים ברחוב, מכל הבא ליד, אין רסן, אין מעצור, אין מתינות ומחשבה. ובמקרה הפחות גרוע ליד שלחן ברחוב לעיני כל עובר ושב, והאוכל בשוק דומה לכלב.
אם הוא מתענה ואחר כך מספר או שומע רכילות ולשון הרע, דברי גנאי, ללעוג, לבזות, לרדוף, להשמיץ, לחרף ולגדף, לבוז לדברי חכמים.
אם נשים מדברות בפני גברים, גברים בפני נשים ונקראים רבנים.

שאלה - 263819
לכבוד מורנו הגאון הרב בן ציון מוצפי שליט"א, לרגל הרדיפה המשפטית והפוליטית נגד התנועה הקדושה, ונגד מחולל המהפכה הרב אריה דרעי שליט"א, מה עלינו היהודים הפשוטים לעשות?
תשובה
הנביא ישעיה [מ"א, יא-יד] אומר לנו בשם השם "הֵן יֵבֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ כֹּל הַנֶּחֱרִים בָּךְ יִהְיוּ כְאַיִן וְיֹאבְדוּ אַנְשֵׁי רִיבֶךָ. תְּבַקְשֵׁם וְלֹא תִמְצָאֵם אַנְשֵׁי מַצֻּתֶךָ יִהְיוּ כְאַיִן וּכְאֶפֶס אַנְשֵׁי מִלְחַמְתֶּךָ, כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מַחֲזִיק יְמִינֶךָ הָאֹמֵר לְךָ אַל תִּירָא אֲנִי עֲזַרְתִּיךָ: ס, אַל תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב מְתֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי עֲזַרְתִּיךְ נְאֻם יְקֹוָק וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל".
דרשו רבותינו ז"ל נקראנו "תולעת יעקב", לומר לך מה תולעת זו אין כוחה אלא בפיה ואין אדם יכול לעמוד כנגדה, כך ישראל אין כוחם אלא בפה, ואין מי שיכול לעמוד כנגדם.
השם יתברך מלך מלכי המלכים אדיר וחזק, נורא ונשגב, צופה ומביט על אותם הקוראים לעצמם לוחמי הצדק, אנשי היושר, שומרי הסף, אשר אינם מכירים בקיומו של בורא העולם. אינם אפילו מזכירים אותו על דל שפתם.
הם, לא את רבי אריה מחפשים, אלא אותנו היהודים המאמינים הם מבקשים, התנועה הקדושה והמפוארת של היהדות הספרדית אשר יסדוה מרן גאון עוזנו ונזר תפארתינו הרב עובדיה יוסף זצוק"ל, ועמו חביריו הצדיקים מרן הגאון הרב שלום הכהן זצוק"ל, ומרן הגאון הרב שמעון בעדני זצוק"ל, אשר כל משך ימי חייהם, מסרו נפשם רוחם ונשמתם על חינוך היהדות הספרדית המפוארת, וחפץ השם עלה בידם, והקימו מוסדות תורה לתפארת בארץ ובעולם כולו.

מעולם לא השלינו את עצמינו ואפילו לרגע, שאותם "שוחרי הצדק" ישלימו עם הפעילות התורנית, כי זה למעלה ממאה שנה , יש להם איבה עם היהודים שומרי התורה, השמיצו, חירפו, גידפו, הסיתו, ניאצו, ורדפו את בני היהדות החרדית. ולאחר מכן השלימו את מלאכתם עם היהודים המזרחיים ששמרו את התורה הקדושה ומסורת אבותינו הקדושים.
זכורני, כשהייתי ילד כבן 4 שנים בלכתי לתלמוד תורה שהיה במרחק 20 דקות הליכה מהבית, הייתי סופג מכות בעיטות וחבטות, בליווי חירופים וגידופים, וגם נאצות. עד שאבי זצ"ל נתן הוראה בבית שאלך בליווי אחיותי ללמוד בתלמוד תורה.

רבי אריה היקר!
אליך אני פונה בפניה אישית, אל תירא ואל תחת, אל תערוץ ואל תחשוש, השם עמך בכל אשר תלך, כל גדולי הצדיקים החכמים והרבנים הספרדים, ועמם כל גדולי עדות וקהילות ישראל אשר במרום, היושבים בישיבה של מעלה, עומדים ומתפללים עליך, הם אינם נחים ואינם שקטים ואפילו לרגע אחד מלהתפלל עבורך ועבורנו, הם רואים את המתרחש בדורנו, כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים, ועליך יזרח השם וכבודו עלייך ייראה. אתה נמצא בשליחות, אינך אדם פרטי, שליח של מעלה, שליחם של גדולי הדור הקודם, ואתך קצינים וחיילים שומרי משמרת הקודש, השם הגדול הגבור והנורא שומר עליכם, הוא ינחה אתכם בדרך הנכונה והישרה, עד שתגיעו למטרה הקדושה אליה נשלחתם.
חזקו ואמצו, ויהי השם עמכם תמיד.
הצב"י בן ציון.

שאלה - 263818
שלום למורינו הרב שליט"א,
הרב אריה דרעי שליט"א, עומד מול מערכת המשפט המטילה עליו האשמות, והרדיפות אחר שומרי התורה, גם נגד הציבור המזרחי נמשכות, מה עלינו לעשות בשבילו ובשבילנו?
תשובה
אכתוב לך מה שקראתי היום בבוקר,
לכל אחד לקרוא כל יום פסוקים אלו.

תהלים פרק קיט
(א) אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת יְקֹוָק:
(ב) אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו בְּכָל לֵב יִדְרְשׁוּהוּ:
(ג) אַף לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ:
(ד) אַתָּה צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ לִשְׁמֹר מְאֹד:
(ה) אַחֲלַי יִכֹּנוּ דְרָכָי לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ:
(ו) אָז לֹא אֵבוֹשׁ בְּהַבִּיטִי אֶל כָּל מִצְוֹתֶיךָ:
(ז) אוֹדְךָ בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ:
(ח) אֶת חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר אַל תַּעַזְבֵנִי עַד מְאֹד:

(קנג) רְאֵה עָנְיִי וְחַלְּצֵנִי כִּי תוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי:
(קנד) רִיבָה רִיבִי וּגְאָלֵנִי לְאִמְרָתְךָ חַיֵּנִי:
(קנה) רָחוֹק מֵרְשָׁעִים יְשׁוּעָה כִּי חֻקֶּיךָ לֹא דָרָשׁוּ:
(קנו) רַחֲמֶיךָ רַבִּים. יְקֹוָק כְּמִשְׁפָּטֶיךָ חַיֵּנִי:
(קנז) רַבִּים רֹדְפַי וְצָרָי מֵעֵדְוֹתֶיךָ לֹא נָטִיתִי:
(קנח) רָאִיתִי בֹגְדִים וָאֶתְקוֹטָטָה אֲשֶׁר אִמְרָתְךָ לֹא שָׁמָרוּ:
(קנט) רְאֵה כִּי פִקּוּדֶיךָ אָהָבְתִּי יְקֹוָק כְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי:
(קס) רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת וּלְעוֹלָם כָּל מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ:

(עג) יָדֶיךָ עָשׂוּנִי וַיְכוֹנְנוּנִי הֲבִינֵנִי וְאֶלְמְדָה מִצְוֹתֶיךָ:
(עד) יְרֵאֶיךָ יִרְאוּנִי וְיִשְׂמָחוּ כִּי לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי:
(עה) יָדַעְתִּי יְקֹוָק כִּי צֶדֶק מִשְׁפָּטֶיךָ וֶאֱמוּנָה עִנִּיתָנִי:
(עו) יְהִי נָא חַסְדְּךָ לְנַחֲמֵנִי כְּאִמְרָתְךָ לְעַבְדֶּךָ:
(עז) יְבֹאוּנִי רַחֲמֶיךָ וְאֶחְיֶה כִּי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי:
(עח) יֵבֹשׁוּ זֵדִים כִּי שֶׁקֶר עִוְּתוּנִי אֲנִי אָשִׂיחַ בְּפִקּוּדֶיךָ:
(עט) יָשׁוּבוּ לִי יְרֵאֶיךָ וידעו וְיֹדְעֵי עֵדֹתֶיךָ:
(פ) יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ:

(לג) הוֹרֵנִי יְקֹוָק דֶּרֶךְ חֻקֶּיךָ וְאֶצְּרֶנָּה עֵקֶב:
(לד) הֲבִינֵנִי וְאֶצְּרָה תוֹרָתֶךָ וְאֶשְׁמְרֶנָּה בְכָל לֵב:
(לה) הַדְרִיכֵנִי בִּנְתִיב מִצְוֹתֶיךָ כִּי בוֹ חָפָצְתִּי:
(לו) הַט לִבִּי אֶל עֵדְוֹתֶיךָ וְאַל אֶל בָּצַע:
(לז) הַעֲבֵר עֵינַי מֵרְאוֹת שָׁוְא בִּדְרָכֶךָ חַיֵּנִי:
(לח) הָקֵם לְעַבְדְּךָ אִמְרָתֶךָ אֲשֶׁר לְיִרְאָתֶךָ:
(לט) הַעֲבֵר חֶרְפָּתִי אֲשֶׁר יָגֹרְתִּי כִּי מִשְׁפָּטֶיךָ טוֹבִים:
(מ) הִנֵּה תָּאַבְתִּי לְפִקֻּדֶיךָ בְּצִדְקָתְךָ חַיֵּנִי:

יהי רצון שאמירת פסוקים אלו יהיו להצלחת אריה בן אסתר.

שאלה - 263644
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
הרב היקר שלום רב, כשיוצאים משירותים
ורוצים תיכף לאכול לחם' מה הנכון לעשות בנטילה.
תשובה
העורך, זה מצער שאינך מחפש במפתחות, ומטריח לחינם את הרב.

שאלה - 149732
לכבוד הרב: שאלה הלכתית ומצוייה מאד בימינו כאשר יש להתפנות לפני קביעת סעודה
איך הכי נכון לנהוג על פי ההלכה לגבי הנטילה הברכה אשר יצר והמוציא שלא יהיה הפסק או ברכה לבטלה?
תשובה
יש בנושא חילוקי דיעות מהותיים בין הפוסקים ואציגה לפניך עיקרן.
כתב הרב בן איש חי [א, שמיני ט]. אם עשה צרכיו ורוצה מיד לאכול, יטול ידיו תחלה בשביל עשיית צרכיו ויברך אשר יצר, ואח"כ יגע בידיו במקומות המכוסים שבגופו, ואז יטול ידיו ויברך על נטילת ידים".

אך הרב מגן אברהם ז"ל קס"ה, ב. כתב בשם השל"ה ז"ל כי בזה גורם לברכה שאינה צריכה. אלא יטול ידיו פעם אחת בלבד. וכן הסכימו כמה מהאחרונים ועיין ילקוט יוסף קס"ה, א.
והעיצה הנכונה היא שירחץ ידיו מהברז ביציאתו מהשירותים ללא כלי וינגב ידיו ויברך אשר יצר, ויגע במקום מכוסה בגופו ויטול ידיו לסעודה בכלי.
גם יכול לקחת כלי וליטול ידיו לסירוגין ויברך על נטילת ידים, ויברך המוציא ואחריו אשר יצר.

שאלה - 263576
לכבוד הרב שליט"א. האם מצוות פדיון פטר חמור נוהגת גם בחו"ל?
תשובה
עיין להגאון החיד"א זיע"א שכתב בספרו עין זוכר [מערכת פ,אות טו]
"פטר חמור נוהג גם בחו"ל מדאורייתא כמתבאר מהש"ס ספ"ק דקדושין וכן פסקו כל הפוסקים וכן מפורש יוצא מדברי הרמב"ן בחידושיו לקדושין שם.

ורבים תמהו על מ"ש הרמב"ן בפירוש התורה פ' בא והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני בעבור כי מצות פטר חמור איננה נוהגת אלא בארץ והדבר קשה דמהש"ס מוכח איפכא והזכרתי קושיא זו בספרי הקטן ברכי יוסף י"ד סימן שכ"א ע"ש. ועתה נראה לי דכונת הרמב"ן לומר שאינה נוהגת במדבר עד שלא באו לארץ וכמ"ש אח"ך דהנולדים במדבר בכורות לא נתחייבו במדבר וז"ל וע"ד הפשט קדש לי כל בכור כל הנמצאים בישראל היום וכו' ולא ציוה להם עתה פדיון עד שהחליפם בלויים וציוה בפדיון העודפים אבל המצוה בנולדים לא נהגה במדבר וציוה כי כאשר יבואו אל הארץ תנהג באדם ובבהמה ובפטר חמור עכ"ל והיינו מאי דקאמר בעבור כי מצות פטר חמור אינה נוהגת אלא בארץ לאפוקי שלא נהגה בנולדים במדבר ומשו"ה כתיב והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני ואה"נ כי בבואם לארץ נוהגת פטר חמור בארץ ובח"ל דאתקש לתפילין ות"ת כמ"ש הרמב"ן בחידושיו. ולדעת רש"י משום שחובת הגוף היא אלא דעל רש"י דקדק הרמב"ן דאכתי לא ק"ל הא. ואה"נ דלמאי דמסיק איכא תרי טעמי לדעת הרמב"ן. ולא הוצרך הרמב"ן בפירוש התורה לפרש כי הוא דבר הלמד מענינו ממ"ש סמוך לזה אח"ך. ולא נחית התם לפסקי הלכות והגם שהוא קצת דוחק בלשון נראה דיציבא מלתא ומהימן פשריה,.

שאלה - 263212
שבוע טוב ומבורך
ברשות מרן שליט״א ויחשל״א
למערכת היקרה, חשבתי בעניי להציע שיצמידו לראש התשובות את העצות של מו״ר לימי השובבי״ם (ת׳ 170616 ). תודה
תשובה
המערכת, לבקשתך, העתקנו דברי הרב שליט"א משנים קדמוניות.

עזבתי את כל עיסוקי התורניים ביום הקדוש הזה יום פטירתו של מור אבי ז"ל וזיע"א. כדי לכתוב לבקשתכם כמה גרגירים חשובים לתיקון המעשים בימים אלה.
א, בראש הסולם הגדול, יזהר מעוון ביטול תורה, לא לבטל אפילו רגע מחייו בדיבורים מיותרים.

ב, קביעת עתים לתורה, כל יום וכל לילה שעה מינימום קבועה ללימוד תורה בחברותא או עם שיעור מפי רב, או לפחות לבדו.

ג, שמירת העיניים. לצאת לרחוב כמה שפחות, וכן לאירועים. ואם מוכרח ישמור את העיניים. לא יסתכל בעבודה זרה וסמליה, לא בפני אנשיה ראשיה ותמונותיהם. לא יביט בתמונות של אנשים העוברים על התורה.

ד, שמירת הפה. לא להוציא קללות, ניבול פה, שמות גנאי וזילזול, לשון הרע, רכילות, נדר, שבועה, לא לבייש אחרים, לא לבשר בשורות לא טובות, שקר, כזב.

ה, שמירת האזניים. לא ישמע שירי חול כולל שירים של שדרנים כי אינם בני תורה, רק שירים שחיברום גדולי ישראל. לא ישמע רכילות, לשון הרע, דברי גנאי, דברי כפירה וכדומה.

ו, קדושת בית הכנסת. יהיה מעשרה ראשונים, יקבע מקום מושבו ועמידה בתפלה, יקבל עליו לשתוק בבית הכנסת, שום דיבור רק תורה ותפילה, לא לאכול שם מאומה, לא לשתות, לא לשבת בדרך שחץ וגאוה, יתהלך בתוכו באימה וביראה, כשנכנס ילך אל מול ארון הקודש וישתחווה.

ז, אכילה. יזהר בנטילת ידים, יברך בכוונה, יבדוק היטב הכשרות, תולעים, אם זה גזל או אינו שלו, מעושר, מי בישל, מה עורב בהם, מהיכן הכלים, לא אוכלים בחוץ. לא יאכל בגסות, חתיכות גדולות, שבע ואוכל עוד.

ח, זהירות בברכות. יברר היטב מה מברכים על כל מוצר. יאמר הברכה בנחת ובדקדוק, לא לבלוע מילים או אותיות, יכווין בהזכרת השם לכווין היה הוה ויהיה אדון הכל, לא לשכוח ברכה אחרונה.

ט, פתיחת פה לא לטובה. לא יאמר "לא מרגיש טוב" אלא מרגיש לא טוב. לא יאמר לילד "אתה תפול", אלא תיזהר שלא תפול. לא "שכך יהיה לו", לא יספר דבר לא טוב בלשון נוכח, "אתה נפצעת" אתה... אלא הוא, לא תתאר לך שאתה הולך ומישהו יורה בך, אלא יאמר בו, עליו, הוא.

י, קיום מצוות. בזריזות, להזיע בעשייתה מכפר עוונותיו, בשמחה ובאהבת השם, יכבד חכמים והורים, יכבד אנשים אחרים, לעזור, לסייע, לתמוך בחלשים, משפחות חסרות ישע, עידוד אנשים במצוקה. לקום מפני זקן.

כל אלה ועוד יעשה ברצון ובאהבה לכפר עוונותיו וייטב לו. והשם יתברך ידריכנו בדרך התורה ודרך הישרה לעבדו וליראה אותו כל ימינו לעולם.

שאלה - 262923
שלום לכבוד הרב
השבוע ימלאו חמישים שנה להסתלקות הגאון הקדוש חכם יהושע שרבאני, שהרב זכה לקרבתו הגדולה. יעורר אותנו רבינו בדרכו ובהליכותיו המקודשות.
תשובה
יום פטירתו ברביעי י"א בטבת. הסתלק מאיתנו לפתע ביום שבת קודש, חכם חריף ושנון, כל רז לא אניס ליה, לא כהתה עינו ולא נס ליחו עד הרגע האחרון, העמיד חמשה דורות בחייו של תלמידי חכמים מובהקים וחריפים.

חביב ביותר היה על ראש גולת אריאל היא בבל, הגאון רבנו יוסף חיים זיע"א, והיה בן בית אצלו, שמו היה נודע לתהילה ב"מדרש בית זילכה". ובן י"ב שנים לא היה חכם שיכל להתמודד עמו בלימוד התלמוד. בעלותו לירושלים, ליווהו הגאון הבן איש חי, ושלח לו צידה לדרך כמה ארגזים של פירות יבשים, ואמר לו תשתמש בהם לבני ביתך ביושביכם בירושלים עיר הקודש, כאן מצא לו מחסן ישן בתוך חומת העיר העתיקה, סמוך לשער שכם, בתוך אורווה של פרדות וסוסים, כשהתבן משמש להם גם למזרונים, וגם לכרים וכסתות. והוא קרן מאושר שזכה לעלות לירושלים עם רעיתו ובניו הקטנים.

בימים שבין כסה לעשור בשנת התשל"ג, קיבל ממנו כמנהגו רבנו ישראל אביחצירא זיע"א, מכתב ברכה לשנה החדשה, כינס את הנמצאים בביתו באותה שעה, ושאל על חכם יהושע, שמות בניו, בנותיו, נכדיו, נכדותיו, ובני נכדיו ובני בניהם, וכשהתברר כי כולם לומדים ועוסקים בתורה הקדושה איש על מחנו לדגלו וצבאותיו, שאל ואמר לנו "הגידו לי, היש מי בדורינו הראוי יותר ממנו לקבל את פני משיח צדקינו? הרי הוא האיש שיש לו צאצאים גדולים בתורה וביראת השם טהורה!!! אם כן, אני מבקש שכולכם תסכימו אתי, שאין טוב ומוצלח ממנו.
וכן תאמרו יחד עמי כולכם, "מוכרח הוא שרבי יהושע שרבאני, יחיה השנה ויכתב בספר חיים, כדי לצאת ולקבל פני משיח צדקינו". אמרנו אחריו,.... בחול המועד סכות פגשתי אותו בכותל המערבי וכולו זוהר ושמח כמנהגו, נשק את הילדים שראה ובירכם.
לצערינו הסתלק מאיתנו המאור הגדול שהאיר לכל העולם כולו. כשהוא אומר וידוי ליום הכיפורים, באומרו לסובבים אותו "היום הוא יום כיפור". זיע"א.

שאלה - 262388
שלום לכבוד הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א. באיזה קדישים אמרו חז"ל שאין להרבות בהם ומאיזה טעם?
תשובה
שאלה - 252244 העתקתי לך תשובה הרב שכבר ענה לשואלים באתר.

לכבוד הרב שליט"א, שמעתי שאין להרבות בקדישים. על איזה דברים נאמר שאסור.
תשובה
דע ידידי, כי נושא זה חמור הוא, ובעלי בתים מקילים ראש בו, ואינם יודעים כי הוא חמור כמו הברכות שאין מרבים בהם.

עיין להגאון מווילנא זיע"א בספר מעשה רב הלכות פסוקי דזמרה וקריאת שמע ותפלה, אות נג "אחר עלינו שיר של יום קדיש יתום. ואין להרבות בקדישים שלא לצורך. וא"א שום מזמור זולת שיר של יום ולא שיר היחוד ולא שיר הכבוד רק ביום טוב. גם מר"ח אלול עד יום הכיפורים אין אומרים קאפיטל כ"ז".

וכתב הרב חיי אדם חלק א כלל ל, סעיף ז
"בענין הקדישים אסור לאומרן עד שיאמרו על כל פנים שלש פסוקים (מ"א סי' רל"ד וסי' ס"ט, וכ"כ א"ר סי' נ"ה וסי' תקפ"א בשם כל בו, דלא כט"ז בסי' נ"ה). ואסור לומר ב' קדישים זה אחר זה אם לא בהפסקת מזמור. אבל ב' בני אדם מותרים לומר קדיש ביחד. וכשם שאסור להרבות בברכות, כך אסור להרבות בקדישים".

והגאון החיד"א זיע"א כתב בספרו הבהיר ברכי יוסף אורח חיים סימן קלב
ב. "מאנה הנחם נפשי כי פשתה המספחת להרבות בקדישים מאד, שאומרים ג' פסוקים ממש וקדיש, וחוזרים לומר ג' פסוקים וקדיש, וכיוצא. והוי כחוכא ואיטלולא. וכמה צווחות צווחו קמאי על זה ואין שומע ואין מקיץ. וגדול בדורנו מורנו הרב חיים אבולעפייא זלה"ה ראה והתקין בעיר איזמיר, כמפורש בתקנותיו אשר בסוף ספרו חנן אלהים, ומי שדבריו נשמעים ימהר לתקן בקהל עדתו".
ובספר ערוך השולחן אורח חיים סימן נה כתב "יש מהמון בני ישראל שסוברים שמצווה להרבות בקדישים וכמה טועים הם וקורא אני עליהם תשתפכנה אבני קדש וגו' [איכה ד, א] ואין משתמשין בשרביטו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא רק כפי מה שהרשה אותנו והמרבה בהם מזלזל בהדרת קדש וכבר כתב אחד מגדולי הפוסקים בסי' זה דכשם שטוב למעט בברכות כמו כן טוב למעט בקדישים [כנה"ג] ואחד מיוחד מגדולי החסידים צעק מרה על זה [החסיד דבר שמואל בתשו' סי' קפ"ג הובא בבאה"ט סק"א] וז"ל המרבים באמירת הקדישים כו' ומתישים כח קדושת ה' הגדול והנורא וכו' עכ"ל ולכן נבאר כמה קדישים י"ל בתפלות ופירושו של קדיש יתבאר בסי' נ"ו בס"ד:
סעיף ד
הקדמונים לא אמרו רק שבעה קדישים בכל היום ג' בשחרית אחד אחר ישתבח והשני אחר תחנון והשלישי אחר ובא לציון גואל ושנים במנחה אחד אחר אשרי והשני אחר תחנון ושנים בערבית אחד קודם שמונה עשרה והשני אחר שמונה עשרה, על שם שבע ביום הללתיך [רוקח] ואח"כ הוסיפו עוד ג' היינו בכל תפלה לאחר עלינו וכתבו שכל איש צריך לקיים בכל יום אותיות צדי"ק והיינו צדיק אמנין ד' קדושות י' קדישים ק' ברכות [מג"א סי' כה, תכג] ותקנו קדיש לאחר עלינו מפני היתומים שלא יוכלו להתפלל לפני העמוד וקראו לזה קדיש יתום וביום קריאת התורה עוד קדיש לאחר קריאת התורה ויותר אין מקום לקדישים ועכ"ז הוסיפו עוד אחד אחר שיר של יום מפני היתומים המרובים אבל יותר מזה חלילה להוסיף ובזה מקיימים דגל השכינה הקדושה וח"ו לומר הקדיש במרוצה וחפזון וזה דרך עמי הארץ אלא יאמרוהו בכונה ובהתבוננות ולהצטער על גלות השכינה הקדושה:
וכתב מורנו הרב בן איש חי שנה ראשונה פרשת ויחי ט. "כשם שצריך להזהר מברכה שאינה צריכה, כך יזהר שלא להרבות בקדישים".

ולמסקנא, כיוון שבמאות השנים האחרונות נתפשטו מנהגי רבנו האריז"ל בעולם, ובפרט בקהילות המזרח והמערב, יש לומר א, קדיש על ישראל בהודו, ב, קדיש ברכו ביוצר. ג, חצי קדיש קודם אשרי. ד, קדיש תתקבל שאחרי ובא לציון גואל, ה, קדיש שקודם קוה. [קדיש שקודם עלינו לשבח אינו חובה, ודווקא בו הבע"ב מתנפלים לאומרו].
ו, קדיש קודם העמידה במנחה, ז, קדיש תתקבל. ח, קדיש קודם עלינו במנחה. ט, קדיש ברכו בערבית, ', קדיש קודם העמידה. יא, קדיש תתקבל. יב, קדיש קודם עלינו בערבית.

שאלה - 262228
לכבוד הרב שליט"א עט"ר, אם ייטב בעיניו להמציא לנו המקורות להנחת החנוכה בפתח הסמוך לפתח. ותלרנו"ט.
תשובה
שאלה - 240344
לכבוד הרב מוצפי שליט"א. הרב כותב להדליק בפנים, אפשר סיכום קצר דעת הפוסקים שיש להניח הנרות בטפח הסמוך לפתח?
תשובה
מקורו בתלמוד שבת כ"ב, א.
מדרש שכל טוב בשלח פרק ט"ז.
שאילתות דרב אחאי וישלח כ"ו.
רבנו חננאל שבת כ"ב, א.
הרי"ף שבת ט, ב. בעמודי הספר.
הרמב"ם חנוכה פרק ד, הלכה ז.
הרא"ש שבת פרק ב, סימן ה.
מרדכי שבת רמז רס"ו.
מחזור ויטרי סימן רל"ו.
סמ"ג עשה דרבנן ה.
סמ"ק מצוה ר"פ.
רבנו פרחיה מפרש הרי"ף שבת.
ספר המנהיג עמוד תק"ל.
ראבי"ה חלק ג, סימן תתמ"ג.
שבולי הלקט סימן קפ"ה.
רבי דוד אבודרהם חנוכה.
שו"ת מהרש"ל סימן פ"ה.
מטה משה סימן תתקע"ט.
השל"ה תמיד נר מצוה ד.
לבוש תרע"א, ז.
פרי חדש, שם.
ברכי יוסף להחיד"א שם.
טורי זהב תרע"ו, ו.
הגר"א מווילנא ז"ל תרע"ו, ה.
הגהות מהריק"ש.
חיי אדם חלק ב כלל קנ"ד, י"ג.
ערוך השלחן תרע"א, כ"ג.
חזון עובדיה חנוכה עמוד לב.

שלחן ערוך תרע"א, ז.

רבנו האר"י ז"ל בשער הכוונות דק"ח ע"ג.

שאלה - 262142
שלום רבנו
האותיות לפי ממצאים ארכיאולוגיים מראים אותיות אחרות מהאותיות בני ימינו למה זה?שהרי התורה היא אמיתית הכל אמיתי בה אז למה האותיות לא אותו דבר?
תודה רבנו
תשובה
תשובה 233422 .
הכתב של ספר תורה וגם של הדפוס נקרא "כתב אשורי". ובו כתב משה רבנו את התורה הקדושה. והענין שכאשר התפצלו ממלכת יהודה וממלכת ישראל בשומרון, הוא נשתכח במשך הזמן, עד שבבית שני בא עזרא הסופר והחזיר את הכתב הזה הנוכחי כפי שירד מהר סיני, ונקרא "כתב הנשתוון".

ועיין בתלמוד ירושלמי מגילה פרק א
"ולמה נקרא שמו אשורי שהוא מאושר בכתבו אמר רבי לוי על שם שעלה בידם מאשור תני רבי יוסי אומר ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו אלא שקדמו דור משה אף על פי שלא ניתנה התורה על ידיו אף הוא ניתן כתב ולשון על ידו [עזרא ד ז] וכתב הנשתוון כתוב ארמית ומתורגם ארמית [דניאל ה ח] ולא כהלין כתבא למיקרי מלמד שבו ביום ניתן ר"נ אומר ברעץ ניתנה התורה ואתייא כר' יוסה רבי אומר אשורית ניתנה התורה וכשחטאו נהפך להן לרעץ וכשזכו בימי עזרא נהפך להן אשורית [זכריה ט יב] גם היום מגיד משנה אשיב לך [דברים יז יח] וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר כתב שהוא עשוי להשתנות".
שאלה - 121568
לכבוד הרב
1האם נכון שעזרא הסופר שינה את
תשובה
ידידי היקר, חבל שאתה רועה בשדות זרים, ולומד דברי כופרים בורים ועמי ארצות, גם אם יש להם כפה והם מתפללים, ודבריהם הארסיים נקלטים במוחך הבריא אשר העניק לך אבינו שבשמים.
לעצם הענין כתוב בפסוק ״כתב הנשתוון״, והגמרא אמרה כי בהר סיני ירד הכתב הנוכחי הנקרא ״אשורי״ הם אותיות הדפוס הללו המרובעות, ובהם כתב משה רבנו את התורה והשם יתברך כתב את לוחות הברית.
בתקופת בית ראשון רבים מהעם עזבו את הכתב הזה והשתמשו בכתב הכנעני, חוץ מנביאי ישראל והחכמים שהחזיקו בו, וכשגלו לבבל מראש יאושם שכחו הכל ועזבוהו.
כשעזרא הסופר הוציאם מבבל והנהיג את העם והקשיבו לו, לימדם את הכתב מחדש והוא נשאר עד ימינו.

שאלה - 261566
לכבוד מורנו עטרת ראשינו שליט"א, מה נעשה והנשים משגעות את הבעלים ללכת לבתי מלון לקראת החנוכה, סביבון סוב נא סוב.
תשובה
דע, שאבי ז״ל אמר לי לפני 56 שנה. יבואו ימים ואתם בדורכם תראו דברים משונים והפוכים. ויהיו הפרעות רבות בעבודת השם יתברך מכל הצדדים. ולא יהיה אדם במנוחה ובשלווה. ולשמור מצוות בלב שלם ובאמת יהיה קשה מאוד. ותצעקו ותבכו ולא יהא מי שאפילו יאזין לכם ויקשיב לצערכם. והסיבה כי ה"בעל דבר" הוא המשטין והמפריע ככל שמתקרבים ימי המשיח והגאולה, עושה הכל כדי להפיל את האדם מדרכו הטובה, אך מי שיהיה איתן ויציב באמונה ובעבודת השם יחזיק מעמד.
ועתה לסיבות והפירצות לכך, אומר לך ידידי היקר, ראשית הכל הוא שיש במחנינו אנשים שונים המורדים בגלוי בגדולי ישראל, אם מטעמי כבוד מדומה, אם מטעמי שלטון ושררה, ומסיטים וגם מסיתים את הציבור מהדרך הישרה, והורסים ומחריבים בדרכם כל חלקה טובה, וממרידים את ציבור היראים והתמימים מלשמוע בקול הרבנים, והם משמשים דוגמה רעה לכולם, והאנשים תמימים נגררים אחריהם.
האחריות הגדולה בראש ובראשונה היא על כלי התקשורת השונים הנקראים "חרדים" המחקים את דרכי הגויים הנלוזות, בהשמעת ביקורת גלויה וגם מרומזת על חכמי הדור, המתירים ומחטיאים את הרבים לכתוב ולהשמיע רכילות, לשון הרע, שנאה ופירוד, גם נגד גדולי הדור, והם אם כל חטאת, ונלווים אליהם סכלים ורפי השכל, אספסוף נבער ומשועמם, אשר מגיבים ומקבלים במה חשובה לאיסורים אלה, ומתחרים ביניהם מי ישמיץ יותר, מי יבזה יותר, מי יטנף פיו וישמיע דברי נאצה, והכל במסגרת עבודה ל"שם שמים" ותיקון העולם. ואין עליהם פיקוח כלל. כי הם אומרים לעצמם אני ואפסי עוד.
ועתה לעצם הענין, עצם הדבר שפרצו את כל הגדירות של ביטול תורה, השמעת דברי הוללות, שירים משונים שאין בהם מאומה לשבח הבורא והתורה, היראה והטהרה, התשובה והמוסר, ובמוסיקה מחקים את אומות העולם. היכן שירי רבי יהודה הלוי? שירי רבנו שלמה אבן גבירול? שירי רבנו החכם אברהם אבן עזרא? שירי רבי אברהם מימין, שירי רבי אלעזר אזכרי, שירי רבי ישראל נג'ארה? שירי הקדוש רבנו שלם שבזי? שירי רבי דוד חסין? רבנו יוסף חיים? רבי מרדכי עבאדי? רבי שלמה לניאדו? שירי הקדמונים הקדושים ששזרו בדבריהם תורה וסודותיה, קדושה ויראה ודברי חכמה ותורה. ועתה כל איזה זמר אליל מחבר מילים מכריסו וממוחו המבולבל, והוא ריק מכל, פוחז המופיע בבתי מרזח ומרקד בבתי משתאות. ועורכים תחרויות ומירוצים חידונים ושעשועונים להבלים.
וכמה כואב הדבר שבדיוק בחודש האחרון שכלנו למעלה מעשרה ילדים באסונות שונות, מי באש, מי בסקילה, מי בהריגה, מי בחניקה, מי בחליו, מי בעריסתו, יונקי שדים, גמולי חלב, תינוקות של בית רבן, ואין מי שמעורר על הדבר, ובו ביום טרם נטמנו הנפטרים הרכים, יש חאפלות, סעודות, הילולות, תופים ומצלתיים, שירים ומחולות, זלילה וסביאה, כאילו לא אלינו נוגע הדבר, מבהיל, מדהים, מזעזע, מרעיד כל מי שנפש יהודית בקרבו. ועל כולם בעצם ימים הללו הסתלק מנהיג הדור, הזקן אשר על העדה, שריד דור דיעה, ואין מי שמבכה ומספיד את הדור היתום. מבהיל איך עמי ארצות, בורים, אנשים ריקים, משתלטים על חייו הטהורים של עם ישראל.

שכחנו לומר תיקון חצות שהוא הלכה מפורשת בשלחן ערוך, ולבכות ולהתאבל על חורבן בית המקדש ועל גלות השכינה, ועל התורה ועמנו ההולכים בגולה, וכך היה מנהג אבותינו הרבנים והחכמים, אנשי העמל ובעלי הבתים, פשוטי עם וגם בחורים צעירים, ובשעת חצות הקדושה מאוד. במקום זאת צווחים כעגלים הלילה שמחה גדולה הלילה, ומידי רגע וקטע משמיע השתיין את גערתו והברותיו היוצאים מגרונו, כאילו מופיע בבתי מרזח ומועדונים, והורס את מעט היראת שמים שנשארה בנבכי נשמות ישראל הקדושים. ובין פרק לפרק משמיעים דברי תעמולה ופירסומות על טיולים, תכניות בידור, מושב ליצים, מרצים ריקים מתורה ומחכמה, בילויים בבתי מלון גרועים, ללא הקפדה על צניעות וכשרות נכונים, ומושכים את כל החרדים מבתיהם, ועוקרים אותם מבני משפחותיהם לפינה נידחת בקצה הארץ, במסווה של "חיזוק ואמונה", כאילו כאן בערי הקודש אין תורה ואין רבנים, וצריכים כולם לנדוד ולהגיע למקומות לא רצויים, שלא ראינו מימינו ולא שמענו על שום גדול בישראל שהלך שם לנפוש חלילה. ושם נפגשים גברים ונשים ומביטים בכלים טמאים, ומטמאים את נפשם ונפש האבות עם הבנים, ומחליפים ביניהם רשמים, מכל מיני הבלים. וידעתי בני ידעתי כמה משפחות טובות התפרקו, התדרדרו, וירדו תהומה הם וצאצאיהם כתוצאה מהחשיפה למקומות אלה, תשאל את הדיינים היראי שמים היושבים על מדין. ונעשה הדבר כמצווה כאילו שבת קודש במקום היותה יום קדוש לתורה ולמוסר, הופכת ליום אופנה, בידור, בילוי וזלילה, כאילו היהודי חס ושלום בא לעולם לבלות ולטייל כל ימיו.

הליצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע, ובבית המקלט פתוח ומשמיע קול נחירות הסוסים וקרקור העורבים, ואת כל הפסולת הנמצאת בקודקודם של השתיינים הפולטים למיקרפון קול הברה, עם קולות נכאים, והשומע אומר יפה. ולכן היהודים יוצאי אירופה מעלים בדעתם שאלו חלילה בני הספרדים ואלה מנהגם ומתעבים אותם ומתרחקים מהם, וזו הסיבה שלא מכניסים את בנינו ובנותינו למוסדות התורה, כי חוששים על שמם הטוב, ואינם יודעים שאלה מיעוט שבמיעוט, השוליים שבשוליים, המקלקלים את בני ובנות הדור הצעיר, ולא נמצאו בקרבנו מנהיגים מורמים מעם שיעמדו ויתריעו על כך, ואין דורש ואין מבקש.
כך זה משפיע על הציבור החרדי בכללותו, והנשים היקרות בראותן שאין מוחה, ומדמות בעצמן שזו דרך נכונה חלילה, מורדות ומזלזלות בבעליהן, וכך צאן פזורה מחכים לישועה.

שאלה - 261392
שלום לכבוד הרב שליטא אם על המלך טוב לכתוב לנו אימתי והיכן היו המשוררים הגאונים רבי שלמה אבן גבירול ורבנו אבא שלם שבזי זיע״א.
תשובה
עיין בתורה מציון בסופו אודותיו, היה ענק בתורה, חברו של רבנו יוסף אבן מיגאש זיע"א, תלמחד מובהק של הרי"ף, נולד במדינת קורדובה בספרד לפני למעלה מאלף שנה, חבר מאות רבות של פיוטים, שירים, קינות וחיבורים. נהרג על ידי מושל מוסלמי בהיותו כבן ל"ו שנים.
בין שיריו המפורסמים "שפל רוח שפל ברך וקומה". שלום לבן דודי". הקינה "שומרון קו תתן", פיוטים שופט כל הרץ, שנאנים שאננים,שחר אבקשך, שפעת רביבים ועוד.
חיבר ספרים מבחר הפנינים, וכן תיקון מידות הנפש ועוד.

מורנו אבא שלם שבזי זיע"א, נולד לפני 400 שנה במחוז תעיז בתימן, היה גאון גדול ומקובל אלקי, דומה למלאך השם צבאות, חיבר כעשרה ספרים, פירוש על התורה, ספרי קבלה, אסטרונמיה, מוסר ואמונה, היה נערץ מאוד בקרב יהדות תימן המהוללה, גם המוסלמים רעשו מפניו והעריצוהו מאוד.
כתב כשלשת אלפים שירים, אשאל אלקייך, אם ננעלו דלתי נדיבים, אהבת הדסה, אם אזכרה חטאי, אדון הכל מחיה כל נשמה, הללי נפשי לצורך, איילת חן, לוחות שנים הם.

שאלה - 261391
לכבוד הרב מוצפי שליט"א, השיר שלום לבן דודי הוא שיר קודש, ומותר לשיר אותו על שלחן שבת? כי אמרו לי שכן.
ומה עם השיר אהבת הדסה על לבבי? תודה ושבת שלום.
תשובה
שניהם כאחד שירים קדושים מאוד, ומרמזים על הגלות הקשה, והנחמה העתידה לבוא אלינו.
השיר שלום לבן דודי, חיברו הגאון המפורסם רבנו שלמה אבן גבירול זיע"א, ובית אחד בשיר ישראל פונים לאבינו שבשמים, וכן בבית השני. ובבית השלישי הוא משיב לנו מה לך יפהפיה ותעוררי אהבה....
גם השיר אהבת הדסה על לבב, חיברו אותו גאון וקדוש רבנו מארי שלם שבזי זיע"א, האיש אשר כתב כשלשת אלפים שירים המעוררים אותנו לכיסופים לגאולה ולאמונה בביאת משיחנו, ועם ישראל מכונה בשם "הדסה". והשם יתבך מודיע לנו כי הוא זוכר אותנו בכל רגע ורגע.
יהי רצון שיתקבלו הדברים לפניו ונזכה בקרוב לגאולה האמיתית והשלימה.
שבת שלום לכולכם.

העורך, העתקתי לכם שני בתים מהשיר.
אַהֲבַת הֲדַסָּה עַל לְבָבִי נִקְשְׁרָה - וַאְנִי בְּתוֹךְ גּוֹלָה פְּעָמַי צוֹלְלִים
לוּ יֵשׁ רְשׁוּת לִי אֶעֱלֶה אֶתְחַבְּרָה - תּוֹךְ שַׁעֲרֵי צִיּוֹן אֲשֶׁר הֵם נֶהְלְלִים
שַׁחְרִית וְעַרְבִית בַּת נְדִיבִים אֶזְכְּרָה - לִבִּי וְרַעְיוֹנַי בְּחֵשֶׁק נִבְהֲלִים

שאלה - 261290
לכבוד הרב מחילה רצינו לדעת כבודו אמר בשיעור ששערות השפם הם אחד מי"ג תיקוני דיקנא, ומדוע אנחנו רואים שחכמי הספרדים גוזזים את שיער השפם ומניחים ממנו מעט?
תשובה
כתב בספר עמק המלך - שער טז - פרק סא
"וכן כתב מורינו ורבינו רבי חיים ויטאל זלה"ה, שרבנו האר"י זלה"ה, נהג כל ימיו שלא לגלח שערות זקנו כלל לא בתער ולא במספרים, אלא בשערות השפה, מה שמעכב האכילה, ולא יותר, מפני הסוד הזה. וכן הוא אומר באדרא רבה" וכתב עוד [שם פרק סב] "והנה אם השערות של השפה העליונה והתחתונה יאריכו יותר על הפה, יעכבו הדבור חס ושלום, לכן הוא מותר לחתוך שערות השפה, מה שמעכב האכילה, והמבין יבין".
והענין הוא כי בזוהר הקדוש כתב כי יש ממונים על שערות הזקן, ונגדם יש מלאכים ממונים על הבל הפה של התפילה שאדם מוציא מפיו, ואם דברי התפלה פוגעים בשיער השפה, יכולים המלאכים ההם של השפה להפריע ולעכב מהתפילה מלעלות למעלה, וכן כתבו המפרשים שם.

וכבר האי תנא קדישא גדול המקובלים בדורו, רבנו יוסף חיים זיע"א כתב בשו"ת תורה לשמה סימן שצא, שאלה שנשאל אם יש צד חסידות להניח שערות השפה, וכתב "אין בזה שום חומרא וחסידות כלל אלא גם החסידים עושים כן, דבהדיא איתא בכתבי רבינו מהרח"ו זלה"ה כי רבינו הגדול האר"י זצ"ל בעצמו, היה קוצץ משיער השפה מה שהיה מעכב האכילה. ומי לנו גדול ממנו בחסידות ואם היה בזה מידת חסידות לא הוה עביד עובדא בנפשיה. ומה ששאלת מה טעם יש בזה הנה תראה מ"ש באדרא רבא בתיקונא דתריסר דלא תליין שערי על פומא, ופומא אתפני מכל סטרין ויאן שערי סחור סחור ליה וכו'. ועל דא שערין לא אשתכחו על פומא קדישא משום דרוחיה נפיק, ולא בעי מילא אחרא לאתערבא ביה ולקרבא בהדיה וכו'. ובגין כך שערוי שקילין סוחרניה דפומא, ופומא אתפני מכל סטרוי וכו' ע"ש. ועוד עיין שם בתשעה תיקונין דז"א תיקונא שביעאה דלא תליין שערי על פומא ופומא אתפני מכל סטרוי ויתבין שערין בתיקונא סחור סחור ליה וכו' ע"ש. ולפי זה מובן הטעם מה שהיה רבינו האר"י זצ"ל קוצץ שיער המעכב האכילה, לאו משום פינוק הוא, אלא אדרבא הוה קפיד לקצצו משום מצוה, מפני כי זה המעכב האכילה הנה הוא יורד על פומא, ועל כן יש מצוה וחסידות לפנותו משם, כדי שיהא פומא פנוי וכאשר תראה סוד הפומא באמת למעלה".

וראה גם ראה מה שכתבו הפוסקים על שערות השפה שגולשים ונכנסים לחלל הפה. ועיין במה שכתב הגאון הב"ח אורח חיים סימן תקנא
"הרב [הטור] זכרונו לברכה נמשך לדעתו שכך פסק בדין אבל. אבל להרי"ץ גיאת (שערי שמחה ח"ב עמ' מט) דבאבל תוך שבעה אף למה שמעכב האכילה אסור. וכן פסק בשולחן ערוך ביורה דעה [סימן ש"צ] אם כן הכא נמי אסור אף למה שמעכב האכילה, ואיכא לתמוה דבשולחן ערוך פסק כאן [יג] כהרמב"ן, וביורה דעה פסק כהרי"ץ גיאת".

ובא רעהו וחקרו וכתב הרב שיירי כנסת הגדולה [הגהב"י שם יג]
"ויראה דסבירא ליה דלדעת הרמב"ן דלאחר ז' ותוך ז' הכל א', מ"ש דינו כדין אבל, פירושו אף תוך ז'. אבל לדעת הרי"ץ בן גיאת ז"ל דיש חילוק בין תוך ז' לאחר ז', מסתיין דנדמה שבוע שחל להיות ט"ב בתוכה לדין אבל תוך ל', ולא לדין אבל תוך שבעה".

וכתב הטור אורח חיים סימן תקנא, "ותספורת של שבת זו [שחל תשעה באב בתוכו] כתב הרמב"ן שדינו כדין אבל אחד ראשו ואחד כל שער שבו ובזקן כל שמעכב האכילה מותר".
ועיין בן איש חי דברים יב. שכתב "תספורת אסור מדינא בשבוע שחל בו ט"ב א' ראשו וא' כל שיער שבו, ויש נוהגין להחמיר מי"ז בתמוז, ובזקן כל שמעכב האכילה מותר" וכן כתבו דרך החיים קכ"ט, ב. ועוד אחרונים. ולכן אנו אין לנו אלא מסורת אבותינו זיע"א, שהיו גוזזים שיער השפם.

שאלה - 261162
רציתי לשאול בענין שעור כזית כי שמעתי בשם הרב שחכמי ישיבת פורת יוסף היו מורים לשער כזית לברכה אחרונה לפי משקל כדעת הגרע''י ודלא כהאור לציון רציתי לדעת אם זה נכון ומה דעת הרב
תשובה
יש הרבה רעש וצילצולים בתואר "חכמי ורבני פורת יוסף". מיום שנכנסתי לישיבה הקדושה ידעתי כי כולם כאיש אחד, מסרו נפשם על לימוד התלמוד ומפרשיו, על לימוד ספרי מוסר, על השרשת מוסר ויראת שמים, על לימוד מסורת אבות ומנהגים קדושים, על כבוד תלמידי חכמים.

הם לא עסקו בפסיקת הלכות, כי יראי הוראה היו, לא הורו הוראות, למדנו שלחן ערוך, עם מגן אברהם וטורי זהב, ונמנעו מלחוות דיעה בנושאים השנויים במחלוקת.
הגאון רבי בן ציון אבא שאול ז"ל לא עסק בפומבי בפסיקת הלכות עד שנת תשל"ב - ל"ג. זכורני מקרוב כי היה נמנע מלפסוק, וכשהיינו פונים אליו בשאלה הלכתית, היה שולח אותנו לגדולי ההוראה מחוץ לישיבה. ומורנו ראש הישיבה הגר"י צדקה ז"ל היה מפציר בו שיפסוק, והוא היה נמנע ומתחמק, לא פעם ולא פעמיים הגיעו אברכים או אנשים מבחוץ לשאול בעניני הלכה והגר"י צדקה היה מפנה אותם אל הרב בן ציון, אומר להם הוא גדול בתורה ופוסק, תפנו אליו ואל תעזבוהו עד שיפסוק לכם, עד שנאלץ הגרב"צ אבא שאול לפסוק.

שאלה - 260880
לכבוד הרב בן ציון מוצפי שליט"א, אצלנו אומרים ביום מעונן או גשום, כשהשמש יוצאת בין העננים ויש הפוגה בגשמים זו שמש משקרת, ושמעתי מהרב, לא לומר כך. ושאלו אותי למה?
תשובה
א, הוא קורא קריאת גנאי וזלזול כלפי נברא של השם יתברך, כי השמש היא מש [בקמץ], המשמשת לפני השם יתברך ועושה רצונו.
ב, יש בזה כפיות טובה כלפיה, כי האור שלה מועיל לנו ועוזר בענינים ובתחומים שונים במשך ימי השנה, וחוסכת לנו אנרגיה ועוד.
ג, יש בזה תלות לא נכונה כאילו היא הגורמת, או היא המחליטה, והיא הקובעת את מזג ההיום, ובכל מקום ומקום, והכחשת והתעלמות מרצון הבורא שהוא המשגיח, והוא הקובע את מזג האויר היכן ומדוע, כמה ואיך, והיא מקיימת את רצונו ואין הדבר תלוי ברצונה.
ד, גם יש כאן התעלמות מכך שהפסוק אומר בתהלים פרק יט
"בְּכָל הָאָרֶץ יָצָא קַוָּם וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם:
(ו) וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח:
(ז) מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ וּתְקוּפָתוֹ עַל קְצוֹתָם וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ"
גם בתפילת שבת ומועד אומרים "שמחים בצאתם ששים בבואם עושים באימה רצון קוניהם... קרא לשמש ויזרח אור"....

שאלה - 260476
כבוד הרב
אם מצאתי חן בעיני המלך, אם אפשר ולא מכביד על מורנו הרב שליט"א, מה פירוש "והשאינו ה' אלוהינו את ברכת מועדיך לחיים בשמחה ובשלום", וכן "כאשר רצית ואמרת לברכנו".
תודה
תשובה
במחזור ויטרי [סימן שכח] כתב "והשיאנו כמו והזכירנו. כגון ישא פרעה את ראשך (בראשית מ). דמתרג' ידכרינך פרעה ית רישיך. מפי ר' משה בר ישעיה".
ובספר המנהיג [עמוד שז] כתב "מלשון והשיאו אותם והטעינינו, ויש אומרים כמו תשא ובאת". וכן פירש הרוקח תשא ובאת.

כאשר רצית ואמרת ושמחת בחגך כאשר יברכך השם אלהיך.

וכתב בספר אבודרהם [סדר תפלות הפסח]
"יש מפרשים שהוא מלשון ונשיא בעמך (שמות כב, כז) כלומר רוממתנו וגדלתנו. ויש מפרשים שהוא מלשון כיצד משיאין משואות (ר"ה כב, ב) כלומר והאר פנינו ועינינו
ויש מפרשים שהוא מלשון ישא את ראשך (ברא' מ, יג) ומתרגמינן ידכרינך פרעה כלומר יעלה זכרוננו לפניך לטובה.
יש מפרשים שהוא מלשון (שמות יט, ד) ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי. ומתפלל לשם בדרך משל שיגיע העת שיצוה לעננים שישאונו בכל מועד ומועד לירושלם. ולא ישרו בעיני כל אלו הפירושים כי אינם נקשרים עם תיבת את.
אבל הנכון לפרש שהוא מלשון (ברא' מג, לד) וישא משאות מאת כולם. שענינו דורון כלומר שלח לנו דורון ברכת מועדיך. וגם יתכן לפרש שהוא מלשון משא בני קהת (במדבר ד, טו) כלומר הטעיננו את ברכת מועדיך. והטעם שתזכנו לעלות לירושלים".

שאלה - 260449
לכבוד הרב שלום רב
האם נכון לתופף בדרבוקה בבית הכנסת כל יום בזמירות אמרו לי שזה לעודד בחורים שיבואו להתפלל או שאינו ראוי מדין שאין להכניס כלי שיר.
תשובה
אעתיק לך מה שכתב הרב קודם כמה שנים באתר.
תהלים פרק נה
אֲשֶׁר יַחְדָּו נַמְתִּיק סוֹד בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ.
ועיין בעדות ביהוסף חלק ב (סימן לא) מה שהאריך בחומר איסור הדיבור בבית הכנסת, ובפרט בשעת התפלה, ועונשו ומשפטו ותשובתו. והביאו הברכי יוסף (סק"ד). ע"ש. וכתב הרוקח בתיקוני התשובה, שהרגיל לדבר דברים של חול בבית הכנסת, אפילו שלא בשעת התפלה, יתענה ארבעים יום וילקה בכל יום, ומכאן ואילך ישב במורא גדול, ויתפלל בכוונה, ולא ידבר בבית הכנסת כלל, והביאו החס"ל (סק"א). ובמק"א כתבנו שהתיקון בדברים אלה, ולבעלי תשובה, הוא על ידי ההתחזקות בלימוד התורה בהתמדה. וראה בשו"ת יביע אומר חלק ו (חלק אורח חיים סימן מד). ע"ש. ובספר החרדים (דף יח א) כתב, להיות בבית המקדש במורא וכובד ראש מאימת השי"ת השוכן בתוכו, ואמרו בתורת כהנים, את מקדשיכם, לרבות בתי כנסיות ובתי מדרשות וכו', ועונש העובר על זה גדול מאד. והחכם השלם רבי משה קורדואירו, והחכם השלם רבי יצחק אשכנזי זצ"ל, פסקו לאסור הדיבור בבית הכנסת לגמרי, רק בדברי תורה ויראת השם. וכבד עונש השח אפילו שלא בשעת תפלה, כי כן לשון הזוהר, מאן דמשתעי בבי כנישתא וכו', מפני אימת השוכן בו יתברך. וכתב סמ"ק, דיש לאדם לדון קל וחומר מהגוים העומדים בבית תפלותיהם כאילמים. וכן כתב הכל בו, וכל שכן בעומד לפני מלך מלכי המלכים. וע"ע בשו"ת הלל אומר (סימן קא) שכתב דברים קשים כנגד אלה המדברים דברים בטלים בבית הכנסת, שהרי החמירו בזה בקריאת התורה אפילו בדברי תורה, והגאון המחבר תיקן במקומו, שאם ידברו דברים בטלים באמצע קריאת הספר תורה, ולא יועילו האזהרות בזה, שיחזירו הספר תורה למקומו באמצע הפרשה. ע"ש.

ובספר ראשית חכמה (שער היראה אות מג והלאה) כתב באורך בענין כבוד בית כנסת, שלא ירים קולו בבית הכנסת כדרך המלכים וכו'. ע"ש. ובשער הקדושה (פרק יד) כתב, עוד צריך ליזהר שלא לשיח שיחה בטלה בבית הכנסת, וכן כתב רבינו יעקב (סימן קנא) וכו', וכיון שבית הכנסת הוא מקום מושב לשכינה, בודאי שאין לשיח שם שיחת חולין, או שיחה בטלה האסורה אפילו חוץ מבית הכנסת, כדכתיב, ודברת בם ולא בדברים בטלים. ע"ש. ובספר אור ישר (פרק ט) כתב, שמי שמגביה קולו בבית הכנסת בדברים שאינם מעניני התפלה, נוהג ביזיון בקדושתו יתברך, ומגרש השכינה משם, ועליו השכינה צועקת וקובלת, נתנני ה' בידי לא אוכל קום, ואז נאמר עליה ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה, כי אין לה דירת מנוחה בעת גלותה כי אם בבית הכנסת שבישראל, אוי לו ואוי לנפשו, ועונשו שגם הוא יהיה בידי אכזרים אשר לא ימצא מנוח ומרגוע לנפשו, לכן בעל נפש יחוש לעצמו ואז תאיר נשמתו באור החיים. ע"כ. ובספר פלא יועץ (מערכת בית הכנסת) כתב, תסמר שערות אנוש ולבבות יכאבו על שנעשה כהיתר לרבים מעמי הארץ, ואין נגרע, ששומעים חומר האיסור, ואף על פי כן אין מניחים מנהגם הרע, ועולם כמנהגו נוהג, אוי להם לבריות מיום הדין ומיום התוכחה, וביותר פשתה המספחת הזאת בימי שמחות וגיל, ובחגים, וכל מי שיש בידו למחות ימחה על כבוד שמו, ויש שאינם רוצים לדבר בבית הכנסת, אבל כשמדברים אליהם אחרים, נראה להם כיוהרא שלא להשיבו דברים בטלים בבית הכנסת, עד שנעשה לו כהיתר, והרי צריך לחוס על נפשו ועל כבוד קונו. זה כלל גדול שלא לעבור שום עבירה ושלא להמנע מקיום שום מצוה מפני הבושה, ועל זה אמרו הוי עז כנמר, ומכלל מורא בית הכנסת שלא יתן שם בקולו עוז, אפילו לקרוא לאדם בשמו, או למחות באחרים, וידבר להם כעומד לפני מלך, וחובת גברא הוא למאמין באמונה שלימה במציאות ה' מלך נורא ואיום בכל מקום, וכל שכן בהיכל קדשו. עכת"ד. ובכף החיים (סימן קנא) כתב, שאף אסיפה של נכבדי העיר, לצורך תיקון עניני העיר, אין ראוי לעשותה בבית הכנסת, כי לא יפלא מלומר שם דברים בטלים וכו'. (ראה להלן). ע"ש. ובמשנה ברורה (שם סק"ב) כתב, דכל שכן שאסור לדבר דברים האסורים בבית הכנסת, כמו לשון הרע וליצנות ורכילות, כי אינו דומה מי שחוטא בינו לבין עצמו, לחוטא בפלטין של מלך, ועוד תגדל הרעה בזה שהוא מכשיל את הרבים, שלבסוף יתחברו ויתלקטו חבורות חבורות לריב איש ברעהו, עד שנעשה כל בית הכנסת כמדורה גדולה, ובעונות הרבים באין מזה כמה פעמים לידי חרפות וגידופים, והלבנת פנים ברבים. וגם פעמים רבות בפני ספר תורה, שזהו גם כן עון חמור, שהרי אפילו המבזה את חבירו בפני תלמיד חכם, אמרו חז"ל (סנהדרין פרק חלק), שהוא אפיקורוס ואין לו חלק לעולם הבא, וכל שכן למבזה את חבירו בפני ספר תורה. וכעין זה כתב בתשובת מהרי"ו (סימן קנב). ע"ש. וראה אריכות דברים בחומר האיסור לדבר דברים בטלים בבית הכנסת, בספר מורא מקדש (עמוד יד והלאה). ע"ש. וכל שכן אלו המדברים דברים בטלים באמצע התפלה, בקריאת התורה, ובחזרת הש"צ, וכבר כתב האליה רבה, בשם הכל בו, כי ראינו כמה בתי כנסיות שנחרבו בשביל עון זה, ע"כ. ורבינו יונה באגרת התשובה (ליום ראשון) כותב, ולא ישעה בדברי חולין בבית כנסת, וכל המספר בעסקיו בבית הכנסת כל זמן שהשליח צבור מתפלל, יש לגעור בו מלחטוא להשי"ת, וכו'. ע"ש. ובספר ראשית חכמה (שם) כתב, עוד צריך ליזהר שלא לדבר בעוד שהשליח צבור חוזר תפלת שמונה עשרה וכו', ויהיו אזניו למה שהשליח צבור מוציא מפיו, וכו'. ע"ש. ועיין בבית יוסף (סימן נו). ובשלחן ערוך התניא (שם סעיף א) כתב, צריך להזהר מאד בעניית הקדיש, והשומע שאינו עונה, הוא בנידוי מ' יום וכו'. ובסעיף ז' שם כתב, פעם אחת מצאו אליהו ז"ל ועמו ד' אלפים גמלים טעונים, אמר ליה מה אלו טעונים, אמר ליה, אף וחמה, לעשות נקמה באף וחימה ממי שמספר בין קדיש לברכו, בין קדושה לקדושה, בין פרק לפרק, בין אמן יהא שמיה רבה ליתברך, וכל המדבר בהן עליו נאמר ולא אותי קראת וכו'. ובספר מטה משה (סימן תיא) הביא בשם מדרש, שחכם אחד נראה בחלום לתלמידו, וראה התלמיד שהיה לו כתם במצחו, ואמר לו מפני מה אירע לך כך, אמר ליה, מפני שלא הייתי נזהר מלדבר כשהחזן אומר קדיש. ע"ש. ובספר ווי העמודים (פרק י) כתב, שמן הראוי שבכל קהלה וקהלה מקום אשר דבר המלך מלכו של עולם ודתו מגיע, יעמדו אנשים על זה אשר ישגיחו וכו', וכל העם ישמעו וייראו ולא יזידון עוד, ויתנו במתג ורסן עדיו לבלום את פיהם בבית הכנסת, שלא לדבר דבר של חול ושיחה בטלה. וכן כתב בספר צוואה מחיים, שהזקן והחשוב ביותר שיש בבית הכנסת, ימנו אותו לסבב בבית הכנסת בחזרת העמידה, להשגיח שלא ידברו זה עם זה כלל, ויענו אמן, ויהיה סבלן ומוחה בכבוד וברמז, וכן בעת קריאת התורה, ישב בתיבה וישגיח מארבע פינות הקהלה הקדושה, שלא ידבר שום אדם. ע"כ.

ובספר הגן ודרך משה כתב "על כל קיטרוג שהשטן מקטרג, הקדוש ברוך הוא במידת רחמיו משתיקו, כשהשטן אומר ישראל חס ושלום גנבים או גזלנים הם, משיב לו, אומות העולם יותר גנבים וכן הלאה. אבל אם מקטרג ואומר שישראל אין להם יראה ומדברים בבית הכנסת, לזה אין להקדוש ברוך הוא כביכול תירוץ, כי עתה ראינו בעוונותינו הרבים שהאומות עומדים בבית "תיפלתם" באימה וביראה, ומיד חס ושלום יש רשות למשחית לחבל בעולם וזה מגיפות רחמנא ליצלן, והוא נקרא מכת דבר, לשון דיבור. שהמדבר בבית הכנסת בורא מלאכים משחיתים, והמה ממיתים אותו בשעת הדבר בר מינן".
והיה זה שלום על כל ישראל.

שאלה - 259826
שלום לכבוד הרב. כיצד קרה שבחורים ואברכים חרדים הלכו לחגוג הלילה עם מהרסי הצניעות והקדושה, אלה המתהללים בכוחי ועוצם ידי, ומערבים אנשים ונשים "לפי ההלכה".
תשובה
ידעתי ידידי גם ידעתי את השבר הנורא, הפוקד כמה מהשוליים הנרחבים במחוזותינו, אנשים שאין להם עמוד שידרה, חסרים ידע תורני בסיסי, השקפה נכונה ובריאה, ואינם צופים לאופק רוחני. וילכו שולל אחרי כל מיני סיסמאות נבובות, ודרכים עקלקלות, פרסומות מתלהמות ודיעות נכזבות, ויש שברוב סכלותם הלכו ל"חגוג" בנצחונם המדומה.
יש לי שיח ושיג עם כמה מהרבנים החשובים שם, ואני יודע מהם שאין דעתם נוחה מהמתרחש בחוגיהם, בפרט בחוסר תוכן מוצק של יראת השם, רדידות התכנים וחוסר המחשבה הצרופה, והליכה שולל אחרי מה שרועש וצבעוני. זה דבר מסוכן לטווח ארוך ורחוק, אנה פנינו מועדות, בפרט עם בני הנוער הנחפזים והנמהרים אחרי כל מה ששונה, נוצץ לרגע ומושך את העין.

לבי לבי עם הציבור החרד לדבר השם, ודבר לי עם המחנכים והעומדים על המשמר ובעלי התפקידים האחראים. אני אישית יצאתי הפעם מגדרי, רק בגלל המלחמה הרוחנית הקשה שנכפתה עלינו, וצעדתי צעד כבד שלא מרצוני החופשי, להציל מה שאפשר להציל.
כיצד קרה שיש כאן כשלון צורב וכואב, שצעירי דור העתיד שאינם מספיק מיושבים בדעתם וזקוקים לשמירה מעולה, ואתם גם "אברכים" ובחורי ישיבה בני חמודות, זלגו וחצו קווים אדומים מבלי משים לב ועין, ונטו אל אנשים לא בעלי משקל רוחני, שבין המייצגים אותם, לא כולם שומרי תורה ומצוות, ואפילו מחללי שבת קודש, ואנשים שאינם מדקדקים בתורה ובמצוות. זאת בנוסף על בחירת נשים דבר שנאסר בדורינו על ידי גדולי ישראל. ואין פוצה פה ומצפצף. ולואי שאתבדה.

שאלה - 259733
שלום לכבוד הרב
בשבת בתפילת שחרית עלה לתורה לוי במקום כהן אמרתי שלא נכון לעשות כך,
מה להלכה נפסק? תודה לכבוד הרב.
תשובה
עיין בספר מקרא בציון שם נכתב בס"ד.
כשלא עלה הכהן ראשון מכל סיבה שתהיה, ועלה ישראל ראשון, אין להעלות לוי שני. שמא יטעו ויאמרו שהישראל הראשון הוא כהן.
כתב הרמב"ם ז"ל [הלכות תפילה פרק י"ב, הלכה י"ט] "אין שם כהן עולה ישראל, ולא יעלה אחריו לוי כלל". וכתב הרב הגהות מיימוניות ז"ל הי"ד [שם ר] "וכן פסקו רב עמרם גאון, ורבנו חננאל, ורבנו יעקב ברבי יקר, ורבנו יצחק ברבי יהודה, ורבינו שמחה. ודלא כרבי יצחק הלוי שפירש שיכול הישראל לקרוא לפני לוי וכן היה נראה לרש"י כרבו הלוי, דאטו אם בית הכנסת כולו מלא מלוויים לא יקראו בתורה, וכן הורה הגאון רבנו שמואל בן רבי דוד הלוי".
ובשו"ת הרדב"ז ז"ל [חלק ב, סימן תשכ"ד] כתב במענה לשאלה זו, "יש מי שפירש דהא דאמרינן נתפרדה החבילה, נתפרדה החבילה לגמרי שלא יקרא לוי אלא אחר כהן. והביאו ראיה מתשובת רבינו האיי והרי"ף ששאלו אם יש כהנים ולויים הרבה ורוצים לעמוד מהם שנים לכבוד בעל נשואין כיצד יעשו והשיבו יעלה כהן ואחריו לוי ואחריו ישראל ואחריו כהן ואחריו לוי ואחריו ישראל ע"כ. ולפי עניות דעתי אין מכאן ראיה לנידון דידן דהיכא דאפשר לעשות שלא תפרד החבילה כ"ע לא פליגי אבל היכא דאין שם כהן כלל נמצא הלוי אינו עומד לקרוא בתורה כל ימיו ואיכא מאן דאמר שלא נתפרדה החבילה לגמרי וקורא ראשון או שני לפי חשיבותו וזה דעת הרשב"א ז"ל. ויש מי שפירש שאינו עולה שני לעולם כדי שלא יבואו לטעות ולומר על הראשון שקרא לפניו שהוא כהן. והנכון בזה שאם קורא אותו לעמוד לקרוא בתורה סתם לעולם לא יקראו אותו שני אבל אם אומר יעלה פלוני אף על פי שהוא לוי מותר לעלות אפי' שני דתו ליכא למטעי שאם היה הראשון כהן לא היה צריך לומר אף על פי שהוא לוי דסתמא דמילתא אחר הכהן קורא לוי אלא מדהוצרכו לומר אף על פי שהוא לוי כלומר אעפ"י שאין זה מקומו שהרי לא קרא לפניו כהן הרי הוא קורא שני לפי חשיבותו ולא בתורת לוי וכן נהגו לומר בזמן שעולה לוי ג' או ד' אלא שאני אומר כי זה יספיק אפי' לעלות ראשון או שני והרשב"א כתב דאפי' הכי יש לחוש לנכנסין והעולם לא נהגו כדבריו.
ומקור הדברים ידוע במסכת גיטין [נ"ט, ב] "אמר אביי נקטינן אם אין שם כהן נתפרדה חבילה". ופירש"י, נתפרדה חבילה, "נפסק הקשר, איבד הלוי את כבודו בשביל חבילתו הנפרדת, ואינו קורא כלל. כך אמר מורי הזקן, ומורי רבינו יצחק בן יהודה, וכן סידר רב עמרם. אבל מתלמידי מורי ה"ר יצחק הלוי שמעתי משמו, שאין סדר לדבר להקדים לוי לישראל, ומי שירצה יקדים". והרב הגהות מיימוניות [הלכות תפילה פרק י"ב, ר] כתב שסובר רש"י כדעת רבו רבי יצחק הלוי ז"ל מי שירצה יקרא בתורה.
אמנם מרן הבית יוסף ז"ל [סימן קל"ד] הביא דבריהם והעיר "אבל הרמב"ם ז"ל [הלכות תפילה פי"ב הי"ט] כתב אין שם כהן עולה ישראל ולא יעלה אחריו לוי כלל וזהו כפירושא קמא דרש"י ולזה הסכימו תשובות הרמב"ן [סימן קפ"ו], וכן הסכמת הרשב"א בתשובה [חלק א סימן רי"ד] וכתב ה"ר דוד אבודרהם (סוף עמ' קכט) שכן נהגו". וכן כתבו האגור [סימן קפ"ג], והר"ן [מגילה דשס"ג], ושו"ת מהרי"ל [החדשות סימן כ"ו], ורבנו ירוחם [נתיב ב, חלק ג, ד"כ ע"ב], ודרכי משה [סימן קל"ה, ו].
וכתב בשו"ת ויקרא אברהם [חלק אורח חיים סימן ג] "והנה הרב חיד"א בספרו לדוד אמת [סימן ה, אות ט"ז] הביא לשון מרן אם אין כאן כהן וכו' ולא יעלה הלוי כלל וי"א דעולה לוי ויאמר הש"ץ אע"פי שהוא לוי ע"כ. והאי ויש אומרים היא סברת הרדב"ז סי' תשכ"ד וכמו שכתב בספר דבר אמת ושם מבואר דגם ראשון יעלה והכל לפי חשיבותו מכלל דלסתמא דכתב בתחילה ולא יעלה הלוי כלל גם לפי חשיבותו קאמר. וידוע דמני"ר בחיבורו זה דרכו דרך המלך כמרן בש"ע בכותב סתם ויש אומרים או יש אומרים ויש אומרים וכמ"ש בהשמטותיו אשר בועד לחכמים ח"ב וקראם פאת הראש דף צ"ד ע"ב ואלו ממ"ש אח"ך סמוך ונראה אם יש חכם יותר מהלוי הוא יעלה ראשון ואם מחל כבודו מחול ויעלה לוי ראשון עיין במחב"ר סי' קל"ה ושם במחב"ר כ"כ מהרב זרע אמת סט"ו על דברי מור"ם שכתב אבל ראשון יכול לעלות ודיעה זו דכשאין שם כהן הלוי עולה כפי חשיבותו ליתא לפי מה שסתם מקודם ועלה שם הביא מדברי הרדב"ז כנז"ל וכן יש להרגיש על הרב ער"הש סימן קל"ה דאחר שכתב המחלוקת שיש בזה ובסיום דבריו כתב מהשיטה מקובצת מרבו דיכול לקרות כהן אחר כהן ולוי בכ"מ כשיאמרו אע"פי שהוא וכו' ועיין ש"ות הרדב"ז סימן תשכ"ד ואף על גב דלא קי"ל הכי יש לסמוך עליו לקרותו ראשון בכ"הג כיון דכמה רבוותא שרו ע"כ. והא ודאי לפי חשיבותו קאמר אף על גב שסתם דבריו דליכא מ"ד שיעלה ראשון גם כנגד ישראל הגדול ממנו. אבל אחר המחילה רבה לא ידעתי איך מלאו לבו להתיר לכתחילה לעשות כן אחר שכמה רבים ועצומים ס"ל כפירוש ראשון של רש"י דגם ראשון לא יעלה ואיכא מרבוותא דסברי שגם מרן סבר כן ומה גם שהרב דוד אבודרהם העד העיד בנו שכן הוא המנהג, וכן ראינו היום ברוב תפוצות ישראל. אך אם עבר וקראוהו כפי חשיבותו יעלה שלא יגיע לו עונש ממה שאמרו כל שנותנין לו ספר תורה לקרות וכו' אך לקרותו לכתחילה לא אף לפי חשיבותו.
ובשו"ת יביע אומר [חלק ו, אורח חיים סימן כ"ד, אות ו] כתב "ראיתי בספר מסגרת השלחן [יורה דעה, במנהגים שבסוף הספר אות י"ג] שכתב, לא נהגו כאן לקרות לוי במקום כהן, וכן נהגו בפאדובה, וישר בעיני, כי אין נכון להעלות לוי ראשון לא לפי הפשט ולא לפי הסוד, ברם בסיינה חדשים מקרוב באו ועשו מעשה להעלותו ראשון נגד הזקנים, ומר אבי ז"ל לא היתה דעתו נוחה משינוי המנהג, ואמר שזוהי כוונת מיכה [שופטים י"ז,י"ג] והיה לי הלוי לכהן, שאין להקדים מדת הגבורה שהוא הלוי, במקום כהן שהוא איש החסד. ע"כ. והן אמת שכ"כ בשער הכוונות (דף עג ע"ד) שהעולים לס"ת בשבת שבעה, כנגד שבע ספירות, הכהן בחסד, הלוי בגבורה, ישראל בתפארת וכו', מכל מקום המדובר על העליה ואינו משנה את הספירה בזה. אכן ראיתי להגאון יעב"ץ בספר מור וקציעה [דנ"ז סע"א] שגם כן כתב שעל פי הקבלה אין הלוי קורא כלל, שאין להתחיל במדת הדין, וכמו שכתב בסוף ספר האמונות. ע"ש. ואנו אין לנו עסק בנסתרות". ועיין שם מה שהעיר על פי הפשט שאפשר להילותו ולהכריז "הגם שהוא לוי". והוא שאין תלמיד חכם ישראל בבית הכנסת, שאם לא כן הוא קודם ללוי.

שאלה - 259666
לכבוד הרב מוצפי שליט"א. רב יקר שלום רב,
אני בחו"ל מלמד תלמידים יהודים תורה, והם שואלים מה קורה ליהודי שאוכל אוכל לא כשר? האם זה משפיע עליו? על נשמתו? על אופיו? נודה לרב בתשובותיו המחכימות.
תשובה
א, כתב רבינו בחיי ז"ל בפירושו על התורה [שמות כג, לא תבשל גדי]
"ועל דרך הפשט טעם המצוה הזאת לפי שהוא מטמטם את הלב, שהרי החלב נעשה מן הדם והדם מזגו רע ומוליד אכזריות".
וכתב בספר החינוך [מצוה שסב, ענין טהרת המקדש]
"לפי שענין הטומאה ידוע לחכמים שיחליש כח הנפש השכלית ויערבב אותה ויפריד בינה ובין השכל עליוני השלם ותהי נפרדת עד אשר תטהר, וכמו שכתוב בענין הטומאה [ויקרא י"א, מ"ג] ולא תטמאו בהם ונטמתם בם, ודרשו זכרונם לברכה [יומא ל"ט ע"א] ונטמתם בם, כלומר שמעינות השכל מטמטמים בטומאה. על כן במקום הקדוש והטהור אשר רוח אלהים שם אין ראוי להיות בו האיש המלוכלך בטומאה".

ב, כתב הרמב"ן ז"ל [דרשות, תורת השם תמימה] כי "ידוע שענין הבעלי חיים הטמאים מזיקים לרפואה ולבריאות, עוד הם מזיקים לנפש האדם". וכן הוא בספר העיקרים מאמר ג, פרק ט"ו.

ג, כתב הנצי"ב מוואלוז'ין ז"ל יבמות קי"ד,א, כי אכילת איסור מטמטם את הלב, ובקטן שאין לחוש באותה שעה, זה דווקא שאוכל דרך מקרה, אבל לאורך זמן ודאי שמזיק גם לקטן.
ד, והגאון החתם סופר זיע"א כתב בהגהות אורח חיים שמ"ג, כי "העידו קדמונינו ז"ל שעל ידי מאכלות אסורות בנערות, מטמטם את הלב ומוליד לו טבע רע".
ה, והגאון הרב בן איש חי שנה שניה אמור י"ד הביא דברי הרמ"א בשו"ע יו"ד פ"א, ז.
"אם צריך לתינוק מינקת, ישתדלו מאד שלא להניקו מן הנכרית, מפני דחלב נכרית מטמטם את הלב ביראת שמים, ומוליד לו טבע רע ואכזריות, ואף על פי שזאת הנכרית יושבת בבית ישראל ואוכלת מאכלים של היתר בלבד, שומר נפשו ירחק ממנה ולא יתן את בנו לה להניקו".

כתבתי לך בקצירת הא'ומר כמה מקורות ואתה תחכים מדעתך בעוד ספרים, ושלום לך ולתלמידיך.

שאלה - 259319
לכבוד הרב היקר, האם זה נכון שלפי הקבלה אנחנו נמצאים בגאולה?
תשובה
אם היית יודע מה מצבינו בגלות הקשה הזאת היית בוכה לילה ויום מאין הפוגות.
כתב רבנו האריז"ל בספרו האדיר והנפלא עץ חיים - שער לו פרק ב
"זהו ענין במסכת חגיגה ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה מפני גאוותן של ישראל שנטלה מהם ונתנה לאומות העולם, והבן זה היטב. נמצא כי בהתלבש ט' ספירות דמלכות בפלונית דקליפה עיקר האבדה זו הוא לז"א, כי ממנו יצאו כנ"ל, וזהו מאמר בזוהר פרשה במדבר דף קי"ט על פסוק קולה כנחש ילך והבן ענין זה היטב. והוא כי בחינת מה שנשארה במלכות דאצילות הוא בחי' מלכות שבה הנקראת זנב, בסוד שאמרו רז"ל ויבן ה' אלהים את הצלע, רב אמר זנב היתה. וזה הזנב נשאר בה בלבד והט' ספירות ראשונות שבה שהם רישא דילה ירדו בקלי' ושכיבא לעפרא בסוד ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן. לכן ישראל שיניקתן מן המלכות אינם שולטין בגלות אלא שחה לעפר נפשם אך האומות שיניקתן מן הזנב הם השולטין כי אי הנהגה ושלטון עתה אלא בזנבא הנ"ל ומשם מקבלין אומות העולם שהם גם כן בחי' זנבא שפע ושולטין בגלות זה. וזהו סוד ג"כ מה שאמר הכתוב כן משחת מאיש מראה והבן זה".

שאלה - 259115
לכבוד הרב שלום רב האם אדם צריך לעמוד בפני חמיו וכמו כן האם לקרוא לו בשמו ואם לא בשמו אז איך ?
תשובה
עיין במדרש תהלים מזמור ז
"ר' יהודה אומר אמר דוד מה בין קטע ציציתא לקטע רישא, אמר ר' נחמיה שביטלו ממצות ציצית שעה אחת, כיון שנכרתה לא היה יודע בקש ולא מצא אותו, אמר לו לאבנר היכן הוא כנף מעילי, אמר לו בסירה הועדת, כיון ששמע דוד כך אמר ליה ואבי ראה גם ראה את כנף מעילך בידי (שם שם /שמואל א' כ"ד/ יב), מיכן שחייב אדם בכבוד חמיו כבכבוד אביו, ר' יהודה אמר אבי ראה גם ראה, אבי ראה אמר לשאול, גם ראה אמר לאבנר, ורבנן אמרי אבי ראה אמר לאבנר, דהוה אריה בתורה, גם ראה אמר לשאול".
ועיין בפירוש רבנו אליהו מזרחי [הרא"ם שמות יח]
"כשהוא אומר "איש לרעהו" מי הוא הקרוי איש, זה משה. ובמכילתא: "מי הוא הקרוי איש, זה משה, שנאמר (במדבר יב, ג): 'והאיש משה עָנָו מאד', הרי לא השתחוה ולא נשק אלא משה לחמיו. מכאן למדנו שיהא אדם נוהג בכבוד חמיו".
וכתב בספר חרדים מצוות עשה פרק ד
"וכן האיש חייב בכבוד חמיו וחמותו וטעמא משום דאיש ואשתו כחד גופא חשיבי ואב ואם של זה כאב ואם של זה".
לכן כל מה שנוהג כלפי אביו ינהג כלפי חמיו.

שאלה - 258977
שלום כבודו, בן תורה מתלבט מאוד אם להצביע שס.
תשובה
אדרבה ואדרבה, דווקא בן התורה יודע ומבין את עומק חשיבות השמירה על תורת ישראל, על קדשי האומה, על ערכי היהדות, על המצוות שהצטווינו בסיני. על הערבות ההדדית שכרת השם אתנו בהר חורב, על האחריות הלאומית המיוחדת לנו לתורה הקדושה, על השמירה על ההמונים מרוחות הזמן המתחלפות, על הסכנות האורבות לצעירי הנוער ובפרט יושבי העיירות והמושבים.
אנחנו בני התורה צריכים ללכת בעקבות גדולי האומה, וללמוד מהנהגתם, איך ירדו אל העם, איך הפקירו את ביתם ואת חייהם הגשמיים ובריאותם לטובת עתידו הרוחני של עמנו.

דווקא בשעות גורליות אלה, כאשר רסיסי אירגונים התחברו ושמו אותנו להם למטרה לנגח את כל קדשי האומה, ולהיות ככל הגויים בית ישראל, להשכיח את התורה, את לומדיה, את קדושתה וחשיבותה, וגם את מנהיגיה, ולתת ללעג ולמשיסה את כל הקדוש לנו, שבת קודש נרמסת בצעדי ענק, הקדושה והטהרה הולכים ונעלמים מההמונים, מוסדות התורה, תלמודי התורה, הישיבות הקדושות, הכוללים, נמצאים בסכנה.
היהדות כולה בסכנה, הגיור, רישום הנישואין, מערכות הכשרות, סמכויות בתי הדין הרבניים, שמירת השבת שהיא בבת עיננו, המקומות הקדושים ובראשם שריד בית מקדשינו הוא הכותל המערבי נתונים למשיסה.
העל אלה נשב בחיבוק ידים, ונאמר שלום עלייך נפשי???
מה נענה ליום פקודה כאשר ישאלונו אם מרן היביע אומר עזב את משוש נפשו חיבוריו התורניים כדי להרבות תורה בישראל, אם מרן ראש הישיבה חכם שלום כהן זצוק"ל כתת רגליו מעיר לעיר ומפינה לפינה לקרב אחינו לאבינו שבשמיים.

לכן, כולנו ניחלץ חושים ונצא לערי השדה ולכרכים ולכל מקום שנידרש להשמיע את דבר השם ונזכה לקדש שם שמים.

שאלה - 258730
שלום לכבוד הרב
ראינו מספר דעות ונשמח אם הרב יפסוק לנו להלכה. האוכל פסטה/קוסקוס בכמות של יותר מ 216 גרם- למיטב הבנתנו חייב בסוכה, אך האם חייב לברך לישב בסוכה?
תשובה
רצון עז יש בי להאריך בסוגיא חשובה זו, אם טרדות הזמן הקיפוני וצרכי ציבור תפסוני, ואיני יכול לרדת עד עומקא של הלכה. רק זאת אדבר עי כבר קדמנו מופת הדור בזמנו הוא הגאון החיד"א זיע"א בספרו חיים שאל חלק ב, סימן ע"א, שהביא דברי הסוברים כתב וזה לשונו

"הדבר ברור דלהצריך לברך על הסוכה האידנא דחיישנא לאפוקי נפשין מרבוואתא דפליגי על הרמב"ם צריכה רבה ראיה בריאה וטובה. ואה"נ דלהצריך שיאכל בסוכה ראוי לחוש לדעת הרמב"ם גם בבשר וגבינה אבל לא לברך. וה"ה בפהב"כ נימא אליבא דרבוואתא דפליגי על הרמב"ם אפי' יאכל הרבה יותר מכביצה לא בעי סוכה דאינו כפת דהא מברך במ"מ =בורא מוני מזונות= והוי כעראי דפת עד שיאכל שיעור שאחרים קובעים סעודה דאז הוי כפת דמברך בהמ"ז והוי כדין תבשיל העשוי מה' מינים דבעינן שיקבע סעודתו עליו וה"ה פהב"כ בעינן קביעות סעודה וכו', וסיים דברים דבפת גמור מברך, ובפת הבאה בכסנין צריך שיעור שיעור שלש ביצים שהוא 162 גרם.
וכל זה במיני מזונות אפויים, אך בתבשיל שאין שם ברכת המזון, לא נוכל להצריכו לברך לישב בסוכה.

שאלה - 258105
לכבוד הרב היקר, אימתי זמן ברכת הלבנה החודש תשרי?
תשובה
כתב הרב הלבוש אורח חיים [סימן תרב]
"ואני שמעתי בשם גדול אחד שאדרבה טוב שיקדשו אותה בתוך עשרת ימי תשובה, כדי שתבא מצוה זו ותוסיף על זכיותינו הקודמות, ואולי תכריע היא את הכף לזכות ביום הדין,ז וסברא נכונה היא, כי זו היא משמחת הלבבות שתוסיף על זכיותינו ותכריעינו לזכות, וכדי לקיים המנהג אפשר לומר כיון שממתינין לכבודה כדי לקבלה בשמחת הלב, הוי ההמתנה ג"כ מצוה והיא היא המכרעת".
וכן כתב הרב אליה זוטא [סימן תרב, ד].
"כתב בסוף ספר אור חדש סיפר לו החסיד מהר"מ מייזלש מעשה באחד שפגע בו עכו"ם בלילה ורצה עכו"ם להרגו, וביקש ממנו שיניחנו לעשות מצוה אחת קודם מותו ואח"כ יעשה אתו מה שלבו חפץ, והלבנה היתה בחידושה וקידשה בפניו בכוונה גדולה, ונעשה לו נס כשדלג וקפץ ג' פעמים כמנהג ונשאו הרוח וניצול ממנו. גם שמעתי ממנו שמי שיקדש הלבנה מיום שיקדש שוב לא ידאוג שימות באותו חודש מאותו יום ואילך ע"כ. הבאתי זה כאן ללמוד ממנה קצת ראיה ללבוש דיותר מסתברא לקדש קודם יו"כ, משום דנאמר כשם שלא ידאוג שימות באותו החודש כן לא יגזור עליו מיתה באותו חדש".

ועיין מעשה רב [סימן קנט] שדעת רבנו הגר"א מווילנא זיע"א שאין להחמיץ ולעכב מצוות ברכת הלבנה, אלא מקדשין אותה קודםיום הכיפורים, וכן כתבו הגאונים החיד"א במורה באצבע \אות רפ"ג], ומורנו הרב חיים פלאג'י ז"ל ברוח חיים תר"ג, ג. ועוד.
וכן כתב מורנו הרש"ש זיע"א בנהר שלום דל"ח ע"ב, שיש לברך קודם יום הכיפורים, וכן כתב הרב בן איש חי שיש להרבות זכיות קודם החתימה ביום הכיפורים.

לעצם שאלת זמן ברכת הלכנה הוא הלילה בשעה 10.00 כשהיא במערב.
או מחר יום שני מתחילת הלילה.

שאלה - 257260
הרב הציע שיפתחו בית ספר ספרדי טוב ומה יעשו שהמפלגות הספרדיות לא תומכות בזה ונלחמות בזה כי לא רוצים להסתכסך עם ראשי הערים מצביעים להם כל פעם ובסוף יורקים על הספרדים כמו באתא
תשובה
אתה באמת ספרדי! קח יוזמה! מדוע אתה כל כך חששן? נסית לפתוח? הרי לא מקבלים את בנותיך שם.
הקשב ושמע, קודם למעלה מתריסר שנים ויותר, הקמנו בית ספר יסודי בשכונת קטמון בירושלים, עברנו הרבה יסורים ונדודים, וכיום המקום משגשג והולך, בנות ספרדיות מהמצויינות בירושלים לומדות שם, מורות מסורות ונפלאות, גננות מלומדות ומקצועיות עובדות אצלנו, בנות הכי מוצלחות, בגלל מסירות הצוות. אנחנו מברכים אותם מדי פעם, הבוגרות קיבלו תעודות מדהימות, והתקבלו לסמינרים הכי טובים בירושלים, כשהמוסדות המפורסמות מתחרות לקבל את הבנות שלנו. מחנכות בעלות שם מבנות אירופה החרדית באות לראות מקרוב ולהתרשם מהפלא הגדול, והחסד שעשה עמנו הקדוש ברוך הוא, הרבה דם יזע ודמעות שפכנו על המוסד הקדוש הזה "בית יעקב יראת השם" מתנוסס לתפארה בצומת פת המפורסמת בירושלים.

ומה שכתבת שלא רוצים להסתבך? יצויין בברכה את הרב אריה דרעי, ומשנהו הרב חיים ביטון, שעוזרים בכל כוחם למוסד הזה, גם ראש העיר משה ליאון היקר ומשנהו הרב צבי כהן היקר, הרב בצלאל וחברי המועצה על כל גווניהם נרתמים עמנו לפעולה להצלחת המקום בגשמיות וברוחניות.

שאלה - 257044
לכבוד מורנו ורבנו ועט"ר שליט"א, בדרום אמריקה שמענו שיעור של הרב השבוע על שחלק מהתפילה או כולה לא כיוון בה, מה תקנתו, וכת"ר הרחיב בזה כיד השם הטובה עליו, אפשר ראשי פרקים לעיין בנושא כואב זה?
תשובה
שלום לכם וכל טוב סלה.
הן ידוע מה שמובא בתלמוד ברכות כח, ב. "תנו רבנן כשחלה רבי אליעזר, נכנסו תלמידיו לבקרו. אמרו לו רבינו, למדנו אורחות חיים ונזכה בהן לחיי העולם הבא. אמר להם, הזהרו בכבוד חבריכם, ומנעו בניכם מן ההגיון, והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים, וכשאתם מתפללים, דעו לפני מי אתם עומדים, ובשביל כך תזכו לחיי העולם הבא".
גם ידוע מה שכתבו קדמונינו [חובות הלבבות חשבון הנפש פ"ג, ט] כי תפילה בלא כוונה כגוף בלא נשמה. ועיין עוד בספר העקידה [שער נ"ח], צרור המור [פרשת וילך], ליקוטי תורה [עקב], השל"ה [מסכת תמיד], אור החיים [בחוקותי כ"ו, ג], ועוד.

והנה מצינו להמקובל הרב נפתלי הרץ ז"ל מתלמידי רבנו האריז"ל שכתב בספר עמק המלך [שער יד פרק קכו] שהביא דברי הזוהר הקדוש על הבכיה ברקיע על חורבן בית המקדש, והרעש הנורא המתעורר שם כשאנחנו בגלות הקשה, וכתב שם "ועם כל דא, יתן החי אל לבו, בודאי יכוין היטב, בברכת בונה ירושלים ובברכת 'את צמח דוד עבדך', ועבודת בית המקדש הנזכר בברכת רצה, ולא כמו האנשים המתפללים, 'והרגילות, מחבר האותיות והתיבות, ולבם בל עמהם, ומחשבה זרה חושבים, והקרבן פגול הוא לא ירצה לקרבן 'אשה ריח ניחוח ליי'. וכשיצא נשמתו יבוא מלאך אחד ומגריפה של אש בידו ותוחב האותיות והתיבות שהיה מבליע אל פיו, ואומרם בלא כוונה, ונשלכת נשמתו למקום פסולי המוקדשין. והוא כאילו הקריב אש זרה, ולא יזכה לזווג עולם הבא, שהוא סוד מיין נוקבין, שלא יהיה מיין נוקבין ליחוד זו"ן". וכן הוא בילקוט ראובני [פרשת שמיני], ובספר קהלת יעקב [ערך ת"פ, ה].
וכתב עוד שם [שער יז, פרק יא] "יש רקיע הנקרא בזק והוא הרקיע שעל ראש הכרובים, שבספר יחזקאל. ובזק זה וכו', וברקיע זה בזק יש מלאך אחד הנקרא [סהדי'] והוא מעיד על תפילותיהם של ישראל, אם היא זכה, והוא ביד ימיני של [סנד'], והוא גם כן משמותיו ויוצא מפסוק, ופניהם פרודות מלמעלה, לאיש, שתים חוברות איש ושתים מכסות גויותיהנה. וכשבודק התפילות, אם אינן כשרות, נשארות במקום פסולי המוקדשין שהוא מקום מיוחד שברקיע זה של בזק. ושני מלאכים מלאכתם לבדוק הנשמות, אם הם ראויות לעבור ולעלות למעלה, והם הנקראים מאזנים הנזכר בפרשת פקודי [רנ"ה א] בהיכלא קדמאה של ז' היכלות דמלכות. וזה לשונו, 'ואלין אקרון מאזנים, על דא כתיב במאזנים לעלות, ולא אינון דכתיב בהו מאזני צדק כדקאמרן, כל אינון דשקילין דא מן דא ולא שקיל דא יתיר מן דא סלקין ואתחברון כחדא'. פירוש, אלו המלאכים הם ממונים להעלות הנשמות, שהיו שוקלין מעשיהם במאזנים, והם בהיכלות של מלכות".
וכתב בספר חמדת ימים [שבת קדש פרק טז]
"הנה אם חננך ה' דעת בסתרי תורה תשכיל לדעת ממאמרים הנכבדים האלה גאון עוזה של תפלה זאת בעת הזאת, אשר אין לך שעה בעולם עת רצון ורחמים כאותה שעה לקבול התפלות ולתקון עון קלקלת כוונת התפלות ביתר הימים אשר נפסלו מהכנס אל הקדש הפנימה. ועתה אם יתאמץ בכוונתו בתפלה זו בגילוי רצון עילאה דאשתכיך רוגזא ומתקבלת צלותא ימצא מזור וארוכה לו עלתה, להתקבל יתר תפלות אשר לא נתקבלו לו עד עתה מחסרון הכוונה או מהיותם נאמרות שלא עם הצבור. ובתפלה זו עתה בכוונה יש בה מהסגולה הזאת בתתו את לבו להעלותן. אכן לא ראי זה כראי זה אבל סגולת שאר התפלות תועילו להוציא תפלות הפסולות ממחשכים ולהעלות ממקום פסולי המוקדשין בלבד. ובסגולת כוונת תפלת מנחת שבת עת רצון היא גם להיות נענה, ולאשר כל משאלותיו אשר הרבה והפציר בתפלות ההן כמ"ש ענני באמת ישעך וזה סוד וא"ו העטוף "ואני תפלתי" כי יעטוף לשאר התפלות אתו. והירא את דבר השם ישית על לבבו גאון עוזה רום הדרה של תפלה זו".

עוד כתב הרב ז"ל [יום הכפורים פרק ג] "ואמרו המקובלים ז"ל כי בשאר ימות השנה מחסדו הגדול יתברך אפילו שלא נתכוון האדם בכל ברכות של י"ח בבת אחת רק אם יום אחד יכוין בברכה אחת או ב', וכמו כן ביום אחר בברכה אחת או ב' אחרות, ברכות מצטרפות. וכשנמצא שנתכוון בכל התפלה אז המלאך [סהדי'] מוסרה [לסנד'] להוליכה למעלה. אבל כל זמן שלא נתכוון בכולן המלאך הנזכר מעכב אותה אצלה עד יוה"כ. ואם לא נתקנה עד היום ההוא אז המלאך משליכה למקום פסולי המוקדשין שהוא חוץ לרקיע שקובעים בו כוכבים ומזלות דאשת זנונים, היא פלונית חייבת שעומדת ברקיע זה ונוטלת תפלה זו ועושה מהם רקיעין אחרים של שוא, ועולה היא וחייליה ומשטנת על אותם התפילות".

ולכן תיקנו לנו חכמי הקבלה לומר קודם התפילה בראש השנה בלילה וביום, וכן ביום הכיפורים נוסח תפילה המודפסת במחזורים, אשר מתחילה בתיבות "רבונו של עולם עפר אנחנו ולא בינת אדם לנו וכו', ואף שאר התפלות אשר נדחו מחוסר כוונתינו בהם בשאר הימים, המה יעלו היום עם תפילתינו". מובא בס"ד בקול ציון ר"ה עמוד ע"ג, יוה"כ קנ"א.
ומה שכתב הרב חמדת ימים על מנחת שבת שבה אפשר להעלות התפלות, אמר לי מו"א ז"ל כי ידוע הדבר שתפלות השבוע כולו מסתיימות במנחה של שבת קודש ונתקנות ועולות למעלה, ולכן יש כח גדול בתפילת המנחה של שבת לתקנם, ואין הכי נמי בתפילת מנחה של כ"ט בחודש, את תפלות החודש כולו, וכן בערב ראש השנה. ובימי ראש השנה ויום הכיפורים מצד מעלתם וכלליותם לכפר ולתקן העולמות והתפלות בכללות, נוכל להשלים התפילות שנחסרו כוונתם או תפילתם בשאר הימים.
והוא משום שהתפלות עולות כ"ד שעות, שבעה ימים, חודש, ימי הקיץ, ימי החורף, שנה, עשור, מאה, אלף, וכן הזמנים, שנה, שמיטה, יובל.
והשם יתברך יעזרנו ל דבר כבוד שמו ויקבל תפילותינו ברחמים וברצון.
תזכו לשנים רבות נעימות וטובות. תכתבו ותחתמו בספר חיים טובים ומתוקים אמן.

שאלה - 256933
לכבוד מאור עיננו, הרב בן ציון מוצפי שליט"א. מפרסמים שכאילו הגאונים החיד"א, הבן איש חי ועוד הזהירו לא לכווין ראשי תיבות בתפילה של שמות הקודש. האם אפשר להכחיש את החי?
תשובה
א, הגאון החיד"א זיע"א במורה באצבע אות ה, "כשלומד בטלית ותפילין, יכווין לייחד השם המיוחד [הוי"ה] באופן זה, יעורר היראה לירא מהשם מאות י, והאהבה להשם מאות ה ראשונה, והתורה מאות ו, והמצווה [טו"ת] מאות ה אחרונה, וייחד שם המיוחד ביחודא שלים".
ב, אות יב, "יזהר לתת צדקה בכל יום לפחות פרוטה, ייכווין לייחד שם הוי"ה הקדוש ויכווין כי רומז זרועו ו, חמש אצבעותיו ה, פרוטה י, חמש אצבעות העני או הגבאי ה".
ג, אות כ"ה, "בכריעה ראשונה יכווין י"א, י מהוי"ה, א מאדנות, בשניה ה"ד, וכשיאמר מודים יכווין ו"נ, ובחתימה ה"י, ליחד יא,הד,ונ,הי"

ועיין בן איש חי שנה ראשונה פרשת וישב טו.
"מנהג יפה לומר האדם בכל יום פסוק "ברוך ה' לעולם אמן ואמן" חמשה וארבעים פעמים. ובאומרו אמן ואמן יכוין בשם השלוב של הוי"ה אדנ"י, וזה הפסוק יועיל לו במקום תשעים אמנים שחייב אדם לומר בכל יום בעת שהוא אנוס ואינו יכול לענות".
בן איש חי שנה ראשונה פרשת מקץ
יג. ענין גדול ונורא ועצה טובה ויקרה גילה לנו רבינו האר"י ז"ל בשער רוה"ק יחוד כ"א, והוא ראוי לאדם תמיד לכוין ולהעריך את עצמו כאלו הוא מדור וכסא אל האצילות הקדוש, ובפרט בזמן שהאדם מתפלל הוא יותר ראוי ומוכרח שיכוין בכך, ועי"כ תשרה ותחול עליו קדושה עליונה,
וזה שכתבנו כל אדם יכול לכוון בזה, ותחלה ירשום השמות עם נקודיהם
בספר, ואחר שירגיל בהם אז יוכל לכוין הכל בע"פ ולא יצטרך לראות את הרשום בכתב, וע"כ טוב שירגיל לעשות כונות הנז' כל לילה על מטתו קודם שיקרא ק"ש על המטה".
בן איש חי שנה ראשונה פרשת תרומה
וכשיאמר מלא כל הארץ כבודו יכוין הארץ על ספירת המלכות שנקראת ארץ, ויכוין לכלול עצמו תוך המלכות כדי לקבל קדושה מן הקדושה שנמשכת למלכות באומרינו סדר קדושה זו, כי אנחנו בני המלכות מקבלים הקדושה ע"י אמנו המלכות, וכל זה יכוין באומרו מלא כל הארץ כבודו".

הנה הצגתי לפניך שלשה מתוך אלפים מכל אחד מהקדושים, וכזה ראה וקדש.

שאלה - 256143
לעורך היקר
אם לא יקשה על כבודו להעתיק את האגרת שבתשובה 163666 כתשובה לשאלתי זו
אנשי המכשירים המסוננים לא יכולים להגיע לאיגרת ונורא רוצים ומתאווים
תודה רבה
תשובה
אינני ראוי ולא הגון לתאר את מעלת בני התורה היקרים ההוגים בה יומם ולילה ומגינים על כולנו בתורתם, אך כיוון והענין נוגע מאוד ללבי ולציפור נפשי, גם ראוי שנחזיק להם טובה על מסירותם בלימוד התורה, ובפרט בחודש יקר זה בו כולנו מחפשים סניגורים לא אמנע עצמי מלהיענות לבקשתך.

איגרת שלומים לבני הישיבות די בכל אתר ואתר.

בני הישיבות היקרים, תלמידי התלמודי תורה הנפלאים, ובכללם בנות ישראל המסולאות בפז ההולכות ללמוד תורה בבתי הספר החרדים די בכל אתר ואתר.
מה נכבד היום הזה ראש חודש אלול בו אתם הולכים לחבוש את ספסלי בתי המדרש, ובפרט אתם המתחילים בשנה ראשונה את מסגרת הלימודים אם בישיבות הצעירות, אם בישיבות הגדולות. היום הזה הוא יום חג לכל עם ישראל, הוא אינו שייך דווקא לכם ולהוריכם אלא לכלל ישראל ולכלל העולם. מי יכול לתאר את מסירות הנפש שלכם בדור יתום זה לקבלת עול תורה עליכם, אתם הנושאים במשא עם ישראל, אתם מבטיחים את קיומינו הגשמי והפיסי, אתם מקיימים את העולם כולו. אך יותר מכל אתם מבטיחים את עתידה הרוחני של האומה כולה.

היום הזה אתם מקבלים את התורה הקדושה מהר סיני, וממשיכים את שושלת הדורות ממשה רבנו ועד עתה, דעו אהובי חביבי, עיני כולנו נשואות אליכם, כולנו מתפללים להצלחתכם, כי הצלחתכם היא הצלחתינו. עתידכם הוא עתיד כולנו. בלכתיכם ללמוד תורה כל בחור במשמרתו ובמקומו, הנכם שליחים של כולנו איש ואשה, קטן וגדול, עולל ויונק, זקן ובחור, כי בתורתכם אתם מקיימים אותנו כולנו. אחריות עצומה מוטלת על כתפיכם, שליחות הרת גורל היא מתפקידכם, חיילים על משמרת שלום ישראל, הצלחתם, בריאותם, כלכלתם, קיומם, חייהם ועתידם, בגלל תורתכם כולנו ניכתב בספר חיים טובים, ונצליח בכל מעשה ידינו, כי כל ישראל ערבים זה לזה, חיינו מסורים בידכם. אנא מכם, אל תיראו ואל תערצו במשמרתיכם, אנא אל תתרשלו ואל תיחלשו במשימותיכם, כי העולם כולו מוטל בכף מאזניים בכל רגע ובכל שעה, למדתם עמוד גמרא, פירשתם דברי רש"י או דיבור תוספות אחד, אמרתם חידוש תורה, כתבתם איזה סיכום סוגיא, הכרעתם את העולם כולו לכף זכות. הזהרו לא להתרשל, לא להישבר, פן חלילה כולנו ניכשל. זכרו מה שאמרו רבותינו בתלמוד [מכות י, א] "אמר רבי יהושע בן לוי, מאי דכתיב [תהלים קכ"ב, י"ז] עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם? מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה".

ובתלמוד ירושלמי [סנהדרין פרק י, הלכה א] "אם אין גדיים אין תיישים, אם אין תיישים אין צאן, אם אין צאן אין רועה, אם אין רועה אין עולם, כך היה אחז סבור בדעתו לומר אם אין קטנים אין גדולים, אם אין גדולים אין חכמים, אם אין חכמים אין נביאים, אם אין נביאים אין רוח הקודש, אם אין רוח הקודש אין בתי כנסיות ובתי מדרשות, כביכול אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו על ישראל". ואל יאמר לך איזה קל דעת, וכי מה אתה בחור צעיר יכול לומר או להוסיף, יש גדולים בישראל, יש זקני תלמידי חכמים, יש מחברי חיבורים, וכי מה אני יכול להועיל או לתת?
זכור מה שכתב בירושלמי שם, מאמר מבהיל ומדהים ביופיו ובעומקו, "אמר הקדוש ברוך הוא אם שמעת דבר מפי קטן ישראל והנייך, לא יהא בעיניך כשומעו מפי קטן אלא כשומעו מפי גדול, ולא כשומעו מפי גדול אלא כשמעו מפי חכם, ולא כשמעו מפי חכם אלא כשמעו מפי נביא, ולא כשמעו מפי נביא אלא כשמעו מפי רועה, ואין רועה אלא משה כמה דתימר [ישעיה ס"ג, י"א] וַיִּזְכֹּ֥ר יְמֵֽי־עוֹלָ֖ם מֹשֶׁ֣ה עַמּ֑וֹ אַיֵּ֣ה׀ הַֽמַּעֲלֵ֣ם מִיָּ֗ם אֵ֚ת רֹעֵ֣י צֹאנ֔וֹ אַיֵּ֛ה הַשָּׂ֥ם בְּקִרְבּ֖וֹ אֶת־ר֥וּחַ קָדְשֽׁוֹ". לא כשמעו מפי רועה אלא כשמעו מפי הגבורה. ניתנו מרועה אחד, ואין אחד אלא הקדוש ברוך הוא כמה דתימר [דברים ו ד] שמע ישראל השם אלהינו השם אחד".

עוד משפט אחד קטן אדבר באזניך ידידי הצעיר, אהובי וחביבי, אבקש ממך אנא, גם בעתות משבר, וישנם במהלך הימים כמה כאלה מדומים וגם חולפים, כשהרב אינו מאיר פניו, המשגיח אינו מתייחס, חבר מתלחש עליך, מישהו מקניט אותך, או אמרת איזה רעיון או חידוש בלימוד ולא התייחסו לך כפי שחשבת או ציפית, ובצדק התאכזבת, אל תיבהל ואל תתפעל, זה קרה וזה קורה וזה יכול לקרות, כולנו עברנו כזאת, הכרתי רבים מגדולי הדור שלפנינו שחוו כל זאת ויותר מכך, וכזאת על בשרם ועל נפשם, והמשיכו להחזיק בתורה בכל כוחם. והמשיכו ללמוד, הם הרוויחו וכל עם ישראל הרוויח. אל תתן לחולשה של רגע להרוס חלילה את עתידתך, היה חזק, התנהג כצוק איתן, דע, רבבות מלאכים שולח אבינו שבשמים לשמור אותך, לעודד, לחזק, לאמץ את רוחך. גם כשיש בעיות בבית, במשפחה, בכלכלה, במובנים הכלליים, הכל חולף, הכרתי בימי חיי בחורים רבים ועצומים שהיו איתנים ואדישים לקורא מסביבם והצליחו, כל משבריך וגליך עלי עברו.

זכור ידידי הצעיר את הגאון רבנו חיים חזקיהו מדיני ז"ל, הלא הוא המחבר ספרי "שדי חמד", איש אשר רוח אלקים בו, אשר הקיף את כל התורה כולו בקרבו, ומכל העולם פנו אליו בשאלות הלכה ובפתרון סוגיות עמוקות בש"ס ובפוסקים, יתום מאב היה, למד בירושלים לפני כ - 150 שנה, ויש שקינאו בו והעלילו עליו עלילה נוראה ושפלה בהיותו בחור בן ט"ז שנה, והכל האמינו חלילה עליו את השמועה הנוראה. והוא שתק, ונשא את כאבו בדומיה, והמשיך ללמוד בתוספת עוצמה וכח, ולאחר שנים בא מפיץ העלילה לירושלים וביקש לפני קהל ועדה את סליחתו ומחילתו, ולפתע נודע לעין כל כי כל ה"מעשה" לא היה ולא נברא, והכל העריכוהו וידעו את גדולתו כי לא רק שלא נשבר כיתום וילד בודד, אלא אדרבה התחזק יותר, ואמר באחד הפעמים כי התמדתו היא שעמדה לו להחזיק בתורתו.

ושוב אקרא לכם בחורים אמיצים, ילדים רכים, בנים יקרים, לכו לאהלי התורה בששון ובשמחה, בשירה וריקודים, זכיתם לכתרה של תורה, זכיתם להיות בניו המיוחדים אל אבא שבשמיים, הוא ישמרכם, הוא יעזרכם, הוא עומד ויעמוד לימינכם תמיד, כל ישראל עיניהם נשואות אליכם, המלאכים בשמים מצפים למוצא פיכם, אבותינו הקדושים מקשיבים לקול תורתכם, כל הצדיקים בגן עדן מחרישים ומאזינים לדברי תורתכם, עמדו איתנים על המשמר על התורה ולימודה, התמידו בה, חזרו עליה, היא פתי מחכימה, לא מרימים ידים, לא מתייאשים, מחזיקים מעמד, הנה הישועה באה.
מוצאי שבת קודש ראה, א' באלול התשע"ח, ראש חודש לישראל אדיר ומבורך. אוהב אתכם ומחבק כל אחד מכם, בן ציון הי"ו.

שאלה - 255909
שלום וברכה למורינו ורבינו שליט"א בהמשך לדברי הרב על ברית מילה. אבקש אם אפשר לכעתוב מה אומרים בהלוויית המת כשמלווים אותו?
תשובה
מנהג ירושלים זה מאות בשנים ככתוב בספרים הקדושים, וכך ראינו בעיננו ושמענו באזנינו, החזן הולך לאחר המיטה בראש כל הקהל ואומר בקול רם.

א, ויהי נעם.... יושב בסתר עליון, והקהל עונה בצל שדי יתלונן וכן הלאה עד סוף הפרק.
ב, אחר כך היה אומר אנא בכח גדולת ימינך, והקהל... תתיר צרורה. עד סופו.
ג, ישעיה פרק ו בניגון נביאים,
(א) בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ וָאֶרְאֶה אֶת אֲדֹנָי יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל:
(ב) שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף:
(ג) וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְקֹוָק צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ:
(ד) וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים מִקּוֹל הַקּוֹרֵא וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן:עד כאן וחוזר חלילה עד שמגיעים אל מקום מנוחתו,
והשם יתברך יזכנו לראות בקרוב בתחית המתים ויבולע המות לנצח.

שאלה - 255908
לכבוד הרב היקר שליט"א, כבר עברו 3 ימים משנפטר חכם שלום עליו השלום, ומה יהיה על דורינו זה. מתי ניוושע?
תשובה
איני מעוניין לייאש אותך ולא את הקוראים הנכבדים, אני לא רואה מאומה באופק, כי אנחנו רק מתדרדרים עוד ועוד. יש אולי כמות, אך חסירה איכות.
אספר לך ולחברים מעשה שאירע הבוקר, השתתפתי בברית מילה של שתי משפחות חשובות ורבנים בירושלים, כשבאו לקיים את המילה, המוהל שהוא ותיק וידוע יליד ירושלים, שאלתי אותו לאזני כל הנוכחים, מה המנהג בירושלים היכן יושב הסנדק? והשיב אמת ומיד ללא היסוס "על השלחן, וכסא אליהו הנביא זכור לטוב היה לבוש במעיל קטיפה מהודר, ומעוטר ברימוני כסף מפוארים ועצי בשמים שונים".
אם כך בבקשה תיחדו את "כסא אליהו" לנביא כמנהג עדות הספרדים זה אלף שנה. והסנדק ישב על השלחן. אך לא, התחילו להתווכח, וככל שהסברתי וביארתי את ערך כסא אליהו, הוא ישב על הכסא ולקחו כסא פשוט לאליהו הנביא, וקיימו את הברית, וכסא אליהו היה נמוך על הקרקע והסנדק שהוא תלמיד חכם ידוע ישב על הכסא המיוחד, ושאלתי אותו אם אולי הוא מיוצאי אירופה כי הוא מזלזל במנהגי אבותינו ובכבוד "מלאך הברית" נענינתי בחיוך.

אני שואל אותך, אם הרב של המקום לא מקיים את המובא בספרי הזוהר והקבלה, וחכמי ההלכה, באיזה פנים נצא לקבל את פניו בביאת הגואל???
רק נקודה אחת מני אלף למחשבה, ולפחות הסחתי לך את צערי.

שאלה - 255752
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
איפה כתוב שניתנה רשות לרופא לרפא?
היכן המקור לכך?
שאל אותי היום מישהו שיש לו חבר, שחושב שאסור ללכת לרופאים איפה רשום שמותר?
והמקור שניתן רשות לרפא?
תשובה
במסכת ברכות ס, א.
"תני דבי רבי ישמעאל, ורפא ירפא מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות".

ואשר שאלת כי לא רוצה ללכת לרופא, עוון חמור בידו. והעתקתי לך מתשובה באתר " עון גדול הוא, כיון שהשם יתברך נתן רשות לרופא לרפאות והוא אינו הולך אליו הרי זה מתחייב בנפשו ודמו מידו יבוקש,
ועיין בשו"ת יביע אומר חלק ד - חושן משפט סימן ו שכתב "ומוכח שגם החולה מצווה לשתף פעולה עם הרופא ולציית להוראותיו, ובודאי שיש לסמוך יותר עמ"ש הרמב"ן בתורת האדם להלכה. וע' בחובת הלבבות (שער הבטחון פ"ד) שאסור לסמוך על הנס בזה, שמא אין עושים לו נס ונמצא מתחייב בנפשו, ואם עושים לו נס מנכין לו מזכיותיו, לכן צריך להשתדל בזה ע"פ דרך הטבע. ע"ש. וכיו"ב אמרו בברכות (לה:) הנהג בהן מנהג דרך ארץ. וע' באבן ישראל (דרוש ג די"ד ע"ב). ע"ש. וע' בשבט יהודה עייאש (סי' שלו), שיש חיוב על החולה וקרוביו לחזר אחר הרופא המובהק, ולחזר אחר התרופות המועילים לרפואת אותו חולי, וכל המתעצל ומתרשל בדבר ולא יחוש להתרפאת ע"פ הטבע, אלא יסמוך על הנס שה' ישלח דברו וירפאהו, אינו אלא דעת שוטים ועתיד ליתן את הדין, שהרי אמרו כל עיר שאין שם רופא אסור לת"ח לדור בתוכה (סנהדרין יז:). ומחללים שבת במלאכות גמורות בשביל פקוח נפש. ועיין עוד בפוסקים מה שכתבו בענין זה באורך שחייב האדם להשתדל בכל כוחותיו לדרוש ברופאים כפי שעשו גדולים רבים מחכמי ישראל. ועיין בשו"ת יחוה דעת. וראה בשלחן ערוך יורה דעה סימן של"ו, א. שכתב "מצוה היא, ואם מנע עצמו הרי זה שופך דמים , ואפילו יש לו מי שירפאנו, שלא מן הכל אדם זוכה להתרפאות".
ויש בזה אורך והיום קצר והמלאכה מרובה".

שאלה - 255745
שלום לכבוד הרב
יש באמת מקור למה שאומרים שהמקלל הקללות חוזרות אליו?
תשובה
עיין תשובה 153704 עם תוספות.
בספר משלי כ"ו, ב. "כַּצִּפּוֹר לָנוּד כַּדְּרוֹר לָעוּף כֵּן קִלְלַת חִנָּם לוֹ תָבֹא". וכתב רבנו החכם רבי אברהם אבן עזרא ז"ל "לכסיל המקלל תבוא". והרלב"ג ז"ל פירש "הנה כמו הצפור שהוא נד ממקומו בקלות וכדרור לעוף אל הבית שיצא ממנו כן קללת חנם לא תבא אל המקולל בה כך תהיה נדה ממנו בקלות ותשוב לאשר יצאה הקללה מפיו כמו שישוב הדרור לבית אשר יצא ממנו". וכן כתב רבנו משה אלשיך ז"ל.
ודע כי כתב הרב מעבר יבק ז"ל תלמיד הרמ"ק ז"ל כי מי שמקלל מורה שיש לו נפש מצד שאינו הקדושה.

והרב מצודת דוד הוא רבי דוד אלטשולר ז"ל פירש "כמו צפור הפורח מקנו להיות נודד להשיג מאכלו וכמו הדרור הפורח מקנו לעוף השמים הנה הם חוזרים לקנם כן קללת חנם חוזרים ובאים אל המקלל עצמו מפיו יצאו ואל קרבו יבואו". השם יצילנו מכולם.
וכתב בספר חסידים סימן עו "אל תעניש ישראל ואל תקללו אך התפלל עליו שישלים הקדוש ברוך הוא לבו ויחזירהו למוטב ואל תמסור עליו דין לאמר הצור ינקמני מידו וישוב לעושה הרע כרעתו כי כל המוסר דין על חבירו באה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא ואומרת רבש"ע לזה תעשה דין ראוי הוא שתענישו על כך וכך כללו של דבר אל תקלל שום אדם כי פעמים רבות הקללות חוזרות וחלות כולן על ראשו ועל זרעו שכן מצינו שכל הקללות שקלל דוד את יואב נתקיימו בזרעו".
ככתוב בספר שמואל ב פרק ג, כח. וַיִּשְׁמַע דָּוִד מֵאַחֲרֵי כֵן וַיֹּאמֶר נָקִי אָנֹכִי וּמַמְלַכְתִּי מֵעִם יְקֹוָק עַד עוֹלָם מִדְּמֵי אַבְנֵר בֶּן נֵר:
יָחֻלוּ עַל רֹאשׁ יוֹאָב וְאֶל כָּל בֵּית אָבִיו וְאַל יִכָּרֵת מִבֵּית יוֹאָב זָב וּמְצֹרָע וּמַחֲזִיק בַּפֶּלֶךְ וְנֹפֵל בַּחֶרֶב וַחֲסַר לָחֶם
ובתלמוד סנהדרין מח, ב. אמר רב יהודה אמר רב, כל קללות שקילל דוד את יואב נתקיימו בזרעו של דוד, אל יכרת מבית יואב זב ומצרע ומחזיק בפלך ונפל בחרב וחסר לחם, זב - מרחבעם, דכתיב והמלך רחבעם התאמץ לעלות במרכבה לנוס ירושלים וכתיב וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא. מצורע - מעוזיהו, דכתיב ובחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל בה' אלהיו ויבא אל היכל ה' להקטיר על מזבח הקטרת, וכתיב והצרעת זרחה במצחו. מחזיק בפלך - מאסא, דכתיב רק לעת זקנתו חלה את רגליו, ואמר רב יהודה אמר רב: שאחזו פודגרא. אמר ליה מר זוטרא בריה דרב נחמן לרב נחמן: היכי דמי? אמר ליה: כמחט בבשר החי. מנא ידע? אי בעית אימא מיחש הוה חייש ביה, ואיבעית אימא: מרביה הוה גמיר לה, ואיבעית אימא: סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם. נופל בחרב - מיאשיהו, דכתיב וירו היורים למלך יאשיהו. ואמר רב יהודה אמר רב, שעשו כל גופו ככברה. וחסר לחם - מיכניה, דכתיב וארחתו ארחת תמיד נתנה לו.

ורבנו החיד"א ז"ל כתב בפירושו ברית עולם ושומר הברית [שם] "כי פעמים רבות הקללות חוזרות וחלות כלן וכו' שכן מצינו שכל הקללות שקלל דוד וכו' פירוש שהקללות תיכף כשאדם מקלל נותן כח לסט"א לפעול אותן הקללות ומוכרח שיתקיימו על דרך מ"ש בזהר חדש בעובדא דרבי אלעזר שפגע בנחש שהיה הולך להמית אדם מישראל וביני ביני שב בתשובה והיה אומר ר' אלעזר לנחש כלומר למי שהיה מנחש עמו שכבר עשה תשובה ולא היה חוזר בו עד אשר מן השמים נתנו לו תמורתו גוי אחד ואז אמר רבי אלעזר שילך אצל הגוי והלך הנחש והיה עושה שפטים בגוי ע"ש כי הוא ענין נפלא. וכלומר דכיון שניתן רשות לסט"א לא סגי אם לא יתנו תמורתו וכן מתבאר בזהר פ' בלק במעשה דר' יוסי בן פקיעין ע"ש ואפשר שכן הדבר בקללות שתכף ניתן כח לסט"א ולא אפשר אם לא יתקיימו. וכאשר המקולל ראוי לכך יתקיימו בו. ואם אין בו עון והיא קללת חנם שאינו מן הדין שיתקיימו בו חוזרות הקללות למקלל ויתקיימו בו". השם יצילנו.
ןלכן טוב לעשות התרת קללות בציבור.

שאלה - 255737
קול נהי נשמע מציון. ציון במרר תבכה וירושלים תתן קולה. הורד הנזר והוסרה העטרה עם סילוקו של מורנו ורבנו ועטרת ראשינו, גדול הדור, המנורה הטהורה, זכה וברה, בנם של קדושים, אראלים ותרשישים, הגאון הגדול חכם שלום הכהן זצוק"ל.
תשובה
מה אעידך ומה אדמה לך הבת ירושלים, מי ינחמך ומי ינוד לך שבעתיים, על שמועה כי באה ונמס כל לב ורפו כל ידים, וגם נפלו כל ברכיים, על כי אדם קדוש בקרבך נסתלק היום ובא השמש בצהריים, מנהיג דגול אשר היה לנו לעיניים, צדיק אשר נולד וגדל בירושלים, על ברכי גדולי הדור הקודמים בכפליים, הרביץ תורה לעדרים, המאיר לארץ ולדרים, בקי במכמני התורה סיני ועוקר הרים, לוחם מלחמתה ושומרה מידי אנשים זרים, צנוע ועניו, אשרי מי שראה פניו בתורה זוהרים, הגן בחירוף נפש ונשא עיניו אל ההרים, ודאג בכל כוחו לשלימות ורוחניות הבחורים.
אללי לי אללי, אויה לי על אשר בא אלי, כי נפרצו ארמוני, ונשרפו היכלי, תורה תורה חגרי שק על כי נשבה ארון הקודש ואין מרחם על עוללי. מי יתן איפה ויכתבון מלי.
מזרע קודש טהור מצאצאי אהרן הכהן, אשר רבנו יוסף חיים בעל הבן איש חי העיד על אבותיו שהם מהכהנים הכי אמיתיים בעיר בבל, והיה לוקחם לעניני מתנות כהונה. הי חביד הי עניו, מתלמידיו של אהרן הכהן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. עוטה כשלמה אורה, ירא אלקים בלבו עובד השם הגדול הגבור והנורא.
בת ירושלים הורידי כנחל דמעה היום הזה, על כי נפל נזרך, והוכינו שוק על ירך, נישא תפלה לאל נורא עלילה, כי ישיב שבותינו כבתחילה, ויזכנו לראות את הגאוה, אשר יצמיח לנו בעגלא, וינחמנו משברנו זה וישיב עטרה ליושנה.

שאלה - 255656
לכבוד הרב האהוב והיקר, חכם שלום שלנו על ערש דוי, מה עלינו לעשות בשביל רפואתו?
תשובה
להתפלל מקירות ליבו לרפואתו, כי הוא הקברניט של היהדות הספרדית בעולם, והוא הנושא בעול הציבור כולו.
עלינו לדעת כי בחליו זה כמה חודשים ושנים, הוא נושא את צרות הכלל ופרט, והוא בגדלותו בתורה כולה, ובחכמתו הרמה מכפר בעדינו ומיגן עלינו, ובעוונותינו הוא סובל, ובחטאינו הוא מתייסר.
כל אחד ואחד מאיתנו צריך בשעות קשות אלה לעשות דין וחשבון עם עצמו על מעשיו, על מחשבותיו, שעשה ועושה בעבר ובהווה, ועל כל אחד לדעת כי אם היתה לנו זכות מספיקה הוא לא היה נופל למשכב, איש שכולו תורה, אדם שכולו יראת השם טהורה, מנהיג מורם מעם, הנושא בעול הציבור הכלל והפרט, העמיד ומעמיד עשרות אלפי תלמידים בפועל, מוסר נפשו בשביל עם ישראל, כואב את כאבינו, מתעניין בכל לבו בשביל בניו של הקדוש ברוך הוא, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, מבני בניו של אהרן הכהן עליו השלום, בנו של זקן המקובלים בירושלים הגאון המקובל החכם אפריים הכהן זצוק"ל, גם אמו שהכרתי אותה מקרוב, היתה צדקת וחסידה, מתענה רוב ימיה, לומדת תורה ומתפללת בעד עם ישראל.
יהי רצון שזכותם תעמוד לו היום ויתרפא.

שאלה - 255364
לכבוד הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א
ברוך השם מצאתי עבודה במקום קדוש ישיבה רק שיש הרבה מניעות! כמה ימים חולה גם לא היה לי טלפון להודיע לו וגם אבא שלי עבר תאונת דרכים!
מניעות!
תשובה
קשקושים שמקשקשים קשקשנים.
עיין דברים רבה פרשת נצבים פרשה ח
רבנן אמרי שבעה דברים אמר שלמה על העצל ומה שאמר משה היה גדול מכולם כיצד אמרו לעצל רבך בעיר לך ולמוד תורה ממנו והוא משיב אותן ואומר להן מתיירא אני מן הארי שבדרך מנין שנאמר (משלי כו) אמר עצל שחל בדרך, אמרו לו הרי רבך בתוך המדינה עמוד ולך אצלו אמר להן מתיירא אני שלא יהא ארי בתוך הרחובות שנאמר ארי ברחובות, אמרו לו הרי הוא דר אצל ביתך אמר להן והארי בחוץ שנאמר אמר עצל ארי בחוץ, א"ל בתוך הבית השיב להן ואם הולך אני ומוצא את הדלת נעול אני מחזר ובא, אמרו לו פתוח הוא מנין שנאמר (שם /משלי כ"ו/) הדלת תסוב על צירה ועצל על מטתו, לסוף שלא היה יודע מה להשיב אומר להן או הדלת פתוח או נעול מבקש אני לישן עוד מעט מנין שנאמר (שם /משלי ו/) עד מתי עצל תשכב וגו', עמד משנתו בבוקר נתנו לפניו לאכול הוא מתעצל לתת לתוך פיו מנין שנאמר (שם /משלי/ יט) טמן עצל ידו בצלחת נלאה להשיבה אל פיו ואיזה שביעי (שם /משלי/ כ) מחורף עצל לא יחרוש ושאל בקציר ואין, מהו מחורף עצל לא יחרוש אר"ש בן יוחאי זה שאינו למד תורה בנערותו ומבקש ללמוד בזקנותו ואינו יכול וזהו ושאל בקציר ואין, ומה שאמר משה היה גדול מכולן מניין כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו הוצא דבר מתוך פיך".

שאלה - 255232
לכבוד מורנו הרב, בליל ט״ו באב, יום שמחה, שלש הרוגות בתאונה בירושלים עיר הקודש. מה זה ועל מה זה?
תשובה
ציון במרר תבכה וירושלים תתן קולה, על אבדן נפשות טהורות אם ושתי בנותיה, האחת הלכה לחופה למעלה ככלה, וי שאבדה ירושלים זו האבידה, מי ינחמך ומי ינוד לך הבת ירושלים. הנשמע כזאת בישראל כי תיהרג אשה הרה, צדקת וטהורה, נפש צחה וברה, עם ולדה במעיה ובנותיה.

קראו למקוננות ותבאנה, אשר לא ידעו עת בואנה, ותשאנה עלינו בכי ונהי על כי נהפך יום שמחה ליום תאניה ואניה, אעשה להם מספד כתנים ואבל כבנות יענה, כי המה הלכו למנוחה נכונה, בישיבת האמהות הצדקניות העליונה, אצל כסא השכינה, ויעלו במעלה העליונה, אך אותנו השאירו ברוב מגינה, על קרבן אותה ואת בנה, רועה היא עם צאנה, והומיה היא כיונה, מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה במלונה, ואקשור מספד וקינה, על האסון בהלקחו אשה ובתה הנבונה, ויעלו אצל שוכן מעונה, ויבקשו רחמים כי ירחם עמו אשר קנה.
ולא ישמע שוד ושבר בגבולינו לעד אמן נצח סלה ועד.

כל אחד מאתנו יתן מזמנו בכל יום חצי שעה נוספת בלימוד התורה כדי להשלים את הגרעון במאזניים העליונים לזכות הנשמות הטהורות.

שאלה - 255050
לכבוד גאון עוזנו
ראיתי פרסמו על השגחה של מורנו ורבנו על בשר רציתי לשמוע על אופן ההשגחה
כמו כן מה שכבודו אמר בסרטון על הרב בן סעדון זהו הרב יורם ? יישר כח
ה' יאריך ימים על ממלכתו
תשובה
הגאון הרב הצדיק יורם בן סעדון שליט"א, איש ירא אלקים משכמו ומעלה, חכם ונבון, בקי בכל הדיעות והפרטים בהלכה, בכל השייך בכלל, ועניני הכשרות בפרט. על כל אלה אומן במלאכת השחיטה, זריז וזהיר, חכם מחוכם ונבון לחש, בעל חכמה ותפיסה נדירים, מהיר מחשבה ובעל רגישות ועירנות מיוחדים, המבחין מעצמו במלאכה הקשה והעמוסה, וגם בעל עין חדה באופי בעלי מלאכת הקודש, הן השוחטים, הן הבודקים, הן המשגיחים והמפקחים, על כולם מפקד בכוח אשר חנן אותו הבורא, אינו יודע מנוחה באחריותו בימים ובלילות, הן בשחיטת העופות, והן בשחיטת הבקר.

זכה בד"ץ "בני ציון" במרגלית יקרה זו, יהלום דלית ליה טימי, מוכתר בנימוסין, בעל לב רחב, סבלנות מרובה, וגם תקיפות איתנה בכל הנוגע להלכה, ואינו זז כמלא נימא בכל עבודת הקודש. עוד בימי הגאון מרן מלכא ה"יביע אומר" זצוק"ל זלה"ה, נודע בשערים המצויינים בהלכה שמו, ובחר בו להיות ראש הבד"ץ, ואת הכל עשה בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה.

אני הצעיר באלפי ישראל מודה ומשתחווה לאבינו שבשמיים שזימן לנו אותו לגשת אל המלאכה, לבחור את כל אנשי הצוות, אחד לאחד, כולם אהובים, כולם ברורים, כולם גיבורים במלאכת הקודש, והוא נשיא עליהם לנהלם ביום ובללה למען יאכלו בני ישראל מוצרים מהודרים, ויעלו על שלחנם עופות ובשרים מעולים ומהודרים בכל ההידורים, אליבא דכל הדיעות.

כאן עוד מקום יפה בלבי לברך את בעלי המפעל "וול דאן", אשר לא חסכו ולא חוסכים כל מאמץ לחזק את הכשרות בכל ההידורים, ועומדים איתנים כנגד כל הרוחות הזרות הסוערות למולם, את ידידנו הנכבר ירא אלקים שמעון אסרף הי"ו, וחביריו היקרים והנכבדים, אשר דלתם פתוחה תמיד בפנינו לכל פרט והידור בימים ובלילות, וההידור קודם לעסקיהם ולאומנותם, וגם על המלאכה הסטרילית, הנאה והיאה לכבוד זה השלחן אשר לפני השם, להגיש לכולנו ממיטב וממבחר הבשרים המהודרים.
ברך השם חילם ופועל ידם תרצה. וימצאו ברכה רווחה והצלחה בכל מעשה ידיהם. אמן נצח סלה ועד. מנחם אב התשפ"ב.
החותם פה ירושלים עיר קדשינו בן ציון הי"ו ב"ר סלמן מצפי זצוק"ל וזיע"א.

שאלה - 254458
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
פגשתי ביהודי שלומד קבלה והוא טוען שאין לומר תיקון חצות היום כיון שבזמן הזה אין גלות כך
תשובה
הוי שיכורים ולא מיין השיבו נא לי, רק שוטה גמור יאמר שהיום אנחנו בגאולה.
א, בית המקדש חרב, גויים מרקדים בהיכלו, יש פחד לנסוע לכותל המערבי, לקברי אבות בחברון, לקבר רחל אשר בדרך אפרתה היא בית לחם. לקבר יוסף הצדיק אשר בשכם, וכן ברחבי ארץ ישראל.
ב, ישראל שפלים ונרדפים בין האומות. האנטישמיות פורחת ומתפתחת, באמריקה ארץ החופש והדרור, באירופה ערש הדמוקרטיה המדומה, בכל המדינות.
ג, הגויים אשר סביבותינו מכיני כלי נשק חלילה להשמידינו, בצפון עשרת אלפי טילים מכוונים לבתינו, בדרום כלי נשק מכינים להילחם בנו, עשרת מנהרות נחפרו ובהם ציוד מסוכן, כל העולם יודע שומע רואה ושותק.

ד, נחלתינו נהפכה לזרים. בירושלים עיר הקודש והמקדש, לא תוכל לסגור מרפסת בלי רשות מאומות העולם. יהודים בערים המעורבות פוחדים לצעוד בלילות. במדינת ישראל החופשית. מדינת חוק ולא הלכה עפ"ל.
ה, כל המדינה ומוסדותיה רועדים מהגויים אשר בתוכינו, הממשלה, המשטרה, הצבא המהולל, האזרחים התמימים רועדים מהגויים. בשבוע האחרון הייתי באופקים, בחזרתי במשך חצי שעה רצופה בדרך שמעתי וראיתי את ירי הרובים והאקדחים שבידי הגויים המתפרצים ומתפרעים בחוצות ובכבישים.
גם ברגע זה ממש כשאני כותב לך, ברקע אני שומע קול היריות מכיוון שועפט אשר בירושלים, [אשר לפי כמה דיעות של קדמונים היא מקומה של נוב עיא הכהנים המוזכרת בנביאים.] ואין מי שעוצר אותם.
ו, היוקר מאמיר שחקים, אמור נא לי חכם מחוכם אימתי היית לאחרונה בשוק, בסופר, או במכולת? מצאת נייר טישיו? כמה עולה גביע לבן? וגביע גבינה? והדגים לכבוד שבת? מי בכלל קונה בשר? ומה עם שאר מוצרי יסוד? ומה תעשה משפחה בת עשרה נפשות? מהיכן תחיה? מהיכן תתפרנס? הגאולה באה?????
השיכורים התעוררו???

שאלה - 254226
שלום לכבוד הרב, ברכת הלבנה. מאיזי יום בחודש יש לברך? ואם צריכים לדעת את זמן המולדכדי לדייק בשעה שלו?
תשובה
אפשר לעיין בספר חודש בציון, אך אכתוב כאן ראשי דברים.
מבחינה הלכתית אפשר אחרי שעבר שלשה ימים מהמולד. אותו מכריזים בשבת מברכים החודש, אך השלחן ערוך [סימן תכ"ו] כתב כדעת חכמי הקבלה שיש לברך אחר עבור שבעה ימים מהמולד.
ואשר שאלת אם יש להקפיד על זמן המולד מעת לעת? כן הוא מפורש בספרי האחרונים, ויש טעם נכבד על פי הקבלה בזה וסוד כמוס. וכמפורש בספר חודש בציון עמוד שה. עיין שם. וכן כתב הכנסת הגדולה עד עבור "שבעה ימים שלמים". והרב משנת חסידים שער מוצאי שבת פרק א, אות ב. ובשו"ת בית דוד סימן קל"ב, והגאון החסד לאלפים תכ"ו, כ"ו.
גם הגאון החיד"א זיע"א בכמה מספריו הקפיד בזה מאוד, עיין עליו בברכי יוסף תכ"ו, ו. ובמורה באצבע סימן קפ"ב, כתב בפירוש "מעת המולד". וכן הוא מפורש במנהגי קהל קדוש בית א - ל בירושלים עיר קדשינו, אות מ"ג, שכתב "מנקודת המולד", וכן כתב המקובל המפורסם רבנו יעקב קצין זצ"ל בספר אור הלבנה ד"ד ע"א, "שבעה מים שלמים מעת המולד", ועיין בן איש חי שנה ב ויקרא כ"ג.
וכן ראיתי למורנו הגאון החסיד רבנו צדקה חוצין שיע"א ותלמידו הגאון רבי יעקב מוצפי זצ"ל, שהיו עם ק"ק "שמש צדקה" ברחוב חגי בירושלים, מקפידים בזה מאוד לברך מעת לעת שבעה ימים מהמולד, וכמה פעמים ראיתים שבאמצע השיעור הפסיקו ויצאו כל הקהל יחדיו לברך ברכת הלבנה ברחובה של עיר.

גם ראש רבני בבל הגאון רבנו נסים כדורי זיע"א בק"ק "אוהל רחל" בירושלים, יחד עם מו"ר אבי זלה"ה עשו מעשה ובאמצע השיעור פסקו ויצעו לרחובה של עיר לברך בשמחה רבה ובקול רנה ותודה ברכת הלבנה, ובהיותי ילד הייתי משתומם על המראה הנפלא הלזה, וכיצד היה יוצא לצפות בהם קדוש ישראל האדמו"ר מגור זיע"א ה"בית ישראל" ז"ל שהתגורר שם בסמוך, אשר חיבבם ביותר, והיה מתפעל מכך.
והארכתי בכל זה למען ידעו הדורות הבאים חיבוב מצווה יקרה זו ומעלתה. ונזכה בקרוב להתחדש כמותה בביאת דוד משיחינו במהרה בימינו אמן.

שאלה - 253850
לכבוד הרב בן ציון מוצפי
מהו עיון תפלה? ולמה הוא אסור?
תשובה
במסכת ברכות נה, א. "ואמר רבי יצחק: שלשה דברים מזכירים עונותיו של אדם, ואלו הן: קיר נטוי, ועיון תפלה, ומוסר דין על חבירו לשמים".
וכתב רבינו יהונתן מלוניל על הרי"ף ז"ל "קיר נטוי, ועובר תחתיו מזכיר עונותיו, שאומרין מלאכי חבלה כלום מה ראה זה לסמוך על נס הלא איש חוטא הוא שכך וכך עשה ביום פלוני. עיון תפלה, סומך על תפלתו, ובטוח הוא עליה שתהיה נשמעת, ומתאמץ לכוין לבו על מנת כך, ומתוך כך מזכירין עונותיו שאינו ראוי שתתקבל תפלתו אפי' יצעק יום ולילה. ומוסר דין על חברו, שאומ' ישפט י"י ביני ובינך [בראשית ט"ז], אומ' מן השמים כלום ראוי שיענש חברו על ידו".

וכתב הרב תפארת ישראל ז"ל יכין מסכת קידושין פרק ד
"ויתפלל להקב"ה שיסיר מלפניו דברים המונעים בטבע את הצלחתו ויסייעו ברחמיו וחסדיו להצלחתו, אבל עכ"פ לא יחשוב שעבור תפלתו ישנה הקדוש ברוך הוא כל סדרי הטבע, וטבעי הסבות שזכרנו, דמלבד שזה מזכיר עונותיו של אדם, דזהו בכלל עיון תפלה [כר"ה ט"ז ב'], מלבד זה מסוכן לו מחשבה כזאת, שכשיראה שעם כל התאמצתו בתפלה אפ"ה לא נעשה בקשתו, יוכל להתרפה חלילה מלהאמין בהשגחתו ית', לכן הודיעו התנא, אלא הכל לפי מזלו, ר"ל גם השתדלותו גם תפלתו אינן דברים המכריחים טובתו, כי גבול יש להם, אם ועד כמה יסייעוהו, ולפי מיעוט ורבוי הסבות, לפיהן ישיב גאולתו לטובתו, זאת יקוה בתקותו, וה' הוא נחלתו באמתתו".
וכתב הנצי"ב ז"ל בהרחב דבר במדבר פרק טו
"זה גורם להזכיר עונם, שהרי הוא כמו עיון תפלה דאיתא בברכות דף נ"ה שמזכיר עונותיו של אדם, מפני שהוא בוטח שיקובל לרצון, וכמו כן בשביל שהמה מחשבים שקרבנם יהיה לרצון ולזכות לפני ה', משום הכי עוד יזכור עונם".

שאלה - 253552
קינות לימי בית המיצרים בחצות היום מהשעה 12.45.
תשובה
לידיעת הציבור,
א, אין לומר תיקון חצות ולא קינות, ביום השישי, בכ"ט בתמוז, וא' באב.

ב, יש לומר תחילה תיקון רחל, הכולל על נהרות בבל, מזמור לאסף, זכור השם מה היה לנו.

הגאון המקובל רבנו חיים הכהן מארם צובה ז״ל כתב אותה. ונהגו לאמרה בחצות היום בימים אלה.

קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע בִּילָלָה. קוֹל נְהִי מִצִּיּוֹן הַמְהֻלָּלָה:
קול ברמה:
חִשַּׁבְתִּי יָמִים הָיִיתִי גְבֶרֶת. בְּיַד יְהוָה עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת. וְעַתָּה אֲנִי שְׁחַרְחרֶת. טָבַעְתִּי בַבּוֹר בִּיוֵן מְצוּלָה:
קול:
יְחִידָה רַעְיָה אֲזַי הָיִיתִי. וּכְבוֹד עֶלְיוֹן אֲנִי נִקְרֵאתִי. וְעַתָּה לְתַחְתִּיּוֹת יָרַדְתִּי. וְדוֹדִי וְרֵעִי לָרוּם עָלָה:
קול:
יַחַד יוֹדְעַי בְּתוּלוֹתַי וְרַעְיוֹתַי. בְּכוּ עִמִּי כִּי רַבּוֹת אַנְחוֹתַי. אֵין נוֹטֶה עוֹד אָהֳלִי וּמֵקִים יְרִיעוֹתַי. כִּי דוֹדִי מֶנִּי נָסַע וְנִגְלָה:
קול:
מִמָּרוֹם הֻשְׁלַכְתִּי בְּרב מְגִנָּה. שָׁלַח אֵשׁ בְּעַצְמוֹתַי וַיִּרְדֶּנָּה. וְיָצָאתִי בַגּוֹלָה בָּדָד כְּאַלְמָנָה. הָגְלָה יְהוּדָה הָגְלַת שְׁלוֹמִים כֻּלָּהּ:
קול:
הָיִיתִי כְכַלָּה בְּתוֹךְ אַפִּרְיוֹן. וַעֲנַן יוֹמָם עַל מְכוֹן הַר צִיּוֹן. הֻשְׁלַכְתִּי לַחוּץ כְּעָנִי וְאֶבְיוֹן. בְּגָדַי לָקַח צָר וַאֲנִי אֻמְלָלָה:
קול:
כּהֲנַי וּזְקֵנַי טָבְחוּ אוֹיְבַי. מַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי זֶרַע אוֹהֲבַי. בָּנַי הַיְקָרִים וּבַחוּרַי. הָלְכוּ בַשֶּׁבִי וְעוֹלָלַי בַּגּוֹלָה:
קול:
הֵן כָּל אֵלֶּה אֵין דּוֹרֵשׁ לְנַפְשִׁי. אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה וְאֶל עַמִּים אָרִים ראשִׁי. וְאוֹהבִי אָמַר לֹא תִקְרְאִי לי עוֹד אִישִׁי. כִּי נָפַלְתִּי לִפְנֵי בְנֵי עַוְלָה:
קול:
נָא אָב הָרַחֲמָן תָּשׁוּב לְצִיּוֹן. עַיִן בְּעַיִן נִרְאֶה בְּבִנְיַן אַפִּרְיוֹן. וְהַבַּיִת הַזֶּה יִהְיֶה עֶלְיוֹן. וְאָז גְּאוּלִים יִפְצְחוּ צָהֳלָה:
וְהַבַּיִת הַזֶּה יִהְיֶה עֶלְיוֹן. וְאָז גְּאוּלִים יִפְצְחוּ צָהֳלָה:

על היכלי חיברו רבי יהודה עבאש ז"ל.

עַל הֵיכָלִי אֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה
וּלְתִפְאֶרֶת צִיּוֹן עִיר הַהֻולָּלָה
בְּכִי נַפְשִׁי עַל חָרְבַּן פַּעֲמַיִם
אֶרֶץ צְבִי צְבִי יְרוּשָׁלַיִם
וְעַל עַמָּהּ אֲשֶׁר הָלַךְ בַּגּוֹלָה
וּלְתִפְאֶרֶת צִיּוֹן עִיר הַהֻולָּלָה
בֵּית תִּפְאַרְתִּי שָׂם אוֹיֵב לְשַׁמָּה
הוֹשִׁיבַנִי בִּידֵי נְבָיוֹת וְשַׁמָּה
עַל זֹאת אֶבְכֶּה תָמִיד בְּקוֹל יְלָלָה
וּלְתִפְאֶרֶת צִיּוֹן עִיר הַהֻולָּלָה
סִפְדִי תוֹרָה כִּי חֻלְּלָה תִפְאַרְתֵּךְ
נָפַל נִזְרֵךְ מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּיתֵךְ
וּשְׂאִי קִינָה עַל אֲהֳלִיבָה וְאָהֳלָה
וּלְתִפְאֶרֶת צִיּוֹן עִיר הַהֻולָּלָה
חִזְקוּ עַמִּי מַהֵר אֶבְנֶה דְבִירְכֶם
נָקָם אֶלְבַּשׁ וְאָשִׁיב אֶת שְׁבוּתְכֶם
תּוֹךְ הֵיכָלִי אֶשְׁכּוֹן כְּבַתְּחִלָּה
כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תּוֹרָה וּתְהִלָּה

שאלה - 253507
כבוד הרב מוצפי שליט"א למי עושים סעודת הודיה?
תשובה
כתב בילקוט ראובני ערך משתה בשם ספר הזוהר בראשית.
עביד אברה' משתה וכל דרא רברבא זימן לההו' סעוד'. ותנינן, בכל סעודה בא השטן ורואה, אם עושין טיבו לעניים ואם עניים בביתא, אתפרש השטן מההוא ביתא, ואי לאו, עאל תמן ומערבב השמחה ועאל למעלה לקטרג. בסעודת אברה', בא גם השטן וקאי על פתחא כעני ולית דאשגח ביה, כי שרה אניקת בנין לכלהו, אברהם משמש לאינון מלכיא, מיד סליק ההוא מקטרג' ומקטרג לעיל', א"ל להקב"ה אתה אמרת אברהם אוהבי, עשה סעודה ולא יהיב למסכני. ותו שרה אמרה דחייכת ביה ולא זז מתמן עד דבלבל סעודתו ופקיד הקב"ה לקרב יצחק לקרבן ומתה שרה ע"י זה כו':
וכתב בספר ספר קב הישר פרק עב בענין יום כניסת הילד לתלמוד תורה. "ולכן נכון הוא להתענות בו ביום שמכניס בנו לתלמוד תורה, ואביו ואמו של התינוק ויתפללו אל אלהים שבשמים שיהיה הוולד מוצלח בתורה וביראה ובמעשים טובים לאריכות ימים, ולעת ערב אחר התענית יעשה סעודה לעניים ויתן צדקה לפי מיסת ידו ואז בוודאי יהיה לב האב בטוח שיראת ה' יהיה על אותו התינוק, ודי באזהרה זו".
וכתב בספר יסוד ושורש העבודה,
'וכבר הודיעונו גודל שכר המאכיל עניי תורה על שלחנו בחגים ובמועדים, וימי חול המועד גם הם בכלל הזה, לשמח לב העניים. ורבים נוהגים לעשות בימי חוה"מ, יום יום סעודה לעניים ולאביונים, אשר זאת השמחה היא היתה לראש על כל השמחות. ואשר סיפק בידו לעשות ככה לא יעבור מהיות חונן דלים, כברכת השם אשר נתן לו וכו', ויהיו באוכלי שלחנו כל ימי חול המועד כמו בעצם ימים טובים, ולהיות שלחנו מלא דשן מלחמה של תורה'.

ועיין במדרש חסרות ויתרות שמואל ב
"לפי שהיה דוד מתענה וצם לפני הקדוש ברוך הוא שיבנה הבית על שמו ואמרו חכמים שהוא היה עושה סעודה בכל יום ויום והיה מאכילה לעניים והוא אינו אוכל רק מערב ועד ערב"
וכתב ספר חמדת ימים חלק יום טוב פרק ה
"וכבר הודענו גודל שכר המאכיל עניי תורה על שולחנו בחגים ובמועדים, וימי חול המועד גם הם בכלל האזהרה ההיא, לשמח לב האומללים בהם. ורבים מהאיתנים נהגו לעשות בימי חול המועד יום יום סעודה לעניים ולאביונים, אשר זאת השמחה היא היתה לראש פינה על כל מיני שמחות, לאשר יש אתו נפש מליאה דעת ויראת השם".

וכתב עוד שם חג הסוכות פרק ג
היא המדה אשר המתברך בארץ יתברך באלהי אמן ומובטח הוא שלא יחסרו מזונותיו כל השנה. "הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד". וחסיד אחד היה יושב על שולחנו במסיבת אנשים חכמים וידועים ויבא עני והלך חוזר על הפתחים על פת לחם. ותיכף ומיד עמד ממושבו ואחז ביד העני והושיבו במקומו ושש כעל כל הון עמו וישרתהו, ויאמר אנכי היום שש ושמח עמך אשר זיכני השם עמך להאכילך חלק אברהם אבינו בסוכתי. ובלילה ההוא חלם החסיד ההוא שהיה טובע בלב ימים, ובא העני ההוא ונתן לו יד והוציאו ממעמקי מים לרויה. ומיד עמד אותו החסיד וחיבקו ונשקו ויאמר עליו ברוך אתה לה' מי אתה אשר הצלת נפשי ממות, כי כפשע ביני ובין המות אשר טבעתי ביון מצולה "ואין מעמד באתי במעמקי מים ושבולת שטפתני". ויען ויאמר לאיש החסיד ההוא אנכי אברהם אביך כי באתי היום בסוכתך בדמות האיש העני ההוא. אשריך מה טוב חלקך ומה נעים גורלך עם כל הצדיקים. ומובטח אתה כי לא תחול גזירה רעה בביתך, ותמיד תהיה שאנן מפחד רעה. ויקץ החסיד משינתו, ושמח לבו ויגל כבודו אשר זיכהו ה' באלה. ויקבל עליו להיות עושה תמיד כל ימי החג סעודה מיוחדת לעניים כמסת ידו. ויפרוץ האיש לרוב בתורה ובחסידות, ולא חסרו מזונותיו בריווח, גם עד זקנה ושיבה".

ויש אריכות גדולה בענין זה בכל הספרים בשבח המגיע לנותן לחם לרעבים, ודע כי עיקר הסעודה שהיו עושים הן בברית המילה, הן בחופה ועד, היא סעודה לעניים ולאביונים, כי היא עיקר השמחה, ובימינו עשו הטפל עיקר, כי מזמינים את הדודים והדודות הדשנים ורעננים השבעים מכל מאכל אשר ייאכל, ואת העניים מגרשים משם.
ואשרי אותם הדואגים להזמין לשמחתם ומחת בניהם את העניים והאביונים ומאכילים אותם מכל טוב, כי היא עיקר השמחה והשלימות.

שאלה - 253500
לכבוד הרב שליט"א, כבוד הרב מוצפי שליט"א למי עושים סעודת הודיה?
תשובה
כתב בילקוט ראובני ערך משתה בשם ספר הזוהר בראשית.
עביד אברה' משתה וכל דרא רברבא זימן לההו' סעוד'. ותנינן, בכל סעודה בא השטן ורואה, אם עושין טיבו לעניים ואם עניים בביתא, אתפרש השטן מההוא ביתא, ואי לאו, עאל תמן ומערבב השמחה ועאל למעלה לקטרג. בסעודת אברה', בא גם השטן וקאי על פתחא כעני ולית דאשגח ביה, כי שרה אניקת בנין לכלהו, אברהם משמש לאינון מלכיא, מיד סליק ההוא מקטרג' ומקטרג לעיל', א"ל להקב"ה אתה אמרת אברהם אוהבי, עשה סעודה ולא יהיב למסכני. ותו שרה אמרה דחייכת ביה ולא זז מתמן עד דבלבל סעודתו ופקיד הקב"ה לקרב יצחק לקרבן ומתה שרה ע"י זה כו':
וכתב בספר ספר קב הישר פרק עב בענין יום כניסת הילד לתלמוד תורה. "ולכן נכון הוא להתענות בו ביום שמכניס בנו לתלמוד תורה, ואביו ואמו של התינוק ויתפללו אל אלהים שבשמים שיהיה הוולד מוצלח בתורה וביראה ובמעשים טובים לאריכות ימים, ולעת ערב אחר התענית יעשה סעודה לעניים ויתן צדקה לפי מיסת ידו ואז בוודאי יהיה לב האב בטוח שיראת ה' יהיה על אותו התינוק, ודי באזהרה זו".
וכתב בספר יסוד ושורש העבודה,
'וכבר הודיעונו גודל שכר המאכיל עניי תורה על שלחנו בחגים ובמועדים, וימי חול המועד גם הם בכלל הזה, לשמח לב העניים. ורבים נוהגים לעשות בימי חוה"מ, יום יום סעודה לעניים ולאביונים, אשר זאת השמחה היא היתה לראש על כל השמחות. ואשר סיפק בידו לעשות ככה לא יעבור מהיות חונן דלים, כברכת השם אשר נתן לו וכו', ויהיו באוכלי שלחנו כל ימי חול המועד כמו בעצם ימים טובים, ולהיות שלחנו מלא דשן מלחמה של תורה'.

ועיין במדרש חסרות ויתרות שמואל ב
"לפי שהיה דוד מתענה וצם לפני הקדוש ברוך הוא שיבנה הבית על שמו ואמרו חכמים שהוא היה עושה סעודה בכל יום ויום והיה מאכילה לעניים והוא אינו אוכל רק מערב ועד ערב"
וכתב ספר חמדת ימים חלק יום טוב פרק ה
"וכבר הודענו גודל שכר המאכיל עניי תורה על שולחנו בחגים ובמועדים, וימי חול המועד גם הם בכלל האזהרה ההיא, לשמח לב האומללים בהם. ורבים מהאיתנים נהגו לעשות בימי חול המועד יום יום סעודה לעניים ולאביונים, אשר זאת השמחה היא היתה לראש פינה על כל מיני שמחות, לאשר יש אתו נפש מליאה דעת ויראת השם".

וכתב עוד שם חג הסוכות פרק ג
היא המדה אשר המתברך בארץ יתברך באלהי אמן ומובטח הוא שלא יחסרו מזונותיו כל השנה. "הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד". וחסיד אחד היה יושב על שולחנו במסיבת אנשים חכמים וידועים ויבא עני והלך חוזר על הפתחים על פת לחם. ותיכף ומיד עמד ממושבו ואחז ביד העני והושיבו במקומו ושש כעל כל הון עמו וישרתהו, ויאמר אנכי היום שש ושמח עמך אשר זיכני השם עמך להאכילך חלק אברהם אבינו בסוכתי. ובלילה ההוא חלם החסיד ההוא שהיה טובע בלב ימים, ובא העני ההוא ונתן לו יד והוציאו ממעמקי מים לרויה. ומיד עמד אותו החסיד וחיבקו ונשקו ויאמר עליו ברוך אתה לה' מי אתה אשר הצלת נפשי ממות, כי כפשע ביני ובין המות אשר טבעתי ביון מצולה "ואין מעמד באתי במעמקי מים ושבולת שטפתני". ויען ויאמר לאיש החסיד ההוא אנכי אברהם אביך כי באתי היום בסוכתך בדמות האיש העני ההוא. אשריך מה טוב חלקך ומה נעים גורלך עם כל הצדיקים. ומובטח אתה כי לא תחול גזירה רעה בביתך, ותמיד תהיה שאנן מפחד רעה. ויקץ החסיד משינתו, ושמח לבו ויגל כבודו אשר זיכהו ה' באלה. ויקבל עליו להיות עושה תמיד כל ימי החג סעודה מיוחדת לעניים כמסת ידו. ויפרוץ האיש לרוב בתורה ובחסידות, ולא חסרו מזונותיו בריווח, גם עד זקנה ושיבה".

ויש אריכות גדולה בענין זה בכל הספרים בשבח המגיע לנותן לחם לרעבים, ודע כי עיקר הסעודה שהיו עושים הן בברית המילה, הן בחופה ועד, היא סעודה לעניים ולאביונים, כי היא עיקר השמחה, ובימינו עשו הטפל עיקר, כי מזמינים את הדודים והדודות הדשנים ורעננים השבעים מכל מאכל אשר ייאכל, ואת העניים מגרשים משם.
ואשרי אותם הדואגים להזמין לשמחתם ומחת בניהם את העניים והאביונים ומאכילים אותם מכל טוב, כי היא עיקר השמחה והשלימות.

שאלה - 253450
שלום(קצת דחוף) רוצים לעשות בקרוב פעילות ספורט מעורבת נשים גברים "לעילוי" נשמת חייל שנפל בעת שירותו הצבאי.
אנא 2,3 מקורות להראות להורים שלא ירשו דבר כזה(ציבור מסורתי)
תשובה
הורים יקרים ומשפחה נכבדה,
בנכל נפל על משמרתו בהגנה פיסית בגופו ובנפשו על משמר ארצינו הקדושה. אין ספק שנשמתו נחה בגנזי מרומים במעלת צדיקים וחסידים. נהנית מזיו השכינה וחלק טוב לה בגן עדן.
עם ישראל שונה מכל האומות בחלקו שם בגן עדן, כוחו ועצמתו בשמירת המצוות וקיום התורה הקדושה, זה גם חלקו של הנפטר שם. הוא נהנה ושמח מלימוד תורה ומוסר, מקיום מצוות ומעשים טובים. וחלילה לנו להפריע את מנוחתו שם.
כשמקיימים אזכרה עבור נשמתו הוא עולה במעלה גבוהה יותר משהיה בה. לנו יש את היכולת בעולם הזה להיטיב עמו ולשמחו. על ידי שנקיים את מצוות התורה כהלכתן וכמסירתן על ידי משה נביא השם.
אם חלילה נפר את הברית הכתובה בספר התורה לא נגרום לו נחת ומנוחה. קיום אירוע מעורב מאוד לא טוב לנשמת הנפטר, בידינו להועיל לו ולשמח את נשמתו, ולא לצערו ולהפריע את מנוחתו.
אני כותב לכם מלב אוהב וכואב על האבידה הגדולה שכולנו איבדנו, וחלילה לנו לגרום לו אי שקט בחיקוי מנהגי הגויים וקיום אירוע תרבותי או ספורטיבי לזכרו, ובפרט כאשר הוא נעשה בתערובת. ראו נא הורים יקרים, מסורת בידינו זה אלפי שנים שגם כאשר מזכירים את נשמות הנפטרים בשמם, מזכירים את הגברים בתפילה מיוחדת, ואת הגברות בתפילה נפרדת. כי זה רצון בורא הנשמות.
לכן כולנו תקווה כי לא יתקיים מופע מעורב חסר תוכן רוחני, ומנוגד לרוח הנשמות הטהורות, מנוגד לתורה הקדושה, למסורת אבות. אלא נשמור מכל משמר על קדושת הנשמות ולא נחללם באירועים שאינם ממקור ישראל.
תודה על ההקשבה. חזקו ואמצו ונשמתו תצוח בגנזי מרומים.

שאלה - 253446
לכבוד עט'ר, יש במשפחות טובות רבות בארץ הקודש מגיפת התבוללות, גם אצלנו במשפחה של רבנים וצדיקים מתחיל הדבר לכרסם, מה עושים כדי לבלום זאת?
תשובה
מגיל קטן צריכים ההורים, המחנכים, המבוגרים, וגם בני המשפחה לדבר על גנות הנושא, ולקרוא לזה בשם אחד והוא... "בגידה".
בגידה באבינו שבשמיים, בגידה באחדות האומה, בגידה בהיסטוריה המפוארת של עמינו שהלכו להריגה כדי לא להיכשל בנישואי תערובת.
לספר את מעשה "הצדקת סוליקה" במסרה נפשה למוות אכזרי כדי לא להתחתן עם בן המלך במרוקו.
לספר את מעשה "הצדקת שמעה" בתו של אותו קדוש ונורא רבנו אבא שלם שבזי זיע"א, שהלכה בראש מורם לבית מלך תימן בצנעא ועלתה לגג והפילה עצמה לעין כולם ומתה מות קדושים, כדי לה להתחתן עם גוי.

אלו המביעים אדישות וסלחנות לבני משפחתם ה"נשואים" עם גויים וגויות טמיאות, נעשים שותפים לפשע ולבגידה, ם בוגדים בתורה הקדושה, בקדושת האומה, בערכי היהדות, ומערערים את יסודות קיומינו כעם.
אני משתמש במילה "בגידה" כי הנביא קרא כך בשם השם ככתוב בספר מלאכי פרק ב
(יא) בָּגְדָה יְהוּדָה וְתוֹעֵבָה נֶעֶשְׂתָה בְיִשְׂרָאֵל וּבִירוּשָׁלִָם כִּי חִלֵּל יְהוּדָה קֹדֶשׁ יְקֹוָק אֲשֶׁר אָהֵב וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר:
(יב) יַכְרֵת יְקֹוָק לָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂנָּה עֵר וְעֹנֶה מֵאָהֳלֵי יַעֲקֹב וּמַגִּישׁ מִנְחָה לַיקֹוָק צְבָאוֹת".
בתלמוד אחד כזה נקרא בשם "ישראל מומר", ודינו כגוי, אני מזועזע כל יום מחדש כשאני מקבל פניה באתר קדוש זה על עוד בן שמביא לשלחן שבת וחג את המשוקצת ובניה אצל ההורים, והם בפתאיותם מקבלים אותם במעדנים, והשכינה צועקת ובוכה עלינו, והצרות מתרבות השם ירחם.

שאלה - 253177
כבוד הרב, מהו אונאת דברים, ומהו אונאת ממון? מי יותר חמור? ואיך ובמה הוא עובר?
תשובה
עיין בתלמוד [בבא מציעא נח ב.]
א, באונאת דברים. הא כיצד? אם היה בעל תשובה אל יאמר לו זכור מעשיך הראשונים, אם היה בן גרים אל יאמר לו זכור מעשה אבותיך, אם היה גר ובא ללמוד תורה אל יאמר לו פה שאכל נבילות וטריפות, שקצים ורמשים בא ללמוד תורה שנאמרה מפי הגבורה. אם היו יסורין באין עליו, אם היו חלאים באין עליו, או שהיה מקבר את בניו, אל יאמר לו כדרך שאמרו לו חביריו לאיוב הלא יראתך כסלתך תקותך ותם דרכיך זכר נא מי הוא נקי אבד. אם היו חמרים מבקשין תבואה ממנו, לא יאמר להם לכו אצל פלוני שהוא מוכר תבואה ויודע בו שלא מכר מעולם. וכן לא ישאל על המקח בשעה שאין לו דמים".

ב, אונאת ממון, בתלמוד [שם]
"אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי. גדולה אונאת דברים מאונאת ממון, שזה נאמר בו ויראת מאלהיך וזה לא נאמר בו ויראת מאלהיך. ורבי אלעזר אומר זה בגופו וזה בממונו. רבי שמואל בר נחמני אמר זה ניתן להישבון, וזה לא ניתן להישבון. תני תנא קמיה דרב נחמן בר יצחק: כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים. אמר ליה שפיר קא אמרת, דחזינא ליה דאזיל סומקא ואתי חוורא. - אמר ליה אביי לרב דימי, במערבא במאי זהירי? אמר ליה באחוורי אפי. דאמר רבי חנינא הכל יורדין לגיהנם, חוץ משלשה. הכל סלקא דעתך? אלא אימא, כל היורדין לגיהנם עולים, חוץ משלשה שיורדין ואין עולין. ואלו הן הבא על אשת איש, והמלבין פני חבירו ברבים, והמכנה שם רע לחבירו".

שאלה - 252986
לכבוד הרב קראתי מה שכבת על מידת הקנאה, אך זה קשה לי, אפשר כמה דברי חיזוק אם לא קשה בעיניך?
תשובה
אשמח מאוד אם תעשה לך מנהג בכל ערב כאשר בני הבית רגועים וישנים, לקרוא שורות מאלו מדי לילה בעיון, וזו תרופה למידות לא טובות.
כתב הגון החסיד רבנו בחיי אבן בקודה זיע"א בספר חובות הלבבות שער ט - שער הפרישות פרק ה
"ושים תמורת רוב דבריך אורך מחשבתך והתמדת בחינתך והחשבון עם נפשך, כי המחשבה נר, שתכניסהו אל לבך והחשבון שמש, תאיר קדרות מצפונך לגלות לך מה שהוא צפון בו מן הטוב והרע, והלשון שער המצפון. ואם הלשון יהיה מופקר ולא ייטיב לשמר מה שיש במצפונים, יהיה שער האוצר [הכספת] נפקר ויצא מה שאינך חפץ בצאתו, ויראה מה שאין הראותו טוב בעיניך, וכשתשמר השער, אתה שומר האוצר ומה שיש בו, כמו שאמר החכם. גם אויל מחריש חכם יחשב, ואמר אל תבהל על פיך וגו', ואמר אל תתן את פיך וגו'. והשתדל אחר כך לעצום עיניך וחוש ראותך מהביט אל מה שאיננו צריך לך או מה שיטריד לבך מחשוב במה שיועילך, ופרש ממותר הראות כפרישתך ממה שיזיק לך. וכבר הזהיר עליו הבורא: ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, ואמרו רבותינו ז"ל: לבא ועינא תרי סרסורי דחטאה. אבל השתמש בראותך והבטתך להביט אל יצירות הבורא יתעלה לבחן מהם ולחשב בהם ולהבין יכולת הבורא וחכמתו וטובו מהם. כמ"ש דוד ע"ה: כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך".

שאלה - 252933
להרב מוצפי היקר שלום. האם הלימוד לעילוי נשמת הנפטר הוא כדאי ביום שכולו תורה, או לימוד תורה בלילה? מה יותר מועיל? תודה כבוד הרב.
תשובה
עיקר הלימוד הן בשבעה, הן בשלושים, הן ביום השנה, וכן בכל שנה ושנה הוא ב ל י ל ה ולא ביום. ואין זה מפני כפי שיש חושבים שבלילה יש יותר פנאי ויותר משתתפים, אלא שיש עדיפות עליונה בלילה דווקא.

וכמה טעמים נאמרו בדבר.
א, במגילת איכה [ב, י"ט] קוּמִי רֹנִּי בליל בַלַּיְלָה לְרֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי אֲדֹנָי שְׂאִי אֵלָיו כַּפַּיִךְ עַל נֶפֶשׁ עוֹלָלַיִךְ הָעֲטוּפִים בְּרָעָב בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת". ובתלמוד [תמיד ל"ב, ב] "תנא דבי רבי חייא כל העוסק בתורה בלילה - שכינה כנגדו! שנאמר "קומי רוני בלילה לראש אשמורות, שפכי כמים לבך נכח פני השם". מכאן שהלימוד בלילה הוא במעלה של גוכח פני השם הנכבד והנורא.

ב, עוד בתלמוד [חגיגה י"ב, ב] "אמר ריש לקיש, כל העוסק בתורה בלילה, הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד ביום, שנאמר יומם יצוה ה' חסדו, ומה טעם יומם יצוה ה' חסדו, משום ובלילה שירה עמי. ואיכא דאמרי, אמר ריש לקיש, כל העוסק בתורה בעולם הזה, שהוא דומה ללילה הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד לעולם הבא, שהוא דומה ליום, שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי".
וממור אבי ז"ל שמעתי שני טעמים בדבר.

ג, כי הנפטר זקוק לעזרה בלילה יותר מביום, כי דנים אותו יותר בלילה, כנזכר בתלמוד [יבמות ק"ט, ב ועוד] "אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין יריכותיו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו, שנאמר הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל וגו' מפחד בלילות, מפחד של גיהנם שדומה ללילה".

וכן הוא בזוהר חדש [רות דל"ג, א] "מזמן תפילת ערבית כל הלילה דנין לאותן אשר היה במחשך מעשיהם וגו' ומהרהרים הרהורים על משכבותם. ועליהם אמר הכתוב [שם כט] והיה במחשך מעשיהם וגו'. הוי חושבי און ופועלי רע על משכבותם וגו' [מיכה ב] וכיוון שהתחילו גומרים ביום על כולם. אבל התחלת הדין ברשעים בגיהנם משתחשך הלילה, ועל זה נקראים לילות כמה דאת אמר מפחד בלילות. ואמר רבי אלכסנדראי מפחדה של גיהנם. ולפיכך תיקנו בתפלת ערבית כל ימי השבוע והוא רחום יכפר עון, על כי מאותה שעה שתחשך דנין את הרשעים בגיהנם, ע"י המשחיתים שהם משחית אף וחימה. וכולם נכללים בהאי קרא דוהוא רחום. משחית הה"ד ולא ישחית. אף דכתיב והרבה להשיב אפו. חימה דכתיב ולא יעיר כל חמתו. ולפיכך תיקנו לומר והוא רחום בימי החול ולא בשבת. שכיוון שנכנס שבת מסתלק הדין מן העולם, והרשעים בגיהנם יש להם מנוחה".
ולכן יש נחת רוח לנשמה שלומדים בעבורה תורה בלילה.

ד, הלימוד בלילה יועיל יותר מצד הסברא שממעיט בשעות השינה בשבילו, כמו שאמרו [עירובין ס"ה, א] "אמר רב יהודה לא איברי ליליא אלא לשינתא. אמר רבי שמעון בן לקיש לא איברי סיהרא אלא לגירסא". וכיוון שהוא עוסק בתורה בלילה מתקן נשמתו ביותר, וזהו סוד לימוד תורה בלילה לתיקון כרת. עד כאן שמעתי.
וכתב בחידושי המהר"ל ז"ל שם "דבר זה ענין עמוק, כמו שידוע כי הלילה ראוי דווקא לתורה, וכמו שאמרו במסכת מנחות [קי, א] תלמידי חכמים העוסקים בתורה בלילה כאלו עוסקים בעבודה, כי היום נוהג מנהגו של עולם הזה שהוא עולם גשמי, וכאשר היום עובר אין הנהגת העולם הוא עולם גשמי, והוא זמן אשר הוא שייך לרוחנים, ולכך כל הרוחנים נגלים בלילה, וכל זה מפני שהיום הוא הנהגות העולם הזה הגשמי".
ולכן ראוי הוא לקיים לימוד בלילה כפי שנהגו מקדם קדמתא ואין לשנות. משום אל תטוש תורת אמך.

שאלה - 252922
לכבוד מרן הרב שליט"א, האם לימוד תורה של סיום השבעה הוא ביום השביעי בלילה שהוא ליל שמיני אחרי השבעה, או מעיקרו בלילה האחרונה שהוא ליל השבעה? ואם אפשר מהו סדר הלימוד?
תשובה
ברך תהיה ידידי, ולא ישמע בבתי ישראל קול בכי ונהי, ולא אבל כלל.
לעצם הענין, היום התפשט המנהג לעשות עיקר מליל השבעה, וגם כשיום השביעי חל בשבת, מקדימים ליום חמישי בערב, ולא כך.
כי כך קיבלנו מזקנים וכן נהגנו בפטירת אבינו עטרת ראשינו כפי שציוונו, והיה נאבק על כך, שעורכים לימוד נטו רק עם כיבוד קל, במוצאי השבעה, וטעמו ונימוקו עמו, מכיוון שעיקר הנחת רוח לנפטר הוא שבניו יושבים ולומדים תורה, ואם יקיימו הלימוד בליל השבעה הם אסורים בלימוד תורה, ולכן נכון יותר ללמוד הסדר במוצאי השבעה ולא בלילה שלפניו, כדי שהבנים ילמדו, ויש להשגיח על כך.

יתירה מכך, כשהיה רואה את אחד הבנים מסתובב עם מגש כוסות קפה וכיבוד, היה גוער בו, ואומר לו, תשלם 100 לירות למלצר שהוא יסתובב ואתה תשב ותלמד ותעשה נחת רוח להוריך.
אשר לשאלתך מה עושים בליל השבעה, חבל על דורינו זה, וחבל על נשמות הנפטרים שמחסירים מהם את הנחת רוח, מביאים דרשנים, מרצים, שמקשקשים דברי וגיבובי מילים שאין להם שחר, או מקיימים "יום שכולו תורה" ואין שם לא יום ולא לילה, לא תורה ולא נסכים וגם לא נכסים.
הלימוד, א, ספר מנוחת הנפש,
ב, סדר תרי"ג מצוות.
ג, קטעי זוהר הקדוש מפרשת ויקהל המדבר בעולם הנשמות.
ד, זוהר פקודי המתחיל "היכלא קדמאה" המדבר בסדר שבע ההיכלות ושכר הנשמה למעלה.
ה, זוהר משפטים הקטע בתחילתו מעשה רב ייבא סבא, ועניני הגילגולים.

זה סדר הלימוד גם בליל השלשים, ליל שנים עשר חודש, וכל שנה ליל יום הפטירה. וצור יצילנו משגיאות, ומתורתו יראנו נפלאות.

שאלה - 252624
כת"ר שלום למורי ורבי. חבר חזר מחו"ל והביא לי חולצת טי שירטש שרוול קצר, והים חדשה ובעל מןתג יוקרתי, אני יכול לברך עליה שהחיינו? ומה לגבי נעליים חדשות מברכים עליהם? תודה.
תשובה
חולצת גופיה זו שהנך שואל אודתיה, נקראת בפי חז"ל כותונת. כיוון שהיא במקום גופיה, ולצערינו מיום שהתערבו בגויים העתיקו מהם לבוש זה. ומפורש בהלכה שעל חלוקים [גופיות ארוכות של זמנם] כותונות ואנפלאות [גרביים[ אין לברך שהחיינו, כיוון שאינם חשובים.
ועיין בזה בשו"ת תרומת הדשן סימן צל"ו, שכתב שאין לברך על בגדים חדשים אלא אם הם חשובים, והאריך לבאר בנידון שאותם אינם חשובים לא יברך עליהם.
והנה בשאלתך שהם הגיעו מחו"ל ובעלי מותג יקר ומפורסם, וכנראה שחשובים הם, ובפרט שאתה שמח בהם ולכן כתכת לי אם הנך מאוד שמח והוא בגד יקר יחסית תוכל לברך עליו שהחיינו.

ב, מה ששאלת אודות נעליים חדשות, שהם מסתמא עשויות מעור חיה או בהמה, נפסק להלכה לגבי בגדי ונעלי עור בהרמ"א ז"ל בשלחן ערוך יורה דעה סימן רכ"ג, ו, בשם פסקי מהרי"ו שאין לברך עליהם שהחיינו, דאם כן היו צריכים להמית בהמה אחרת תחילה, שיחדש ממנה בגד אחר, וכתיב: ורחמיו על כל מעשיו [תהילים קמה, ט]. והשם יזכנו לקיום הפסוק "חדש ימינו כקדם".

שאלה - 252394
לכבוד הרב מוצפי. הראתי לרב הקהילה את תשובת הרב לעניין סעודת שבת על הפת מיד לאחר התפילה. הוא טוען שאפשר בבי"כ קידוש עם מזונות ואח"כ בבית עם פת. האומנם? בריאות איתנה לרבנו.
תשובה
אעתיק לך תשובה שסייעני השם יתברך לכתוב באתר כאן בנושא, ובודאי שדברים אלה צריכים מדי פעם חיזוק.
"דע, כי רבנו תם ז"ל ובית דינו הטילו חרם ונידוי על השותה שיכר בבית הכנסת.
וכתב רבנו יעקב בעל הטורים [דברים כ"ו, י"ט] "ולתתך עליון. רמז לטטפות של הקדוש ברוך הוא דכתיב בהו (להלן לג כט) אשריך ישראל (ברכות ו א) לתהלה ולשם ולתפארת. כלומר מה שישראל משבחים ומהללים לשם הוא לו לתפארת. והיינו דאמרינן (מגילה טו ב) עתיד הקדוש ברוך הוא להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק, שאותה עטרה שמעטרים להקב"ה בתפלתם (שו"ט תהלים יט ד"ה יום ליום וגו', שמו"ר כא ד) מחזירה להם, אבל מי ששח שיחת חולין בבית הכנסת מקיפין לו כל גופו בקוצים, לכך שיר השירים לית וכנגדו כקול הסירים (קהלת ז ו):

וכתב בזוהר הקדוש [תרומה קל"א, ב] "ומאן דמשתעי בבי כנישתא במילין דחול ווי ליה דאחזי פרודא ווי ליה דגרע מהימנותא, ווי ליה דלית ליה חולקא באלהא דישראל, דאחזי דהא לית ליה אלהא ולא אשתכח תמן ולית ליה חולקא ביה ולא דחיל מיניה ואנהיג קלנא בתקונא עלאה דלעילא".

בספר חרדים [מצוות עשה פרק א, י"ט] כתב מצווה "להיות בבית המקדש במורא וכובד ראש מאימת השי"ת השוכן בתוכו שנאמר ומקדשי תיראו ואמרו בתורת כהנים את מקדשיכם לרבות בתי כנסיות ובתי מדרשות שבכל מקום דעלייהו כתיב ואהי להם למקדש מעט אין נוהגין בהם קלות ראש כגון שחוק והיתול ושיחה בטלה ועונש העובר על זה גדול מאד כדאיתא בזהר בפ' נשא על פסוק כי יפליא אמרו כל בי כנשתא דעלמא מקדש אקרי ושני חכמים מקובלים גדולים בדורנו פסקו הדבור בבית הכנסת לגמרי רק בדברי תורה ויראת השם והם החכם השלם כמה"ר משה קורדואירו זלה"ה והחכם השלם כמה"ר יצחק אשכנזי זצ"ל וכבד עונש השח אפילו שלא בשעת התפלה כי כן לשון הזוהר מאן דמשתעי בבי כנשתא מפני אימת השוכן בו יתברך דהא כתיב במקום גילוי שכינה קול דממה דקה וכתב סמ"ק דיש לאדם לדון ק"ו מהעמים העומדים בבית תפלותם שעומדים באלמים וכן כתב הכלבו לכן יש לאדם ללמוד ק"ו העומדים לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא".
ובספר הרוקח הלכות תשובה סימן כו, כתב "המדבר בבית הכנסת וחביריו משבחים ומשוררים קורא אני עליו הוי על כל שכיני הרעים כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם ולא נמנה עם חביריו ומואס לשבח לקונו הוא מסיג גבול הבורא ואהי להם למקדש מעט אלו בתי כנסיות אין נוהגין בהן קלות ראש כדאמר בפ"ד דמגילה (דף כח) אלקים נצב בעדת אל והמדבר עושה כאלו הופך אליו ערפו יאמר מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה נטיתי ידי ואין מקשיב למה יקצוף ה' על קולך ויקרא עליך מי ביקש זאת ממך רמוס חצרי אך השתחוה לו ושב לפניו במורא בכפיפת ראש ובענוה בשחיות הלב התחנן לפניו ותשורר לפניו בשמחה ובא לפניו ברננה אז קרוב אליך ונמצא לך ותייחד שם שמים בכוון הלב והתפלל בכוון הלב כשתאמר ברוך אתה שאם חשבת בדברים בטלים כאלו התלוצצת בו ולא נתת יראתו על פניך אך חשוב כי הוא נצב לקראתך שויתי ה' לנגדי תמיד ותתן יראתו על פניך ואהבתו בך".

והרב בן איש חי ח"א ויקרא א] כתב "וכתבו הפוסקים דמצוה לירא מן המקדש נוהג בבית הכנסת וביהמ"ד מדאורייתא, ולכן ראוי להזהר בכבודם ולשבת שם באימה ויראה. ואותם הנוהגים בהם שחוק וקלות ראש, עליהם נאמר מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי, ובזוה"ק הפליג בעונש שלהם ואמר מאן דמשתעי בבי כנישתא ר"ל בדברים בטלים חיצונים אין לו חלק באלהי ישראל, ופרשנו הכונה ע"ד מ"ש אפיקי יהודה ז"ל במאמר אחאב כפר באלהי ישראל והיינו כי הקדוש ברוך הוא נקרא אלהי ישראל מפני שאין ביניהם שר אמצעי, אבל לגבי אוה"ע נקרא אלהי האלהים שיש להם שרים אמצעיים, והעד שישראל אין להם אמצעי ממה שמצינו שהקב"ה השרה שכינתו אותם בבתי כנסיות ובתי מדרשות, ולכך המזלזל בהם נראה דאינו מודה שיש שם השראת שכינה, ולכן אין לו חלק באלהי ישראל ר"ל בזה התואר של אלהי ישראל שזכו בו ישראל".

וכתב מורנו הגאון החתם סופר זיע"א [דרשות חלק ב, דש"ט ע"ב] הקב"ה ברחמיו וברוב חסדיו השאיר לנו מקדש מעט בתי כנסיות ובתי מדרשות, ואם אנחנו נוהגים בהם קודש, הם עתידים להיקבע בארץ ישראל [מגילה כ"ט, א] ויש להם גם עתה קדושת ארץ ישראל, אך אם חס ושלום נוהגים בהם בזיון חס ושלום, ומדברים בהם דברים בטלים, ההבל הוא טמא ומתלבש בו שר של חוץ לארץ, והוא נעשה בעל הבית בבית הכנסת רחמנא ליצלן, ומקבל התפילות ומכניסם אל החיצונים והוי ליה כעובד עבודה זרה רחמנא ליצלן".
וכתב הגאון השדי חמד ז"ל מערכת בית הכנסת "כל דבר שהגויים נזהרים שלא לעשותו בבית תיפלתם, אנחנו אסור לנו לעשות בבית הכנסת".

וכן כתבו הגאונים הרב יוסף משאש זצ"ל והרה"ג משה עטיה זצ"ל (שו"ת "מעט מים" חאו"ח, סי' ל') תוכחה לזהירות משיחה בטלה ומקלות ראש בבית-הכנסת וזו לשונם "ועיני ראו ולא זר ביום שבת-קודש בשמחות וגיל, בברית-מילה או בר-מצוה או חתן וכיוצא, כשמגיע השליח-ציבור למוספין סמוך ל'משלים' שותים שכר (ערק וקונייאק) בבית-הכנסת בלא קידוש כמעט כל העם הנִמצאים שם ונכנס יין יצא סוד ונעשה קול המולה ושיחה בטילה בבית-הכנסת ואין קול עונה לא למברך ולא לשליח-ציבור הקורא בתורה, ובעוונותינו הרבים אין איש שׂם על לב מאמר רז"ל שדרשו על פסוק 'ואהי למקדש מעט' - 'אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות', וכתבו הפוסקים שמצוה לירא מן המקדש נוהג בבית-הכנסת ובבית-המדרש מדאורייתא, ולכן ראוי להיזהר בכבודם ולשבת שם באימה ויראה, ואותם הנוהגים בהם שחוק וקלות ראש עליהם נאמר 'מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי'. ובזוה"ק הפליג בעונש שלהם. ואמר: 'מאן דמשתעי בבי כנישתא' (ר"ל: בדברים בטלים חיצוניים) אין לו חלק בא-לוהי ישראל, ורבינו "בעל הטורים" כתב בפרשת כי-תבוא בפסוק: 'ולתיתך עליון', וזו לשונו: 'אבל מי ששח שיחה בבית-הכנסת מקיפים לו כל גופו בקוצים' (עיי"ש). ובספר "פתח עיניים" כתב: שרבינו תם ובית דינו נידו על זה. ובעוונות הרבים באים מזה כמה פעמים לידי חירופין וגידופין והלבנת פנים ברבים וגם פעמים לפני הספר תורה, ובמסכת סנהדרין (צט) כתוב: המבזה את חבירו בפני תלמידי-חכמים - הוא אפיקורוס (רחמנא ליצלן). ואין לו חלק לעולם הבא, כמו שכתוב שם (פ"י, מ"א) וזו לשונו: ואלו שאין להם חלק לעולם-הבא: האומר שאין תחיית-המתים מן התורה, ואין תורה מן השמים, ואפיקורוס. ובמסכת אבות (פ"ג, מ"א) אמר רבי אלעזר המודעי: 'המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם-הבא, המבזה את חבירו בפני השכינה שמצויה בבית-הכנסת שנאמר 'א-לוהים ניצב בעדת א-ל' (כמו שכתוב בברכות ו) ואם היו בה עשרה שכינה מקדימה ובאה (כמו שכתוב שם, לך נאה ומצאת כי תדרשנו) ובפני הספר תורה לכ"ש ... נוסף על ביטול עניית כמה אמנים של המברכים ... ולבבות יכאבו, על שנעשה כהיתר לרבים מעמי-הארץ ואין נגרע ששומעים לפעמים חומר שבו מהדורשים לעם ואף-על-פי-כן אין מניחים מנהגם הרע ועולם כמנהגו נוהג. אוי להם לבריות מיום הדין ומיום התוכחה. את זה ויותר מזה דרשתי ברבים כמה וכמה פעמים ואך כי הן בעוון הקליפה גברה הִתגברות נוראה שאין למעלה הימנה ואין איש שׂם על לב וכו' ובפה מלא אמרתי: כי אנוכי הצעיר ... וביתי נקיים והקולר תלוי על צוואר מי שיש בידו למחות ואינו מוחה, שכתוב (ירמיה כ"א): 'בית דוד כה אמר ה' דינו לבוקר והצילו גזול מיד עושק פן תצא' וכו', לא ענש אלא מי שבידו לשפוט. ודי בזה למי שיש לו לב, ה' יעזרנו על דבר כבוד שמו, אכי"ר". עכ"ל.

וכן כתב הרה"ג רפאל כדיר צבאן זצ"ל (בספרו "שיירי הנפש" סי' ט', עמ' ש"א) וזו לשונו: "קהל קדוש! כמה בתי-כנסת נכשלים בעוון גדול ואיסור חמור, להביא לבית-הכנסת באמצע התפילה בשבת: דברי אוכל ומשקים, ביצים, ערק ועוד, ואוכלים ושותים באמצע קריאת התורה, או אחרי הקריאה, כשספר התורה על הבימה. דבר זה איסור גמור מכמה טעמים".
והדברים שייכים גם היום.

ואל תאמר כי יאכלו רק עוגה ומיץ ענבים, כי אפוטרופוס לשתיינים.
ומי שמחליט דווקא לעשות קידוש בבית הכנסת כל האחריות עליו.

שאלה - 252381
לכבוד צורנו הרב שליט"א, עז רצוני לבקר בהר הבית רק במקום המותר ואני נמנע כי כבודו אמר שאסור להיכנס. יש מקומות שאפשר?
תשובה
ידידי ואהובי, מחמד לבי הסכת ושמע, שכרך גדול מאוד בזה שהנך מתגבר על רצונך ואינך נכנס פי רבי רבבות ממני ומאחרים, כי יש לך מניע המפתה אותך והנך מתגבר, כי גדולי ישראל אסרו. וראה נא מה שכתב גאון עוזנו הרמבן זיע"א, דברים יז, יא.
"אבל תאמר כך צוה אותי האדון המצוה על המצות שאעשה בכל מצותיו ככל אשר יורוני העומדים לפניו במקום אשר יבחר ועל משמעות דעתם נתן לי התורה אפילו יטעו, וזה כענין רבי יהושע עם ר"ג ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונו (ר"ה כה א):
והצורך במצוה הזאת גדול מאד, כי התורה נתנה לנו בכתב, וידוע הוא שלא ישתוו הדעות בכל הדברים הנולדים, והנה ירבו המחלוקות ותעשה התורה כמה תורות. וחתך לנו הכתוב הדין, שנשמע לבית דין הגדול העומד לפני השם במקום אשר יבחר בכל מה שיאמרו לנו בפירוש התורה, בין שקבלו פירושו עד מפי עד ומשה מפי הגבורה, או שיאמרו כן לפי משמעות המקרא או כוונתה, כי על הדעת שלהם הוא נותן (ס"א לנו) להם התורה, אפילו יהיה בעיניך כמחליף הימין בשמאל, וכל שכן שיש לך לחשוב שהם אומרים על ימין שהוא ימין, כי רוח השם על משרתי מקדשו ולא יעזוב את חסידיו, לעולם נשמרו מן הטעות ומן המכשול. ולשון ספרי (שופטים קנד) אפילו מראין בעיניך על הימין שהוא שמאל, ועל שמאל שהוא ימין שמע להם".

שאלה - 252375
שלום לכבוד מורנו ורבנו שליט״א. האם זה נכון מה שהעולם אומרים………… ואם יש לחשוש לכך חלילה?
תשובה
דע ידיד יקר, כל מה שתשמע בימינו, וגם אם בשם אדם הכי ענק ועצום, אם אין לדבריו מקור מהתורה אל תאמין ואל תירא ואל תפחד, כי הבל המה.

אנחנו היהודים מצווים מפי משה רבנו עליו השלום להאמין אך ורק בתורה הקדושה ולא בשום דיבור אחר. ראה ידידי, אחרי משה רבנו כל הדורות שבאו כולל יהושע בן נון, כל מה שאמרו היה מפי משה רבנו כפי ששמע מהשם יתברך. הזקנים, הנביאים, השופטים, המנהיגים, הכל בשם השם.
גם חכמי המשנה לא אמרו דבר, הלכה, משנה, תוספתא, ברייתא בלי פסוק מהתורה שעליו סמכו כפי פירושו שקיבלו איש מפי איש עד משה רבנו עליו השלום.
הבט ועיין בים התלמוד, כל משנה או הלכה ״מנא הני מילי״ מהיכן באו הדברים? והגמרא משיבה מפסוק זה וממקום זה, כך זה לאורך ולרוחב כל התלמוד ביאור פסוקי התורה וכוונתם. כך זה במשנה, בתלמוד, במדרשים, בזוהר הקדוש, בדברי הראשונים אסמכתא מהתורה נביאים וכתובים. ואין אדם יכול לחדש או להמציא הלכה או מנהג שאין לו שורש בפסוקים.

חכמת הקבלה אותה גילה רבנו האר״י ז״ל נכתבה מפי אליהו הנביא שנתגלה אליו ולימדו אותה, גם בלילה בחלום בשמיים היו מגלים לו סתריה וסודותיה, ועד עצם היום הזה אנחנו שומעים ולומדים מה שאמר ופירש, ומרווים את צמאונינו ומחזיקים מעמד בגלות הארוכה והקשה הזאת.

כל הראשונים עטרה לראשינו, הרי״ף, הרמב״ם, רש״י והרשב״ם, הרא״ש ורבנו ירוחם, הר״ן והריב״ש, רבנו יונה והריא״ז, רבנו ישעיה והבה״ג, הסמ״ג והסמ״ק, הרשב״א ומהר״ם מרוטנבורג, בעלי התוספות והאור זרוע, הרוקח והמרדכי, הגהות מיימוניות והתשב״ץ, הכל בו והרשב״ץ, ארחות חיים והאבודרהם, מהר״י ברונא והתרומת הדשן, הם ותלמידיהם זכותם תגן עלינו ועל כל ישראל אחינו, ובזכותם מאוייבינו יצילינו, ומהערב רב ישמרנו, כתבו ולימדו תורה על פי המובא במשנה בתלמוד ובמדרשים, ואין לך דבר גדול או קטן שאמרו שאין לו סמך ויסוד מדברי חז״ל אשר נשענו על דברי התורה הקדושה.

הארכתי בכל זה כדי להוכיחך, שלא להיגרר אחרי הרחוב, ומה שאומרים תגרי השוק, או מה שמקשקשים בכלי הקומוניקציה. כי במקום שהם ילמדו מפי חכמי בית המדרש, הגולם קם ומבקש להורות ליושבי בית המדרש מנהגים מוזרים, אמונות תפילות, חוקות הגויים ושיח נאלחים.

היה נבון ואל תיגרר אחרי כל הגה והבלי פה, של הריקים מתורה ומדרך ארץ, שספק אם יש בהם יראת השם, או לחלוחית של תורה. נחזיק את התורה כי היא מעוזינו ואין לנו בלתה.

שאלה - 252336
לכבוד הרה"ג שליט"א ישנם אנשים , כשרואים פת לחם על הרצפה מרימים מנשקים ומניחים במקום שלא עוברים וידרכו על זה יש לזה מקור או רק מפאת כבוד חשיבות הלחם עושים כך?
תשובה
כתב רבינו ירוחם ז"ל תולדות אדם וחוה נתיב טז חלק ה דף קמה טור ב
אין מעבירין על האוכלין פירוש הולך בדרך ומוצא פת או שאר אוכלין אינו עובר עליהן אלא נוטלן משום בזיון אוכלין".
וכן הוא במשנה נדרים ד, ח, המודר הנאה מחבירו ונמצא בדרך ואין לו פת, מניח על הסלע או על הגדר, ופירש רבנו עמנואל חי ריקי זיע"א הי"ד בספרו הון עשיר, "נראה דרמז לנו לכל היכא דאפשר בלאו הכי שלא נכון לעשות כן, משום בזיון אוכלין".
ולגבי לחם שנפל, שנוהגים להרימו ולנשקו כתבו המפרשים על שם הכתוב נשקו בר. ועיין תענית כד, ב במהרש"א ז"ל ועוד. ומנורת המאור קדמון פרק ו עמוד תלד. ועיין שלחן ערוך סימן קע"א. ובמפרשים שם. ומקורו בבא מציעא כ"ג, א. ובתלמוד ירושלמי דמאי פרק ג, ג.
וכתב רבינו יהונתן מלוניל על הרי"ף מסכת עירובין (לפי דפי הרי"ף) דף יט עמוד ב
אין מעבירין על האוכלין. המוצא אוכלין בדרך אינו רשאי לעבור עליהן ולהניחם שם אלא יסלקם לצדדין או יקחם שהולכין אחר רוב עוברי הדרכים ולא נזרקו שם לשם כשפים. וכתב רש"י בבא מציעא כג, א
אין מעבירין על האוכלין - המוצא אוכלין בדרך אין רשאי לעבור עליהם ולהניחם שם,

שאלה - 252244
לכבוד הרב שליט"א, שמעתי שאין להרבות בקדישים. על איזה דברים נאמר שאסור.
תשובה
דע ידידי, כי נושא זה חמור הוא, ובעלי בתים מקילים ראש בו, ואינם יודעים כי הוא חמור כמו הברכות שאין מרבים בהם.

עיין להגאון מווילנא זיע"א בספר מעשה רב הלכות פסוקי דזמרה וקריאת שמע ותפלה, אות נג "אחר עלינו שיר של יום קדיש יתום. ואין להרבות בקדישים שלא לצורך. וא"א שום מזמור זולת שיר של יום ולא שיר היחוד ולא שיר הכבוד רק ביום טוב. גם מר"ח אלול עד יום הכיפורים אין אומרים קאפיטל כ"ז".

וכתב הרב חיי אדם חלק א כלל ל, סעיף ז
"בענין הקדישים אסור לאומרן עד שיאמרו על כל פנים שלש פסוקים (מ"א סי' רל"ד וסי' ס"ט, וכ"כ א"ר סי' נ"ה וסי' תקפ"א בשם כל בו, דלא כט"ז בסי' נ"ה). ואסור לומר ב' קדישים זה אחר זה אם לא בהפסקת מזמור. אבל ב' בני אדם מותרים לומר קדיש ביחד. וכשם שאסור להרבות בברכות, כך אסור להרבות בקדישים".

והגאון החיד"א זיע"א כתב בספרו הבהיר ברכי יוסף אורח חיים סימן קלב
ב. "מאנה הנחם נפשי כי פשתה המספחת להרבות בקדישים מאד, שאומרים ג' פסוקים ממש וקדיש, וחוזרים לומר ג' פסוקים וקדיש, וכיוצא. והוי כחוכא ואיטלולא. וכמה צווחות צווחו קמאי על זה ואין שומע ואין מקיץ. וגדול בדורנו מורנו הרב חיים אבולעפייא זלה"ה ראה והתקין בעיר איזמיר, כמפורש בתקנותיו אשר בסוף ספרו חנן אלהים, ומי שדבריו נשמעים ימהר לתקן בקהל עדתו".
ובספר ערוך השולחן אורח חיים סימן נה כתב "יש מהמון בני ישראל שסוברים שמצווה להרבות בקדישים וכמה טועים הם וקורא אני עליהם תשתפכנה אבני קדש וגו' [איכה ד, א] ואין משתמשין בשרביטו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא רק כפי מה שהרשה אותנו והמרבה בהם מזלזל בהדרת קדש וכבר כתב אחד מגדולי הפוסקים בסי' זה דכשם שטוב למעט בברכות כמו כן טוב למעט בקדישים [כנה"ג] ואחד מיוחד מגדולי החסידים צעק מרה על זה [החסיד דבר שמואל בתשו' סי' קפ"ג הובא בבאה"ט סק"א] וז"ל המרבים באמירת הקדישים כו' ומתישים כח קדושת ה' הגדול והנורא וכו' עכ"ל ולכן נבאר כמה קדישים י"ל בתפלות ופירושו של קדיש יתבאר בסי' נ"ו בס"ד:
סעיף ד
הקדמונים לא אמרו רק שבעה קדישים בכל היום ג' בשחרית אחד אחר ישתבח והשני אחר תחנון והשלישי אחר ובא לציון גואל ושנים במנחה אחד אחר אשרי והשני אחר תחנון ושנים בערבית אחד קודם שמונה עשרה והשני אחר שמונה עשרה, על שם שבע ביום הללתיך [רוקח] ואח"כ הוסיפו עוד ג' היינו בכל תפלה לאחר עלינו וכתבו שכל איש צריך לקיים בכל יום אותיות צדי"ק והיינו צדיק אמנין ד' קדושות י' קדישים ק' ברכות [מג"א סי' כה, תכג] ותקנו קדיש לאחר עלינו מפני היתומים שלא יוכלו להתפלל לפני העמוד וקראו לזה קדיש יתום וביום קריאת התורה עוד קדיש לאחר קריאת התורה ויותר אין מקום לקדישים ועכ"ז הוסיפו עוד אחד אחר שיר של יום מפני היתומים המרובים אבל יותר מזה חלילה להוסיף ובזה מקיימים דגל השכינה הקדושה וח"ו לומר הקדיש במרוצה וחפזון וזה דרך עמי הארץ אלא יאמרוהו בכונה ובהתבוננות ולהצטער על גלות השכינה הקדושה:
וכתב מורנו הרב בן איש חי שנה ראשונה פרשת ויחי ט. "כשם שצריך להזהר מברכה שאינה צריכה, כך יזהר שלא להרבות בקדישים".

ולמסקנא, כיוון שבמאות השנים האחרונות נתפשטו מנהגי רבנו האריז"ל בעולם, ובפרט בקהילות המזרח והמערב, יש לומר א, קדיש על ישראל בהודו, ב, קדיש ברכו ביוצר. ג, חצי קדיש קודם אשרי. ד, קדיש תתקבל שאחרי ובא לציון גואל, ה, קדיש שקודם קוה. [קדיש שקודם עלינו לשבח אינו חובה, ודווקא בו הבע"ב מתנפלים לאומרו].
ו, קדיש קודם העמידה במנחה, ז, קדיש תתקבל. ח, קדיש קודם עלינו במנחה. ט, קדיש ברכו בערבית, ', קדיש קודם העמידה. יא, קדיש תתקבל. יב, קדיש קודם עלינו בערבית.

שאלה - 251964
לרב
האם כדאי לרשום לישיבה תיכונית שיש בה גם מורות
תשובה
ראה בשו"ת יחוה דעת חלק ג סימן עה שכתב
"נראה שכל שישנה אפשרות שימשיך את לימודיו בישיבה קדושה שעוסקים בה בתורה בלבד, אין ספק שעדיף ללכת לישיבה כזאת יותר מאשר ללכת ללמוד בישיבה תיכונית, כדי שיוכל להיות מושלם בכל מקצועות התורה, כי מי לנו גדול מהרמב"ם שהעיד על עצמו באגרותיו: שכל מה שעסק בחכמות אחרות כפילוסופיא ורפואה וכדומה, אינו אלא לשמש לרקחות ולטבחות לתורה הקדושה להראות העמים והשרים את יפיה כי טובת מראה היא, ועם כל זה התאונן על כי נתמעטה עונתה של התורה".

ועיין מה שכתב בשו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן פא
"מקומות שאין שום צורך בזה אשר ודאי אסור ליסד שם ישיבות תיכונים, ואפילו אם יש צורך לאיזה תלמידים מועטים אין ללמוד. ולכן אין בידנו מרחוק המקום להורות בדבר הזה החמור מאד כדיני נפשות, ורק מרא דאתרא יודע להחליט בזה הוראתו, וגם המרא דאתרא שיודע מצב המקום והוא ראוי להורות בזה מצד גדלותו בתורה וגדלותו ביראת ה' טהורה, יש לו להתחשב עם מקומות הסמוכים שאין צריכים לזה שלא יסמכו על היתר מקום זה ויהיה הקלקול יותר מהתיקון. הכו"ח למען האמת ולמען כבוד התורה ולמען השלום, משה פיינשטיין".

שאלה - 251727
לכבוד הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א. אפשר לרשום תזכורת לענין הפדיון שהרב הזכיר אתמול בשיעור?
תשובה
מה שכתב הזוהר לגבי אות פ' שהיא "כגוונא דחוויא דמחי ואעיל רישיה בין ברכוי", ראה על זה מה שכתבו הפוסקים לגבי מסורת כתיבת אות פ' בספר תורה במקומות מסויימים לכתוב אותה כפולה, דהיינו פ' זעירא בתוך האות פ, כפי שכתבו הרוקח זיע"א, והרב ברוך שאמר, והובאו דבריהם בדרכי משה [אורח חיים סימן ל"ו, אות י"ב], שכך היו כותבים הסופרים הקדמונים בתיבות "פן יפתה" בתפילין ומזוזה. ושמעתי בצעירותי מפי אדוני אבי ומהגאון רבי יעקב עדס זיע"א, שכן היו נוהגים על פי המאירי [מאמר שני ח"א], ובעיטור סופרים [ספר מאיר עיני סופרים סימן ז], ובשו"ת חתם סופר [יורה דעה סימן רס"ה], ועוד. ובזה יבוא ביאורו של רבנו האריז"ל באופן נפלא, שצורת אות פ' לפופה רומזת לבקשת הפדיון מהנחש שכורך גופו ומניח ראשו בין ברכיו, וזה טעם שנותנים פדיון להציל את האדם.

ולכן האדם כשהוא חס ושלום בסכנה, כגון שהוא חולה, או נתון בבית האסורים, או נמצא בדרך סכנה, טוב שיפריש סך השווה 4 גרם כסף טהור, ובזה מסתלק המקטרג מעליו ומעל בני ביתו, בראותו כי האדם נחסר כביכול ממונו, וזה תמורת נפשו, דוגמת הנחש הבא להכיש את האיש, וכשנותנים לו פתיון אחר מתעסק בו ועוזב את האדם לנפשו. ולא ידע כי בתתו פדיון נפשו הסיר מעליו הגזירה ויצא בשלום.

שאלה - 251448
לכבוד מו"ר היקר. האם יש מי שיודע מה נעשה עם האדם לאחר פטירתו? היכן הוא נמצא? מה משפטו ומעמדו?
תשובה
דע ידיד יקר, כי מעודי עד היום הזה אמי מלא קנאה באותם אנשים החושבים שהם יודעים הכל, מי בגן עדן ומי לא. מי במקום גבוה ומי אי שם. הדברים הללו נסתרים המה מבני האדם, כדי שיהא שכר ועונש, והבחירה תישאר ביד האדם להחליט להיכן פניו מועדות, לכאן או לשם. והתשובה לשאלה רבת פרטים זו רחבה היא מיני ים, וארוכה מארץ מיד. וככל שנעמיק בה ובפרטיה תמצא שאלות רבות ונוספות.
מה גם שהאדם יראה לעיניים, והשם יראה ללבב. ואין כל הפנים שווים בעבודת השם יתברך. יש טורח הרבה ויש רק מעט. ולא התוצאה קובעת, אלא ההשתדלות. ולפי המאמץ שעושה האדם בעבודת קונו כך שכרו ומעמדו בעולם העליון.
זאת ועוד, כי תלוי בדעת האדם והבנת שכלו. כי אין דין מי שדעתו רחבה וידיעותיו מרובות, כדין מי שדעתו קצרה וידיעותיו מצומצמות. ולא מעמד מי שבא מבית מדרש גדול הנמצא בכרך, ופגש גדולים וחכמים, ואת זקני הדור, לבין מי שבא מהכפר ולא ראה כל אלה.

ודבר נוסף אגידה נא לך חבר טוב, כי תלוי הדבר בתכונתו וטבעיו של כל אדם ואדם. כי יש שהוא מתאווה ומשתוקק לדבר מה, וקשה לו מאוד להכניע את יצרו מצד תכונותיו. ונלחם מלחמת חורמה יומם ולילה עם עצמו להימנע מלעבור על רצון השם. ויש מי שאינו כמה לכך ואינו מתאווה לעבור עבירה, ובקל יכול להתגבר על יצרו. וזה מה שאמרו במסכת אבות לפום צערא אגרא. היינו השכר לפי המאמץ והטורח.

שאלה - 251042
לכבוד הרב שלום רב
לפעמים מתרימים ומבטיחים הבטחות האם הרשב״י עליו השלום, התייחס על דורנו שהוא דור ממון.
תשובה
עיין בזוהר הקדוש רעיא מהימנא פרשת נשא דף קכה עמוד ב
"אמר ליה רעיא מהימנא באומאה עלך בשמא דידו"ד לא תאחר בכל יכולתך דהא אנא בצערא סגי, (שמות ב) ויפן כה וכה וירא כי אין איש עוזר לי לאפקא לי מהאי צערא בהאי קבורה דאתמר עלי (ישעיה נג) ויתן את רשעים קברו ולא אשתמודען בי ואני חשיב בעינייהו בין ערב רב רשיעייא ככלב מת דסרח בינייהו דחכמת סופרים תסרח בינייהו בכל קרתא וקרתא ובכל אתר דישראל מפוזרין בינייהו בין מלכוון ואתהדרו אינון ערב רב רעיין על ישראל עאנא דקודשא בריך הוא דאתמר בהו (יחזקאל לד) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם ולית לון יכולת למעבד טיבו עם ת"ח, ואנשי חיל ויראי חטא מסובבים מעיר לעיר ולא יחוננו ומחרימין ערב רב בינייהו ולא יהבין לון באתרין סגיאין אלא דבר קצוב דלא יהא תקומה לנפילו דלהון ואפילו חיי שעה וכל חכמים ואנשי חיל ויראי חטא בצערא בדוחקא ביגונא חשיבין ככלבים (איכה ד) בנים המסולאים בפז איכה נחשבו לנבלי חרש בראש כל חוצות, דלא אשכחו אכסניא בינייהו ואינון ערב רב אינון עתירין בשלוה בחדווא בלא צערא בלא יגונא כלל גזלנין מארי שוחד דאינון דיינין רישי עמא (בראשית ו) כי מלאה הארץ חמס מפניהם".

ועוד בזוהר הקדושבראשית דף כה עמוד ב
"גבורים מינא תליתאה עלייהו אתמר המה הגבורים וגו' אנשי השם ואנון מסטרא דאלין דאתמר בהון (בראשית י"א) הבה נבנה לנו עיר ונעשה לנו שם ובנין בתי כנסיות ומדרשות ושויין בהון ס"ת ועטרה על רישוי ולא לשמא דיי' אלא למעבד לון שם הדא הוא דכתיב ונעשה לנו שם וסטרא אחרא מתגברין על ישראל דאנון כעפרא דארעא וגזלין לון ואתברת עבידתא ועלייהו אתמר (שם ז') והמים גברו מאד מאד על הארץ".

שאלה - 251032
לכבוד מרן אהובנו
האם הבטחת רבנו האר"י על מי שישאר בליל שבועות ער גם על מי (שלצערנו) מזניח לימוד קריאי מועד ועוסק בש"ס ופוסקים בלילה הקדוש הזה?
תודה רבה רבה שבת שלום ומבורך.
תשובה
סליחה ההבטחה היא של הרשב"י זיע"א, וכתב בפירוש בזוהר - הקדמה ח, א.
"דתנינן כל אינון חברייא דבני היכלא דכלה אצטריכו בההיא ליליא דכלה אזדמנת למהוי ליומא אחרא גו חופה בבעלה למהוי עמה כל ההוא ליליא, ולמחדי עמה בתקונהא דאיהי אתתקנת למלעי באורייתא מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים ובמדרשות דקראי וברזי דחכמתא בגין דאלין אינון תיקונין דילה ותכשיטהא, ואיהי ועולמתהא עאלת וקיימת על רישיהון ואתתקנת בהו וחדת בהו כל ההוא ליליא וליומא אחרא לא עאלת לחופה אלא בהדייהו ואלין אקרון בני חופתא, וכיון דעאלת לחופתא קודשא בריך הוא שאיל עלייהו ומברך לון ומעטר לון בעטרהא דכלה זכאה חולקהון, והוה רבי שמעון וכלהו חברייא מרננין ברנה דאורייתא ומחדשן מלין דאורייתא כל חד וחד מנייהו והוה חדי רבי שמעון וכל שאר חברייא, אמר לון רבי שמעון בני זכאה חולקכון בגין דלמחר לא תעול כלה לחופה אלא בהדייכו בגין דכלהו דמתקנין תקונהא בהאי ליליא וחדאן בה כלהו יהון רשימין וכתיבין בספרא דדכרניא וקודשא בריך הוא מברך לון בשבעין ברכאן ועטרין דעלמא עלאה". עיין שם והבן.

שאלה - 249838
לכבוד הרב
בארחות ציון (ח"א רנ) בהערות מובא בשם הרש"ש שמתחילת התפילה עד ישתבח יכוין לקיים מ"ע ליראה את השם ית'. מה יש לכוין לאחר ישתבח? והאם יש כוונה דומה במנחה/ערבית?
תודה
תשובה
עיין בספר פתח עינים - סדר תפלת שחרית בכל יום אות י"ד.
"מתחילת התפלה עד ישתבח יכוין לקיים מ"ע ליראה להי"ת:‏
גם יכוין לתקן שולחן בשכינה לקב"ה [והיינו בהיותה נקודה תחת היסוד] ע"י דוד [ר"ל על ידי זמירות שתיקן דוד]:‏
גם יכוין לעשות עצמו עבד לשכינה ולאכללא גרמיה גו אינון עבדי ה':‏
מ"ע לברך את ה'. ומישתבח עד יוצר יכוין לקיים מ"ע לברך את השם ומיוצר עד אהבת עולם יכוין לקיים מ"ע לברך את השם".‏

ועוד כתב "גם יכוין לתקן כסא לשכינא להקב"ה, ע"י אברהם [ע"י החסד העליון הנק' אברהם המתעורר בכל בקר]:‏
מ"ע לאהבה את ה'. ומאהבת עולם עד שמע יכוין לקיים מ"ע לאהבה את ה' ב"ה כסא אברהם כנז"ל:‏
מ"ע לייחד את ה'. ומשמע עד אמת ויציב יכוין לקים מ"ע לייחד את ה' גם יכוין כסא אברהם:‏
גם יכוין למסור נפשו על יחוד וקדוש שמו יתברך לאכללא גרמיה גו אינון דמסרו נפשייהו על קדושת שמיה. ומעוזר דלים ואילך לעשות עצמו עני להשתתף עם השכינה הנקראת עניה בהיותה למטה בהיכל הרצון דברי' כדי שבעלותה יזכה לעלות עמה. ע"כ עיין בזוהר ח"ג דקצ"ה ח"ב דקל"ג, שער הכונות דמ"א ע"ב והחדש דכ"ח:‏
ומאדני שפתי תפתח עד שומע תפלה ישוי רעותיה לאתכללא גו עניי ומסכני בבואו לדפוק בשערי רומי מרומים להיות עומד בעמידה בחבירו דלבא במאיכו דנפשא".

וכתב עוד "מתחילת העמידה עד סוף התפלה יכוין לתקן מנורה בשכינה לקב"ה [היינו בחזרה פב"פ] ע"י יצחק:‏
בשומע תפלה יכוין לשוואה גרמיה גו חסדים לפרט חטאיו להדבק בחסד:‏
מ"ע לברך הכהנים את העם:‏
מאחר העמידה עד עלינו לשבח ישוי גרמיה עבד דסדר צלותא:‏
אחר עלינו לשבח ישוי גרמיה עבד עכ"ל. כל זה מכמה מקומות בזוהר:‏
בערבית בתפלת ערבית יכוין לתקן לקב"ה ושכינ' מטה שלמה בהיכל ק"ק דבריאה ע"י יעקב ע"ה, כל זה מהזוהר ח"ב פרשת ויקהל דר"ב ע"ב יע"ש ופ' בלק דף קצ"ה".

שאלה - 249684
לרב היקר שליט"א, שמועה נוראה הגיעה, על שלשה הרוגים בדרום בכביש בתאונה מחרידה על ידי רכב....
תשובה
אללי לי אללי, על רוע מעללי, אם היה בידינו זכויות היה האסון המבהיל שקרה הלילה הנורא הזה נמנע.
21 יתומים קטנים וקטני קטנים יש היום בעם ישראל, כל אחד מאיתנו יתן אל לבו את גודל האסון, היגון, הצער, הכאב, והשכול הנורא. שתי אמהות לילדים ואב לילדים זכים וטהורים נהרגו היום בתאונה אחת במלחמה בכבישים. ואין דורש ואין מבקש.
דעו, כי ימי ספירת העומר קדושים הם, ובשמים מבקשים מאתנו להתקדש בהם, וכשחלילה הכף מאזניים קל מזכויות, ימי העומר אינם קלים, כי אין מי שיאמר למלאך המשחית הרף, ולכן גדולי ישראל וצדיקי הדור היו מתריעים ומזהירים בימים אלה לשמור וליזהר בעיקר בדרכים, ועל אחת כמה וכמה בכבישים מסוכנים רחמנא ליצלן.
מי ינוד לך ומי ינחמך הבת ירושלים, מי יבכה ומי יספוד על ההרוגים, ועל היתומים שנשארו ברגע אחד בלי אם או בלי אב, על שבר בת עמי הושברתי, קדרתי, שמה החזיקתני, מה נענה ומה נאמר, כי כל דרכיו משפט, אל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא.

ועתה אשא תפילה ליושב מרום, רחם על עמך ישראל הנאנחים והנאנקים, רחם על היתומים ועל הלמנות, רחם על ישראל השרויים בצרות, בין אדום וישמעאל וערב רב הגוזרים עליהם גזירות. אמור נא די לצרותינו. החש קץ פדותינו, שבים אנחנו אליך בכל לב, מבקשים מחילה, מבקשים סליחה. עמוד מכסא דין ושב על כסא רחמים, וגאל את שארית עמך המפוזר בין האומות.
השיבינו השם אליך ונשובה חדש ימינו כקדם.
ליל שלשה באייר התשפ"ב.

שאלה - 249605
לכבוד מורנו הרב שליט"א,
אנשי ח"ק רוצים להוציא גליון קשיח ועליו סדר הלוויה וסדר קבורה. מחילה שאנחנו מבקשים לציין לנו מה לכתוב. והשם יתברך יאריך ימיכם בטוב ושנותיכם בנעימים.
תשובה
ב"ה. סדר הלוויה.
א, נושאי המיטה יקפידו להוציא המיטה כשרגליו מהפתח ראשונה, ושוברים חתיכת חרס ואומר "הפח נשבר ואנחנו נמלטנו".
ב, בהולכה החזן אומר בקול רם, וכל הקהל עמו:
ויהי נעם.... יושב בסתר עליון עד ואראהו בישועתי. לאשה יאמרו גם פרק אשת חיל מי ימצא.
אנא בכח....
לאדם גדול או זקן וחשוב אומרים פסוקי "בשנת מות המלך עוזיהו" ישעיה א, א - ד, עד "והבית ימלא עשן". [עיין קונטרס היחיאלי בית עולמים עמוד כ].
וחוזרים שוב כל הסדר הזה בדרך לבית העלמין.
ג, כשמגיעים למקום הקבורה, מורידים את הנפטר למנוחתו. אומר החזן וכל הקהל בקול רם ויעבור, י"ג מדות.
ד, יקפידו להתיר או לחתוך כל הקשרים מעליו, וינערו כל רגבי העפר מעליו, יסתמו את הגולל היטב. וכל אחד יקח עפר במעדר ויניח על הגולל שלש פעמים.
ה, כשממלאים הקבר בעפר אומרים פסוק "והוא רחום"...
ו, יקפידו שלא יעבירו המעדר מיד ליד, אלא יניח המעדר על הקרקע, וחבירו יקחנו מהקרקע. ומצווה על כל אחד מהמשתתפים להניח עפר.
ז, כשסיימו את הנחת העפר יאמרו פסוקי "מי אל כמוך"...
ואומרים מכתם לדוד תהלים ט"ז. ואומרים קדיש והשכבה.
בקשת מחילה בשם העוסקים במלאכת החסד.

שאלה - 249510
לכבוד הרב הגאון שליט"א, גבאי בבית הכנסת מעוניינים להזמין ספסלים ושלחנות לפי מידה, האם יש להקפיד על ישיבה מסביב לכותלי בית הכנסת. או אפשר שכולם יהיו מול ארון הקודש? תודה הרב.
תשובה
נאמר בספר יחזקאל י, י"ד. "וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָד פְּנֵי הָאֶחָד פְּנֵי הַכְּרוּב וּפְנֵי הַשֵּׁנִי פְּנֵי אָדָם וְהַשְּׁלִישִׁי פְּנֵי אַרְיֵה וְהָרְבִיעִי פְּנֵי נָשֶׁר".
ובתנא דבי אליהו רבה פרשה כט
"מארבע מידות שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו הביא וקבע בכסא כבוד שלו, פני אדם מבני אדם, פני אריה מן החיה, פני שור מן הבהמה, פני נשר מן העופות". ועיין מדרש תנחומא אמור, ופרקי דרבי אליעזר פרק ד.

ובחופת אליהו כתב "לכל אחת מד' חיות שבכסא פני אדם בצורת יעקב ע"ה, שאם יחטאו ישראל יביט הקדוש ברוך הוא בצורתו ומרחם עליהם. פני אריה כנגד משיח בן דוד שהוא משבט יהודה שנאמר בו גור אריה יהודה, ואם יחטאו ישראל ישאג כאריה ומיד מרחם עליהם. פני שור כנגד משיח בן יוסף שכתוב בו בכור שורו הדר לו, ואם יחטאו ישראל גועה כשור ומיד מרחם עליהם. פני נשר כנגד אליהו שטס העולם בארבע טיסות, ואם יחטא ישראל הוא שם לפני הקדוש ברוך הוא ומצפצף כנשר ומיד מרחם עליהם. ומשיב ליעקב אל תירא עבדי יעקב, ומשיב למשיח בן אפרים מה אעשה לך אפרים, ומשיב למשיח בן דוד מה אעשה לך יהודה, ומשיב לישראל הנה אנכי שולח לכם את אליהו וגו'"..
ובזוהר הקדוש האריך בזה מאוד בכמה מקומות ומהם ברעיא מהמנא צו כ"ח, ב. שהם כנגד שלשה אבות ושלש תפילות, והרביעית איברים ופדרים המתאכלין כל הלילה.

והרב מעבר יבק [שפתי צדק פרק לא] והבאתי בס״ד דבריו בשיבת ציון חלק ב עמוד ז כתב ״ידוע שיש י״ב שרפים ממונים על כל אחד מבתי הכנסת והם סיוע לכל היחודים הנעשים שם, וידוע שיש למעלה י״ב חלונות וכל אחד משבטי ישראל יש לו חלון אחד, והם שלשה בכל צד, ויש בכל בית הכנסת י״ב שרפים. וסוד פני אדם הם נשמות היושבים בצד מזרח, פני אריה היושבים לצד דרום, פני שור היושבים לצד צפון, ופני נשר היושבים לצד מערב. ונחלק כל לשלש בחינות כנגד י"ב שבטים, י"ב שרפים, י"ב גבולי אלכסון, והשליח ציבור השושבין ביניהם, ורומז לכלולתם כולם יחד נגד בחינת הי"ג מקור לכולם. על כן אין לשנות מטבע תפילתו שלימדוהו אבותיו, כי אלו ואלו דברי אלקים חיים"
ומכאן למדנו לסדר מקומות ישיבה מכל צדדי כתלי בית הכנסת, ובמרכז יסדרו שורות שורות של ספסלים פונים לכיוון ההיכל קודש.

שאלה - 249466
שלום לכבוד הרב מוצפי שליט"א. האם היום שער הרחמים פתוח לקבלת התפילות?
תשובה
200746 עיין תשובה הנ"ל.
שער הרחמים בגן עדן אשר סגור בכל ימי החול נפתח בכל יום ראש חודש, והתפלות מתקבלות בו ביותר.
בספר יחזקאל [מ"ו, א] כֹּֽה־אָמַר֘ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִק֒ שַׁ֜עַר הֶחָצֵ֤ר הַפְּנִימִית֙ הַפֹּנֶ֣ה קָדִ֔ים יִהְיֶ֣ה סָג֔וּר שֵׁ֖שֶׁת יְמֵ֣י הַֽמַּעֲשֶׂ֑ה וּבְי֤וֹם הַשַּׁבָּת֙ יִפָּתֵ֔חַ וּבְי֥וֹם הַחֹ֖דֶשׁ יִפָּתֵֽחַ. ובזוהר הקדוש [נח ע"ה, א] כתב ונתרגם לשונו ללשון הקודש, פתח רבי שמעון ואמר כה אמר השם, יש להתבונן בפסוק זה ויש בו סוד, מדוע יהיה סגור בששת ימי החול, כדי שלא להשתמש חול בקודש, וביום השבת וביום החודש יפתח, כי בו משתמש קודש בקודש, ובו מאירה הירח היא השכינה ומתחברת עם השמש רמז להקדוש ברוך הוא, בו וראה שער זה אינו נפתח בששת ימי החול כי בימי החול העולם התחתון השפל ניזון, ובו שולטים כוחות החול בעולם חוץ מארץ ישראל, ואותם ששולטים בחול אינם שולטים בארץ הקודש, כי השער הזה סגור, אולם ביום השבת וביום החודש כולם מסתלקים ואינם שולטים, בגלל שהשעה הזה הוא פתוח, והעולם כולו שרוי בשמחה וניזון דרכו, והעולם אינו נמסר ברשות זרה, ואם תאמר שבכל ששת הימים הם שולטים מעצמם, בא וראה כתוב הפונה קדים, קודם שיתעוררו לשלוט, הוא משגיח תמיד, ואינו נפתח להשפיע לעולם מצד הקדושה רק ביום השבת וביום החודש וכל שאר הימים ניזונים מיום השבת וניזונים ממנו.
עוד איתא בזוהר הקדוש [שלח לך קס"ד, ב] על פסוק מגדל עוז שם השם בו ירוץ צדיק ונשגב [משלי י"ח, י] באותו מגדל העומד מעל לאותם מגדלים, נמצא אור אחד בדמות ספר תורה. כאשר עולה השחר יוצא אותו מגדל ממקומו, ועומד באמצע העזרה בין כנפי הכרובים. וגבהו מגיה לרום השמים, נכנס והולך בין אותם כרובים וחומותיו בין ראשיהם, שלש מאות פתחים יש שם. בפתח האמצעי נמצא אור גדול הרומז לספר תורה, אשר בו עתיד מלך ישראל לקרוא בו בפרשת הקהל. וזה יהיה מלך המשיח ולא אחר, ובאותו ספר תורה שבאותו אור, אתה החסיד הקדוש [הרשב"י] אשריך שמפיך ישמעו קול הנעימות של דבריך, מאותם דברי בסודות שאתה מגלה בתורה, בכל ראשי חודשים ושבתות ומועדים [ראש השנה ויום הכיפורים], וחגים [פסח שבועות וסכות], כאשר מבקשים כל בני הישיבה לעלות לתוך ישיבת הרקיע, כולם מתאספים סביב מלך המשיח, והוא מפרש דברי התורה, ומתוך מתיקות דבריו בהשתוקקות עולות כל עשרת הדברות. שמורים לך [הרשב"י] אותם חידושים אשר גילה ליום בו אשר שאילותיך יעלו לאותו מגדל במרכז העזרה למעלה. ובפתח ההוא פותחים הכרובים פיהם ופורשים כנפיהם ואור גדול מאיר באותו הפתח, וספר התורה הזה נפתח והכרובים פותחים פיהם ואומרים [תהלים ל"א, כ] מה רב טובך אשר צפנת ליריאך.
ואעתיק לך קורא נעים מה שכתב בספר חמדת ימים [משמרת החדש פרק ב] בפירוש ענין זה "ופשטן של דברים למתחילים בחכמה הוא כי ו' קצוות שבעולם היצירה הם נקראים ששת ימי המעשה השולטים בחול על העולם. והענין כי בשבת ובראש חודש וביום טוב יתגלה אור העליון בלי לבוש בלי אמצעי, אלא הוא בעצמו על ידי הבריאה. ואז נאמר שהקב"ה לובש בגדי מלכו'ת בגדי שבתות וראשי חדשים וימים טובים. אכן כאשר יצטרך עוד אור של בריאה להתלבש ביצירה רצונו לומר באור של יצירה אז נאמר שהמלך לובש בגדי חול, אחר שהאור הנמשך אלינו הוא על ידי העבד מ"ם טי"ת. ושער החצר הפנימית שהוא סוד הבריאה עצמו הוא סגור, שלא לערבב ממשלת היצירה הנקרא חול עם הבריאה הנקרא קדש. אמנם בשבתות ור"ח וי"ט מתגלה הבריאה עצמה שעל ידי זה מאירה האורות בעולם בלי אמצעי. וזהו שאמר דהא כדין שמושא דקב"ה וכו'. ולבאר הדבר יותר בביאור אמר תא חזי תרעא דא הוא הבריאה אינו נפתח כל ששת ימי החול. והטעם שכל ו' ימי החול מתנהגים ע"י היצירה עולם דמט"ט, ולא ע"י הבריאה, חוץ מארץ ישראל דכתיב בה "ארץ אשר השם אלהיך דורש אותה תמיד" ואין כח לשלוט שם העשיה והקליפה ואפילו מרשות הרבים, אלא כל הפעולות הנעשים בארץ ישראל תהיינה ע"י היצירה בבח הבריאה. ואפי' המיתה בארץ ישראל, אינו על ידי מלאך המות הטמא, אלא על ידי מלאך גבריאל כנודע. ולפי ששער הבריאה בחוצה לארץ סגור כל ששת ימי החול, לכן שולטים ששת ימי המעשה שש קצוות היצירה, חוץ משבתות וראשי חודשים וימים טובים, כי אז מתגלים ענפי הבריאה בעולם. ואין הכוונה באומרינו ששולטים ששת ימי המעשה שש קצוות דיצירה שהנהגה על ידם חס ושלום, כי היות שאמר שער החצר הוא סגור אין הכוונה לסגירת ההשגחה חלילה וחס. כי לעולם הוא פונה קדים כקדם בהיותו פתוח. רק הסגירה לבד לענין המזון. שכל ימי החול אינו בשפע אלא מלמטה כמו שמתבאר מדברי המאמר. כללו של דבר משם באר'ה שביום השבת וביום החדש, שער הבריאה פתוח להשפיע בעולם, והעולמות הם יותר בשלימות מבחול ע"י תוספת קדושתו. ואשר בתעלומות חכמה סובר הרזים יכיר גודל מעלת יקר הדר מלכות בהתקדש יום החדש. כי תן כל החדש והיא תחת השמש, השמש יצא וזרח יתידותיו לנצח, ויהי כזית הודו, ולחדשיו יבכר. והיא כפורחת עלתה נצה בתפילה שחרית, ובחזרתה תוסיף מתרפק על דודה והיא עלתה אל הגדולה והגבורה. ובתפלת המוסף גדילים תעשה לה עד לעלות אל ראש המלך, וגדלה הארתם מפנים העליונים כמו שיתבאר בס"ד. כי על כן קבלנו מרבינו הקדוש זלה"ה שבראשי חודשים יש הארת נפש יתירה בעת הכתר".

שאלה - 249283
לכבוד מרן עט"ר
שמעתי שיעור מת"ח ששיבח את מרן הבא"ח ובקיאותו העצומה מכל מכמני התורה.ובין היתר שיבח את הרב זיע"א שהיה בקיא בספר תורת חכם שהוא עמוק.מי חיבר את הספר הנ"ל ?
תודה
תשובה
ספר מבהיל ומפעים בעמקותו ובסברותיו הנפלאות. כל גופי הקבלה והנסתרות בעניני הכוונות בו. סלל דרך מפתיעה בדברי רבו הרש״ש בעומק מדהים, היה יד ימינו של גאון ישראל רבנו הרש״ש זיע״א שהיה מכבדו ומעריצו ומתחשב בדבריו מאוד. קשור בעבותות האהבה עם י״ב החברים בישיבת בית אל בראשות הרש״ש זיע״א. זה למעלה מ 250 שנה. עני מרוד היה וענק בתורה בעל חכמה מפוארה. היה לו חבר שעמד עמו בקשרי מכתבים בתורכיה המקובל הרב שלמה מולכו זיע״א המכונה ״בעל השמנים״ על שם ספריו שמן המור, שמן משחת קודש, ועוד. נכד רבי שלמה מולכו הי״ד מגולי ספרד חבירו של מרן הבית יוסף אשר עלה על המוקד. במנטובה שבאיטליה והוא בן 32 שנה. ולא אבה להתנצר. עד שמרן כתב ״מי יתן מותי כמוך״. והעריצו מאוד. הניח כמה חיבורים בקבלה. הי״ד.
רבנו התורת חכם יליד ירושלים למשפחה מגולי ספרד, שמו היה הרב חיים די לה רו זה ז״ל. פקח עיניך וראה כי שילב אותיות שם הוי״ה הקדוש והנורא באותיות ״דל רז״. מרוב הענווה וההתבטלות בפני שם הבורא יתעלה. הנהיג את הקהילה לאחר פטירת רבנו הרש״ש זיע״א, ונפטר ביום ו בתמוז תקמ׳ו כשהוא בן מעל שמונים שנה. נטמן בהר הזיתים ליד רבנו הרש״ש זיע״א ולאחר ששת הימים הלכתי עם מור אבי זיע״א ונגע במצבתו כששתי ידיו רעדו ופרץ בבכי מר ונשק את קברו. וקרא עליו ״זה תנא היה״.
אשרי מי שראה פניהם המזהירים.

שאלה - 249235
איך הגעתי כבוד הרב לדעת את גדולת מורנו הרב יוסף חיים זצוק״ל זיע״א, ויתאר נא לנו הרב את גדולתו למען הדור הצעיר אשר לא ידע את יוסף וישכחהו.
תשובה
מי אני ומה אני רימה ותולעה אשר אבוא לתאר את היושב ברום המעלות, מעוטר בכל החכמות, בעל מידות נעלות. חסיד קדוש בקי בנסתר ובנגלות. עסק בתורת הקבלה והנפלאות. מעמיק ומגלה הנסתרות. ברמז דק המובן רק ליחידים בעלי צפונות, ואיך אעיז ואבוא היום לתאר את גודל יקר חכמתו ואת תפארת גדולתו. שנים על שנים לא יספיקו. אך אתך כמה תזכורות וניצוצים נקבצים אשר לך יחד יספרו.
ספריו וחיבורי בכל חלקי התורה. פירושים על הש״ס, ספרי השו״ת, הקבלה, פירושי הזוהר הקדוש בעמקות מבהילה, חריפות ושנינות מדהימים ומפתיעים. ספרי תפילות שזורים בדברי חכמה שאובים וחצובים ממקורות טהורים, פירושיו על התורה, על הנביאים והכתובים. על פרקי אבות. בדרך הפרדס. חקירותיו ההלכתיות. בקיאותו וחריפותו, ענוותנותו ותקיפותו. תשובותיו לכל שואל קטן כגדול איש לפי מהללו, ספריו בדרש על התורה ועל טאמרי רז"ל שזורים ומלאים מכל מאכל אשר יאכל, בהם מוסר ודרך ארץ, גם תוכחה ועמידה בפרץ. תפילה ותחנונים ליושב שחקים, המקרב קרובים וגם רחוקים.

שפרי שו"ת רב טעלים יצוקים, פרפראות ופילפולים מתוקים, מעשה ידי אומן מרתקים, נושאים שונים מגוונים ומבהיקים, בדברי חז"ל מדקדקים,

ספרו רב ברכות גדוש בחקירות, ובו גנוז אור יקרות, מקשה ומפלפל ברוב מיני מאורות, וידיו רב לו בנסתרות. המעיין בו משתוקק לשתות מימו מידיו הטהורות, וחש כאילו הנה עומד המחבר לפניו ומשקהו בידיו הטהורות.

ועל כולם דווקא נוסח תפילותיו הנעימות, בספריו השונים בהם תחנוניו זורמות, מהנהר היוצא ממעין החכמה העליונה, ודיבורו זורם בשטפון ממקור הכתר העליון, מקום אשר לא שזפתו עין איה, והקורא משתומם ונבהל מגול ועוצמת ידיעותיו במסתרים המקוריים אשר בעולמות העליונים, שם שכן לו אריא דבי עילאי, ויוסף הוא המשביר לכל עם הארץ. את צנורות השפע הטמירות והגנוזות, להאירם ולהשפיעם על אחד במקומו.

והקורא משתומם מהיקף ידיעותיו בדברי הזוהר, ובמחצב אחוזת האר"י הרם והנישא, אשר כל דבריהם כגחלי אש, ולקח מעץ החיים אשר שם וחיברם אחד אל אחד בדייקנות מרובה ונפלאה לתפילה חת המפייסת ומכפרת לנו על חטאינו, כמה רבנו בדורו, וכשמואל בדורו, כרשב"י בדורו, וכחוני המעגל בדורו, חכם אומן היודע המסתרים, ומבין בסניגורים להעתיר ולפייס לכל צרה וצוקה, לכל כאב צער ועברה. עוד יוסף חי, ספאיו ותפילותי יגנו בעד כל ישראל. אכי"ר.

שאלה - 249167
לכבוד הרב היקר, אילו ספרי מוסר הרב מציע לי ללמוד כל יום, כדי להתקדש ולעבוד את השם יתברך?
תשובה
ראה נא מה שכתב גאון עוזנו הרב חיד"א זיע"א בספרו לב דוד "ואני שמעתי מגדולי ישראל יושבי כסאות למשפט ועוסקים בהויות דאביי ורבא להבין ולהורות, שהיה להם עת קבוע ללמוד בספר הקדוש "ראשית חכמה", אשריהם הצדיקים כי הגם שהיו עוסקים בתורה בכל כוחם, יוסיפו להתקדש בלימוד הספר הקדוש ראשית חכמה המקדש האדם ודבריו חיים למאר'י נפש. וכה יעשו הרוצים לעבוד עבודת השם, לקבוע לימודם בספר הקדוש האמור לעיתים, וכפעם בפעם ישר יחזו שרשי היראה והענווה בתחילת ספר "הרוקח", ותחילת ספר "חסידים", ועשרה פרקים קיצור חובת הלבבות בספר "צידה לדרך" לרבינו מנחם ן' זרח, ו"שערי תשובה" לרבינו יונה, ו"דרך חיים" להרב מנחם די לונזאנו, וספר "הישר" המיוחס לרבינו תם, ו"שערי קדושה" לרבינו מהרח"ו, ו"תוצאות חיים" להרב ראשית חכמה וכיוצא בהם, זכר כלם לחיי עד, כי הם הם גופי תורה, ובעיניו יראה כי רוח נכון יתחדש בקרבו. ויש תועלת ללמוד בספר מוסר חדש, לכן יגמור ספר אחד ויתחיל אחר, וכן על זה הדרך, והשם לא ימנע טוב להולכים בתמים".
ואני הדל בישראל ציינתי מרכאות על שמות הספרים שכתב מורנו זיע"א.

שאלה - 249107
לכבוד הרב שלום רב. האם מי שהוא גדול בתורה וביראה וציווה של להספידו, מותר לעבור על דבריו ולהספידו?
תשובה
שאלה חמורה זו נידונה באורך וברוחב בחיבורי גדולי ישראל לדורותם, והן נודע כי כאשר נסתלק לבית עולמו הגאון הרב פני יהושע זיע"א וציווה שלא להספידו, עמד גדול הדור רבנו הנודע ביהודה ז"ל אמר כי מכיוון שהוא רבן של כל בני הגולה צריכים להספידו. וכן הגאון רבנו שלמה בן עזרא ז"ל, הספיד את הגאון רבנו חיים אבולעפייא מחבר ספר נשמת חיים, שציווה שלא יספידוהו, והגאון הרב שלמה בן עזרא הספידו ליד ארונו, וכפי שכתב בספרו יד שלמה. וכן כתב הראשון לציון רבנו חיים משה אלישר ז"ל בספרו שו"ת משה האיש [כבוד לאיש דרוש ט"ז]. ובפטירת הגאון רבנו עקיבא אייגר זיע"א, עמד הגאון החתם סופר והספידו, הגם שציווה שלא יספידוהו, משום התועלת לנפטר כשמספידים אותו, ונשמתו עולה יותר ויותר למעלה בקודש.

ועוד זאת לטובה כי מרן הבית יוסף זיע"א כתב בספרו מגיד מישרים על הפסוק בספר שמות וימת יוסף וכל אחיו, כי הצדיק בפטירתו כל אותם נשמות ערטילאיות שלא יכולים לעלות אל מקום מנוחתם, מצפים ומחכים, כשמספידים חכם גדול ובוכים עליו, גורמים לכל אותם נשמות המתים נחת רוח, ונותנים להם כח לעלות אל מקום מנוחתם, וכן כתב הרמ"ע מפאנו ז"ל בעשרה מאמרות יונת אלם פרק כו, והרב שארית יעקב [דל"ו ע"ד, כתב בשם רבנו האריז"ל שדברי ההספד גורמים להעלות נשמות עשוקות של מתי ישראל להכניסם אל מקומם בשמיים, ובשו"ת חיים ביד למרנא הגאון רבנו חיים פלאג'י זיע"א סימן ק"ה, כתב שתלמיד חכם עדיף יותר ממלך ויש להספידו. וכן הוא בשו"ת יביע אומר חלק ט, יורה דעה סימן ל"ג.

וכתב הרב מעבר יבק שפתי אמת פרק י"ט, כי בהספד יש התעוררות מידת הרחמים במרום על כל ישראל החיים כאן.
ומכל הנ"ל תראה ותבין שיש מקום להספיד תלמיד חכם גדול המרביץ תורה ברבים, גם אם ציווה שלא להספידו, והשם יתברך יגדור פרצותינו ויחייה מיתנו בקרוב אכי"ר.

שאלה - 248568
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
סבתא שלי לא יודעת לקרוא. האם מותר לה לקרוא מעין שלוש במקום ברכת המזון? (אני יגיד לה מילה מילה [לא כולל שם השם])
תשובה
בהחלט לא, אלא תאמר לה ברכת המזון מקוצרת.

בריך רחמנא מרן מלכא דעלמא, מריה דהאי פתא, בריך רחמנא דזן לכולא:
נודה לך ה` אלוקינו על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה, ברית ותורה, ולחם לשובע, ברוך אתה ה` על הארץ ועל המזון:
רחם ה` אלוקינו עלינו ועל ישראל עמך, ועל ירושלים עירך, ועל מלכות בית דוד משיחך,

בשבת: ורצה והחליצנו ביום השבת הזה,

בראש חודש: וזכרנו לטובה ביום ראש חודש הזה,

בראש השנה: וזכרנו לטובה ביום הזכרון הזה,

ביום טוב ובחול המועד: ושמחנו ביום

בפסח: חג המצות הזה:

בשבועות: חג השבועות הזה,

בסוכות: חג הסוכות הזה,

בשמיני עצרת: שמיני חג העצרת הזה,

ותבנה ירושלים עירך במהרה בימינו: ברוך אתה ה` בונה ירושלים (יאמר : אמן).
ברוך אתה ה` אלוקינו מלך העולם, לעד האל אבינו, מלכנו, המלך הטוב והמטיב לכל, שבכל יום ויום הוא הטיב לנו, הוא מטיב לנו, הוא יטיב לנו, הוא גמלנו, הוא גומלנו, הוא יגמלנו לעד חן וחסד ורחמים וריווח והצלה וכל טוה, והוא יזכנו לימות המשיח: עושה שלום במרומיו, הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ואמרו אמן:

שאלה - 248438
בקשת העורך מהציבור.
ניצלתי רגע כשהרב עוסק בכתיבת דברי תורה,
תשובה
רציתי זה כמה שבועות לכתוב לכם ולבקש מכם אהובי ורעי.
דעו, כי הרב מוסר נפשו בימים ובלילות למענכם, מונע מעצמו שינה ואוכל וגם שתיה, כדי לכתוב לכם ולענות לפניותיכם. אינו דואג לשלומו ולבריאותו אלא כולו קודש לציבור, בכתיבת תשובות. בהכנת שיעורים. בעיון בספרים. ובדאגה לכם ולבני ביתכם. אין רגע שהוא פנוי, בקושי הוא יושב לטעום משהו לסעוד את לבו ולהשיב את רוחו. לאחרונה הוא נחלש מעט, ונקווה כי ילך ויתחזק בעזרת השם יתברך.
בקשתי אליכם, אנו, חסכו ממנו טורח ומשא, שאלות חוזרות ונשנות, תעיינו היטב בתשובות שהוא כותב לכם בכובד ראש, מתייעץ עם חביריו גדולי התורה, בכל נושא וענין ומשיב לכם במהירות הבזק, בימים ובלילות, לא נותן שינה לעיניו ותנומה לעפעפיו, ואנחנו מפצירים בו לנוח מעט והוא מסרב. זה עשרות בשנים שלא ידע חצי יום של חופש או מנוחה מהשיגרה.

התרומה שלנו היא שנמעיט בהטרדתו רק במה שנחוץ, אנא, הימנעו מלתנו בפניו את הצרות והבעיות, כי עבורו הדבר קשה. רק שאלות חשובות ונחוצות. והשם יתברך ימלא משאלות לבכם לטובה ולברכה. אמן.
העורך לרשותכם תמיד.

שאלה - 248433
בשורה טובה תדשן עצם, אשר ספרו הבהיר של רבינו ""ברית ציון" יצא לאורה ברכתנו למו"ר שליט"א שיזכה עוד להגדיל תורה ולהאידרה מתוך בריאות אורך ימים ושנות חיים בטוב ובנעימים.
תשובה
שמועה טובה תדשן עצם. משלי ט"ו, ל. נודה להשם יתברך על חסדיו המרובים, אשר השפיע עלינו שפע חכמה בינה ודעת כדי להפיץ תורה קדושה בקרב עם ישראל, נודה לו נספר שמו ונפלאותיו יום יום.
ספר זה במקורו נכתב לפני כמה עשרות שנים, בשיעור שזיכני בוראי למסור בפני קהל ועדה בליל הפטירה של מור אבי ז"ל, והיה גנוז טמיר ונעלם, והנה בחסדי הבורא נתגלה באופן פלאי על ידי אנשי חיל, וטרחו וערכו אותו כדת של תורה, ובראש כל צבא החברים היקרים הלא הוא חתני אהובי כבני הגאון הגדול סבא דמשפטים, איש מהיר במלאכתו, חכם ונבון, כמוהר"ר עובדיה יוסף טולדאנו שליט"א, חבר בית הדין בירושלים עיר קדשינו ותפארתינו, אשר לא חסך שום טירחה ולא נח ולא שקט בימים ובלילות, ערבי שבתות ומועדים, לסקל, לערוך, להגיה, להעתיק, אות באות, תג בתג, דבר גדול דבר קטן, כדי להעמיד התורה הנחמדה על תילה.
איישר חיליה לאורייתא, ויזכה עוד רבות בשנים להגדיל תורה ולהאדירה, להפיצה ברביפ בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה, ויזכה לראות נחת מצאצאיו, הוא ורעייתו, בניו ובנותיו וכל אשר לו.
תודה לרבון העולמים, על חסדיו ונפלאותיו עמנו כל הימים, ויזכנו להוציא לאור עוד ועוד חיבורים יקרים וחשובים, לזכות את הרבים ותרבה הדעת בכל בני ישראל בארץ ובתפוצות. ונזכה בקרוב לבנין בית מקדשינו ותפארתינו, יראו עיננו וישמח לבנו בבא לציון גואל בנחת בשלום ובשלוה. ונחוג את חג המצות בדיצה ובצהלה.

שאלה - 248140
לכבוד מורנו הרב שליט"א, האם גילוח הזקן במכונה כהלכה או במשעי, יש בו איסור של לא ילבש גבר שמלת אשה? כי כך אמרו לי בחורים בישיבה.
תשובה
הנה מקור ההלכה הוא במסכת מכות [כ"א, א] בדעת חכמים כי דווקא השחתת הזקן בתער היא אסורה, אך בכל דרך אחרת לא מצינו איסור.
והן אמנם בשו"ת צמח צדק [יורה דעה סימן צ"ג] כתב על מה שביאר הרש"ל ז"ל בים של שלמה [יבמות יב, סימן טז] בגילוח הזקן אין איסור של לא ילבש, כי כל הקפידא בתורה היא על דרך השחתה, שהיא בתער, אך במספרים מותר. וכתב הצמח צדק שלא נמצא בתלמוד היתר לגילוח במספריים.
ובא חבירו וחקרו הום הגאון רבי יוסף ידיד הלוי זיע"א בשו"ת שארית יוסף ,חלק ב, יורה דעה סימן ח], שדחה דברי המצח צדק, שהרי אמרו על השחתת הזקן בתער לוקה חמש מלקיות, ולא הזכירו כלל איסור לא ילבש בזה ולא שום מלקות. והאריך בזה בשו"ת יביע אומר [חלק ט יורה דעה סימן י] וכתב שאינו דומה להסרת שיער בית השחי ובית הערוה שהוא תיקון נשים, אך בגילוח הזקן אין לנשים זקן ולא שייך בזה איסור לא ילבש. וכתב וכן מבואר בחידושי הריטב"א שדוקא מדת חסידים היא להחמיר מפני הרואים, משמע "שאין איסור משום לא ילבש גבר. וכן בתרומת הדשן ובדק הבית ורמ"א, העידו שכן המנהג לגלח הזקן, ולא אסרו מטעם לא ילבש גבר. גם בשדי חמד [מערכת ל, קט"ז] שציין, שמבואר כן בד' מרן, ודלא כמי שכ' שמרן יודה לאסור".

ומה שיש אומרים שעל פי הקבלה אסור, לא עיינו היטב במקורות דברי רבנו האריז"ל, ויש לי בזה עוד מה לומר בשם מור אבי ז"ל, ועתה לא עט' המקנה.

שאלה - 248115
שלום לכבוד הרב חמי וחמותי רוצים לטוס לגוראגיה בפסח ,מה עליי לעשות ,שלא יחשבו שאני לא מפרגן להם , אני יודע את החומרא ,מה עליי לעשות?
תשובה
קלי דעת ופתאים, חסרי אמונה שאינם מבינים את משמעות חג הפסח, שהוא חג לקבלת נשמה קדושה לשנה הבאה עד פסח הבא בשנה הבאה עלינו לחיים טובים ולשלום. כי בניסן נברא העולם, עולם הנשמות.
אבותינו בכל הדורות מסרו נפשם על חג קדוש זה, לא יצאו מארבע אמותיהם כדי לא להיכשל באכילת איסור חמץ אפילו בכלשהו. כשהלכו להתארח בחג נטלו את בישוליהם בסירים של פסח וסעדו יחד. עסקו בתורה ושרו שירי חד ומועד, חיזקו את בני משפחותיהם והסתפקו במועט. הפנימו לכולם משמעות יציאת מצרים, היותינו לעם, ימי ספירת העומר כדי להתכונן לקבלת התורה. הרי בורא שמים וארץ, רבון כל העולמים הרעיש שמים וארץ, תבל וכל יושבי בה, ביציאת מצרים, בקריעת ים סוף, ולקראת מעמד הר סיני ברדתו עם מרכבות אש וצבא אש וכל המלאכים במרום, פתח את כל הרקיעים והרעים בקולו, ונתן לנו את תורתו הקדושה.
אין אנחנו בני ישראל עם ככל העמים, ולא אומה ככל האומות, שונים אנחנו מכולם. ואפילו המן הרשע התבטא "ודתיהם שונים מכל עם". וזה יחודינו, זה מיוחד בנו, זה ההבדל בן יהודי לבין גוי. לא להידמות לגויים ולמנהגיהם. ובגלל אנשים רפי השכל ומעוטי בינה, המתפתים לכל התועמלנים, הליצים רקים ופוחזים, המפרסמים בילויים בחג קדוש זה ומחללים אותו באופן גרועביותר. את ליל הסדר, הלילה הקדושה ביותר מלילות השנה, בה הקדוש ברוך הוא יורד עם צבא המרום להביט בנו קוראים את ההגדה, את ההלל, את השירים, הפיוטים, התפילות, שירת הים בארץ ישראל ארץ נחלת אבותינו.

שאלה - 248074
לכבוד מורנו הרב שליט״א, הלילה בשיעור אמר אברך אחד שאם חכם בדור שעבר פסק הלכה וחזר בו אחרי כמה שנים, יכולים להעלות סברא שגם עוד פסקים שלו חזר בהם?
תשובה
איני מאמין שאדם שעוסק בתורה יעלה דברים בטלים כאלה. הרי מצינו בים התלמוד במאות מקומות!!! שגדולי התנאים והאמוראים חזרו בהם ושינו את דעתם בגלל נימוקים כבדי משקל וסברות מאומתות, ראיות מוצקות ועיון מדוקדק, ורק אחר כל זה ובהסכמת כל גדולי התורה אשר עמהם שינו את דעתם.
האם יעלה על הדעת לומר שגם חלילה שאר דבריהם יסתרו??? אוי ואבוי לדיעות נפסדות כאלה. כי חס ושלום כך יבואו לבטל התורה וההלכה חלילה.

וזכור נא מה שכתב הגאון החתם סופר זיע״א בשו"ת אבן העזר סימן ק"ט, כי השם יתברך שומר את עמו ישראל, ומאיר עיני החכם בדרך אמת. ועיין בשו"ת יביע אומר חלק ה אורח חיים דברי פתיחה, ובין דברו כתב בשם שו"ת חיים ביד (סי' קח), כי גלוי וידוע בכל העולם שחכמי ספרד וצרפת קיימו וקבלו עליהם ועל זרעם לפסוק בכל מקום כדברי מרן רבינו יוסף קארו זצ"ל, אפילו יחלקו עליו כל האחרונים, ועל כן יאמרו המושלים: לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו. וא"כ פשוט שאין לעזוב דברי מרן ולפסוק כ"ד הט"ז וכו'. ע"ש. ובשו"ת רב פעלים ח"ב (חיו"ד סי' ז) כתב: שאפילו מאה אחרונים חולקים על פסק מרן הש"ע ומקילים, אין שומעים להם להקל אפי' בהפסד מרובה, כי אנו מחוייבים ללכת אחר הוראות מרן מכח הקבלה, חוץ מדבר שהמנהג בו ברור נגד מרן. ע"כ. וכן מצאתי בשו"ת משפט וצדקה ביעקב ח"ב (סי' ה) שכ"כ. ע"ש. ובשו"ת ישיב משה (סי' לד) כ' בשם הגאון ר' ישועה בסיס זיע"א, שאנו הולכים אחר כל פסקי מרן בכל ענין, חוץ מאיזה פרטים מעטים אשר כל הבאים אחרי מרן חלקו עליו בזה הוא דלא עבדינן כוותיה. וע' בשד"ח כללי הפוסקים (סי' יג אות לא, בד"ה והא) שכ' דאף במאי דמיחזי לן דלא מסתבר כד' מרן קבלנו הוראות מרן ואין לנו לזוז מדבריו. ע"ש.

שאלה - 247677
לכבוד העורך הנכבד, אפשר למצוא לי מקור למאמר "אין שנאה גדולה כשנאת הדת"? תודה על מה שהנך עושה.
תשובה
הרב אמר לי שמצא זאת בדברי הרב כתם פז על הזוהר הקדוש, ויש אותו בדברי דרשות רי אבן שועייב ז"ל תלמיד הרשב"א ז"ל פרשת ויקרא. ובשו"ת חות יאיר סימן קל"ו.
שאלה - 240830
לאבינו מורנו האהוב והנערץ. מה המקור לאימרה שכת"ר הזכיר פעם בשיעור "אין שנאה כשנאת הדת"???
תשובה
בעבר ראיתי זאת בספר כתם פז למורנו המקובל האלקי רבי שמעון לביא זיע"א, וכעת אינו מצוי תחת ידי. ולא אוכל לציין לך מקומו המדוייק.
ועיין בדברי רבנו יצחק קארו זצ"ל דודו וחמיו של מרן הבית יוסף ז"ל בספרו תולדות יצחק על פרשת ויקרא א, נ. וכן במהר"ם אלשיך זיע"א אסתר ג, ח. וכן באור החיים ז"ל בראשית ט"ו י"ד. והחתם סופר בראשית ל"א, ב. דברים כ, א. ולהגאון החיד"א בראש דוד פרשת יתרו. בדיבור המתחיל "ומעתה נחזור לכוותינו". ושו"ת חוות יאיר סימן קל"ו.
שאלה - 142436
שמעתי פעם לפני עשרות שנים ממו״ר שליט״א את המאמר ״אין שנאה כשנאת הדת״. אם אפשר לאמת את הענין.
תשובה
אמת ויציב. כן כתב רבנו הרמ״ק ז״ל בספר אור החמה על זוהר הקדוש וירא ק״ח, א. ועיין בספר כתם פז שם. ומצאתי כתוב כן בשם איגרת הרמב"ם ועתה לא מצאתיו. וכן הוא בפירוש המלבי"ם ז"ל ועוד.

שאלה - 247628
למורנו האהוב והיקר שליט"א, שמענו באחד השיעורים פירוט על כל סדר מששה סדרי משנה, אם יוכשר בעיניו לכתוב לנו ראשי פרקים למזכרת.
תשובה
כתב גאון עוזינו הרב החיד"א זיע"א בתחילת ספרו מורה באצבע.
"כתבו גורי האר"י ז"ל דכשקורא סדר זרעים יכוין לתקן אשר פגם במאכלות אסורות ובברכות לבטלה וכיוצא.
וכשקורא סדר מועד יכוין לתקן אשר חטא בחילול שבת ויום טוב.
וכשקורא סדר נשים יכוין לתקן מה שפגם בעריות ושבועות ונדרים.
וכשקורא סדר נזיקין יכוין לתקן מה שחטא לה' במה שהזיק לחבירו כי ההזק עצמו בעי לשלומי.
וכשקורא סדר קדשים יכוין לתקן נשמתו הקדושה אשר הוציאה לחולין ואשר לא נזהר בשחיטה ובדיקה ולחיוב כרת ולתפלות בלי כונה.
וכשקורא סדר טהרות יכוין לתקן מה שפגם בנדה וקרי ונטילת ידים.
מ"ב לימוד המשנה בקול רם ובנחת רוח בשפה ברורה אין ערוך אליו ואמרו רז"ל שאשר בן יעקב אבינו עליו השלום עומד בפתח גהינם ולכל הלומד משנה מצילו וזהו שאמר הכתוב מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָ"ה אותיות משנה.
מ"ג לפחות בקריאת המשנה ישתדל להבין פירוש התיבות אף שלא יבין פירוש הענין באמת שאם לא יבין אף התיבות יש מי שכתב דאינו נחשב לימוד כלל.
מ"ד לימוד ספר הזֹהר מרומם על כל לימוד בשגם לא ידע מאי קאמר ואף שיטעה בקריאתו והוא תיקון גדול לנשמה".

שאלה - 247585
לכבוד הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א. הימים הם בין פורים לבין פסח, גאולה וגאולה, מה עלינו לעשות להינצל מהפיגועים הללו?
תשובה
עיין לגאון עוזינו הרב חיד"א הזיע"א בספרו חומת אנך שמות פרק ג
"ולמען תספר באזני בנך וכו'. ראיתי בנמוקי רבינו אלעזר מגרמיזא ז"ל בכתיבת יד, שכתב ולמען תספר באזני בנך גימ' זהו שלשים יום לפני הפסח כמו שכתבו ז"ל עד כאן דבריו. ויש לרמוז ענין יקר הערך והוא פלא שכתב מור זקני הרב ז"ל בחסד לאברהם דף כ"ג דפוס אמשטרדם כי ה' ברב רחמיו וחסדיו הרבים בכל שנה שלשים יום קודם לפסח מתחיל להוציא נפשות ישראל מהיכלות הטומאה מעט מעט שיעור חלק אחד משלשים בכל לילה באופן שבליל ביעור חמץ כל פושעי ישראל עומדים בפתח היכל החיצון משערי טומאה שיעור חלק אחד משיעור הכמות שהיו נכנסים ליל שלשים ואחד קודם הפסח ובליל פסח אין נכנסים כלל ועיקר וכלם פטורין ובני חורין זהו תורף דבריו בקצור.טו) ואני בעניי כתבתי כמה עניינים בהקדמה זו היא נפלאת בספרי הקטן כסא דוד ריש דף כ"ט ודף צ"ה ע"ג ודף קי"א ע"ב ע"ש. ועתה נרמז כפי רמז מהר"א מגרמיזא ז"ל שכתב כי תיבות למען תספר באזני בגימט' זהו שלשים יום לפני הפסח דרמז להם הפלא העצום אשר הגדיל ה' לעשות עמנו להוציא לאור נשמות ישראל מן הקליפות אשר היו מוטמעים שם וזהו אשר התעללתי במצרים שחקתי להוציא כל נשמות ישראל משערי טומאה. ועוד הפליא לעשות כי ממצרים ועד הנה בכל שנה הוא מוציא כל לילה שלשים יום קודם לפסח נשמות ישראל מש"ט וז"ש ולמען תספר באזני בנך ובן בנך החסדים המופלאים ובא בהעלם בגימט' שלשים יום קודם לפסח שזהו רחמים גדולים כי ככה יעשה בכל שנה. ואפשר דזה בכלל מ"ש בזה"ק דמגאולת מצרים נמשכת גאולה העתידה במהרה בימינו דכיון דמגאולת מצרים רצה הקדוש ברוך הוא לזכות ישראל לטהרם בשלשים יום קודם לפסח בכל שנה ולהוציא נשמתם משערי סט"א ודאי זה גורם הגאולה העתידה והיינו מ"ש רז"ל בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל והיינו מ"ש בר"מ דמחיית עמלק בליל בעור חמץטז) בזמן שמוציא נשמות ישראל מהיכלות סט"א וז"ש חייב אדם להראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים כי גם לכל אדם מישראל בכל שנה היא גאולת מצרים בעצם שמוציא נפשותם מהסט"א וז"ש וידעתם כי אני ה' כלומר הביטו וראו ודעו כי זהו רחמים גדולים רח"ם רחמתי"ם לראש בני ישראל להוציא ממסגר אסיר ולהעלות בכל שנה נשמות ישראל לפני הפסח ואפשר לרמוז למען שיתי אותותי אלה בקרבו ולמען תספר וכו' כי למען גימטריא קץ והכונה כי אני הכבדתי למען גימטריא קץ כי בא מועד קץ גאולתם של ישראל וקץ גאולת מצרים משם נמשך ולמען שהוא גימטריא הקץ עם הכולל הגאולה העתידה ב"ב וזה תספר באזני בנך וכו' ללמדם לדעת רחמי שמים כי גברו מאד".

מכאן יסיק המתבונן, כי צריכים בימים הללו להתאמץ ולהתגבר בכל עוז בלימוד התורה הקדושה, והיא תגן עלינו מכל מיני פגעים רעים וגזירות קשות ורעות. ויעשה שלום לנו.

שאלה - 247555
לכבוד הרב...... מה יהיה? מה כדאי לקרוא?
תשובה
שאלה - 226323
תשובה
אנחנו במצב חירום וסכנה מרחפת על כולם, חייבים להתעורר ולשפוך שיח לפני אבינו שבשמיים, אין לנו עסקנים אמיתיים ונכונים שיובילו אותנו למקומות הנכונים, עלינו לצעוק אל אבינו שבשמיים, כל איש ואשה, נער וזקן יקראו תהלים ויתפללו שתיעצר המגיפה. תקראו את סדר מ"ב מסעות כפי שכתב רבנו אליהו הכהן מאיזמיר זיע"א. וכל אחד מאתנו יקבל עליו קבלה טובה, תתעוררו!!!

א, פיטום הקטורת.

אַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ שֶׁהִקְטִירוּ אֲבוֹתֵינוּ לְפָנֶיךָ אֶת קְטֹרֶת הַסַּמִּים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָ אוֹתָם עַל יַד מֹשֶׁה נְבִיאָךְ כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ:
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה. בַּד בְּבַד יִהְיֶה:
וְעָשִֹיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת רֹקַח מַעֲשֵֹה רוֹקֵחַ. מְמֻלָּח טָהוֹר קֹדֶשׁ:
וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה. קֹדֶשׁ קָדָשִׁים תִּהְיֶה לָכֶם:
וְנֶאֱמַר וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים. בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה:
וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה. קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יְהֹוָה לְדֹרֹתֵיכֶם:
תָּנוּ רַבָּנָן פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת כֵּיצַד. שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנָה מָנִים הָיוּ בָהּ. שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה מָנֶה בְּכָל יוֹם. מַחֲצִיתוֹ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתוֹ בָּעֶרֶב. וּשְׁלֹשָׁה מָנִים יְתֵרִים שֶׁמֵּהֶם מַכְנִיס כֹּהֵן גָּדוֹל וְנוֹטֵל מֵהֶם מְלֹא חָפְנָיו בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וּמַחֲזִירָן לְמַכְתֶּשֶׁת בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת דַּקָּה מִן הַדַּקָּה. וְאַחַד עָשָֹר סַמָּנִים הָיוּ בָהּ. וְאֵלּוּ הֵן:
(טוב למנותם באצבעותיו) (א) הַצֳּרִי. (ב) וְהַצִּפּוֹרֶן. (ג) וְהַחֶלְבְּנָה. (ד) וְהַלְּבוֹנָה. מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנֶה. (ה) מוֹר. (ו) וּקְצִיעָה. (ז) וְשִׁבּוֹלֶת נֵרְדְּ. (ח) וְכַרְכּוֹם. מִשְׁקַל שִׁשָּׁה עָשָֹר שִׁשָּׁה עָשָֹר מָנֶה. (ט) קוֹשְֹטְ שְׁנֵים עָשָֹר. (י) קִלּוּפָה שְׁלֹשָׁה. (יא) קִנָּמוֹן תִּשְׁעָה. בּוֹרִית כַּרְשִׁינָא תִּשְׁעָה קַבִּין. יֵין קַפְרִיסִין סְאִין תְּלָת וְקַבִּין תְּלָתָא. וְאִם לֹא מָצָא יֵין קַפְרִיסִין מֵבִיא חֲמַר חִיוָר עַתִּיק. מֶלַח סְדוֹמִית רוֹבַע. מַעֲלֶה עָשָׁן כָּל שֶׁהוּא. רִבִּי נָתָן הַבַּבְלִי אוֹמֵר אַף כִּפַּת הַיַּרְדֵּן כָּל שֶׁהִיא. אִם נָתַן בָּהּ דְּבַשׁ פְּסָלָהּ. וְאִם חִסֵּר אַחַת מִכָּל סַמֲּמָנֶיהָ חַיָּב מִיתָה:
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר הַצֳּרִי אֵינוֹ אֶלָּא שְׁרָף הַנּוֹטֵף מֵעֲצֵי הַקְּטָף. בּוֹרִית כַּרְשִׁינָא לְמָה הִיא בָאָה כְּדֵי לְשַׁפּוֹת בָּהּ אֶת הַצִּפּוֹרֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נָאָה. יֵין קַפְרִיסִין לְמָה הוּא בָא כְּדֵי לִשְׁרוֹת בּוֹ אֶת הַצִּפּוֹרֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עַזָּה. וַהֲלֹא מֵי רַגְלַיִם יָפִין לָהּ אֶלָּא שֶׁאֵין מַכְנִיסִין מֵי רַגְלַיִם בַּמִּקְדָּשׁ מִפְּנֵי הַכָּבוֹד:
תַּנְיָא רִבִּי נָתָן אוֹמֵר כְּשֶׁהוּא שׁוֹחֵק אוֹמֵר הָדֵק הֵיטֵב. הֵיטֵב הָדֵק. מִפְּנֵי שֶׁהַקּוֹל יָפֶה לַבְּשָֹמִים. פִּטְּמָה לַחֲצָאִין כְּשֵׁרָה. לְשָׁלִישׁ וּלְרָבִיעַ לֹא שָׁמַעְנוּ. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה זֶה הַכְּלָל אִם כְּמִדָּתָהּ כְּשֵׁרָה לַחֲצָאִין. וְאִם חִסֵּר אַחַת מִכָּל סַמֲּמָנֶיהָ חַיָּב מִיתָה:
תָּנֵי בַר קַפָּרָא אַחַת לְשִׁשִּׁים אוֹ לְשִׁבְעִים שָׁנָה הָיְתָה בָאָה שֶׁל שִׁירַיִם לַחֲצָאִין. וְעוֹד תָּנֵי בַר קַפָּרָא אִלּוּ הָיָה נוֹתֵן בָּהּ קָרְטוֹב שֶׁל דְּבַשׁ אֵין אָדָם יָכוֹל לַעֲמוֹד מִפְּנֵי רֵיחָהּ. וְלָמָּה אֵין מְעָרְבִין בָּהּ דְּבַשׁ מִפְּנֵי שֶׁהַתּוֹרָה אָמְרָה כִּי כֹל שְֹאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַיהֹוָה:
יְהֹוָה צְבָאוֹת עִמָּנוּ. מִשְֹגַּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה:
יְהֹוָה צְבָאוֹת. אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ:
יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה. הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ:

ב, ויהי נעם, יושב בסתר.

וִיהִ֤י׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ

תהלים פרק צא
(א) יֹ֭שֵׁב בְּסֵ֣תֶר עֶלְי֑וֹן בְּצֵ֥ל שַׁ֝דַּ֗י יִתְלוֹנָֽן:
(ב) אֹמַ֗ר לַֽ֭יקֹוָק מַחְסִ֣י וּמְצוּדָתִ֑י אֱ֝לֹהַ֗י אֶבְטַח־בּֽוֹ:
(ג) כִּ֤י ה֣וּא יַ֭צִּֽילְךָ מִפַּ֥ח יָק֗וּשׁ מִדֶּ֥בֶר הַוּֽוֹת:
(ד) בְּאֶבְרָת֨וֹ׀ יָ֣סֶךְ לָ֭ךְ וְתַֽחַת־כְּנָפָ֣יו תֶּחְסֶ֑ה צִנָּ֖ה וְֽסֹחֵרָ֣ה אֲמִתּֽוֹ:
(ה) לֹא־תִ֭ירָא מִפַּ֣חַד לָ֑יְלָה מֵ֝חֵ֗ץ יָע֥וּף יוֹמָֽם:
(ו) מִ֭דֶּבֶר בָּאֹ֣פֶל יַהֲלֹ֑ךְ מִ֝קֶּ֗טֶב יָשׁ֥וּד צָהֳרָֽיִם:
(ז) יִפֹּ֤ל מִצִּדְּךָ֨׀ אֶ֗לֶף וּרְבָבָ֥ה מִימִינֶ֑ךָ אֵ֝לֶ֗יךָ לֹ֣א יִגָּֽשׁ:
(ח) רַ֭ק בְּעֵינֶ֣יךָ תַבִּ֑יט וְשִׁלֻּמַ֖ת רְשָׁעִ֣ים תִּרְאֶֽה:
(ט) כִּֽי־אַתָּ֣ה יְקֹוָ֣ק מַחְסִ֑י עֶ֝לְי֗וֹן שַׂ֣מְתָּ מְעוֹנֶֽךָ:
(י) לֹֽא־תְאֻנֶּ֣ה אֵלֶ֣יךָ רָעָ֑ה וְ֝נֶ֗גַע לֹא־יִקְרַ֥ב בְּאָהֳלֶֽךָ:
(יא) כִּ֣י מַ֭לְאָכָיו יְצַוֶּה־לָּ֑ךְ לִ֝שְׁמָרְךָ֗ בְּכָל־דְּרָכֶֽיךָ:
(יב) עַל־כַּפַּ֥יִם יִשָּׂא֑וּנְךָ פֶּן־תִּגֹּ֖ף בָּאֶ֣בֶן רַגְלֶֽךָ:
(יג) עַל־שַׁ֣חַל וָפֶ֣תֶן תִּדְרֹ֑ךְ תִּרְמֹ֖ס כְּפִ֣יר וְתַנִּֽין:
(יד) כִּ֤י בִ֣י חָ֭שַׁק וַאֲפַלְּטֵ֑הוּ אֲ֝שַׂגְּבֵ֗הוּ כִּֽי־יָדַ֥ע שְׁמִֽי:
(טו) יִקְרָאֵ֨נִי׀ וְֽאֶעֱנֵ֗הוּ עִמּֽוֹ־אָנֹכִ֥י בְצָרָ֑ה אֲ֝חַלְּצֵ֗הוּ וַֽאֲכַבְּדֵֽהוּ:
(טז) אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים אַשְׂבִּיעֵ֑הוּ וְ֝אַרְאֵ֗הוּ בִּֽישׁוּעָתִֽי:

ג, תיקון המגיפה.
במדבר פרק יז
(יא) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קַ֣ח אֶת־הַ֠מַּחְתָּה וְתֶן־עָלֶ֨יהָ אֵ֜שׁ מֵעַ֤ל הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ וְשִׂ֣ים קְטֹ֔רֶת וְהוֹלֵ֧ךְ מְהֵרָ֛ה אֶל־הָעֵדָ֖ה וְכַפֵּ֣ר עֲלֵיהֶ֑ם כִּֽי־יָצָ֥א הַקֶּ֛צֶף מִלִּפְנֵ֥י יְקֹוָ֖ק הֵחֵ֥ל הַנָּֽגֶף:
(יב) וַיִּקַּ֨ח אַהֲרֹ֜ן כַּאֲשֶׁ֣ר׀ דִּבֶּ֣ר מֹשֶׁ֗ה וַיָּ֙רָץ֙ אֶל־תּ֣וֹךְ הַקָּהָ֔ל וְהִנֵּ֛ה הֵחֵ֥ל הַנֶּ֖גֶף בָּעָ֑ם וַיִּתֵּן֙ אֶֽת־הַקְּטֹ֔רֶת וַיְכַפֵּ֖ר עַל־הָעָֽם:
(יג) וַיַּעֲמֹ֥ד בֵּֽין־הַמֵּתִ֖ים וּבֵ֣ין הַֽחַיִּ֑ים וַתֵּעָצַ֖ר הַמַּגֵּפָֽה:
(יד) וַיִּהְי֗וּ הַמֵּתִים֙ בַּמַּגֵּפָ֔ה אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר אֶ֖לֶף וּשְׁבַ֣ע מֵא֑וֹת מִלְּבַ֥ד הַמֵּתִ֖ים עַל־דְּבַר־קֹֽרַח:
(טו) וַיָּ֤שָׁב אַהֲרֹן֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהַמַּגֵּפָ֖ה נֶעֱצָֽרָה.

ד, אנא בכח.
אָנָּא בְּכֹחַ. גְּדוּלַת יְמִינֶךָ. תַּתִּיר צְרוּרָה (אב"ג ית"ץ):
קַבֵּל רִנַּת. עַמֶּךָ, שַֹגְּבֵנוּ. טַהֲרֵנוּ נוֹרָא (קר"ע שט"ן):
נָא גִבּוֹר. דּוֹרְשֵׁי יִחוּדֶךָ. כְּבָבַת שָׁמְרֵם (נג"ד יכ"ש):
בָּרְכֵם טַהֲרֵם. רַחֲמֵי צִדְקָתֶךָ. תָּמִיד גָּמְלֵם (בט"ר צת"ג):
חָסִין קָדוֹשׁ. בְּרוֹב טוּבְךָ. נַהֵל עֲדָתֶךָ (חק"ב טנ"ע):
יָחִיד גֵּאֶה. לְעַמְּךָ פְּנֵה. זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ (יג"ל פז"ק):
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל. וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ. יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת (שק"ו צי"ת):
ואומר - בָּרוּךְ, שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ, לְעוֹלָם וָעֶד:

כל הקריאה הזאת יש לאמרה במשך כל שעות היום, וכן בלילה מחצות והלאה, ולא קודם חצות.
והשם יתברך ישמור עמו ישראל לעד, וכולכם בכללם.

הועתק מספר אמת ליעקב - קונטרס שפת אמת
אנא - כד נטלו ישראל מרעמסס לא ידעון אי ינטלון לסוכות או לקהלתה או למוסרות ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לסוכות:‏
בכח - מסוכות לא ידעון אי ינטלון לאיתם או לחצרות או לתרח או לעציון גבר ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לאיתם:‏
גדולת - מאיתם לא ידעון אי לפי החירות או לרמון פרץ או לעברונה או להר העברים ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לפי החירות:‏
ימינך - מפי החירות לא ידעון אי ינטלון למרה או לתחת או לערבות מואב ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון למרה:‏
תתיר - ממרה לא ידעון אי ינטלון לאילם או למקהלות או לעלמון דבלתימה ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לאילם:‏
צרורה - מאילם לא ידעון אי ינטלון לים סוף או לחשמונה או לפונון או לעיי העברים ופקיד רבא דעמיה דינטלון לים סוף קבל - מים סוף לא ידעון אי ינטלון למדבר סין או לחרדה ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון למדבר סין:‏
רנת - ממדבר סין לא ידעון אי ינטלון לדפקה או ליטבתה ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לדפקה:‏
עמך - מדפקה לא ידעון אי ינטלון לאלוש או לרסה או לאובות ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לאלוש:‏
שגבנו - מאלוש לא ידעון אי ינטלון לרפידים או להר שפר או לבני יעקן ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לרפידים:‏
טהרנו - מרפידים לא ידעון אי ינטלון למדבר סיני או לקברות התאוה או לחר הגדגד ופקיד רבא דעמיה דינטלון למדבר סיני:‏
נורא - ממדבר סיני לא ידעון אי ינטלון לקברות התאוה או להר הגדגד ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לקברות התאוה:‏
נא - מקברות התאוה לא ידעון אי ינטלון לחצרות או לתרח או לעציון גבר ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לחצרות:‏
גבור - מחצרות נטלו לרתמה דורשי - מרתמה לא ידעון אי ינטלון לרמון פרץ או לעברונה או להר העברים ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לרמון פרץ:‏
יחודך - מרמון פרז נטלו ללבנה:‏
כבבת - מלבנה לא ידעון אי ינטלון לרסה או לאובות ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לרסה:‏
שמרם - מרסה לא ידעון אי ינטלון לקהלתה או למוסרות ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לקהלתה:‏
ברכם - מקהלתה לא ידעון אי ינטלון להר שפר או לבני יעקן ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון להר שפר:‏
טהרם - מהר שפר נטלו לחרדה:‏
רחמי - מחרדה לא ידעון אי ינטלון למקהלת או לעלמן דבלתימה ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון למקהלות:‏
צדקתך - ממקהלת לא ידעון אי ינטלון לתחת או לערבות מואב ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לתחת תמיד - ומתחת לא ידעון אי ינטלון לתרח או לעציון גבר ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לתרח:‏
גמלם - ומתרח נטלו למתקה:‏
חסין - וממתקה לא ידעון אי ינטלון לחשמונה או לפונן או לעיי העברים ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לחשמונה:‏
מחשמונה נטלו למוסרות:‏
קדוש - ממוסרות נטלו לבני יעקן:‏
ברוב - מבני יעקן לחר הגדגד:‏
טובך - מהר הגדגד ליטבתה:‏
נהל - מיטבתה לא ידעון אי ינטלון לעברונה או להר העברים ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לעברונה:‏
עדתך - ומעברונה נטלו לעציון גבר:‏
יחיד - מעציון גבר לקדש:‏
גאה - מקדש להר ההר:‏
לעמך - מהר ההר לצלמונה:‏
פנה - מצלמונה לא ידעון אי ינטלון לפונן או לעיי העברים ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לפונן:‏
זוכרי - מפונן נטלו לאובות:‏
קדושתך - מאובות לעיי העברים:‏
שועתנו - מעיי העברים לדיבון גד:‏
קבל - מדיבון גד לעלמון דבלתיימה:‏
ושמע - מעלמון דבלתיימה להרי העברים:‏
צעקתינו - ומתמן:‏
יודע תעלומות - לערבות מואב. עכ"ל:

תקובל ברצון.

שאלה - 247292
לכבוד הרב היקר, שאלה שהתחבטתי בה בעבר, למה כתוב בק"ש שעל המיטה:"הרינו ממליכו על כל אבר..." הרי כלום אנחנו הפחותים בוחרים אם כן או לא להמליך עלינו את מי שאמר והיה העולם?
תשובה
כדי לרענן את זכרונך, אעתיק לך מה שכתבנו בס"ד קודם חדשים ספורים.

שאלה - 244642
לכבוד הרב האם יש בכוח האדם להתפלל עבור הנפטרים? ומהיכן הכוח לכך?
תשובה
דע ידידי, כי האדם בהיותו בחיים יש בו כח עצום ואדיר מכוח הנשמה הנמצאת בו, כיוון שהיא חלק אלוק ממעל, והיות האדם בחירי, לטוב ולמוטב. כוח זה לא קיים לא בצדיקים ולא במלאכים, כי הצדיקים נפטרו מהעולם ונשללה מהם הבחירה, והמלאכים אין בידם כוח הבחירה כלל. כי הם מבצעים פקודות והוראות בלבד.
המצא כי האדם ביותו בחיים בעולם הזה הוא שליט בעולמו לעשות כחפצו, ויש במעשיו הטובים או ההפוכים מהטובים, להשפיע על מהלך העולמות, השפע היורד לעולם, להוריד גשמים או לעוצרם בתפילתו ובמעשיו, לרפטות חולים במדוויהם, או חלילה ליטול חיים של מאן דהוא חלילה.
כל מה שאנחנו הולכים לקברי צדיקים גדולים במו קברי אבות, הנביאים, התנאים והאמוראים הוא כדי לעורר עלינו רחמים, שבזכות התשובה שאנחנו עושים שם, הסליחות והתחנונים, ירחם עלינו אבינו שבשמיים, וישמע קולינו.

בא וראה מה היה לישראל בימי מרדכי ואסתר הצדיקים, כאשר הלך אליהו הנביא זכור לטוב אצל נשמת משה רבנו עליו השלום והודיעו על גזירת המן הרשע, שאל אותו משה רבנו האם יש שם צדיק בדור למטה? ואליהו הנביא השיבו יש צדיק אחד ושמו מרדכי, אמר לו משה לך והודיעו שהוא יתפלל ויזעק למטה, ןאני אתפלל למעלה. וכנזכר במדרש אסתר "אמר משה רבינו עליו השלום לאליהו זכור לטוב כלום יש שום אדם כשר באותו הדור? אמרו יש ומרדכי שמו, אמא לו לך והודיעהו כדי שיעמוד הוא משם ואנו מכאן ונבקש רחמים לפני הקדוש ברוך הוא".

בא ידידי ואטעימך מעט מיערת הדבש של רבנו האריז"ל מה שכתב בספר הליקוטים - פרשת בהר - פרק כה
"והנה בודאי שהאדם צריך סיוע מעליונים, להספיק דברים אלו על ידו, וגם העליונים צריכים לסיוע התחתונים, בסוד (תהלים ס"ח) תנו עוז לאלהים וכו"'.
ועוד לו כן בספרו שער המצות פרשת בהר סיני
"הנה בודאי שאין הבירורין מתבררין לא ע"י התחתונים לבדם ולא ע"י העליונים לבדם והם צריכים זה אל זה כי העליונים צריכים למעשה התחתונים בסוד תנו עוז לאלהים, והתחתונים צריכים לסיוע העליונים וכמ"ש ומעשה ידינו כוננהו".

שאלה - 247077
כבה נר המערבי.
הורם הנזר והוסרה העטרה עם לכתו ביום שושן פורים של הגאון הגדול שר התורה מורנו הרב חיים קנייבסקי זצוק"ל.
תשובה
נפלה עטרת ראשינו אוי נא לנו כי חטאנו. אוי כי ירד אש מן השמים, ותאכל את העולה, אוי נא לנו כי פנה היום, כי בא השמש בצהריים וידום, הוא הענק בתורה על חלקיה, בקי בכל שביליה ודרכיה, אבל גדול עשי לך מספד תמרורים, נחבר לנו קינים בבכי בראש כל ערים, גם ברחובות בחוצות ובכפרים, על סילוקו של הארי במסתרים, איש קדוש ועניו, חכמתו בתורה האירה פניו, אשר בתורתו וחכמתו האיר לעולם כולו, הלא הוא אביהם של ישראל, הרב חיים קנייבסקי זצוק"ל.

בת עמי תיילי ביגוניה, על כי נשבה ארון הקודש עם הכפורת על מכוניה, ועלה בסערה השמימה, נהי נשמע בכל פינה דרומה, צפונה קדמה וימה, בערב שבת קודש נסערה עדה תמה, בהגיע השמועה הנוראה על כי הוקרב קרבן העולה, בפרשת צו היא העולה, המנורה הטהורה, זכה וברה, עוונותינו הטו אלה, והתקיים בנו להפליא את העם הזה הפלא ופלא, קשה הוא סילוקן של צדיקים יותר מחורבן בית המקדש, כל אשר יגע בו יקדש.

היה אוצר כלי חמדה, בכל חיבורי התורה ידו שלטה והדה, תשובותיו ומענה פיו היו כתער חדה, ותמהר ותער כדה, ביתו היה פתוח לרווחה, בכל שעות היממה, בסבר פנים יפות גם כשהיה שקוע בלימוד התורה, לכל איש קטן וגדול, פשוט ויקר, חכם וגאון, מנהיג או עסקן, נתן עצה ותושיה, דרך סלולה וברורה, וינהל את עם בני ישראל כמו את בניו אהוביו, בנחת בתבונה, באורך רוח בחכמה ובבינה, על צווארו נשא את עול הדור כולו, צרות הכלל והפרט, עניני הציבור והיחיד, בקדשי שמים, ביסודות התורה והאמונה, היראה ועבודת השם יתברך, רבים השיב מעוון, חיבב את לימוד התורה על הכל, ונטע בלב הפונים אליו את אהבת לימוד התורה הקדושה, להרבות עדרים צאן קדשים, מתינוקות של בית רבן ועד בחורי חמד זקנים עם נערים, את כולם חיבק וקירב, באהבה ובחיבה.

אוי לנו מי ירפא לנו, מי ירפא את שברנו, מי ינהל את עדת ישראל, העומדים אבלים קודרים, בוכים ומשתוממים, נבוכים כואבים ואוננים, החומל על כל בריותיו, הוא יחמול על עמו ועל נחלתו, ויראה נא בעוניינו, וישיב את שבותינו, ושעה הזאת בה אנחנו מהרהרים בתשובה ומתקרבים לאבינו שבשמיים, שעת ישועה ונחמה, ויאמר נא די לצרותינו, ויחיש לגאלינו, יבנה את בית מקדשינו ותפארתינו, ובא לציון גואל במהרה בימינו.

שאלה - 246834
שלום לכבוד הרב. זוהר מתורגם ללשון הקודש לקנות ולהשתמש?
תשובה
א, ברוב המקרים לא תורגם מדוייק. ב, כוחו של לימוד הזוהר הוא בקריאתו בארמית דווקא. ג, יש סודות עמוקים בדבריו, בסגנונו, באותיותיו, במאמריו. ד, כך קיבלתי מזקני הדור הקודם מי שיש בו יראת השם יקבל.

עוד רגע אדברה, גם בסדר התפילה, גם במעגל החיים, יש לנו תפילות ומאמרים אשר ברובם כתובים בארמית, ולא יעלה על דעת איש ירא אלקים לשנותם או לתרגמם ולאמרם בלשון הקודש. כן אנחנו רואים הזוהר הקדוש בלשון ארמית שהוא עומד נגד המשחיתים והמקטרגים. וכשם שהכתובה נכתבה ונקראת בארמית, ויש בזה סוד נעלם לטובת בני הזוג וצאצאיהם.

הקדיש הנאמר בתפילות להעלותם למעלה ולבטל המקטרגים מעלינו, כש שאומרים קדיש לעילוי נשמת הנפטר, להצילו מידי המקטרגים והמזיקים. והקדיש לארכו ולרחבו במתכווין יש בו עירוב מילים הן בלשון הקודש, הן בארמית, והטעם לכך לבלבל את השטן, וכפי שכתב רבנו האר"י ז"ל בשער הכוונות, וכמה פעמים ניסו משחיתי ברית מפריצי עמנו לחבל בתוכנו, ו"לתרגמו" ללשון הקודש, ולא עלתה בידם.

תפילת "בריך שמיה" הנאמרת בפתיחת ההיכל, מלבד תוכנה ואמריה הנפלאים בעדינו ובעד כל ישראל, כמה סודות ורמזים בה. והיא במספר אותיות ותיבות מדוייקים ורמוזים בהם סודות עמוקים. וכל קהילות ישראל אומרים אותם במתכונתם. ויש בה גם תיקון הברית קודש ועוד ענינים נעלמים.
כן אנחנו נשמור על ספר הזוהר הקדוש שלא לתרגמו ולא להחליפו בשום דבר וענין, לבאר כן, לתרגם לא.

שאלה - 246393
מורי ורבי שליט"א.,אם אפשר לתת לנו מקורות על הסוגיא של שאילת שלום לאשה.
תשובה
כתב מרן בשלחן ערוך אבן העזר סימן כ"א, ו "אין שואלים בשלום אשה כלל, אפילו על ידי שליח, ואפי על ידי בעלה אסור לשלוח לה דברי שלומים, אבל מותר לשאול לבעלה איך שלומה".
ומקורו בתלמוד קידושין ע, א. "אמר ליה, תיתי דונג תשקינן, אמר ליה, הכי אמר שמואל, אין משתמשים באשה. קטנה היא! בפירוש אמר שמואל, אין משתמשים באשה כלל, בין גדולה בין קטנה. נשדר ליה מר שלמא לילתא, א"ל, הכי אמר שמואל, קול באשה ערוה. אפשר ע"י שליח. א"ל, הכי אמר שמואל. אין שואלין בשלום אשה. על ידי בעלה אמר ליה, הכי אמר שמואל אין שואלין בשלום אשה כלל. ופירש רש"י ז"ל "שמא מתוך שאילת שלום יהיו רגילים זה עם זה, על ידי שלוחם ויבואו לידי חיבה". וכן הוא בערוך השלחן [שם ח].
וכתב הרב הלבוש אבן העזר [שם] "אבל מותר לשאול לבעלה איך שלומה, כמו שעשו המלאכים גבי אברהם ששאלו לאברהם [בראשית יח, ט] איה שרה אשתך.

ועיין בביאור הרא"ם ז"ל על התורה ]בראשית י"ח, ט]. שכתב לחלק מה שאמרו אין שואלים בשלום אשה, הוא כששואל אותה בעצמה ואסור, אך מה ששאלו המלאכים הוא על ידי בעלה אברהם אבינו ומותר, ומה שמצינו [קידושין ע, א] שביקש לשלוח שלום לילתא על ידי בעלה, ואסר משום שמרגיל עצמו לבו ודעתו עליה. אבל כששואל רק את בעלה על שלומה מותר. אבל לדעת התוספות [קידושין ע, ב. ד"ה אין] לשאול בשלומה אפילו על ידי בעלה אסור, ורק לשאול איה פלניתא מותר.
וחזר והקשה ממסכת ברכות [כ"ד, א] קול באשה ערוה כי קולך ערב, מכאן שקול באשה ערוה, ותירץ דבמלאכים לא שייך ערוה, כי גם בגמרא שהקשתה על התוספתא שאין שואלים, ולא הקשתה על הפסוק איה שרה, על כרחך לומר שאני מלאכים שאין בהם יצר הרע ומותר.

גם עיין בחידושי הרשב"א ז"ל [ברכות כ"ד] שכתב כי איסור קול באשה ערווה הוא דווקא קול זמר, אך דיבור מותר, וכתב בשו"ת מהר"ם שיק [אבן העזר סימן נ"ג] כי בנידון דנן אפילו דיבור אסור כיוון שבשאילת שלום והשבתו איכא משום חיבה. ולפי מה שכתב הגאון הפני יהושע דדבר דאורחא היא לית ביה משום חיבה ומהאי טעמא מותר לשאול בשלומה שלא על ידי שליח, אם כן תשובתה נמי מותר.
ויש עוד להאריך בזה, אם הטרדות הרבות מונעות זאת עתה ממני. ושלום לך.

שאלה - 246026
לכבוד הרב מוצפי היקר שליט״א. אני לא מבין מה קורה אתי, לומד במסגרת ישיבה הרבה שנים, מתפלל בתמידות, מאמין, נפגש בשידוכין כבר כמה שנים, ולא הולך לי, מדוע?
תשובה
אני לא מכר אותך, אך תרשה לי לדבר אתך גלוי.
השם יתברך ברא באדם איברים יקרים וחינויים, במרכז נותני הפקודות הן הלב והמוח מעל כולם. הלב חושק, רוצה, מעונין, וגם מתלהב. ויש בו כוח האמונה.
המוח רגוע ומחושב, מתבונן, שוקל, דן, מסתפק בדבר, אך מחליט.

נראה לי מנסיון עם אנשים, שאתה רוצה כל דבר לחקור ולדעת, לבדוק לעומק, ולפעמים הנך מחפש גם נושאים או פריטים שאינם קיימים, ולכן אינם מקבל החלטות. כי אתה בורח מאחריות. ופולד מהבלתי ידוע, ועל זה אמר שלמה המלך בחכמתו "יוסף דעת יוסיף מכאוב".

אם היית מאמים בבורא בעיניים עצומות, ומחליט כי הוא רוצה את טובת ברואיו, היית קופץ למים הסוערים, ומחלץ את עצמך בסיועו של בוראך, אך אתה החלטת שלא להחליט, זה הכי קל, אבל התוצאה היא הרסנית. כי אתה נשאר לבד.
מסקנא, אסור לך להשאיר את ההחלטה רק לשכלך, אלא תן ללבך ללכת ולהתקדם, במלים אחרות תפעיל את המתג "אמונה".
קום, התנער, התעשת בבקשה, ותחליט שתוך 30 יום אתה מחליט על איזו בת ישראל כשירה ותצליח.

כתבתי זאת גם לבנות המהססות ועדיים בדרך לא סלולה. בהצלחה בעתיד הקרוב.

שאלה - 245995
האם זה נכון שלטענת כמה אנשים גוג ומגוג כבר הייתה ועכשיו המשיח יגיע ברחמים? או שלפי מה שרואים היום עם סין רוסיה ואירן גוג ומגוג התחילה ובדרך להתעצם
תשובה
קשקושים מוחלטים, דברי הנביאים אוי לו למי שכופר בהם, ועיין ביחזקאל ל"ח, והיה ביום בא גוג על אדמת ישראל... ובזכריה י"ד, א. הנה יום בא להשם... ואספתי את כל הגויים אל ירושלים... וכל המפרשים ראשונים ואחרונים האריכו בזה. ובתלמוד בבלי וירושלמי, ובמדרשים לאין קץ. ובזוהר הקדוש, וכן הראשונים רב סעדיה גאון שיע"א, הרמב"ם והרמב"ן וכל המפרשים וספרי הקבלה.

ואמירת עלינו לשבח כולה על שני חלקיה מספרת ומשבחת את בורא עולם, איך עתיד לנקום מכל הגויים על אשר עשו עמנו, "לראות מהרה בתפארת עוזך, להעביר גילולים מן הארץ... יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך....
ועל כולם אמירת הקדיש היא על כך. "יתגדל ויתקדש שמיה רבא". כאמור ביחזקאל לח "וְרָעֲשׁוּ מִפָּנַי דְּגֵי הַיָּם וְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְחַיַּת הַשָּׂדֶה וְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאֲדָמָה וְכֹל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וְנֶהֶרְסוּ הֶהָרִים וְנָפְלוּ הַמַּדְרֵגוֹת וְכָל חוֹמָה לָאָרֶץ תִּפּוֹל:
(כא) וְקָרָאתִי עָלָיו לְכָל הָרַי חֶרֶב נְאֻם אֲדֹנָי יְקֹוִק חֶרֶב אִישׁ בְּאָחִיו תִּהְיֶה:
(כב) וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ בְּדֶבֶר וּבְדָם וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ אֵשׁ וְגָפְרִית אַמְטִיר עָלָיו וְעַל אֲגַפָּיו וְעַל עַמִּים רַבִּים אֲשֶׁר אִתּוֹ:
(כג) וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְקֹוָק".
כל זה עדיין לא התרחש, ורק הנוצרים הכופרים אומרים שמשיחם כבר בא והכל התקיים, חלילה וחס לומר כך.

שאלה - 245867
שלום לרב הגדול אם יסכים כת"ר לפרש לנו האיסור לשנות מנהג המקום?
תשובה
מרן השלחן ערוך פסק כמה וכמה הלכות על פי מנהג המקום כגון באבן העזר צ"ג, ג. חושן משפט ע"ב, י"ט, ובמקומות רבים פסק כן.

ועיין מדרש שכל טוב [ויצא כט, סימן כו] "ויאמר לבן לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה. שגנאי הוא בדבר, מכאן שאין משנין מנהג המקום במקום שאין חילול השם, שהרי משה עלה למרום ולא אכל ולא שתה, והמלאכים באו לבית אברהם ולוט והראו עצמן כאוכלין ושותין".
גם לגבי משא ומתן מצינו כי הגאונים וגם הראשונים פסקו כי נוהגים כפי מנהג המקום. ועיין בספר מקח וממכר לרבנו האיי גאון ז"ל עמק השער שער י"ג, ושו"ת הגאונים [גאוני מזרח ומערב סימן ר"ה] ושו"ת הגאונים [הרכבי סימן שכ"ב] ושערי צדק [ח"ד שער ג, סימן ו].

וכן פסקו הראשונים, עיין בתשובה מהר"י בן מיגאש ז"ל ב"ב קמ"ד, ב. פסקי ריא"ז [ב"ב א, הלכה ו, ג], פסקי הרי"ד [ב"מ ק"ז, א], הרמב"ם אישות פי"ב ה"י ועוד,
וכן כתבו הרא"ש פסחים ד, סימן ד, הגהות אשרי [ב"מ ט, סימן מט]. המרדכי [גיטין רמז תמ"ו], רבנו תם בספר הישר [סימן תרפב], העיטור מאמר ה דכ"ד, ספר התרומות שער מ"ו, ח"ד, י. האור זרוע פסקי ב"מ סימן שע"ה. המאירי במגן אבות בהקדמה ועוד, רבנו ירוחם נכ"ג ח"ה דנ"ח ע"ב.
מהרי"ל מנהגים הלכות יום הכיפורים.
מרן הבית יוסף או"ח סימן תס"ח. ויורה דעה סימן קע"ב. אה"ע מ"ה. חו"מ סימן ע"א. ודבר זה ברור לכל מבין דעת בתורה הקדושה.

ועל כולם יש כאן איסור דאורייתא שמשנה מפני המחלוקת כפי שכתבו הפוסקים, וכמפורש במסכת פסחים נ, ב. ועיין באור לציון בחומרת הדבר.

שאלה - 245695
אני קיבלתי מתקפה לגבי ההלכה שאין מרבין בקדישים, ובציבור לא מוכן לקבל זאת הם אומרים שאין קשר בין קדיש של השיעור לקדיש של התפילה ועוד שאין איסור לאומרו, מה עלי כגבאי לעשות?
תשובה
מימי עולם רעה חולה זו נמצאת בקרב עמי הארץ, שבמקום ללמוד תורה אומרים קדיש, ומדמים בנפשם שבזה יעלו נשמת המת למקומו למעלה, ולא ידעו כי עיקר עלייתו היא באמצעות לימוד התורה ואין בלתה.
ואעתיק לך מה שכתב הרב ערוך השולחן אורח חיים סימן נה סעיף ג
"יש מהמון בני ישראל שסוברים שמצווה להרבות בקדישים וכמה טועים הם וקורא אני עליהם תשתפכנה אבני קדש וגו' [איכה ד, א] ואין משתמשין בשרביטו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא רק כפי מה שהרשה אותנו והמרבה בהם מזלזל בהדרת קדש וכבר כתב אחד מגדולי הפוסקים בסי' זה דכשם שטוב למעט בברכות כמו כן טוב למעט בקדישים [כנה"ג] ואחד מיוחד מגדולי החסידים צעק מרה על זה [החסיד דבר שמואל בתשו' סי' קפ"ג הובא בבאה"ט סק"א] וז"ל המרבים באמירת הקדישים כו' ומתישים כח קדושת ה' הגדול והנורא וכו' עכ"ל".
וכן הוא בסימן קלג
וכתב בפסקי תשובות אורח חיים סימן נה
"כאשר טוב למעט בברכות כך טוב למעט בקדישים. וכוונתו מתפרשת מיד בהמשך דבריו על אלו שאומרים כמה קדישים על פסוקי תנ"ך או משנה וגמרא, אבל קדיש אחד שאומרים בגמר הלימוד או לאחר אמירת פרקי תהילים ענינו גדול ונשגב מאד, וגם יש חיוב לאמרו עפ"י הדין".

ועיין תשובה 22703
כתב מהר"י יוזפא ביוסף אומץ (עמוד שלא), וזה לשונו "ענין הקדישים וברכו וכו' תיקון זה אינו רק לעמי הארץ, אבל לימוד תורה מועיל שבעתיים מכל התפלה וע"י כן מכניסין את המת לג"ע. ואם הבן מחדש חידושי תורה אין ערך להכבוד שזוכה אביו עי"ז בישיבה של מעלה. וכדמוכח במדרש הנעלם רות. ולכן כל אבל על אב או אם ישתדל מאד להרבות בלימוד כל מה שאפשר לו לפי חכמתו. עכ"ל.
וכתב על דבריו אלה בשו"ת יביע אומר חלק ג, יורה דעה סימן כ"ו, "ואם כן מה טוב שהבן בחכמה ילמד תורה לפי ערך חכמתו בתורה ויעשה בזה נ"ר לאמו, ואל ימרה פי אביו אם חושש שלא יאמר קדיש. ויר"ש יוצא ידי שניהם ע"י לימוד וקביעת עתים לתורה. ותלי"ת בכל אתר ואתר קובעים עתים לתורה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, בראשות ת"ח ומורה הוראות בישראל, מזוינו מלאים מפיקים מזן אל זן. וכל החפץ ידו למלאת כרסו בהלכה ואגדה יפנה אליהם כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים. וגדול תלמוד שמביא לידי מעשה. ובלי לימוד תורה תועלת הקדיש מועטת מאד. וכמ"ש בשו"ת בית רידב"ז בסוף הספר (בצוואה אות א), וז"ל, לאחר איו"ש תזהרו ביום שתאמרו קדיש ללמוד דף גמרא באותו יום. ואם יהיה ח"ו איזה סיבה ותבטלו השיעור הזה תזהרו מאד מאד שלא לומר קדיש באותו יום כלל. כי לא תעשו נ"ר לנשמתי באמרכם קדיש בלי לימוד גמ'. תזהרו בזה. ע"כ. וע"ע בס' יסוד ושרש העבודה (בצוואה שבסוף הס') מה שהפליג עוד בזה. ע"ש.
וכתבו הגאונים רבי עקיבא אייגר והחתם סופר זיע"א כשם שאין שנים אומרים קדושה, כך אין שנים אומרים קדיש.

שאלה - 245605
לכבוד הרב מוצפי שליט"א. מה היה אומר מור אביו ז"ל לעידוד הלומדי תורה. בפרט בימים טרופים אלה בהם הם נרדפים?
תשובה
ומור אבי ז"ל היה מחזק ידי התלמידי חכמים מאוד, ואומר להם כי אין מי שיודע להעריך גודל שכרם העצום שם בעולם העליון, במסירותם ללימוד התורה ובפרט בעיון נכון וקולע, משום שנשמתם זוכה להתענג באור העליון במחיצתו של השם יתברך, ובפרט אם יתעסקו בתורה לשמה, כדי להבין הסוגיא לאמיתה של תורה, וככל שיטרחו עליה, כך זוכים שם להתקרב לאור של מעלה במעלות נוראות ונשגבות, גבוה מאוד מאוד מעלה אחרי מעלה. וידוע הוא בפי כל הסובבים אותו שהיה מעודד את הגבירים והתומכים לעסוק בעצמם בתורה, והם מדמים בנפשם כי יעלו המה במעלות גן עדן העליון, והם אינם משתדלים להגות בתורה בעצמם, והיה אומר להם "אל קארי אחסן מינאכ" היינו אותו ההלך העני ששוכרים אותו לקרוא תהלים ואדרא לעילוי נשמת הנפטר, ונראה מסכן ונאלח, הוא במעלה גדולה ממך. ופירש להם כי לא ידמה בשום אופן הנותן זהב מכיסו, לבין העוסק בתורה בעצמו.
גם היה מוכיח ומזרז מאוד את בני הנפטר ונכדיו, כשיש אזכרה להוריהם, שיעסקו המה בעצמם בתורה, ולא יתעסקו בחלוקת מגדנות וקפה ותה ללומדים, אלא ימנו אחרים שיעסקו בזה, והם ישבו ללמוד תורה בעצמם, כי נשמת הנפטר נהנית מאוד כיוצאי חלציו עוסקים בתורה בעצמם, וגדולה מעלתו של הלומד בעצמו עשרת מונים על התומך והמסייע בלימוד התורה הקדושה.

שאלה - 245604
לכבוד הרב הגאון מוצפי! ראיתי ברש"י ז"ל בראשית יא, כו.
"וימת תרח בחרן הנו"ן הפוכה, לומר לך עד אברם היה חרון אף של מקום בעולם". ולא מצאתי כך בס"ת האם הוא כשר? ואם ספרדי יכול לעלות לתורה אצל אשכנזים?
תשובה
שאלתך חשובה היא וכבר דן בה רבנו הגדול בשו"ת הרשב"א החדשות סימן קמה
"בפסוק וימת תרח בחרן, שכתב רש"י ז"ל בפירוש החומש לפיכך הנו"ן הפוכה לומר לך שעד אברהם חרון אף של מקום. ובדקנו בכל הספרים ולא נמצא בו, ושאלת אם לא נכתבה הנו"ן כן אם יפסל הספר בכך.
תשובה כותבי ספרים שלנו כותבים הנו"ן כך בחרן. ומכל מקום נראה ודאי שאם לא נכתבה כן לא יפסל הספר בכך, שאותן שיפסל הספר בכך הן אותן שהזכירו בגמרת שבת בפרק המוציא [שבת קג, ב[ אבל בלפופות ובהפוכות לא יפסל, שאם כן היה להם להזכירם שם. ולכתחלה צריך לעשות כן אבל אם לא עשו כן כשר". והביאו מרן בבית יוסף יורב דעה סימן ער"ה.

ב, ומה ששאלת על ספדי העולה בספר תורה אשכנזי, וכן הוא גבי אשכנזי העולה בספר תורה ספרדי, כבר כתב עטרת ראשינו בשו"ת הרא"ש כלל ג סימן יא. "וצורת האותיות אינם שוות בכל המדינות, הרבה משונה כתב ארצנו [אשכנז] מכתב הארץ הזאת [טולידו] ואין פסול בשינוי הזה רק שלא יעשה ההי"ן חתי"ן כפי"ן ביתי"ן וכמו שמפרש בגמרא (שבת קג:)". ועיין עוד בזה בשו"ת יחוה דעת חלק ב, סימן ג.

שאלה - 245537
לכבוד מורנו הרב שליט״א. האם יש ענין לקבור את הנפטר במוצאי שבת קודם חצות?
תשובה
א,שאלה נכבדה זו שאלתי את פי גדולי הקבלה קודם 50 שנה ומעלה, וגם את מור בי ז"ל, וכולם פה אחד השיבו כלל לא.

ב, רבנו האריז"ל כתב בשער הכוונות, דרושי חזרת העמידה דרוש ה ענין כוונת אמן "סוד אל מלך יושב כו' דע כי תוספת השבת מתחיל מיום ששי מתחילת שעה ששית כמו שיתבאר להלן דס"ב ריש ע"א בע"ה בענין ע"ש על פסוק יום השישי ה' יתירה ונמצא כי ז' שעות אחרונות של יום הששי וכל כ"ד שעות דיום השבת הקב"ה יושב בהם על כסא רחמים מפני כבוד השבת ומספרם א"ל שעות וז"ס אל מלך יושב על כסא רחמים ושאר ימי החול יושב על כסא דין".
ועיין שער הכוונות דס"ב "א, שער הגלגולים הקדמה כ"ג. שער מאמרי רשב"י דכ"ז, ב. מגלה עמוקות אופן רמה. שער מארמרי רז"ל די"ז ע"ג. וכתב שם בפירוש שחיבוט הקבר אינו שולט נרק א"ל שעות בשבוע, והם משעה קודם חצות ביום השישי, ועד צאת השבת. ולכן אין שום ענין למהר ולקברו קודם חצות לילה ואין לזה שום מקור בקבלה.

ג, עוד עיין במסכת שמחות ספר חיבוט הקבר פרק א, הלכה ח
"רבי מאיר אומר משום ר' אליעזר קשה דין הקבר יותר מדינה של גיהנם, שגיהנם משלש עשרה שנה ומעלה, אבל חיבוט הקבר אפילו צדיקים גמורים, ואפילו גמולי חלב, ואפילו יונקי שדים, ואפילו נפלים בו נדונים. אמרו חז"ל הדר בארץ ישראל, ומת בערב שבת ונקבר קודם שתחשך השמש בשעת תקיעת שופר, אינו רואה חיבוט הקבר". הרי לך שלא הוזכר מוצאי שבת כלל.

ד, עיין בשו"ת רדב"ז חלק ד סימן קז (אלף קעח - אלף קעט) שנשאל גבי מי שנפטר ביום חמישי, ורוצים להלינו ליום השישי כדי להצילו מדין זה, וכתב באורך, "חדא כי מי הוא זה ואיזהו אשר מלאו לבו לבטל גזירת קונו ודינו ואם היה חפץ יתברך להצילו מדין חיבוט הקבר היה ממיתו ערב שבת ממש וכיון שהמיתו בחמישי משמע שחפץ לדונו וזה מתחכם עליו יתברך רחמנא ליצלן מהאי דעתא ואפילו תימה דבשבתא לא שכיח דינא כלל הקצור קצרה ידו יתברך מלהפרע ממנו ביום ראשון ויום שני או בדין אחר רע וקשה מחיבוט הקבר. עוד אני אומר כי אינו ניצול מחיבוט הקבר אלא מי שמת סמוך לשבת ונקבר עם דמדומי חמה אבל מי שמת בבקר ושהו אותו עד סמוך לשבת אינו ניצול".

וסיים "עוד דבעינן שימות בע"ש קודם שקיעת החמה וסמוך לה ונקבר עם דמדומי חמה".....
ועיין להגאון מאיר עיננו החיד"א זיע"א בשו"ת יוסף אומץ סימן ס. מה שכתב בזה דברים חוצבי להבות אש.
והשם יתברך יצלינו מדין זה ומהדומים לו.

ויש לי עוד אריכות דברים בזה ועתה לא עט' האסף המקנה.

שאלה - 245151
שלום לכבוד הרב
במחילה מהדר"ג שליט"א
האם היתה למו"ה יבלחט"א היכרות עם הגאון הצדיק מהר"ר צבי סימן טוב זצוק"ל שנפטר בסוף השבוע?
יש לי איזה קשר משפחתי עם המשפחה ונשמח לשמוע.
תשובה
זכרת ימים מקדם שנות עולמים, עת בא ללמוד בישיבת פורת יוסף, לאחר שהיה בחור נמרץ תלמיד להגאון רבנו חיים טורצ'ין ז"ל יד ימינו שלא המנהיג הדגול מורנו הרב יצחק זאב מבריסק זיע"א.
שקידתו בתורה ועיונו הזך והנקי יתר מכולם. לא עברו ימים אחדים ונקרא על ידי אותו צדיק רבנו משה פארדו ז"ל אשר הקים את ישיבת אור תורה בבני ברק, ושם עשה חיל,
הוא נשא לאישה את הרבנית שתחי'ה בת הגאון הצדיק רבי יצחק אוחנה ז"ל רבה של קרית שמונה, והתגורר בחיפה. בשנת תשכ"ז נקלעה הישיבה הקדושה פורת יוסף למשבר כללי, והוא יזם כנס חירום בביתו של עסקני וגבאי העיר והזמין את מורנו הגאון רבי יהודה צדקה זיע"א לבוא ולהתארח שם, אני אבדל לחיים טובים ולשלום, נתלוויתי עם מרן הרי"ץ במסעו, והתארחנו בביתו בסבר פנים יפות, זכורני באיזו התרגשות הכין בעצמו את חדר האכסניה למורנו הרי"ץ. עם כל השירותים הנחוצים באהבה, שם שהה משך כל הלילה.
בחזרתינו, ציווה עלי ראש הישיבה לנסח מכתב ברכה ותודה אליו, וחתם עליו ראש הישבה בהתרגשות. ת. נ. צ. ב. ה.

שאלה - 244834
לכבוד הרב שלום רב
חד צורבא מרבנן אמר בביה"כ שכל מה שאסור לאכול קודם עה"ש ע"פ הקבלה הוא אם ישן בנקו' חצות,ואם לא ישן מותר,ובשבת מותר גם אם ישן,והביא לכך סימוכין,האם נכון
תשובה
מקור הדברים בזוהר ויקהל רטו, ב
"פתח ואמר כתיב (ויקרא יט) לא תאכלו על הדם לא תנחשו ולא תעוננו, האי קרא אוקמוה ורזא דמלה האי מאן דאכיל בלא צלותא דיצלי (ד"א קדם דאכיל) על דמיה שקיל איהו כמנחש ומעונן, בגין דבליליא נשמתא סלקת (ואשתטחת) למחמי ברזא דיקירא עלאה כל חד וחד כמה דאתחזי ליה ואשתאר בר נש בההוא חילא לאשתתף (נ"א דאתפשט) גו דמא לאתקיימא גופא ועל דא (ס"א ועכ"ד) טעים טעמא דמותא וההוא חילא לא מתעתדא לאתערא גו ההוא חילא דנשמתא ולקבלא ליה, וכד אתער בר נש לאו איהו דכי והא אוקימנא דסטרא אחרא שליט על אתר דקיימא בלא נשמתא, כיון דאתדכי במיא, ואף על גב דאשתדל בר נש באורייתא (נ"א טעים טעמא דמותא דסטרא אחרא שליט על אתר דקיימא בלא נשמתא וכד אתער בר נש אף על גב דאשתדל באורייתא) ההיא נשמתא לא אתקיימת באתרה ולא שלטא ביה בב"נ בר חילא דדמא בלחודוי דאקרי נפש ההיא דאתפשטא בדמא תדיר והא אוקימנא, וכד יצלי בר נש צלותא דפלחנא דמאריה כדין מתיישבא חילא דדמא באתריה ואתגבר חילא דנשמתא ואתיישבא על ההוא אתר, וכדין בר נש אשתלים קמי מאריה כמה דאצטריך נפש לתתא ורזא דמלה דנשמתא לעילא, ועל דא מאן דצלי צלותא עד לא ייכול קאים גרמיה כמה דאצטריך וסלקא נשמתא על אתר מותבה כמה דאצטריך, ואי אכיל עד לא צלי צלותיה לאתיישבא דמא על אתריה הא איהו כמנחש ומעונן בגין דהא איהו ארחיה דמנחש לסלקא לסטר אחרא ולמאכא סטרא דקדושה, אמאי אקרי בר נש ההוא דאשתדל בההוא סטרא מנחש על דאשתדל בההוא נחש לאתקפא חיליה ולאתגברא ודא איהו כמאן דפלח לאלהים אחרים וכן האי פלח לההוא חילא דדמא ולא פלח ליה לקודשא בריך הוא לאתקפא סטרא דנשמתא סטרא דקדושה".
וכל מבין יודע שפשט הדברים הוא כל מי שישן בלילה. וכן כתבו כל המקובלים וגם חכמי הפשט.

שאלה - 244747
לכבוד הרב שלום רב - אכלתי זיתים, ומיני מזונות, ובברכת המחיה - אמרתי רק על המחיה, ולא הזכרתי על הפירות, האם אני צריך לחזור על ברכת המחיה.
תשובה
כשאדם בא לברך ברכת מעין שלש צריך זהירות ועירנות רבים. מכיוון שישנה מחלוקת גדולה בפוסקים אם שכח חלק.
א, דעת הגאונים כי האוכל מיני מזונות, וגם פירות חמשת המינים, וגם שתה רביעית יין, מברך שלש ברכות, ברכה אחת על כל מין ומין, מכיוון שאין חותמים בשתים, וכמבואר בשו"ת גאוני מזרח ומערב [סימן קכ"ד], ובאוצר הגאונים [רע"ו, ז]. אולם דעת הרב הלכות גדולות לכלול הכל בברכה אחת. כפי שנפסק להלכה להזכיר על המחיה ועל הגפן ועל הפירות. וכן אנחנו נוהגים.

ב, נחלקו הפוסקים האחרונים בשאלה זו, במי ששכח כחתימה לומר את שלשתם כשהתחייב בהם, ואמר רק על המחיה, אם עליו לחזור.
הנה הגאון רבי פינחס רפאל די שינורה ז"ל המכונה הפרד"ס, כתב בספרו הנפלא אות היא לעולם [מערכת ב, ל"ב], במי שאכל מיני מזונות וגם פירות משבעת המינים, ובא לברך ברכת מעין שלש, ודעתו היתה להזכיר שניהם, וטעה בפתיחה והזכיר רק אחת מהם, ויש להסתפק וכו', אם חתם בשניהם אם יצא ידי חובתו, והסיק שהגם שעשה דלא שפיר, בדיעבד אם חתם בשניהם יצא ידי חובתו.

ג, והרב פתח הדביר [ר"ח, י"ד] העלה להלכה שאם בדיעבד חתם בשלשתם, הגם שפתח רק באחד מהם יצא, ועיין בהגהת קרית ספר שם שכתב והביאוהו בזכרנו לחיים [ח"ב מערכת ברכות יא], וזכרונות אליהו מני [ט, יא] כתב בשם הרב פתח הדביר שאם בדיעבד חתם בשלשתם יצא, אך אם באמצע הברכה נזכר, וחתם כפי שפתח, חוזר ומברך מה שהחסיר, ולפק"ד [ולפי קטנות דעתי] אם באמצע הברכה נזכר, יחזור לתחילת הברכה ויזכיר שלשתם.

ד, ואם סיים הברכה דעת הפוסקים הנ"ל שעליו לחזור ולברך ולהזכיר מה שחיסר בהזכרתו, ודע, שבחפשי בפוסקים בזה זאת מצאתי בשו"ת משנה הלכות לרבנו הגדול מאונגוואר זיע"א, בשו"ת משנה הלכות [חלק ט"ו, סימן עג] שעליו לחזור ולברך, כיוון שמה שאמר בפתיחת הברכה "על העץ ועל הגפן" הם דברים בעלמא והם כהפסק באמצע הברכה, כמו מי שהזכיר באמצע החודש יעלה ויבא [עיין סימן ק"ח], ועליו לברך שנית מה שהחסיר.

שאלה - 244642
לכבוד הרב האם יש בכוח האדם להתפלל עבור הנפטרים? ומהיכן הכוח לכך?
תשובה
דע ידידי, כי האדם בהיותו בחיים יש בו כח עצום ואדיר מכוח הנשמה הנמצאת בו, כיוון שהיא חלק אלוק ממעל, והיות האדם בחירי, לטוב ולמוטב. כוח זה לא קיים לא בצדיקים ולא במלאכים, כי הצדיקים נפטרו מהעולם ונשללה מהם הבחירה, והמלאכים אין בידם כוח הבחירה כלל. כי הם מבצעים פקודות והוראות בלבד.
המצא כי האדם ביותו בחיים בעולם הזה הוא שליט בעולמו לעשות כחפצו, ויש במעשיו הטובים או ההפוכים מהטובים, להשפיע על מהלך העולמות, השפע היורד לעולם, להוריד גשמים או לעוצרם בתפילתו ובמעשיו, לרפטות חולים במדוויהם, או חלילה ליטול חיים של מאן דהוא חלילה.
כל מה שאנחנו הולכים לקברי צדיקים גדולים במו קברי אבות, הנביאים, התנאים והאמוראים הוא כדי לעורר עלינו רחמים, שבזכות התשובה שאנחנו עושים שם, הסליחות והתחנונים, ירחם עלינו אבינו שבשמיים, וישמע קולינו.

בא וראה מה היה לישראל בימי מרדכי ואסתר הצדיקים, כאשר הלך אליהו הנביא זכור לטוב אצל נשמת משה רבנו עליו השלום והודיעו על גזירת המן הרשע, שאל אותו משה רבנו האם יש שם צדיק בדור למטה? ואליהו הנביא השיבו יש צדיק אחד ושמו מרדכי, אמר לו משה לך והודיעו שהוא יתפלל ויזעק למטה, ןאני אתפלל למעלה. וכנזכר במדרש אסתר "אמר משה רבינו עליו השלום לאליהו זכור לטוב כלום יש שום אדם כשר באותו הדור? אמרו יש ומרדכי שמו, אמא לו לך והודיעהו כדי שיעמוד הוא משם ואנו מכאן ונבקש רחמים לפני הקדוש ברוך הוא".

בא ידידי ואטעימך מעט מיערת הדבש של רבנו האריז"ל מה שכתב בספר הליקוטים - פרשת בהר - פרק כה
"והנה בודאי שהאדם צריך סיוע מעליונים, להספיק דברים אלו על ידו, וגם העליונים צריכים לסיוע התחתונים, בסוד (תהלים ס"ח) תנו עוז לאלהים וכו"'.
ועוד לו כן בספרו שער המצות פרשת בהר סיני
"הנה בודאי שאין הבירורין מתבררין לא ע"י התחתונים לבדם ולא ע"י העליונים לבדם והם צריכים זה אל זה כי העליונים צריכים למעשה התחתונים בסוד תנו עוז לאלהים, והתחתונים צריכים לסיוע העליונים וכמ"ש ומעשה ידינו כוננהו".

שאלה - 244600
לכבוד מורנו הרב, האם מותר לשמוע קלטות שירים בימינו?
תשובה
א, לצערינו בימינו אלה רוב ככל השירים בדו מליבם אנשים שאין בהם תורה, וכתבו מילים שונות ומשונות. דיבורים מוזרים אשר הגו אנשים ריקים מכל תוכן, חיבורי עמי ארצות, בלי יראת השם, אהבת תורה, חינוך נכון ודביקות בבורא. בעוד שיש ספרי שירים הגדושים תורה וחכמה ויראת השם. מעוררים את הלבבות ליראת השם ולאהבת תורתו.
וכי מה חסר חלילה לשירי רבי יהודה הלוי. רבי שלמה אבן גבירול, רבי אברהם אבן עזרא, רבי ישראל נג'ארה, הענק בקבלה רבנו שלם שבזי זיע"א. והולכים לחצוב בורות נשברים. ואתה שואל מה עושים? ומשיבים לך צעירי הצאן, בימינו אין להחמיר!!!

ב, ותמה אני מאוד על המקילים ומתירים איסור מפורש בתלמוד ובפוסקים, ואילו בימי בין המצרים, או בימי הספירה אוסרים, וכי יש לזה סמך בראשונים לחלק בין ימים אלה, לבין שאר ימות השנה?
אמנם ימי הספירה ובין המצרים הם ימים של צער וחשבון נפש, אך מבחינת שמיעת כלי זמר לא מצינו היתר רק בשמחת חתן וכלה או בשמחה של מצווה ולא בימים רגילים. והתשובה בימינו לא נהגו בכך!!!

ג, ועל כל אלה רוב המנגינות המולחנות הם חיקוי זול של שירי עגבים, דברי ליצנות של פורקי עול, של אלילי הנוער של הגויים הטמאים בזוהמה דליסטרון, של תחנות מצעדי השיכורים והפוחזים, משועממים ובטלנים, ויש בהם חשש גדול של שירי יוונים מאוסים, אשר בעל נפש טהורה ימאס בהם. ושוב אתה שואל נו, מה עושים? והתשובה כבר כולם נוהגים כך!!!

ד, הסכנה המיידית היא בני הנוער הנמשכים אחרי ההבל ושירי הריקנות, כי נתטשטשו הגבולות, הוסרו המחסומים, נמחקו ההבדלים, שבין בני הגבירה לבין בני השפחה, גם פשתה המספחת ללכת לערבי שירה וזמרה, ויד המאכערים ראשי הקבצנים ואנשי משרדי הפירסום, היתה במעל ראשונה. להסית ולהדיח נשים תמימות והורים לילדים, דוב אורב הוא לי וכל מוצ״ש או יומא דפגרא הוא להם לטרף במסווה של התחזקות והתעלות רוחנית "שאין כמותה" ועם נבדל הולך ודל, שולל אחרי ההבל, תחת אשר היינו עם הספר, התורה, הבקיאות בתנ"ך, בים התלמוד, ובמרחבי ההלכה, הפכנו לעם של בידור, טיולים במדברות, ביערות, בנקיקי הסלעים, באגמים ובנחלים, הנה מדבר יהודה, שם המכתש הגדול, וגם המכתש הקטן, ואיתני קלטות הזמרים שכבר 50 שנה הם עדיין חוזרים בתשובה, כי הם יושבים על הגדירות, ונהנים משני העולמות הדמיוניות. והתשובה נהגו כך!!!
עתה נלך למקורות ונציץ שם מה כתוב?

ה, במשנה סוטה מח, א. "משבטלה סנהדרין, בטל השיר מבית המשתאות, שנאמר: בשיר לא ישתו יין וגומר. אמר רב הונא בריה דרב יהושע, דאמר קרא זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם. אמר רב, אודנא דשמעא זמרא תעקר. אמר רבא, זמרא בביתא חורבא בסיפא, שנאמר קול ישורר בחלון חרב בסף כי ארזה ערה. מאי כי ארזה ערה? אמר ר' יצחק בית המסובך בארזים עיר הוא? אלא אפילו בית המסובך בארזים מתרועע".
ועוד אמר ר' יוחנן, כל השותה בארבעה מיני זמר, מביא חמש פורעניות לעולם, שנאמר הוי משכימי בבקר שכר ירדפו מאחרי בנשף יין ידליקם, והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם ואת פועל ה' לא יביטו, מה כתיב אחריו? לכן גלה עמי מבלי דעת, שגורמין גלות לעולם, וכבודו מתי רעב שמביאין רעב לעולם, והמונו צחה צמא שגורמין לתורה שתשתכח מלומדיה, וישח אדם וישפל איש שגורמין שפלות לשונאו של הקדוש ברוך הוא, ואין איש אלא הקדוש ב"ה, שנאמר ה' איש מלחמה, ועיני גבוהים תשפלנה, שגורמין שפלות של ישראל, ומה כתיב אחריו? לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק וירד הדרה והמונה ושאונה ועלז בה".

ו, גם המעיין הישר והנבון יראה בשו"ת יחוה דעת חלק א, סימן מ"ה, שלא התיר אלא בכמה תנאים והם, א, בשמחה של מצווה כגון שמחת חתן וכלה, או ברית מילה וכדומה. ב, שיהיו שירים של שבח והלל להשם יתברך, שהם שירי קודש. וכמו שציין שם לדברי המאירי שהיקל בזה וכתב \גיטין ז, א] "כל מיני זמר העשויים לשמחת הוללות ושלא לכוין בהם לשבח השי"ת, אלא דרך קלות ראש ותענוג במיני מאכל ומשתה, אסור לשומעו ולהשתעשע בו, בין כשנעשה הזמר בכלי שיר, בין בשירה על פה, ומכל מקום כל שיש בו שבח ותהלה להשי"ת, כגון פיוטים ומזמורים, מותר, וכו', שלא נאסר אלא כשעושה דרך פריצות, וזהו שאמר אל תשמח ישראל אל גיל כעמים, כלומר כמנהג העמים".
ויש ליזהר שלא לשמוע שירי חול שאינם שבח להשם יתברך, וכן שלא בזמן שמחה של מצווה, ובפרט שהרמב"ם הלכות תעניות פרק ה הלכה ד, אסרם משום החורבן, והמקילים סומכים על המאירי ז"ל שהתיר דווקא באופנים שהזכרנו, ודי בזה.

שאלה - 244466
לכבוד הרב שלום,האם מותר לשים על השולחן ערק בסעודת האזכרה ביום השביעי לאבל ,נראה לי שאין זה ראוי אבל יש מבני המשפחה שטוענים שמותר
תשובה
אסור להסיח דעתו מהאבל כל שבעת הימים. אסור להקל ראש באבל ולהניח בקבוקי אלכוהול כמנהג אנשי השוק. כי האבל צריך להתרכז רק בתועלת לנשמת הנפטר העומדת בפני בית דין של מעלה.

וראה נא מה שאמרו במסכת אבל רבתי [ ] "אבל לא יניח תינוק בחיקו מפני שמביאו לידי שחוק ונמצא מתגנה על חבירו". והביאוהו להלכה רבנו חננאל מו"ק דכ"ו ע"ב. ורש"י בספרק הארה ח"ב אות קמ"ב, והמרדכי מועד קטן רמז תתקכ"ז. והמאירי מו"ק שם, והרוקח סימן שי"ג, הראבי"ה סימן תתמ"א, ושבלי הלקט סימן כ"ז, ומהר"ם מרוטנבורג הלכות שמחות סימן קל"ו, וספר הפרנס סימן רס"ח.

וכתב הרמב"ם ז"ל הלכות אבל פרק ה הלכה כ "ועל אביו ועל אמו אין שואלין בשלומו עד לאחר שנים עשר חדש, אם בשאלת שלום נאסר באבל קל וחומר שהוא אסור להרבות דברים ולשחוק שנאמר דום, ולא יאחוז תינוק בידו שלא יביאנו לידי שחוק, ולא יכנס למקום שמחה כגון בתי המשתאות וכיוצא בהן". והביאו מרן בבית יוסף יורה דעה סימן שצ"א. והגאון הבית חדש שם, ועוד אחרונים.
ומעתה קל וחומר אם להושיב ילד בחיקו אסור משום הסחת דעתו מהאבילות, כל שכן שתית אלכוהול שמסיחה דעתו, ואם הוא נזקק לזה מטעמים אישיים, יעשה זאת בחדר לפנים מחדר ולא בפומבי.

שאלה - 244422
לכבוד מורנו הרב שיחיה לעד אמן, האם אפשר לסמוך על התשובות ברדיו המסתמכות ברוב הפעמים על משנה ברורה? אולי הרב יעשה לנו סדר כי אנחנו נבוכים מאוד בזה.
תשובה
א, מרן הראשל"צ שליט"א הודיע כי אין לסמוך על ההלכות הנשמעות ברדיו, מכיוון וכמעט רובם ככולם נשענות על מנהגי האשכנזים.

ב, רבים וטובים אינם יודעים מהפוסקים הספרדים האחרונים אשר רבו מספר, הרדב"ז, מרן הבית יוסף, מגיד מישרים, מהרשד"ם, מהריב"ל, מהר"י טאייטצק, מהר"י בי רב, המבי"ט, מהר"ם אלשיך, מהר"י זיין שבאבו, הרב טור ברקת, נגיד ומצווה, לחם מן השמים, שלחן גבוה, גינת ורדים, גן המלך, ראשון לציון לרבנו חיים אבן עטר זיע"א, כנסת הגדולה, שיירי כנה"ג, פרי חדש, פרי תואר, מאמר מרדכי, שו"ת הלק"ט, אדמת קודש, מהר"א נחום, פרי האדמה, עיקרי הד"ט, חסד לאלפים, שלמי ציבור, שלמי חגיגה, זכור לאברהם, ברכי יוסף, מחזיק ברכה, מורה באצבע, חיים שאל, יוסף אומץ, רוח חיים, חיים ביד, מועד לכל חי, כף החיים פלאג'י, יפה ללב, פתח הדביר, בית עובד, ויקרא אברהם, זבחי צדק, רב פעלים, בן איש חי, עוד יוסף חי, וזאת ליהודה, יש מאין, ביכורי יעקב, נוה שלום, צוף דבש, עצי היער, שיח יצחק, כף החיים סופר, יביע אומר, יחוה דעת, הליכות עולם, חזון עובדיה, ילקוט יוסף, הלכה ברורה, כל הספרים הללו רובם ככולם לא מובאים במשנה ברורה.
נ. ב. הזכרתי חלק קטן מהפוסקים האחרונים.

ג, צר לי ביותר על בני הספרדים העולים לרדיו ושואלים רב שאינו ספרדי ואינו יודע ולא בקי במנהגים ובהלכות שלנו, ואומר להם שכך פוסקים. וד"ל.
ד, אחד העמודים החסרים הוא, שהספרדים עד דורינו, הלכו בעקבות הגאון החיד"א, רבנו חיים פלאג'י, רבנו יוסף חיים זיע"א. וכולם נהגו כמנהגי רבנו האריז"ל ובפרט בעניני התפילה, קבלת שבת ועוד, והם הם מנהגי אבותינו. וספרי רבנו האריז"ל לא היו מפורסמים בדפוס קודם 100 שנה, מסיבות שונות, ולא היו נגד עיני גדולי הפוסקים בני אשכנז, גם אותם שהיו כן בידם, היו משובשים ומוטעים, ולא מוסמכים, כידוע שרק שמונה שערים שהיו בכתב יד מהרח"ו זיע"א הם המוסמכים, והם לא היו בידי רבני אשכנז. ובני התורה שאינם בקיאים בהלכה, או אותם שאבותיהם לא הדריכום בה, באים ולומדים ישירות מספרים שלפניהם, ואינם יודעים שאין זה מנהג אבותיהם, ולא זו הדרך ולא זו העיר.

שאלה - 244346
למורנו המערץ שליט"א, חודש טוב ומבורך, אם יוכשר בעיניו לכתוב לנו ראשי פרקים על מעלת הלימוד תורה לשמה.
תשובה
הרא"ש עליו השלום בספרו ארחות חיים [סימן קטז] כתב, שתורה לשמה היא "שלא יעמול לריווח". כוונתו בכך היא שלא לעמול בתורה לשם ריווח כלשהו, וזו מעלה גדולה מאוד הקשה להשגה. וכן כתב רבינו משה קורדובירו [הרמ"ק] עליו השלום [תומר דבורה, פרק שביעי אות יא], שיש לאדם ללמוד ללא שום צד של הנאה גשמית, אלא ההנאה כולה תהיה לגבוה, לשם שמים.

והגאון החיד"א עליו השלום [אהבה בתענוגים, על משנתנו] הוסיף וכתב, שעל האדם ללמוד ללא שום מטרת רווח והנאה, ואפילו לא לשם מחילת עוונות. אמנם כאשר אדם לומד ממילא נמחלים עוונותיו, אבל מוטב שלא יאמר בפיו כי הוא עושה זאת לשם כך. וכן לא יאמר במפורש שהוא לומד לרפואת פלוני או לעילוי נשמת פלוני. והוסיף וכתב על הלומדים לשם דברים אלו: "ועל זה ידוו כל הדווים".
על פי זה, בימינו ישנה חשיבות גדולה ללימוד ללא שיתוף, כלומר, ללא הקדשת הלימוד לזכות מאן דהוא. כמו כן אין זה ראוי שבזמן שיעור תורה יאמרו שהשיעור מוקדש לעילוי נשמת פלוני או לרפואת אלמוני. אלא יש ללמוד אך ורק בשביל לשמח את הקב"ה, וכפי שאומרים ב"לשם יחוד" לעשות נחת רות ליוצרינו ולעשות רצון בוראינו". ואחרי השיעור ניתן לומר "מי שברך" וכדומה. גם כאשר האדם קורא תהלים ומכוון להינצל מצרה ומצער, אין זו תורה לשמה. וכן כתב מרן רבנו יוסף קארו עליו השלום בכסף משנה [הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה י], שיש ללמוד בלי שיתוף דבר אחר בעולם, וזו היא "תורה לשמה". וכן היה מזהיר ונזהר מור אבי ז"ל בזה מאוד.

שאלה - 244323
לכבוד הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א
היום מהלילה מחר ומחרתיים ראש חודש אדר!
האם החודש הזה מסוגל לישועות מעל הטבע?
ולנהפוך הוא גדול לאדם מה צריך לעשות כדאי לזכות לשינוי טבע
תשובה
מדוע אינך עוסק בתורה? אלא מבזבז את זמנך בקריאת דברים בטלים?
הידעת שעוון גדול הוא לבקש לשנות הטבע?

א, במשנה מסכת ברכות נד, א.
"והצועק לשעבר הרי זו תפלת שוא. היתה אשתו מעוברת, ואומר יהי רצון שתלד אשתי זכר הרי זו תפלת שוא, היה בא בדרך ושמע קול צווחה בעיר, ואומר יהי רצון שלא תהא בתוך ביתי הרי זו תפלת שוא".

ב, בתלמוד מסכת תענית כד, א.
"בריה מאי היא יומא חד הוו אגרי ליה אגירי בדברא, נגה להו ולא אייתי להו ריפתא. אמרו ליה לבריה כפינן, הוו יתבי תותי תאינתא, אמר, תאנה, תאנה, הוציאי פירותיך ויאכלו פועלי אבא. אפיקו ואכלו. אדהכי והכי אתא אבוה. אמר להו לא תינקטו בדעתייכו, דהאי דנגהנא אמצוה טרחנא, ועד השתא הוא דסגאי. אמרו ליה: רחמנא לישבעך כי היכי דאשבען ברך. - אמר להו מהיכא? אמרו הכי והכי הוה מעשה. אמר לו בני, אתה הטרחת את קונך להוציא תאנה פירותיה שלא בזמנה יאסף שלא בזמנו".

ג, עוד בתלמוד בבלי תענית כד, א.
"אלעזר איש בירתא כד הוו חזו ליה גבאי צדקה הוו טשו מיניה, דכל מאי דהוה גביה יהיב להו. יומא חד הוה סליק לשוקא למיזבן נדוניא לברתיה, חזיוהו גבאי צדקה טשו מיניה. אזל ורהט בתרייהו, אמר להו: אשבעתיכו, במאי עסקיתו? אמרו ליה: ביתום ויתומה. אמר להן: העבודה! שהן קודמין לבתי. שקל כל דהוה בהדיה ויהב להו. פש ליה חד זוזא, זבן ליה חיטי, ואסיק שדייה באכלבא. אתאי דביתהו, אמרה לה לברתיה: מאי אייתי אבוך? - אמרה לה: כל מה דאייתי - באכלבא שדיתיה. אתיא למיפתח בבא דאכלבא חזת אכלבא דמליא חיטי, וקא נפקא בצינורא דדשא, ולא מיפתח בבא מחיטי. אזלא ברתיה לבי מדרשא, אמרה ליה: בא וראה מה עשה לך אוהבך! - אמר לה: העבודה! הרי הן הקדש עליך. ואין לך בהן אלא כאחד מעניי ישראל".

ד, עוד בתלמוד תענית כ, ב. "דאמר רבי ינאי לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה ויאמר עושין לי נס, שמא אין עושין לו נס, ואם תימצי לומר עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו. אמר רב חנן מאי קרא דכתיב קטנתי מכל החסדים ומכל האמת".

ה, ואם תקשה, הרי רבי חנינא בן דוסא עשו לו נסים מעל הטבע, תשובתה בצידה, שרבי חנינא היה מתנהג בעבודת השם יתברך מעל הטבע, לכן מן הראוי הוא שיעשו לו נסים מעל הטבע. אך אנן יתמי דיתמי, באיזה זכות נבקש, ובעבור מה נדרוש ממנו, והלוואי שמה שנחנו צריכים לקיים נעשה.

ו, וכתב רבנו משה אלשיך שמות י, י.
"יהי כן ה' עמכם בלכתכם בלי טף כאשר בשלחי טפכם. לא כן הוא, כי הלא ראו כי כוכב רעה מראה דם נגד פניכם. וגם שיעשה לכם נס לא תפטרו בלא כלום. וטוב לכם השאיר פה הטף, כי יכבדו עליכם ויסתכנו הטף. ומה גם אם הוא דם חרב רבים לוחמים, כי בלי טף תתאזרו ללחום או לנוס, מה שאין כן על ידי טף. באופן שגם שיהיה ה' עמכם, אינו דומה ההשגחה שגם הטבע מסייע, להשגחה שכולה נגד הטבע שצריך זכות רב".
ועיין עוד בדברי הרב צרור המור בפרשת וארא ופרשת בא מה שכתב בזה.

ז, ועיין בשו"ת יביע אומר חלק ד יורה דעה סימן כד, אודות המעשה הנורא שנשרף בית הכנסת מפואר עם ששה ספרי תורה בו, בעיר פרדס חנה, מדוע לא נעשה נס. וכתב שם בין הדברים
"ובס' מצבת משה (מ"ק כו) הסביר עפ"ד מהר"י מדובנא באהל יעקב (ר"פ וירא בפסוק היפלא מה' דבר, ביריעות האהל. ובר"פ ויצא בד"ה מדרש וכו'.) שכל זמן שיש אפשרות של הצלה ע"פ דרך הטבע לא עבד רחמנא ניסא בכדי, ורק כשכלתה יד הטבע ואין דרך להצלה אלא ע"י נס עביד רחמנא ניסא להראוי לכך. ע"ש. וא"כ י"ל דבאש קטנה שהיה אפשר להציל אין בזה הוראה מיוחדת מן השמים, ואין החילול השם גדול כ"כ מה שלא עשה הקדוש ברוך הוא נס בזה, היות והיה פתח להצלה עפ"ד הטבע, ורק ע"י התרשלות נשרף, אף שלא במרד ובמעל ח"ו. אבל באש גדולה שא"א להציל בענין אחר, הי"ל להקב"ה להציל כמו שעשה לאברהם אבינו ולחנניה מישאל ועזריה. אלא שבעונותינו נעשה שונאו של הקדוש ברוך הוא מך כאילו אינו יכול להושיע, וחילול ה' גדול הוא, לכן צריכים קריעה. ע"ש".

שאלה - 244322
לכבוד הרב בן ציון מוצפי שליט"א
מחר בתפילת שחרית של ראש חודש איזה עליה לתורה המעלה שלה גדולה יותר שלישי כמו שני חמישי ושבת או עליית רביעי גבוהה יותר?
מה עושה יותר נחת לנפטר/ת
תשובה
עיין בספר מקרא בציון. והעתקתי לך התשובה.

יזהר האדם שלא לומר עליה זו נאה וחשובה, וזו אינה נאה. וטוב לחוש גם למי שאומר שלא לומר עליה זו חשובה, אלא יאמר יש בה פסוקים אלו, כגון ויתן לך, המלאך הגואל, שירת הים, ברכת כהנים, כי ביום הזה יכפר, וכן היה נזהר בזה מור אבי ז"ל.
בתלמוד [עירובין ס"ד, א] "אמר רבי אחא בר חנינא מאי דכתיב [משלי כ"ט, א] ורעה זונות יאבד הון, כל האומר שמועה זו נאה, וזו אינה נאה, מאבד הונה של תורה".
וכתב הגאון המהרש"א ז"ל [חידושי אגדות שם] שאין לומר אפילו רק שמועה זו נאה. וכן כתב בקיצור השל"ה [דנ"ג ע"ד] לגבי מכירת העליות לתורה בבית הכנסת לומר על עשרת הדברות וכיוצא פרשה זו נאה, וציווה הגאון מהר"ר שמואל ז"ל אב"ד דפירדא שלא יכריזו כן, כי משמע שפרשה אחרת חס ושלום אינה נאה.
ורבים תמהו על פירוש רש"י [במדבר ט"ז, א] שכתב "ויקח קרח, פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא". דהיאך כתב יפה נדרשת. והרב שבתי בס משורר ז"ל פירש בשפתי חכמים שם, "ולפי שפירש רש"י בפרשת בראשית ואני לא באתי לפרש רק פשוטו של מקרא ולא על פי המדרש לכך פרש"י כאן פרשה זו יפה נדרשת וכו' שהוא קרוב לפשוטו לכך אפרש אותו על פי המדרש ולא נצטרך לפרשו לפי פשוטו". וכן פירש הרא"ם ז"ל.
גם הגאון הטורי זהב ז"ל בספרו דברי דוד שם כתב "לכאורה קשה שיש איסור בלשון זה שהרי ארז"ל שאסור לומר הלכה זו נאה הלכה זו אינה נאה, דאין לומר דדוקא תרווייהו יש איסור לומר, זה אינו דהא 'הלכה זו אינה נאה' לחוד יש איסור, אלא על כרחין דהכי קאמר, כשם שאסור לומר הלכה זו אינה נאה, כך אסור לומר הלכה זו נאה, דמתוך זה משמע שהלכות אחרות אינם נאים חס ושלום. ואם כן למה אמר רש"י 'פרשה זו יפה נדרשת'. ויש לפרש דגם כאן יש מיעוט, דבשאר מקומות יש שני דרכים, האחד לפי פשוטו, והשני לפי המדרש. אבל כאן אין כאן אלא דרך אחד, דהמדרש הוא פשוטו, שאין כאן פשוטו רק המדרש הוא יפה נדרש אפילו לפי פשוטו, דאין שום פירוש על 'ויקח' מה לקח לפי פשוטו".
והנה כתב בבית הבחירה למאירי ז"ל [עירובין ס"ד, א] "אסור לאדם שיעשה עצמו מכריע בדברי תורה לומר זו הגונה וזו אינה הגונה, שמתוך כך ישפיל בהכרעתו את שאינן הגונות בעיניו. ושמא טעה בעיונו וגרם לשכח הלכות גדולות, דרך צחות אמרו רועה זונות יאבד הון, כל האומר שמועה זו נאה וזו אינה נאה כאלו מאבד הונה של תורה. וענין המשל הוא שהנשים חנן חלוק לבני אדם זו נאה לזה וזו נאה לזה ,וכן השמועות אין ראוי לדחותן אלא להתישב בטעמן, וכשיעיין בדבר ימצא הכל נאה ומתוקן".
משמע מדבריו כי מה שאסרו הוא אם אומר שמועה זו אינה נאה, אך כשאומר זו נאה שפיר דמי. וכן כתב הרש"ש ז"ל [עירובין שם] "מהרש"א בחידושי אגדות כתב דזו נאה לבד גם כן לא יאמר. והנה מצאנו באמוראי טובא דאמרי כמה מעליא הא שמעתתא ומהן בשבועות [מ"ה, ב] וגם נראה לעניות דעתי דדוקא במקום שאין חולק על דינו, רק שאומר שזה הדין אינו נאות. אבל במקום שחולק עליו, מצאנו בכגון דא שאמרו בלשון ניאוץ, כמו שאמר עולא בתענית [ד, ב] הא דרב חסדא כחומץ לשינים וכו', וכן בקדושין [מ"ה, ב], ובזה נדחה קושיית התוספות מהא דרב נחמן גופיה אמר לקמן לא שנו אלא וכו'".
גם מצינו להגאון רבנו חיים פלאג'י ז"ל בספרו עיני כל חי [כתובות פ"ה, א] שהעתיק דברי הרב רמת שמואל שכתב אפילו לומר זו נאה בלבד אסור, והשיב על דבריו כי לא מצינו שאסרו דוקא כשאומר זו אינה נאה. נמצא איפה כי הגאונים המאירי, הרש"ש, ורבנו חיים פלאג'י סוברים כי כל האיסור הוא כשאומר שמועה זו אינה נאה, אך מותר לומר שמועה זו נאה.
ברם מצינו למורנו הגאון רבי יוסף חיים ז"ל בספרו בן יהוידע [עירובין שם] כתב "קשה אם אומר זו נאה, אדרבה משביח, ואמאי נקיט זה בכלל מאבד וכו', ונראה לי בסייעתא דשמייא דזה האומר זו נאה, ודאי לא על כל הלכה והלכה ששומע אומר כן, אלא בוודאי יזדמן כמה הלכות שלא יאמר עליהם כלום, וכיוון שרואים שזה דרכו לומר זו נאה, נמצא לפי זה רוב ההלכות שאין אומר עליהם כלום, הרי זה מבזה אותם, ולכך הפסוק של רועה זונות הוא מדבר באומר זו נאה, לרבותא כי גם זה הוא בכלל מאבד הון". וזה כסברת המהרש"א, קיצור השל"ה וסיעתם. שאין לומר גם שמועה זו נאה.
ועיין באמת ליעקב [משפט קריאת התורה אות ה] ובלדוד אמת ובשו"ת ישכיל עבדי [חלק ב, אורח חיים סימן א], וכף החיים [סופר תצ"ד, כ"א], ובשו"ת יביע אומר חלק ב יורה דעה סימן ט"ז]. והוא דווקא בדברי הלכה, אך בחידושי אגדה ומדרשים אפשר לומר שמועה זה נאה או ראיתי דבר נחמד.

שאלה - 243999
שלום לכבוד הרב, על הלימון שהיה בפרדס והופקר, ונקטך היום כד בשבט שנת השמיטה מה דינו לגבי מעשרות?
תשובה
ידוע כי כל פירות ההדר דינם כאתרוג לענין מעשרות ושמיטה. ומצינו לה רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק ד, הלכה יב. שכתב "הירק בשעת לקיטתו, והאתרוג אפילו היה כפול קודם ראש השנה, ונעשה ככיכר בשביעית, חייב במעשרות כפירות ששית, ואפילו היה ככיכר בששית הואיל ונלקט בשביעית הרי הוא כפירות שביעית, ומתעשר כפירות ששית להחמיר".

ומקורו טהור במסכת ראש השנה טו, ב. "איתמר, רבי יוחנן וריש לקיש אמרי תרוייהו: אתרוג בת ששית שנכנסה לשביעית - לעולם ששית. כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: אתרוג בת ששית שנכנסה לשביעית, אפילו כזית ונעשית ככר חייבין עליה משום טבל". וכתב הרדב"ז ז"ל שם דהיינו לחומרא כשישית.

ועיין שם בדברי מרן זיע"א בכסף משנה שכתב כי רבנו הרמב"ם ז"ל מספקא ליה אי הלכה כחמשה זקנים במשנה ביכורים פרק ב, שסוברים שהולכים אחר חנטה, או הלכה כרבותינו באושא במסכת סוכה. וכן מספקא ליה אי אזלינן אחר חנטה למעשרות כרבי אליעזר ביכורים פרק ב, וכרבי יוחנון וריש לקיש שהזכרנו לעיל, או בתר לקיטה ופסק כתרווייהו לחומרא.
ולכן תעשר אותו כנהוג, וגם מעשר עני כשנה שישית.

שאלה - 243947
לכבוד הרב בן ציון מוצפי! מה מידת שיעור החום המתיר את היין המבושל, אם גוי נוגע בו?
תשובה
דיעות שונות בפוסקים, ואשתדל להציג לך קיצור הדברים ועיקרם.
א, מקור ההלכה בתלמוד ל, א. "רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו יין מבושל אין בו משום ניסוך".
ב, הרא"ש ע"ז פרק ב סימן יג. פסק שהרתיח.
ג, הר"ן על הרי"ף ע"ז י. ד"ה ומים צלולים, כתב בשם הרמב"ן ז"ל שהכוונה שנחסר מהיין על ידי הרתיחה.
ד, הרשב"א בחידושיו למסכת עבודה זרה ל, א. כתב וכן בתורת הבית הארוך סימן ש"נ, ג, ששניהם אמת, כאשר רותח נחסר מהיין. ועיין הרמב"ם ז"ל הלכות מאכלות אסורות פרק יז הלכה ט.
ה, בשולחן ערוך יו"ד סימן קכג. ג, כתב שהרתיח, וכתב ש"כ אות ו, שכוונתו שהתמעט.
ו, ועיין באגרות משה יו"ד חלק ג סימן לא שביאר שאפשר שדעה זו מקילה יותר מדעת הרא"ש שגם בפחות מיד סולדת מתמעט ממידתו, ולכל היותר שיעור מתמעט הוא יד סולדת, 50 מעלות, אך לא מעבר לכך.
ז, בשו"ת שבט הלוי חלק ז סימן רלד אות ב. כתב שיהיה שינוי טעם כלשהו. ועיין בשו"ת אור לציון חלק ב פרק כ הערה יח. שכתב שיגיע ל - 70 מעלות צלזיוס.
ח, ובשו"ת יביע אומר חלק ח סימן טו. כתב שיגיע ל - 80 מעלות.
ועיין בן איש חי שנה ב בלק אות ז. שכתב שיש להרתיחו עד שיהיה כמו דבש.
ועיין מנחת שלמה חלק א סימן כה. גם הגאון הרב אלישיב סבר שאין להתיר יין מבושל כל שלא השתנה טעמו.
י, אין להקיש מפיסטור מין אחד למין אחר, לדוגמה ביצים מפסטרים בטמפרטורה של 65 מעלות, חלב מפסטרים ב-73 מעלות לפחות, וביין הטמפרטורה משתנה בהתאם לשיעור הכוהל, גם תלוי במידת הסמיכות של היין. ועיין מנחת יצחק חלק ז סימן סא. ועוד פוסקים. ולמעשה היום ביקבים מפסטרים לא פחות מ - 80 מעלות. כפי דברי מרן היביע אומר ז"ל.

שאלה - 243677
מורי ורבי שליט"א. כת"ר מזהיר מאוד שלא לומר קודם הלימוד שאני מקדיש אותו לעילוי נשמת או לרפואת. האם זה גורע ממעלת הלימוד?
תשובה
הרא"ש עליו השלום בספרו ארחות חיים [סימן קטז] כתב, שתורה לשמה היא "שלא יעמול לריווח". כוונתו בכך היא שלא לעמול בתורה לשם רווח מכל סוג שהוא, וזו מעלה גדולה מאוד הקשה להשגה. וכן כתב רבינו משה קורדובירו [הרמ"ק] עליו השלום [תומר דבורה, פרק שביעי, יא], שיש לאדם ללמוד ללא שום צד של הנאה גשמית, אלא ההנאה כולה תהיה לגבוה לשם שמים.
והגאון החיד"א עליו השלום [אהבה בתענוגים, על משנתנו] הוסיף וכתב, שעל האדם ללמוד ללא שום מטרת רווח והנאה, ואפילו לא לשם מחילת עוונות. אמנם כאשר אדם לומד, ממילא נמחלים עוונותיו, אבל מוטב שלא יאמר בפיו כי הוא עושה זאת לשם כך. וכן לא יאמר במפורש שהוא לומד לרפואת פלוני או לעילוי נשמת פלוני. והוסיף וכתב על הלומדים לשם דברים אלו: "ועל זה ידוו כל הדווים".
על פי זה, בימינו ישנה חשיבות גדולה ללימוד ללא שיתוף, כלומר, ללא הקדשת הלימוד לזכות מאן דהוא. כמו כן אין זה ראוי שבזמן שיעור תורה יאמרו שהשיעור מוקדש לעילוי נשמת פלוני או לרפואת אלמוני. אלא יש ללמוד אך ורק בשביל לשמח את הקב"ה, וכפי שאומרים ב"לשם יחוד" לעשות נחת רות ליוצרינו ולעשות רצון בוראינו". ואחרי השיעור ניתן לומר "מי שברך" וכדומה. גם כאשר האדם קורא תהלים ומכוון להינצל מצרה ומצער, אין זו תורה לשמה. וכן כתב מרן רבנו יוסף קארו עליו השלום בכסף משנה [הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה י], שיש ללמוד בלי שיתוף דבר אחר בעולם, וזו היא "תורה לשמה". וכן היה מזהיר ונזהר מור אבי ז"ל בזה מאוד.

ובוודאי שהאדם צריך בכל מצווה ומצווה שעושה, וכל שכן בלימוד תורה, לכווין לקיים מצוות בוראי ולא לשום מטרה אחרת. ובזה יעשה נחת רוח ליוצרו. והשם יתברך יזכנו ללמוןד תורה לשמה ויהיו כל מעשינו לשם שמים.

שאלה - 243500
שאלה - 192777 על מהרח פלאג'י זצוק"ל וזיע"א.
תשובה
א, כתב רבנו ז"ל בכף החיים שחיבר [י"ד, כ"א] מנהג ישראל כשרואים דבר סכנה קוראים קריאת שמע, וכתב גם שיש אומרים שתי תיבות אלו "שמע ישראל". וכן ראיתי לכמה מרבותי ז"ל עוד בהיותי ילד, כשהיו רואים אפילו אדם מהלך ברחוב ומתקרבת אליו סכנה שהיו אומרים "שמע ישראל" ומיד ניצל. ומקורו במגילה ג, א. האי מאן דמבעית מאי תקנתיה ליקרי קריאת שמע.
ב, כתב בספר ברכת מועדיך לחיים חלק א דרוש א לס"ת, "שמעתי מפי קדוש אבינו מלכינו הגאון הקדוש הגאון המפורסם מרן זקיני ז"ל [הוא הגאון בעל חקרי לב], דקבלה בידם, דכמה חשוכי בנים שלא הולידו כלל, על ידי שקיימו מצות כתיבת ספר תורה, זכו להבנות, והולידו בנים ובנות". והענין הוא כי מצוה ראשונה שבתורה היא פריה ורביה, והאחרונה היא כתיבת ספר תורה.
ג, בספרו רוח חיים כתב "וכבר העידו על האריז"ל כי פעם אחת שכח והניח ידו על זקנו ביום השבת, ולא הוציאו עד שחשכה, שמא יתלוש איזה שער ביציאת היד מעל זקנו. ופירש בזה שומר שבת מחללו. ושומר ידו מעשות כל רע. ושומר ידו לשון המתנה שממתין ידו שלא לחלל את השבת".
ד, בספרו ראה חיים פרשת לך לך, חקר אם יש לעשות מצווה בצינעא או בפרהסיא, והביא דברי דעת זקנים שכתבו בעלי התוספות שאברהם אבינו מל את עצמו בפרהסייא, ותירץ שרצה שילמדו ממנו אחרים, וזה רמוז בפסוק "והצנע לכת עם אלקיך, היינו לבדך עם אלקיך אז הצנע לכת, אך אם יש ללמד לאחרים תעשה בפרהסייא.
ה, עוד כתב מה שנתן יוסף הצדיק לבנימין אחיו חמש חליפות בגדים, הוא בשביל א, שבת, ב, יום טוב, ג, ראש חודש, ד, חול המועד, ה, חנוכה ופורים. כי ימים אלה צריכים בגדים מיוחדים.
ו, הביא ראיה מדברי זוהר הקדוש תצוה קפ"ג שכתב שאם ישראל יהיו שומרים את חג המצות כהוגן לאכול מצות, היו נפטרים מהדין ביום ראש השנה, וכתב בספרו חיים לראש [בתיבת נרצה] "ועוד אני נוהג לשמור מהמצות כדי לאכול בר"ה מהמצה שנעשית לשם חג הפסח".
ז, בכף החיים שחיבר [א, ט] כתב "יתר על כן אזהרה שמענו דאל יקלל אדם לכליו ומלבושיו כדרך שיש אנשים שמקללים את חפצי ביתם כשלא באו על נכון או שהם בכעס, ולפעמים אומרים יקחם השטן או ילכו לאבדון וכיוצא מאלה הדברים, כי עושים פעולה ועל זה נאמר ונשמרת מכל דבר רע, פירוש דבור רע שלא לקלל את עצמו ואת כלי ביתו, כן אמרו בזוהר הקדוש סדר תזריע נ"ב, א".
ח, בספרו רוח חיים רפ"ח, א. כתב שהיה מייעץ למי שחלם חלום לא טוב בליל שבת, שלא יתענה אלא יענג עצמו באכילה ובשתיה ולא ישיח שיחה בטילה ויקרא כל ספר התהלים.
ט, בספרו רפואה וחיים פרק י"ב כתב מי שאחד מקרוביו חולה, ישתדל לוותר אפילו עם עופות השמים, ובדוק ומנוסה שיבקשו עליו רחמים. וכן כתב ברוח חיים תר"ה, ב. "וכן נהגו במי שהוא חולה, ומבקש רחמים, שמשליכים מאכל לעופות על הגגות, כדי לרחם על הבריות. ובזה יזכה שירחמו עליו מן השמים".
י, בספרו כף החיים [כ"ז, ל"ה] כתב ליזהר מאוד ביום השישי ובליל שבת שלא לעשות מחלוקת בביתו חלילה ובזה יהיו כולם שמורים כל אותו השבוע.
יא, בספרו רוח חיים כתב שהנזהר במצוות תפילין כתיקנה עליו נאמר לא תקח האם על הבנים, והיינו שיאריך ימים. בשם הקדמת תיקוני הזוהר ד"ג.
יב, בספרו לב חיים א, סימן ס"ח פסק שאם נגע בגוי אינו צריך ליטול ידיו, ובכל זאת החמיר לעצמו והיה נוטל ידיו.

יג, בספרו רוח חיים יורה דעה קע"ח, ב. אסר על שליח ציבור ללבוש בגד דוגמת הכמרים, והוא מנהג רע ומכוער מאוד, שרוצים להידמות למלבושי הכמרים בשעת עבודת המקום ברוך הוא, ואפילו שיש קצת שינוי ביניהם למראית העין דומים הם, וגם לדעת מהר"י קולון שרש פא, והרמ"א בהגה סימן קע"ח.
יד, שליח ציבור שעבר עבירה אפילו באקראי פסול מלהיות שליח ציבור, ואם עשה תשובה מתקבל, ואין צריך לעשות הסיגופים והתעניות שכתב רבנו האר"י ז"ל ונקבלהו.
טו, כתב בכף החיים שלו י"ג, י. אסור למנות את ישראל, ואם רוצה לדעת את יש מנין, נכון לומר הפסוק ואני ברוב חסדך וכו', או הושיעה את עמך, או ויתן לך וכו'.
טז, פועלים המשכימים להתפלל קודם הנץ, יזהרו לומר פרשת את קרבני לחמי לאחר עלות השחר. לב חיים חלק א, סימן י"ב.
יז, כשמתפלל על החולה הנמצא לידו, לא יזכיר שמו כדי שלא יקטרגו עליו בהזכרת שמו, רק כשלא בפינו יזכיר. רוח חיים תקס"ט, א.
חי, כשמברך את בנו או חתן וכלה ומניח ידו על ראשו, אין להקפיד אם בידו הימנית, או בשתי ידיו. כף החיים כ"ח, ל. ונפש כל חי ב, ל"א.
הרב נולד באיזמיר שבתורכיה י"ז טבת תקמ"ח, נפטר י"ז שבט תרכ"ח.
נפטר לפני 152 שנה, בן פ' שנים.

זכותו תגן בעדינו ובעד כל ישראל.

שאלה - 243432
לכבוד הרב שלום רב
מה המעלה של מי שמסיים סעודה שלישית בשבת קודש לפני השקיעה?
תודה לרב
תשובה
זה אלף שנה לפחות, סעודה שלישית של שבת קודש מתקיימת ביום השבת קודם שתשקע החמה, ולא היה מי שערער על כך, לצערינו, בדורינו דור יתום זה החלו לזלזל בכך, ולקיים אותה לפי נוחיות ואפשרות ורצון אישי. ואעתיק לך קטע אחד המדבר בחשיבות קיום סעודה זו.

זוהר פקודי רנב, ב.
רוחא עלאה דאקרי [זכ"תאל, אסור להזכירו], כד ההוא פתורא אתענג בכלהו סעודתי בסעודתא בתראה תליתאה מסיים ואמר על כל אינון קדמאי ואמר (שם) אז יבקע כשחר אורך וגו' כבוד יי' יאספך, כל אינון שבעין נהורין אחרנין בכל סטרין פתחי ואמרי (תהלים קכו) הנה כי כן יבורך גבר ירא יי', וכד פתורא דבר נש לא קיימא בההוא אתר בסדורא דענוגא כדקא יאות כדין האי חיותא ואינון ארבע דתחותה וכל אינון אלף אלפין ורבו רבבן כלהו דחיין ליה לבר לההוא סטרא אחרא וכמה גרדיני נימוסין כלהו נטלי ליה ועיילי ליה לההוא אתר דאיהו בהפוכא מן דא ואקרי נגע וכד עיילא לה תמן (ס"א פתחי ואמרי) ואמרי (שם קט) ויאהב קללה ותבואהו ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו (שם) ינקש נושה לכל אשר לו וגו' אל יהי לו מושך חסד וגו', רחמנא לשזבן, בגין דענוגא דשבתא ומהימנותא דקודשא בריך הוא (ס"א האי איהו אלין פתורי דענוגי דשבתא וזמנין וחגין כולהו חדוותא דקודשא בריך הוא ובג"ד וכו') איהו ובג"ד כל אינון דמענגי ענוגא דשבתא וזמני ומועדי אלין ארבע דקיימי תחות האי חיותא קיימא לקבל ההוא נהר דינור ולא שבקי לאתוקדא ביה לכל אינון דמתענגי ענוגייהו כדקא יאות".

שאלה - 243425
שלום לכבוד הרב אם יש מקום שהרב כתב ביחס לכהני זמננו, [תמיהתי שלא מצאתי מקור לחילוק בין כהן עם כתב יחוס לשאינו כן, וכל חשש יש בשניהם. ובכ"ז יש מזלזלים בשאינם בכתב יחוס].
תשובה
אין בימינו "כהנים מיוחסים". כפי שכתבו הפוסקים מקדם קדמתא.
ועיין בשלחן ערוך אבן העזר סימן ו שהאריך שמעלות היוחסין כמה הם. וכפי שנראה דעת גדול הדור ההור בשו"ת מהרשד"ם סימן רל"ה, ושו"ת אבני צדק אבן העזר סימן ה. ועוד רבים מהפוסקים.
כי בזמן המקדש היו בודקים בהם כמפורש במשנה [מדות פרק ה' משנה ד] לשכת הגזית שם היתה סנהדרי גדולה יושבת ודנה את הכהונה". וכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות ביאת מקדש [פרק ו, הלכה י"א, וזה לשונו, "בית דין הגדול היו יושבין בלשכת הגזית ועיקר מעשיהם התדיר שהיו דנין את הכהנים ובודקים את יחוסיהם".
ועיין עוד בשו"ת בית אפריים אורח חיים סימן ז, שמזמן גלות וגירוש שנת תתנ"ו במדינות אירופה ורוסיה אין עוד כהני יחוס. וכן כתבו כל הפוסקים ובכללם עט"ר הרב מגן אברהם ז"ל [ר"א, ד], והטורי זהב [יורה דעה שכ"ב, ה] שגם "כהני חזקה" אין בימינו, וכן עיין לרבנו ייהונתן אייבשיץ ז"ל בספרו התומים [סימן ט"ו] שהאריך בזה.
ועיין להרמב"ם ז"ל [הלכות איסורי ביאה פרק כ] שאין לנו בזמן הזה כהנים מיוחסים. וכן כתב בהלכות תרומות פרק ז הלכה ט. והרש"ל בים של שלמה בבא קמא ה, לה. ומנחת חינוך מצווה קס"ט, מור וקציעה סימן תקע"ו, ושו"ת יביע אומר חלק ו אורח חיים סימן כ"ב. ויש עוד להאריך בזה ואין הפנאי בידי עתה.

שאלה - 243424
לכבוד הרב מוצפי שליט"א בקשר לסעודה שלישית בבית הכנסת הנה מצינו למו"ר ביחוה דעת וגם ביביע אומר שהתיר?
תשובה
לא עיינת בדברי כהוגן, כתבתי על כך ששותים בירה, ערק, ושאר מרעין בישים בבית הכנסת, והפכו את המקום למאורת שוטים ריקים ופוחזים, ואין שם דברי תורה כלל.
צא ולמד מה כתב האי חסידא קדישא עמודא דנהורא, פאר החכמים מרנא ורבנא, לוחם מלחמתה של תורה בספרו הבהיר כאור החמה מזהיר, בשו"ת יביע אומר חלק י, אורח חיים סימן יד
"וכן מתבאר מדברי הגאון הנצי"ב בספר העמק שאלה (פרשת בראשית סימן א אות ז), שסיים, שסעודת מצוה מותרת לכתחלה בבית הכנסת. ע"ש. ומה גם בנ"ד דמיירי שאין שותים שם יין ושכר, אלא רק משקאות קלים, ועוד שהחכם דורש שם בהלכה ובאגדה ומוסר, ואין לך דבר גדול יותר מזיכוי הרבים. וכמ"ש בש"ע (סימן פט ס"ו). וכן לדעת מהר"ם חלאוה והר"ן שצרכי רבים מותר, גם סעודה זו שנעשית בקהל רב נחשבת כצרכי רבים, כדי שיוכלו להמשיך השיעור ותפלת המנחה עד סמוך לשקיעת החמה, ויתחילו הסעודה לפני השקיעה, וממשיכים אח"כ סעודתם עם דברי תורה".
ובהמשך דבריו הקדושים כתב
"ועדותי זו נאמנה, כי בכל מקום שנזדמנתי בסעודה שלישית, ראיתי, שלא הביאו שם רק פת וסרדינים, ולא היו שם משקאות חריפים המשכרים כלל, אלא רק משקאות קלים לרוות צמאון הסועדים. ואחר אכילה קצרה היה עומד החכם שנמצא שם ומשמיע דברי תורה לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה, ולחזקם ולאמצם ולקרבם לצור מחצבתם. והרי אין לך דבר יותר חשוב מזיכוי הרבים כמ"ש מרן בש"ע (סי' פט) כנ"ל, הילכך גם לתירוץ מהר"ם חלואה והר"ן, שכיון שלצורך רבים התירו במגילה (כח ב), אף לגבי האורחים שבליל שבת חשיב צורך רבים. גם בנ"ד ס"ל להתיר כיון שיש בזה צורך הרבים וזיכויים. ומכיון שאין כאן סעודה גדולה משרא שרי אף להמג"א, כי מה לי פת וקטנית בסעודת עיבור השנה, מה לי פת וסרדין. ולכ"ע משרא שרי, כיון שאין שם קלות ראש כלל".
שים נא עיניך ולבך "רק פת וסרדינים". וכל זה היה בטרם חשכה שמשו וכבה נר ישראל בראש ההרים, המאיר לארץ ולדרים, אך אוי לנו כי פנה יום כי ינטו צללי ערב, ונפרצה בימינו החומה, ואמרתי אשימה מחסום לפי ולא אעורר חלילה קיטרוג, ולבי ולבך ידעי מה נעשה בימינו בבתי כנסיות בסעודה זו. והמרחם הוא ירחם עלינו כרחם אב על בנים.

שאלה - 243344
שלום לכבוד הרב הגדול. אפשר כמה מילים על מעלת פירות ארץ ישראל לכבוד יום טו בשבט תשפ"ב.
תשובה
אעתיק לך תשובה שכתבנו לפני שנים אחדות.
שאלה - 154315
לכבוד הרב מוצפי שליט"א, שלום רב. לקראת ט"ו בשבט ילמדנו רבנו האם יש עדיפות לאכול פירות שגדלו בארצינו מאשר לפירות המיובאות מחו"ל מארצות אויבינו?
תשובה
חביבות יתירה ראינו שהתורה הקדושה שיבחה את פירות ארץ ישראל, ככתוב [דברים ח, ח] "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ". ונאמר [שמות י"ג, ה] "וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ יְקֹוָק אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה".
ועיין בתלמוד ירושלמי [מסכת ביכורים פרק א, הלכה ג] ובתלמוד בבלי [כתובות קי"א, ב] "רמי בר יחזקאל איקלע לבני ברק, חזנהו להנהו עיזי דקאכלן תותי תאיני, וקנטיף דובשא מתאיני וחלבא טייף מנייהו ומיערב בהדי הדדי, אמר היינו זבת חלב ודבש. א"ר יעקב בן דוסתאי מלוד לאונו שלשה מילין, פעם אחת קדמתי בנשף, והלכתי עד קרסולי בדבש של תאינים. אמר ריש לקיש לדידי חזי לי זבת חלב ודבש של צפורי, והוי שיתסר מילין אשיתסר מילין. אמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי זבת חלב ודבש של כל ארץ ישראל".
ועוד עיין [שם קי"ב, א] "אמר רב חסדא, מאי דכתיב: ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי? למה ארץ ישראל נמשלה לצבי? לומר לך: מה צבי זה אין עורו מחזיק בשרו, אף ארץ ישראל אינה מחזקת פירותיה. דבר אחר מה צבי זה קל מכל החיות, אף ארץ ישראל קלה מכל הארצות לבשל את פירותיה. אי מה צבי זה קל ואין בשרו שמן, אף ארץ ישראל קלה לבשל ואין פירותיה שמנים? תלמוד לומר זבת חלב ודבש, שמנים מחלב ומתוקים מדבש".
ולכן בברכת מעין שלש מצינו נוסח מיוחד לחתום על הארץ ועל פירותיה.

ובשבת זו פרשת בשלח קראנו בתורה על ירידת מן לישראל במדבר, וידוע מה שכתב הזוהר הקדוש שבכניסתם לארץ ישראל נבלע המן בתוך אילנות הארץ, והאוכלם טועם בהם את רוחניות המן, ואמר לי מור אבי ז"ל שלכן הגאון רבנו יוסף חיים ז"ל היה פעמיים בשנה מזמין מפירות הארץ הקדושה לבבל ומחלקם לתלמידי חכמים שם, והיה אומר להם בואו ותטעמו מהמן שירד לישראל במדבר.

וכתב הגאון היעב"ץ ז"ל בספרו מור וקציעה [סימן רח] "ואף על גב דאמרינן [סוטה יד, א] וכי משה לאכול מפריה ולשבוע מטובה היה צריך, אנו ודאי צריכין להם, כי פירות א"י מוסיפים כח וחכמה, כמ"ש [ב"ב קנח, ב] באוירא דמחכים. ולא על חנם האריך התלמוד [ברכות מד, א] להזכיר אכילה מופלגת דר' יוחנן ותלמידיו כי אכלי פירות גינוסר, שנראית באמת גוזמא. אבל ח"ו שכוונו לספר בגנותם, אלא בשבחם ובשבח א"י נתכוונו. ולהודיענו שפירותיה נותנים חיים לעם עליה, ומוסיפים כח וגבורת ההשכלה".

והרב בית אברהם בצאתו מארץ ישראל לעיר מגוריו ברנוביץ' הביא עמו מרוב חביבות דקדושה חלה קטנה שנאפתה מעיסה בארץ ישראל וצירפה בשולחנו ביום שבת קודש ללחם משנה לחלתו הגדולה, ונסתפק על איזה מהם לברך, על החלה הגדולה מחו"ל, או על החלה הקטנה מארץ ישראל. ולידו ישב הגאון רבי אריה לייב רוגוזניצקי זצ"ל הרב מנאליבוק והשיב לו על פי האמור בתורה (בראשית טו יח) "הנהר הגדול נהר פרת" ופרש"י דאע"פ שהוא קטן יותר משאר הנהרות מכל מקום משום כבודו של ארץ ישראל קוראים לו גדול, הרי שאף בעניננו אף על פי שהחלה מארץ ישראל קטנה יותר, יש לה מעלה של גדול, ויש לברך עליה.
וכעין זה מסופר על רבינו המלבי"ם שפעם אחת הודיעו לו כי שני אורחים מחכים לו, אחד שבא מארץ ישראל והשני אחד מגדולי הרבנים ברוסיה, וצוה המלבי"ם להכניס בראשונה את זה שדר בארץ ישראל. וכשנכנס אחר כך הרב מרוסיה היה נעלב מעט שהכניס קודם את היהודי מארץ ישראל, ושאל את המלבי"ם אם שמע ממנו הרבה חידושי תורה. השיב לו המלבי"ם לא שמעתי ממנו חידושי תורה אבל נזכרתי באותה שעה במאמר הכתוב על "הנהר הגדול נהר פרת" ורש"י מפרש לפי שהיה דבוק לארץ ישראל קראוהו גדול אף על פי שהוא קטן ועל אחת כמה וכמה שמי שיושב בארץ ישראל הוא גדול יותר מהגדולים היושבים בחוץ לארץ.

ולגבי האכילה ביום ט"ו בשבט עיין במועד לכל חי [סימן ל, ] לרבנו חיים פלאג'י ז"ל, ובספרו ברכת מועדיך לחיים [חלק ב, עמוד קנ"ב] ובספר והוכיח אברהם [פרק ל"ד] שכתבו לאכול מפירות שבעת המינים דווקא. וכן הוא בספר כף החיים סופר [קל"א, ר"ז]. ומור אבי ז"ל היה מקפיד על פירות ארץ ישראל היכא דאפשר ומוותר על פירות של חוץ לארץ.
ובודאי שעיקר המנהג לאכול מפירות שבעת המינים ועוד כפי שסידרו לנו הגאונים רבנו חיים ויטאל ז"ל ורבנו אברהם אזולאי ז"ל ורבנו יעקב רקח ז"ל הם מפירות ארץ ישראל שיש בהם קדושת הארץ. שהרי כל ענין ראש השנה לאילן הוא לגבי חנטת הפירות הן לגבי מעשרות, הן לגבי שביעית ערלה ומצוות התלויות בארץ שעיקרם בארץ ישראל. ואין שום חשיבות בפירות המיובאות מחו"ל, כי שתים רעות יש בהם, האחת שבזה מפרנסים את אויבי ישראל מארצות הניכר, והשנים שידוע כי הם מכילים חומרים כימיים וביולוגים מסוכנים לבריאות, וחלילה שבאלה יהיה אפילו ריח של מצוה. לכן נשתמש רק בפירות של הארץ וכן ביין המיוצר בארץ הקודש.

שאלה - 242915
לכבוד מרן הגרב"צ מוצפי.
עיינו באורחות ציון, ולא מצאנו שכתב:
לגבי קדיש יתום, האם צריך שאחד יאמר קדיש או שיכולים כמה אנשים יתומים לאומרו יחד?
תודה רבה על הכל בריאות איתנה!
תשובה
עיין תשובה 22703
כתב מהר"י יוזפא ביוסף אומץ (עמוד שלא), וזה לשונו "ענין הקדישים וברכו וכו' תיקון זה אינו רק לעמי הארץ, אבל לימוד תורה מועיל שבעתיים מכל התפלה וע"י כן מכניסין את המת לג"ע. ואם הבן מחדש חידושי תורה אין ערך להכבוד שזוכה אביו עי"ז בישיבה של מעלה. וכדמוכח במדרש הנעלם רות. ולכן כל אבל על אב או אם ישתדל מאד להרבות בלימוד כל מה שאפשר לו לפי חכמתו. עכ"ל.
וכתב על דבריו אלה בשו"ת יביע אומר חלק ג, יורה דעה סימן כ"ו, "ואם כן מה טוב שהבן בחכמה ילמד תורה לפי ערך חכמתו בתורה ויעשה בזה נ"ר לאמו, ואל ימרה פי אביו אם חושש שלא יאמר קדיש. ויר"ש יוצא ידי שניהם ע"י לימוד וקביעת עתים לתורה. ותלי"ת בכל אתר ואתר קובעים עתים לתורה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, בראשות ת"ח ומורה הוראות בישראל, מזוינו מלאים מפיקים מזן אל זן. וכל החפץ ידו למלאת כרסו בהלכה ואגדה יפנה אליהם כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים. וגדול תלמוד שמביא לידי מעשה. ובלי לימוד תורה תועלת הקדיש מועטת מאד. וכמ"ש בשו"ת בית רידב"ז בסוף הספר (בצוואה אות א), וז"ל, לאחר איו"ש תזהרו ביום שתאמרו קדיש ללמוד דף גמרא באותו יום. ואם יהיה ח"ו איזה סיבה ותבטלו השיעור הזה תזהרו מאד מאד שלא לומר קדיש באותו יום כלל. כי לא תעשו נ"ר לנשמתי באמרכם קדיש בלי לימוד גמ'. תזהרו בזה. ע"כ. וע"ע בס' יסוד ושרש העבודה (בצוואה שבסוף הס') מה שהפליג עוד בזה. ע"ש.
וכתבו הגאונים רבי עקיבא אייגר והחתם סופר זיע"א כשם שאין שנים אומרים קדושה, כך אין שנים אומרים קדיש.

שאלה - 242740
לכבוד הרב שלום רב היום במוסאיוף הרב פנחסי אמר משם כבודו שצועק על נושא הפירות יבשים שיש בהם סכנה לבריאות ובעיות כשרות , במה כן ניתן יהיה להישתמש ואיזה פירות אפשר לקנות לחג
תשובה
שאלה - 154392
מורי ורבי, מה הסכנה באכילת פירות יבשים המיובאים מחו"ל?
תשובה
לפי מה שחקרתי מומחים יודעי דבר המצב מאוד חמור בענין זה, ואזכיר פרטים חלקיים ומעטים מתוכם.
הפירות היבשים מיובאים ממדינות שונות כמו תורכיה, טיוואן, תילאנד, סין והמזרח, שם אין פיקוח רציני וקפדני על תעשית המזון, ושם מוסיפים לפירות היבשים מיני חומרים כימיים המכילים גפרית, זרחן מסוכן, צבעי מאכל, טרטזין, סולפור, חומרי הדברה נגד יתושים ותולעים, עמילן, סוכרים מסוכנים, שמן דקלים מוצק מסוכן למחלה הידועה, שומן רווי מוצק הגורם לכלוסטרול גבוה, חומצות התעשיה, שמן פרפין, SO 2 המסוכן, ועוד מרעין בישין.

כל החומרים הללו מורכבים כדי לשמר את הפירות, לייצבם, לצבוע אותם בצבעים זוהרים, והם מסוכנים ביותר לבריאות, יוצרים אלרגיה, היפר אקטיביות בעיקר לילדים, מתח ועצבנות, בעיקר אסטמה ובעיות נשימה קשות, סרטן קיבה, צריבות עור, ועיניים, חולשה ונזק לכבד ולאיברים הפנימיים.
הפירות נצבעים בצבעים מרהיבים מלאכותיים המזיקים לבריאות האדם.

הצבע הכחול מסוכן ביותר כי הוא מכיל פחם מזיק, וגם זפת!!!
ירוק E133, אדום בוהק E129, צהוב סנטס יולו E110,
בעיקר יש להמנע מאכילת
קיווי מיובש, מכיל טרטזין 102.
אבטיח מיובש,
משמש הצהוב שהוא עם תוספת חומצות וזרחן, האורגני טבעי הוא בצבע חום כהה.
צימוקים בתוספת שמן פרפין המזיק לקיבה,
פרוסות מלון סכנה ממש,
בננות מטוגנות מכילות זפת וגפרית, גם שמן דקלים מוצק המסוכן שבעתיים.
אגוזים יש לקנות עם קליפה, כי הקלופים מאבדים מחצית מערכם התזונתי ועוברים תהליכי "הגנה" בחומרים לא בריאים, וזה כולל פיסטוק קלוף, שקדים קלופים, ולבנים. כל זה ועוד אמר לי היום מומחה לתעשית המזון להזהיר את הציבור, כי בהלכה חמורה הסכנה יתר מאכילת איסור.

לא הזכרנו את הפירות הנגועות בתולעים, רמשים, ושאר מיני יתושים.

שאלה - 242646
לכבוד רבנו שליט"א האם מוזכר בזוהר הקדוש שהערב רב ישלוט לפני ביאת המשיח והאם יתכן שגם אנשים חובשי כיפות ועושים חילול השם גדול נקראים ערב רב?
תשובה
במקומות רבים בזוהר, ועיין בעטרת ציון.
בתיקוני הזוהר כתב על הפסוק כי הנה הסתיו עבר - זה שלטון האומות בארץ ישראל, הגשם חלף הלך לו - זה שלטון הערב רב בארץ, הנצנים נראו בארץ - זה משיח בן יוסף, עת הזמיר הגיע - זה משיח בן דוד. ועיין בתיקוני זוהר דמ"ד.
וכן הוא בזוהר רעיא מהימנא פינחס רלב, ב.
"אמר רעיא מהימנא והא אוקמוה רבנן עליה טחול שוחק ואיהו (קהלת ז) שחוק הכסיל ובגין דא אוקמוה רבנן דמתניתין אוי לו למי שהשעה משחקת לו, וקהלת אמר טוב כעס משחוק, טוב כעס דכבד דאיהי מרה רצועה דקודשא בריך הוא רצועה לאלקאה בה צדיקייא בעלמא דין במרעין בישין, במכתשין משחוק דשחיק לון בטחול בלכלוכא דהאי עלמא דשוחק לון שעתא בעותרא. ועוד ארס דטחול איהו זחיל עפר, ואיהו תקיף יתיר מארס דמרה. ובגין דערב רב אינון שאור שבעיסה, ואינון אומין דעלמא דמיין למוץ, "יתיר מעכבין בגלותא ערב רב לישראל מאומין גויים". כמה דאוקמוה רבנן מי מעכב שאור שבעיסה מעכב, דאינון דבקין בישראל כשאור בעיסה, אבל אומין לא אינון אלא (תהלים א) כמוץ אשר תדפנו רוח".

ועיין עוד באורך בזוהר בראשית כה, א.
"מנהון בגלותא רביעאה אנון רישין בקיומא סגי ואנון קיימין על ישראל כלי חמס, ועלייהו אתמר כי מלאה הארץ חמס מפניהם אלין אנון "עמלקים".
"נפילים" עלייהו אתמר ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובות הנה ואלין אינון מינא תניינא, דאפילו גרמייהו לזנות.
"גיבורים" מינא תליתאה עלייהו אתמר המה הגבורים וגו' אנשי השם, ואנון מסטרא דאלין דאתמר בהון הבה נבנה לנו עיר ונעשה לנו שם, ובנין בתי כנסיות ומדרשות ושויין בהון ס"ת ועטרה על רישוי ולא לשמא דהשם, אלא למעבד לון שם הדא הוא דכתיב ונעשה לנו שם, וסטרא אחרא מתגברין על ישראל דאנון כעפרא דארעא וגזלין לון ואתברת עבידתא ועלייהו אתמר והמים גברו מאד מאד על הארץ,
"רפאים" מינא רביעאה, אם יחזון לישראל בדוחקא מתרפין מנייהו ואית לון רשו לשזבא לון ולא בעאן ומתרפין מאורייתא ומאלין דמשתדלין בה, למעבד טב עם עובדי כו"ם עלייהו אתמר (ישעיה כ"ו) רפאים בל יקומו בזמנא דייתי פקידה לישראל אתמר בהון ותאבד כל זכר למו,
"ענקים" מינא חמישאה דאנון מזלזלין לאלין דאתמר בהון (משלי א') וענקים לגרגרותיך ועלייהו אתמר (דברים ב') רפאים יחשבו אף הם כענקים שקילין דא לדא אלין אנון דאהדרו עלמא לתהו ובהו ורזא דמלה חרב בי מקדשא והארץ היתה תהו ובהו דאיהי עקרא וישובא דעלמא מיד דייתי אור דאיהו קודשא בריך הוא יתמחון מן עלמא ויתאבדון, אבל פורקנא לאו איהי תליא אלא בעמלק עד דיתמחי דביה אומאה והא אוקמוה,

שאלה - 242552
לכבוד מעלת מורנו הרב שליט"א, האם נכון לומר "צהריים טובים", "ערב טוב", וכן "יום טוב" ? כי שה נראה שהתחיל בשנים האחרונות,
תשובה
במקורות יש לנו אמירת שלום, כי בתלמוד ברכות נ"ד, א. "והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם, שנאמר והנה בעז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים, השם עמכם, ויאמרו לו, יברכך השם". ופירש רש"י "בשמו של הקדוש ברוך הוא, ולא אמרינן מזלזל הוא בכבודו של מקום בשביל כבוד הבריות להוציא שם שמים עליו, ולמדו מבעז שאמר ה' עמכם, ומן המלאך שאמר לגדעון ה' עמך גבור החיל".

ולמעשה בתקופת המשנה תיקנו לומר לחבירו "שלום". על שם הפסוק שופטים ו, כ"ד. "ויקרא לו השם שלום". ולכן אין להשכים לבית חבירו בבוקר ולומר לו שלום, כנזכר במסכת ברכות יד, א. "אמר רב, כל הנותן שלום לחבירו קודם שיתפלל כאילו עשאו במה, שנאמר חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא, אל תקרי במה אלא במה". ולכן נהגו בבוקר לברך חבירו בברכת "בוקר טוב". או בלשון חז"ל "צפרא טבא".
ולכן לעצם שאלתך, רק קודם תפילת שחרית אין לומר שלום, אלא צפרא טבא. אך במשך היום והלילה יאמר "שלום" שהוא שמו של השם יתברך. רק במי שאינו שומר שבת לא אומרים לו שלום כפי האמור בהלכה.
אך אמירת יום טוב, הוא שייך לחגים הקדושים, וכן ערב טוב שייך לזמן בין השמשות, ערב מלשון מעורב, וכבר אנחנו חצי שעה קודם עלות השחר, מה מקום לכך.

שאלה - 242539
שלום כבוד הרב
מחילה, ידוע מדרשותיו הרבות שזכה כבודו לפגוש ולהכיר הרבה מגדולי ישראל, האם יצא לכבודו להכיר את הרה"ג יוסף משאש זצ"ל שהיום יום פטירתו? אולי יש איזה דבר חיזוק ?
תשובה
דמות רבנים מובהקת, מהחכמים הספרדים של פעם, הוגה בתורה יומם ולילה, מנהיג גדול ונערץ. כולו הוגד והדר, יפה תואר ויפה מראה, חכמת אדם תאיר פניו, מאיר פנים לכל אדם, חביב ונפלא, ישב על כסא הרבנות בעירו עיר ואם בישראל מקנס רבתי, שהוציאה מקרבה גדולים ועצומים. ושימש בה כאב בית הדין.
זכורני לפני כשישים שנה ומעלה בהיותי נער קטן ביותר וראיתי פניו הנהדרות והמאירות בבואו לבקר באירוע בישיבת פורת יוסף בירושלים, והתרגשתי מאוד למראהו, נשקתי בחיבה את ידו הענוגה, והוא חייך אלי חיוך רחב ורב משמעות, הניח ידו על ראשי ובירכני, וממני ראו חבירי וכך עשו. ואחר כך חקרתי אודותיו והתברר לי כי בא לארץ לכהן כרב העיר חיפה, וחיבר ספרים נרבים בהלחכה ובאגדה.
לשונו היתה רהוטה, ריתק את כל השומעים את דבריו, בטון אבהי, נעים הליכות, נחמד למראה, לא שבענו מלהביט בו, ספריו גדושים דברי תורה, פלפול וסברא ישרה, עמוק עמוק מי ימצאנו, ידו שלטה באגדה ובמדרשים בהם השתמש כדי לקרב את ההמונים. בעל מתק שפתים, חכמה מפוארה בכלי מפואר. לבושו היה הדור, נקי ומצוחצח, עיניו הביעו קדושה, פניו האירו בתורה, הסתלק לבית עולמו כהלילה הזאת ב בשבט התשל"ד והוא בן פ"ב שנה. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים ויגן בתותו עלינו ועל כל ישראל.

שאלה - 242533
לכבוד הרב שלום רב, לאן פנינו מועדות היום, לאחר האירועים הנוראים, וההלם והשבר הגדול בציבור החרדי והדתי?
תשובה
ירעדו אמות הסיפים על התרחשויות מבהילות ומרעידות שיהודים יבצעו, ומכל שכן אלו השומרים תורה ומצוות, ועל אחת כמה וכמה אנשי חסד, חינוך, מוסר, דרך ארץ, תורה ועוד.
אקדים ואומר שאין דברי מכוונים לאנשים מסויימים, אלא לתופעה הנוראה המתפרצת לאחרונה ותפסה תפוצה רחבה בזמנינו. שריפה ותבערה ואש זרה פרצו בחוצותינו ובתוככי בתי מדרשינו, גדרי הקדושה והצניעות, כללי המוסר, מתמוטטים לנגד עיננו, עתידינו ועתיד ילדינו נמצאים בסכנה ממשית, ואסור לנו לעמוד מן הצד.

א, ראש וראשון לכל החוליים הוא הזילזול באיסור של ולא תתורו...ואחרי עיניכם. ועמי הארץ חושבים שזו מידת חסידות וחומרה יש בזה. בנות מסתובבות עדרים עדרים, מדברות בקולניות מרעישה, נשים לובשות בגדי שחץ המועתקים מהגרועים שבאומות, נערים וגם זקנים מהלכים בחוצות ועיניהם צופות לכל עבר. וכתב הרמב״ם ז״ל "לא יסתכל באשת איש ואפילו כעורה, ולא בפנויה נאה משום ולא תתורו". וכן הוא בפוסקים.

ב, תערובת איומה של נערים ונערות בכינוסים שונים, בשמחות, ובאירועים שונים ומשונים, ערבי שירה והומור כליצנים שבאומות העולם, פורקי העול, מחקים את שירתם של הגויים הנלוזים, לחניהם המעוותים, ריקודי שיכורים, דוגמת המתפרצים היהירים, והמסוממים האומללים, ואם לא די לנו בליצנים המקומיים העושים מלאכתם בארץ הקדושה, בכפיית יצרם, מייבאים לנו ליצים ריקים ופוחזים ממדינות השיכורים והמופרעים ביותר, ואין מי שמוחה.

ג, איסורי יחוד עם פנויה ומכל שכן עם אשה נשואה, כולל סב עם נכדתו, וסבתא עם נכדה, חתן עם חמותו ועוד, עם הדוד והדודה, שנפסקו להלכה, נשכח ולחלוטין אצל כמה מהחרדים, ועל כל זה מתירים לעצמם לשבת בחדר אחד עם "מטופלת", ואשה עם "מטופל" ועצם הישיבה שם אסורה, ומכל שכן כשיש מגע פיסי. ואפילו לצרכי רפואה.

ד, פגיעה בנפשות הילדים והבנות וחילול קדושת בנות עם ישראל, נפרצה לכל אורכה, וגורמת שרשרת של תוצאות הרסניות לכל ימי חייהם של הנפגעים והנפגעות. ויש מחפים על הרשעים ומשתיקים את פשעיהם, בתואנה של לשון הרע ועוד גיבובי מילים. ולא כן הוא, אלא מצווה ללכת ולהתלונן נגדם ברשויות, ואם לא הועילו יש לפרסמם ברבים פן יזיקו לאחרים, ויגרמו נזקים בלתי הפיכים לצעירים לכל ימי חייהם חלילה.

ה, הסלחנות והתגובה האטומה על מעשים שנעשו לאחרונה בתוך המרכזים השמורים של מחנינו, ובתוככי הישיבות הקדושות ובתי המדרש, היא פגיעה אנושה בנפשות נערי ונערות ישראל, עם הקודש, ובעמוד השידרה של הציבור החרדי.

ו, איסור אשת איש צריך לזעזע את אמות הסיפים של חומות הדת. כי זה הרס הבתים היהודים, פירוק משפחות, ניפוץ הבית היהודי לרסיסים, איבוד מוחלט של הבנים והבנות, וכל הצאצאים והדורות הבאים שהם פרי עמלינו, ועליהם אנחנו נתבעים לחשבון בעולם העליון, כי הם הערבים שלנו. וגורמים חורבן גדול לעולם, ומביאים זעם ועברה.

ז, פריצת גדר איומה של ביצוע מעשה התאבדות או נסיון התאבדות, הגרוע יותר מרצח, דבר שלא היה לעולמים בתוכינו, ולא באופן תקשורתי ברבים. והוא כפירה בבורא, סילוק השכינה מישראל, מרד בתורה הקדושה, בפרט כשהוא מתוכנן מראש. כי אין האדם בעלים על גופו, אלא פיקדון נפשו שהופקדה בידו מאת בוראו. ונאמר ואך את דמכם לנפשותיכן אדרוש מיד כל אדם אדרשנו. ואין קץ לעונש השולח יד בנפשו, על אלה בכה אבכה כל הימים והלילות, ועליו ידוו כל הדווים.

ו, כל השנים הציבור שומר המצוות שמר על מוסריות גבוהה והצטיין באחווה מפוארת ואיכפתית לזולת. עזרה הדדית ללא הבדל עדה, מוצא, ישוב, עיר וכפר. והנה שבר נורא, התנכרות בלתי מובנת, זלזול בערכי המוסר, ואיש לדרכו פנה, והעיקר אצלו שבגופו, ברכושו, וברשותו לא פגעו.

ז, אוי לנו ואבוי לנפשינו אם נעבור לסדר היום, ולא נבצע בדק בית יסודי במה שמתרחש בתוכינו, בחינוך, בתרבות, בשיטה, בהשקפה, בהבנת מושגי היהדות, בקבלת תורה מסיני, לשמור מכל משמר שלא ללכת בחוקות הגויים, בלבוש, בסיגנון הדיבור, בהתייחסות לעבירות קלות כבחמורות, אנחנו מתדרדרים חלילה לתהום. במו ידינו אנחנו נאבד חלילה את הדור הצעיר, כי מדובר בדור חכם, נבון, מבין, שומע, יודע, המבחין בין אמת לחצי אמת, בין התחזות לבין קדושה. בין טישטוש ומריחת נושאים, לבין טיפול משמעותי בהם והנחתם על סדר היום.

ח, אחת המכות המקוללות היא, כי בימינו כל כסיל ובער נעשה חכם ומנהיג, ומחלק פקודות והוראות, והוא יודע מה אסור ומה מותר, מה ניתן בהר סיני, ומה ניתן בהרי החושך, ומורים היתרים ברבים ופורצים גדירות שגדרו ראשונים.

ט, כל אלה באונו מצד שעוזבים את התורה הקדושה, ואין מי שמוכיח על עוון ביטול תורה שהוא חמור מאוד, והוא כנגד עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים, שנאמר ויאמר השם על עזבם את תורתי.

י, עם כל האמור כולנו צריכים ללמוד בכל יום, ולהתפלל לתיקון הנשמות האבודות המתייסרות בעולם ההוא על כי נגדעו בתפקידם באיבם.
לבי לבי, על בני המשפחה הקרובים והרחוקים.
ומי שאמר לעולמו די, הוא יאמר לצרותינו די, ויסלק המקטרגים מעלינו ומעליכם ומעל כל עמו ישראל. החותם בצ'ערייך ירושלים.

שאלה - 242344
לכבוד הרב בן ציון מוצפי היקר שליט"א, כמה פעמים רציתי לשאול את מעלת כת״ר מדוע טוב לומר לשם יחוד, והאם זה עוזר בקיום המצוות כהלכתן?
תשובה
דע ידידי, כי הבדל גדול ועצום בין המתפלל בכוונה לבין המתפלל שלא בכוונה. וכן בין המקיים מצוות לשם שמים לבין המקיים מצוות שלא לשם שמים, בין המקיים מצוות למטרת רפואה, הצלחה, כבוד, שכר, הצלה מגהינם, לבין המקיים מצוות לעשות נחת רוח ליוצרינו ולעשות רצון בוראינו. וללא שום מטרה או אינטרס או נפקא מינה.

ואם תאמר מה זה משנה? העיקר שאני מתפלל שלש תפלות ביום, מקיים מצוות כהלכתן, עוסק בתורה שעות רבות ביום. ומה זה עושה למעלה?
דע, כי ההבדל הוא עצום ונורא. כי בגן עדן יש מדריגות רמות ונישאות הגבוהות במעלות של מיליוני שנות אור זו מזו, והנשמה בהיותה אור גדול ומבהיק, וחלק אלוק ממעל, נכספת ומתאווה שם לעלות עוד ועוד, ולהגיע למקומות גבוהים יותר, וענין זה נמשך כל יום וכל רגע שם במרומים,
ובפרט כי שם אמרו חז"ל כי כל צדיק נכווה מחופתו של חבירו. כלומר בראותו את חבירו יושב במקומות נפלאים ועצומים הוא מצטער מאוד שהוא עצמו אינו יכול להשיגם, ולכן בהיותינו כאן בעולם הזה, צריכים מאוד להשתדל לעשות המעשים לשם שמים. ויהי רצון מלפניו שיסייעינו לזכות לכך.
ועיין בתלמוד בבא בתרא עה, א.
"וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונוגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חופה, מלמד שכל אחד ואחד עושה לו הקדוש ברוך הוא חופה לפי כבודו. עשן בחופה למה? אמר רבי חנינא: שכל מי שעיניו צרות בתלמידי חכמים בעולם הזה, מתמלאות עיניו עשן לעולם הבא. ואש בחופה למה? אמר רבי חנינא: מלמד שכל אחד ואחד נכוה מחופתו של חבירו, אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה".

שאלה - 242317
לכבוד הרב שליטא מחילה על ההפרעה אבל למדנו בשיעור שבשבת בבוקר מרן לא מזכיר חובה לאכול לחם בסעודה 2 לפני חצות ואני זוכר מהרב שכן אומר לאכול לחם בסעודה ודוקא לפני חצות יש מקור?
תשובה
פלאי פלאים, א, לעולם אין מביאים ראיה ממה שלא כתוב, כי "לא ראינו אינה ראיה". ועוד אטו תנא כי רוכלא ליתני ואזיל? אולי תדרוש ממרן לכתוב לך להתפלל שחרית, קריאת התורה וכל פרטיה, תפילת המוספין ומנחה והתפילה במוצאי שבת?
ב, האם מרן לא מסכים חלילה לדברי התלמוד שבת קי"ח, א. "אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא, כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות: מחבלו של משיח, ומדינה של גיהנם, וממלחמת גוג ומגוג".
ג, בני ארץ ישראל כפופים לרבנו הגדול הרמב"ם הלכות שבת פרק ל, הלכה ט.
שכתב "חייב אדם לאכול שלש סעודות בשבת אחת ערבית ואחת שחרית ואחת במנחה, וצריך להזהר בשלש סעודות אלו שלא יפחות מהן כלל, ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה סועד שלש סעודות".
ד, סימן שלם מופיע בשלחן ערוך הלכות שבת סימן רפט
סדר סעודת שחרית של שבת, ובו ב' סעיפים.
סעיף א
יהיה שלחנו ערוך ומטה מוצעת יפה ומפה פרוסה כמו בסעודת הלילה, ויברך על היין א'] בפה"ג והוא נקרא קידושא רבא. ואחר כך יטול ידיו ויבצע על לחם משנה כמו בלילה ויסעוד, וגם זה הקידוש צריך שיהיה במקום סעודה ושלא יטעום קודם לו כלום כמו בקידוש הלילה. ומיהו לשתות מים בבוקר קודם תפלה מותר, מפני שעדיין לא חל עליו חובת קידוש".
הועתק במיוחד לכבוד החכם התמה.

שאלה - 242255
לכבוד הרב מוצפי שליט"א. הייתי היום בברית, והציבור חרדי ולא אמרו את הפסוק אשרי תבחר ותקרב... והערתי, ואמרו לי שאין לו יסוד חלילה.
תשובה
הפסוק בתהלים סה אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ קְדֹשׁ הֵיכָלֶךָ . וצר לי מאוד על כמה מוהלים עמי ארצות אשר הממון מסמא עיניהם, ולא מכריזים בציבור ומזהירים לאמרו יחד עם אבי הבן.

והזוהר אותו מדלגים בליל המילה, ומפטפטים דברי חולין וגורמים נזק רוחני כבד לילד הנימול, מזהיר על כך בפרשת לך לך צ"ד, ב. ואמר כי יש בפסוק זה עשרה תיבות כנגד עשר חופות שנכנס בהם הילד הנימול בשעת המילה. ומי שנמצא שם ואינו אומרו, מוציא ומסלק נשמתו מעשר חופות שעציד הקדוש ברוך הוא לתת לצדיקים לעתיד לבא. והם נוספות על שבע חופות היורדות בשעת החופה. ועיין בספר תולעת יעקב סוד המילה, וכתם פז זיע"א על הזוהר שם.
וראה נא מה שכתב מהריק"ש בערך לחם שם, והביאו עט"ר רבנו חיים פלאג'י זיע"א בשו"ת חיים ביד סימן ע. שרק לילד ממזר או פגום אין לאמרו. מכאן תלמד כמה שגו המזלזלים מלאומרו. וכל זה נעשה מפני שעושים התילה באולמות ומפזרים ממון לחינם, במקום שהיו עושים אותה בבית הכנסת כמנהג אבותינו.

וכתב הרב טורי זהב ז"ל יורה דעה סימן רסה, י"ג.
"כתוב בזוהר פרשת לך לך דאבי הבן יאמר פסוק אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך והעומדים שם יאמרו סוף הפסוק נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך וכתב ד"מ ולא ראיתי נוהגין כן. ומקרוב נהגו כן רבים וכן שלמים שלומדים ספר הזוהר דהיינו שהעומדים אומרים כל הפסוק הזה אחר שמביאים התינוק לבית הכנסת".

שאלה - 242131
לכבוד מורנו הרב שליט''א. האם זה נכון שיחיד העושה מעשה לא טוב הוא משפיע על הציבור להיחלש בעבודת השם, ואילו אם יעשה מעשה טוב גורם לכלל עם ישראל להתחזק?
תשובה
נכון מאוד. במסכת כלה רבתי פרק ב, הלכה ט"ו איתא, "רבי אליעזר בן דהבאי אומר וכו׳, והאומר דבר שלא שמע מפי רבו, והחולק על ישיבתו של רבו, גורם לשכינה שתסתלק מישראל, וכל האומר דבר בשם אמרו מביא גאולה לעולם, שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי". וכן הוא במסכת ברכות כ"ז, ב.
יחיד במעשהו משפיע שלילי על העולם.
גם בספרי [פרשת מסעי פיסקא קס] איתא "רבי אומר רוצח מטמא את הארץ ומסלק את השכינה, וכהן גדול גורם לשכינה שתשרה על האדם בארץ. אין בדין שיהא מי שמטמא את הארץ ומסלק את השכינה, לפני מי שגורם להשרות את השכינה על אדם בארץ". נמצא שחס ושלום בסילוק שכינה מהארץ גורם החלשה ורפיון לכלל ביראת שמים.
וכן מי שעושה מעשה פסול גורם נזק רוחני לכל בני האדם בארץ. כפי שכתב מורנו הרמב"ן בפירושו על התורה [ויקרא כ, ג]. וזה לשונו.
"וזה טעם עם הארץ ירגמוהו באבן [שם ב]. כי לא אמר מות יומת באבן ירגמו אותו כאשר אמר בכולן, אלא הזכיר עם הארץ, לומר שכל אנשי הארץ כל ישראל חייבין להקדים ולסקלו, כי לכולם יזיק, כי גורם לשכינה שתסתלק מישראל. לכך תרגם אונקלוס עמא בית ישראל, כי "הארץ" ירמוז לכל ארץ ישראל, לא לארץ אשר העובד יושב בה. וכענין כי לי הארץ".
ובמסכת יבמות ס"ג, ב. איתא "תנו רבנן, ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל מלמד, שאין השכינה שורה על פחות משני אלפים ושני רבבות מישראל, הרי שהיו ישראל שני אלפים ושני רבבות חסר אחד, וזה לא עסק בפריה ורביה, לא נמצא זה גורם לשכינה שתסתלק מישראל?".
ובזוהר [בראשית כ"ג, א] כתב כי התורה ניתנה כדי שיהיה שכר לצדיקים שמתקנים את העולם, ועונש לרשעים המקלקלים אותו. וזה על ידי פוגם בכבוד השכינה הנמצאת על ישראל. וכן בזוהר בראשית רנ"ו, א, כתב כי המדבר בבית הכנסת גורם פגיעה בהשגחה העליונה, ובזיון בכח העליון חס ושלום. וכן הוא בפרשת אמור [צ, א] כהן הנושא אשה הפסולה לו גורם חילול קדושת עם ישראל. וכאלה רבות.
גם בשו"ת הגאונים קדמונים סימן מ"ג, איתא כי הנשבעים לשקר גורמים פורעניות להם ולכל העולם כולו.

יחיד גורם טובה לכלל.
במדרש אגדה [ויקרא פרק טז, כ"ט] "תניא היה רבי מאיר אומר גדולה תשובה שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולכל העולם, שנאמר ארפא משובותיכם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו [הושע י"ד ה], מהם לא נאמר אלא ממנו". וכן במדרש בראשית רבתי [עמוד ק"ח] "אם פתחת ידך לעני תפתח השמים להוריד הגשמים שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב [דברים כ"ח י"ב], נמצא זה מטיב לעצמו ולכל העולם".
וראה נא מה שאמרו בתלמוד [קידושין מ, ב] "רבי אלעזר ברבי שמעון אומר, לפי שהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עבר עבירה אחת, אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה, שנאמר וחוטא אחד כו', בשביל חטא יחידי שעשה זה, אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה".

בספר עקידת יצחק [במדבר שער פו] כתב על דברי הספרי שהבאנו לעיל, "רבי אומר רוצח מטמא את הארץ ומסלק את השכינה וכהן גדול גורם לשכינה שתשרה בארץ אין בדין שיהא מי שמטמא וכו'. ורש"י ז"ל כתב עוד לפי שהיה לו לכהן גדול להתפלל שלא יארע תקלה זו בישראל ויראה שזו היא דעת הראב"ע שכתב שהוא יכפר בעד ישראל וזו המאורע אירע בימיו. אמנם הרמב"ם ז"ל כתב שהוא ענין נחמה לקרובי הנהרג במה שמת אדם גדול כזה ואל זה סמך הרלב"ג ואפשר גם כן כי לפי שמיתת אדם גדול כזה היא מכפרת על הדור ובחבורתו ירפא לשוגג ההוא". הרי לך שכל התרחשות שהיא בעולם משפיעה על הכלל.

וביאור נחמד מצאתי בספר אמת ליעקב לוברבוים ז"ל במסכת יומא פו, ב.
"כשישראל אחד חוטא נתפסין הכל מטעם ערבות, שהוא מטעם מצות הוכח תוכיח, ואם כן כמו שזה עבר עבירה כמו כן עברו כולם על מצות הוכח תוכיח. וא"כ מה בכך שזה שעבר העבירה עשה תשובה על חטאו, מכל מקום במה נתכפרו כל העולם במה שעברו על מצות הוכח תוכיח, והן מחוייבין לקבל עונשם. ולזה אמר "גדולה תשובה שאפילו יחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולכל העולם כולו בכלל", פירוש על חטא זה בעצמו. והטעם, דאחר התשובה מחשבו הקדוש ברוך הוא כנעקר למפרע, וכאילו לא עשה זה שום חטא כלל. וחטא זה שוב לא ייזכר עוד, וכאילו לא היה נעשה כלל מעולם, ונתכפר לכל העולם. וכענין שאמרו בנדרים, גבי מי שנדר ושמע חבירו ואמר ואני ואני, אם הותר הראשון הותרו כולם [נזיר כ ב], מטעם, דכיוון שנעקר הנדר למפרע מהנודר הותרו כולן שהיו תלוין בו. והכא נמי דכוותיה, שכולן תלוין בעוון החוטא, וכשנתכפר הוא נתכפרו כולן".

ויש לי עוד מקום להאריך בזה, אך עתה לא עט׳ האסף המקנה.

שאלה - 242088
שלום לכבוד הרב
האם מה שמרחש סביבינו הוא שבשמיים מבקשים מאיתנו אפילו שלא שייכים לכך, לעשות חשבון נפש, והאם יש לנו אחריות על כל זה?
תשובה
דע ידידי, שאין דבר בעולם קטן או גדול המתרחש שאין לו קשר ישיר אל כל אדם ואדם מישראל. כי כלל בידינו "[ויקרא כ"ו, ל"ז] וכשלו איש באחיו. ודרשו בתלמוד [שבועות ט"ל, א] איש בעוון אחיו, מכאן שכל ישראל ערבים זה לזה".
כל הפעולות הנעשות בעולם בכל תחום שהוא, לכל אחד מישראל יש לו השפעה עליה לטוב או למוטב. ולכן יש לנו מצוות "ואהבת לרעך כמוך". והטעם הוא עמוק יותר ממה שאנחנו מתארים.
על כולנו לדעת, כי כל בני עמינו שותפים בכל מכל כל, כי כולנו נשמתינו חוצבה מתחת כסא הכבוד, כולנו גוף אחד גדול, נשמה אחת כוללת הכל, ובפרט, אנחנו החיים כרגע בעולם הנוכחי, יש גם יש, קשר עמוק בכל פעולה. זה היסוד מוסד האיתן בהלכות השונות בתורה שבכתב ושבעל פה.
א, תקיעת שופר בראש השנה, היא חובה מהתורה, על כל אחד מישראל, תוקע אחד מאתנו, ואלפי יהודים שומעים את תקיעתו ויוצאים ידי חובה.
ב, קריאת פרשת זכור בספר תורה בציבור. היא חובה מהתורה, הקורא בספר תורה מוציא ידי חובה את כולנו השומעים.
ג, קידוש על היין בליל שבת קודש. לאיש או אשה שלא התפללו, חובה מן התורה, אחד מקדש ומוציא את כל השומעים ידי חובה.
ד, וכן בתפילות הימים הנוראים, שבת ומועדים, סליחות, שיעורי תורה, קריאת מגילה, אמירת קדיש וקדושה, עניית ברכו, קריאת התורה, הבדלה, ברכת כהנים ועוד.
ה, הוכח תוכיח את עמיתך, שנצטווינו על חובת התוכחה, משום שכולנו שותפים חלילה בחטאים כמו ששותפים במצוות.

הרעיון הוא, "ערבות הדדית", והיא נקבעה בהר סיני, ולכן משה רבנו עומד ומכריז [דברים כ"ט, ט] אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: (י) טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ: (יא) לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם: ברית השם אלקיך.
וכתב רבינו בחיי ז"ל שמות ל. "וכמו שאמרו רז"ל [כריתות ו, ב] כל אגודה שאין בה מפושעי ישראל אינה אגודה, וביאור זה כי שם שמים מתעלה ומתקדש בשעה שהרשעים חוזרים בתשובה ונמנין בכלל הצדיקים, שאם לא כן הצדיקים נתפשים עליהם מפני הערבות, שהרי כל ישראל ערבים זה לזה. ומטעם זה נצטוינו במצות לולב ליקח ד' מינים באגודה אחת ולתת ערבה שאין לה טעם וריח, רמז לרשעי ישראל שאין להם תורה ומצות, בכלל האתרוג שיש בו טעם וריח, ובכלל הלולב שיש בו אוכל, וההדס שיש בו ריח, ואנו מרצים להקב"ה בכולם כאחד".

שאלה - 241955
לכבוד הרב שלום רב
כשאני שם את הראש על הכרית אני חושב על הילדה ובוכה כמו תינוק מצער מה אפשר לעשות בדבר אוהב אותך תודה
תשובה
ידידי רבי שמעון,
אתה איש חכם, בקי בתורה הקדושה על כל גווניה, מזכה את הרבים, עוסק בתורה בכל רגע. אנא ממך תהיה חזק ואיתן, בתך אדל ז"ל באה לעולם לזמן קצוב, היא היתה פקדון שהופקד בידיכם.
נשמתה הטהורה השלימה את שליחותה בעולם הזה, היא גרמה בפטירתה קידוש שם שמים בארץ ובעולם, רבים שבו בתשובה, התחזקו, הוסיפו מוסר ויראת השם, בזכותה. היא יושבת בגן עדן של ילדים וילדות, לומדת תורה מפי הקדוש ברוך הוא, כנזכר במקורות.
תתחזק רבי שמעון תתחזק, מותר לך לבכות כדי להפיג את הצער, אך תפסיק לכאוב, כי היא במקום טוב ועליון. הציבור בקרית גת והסביבה זקוקים לך, יש לך תפקיד ציבורי חשוב, ללמד תורה, חיזוק באמונה, בטחון בהשם יתברך, הכרה והבנה שהכל מאתו יתברך, והוא מנהל את העולם בחסד וברחמים.
השם יתברך הרחום והחנון נתן לנו צביטה, ואיזה פעמון אזעקה כדי להתקרב אליו יותר, זכור, אהרן הכהן ביום שנמשח לכהן גדול וחנכו את המשכן נשרפו בניו נדב ואביהוא, וידום אהרן, כי הוא ידע שהם באו בפיקדון והסתלקו כדי שכל הדורות יקראו ויזהרו בקיום המצוות.
בתך אדלז"ל פטירתה גרמה זעזוע רב בקרב הציבור ועוררה רבים לתיקון המעשים, היא חיה ולא הסתלקה, כי הנשמה קיימת, שם היא מתפללת עבורכם משפחה יקרה, שתמשיכו בעבודת הקודש, זיכוי הרבים, עסק התורה, מוסר, התחזקות. תחזיק מעמד והיא תתפלל עליכם יחד עם כל תינוקות עם ישראל שנקטפו באיבם, ובזכותם יעצור המגיפה המשחית והחרב מעלינו ומעל עמו ישראל.

שאלה - 241935
לכבוד הרב מוצפי שליט"א. האם זה שהולכים היום עם חליפות ומגבעות שגם הגויים לובשים, יש הזה משום חקות הגויים?
תשובה
כתב מורני ועטרת ראשינו הרמב"ם הלכות עבודה זרה פרק יא הלכה א.
"אין הולכין בחקות הגויים, ולא מתדמין להן לא במלבוש ולא בשיער וכיוצא בהן שנאמר ולא תלכו בחקות הגוים, ונאמר ובחקותיהם לא תלכו, ונאמר השמר לך פן תנקש אחריהם, הכל בענין אחד הוא מזהיר שלא ידמה להן, אלא יהיה הישראלי מובדל מהן וידוע במלבושו ובשאר מעשיו, כמו שהוא מובדל מהן במדעו ובדעותיו, וכן הוא אומר ואבדיל אתכם מן העמים, לא ילבש במלבוש המיוחד להן, ולא יגדל ציצית ראשו כמו ציצית ראשם, ולא יגלח מן הצדדין ויניח השער באמצע כמו שהן עושין וזה הנקרא בלורית".

וכתב מרן ז"ל בבית יוסף יורה דעה סימן קע"ח, בשם מהר"י קולון ז"ל, [שורש פ"ח], שאין איסור "ובחוקותיהם" רק בדבר שהוא חק סתום ונסתר, ואינו נגלה בלשון חק. או דבר שהונהג משום פריצות או כפירה. אך בענינים הגוליים טעמם אין איסור בכך. וכיוון שהלבוש בימינו אינו משום פריצות, ואינו חק לעבודה זרה, וגם רוב הגויים והכומרים כולם אינם לובשים בגדים אלו, אין בהם שום חשש.
אך במלבושי נשים כל שהם משום פריצות, יש ליזהר בזה.

שאלה - 241919
שלום לכבוד הרב
האמנם שאנו לא אנשי פוליטיקה, אך נעשה עוול נורא לשלוחא דרבנן ומי שהיה ידא אריכיתא של מרן זצ"ל. אולי הרב יכתוב כמה מילות חיזוק ע"מ שנפיץ כדי להשתיק את המרננים?
תשובה
הרב אריה השם ישמרהו ויחייהו, חכם ונבון, איש חיל ורב פעלים, אני מכיר אותו אישית זה למעלה מארבעים שנה, עוד בהיותו עלם צעיר, פיקח ופעיל, חריף ושנון, חביבם של גדולי ישראל, מכל העדות והחוגים, היה בן בית של מורנו ראש הישיבה הגאון רבי יהודה צדקה זיע"א, ומורנו הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצוק"ל, ובראשם מרן גאון ישראל ותפארתו, פאר הדור והדרו, רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל.

חביב היה מאוד בעיניהם של גדולי רבני אשכנז, אדמורי"ם וראשי ישיבות, מנהיגים ומנהלים, ובראשם מרן הגאון רבי אליעזר מן שך זצ"ל מנהיג הציבור החרדי בעולם כולו.
רבי אריה שליט"א, פעל ופועל כל ימיו לטובת מוסדות התורה והחסד, מבלי שיתבקש לכך, כי הוא מצד אישיותו ופעלו בעד נתינה לציבור, לכלל ולפרט, מאיר פנים לכולם, חכם ונבון, פיקח ופעיל, עובד בחריצות מדהימה, בעל כריזמה מעולה, מלא תוכן של מעשים ופעולות עניניות, רואה את הנולד, חכם שקול ומדוד בכל תחום ובכל ענין.

גם בתחומים המדיניים, הבטחונים, הכלכליים, הבריאותיים, בכל ענין כללי ופרטי, מתמצא, פעיל ויודע בחריצות מרובה. בהרבה תחומים עשה ועושה, וישנם פעולות שלא כאן המקום לתארם במילים, כמה פעמים אני הקטן אמרתי כי הוא בחינת "מתנה יקרה" שהשם יתברך נתן לדור הזה, מטבעם של דברים, שאיש חרוץ כזה, יהיו לו מקנאים, ואולי גם שונאים, כי כך דרכו של עולם השקר, וכך ראינו לאורך ההיסטוריה, כל מי שמצליח יש כנגדו מתנגדים ומתלוננים, מקניטים ומחפשי פגמים שגם אם יהיו בהרבה אנשים אחרים וישנם הרבה כאלה, יתעלמו מהם, ואילו כאן קמים אנשי ביקורת שלא עושים למען הכלל ומתלוננים.

כולנו יודעים כי איש זה מתאים ונכון להנהיג את הספינה החרדית בכלל, והספרדית בפרט, המתטרפת בזמן הזה בים הסוער, גלים גלים, הוא האיש אשר עזר ועוזר תמיד בכל תנאי ובכל מצב, מוותר על חייו הפרטיים, על נוחות אישית, ותורם מזמנו ומרצו לציבור כולו. כולנו כאיש אחד מתייצבים גם היום לצידו ואומרים לו "חזק ואמץ, אל תערוץ ואל תיחת, כי עמך השם אלקיך בכל אשר תלך. תודה לך רבי אריה עשה והצלח.

שאלה - 241870
לכבוד הרב היקר שלנו שיחיה לעד. היש ממש בכך שאנשי חוץ לארץ היהודים הם יותר נכנעים וענווים בפני החכמים יותר מבחורי ארץ ישראל?
תשובה
קודם שאבוא לתת לך תשובה ידידי תושב חו״ל אומר כי בארץ הקודש יש אלפים רבים כן ירבו של חכמי התורה בחורי ישיבה, תלמידי תלמודי תורה רבים כן ירבו יראי שמים, בעלי מידות טובות, חכמים, יראים, הגונים, ומוכתרים בדרך ארץ ובמידות טובות.

וגם בחו״ל יש ברוך השם מאות אלפים של בני תורה בכל הארצות כן ירבו. אמנם בתלמוד מצינו שבח גדול ללומדי התורה בארץ ישראל, כפי שנזכר בתלמוד [כתובות ע"ה, א] על הפסוק [תהלים פ"ז, ה] "ולציון יאמר איש ואיש יולד בה והוא יכוננה עליון א"ר מיישא בר בריה דר' יהושע בן לוי, אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה. אמר אביי וחד מינייהו עדיף כתרי מינן". כלומר אחד מחכמי ארץ ישראל שקול כשני חכמי חוץ לארץ.

ומה שהערת על אנשי ארץ ישראל שהם פחות נכנעים, אין זה מצידם אלא מצד מלחמת היצר, וכן כתב רבנו הרמ"ק באור החמה על הזוהר, כי יצר הרע שבארץ ישראל הוא חזק ותקיף ביותר, בסוד מה שאמרו [סוכה נ"ב, ב] "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו", ותושבי ארץ ישראל גדולים הם במעלה מצד רוחניות נשמתם, וכפי שתמצא בספר חסד לאברהם [מעין ג, נהר ו ועוד שם] כי זוכה לנשמה ממקום גבוה, ולכן מתגרים בו ביותר. וכפי שכתב שם בפרקים הנזכרים באורך. והן ידוע כי כל מטרת הסט"א היא לידבק בקדושה ולינק ממנה, והגם ששם נזכר כי אין לה רשות ליכנס לארץ ישראל אלא בדוחק גדול, מכל מקום בהיות האדם בחירי, בוודאי שיכול להידבק בהם ולחטוא לחא עלינו.

וזה הטעם שתמצא לרבים וגדולים מחכמי ישראל בכל הדורות שהתקשו מאוד לעלות לארץ ישראל ולהתיישב בה, כמו שמצינו על הרמב"ן זיע"א בעלותו לירושלים, כמה טורח ועגמת נפש היו לו, וכן רבנו עובדיה מברטנורא זיע"א, כמה סבלות סבל, ומי לנו גדול ממרן הבית יוסף זיע"א שהתייתם מאביו, ויצא עם אחותו מטולידו גולה ומעונה, מתה עליו אשת נעוריו, וכמה מסעות ותלאות עבר עד שהגיע לארץ ישראל, ועטרת ראשינו רבנו האריז"ל זיע"א יליד ירושלים, ובגי שש התייתם מאביו, ויצא לנדודים למצריים, ובשובו לא נתן לו רשות הס"מ ליכנס לירושלים, ואיים עליו בחרבו השלופה בידו, וסוד השם ליריאיו [עיין בשבחי האר"י ובספר עמק המלך], וכן לרבנו אברהם אזולאי שטבעה ספינתו בבואו לארץ ישראל, וניצל ועלה אליה בדמעות שליש כמבואר בהקדמתו לספרו חסד לאברהם, ורבנו חיים אבן עטר זיע"א נדד עם שלשים מתלמידיו בגליל מכפר וישוב , בהרים ובגאיות, במערות ובנקיקי הסלעים, ועסקו בתורה עד שנכנסו לירושלים עיר קדשינו, וכן היה עם הפרי חדש, רבנו חיים אבולעפיא, הסיניור וחתנו הרב אמת ליעקב ניניו, רבנו אליהו מאני, ועוד רבים וטובים.
וכל זה כי הבעל דבר מתקנא בהם בעלותם לארץ הקודש. ואמר לי מור אבי זיע"א כי גם עליו עברו יסורים קשים בבואוט לארץ, וזה מכח מה שאמר הרשב"י זיע"א [ברכות ה, א] כי ארץ ישראל נקנית ביסורים, והוא כי צריכים הזדככות וטהרה יתירה בעלות האדם אליה. והוא דוגמת מה שכתב הרב חסד לאברהם כי סביב הארץ יש הים הגדול, נהרות ואגמים שבעה לרמוז לעולה אליה להיטהר ולשבת בה. ויש עוד לדבר בזה הרבה ועוד חזון למועב בעזרת השם.

שאלה - 241676
לכבוד מורנו הרב שליט"א. הלילה ימלאו מ"ז שנים לפטירת מור אביו זלה"ה וזיע"א, אפשר כמה נקודות מרכזיות על הנהגותיו?
תשובה
היד רועדת, הלב הולם בחזקה, העיניים רוטטות, גופי מזדעזע כשאני בא לתאר מלאך, איש קדוש, אני חושש שמה שאכתוב חלילה ואמעיט בערכו, כי איני יודע אם נשאר היום מי שיודע לתאר באמת את הדמות המפוארת האדירה והנפלאה והנדירה בייחודיתה.
אבי ז"ל נולד בליל שבת קודש משפטים - שקלים ז"ך לחודש שבט התר"ס, השבת ימלאו בדיוק 122 שנה להולדתו. בעיר בגדד בכור לאביו החסיד הנורא חכם ציון מאיר מצפי ז"ל, שעה אחרונה מהלילה בשעה 4.00 לפנות בוקר בבית הוריו על שפת נהר החידקל.
הבית התמלא כולו אורה, הראשון להתבשר היה מורנו הגאון האדיר חכם יוסף חיים ז"ל אשר היה מורו ורבו של סבי חכם ציון מאיר שלמד אצלו בשיעור מדי בוקר לאחר התפלה בנץ החמה בספר עין יעקב, ושלחן ערוך אורח חיים כולו ויורה דעה כולו על הסדר, ואחת לארבע שנים ערכו סיום על כל לימודם.
ברית המילה התקיימה בבית הכנסת הגדול בנהרדעא הנקרא "בי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא, [עיין מגילה כ"ט, א] שהשכינה היתה מתגלית שם, הסנדק היה מורנו הבן איש חי, והמוהל הסבא חכם יחזקאל מצפי ז"ל ראש הישיבה.
אביו שמר עליו מכל משמר, האכילוהו רק מהודר שבמהודרים, מזון כשר למהדרין, ואביו הקדישו לתורה ולעבודת השם יתברך.
עוד בהיות הילד בן ארבע בלכתו לבית הכנסת היה לוקחו עמו, ובדרך מכסה פניו לבל יראה דמות הגויים ולא בתי תיפלתם, לימדו תורה נביאים וכתובים עם טעמיהם על פה.
באלול תרס"ט נפטר הרב בן איש חי ז"ל, והוא קיבל על עצמו לקום כל לילה בשעה 2 בבוקר וללמוד ספרי מוסר והוא ילד בן 9, ולמד עם חבירו הרב יעקב מצפי ז"ל ראשית חכמה ושבט מוסר ופלא יועץ בעל פה.
למד בבגדד במדרש "בית זילכה", שם למדו גאוני עולם, הרב זבחי צדק, הרב בן איש חי, הרב גדולת אלישע, הרב אליהו מאני, הרב יהודה פתייה ועוד. בהיותו כבן עשרים שנה והוא הבכור בבית, יצא לעבוד כמזכיר ראשי "כתאב באשה" אצל שר האוצר היהודי. ונפגש עם גדולי עולם בעיקר עם ראשי הממשלה הבריטית, אתם שוחח באנגלית שוטפת, שלט בצרפתית, תורכית. והיה אהוב אצל כל הגויים.
התגעגע לארץ ישראל, חמש פעמים עלה לביקור וחזר, אהב את ארץ ישראל בכל לבו,
הנהגותיו
נזהר בברכות הנהנין, והיה באופן קבוע באכלו סלט בסעודה היה לוקח פרי האדמה מברך עליו ופוטרו, וכן היה מברך שהכל קודם הסעודה, בחול מברך שהכל ומכווין לפטור המים ששותה בסעודה. ברכת המזון בירך בכוונה עצומה בעיניים עצומות, בהתלהבות, כמדבר אל המלך, בליל שבת הייתי עוקב אחריו כשהיה אומר את "רצה והחליצנו" היה מזיל דמעות במילים "אל תשכחנו לננננצח... ואל תזנחינו לעעעעעעד... והייתי בוכה בחשאי אתו.

נזהר כל ימיו לא ליהנות מאחרים כלל, ולכן לא הלך לשום סעודה, גם נהג לא לאכול כלל מחוץ לביתו. השלחן בין בחול בין בשבת ומועד היתה פרוסה עליו מפה לכבוד השכינה. כמבואר בזוהר הקדוש. המפות מדי יום השישי בשעה 12.00 בצהריים מחליפים את הכיסויים של השלחן, הכסאות! המיטות וכל הרהיטים הדלים.

היה רץ לחפש קיום מצוות מהתורה, זרע תבואה כדי לקיים מצוות תרומות ומעשרות, שמיטה שמר כהלכת, שילוח הקן, זרוע לחיים וקיבה נתן לכהן, ראשית הגז בחודש אייר, נזהר במצוות מפני שיבה תקום, כיבוד אם באופן מדהים, הוא בעצמו שירת אותה בכל, צלחת האוכל רק הוא הגיש לה, את ידיה הוא בידיו נטל בכלי, מגבת בידו, קם מפניה מלא קומתו, הזמין תופרת לבית שתתפור לה בגדיה כרצונה, רופא אישי שיטפל בה, כל יום נישק ידה, והיא בחכמתה אומרת לו אותך אני צריכה כשאהיה בעולם הבא ותלמד תורה בשבילי, עתה אחים שלך יטפלו בי, קיים לקט שכחה ופיאה בגינה, היה קם מפני תלמידי חכמים, נזהר לא לקבל מהם שום שירות. דקדק במצוות בכל יכולתו, היה מחפש וחוקר היכן יש משפחות עניות ועוזר להם בסתר.

אהב כל יהודי באשר הוא, בעיקר את הרחוקים, כולל מחללי שבת היה מקרבם ומדבר על לבם, מלב אל לב, בירכם ודיבר אליהם בהרבה רגש ואהבה, והם אהבוהו והעריצוהו, ושמעו בקולו והיו באים לשיעוריו ותפילותיו.
רבים פנו אליו כשהיה מי מקרובם חולה לעשות פדיון נפש, נתנו לירה אחת עשה פדיון בדמעות שליש במשך חצי שעה עם כוונות הרש״ש זיע״א, חינם אין כסף, ושלח אותי אליהם עם הלירה ביד וציווה לתת אותה למשפחה עניה.

דאגתו למשפחות עניות היתה מדהימה, כמה פעמים קראני ולקח אתו מוצרי מזון בסיסיים במשקל הכי כבד, והניחם באשמורת הבוקר על פתח ביתם בסתר.

לימודו היה פלא גדול, כל מה שלמד מקרא, משנה, גמרא, זוהר, למד עם מפרשים, והיה מקשה ומתרץ בכל ענין. שילב חצי זמנו לימוד גמרא והלכות, וחצי זמן תורת הקבלה.
ביום השישי סיים תפילתו בנץ החמה וניגש לארון קודש, פתח את ספר התורה וקרא את הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום. מיהר כצבי לביתו מרחק עשר דקות הליכה מהירה, ישב והכין את סעודת הלילה, מרק עוף עם שלל ירקות, כובה לשבת עטופה באורז, עדין היה באכילתו, קיבה רגישה לקמח או סולת, הדגים טוגנו . כשלא התענה טעם פת שחרית הכין את נרות השמן והפתילות שבעה במספר כמשפט. רץ למקוה, בזריזות פשט בגדיו התרחץ שלש פעמים ליפא מפשתן וסבון פשוט טבל במקווה קנ״א טבילות כמנין מקוה ושם אקי״ק במילואו. עלה והסתפג, לבש בגדי לבן ויצא עם פנים חדשות. גאון אשכנזי מבני השכונה היה רואהו ומברכו לשלום, ואמר לי אביך יוצא מהמקווה איש חדש ממש מלאך ופניו מאירות.
רץ לביתו כאילה הכין כל בגדי שבת ונעליו ורץ בחצות היום לבית הכנסת שם ישב ולמד בסודות התורה עד מנחה. קרא שיר השירים במנגינה ובזריזות, קיבל שבת עם הכוונות בחצר. וחזר לבית הכנסת להתפלל ערבית.
בדרכינו לבית הייתי צריך לשנות לפניו כל דפי הגמרא שלמדנו השבוע ולבארן.
החמיר מאוד בהלכות שבת. היינו סוגרים את הברז הראשי של המים ביום השישי, כש"טנק" מים על הגג מספק מים לכל השבת. בחשמל לא השתמש כלל בשבת, מנורת נפט היתה בבית ולאורה קראנו כולנו ולמדנו, שלחן שבת היה "גן עדן", שירים שונים, ובכל בית עוצר ושואל פירוש המילים, את שירי רבי יהודה הלוי, רבי שלמה אבן גבירול, רבי ישראל נג'ארה, רבנו שלם שבזי, רבנו יוסף חיים, וראיתיו שהיו עיניו זולגות דמעות מרוב התרגשותו בשירים, גם כשהיה ידוע במכאוביו, מחלת לב קשה, כליות, בעיות מעיים, חוסר איזון עד שלפעמים היה נופל, כששר בשבת היה גבור כאריה והיינו מרגישים שהנה המשיח הגיע והוא מעבר לדלת.
כל שבת למדתי עמו הפרשה עם פירוש רש"י ז"ל, וקנה כל המפרשים עליו, הרא"ם, הלבוש, הטורי זהב, הכתב סופר, עמר נקא להרב ברטנורא, אהלי יעקב, ועוד היה לו שיעור עם חברותא בקבלה קבוע. נזהר לסיים סעודה שלישים קודם השקיעה. וישב ללמוד עד ערבית כדי לחבר לילה ביום בדברי תורה.
מוצאי שבת קודש בא לבית בהפתעה, אמר פסוקי "ויתן לך" ואחריהם כל הפיוטים למוצאי שבת, גם שירים לכבוד אליהו הנביא בערבית!!! באיזה שמחה, כאילו מדבר אליו, 42 בתים בהם מסופרים כל נפלאותיו, ומפרש לנו אותם ואמא יושבת מולו ומתפעלת. ואנחנו מהופנטים. אחר כל זה חילק עוגיה לכל אחד והיא היתה טעימה מכל מעדני עולם.

איזה יום הכיפורים היה כל שנה, לבוש כמלאך השם, פניו רציניות, פחד ורעדה על חתימת יום השנה על כל התרחשותיה, פיוטים, ביאורים, אגדות, מוסר, קריאת "כתר מלכות" לרבנו שלמה אבין גבירול, להרדב"ז, לרבי אליהו מאני, ולרבנו יוסף חיים. בעלות השחר לבית הכנסת, תפלה בכוונות עד הלילה ברציפות, ובמוצאי היום שמחה רבה.

עניו גדול היה, נחבא אל הכלים, אסר עלינו לקראו חכם או רב, מרן ז"ל העיד עליו כי מימיו לא שתה אפילו כוס מים בבית שאינו שלו, רבנו יהודה צדקה אמר לי שגם בדורו לא היה כמוהו, וראהו ברחוב "נשמה מהלכת" לא בשר ודם. מורנו הרב בן ציון אבא שאול העיד עליו שלא היה בדורו מקובל גאון כמוהו, ולא הניח תיקון שלא עשה.
כל ימיו היה בוכה על גלות ישראל, על גלות השכינה, על החורבן, כמה דמעות שפך על יהודי ארצות ערב, רוסיה, בוכרה, גרוזיה, מרוקו, ועוד. כל לילה בחצות, מבהיל, מרעיד. לילה אחת נעל את בית הכנסת על 150 איש והוציא שבעה ספרי תורה והניחם על התיבה, עשה שבעה הקפות והיה צועק בדמעות שליש על צער ישראל, על חינוך ילדי ישראל, על גזירת גיוס בנות, בחורי הישיבות, ניתוחי מתים, חילולי שבת ועוד. וכששמע שמנהיגי תבל מאיימים על ישראל לא ידע מנוח, והיה שואג כארי על עזות מצחם וחוצפתם, כי בזכות ישראל הם חיים.

בחצות הלילה פרס סדין על הקרקע הניח אפר במצחו וקרא תיקון חצות בדמעות שליש. שק על בשרו ממש עשוי מנוצה של עזים דוקר ושורט על עורו העדין ומרר בבכי על הגלות ועל ישראל אשר התרחקו מהתורה, ממקום המקדש, ועל היהודים הנמצאים בארבע כנפות הארץ ועל כל יהודי השרוי בצער.
שנה אחת ביום פורים באמצע הסעודה לקח נייר ורשם בערבית את שמות מנהיגי ארצות ערב הנלחמים עם ישראל, ומחק את שמם אחד לאחד, ובתוך שלש שנים כולם מתו במיתות שונות.
ליל הסדר היה פלא פלאות, כוונות הרש"ש על כל פרט, ארבע כוסות, מצה, מרור, חרוסת, קריאת ההגדה בקול רם כשופר. וכשסיים שר בפרסית... את חד גדיא בשמחה ובבדיחות הדעת, והיה מברך את כל ישראל בחיים טובים ומאושרים, אחר כך שר את "אחד מי יודע" בערבית, והיה בכור ולאחר תענית בכורות, וחולה, אבל שואג כארי. לא היתה לילה שמיחה בשנה כלילה זאת.

כל ימי החול לא הגיע לבית, ממוצאי שבת ועד יום השישי בבוקר, הילדים באים אליו כל יום ומוסרים דו"ח על כל הלימודים במשך היום, היה מלמד אותי כתיב וכתב, חשבון, אלגברה, גם קצת אנגלית שלמדנו בתלמוד תורה, דאג לכל הבנות, אם למדו, התפללו, מתלבשות כהלכה, הכל תפקד בסדר מופתי, כי הוא שימש לדוגמא לכולנו. יהא שלום במנוחתו וזכותו תעמוד לנו ולכם ולכל עם ישראל.
הועתק מתשובה 193444 .

שאלה - 241670
לכבוד מורנו הרב שליט"א, האם מותר להניח חפצים מעל ארון הקודש, כי אצלנו לא נזהרים בכך. ועושים עצמם בני תורא, ואומרים מה יש ומה זה משנה?
תשובה
בשו"ת פאר הדור לרבנו הגדול הרמב"ם זיע"א בסימן עד נשאל על העליה שמעל בית הכנסת אם מותרת בשימוש? כלומר הקומה הנפרדת מעליו.
והשיב שבדערה מעחיו מותר לגור אבל כל המקום שעל גבי ההיכל אסור. ואין לישן שם, ולא להניח כלי מלאכתו שם, אבל בשאר הדירה העליונה מותר. עד כאן דבריו.
ועיין עיקרי הד"ט יורה דעה סימן כ"ו, שכתב להניח בכל המקום המכוון נגד הארון קודש ארון כבד וכדו' שיהיה מונח שם בקביעות למען לא יבואו להשתמש שם, ובתוך הארון ועל גביו יניח רק חפצים נקיים שאין בהם משום טינוף.
ועיין בכנסת הגדולה הגהות בית יוסף קנ"א, ד. שכתב "ומכל מקום שומר נפשו ירחק מדבר זה, שכל מי שראיתי שעשה מדרש בבית אחד מבתיו התחתיים והוא משתמש בבית שעל גבי המדרש, לא הצליחו מהם ירדו מנכסיהם, מהם מתו, מהם לא זכו ליבנות".

ועיין בשו"ת חיים שאל להגאון החיד"א זיע"א חלק א סימן נ"ו, ובהליכות שלמה הלכות בית הכנסת סימן י"ט אות ג. שכתב שאין להניח מעל הארון קודש חפצים, רק העמודים הבולטים כגון לוחות הברית מותר. ועיין בשערי תשובה קנ"א, ט"ז. ומשנה ברורה שם אות מ. ושו"ת יביע אומר חלק ו אורח חיים סימן כ"ו.
ואליהם תאמר כי לא אנשים המה, אלא כסילים....

שאלה - 241660
לכבוד מורנו הגאון הרב בן ציון מוצפי שליט"א. אנחנו בונים בית הכנסת, ומבקשים לדעת אם יש צורך שפתח בית הכנסת יהיה מול הארון קודש?
תשובה
עיין בדברי מרנא הרמב"ם ז"ל הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יא הלכה ב
"כשבונין בית הכנסת אין בונין אותה אלא בגבהה של עיר שנאמר בראש הומיות תקרא, ומגביהין אותה עד שתהא גבוהה מכל חצרות העיר שנאמר ולרומם את בית אלהינו, ואין פותחין פתחי הכנסת אלא במזרח שנאמר והחונים לפני המשכן קדמה, ובונין בו היכל שמניחין בו ספר תורה, ובונין היכל זה ברוח שמתפללין כנגדו באותה העיר, כדי שיהיו פניהם אל מול ההיכל כשיעמדו לתפלה".
וכתב הרב רבנו מאיר מרוטנבורג ז"ל הי"ד, ההגהות מיימוניות שם.
"בתוספות דברכות כתב ה"ר משה מפרדס בהר"ר מאיר דהטעם כדי שיהיו משתחוים מן הפתח נגד הארון שהיה במערב וכן הדין למתפללין למזרח לעשות הפתח במערב וכן צפון ודרום ע"כ וכענין זה פירש"י בפ"ק דברכות אהא דאמר רבי חלבו המתפלל אחורי בית הכנסת".

והביאו מרן ז"ל בבית יוסף אורח חיים סימן ק"נ. וכן פסק בשולחן ערוך קנ, ה. "אין פותחין פתח בהכ"נ אלא כנגד הצד שמתפללין בו באותה העיר, שאם מתפללין למערב יפתחוהו למזרח, כדי שישתחוו מן הפתח נגד הארון שהוא ברוח שמתפללין נגדו". וכן כתבו הלבוש שם ה, אליה רבה שם, ביאור הגר"א ז"ל שם,

והגאון החיד"א ז"ל האריך בזה בברכי יוסף סימן קל"ד, אות ג. ושנה בזה במורה באצבע אות ס"ז. וכן שמעתי כמה פעמים ממור אבי ז"ל שהיה מצווה לבונים בית הכנסת להשתדל ככל האפשר לעשות הפתח מול ארון הקודש, כדי שנכנסים יעמדו בפתח וישתחוו מול ההיכל, וכן ראיתי למורי הגאון הרב מאיר אביחצירא שיע"א נזהר ומזהיר בזה.
ועיין מלבי"ם שמות כ"ו, ל"ה. צל"ח יומא נ"א, ב.

שאלה - 241614
לכבוד הרב הגאון מוצפי שליט"א, שמעתי מהרב כי בימי השובבי"ם טוב מאוד לרוץ לכל דבר מצווה, אפשר כמה עובדות?
תשובה
לרגל קדושת הימים הללו, ביקשתי מהרב העורך להעתיק תשובה 218144 . המספר מעט בענין.
א, בתלמוד ברכות ו, ב. "אמר רבי חלבו אמר רב הונא היוצא מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה. אמר אביי לא אמרן אלא למיפק, אבל למיעל - מצוה למרהט, שנאמר נרדפה לדעת את ה'. אמר רבי זירא מריש כי הוה חזינא להו לרבנן דקא רהטי לפרקא בשבתא, אמינא קא מחליין רבנן שבתא. כיון דשמענא להא דרבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי לעולם ירוץ אדם לדבר הלכה ואפילו בשבת, שנאמר אחרי ה' ילכו כאריה ישאג וגו' - אנא נמי רהיטנא". ועיין בהרמב"ם ז"ל הלכות תפילה פרק ח, ספר היראה לרבנו יונה ז"ל דט"ל ועוד.
ב, המצווה לרוץ, היא כוללת ההולך לשיעור תורה, לבית הכנסת לתפלה, לגמול חסד, לבקר חולה, ללות נפטר, לנחם אבלים, לקניות לשבת קודש, לבקר את הוריו, לקבל תלמיד חכם, להסתפר לכבוד שבת, לקנות ספרי קודש, להכנסת ספר תורה, לחפש עני הגון לתת לו צדקה ועוד.
ג, בזוהר הקדוש פקודי רמ"ט, ב. כתב שלמעלה שבעה רקיעים זה למעלה מזה, וברקיע השלישי יש בו ארבעה פתחים, ובפתח הרביעי שם יש מלאך הנקרא "אופן", והוא ממונה על ארבעים מלאכים קצינים, שבידם חיי בני האדם נרשמים ותוצאותיהם, וביד חייליהם יש מגינים חרבות ורמחים, להילחם ולהגן מפני המשטינים והמקטרגים המבקשים להזיק חלילה לישראל, וכל מי שרץ לדבר מצווה כנזכר באות ב' לעיל, הם שומרים עליו מכל נזק, והמקום בו נמצאים נקרא "תא הרצים", ושם "והעיר שושן צהלה ושמחה", אלו ישראל הקדושים, ואם חס ושלום אין כאן מי שירוץ לדבר מצווה, אין חלילה למעלה מי שיעמוד נגדם.

ג, עיין בשלחן ערוך סימן צ, י"ב. שכתב "מצווה לרוץ כשהולך לבית הכנסת וכן לכל דבר מצוה, אפילו בשבת שאסור לפסוע פסיעה גסה, אבל כשיוצא מבית הכנסת אסור לרוץ". וכתבו הפוסקים שאם ממהר לשיעור תורה או לדבר מצווה ירוץ. ומורנו הגאון החיד"א זצ"ל וזיע"א כתב בצפורן שמיר אות ק"מ, שהריצה לכל דבר מצווה מכפרת על כל העוונות, ובפרט עוון עריות.

ד, זכינו ובעיננו ראינו את מרנן ורבנן גדולי הדור הקודם רצים לדבר מצווה, ובפרט בערב שבת קודש, כשהשמחה נסוכה על פניהם, ואור עצום ניכר בהם, כך היה מורנו הגאון רבי עזרא עטיה, מורנו הגאו רבי בן ציון אבא שאול, מורי הקדוש אבי ז"ל עטרת ראשי, רצים לבית הכנסת, לשיעורי תורה, בערב שבת, בקניות לשבת לבקר חולים, ולכל דבר מצווה, איזה שמחה אופפת אותם, אור גדול על פניהם, מאושרים כאדם שהרוויח מטמוניות והון עשיר ורב, הולכים בעצמם לקניות בשווקים בזריזות נפלאה ללא שהיות ועיכובים, ברגליהם ירוצו, ופיהם ממלמל דברי תורה כל רגע ורגע. זכורני שמור אבי זלה"ה היה רץ ביום השישי בצהריים למקווה, ובזריזות הולך לביתו להכין את הנרות, לובש בגדי שבת ברגע אחד, ורץ ממש כשרגלו היתה חולה מתאונה שעבר בבואו לארץ ישראל בכניסה לעיר העתיקה בירושלים, ומגיע לבית הכנסת בשעה 1 בצהריים ויושב ולומד ברציפות עד זמן מנחה.
את מורנו הרב בן ציון אבא שאול ז"ל רץ לישיבה למסור שיעורים, ובדרך משיב לשאלות של העוברים ושבים במהירות הבזק, ופעם אחת לא היתה ארוחת ערב בישיבה, והיו צעירים רבים רעבים, שלף מכיסו מאות לירות ושלח לקנות פיתות חמות מהמאפיה, וגם ירקות מהירקן, וכדורי פלאפל, למאה וארבעים בחורים כן ירבו, בקושי שמונה בחורים הספיקו לבצע את המלאכה, כשהוא מזרז אותם כעלם צעיר, בעצמו פותח כל פיתה במיומנות ומניח בה ירקות וכדורי פלאפל תור שניות אחדות, ומוסר לכל בחור ואומר "קח", ולא משיב לבקשת עזרה מאחרים, ולא נח עד שכולם אכלו ושבעו, עלה לו לאולם הישיבה וישב ללמוד עוד שלש שעות בית יוסף חשן משפט כשהוא מלא סיפוק.

את ראש העטרה רבנו עזרא עטיה רץ למכולת לקנות מצרכים לבית לכבוד שבת קודש ובידיו לוקח בקבוק אמה, לחם וגבינות, ושאר מיני מצרכים, משלם, ומביא לביתו, יוצא והנה השמש קופחת על ראשו, לקח מטריה ופרסה מעל ראשו והולך לישיבה וממלמל את הסוגיא בעל פה, עולה בגרם המדרגות ונכנס לבית המדרש, ופותח את הגמרא ומעיין ישר בתוספות ולפתע פורץ בשחוק וחיוך רחב בנשימה עמוקה כשמצא את הדקדוק שדקדק בתוספות, ושמח עליו שמחה עצומה. וכך החדירו בתוכנו יראת השם ועבודתו הטהורה. זכותם תגן בעדינו.

שאלה - 241613
לכבוד מורנו הרב, דודי נפטר בפתח תקוה, והחברה קדישא טמנו אותו בחלקת הרבנים, ושמו עליו תל עפר בגובה של 40 ס"מ, וכששאלתי אותם אמרו שזה מנהג ירושלים, זה נכון?
תשובה
לא נכון כלל. אסור להגביה הקבר תוך השבעה כלל. ועיין לרבנו האר"י ז"ל בספר שער המצות פרשת ויחי "שלא לבנות ציון על הקבר עד אחר ז' ימי האבלות לפי שטעם בנין הציון הוא כעין כסא ומושב לשרות עליו האורות המקיפים על הנפש ועדיין לא נשלם המקיף לחנות שם עד סוף ז' ימי אבלות ואם יבנוהו טרם בוא המקיפים שמה אז אותה רוח הטומאה הנדבקת בנפש המת שורה על הציון ההוא ומתגברת שם ולא תזוז משם לעולם כדמיון מי שבונה בית ואינו מזכיר עליו שם שמים ששורה עליו רוח הטומאה ואינה נעקרת משם לעולם כנזכר בזוהר פרשת תזריע ומצורע על פסוק הוי בונה בית בלא צדק כו' ולכן צריך להמתין מלבנותו עד תשלום ז' ימי האבלות ואז אדרבא הוא מצוה לבנות ציון על הקבר תכף אחר האבלות להכין כסא ומושב אל האור המקיף כנזכר".
ובנין המציבה הוא שלשה טפחים שהם 24 סנטימטר, לכן יש להוריד את תל העפר משם, וכן היה מעשה בתלמיד חכם גדול שנפטר קודם קרוב לשישים שנה ומור אבי ז"ל ראה שבנו הגבה מעל קברו, והלך והודיע למשפחתו והסכימו עמו לפרק את ההגבה עד היום השביעי.
ונזכה בקרוב לתחיית המתים ולנחמת ציון וירושלים.

שאלה - 241532
שלום לכבוד הרב. בקראי היום שנים מקרא התפלאתי אין יעקב אבינו שהיה בחיר האבות מזכיר שם אביו ושם אמו? הרי הלכה בידינו שלא להזכירם בשמם?
תשובה
יש בזה תירוצים שונים, אך אעתיק לך אחד מהם והוא דברי הרב בן איש חי שנה שניה פרשת שופטים
"ומה שמצינו ביעקב אבינו עליו השלום בפרשת ויחי בצוואתו שציווה לבניו, שאמר שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו, שמה קברו את יצחק ואת רבקה אשתו, ושמה קברתי את לאה, דמן הסיום של הפסוק מוכח דכל הפסוק הזה הוא דברי יעקב אע"ה ולא מדברי כותב התורה, ותקשי לך איך מזכיר שם יצחק ושם רבקה ואינו אומר אבי ואמי, ואפילו אם נאמר שם יצחק אחר שנקרא בו יצחק אע"ה קראו אחרים בשם זה הרבה, ובאותו זמן שדבר בו יעקב אע"ה לא היה שם פלאי, עם כל זה איך יזכיר את אביו בשמו אפילו אחר פטירתו ואפילו בשם שאינו פלאי, הנה תרצתי בס"ד על זה, שכל דברים ההם שהיה מדבר בהם יעקב אע"ה עם בניו היה מדבר אותם ברוח הקודש, ולא היו דבריו אלו כאשר ידבר עם אחרים מדעתו ורצונו, אלא רוה"ק שמה בפיו כל הדברים האלה ובה היה מוציא אותם מפיו, ולכך הוא מוכרח להוציא דברים אלו מפיו בתיבותיהן ואותיותיהן כחפץ ורצון רוה"ק שהיה לה טעם כמוס בנוסח זה, ולכן הוכרח לומר שרה אשתו ורבקה אשתו כאלו הוא מדבר על הרחוקים ממנו".
ועיין לו בשו"ת תורה לשמה סימן תקי"א שתירץ בדרך אחרת והוא שכך ציווה השם יתברך את משה רבנו לכתוב בתורה, להודיענו שנקברו שם זוגות.

שאלה - 241360
שלום לרב המקרה בקריית גת מזעזע אותנו מאוד.
האבא הוא תלמיד [ידיד] של הרב ואחד מהמתנדבים שעוזרים בהפצה כבר שנים רבות.ישמיענו מורנו מילי נחמה וחיזוק במיוחד לאבא הרב הגדול שמעון שיחיה שליט"א והמשפחה הי"ו.
תשובה
מה אענה ומה אומר, ולבי חמרמר, אוי כי ירד אש מהשמיים, כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה. בתלמוד בבא קמא ס, א.
"אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן, אין פורענות באה לעולם אלא בזמן שהרשעים בעולם, ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה, שנאמר כי תצא אש ומצאה קוצים, אימתי אש יוצאה? בזמן שקוצים מצוין לה. ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה, שנאמר ונאכל גדיש ואכל גדיש לא נאמר אלא ונאכל גדיש, שנאכל גדיש כבר".

ועיין במפרשים שהביאו המדרש כי גדיש אלו תינוקות של בית רבן, קמה אלו הצדיקים. ומצאתי בס"ד מקור לזה במסכת שבת לג ב.
"דאמר רבי גוריון, ואיתימא רב יוסף ברבי שמעיה בזמן שהצדיקים בדור צדיקים נתפסים על הדור, אין צדיקים בדור תינוקות של בית רבן נתפסים על הדור. אמר רבי יצחק בר זעירי ואמרי לה אמר רבי שמעון בן נזירא מאי קראה? אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן וגו' ואמרינן גדיים הממושכנין על הרועים". והגדיים אלו הילדים.

אללי לי אללי על רוע מעללי, מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה על חללי בת עמי. למי אבכה וכף אכה ובבכי אמרר, והמון מעי אשנן. הלמקדש כי אבדנוהו, או לתינוקות של רבן כי עזבונו. שנים שנים באו אל ישיבה של מעלה, בן ובת נשמות טהורות, בנים של צדיקים מהדרום. או אבכה למתים במגיפה הנוראה. אם לנהרגים בכבישים, או לנופלים ביצרים או באישים, יצר הרע נמשל לאש, אך התורה כנגדו נמשלה לאש ככתוב הלא כה דברי כאש. וכל אחד מאיתנו צריך לומר בשלי הרעה הזאת. וכבר דיברתי נחמות עם האב הצדיק והישר שליט"א.

למשפחה היקרה עלי לומר, היו גם היו שבניהם נפטרו, וקיבלו עליהם תנחומין, אדם הראשון על הבל, איוב על שבעת בניו ושלשת בנותיו, אהרן הכהן על נדב ואביהוא, דוד המלך על בנו הרך, כך היה עם רבן יוחנן בן זכאי, רבי עקיבא, רבי מאיר בעל הנס, וכמה צדיקים בכל דור ודור, וקיבלו עליהם תנחומין, כי ידעו וגילו שלא בעוונם זה נגרם אלא בעוון הדור. לכן קבלו דין שמים באהבה ותהי הבת אדל כפרה בעדכם ובעד כל ישראל.

לציבור החברים והמשתתפים באבל הכבד אגיד, שמעוני אחי ורעי, שום תפילה לא הלכה ריקם, שום דמעה לא ירדה לחינם, שום קבלה לא נמוגה, שום מעשה טוב לא הלך לריק. אנחנו כולנו כאחד צריכים להתחזק, השם יתברך עשה ככה לנו כדי שבמשך שבוע נתפלל ונתקרב אליו, נזעק ונתחנן לטובת נשמותינו, נתחזק עוד ועוד כי הגאולה קרובה, כפי שאמרו רבותינו במדרש תהלים מזמור כ
"יענך ה' ביום צרה. משל לאב ובן שהיו מהלכין בדרך, ונתייגע הבן, ואמר לאב היכן היא המדינה, אמר לו בני סימן זה יהא בידך, אם ראית בית הקברות לפניך, הרי היא המדינה קרובה לך, כך אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, אם ראיתם את הצרות שתכפו אתכם, באותה שעה אתם נגאלין, שנאמר יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב".
תתנחמו תתנחמו ותתנחמו, ובנחמת ציון וירושלים נתנחם בקרוב.
המצפה לישועת השם ועמו ונחלתו בן ציון יצ"ו ב"ר סלמן ז"ל מוצפי .

שאלה - 241241
לכבוד הרב ובמחילה מכבוד הרב, מה שמובא במסכת תמיד כי העבודה בבית המקדש היתה נשמעת עד יריחו, מה סוד הדבר יריחו דווקא?
תשובה
כן מצינו במשנה [תמיד ג, ח]
"מיריחו היו שומעין קול שער הגדול שנפתח. מיריחו היו שומעין קול המגריפה. מיריחו היו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור. מיריחו היו שומעין קול גביני כרוז. מיריחו היו שומעין קול החליל. מיריחו היו שומעין קול הצלצל. מיריחו היו שומעין קול השיר. מיריחו היו שומעים קול השופר, ויש אומרים אף קול של כהן גדול בשעה שהוא מזכיר את השם ביום הכפורים. מיריחו היו מריחים ריח פטום הקטורת, אמר רבי אליעזר בן דגלאי עזים היו לבית אבא בהר מכוור והיו מתעטשות מריח פטום הקטורת".

ועיין במלאכת שלמה ז"ל שכתב בשם הרא"ש ז"ל, שהיתה מערת צדקיהו מגיעה עד יריחו ודרכה היו נשמעים.
ורבנו הראב"ד ז"ל כתב בפירושו למסכת תמיד "ומורי הרב החסיד אומר, דכל הנך דקתני, שהיו נשמעים ביריחו, מעשה נסים היו, ודוקא ביריחו היה נשמע ולא כשאר הצדדים, לפי שיריחו היתה כמו תחת ירושלים, מפני שהוא תחלת כיבוש ארץ ישראל, וכמו שתרומת הדגן צריך לתרום מהראשית, כן נתרמה ארץ ישראל עצמה, ובשביל כך החרימה יהושע להיות קדוש, לפיכך היא כמו ירושלים, והיו נשמעים בה כל הנך דקתני, כדי שירגישו בני אדם שביריחו יש כמו כן קדושה כמו בירושלים. ולפיכך נשמע באלה יותר משאר דברים, לפי שכל אלו הדברים הם תחילת עבודות".

שאלה - 241072
לכבוד הרב מוצפי שליט"א. האם חוה זה מלשון חוויא? הוא הנחש?
תשובה
עיין בפירוש רבנו בחיי על בראשית ג פסוק כ
"יקרא האדם שם אשתו חוה. על דרך הפשט מלת חוה פירושה מדברת, מלשון אחוך שמע לי (איוב טו, יז), והיה זה מחכמתו הגדולה בקריאת השמות. וקראה כן כי כן הבין בטבעה שהיא דברנית, ומכאן ראוי להיות כל הנשים דברניות. ואמר כי היא היתה אם כל חי כלומר חי המדבר להוציא שאר בעלי חיים שאין להם שכל, והדיבור אין בהם. ועל דרך המדרש (בראשית רבה כ, יא) שם אשתו חוה מלשון חויא, ומפני שקראה כן לכך נזדווג לה נחש, ומכאן למדו חז"ל שהשם גורם".
ועיין עוד בדברי מאור עיננו רבנו חיים אבן עטר זיע"א בביאורו הבהיר אור החיים בראשית ג פסוק כ
"עוד יש להעיר כי לטעם האמור היה צריך לקרותה חיה ולא חוה אכן הכוונה היא להיות שנתחדשו בה ב' דברים האחד, ששמעה דברי המסית קרא אותה על שמו, והוא אומרו חוה מלשון חויא שהוא הנחש וכמו כן הובא בספר הזוהר ט והב', שנגזר עליה לילד בעצב, לזה קרא לה חוה ולא קראה חויא לרמוז כי היא היתה אם כל חי, כיון שהיא סובלת העצבון של הריון ושל לידה לה יאתה להתיחס אם כל חי, ולא לאדם, ולא אמר הכתוב אלא טעם שהוא בלתי מוחש במשמעות השם כי רמז החויא ניכר הוא בשם, גם סמך הדבר למעשה הנחש יגיד הדבר".

שאלה - 241009
לכבוד הרב היקר שלום רב, הלילה ליל שישי ו' בטבת יום פטירתה של הרבנים טובה עליה השלום, אם הרב, אפשר כמה נקודות שנלמד מהם?
תשובה
אציין כמה נקודות, מסירות נפש מדהימה לאבא, כל מה שחשב ואפילו לא אמר, ביצעה וקיימה בשמחה ובמסירות, באהבה וברצון, מסירותה לגידול הילדים לא ידעה גבול, כרגע נזכרתי שלפני למעלה מחמישים שנה כל בוקר היתה משכימה והולכת מרחק רבע שעה ברגליה, לשדה שהיתה בכניסה לירושלים שם היה מקום מרעה של פרות להביא חלב טרי הביתה לאבא ולילדים, ומהשאריות עשתה במו ידיה גבינה.

לקראת חג הפסח עשתה הכל במו ידיה, חטים טחנה במו ידיה ואנחנו עזרנו לטחון ברחיים של אבן את החיטה עד היותה קמח לצרכי אפית מצה, אפתה במו ידיה מצות יד לכל השבוע לאבינו הצדיק, זיתים רכשה בחודש כסלו ועשתה מהם בידיה שמן זית לפסח, צימוקים שמרה וייבשה בשמש ובערב פסח עשתה מהם מיץ צימוקים לצורך יין לליל הסדר לכל בני המשפחה.
צניעות ללא גבול, לא ראינו שערותיה בבית או חלק מזרועותיה או רגליה, היתה חיה בצימצום ובוותרנות על כל הבלי העולם הזה, מעולם לא יצאה לנסיעה או לטיול, ואפילו לביקור אצל הוריה סבי וסבתי שהתגוררו בתל אביב נסעה פעם אחת בחייה, לרוב מסירותה לאבינו ולילדים.

הנישואין של כל הבנות והבנים הכינה הכל בידיה, מאכלים, בגדים, שמלות, מעדנים, ואפילו כבושים שונים, טורשי, מכאלאל, בקלאווה, ממולאים, סמבוסק, הכל בעצמה.

ההכנות לשבת, בליל השישי קמה בשעה 11.00 בלילה לאחר שעתיים של שינה, אפתה לחם, כעכים, עוגות, מרק עוף לליל שבת, דגים לכל הסעודות, חמין מעוף, כשהיא תופרת ממולאים באורז מנה לכל אחד מבני המשפחה, באהבה ובמסירות. והמתינה בבוקר לאבא שחזר מבית התפלה אחרי קריאת שנים מקרא ואחד תרגום, והיתה מכינה לו גם ארוחת הבוקר קלה במקביל להכנת הפיצוחים לשבת.

אשת מופת, צדקת אמיתית, שחיה כאן בשביל העולם הבא. כל חייה היו מוקדשים רק לתורה ועבודת השם יתברך. זכותה תעמוד לנו ולכם.

כל זה העתקתי ממאמר שכתבתי אודותיה קודם שנים רבות באתר, תשובה 74229 .
כמו כן יש מאמר מפורט יותר 193197 .

שאלה - 240884
שלום לכבוד הרב הגאון שליט״א, ראיתי בספרי רבנו חיים פלאג׳י זצוק״ל שהוא מתלונן מאוד על ענין המקאם בתפילה. ומבקש להבין דבריו הקדושים, והרי הניגון בתפילה מעורר את הנפש לכווין, ומדוע הוא כתב בחריפות נגדם?
תשובה
צריך להבין את קשר דבריו בכל אותו הפרק, כאשר עיננו רואות שכמעט ברוב ספריו מתלונן על כך וכותב דברים שיש בהם טעם. והוא כי התפילה היא עבודת הבורא כפי שמצינו בכמה מקומות בתלמוד ובזוהר הקדושים. וצריך המתפלל להתאמץ בכל כוחו בתפילה לכווין בה ולשפוך את לבו לפני בוראו.
בזמנו רבו החזנים אשר הקילו ראש והתחילו לעקוב אחר הגויים בבית תיפלתם, והיו עושים מעין תחרות מי ישמיע יותר את קולו וחלילה ידמה להם. גם החזנים בינם לבין עצמם החלו להתחרות במעבר ממקאם למקאם, ואיבדו את כוונתם התפילה, והציבור בעיקר ההמון הפשוט החלו להיגרר אחר התחריות, הללו אומרים זה חשוב ונאה, והללו אומרים לא כי אלא שלנו מסלסל יפה בקולו. ונהפך בית התפילה למקום תחרותי חלילה. וההמון החל להקל ראש בכוונת התפילה. ולשות ממנה חלילה במה להתגדר בה.

וכאשר מצינו בשו״ת הרשב״א ז״ל כמה שם דגש על התפילה בכוונה, ועל החזן שמכווין להלל ולשבח את הבורא יתברך שמו. אך החזנות בתפילה חשובה היא ומעוררת, וזה אם נאמרת בקול תחנונים ובכוונה טובה ומושלמת.

שאלה - 240872
לכבוד הרב מוצפי שליט"א. מצאתי כתוב במדרש יום הר גריזים היה יום טוב, מהו יום זה? והיכן כתוב?
תשובה
עיין מגילת תענית הנראת בשם הסכוליון
/עשרים ואחד בכסלו/ "בעשרין וחד ביה יום הר גרזים דילא למספד. יום ששאלו הכותיים את בית המקדש מאלסכנדרוס מוקדון ואמרו לו מכר לנו חמשה כורים ארץ בהר המוריה נתן להם כשבאו יצאו יושבי ירושלם ודחפום במקלות והודיעו את שמעון הצדיק לבש בגדי כהנה ונתעטף בגדי כהנה ויקירי ירושלם עמו ואלף בולייטין מכסין בלבנים ופרחי כהנה מקישין בכלי שרת וכשהם מהלכים בהרים ראו אבוקות של אור אמר המלך מה זה אמרו לו המסורות הם הם יהודאין שמרדו בך כיון שהגיעו לאנטיפטרס זרחה החמה הגיעו למשמר הראשון אמרו להם מי אתם אמרו להם אנו אנשי ירושלם ובאנו להקביל את פני המלך כיון שראה אלסכנדרוס מוקדון את שמעון הצדיק ירד ממרכבתו והשתחוה לו אמרו לו לזה אתה משתחוה והלא בן אדם הוא אמר להם דיוקנו של זה אני רואה כשארד למלחמה ונוצח. אמר לו מה אתה מבקש. אמר לו בית שאנו מתפללין בו על מלכותך התעוך גוים ונתתו להם. אמר לו מי הטעוני אמר לו הן הן הכותיים שעומדים לפניך. אמר לו הרי הם מסורים בידכם. נקבום בעקביהם ותלאום בזנבי סוסיהם וגררום על הקוצים ועל הברקונים עד שהגיעו להר גרזים כיון שהגיעו להר גרזים חרשוהו וזרעוהו כרשינין כדרך שחשבו לעשות לבית המקדש יום שעשו כן עשאוהו יום טוב".

שאלה - 240820
שלום לכבוד הרב. מי היה מונבז המלך? בארץ ישראל? ואימתי מלך?
תשובה
מונבז המלך נזכר במשנה יומא ל"ז, א. מנחות ל"ב, ב. ובתלמוד ירושלמי פאה א, א. יומא ג, ח.
"מונבז המלך עמד ובזבז כל נכסיו לעניים שלחו לו קרוביו ואמרו לו אבותיך הוסיפו על שלהן ועל של אבותיהן ואתה ביזבזתה את שלך ואת של אבותיך א"ל כל שכן אבותי גנזו בארץ ואני גנזתי בשמים שנאמר [תהילים פה יב] אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף אבותי גנזו אוצרות שאין עושין פירות ואני גנזתי אוצרות שהן עושין פירות שנאמר [ישעי' ג י] אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו שנאמר [תהילים צז ב] צדק ומשפט מכון כסאך וגו' אבותי גנזו ממון ואני גנזתי נפשות שנאמר [משלי יא ל] ולוקח נפשות חכם אבותי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי שנאמר [דברים כד יג] ולך תהיה צדקה אבותי גנזו בעולם הזה ואני גנזתי לעולם הבא שנאמר [משלי י ב] וצדקה תציל ממות ולא מית? אלא שלא ימות לעולם הבא".

היה גר צדק, כנזכר במדרש עשר גליות "עשרה מלכים נתגיירו ואלו הן, חירם המלך, עבד המלך, אנטיגנוס המלך, תלמי המלך, מונבז המלך, טובאי המלך, בולן המלך, בתיה המלכה, הילני המלכה, וברוריא המלכה".
הוא היה מלך בחדייב, ועלה לירושלים קודם אלפיים שנה והתגייר עם אמו הלני המלכה.
ומובא עוד במדרש עשר גליות
"ובימי מונבז המלך היו ימים טובים לתלמידי חכמים, ונצחו לכותים וצדוקים ובייתוסים. ואח"כ גרמו עונותינו ועלו אספסיינוס וטיטוס בן אשתו והחריבו בית שני והעיר, והגלו את אבותינו לרומי, זו גלות תשיעית".

שאלה - 240816
לכבוד הרב מוצפי,
אנו המארגנים של המחאה נגד ביזוי הראש"ל, אלפים חתמו. רוצים להוציא חומר הסברה להצלחת העצומה, נשמח לכמה שורות מהגאון שליט"א לתועלת העניין ובחובת החתימה.
תשובה
מחאה נמרצת.
חרד ליבנו ויתר ממקומו נוכח גל ההשתלחיות נגד כל הקדוש והיקר לעם ישראל, לכל דבר שבקדושה נגד תורתינו הקדושה, ונגד לומדיה ושומרי מצוותיה.
רעדה אחזתנו במיוחד בראותינו לאחרונה פגיעה חמורה בכבוד קדושת מורנו ורבנו, עטרת תפארת ישראל, פאר דורינו, עמוד האש ההולך לפני המחנה, מנהיג היהדות הספרדית המפוארת בארץ ובעולם, המרביץ תורה בארץ ובתפוצות, בשיעוריו הרבים, ובספריו העצומים, מרן הגאון הרב יצחק יוסף שליט"א, הראשון לציון והרב הראשי לישראל.

התקיים בנו מה שאמרו בתלמוד [שבת קי"ט, ב] "אמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו. אל תגעו במשיחי אלו תינוקות של בית רבן, ובנביאי אל תרעו אלו תלמידי חכמים". על אחת כמה וכמה שהפגיעה היא בכבוד רבם של ישראל, המרביץ תורה ימים ולילות לכל היהודים בעולם כולו.

חובה קדושה על כל יהודי ויהודיה בארץ ובעולם להביע את מחאתינו הנמרצת במלים ברורות נגד הכוונה לפגוע בכבודו של מרן שליט"א. והשם יתברך ישיב שופטינו כבראשונה וכמקדם..

החותם בכאב ובצער על חילול הקודש, בן ציון מוצפי ס"ט.

שאלה - 240790
לכבוד הרב שליט"א. מורי ורבי שלום. האם יש מקור לכך שמקום שלמדו בו תורה הרבה יש שם קדושה מיוחדת, והלימוד שם מחזק וחשוב? וכמו ביתו של מרן ז"ל?
תשובה
בהחלט כן, כך קיבלנו מזקנים, כך אמר לנו רבנו עזרא עטיה זצוק"ל ראש הישיבה. וכך שמתי פעמים רבות ממור אבי זיע"א.

ועיין להגאו הרב צבי פסח פרנק ז"ל בשו"ת הר צבי אורח חיים א סימן פד, שכתב
"ואלה בתי כנסיות ובתי מדרשות שלא פסק מהם קול תורה ותפלה, ונהרות דמעות נשפכו שמה כמים לאבינו שבשמים. ובודאי יש כמה בתי מדרשות ששרתה שם השכינה מרוב קדושה שהיתה שם מאלה שהמיתו עצמם באהלה של תורה והקריבו את חייהם על מזבח אהבת התורה וקיום מצותיה, היתכן כי בית קדוש כזה ישאר שומם ויפסק ממנו מעיין הקדושה שהיה נובע בתוכו בכל יום,
הלא אבן מקיר תזעק על העדר הקדושה. ולכן בורא כל עולמים המשפיע אך טוב וחסד לכל היצורים, אינו רוצה להפסיק את טובתו, ומביא אותם גם כן לארץ ישראל, כדי שלא יקופח זכותם שכבר זכו להיות משמשי קדושה. ובקיצור, מה שמביאים אותם זה לא לטובתנו מפני חוסר בתי כנסיות, אלא לטובת הבתי כנסיות עצמן שלא יהיו עשוקים ומרוחקים מהקדושה שכבר זכו להיות מרכבה להקדושה, אשר זה כל שפע חיותם וקיומם בעולם".

שאלה - 240788
שלום וברכה לרב ותודה מראש על הכל , אם אפשר שהרב יספר מה היתה דעתו של מור אבי ז"ל לגבי היכל שלמה? ואם לא ייטב בעיניו לא ישיב.
תשובה
מעולם לא דרכה רגלו בבנין זה, בשום זמן מהזמנים, ובהיותו שוקל צעדיו במשפט ובתבונה, מעולם לא יצא חוצץ ולא הזהיר או מנע אחרים מללכת שם.
אקדים ואומר, כי בשנת תשי"ח ביום ל"ג לעומר חנכו את הקמת הבנין, והוכרז שיהיה מרכז רוחני לכלל האומה היהודית בעולם. הגאון הגדול רבנו יצחק זאב סלובייצ'יק זצוק"ל, שהיה מנהיג מורם מעם של כלל הציבור החרדי בארץ ובעולם, הכריז חרם על המקום, ואסר על כל הרבנים להיכנס שם.
הסיבה היתה כי ראשי המפד"ל דאז שהו שותפים פעילים בהקמת התנועה הציונית והמדינה בעקבותיה, והם הכריזו על מטרתם ויעדם להקמת הסנהדרין, ולזה התנגדו לחלוטין גדולי הרבנים בדור. ולכן המקום נותר כמעט שומם, ואיכלס שם את משרדי הרבנות הראשים, ולימים גם בית הדין הרבני העליון.
הגאון הראשון לציון הרב יצחק נסים הקים את לשכתו בביתו ברחוב בלפור בירושלים.
לעניות דעתי הסיבה שאבי ז"ל לא הכריז על התנגדות להיכנס לשם, ומאחרים לא מנע מללכת שם, ואפילו שהוא אישית לא נכנס במכוון, היא משום ששני גדולי עולם הרבנים הספרדים, הגאונים הרב יעקב עדס והגאון הרב עובדיה הדאיה היו מדי יום הולכים לישיבות בית הדין הגדול, ומועצת הרבנות הראשית. לאבי ז"ל היה קשר עמוק ונסתר מאוד עם שניהם מדי יום ביומו. והעריך אותם מאוד.
בבנין היתה ספריה תורנית עשירה ביותר, ועליה היה ממונה הגאון הנפלא פליט מרוסיה הסובייטית, הרב צבי הרכבי ז"ל, ואני אישית הרבה נעזרתי על ידו בידע בספרים לא ידועים ובתוכנם.

שאלה - 240466
לכבוד מורנו הרב הצדיק שליט"א, על מה היתה הגזירה של שיעבוד היוונים? וכמה זמן הם שלטו?
תשובה
מקורו בספר שמות יב, מב. לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַיקֹוָק לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַיקֹוָק שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם.
שכל טוב פרשת בא פרק יב
"לדרתם, לישועת שני דורות. דורו של חשמונאים, ודור גלותינו, כי לישועת ישראל מיד היונים ניתן מנין לחדשים, כי מיום שמלכו היוונים עד שנצחו החשמונאים ותפסו מלכות שלימה, היו אלפיים ושלש מאות חדשים, דהיינו מאה ושמונים ושש שנים, כי שש שנים מלך אלכסנדרוס מוקדון קודם שנצח את ירושלים במלחמה, ומשתפסו עד שנצחום החשמונאים היו מאה ושמנים שנה, ולישועת גלותינו ניתן מנין זה לשנים, אלא שאיני יודע התחלתו מאימתי. אלא נראה לי בגמגום כי גזירה זו נגזרה עלינו בימי השופטים אשר שפטו את ישראל אחרי יהושע ואחרי הזקנים אשר האריכו ימים אחריו, שנאמר ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע (שופטים ב' ז'), כי אחרי מותם התחילו בית ישראל לעבוד בגלות /בגלוי/ ובפרהסיא את הבעלים ואת העשתרות ואת כל אלהי נכר הארץ ויעזבו את ה' ולא עבדוהו, אז חלה עליהם קללת הקדוש ברוך הוא ע"י משה עבדו, וגזר עליהם גלות ושעבוד מאותו זמן, אבל איני יודע דעת עליון להבין בכמה שנים ליצירת עולם נגזרה הגזרה, אלא ודאי מיום שעזבו את ה' ולא עבדוהו נגזרה עליהם גזירה ומה שיקרא אותם באחרית הימים דהיינו אלפיים ושלש מאות שנה, אח"כ ונצדק קודש, (דניאל ה יד) ונראין הדברים כי מאותו הזמן התחילו הגוים לשעבד את ישראל, וכי הקים ה' שופטי צדק והיה ה' עם השופט ומושיע את ישראל כל ימי השופט ובמות השופט יוסיפו לעשות הרע בעיני ה', והקב"ה מגרה הגוים בהם, וכן אתה מוצא במלכי יהודה ובמלכי ישראל ובמלכי בית חשמונאים עד אשר מאס הקדוש ברוך הוא בהם מרוב הכעסותם וניאצותם והגביר עליהם את אדום והחריבו בית שני ואנו בניהם נמקים בגולה תחת אדום וישמעאל ויתר הגוים אשר בכללם ומחכים לישועתו, וראי' לדברי שכך אמר משה רבינו כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון, וסרתם מן הדרך אשר צוויתי אתכם וקראת אתכם הרעה באחרית הימים כי תעשו את הרע בעיני ה' וגו' (דברים לא כט), כלומר מיד כשאתם עובדים ע"ז בפרהסיא נקראת ונגזרת עליכם הרעה שתהא אחרית הימים, ובא גבריאל והודיע לדניאל כמה שנים היתה הגזרה, ולא אמר לו התחלתם כדי שלא יבעטו ישראל ביסורין, וזה שאמר הנביא אם יתמהמה חכה לו (חבקוק ב' ג'), וכתיב הלא הוא כמוס עמדי (דברים ל"ב ל"ד), וכתיב ופתאום יבוא אל היכלו (מלאכי ג' א') וכן מה שנאמר לדניאל אשרי המחכה ויגיע לקץ ימים אלף שלש מאות שלשים וחמשים (דניאל יב יב), אין אנו יודעים התחלתם מאימתי, כי סתומים וכתובים בחידות ורבים משוטטים והדעת רבים ולא ישיגו ויום הנקם בלבו של הקדוש ברוך הוא הוא ברחמיו יחיש גאולתו ויזכיני עם עבדיו לראות כבודו עין בעין בשוב כבודו לציון אמן".

שאלה - 240442
לכבוד הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א
הרב קרה דבר מזעזע!
אלמונים חיללו וצבעו בצבע שחור את קברו של גדול הדור הרב אהרון יהודה לייב שטיינמן זצוק"ל!
ושהיום היה יום ההילולה שלו!
תשובה
אם את הכותל המערבי חיללו הנשים והרפורמים, ואת קברי כ"ד אלץ תלמידי רבי עקיבא החריבו נוסללו כביש ובנו בשקר קבר וכתבו עליו רבי משה חיים לוצאטו שיע"א, וחלא היה ולא נברא, וכל גדולי טבריה לא שמעו על כך.
והללו מצאו גל אבנים לסימן לקברו של רבי עקיבא והחליטו שהוא קבורקת הרמח"ל, וגדולי חכמי טברים הרה הגאו רבי משה קלירעס ז"ל לא הזכירו כלל בטבור הארץ. והרב הגדול רפאל אוחנה המכונה "המלאך רפאל" בספרו טובת מראה לא הזכירו, ושום גדול זה 60 שנה שאלתי את פי גדולי הרבנים ואמרו שמעולם לא היה קבור שם.

וקודם 56 שנה חפרו העיריה המקומית סביב להציב עמודים לאוהל על ציון רבי עקיבא, והגאון רבי יצחק זאב סלובייצ'יק הרב מבריסק גדול הדור שלח אנשים להחריב העמודים, עי נתגלו עצמות כדומן על פני האדמה, והם עצמו תלמידיו של רבי עקיבא, ובאו כל חברי מועצת הרבנות הראשים הבראשות הראשל"צ הגאון הרב יצחק נסים ועמו רבנו ניעקב עדס, ורבנו עובדיה הדאיה, והרב רפאל עבו שיע"א, עם גדולי רבני אשכנ, ואסרו על שיפוץ המקום והשיבו הכל למקומו.

ולאחר פטירתם חדשים מקרוב באו והחריהו וחפרו ושפכו סוללה ועשו כביש על הקברים שם ובנו להם חומות בלי לשאול שום גדול בישראל. אויה לנו שכך עלתה בימינו.

שאלה - 240326
לכבוד הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א
האם אחרי השנה להמשיך לומר קדיש?
תשובה
דע ידידי, רבים וטובים טעו בדברי הרב חסד לאלפ]ים זיע"א, כי הוא לא דיבר כשיש מי שאומר קדיש, ולא על הקדישים השייכים לחזן, ולא על הקדישים השייכים לרב המוסר שיעור, אלא במקום שאין מי שיאמר, או שהרב אינו מוכן לומר.

ואלו המתייהרים לומר קדיש במקהלה, זה מקדים וזה מאחר, גורמים צער גדול להוריהם, הן משום שברוב הפעמים אומרים אותו בשיבוש, הן משום שהעונים מתבלבלים על מי לענות, הן משום שגוזלים את היתומים הנמצאים תוך י"ב חודש, הן משום שגורמים נזק לכלל. כי הלכה בידינו בתלמוד סוטה מט, א. "ואלא עלמא אמאי קא מקיים? אקדושה דסידרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא". ועיין במפרשים שהרב דורש ברבים ואומר קדיש ועונים אחריו כל העם יהא שמיה רבא... וכן כתב רבנו אברהם אזולאי זיע"א בספרו חסד לאברהם מעין ב - נהר ל שכתב
"ודע כי כל תלמיד חכם הדורש באגדה יש לו כח למחול כל עוונותיהם של ישראל, ועוד אם מוסיף ואומר הקדיש על האגדה נמחלו כל עונותם אפי' אם נחתם גזר דינם הקב"ה מוחל ומכפר עונותיהם".

ומי יערב אל לבו לבטל דברים חוצבי להבות אש מפי קדוש ונורא כמוהו???

שאלה - 240274
שלום כבוד הרב מחילה
השם של אישתי הוא מחול, רב אמר לי שצריך להוסיף או להחליף שם
והיא לא רוצה להחליף את השם , אולי רק להוסיף
מה הרב ממליץ ?
תודה רבה כבוד הרב
תשובה
שאלה - 240193
שלום כבוד הרב מחילה
השם של אישתי הוא מחול, רב אמר לי שצריך להוסיף או להחליף שם
והיא לא רוצה להחליף את השם , אולי רק להוסיף
מה הרב ממליץ ?
תודה רבה כבוד הרב
תשובה
כבר ארבע פעמים שאתה שואל ומריח את הרב והוא השיב לך ואינך יודע לקרוא. בתודה העורך.
שאלה - 240125
שלום כבוד הרב מחילה
השם של אישתי הוא מחול, רב אמר לי שצריך להוסיף או להחליף שם
והיא לא רוצה להחליף את השם , אולי רק להוסיף
מה הרב ממליץ ?
תודה רבה כבוד הרב
תשובה
הרב השיב לכם בעבר.
שאלה - 239832
שלום כבוד הרב מחילה
השם של אישתי הוא מחול, רב אמר לי שצריך להוסיף או להחליף שם
והיא לא רוצה להחליף את השם , אולי רק להוסיףמה הרב ממליץ.תודה רבה כבוד הרב
תשובה
שאלה - 239754 "> 239754
שלום כבוד הרב מחילה
השם של אישתי הוא מחול, רב אמר לי שצריך להוסיף או להחליף שם
והיא לא רוצה להחליף את השם , אולי רק להוסיף
מה הרב ממליץ תודה רבה כבוד הרב
תשובה
הרב אינו מכיר שמות. וזה בהחלט בסדר להשאיר אותה עם שמה זה.
שאלה - 239754 "> 239754
שלום כבוד הרב מחילה
השם של אישתי הוא מחול, רב אמר לי שצריך להוסיף או להחליף שם
והיא לא רוצה להחליף את השם , אולי רק להוסיף
מה הרב ממליץ תודה רבה כבוד הרב
תשובה
הרב אינו מכיר שמות. וזה בהחלט בסדר להשאיר אותה עם שמה זה.

שאלה - 240034
לכבוד הרב מוצפי שליט"א. רבים בעירנו באר שבע שואלים מדוע רואים שאדם מתפלל ואין תפילתו עושה פירות?
תשובה
אין תפילה שחוזרת ריקם, ואם לא היום ביום אחר, או בשנה אחרת, או כשיצטרך הרבה. אלא שסיבות רבות לכך, ואל תחשוב שאני חושד בכם חלילה, אלא דע שכתב מורנו הרב אליעזר פאפו זיע"א בספרו חסד לאלפים [סימן קיד} "ודע, כי התפילה היא דורון להשם יתברך, והפה הוא הכלי שבו מונח הדורון, והמביא למלך דורון בכלי מטונף הוא חייב מיתה, על אחת כמה וכמה לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה כן, צריך שיראה שלא יהא פיו שהוא הכלי מטונף מניבול פה ולשון הרע וחנופה וליצנות ושקרים ושאר פגמי הלשון, ויהרהר בתשובה קודם תפילתו על מנת שלא לשוב עוד לכסלה, יען אם יהיו פיו ולבו מטונפים - כשיבוא לשרת בהם בקודש מטרידים את מחשבתו שלא יוכל לכוין.^
ובזוהר הקדוש (ח"ב רמט, ב) אמרו: דאית מלאכין ממנן דדיינין לכל אינון דאפיקו מפומייהו מילה דלא איצטריך ומטנפי פומייהו בה, ולבתר מפקי מפומייהו מילה קדישא, אילין מנדין לון וקיימין ארבעים יום נזיפה לבר דלא אשתמע צלותהון. ובזה תבין מעלת הראשונים, שהיתה תפילתם נשמעת, מפני שהיו נזהרין שלא לפגום פיהם בשיחה בטילה ושאר דברים הפוגמים הלשון, לכך היתה תפילתן בוקעת הרקיעים ועולה למעלה לעורר הרחמים, כי המוצאות היוצאים מפיהם היו טהורים, והיו קושרין ומיחדים כל העולמות, ובקול ובדיבור שיצא מפיהם היה נעשה נחת רוח למעלה".

שאלה - 239999
לכבוד הרב האהוב
היום הוא י"ח בכסליו יום הודיה לבורא עולם
שעזר ועשה ניסים ברפואת מו"ר
מודים ומהללים לבורא שמו"ר מתחזק ומוביל אותנו ב"ה לקראת גואל צדק
ביקרא דאוריתא
תשובה
אמן ואמן, קודם חמש שנים כהיום הזה הורדמתי בשעה 9.20 והתעוררתי בשעה 19.30 הניתוח עבר בהצלחה על ידי הקדיולוג הנפלא פרופסור זאב רענני הי"ו שליח השם יתברך, ובעיצה אחת עם פרופסור דן גילון הי"ו, יחד עם צוות רפואי מעולה ומסור שעשו הכל להחלמתי. שתלו לי שני מסתמים האחד של שור והשני מיכני. זאת לאחר טיפולים רפואיים רבים אשר לא הותירו ברירה אלא לגשת לשלחן הניתוחים.
השם יתברך שמע את תפילתכם ומן המיצר קראתי י - ה ענני במרחב י - ה. ושלח מלאכיו לרפאותיני, וההחלמה ארכה ששה חודשים, והיו כמה וכמה נסים ונפלאות ללא מספר, ראיתי בחוש ובמוחש את ההשגחה העליונה, ואת תפילת הרבים שנתקבלה, וחזרתי לאיתני ולמלאכתי הציבורית.

מעשה זה לימדני יותר מכל לימוד, את המשמעות של ברכות השחר, "המחזיר נשמות", "מתיר אסורים, זוקף כפופים, הנותן ליעף כח, המכין מצעדי גבר, שעשה לי כל צרכי". ועוד. כי לקום מהמיטה מרגע שהתעוררתי והתכופפתי לקום עד שעמדתי על רגלי לקח לי 20 דקות!!! וכל פעולה בזרועות ובאיברים הנחשבת מובנת מאיליה, דרשה מחשבה והכנה נכונה, כי בית החזה היה פתוח ועד שהעצמות התאחו לקח לפחות שלשה חודשים. קיבלתי מאנשי הצוות הרפואי הן ב"תל השומר", הן ב"הדסה עין כרם", טיפול מסור 24 שעות ביממה, במסירות ובאהבה אין קץ. גם בני המשפחה כולם, סבבוני וחיזקו אותי באופן נפלא ותודתי לכל אחד ואחד מהנ"ל, וכן לכל עם ישראל.
"זה היום עשה השם נגילה ונשמחה בו".

שאלה - 239620
שלום לכבוד הרב
האם "כזיתא וכביעתא" לו ולאשתו נוהג בכל ג' הסעודות או רק בליל שבת?
(מצאנו בזה מח' בא"ח ועוד, ורצינו בבקשה לדעת מה המנהג הקדום/המקובלים?)
תשובה
נוהגים כפי שכתב הרב בן איש חי שנה שניה פרשת וירא ט"ו.
"לפי דעת רבינו האר"י ז"ל צריך לסדר בשלחן י"ב ככרות בכל סעודה משלש סעודות כזה ובארבע ככרות האמצעים יכוין שהם כנגד ארבע אותיות שם הוי"ה ב"ה, ושתים העליונות הם כנגד אות יו"ד ואות וא"ו, ושתים שתחתיהם הם כנגד שני ההי"ן שהם אותיות ה"א ראשונה תחת אות יו"ד שבצד ימין, וה"א אחרונה תחת אות וא"ו שבצד שמאל. וכשתברך ברכת המוציא, תקח ב' ככרות העליונות שהם כנגד אותיות יו"ד וא"ו, ותחברם יחד דבוקים אחור באחור, ובזה נעשים ככר אחד שיש לו שני פנים משני צדדיו, שיהיה בזה כדמיון לחם הפנים שבמקדש, ותאחזם בין שתי ידיך, שתהיה ימינך על פני ככר היו"ד, ושמאלך על פני ככר הוא"ו. והוא הדבר אשר יסד רבינו האר"י ז"ל בפיוט שלו למבצע על ריפתא כזיתא וכביעתא, תרין יודי"ן נקטא סתימין ופרישין. אח"כ תבצע לשאר המסובין. ותזהר בעת שתבצע את כזית שלך וכביצה של אשתך, שלא תשמיט ככר השני שהוא כנגד אות וא"ו מידך, אלא תבצע בעודו מחובר בידיך עם אותו ככר שאתה בוצע ממנו, וסדר זה תעשהו בשלש סעודות".

שאלה - 239545
לכבוד הרב שליט"א, מהו סדר הפסוקים והברכות בברית המילה? מחילה על הטיחרה.
תשובה
בשו"ת הלק"ט חלק ב סימן קס"ט לרבנו יעקב חגיז זיע"א שהיה ראש ישיבה בירושלם עיר קדשינו קודם 400 שנה בקירוב. כתב הסדר והנני לכתבו לך בקצרה.
"סדר המילה שראיתי בירושלים.... אבי הבן תופס הילד ואומר. הטיבה ברצונך... אז תחפוץ זבחי... אם אשכחך ירושלים... תדבק לשוני... הוא קורא וכל הקהל חוזרים ואומרים אחריו. שמע ישראל... השם מלך... אנא השם... אנא השם... מברך להכניסו בבריתו של א"א, והשליח ציבוא אומר אשרי תבחר ותקרב ישכון חציריך, ועונים כל הקהל נשבעה בטוב ביתך קדוש היכליך.
במקהלות ברכו... בפרוע פרעות... ומוסר התינוק למוהל והוא נותנו על הכסא המוכן לאליהו ואומר זה הכסא של אליהו הנביא ז"ל. ואח"כ נותנו לסנדק ומל והאבי הבן אומר שהחיינו. וש"צ מברך על היין ועל הבשמים וכל הקהל מריחין שכבר חילק להם בעל הברית ע"י השמש בד של הדס ואומר אשר קדש ואלהינו קיים וכו' וקדיש. גם מנהג טוב שכל הלילה שלמחר נעשית המילה לומדין ת"ח בבית האבי הבן: וסועד אותם בסעודה של מצוה בלילה וביום אחר המילה".

שאלה - 239424
כב' מרן שליט"א
יורנו רבנו, האם מותר לתת כתרומה לעמותת "דורש ציון" להדפסת והוצאה לאור של כתבי יד של צדיקים ממעשר כספים?
תשובה
מחילה הבכת אותי בשאלה הנוגעת בעקיפין אלי אישית. וכשראיתי אותה לראשונה חשבתי לדלג עליה, משום חשש לנגיעה אישית. אך כשראיתי את שם הפונה שהוא תלמיד חכם גדול ומוכר, אמרתי אסור לי לעצור מתשובה מאהבה.

העמותה "דורש ציון", ידיה רב לה בהפצת תורה לשמה, כל העובדים באתר הם מתנדבים צדיקים וישרים, ולא מקבלים שכר.
אלא שהעמותה הציבה לעצמה אתגרים קשים מבחינה כלכלית, היא עוזרת ותומכת בסתר לאברכים נזקקים, מטפלת בצרכיהם, ומיקלה עליהם את כובד המשא של הכלכלה כדי שיעסקו בתורה הקדושה בנחת.
על כל אלה האתר מביא תשובות בהלכה לכלל הציבור הצמא לדבר השם זו הלכה בעולם כולו, ללא תמורה כלל. לאחרונה זכינו וכתבי היד של מו"ר אדוני אבי זיע"א, החלו לעורר ענין בציבור שוחרי התורה, והאתר קיבל את עול ההעתקה, העריכה והובאה לדפוס בתוספת נופך וביאורים נפלאים בידי צוות של אברכים גדולים בתורה העוסקים במלאכת הקודש. והאתר מפריש מילגה חשובה עבורם.
כמו כן האתר לקח על עצמו את הוצאת כתבי היד של החיבורים התורניים שזיכני השם יתברך לכתוב, בימים ובשעות שאינן לא מן היום ולא מן הלילה, ובחסדי השם יתברך התפרסמו הספרים בכל רחבי תבל, ורבים הם המשתוקקים ללמוד בהם, בהיותם מיוחדים במינם, בהלכות ובמנהגים המקוריים של גאוני עולם, הראשונים והאחרונים בסוגיות רחבות השייכות לכל שואל ודורש בכל ימי השנה, דברים מעשיים ונצרכים בכל תחום מתחומי החיים, ובפרט מנהגי חכמי הספרדים, וגדולי תורת הקבלה.

אמנם תמיד הנני משנן לכל שואל שכספי מעשרות יש לתת לאברכים עניים, אלא שכאן יש את התשובה הקולעת לכך, שבמציאות אברכים חשובים וגדולים בתורה שאין להם משענת ומשענה, מתפרנסים בדרך של כבוד בעריכת הספרים, הגהתם והוצאתם לאור, ועל כל אלה יש כאן "פדיון שבויים", של הלכות עתיקות יומין, מנהגים מקוריים וטעמים נפלאים וציצים ופרחים לתורתינו הקדושה.

יבורכו כל התורמים הנכבדים לאתר הקדוש, להוצאת הספרים, לרפואה, להצלחה, ולעילוי נשמת ההורים והקרובים, ויהי רצון שלא יצטרכו זה לזה לעולם הם ובניהם ובני בניהם לעד.

שאלה - 239310
לכבוד מורנו הרב שליט"א, אני בעל תשובה, משתדל לתקן את מעשי, לומד חצי יום בהתמדה, וחצי יום עובד. הרב אמר לי להשתדל לשמח את אבינו שבשמיים על מה שחטאתי נגדו, מדי פעם אני עצל, איך חוזרים לשמחה והרצון לעבוד אותו?
תשובה
תשב קודם התפילה עם עצמך, ותאמר לעצמך "השם יתברך הוא מלך מלכי המלכים, יושב במרומים, סביביו אש לוהטת, מלאכים ממנו רועדים, שרפים נבהלים מקולו, צבא השמיים אינם יכולים להביט בפניו, הוא אדון הכול, תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם, הוא היה הוה ויהיה, הוא אחד ושמו אחד. מי יכול לעמוד בפניו?
המביט לארץ ותרעד, יגע בהרים ויעשנו, כמה רבי רבבות ומיליארדי מיליארדים של מלאכים יש לו, ורק פעם אחת ביממה יש להם רשות להקדישו ולהעריצו, באימה ביראה, בפחד ובבהלה, ברתת ובחלחלה, וכשהם משבחים אותו כל הרקיעים מזדעזעים, השמיים מתרופפים, הארץ גועשת. ואין לו שמחה והנאה רק בי, אני בשר ודם ילוד אשה, קרוץ מחומר עכור, עם יצר טוב ויצר רע, וכשאני עושה רצונו, מתפלל, מברך, לומד תורה, מקיים מצווה, גומל חסד, הוא שמח, הוא עם נחת רוח, ממני, אני יצור קטנטן, תולעת קטנה באדמה, הוא קורא לנשמתי בת מלך אהובה, מחבק אותה, מנשק אותה, וכל מלאכי מעלה רואים ומזדעזעים. כי להם אין יצר טוב ויצר רע, אין שכר ועונש.

ואני ברוב טיפשותי וסיכלותי, הכעסתי אותו, מרדתי בו, פשעתי נגדו, חטאתי אליו, ציערתי אותו במעשי המכוערים, ובדרכי המקולקלים, הוא נתן לי נשמה טהורה, וציווה עלי לשמור את התורה, למען אזכה ואשב בישיבה של מעלה במחיצת הצדיקים. ואני הפניתי לו עורף ולא פנים, עזבתי את התורה וישבתי לי בסוד משחקים, עם חבורה של ליצים, התחברתי עם אנשים המורדים בו, שבכל יום ויום מצערים אותו, והוא יכול ברגע אחד להשמידם ולאבדם, אלא שאין הוא חפץ במות רשע, אלא בשובו מדרכיו וחיה.

אבא רחום, הרבה הכעסתיך, עזבתי תורתיך,עברתי על מצוותיך, בגדתי באחדותיך, עתה הנני שב אליך בלב שלם, אנא ממך אבא, תכניע את יצר הרע אשר בקרבי, תגרש אותו ממני, תן לי כח להתגבר עליו, שלא יחטיאני שוב, שלא אכשל לעולם ועד, תן לי לב טהור לעבוד אותך באמת ובלב תמים, ועוד הפעם אני מבקש ממך מחילה וסליחה וכפרה. כפר כפר אב רחמן, סלח סלח מלך חנון. מחול מחול מלך גדול, כי לך יאתה המלוכה והממשלה, ועוד בקשה ממך אבי שבשמיים, תרחם על כל עמך ישראל, ותקרב אותם לעבדך בלב שלם.

כן תעשה ותצליח.

שאלה - 238938
לכבוד הרב מוצפי שליט"א, לגבי אברכים צעירים שמשמיעים תורה ברמה... ורבים מתפעלים ו.... כיצד עלינו להגיב?
תשובה
שלא תבין אותי לא נכון, אני שמח ומעודד כשרונות צעירים המבצבצים פה ושם, ויש גם נותנים שיעורי תורה מלאי תוכן עשיר ומגוון, ויש להם באמתחתם מה לתת.וצריכים לברכם על כך.

אלא שהרחוב שלנו ואלה שלא יודעים תורה לעומק, מתפעלים ומתעוררים מכל צורבא מרבנן כאילו הוא נעשה גדול הדור, מבשר הגאולה או מושיע ישראל. וזה הופך למעין מירוץ מרתוני של ״מצעד הפזמונים״ או ״מירוץ אולימפי״, כאילו יש כאן תחרות על מי יקבל את המדליה השנה, ומי יוכתר בתואר ״חתן תורה״. ואין זה דרכה של תורה.

ברוך השם הדור הצעיר מבורך בכשרונות צעירים, בעלי כשרונות נדירים, בחורים משכמם ומעלה, עוסקים בתורה יומם ולילה בישיבות הקדושות. כמה בחורים צעירים ובוגרים שוקדים באהלה של תורה בימים ובלילות, לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים, בישובים השונים, בישיבות הקדושות, שם נמצאים אלפים רבים של בני תורה אלמונים, כן ירבו, בעלי מידות טובות, יראי שמים, החורשים את מסכתות הש״ס לאורכם ולרחבם.

אני מכיר אישית עשרות רבות של אברכים אלמונים, בחורים לא ידועים הנבחנים כל חודש!!! על 70 רפי גמרא עם מפרשים, במפעל הנפלא הנקרא ״מפעל הש״ס״, והם לא מחפשים רייטינג, לא כבוד, ולא שררה, אלא לימוד תורה וכמיהה לדעת עוד מסכת ועוד מסכת, ללא רעש, ללא צרמוניה, ללא פירסום, ללא גיוס גופים ואנשים לשם כבוד ותהילה, כפי שנהגו אבותינו ורבותינו, רק תורה לשם תורה. על אלה גאוותינו, אשרי יולדתם, אשרי הוריהם הישרים, בזכותם ניגאל, בזכותם ניוושע מדי הזאבים והנמרים, מידי הערב רב, מידי החורשים רעה על עם ישראל בכללותו. אלה הם שצריכים עידוד וברכה, חיזוק והתמדה, כי כך נתקרב ליום המיוחל של גאולת ישראל. תודה להם וגם לכם.

שאלה - 238572
לכבוד מורנו הרב שליט"א, פה מפיק מרגליות, שמעתי עתה את השיעור הנפלא על הבחירה ביד האדם, אפשר את מקור דברי הרמב"ם?
תשובה
כתב הרמב"ם הלכות תשובה פרק ה, הלכה א.
"רשות לכל אדם נתונה אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו, הוא שכתוב בתורה הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע, כלומר הן מין זה של אדם היה יחיד בעולם ואין מין שני דומה לו בזה הענין שיהא הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע ועושה כל מה שהוא חפץ ואין מי שיעכב בידו מלעשות הטוב או הרע וכיון שכן הוא פן ישלח ידו".

ועיין עוד בספר עקידת יצחק בראשית שער כב
"בהוראת אמיתת חפשיות הבחירה ביד האדם כמו שיתחייב מיסודות התורה האלהית ויעודה בהסכמת השכל וכל המאמרים אשר היה נראה מהם הפך זה כי הכל מסכים אל האמת כי האדם שליט בעולמו ואין מעכב בידו כלל לא הזוג הראשון ולא השני ולא שום ככב ומזל רק אם יחזק במעוזו יעשה שלום לו שלום יעשה לו".
ורבנו חיים אבן עטר זיע"א כתב על הפסוק ואתם הדבקים בהשם אלקיכם חיים כולכם היום. דברים פרק ד
"ואומרו היום לא החליט מאמר היותם חיים כולם אלא היום כי מי יאמר אשר יהיה למחר מצד מעשיהם שאדם בחירי הוא ואין אמונה בו עד יום לכתו לארץ החיים".
ויש באמתחתי עוד מקורות רבים המדברים בנושא ועתה לא עט' האסף המקנה.

שאלה - 238060
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
כל מה שאתה אומר קודש אני כלום רק רציתי להבין מה יעזור להתחסן אם נגזר על האדם לחלות ולמות החסון לא אלוקים ןהשליטה רק לאל
הרב לא מוכיח רק להבין בתמים
תשובה
העורך, ביקשתי מהרב שליט"א רשות להשיב לכל הכסילים והריקים מהתורה המטיפים לו כל יום דברי תוכחה כאילו היה תלמידם או בטלן כמותם.
אין גבול לחוסר המוסריות שבדבריהם, הרי הרמב"ם ז"ל כתב בספר המורה כי על החולה לבקש רפואה למכתו, ועל העובר במדבר לקחת עמו כלים להגנתו, וההולך בימי הקור כסות להצילו מהקור ומהברד, ומי שאינו עושה כן אין זה מורה על בטחון בהשם יתברך אלא עצלות, והעתיק דבריו רבנו משה חיים לוצאטו זיע"א בספרו הנפלא מסילת ישרים,

וכמוהו כתב רבנו בחיי אבן בקודה זיע"א בספרו חובות הלבבות בשער הבטחון, שהאדם חייב לעשות כל אשר לאל ידו להציל עצמו, חייו, ובריאותו מכל מיני מכות ומגיפות, ומי שאינו עושה כן אלא אומר שהוא בוטח בהשם יתברך, אין זה בוטח אלא עצל.

אין גבול לטפשות ולחוצפה שאחזו את הכסילים והולכי בטל, אשר לא קראו ולא שנו, ולא שימשו זקנים, ומכתירים עצמם בתפקידי דמה וכשחקני בובות, ומגבבים הבלים ושטויות בכל יום ובכל שעה, לא באלה חפץ השם, ולא אלה חלק יעקב וישראל נחלתו, עיננו הרואות מדי יום נופלים חללים חללים מבני עמנו ובפרט כמה מתופשי התורה אשר לא התחסנו ולא שעו לדברי גדולי הדור שהתריעו בשער והזהירו מפני המגיפה הנוראה אשר כמוה לא נהייתה זה לפחות שלשה דורות.
ועיין בספר חסידים סימן תרע"ה שכתב "ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש (בראשית ט' ה') אם מת אדם בפשעו כגון שמתקוטט עד שהורגים אותו עתיד ליתן את הדין שגרם לעצמו מיתה. או אם הולך למקום סכנה כגון על קרח בימות החורף אם נפל במים ונטבע. או בחורבה ישנה הלך ונפלה עליו".
וראה מה שכתב גאון עוזנו מרן ז"ל בספרו שו"ת יחוה דעת חלק א סימן סא בשם הרמב"ם ז"ל "ואלו האפיקורסים שאומרים שאסור לחלל שבת או יום הכפורים אפילו לצורך פיקוח נפש, עליהם הכתוב אומר (יחזקאל כ', כ"ה): וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם ע"כ. והרמב"ן במלחמות ה' (סנהדרין ע"ד ע"ב) כתב: שאין שום מדת חסידות לחולה שיש בו סכנה להחמיר על עצמו, שלא יחללו עליו שבת או יום הכפורים, ואדרבה, המונע עצמו במקום סכנה הרי זה מתחייב בנפשו, שנאמר: ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש, מיד נפשותיכם אדרוש את דמכם, ועיין בספר חובת הלבבות (שער הבטחון שער ד'), שאסור לסמוך על הנס בזה, שמא אינו ראוי להעשות לו נס, ונמצא מתחייב בנפשו, ואפילו אם עושים לו נס, מנכים לו מזכיותיו. (וכמ"ש בשבת ל"ב ע"א). לפיכך צריך להתנהג בזה ע"פ דרך הטבע ע"כ. וכן כתב הרמב"ם בפירוש המשניות (סוף פ"ד דפסחים), שאם לא יתעסק החולה בדרכי הרפואה ע"פ דרך הטבע, סופו למות מאותו חולי, מה שלא נגזר עליו באותו פרק שחלה, ודומה לנכנס באש יוקדת, שבודאי אש אוכלתו ומת בלא עתו, ונמצא מתחייב בנפשו, ודברים ברורים הם, לא יכחישם זולתי הנפתל והעקש. ע"כ. וזה מכוון למאמר חז"ל (במס' עבודה זרה נ"ה ע"א): וחליים רעים ונאמנים, שנאמנים בשליחותם, שבשעה שמשגרים אותם על האדם, משביעים אותם, שלא ילכו ממנו אלא ביום פלוני וע"י רופא פלוני ועל ידי סם פלוני. [וע' היטב בתוס' ראש השנה ט"ז ע"א ד"ה כמאן וצ"ע]. וע' בשו"ת הרשב"א ח"א (סי' תי"ג)".

ולא כתבתי כל זה אלא למי שיש בו דעת והבנה בסיסית. ודי בזה.

שאלה - 237686
לכבוד הרב שלום רב ושלומו יסגא לעד, קראתי בכל לב דבריו החריפים של רבנו מהרח"ו ז"ל, ומבין תשובת כבודו ראיתי שהדבר בוער בקרבו ומחילה על השאלה הבנתי שיש ענין בסיבת כל זה? ואם הוא נסתר יסתירנו.
תשובה
אהובי ורעי, איש חכם ונבון אתה, ואגיד לך דבר אחד, והוא קודם למעלה מ - 40 שנה נפתחה ישיבה חשובה ללימוד הקבלה, ואנשיה פנו לכמה וכמה גדולי האברכים בעיר בירושלים שיצטרפו אליהם, והפצירו בהם פעמים ושלש וגם ארבע, ואברך יקר אחד שהוא גאון בתורה ובעל שיעור קומה, הלך בסתר אל הגאון הצדיק והחסיד שכל ימיו היו בתענית הרב שלום מזרחי אב"ד תל אביב רבתי, מחבר שו"ת דברי שלום כמה חלקים ועוד לו בכתובים, שהיה משיירי כנסת הגדולה מקימי הישיבה הקדושה פורת יוסף בעיר העתיקה בירושלים, להתייעץ עמו.

וכה אמר לו הגאון הצדיק, שמעני איעצך תורה מפוארה זו חכמת הקבלה, אינה מאכל כל אדם, אלא רק לשרידי שרידי עם קודש, אנשים קדושים, פרושים וטהורים, מדקדקים במצוות יותר מכפי כוחם, חסידים ואנשי מעשה.
דורינו זה, בעוונותינו פרוץ הוא, ורבו בו המכשולות, וכמעט אין בו מי שיכול לימוד בו מול מלחמות היצר והסט"א, ורוב המתעסקים בחכמה זו נכשלים בענינים חמורים, והכל משום שלימוד זה צריך שיהיה הלומדו קדוש שבקדושים, זך השכל והרעיון, היודע לשמור עצמו מכל מכשול טעות והגיון, ולא יגשים הענינים שלומד כלל, וזה כמעט אי אפשר, שמע לי ולטובתך, תפרוש מכך ותקבל שכר על הפרישה.
שמע החכם את דבריו ולא הלך לשם, ועלה ונתעלה בלימוד הש"ס וארבעה טורים בשלחן ערוך ובפוסקים, והיום הוא אחד מגדולי היושבים על מדין.

ומה שחרה לי ובער בקרבי הוא, איך הם מצטטים דברי איש שהמה יודעים והדבר התפרסם במחוזם כי ההוא גברא סני שומעניה, ופיו הכשילו לדבר ולכתוב סרה על קדוש ישראל רבנו מהרח"ו זיע"א, ובפרט שנגרם על ידו חילול השם נורא, והוא רחום יכפר.

שאלה - 237684
לכבוד הרב
לקוחה של אחותי מחכה כמה שנים לילדים הוצע לה שתהרגן 40 נשים שישמעו 40 יום הלכות צניעות אע"פ שכבר עשתה זאת, השאלה האם יש דבר מועיל או חשוב יותר שאפשר לעשות להצלחתה?
תשובה
כתב רבנו בחיי זיע"א בפירושו על התורה שמות כ"ה, "ומה שנתן אבן "אודם" לראובן, על שם שהאדימו פניו בחטא בלהה כשבלבל יצועי אביו והודה ולא בוש, והאבן הזאת נקרא רובי"ן והוא גדל במקומות ידועים בים, והוא סלע גדול, ומוצאו כמוצא הכסף וכמוצא הזהב, והסלע והמוצא ההוא קורין אותו בלאש"ו, ורובינ"ו ובלאש"ו הכל מין אחד וחתיכה אחת, אלא שהרובי"ן הוא אדום בתכלית, וכן תרגומו: סמקן, והוא מבחר האבן כמין ענפים שבולטים ממנו ונמשכים ממנו, והבלאש"ו הוא למטה ממנו מאד במעלת האדמומית, ומפני זה נקרא מבחר האבן הזאת בלשוננו "אודם", כי מראהו אדום כדם, וסגולתו שכל אשה שנושאתו אינה מפלת לעולם נפלים, ואמרו שהוא טוב לאשה המקשה לילד, ואם היו שוחקים אותו ומערבים אותו באכילה ובשתיה מועיל הרבה להריון". ע"כ. ומבואר שם עוד, שמאחר שאבן האודם היא הראשונה בחושן המשפט וכנגד ראובן, לכן יש בה סגולה להריון, כענין הדודאים שמצא ראובן, שגרם בזה לאמו שתתעבר ביששכר. וכן הוא במדרש תלפיות [אות א ].
והנה, אבן זו הנקראת "רובין" מצויה גם בזמן הזה, והיא אינה יקרה כל כך, ויש ליטול חתיכה קטנה ממנה ולתת אותה על בשר האישה ללא חציצת בגד. ואם משבצים אותה בטבעת או בשרשרת, יש לוודא שהאבן עצמה תיגע בבשר".

שאלה - 237679
לכבוד הרב שליט"א
אברך צעיר, הציעו לי ללמוד קבלה, סרבתי בגלל ההקדמה של מהרח"ו, וטענו שהר'... הוכיח בתשובה שהדברים שם לאו דוקא ונאמרו בל' גוזמא. האם נכון עשיתי?
תודה
תשובה
רק טיפש וכסיל יאמר כדברים האלה, "לשון גוזמא", "לאו דווקא", ועוד הרי מהרה"ו זיע"א השביע בפתיחה לעץ חיים על כל ספרי הקבלה. ואעתיק לך בס"ד את לשונו הטהור
מספר עץ חיים - הקדמת מוהרח"ו זיע"א על שער ההקדמות
"עוד הקדמה למוהרח"ו זלה"ה אני הכותב משביע בשמו הגדול ית' לכל מי שיפלו הקונרטסים אלו לידו שיקרא הקדמה זאת ואם אותה נפשו לבוא בחדרת החכמה זאת יקבל עליו לגמור ולקיים כל מה שאכתוב ויעיד עליו יוצר בראשית שלא יבוא אליו היזק בגופו ונפשו ובכל אשר לו ולא לאחרים תחת רודפו טוב והבא לטהר ולקרב ראשית הכל יראת ה' להשיג יראת העונש כי יראת הרוממו' שהוא יראה הפנימית לא ישיגוהו רק מתוך גדלות החכמה ועיקר מגמתו בידיעה הזה יהי' לבער קוצים מן הכרם כי לכן נקראים העוסקים בחכמה הזאת מחצדי חקלא ובודאי שיתעוררו הקליפות נגדו לפתותו ולהחטיאו לכן יזהר שלא לבוא לידי חטא אפי' שוגג שלא יהיה להם שייכות בו לכן צריך ליזהר מהקלות כי הקב"ה מדרדק עם הצדיקים כחוט השערה לכן צריך לפרוש עצמו מבשר ויין כל ימות השבוע וצריך הזהרת סור מרע ועשה טוב ובקש שלום בקש שלום צריך להיות רודף שלום ולא להקפיד בביתו על דבר קטן וגדול וכ"ש שלא יכעוס ח"ו:
וצריך להתרחק בתכלית הריחוק סור מרע:
א ליזהר בכל דקדוקי מצות ואפי' בדברי חכמים שהם בכלל לא תסור:
ב לתקן המעוות קודם שיבא לעוה"ב:
ג יזהר מהכעס אפי' בשעה שמוכיח את בניו לא יכעוס כלל ועיקר:
ד גם צריך ליזהר מהגאוה ובפרט בענין הלכה כי גדול כחה והגאוה בזה עון פלילי:
ה בכל צער שיבא לו יפשפש במעשיו וישוב אל ה':
ו גם יטבול בעת הצורך לו:
ז גם יקדש א"ע בתשמיש המטה שלא יהנה:
ח שלא יעבור כל לילה ויחשוב בכל לילה מה שעשה ביום ויתודה:
ט גם ימעט בעסקיו ואם אין לו פרנסה כי אם ע"י משא ומתן יכין יום ג' ויום ד' מחצי היום ואילך ובכונה שהוא לעבודת קונו:
י כל דבור שאינו של מצוה והכרחי יהיה זהיר ממנו ואפי' דבר מצוה ימנע בשעת התפלה:
ועשה טוב:
א לקום בחצי הלילה ולעשות הסדר בשק ואפר ובכי גדול ובכונה כל אשר יוציא בשפתיו

(10) ספר עץ חיים - הקדמת מוהרח"ו זיע"א על שער ההקדמות
ואח"כ יעסוק בתורה כל זמן שיוכל להיות בלי שינה ובלבד שחצי שעה קודם עלות השחר יתעורר לעסוק בתורה:
ב ילך לבה"כ קודם עלות השחר קודם חיוב טלית ותפילין להזהר שיהיה מי' ראשונים:
ג קודם שיכנס ישים אל לבו מ"ע ואהבת לרעך כמוך ואח"כ יכנס:
ד להשלים רמז צדיק בכל יום שהוא צ' אמנים ד' קדושות י' קדשים ק' ברכות:
ה שלא להסיח דעתו מהתפילין בעת החפילה זולת בעת העמידה ועסק התורה:
ו צריך שיהי' עוסק בתורה מעוטף בטלית ותפילין:
ז לכוין בתפלה הכונות כמ"ש בע"ה:
ח שישים תמיד נגד עניו שם בן ד' אותיות הוי"ה ויזדעזע ממנו כמ"ש שויתי ה' לנגדי תמיד:
ט שיכוין בכל הברכות בפרט בברכת הנהנין:
י צריך שיהיה עמל בתורה פרד"ס שנאמר או יחזיק במעוזי ואל יחשוב שיגלו לו רזי התורה בהיותו ריק כדכתיב יהב חכמתא לחכימין וצריך ליזהר שלא יוציא בשפתיו בחכמה זו מה שלא שמע מאדם שראוי לסמוך עליו וכאזהרת רשב"י וחבריו השגת החכמה תנאי הראשון צריך למעט דבורו ולשתוך כל מה שיוכל כדי שלא להוציא שיחה בטילה כמאמר רז"ל סייג לחכמה שתיקה גם תנאי אחר ע"כ ד"ת שלא תבינהו תבכה עליו כל מה שתוכל. גם עלית הנשמה בלילה לעולם העליון שלא תשוט בהבלי העולם תלוי שתישן בבכיה ומרת עצבות מגונה עד מאוד ובפרט להשיג חכמה והשגה אין לך דבר מונע השגה יותר מזה. גם בענין השגת האדם אין לך דבר שמועיל כמו הטהרה והטבילה שיהיה האדם טהור בכל עת ומורי זלה"ה עם היות שהיה לו חולי השבר שהקור מזיק לו עם כל זה לא היה מונע מלטבול בכל עת".

ואמרו לך בשם אדם שנתפס בקלקלתו ונתפרסם ונעשה מזה חילול השם נורא השם יכפר.

שאלה - 237566
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
יש לנו בכולל שיעור זוגיות בכל יום שני,אם כבודו יוכל לספר לנו קצת על היחס של מור אביך זיע"א כלפי מרת אמך עליהם השלום נשמח שנוכל לספר את זה בשיעור
ונתחזק
תשובה
א, היה מכבדה מאוד, בעיקר בשלחן שבת, במעשיות על עיר מולדתם בגדד.
ב, על כל סוג תבשיל או מאכל שהגישה שיבח אותה על פעולתה, כך גם על הירקות שקנתה ובישלה. הפירות שהגישה גם אם היו מעט או פשוטים שיבח. ג, היתה קונה תרנגולת אחת לשבת קודש ונתנה אותה לשוחט, כשהגיעה לבית ישבה במטבח לפרק את התרנגולת ולהכשירה, בדיוק ברגע זה נכנס למטבח והציע את עזרתו, והוא שסיפר לי שמיום שעמד על דעתו לא אכל ממה שלא בדק בעצמו וראו עיניו, עקב בעקיפין אחרי האיברים הפנימיים כשהוא מברך אותה על פעולותיה, ומוודא שהכל תקין וחוזר ללימודו.

ד, הדבר שעומד לנגד עיני היא צוואתו ל"כבד את האמא בכל רצונה במלוא מובן המילה, כי היא כמותי".
ה, יום אחד לאחר שחלפו 30 יום מפטירתו, אני נכנס לבקר אותה באמצע היום, והיא נרגשת ועל סיפי הבכי, מושיטה לידי מעטפה עבה עם פתק בכתב ידו, ואומרת זה מצאתי עתה בין הסדינים לפסח, תקרא מה כתוב, ואני קורא "אני.... שמו ושם אביו נותן סך.... כשאני בריא ובדעתי הצלולה סכום זה לאשתי היקרה,... מרצוני הגמור ותעשה בו כל מה שתרצה". היה שם סכום רב שחסך כנראה לפחות 5 שנים. בכיתי ובכינו יחד על טוב לבו והוקרתו.

יומיים לאחר פטירתו ניגשה אלי וביקשה שארכוש לה חלקה לידו, ואני נדהמתי, כי בדיוק באותם רגעים שקלתי בדעתי איך להציע לה הצעה זו, מיד פניתי לחברה קדישא, תשע שנים אחריו ביום ו בטבת חלתה ושכבה על מיטתה, והתקיים בבית שיעור בזוהר הקדוש ובדיוק כשהגעתי לפסוק "אתהלך לפני השם בארצות החיים" הפסקנו וקראנו קריאת שמע, והחזירה את נשמתה לבוראה, בנוכחות כ - 40 איש, זכתה ונטמנה לידו בבית העלמין.

שאלה - 237240
שלום לכבוד הרב, היום שמעתי מרב ידוע שאמר כי קודם השבת האדם חייב לעשות בעצמו משהו לכבוד שבת. אם כן אנחנו כל הגברים צריכים לעסוק בזה?
תשובה
בהחלט כן, וכך היו נוהגים גדולי הדורות וכמה מהם ראינו בעיננו שהיו הולכים לשוק עם סלים בעצמם, והכהן הגדול מאחיו הוא המקובל רבנו אפריים הכהן זיע"א, ראש המקובלים בדור שלפנינו היה הולך עם סל בידו וקונה ירקות ופירות לכבוד שבת, וכן היה נזהר בזה מור אבי זיע"א וראינו בעיננו אותם מסתודדים ביניהם בדברי סודות התורה תוך כדי בחירת הירקות לשבת קודש.
ואת מור אבי ז"ל מדי יום השישי היה קורא הפרשה שמו"ת מספר תורה עטור בטלית ותפילין, וכשהיה מסיים רץ לביתו מכין בעצמו המרק לליל שבת קודש.
והוא כפי שכתב הרמב"ם זיע"א בהלכות שבת פרק ל, הלכה ו
"אף על פי שיהיה אדם חשוב ביותר ואין דרכו ליקח דברים מן השוק ולא להתעסק במלאכות שבבית "חייב" לעשות דברים שהן לצורך השבת בגופו שזה הוא כבודו, חכמים הראשונים מהם מי שהיה מפצל העצים לבשל בהן, ומהן מי שהיה מבשל או מולח בשר או גודל ה פתילות או מדליק נרות, ומהן מי שהיה יוצא וקונה דברים שהן לצורך השבת ממאכל ומשקה אף על פי שאין דרכו בכך, וכל המרבה בדבר זה הרי זה משובח".

וכוונת דבריו הקדושים לאמור במסכת שבת קיט, א.
"רבי אבא זבן בתליסר אסתירי פשיטי בישרא מתליסר טבחי, ומשלים להו אצינורא דדשא, ואמר להו: אשור הייא, אשור הייא. רבי אבהו הוה יתיב אתכתקא דשינא ומושיף נורא. רב ענן לביש גונדא; דתנא דבי רבי ישמעאל: בגדים שבישל בהן קדירה לרבו - אל ימזוג בהן כוס לרבו. רב ספרא מחריך רישא - רבא מלח שיבוטא. רב הונא מדליק שרגי, רב פפא גדיל פתילתא. רב חסדא פרים סילקא. רבה ורב יוסף מצלחי ציבי. רבי זירא מצתת צתותי. רב נחמן בר יצחק מכתף ועייל מכתף ונפיק, אמר: אילו מקלעין לי רבי אמי ורבי אסי מי לא מכתיפנא קמייהו? ואיכא דאמרי: רבי אמי ורבי אסי מכתפי ועיילי מכתפי ונפקי, אמרי: אילו איקלע לן רבי יוחנן, מי לא מכתפינן קמיה?".

שאלה - 237108
לכב' הרב היום מישהו תיאר חבר שלא התץחסן, והוא כרגע מאושפז ומצבו קריטי, ואמר "מחזיקים לו אצבעות", אמרתי לו זה ביטוי נוצרי, תאמר מתפללים לשלומו. כי זכרתי שהרב כתב לא לומר כך.
תשובה
העורך, נתבקשתי על ידי מורנו הרבה להעתיק לך תשובה שפורסמה כאן באתר, והנני לקיים מצוות חכמים. תשובה 217720 .
"יש הרבה ביטויים בשפת הציבור הכללי, שמקורם בנצרות ובכתביהם, ואין זה ראוי ליהודי להשתמש בהם. ולתועלת הציבור אזכיר כמה מהם.
יש כשמספרים הצלחה או עסק טוב, מקישים בעץ, ואומר "הקש בעץ", וזה אסור משום עבודה זרה, שמזכירים את הצלוב.
גם יש המתארים אדם מיוחד בשם "מלח הארץ", או "זאב בעור של כבש", והוא לקוח מכתבי הנצרות.
עוד יש המספרים דבר מה, וכשהשני מגיב אומרים "אתה אמרת", או כשאומר "מי שהוא אינו בעדי הוא נגדי", גם זה לקוח מכתבי הנצרות.
גם יש האומרים תמתין "עד שיצא עשן לבן", או "אשרי המאמין", וכן "עד שלא ישאר אבן על אבן", וכן "מחזיקים לו אצבעות". ביטויים שנלקחו מכתביהם.
ולסיום מה שהנני זוכר שיש המתארים מי שלא מעריכים אותו במקומו "אין נביא בעירו", והם דברי הנוצרי, או "הוא מבקש שתרקוד לפי החליל שלו", הם לקוחים מהנצרות ואין להשתמש בהם. והשם יתברך ישמרנו מהם ומהדומים להם".

שאלה - 236908
לכבוד הרב שליט"א
האם הרב הכיר את הגאון הרב סלמן חוגי עבודי?
אביו של סבא רבה שלי היה הרב סלמן זצוק"ל
אשמח לשמוע עליו קצת
תשובה
הכרתיו מקרוב מאוד, גאון גדול בתורה, בקי בש"ס ובארבעת חלקי שלחן ערוך, עניו בתכלית הענווה, מאיר פנים לכל אדם, מימיו לא הרים קולו על שום אדם, בעל מידות נעלות ותרומיות ביותר, היה מקרב את לבבות בני ישראל הפשוטים והנדכאים לאבינו שבשמיים.
היה הרב הראשי של העיר בגדד, ובשנות העליה עלה לארצינו הקדושה, ולא ביקש שוטם משרה רבנית, הלך בעצמו עם כל העולים במחנה לקבל עבודה בשדות כחקלאי, עד שלאחר כמה שבועות גילה הראשול לציון דאז הגאון הרב יצחק נסים ז"ל כי הוא הגיע לאיזור ירושלים, הזמים אותו אליו, ומינהו מיד לאב בית הדין בפתח תקוה לתקופה של שנה, ולאחר מכן לאב בית הדין בירושלים.
כאן התגורר בדירת שיכון בשכונת קרית יובל, וגר בין פשוטי העם אותם חיבב וקירב, לאחר כעשור שנים עבר להתגורר בסמוך לרחוב הנביאים בירושלים, וקבע את מקום תפילתו בבית הכנסת המרכזית לעדת הבבלים "אוהל רחל" שם היה מור אבי ז"ל ידידו מהעיר בגדד, לכל הזמנה היה נענה, אם זו עריכת חופה, מסירת שיעורי תורה בהתנדבות, אזכרות לאנשים פשוטים, לכולם הסכים להופיע, לחזק ולעודד, נפטר בבית הכנסת באמצע שיעור במסכת מגילה, וזכיתי אני העבד לטפל בעריכת הלוויתו באותו היום, אשריו ואשרי חלקו, יהי זכרו ברוך לדור דורים, איש קדוש וענק רוח.

שאלה - 236705
לכבוד הרב שליט"א אורך ימים ושנות חיים
רציתי לדעת האם ראוי לזרוק את הלחם הנותר בשני שקיות מצד ביזוי אוכלין או לא?
תודה רבה
תשובה
חס ושלום, הרי זה פוגע בפרנסה לא עלינו, א, תקנה פחות לחם. ב, אם בכל זאת נשאר תניח לציפורים, ג, יש באתר מתכונים למעדנים מלחם שנשאר.

העורך, לטובתכם העתקתי לכם ולמשתתפים את המתכון שהרב העתיק מתלמידיו.
אפשר לתקן על ידי שלא נזרוק לחם שנשאר, כי בזוהר הקדוש דימה זאת להשלכת פירורים לאשפה. המערכת מציגה כאן מתכון שכתב לנו אחד המשתתפים וכנראה הועתק ממקום כלשהו, המקור הזדהה בשם "שרה" ותבוא בזה על הברכה. והזכויות שמורות למקור.

"לחתוך אותו לקוביות ולהכניס אותו למיקסר ולרסק ויש לך פירורי לחם נהדרים. לייבש את זה בתנור בחום של 100 מעלות כשעה בערך עד שיבש לגמרי ולאחסן בקופסה אטומה עד לשימוש, רק להיזהר ולהשתמש מהר כי עלול להעלות עובש. אפשר להכין מהלחם כופתאות בוואריות - היום במדינת ישראל הכל הפך לבווארי כולל הבירה אז אפשר גם כופתאות לחתוך את הלחם לקוביות קטנות - אפשר כל לחם, לשפוך עליו ביצים, מים חמים, להשהות עד שהלחם ספג את הנוזל חם, להוסיף בצל מטוגן חתוך לקוביות, פטרוזיליה קצוצה דק, או כל עלי ירק, מלח פלפל ואגוז מוסקט ולערבב היטב בידיים לעיסה אחידה. להשהות קצת. בנתיים לחמם בסיר גדול 2 ליטר מים עם מלח, וכשרתחו המים להכין כדורים מתערובת הלחם - אם התערובת נוזלית מידי להוסיף לה לקוביות לחם קטנות ולערבב היטב שוב ולהשהות קצת עד לספיגת הנוזלים. להכין קניידלך בידיים ולבשל במים הרותחים עד שהם צפים למעלה ועוד כמה דקות כדי שיהיו מבושלים גם מבפנים. להגיש עם נקניקיות, או גולש או שניצל ורוטב חום.
ועוד משהו קטן וחסכוני. לחתוך את הלחם לקוביות קטנות ולפזר אותו יפה על תבנית אפיה ולהכניס לתנור על 150 מעלות ל 20 דקות בערך או עד שהלחם הפך לזהוב ויש לך קרוטונים.
לא צריך להיות בזבזן... גם משהו מתוק אפשר להכין מלחם ישן בעיקר לחם או חלה לבנה, לטבול בביצה ולטגן במחבת משני הצדדים עד שזהוב חום, לפזר סוכר עם קינמון ולהגיש. הילדים יאהבו את זה מאוד. בתיאבון. ואגב, גדלתי בשנות החמישים ואמא שלי לא עשתה אף פעם מרק משאריות של ירקות ולחם. אלא את המתכונים האלה שנתתי לך כאן, קצת דימיון לא מזיק באשר לשאריות הלחם"

שאלה - 236543
לכבוד מו''ר
ציבור שנאנס ביום ב' בבוקר ולא היה להם מפתח להיכל ולא יכלו לקרוא בתורה
מהו אם יכולים אותו ציבור שהיה בבוקר לקרוא בתורה בתפלת מנחה?
תודה
תשובה
כשנתקבצו עשרה אנשים שלא שמעו היום קריאת התורה, רשאים להוציא ספר תורה בו ביום דווקא, ולקרוא בו שלשה אנשים כמנהג.
בשו"ת הרדב"ז ז"ל [חלק ד, סימן רמ"א] כתב אם עשרה אנשים התפללו ביחידות וחזרו והתחברו אינם יכולים להצטרף יחד לקדיש וקדושה, ולא חזרת השליח ציבור, וכתב הרב כנסת הגדולה בשמו שאינם יכולים לקרוא קריאת התורה,ואפילו הם עשרה שלא שמעו הקריאה, ואין יכולים להוציא ספר תורה בשבילם, וכתב טעם נוסף שמכיוון ובבית הכנסת זו הוציאו כבר ספר תורה פעם אחת, אסור להוציא פעם שניה משום פגם.
ועיין בכנסת הגדולה [סימן ס"ט, הגהות הטור א] שכתב "מכאן הוכיח מהר"י מינץ ז"ל בסימן ט"ו, דעשרה שבאו והתפללו בבית הכנסת, ואחר כך באו עשרה אחרים, שיכול להתפלל באותו בית הכנסת עצמו, זולת שאין לחזן השני להתפלל במקום שהתפלל הראשון".
וכתב הרמ"א ז"ל בהגהת שולחן ערוך [סימן ס"ט א] בשם שו"ת מהר"ם מינץ ז"ל [סימן ט"ו] כי כשבאו אנשים חדשים לבית הכנסת שלא שמעו ברכו בערבית, אם יכולים לפרוס על שמע, "ומכל מקום איש אחר יכול לפרוס על שמע או להתפלל בעשרה כל התפלה, אפלו באותו בית הכנסת שכבר התפללו, להוציא אחרים ידי חובתם, רק שלא יעמוד החזן השני במקום שעמד הראשון, דזהו נראה גנאי לראשונים דהוי כאילו לא יצאו בראשונה ידי חובתם, וכתב הרמ"א ונראה לי דוקא שעדיין הראשונים בבית הכנסת אלא שהשלימו סדרם, אבל אם יצאו הראשונים, יוכל לעמוד החזן אף במקום שעמד הראשון".
ועיין במגן אברהם ז"ל [ס"ט, ט]. שכתב וזה לשונו "וכתב בספר משפטי שמואל שאם הוציאו הראשונים ספר תורה וקראו בו, אין לשניים להוציא ס"ת פעם אחרת ולקרות בו".
וכתב רבנו זלמן ז"ל בשולחן ערוך הרב [סימן ס"ט, ח] "אם הראשונים הוציאו ספר תורה וקראו בו נוהגים בקצת מקומות שאין האחרונים מוציאים ספר תורה שנית לקרות באותו בית הכנסת ויש שנתנו טעם למנהגם שהוא משום פגמו של ספר תורה שמא יאמרו שמצאו פסול בספר תורה ראשונה ומפני כך הוציאו ספר תורה שניה ואף אם הוא ספר תורה הא' עצמו מכל מקום הראשונים אין מכירין אותה ושמא יאמרו שהיא ספר תורה אחרת שהוציאו משום פסול שמצאו בראשונה (אבל מן הדין אין שום איסור בדבר שאין לחוש לפגמו של ראשונה אלא כשעולה לקרות בשניה מי שעלה כבר בראשונה וגם בזה אין לחוש אלא כשעולה וקורא בשניהם זה אחר זה מיד בלי הפסק איש בינתיים, כמו שיתבאר בסימן קמ"ד, וכל שכן כאן שמפסיקין בינתיים הרבה, וגם הוא ציבור אחר שבודאי אין לחוש לכלום)".
והגאון רבנו צבי פסח פראנק ז"ל בשו"ת הר צבי [אורח חיים א סימן נ"ב] כתב "שאין בזה סתירה לדברי הרדב"ז ז"ל וזה לשונו "יש מקום לומר דחיוב קריאת התורה הוא מילתא באנפי נפשיה, ואינו תלוי כלל אם התפללו בצבור. ואינו דומה לסידור קדושה, שהוא מגוף התפלה, ובזה שפיר קאמר הרדב"ז, דכשהתפללו ביחידות פרח מינייהו חיוב קדושה, מה שאין כן קריאת התורה מבואר ברמ"א [נ"ה, ג], דהוי ענין אחר, ויש לומר דחיוב זה במקומו עומד, ולא פקע בשביל זה שהתפללו ביחידות". ועיין שם שהביא ראיה מדברי שלחן ערוך רבנו זלמן ז"ל שהעתקנו לשונו, וכתב עוד כי הרב חיי אדם [ל"א, י"א] והגאון היעב"ץ בסידורו העלו דבר זה בספק, והביא עוד להקת פוסקים וביניהם יד מאיר, אשל אברהם מבוטשאטש, מנחת פתים ועוד, שהתירו לקרות בתורה לאותם שלא שמעו הקריאה.
וכן כתבו בשו"ת מהר"י אסד [אורח חיים סימן נ"א], ובשו"ת מהרש"ג [חלק ב, סימן צ"ב], ובשו"ת ציץ אליעזר [חלק י"ג סימן כ"ז], ובשו"ת יביע אומר [חלק ד, אורח חיים סימן י"ג].

הועתק מספר מקרא בציון.

שאלה - 236335
לכבוד הרב
הערב רב רצה לקחת תכשיטים מנשות ישראל?
דף קצ''ב ע''א זוהר
הארי רושם שישראל לא....
תשובה
ירמיהו פרק יב
כִּי אֶת רַגְלִים רַצְתָּה וַיַּלְאוּךָ וְאֵיךְ תְּתַחֲרֶה אֶת הַסּוּסִים, גאווה נזרקה בך, וחשבת עצמך למקובל, בקי בזוהר ובדברי האר"י ז"ל, ואתה לומד לא לשמה,,,, ידעתי כבר אמש שאתה מתאנה לי והנחתי לך לראות מה יהא בסופך, וגילית קלונך ברבים כי כל מגמת פניך להלבין פני זקן ברבים, שוטה וחדל אישים.

לעצם השאלה לרבים הכשרים ולא לך המעיין לקנטר,
בשער הגלגולים - הקדמה כ כתב מהרח"ו זיע"א בשם רבנו האריז"ל.

"והענין הוא, כי אין לך דור ודור שמשה רבינו עליו השלום אינו בתוכו בסוד וזרח השמש ובא השמש, דור הולך ודור בא, כדי לתקן את הדור ההוא. וגם דור המדבר עצמו, עם הערב רב, כלם יתגלגלו בדרא בתראה, כימי צאתך מארץ מצרים. וגם משה יקום בתוכם, כי כלם הם מסוד הדעת, משה, ודור המדבר, וגם הערב רב, כמבואר אצלינו בפרשת שמות. וזה שאמר הכתוב אחר כך, אשר הוא בא שמ"ה, והם אותיות מש"ה, כי משה יתגלגל עמהם כנזכר. וזה סוד כל התלמידי חכמים שבדור הזה, נשותיהם שולטות עליהם, לפי שהם מזמן דור המדבר, שהם לא נתנו נזמיהם לעגל. והאנשים חטאו, ונתנו נזמיהם לעגל".
ואני הצעיר באלפי ישראל הסתמכתי על דבריו אלה, ואתה מלגלג עליהם, נבזה וחדל אישים. אין לך מחילה עולמית.

שאלה - 236130
שלום לכבוד הרב,האם מותר לחלק ערק ושתייה חריפה בהקפות שמחת תורה?
האם מותר לעשות קידוש עם מזונות אחרי ההלל ולפני ההקפות ,קריאת התורה והמוסף? הגבאי טוען שזה מנהגי המקום.
תשובה
שאלה - 226299
לרב שלום, מה לעשות שמדי שבת המצב בבית הכנסת מתדרדר, אוכלים, שותים, מדברים, ולא באים להתפלל, יכתוב לנו הרב כמה עניני מוסר.
תשובה
אעתיק לך תשובה שסייעני השם יתברך לכתוב באתר כאן בנושא, ובודאי שדברים אלה צריכים מדי פעם חיזוק.
"דע, כי רבנו תם ז"ל ובית דינו הטילו חרם ונידוי על השותה שיכר בבית הכנסת.
וכתב רבנו יעקב בעל הטורים [דברים כ"ו, י"ט] "ולתתך עליון. רמז לטטפות של הקדוש ברוך הוא דכתיב בהו (להלן לג כט) אשריך ישראל (ברכות ו א) לתהלה ולשם ולתפארת. כלומר מה שישראל משבחים ומהללים לשם הוא לו לתפארת. והיינו דאמרינן (מגילה טו ב) עתיד הקדוש ברוך הוא להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק, שאותה עטרה שמעטרים להקב"ה בתפלתם (שו"ט תהלים יט ד"ה יום ליום וגו', שמו"ר כא ד) מחזירה להם, אבל מי ששח שיחת חולין בבית הכנסת מקיפין לו כל גופו בקוצים, לכך שיר השירים לית וכנגדו כקול הסירים (קהלת ז ו):

וכתב בזוהר הקדוש [תרומה קל"א, ב] "ומאן דמשתעי בבי כנישתא במילין דחול ווי ליה דאחזי פרודא ווי ליה דגרע מהימנותא, ווי ליה דלית ליה חולקא באלהא דישראל, דאחזי דהא לית ליה אלהא ולא אשתכח תמן ולית ליה חולקא ביה ולא דחיל מיניה ואנהיג קלנא בתקונא עלאה דלעילא".

בספר חרדים [מצוות עשה פרק א, י"ט] כתב מצווה "להיות בבית המקדש במורא וכובד ראש מאימת השי"ת השוכן בתוכו שנאמר ומקדשי תיראו ואמרו בתורת כהנים את מקדשיכם לרבות בתי כנסיות ובתי מדרשות שבכל מקום דעלייהו כתיב ואהי להם למקדש מעט אין נוהגין בהם קלות ראש כגון שחוק והיתול ושיחה בטלה ועונש העובר על זה גדול מאד כדאיתא בזהר בפ' נשא על פסוק כי יפליא אמרו כל בי כנשתא דעלמא מקדש אקרי ושני חכמים מקובלים גדולים בדורנו פסקו הדבור בבית הכנסת לגמרי רק בדברי תורה ויראת השם והם החכם השלם כמה"ר משה קורדואירו זלה"ה והחכם השלם כמה"ר יצחק אשכנזי זצ"ל וכבד עונש השח אפילו שלא בשעת התפלה כי כן לשון הזוהר מאן דמשתעי בבי כנשתא מפני אימת השוכן בו יתברך דהא כתיב במקום גילוי שכינה קול דממה דקה וכתב סמ"ק דיש לאדם לדון ק"ו מהעמים העומדים בבית תפלותם שעומדים באלמים וכן כתב הכלבו לכן יש לאדם ללמוד ק"ו העומדים לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא".
ובספר הרוקח הלכות תשובה סימן כו, כתב "המדבר בבית הכנסת וחביריו משבחים ומשוררים קורא אני עליו הוי על כל שכיני הרעים כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם ולא נמנה עם חביריו ומואס לשבח לקונו הוא מסיג גבול הבורא ואהי להם למקדש מעט אלו בתי כנסיות אין נוהגין בהן קלות ראש כדאמר בפ"ד דמגילה (דף כח) אלקים נצב בעדת אל והמדבר עושה כאלו הופך אליו ערפו יאמר מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה נטיתי ידי ואין מקשיב למה יקצוף ה' על קולך ויקרא עליך מי ביקש זאת ממך רמוס חצרי אך השתחוה לו ושב לפניו במורא בכפיפת ראש ובענוה בשחיות הלב התחנן לפניו ותשורר לפניו בשמחה ובא לפניו ברננה אז קרוב אליך ונמצא לך ותייחד שם שמים בכוון הלב והתפלל בכוון הלב כשתאמר ברוך אתה שאם חשבת בדברים בטלים כאלו התלוצצת בו ולא נתת יראתו על פניך אך חשוב כי הוא נצב לקראתך שויתי ה' לנגדי תמיד ותתן יראתו על פניך ואהבתו בך".

והרב בן איש חי ח"א ויקרא א] כתב "וכתבו הפוסקים דמצוה לירא מן המקדש נוהג בבית הכנסת וביהמ"ד מדאורייתא, ולכן ראוי להזהר בכבודם ולשבת שם באימה ויראה. ואותם הנוהגים בהם שחוק וקלות ראש, עליהם נאמר מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי, ובזוה"ק הפליג בעונש שלהם ואמר מאן דמשתעי בבי כנישתא ר"ל בדברים בטלים חיצונים אין לו חלק באלהי ישראל, ופרשנו הכונה ע"ד מ"ש אפיקי יהודה ז"ל במאמר אחאב כפר באלהי ישראל והיינו כי הקדוש ברוך הוא נקרא אלהי ישראל מפני שאין ביניהם שר אמצעי, אבל לגבי אוה"ע נקרא אלהי האלהים שיש להם שרים אמצעיים, והעד שישראל אין להם אמצעי ממה שמצינו שהקב"ה השרה שכינתו אותם בבתי כנסיות ובתי מדרשות, ולכך המזלזל בהם נראה דאינו מודה שיש שם השראת שכינה, ולכן אין לו חלק באלהי ישראל ר"ל בזה התואר של אלהי ישראל שזכו בו ישראל".

וכתב מורנו הגאון החתם סופר זיע"א [דרשות חלק ב, דש"ט ע"ב] הקב"ה ברחמיו וברוב חסדיו השאיר לנו מקדש מעט בתי כנסיות ובתי מדרשות, ואם אנחנו נוהגים בהם קודש, הם עתידים להיקבע בארץ ישראל [מגילה כ"ט, א] ויש להם גם עתה קדושת ארץ ישראל, אך אם חס ושלום נוהגים בהם בזיון חס ושלום, ומדברים בהם דברים בטלים, ההבל הוא טמא ומתלבש בו שר של חוץ לארץ, והוא נעשה בעל הבית בבית הכנסת רחמנא ליצלן, ומקבל התפילות ומכניסם אל החיצונים והוי ליה כעובד עבודה זרה רחמנא ליצלן".
וכתב הגאון השדי חמד ז"ל מערכת בית הכנסת "כל דבר שהגויים נזהרים שלא לעשותו בבית תיפלתם, אנחנו אסור לנו לעשות בבית הכנסת".

וכן כתבו הגאונים הרב יוסף משאש זצ"ל והרה"ג משה עטיה זצ"ל (שו"ת "מעט מים" חאו"ח, סי' ל') תוכחה לזהירות משיחה בטלה ומקלות ראש בבית-הכנסת וזו לשונם "ועיני ראו ולא זר ביום שבת-קודש בשמחות וגיל, בברית-מילה או בר-מצוה או חתן וכיוצא, כשמגיע השליח-ציבור למוספין סמוך ל'משלים' שותים שכר (ערק וקונייאק) בבית-הכנסת בלא קידוש כמעט כל העם הנִמצאים שם ונכנס יין יצא סוד ונעשה קול המולה ושיחה בטילה בבית-הכנסת ואין קול עונה לא למברך ולא לשליח-ציבור הקורא בתורה, ובעוונותינו הרבים אין איש שׂם על לב מאמר רז"ל שדרשו על פסוק 'ואהי למקדש מעט' - 'אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות', וכתבו הפוסקים שמצוה לירא מן המקדש נוהג בבית-הכנסת ובבית-המדרש מדאורייתא, ולכן ראוי להיזהר בכבודם ולשבת שם באימה ויראה, ואותם הנוהגים בהם שחוק וקלות ראש עליהם נאמר 'מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי'. ובזוה"ק הפליג בעונש שלהם. ואמר: 'מאן דמשתעי בבי כנישתא' (ר"ל: בדברים בטלים חיצוניים) אין לו חלק בא-לוהי ישראל, ורבינו "בעל הטורים" כתב בפרשת כי-תבוא בפסוק: 'ולתיתך עליון', וזו לשונו: 'אבל מי ששח שיחה בבית-הכנסת מקיפים לו כל גופו בקוצים' (עיי"ש). ובספר "פתח עיניים" כתב: שרבינו תם ובית דינו נידו על זה. ובעוונות הרבים באים מזה כמה פעמים לידי חירופין וגידופין והלבנת פנים ברבים וגם פעמים לפני הספר תורה, ובמסכת סנהדרין (צט) כתוב: המבזה את חבירו בפני תלמידי-חכמים - הוא אפיקורוס (רחמנא ליצלן). ואין לו חלק לעולם הבא, כמו שכתוב שם (פ"י, מ"א) וזו לשונו: ואלו שאין להם חלק לעולם-הבא: האומר שאין תחיית-המתים מן התורה, ואין תורה מן השמים, ואפיקורוס. ובמסכת אבות (פ"ג, מ"א) אמר רבי אלעזר המודעי: 'המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם-הבא, המבזה את חבירו בפני השכינה שמצויה בבית-הכנסת שנאמר 'א-לוהים ניצב בעדת א-ל' (כמו שכתוב בברכות ו) ואם היו בה עשרה שכינה מקדימה ובאה (כמו שכתוב שם, לך נאה ומצאת כי תדרשנו) ובפני הספר תורה לכ"ש ... נוסף על ביטול עניית כמה אמנים של המברכים ... ולבבות יכאבו, על שנעשה כהיתר לרבים מעמי-הארץ ואין נגרע ששומעים לפעמים חומר שבו מהדורשים לעם ואף-על-פי-כן אין מניחים מנהגם הרע ועולם כמנהגו נוהג. אוי להם לבריות מיום הדין ומיום התוכחה. את זה ויותר מזה דרשתי ברבים כמה וכמה פעמים ואך כי הן בעוון הקליפה גברה הִתגברות נוראה שאין למעלה הימנה ואין איש שׂם על לב וכו' ובפה מלא אמרתי: כי אנוכי הצעיר ... וביתי נקיים והקולר תלוי על צוואר מי שיש בידו למחות ואינו מוחה, שכתוב (ירמיה כ"א): 'בית דוד כה אמר ה' דינו לבוקר והצילו גזול מיד עושק פן תצא' וכו', לא ענש אלא מי שבידו לשפוט. ודי בזה למי שיש לו לב, ה' יעזרנו על דבר כבוד שמו, אכי"ר". עכ"ל.

וכן כתב הרה"ג רפאל כדיר צבאן זצ"ל (בספרו "שיירי הנפש" סי' ט', עמ' ש"א) וזו לשונו: "קהל קדוש! כמה בתי-כנסת נכשלים בעוון גדול ואיסור חמור, להביא לבית-הכנסת באמצע התפילה בשבת: דברי אוכל ומשקים, ביצים, ערק ועוד, ואוכלים ושותים באמצע קריאת התורה, או אחרי הקריאה, כשספר התורה על הבימה. דבר זה איסור גמור מכמה טעמים".
והדברים שייכים גם היום.

שאלה - 236042
לכבוד הרב מוצפי שליט"א, רבנו, האם הבית דיןעדיין לא נגמר בכיפור? צמנו ובכינו…
תשובה
נכון, מקווים רק לטוב. אך מי בטוח בתוצאה?מי יודע מה נגזר???תזכור את ההתרחשויות של שנה שעברה, אסון מירון, הרוגים בתאונות, חיילים שנפלו, נשים שנרצחו, הלב כואב, משפחות אבילות, והלילה הבית דין יושב ודן שנית, יש באפשרות כולנו יחד לשפר עמדות, להציל נפשות, למנוע אסונות,

אנא, אני מתחנן ומבקש מכולם ללא יוצא מהכלל, לישן היום, ולהיות ערים בלילה, ללכת מוקדם לבית הכנסת, גם לשבת בסוכה, ללמוד בתענית דיבור, ונוכל יחד לשנות את גזר הדין לטובה.
תושבי הדרום יושבים בפחד, תושבי הצפון מאויימים, תושבי המרכז בני ערובה ביד אויבינו מסביב, חיילים במארב, טייסים מוכנים לקרב, על העם בסכנה מפני האירנים הארורים, אנחנו צריכים השנה הרבה גשמים, של ברכה ולללא נפגעים, לא בנפש ולא ברכוש, זקוקים כולנו לבריאות, כן כולנו, כי הקורונה משתוללת, וגובה מחיר בנפשות, בידך בידי וביד כולנו למנוע את האסונות, הצרות, הגזירות.

קודם שיבואו חס ושלום אפשר למונעם על ידי תפילות, קבלת תשובה ממעשים פסולים, לסתום פיות המקטרגים עלינו, עכשיו המפתח ביד כולנו, אפשר למנוע בקלום עם קצת מאמץ, כדי שלא נצטרך השנה ובכל שנה לשבת במקלטים או בחדרי מדריגות, כדי שחיילים ואזרחים לא ייפגעו, כדי שבתים לא יפלו, כדי שהתאונות ייפסקו, כדי שהמגיפה תסתלק מעלינו, כדי שהגאולה האמיתית תבוא, כדי שיחיו המתים ונשמח עמהם.
חזקו ואמצו, התאמצו הלילה בכל כוחכים ויהי השם עמנו ועמכם. אוהבכם בלב ובנפש. עם דמעות בעיניים בתוך הסוכה.
חג שמח!!! בן ציון.

שאלה - 235700
שישו ושמחו בשמחת התורה, בצאת הספר "מקרא בציון" לאורה, לכבוד גומרה של תורה ותחילתה, מזל טוב למרן שליט"א, שיזכה להרבות עוד הרבה חיילים כמותה, להגדיל תורה ולהאדירה.
תשובה
תודה לבוראי יוצרי ועושי זיכני ליום הגדול והנפלא הזה לראות בפרי עמלינו לשמחת הוצאת הספר הקדוש "מקרא בציון" על הלכות ומנהגי קריאת התורה, היום יום ערב חג הסכות, למעלה משנה תמימה עמלתי וטרחתי בימים ובלילות לחפש בספרי הפוסקים מקור לכל הלכה ומנהג, ובמקום שהיו דיעות שונות בפוסקים הזכרתי אותם, והשתדלתי בדעתי הדלה והשפלה לכתוב המסקנא להלכה ולמעשה, וגם כפי מה ששמעתי ממור אבי זיע"א, וממורי ורבותי ז"ל.

תודה מיוחדת לכל צוות העוזרים והמסייעים במלאכת העריכה, ההגהה הכנת המפתחות, מעשה רב, ההדפסה ועוד, כולם תלמידי חכמים מובהקים, נבונים ומבהיקים, ועל צבאם היקר והנפלא, נבון חכם ונעלה, סבא דמשפטים, חתני כבני הגאון הגדול רבי עובדיה יוסף טולדאנו שליט"א יחשל"א, חבר בית הדין בירושלים. אשר טרח ועמל ללא ליאות להוציא הספר לאורה, לשמח לב החכמים, והקוראים התורה, החזנים והגבאים, ולערוך לפניהם שלחן עם מנהגים נפלאים כיאה וכיאות לתורתינו הקדושה.

ביום בו הוחל במלאכת המשכן לקיים בנו "ושכנתי בתוכם". זכינו בצאת הספר הקדוש לאורה זו תורה לכבוד יום שמחת התורה. ויהי רצון שבקרוב נזכה לגילוי אורו של משיח אשר ימלוך בירושלים עיר קדשינו ויסיר האללים מתוכה, הפנימיים והחיצוניים, והשם יתברך יבוא לגאלינו גאלת עולם במהרה בימינו אמן.
כה דברי הצב"י בן ציון יצ"ו בכמוהר"ר סלמן מצפי זיע"א.

שאלה - 235420
ברכת הרב ליום הקדוש. עם פרוס היום הקדוש והנורא, יום אדיר בימי שנה, הנני לברך את משתתפי האתר הקדוש השה, ובראש את מרנן ורבנן מנהיגי הדור שליט"א, ראשי הישיבות, חכמי התורה, וכל בית ישראל כולו.
תשובה
ברכת הרב ליום הקדוש.
עם פרוס היום הקדוש והנורא, יום אדיר בימי שנה, הנני לברך את משתתפי האתר הקדוש השה, ובראש את מרנן ורבנן מנהיגי הדור שליט"א, ראשי הישיבות, חכמי התורה, וכל בית ישראל כולו.

עם ישראל הקדוש בניו של הקדוש ברוך הוא, ראשי הציבור, גבאי הצדקה לשם שמים, כל התורמים היקרים למוסדות הדת האמיתיים והטהורים, למחזיקי התורה, ובעיקר ללומדי התורה הקדושה, האברכים, הבחורים, הצעירים, תינוקות של בית רבן, אנשי העמל והמלאכה הנהנים מיגיע כפיהם, כל מגידי השיעורים, כל מתפללי בתי הכנסת די בכל אתר ואתר, כל המסייעים בעד לומדי התורה, מפיצי התורה, התורמים והעוסקים במקוואות הטהרה, כל המשתתפים בצער השכינה אם בימים ואם בלילות, אם בארץ ואם בחוץ לארץ, הלומדים תורה לשם שמים, האומרים תיקון חצות בחצות הלילה, גבאי בתי הכנסת, גבאי ומנהלי הישיבות, ומוסדות התורה, זקנים עם נערים, בחורים וגם בתולות, כולכם תהיו בכלל הברכות ובברכת חתימה טובה.
תזכו לשנים רבות נעימות וטובו, תאריכו ימים ושנים, בטוב ובנעימים, ברכה מיוחדת לכל חולי ישראל, לכל נשות ישראל המצפות לבנים זכרים זרע של קיימא,
ובמיוחד לרופאים המסורים העושים לילות כימים לרפואת החולים במסירות נפש עילאה, לצוותות האחים והאחיות די בכל אתר ואתר, הם ובני משפחותיהם, למתנדבים השונים מעם ישראל, כולכם כאחד תבואו על הברכה אתם וכל המסייעים בעדכם, בבני סמיכי, בחיי טבי, ובמזוני רוויחי, תכתבו ותחתמו בספר חיים טובים, ותהא השנה הזאת הבאה עלינו ועל כל ישראל לחיים טובים ולשלום, שנת גאולה וישועה, שנת גשמי ברכה, שנת פרנסה טובה, שנת רפואה שלימה, שנת חיים טובים, שנת קיבול תפלות, שנה שבה נזכה לראות בבנין בית מקדשינו, שנה שבה נראה בביאת משיחנו בן דוד ובן יוסף, שנת קיבוץ גלויותינו מארבע כנפות הארץ, שנה שבה נראה את תחית המתים בקרוב, יראו עיננו וישמח לבנו בגאולה הקרובה שתבוא בנחת ולא בצער, בחייכון וביומיכון ובחיי דכל ישראל, ונאמר אמן.
החותם לכבוד עם ישראל,
בן ציון בכמוהר"ר סלמן מצפי הי"ו יצ"ו.

שאלה - 235189
לטיפש שכתב על חי שאוליאן, הוא הודיע מראש שאם ימות שידעו שנרצח!!! אתה מסכן בעולם הזה ובעולם הבא וה' יקח אותך לגיהנם. אתם חבורת רשעים
תשובה
"מתנגד חיסונים מוכר מת מקורונה בבית החולים וולפסון
חי שאוליאן, פעיל מוכר נגד החיסונים לקורונה, מת הבוקר מסיבוכי הנגיף. שאוליאן קרא לציבור עוקביו ברשתות החברתיות שלא להתחסן נגד הנגיף תחת הכותרת: "אין מגיפה - החיסון מיותר ומסוכן". בביה"ח שניידר מאושפז במצב קשה נער בן 17 שלא התחסן ונזקק לחיבור למכונת לב-ריאה".
נפטר מקורונה אחד ממובילי המחאה נגד החיסונים והתו הירוק
חי שאוליאן, שאחריו עקבו רבים ברשתות החברתיות, אושפז בבית החולים וולפסון בחולון במצב קשה אחרי שנדבק לפני כשבועיים, והבוקר נפטר מסיבוכי הנגיף. שלשום כתב לתומכיו: "אין לי חמצן. המדינה מבצעת כפייה פושעת"

מצבו של שאוליאן הידרדר בימים האחרונים. שלשום פרסם בעמוד הפייסבוק שלו תמונה שבה הוא נראה מחובר לחמצן בלחץ גבוה, ותיאר את חומרת מחלתו. "מצבי קריטי, לא מסוגל לדבר ולהגיב לאנשים. אין לי חמצן. חוסר חמצן הוא דבר נורא ואיום", כתב וביקש שיתפללו לשלומו. הוא קרא לתומכיו להילחם נגד המדינה, שכלשונו "מבצעת כפייה אינטרסנטית פושעת. אל תוותרו, התו הירוק לא יקום בישראל. אין לו קשר לקורונה, אין לו קשר לחיסונים יש לו קשר לכפייה".

מתנגד החיסונים חי שאוליאן נפטר מקורונה: "מעדיף למות ולא להתחסן"
עמיתיו להתנגדות לחיסונים מאשימים את המדינה במותו ודורשים חקירה חיצונית". תקראו את נציג המטורפים מחביריו איזה אוצר סחי ומאוס יוצאים מהמקלדת שלו, וכל זה ערב יום הקדוש.

עצם הסיסמה שלו היא כפירה הוא אמר "הגוף שלו הבחירה שלו".
[שיניתי משלי לשלו], וזה כפירה מוחלטת כי אנחנו בסליחות אומרים לאבינו שבשמיים "הנשמה לך והגוף פעלך". וההלכה קובעת שאין לאדם שום בעלות על גופו, וחייב הוא לציית לרופאים כפי שגדולי הראשונים פסקו.

זה מוגדר בהלכה בתור מתאבד. השם יצילנו.

שאלה - 234000
לכבוד הרב'
הרב יכול בבקשה לרשום כמה מילות חיזוק לבנות ונשות ישראל בצניעות לרגל הימים הנוראים? בתודה מראש בשם נשים רבות שזקוקות לחיזוקים בדור יתום זה.
תשובה
בנות ישראל יקרות וחביבות ברכת השם עליכן.
הנה הם מגיעים ימי ראש השנה בהן כף המאזניים ביד בורא עולם. ולפי האמור בתלמוד רובנו ורוב העולם נחשבים בינונים, לא רשעים גמורים, ולא צדיקים גמורים. ואם כך המשפט נמשך למשך עשרה ימים ונחתם בתפילת נעילה של יום הכיפורים. ימים הללו הם ימי זהירות מירבית מכל עון כלשהו. ואפילו קל שבקלים, נתפלל לאבינו שבשמיים שיצילנו מיצר הרע ומכל עוון ואשמה ופשע, והוא יענה לנו, כי אוהב אותנו וחפץ מאוד בתפילתינו, כי דרכו להיטיב עם בריותיו.

בנות ישראל יקרות, הסיבה שהפניה הזאת היא דווקא אליכן, הגם שהיא שייכת גם לנו הגברים, כי כולנו כאיש אחד אנחנו, היא משום שהמפתח לשמירת מצוות התורה מסור בידכן, וכך ראינו במעמד הר סיני, "כה תאמר לבית יעקב", אלו הנשים. ורק אחר כך אמר "ותגיד לבני ישראל" אלו האנשים. וזאת למדנו מבורא עולם. נמצא הבית, המשפחה, חינוך הבנים והבנות, הברכה בפרנסה, הדירה, הקדושה והטהרה הכל ביד האשה, כי היא מכונה במקומות רבים בדברי חז"ל בשם "הבית". ושמה בת.

זאת ועוד אחרת, דורנו זה המשופע בבילויים, תענוגים, אירועים, הופעות, כינוסים, וגם שיעורים. זלילות ושתיה, רדיפת כבוד ומותרות, ביגוד ואופנה, מוצרי מותרות, צעצועים וטלפונים, מחשבים ואתרים, בילוי וכילוי הזמן היקר בחיים עלי אדמות. כל זה עשו כדי לצוד את האשה, ואם היא בתמונה כולם נגררים אחריה. נמצא שבידכן בנות יקרות להפוך את הקערה על פיה, מהקצה אל הקצה, אתן יכולות להציל את הדור, ובפרט הדור הצעיר שרק עתה פוקח את עיניו, ורואה צבעים זוהרים סביבו, ומדמיין לעצמו ששם יש אושר, שם יש הנאה ומרגוע, ואינו יודע שכל זה דמיון ובנין קלפים, כי אחרי הנאה ריגעית אם בכלל, יש מפח נפש ואכזבה, וידוי וחרטה, יסורי מצפון וכאב, בכי ודמעה. ומי כמוכן נשים יקרות וטהורות היודעות אל נכון כי כך הן פני הדברים.

לכן, משימה קדושה ואחריות כבידה מוטלת על בת מישראל, אשה נשואה או פנויה, להזהיר, להתריע, להשמיע קול אזעקה, לצלצל ולהעיר את הישנים, אלו ההולכים וההולכות שבי אחרי פרסומות נבובות שאין בהן מאומה אלא מפח נפש, בבקשה תצילו את הדור, תצילו את עתיד עם ישראל, תצילו את ההשקעה העצומה שהשקיעו בנו אבותינו ואימותינו, אשר חיו רק בשבילנו ובעבור עתידינו, זכרו את משה רבנו "עבד נאמן נקרא" כמה טרח בשביל עם ישראל, ובמדרש הוא אומר קודם פטירתו "כשתכנסו לארץ תזכרו אותי שרצתי לפניכם כסוס". כך מתבטא משה רבינו ילוד אשה שזכה לעלות לשמים ולחזור לארץ ללמד תורה את ישראל, ומי היו שהצילוהו מהיאור? נשים!!! כן, הגדול מכולם מרים אחותו ניצבת מרחוק לראות מה יעלה בגורלו, והיא מביאה את האמא שלהם יוכבד הצדקת שתניק אותו ולא יינק מחלב גויה. כך לאורך הדורות כולם היתה לנו את שרה אמנו שגידלה את יצח שנעקד על גבי המזבחק, את רחל ולאה זלפה ובלהה שילדו ודידלו את שנים עשר שבטי י - ה עדות לישראל, והן שזירזו את יעקב אבינו לברוח מבית אביהן, ואומרות לו "הלא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו...". וכן מיכל הצילה את דוד מלך ישראל מידי אביה שאול, והבריחה אותו דרך החלון, יהושבע שמילטה את התינוק יואש צאצא אחרון משושלת דוד המלך, והחביאה אותו בבית קדש הקדשים מדי עתליה המרשעת שביקשה להרגו. את יעל שהרגה בפטיש את סיסרא המלך הגדול והמפורסם ששלט באכזריות בכל העולם, וממנו יצא רבי עקיבא בן יוסף בנם של גרים ובזכותה. את יהודית בת החשמונאים שהרגה את מלך יון בארמונו באישון לילה ונשאה את ראשו למחנה ישראל והצילה את עם ישראל מכשלון. את בתו של מתתיהו שצעקה אל חמשת אחיה הכהנים עד מתי יחללו היוונים את בנות ישראל, ובגללה פרץ המרד שהביא לנס החנוכה. את אסתר המלכה שהפילה את המן והצילה את עם ישראל מכליה.

כולן צדיקות היו, צנועות היו, טהורות היו, ופעלו בזמן הנכון ובמקום הנכון. אתן בנות ישראל אליכן נקרא היום ערב יום הדין והמשפט, הצילו אותנו ואת העם כולו מיצר הרע, שמרו על הצניעות מכל משמר, תחנכו את הבנים והבנות ללכת בדרכים ישרות. תזהירו אותן מפיתויים, מערבי שירה ו"פיוט" שסופם רע ומר, הצילו את מי שאפשר משמחות של הוללות ושכרות, המביאות לידי חטא, שמרו את המאכלים שיהיו נקיים מכל איסור, הצילו אותננו, את נשמותינו, את ילדינו ואת נכדינו, תזהירו אותן מהפיאות הפרוצות שמביאות שחיתות והפקרות, תצילו אותן מבגדי שחץ וקילקול, תצילו את כולנו מיום הדין.

בעוד שבוע כולנו מתייצבים למשפט, הכף מאזניים מאוזנות, חצי חובות, חצי זכיות, בידכן להטות את הכף לזכות. אבא שבשמים ישרה שכינתו במעשה ידכן, ותצליחו במשימתכן, זכרו, גורלינו בידכן, עתידינו בעולם הזה ובעולם הבא בידכן, הצילו, הצילו, הצילו. ותכתבו ותחתמו בספר חיים טובים עם כל ישראל. שנה טובה ומבורכת, שנת גאולה, שנת קדושה וטהרה, שנה שבה יבנה בית המקדש במהרה, ומשיח צדקינו ישב על כסאו בירושלים הבנויה.
מתפלל להצלחתכן תמיד, יהיו לרצון אמרי פי דברי בן ציון מצפי.
בן הצדיק המקובל הגאון רבי סלמן מצפי זיע"א.

אלות התשפ"א.

שאלה - 233916
לכבוד מרן הרב בן ציון מוצפי שליט"א!
תשובה
מקור הדבר בשער רוח הקודש דף ט עמוד ב
"צריך להזהר להסיר הסכין מעל השלחן בעת ברכת המזון לגמרי. ולא יספיק לכסותו בלבד. יען כי כלי הזיין הם בקין. כנודע. גם צריך שלא להרוג אפי' פרעושים וכנים. גם א"ל. שצריך להזהר מן דברים אלו. מן פסיעה גסה. מהגאוה. במיעוט אכילה. כונת התפלה. ובפרט. בברכת השיבה שופטינו. יזהר בברכת הנהנין. יזהר לשום מלח על השלחן. יזהר שלא לשתות מים אחר המזון.
גם יזהר שלא לחבר ולשלב עשר אצבעות ימין ושמאל זה עם זה. ולכוין בהם בשם אהו"ה שהוא בגי' אצבע כנז' במקומו.
גם יזהר שלא יגעו רצועות התפילין בקרקע, ולכוין כי רצועה היא בגי' שני פעמים א"ל כנז' במקומו".

ובספר מצת שימורים שער הציצית כתב
"וכבר הפחידו דברים אלו את ההמון, וגם קצת מן הלומדים, עד שאם יראו בבית הכנסת ציצית נוגע בארץ יחרדו כולם חרדה גדולה כאילו היה ספר תורה בארץ, וירוצו גדולים וקטנים להגביהו. ואם יראו רצועות התפילין גוררת בארץ אין חוששין לה כלל, כאלו היתה רצועת הסנדל. ולא עוד אלא שרבים מעמי הארץ משליכין אותה לארץ בכוונה בחשבם שאין בכך כלום, ואין מוחה בידם, ונהפך הדבר ויהיה להיפך".

שאלה - 233544
שלום לכבוד הרב. האם מותר לבקש בקשות מעל הטבע? או לבקש בקשה של נס? כי יש כאלה אומרים לבקש.
תשובה
א, משנה מפורשת במסכת ברכות פרק ט "והצועק לשעבר הרי זה תפלת שוא. כיצד היתה אשתו מעוברת ואומר יהי רצון שתלד אשתי זכר, הרי זו תפלת שוא. היה בא בדרך ושמע קול צווחה בעיר ואומר יהי רצון שלא יהיה בתוך ביתי, הרי זו תפלת שוא". הנה מצינו שאין להתפלל שהטבע ישתנה.

ב, במסכת תענית כ"ד, א. מעשה ברבי יוסי דמן יוקרת ששכר פועלים בביתו, והלך לשוק, ובהגיע עת הצהריים אמרו הפועלים לבנו רעבים אנחנו, ולא הי מזון שם, עמד ליד אילן התאנה וביקש "הוציאי פירותייך ויאכלו פועלי אבא". חזר רבי יוסי והתנצל בפניהם על שאיחר מלהבים להם מזון, ובירכוהו כי בנו האכילם. אמר לבנו הוא הטריח את קונו להוציא פירות שלא בזמנם, ייאסף הוא מהעולם טרם זמנו. ועיין בחידוש אגדות למהרש"א ז"ל שהביא שם שני טעמים.

ג, בתענית שם הובא מעשה ברבי אלעזר איש בירתא, שהלק לשוק וקנה סאה חיטים, והניחם במרתף ביתו, ונעשה נס והיו עשרת אלפי סיאה ובאה אשתו להשתמש בהם לקנות נדוניה לבתה הכלה, ואסר עליה להשתמש, וכתב רש"י ז"ל משום שאם עושים לו נס מנכין מזכיותיו. כדאיתא במסכת תענית כ, ב.

ויש לי עוד אריכות דברים בזה, ועתה לא עת להאריך.

שאלה - 233399
בהורמנא דמרן שליט"א, הננו בקריאת חיבה לקהל הקדוש, הנהנים עצה תושיה ודבר ה' ממו"ר, לבוא לעזרתנו, להיות שותפים במפעליו הכבירים של מו"ר שליט"א בחתימה על הו"ק חודשית. המערכת.
תשובה
הנני לקרוא בזה לאחינו בית ישראל הנדיבים בעם לעזור בתמיכה הגונה לאתר הקדוש "דורש ציון" הפועל פעולות רחבות ויקרות בכל העולם כולו, הן בהתנדבות של כל החברים הפעילים בניהול השאלות והתשובות המחכימות ומאירות עיניים, הן בהוצאת הספרים הקדושים תמידים כסדרם ומוספים כהלכתן.
ועל כל אלה עריכת הסידורים השונים בהידור רב, סידור הכוונות להרש"ש זיע"א, עם הגהותיו והארותיו של מור אבי זיע"א שהיו גנוזות זה מ"ה שנים מפטירתו, וזכו והוציאוהו לאור בהידור, סידורי "קול ציון" לראש השנה, ליום הכיפורים, לשבת קודש, לסליחות, באותיות מאירות עיניים, בפירושים נפלאים דבר דבור על אופניו, והמה נענים לכל בקשותי ודרישותי ברצון באהבה ובחיבה.
גם הספרים השונים שיצאו לאחרונה לאור, ועוד יש בכתובים, ואם יתן השם יתברך כח ועזר ויכולת נוכל עוד לכתוב בישוב דעת ובהרחבה בחכמה ובתבונה. הנני חוזר ומבקש מכל אחד ואחד אחי ואחיותי היקרים לעזור ביד נדיבה להביא דבר השם יתברך לכל העולם היהודי, ובזה תהיו מבורכים בברכות שמים עדי עד ותכתבו ותחתמו בספר חיים טובים, ותזכו לכל מילי דמיטב בזה ובבא.
אוהבכם ומוקירכם
בן ציון בכמוהר"ר סלמן מוצפי הי"ו.

שאלה - 233238
לכבוד הרב שליט"א
הרב יוכל לכתוב כמה חשוב ללמוד תורה [ועל עוון ביטול תורה] כדי שאוכל להתחזק ולהוסיף כוח באורייתא?
שבת שלופ ומבורך לרב ולכל עמ"י.
תשובה
שאלה - 231589
כבודו
אדם נוכח לדעת שראש השנה אשתקד עבר עליו וכמוהו גם לפני שנתיים ושלוש אומר לעצמו:אם כן מה לי לדאוג הלוא איני רע יותר משהייתי בעבר איני חוטא גדול יותר
האם זה ערובה לעתיד ?
תשובה
הידעת מה שכתב רבנו הרש"ש זיע"א במוסר לראש השנה?
אעתיק לך כמה שורות ממנו. מספר נהר שלום - דף לח עמוד ב
"ויתן אל לבו כי היום יביאו את דינו למשפט לפני ממ"ה הקב"ה שופט כל הארץ מגופו ומבניו וממונו מעשה איש ופקודתו ועלילותיו מחשבותיו ותחבולותיו שהוא יודע כל תעלומות לב ואין צריך לפניו לא עדים ולא ראיה כי הוא הדיין הוא עד והוא בעל דין ויראה ופחד יבא בו לאמר מה אעשה כי יקום אל וכי יפקוד מה אשיבנו ובכן בעיניו יראה ולבבו יבין ויפשפש במעשיו וברגע קטן עיניו יחזו למצוא עוונו מצידו אלף ורבבה מימינו ובפרט כמעט שעבר על כמה לאוין ובפרט התלויים בלב כגון לא תשנא את אחיך בלבבך לא תקום ולא תטור ולא תאמץ ולא תקפוץ ועשין ליראה את ה' לאהבה אותו ללכת בדרכיו ועשה דואהבת לרעך כמוך שהוא כלל גדול בתורה והיא היא שהחריבה את בתינו ועדיין לא נטהרנו מנגע צרעת עון שנאת חנם ולשון הרע הקשה מע"ז וג"ע וש"ד וכיוצא מעבירות קלות וחמורות כביר מצאה ידינו על זה ידוו כל הדווים האם לכך נוצר האדם לעבור על רצון יוצרו ח"ו או שמא החיים והשלום דשמייא מיהב יהבי לאבד הזמן להבל וריק והלא האדם נידון ע"כ הרגעים ותובעים ממנו במה הוציא כל רגע לא ירפנו ובפרט עון ביטול תורה העולה על כולנה".
ותבדוק אם אצלך הכל בסדר???

שאלה - 232958
שלום לכבוד הרב, פגשתי יהודי מעיר... וסיפר כי מאז עבר להתגורר ב... שבאוקריינה, יש לו שקט, ודיבר נגד החיים בארץ, המסים והחובות, והתפטר מכולם ועושה כסף וביקש שאני יבוא להתגורר אתו ונעשה עסקים. מה דעת הרב?
תשובה
מה שבטוח שהוא לא לומד תורה, אלא חי חיי בעלי חיים, כי אם היה לומד היה מוצא את הגמרא במסכת כתובות קי, ב.
תנו רבנן, לעולם ידור אדם בא"י אפי' בעיר שרובה עובדי כוכבים, ואל ידור בחו"ל ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, שנאמר לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים, וכל שאינו דר בארץ אין לו אלוה? אלא לומר לך כל הדר בחו"ל כאילו עבודה זרה. וכן בדוד הוא אומר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים, וכי מי אמר לו לדוד לך עבוד אלהים אחרים? אלא לומר לך כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודה זרה".
והלך להתגורר במקום טמא שנוצרים שונאי ישראל שם, וידוע כי שם נטבחו ביום ה בתמוז תקכ"ח אנשים נשים ותינוקות על ידי התושבים האכזרים, וכן בתקופת מסעות הצלב נהרגו רבבות יהודים שם, ובמשך הדורות אלפים רבים של יהודים, ונקברו כולם בבקעה וכוסו בעפר. השם יקום דמם.

וראה ידידי במחזור הקול ציון סליחות בסופו "סדר מעשה הצדקה" מרבנו הרש"ש זיע"א, שם אות ל"ג כתב ליתן פרוטה לצדקה "ואל תצריכני לצאת מירושלים לחו"ל בשביל פרנסה".

שאלה - 232169
לכבוד הרב מוצפי שליט"א, מורנו ורבנו מה חומר האיסור לאכילה ושתיה בבית הכנסת?
תשובה
שאלה - 226299
לרב שלום, מה לעשות שמדי שבת המצב בבית הכנסת מתדרדר, אוכלים, שותים, מדברים, ולא באים להתפלל, יכתוב לנו הרב כמה עניני מוסר.
תשובה
אעתיק לך תשובה שסייעני השם יתברך לכתוב באתר כאן בנושא, ובודאי שדברים אלה צריכים מדי פעם חיזוק.
"דע, כי רבנו תם ז"ל ובית דינו הטילו חרם ונידוי על השותה שיכר בבית הכנסת.
וכתב רבנו יעקב בעל הטורים [דברים כ"ו, י"ט] "ולתתך עליון. רמז לטטפות של הקדוש ברוך הוא דכתיב בהו (להלן לג כט) אשריך ישראל (ברכות ו א) לתהלה ולשם ולתפארת. כלומר מה שישראל משבחים ומהללים לשם הוא לו לתפארת. והיינו דאמרינן (מגילה טו ב) עתיד הקדוש ברוך הוא להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק, שאותה עטרה שמעטרים להקב"ה בתפלתם (שו"ט תהלים יט ד"ה יום ליום וגו', שמו"ר כא ד) מחזירה להם, אבל מי ששח שיחת חולין בבית הכנסת מקיפין לו כל גופו בקוצים, לכך שיר השירים לית וכנגדו כקול הסירים (קהלת ז ו):

וכתב בזוהר הקדוש [תרומה קל"א, ב] "ומאן דמשתעי בבי כנישתא במילין דחול ווי ליה דאחזי פרודא ווי ליה דגרע מהימנותא, ווי ליה דלית ליה חולקא באלהא דישראל, דאחזי דהא לית ליה אלהא ולא אשתכח תמן ולית ליה חולקא ביה ולא דחיל מיניה ואנהיג קלנא בתקונא עלאה דלעילא".

בספר חרדים [מצוות עשה פרק א, י"ט] כתב מצווה "להיות בבית המקדש במורא וכובד ראש מאימת השי"ת השוכן בתוכו שנאמר ומקדשי תיראו ואמרו בתורת כהנים את מקדשיכם לרבות בתי כנסיות ובתי מדרשות שבכל מקום דעלייהו כתיב ואהי להם למקדש מעט אין נוהגין בהם קלות ראש כגון שחוק והיתול ושיחה בטלה ועונש העובר על זה גדול מאד כדאיתא בזהר בפ' נשא על פסוק כי יפליא אמרו כל בי כנשתא דעלמא מקדש אקרי ושני חכמים מקובלים גדולים בדורנו פסקו הדבור בבית הכנסת לגמרי רק בדברי תורה ויראת השם והם החכם השלם כמה"ר משה קורדואירו זלה"ה והחכם השלם כמה"ר יצחק אשכנזי זצ"ל וכבד עונש השח אפילו שלא בשעת התפלה כי כן לשון הזוהר מאן דמשתעי בבי כנשתא מפני אימת השוכן בו יתברך דהא כתיב במקום גילוי שכינה קול דממה דקה וכתב סמ"ק דיש לאדם לדון ק"ו מהעמים העומדים בבית תפלותם שעומדים באלמים וכן כתב הכלבו לכן יש לאדם ללמוד ק"ו העומדים לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא".
ובספר הרוקח הלכות תשובה סימן כו, כתב "המדבר בבית הכנסת וחביריו משבחים ומשוררים קורא אני עליו הוי על כל שכיני הרעים כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם ולא נמנה עם חביריו ומואס לשבח לקונו הוא מסיג גבול הבורא ואהי להם למקדש מעט אלו בתי כנסיות אין נוהגין בהן קלות ראש כדאמר בפ"ד דמגילה (דף כח) אלקים נצב בעדת אל והמדבר עושה כאלו הופך אליו ערפו יאמר מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה נטיתי ידי ואין מקשיב למה יקצוף ה' על קולך ויקרא עליך מי ביקש זאת ממך רמוס חצרי אך השתחוה לו ושב לפניו במורא בכפיפת ראש ובענוה בשחיות הלב התחנן לפניו ותשורר לפניו בשמחה ובא לפניו ברננה אז קרוב אליך ונמצא לך ותייחד שם שמים בכוון הלב והתפלל בכוון הלב כשתאמר ברוך אתה שאם חשבת בדברים בטלים כאלו התלוצצת בו ולא נתת יראתו על פניך אך חשוב כי הוא נצב לקראתך שויתי ה' לנגדי תמיד ותתן יראתו על פניך ואהבתו בך".

והרב בן איש חי ח"א ויקרא א] כתב "וכתבו הפוסקים דמצוה לירא מן המקדש נוהג בבית הכנסת וביהמ"ד מדאורייתא, ולכן ראוי להזהר בכבודם ולשבת שם באימה ויראה. ואותם הנוהגים בהם שחוק וקלות ראש, עליהם נאמר מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי, ובזוה"ק הפליג בעונש שלהם ואמר מאן דמשתעי בבי כנישתא ר"ל בדברים בטלים חיצונים אין לו חלק באלהי ישראל, ופרשנו הכונה ע"ד מ"ש אפיקי יהודה ז"ל במאמר אחאב כפר באלהי ישראל והיינו כי הקדוש ברוך הוא נקרא אלהי ישראל מפני שאין ביניהם שר אמצעי, אבל לגבי אוה"ע נקרא אלהי האלהים שיש להם שרים אמצעיים, והעד שישראל אין להם אמצעי ממה שמצינו שהקב"ה השרה שכינתו אותם בבתי כנסיות ובתי מדרשות, ולכך המזלזל בהם נראה דאינו מודה שיש שם השראת שכינה, ולכן אין לו חלק באלהי ישראל ר"ל בזה התואר של אלהי ישראל שזכו בו ישראל".

וכתב מורנו הגאון החתם סופר זיע"א [דרשות חלק ב, דש"ט ע"ב] הקב"ה ברחמיו וברוב חסדיו השאיר לנו מקדש מעט בתי כנסיות ובתי מדרשות, ואם אנחנו נוהגים בהם קודש, הם עתידים להיקבע בארץ ישראל [מגילה כ"ט, א] ויש להם גם עתה קדושת ארץ ישראל, אך אם חס ושלום נוהגים בהם בזיון חס ושלום, ומדברים בהם דברים בטלים, ההבל הוא טמא ומתלבש בו שר של חוץ לארץ, והוא נעשה בעל הבית בבית הכנסת רחמנא ליצלן, ומקבל התפילות ומכניסם אל החיצונים והוי ליה כעובד עבודה זרה רחמנא ליצלן".
וכתב הגאון השדי חמד ז"ל מערכת בית הכנסת "כל דבר שהגויים נזהרים שלא לעשותו בבית תיפלתם, אנחנו אסור לנו לעשות בבית הכנסת".

וכן כתבו הגאונים הרב יוסף משאש זצ"ל והרה"ג משה עטיה זצ"ל (שו"ת "מעט מים" חאו"ח, סי' ל') תוכחה לזהירות משיחה בטלה ומקלות ראש בבית-הכנסת וזו לשונם "ועיני ראו ולא זר ביום שבת-קודש בשמחות וגיל, בברית-מילה או בר-מצוה או חתן וכיוצא, כשמגיע השליח-ציבור למוספין סמוך ל'משלים' שותים שכר (ערק וקונייאק) בבית-הכנסת בלא קידוש כמעט כל העם הנִמצאים שם ונכנס יין יצא סוד ונעשה קול המולה ושיחה בטילה בבית-הכנסת ואין קול עונה לא למברך ולא לשליח-ציבור הקורא בתורה, ובעוונותינו הרבים אין איש שׂם על לב מאמר רז"ל שדרשו על פסוק 'ואהי למקדש מעט' - 'אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות', וכתבו הפוסקים שמצוה לירא מן המקדש נוהג בבית-הכנסת ובבית-המדרש מדאורייתא, ולכן ראוי להיזהר בכבודם ולשבת שם באימה ויראה, ואותם הנוהגים בהם שחוק וקלות ראש עליהם נאמר 'מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי'. ובזוה"ק הפליג בעונש שלהם. ואמר: 'מאן דמשתעי בבי כנישתא' (ר"ל: בדברים בטלים חיצוניים) אין לו חלק בא-לוהי ישראל, ורבינו "בעל הטורים" כתב בפרשת כי-תבוא בפסוק: 'ולתיתך עליון', וזו לשונו: 'אבל מי ששח שיחה בבית-הכנסת מקיפים לו כל גופו בקוצים' (עיי"ש). ובספר "פתח עיניים" כתב: שרבינו תם ובית דינו נידו על זה. ובעוונות הרבים באים מזה כמה פעמים לידי חירופין וגידופין והלבנת פנים ברבים וגם פעמים לפני הספר תורה, ובמסכת סנהדרין (צט) כתוב: המבזה את חבירו בפני תלמידי-חכמים - הוא אפיקורוס (רחמנא ליצלן). ואין לו חלק לעולם הבא, כמו שכתוב שם (פ"י, מ"א) וזו לשונו: ואלו שאין להם חלק לעולם-הבא: האומר שאין תחיית-המתים מן התורה, ואין תורה מן השמים, ואפיקורוס. ובמסכת אבות (פ"ג, מ"א) אמר רבי אלעזר המודעי: 'המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם-הבא, המבזה את חבירו בפני השכינה שמצויה בבית-הכנסת שנאמר 'א-לוהים ניצב בעדת א-ל' (כמו שכתוב בברכות ו) ואם היו בה עשרה שכינה מקדימה ובאה (כמו שכתוב שם, לך נאה ומצאת כי תדרשנו) ובפני הספר תורה לכ"ש ... נוסף על ביטול עניית כמה אמנים של המברכים ... ולבבות יכאבו, על שנעשה כהיתר לרבים מעמי-הארץ ואין נגרע ששומעים לפעמים חומר שבו מהדורשים לעם ואף-על-פי-כן אין מניחים מנהגם הרע ועולם כמנהגו נוהג. אוי להם לבריות מיום הדין ומיום התוכחה. את זה ויותר מזה דרשתי ברבים כמה וכמה פעמים ואך כי הן בעוון הקליפה גברה הִתגברות נוראה שאין למעלה הימנה ואין איש שׂם על לב וכו' ובפה מלא אמרתי: כי אנוכי הצעיר ... וביתי נקיים והקולר תלוי על צוואר מי שיש בידו למחות ואינו מוחה, שכתוב (ירמיה כ"א): 'בית דוד כה אמר ה' דינו לבוקר והצילו גזול מיד עושק פן תצא' וכו', לא ענש אלא מי שבידו לשפוט. ודי בזה למי שיש לו לב, ה' יעזרנו על דבר כבוד שמו, אכי"ר". עכ"ל.

וכן כתב הרה"ג רפאל כדיר צבאן זצ"ל (בספרו "שיירי הנפש" סי' ט', עמ' ש"א) וזו לשונו: "קהל קדוש! כמה בתי-כנסת נכשלים בעוון גדול ואיסור חמור, להביא לבית-הכנסת באמצע התפילה בשבת: דברי אוכל ומשקים, ביצים, ערק ועוד, ואוכלים ושותים באמצע קריאת התורה, או אחרי הקריאה, כשספר התורה על הבימה. דבר זה איסור גמור מכמה טעמים".
והדברים שייכים גם היום.

שאלה - 231723
שלום לכבוד הרב היקר
אנחנו שומעים רבות על האב הצדיק זצ"ל ומחכימים מאוד. האם נוכל אנו הנשים לשמוע גם על האמא היקרה?ענייני מטבח הנהגה עם הילדים שבת וכו
מחילה אם שגיתי בלשוני
תשובה
אציין כמה נקודות, מסירות נפש מדהימה לאבא, כל מה שחשב ואפילו לא אמר, ביצעה וקיימה בשמחה ובמסירות, באהבה וברצון, מסירותה לגידול הילדים לא ידעה גבול, כרגע נזכרתי שלפני למעלה מחמישים שנה כל בוקר היתה משכימה והולכת מרחק רבע שעה ברגליה, לשדה שהיתה בכניסה לירושלים שם היה מקום מרעה של פרות להביא חלב טרי הביתה לאבא ולילדים, ומהשאריות עשתה במו ידיה גבינה.

לקראת חג הפסח עשתה הכל במו ידיה, חטים טחנה במו ידיה ואנחנו עזרנו לטחון ברחיים של אבן את החיטה עד היותה קמח לצרכי אפית מצה, אפתה במו ידיה מצות יד לכל השבוע לאבינו הצדיק, זיתים רכשה בחודש כסלו ועשתה מהם בידיה שמן זית לפסח, צימוקים שמרה וייבשה בשמש ובערב פסח עשתה מהם מיץ צימוקים לצורך יין לליל הסדר לכל בני המשפחה.
צניעות ללא גבול, לא ראינו שערותיה בבית או חלק מזרועותיה או רגליה, היתה חיה בצימצום ובוותרנות על כל הבלי העולם הזה, מעולם לא יצאה לנסיעה או לטיול, ואפילו לביקור אצל הוריה סבי וסבתי שהתגוררו בתל אביב נסעה פעם אחת בחייה, לרוב מסירותה לאבינו ולילדים.

הנישואין של כל הבנות והבנים הכינה הכל בידיה, מאכלים, בגדים, שמלות, מעדנים, ואפילו כבושים שונים, טורשי, מכאלאל, בקלאווה, ממולאים, סמבוסק, הכל בעצמה.

ההכנות לשבת, בליל השישי קמה בשעה 11.00 בלילה לאחר שעתיים של שינה, אפתה לחם, כעכים, עוגות, מרק עוף לליל שבת, דגים לכל הסעודות, חמין מעוף, כשהיא תופרת ממולאים באורז מנה לכל אחד מבני המשפחה, באהבה ובמסירות. והמתינה בבוקר לאבא שחזר מבית התפלה אחרי קריאת שנים מקרא ואחד תרגום, והיתה מכינה לו גם ארוחת הבוקר הקלה במקביל להכנת הפיצוחים לשבת.

אשת מופת, צדקת אמיתית, שחיה כאן בשביל העולם הבא. כל חייה היו מוקדשים רק לתורה ועבודת השם יתברך. זכותה תעמוד לנו ולכם.

כל זה העתקתי ממאמר שכתבתי אודותיה קודם שנים רבות באתר תשובה 74229 .
כמו כן יש מאמר מפורט יותר 193197 .

שאלה - 231589
כבודו
אדם נוכח לדעת שראש השנה אשתקד עבר עליו וכמוהו גם לפני שנתיים ושלוש אומר לעצמו:אם כן מה לי לדאוג הלוא איני רע יותר משהייתי בעבר איני חוטא גדול יותר
האם זה ערובה לעתיד ?
תשובה
הידעת מה שכתב רבנו הרש"ש זיע"א במוסר לראש השנה?
אעתיק לך כמה שורות ממנו. מספר נהר שלום - דף לח עמוד ב
"ויתן אל לבו כי היום יביאו את דינו למשפט לפני ממ"ה הקב"ה שופט כל הארץ מגופו ומבניו וממונו מעשה איש ופקודתו ועלילותיו מחשבותיו ותחבולותיו שהוא יודע כל תעלומות לב ואין צריך לפניו לא עדים ולא ראיה כי הוא הדיין הוא עד והוא בעל דין ויראה ופחד יבא בו לאמר מה אעשה כי יקום אל וכי יפקוד מה אשיבנו ובכן בעיניו יראה ולבבו יבין ויפשפש במעשיו וברגע קטן עיניו יחזו למצוא עוונו מצידו אלף ורבבה מימינו ובפרט כמעט שעבר על כמה לאוין ובפרט התלויים בלב כגון לא תשנא את אחיך בלבבך לא תקום ולא תטור ולא תאמץ ולא תקפוץ ועשין ליראה את ה' לאהבה אותו ללכת בדרכיו ועשה דואהבת לרעך כמוך שהוא כלל גדול בתורה והיא היא שהחריבה את בתינו ועדיין לא נטהרנו מנגע צרעת עון שנאת חנם ולשון הרע הקשה מע"ז וג"ע וש"ד וכיוצא מעבירות קלות וחמורות כביר מצאה ידינו על זה ידוו כל הדווים האם לכך נוצר האדם לעבור על רצון יוצרו ח"ו או שמא החיים והשלום דשמייא מיהב יהבי לאבד הזמן להבל וריק והלא האדם נידון ע"כ הרגעים ותובעים ממנו במה הוציא כל רגע לא ירפנו ובפרט עון ביטול תורה העולה על כולנה".
ותבדוק אם אצלך הכל בסדר???

שאלה - 231510
לכבוד הרב שליט"א, מחילה ששאלתי שאלות שלא מתאים לשאול בנוגע למנהג בבל. וחלילה איני רוצה לעשות מחלוקת ומדון, רק רציתי לשאול איך לנהוג.מחילה וסליחה מכבוד רבינו שליט"א.
תשובה
לא על שאלתך הערתי, אלא על אינפורמציה מוטעית ושקרים שמישהו שתל בדברי תלמיד חכם כאילו רבני אשכנז באו לבבל והנהיגו את הקהילה, דבר שלא היה ולא נברא ואפילו משל לא היה. ומנהגי האשכנזים רחוקים ממנהגי בבל כרחוק מזרח ממערב, ולא קרב זה אל זה כלל.

וכך היה המעשה בשנים תק"א,, - תק"ג פרץ דבר כבד בארצות המזרח בו נספו רבים וטובים, ובכללם בארץ ישראל רבנו חיים אבן עטר זיע"א, ובעיר בגדד דייני בית הדין. חכמי בבל הידועים בצניעותם ובריחתם מהכבוד וממשרות רבניות לא ניאותו למלאת את החלל, ונאלצו לפנות לעיר ארם צובא היא חלב ולהזמין משם דיינים מומחים.
הללו שמו עיניהם על הגאון הרב צדקה בן רב סעדיה חוצין גאון בתורה איש חיל ובעל יוזמה. נולד בחלב היא ארם צובא הקדומה בשנת תנ"ט [1699 למספרם] הגיע לעיר עם בני משפחתו והוא בן מ"ד שנים, ייסד תלמודי תורה, בנה בתי כנסת, יסד מקוואות וכל צרכי הקהילה. הקים בית דען טענד בראשו, הציבור כולו סר למשמעתו, תיקן תקנות רבות בעיר והעמידה על תילה.
חיבר חיבורים שונים ועמוקים בהלכה, כשבראשם הספר שו"ת צדקה ומשפט. ועוד ספרים שבחלקם נדפסו לראשונה בשנים האחרונות ובחלקם אבדו.
אלא שלא שפרה נחלתו בבבל, ולאחר שהעמיד שושלת של רבנים ידועי שם בציבור, והם משפחות חוצין, בכור, ומשפחת צדקה. בשנת תקל"ב פרצה שוב מגיפת החולירע בארצות המזרח ועל יהודי בגדד לא פסחה, בה נפטרו שלשה מתוך חמשת בניו, ולדאבון לב הוא נספה במגיפה ביום ו בתשרי תקל"ג, כשהוא בן ס"ד שנים. שושלת רבנים השאיר אחריו למשפחת חוצין, בכור, צדקה ועוד.

שאלה - 231244
לכבוד מורי ורבי שליט"א, קראתי עתה תיקון חצות ופרצתי בבכי מר לאחר ששמעתי הלילה את השיעור של הרב מדבר על חבלי משיח וצער השכינה, ולא יכולתי לסבול ובכיתי ואין מנחם.
הרב, עד מתי נבכה ונספיד על החורבן?
תשובה
התנחם ידידי התנחם, שומע תפילה קיבל את צעקתך, גם במרום הוא יושב ובוכה ושואג כארי על החורבן, על חילול שם שמים בין האומות, ועל גלות ישראל, על האלמנות והיתומים, על ההורים השכולים, על האסונות הפוקדות אותנו חדשים לבקרים, על הגזירות האיומות על היהדות על ידי ממשלת הזדון ההורסת ונלחמת בכל הקדוש, ומי יודע אם לא היא מנהלת עתה בפועל את מלחמת גוג ומגוג, כפי שתתבונן באמירת "עלינו לשבח" שנאמרה ברוח הקודש על ידי יהושע בן נון ועם ישראל.

על ימי "בין הזמנים" שאינם כתובים בשום מקום בשלחן ערוך, ולא בספרי המנהגים למיניהם. ואשר יש שבדו מליבם, וכמה אסונות נוראים מתרחשים כל שנה בימים אלה, ובפרט אצל ילדים וילדות המקפחים את חייהם כמעט מדי יום, בבוקר תאמר מי יתן ערב. ובערב תאמר מי יתן בוקר. ומי הוא אשר יתן דין וחשבון על הימים המטורפים הללו, בכבישים ברחובות ובסימטאות, במזללות למיניהם אוכלים וטורפים ללא הבחנה בין שחור ללבן ובין תכל'ת לכרת'י. ידידי, בימים אלה חסר במשקל הזכויות תורה תורה ותורה, ובקושי אנחנו מתקיימים, ובנס העולם עומד, על תינוקות של בית רבן, וגם הם בעוונותינו נספים ונופלים חללים לכפר על עם ישראל.

בשעה קשה זו אשא אני העני תפילה ליושב מרום בדמע ובבכיה, אנא אב רחמן חוסה נא על שארית עמך ישראל והצילם מכל רע, מדבר וממגיפה ומחולאים רעים. הצילנו והצל את התינוקות שלך ממיתות משונות, מתאונות ומחבלות, ומשמועות רעות, הבט נא ברחמיך הרבים על שארית הצאן, גער במשחית לבל יבא אל בתי ישראל להזיק, צווה למלאכיך הקדושים לשמור את כל אחד מישראל מעון ומחטא, מתאונות ומאסונות, כי בניך הם, בני בחוניך, זרע אברהם אהוביך, בני יצחק עקדיך, ובני יעקב תמימך, ובזכותם תחיש לגאלינו בקרוב אמן.

שאלה - 230972
לכבוד הרב הגאון בן ציון מוצפי
בשבת כיבדו אותי בפתיחת ההיכל במנחה
כחלק מפתיחת ההיכל צריך לפתוח את ספר התורה הגבאי אמר שפתחתי ספר אחר אבל קראו בו כי כבר פתחתי יש איסור להחליף?
תשובה
אם רק פתחת את הספר בהיותו בארון ולא הוצאת אותו, אין בעיה להחליפו באחר. רק כאשר הוצאתי לקרוא בו יש שאלה האם מותר להחזירו או לא. ואעתיק לך מה שבס"ד כתבנו בזה.
אם בטעות הוציאו ספר תורה אחר, והטעות התגלתה לאחר שהוציאו הספר, לא יחזירוהו להוציא אחר משום פגמו של ספר התורה, וכן הוא דעת רוב הפוסקים, אך אם יש חשש שיצטרכו לגלול הרבה, או שיש אזכרה למקדיש, מותר להחזירו, ויוציאו במקומו את הספר שהכינוהו.
כתב הרב שמשון מורפורגו ז"ל מהעיר אנקונה שבאיטליה בספרו שמש צדקה [סימן ל"א] מעשה היה שהוציאו ספר תורה מבלי ששמו לבם אם הוא מוכן במקום הקריאה, וכשהוציאוהו מהארון הבחינו בכך, קודם שהוליכוהו לתיבה במקום שקוראים בו, והיה שם צורבא מרבנן שהורה להחזירו, וכתב שם שלא יפה הורה משום פגמו של ספר תורה, ועוד כלל בידינו [יומא ע, א] שאין מעבירין על המצוות, וכן כתב בנידון זה הרב תורת חסד [סימן א], וגם אתי איסור שאין מעבירין על המצוות ודחי טורח הגלילה, והאריך בזה עוד. וכן כתב הרב מטה יהודה [סימן רפ"ב].
אמנם הגאון החיד"א ז"ל בספרו מחזיק ברכה [קמ"ד, א] כתב "ומעלת הרב הכולל, וחין ערכו מי ימלל, כמהר"ר יעקב בן נאיים נר"ו [ז"ל] בתשובותיו הנדפסים מחדש ויהיו נקראים ספר זרע יעקב [סימן א] דעתו נוטה דאין כאן פגם, ולא יגללו בציבור עיין שם". והניף ידו שנית בספרו לדוד אמת [בקונטרס אחרון סימן ב, אות א] וכתב "אם הוציאו ספר תורה מההיכל, ובהיותו חוץ להיכל ביד הנושאו להוליכו לתיבה, נזכרו שאין זה מן המוכן והוציאוהו בטעות, ויש ספר תורה אחר מוכן ופתוח בסדר היום, שהיה אצלו בהיכל, והמוציא את ספר התורה החליף, מאי דהווה הוה, ויגללו זה לבחוץ ויכינוהו לקרות בו. ויש מי שכתב דאין כאן פגם אם יחזירוהו ויקחו המוכן, ולא יגללו בציבור. ועיין מחזיק ברכה סימן קד"ם".
והגאון רבנו יום טוב צהלון ז"ל בשו"ת מהריט"ץ [ישנות, סימן רצ"ג] כתב בד"ה ראשונה גבי ארבע פרשיות "דלא היו מוציאין שני ספרים משום פגמו של ראשון אלא גוללין אף על גב דאיכא משום טורח ציבור". וכן הוא בקרית ספר למאירי [מאמר רביעי חלק א] "וכן צריך לחוש לכבוד הספר שלא לעשות דבר שיהא הספר חשוב בעיניהם לפסול וכו' למדין הימנה שכל שיש באיזה ענין כיוצא בו לחוש לפגם הספר אין מוציאין אחר וכו' עכ"ל.
והגאון הרב יפה ללב [חלק ה, קמ"ד, א] לאחר שהביא דברי הגאונים שמש צדקה וזרע יעקב, כתב "גם דעתי נוטה בזה אפילו שהעלוהו לבימה, וכשפתחו החזן רואה שאינו פתוח בסדר היום, וידעו כל עם הקהל מזה, אין כאן פגם, בשגם הוא בשבת וביום טוב דשכיחי רבים, דאיכא טפי טירחא דציבורא, וכדאמרינן בגיטין [נ"ט, ב] וכתבנו לקמן [סימן רפ"א] בשבת ויום טוב לא יאריך, ועוד שרוצים למהר, ועל ידי שיגללו במהירות יהיה נקרעת היריעה, או להתיר התפירות, רובו הווה ורגיל על ידי מהירות הגלילה. והגם שכתב הרב בספר לדוד אמת [סימן א, אות ס"ח] אם הוציאו ספר תורה מההיכל וידוע שאינו מוגה יוציאו אחר, אם כן זה הספר שלא היה מוכן ומוגה מקודם, לגבי הספר תורה שהיה מוכן ומוגה לאותה שבת, נקרא שאינו מוגה. ולא דמי להיכא שנמצא טעות ודאי שיוציאו אחר, אפילו שלא היה מוגה, דאז הוי ודאי וזה ספק, ואין דנים אפשר משאי אפשר".
והגאון הרב יצחק טייב ז"ל בספרו ערך השלחן [קמ"ד, ה] הביא דברי הגאונים שמש צדקה ומטה יהודה שגוללין אותו, וכתב משום שאתי כבוד הספר תורה ודחי טורחא דציבורא, ויכולים הציבור למחול על כבודם, כפי שכתב הרב בית יוסף [סימן תרפ"ד]בשם הרוקח ושבלי הלקט בשם ריא"ז. וכן כתב בבית יוסף [סימן קמ"ג] בשם המרדכי ורבנו ירוחם. וכן הוא באשל אברהם מבוטשאטש [קמ"ד, א] שכתב בספר תורה שהוציאוהו וצריכים לגללה הרבה אין חשש טורח ציבור, ובפרט אם עדיין היא בארון יכולים לגללו. ודוקא ביום הכיפורים שהוא תיקון לכל השנה כולה חששו [ יומא ע, א] משום פגם, ובפרט בבית המקדש שעיני כל ישראל צופות עליו היה חשש פגם, אך בבתי הכנסת שלנו שהוא קיבוץ קטן והכל יודעים טעם הגלילה מותר. ועיין סידור בית יעקב להגאון היעב"ץ ז"ל [סדר הוצאת ספר תורה אות א] שהביא מחלוקת הפוסקים בזה אם לחשוש לכבוד הספר תורה כשמחזירים אותו, או לחשוש לטורח ציבור בזה.
ובספר אגרות משה [חלק ב, אורח חיים סימן ל"ז] כתב מעשה שהוציאו ספר תורה מההיכל ולא היה במקום הקריאה, וציווה השמש להחזירו, והיה מי שהתיר כי דימה זה למה שכתב החכם צבי שהכין נר שעוה להדלקת נר חנוכה ובא לידו שמן זית שהורה שיניח השעוה וידליק בשמן זית. והשיב האגרות משה ז"ל שאינו דומה כלל, כי שמן זית מצווה מו המובחר [בית יוסף סימן רס"ד ותרע"ג] , אך בספר תורה אין עדיפות בהידור לזה על זה. ופגם הספר חמור יותר מטורח ציבור. וכן פסק הגאון רבנו יוסף חיים זוננפלד ז"ל רבה של ירושלים. בשו"ת שלמת חיים [אורח חיים סימן קמ"ט] וכתב "נראה פשוט דיש לחוש לפגמא דחמיר טובא".
נמצא לדעת הגאונים הרב זרע יעקב, הגאון החיד"א ז"ל, והיפה ללב, אין בהחזרתו חששא של פגם לספר תורה, שהכל יודעים שהסיבה שמחזירים אותו, כי לא היה מוכן, ואין לגוללו משום טורח ציבור, או כדי למנוע המחלוקת, אך לדעת רוב הפוסקים ומהם רבנו יום טוב צהלון, המאירי, הרב שמש צדקה. המטה יהודה, תורת חסד, ערך השלחן, אגרות משה, שלמת חיים, ועוד, חוששים לפגמו של הספר תורה, ואין לחשוש משום טורח ציבור. ואמר לי מור אבי ז"ל שיש ליזהר מאוד לבדוק היטב קודם הוצאת הספר תורה אם הוא המוכן בעבור הקריאה.

שאלה - 230640
שלום לכבוד הרב הצדיק
לשיר שירים של פסוקים כמו עוצו עצה או שובה ה' בלילה זה בעייתי?
תודה לרב
תשובה
דע ידידי, עד שהנך שואל על פסוקים בלילה, בא ואגידה לך כי גם ביום יש שאלה בזה. והיא כי חכמי הדור הקודם היו מתנגדים לשיר שירי פסוקי תורה, משום אזהרת התלמוד "עשאוני בניך ככלי שיר". ואמנם עיקרו נאמר על מי ששר פסוקי שיר השירים.
וכמו שאמרו בתלמוד סנהדרין קא, א. "תנו רבנן הקורא פסוק של שיר השירים ועושה אותו כמין זמר, והקורא פסוק בבית משתאות בלא זמנו, מביא רעה לעולם. מפני שהתורה חוגרת שק, ועומדת לפני הקדוש ברוך הוא, ואומרת לפניו, רבונו של עולם עשאוני בניך ככנור שמנגנין בו לצים".

ועיין במגן אברהם [תק"ס, י שהביא דברי המהרי"ל שאותן שעומדין במשתאות ומשוררין אודך כי עניתני וכדומה, שלא כדין הם עושין, כי אז התורה חוגרת שק ואומרת עשאוני בניך כמין זמר. אך בבית הכנסת בימים טובים מצוה לזמר. והרב טורי זהב ז"ל שם כתב "כל שכן אלו שעושים מפסוקים דרך שחוק והיתול לפני החתנים, שאסור לעשות כן".

ועיין בארחות חיים שהביא דברי הפוסקים להוכיח מדברי הראשונים דדרך שבח והודאה מותר לנגן פסוקים לפני הקדוש ברוך הוא, והתורה חוגרת שק רק כשמשוררין בדרך ליצנות ושחוק, אבל בדרך שבח והודאה עם טעמי הפסוקים שרי.
וזכורני קודם כחמישים ושמונה שנים שהגיע הגאון הגדול הרב אליעזר זילבר ז"ל שהיה יו"ר אגודת הרבנים באמריקה לארצינו, והוזמן לבקר בישבה פורת יוסף, והיינו עסוקים במסכת כתובות, והוא נתן לנו שיעור מדהים בפילפוליו בשך שלש שעות תמימות, ובסיימו את השיעור שרנו לכבודו בשירים מפסוקים, והוא היסה אותנו ואמר "אל תשירו פסוקי תנ"ך כלל, כי חשש לדעת האוסרים, ואמר אני אלמד אתכם שיר עם מנגינה שחיברתי על דברי חז"ל, ושר ואנחנו אחריו "מפני מה, ירדה נשמה למטה, ירידי צורך עליה". וחזר ושנה כן.

ושיבה מנהגי עדות המזרח שיש להם שירי שבח והלל לנשם יתברך, לחתן, לבר מצוה, למילה, לשבתות, וכן לכל מועד ומועד, גם מור אבי ז"ל היה נזהר נאוד שלא נשיר שום פסוק, אלא שירי קודש כנ"ל שחיברום רבנו שלמה אבן גבירול, רבנו יהודה הלוי, רבי ישראל נג'ארה ועוד זיע"א.

שאלה - 230153
לכבוד הרב שלום רב
מעוניינת להכין ספרון - סדר קריאה ותפילה על הקבר ביום השנה של אבי.
בפרקים של קי״ט לוקחים את האותיות לפי השם של האמא או האבא? והאם יש עוד משהו? תודה גדולה
תשובה
רק שם האם.
משנה מסכת מקוואות פרק ז
נפל לתוכו יין או מוחל ושנו מקצת מראיו אם אין בו מראה מים ארבעים סאה הרי זה לא יטבול בו:
משנה ה
שלשה לוגין מים ונפל לתוכן קרטוב יין והרי מראיהן כמראה היין ונפלו למקוה לא פסלוהו שלשה לוגין מים חסר קרטוב ונפל לתוכן קרטוב חלב והרי מראיהן כמראה המים ונפלו למקוה לא פסלוהו ר' יוחנן בן נורי אומר הכל הולך אחר המראה:
משנה ו
מקוה שיש בו ארבעים סאה מכוונות ירדו שנים וטבלו זה אחר זה הראשון טהור והשני טמא רבי יהודה אומר אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים אף השני טהור הטביל בו את הסגוס והעלהו מקצתו נוגע במים טהור הכר והכסת של עור כיון שהגביה שפתותיהם מן המים המים שבתוכן שאובין כיצד יעשה מטבילן ומעלה אותם דרך שוליהם:
משנה ז
הטביל בו את המטה אף על פי שרגליה שוקעות בטיט העבה טהורה מפני שהמים מקדמין מקוה שמימיו מרודדין כובש אפילו חבילי עצים אפילו חבילי קנים כדי שיתפחו המים ויורד וטובל מחט שהיא נתונה על מעלות המערה היה מוליך ומביא במים כיון שעבר עליה הגל טהורה:
משניות אלה הם ראשי תיבות אותיות נ ש מ ה. ומועיל לנשמות מאוד.

שאלה - 230096
לכבוד מורנו הרב שיחיה לאורך ימים ושנים טובים. מפני מה הרב נמנע מלהגיב לשמות?
תשובה
כנראה שכבודו חדש בשכונה, ואציג לך להשתעשע, מה הגיב הרב.

היום זו אופנה. יש שם לסתיו ויש לאביב. יש לקיץ ויש לחורף. יש לחול ויש לשבת. יש למועדים ויש לשלש רגלים, יש לנופש ויש לצימר. יש לארץ ויש לחוץ לארץ. יש לחוף הים ויש למלונות. יש לאירופה ויש לאפריקה, יש לקליפורניה ויש לזמביה, יש לבילויים ויש לבישולים. יש לניקוי סירים ויש למחברות שירים. יש לציחצוח השיניים ויש לפי צבע העיניים. יש לתינוקת ויש לילדונת. יש לנערונת ויש למבוגרת. יש לארוסה ויש להרוסה. יש לנישואין ויש לקידושין. יש לשינה ויש לשן בינה. יש ליולדת ויש להריונת. יש לאמא צעירה ויש לסבתא. יש מהג׳ירפה ויש ממקהלת חיפה. יש בצרפתית ויש בלועזית. יש בעברית ויש בלאטינית. יש בפורטוגזית ויש בחנות האמגזית. יש בערבית ויש בחביט חביט.
אשה שאין לה 52 שמות כמנין ב״ן היא אפילו לא צנצנת. ובודאי גם לא גננת. כי נתנה לה אותו ההיא שבכוכבים מעוננת. ודבר לא מסתדרת, וגם לא זורמת, אלא הן ביום הן בלילה מקוננת. ותמיד לאביה או לבעלה רוטנת. כי כך אמר הבאבא או העלי באבא. החוזה בכוכבים או כוכב החוזים. פותר החלומות או חולם הפתרונות. המקובל מהרדיו או המתרים בוידאו. השדרן או השחקן. הקבצן או הדרסן. הגנן או הטפסן. המתרים הבכיין או הגוזר העבריין, בכוכבים חוזה, או עמיתו המתחזה. הלץ או הליצן.
לכל ליצן יש שם. יש מבית מרקחת ויש מחנות נעליים. יש מהקניון ויש מהמוזיאון. יש מהספארי ויש מהבוכרי. יש שם של צוללת, ויש שם של מנעול הדלת, יש שם של אוירון, ויש שם של הקרון, יש שם של חנות נעלים, ויש שם של רופא אזניים, יש שם של פדיקור, ויש שם מאת לול הקורקור, יש שם כשהיא מתפללת, ויש שם כשהיא מטיילת, יש שם מהעבודה, ויש שם מהדודה, יש שם עם יו"ד, ויש שם של עוד ועוד, יש שם עם סיבה, ויש שם למסיבה. יש שם עם שני יודי"ם, ויש שם של שדים. יש של ציידים, ויש של סיפורי בדים. יש שם מהירח, ויש בלי טעם וריח. יש ממערכת השמש, ויש ממערכת נמושת הנמש. יש ממערכת ההתרמות ויש מרוחשי המזימות.
ואין מי ששינו שמה והצליחה. וגם מאומה לא הרוויחה. לא קיבלה שום דבר בטוח. כי את כולם נשא הרוח. ושמה נשאר גם אחרי הכביסה. כי הוא ניתן לה מהעריסה.

העורך.

שאלה - 230077
לכבוד הרב שלום הנני קורא התורה,בפרשת מסעי
האם יש עניין לקרוא את מה מסעות ברצף ולא לעצור בהם,בין מחוברות
ובין רגילות?
תשובה
פשט המנהג שלא להפסיק באמצע קריאת מ"ב מסעות שבפרשת אלה מסעי, ולא בשירת הים, ולא בעשרת הדברות, וכן אין מפסיקין בשמונה פסוקים אחרונים שבתורה.
כתב רבנו אברהם סבע ז"ל בספרו צרור המור [במדבר פרשת מסעי, ל"ג, א] "ולהורות שיש באלו המסעות דבר גדול. אמרו רבותינו ז"ל שנכתבו כאן שנים וארבעים מסעות. רמז לשם המפורש של שנים וארבעים. הוא שם של [אבגית"ץ] הרמוז בפרשת בראשית במספר הימים. והם שבעה תיבות ובכל אחד יש בו ששה אותיות עולים שנים וארבעים וכל אחד יוצא מיומו. [אבגית"ץ] מיום הראשון. [קר"ע שט"ן] יוצא מיום שני. לפי שבו נברא גיהנם. וכן כולם על זה הדרך. ולכן נכתבו בכאן שנים וארבעים מסעות. כנגד זה השם של שנים וארבעים הרמוז באומרו השם בם סיני בקודש. לרמוז שיש באלו המסעות דבר גדול. והוא חותם התורה כולה. וכמו שהתורה התחילה בימי בראשית שבם רמוז שם ה' ב"ם. כן סיימה בפרשת אלה מסעי בספור שנים וארבעים מסעות שהם כנגד שם של שנים וארבעים שהזכרנו. לרמוז שהתורה כולה כלולה וקשורה וחתומה בחותם אחד. בסוד ה' אחד ובסוד ה' בם. ואין בה פירוד וחילוק אלא שהיא קשורה תחלתה בסופה וסופה בתחלתה. ולכן כתב באלו המסעות ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם ע"פ השם. להורות לנו שיש בהם דבר גדול. ולכן התורה כולה עם ספר אלה הדברים כלולה בסוד שנים ושלשים נתיבות חכמה. ולכן התחילה התורה בבי"ת של בראשית וסיימה בלמ"ד של ישראל. לרמוז שנים ושלשים נתיבות חכמה. ואחר שאלו המסעות הם במספר במשקל. רומזים לשם של שנים וארבעים בסוד ה' בם. "אין להפסיק החזן בקריאת הפרשה". אלא שיקראם כולם עם אדם אחד. בענין שיהיה המשכן אחד".
והביאו דבריו הרב מגן אברהם ז"ל [תכ"ח, ח], והרב אליה רבה [קל"ח, ד], והרב מחצית השקל [קמ"ג, ו], והרב דרך החיים [פ, י"ב].
וכתב רבנו יעקב ישראל אלגאזי ז"ל באמת ליעקב [קריאת ס"ת, אות י"ב] "ובמגן אברהם ז"ל כתב בשם ספר צרור המור שיש לשליח ציבור להזהר שלא להפסיק במ"ב מסעות דפרשת אלה מסעי שהם כנגד שם מ"ב".
והגאון החיד"א ז"ל בלדוד אמת [סימן ז, אות י"א] כתב "יש לשליח ציבור להזהיר שלא להפסיק במ"ב מסעות דפרשת מסעי שהם כנגד שם מ"ב".
ועוד כתב הרב אליה רבה ז"ל [סימן קמ"ג, ו] "ונראה דבעשרת הדברות ותוכחה ושירת הים הוי נמי אי אפשר להפסיק כדאיתא [פי"ז] דמסכת סופרים וצריך עיון. והוא הדין בשמנה פסוקים שבסוף התורה וכמו שביארנו בסימן תרס"ט אליה רבה אות י"ז.

שאלה - 230000
שלום לכבוד הרב, השבוע ביום חמישי ערב ראש חודש מוקדם ויש אצלנו ברוך השם עשרה מתענים לפ]חות, ורוצים במנחה ךהוציא ספר תורה ולקרוא ויחל, האם אפשר?
תשובה
יש מקומות שקוראים בתורה בכל ערב ראש חודש בשחרית ובמנחה, וכן בתענית שבעה באדר ודומיהם, שאין כל הציבור משתתפים בתענית, הקוראים בהם בתורה יש להם על מה שיסמוכו. כי כן הסכימו הרלב"ח, הרב תיקון יששכר, הכנה"ג, גינת ורדים, אמת ליעקב ועוד.
כתב הרב גינת ורדים ז"ל [כלל א, סימן מ"ט] "זה כמה שנים שנהגו קהילה קדושה שבמצרים לגזור תענית צבור בכל יום שלפני ראש חודש, מתחלת ר"ח כסלו ואילך עד חדש ניסן מפני הצרות המתחדשות חס ושלום אם מצרת המזונות וקיפוח פרנסה והמשתכר משתכר אל צרור נקוב ויוקר השערים וקובעין ברכת ענינו ברכה בפני עצמה בין גואל לרופא ומוציאין ס"ת וקורין ויחל ולהיות שאין כח ב"ד יפה הן רבים עם הארץ מזלזלים בתעניות אלו ועל כן קראו תגר קצת משכילים שכיון שאין גזרת ב"ד מתקבלת כראוי אין בתעניות אלו דין תענית צבור ועוד שיש הרבה בתי כנסיות שלא ימצאון שם עשרה שמתענין ואין ראוי לקבוע ענינו ברכה בפני עצמה ולא להוציא ס"ת דיש חשש ברכות לבטלה איברא כיון שגדולה תשובה ויפה צעקה ותפלת צבור אינה חוזרת ריקם אמטו להכי אית למיהדר אטצדקי ואנפי דשריותא
וכתב אחרי כן "וכל זה הוא דוקא לענין קביעות ברכת ענינו, אכן לענין קריאת ספר תורה אין לחוש שיהיו עשרה שמתענין בבית הכנסת. וכן יש לדייק מדברי הטור והרשב"א דלא איירי רק לענין ברכת עננו, לפי שיש להחמיר שלא לקובעה בתוך י"ח ברכות, דתיקון י"ח ברכות היא מאנשי כנסת הגדולה שהיו ביניהם כמה נביאים וגדולי ישראל, ולכן אין לשנות להוסיף במטבע שטבעו הם ז"ל, אם לא שיהיו שם עשרה שמתענין. אכן לענין קריאת ס"ת יש להקל שבכל עת וזמן שיסכימו עשרה לקרוא בתורה שפיר דמי, יוציאו ספר תורה ויקראו בברכות מפני כבוד הציבור, כי היא חיינו ואורך ימינו. והלואי שיקראו ישראל בתורה כל יום ויום, אלא שהראשונים מפני טורח ציבור לא רצו להכביד עליהם, ותקנות קריאות שקוראים עתה הצבור נמשכו ונתוספו זו אחר זו".
ועיין בשו"ת הרלב"ח ז"ל [סימן ט"ו] שהביא מעשה שהיה מנהגם בתפלת מנחה שהקהל עומד בתפלה עם השליח ציבור, והוא אומר את שלש ברכות ראשונות בקול רם כדי שיאמרו קדושה, וביום התענית כשהגיע לסיום ברכת גואל ישראל, הגביה קולו ואמר ברכת עננו בקול רם, והיה מי שערער על כך, והרלב"ח ז"ל פסק שיפה עשה שבירך עננו.
וכן כתב בשמו הגאון החבי"ב ז"ל בספרו כנסת הגדולה [הגהות הטור אורח חיים סימן תקס"ו] "אמר המאסף, בדידי הוה עובדא זה ט"ו שנים יום תשעה באב מת בן קטן לגביר סמי נר"ו, והלכנו לקברו, ובחזרה מצינו שהתפללו הקהל תפלת מנחה, ונתקבצנו בעזרה מנין והתפללנו מנחה אחרת ואני הייתי שליח צבור, ובהגעתי לברכת שמונה עשרה התפללתי יחד עם הצבור וברכתי ברכת ענינו בין גואל לרופא ברכה בפני עצמה כדברי הרלנ"ח ז"ל. ואחר סיום התפלה היו קצת מגמגמים בדבר, אך לא בפה מלא, ואמרתי שכן כתב הרלנ"ח ז"ל עמדו לא ענו עוד, וכשבאתי והרציתי הדברים לפני הרב הכולל כמה"ר יום טוב ן' יעיש נר"ו ראה מעשה ונזכר הלכה, ואמר שכן עשה מעשה זה ארבעים שנה לפני גדולי הדור ולא מיחו בידו, וכשאמרתי לו שכן כתב הרלנ"ח ז"ל שמח שמחה גדולה".
גם הגאון הרב יששכר סוזאן ז"ל בספרו תיקון יששכר [דנ"ד] שהיה בן דורו של מרן הבית יוסף והתגורר בצפת, כתב כי "ראה את מרן הבית יוסף בתענית של משמרה שהוציאו ספר תורה ואמרו עננו בחזרת השליח ציבור בין גואל לרופא ברכה בפני עצמה". וכתב הכנסת הגדולה, "ולפי זה נושאים הכהנים כפיהם במנחה כמו שכתבתי בהגהת הטור, וכן כתב רבנו ישראל יעקב אלגאזי ז"ל בספרו אמת ליעקב [סימן א] והביא דברי מרן בבית יוסף ובשלחן ערוך [תקס"ו, ב] שכתב "כשהצבור גוזרים תענית על כל צרות שלא תבא עליהם, וכן בתעניות שני וחמישי ושני שאחר הפסח ואחר החג, שנוהגים באשכנז להתענות הצבור, נהגו הראשונים לומר שליח צבור עננו בין גואל לרופא, ולקרות ויחל. ויש שתמהו עליהם והקשו עליהם, והרא"ש יישב קושיתם. הילכך למנהג הראשונים שומעין ומיהו היכא שגוזרים תענית שלא לשום צורך, אלא לשוב בתשובה, יש נוהגים לדונו כתענית צבור לענין עננו בין גואל לרופא וקריאת ויחל, ויש נוהגים לדונו כתענית יחיד שאף שליח צבור אינו אומר עננו אלא בשומע תפלה ואין מוציאין ספר תורה".
ועיין מקור הדברים בדברי הטור [תקס"ו] "וכתב אבי העזרי ששמע מאביו רבי יואל ומרבו רבי שמשון ז"ל שהיו תמיהין על מה סמכו הראשונים שמתפלל שליח ציבור עננו בין גואל לרופא, כשמתפללין על גזירה או על כל צרה שלא תבא עליהם. וכן למה קורין ויחל דכיחידים דמו, כדחזינן אפילו באנשי נינוה דחשיבי כיחידים לענין שאלת מטר, אבל תענית בה"ב שאחר הפסח ואחר החג, נהגו בהן בכל תפוצות ישראל ולא הוי תענית יחיד. והראב"ד כתב על אלו שהן תענית יחיד ולא יאמר בהם ש"צ עננו בין גואל לרופא ולא יקראו בהן ויחל. וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל, ובאשכנז עשאום קבע והכל מתענין, בהם וסמכו על מעשה דאיוב דכי הקיפו ימי המשתה והעלה עולות למספר כולם, כי אמר איוב אולי חטאו בני [איוב א, ה] וכן בשמחה ומשתה של החג אולי חטאו, נראה לי דנהי דכיחידים דמו לענין שאלה היינו טעמא כדמפרש בירושלמי שאין לשנות מטבע ברכות די"ח ברכות תיקון נביאים הם ואין לשנות בהם אבל קהל שמקבלין עליהם תענית ודאי רבים איקרו ויכולין לקבוע ברכות ע"כ ומיהו נראה שצריך שיהיו עשרה שמתענין".
ואלו הם דברי קיצור פסקי הרא"ש ז"ל [תענית פרק א, סימן כ] "יחידים הצריכים למטר אחר שהפסיקו, ישאלו בשומע תפלה ואפילו היא עיר גדולה חשובים כיחידים. ויש אומרים דהוא הדין לענין תענית יאמרו עננו בשומע תפלה, וא"א הרא"ש ז"ל כתב שצבור הקובעין תענית יאמר שליח צבור עננו בין גואל לרופא וקורין בפרשת ויחל".
וכתב עליו בבית יוסף [סימן תקס"ו] "ונראה שמאחר שהם יכולים לקבוע ברכה קורין ויחל (שמות לב יא - יד ולד א - י) דהא הטעם שנתנו אביו ורבו של ראבי"ה שלא יקראו ויחל הוא משום דכיחידים דמו ותניא בתוספתא (פ"ב ה"ו) אין קורין בתורה בתענית יחיד וכמ"ש בשמם בפסקי הרא"ש וכיון דהרא"ש סבר דכציבור חשיבי לענין לקבוע ברכה הוא הדין דחשיבי כציבור לענין קריאת ויחל וכן נראה ממ"ש רבינו בסוף סימן זה בשם רב שר שלום דבתענית שגוזרין על כל דבר הצריך להם קורין ויחל ומיהו היכא שגוזרין תענית שלא לשום צורך אלא לשוב בתשובה אין לנו שיהיה לו דין תענית ציבור לקבוע עננו בין גואל לרופא ולא לקרות בתורה וכך הם דברי הגהות מרדכי ישן שאכתוב בסמוך".
וכתב בשו"ת הרשב"א ז"ל [חלק א, סימן פ"א] "לעולם אין שליח צבור אומרה ברכה בפני עצמה עד שיהיו שם עשרה שאין שליחות ליחיד עד שיהיו עשרה מקובצים במקום אחד". והוא כדברי הרא"ש שהעתקנו לשונו לעיל בס"ד.

שאלה - 229999
שלום לכבוד הרב, מה המנהגים הנכונים לעשות בליל הברית לשמירת היולדת והתינוק?
תשובה
כתב בליקוטי מהרי"ח [סדר המילה דקכ"ג], בביאור הפסוק [תהלים קמט, ו] "רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם", שתחילת הפסוק מתייחס ללימוד התורה בליל הברית ללא הפסק, שהיא רוממות לאל יוצרנו, והסיפא מתייחסת לסכין המילה, אותה יש להשחיז קודם הברית משני צדדיה, ועל-כן נקראת "חרב פיפיות" בעלת שתי פיות.
ועוד כתב, שמנהג קדום היה להניח הסכין וכלי המילה אצל התינוק יום קודם המילה, וסמכו המנהג על דרשת הגמרא [ברכות ה, א] על הפסוק הנזכר: "כל הקורא קריאת שמע על מיטתו, כאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו". וכוונת הגמרא, להחלשת כוח המזיקים מהאדם, ולמדנו שחרב גורמת לסילוק המזיקים. ולכן מניחים אותה בסמוך לעריסת התינוק בליל הברית, שיש בו שמירה מהמזיקים המתגרים בתינוק בליל המילה. ויזהרו להניחה בקופסא סגורה היטב. וכן כתב בספר זוכר הברית [ג, יט]. ולפי זה אין צורך בסכין המילה דוקא, אלא כל סכין לכך, ובלבד שיהיה עטוף וסגור היטב, שלא תצא מזה תקלה חס-ושלום.
והוסיף וכתב, שידועה הנהגת המוהל המומחה רבי יעקב ששון ז"ל, שבכל ברית מילה לאחר שמל וחתך את הערלה, היה מנפנף עם הסכין באוויר, כדי להרוג את השדים והמזיקים. עוד יש בזה סגולה, שאישה עקרה תתבונן בסכין המילה עם הדם שעליה ובזכות זה תיפקד בבנים, וכן יש סגולה להתפלל באותה שעה על מעוכבות הריון שיפקדו בבנים, והתפילות אז מתקבלות.
אמנם בספר ברית אבות [ליל שימורים אות י] כתב, שאין לומר שטעם הנחת הסכין משום שמירת התינוק, שהאומרים כך טועים הם, וטעם זה הבל. אמנם הוא מנהג ישראל, ואין לבטל המנהג. וכתב, כי מקור המנהג הוא בדברי המשנה במסכת שבת [קל, א], שכאשר חלה המילה ביום שבת-קודש, צריך להכין את הכלים קודם השבת, ואין לטלטלם בשבת במקום שאין בו עירוב, ולפי שחששו שמא לא יבחינו בין מילה בימי החול למילה בשבת-קודש, ושמא יחליף ולא יביא כליו בערב שבת למקום הברית, על-כן הנהיגו שבכל ברית מילה מביאים הסכין ושאר כלי המילה לבית התינוק.
אמנם מצינו בכמה מקומות שהסכין מועילה לסילוק המזיקים, כגון אישה שטבלה ובעלה אינו מצוי בעיר, [שו"ת שבות יעקב ח"ג סימן ע"ז] שלפי שהמזיקים מתגרים בה, יש לה להניח סכין תחת כרית השינה ועל-ידי-כך תבריח המזיקים מלהזיק לה. ושמעתי פעם אחת ממור אבי ז"ל, שסוד הסכין המגן מהמזיקים, הוא מפני היות המזיקים עשויים רוח ועטופים בכיסוי דק כנאד, ולכן נשיאת סכין שהוא חד, מאיימת עליהם ובורחים, ועיין חסדי דוד [תוספתא שבת ו, ד] וכמו שכתבנו בספרנו ארחות ציון [ח"ב עמודים פז-פח].
וכן חתן בשבעת ימי המשתה, צריך ליווי של אדם אחר כשהולך ממקום למקום, שגם בו המזיקים מתגרים.
עוד טעם אמרו בזה, שלא יתמהמה המוהל בהבאת כלי המילה בבוקר יום הברית, אלא מיד כאשר יאור היום ישלוף כליו וימול בזריזות. ועיין בשו"ת דברי יציב [יו"ד סימן קס], שכתב "ויש לומר בזה גם-כן טעם למנהג שמניחין איזמל המילה תחת ראש התינוק, שזה הוראה לכך שמתעסקים כבר בצרכי המצווה".
עוד מצינו, שנהגו בקהילות ישראל כמה מנהגי שמירה שונים לתינוק וליולדת, בימים שקודם המילה, ובפרט בליל המילה, כדי לשומרם מהמשטינים והמקטרגים המקנאים במצות המילה. שכן נהגו לתלות בחדר היולדת והתינוק תיכף אחר הלידה, קמיע עם פסוקים ושמות קדושים לשמירה. ומנהג זה הובא בספר זכר דוד [מאמר א פכ"ג], וכן כתב בספר מנהגי ישורון [סימן קפא], והוסיף, שיסוד מנהג זה הוא בספר תשבי, והעתיק שם לשונו. גם הובא מנהג זה בספר מנהגי ארץ ישראל [הלכות מילה יט], ובזוכר הברית [ג, יב. ויח, ד], ובשו"ת מלמד להועיל [ח"ב סימן סג], ושם כתב, שאין לחוש בזה משום דרכי האמורי. אלא שבספר מנהגי חתם סופר החדש [פי"ג אות ט] כתב, שדעתו לא היתה נוחה בזה, משום שבדרך כלל המקום אינו נקי כל-כך, ובאים לידי ביזיון. ועל-כן יש להיזהר שלא לעשות כנגדו תשמיש בזוי, וכן לעוטפם בשני כיסויים, שדינם ככלי בתוך כלי, וכמו שהביא השערי תשובה [או"ח סימן מג, יא], ובמשנה ברורה [שם כה]. ועיין עוד מה שכתבנו להלן [עמוד ???], בענין המנהג להניח ספרים פתוחים על כסא של אליהו בליל הברית.
ויש שנהגו, להניח ספר רזיאל המלאך מעל כרית התינוק בליל הברית, כדי למנוע מהחיצוניים להזיק לתינוק. וכן מובא בסוף ספר רזיאל המלאך "בדוק ומנוסה לשמירה, וליולדת ולוולדה מן הכישוף ומן עין הרע, ובשעת לידה שלא ישלוט בה ובוולדה שום שד ופגע רע". וגם מה שמוכרים כיום קמיע לשמירת הילד והיולדת, הוא לקוח מספר רזיאל המלאך, ויש להישמר מלקרוא בספר קדוש זה שהוא כולו סודות ושמות קדושים, וכמו כן יש לעטוף את הספר בשני כיסויים, כדי למנוע בזיון.

שאלה - 229969
לכבוד הרב
בשבת שבתוך שבעת ימי המשתה של החתן, מביאים למלון מערב שבת ספר תורה, ומייחדים לו ארון באופן שיהיה לכבוד הספר תורה, כדי לקרוא בו בשבת לציבור , כיצד יש לנהוג ?
תשובה
עוון חמור בידם שמטלטלים ספר תורה ממקום למקום. בנוסף לכל יתר העוונות של שבת במלון!!!
"הנה כתב מרן ז"ל בשולחן ערוך [סימן קל"ה, י"ד] "בני אדם בבית האסורין, אין מביאים אצלם ספר תורה, אפילו בראש השנה ויום הכיפורים". והם דברי שו"ת מהר"ם מרוטנבורג ז"ל סימן י"ג], והביאם המרדכי [ראש השנה רמז תש"י] להלכה.
ודע כי הזוהר הקדוש החמיר מאוד בטלטול הספר תורה ממקום למקום, ואפילו מבית הכנסת אחת לאחרת, וכל שכן לרחוב, שכן כתב [אחרי מות ע"א, ב] "אמר רבי אלעזר האי דאמרו חברייא גלותא דס"ת אפילו מבי כנישתא לבי כנישתא אחרא אסיר, וכ"ש לבי רחוב, אמאי לבי רחוב, אמר רבי יהודה כמה דאמרן בגין דיתערון עליה ויתבעון רחמי על עלמא, אמר ר' אבא שכינתא כד אתגלייא הכי נמי מאתר לאתר עד דאמרה (ירמיה ט) מי יתנני במדבר מלון אורחים וגו', אוף הכא בקדמיתא מבי כנישתא לבי כנישתא, לבתר לבי רחוב, לבתר במדבר מלון אורחים, אמר רבי יהודה בני בבל מסתפו ולא קא עבדי אפילו מבי כנישתא לבי כנישתא כל שכן האי".
ועיין בספר מעשה רב [הלכות שבת אות קכ"ט] שכתב בשם הגר"א מווילנא ז"ל "קריאת התורה הולך לספר תורה, אפילו הוא בבית שני, ואין מטלטלין מחדר לחדר, וכל שכן לבית אחר".

שאלה - 229930
לכבוד הרב מוצפי שליט"א, באחד השיעורים הרחוקים שמענו על מנהג עתיק בירושלים לתלות ביצי בת היענה בצלחת מעל ארון הקודש, מה הטעם?
תשובה
כתב רבנו אליהו הכהן מאיזמיר מזרע איתמר בן אהרן הכהן זיעא בספרו מדרש תלפיות, ענ' בעלי חיים.
"בענין בת היענה שמטלת בצים ומניחתם במקום גבוה ועומדת במקום רחוק כנגדם ומבטת ורואה בהם ואינה מסיחה דעתה מהם. ובאותה הבטה היא עושה פירות, שיוצאים האפרוחים. ואם יזדמן שתבא שום חיה ומפסיקה ראייתה בינה ובין הביצים, הורגת אותה חיה. לפי שעל ידי אותו הפסק נעשים הביצים מוזרות ואינו נולד אפרוח מהם. ולכן נהגו לתלות ביצים אלו בבית הכנסת להראות לכל שעיקר התפלה היא שתתקבל ויעשה פירות. היא הכוונה שלא יהיה שום דבר מפסיק בינו לבין אבינו שבשמים, שהוא עומד כנגדו ומדבר עמו לנוכח ברוך אתה ה'.'
"יש טעם אחר לתלות ביצי בת היענה בבית הכנסת והוא לרמוז לכל נכנס ויוצא שתמיד עיני ה' על ישראל בלי הפסק רגע ועל ידי השגחתו בנו אנו חיים כביצי היענה שעל ידי התמדת הראיה בהם בלי הפסק הם חיים ונעשים אפרוחים ואם יפסק מהם הראיה רגע הם כלים ונאבדים. ובתתו האדם בדעתו כל זאת מביאו אל הדבקות בהקב"ה בעלות על לבו חיבתו עמנו שתמיד השגחתו עלינו בלי הפסק כדי להגין ולשמור אותנו מכל נזק... גם כיוון שמעולם לא זזה שכינה מארץ-ישראל כתיב בה ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה שתמיד השגחתו בה בלי הפסק כבת היענה זו כמדובר".

"בזה נאמר טעם שני על מה שתולין ביצי בת היענה בבית הכנסת דכיוון שבית הכנסת הוא מקדש מעט, בראות האדם שם הביצים אלו עולה על זכרונו שעיני הקב"ה תמיד בארץ-ישראל מקום מקדשנו, ובזה בא להתפלל על הגלות ועל החורבן. ונלמד מזה שאין ללגלג על שום מנהג של ישראל כי לכלם יש להם שורש על מה שיסמוכו"..
וכן כתבו הרב שפתי כהן ז"ל על התורה, והגאון היעב"ץ ז"ל בסידורו. וכן הגאון השדי חמד זיע"א ועוד. וזה היה מנהג עיר הקודש צפת ועוד מקומות עד עצם היום הזה.

שאלה - 229746
לכבוד רבנו הגדול שליט״א. האם נכון לומר על עצמו שהוא חייב לקנות בגד זה או חייב ללכת למקום זה, כי שמעתי את הרב מעיר נגד זה מה הסיבה?
תשובה
לצערינו זו שפת הרחוב היום, ואסור לומר כך, כי אמרו חז"ל סנהדרין ק"ב. "ברית כרותה לשפתיים". גם יש מלאכים הנקראים "אוררי יום", ומובא בזוהר הקדוש פקודי רסו, א.
"ומהכא נפקא חד רוחא מסאבא דאקרי ארירי"א וכמה אלף ורבבן עמיה וכלהו אקרון אוררי יום כמה דאת אמר (איוב ג) יקבוהו אוררי יום, והאי רוחא וכל אינון דעמיה כלהו קיימי לנטלא ההיא מלה דלייט בר נש גרמיה ברוגזיה ואלין מתערי להאי חויא דאקרי (ישעיה כז) לויתן נחש עקלתון בגין לאייתאה ולאתערא לווטין על עלמא הדא הוא דכתיב יקבוהו אוררי יום".
וראה בספר היכלות לרבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול ופירש הדברים
"מהיכל זה יוצא רוח אחד טמא שמו.... ותחת ידו כמה אלף ורבבות מלאכי חבלה וכלם נקרא אוררי יום, והם ממונים על המקלל עצמו בכעס או על שבועת האלה, והקללה ההיא מעלים אותה למעלה ומעוררים עמה נחש הקדמוני הלויתן נחש עקלתון שיעלה ויעורר קללות נמרצות ח"ו, וזהו שהיה מכוין איוב באמרו יקבוהו אוררי יום (איוב ג') שהם אלו העתידים לעורר לויתן שהוא הנחש העקלתון, הרחמן יצילנו".
ולכן האומר על עצמו כך ואפילו בלי כוונה יכול לפגוע חלילה בעצמו.

שאלה - 229744
לכבוד מורנו הרב הי״ו כשיש לי חידוש יפה לומר, מותר להגיד יש לי לידוש יפה ומיוחד או לא? כי שמתי ממישהו שאסור לומר כך.
תשובה
בתלמוד [עירובין ס"ד, א] "אמר רבי אחא בר חנינא מאי דכתיב [משלי כ"ט, א] ורעה זונות יאבד הון, כל האומר שמועה זו נאה, וזו אינה נאה, מאבד הונה של תורה".
וכתב הגאון המהרש"א ז"ל [חידושי אגדות שם] שאין לומר אפילו רק שמועה זו נאה. וכן כתב בקיצור השל"ה [דנ"ג ע"ד] לגבי מכירת העליות לתורה בבית הכנסת לומר על עשרת הדברות וכיוצא פרשה זו נאה, וציווה הגאון מהר"ר שמואל ז"ל אב"ד דפירדא שלא יכריזו כן, כי משמע שפרשה אחרת חס ושלום אינה נאה.
ורבים תמהו על פירוש רש"י [במדבר ט"ז, א] שכתב "ויקח קרח, פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא". דהיאך כתב יפה נדרשת. והרב שבתי בס משורר ז"ל פירש בשפתי חכמים שם, "ולפי שפירש רש"י בפרשת בראשית ואני לא באתי לפרש רק פשוטו של מקרא ולא על פי המדרש לכך פרש"י כאן פרשה זו יפה נדרשת וכו' שהוא קרוב לפשוטו לכך אפרש אותו על פי המדרש ולא נצטרך לפרשו לפי פשוטו". וכן פירש הרא"ם ז"ל.
גם הגאון הטורי זהב ז"ל בספרו דברי דוד שם כתב "לכאורה קשה שיש איסור בלשון זה שהרי ארז"ל שאסור לומר הלכה זו נאה הלכה זו אינה נאה, דאין לומר דדוקא תרווייהו יש איסור לומר, זה אינו דהא 'הלכה זו אינה נאה' לחוד יש איסור, אלא על כרחין דהכי קאמר, כשם שאסור לומר הלכה זו אינה נאה, כך אסור לומר הלכה זו נאה, דמתוך זה משמע שהלכות אחרות אינם נאים חס ושלום. ואם כן למה אמר רש"י 'פרשה זו יפה נדרשת'. ויש לפרש דגם כאן יש מיעוט, דבשאר מקומות יש שני דרכים, האחד לפי פשוטו, והשני לפי המדרש. אבל כאן אין כאן אלא דרך אחד, דהמדרש הוא פשוטו, שאין כאן פשוטו רק המדרש הוא יפה נדרש אפילו לפי פשוטו, דאין שום פירוש על 'ויקח' מה לקח לפי פשוטו".
והנה כתב בבית הבחירה למאירי ז"ל [עירובין ס"ד, א] "אסור לאדם שיעשה עצמו מכריע בדברי תורה לומר זו הגונה וזו אינה הגונה, שמתוך כך ישפיל בהכרעתו את שאינן הגונות בעיניו. ושמא טעה בעיונו וגרם לשכח הלכות גדולות, דרך צחות אמרו רועה זונות יאבד הון, כל האומר שמועה זו נאה וזו אינה נאה כאלו מאבד הונה של תורה. וענין המשל הוא שהנשים חנן חלוק לבני אדם זו נאה לזה וזו נאה לזה ,וכן השמועות אין ראוי לדחותן אלא להתישב בטעמן, וכשיעיין בדבר ימצא הכל נאה ומתוקן".
משמע מדבריו כי מה שאסרו הוא אם אומר שמועה זו אינה נאה, אך כשאומר זו נאה שפיר דמי. וכן כתב הרש"ש ז"ל [עירובין שם] "מהרש"א בחידושי אגדות כתב דזו נאה לבד גם כן לא יאמר. והנה מצאנו באמוראי טובא דאמרי כמה מעליא הא שמעתתא ומהן בשבועות [מ"ה, ב] וגם נראה לעניות דעתי דדוקא במקום שאין חולק על דינו, רק שאומר שזה הדין אינו נאות. אבל במקום שחולק עליו, מצאנו בכגון דא שאמרו בלשון ניאוץ, כמו שאמר עולא בתענית [ד, ב] הא דרב חסדא כחומץ לשינים וכו', וכן בקדושין [מ"ה, ב], ובזה נדחה קושיית התוספות מהא דרב נחמן גופיה אמר לקמן לא שנו אלא וכו'".
גם מצינו להגאון רבנו חיים פלאג'י ז"ל בספרו עיני כל חי [כתובות פ"ה, א] שהעתיק דברי הרב רמת שמואל שכתב אפילו לומר זו נאה בלבד אסור, והשיב על דבריו כי לא מצינו שאסרו דוקא כשאומר זו אינה נאה. נמצא איפה כי הגאונים המאירי, הרש"ש, ורבנו חיים פלאג'י סוברים כי כל האיסור הוא כשאומר שמועה זו אינה נאה, אך מותר לומר שמועה זו נאה.
ברם מצינו למורנו הגאון רבי יוסף חיים ז"ל בספרו בן יהוידע [עירובין שם] כתב "קשה אם אומר זו נאה, אדרבה משביח, ואמאי נקיט זה בכלל מאבד וכו', ונראה לי בסייעתא דשמייא דזה האומר זו נאה, ודאי לא על כל הלכה והלכה ששומע אומר כן, אלא בוודאי יזדמן כמה הלכות שלא יאמר עליהם כלום, וכיוון שרואים שזה דרכו לומר זו נאה, נמצא לפי זה רוב ההלכות שאין אומר עליהם כלום, הרי זה מבזה אותם, ולכך הפסוק של רועה זונות הוא מדבר באומר זו נאה, לרבותא כי גם זה הוא בכלל מאבד הון". וזה כסברת המהרש"א, קיצור השל"ה וסיעתם. שאין לומר גם שמועה זו נאה.
ועיין באמת ליעקב [משפט קריאת התורה אות ה] ובלדוד אמת ובשו"ת ישכיל עבדי [חלק ב, אורח חיים סימן א], וכף החיים [סופר תצ"ד, כ"א], ובשו"ת יביע אומר חלק ב יורה דעה סימן ט"ז]. והוא דווקא בדברי הלכה, אך בחידושי אגדה ומדרשים אפשר לומר שמועה זה נאה או ראיתי דבר נחמד.

שאלה - 229737
לכבוד הרב, כת"ר העיר אתמול על מפרשי התנ"ך, אני רוצה למחות שהיום ברדיו חרדי דיבר אחד על "ברזילי" יושבים על ברזלים, עוסקים במסכת פיסטוקים וגרעינים, במסכת חגיגה, וגם במסכת מכות, כך לדבר על צדיק בישראל.
תשובה
ברזילי נשמה גדולה היתה לו, וזכה לאכול משלחן המלך מלכו של עולם. ועיין בזוהר חלק ב דף קנג/א שכתב עליו "זַכָּאָה אִיהוּ, מַאן דַּהֲוֵי בְּחוּשְׁבָּנָא דְּפָתוֹרָא דְּמַלְכָּא, דְּהָא אִשְׁתְּמוֹדְעָא לְאוֹטָבָא לֵיהּ בְּהַהוּא טִיבוּ דִּלְעֵילָּא. (ובגיני כך) וְדָא אִיהוּ טִיבוּ וּקְשׁוֹט, דַּעֲבַד דָּוִד לִבְנֵי בַרְזִיּלַי, דִּכְתִּיב וְהָיוּ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ. וְאִי תֵּימָא דִּבְשֻׁלְחָנָא דְּמַלְכָּא, אָכִיל בַּר נָשׁ אָחֳרָא בַּר מִנֵּיהּ. לָא. אֶלָּא מַלְכָּא אָכִיל בְּרֵישָׁא, וּבָתַר כָּל עַמָּא. וְאִינּוּן דְּאַכְלֵי עִם מַלְכָּא, בְּשַׁעֲתָא דְּאִיהוּ אָכִיל אִינּוּן דְּחָבִיבִין עָלֵיהּ מִכֻּלְּהוּ, וְאִינּוּן אִתְמְנוּן מִשֻׁלְחָנָא דְּמַלְכָּא".
והמקובלים כתבו "ומה גם אם יזכה להיות עניים ועמלי תורה באוכלי שלחנו, אשר חכמים הגידו אמר רבי יודן ה' פעמים כתוב בני ברזילי כנגד חמשה ספרי תורה, ללמדך שכל מי שהוא מאכיל פרוסה לצדיק כאילו הוא מקיים ה' ספרי תור". והשם הטוב יכפר.

שאלה - 229727
לכבוד מורנו הגאון שליט"א, הנה נא הואיל עבדך לשאול כבודך, מי היו הרמ"ק, הרמ"ז, והרמ"פ איש אחד הם ושמות שונים או שלשה אנשים הם?
תשובה
שלשה ענקים בקבלה ידועים ומפורסמים בכינוייהם.
האחד הוא מורנו הרב משה קורדבירו זיע"א, מחר שבת קודש יום פטירתו כ"ג בתמוז ש"ל. היה נקרא רבו של רבנו האר"י וחיבר למעלה מארבעים חיבורים בתורה ונפטר בן מ"ח שנים.

השני הוא הגאון המקובל המפורסם בספריו בהלכה ובקבלה הרב משה זכותא זיע"א, נולד בשנת שפ"ה באמסטרדם למשפחת רבנים מפורטוגל, וביקר באיטליה ובירושלים נפטר ט"ז בתשרי תנ"ח. בן ע"ג שנים.

והשלישי הוא רבנו המקובל הרב מאיר פאפירש כ"ץ. מתלמידי תלמידיו של רבנו האריז"ל. נולד שפ"ד בפולין, בצעירותו עלה לירושלים ולמד תורה מפי רבי ישראל אשכנזי ורבנו יעקב צמח זיע"א, בשנת ת"ח נסע לפולין לראות את שלום אחינו היהודים הנרדפים, וחזר לירושלים מדוכא ומעונה, כתב ספרים בשם רבנו האריז"ל "פרי עץ חיים", נוף עץ חיים, אור צדיקים, מאורות נתן, אילן הגדול. הוא האיש אשר טרח וסידר את ספר היסוד בקבלה של רבנו האריז"ל המפורסם "עץ חיים" הכולל חמישים שערים.
הגאון החיד"א זיע"א כותב עליו כי כתב ט"ל חיבורים בפשט ובקבלה. נפטר בן ל"ח שנים כמספר שנות חייו של רבנו האר"י זיע"א.

שאלה - 229681
לכבוד הרב היקר והנפלא, באחד השיעורים שמעתי מכבודו דברי מוסר על מפרשי התורה בני זננינו שמתייחסים בקלות ראש לדברי הפסוקים ומפרשים מדעתם מיני דברים, וכת"ר ציטט לנו מדברי הרמב"ן ז"ל, אחלה פניו יודיעיני היכן אמצא
תשובה
תודה לך ידידי היקר על ההקשבה ובעיקר על היראת שמים והאיכפתיות שלך לכבוד התורה ואישיה שיש בימינו כאלה המתארים אותם כבשר ודם מחבריהם או משכונתם. ומי לנו גדול בתורה כרב אשי מסדר התלמוד שאמר "למחר נפתח במנשה חברין" ובא אלי מנשה בחלום והוכיחו ובין הדברים אמר לו לא חברך אנא ולא חברא דאבוך". והעתקתי לך הדברים היום למען יקראו רבים ויחכמו.

רמב"ן הקדמה לתורה
"בשם האל הגדול הגיבור והנורא, אתחיל לכתוב חידושים בפירוש התורה. באימה ביראה ברתת בזיע במורא. מתפלל ומתוודה בלב נדכה ונפש שבורה. שואל סליחה מבקש מחילה וכפרה. בקידה בכריעה בהשתחוויה. עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה. ונפשי יודעת מאד ידיעה ברורה. שאין ביצת הנמלה כנגד הגלגל העליון צעירה. כאשר חכמתי קטנה ודעתי קצרה כנגד סתרי תורה. הצפונים בביתה הטמונים בחדרה. כי כל יקר וכל פלא כל סוד עמוק וכל חכמה מפוארה. כמוס עמה חתום באוצרה. ברמז בדבור בכתיבה ובאמירה. כאשר אמר הנביא המפואר בלבוש מלכות והעטרה. משיח אלהי יעקב ונעים הזמירה. לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד. ונאמר פלאות עדותך על כן נצרתם נפשי. אבל מה אעשה ונפשי חשקה בתורה. והיא בלבי כאש אוכלת בוערה. בכליותי עצורה. לצאת בעקבי הראשונים אריות שבחבורה. גאוני הדורות בעלי גבורה. להכנס עמם בעובי הקורה. לכתוב בהם פשטים בכתובים ומדרשים במצות ואגדה. ארוכה בכל ושמורה. ואשים למאור פני נרות המנורה הטהורה. פרושי רבינו שלמה עטרת צבי וצפירת תפארה. מוכתר בנמוסי במקרא במשנה ובגמרא. לו משפט הבכורה. בדבריו אהגה. באהבתם אשגה. ועמהם יהיה לנו משא ומתן דרישה וחקירה. בפשטיו ומדרשיו וכל אגדה בצורה. אשר בפירושיו זכורה. ועם רבי אברהם בן עזרא. תהיה לנו תוכחת מגולה ואהבה מסותרה. והאל אשר ממנו לבדו אירא. יצילנו מיום עברה יחשכני משגיאות ומכל חטא ועברה. וידריכני בדרך ישרה. ויפתח לנו שערי אורה. ויזכנו ליום הבשורה. כדכתיב מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה אומר לציון מלך אלהיך. צרופה אמרתך מאד ועבדך אהבה. צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת. צדק עדותיך לעולם הבינני ואחיה".

עד כאן דבריו הקדושים, ישמע חכם ויוסיף לקח.

שאלה - 229561
לכבוד הרב מוצפי שליט"א, מישבו אמר לי היום שמה שאנחנו אומרים בסדר הקטורת (מחילה מהרב) והלא מי רגלים. זה מעיין שכך שמו ולא מי... ממש.
תשובה
אמצנם כן כתב הכלבו, אך הגאון הרב באר שבע כריתות ו, א. העיר על כך וזה לשונו ״כתב הכלבו (סי' לח ד"ה ואלו הן) יש מפרשים מי רגלים מעין אחד הוא ששמו מי רגלים [עין רוגל, יהושע טו, ז, שמואל ב' יז, ז], ואי אפשר לומר מי רגלים ממש חלילה, שלא עלה על לב אדם לשרות בהן סמני הקטורת ע"כ. ואני אומר אלו המפרשים ירדו אל מעין שלא היה ולא נברא לשאוב מים חיים והעלו בידם מי רגלים, וחלילה וחס לפרש כן כי שבוש גדול וטעות גמור הוא, אם מכח סברא אם מכח גמרא. מכח סברא, מה העדר כבוד יש מכח השם מי רגלים שיש למים אלו של מעין זה, אם לא יזכר ולא יפקד כלל השם מי רגלים על אלו מים בכניסתן למקדש. אם מכח גמרא, הלא גמרא ערוכה בפרק דם חטאת (זבחים צה, א) מפרש אותו מי רגלים ממש, מדפריך התם על המשנה דקתני דם חטאת שניתז על בגד שטעון כבוס, והא בעי דם חטאת שבעה סממנים השנויים במסכת נדה בפרק האשה שהיא עושה (סא, ב) לענין כתם, וחד מנייהו מי רגלים, והתניא בפטום הקטורת אלא שאין מכניסין מי רגלים למקדש, והא ודאי דמי רגלים משבעה סממנין הוא מי רגלים ממש, כמפורש התם במשנה ובגמרא (נדה סג, א) מי רגלים שהחמיצו תנא כמה חמוצן שלשה ימים". וכן הוא בהרמב"ם ז"ל. דהיינו ממש.

שאלה - 229558
למרן הרב מוצפי
האם בזוהר כתוב על חומרת עושק שכר שכיר?
האם כבודו יוכל בבקשה לומר לי מה כתוב שם?

ב. עבדתי יום 1 אצל מישהו שעה ורבע ולא שילם לי על זה ונסיעות כדאי למחול לו או לדרוש?
תשובה
עיין בזוהר הקדוש פרשת קדושים פה, א.
"לא תלין פעולת שכיר, ת"ח מאן דנטיל אגרא דמסכנא כאילו נטיל נפשיה ודאנשי ביתיה, הוא אזער נפשייהו קודשא בריך הוא אזער יומוי ואזער נפשיה מההוא עלמא, דהא כל אינון הבלים דנפקי מפומיה כל ההוא יומא כלהו סלקין קמיה דקודשא בריך הוא וקיימין קמיה לבתר סלקא נפשיה ונפשייהו דאנשי ביתיה וקיימין באינון הבלים דפומיה, וכדין אפילו אתגזר על ההוא ב"נ כמה יומין וכמה טבאן כלהו מתעקראן מיניה ומסתלקי מניה, ולא עוד אלא דנפשא דיליה לא סלקא לעילא והיינו דאמר רבי אבא רחמנא לשזבינן מנייהו ומעלבונייהו ואוקמוה אפילו עשיר הוא ואליו הוא נושא את נפשו דייקא אפילו מכל ב"נ נמי וכ"ש מסכנא, והיינו דהוה רב המנונא עביד כד הוה ההוא אגיר מסתלק מעבידתיה הוה יהיב ליה אגריה וא"ל טול נפשך דאפקידת בידאי טול פקדונך ואפילו אמר יהא בידך דאנא (לא) בעינא לסלקא אגרי, לא הוה בעי, אמר פקדונא דגופך לא אתחזי לאתפקדא בידי, כל שכן פקדונא דנפשא, דהא פקדונא דנפשא לא אתיהיבת אלא לקודשא בריך הוא דכתיב (תהלים לא) בידך אפקיד רוחי".

ועיין שם עוד באורך דברים מבהילים על זה ואסור לך לוותר לו.

,

שאלה - 229292
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
לגבי מה ששאלו את הרב לגבי 6 מתענים והשאר לא אנוסים האם מצטרפים.
בחזון עובדיה עמ' פד בהערה כתוב שלא מצטרפים.
תשובה
עיין באתר תשובה 219208 .
לגבי קריאת ויחל עיין בשו"ת יביע אומר חלק ח אורח חיים סימן י"ד, אות ז. שהביא רבים מהפוסקים שסוברים שכשיש ששה מתענים מוציאים ספר תורה, אך דעת הרב חיים פלאג'י ז"ל צריך ניכר שהוא שני שליש מנין והם שבעה מתענים. וכן הסכים היביע אומר שלא להוציא ספר תורה אלא בשבעה מתענים.
אמנם לגבי אמירת עננו בחזרת השליח ציבור בברכה צריך עשרה מתענים, וכן לגבי ברכת כהנים במנחה.
ועיין פורים בציון מעמוד י"ב והלאה.
ועיין תשובה 182943 .
יש חילוק בפוסקים לגבי הימים שבהם אין מוציאים ספר תורה לבין ימי שני וחמישי, וכן בין שחרית לבין מנחה. להלכה כל שיש ששה מתענים אפשר להוציא ספר תורה, ויעלו דוקא המתענים כי השנה חל ביום ראשון שאין בו ספר תורה בשאר הימים.
ועיין אליה רבה תקס"ו, ד. ופרי מגדים משבצות זהב שם ז. ובשו"ת החתם סופר סימן קנ"ז, וכמבואר בחזון עובדיה תעניות עמוד קי"ב.

ולמסקנא כל שאותם המצטרפים ולא מתענים אינם מזלזלים בתענית, אלא שמתעצלים מוציאים ספר תורה. ועיין בעמוד פ בכותרת.

שאלה - 229210
שבוע טוב ומבורך, לפי בקשת הציבור הקדוש אנחנו מביאים להלן את הקינות שנהגו בירושלים ובצפת לאומרם בימי בין המצרים בחצות היום מהשעה 12.45 והלאה.
תשובה
לידיעת הציבור, אין לומר תיקון חצות ולא קינות, ביום השישי, בכ"ט בתמוז, וא' באב.

תודה על העזרה והאיכפתיות של כבודו.

הגאון המקובל רבנו חיים הכהן מארם צובה ז״ל כתב אותה. ונהגו לאמרה בחצות היום בימים אלה.

קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע בִּילָלָה. קוֹל נְהִי מִצִּיּוֹן הַמְהֻלָּלָה:
קול ברמה:
חִשַּׁבְתִּי יָמִים הָיִיתִי גְבֶרֶת. בְּיַד יְהוָה עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת. וְעַתָּה אֲנִי שְׁחַרְחרֶת. טָבַעְתִּי בַבּוֹר בִּיוֵן מְצוּלָה:
קול:
יְחִידָה רַעְיָה אֲזַי הָיִיתִי. וּכְבוֹד עֶלְיוֹן אֲנִי נִקְרֵאתִי. וְעַתָּה לְתַחְתִּיּוֹת יָרַדְתִּי. וְדוֹדִי וְרֵעִי לָרוּם עָלָה:
קול:
יַחַד יוֹדְעַי בְּתוּלוֹתַי וְרַעְיוֹתַי. בְּכוּ עִמִּי כִּי רַבּוֹת אַנְחוֹתַי. אֵין נוֹטֶה עוֹד אָהֳלִי וּמֵקִים יְרִיעוֹתַי. כִּי דוֹדִי מֶנִּי נָסַע וְנִגְלָה:
קול:
מִמָּרוֹם הֻשְׁלַכְתִּי בְּרב מְגִנָּה. שָׁלַח אֵשׁ בְּעַצְמוֹתַי וַיִּרְדֶּנָּה. וְיָצָאתִי בַגּוֹלָה בָּדָד כְּאַלְמָנָה. הָגְלָה יְהוּדָה הָגְלַת שְׁלוֹמִים כֻּלָּהּ:
קול:
הָיִיתִי כְכַלָּה בְּתוֹךְ אַפִּרְיוֹן. וַעֲנַן יוֹמָם עַל מְכוֹן הַר צִיּוֹן. הֻשְׁלַכְתִּי לַחוּץ כְּעָנִי וְאֶבְיוֹן. בְּגָדַי לָקַח צָר וַאֲנִי אֻמְלָלָה:
קול:
כּהֲנַי וּזְקֵנַי טָבְחוּ אוֹיְבַי. מַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי זֶרַע אוֹהֲבַי. בָּנַי הַיְקָרִים וּבַחוּרַי. הָלְכוּ בַשֶּׁבִי וְעוֹלָלַי בַּגּוֹלָה:
קול:
הֵן כָּל אֵלֶּה אֵין דּוֹרֵשׁ לְנַפְשִׁי. אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה וְאֶל עַמִּים אָרִים ראשִׁי. וְאוֹיְבִי אָמַר לֹא תִקְרְאִי עוֹד אִישִׁי. כִּי נָפַלְתִּי לִפְנֵי בְנֵי עַוְלָה:
קול:
נָא אָב הָרַחֲמָן תָּשׁוּב לְצִיּוֹן. עַיִן בְּעַיִן נִרְאֶה בְּבִנְיַן אַפִּרְיוֹן. וְהַבַּיִת הַזֶּה יִהְיֶה עֶלְיוֹן. וְאָז גְּאוּלִים יִפְצְחוּ צָהֳלָה:
וְהַבַּיִת הַזֶּה יִהְיֶה עֶלְיוֹן. וְאָז גְּאוּלִים יִפְצְחוּ צָהֳלָה:

על היכלי חיברו רבי יהודה עבאש ז"ל.

עַל הֵיכָלִי אֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה
וּלְתִפְאֶרֶת צִיּוֹן עִיר הַהֻלָּלָה
בְּכִי נַפְשִׁי עַל חָרְבַּן פַּעֲמַיִם
אֶרֶץ צְבִי צְבִי יְרוּשָׁלַיִם
וְעַל עַמָּהּ אֲשֶׁר הָלַךְ בַּגּוֹלָה
וּלְתִפְאֶרֶת צִיּוֹן עִיר הַהֻלָּלָה
בֵּית תִּפְאַרְתִּי שָׂם אוֹיֵב לְשַׁמָּה
הוֹשִׁיבַנִי בִּידֵי נְבָיוֹת וְשַׁמָּה
עַל זֹאת אֶבְכֶּה תָמִיד בְּקוֹל יְלָלָה
וּלְתִפְאֶרֶת צִיּוֹן עִיר הַהֻלָּלָה
סִפְדִי תוֹרָה כִּי חֻלְּלָה תִפְאַרְתֵּךְ
נָפַל נִזְרֵךְ מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּיתֵךְ
וּשְׂאִי קִינָה עַל אֲהֳלִיבָה וְאָהֳלָה
וּלְתִפְאֶרֶת צִיּוֹן עִיר הַהֻלָּלָה
חִזְקוּ עַמִּי מַהֵר אֶבְנֶה דְבִירְכֶם
נָקָם אֶלְבַּשׁ וְאָשִׁיב אֶת שְׁבוּתְכֶם
תּוֹךְ הֵיכָלִי אֶשְׁכּוֹן כְּבַתְּחִלָּה
כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תּוֹרָה וּתְהִלָּה

שאלה - 229029
לכבוד מורי ורבי, האם זה מוסמך מה שיש הרבה האומרים כי כל דברי הגאון הרב בן איש חי זצ״ל הם למעשה דברי רבנו האר״י ז״ל.
תשובה
אני מבין שכוונת דבריך על דבריו והלכותיו בקבלה, כן בהחלט, הדברים ברורים לכל מי שיעיין ויהיה בקי ברוב חיבוריו ימצא כי קבע לו ולנו דרך סלולה בקבלה וכולה מהבאר מים חיים שהיא על פי רבנו האריז״ל, וגם ובעיקר דרכו של קדוש ישראל וגאונו הוא רבנו הרש״ש זיע״א. ואינו זז מדבריהם ואפילו כמלוא נימא.

כל מי שיעיין בספריו הרבים ובפרט בספרו ״דעת ותבונה״, ובפתיחה שכתב לספרו זה, ימצא כי סלל לנו מסלול בטוח של הבנת עניני הסוד, הזוהר הקדוש ועוד, אך ורק על פי רבנו האר״י ז״ל, ולמעשה הוא ממשיך באותו קו ובקפדנות רבה שקבע רבנו הרש״ש זיע״א, שנזהר מאוד שלא לזוז כהוא זה מדברי רבנו האריז״ל, ולא להביט על דברי המקובלים האחרים שכתבו דרושים שונים. בעיקר תוכל למצוא זאת אם איש חכם ונאמן אתה בספרו סוד ישרים בתשובותיו המחכימות הפרושות על פני ארבעת כרכי שו״ת רב פעלים המבעית ביופיו ובהדרו, בעומק השגתו ובצחות לשונו.
גם כתוספת מבורכת פעמים שהוא מסביר ומבאר את דבריו העמוקים של רבנו הרש״ש ז״ל, על פי דבריו המחוכמים והנוקבים של הרב תורת חכם זיע״א.
נקודה נוספת וחשובה ביותר תמצא בספרו סוד ישרים שנזהר ביותר שלא להביא סברות מעצמו ולא פלפולי דברים בתורת הסוד, אלא כשיש סוגיא הצריכה ביאור, הוא מציג לפני הקורא המעיין את ציטוט דברי רבנו האריז״ל והרש״ש ז״ש בלי לתת פרשנות מעצמו כלל, אלא מציג הדברים ככתבם וכלשונם לפני המעיין, ובזה מביאו אל המסקנא האמיתית והמדוייקת.
מאוד חפצתי להאריך לפניך בדוגמאות שונות, אך אני חושש פן נצא מהמסגרת הקפדנית שבדבריו הקדושים.
רק נזכור אזהרת רבנו מהרח״ו ז״ל נאמן ביתו של רבנו האריז״ל, שכתב ״כי דברים אלו הסברא בהם סכנה עצומה״. והשם יתברך יאיר עיננו באור תורתו כל הימים אמן.

שאלה - 229020
לכב' הרב הצדיק :) שאלה 228958 , אני קוראת ותופסת את הראש. כולי צער על כל מה שקורה. זה באמת אמיתי?אדם יהודי שרף את שם השם? למה? כבודו מה יהיה על עם ישראל ? :( תפילות ושינוי מעשינו
תשובה
זו תוצאה של הפקרות והשתוללות חסרת רסן, ניפוץ והרס כל מה שקדוש לאומה כולה, לא הניחו אבן או פינה שלא החריבו, לא השאירו עוללות שלא השחיתו. והנתעב עושה הרשעה אפילו לא מבין מה רע עשה.
הוא מצהיר החצוף כי את שמו של נביא השקר לא היה שורף, את כתבי הכזב של האומות לא, אך את השם המפורש שאסור לנו להגות את אותיותיו, הוא כותב באותיות ענק ושורף לעיני ילדים רכים של "ממלכתי דתי".

זו תוצאה של התנהלות אנשי העסקונה ה"דתית" וה"חרדית", אשר תמיד מדברים רק על "פגיעה ברגשות". כופרים המה, כי את שם השם לא מזכירים, את התורה ומצוותיה בשפתם אינם מבטאים. את קדושת המצוות חס מלהזכיר. הכל אישי, רגשי, אמונתי הפרטית, כסילים נבערים.

הרי עבדים הננו לאבינו שבשמיים, חיינו מסורים בידו, ירדנו לעולם כדי לעובדו ולקיים מצוותיו, יהודים אנחנו בני אברהם יצחק ויעקב הננו, אשר הלכו אחרי השם יתברך באש ובמים, ואבותינו מסרו עצמם להריגה, לחנק, לשריפה, ולסקילה על יחוד שמו יתברך.

והם הדוברים בעלי דעת נבערה, ושכל רופס מגמגמים בפני הכופרים ולא מזכירים בפניהם את האמת המובהקת, אלא משתמשים במילים נבובים וריקים מתוכן. ולא זועקים בכל כוחם על האמת הצרופה, ועל קדושת התורה. כי הם מנסים להתייפייף בפני אויבי הדת.

שאלה - 229000
לכבוד הרב,
שמעתי שבהריון האשה משפיעה על העובר שיהיה קדוש. אנא רק אם לא קשה לכבודו, ואם נכון הדבר, לומר לנו מהם הדברים שבידי האשה לעשות עוד בהריונה למען קדושת בנה?
תודה רבה!
תשובה
לא לכעוס. לא לקלל, להיות שמחים תמיד, להשתדל לשמוע דברי תורה ומוסר מפי אנשים הגונים. להסתכל על בית הכנסת, על ארון הקודש, על הספר תורה כשמוציאים אותו ופותחים אותו לציבור. להסתכל באותיות התורה נביאים וכתובים, ובכלל זה להסתכל בספר תהלים.
גם טוב להזכיר שמות אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב, משה ואהרן, יוסף פינחס דוד ושלמה. יהושע בן נון, כלב בן יפונה. שמות הנביאים שמואל, ישעיה ירמיה, יחזקאל, הושע יואל יונה מיכה חגי, עובדיה, זכריה, מלאכי, צפניה, נחום, חבקוק, עמוס.
עזרא, נחמיה, ברוך בן נריה, נתן הנביא,
השופטים, עתניאל בן קנז. אהוד בן גרא,
עלי הכהן,

שמות חכמי המשנה. שמעון הצדיק, שמעון בן שטח, יהודה בן טבאי, הלל ושמאי, יונתן בן עוזיאל, רבן יוחנן בן זכאי, רבן גמליאל, רבן שמעון בן גמליאל, רבי אליעזר הגדול, רבי עקיבא, רבי שמעון בר יוחאי, רבי אלעזר בנו, רבי שמעון בן נתנאל, רבי יהושע בן חנניה, רבי יוסי הכהן, רבי אלעזר בן עזריה, רבי אלעזר בן שמוע, רבי יהודה בן בבא, רבי יהודה בן דמא, רבי יוסי הגלילי, רבי מאיר בעל הנס, רבי אלעאי הזקן, רבי יהודה בר אלעאי, סומכוס, רבי שמעון בן אלעזר, רבי יהודה הנשיא, רבי חייא, בניו יהודה וחזקיה, רבי מנחם בר סימאי, רבי יהושע בן קרחה, רבי צדוק, רבי אלעזר המודעי, שמעון בן עזאי, שמעון בן זומא, רבי נתן, רבי נתן הבבלי, בר קפרא, רבי אלעזר הקפר, ועוד.

וכן שמות חכמי התלמוד.

שאלה - 228908
לכבוד הרב שלום רב
במקרה שעולה לתורה אדם שהוא סגי נהור ומברך והוא לוי ואין עוד האם מותר לענות לברכתו?
תשובה
הפוסקים נחלקו האם סומא רשאי לעלות לתורה ולברך על קריאתה, דעת האגודה, והנימוקי יוסף בשם האשכול, המהרי"ל, והרב בנימין זאב, ושלטי הגיבורים ועוד, יכול סומא לעלות לתורה, ורבנו סעדיה גאון ז"ל כתב שאם כשמקרין אותו הוא אומר מילה במילה יעלה. וכן נראה סברת הזוהר הקדוש. אמנם דעת הרמב"ם והרשב"א ז"ל, והרא"ש ורבנו ירוחם, הריב"ש ושבלי הלקט, רבנו יעקב בן חביב והבית יוסף שאינו עולה. ומכל מקום אם צריכים לו כגון שהוא כהן או לוי, או שיש לו אזכרה או שמחה וחפץ מאוד לעלות יעלוהו.
כתב מרן ז"ל בבית יוסף [סימן קמ"א] "ומה שכתב רבינו [הטור] ומיהו אם יודע לקרות כשמקרין אותו שפיר דמי. כן כתב הרא"ש בתשובה [כלל ג סימן י"ב] אם קורא עם החזן ויודע להבין ולחבר האותיות ולקרותם עם החזן מיקרי שפיר קריאה, אבל שיברך הוא על מה שהחזן קורא והוא לא יקרא כלל לא יתכן עכ"ל. והטעם מפני שצריך שידע לקרות מתוך הכתב מה שמקרין אותו, שאסור לקרות בתורה אפילו אות אחת שלא מן הכתב. וכמו שכתב רבינו ירוחם [נ"ב ח"ג כ] בשם תשובת הרשב"א [חלק ז, סימן שס"א] וכן כתוב בשבלי הלקט [סימן ל"ו] וכן משמע מדברי הרמב"ם בפי"ב מהלכות תפילה [הלכה ח] שכתב שאסור לקרות שלא מן הכתב אפילו תיבה אחת וכן נראה מלשון תשובת הרא"ש שכתבתי, וכן כתב הריב"ש בתשובה [סימן ר"ד] והביא ראיה לדבר וכן כתב מהר"י ן' חביב ז"ל". וכן כתב הרשב"ש ז"ל בתשובה [חלק ז, סימן שס"א]. והרב דוד אבודרהם ז"ל.
"ודלא כדכתב נמוקי יוסף (מגילה כד. ד"ה ר' יהודה) בשם ספר האשכול [חלק ב, עמוד ס"ט] דהא דתנן בפרק הקורא את המגילה עומד [מגילה כ"ד, א] סומא אינו קורא בתורה, היינו לומר דאינו קורא על פה, אבל אוקומי איניש אחרינא שפותח ורואה, והסומא מברך ועומד בצדו שפיר דמי. והכי מצי עביד חתן סומא עכ"ל. וכן מצאתי בשם ספר אגודה דסומא כהן קורא בתורה ,ואין לסמוך על דבריהם נגד כל הני רבוותא. וכבר כתבתי בסימן קל"ט [דיבור המתחיל והרב רבנו דוד אבודרהם] בשם רבינו סעדיה שאם הם צריכים לזה האיש שאינו יודע לקרות שיעלה לפי שהוא כהן או לוי ואין שם אחר זולתו יראה שליח ציבור אם כשיקרא לו מילה במילה יכול לאמרה יכול לקרות ואם לאו לא יעלה עד כאן".
ובשו"ת משאת בנימין [סימן ס"ב] לרבנו בנימין אהרן סלניק ז"ל [פולין ש"י – ש"פ] כתב "אם שלמים וכן רבים דרכו ועברו בתורה, ונכנסו בעובי הקורה. וכל אחד קולע השערה, סביבם מאוד נסערה. זה להתירא וזה לאיסורא, בענין אם סומא יכול לעלות ולקרות בתורה. והמאסף לכל המחנות דגלי אהבה לאורו יסעו כל עם קודש, הגאון והמופלג בדורו מוהר"ר יוסף קארו נ"ע [נוחו עדן] בספר הבית יוסף שלו. ליקט ואסף לכל הדעות ושקל וערך והעלה לאיסורא, שאינו רשאי לעלות בין המנויין. ואני אמרתי אף אם רוח המושל יעלה עליך, מקומך אל תנח. כי לעולם לא יזנח. ומימות אבי זנוח. התורה בקרן זויות מונח. כל הרוצה יבא ויטול. ומצוה אחת לא יבטל. כי זה עתה לעת זקנתי חשכו הרואות בארובות. ותכהנה עיני מראות. ולפי אשר עלתה במחשבה של הרב ז"ל יגרשני מלהסתפח בנחלת השם ותורת אמת חיי עולם. לבלתי אחשב במספר המנויין לעלות. ולכן אמרתי וגמרתי בלבי חלילה לי מלעזוב את דרך עץ החיים ומלאחוז בענפיה, אהבתי זאת התעודה, מימי קדם קדמתה. משפטה ודתה. וגם לעת זקנתי בל אשליכה. ובה אתהלכה. ואפתח בדבר הלכה. לראות על מה עשה לי הרב ככה. והנה אשא עיני אל ההרים הרמים - גבעות עולם, ואצא לעזרת השם בגבורים, אוכיחה ואערכה דברי, אברר דבריהם כשמלה, אתיצבה ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש. ובטרם כל אציע ואביא דעות המחברים, איש איש על דגלו באותות, כפי אשר מצאתי בחיבוריהם קמאי ובתראי, הללו אוסרין והללו מתירין. ואסדרם מערכה מול מערכה, ומתוך אלו שתי המערכות תסתיים שמעתתא, ויצא לנו הדין דין אמת בעזרת השם. ובתחלה אסדר דברי האוסרים ואחר כן דברי המתירים".
תחילה הביא דברי האשר"י ז"ל [מגילה שם] שכתב מכיוון שבימינו כל עולה מברך בתחילה ובסוף, אם לא יקרא התורה בפיו הויא ברכה לבטלה חס ושלום. והזכיר דברי הרא"ש שהבאנו לעיל שאסר, וכן הוא דעת בנו הטור ז"ל [סימן קמ"א], וכן שו"ת הריב"ש ז"ל [סימן ר"ד], ודברי הרב אבודרהם ז"ל שהביא מעשה דרבי עקיבא שנתנו לו לקרות ולא קרא מפני שלא הכין הפרשה, וקל וחומר לאותן שעולים ואינן יודעין אפילו אות אחת לקרות, וסיים בדברי רבי סעדיה גאון ז"ל שכתב שאם כשהשליח ציבור מקרא אותו תיבה בתיבה יודע לקרוא יעלה, ואם לאו לא יעלה.
וכאן הביא דברי המתירים, ובראש המחנה דברי הרב האגודה ז"ל [בבא קמא פרק ח, סימן ק"ד] שכתב במקום דליכא כהן בעיר אלא סומא מותר לקרותו לספר תורה, "כיוון דקריאת תורה מדרבנן יכול הסומא להוציאם, ואי משום ברכה לבטלה הלא גם הרואה פטור מלברך דהא בירך שחרית, אלא שמחייב את עצמו, הכי נמי לא שנא, ואי משום דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בע"פ לא, דבזה"ז אינו קורא אלא החזן וכן הוריתי לגולב"א פעם אחת". ודברי הרב נימוקי יוסף ז"ל שכתב בשם האשכול כי מה שאמרו סומא אינו קורא היינו בעל פה, אמנם להעמיד אחר לידו ויקרא מהכתב והוא יקרא אחריו שפיר דמי.
וכן כתבו המהרי"ל, ובשו"ת בנימין זאב [סימן רמ"ה], ושלטי הגיבורים [מגילה שם], וסיים את דברי המתירים במאמר הזוהר הקדוש [ויקהל ר"ד] שכתב שאחד קורא והשני שותק, כי אין לשמוע שני קולות בתורה, כי את שנים יקראו הא גורעים בסוד כבוד השכינה, וכבוד התורה. וכתב עוד הרב משאת בנימין כי מרן הבית יוסף ז"ל הוסיף לדברי האוסרים את דעת הר"ן ורבנו ירוחם ז"ל בשם שו"ת הרשב"א והרמב"ם, ושיבולי הלקט, ורבנו יעקב בן חביב ז"ל.
ובשלחן ערוך [קל"ט, ג] פסק מרן ז"ל "סומא אינו קורא לפי שאסור לקרות אפילו אות אחת שלא מן הכתב". אולם כתבו הגאון החיד"א ז"ל [ ... והחקרי לב [מהדורא תניינא חושן משפט סימן ד] כתב בשם מהר"י סוזאן ז"ל שנהגו בכל ארץ ישראל להעולת סומא לתורה. והגאון רבנו יצחק עטיה ז"ל בספרו רוב דגן [אות לטובה סימן א] כי המנהג בארץ ישראל להעלות סומא לתורה שלא כדעת מרן השלחן ערוך.
וכתב הגאון הבית חדש ז"ל "וכבר נהגו לקרות סומא בפני גדולי עולם ולא מיחו כי סמכו על המהר"י מולין שפסק כך". והביאוהו הרב עולת תמיד [שם ד], והרב מגן אברהם ז"ל [שם ד], והמחצית השקל ז"ל [שם ד] כתב בשם הרב משאת בנימין שכיוון שבימינו השליח ציבור קורא אם כן סומא שומע ממנו והוי שומע כעונה, כי השליח ציבור קורא מתוך הכתב.
והלבוש ז"ל [קמ"א, ג] כתב "יש אומרים שאין קורין סומא לספר תורה לפי שלא יכול לקרות מתוך הכתב, ואני ראיתי נוהגין בהרבה מקומות ובמעמד גדולי הדור שקורין סומא לתורה, כיון שיכול לקרות מלה במלה עם הש"ץ, ואף על פי שקורין שלא מן הכתב, בשעת הדחק ולהפיס דעתו של סומא דלא ליתי לאינצויי, סומכים בזה על הזוהר [ח"ב רו ע"א] דסבירא ליה דאדרבא דאסור לקרות עם הש"ץ בתורה, כמו שהיה הענין בנתינתה שמשה ידבר וגו' וכל ישראל שותקין. ואף על פי שאומר הסומא הברכה אין זה ברכה לבטלה, כיון דקיי"ל שומע כעונה הרי הוא שומע הקריאה מן החזן הקורא מתוך הכתב ומכוין ליה מלה במלה".
וכתב הרב מטה משה ז"ל [עמוד העבודה סימן רמ"ד] "סומא אין לקרותו לספר תורה אפילו אין שם כהן אלא הוא, ואף על גב דעל שמע פורס, כן הוא דעת הפוסקים. אך האגודה פרק החובל (ב"ק סי' ק"ד) התיר אם אין שם כהן אלא הסומא. ומהרי"ל (מנהגים קריה"ת ג') כתב, דנוהגין לקרות סומא לספר תורה דלא כדעת הרא"ש. וכן הבנימין זאב האריך בראיות ברורות ובדברים נכוחים שיש לסומא לקרות בתורה עי' בתשובותיו סימן רמ"ה".
אולם הרב כנסת הגדולה [הגהות בית יוסף קמ"א, ג] כתב שכן דעת הרשב"א בתשובה כמו שכתב הרב בית יוסף ז"ל [סימן קל"ה] שאין להעלותו לתורה, וסיים הכנסת הגדולה "ומנהגינו כמו שכתב המחבר ז"ל שלא להעלותו.
וכן כתב הגאון הפרי חדש ז"ל [קל"ט, ג] "ומה שכתב סומא אינו קורא וכו'. כן עיקר וזו היא דעת היש מפרשים שהביא הרב רבינו יונה בפרק קמא דברכות [ד, א ד"ה רב] דהא דרב ששת מהדר אפיה וגריס, היינו לפי שהיה סגי נהור ולא היה מחויב לקרות בתורה, ואין לדקדק משאר הפוסקים מדלא משני הכי משמע דסבירא להו דסומא קורא בתורה, דהא הרא"ש [בתשובה שם] משמע מתוך דבריו שסומא אינו קורא בתורה וכמו שכתב הב"י בסימן קמ"א [ד"ה ומ"ש רבינו ומיהו], ואפילו הכי לא משני הכי". וכן דעת הרב ויקרא אברהם [אורח חיים סימן ד], והרב זרע אברהם [א"ה סימן י"ג] שבזמנם נהגו בירושלים היו נוהגים שלא להעלות סומא לתורה, וכן כתב הרב ארץ חיים ז"ל [שם] שכן היה מנהגם בצפת. אולם כתב לעיל מזה [סימן ו] "וכבר נתפשט המנהג בכל תפוצות ישראל שהש"צ מקרא בתורה לכל אפילו למי שאינו יודע אפילו אות אחת וסמכו על דברי בעל האשכול, שמותר להעלות סומא לס"ת כשעומד ש"צ בצדו וקורא מן הכתב. וכן כתבו הרב בנימין זאב והרב משאת בנימין, והאגודה, והלבוש, והב"ח. וכן נהגו העולם להקל בכל ענין בין בסומא בין בכל עם הארץ שאינו יודע לקרוא כלל. וכמ"ש הרמ"א בשם מהרי"ל. וכן הנהיג הרב בעל כנה"ג ע"פ הוראה זו". [ועיין בשו"ת יביע אומר חלק ט, אורח חיים סימן פ"ג, אות ז, מה שכתב בשם ברכות המים שאין פסק זה אלא במקומות שלא קיבלו הוראת מרן ז"ל].
והגאון רבי יצחק עטיה ז"ל בספרו רוב דגן [אות לטובה ל"א] כתב כי לפי דברי הטורי זהב, המגן אברהם, והכנסת הגדולה שכתבו שסומא עולה לתורה הכי נקטינן, וכתב עוד "וכן שמעתי מפי מגידי אמת שבכל ארץ ישראל נוהגים האידנא להעלות סומא לספר תורה אפילו לכתחילה, אף שהמקום הוא אתרא דמרן. ומעשה רב".
וכן כתב הגאון רבי רפאל אהרן בן שמעון ז"ל בספרו נהר מצרים [הלכות קריאת ספר תורה אות י"ג] "המנהג עתה במצרים להעלות סומא לס"ת, וכן ראיתי מיום בואי לשרת בקודש, שעולה סומא לס"ת, והוא כמנהג ירושלים, שלא קבלו עליהם סברת מרן הש"ע שפסק (בסי' קלט ס"ג) שאין הסומא עולה לס"ת, כי רבים חלקו על מרן בזה".
וכתב רבנו חיים פלאג'י ז"ל בספרו ספר חיים [סימן י"א, אות ה] "מנהג עירנו [איזמיר] להעלות סומא לספר תורה". וכן כתב בספרו שו"ת לב חיים [חלק ב, סימן קע"ז] "המנהג בעירנו איזמיר לקרותו לספר תורה ומברך הברכה, וקורין לו בספר תורה כלכל אדם בכל זמן, וכן נוהגים גם כן למי שהוא חתן, עושים לו כסדר הזה".
וכן פסק בשו"ת ויען משה [דמ"ב, ג] שכתב, שאפילו שבכמה מדינות גדולות אשר שמענו שמעם, נהגו להעלות סומא לס"ת, וכן נהגו בצפת, זולת בבית מדרשו של מרן משום כבודו של מרן. וידוע שאין לבטל שום מנהג כשיש סברות פוסקים לקיימו, מכל מקום במקום שנהגו לפסוק כמרן, ואפילו במקום שלא נודע אם נהגו להעלות סומא לס"ת, או לא, ודאי שאין להעלותו לס"ת, שאיך נעשה מעשה לכתחלה נגד פסק מרן שקבלנו הוראותיו, ומה גם במקום חשש ברכות לבטלה, וכל שיש ספק במנהג מוקמינן ליה אדינא, וכיון שתורה יוצאת בהינומא שדעת מרן שקבלנו הוראותיו שאין להעלות סומא לס"ת, כן יש לפסוק לדינא".
ובשו"ת משה האיש (חאו"ח ס"ס יא) להגאון הרב משה הררי ז"ל, העתיק דברי הגאון הראשון לציון הרב יש"א [יעקב שאול אלישר] ברכה זצ"ל, שכתב בשו"ת שאל האיש (חאו"ח סי' ב), להחמיר בזה כדברי הרבנים האחרונים שהסכימו שלא להעלות סומא לספר תורה. וכתב הרב יביע אומר [חלק ט, אורח חיים סימן ח"פ] ממה "שלא העלה על דל שפתיו שהמנהג בירושלים להעלות סומא לס"ת, מוכח שלא היה בירושלים מנהג פשוט להעלות סומא לס"ת, שאם כן לא הוה שתיק מניה. ושכן מוכח מדברי בנו הרה"ג רב חמ"א בהערתו שם שהעלה גם כן לאסור".
גם הביא ראיה מדברי מורנו הגאון החיד"א ז"ל בשו"ת חיים שאל [חלק א, סימן ל"ח, אות ל"ו] שכתב גבי שם עזר בגט, "מעשה בא לידינו במגרש סגי נהור ששמו בפי הכל עזר וחקרנו הרבה עד מקום שידינו מגעת וקרוב לודאי כי פה מצרים לא איתי אינש ילד יולד לו זה שמו אשר יקראו עזר אלא קראו בשמו אלעזר ואח"כ קורין לו עזר. אמנם לא נתברר אצלנו בירור גמור רק דהשלוחי צבור אמרו דכשעולים לס"ת מי ששמו עזר קראוהו בשמו אלעזר אפילו העולה אומר ששמו עזר. והמגרש סגי נהור דאין מעלים אותו לס"ת ולא שייך גבי' חתימה".
וכתב עוד הגאון החיד"א ז"ל בלדוד אמת [סימן ה, אות ט] "יש מי שמתיר לסומא עם הארץ להעלותו, ובמקום שנוהגים לפסוק כמרן, לא יעלו סומא אפילו תלמיד חכם, וכן הוא המנהג בכמה כרכים ועיירות, ואין לפרוץ גדר ועיין מטה יהודה. סומא שהיה חתן, הוה עובדא וגזר עליו רב אחד שיתפלל בביתו בעשרה, ולא יבא לבית הכנסת מחמת הבושה והמחלוקת, מטה יהודה".
ובשו"ת ויקרא אברהם [אורח חיים סימן ד] כתב באורך וברוחב דעת האוסרים והמתירים בזה, ובמסקנת דבריו העלה "ולדידן אין לזוז מדברי מרן שאסר להעלות סומא לס"ת, אפילו כשהש"צ קורא. וכן ראיתי פה עה"ק צפת, בת"ח כהן וזקן שנסתמא בסוף ימיו, ומיום שנסתמא לא קראוהו לס"ת, ומיהו אם כבר העלו סומא לס"ת בשבת ויו"ט יוסיפו עולים להשלים מנין שבעה, אבל אם קראוהו כבר בשני ובחמישי, מאי דהוה הוה, כי בספק ברכות אזלינן לקולא אפילו נגד מרן. ע"ש. ורק במקום שנהגו להעלות ע"ה גמור לס"ת, מאן פליג לן לאסור לסומא להעלותו לספר תורה".

למסקנא אם עולה יש לו על מה שיסמוך, ויענו אחריו אמן.

שאלה - 228000
לכבוד הרב שלום רב, כשיש חתן בעזרת השם בבית הכנסת ביום תענית י"ז בתמוז, האם אומרים תחנון והסליחות של התענית, כי שמעתי דיעות שונות.
תשובה
כאשר יש חתן או מילה ביום תענית-ציבור, לא יאמרו הקהל וידוי וסדר נפילת-אפיים, וכמו כן לא יאמרו "והוא רחום יכפר עוון", אבל שאר הסליחות שנתקנו לאומרם באותו היום ואף התוספות שנתקנו בכלל התעניות שאינם חובה, כגון "עזרא הסופר אמר לפניך וכו', דניאל איש חמודות וכו', אשמנו מכל עם וכו', אנשי אמונה אבדו וכו'", כל אלו יאמרו הציבור גם כאשר אחד מבעלי הברית מתפלל עמהם. אמנם החתן, או אבי הבן, המוהל והסנדק, לא יאמרו כלל, לא תחנון ולא סליחות, מפני שיום זה הוא יום-טוב עבורם, ועליהם לשמוח ולא להיות שרויים בעצב על החורבנות. ואין חילוק בהלכה זו בין בני אשכנז לבני ספרד.
ועיין בשו"ת הרשב"א החדשות סימן סא שכן מנהג אבותינו ותורה היא. ומרן בבית יוסף ביורה דעה בשם הרשב"א. וכן כתבו בשיירי כנסת הגדולה [קלא, הגב"י כ], ובאליה רבה [אות יג], ובבית דוד [סימן שמז], ובשלמי ציבור [דקנ"ב ע"ד], והגאון החיד"א ז"ל בקשר גודל [יט, כד], ובחסד לאלפים [קלא, טו], ובסידור בית עובד [נפילת אפים אות יב], ובזכור לאברהם [קלא, ו], ובשערי תשובה [אות טו], ובכף החיים סופר [אות צ]. ועיין בחזון עובדיה תעניות עמוד קי"ח,שהביא חבל נביאית מתנבאים כך. בספרנו חודש בציון [עמודים סח-סט] מה שכתבנו בזה בסייעתא דשמיא.
ויהי רצון שיהי בסימן טוב ובמזל טוב לכל ישראל אמן.

שאלה - 227898
שלום לכבוד הרב היקר, כמה נהוג לשלם למוהל בכדי שכולם יהיו מרוצים? תודה וסליחה
תשובה
אצלינו נהוג לא לקחת שכר.
במשנה [בכורות ד, ו] שנינו "הנוטל שכרו לדון דיניו בטילים, להעיד עדותיו בטילין, להזות ולקדש מימיו מי מערה אפרו אפר מקלה" וכו'. וביארו בגמרא [שם כט, א] "מנהני מילי? אמר רב יהודה אמר רב דאמר קרא ראה למדתי אתכם וגו', מה אני בחינם אף אתם בחינם". וכן הדין לענין שאר מצוות, שאין ליטול עליהם שכר כלל, וכמו שהאריך בזה השדי חמד [ח"ט ראש-השנה יז] בשם הפוסקים. ולפי זה יש לדון, האם המוהל יכול ליטול שכר על המילה.
ומצינו בשו"ת הרשב"א [ח"א סימן תעב], שכתב "האב שאינו יודע למול, ויש כאן מוהל שאינו רוצה למול בחינם, רק בשכר, יש לבית-דין לגעור במוהל זה, כי אין זה דרכן של זרע אברהם. ואם עומד במרדו, ואין יד האיש משגת לתת לו שכרו, הוי כמי שאין לו אב, שבית-דין חייבים למולו, ולכן בית-דין היו כופין אותו, מאחר שאין אחר שימול". והעתיקו הרמ"א להלכה [רסא, א]. ומבואר בדבריו, שדווקא אם אין יד האב משגת, ואין שם מוהל אחר שימולו בחינם, אסור לדרוש שכר וכופין אותו למול בחינם. אבל במקום שיד האב משגת לשלם למוהל, וכמו שהוא ברוב המקומות בזמנינו, מותר למוהל מעיקר הדין לבקש שכר, אלא שגוערין בו, שאין זה דרכן של זרע אברהם, ואדרבה, מוהלים מהדרין שיתנו להם למול. וכן משמע מדברי הרמב"ם והראב"ד [שבועות ו, ט], דיכול המוהל ליטול שכר על המילה, יעויין שם. וכן הוא בשו"ת הרמב"ם [סימן רעג]. וכן כתב הגאון החיד"א ז"ל בברכי יוסף [סימן רסא], דאם ידו משגת ונדר ליתן למוהל, חייב ליתן לו, ואין כופין המוהל למול בחינם כדין הנאמר גבי רופא. והביא דבריו בספר מכשירי מילה [א, טז].

למסקנא מה שהתירו הוא דמי הוצאות ונסיעות.

שאלה - 227717
לכבוד הרב שליט"א מחילה מכבוד הרב רציתי להעביר מסר לנשות ישראל לצערי על התקלות שיש בערבי הפרשת חלה אי ידיעת ההלכה השבוע אישה העבירה שיעור ואמרה סגולה לאכול את החתיכה שהופרשה מזעזע
תשובה
הדור הולך ומתדרדר, בעיקר הוא מונהג על ידי זמרים, שדרנים, בדרנים ומרצים, חסרי יראת השם, שהכל מותר בעיניהם והציבור הולך כסומא אחריהם.
מה רבה הפירצה שיש נשים שנקראות ״רבניות״ אשר אינן יודעות הלכות מינימליות, לא יהדות ולא מוסר, לא תורה ולא הלכה, והנה מדקלמות משפטים שונים, ומדברות ומקשקשות ממה שעולה במוחם הרופס והדל, מזכירות מאמרי חז״ל שונים, בלי משמעות אמיתית ובלי שייכות רוחנית. מדריכות את הציבור ומטעות אותו.
במיוחד פרוץ הדבר בערבי הפרשות חלה שהתחילו במטרה לקרב ולחזק, אך מרוב קנאת אשה ברעותה התווספו בחוצפתן נשים עמי ארציות והוסיפו לזה תפאורה, בדיות וסגולות, מעשיות שלא היו ולא נבראו, ופטפוטי מילים שאין להם כל יסוד בספרי הקודש.
הגענו לידי כך שאט אט הן כובשות את מקומות גדולי הדור ומעיזות להדריך, ללמד מוסר, ולהורות הלכות ברבים בדברים שבדו מליבן.
אינני רואה מוצא מדרך חתחתים זו, כי זקני הדור אינן מודעים למתרחש סביבם, ואין מי שייסב תשומת ליבם למתרחש. זכורני קודם 50 שנה שאמר לי מורי הגאון רבנו יהודה צדקה זיע"א, שמהיום צריכים להעמיד שומר ליד כל רב, כדי להשגיח על הנעשה, ולהעיר תשומת לבו למתרחש.

מכאן הגענו למה שכתבת כי אוכלים חלה ממש, שהיא עונשה חמור ביותר. ובנקל יכולים להגיע לעון שחייבים עליו לא עלינו מיתה בידי שמים.
והשם יתברך יחיש גאולתינו ופדות נפשינו בקרוב.

שאלה - 227655
למו"ר שליט"א
בשבח והודיה לבורא יתברך יצא לאור אחרי כ"כ הרבה שנים של ציפיה סידור לשבת קודש של כבוד מו"ר שליט"א
אזור אשדוד
אושר 0533156996
אור 0503636716
תשובה
ישר כח לכם, ישר כח לכל העובדים והעורכים המסורים, תודה מיוחדת להאי גברא רבה וירירא, פה מפיק מרגליות, דורש כתרי אותיות, בנם של קדושים, אראלים ותרשישים, מגזע ישישים, נכדו של מרן פאר הדור והדרו, נודע בשערים שמו, הגאון הגדול, סבא דמשפטים, ארי במסתרים, חבר בית הדין בירושלים רבתי אשר מצודתו פרוסה בכל רחבי הארץ, מרביץ תורה לעדרים, המאיר לארץ ולדרים, חתני ידידי כמוהרר"ר עובדיה יוסף טולדאנו שליט"א יחשל"א, הוא וצוות י"ב הרבנים הגדולים על עמלם יומם ולילה ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה.

על פעלם הרב בכל הספרים שיצאו לאור בסייעתא דשמיא, ובעזרתם המסורה, ובפרט בסידור זה והשקיעו בו עמל רב ויזע יקרב, בכל אות ואות, בהלכות, במנהגים, בדברי הקבלה, דבר דבור על אופניו, דור דור ומנהגיו, באהבה ובחיבה, במסירות עילאית, ואין זה מובן מאליו.
ישלם השם יתברך פעלם, וימצאו שכר טוב מהשמיים בפעלם, ויזכו לרוות רוב נחת מבניהם ומבנותיהם, ויגדלו מעלה מעלה, בתורה וביראה, בבריאות, בנחת ובשלווה עם כל הנלווים אליהם אמן.
כה דברי הצב"י בן ציון מוצפי ס"ט.

שאלה - 227500
לכבוד הרב,רשמתי את בני לת"ת לאחרונה לא שקטה בכלל.חושבת לשנות לדתי ממלכתי.דואגת לעתידו מכל המובנים הבעל לא קשוב אליי כלל ואפילו חסום אליי לא מנסה להבין מה בליבי למי לפנות
תשובה
אני מתפלא עלייך אשה חכמה ונבונה, תצביעי לי על אדם אחד שלומד תורה ורעב ללחם? כל גדולי ישראל השם ישמרהם החיים בדורינו ומגינים עלינו בתורתם הקדושה, האם למדו בממלכתי? רק היום מורה שם כתבה כאן באתר על התנהגות שלילית של התלמידים והתלמידות, הרי אנחנו חיים בדור הרוס ופרוץ, ומי שאינו עוסק בתורה חייו אינם חיים.
ראי והביטי כמה מאושרות הנשים שילדיהם לומדים תורה, כמה עונג ושמחה יש להם, וכל הצדיקים בגן עדן מברכים אותם יומם ולילה, אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו.
בבקשה עוד כמה משפטים אדבר מלב אל לב, הגידי נא לי, איזה אושר יש לאמהות שבגן עדן, שבניהם נעשו גדולים בתורה?
מי יכול לתאר את הגן עדן שיש לאמו של הרב בן איש חי זיע"א, באיזה היכלות מפוארות יושבת, ובכל לילה בחצות רואה את בנה ופניו מאירים ומזהירים, ומשתעשעת בו.
מי יודע באיזה היכלות שוכנת אמו של מרך הרב עובדיה יוסף זצוק"ל, כמה תורה ריבץ, כמה תלמידים גידל, כמה חכמים הסמיך, כמה חיבורים כתב, ובכל יום לומדים בספריו הקדושים ושפתותיו דובבות בקבר. מי יכול לתאר לנו כמה כתרים, עטרות, ומלבושים יקרים מלבישים עתה והרגע את נשמת אמו הרבנית גורג'ייה ז"ל, כל הנשים שם מקנאות בה.
מי יכול לתאר את הגן עדן של אמו של מורנו הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל, כמה תלמידים לאלפים העמיד, כמה אנשים ונשים השיב בתשובה במתק שפתיו ובעוז רוחו, דברים חוצבי להבות אש?
מי הסופר שיבוא ויתאר את הגן עדן של אמו של רבנו בן ציון אבא שאול זיע"א, התלמידים שהעמיד, החכמה שהביע, היראת שמים שהשפיע, איזה גן עדן מפואר לה, איזה אושר נפל בחלקה.
ומי האיש אשר ירדה נשמתו ממעל לתאר לנו את האושר והעונג שיש עתה לאימותינו הטהורות והקדושות, לסבתי אם אבי ולסבתי אם אמי בשמיים, שאחיות היו, וגידלו את אדוני מור אבי זיע״א, החסיד והצדיק, שהיה גאון בתורה, הרביץ תורה, כל ימיו התפלל בעד עם ישראל, התענה והסתגף לרוב, והכל בסתר עליון, כמה חידושים כתב, כמה ספרים חיבר, כמה צדקות עשה. מימיו לא נהנה בפרוטה מזולתו, לא מתנות, לא הלוואות, לא מילגות, וגם לא כספי ביטוח לאומי. אשריהם ואשרי חלקם.

לעומתם מסכנות האמהות שלא הניחו בנים העוסקים בתורה, מי יודע היכן הן? מי ינוד להן וינחמם. לכן עתה הזמן, היום ההזדמנות לחזק את הילדים שלנו כאן בעולם הזה שיעסקו בתורה, שיתפללו, שישאפו להיות גדולים בתורה וביראה לטוב לנו לכל הדורות.
מתפלל שהדברים ייכנסו ללבך, ותחזיקי את הבנים בלימוד התורה.

שאלה - 227030
שלום לכבוד הרב היכן כתוב בהלכה או במקום אחר שאסור להפסיק שיעור תורה כדי להגיד קדיש?
תשובה
כתב מהר"י יוזפא ביוסף אומץ (עמוד שלא), וזה לשונו "ענין הקדישים וברכו וכו' תיקון זה אינו רק לעמי הארץ, אבל לימוד תורה מועיל שבעתיים מכל התפלה וע"י כן מכניסין את המת לג"ע. ואם הבן מחדש חידושי תורה אין ערך להכבוד שזוכה אביו עי"ז בישיבה של מעלה. וכדמוכח במדרש הנעלם רות. ולכן כל אבל על אב או אם ישתדל מאד להרבות בלימוד כל מה שאפשר לו לפי חכמתו. עכ"ל.
וכתב על דבריו אלה בשו"ת יביע אומר חלק ג, יורה דעה סימן כ"ו, "ואם כן מה טוב שהבן בחכמה ילמד תורה לפי ערך חכמתו בתורה ויעשה בזה נ"ר לאמו, ואל ימרה פי אביו אם חושש שלא יאמר קדיש. ויר"ש יוצא ידי שניהם ע"י לימוד וקביעת עתים לתורה. ותלי"ת בכל אתר ואתר קובעים עתים לתורה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, בראשות ת"ח ומורה הוראות בישראל, מזוינו מלאים מפיקים מזן אל זן. וכל החפץ ידו למלאת כרסו בהלכה ואגדה יפנה אליהם כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים. וגדול תלמוד שמביא לידי מעשה. ובלי לימוד תורה תועלת הקדיש מועטת מאד. וכמ"ש בשו"ת בית רידב"ז בסוף הספר (בצוואה אות א), וז"ל, לאחר איו"ש תזהרו ביום שתאמרו קדיש ללמוד דף גמרא באותו יום. ואם יהיה ח"ו איזה סיבה ותבטלו השיעור הזה תזהרו מאד מאד שלא לומר קדיש באותו יום כלל. כי לא תעשו נ"ר לנשמתי באמרכם קדיש בלי לימוד גמ'. תזהרו בזה. ע"כ. וע"ע בס' יסוד ושרש העבודה (בצוואה שבסוף הס') מה שהפליג עוד בזה. ע"ש.

שאלה - 227000
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
אם מותר לכל אדם לשבת לקרוא לעיין לא ללמוד להעמוק...רק קריאה ועיון בשער הכונות של רבינו האר"י?
תשובה
יש שבועה שרבנו חיים ויטאל השביע.
ספר עץ חיים - הקדמת מוהרח"ו זיע"א על שער ההקדמות
הקדמה למוהרח"ו זלה"ה אני הכותב משביע בשמו הגדול ית' לכל מי שיפלו הקונטרסים אלו לידו שיקרא הקדמה זאת ואם אותה נפשו לבוא בחדרת החכמה זאת יקבל עליו לגמור ולקיים כל מה שאכתוב ויעיד עליו יוצר בראשית שלא יבוא אליו היזק בגופו ונפשו ובכל אשר לו ולא לאחרים תחת רודפו טוב והבא לטהר ולקרב ראשית הכל יראת ה' להשיג יראת העונש כי יראת הרוממו' שהוא יראה הפנימית לא ישיגוהו רק מתוך גדלות החכמה ועיקר מגמתו בידיעה הזה יהי' לבער קוצים מן הכרם כי לכן נקראים העוסקים בחכמה הזאת מחצדי חקלא ובודאי שיתעוררו הקליפות נגדו לפתותו ולהחטיאו לכן יזהר שלא לבוא לידי חטא אפי' שוגג שלא יהיה להם שייכות בו לכן צריך ליזהר מהקלות כי הקב"ה מדרדק עם הצדיקים כחוט השערה לכן צריך לפרוש עצמו מבשר ויין כל ימות השבוע וצריך הזהרת סור מרע ועשה טוב ובקש שלום בקש שלום צריך להיות רודף שלום ולא להקפיד בביתו על דבר קטן וגדול וכ"ש שלא יכעוס ח"ו:
וצריך להתרחק בתכלית הריחוק

סור מרע:
א ליזהר בכל דקדוקי מצות ואפי' בדברי חכמים שהם בכלל לא תסור:
ב לתקן המעוות קודם שיבא לעוה"ב:
ג יזהר מהכעס אפי' בשעה שמוכיח את בניו לא יכעוס כלל ועיקר:
ד גם צריך ליזהר מהגאוה ובפרט בענין הלכה כי גדול כחה והגאוה בזה עון פלילי:
ה בכל צער שיבא לו יפשפש במעשיו וישוב אל ה':
ו גם יטבול בעת הצורך לו:
ז גם יקדש א"ע בתשמיש המטה שלא יהנה:
ח שלא יעבור כל לילה ויחשוב בכל לילה מה שעשה ביום ויתודה:
ט גם ימעט בעסקיו ואם אין לו פרנסה כי אם ע"י משא ומתן יכין יום ג' ויום ד' מחצי היום ואילך ובכונה שהוא לעבודת קונו:
י כל דבור שאינו של מצוה והכרחי יהיה זהיר ממנו ואפי' דבר מצוה ימנע בשעת התפלה:
ועשה טוב:
א לקום בחצי הלילה ולעשות הסדר בשק ואפר ובכי גדול ובכונה כל אשר יוציא בשפתיו. ואח"כ יעסוק בתורה כל זמן שיוכל להיות בלי שינה ובלבד שחצי שעה קודם עלות השחר יתעורר לעסוק בתורה:
ב ילך לבה"כ קודם עלות השחר קודם חיוב טלית ותפילין להזהר שיהיה מי' ראשונים:
ג קודם שיכנס ישים אל לבו מ"ע ואהבת לרעך כמוך ואח"כ יכנס:
ד להשלים רמז צדיק בכל יום שהוא צ' אמנים ד' קדושות י' קדשים ק' ברכות:
ה שלא להסיח דעתו מהתפילין בעת החפילה זולת בעת העמידה ועסק התורה:
ו צריך שיהי' עוסק בתורה מעוטף בטלית ותפילין:
ז לכוין בתפלה הכונות כמ"ש בע"ה:
ח שישים תמיד נגד עניו שם בן ד' אותיות הוי"ה ויזדעזע ממנו כמ"ש שויתי ה' לנגדי תמיד:
ט שיכוין בכל הברכות בפרט בברכת הנהנין:
י צריך שיהיה עמל בתורה פרד"ס שנאמר או יחזיק במעוזי ואל יחשוב שיגלו לו רזי התורה בהיותו ריק כדכתיב יהב חכמתא לחכימין וצריך ליזהר שלא יוציא בשפתיו בחכמה זו מה שלא שמע מאדם שראוי לסמוך עליו וכאזהרת רשב"י וחבריו השגת החכמה תנאי הראשון צריך למעט דבורו ולשתוך כל מה שיוכל כדי שלא להוציא שיחה בטילה כמאמר רז"ל סייג לחכמה שתיקה גם תנאי אחר ע"כ ד"ת שלא תבינהו תבכה עליו כל מה שתוכל. גם עלית הנשמה בלילה לעולם העליון שלא תשוט בהבלי העולם תלוי שתישן בבכיה ומרת עצבות מגונה עד מאוד ובפרט להשיג חכמה והשגה אין לך דבר מונע השגה יותר מזה. גם בענין השגת האדם אין לך דבר שמועיל כמו הטהרה והטבילה שיהיה האדם טהור בכל עת ומורי זלה"ה עם היות שהיה לו חולי השבר שהקור מזיק לו עכ"ז לא היה מונע מלטבול בכל עת:

שאלה - 226778
לכבוד הרב
בברית מילה כוס של קידוש, האם לאחר ששותה המברך מוזגים עוד קצת מהבקבוק לכוס ואחר כך מחזירים לבקבוק, ואחר כך נותנים מהבקבוק ליולדת זה אותו מעלה? נקרא שיורי ברכה ?
תשובה
בהחלט לא, הראשונים כתבו שנותנים ליולדת וכן המנהג עד היום, מאותו כוס ומאותו יין שבירכו עליו.
בסידור רב עמרם גאון כתב, שמשגרים הכוס לאמו של התינוק, לפי שביקשו הציבור רחמים על התינוק ועל אמו, ואמו חולה היא וצריכה לרחמים ולרפואה, ולכן שותה אמו של תינוק. ומכך למדנו, שלא יפה עושים מקצת האנשים, שמיד חוטפים את גביע היין ורצונם לזכות לשתות מן היין שסגולתו גדולה, אלא ראשית יש לאבי הבן לתת מהיין לאשתו כדי שתשתה, שיש בזה סגולה לרפואה, משום שהוא שיירי מצווה, ובירכו עליו, והיא זקוקה לרפואה וברכה. ולאחר שתשתה אם הילד, יוכלו שאר המשתתפים גם-כן ליהנות מהסגולה. וכן כתב הכל בו [סימן עג], שמשגרין אותו לאם התינוק, והובא בבית יוסף [רסה]. וכן הוא בארחות חיים [ח"ב מילה ז], ובמחזור ויטרי [סימן תקו], ובספר המנהיג [הלכות מילה סימן קכג], ובשבלי הלקט [סימן ד], ובתניא רבתי [סימן צד], ובעל העיטור [מילה חלק ד], ובכללי המילה לרבי יעקב הגוזר [ברכת המילה].
ועיין עוד בכללי המילה [מילה ביוה"ך] שכתב, שבשאר ימי השנה אבי התינוק ואמו יטעמו, לפי שהמצווה באה על ידם. וכן מצינו בחתן, שהמברך טועם בראשונה, ואח"כ טועמים חתן וכלה לפי שהברכה על ידם. וכל זה בתנאי שהמברך כיוון להוציא את השומעים וגם הם התכוונו לצאת ידי חובה, אך אם לא כיוונו, צריכים לברך קודם שישתו.

שאלה - 226761
שלום לכבוד הרב הצדיק , יש לנו בבית הכנסת כהן שנסע במהירות מופרזת ופגע באדם יהודי ולצערינו נהרג, והוא טוען שנסע בכביש בינעירוני, ומותר לנסוע במהירות, האם מותר לו לברך?
תשובה
שאלה דומה הביא שו"ת הרא"ש כלל קא סימן ה
"מה שטוען המזיק שהוא פטור לפי שהיה ברשות הרבים והיה לו רשות לרוץ והיה לו לניזק לשמור עצמו, לאו טענה היא שאין לו לרוץ ברשות הרבים אפילו אדם ברגליו אלא כדי שיכול לעמוד כשירצה. כדאיתא בב"ק (לב א) תניא איסי בן יהודה אומר רץ חייב מפני שהוא משנה, ופסק ר"י הלכה כאיסי בן יהודה. כל שכן הרוכב על סוס שאין לו רשות לרוץ במקום שבני אדם רוכבין שמא לא יוכל לעמוד כשירצה ופושע הוא. ומזיק בגופו הוא כיון שהוא רוכב על בהמה והזיק בגוף הבהמה, או באוכף שעליה כמזיק בגופו דמי כמו בהמה שהזיקה באוכף שעליה. וחייב המזיק לשלם מה שישומו בית דין שנפחתו מדמי הפרד בשביל הכאה זו. אבל אם הפרד של כותי הוא וצריך הניזק לשלם לכותי יותר ממה שנפחת דמי הפרד נזק זה אין המזיק חייב לפרעו, דאם הכותי מעביר עליו את הדרך זה לא הזיק כיון שלא הזיק בכונה. אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל".
ולכן כל תאונה שגרם הנהג כשלא נסע לפי הכללים, או שהרכב לא היה תקין כהוגן, האחריות היא עליו. ודעת הרמב"ם והבית יוסף זיע"א ועוד שאין לו לישא כפיו. ועיין בשו"ת יביע אומר ויחהד דעת שפסק כמותם, שגם אם עשה תשובה אינו נושא כפיו כיוון שהפסוק אומר "ובפרשכם כפיכם"..... והשם יברך את עמו בשלום.

שאלה - 226700
לכבוד הרב מוצפי! האם יש ענין שהשלחן שאני יושב לאכול יהא מכוסה במפה?
תשובה
מצינו בזוהר הקדוש [בלק קפ"ו, ב], שבכל מקום שיש השראת השכינה, יש לכסותו בכיסוי, כגון בעת שהאדם יושב לאכול אצל השולחן, יש לו לכסותו במפה, ולא יאכל על גבי שולחן ערום, מחמת השכינה הניצבת שם בעת האכילה, ומכל שכן שלחן שבת. וכן התיבה שעליה הספר תורה מכוסה במפה מפוארת.
ומור אבי זלה"ה היה נזהר בזה ביותר. וזכורני שכמה וכמה פעמים בעת שהיינו נוסעים לערי הגליל, לקברי הצדיקים הטמונים שם, ולעיתים היינו עושים הפסקה בהרים בין הסלעים, על מנת לאכול ארוחה קלה, והוא היה יושב ליד איזה סלע ומוציא מכיסו מטפחת והניחה על הסלע ועליה שם את המזון, כי השכינה באה, שנאמר [יחזקאל מא, כב] "וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה'", ועשה כן אפילו ביום חול ולא רק בשבת. ובשבת הניח על השולחן שתי מפות, מחשש שמא כאשר ייטול מפה אחת לנערה מהלכלוך יישאר השולחן ערום רגע אחד.
עוד כתב בזוהר הקדוש [תרומה קנ"ד, ב], שכאשר היו נוטלים את השולחן מלפני רבי אבא, היה אומר "תכסו את השולחן, ואל תסלקוהו כך כשהוא ערום". ויש בזה שני פירושים במפרשים א. שהתכוון לפירורי הלחם שעליהם רצה לברך, ואין זה כבוד שהוא יברך ויהיה שם לכלוך או שיירי המזון, ולכן היה מכסה את השולחן. ב. שעשה כן משום שהשולחן צריך כיסוי. ועיין מה שכתבנו בס"ד בספרנו ארחות ציון [ח"ג עמוד מא].

שאלה - 226569
לרב מוצפי
האם זה נכון שאומרים שהיום אין לנו יותר זכות אבותמצד אחד אנו מתפללים ג' תפילות ביום ומזכירים את זכות אברהם אבינונאמר לי שמאז הושע בן בארי זצוק"ל נגמר זכות אבות?
תשובה
נושא זה נדון בארוכה במקורות ובמפרשים, ואין הדברים כפשוטם.
בתלמוד שבת נה, א. "שמואל אמר תמה זכות אבות. ורבי יוחנן אמר תחון זכות אבות".
"מאימתי תמה זכות אבות? אמר רב: מימות הושע בן בארי, שנאמר אגלה את נבלתה לעיני מאהביה ואיש לא יצילנה מידי. ושמואל אמר: מימי חזאל, שנאמר וחזאל מלך ארם לחץ את ישראל כל ימי יהואחז וכתיב ויחן ה' אותם וירחמם ויפן אליהם למען בריתו את אברהם יצחק ויעקב ולא אבה השחיתם ולא השליכם מעל פניו עד עתה. רבי יהושע בן לוי אמר: מימי אליהו, שנאמר ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלהי אברהם יצחק וישראל היום יודע כי אתה אלהים בישראל ואני עבדך ובדברך עשיתי [את] כל הדברים האלה וגו'. ורבי יוחנן אמר: מימי חזקיהו, שנאמר למרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם קנאת ה' צבאות תעשה זאת וגומר".

ובזוהר רעיא מהימנא שלח קעד, א. "ויחל משה את פני יי' אלהיו (דברים ג) אדני ידוד אתה החלות להראות את עבדך ובה חלה זכות אבות, ובה תמה זכות אבות לרשעים דהוו מקבלים אגרייהו בהאי עלמא דמסטרא דימינא דתמן י' דאיהו חכמה שרותא דשמא דידוד דאיהו אחזי זכותא על בנהא מימינא דתמן רמ"ח פקודין דעשה מסטרא דאת ה' בתראה דאיהי לשמאלא דגבורה דתמן לא תעשה דאינון שס"ה דתמן נדונין רשעים גמורים תמה לון זכות אבות ואתהפך לון שם יהו"ה הוה"י ואוליפנא מהמן הרשע (אסתר ה) וכל זה איננו שוה לי".
ובתיקוני זוהר תקונא עשרין וחד ועשרין נד, ב.
"ואמר קודשא בריך הוא לאלין בינונים לגבייהו תמה זכות אבות כיון דלא תאבו בתיובתא הא אינון כרשעים גמורים ואם תאבין בתיובתא אתמר לגבייהו חלה זכות אבות ובגין דלא יתאבידו אלין בינוניים אמר משה וכי ימרון בני עלמא דאנא כנח דלא בעי רחמי על דריה בההוא זמנא מסר גרמיה עלייהו הדא הוא דכתיב ואם אין מחני נא ובגין דא עתיד רעיא מהימנא למהוי בגלותא בתראה וביה יתקיים והוא מחולל מפשעינו אתעביד חול בגינייהו מדוכא בעונותינו במכתשין דיסורין דעניותא בכמה דוחקין דסביל עלייהו ובגיניה וינחם י"י על הרעה".

ורבינו בחיי שמות פרק לד כתב בענין י"ג מדות,
"שהיא מדת "אמת" והוא חסד של אמת שאינו מצפה לתגמול, ואם אינך מוחל להם בשביל מדה זו, הנה אתה "נוצר חסד לאלפים" ויש לך למחול להם בזכות האבות שאתה נוצר חסד לאלפים ויש לך לנצור לישראל חסד האבות וזכותם, ואם אתה אומר: תמה זכות אבות, עשה למען מדה זו שבך שאתה "נושא עון" והם הזדונות, "ופשע" והם המרדים, "וחטאה" והם השגגות, "ונקה" והם הנסתרות, והוא שכתוב: (תהלים יט, יג) "מנסתרות נקני", והיה ראוי להקדים "חטאה" ל"עון ופשע", שהרי אם הוא סולח הזדונות והמרדים אין צריך לומר השגגות, ודרשו רז"ל בזה: (יומא לו ב) כי משה התפלל שהזדונות יחשב לשגגות, ולפיכך הקדים זדונות לשגגות. ועוד לטעם אחר כי עון העגל היה תחלתו שוגג וסופו מזיד כמו שכתבתי למעלה, על כן לא רצה משה להקדים השגגות כי תהיה תפלתו מזכרת עון, ועל כן נכתבה מלת "וחטאה" באחרונה".
וכתב הרמב"ן דברים פרק לב,
"והנה יאמר הכתוב, כי היה במדת הדין להיותנו כן בגלות לעולם, לולי כעס אויב. ויורה זה, כי בגלותנו עתה תמה זכות אבות ואין לנו הצלה מיד העמים רק בעבור שמו, כענין שאמר ביחזקאל (כ מא מד) וקבצתי אתכם מן הארצות אשר נפוצותם בם ונקדשתי בכם לעיני הגוים, וידעתם כי אני ה' בעשותי אתכם למען שמי לא כדרכיכם הרעים וכעלילותיכם הנשחתות בית ישראל, וכן נאמר עוד (שם פסוק ט) ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים".

הרי לך כי דבר זה אינו מוסכם בתלמוד, ובזוהר הקדוש כתב שהוא לבינונים, והמפרשים גדולי ישראל כתבו, כי גם אם מידת הד' תטען כי תמה זכות אבות, יש את י"ג מדות של רחמים שהבטיח לנו הבורא שאינם חוזרות ריקם, ובהזכירם מתעוררים הרחמים בשמים עלינו ועל כל ישראל.

שאלה - 226485
מובא בבא"ח ואחרונים שטוב שאדם יביט בתיבה המתחילה באות ראשונה של שמו בזמן הגבהת ס"ת האם צריך להסתכל במילה הכי ראשונה באות ראשונה של שמו או אפשר בכל מילה הנמצאת בדף בעת ההגבה
תשובה
מנהג טוב ונכון הוא, שכל אדם יחפש תיבה שהאות הראשונה שבה היא האות הראשונה שבשמו, כגון מי ששמו אברהם יביט בתיבה המתחילה באות א', כגון וזאת הברכה "אשר" בירך משה.
כתב הגאון רבנו אברהם בן רבנו חיים פלאג'י ז"ל בספר פדה את אברהם [מערכת ה, אות ט] בשם הרב נאות דשא, שבשעת הגבהת ספר התורה צריך לפקוח את עיניו ולהביט באותיות שבו, עד שיראה תיבה המתחילה אות ראשונה של שמו, כגון ששמו אברהם, יהיה צופה ומביט בספר תורה עד שיראה תיבה המתחילה אות א', וכן כיוצא בזה. עיין שם. וכן כתב רבנו יוסף חיים ז"ל בספרו בן איש חי [ש"ב תולדות ט"ז], וכן הוא בכף החיים [סימן קל"ד, י"ד]. ע"ש. ועיין בספר פרי האדמה [חלק א, הלכות תפלה פרק י"ב הלכה ה]. ובשער המפקד [נהר פקוד דף יז סע"ב], ובנהר מצרים [שלולית הנהר דף ח ע"א]. והביאם הגאון בשו"ת יביע אומר [חלק ז אורח חיים סימן ט"ז].
ואמר לי מור אבי ז"ל כי המדקדקים מכינים מראש אות המתחילה את התיבה שבה מתחיל שמם, ומביטים בה תיכף כאשר בעל ההקמה מגביה הספר וזריזים נשכרים.

שאלה - 226433
לכבוד הרב שליט"א, מה עושים כשיש אזעקה ומה לומר בלילה?
תשובה
תהלים פרק כ
לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד:
(ב) יַעַנְךָ יְקֹוָק בְּיוֹם צָרָה יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב:
(ג) יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ:
(ד) יִזְכֹּר כָּל מִנְחֹתֶךָ וְעוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה סֶלָה:
(ה) יִתֶּן לְךָ כִלְבָבֶךָ וְכָל עֲצָתְךָ יְמַלֵּא:
(ו) נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וּבְשֵׁם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל יְמַלֵּא יְקֹוָק כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ:
(ז) עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי הוֹשִׁיעַ יְקֹוָק מְשִׁיחוֹ יַעֲנֵהוּ מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ בִּגְבֻרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ:
(ח) אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר:
(ט) הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד:
(י) יְקֹוָק הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ:

תהלים פרק צא
(א) יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן:
(ב) אֹמַר לַיקֹוָק מַחְסִי וּמְצוּדָתִי אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ:
(ג) כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ מִדֶּבֶר הַוּוֹת:
(ד) בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ:
(ה) לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם:
(ו) מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם:
(ז) יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ:
(ח) רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה:
(ט) כִּי אַתָּה יְקֹוָק מַחְסִי עֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ:
(י) לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ:
(יא) כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ:
(יב) עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ:
(יג) עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין:
(יד) כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי:
(טו) יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ:
(טז) אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי:

תהלים פרק כט
(א) מִזְמוֹר לְדָוִד הָבוּ לַיקֹוָק בְּנֵי אֵלִים הָבוּ לַיקֹוָק כָּבוֹד וָעֹז:
(ב) הָבוּ לַיקֹוָק כְּבוֹד שְׁמוֹ הִשְׁתַּחֲווּ לַיקֹוָק בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ:
(ג) קוֹל יְקֹוָק עַל הַמָּיִם אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים יְקֹוָק עַל מַיִם רַבִּים:
(ד) קוֹל יְקֹוָק בַּכֹּחַ קוֹל יְקֹוָק בֶּהָדָר:
(ה) קוֹל יְקֹוָק שֹׁבֵר אֲרָזִים וַיְשַׁבֵּר יְקֹוָק אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן:
(ו) וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים:
(ז) קוֹל יְקֹוָק חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ:
(ח) קוֹל יְקֹוָק יָחִיל מִדְבָּר יָחִיל יְקֹוָק מִדְבַּר קָדֵשׁ:
(ט) קוֹל יְקֹוָק יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד:
(י) יְקֹוָק לַמַּבּוּל יָשָׁב וַיֵּשֶׁב יְקֹוָק מֶלֶךְ לְעוֹלָם:
(יא) יְקֹוָק עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְקֹוָק יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם:

אָנָּא, בְּכֹחַ גְּדֻלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה::
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַֹגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא::
נָא גִבּוֹר, דּוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָּמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתֶךָ:
יָחִיד, גֵּאֶה, לְעַמְּךָ פְּנֵה זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ יוֹדֵעַ תַּעֲלֻמוֹת:
בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:

ויחזרו אם אפשר שלש פעמים על הכל ויקובל ברצון.

שאלה - 226323
שלום לכבוד הרב, המצב בדרום קשה, אנחנו בתוך הבתים ורקטות מתעופפות בכל מקום.
תשובה
אנחנו במצב חירום וסכנה מרחפת על כולם, חייבים להתעורר ולשפוך שיח לפני אבינו שבשמיים, אין לנו עסקנים אמיתיים ונכונים שיובילו אותנו למקומות הנכונים, עלינו לצעוק אל אבינו שבשמיים, כל איש ואשה, נער וזקן יקראו תהלים ויתפללו שתיעצר המגיפה. תקראו את סדר מ"ב מסעות כפי שכתב רבנו אליהו הכהן מאיזמיר זיע"א. וכל אחד מאתנו יקבל עליו קבלה טובה, כי בתכנית לסגור את בתי הכנסת ביום הקדוש והנורא. תתעוררו!!!

א, פיטום הקטורת.

אַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ שֶׁהִקְטִירוּ אֲבוֹתֵינוּ לְפָנֶיךָ אֶת קְטֹרֶת הַסַּמִּים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָ אוֹתָם עַל יַד מֹשֶׁה נְבִיאָךְ כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ:
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה. בַּד בְּבַד יִהְיֶה:
וְעָשִֹיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת רֹקַח מַעֲשֵֹה רוֹקֵחַ. מְמֻלָּח טָהוֹר קֹדֶשׁ:
וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה. קֹדֶשׁ קָדָשִׁים תִּהְיֶה לָכֶם:
וְנֶאֱמַר וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים. בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה:
וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה. קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יְהֹוָה לְדֹרֹתֵיכֶם:
תָּנוּ רַבָּנָן פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת כֵּיצַד. שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנָה מָנִים הָיוּ בָהּ. שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה מָנֶה בְּכָל יוֹם. מַחֲצִיתוֹ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתוֹ בָּעֶרֶב. וּשְׁלֹשָׁה מָנִים יְתֵרִים שֶׁמֵּהֶם מַכְנִיס כֹּהֵן גָּדוֹל וְנוֹטֵל מֵהֶם מְלֹא חָפְנָיו בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וּמַחֲזִירָן לְמַכְתֶּשֶׁת בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת דַּקָּה מִן הַדַּקָּה. וְאַחַד עָשָֹר סַמָּנִים הָיוּ בָהּ. וְאֵלּוּ הֵן:
(טוב למנותם באצבעותיו) (א) הַצֳּרִי. (ב) וְהַצִּפּוֹרֶן. (ג) וְהַחֶלְבְּנָה. (ד) וְהַלְּבוֹנָה. מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנֶה. (ה) מוֹר. (ו) וּקְצִיעָה. (ז) וְשִׁבּוֹלֶת נֵרְדְּ. (ח) וְכַרְכּוֹם. מִשְׁקַל שִׁשָּׁה עָשָֹר שִׁשָּׁה עָשָֹר מָנֶה. (ט) קוֹשְֹטְ שְׁנֵים עָשָֹר. (י) קִלּוּפָה שְׁלֹשָׁה. (יא) קִנָּמוֹן תִּשְׁעָה. בּוֹרִית כַּרְשִׁינָא תִּשְׁעָה קַבִּין. יֵין קַפְרִיסִין סְאִין תְּלָת וְקַבִּין תְּלָתָא. וְאִם לֹא מָצָא יֵין קַפְרִיסִין מֵבִיא חֲמַר חִיוָר עַתִּיק. מֶלַח סְדוֹמִית רוֹבַע. מַעֲלֶה עָשָׁן כָּל שֶׁהוּא. רִבִּי נָתָן הַבַּבְלִי אוֹמֵר אַף כִּפַּת הַיַּרְדֵּן כָּל שֶׁהִיא. אִם נָתַן בָּהּ דְּבַשׁ פְּסָלָהּ. וְאִם חִסֵּר אַחַת מִכָּל סַמֲּמָנֶיהָ חַיָּב מִיתָה:
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר הַצֳּרִי אֵינוֹ אֶלָּא שְׁרָף הַנּוֹטֵף מֵעֲצֵי הַקְּטָף. בּוֹרִית כַּרְשִׁינָא לְמָה הִיא בָאָה כְּדֵי לְשַׁפּוֹת בָּהּ אֶת הַצִּפּוֹרֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נָאָה. יֵין קַפְרִיסִין לְמָה הוּא בָא כְּדֵי לִשְׁרוֹת בּוֹ אֶת הַצִּפּוֹרֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עַזָּה. וַהֲלֹא מֵי רַגְלַיִם יָפִין לָהּ אֶלָּא שֶׁאֵין מַכְנִיסִין מֵי רַגְלַיִם בַּמִּקְדָּשׁ מִפְּנֵי הַכָּבוֹד:
תַּנְיָא רִבִּי נָתָן אוֹמֵר כְּשֶׁהוּא שׁוֹחֵק אוֹמֵר הָדֵק הֵיטֵב. הֵיטֵב הָדֵק. מִפְּנֵי שֶׁהַקּוֹל יָפֶה לַבְּשָֹמִים. פִּטְּמָה לַחֲצָאִין כְּשֵׁרָה. לְשָׁלִישׁ וּלְרָבִיעַ לֹא שָׁמַעְנוּ. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה זֶה הַכְּלָל אִם כְּמִדָּתָהּ כְּשֵׁרָה לַחֲצָאִין. וְאִם חִסֵּר אַחַת מִכָּל סַמֲּמָנֶיהָ חַיָּב מִיתָה:
תָּנֵי בַר קַפָּרָא אַחַת לְשִׁשִּׁים אוֹ לְשִׁבְעִים שָׁנָה הָיְתָה בָאָה שֶׁל שִׁירַיִם לַחֲצָאִין. וְעוֹד תָּנֵי בַר קַפָּרָא אִלּוּ הָיָה נוֹתֵן בָּהּ קָרְטוֹב שֶׁל דְּבַשׁ אֵין אָדָם יָכוֹל לַעֲמוֹד מִפְּנֵי רֵיחָהּ. וְלָמָּה אֵין מְעָרְבִין בָּהּ דְּבַשׁ מִפְּנֵי שֶׁהַתּוֹרָה אָמְרָה כִּי כֹל שְֹאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַיהֹוָה:
יְהֹוָה צְבָאוֹת עִמָּנוּ. מִשְֹגַּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה:
יְהֹוָה צְבָאוֹת. אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ:
יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה. הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ:

ב, ויהי נעם, יושב בסתר.

וִיהִ֤י׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ

תהלים פרק צא
(א) יֹ֭שֵׁב בְּסֵ֣תֶר עֶלְי֑וֹן בְּצֵ֥ל שַׁ֝דַּ֗י יִתְלוֹנָֽן:
(ב) אֹמַ֗ר לַֽ֭יקֹוָק מַחְסִ֣י וּמְצוּדָתִ֑י אֱ֝לֹהַ֗י אֶבְטַח־בּֽוֹ:
(ג) כִּ֤י ה֣וּא יַ֭צִּֽילְךָ מִפַּ֥ח יָק֗וּשׁ מִדֶּ֥בֶר הַוּֽוֹת:
(ד) בְּאֶבְרָת֨וֹ׀ יָ֣סֶךְ לָ֭ךְ וְתַֽחַת־כְּנָפָ֣יו תֶּחְסֶ֑ה צִנָּ֖ה וְֽסֹחֵרָ֣ה אֲמִתּֽוֹ:
(ה) לֹא־תִ֭ירָא מִפַּ֣חַד לָ֑יְלָה מֵ֝חֵ֗ץ יָע֥וּף יוֹמָֽם:
(ו) מִ֭דֶּבֶר בָּאֹ֣פֶל יַהֲלֹ֑ךְ מִ֝קֶּ֗טֶב יָשׁ֥וּד צָהֳרָֽיִם:
(ז) יִפֹּ֤ל מִצִּדְּךָ֨׀ אֶ֗לֶף וּרְבָבָ֥ה מִימִינֶ֑ךָ אֵ֝לֶ֗יךָ לֹ֣א יִגָּֽשׁ:
(ח) רַ֭ק בְּעֵינֶ֣יךָ תַבִּ֑יט וְשִׁלֻּמַ֖ת רְשָׁעִ֣ים תִּרְאֶֽה:
(ט) כִּֽי־אַתָּ֣ה יְקֹוָ֣ק מַחְסִ֑י עֶ֝לְי֗וֹן שַׂ֣מְתָּ מְעוֹנֶֽךָ:
(י) לֹֽא־תְאֻנֶּ֣ה אֵלֶ֣יךָ רָעָ֑ה וְ֝נֶ֗גַע לֹא־יִקְרַ֥ב בְּאָהֳלֶֽךָ:
(יא) כִּ֣י מַ֭לְאָכָיו יְצַוֶּה־לָּ֑ךְ לִ֝שְׁמָרְךָ֗ בְּכָל־דְּרָכֶֽיךָ:
(יב) עַל־כַּפַּ֥יִם יִשָּׂא֑וּנְךָ פֶּן־תִּגֹּ֖ף בָּאֶ֣בֶן רַגְלֶֽךָ:
(יג) עַל־שַׁ֣חַל וָפֶ֣תֶן תִּדְרֹ֑ךְ תִּרְמֹ֖ס כְּפִ֣יר וְתַנִּֽין:
(יד) כִּ֤י בִ֣י חָ֭שַׁק וַאֲפַלְּטֵ֑הוּ אֲ֝שַׂגְּבֵ֗הוּ כִּֽי־יָדַ֥ע שְׁמִֽי:
(טו) יִקְרָאֵ֨נִי׀ וְֽאֶעֱנֵ֗הוּ עִמּֽוֹ־אָנֹכִ֥י בְצָרָ֑ה אֲ֝חַלְּצֵ֗הוּ וַֽאֲכַבְּדֵֽהוּ:
(טז) אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים אַשְׂבִּיעֵ֑הוּ וְ֝אַרְאֵ֗הוּ בִּֽישׁוּעָתִֽי:

ג, תיקון המגיפה.
במדבר פרק יז
(יא) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קַ֣ח אֶת־הַ֠מַּחְתָּה וְתֶן־עָלֶ֨יהָ אֵ֜שׁ מֵעַ֤ל הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ וְשִׂ֣ים קְטֹ֔רֶת וְהוֹלֵ֧ךְ מְהֵרָ֛ה אֶל־הָעֵדָ֖ה וְכַפֵּ֣ר עֲלֵיהֶ֑ם כִּֽי־יָצָ֥א הַקֶּ֛צֶף מִלִּפְנֵ֥י יְקֹוָ֖ק הֵחֵ֥ל הַנָּֽגֶף:
(יב) וַיִּקַּ֨ח אַהֲרֹ֜ן כַּאֲשֶׁ֣ר׀ דִּבֶּ֣ר מֹשֶׁ֗ה וַיָּ֙רָץ֙ אֶל־תּ֣וֹךְ הַקָּהָ֔ל וְהִנֵּ֛ה הֵחֵ֥ל הַנֶּ֖גֶף בָּעָ֑ם וַיִּתֵּן֙ אֶֽת־הַקְּטֹ֔רֶת וַיְכַפֵּ֖ר עַל־הָעָֽם:
(יג) וַיַּעֲמֹ֥ד בֵּֽין־הַמֵּתִ֖ים וּבֵ֣ין הַֽחַיִּ֑ים וַתֵּעָצַ֖ר הַמַּגֵּפָֽה:
(יד) וַיִּהְי֗וּ הַמֵּתִים֙ בַּמַּגֵּפָ֔ה אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר אֶ֖לֶף וּשְׁבַ֣ע מֵא֑וֹת מִלְּבַ֥ד הַמֵּתִ֖ים עַל־דְּבַר־קֹֽרַח:
(טו) וַיָּ֤שָׁב אַהֲרֹן֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהַמַּגֵּפָ֖ה נֶעֱצָֽרָה.

ד, אנא בכח.
אָנָּא בְּכֹחַ. גְּדוּלַת יְמִינֶךָ. תַּתִּיר צְרוּרָה (אב"ג ית"ץ):
קַבֵּל רִנַּת. עַמֶּךָ, שַֹגְּבֵנוּ. טַהֲרֵנוּ נוֹרָא (קר"ע שט"ן):
נָא גִבּוֹר. דּוֹרְשֵׁי יִחוּדֶךָ. כְּבָבַת שָׁמְרֵם (נג"ד יכ"ש):
בָּרְכֵם טַהֲרֵם. רַחֲמֵי צִדְקָתֶךָ. תָּמִיד גָּמְלֵם (בט"ר צת"ג):
חָסִין קָדוֹשׁ. בְּרוֹב טוּבְךָ. נַהֵל עֲדָתֶךָ (חק"ב טנ"ע):
יָחִיד גֵּאֶה. לְעַמְּךָ פְּנֵה. זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ (יג"ל פז"ק):
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל. וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ. יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת (שק"ו צי"ת):
ואומר - בָּרוּךְ, שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ, לְעוֹלָם וָעֶד:

כל הקריאה הזאת יש לאמרה במשך כל שעות היום, וכן בלילה מחצות והלאה, ולא קודם חצות.
והשם יתברך ישמור עמו ישראל לעד, וכולכם בכללם.

הועתק מספר אמת ליעקב - קונטרס שפת אמת
אנא - כד נטלו ישראל מרעמסס לא ידעון אי ינטלון לסוכות או לקהלתה או למוסרות ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לסוכות:‏
בכח - מסוכות לא ידעון אי ינטלון לאיתם או לחצרות או לתרח או לעציון גבר ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לאיתם:‏
גדולת - מאיתם לא ידעון אי לפי החירות או לרמון פרץ או לעברונה או להר העברים ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לפי החירות:‏
ימינך - מפי החירות לא ידעון אי ינטלון למרה או לתחת או לערבות מואב ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון למרה:‏
תתיר - ממרה לא ידעון אי ינטלון לאילם או למקהלות או לעלמון דבלתימה ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לאילם:‏
צרורה - מאילם לא ידעון אי ינטלון לים סוף או לחשמונה או לפונון או לעיי העברים ופקיד רבא דעמיה דינטלון לים סוף קבל - מים סוף לא ידעון אי ינטלון למדבר סין או לחרדה ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון למדבר סין:‏
רנת - ממדבר סין לא ידעון אי ינטלון לדפקה או ליטבתה ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לדפקה:‏
עמך - מדפקה לא ידעון אי ינטלון לאלוש או לרסה או לאובות ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לאלוש:‏
שגבנו - מאלוש לא ידעון אי ינטלון לרפידים או להר שפר או לבני יעקן ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לרפידים:‏
טהרנו - מרפידים לא ידעון אי ינטלון למדבר סיני או לקברות התאוה או לחר הגדגד ופקיד רבא דעמיה דינטלון למדבר סיני:‏
נורא - ממדבר סיני לא ידעון אי ינטלון לקברות התאוה או להר הגדגד ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לקברות התאוה:‏
נא - מקברות התאוה לא ידעון אי ינטלון לחצרות או לתרח או לעציון גבר ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לחצרות:‏
גבור - מחצרות נטלו לרתמה דורשי - מרתמה לא ידעון אי ינטלון לרמון פרץ או לעברונה או להר העברים ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לרמון פרץ:‏
יחודך - מרמון פרז נטלו ללבנה:‏
כבבת - מלבנה לא ידעון אי ינטלון לרסה או לאובות ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לרסה:‏
שמרם - מרסה לא ידעון אי ינטלון לקהלתה או למוסרות ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לקהלתה:‏
ברכם - מקהלתה לא ידעון אי ינטלון להר שפר או לבני יעקן ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון להר שפר:‏
טהרם - מהר שפר נטלו לחרדה:‏
רחמי - מחרדה לא ידעון אי ינטלון למקהלת או לעלמן דבלתימה ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון למקהלות:‏
צדקתך - ממקהלת לא ידעון אי ינטלון לתחת או לערבות מואב ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לתחת תמיד - ומתחת לא ידעון אי ינטלון לתרח או לעציון גבר ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לתרח:‏
גמלם - ומתרח נטלו למתקה:‏
חסין - וממתקה לא ידעון אי ינטלון לחשמונה או לפונן או לעיי העברים ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לחשמונה:‏
מחשמונה נטלו למוסרות:‏
קדוש - ממוסרות נטלו לבני יעקן:‏
ברוב - מבני יעקן לחר הגדגד:‏
טובך - מהר הגדגד ליטבתה:‏
נהל - מיטבתה לא ידעון אי ינטלון לעברונה או להר העברים ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לעברונה:‏
עדתך - ומעברונה נטלו לעציון גבר:‏
יחיד - מעציון גבר לקדש:‏
גאה - מקדש להר ההר:‏
לעמך - מהר ההר לצלמונה:‏
פנה - מצלמונה לא ידעון אי ינטלון לפונן או לעיי העברים ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לפונן:‏
זוכרי - מפונן נטלו לאובות:‏
קדושתך - מאובות לעיי העברים:‏
שועתנו - מעיי העברים לדיבון גד:‏
קבל - מדיבון גד לעלמון דבלתיימה:‏
ושמע - מעלמון דבלתיימה להרי העברים:‏
צעקתינו - ומתמן:‏
יודע תעלומות - לערבות מואב. עכ"ל:

תקובל ברצון.

שאלה - 226299
לרב שלום, מה לעשות שמדי שבת המצב בבית הכנסת מדרדר, אוכלים, שותים, מדברים, ולא באים להתפלל, יכתוב לנו הרב כמה עניני מוסר.
תשובה
אעתיק לך תשובה שסייעני השם יתברך לכתוב באתר כאן בנושא, ובודאי שדברים אלה צריכים מדי פעם חיזוק.
"דע, כי רבנו תם ז"ל ובית דינו הטילו חרם ונידוי על השותה שיכר בבית הכנסת.
וכתב רבנו יעקב בעל הטורים [דברים כ"ו, י"ט] "ולתתך עליון. רמז לטטפות של הקדוש ברוך הוא דכתיב בהו (להלן לג כט) אשריך ישראל (ברכות ו א) לתהלה ולשם ולתפארת. כלומר מה שישראל משבחים ומהללים לשם הוא לו לתפארת. והיינו דאמרינן (מגילה טו ב) עתיד הקדוש ברוך הוא להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק, שאותה עטרה שמעטרים להקב"ה בתפלתם (שו"ט תהלים יט ד"ה יום ליום וגו', שמו"ר כא ד) מחזירה להם, אבל מי ששח שיחת חולין בבית הכנסת מקיפין לו כל גופו בקוצים, לכך שיר השירים לית וכנגדו כקול הסירים (קהלת ז ו):

וכתב בזוהר הקדוש [תרומה קל"א, ב] "ומאן דמשתעי בבי כנישתא במילין דחול ווי ליה דאחזי פרודא ווי ליה דגרע מהימנותא, ווי ליה דלית ליה חולקא באלהא דישראל, דאחזי דהא לית ליה אלהא ולא אשתכח תמן ולית ליה חולקא ביה ולא דחיל מיניה ואנהיג קלנא בתקונא עלאה דלעילא".

בספר חרדים [מצוות עשה פרק א, י"ט] כתב מצווה "להיות בבית המקדש במורא וכובד ראש מאימת השי"ת השוכן בתוכו שנאמר ומקדשי תיראו ואמרו בתורת כהנים את מקדשיכם לרבות בתי כנסיות ובתי מדרשות שבכל מקום דעלייהו כתיב ואהי להם למקדש מעט אין נוהגין בהם קלות ראש כגון שחוק והיתול ושיחה בטלה ועונש העובר על זה גדול מאד כדאיתא בזהר בפ' נשא על פסוק כי יפליא אמרו כל בי כנשתא דעלמא מקדש אקרי ושני חכמים מקובלים גדולים בדורנו פסקו הדבור בבית הכנסת לגמרי רק בדברי תורה ויראת השם והם החכם השלם כמה"ר משה קורדואירו זלה"ה והחכם השלם כמה"ר יצחק אשכנזי זצ"ל וכבד עונש השח אפילו שלא בשעת התפלה כי כן לשון הזוהר מאן דמשתעי בבי כנשתא מפני אימת השוכן בו יתברך דהא כתיב במקום גילוי שכינה קול דממה דקה וכתב סמ"ק דיש לאדם לדון ק"ו מהעמים העומדים בבית תפלותם שעומדים באלמים וכן כתב הכלבו לכן יש לאדם ללמוד ק"ו העומדים לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא".
ובספר הרוקח הלכות תשובה סימן כו, כתב "המדבר בבית הכנסת וחביריו משבחים ומשוררים קורא אני עליו הוי על כל שכיני הרעים כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם ולא נמנה עם חביריו ומואס לשבח לקונו הוא מסיג גבול הבורא ואהי להם למקדש מעט אלו בתי כנסיות אין נוהגין בהן קלות ראש כדאמר בפ"ד דמגילה (דף כח) אלקים נצב בעדת אל והמדבר עושה כאלו הופך אליו ערפו יאמר מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה נטיתי ידי ואין מקשיב למה יקצוף ה' על קולך ויקרא עליך מי ביקש זאת ממך רמוס חצרי אך השתחוה לו ושב לפניו במורא בכפיפת ראש ובענוה בשחיות הלב התחנן לפניו ותשורר לפניו בשמחה ובא לפניו ברננה אז קרוב אליך ונמצא לך ותייחד שם שמים בכוון הלב והתפלל בכוון הלב כשתאמר ברוך אתה שאם חשבת בדברים בטלים כאלו התלוצצת בו ולא נתת יראתו על פניך אך חשוב כי הוא נצב לקראתך שויתי ה' לנגדי תמיד ותתן יראתו על פניך ואהבתו בך".

והרב בן איש חי ח"א ויקרא א] כתב "וכתבו הפוסקים דמצוה לירא מן המקדש נוהג בבית הכנסת וביהמ"ד מדאורייתא, ולכן ראוי להזהר בכבודם ולשבת שם באימה ויראה. ואותם הנוהגים בהם שחוק וקלות ראש, עליהם נאמר מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי, ובזוה"ק הפליג בעונש שלהם ואמר מאן דמשתעי בבי כנישתא ר"ל בדברים בטלים חיצונים אין לו חלק באלהי ישראל, ופרשנו הכונה ע"ד מ"ש אפיקי יהודה ז"ל במאמר אחאב כפר באלהי ישראל והיינו כי הקדוש ברוך הוא נקרא אלהי ישראל מפני שאין ביניהם שר אמצעי, אבל לגבי אוה"ע נקרא אלהי האלהים שיש להם שרים אמצעיים, והעד שישראל אין להם אמצעי ממה שמצינו שהקב"ה השרה שכינתו אותם בבתי כנסיות ובתי מדרשות, ולכך המזלזל בהם נראה דאינו מודה שיש שם השראת שכינה, ולכן אין לו חלק באלהי ישראל ר"ל בזה התואר של אלהי ישראל שזכו בו ישראל".

וכתב מורנו הגאון החתם סופר זיע"א [דרשות חלק ב, דש"ט ע"ב] הקב"ה ברחמיו וברוב חסדיו השאיר לנו מקדש מעט בתי כנסיות ובתי מדרשות, ואם אנחנו נוהגים בהם קודש, הם עתידים להיקבע בארץ ישראל [מגילה כ"ט, א] ויש להם גם עתה קדושת ארץ ישראל, אך אם חס ושלום נוהגים בהם בזיון חס ושלום, ומדברים בהם דברים בטלים, ההבל הוא טמא ומתלבש בו שר של חוץ לארץ, והוא נעשה בעל הבית בבית הכנסת רחמנא ליצלן, ומקבל התפילות ומכניסם אל החיצונים והוי ליה כעובד עבודה זרה רחמנא ליצלן".
וכתב הגאון השדי חמד ז"ל מערכת בית הכנסת "כל דבר שהגויים נזהרים שלא לעשותו בבית תיפלתם, אנחנו אסור לנו לעשות בבית הכנסת".

וכן כתבו הגאונים הרב יוסף משאש זצ"ל והרה"ג משה עטיה זצ"ל (שו"ת "מעט מים" חאו"ח, סי' ל') תוכחה לזהירות משיחה בטלה ומקלות ראש בבית-הכנסת וזו לשונם "ועיני ראו ולא זר ביום שבת-קודש בשמחות וגיל, בברית-מילה או בר-מצוה או חתן וכיוצא, כשמגיע השליח-ציבור למוספין סמוך ל'משלים' שותים שכר (ערק וקונייאק) בבית-הכנסת בלא קידוש כמעט כל העם הנִמצאים שם ונכנס יין יצא סוד ונעשה קול המולה ושיחה בטילה בבית-הכנסת ואין קול עונה לא למברך ולא לשליח-ציבור הקורא בתורה, ובעוונותינו הרבים אין איש שׂם על לב מאמר רז"ל שדרשו על פסוק 'ואהי למקדש מעט' - 'אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות', וכתבו הפוסקים שמצוה לירא מן המקדש נוהג בבית-הכנסת ובבית-המדרש מדאורייתא, ולכן ראוי להיזהר בכבודם ולשבת שם באימה ויראה, ואותם הנוהגים בהם שחוק וקלות ראש עליהם נאמר 'מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי'. ובזוה"ק הפליג בעונש שלהם. ואמר: 'מאן דמשתעי בבי כנישתא' (ר"ל: בדברים בטלים חיצוניים) אין לו חלק בא-לוהי ישראל, ורבינו "בעל הטורים" כתב בפרשת כי-תבוא בפסוק: 'ולתיתך עליון', וזו לשונו: 'אבל מי ששח שיחה בבית-הכנסת מקיפים לו כל גופו בקוצים' (עיי"ש). ובספר "פתח עיניים" כתב: שרבינו תם ובית דינו נידו על זה. ובעוונות הרבים באים מזה כמה פעמים לידי חירופין וגידופין והלבנת פנים ברבים וגם פעמים לפני הספר תורה, ובמסכת סנהדרין (צט) כתוב: המבזה את חבירו בפני תלמידי-חכמים - הוא אפיקורוס (רחמנא ליצלן). ואין לו חלק לעולם הבא, כמו שכתוב שם (פ"י, מ"א) וזו לשונו: ואלו שאין להם חלק לעולם-הבא: האומר שאין תחיית-המתים מן התורה, ואין תורה מן השמים, ואפיקורוס. ובמסכת אבות (פ"ג, מ"א) אמר רבי אלעזר המודעי: 'המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם-הבא, המבזה את חבירו בפני השכינה שמצויה בבית-הכנסת שנאמר 'א-לוהים ניצב בעדת א-ל' (כמו שכתוב בברכות ו) ואם היו בה עשרה שכינה מקדימה ובאה (כמו שכתוב שם, לך נאה ומצאת כי תדרשנו) ובפני הספר תורה לכ"ש ... נוסף על ביטול עניית כמה אמנים של המברכים ... ולבבות יכאבו, על שנעשה כהיתר לרבים מעמי-הארץ ואין נגרע ששומעים לפעמים חומר שבו מהדורשים לעם ואף-על-פי-כן אין מניחים מנהגם הרע ועולם כמנהגו נוהג. אוי להם לבריות מיום הדין ומיום התוכחה. את זה ויותר מזה דרשתי ברבים כמה וכמה פעמים ואך כי הן בעוון הקליפה גברה הִתגברות נוראה שאין למעלה הימנה ואין איש שׂם על לב וכו' ובפה מלא אמרתי: כי אנוכי הצעיר ... וביתי נקיים והקולר תלוי על צוואר מי שיש בידו למחות ואינו מוחה, שכתוב (ירמיה כ"א): 'בית דוד כה אמר ה' דינו לבוקר והצילו גזול מיד עושק פן תצא' וכו', לא ענש אלא מי שבידו לשפוט. ודי בזה למי שיש לו לב, ה' יעזרנו על דבר כבוד שמו, אכי"ר". עכ"ל.

וכן כתב הרה"ג רפאל כדיר צבאן זצ"ל (בספרו "שיירי הנפש" סי' ט', עמ' ש"א) וזו לשונו: "קהל קדוש! כמה בתי-כנסת נכשלים בעוון גדול ואיסור חמור, להביא לבית-הכנסת באמצע התפילה בשבת: דברי אוכל ומשקים, ביצים, ערק ועוד, ואוכלים ושותים באמצע קריאת התורה, או אחרי הקריאה, כשספר התורה על הבימה. דבר זה איסור גמור מכמה טעמים".

שאלה - 226113
לכבוד הרב מוצפי שליט"א. בברית מילה מי עדיף שיעשה קידוש, הסנדק או מישהו אחר?
תשובה
הסנדק אם הוא תלמיד חכם. כי מנהג הספרדים, כפי שהביא הגאון רבי עקיבא איגר ז"ל בהגהותיו [יורה דעה רסה, א] בשם הרב תורת חיים [סנהדרין פט, ב ד"ה אם], שכתב "וכיוון שהילד הנימול נחשב כקרבן, כך רגלי הסנדק שמלין עליהן חשוב כמזבח, כמו שכתב בהדיא מהרי"ל ז"ל בהלכות מילה. ונראה, דלכך נוהגין ליתן כוס יין של ברכה לשתות לסנדק, ואין נותנין אותו לתינוק כדרך שנוהגין בכוס יין של קידוש, לפי שהעולה טעונה נסכים, שהיו מנסכין יין על גבי המזבח בשעת ההקרבה, וכיון שהילד דומה לקרבן עולה והסנדק דומה למזבח, לכך נותנין כוס יין של ברכה בגרונו של סנדק, דהוה ליה כמנסך יין על גבי המזבח". ובנהר מצרים [מילה כז] כתב שהמנהג פשוט שאם ימצא בעת המילה אב"ד של העיר הוא מברך הברכה. וכן כתב בספר שרביט הזהב "ובהיותי מיום עומדי על דעתי מוהל בעבודת ה', שמתי פני לדעת מה טעם יש לברכה זו שעשה בה מעלה יתירה שלא לאומרה כי אם אחד העם המיוחד שבעם. ויגעתי ומצאתי און לנפשי, וראיתי ממש בדברי חז"ל הראשונים, שברכה זו לא נאמרה כאשר היא נקראת, כי יש בה פנימיות וכו' ושם האריך לבאר ברכה זו.

שאלה - 225962
שלום לכבוד הרב שלום
אני אברך וותיק מהעיר אלעד,שמעתי מס פעמים שיעור מהגאון הרב אשר וייס שליטא שאמר בשם ספר צרור המור ובשם רבי יעקב עמדין שאומרים שיום לג בעומר הוא יום דין
תשובה
ידידי הנכבד, דע, כי רבנו האריז"ל ענק היה, ומן השמיים שלחו אותו לגלות סודות התורה, אשר לא נתגלו בעולם מזמן רבי שמעון בר יוחאי, ואין לנו פה ולא לשון לספר ולשבח גדלו ומעלתו הרמה והנשגבה, הבט וראה, כי גדולי עולם מדורו והלאה היו משתוממים לגודל חכמתו הנפלאה, אשר קצת מהקצת תוכל למצוא בספר שבחי האר"י ובספר עמק המלך לתלמידו רבי נפתלי הרץ. ומי יבוא אחרי האריז"ל.

גם דע כי כתביו וספרי הקבלה שכתב בשמו רבנו חיים ויטאל ז"ל עד לפני 200 שנה לא היו מפורסמים בעולם לסיבות מיוחדות, ורק העתקות שונות היו מפוזרים זעיר פה זעיר שם, ולכן תראה כי הרב באר היטב והרב מגן אברהם זיע"א מצטטים לפעמים בשמו דברים בפסקיהם, בשם "איתא בכתבים", כי היו להם מעט העתקות מכתביו.
ולעניננו, בספר שער הכוונות גילה כי יום ל"ג לעומר מתגלה שם קדוש [אכד"ט'] שהוא חילוף שם אלקים, והוא רחמים, ומיום ל"ג הוא מאיר בעולם, וכמה סודות נכתבו על שם קדוש זה. ורבנו הרש"ש זיע"א בספרו נהר שלום ובסידור הכוונות בנה תלי תלים של סודות וכוונות בנושא. ודי למבין.

שאלה - 225909
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
אולי הקב"ה רצה להראות לכל העולם מי הם אנשי יראי ד' ואיך מתנהגים שקורה דבר קשה. הקדושים קיבלו בתודה מיתתם והחיים סייעו סחבו הפצועים והמתים.
תשובה
לא ולא, זה נזק עצום, מכה אנושה, הפסד נורא, כאב בלתי נסבל. היהודים הללו יכלו לחיות עוד עשרות רבות של שנים, לקיים מצוות, להרבות זכויות, והיו מגינים במעשיהם הטובים, בלימוד התורה, בתפילתם עלינו ועל כל ישראל ועל כל העולם כולו.

איבדנו את ההגנה שהיתה לנו מצד מעשיהם הטובים. איבדנו את השפע, הטובה, הברכה, ההצלחה, שהיתה מנת חלקינו בזכותם. איבדנו את חידושי התורה שהיו יכולים לחדש לנו כאן בעולם הזה התחתון.
כמה כאב יש למשפחות האבילות? כמה צער יש לקרובים? כמה דמעות הם יום ולילה שופכים? מי יכול לספור את דמעותיהם? מי יכול למדוד את צערם ויגונם?

כיצד ייראו מהיום השבתות בביתם? איך יקבלו את חג מתן תורה בלעדיהם? איך יוכלו לראות את הכסא הריק, המיטה העזובה, הארון עם חלל ללא בגדיהם, הספריה מתרוקנת מספריהם. הטלית והתפילים שלהם ללא בעליהם, אם היה להם פה וקול היינו שומעים את יללת הטלית, את קינת התפילין, את בכי הסידורים והמחזורים שנשארו יתומים, בימי החול, בשבתות ובמועדים.

אני נחרד מהמחשבה לקראת יום ראש השנה שבני המשפחה יתפללו ויסעדו בלעדיהם, את היום הקדוש והנורא יום הכיפורים בו אנחנו מתפללים לחתימה לחיים טובים. את הסוכה הריקה מהם ובלעדיהם, את יום הושענא רבה, ואת יום שמחת תורה בלי לשמוע את קולם בבית הכנסת, בבית המדרש, זה לא קל, זה לא פשוט. רק תקווה אחת יש בלבנו לראותם כולם בקרוב בתחיית המתים שתהיה במהרה בימינו ובחיי כל ישראל.

שאלה - 225899
לכבוד מרן הגאון שליט"א, אשר לעוון חילול השם שכת"ר הזכיר בהספד על מ"ה ההרוגים במירון ז"ל, אם אפשר ראשי פרקים בענין.
תשובה
זה שנים רבות נדרשתי לענין זה ונשאתי בס"ד שיעור מפורט בענין, וכבר נדפס תהלות לאל בשו"ת מבשרת ציון חלק ג סימן כ"ד. עיין שם. וכאן אזכיר ראשי פרקים בזה.
נאמר בתורה ויקרא כב, לב. וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְקֹוָק מְקַדִּשְׁכֶם: ודקשו חז"ל שבת לג. מכאן אזהרה על חילול השם. ויש בזה כמה כללים ואופנים.
א, בצינעא.
כתב בספר היראים סימן שמ, כל המבזה אפילו מצווה אחת ומיקל [בינו לבין עצמו] בכבוד שמים, הרי זה מחלל את השם". וכן הוא בספר החינוך מצוה רצו, ובדברי החסיד רבי יוסף יעבץ, נפש החיים, קב הישר ועוד.
ב, בפרהסייא.
כתב רש"י ע"ז כ"ב. ועוד, יש חילול השם, לפי שלמדים ממנו לחלל בקדושת השם וכן בשעת הגזירה יש כאן קידוש השם, ואנו קוראים בו ולא תחללו את שם קדשי שכשאומות העולם חושבים לבטל את ישראל מן המצוות, צריך לעשות חיזוק כנגדם שלא לקיים מחשבתם, ואם ישמע להם, אפילו בחדרי חדרים, הדבר מתפרסם, מפני שמצאו שהועילה גזירתם
ג, בשלש עבירות.
עבודה זרה, גילוי עריות בעיקר אשת איש, ושפיכות דמים. פסחים כ"ה. הרמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ה, ה"ב. ולדעת ספר החינוך מצוה רצ"ו ועוד שגם בצינעא הרי זה חילל את השם וביטל מצוות עשה של ונקדשתי.
ד, במזיד.
כל העובר עבירה בפרהסיא, אפילו לתיאבון, הרי זה מחלל את השם, לפי שבני אדם רואים ולומדים ממעשיו רש"י סנהדרין, וכן אמרו נוח לו לאדם שיעבור עבירה בסתר, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא, שנאמר כה אמר ה' איש גלוליו לכו עבדו וגו' ואת שם קדשי לא תחללו[יחזקאל כ, ט"ל] וכתב רש"י ז"ל. שהרואה מזלזל בכבוד המקום, וכל החוטא ומחטיא אחרים הרי זה מחלל את השם.
ה, באדם חשוב.
כתב הרמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ה, הלכה יא. "ויש דברים אחרים שהן בכלל חילול השם, והוא שיעשה אותם אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם, ואף על פי שאינן עבירות הרי זה חילל את השם כגון שלקח ואינו נותן דמי המקח לאלתר, והוא שיש לו ונמצאו המוכרים תובעין והוא מקיפן, או שירבה בשחוק או באכילה ושתיה אצל עמי הארץ וביניהן, או שדיבורו עם הבריות אינו בנחת ואינו מקבלן בסבר פנים יפות אלא בעל קטטה וכעס, וכיוצא בדברים האלו הכל לפי גדלו של חכם צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין".
וכן מצינו שחכמים החמירו על עצמם גם בדברים המותרים ואסום עליהם פן ילמדו מהם ויבואו להקל יותר, ועיין קידושין ט, א. שבת קמב, ב.שבת נ"א, א. מועד קטן יא, ב. וכתב רש"י אדם חשוב אני ומחמיר על עצמי, שלא ילמדו ממני להקל באיסורים.
ו. כמה דוגמאות בעוד נושאים.
חכם הלובש בגדים בזויים, המחניך לרשעים, מדקדק באיזה מצוות ומזלזל באחרות. שבועת שוא הכוונה לחינם כגון נשבע ביום שהוא יום. וכן הוא בשאילתות ד. ועיין בפלא יועץ ערך חילול השם, שכתב שבמקום שיש חשש לחילול השם ישליך כספו וזהבו, שמוטה שימות ברעב ולא יחטה בזה.
וכן בענינים שבין אדם לחבירו, והמבטל תורה ומתחבר עם עמי הארץ, הגוזל את הגוי, הלוקח צדקה מגוי, המבריח את המכס, המדבר בשעת חזרת שליח ציבור. המברך בלי כוונה, המחטיא אחרים, העוסק ברכילחות, המספר עלמ רכילות ופרטיה, מורה הוראה בפני רבו. וכתב רבנו יונה ז"ל המזכיר שם שמים במקום לא נקי, וכן כשאין גופו נקי.

שאלה - 225644
שלום לכבוד הרב
אחי הולך... אני ואבא לבד במערכה האחים איתו והאימא לא מגבה את אבא. עושים ממני קיצוני כי לא מוכן לשבת איתו חג ביחד.
האם נכון שאמרתי את הדברים ישירות?
תשובה
אתם לא לבד, השם יתברך עם כל הצדיקים שבגן עדן עמכם, תעמדו כצוק איתן מול כל הטפשים כי הם שותפים לדבר עבירה.
עיין מדרש אגדה פינחס פרק כה
"להודיע שכל אלו שמתו במגפה לא היו כי אם משבט שמעון, ועל ידי נשיאים מתו שבקשו לעזרו, לקיים מה שנאמר ונתתי פני באיש ההוא ובמשפחתו וגו' (ויקר' כ' ה'). ולמה נקרא שמו זמרי, שעל ידו נזמר שבטו, כמו שאומר זמיר עריצים".
ועיין בתלמוד שבועות לט, א.
"כל עבירות שבתורה נפרעין ממנו, וכאן ממנו וממשפחתו. וכל עבירות שבתורה ממשפחתו לא? והכתיב: ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו! ותניא, אמר ר"ש: אם הוא חטא, משפחתו מה חטאת? לומר לך: אין לך משפחה שיש בה מוכס שאין כולה מוכסין, ושיש בה לסטים שאין כולה לסטים, מפני שמחפין עליו! התם בדינא אחרינא, הכא בדינא דידיה; כדתניא, רבי אומר: והכרתי אותו - מה ת"ל? לפי שנאמר ושמתי אני את פני, יכול כל המשפחה כולה בהיכרת? ת"ל: אותו, אותו בהיכרת, ולא כל המשפחה כולה בהיכרת. וכל עבירות שבתורה נפרעין ממנו, וכאן ממנו ומכל העולם כולו".

שאלה - 225626
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
מחר אנכי מל את בני. הפציר בי חשוך בנים לקבל את העורלה לצורך סגולי בוענה שיש מתירים.
אמרתי לו שאחכה לשמוע דעת הרב מוצפי בעניין.מה לעשות איתו?
תשובה
תיזהר מאוד לא לתת לו הערלה, כי כאן המקום להוכיח תוכחה מגולה לאותם אנשים רפי הדעת שנותנים לנשים עקרות לבלוע את הערלה, ואומרים שהיא סגולה שיהיה להם בן זכר, והוא עוון גדול, שמלבד שאין בזה שום סגולה, עוד יש בזה נזק גדול לתינוק, שערלתו לא נקברה כראוי באדמה, וכמו כן עלול הבולע להינזק בגופו ובנפשו, שהנחש הוא ס"מ השורה על הערלה יוכל להזיקו חס-ושלום. גם יש בזה איסור תורה של אכילת בשר אדם, ואין לזה שום היתר [רמ"א יו"ד עט, א]. וכל הפוסקים אסרו דבר זה, עיין בשו"ת הרשב"ש [סימן תקיח], ובשלחן גבוה [סימן עט ס"ק ז], ולהגאון החיד"א ז"ל במחזיק ברכה [שם, ב], ובזבחי צדק [שם], ולרבנו יוסף חיים ז"ל בבן איש חי [שנה שניה אמור ה], ובכף החיים [סימן עט, יב]. לכן יזדרז האב להכין מבעוד מועד כלי עם עפר הארץ או חול הים, ובו יניח את הערלה מיד לאחר הברית, ויכסה אותה בעפר, וישגיח ששום אדם לא יטול את הערלה משם עד שיביאנה לקבורה.
ומוהל שמל ושכח להניח הערלה בעפר, אפילו אם נזכר לאחר כמה שבועות, והערלה בידו, ימהר יחיש לטומנה בעפר, ויפה שעה אחת קודם, שבזה מציל הילד מכמה פגעים רעים ויהיה שמור ובטוח. ואם אבדה לו הערלה, כתב בספר זכר דוד ["א פס"ה], שעליו להודיע על כך לתינוק לאחר שיגדל, מאחר שנתינת הערלה בעפר מבטלת את צער חיבוט הקבר, ואותו אדם שלא נהגו כך בערלתו, צריך לעשות חמשה תיקונים אחרים לבטל ממנו חיבוט הקבר, והם מנויים בברייתא במסכת גהינום [ספר חסידים סימן לב. ובראשית חכמה שער היראה פי"ב, פג]והם יהיה אוהב צדקות, אוהב תוכחות, ואוהב גמילות חסדים, ומכניס אורחים לתוך ביתו, ויתפלל תפילתו בכוונה, ובזה ינצל מחיבוט הקבר.

שאלה - 225461
לכבוד הרב שלום רב
בעבר קיימתי כנסי חיזוק לנשים בתוך בתי כנסת- עם רבניות שיש להן קו ברור. בעקבות מה שהרב עורר הפסקתי. מבלי לפקפק נתבקשתי לשאול מה הסיבה ההלכתית/השקפתית.
תשובה
הלכתית אסור לערוך כנסי נשים בתוך בית הכנסת בו מתפללים, כי זה מוריד מקדושתו. זו הסיבה שרבותינו חכמי המשנה תיקנו עוד בבית המקדש "עזרת נשים". וכן בכל הדורות בבתי הכנסת.

וכתב הגאון רבנו שלמה קלוגר ז"ל ז"ל בספרו שו"ת האלף לך שלמה אורח חיים סימן ע"ו, "לעשות ממקום שמתפללין אנשים עזרת נשים הווי הורדה מקדושה ושינוי גמור, דבתפלת אנשים פורסים על שמע ואומרים קדושה וברכו ותפלה בקול רם, גם יש כמה מצוות כגון קריאת שמע שנשים פטורות וגדול המצווה ועושה וכו' וגם בערבית על פי רוב אין באות נשים, גם יש קריאת התורה וכמה אנשים מברכים עליו מה שאין כן בנשים וכו'. גם ידוע מה שאמרו ז"ל דלא המקום מכבד את האדם, אלא האדם מכבד את המקום. וראיה מהר סיני, ואם כן ודאי הזכרים עדיפא מנשים דהרי מברכין בכל יום שלא עשני אשה לכך פשוט דהוי הורדה". ועיין בשו"ת ציץ אליעזר חלק ט סימן יא שהביא דבריו להלכה. וכן הוא בפוסקים.
ועיין עוד בשו"ת דברי חיים מצנז חלק א אורח חיים סימן ג שדן בענין קדושת אויר בית הכנסת אם מותר לבנות שם עזרת נשים ובאיזה או]ן, וכן בשו"ת מנחת יצחק חלק ז, סימן ח. ובשו"ת מנחת שלמה תניינא סימן קל"ח, ובשו"ת יביע אומר חלק ח אורח חיים סימן י"ח מה שהאריכו בזה. וכן בספר שדי חמד מערכת בית הכנסת.

שאלה - 225280
לכבוד הרב, מה דעת התורה הקדושה על ההתרמות בסרטים בידי אנשים לא מוכרים ומפוקפקים כביכול לכבוד "הרשב"י הקדוש". ? כשאין להם קדושה?
תשובה
הבוקר הראוני קטע אחד ונחרדתי והזעזעתי עד עמקי נפשי, אותו חלק פירסומת כולו פריצות איומה, חילול השם נורא, חוצפה גסה, ומראה מזעזע כל נימי הנפש, אנשים המוכנים לשווק ולמכור כל מה שיקר וקדוש לנו, ולעם ישראל כולו, ובעיקר להרשב"י, בעד איזה מעות שיכניסו לכיסם. כל מה שהוא אסר, הם פרצו. כל מה שהרשב"י זיע"א התריע והזהיר, המה רמסו ברגל גסה.

מחריד לראות את הנשים בלבוש פרוץ, ראשן מגולה בפריצות, מסתובבות עם מקרופונים בשטח ההר המקודש והנורא, מקום מנוחתו של הרשב"י עליו השלום, ובעד בצע כסף מופיעות נשים בלבוש נורא, כגרועים שבאומות, ומביעות דברי סרק על הנסים ועל הנפלאות אשר מחוללים אותם המופיעים שם, ומארגנים שם סעודות עם מלצרים נכרים גלויי ראש בלי פיקוח, ויושבים שם בתערובת גלויה, בהיכל הרשב"י, זוללים וסובאים.

ומה שמדהים ומזעזע, קבוצת אנשים שלכבוד ההצגה מתנועעים כענפי איזובי קיר, וכאילני סרק ברוח סערה, עטופי טליתות, שופרות בפיהם, ומופיעים כאילו הם שחקנים וליצנים, עם ספרים כבדים בידיהם, והגדילו לעשות שנגד דעתו של הרשב"י עליו השלום, הוציאו ספר תורה והציבוהו במרכז השלחן לצרכי תעמולה וחליבת כספים שאין על גבייתם וחלוקתם שום פיקוח הגון.

אוי לנו שכך עלתה בימינו, וכל האמצעים כשרים בידי אנשים חסרי אחריות, מבלי לחלוק כבוד למקום קדוש ונורא זה. אשר אבותינו הגיעו אליו חרדים ורועדים, בנמיכת ראש, ובנמיכת קומה, באימה וביראה, ברתת ובזיע.

כל מי שרוח השם בקרבו, ומאמין בהשם יתברך ובתורתו הקדושה, יחרד ויזהר להתרחק מאנשים הללו, ולמזהיר ולנזהר יטה שלומם כנהר.

שאלה - 225273
לכבוד הרב שלום,
עד היום נהגתי ב"נ לתת צדקה בקופה/לעני לפני כל תפילה וגם לאחר ק"ש על המיטה.
נאמר לי כי לא נכון לתת צדקה בלילה כי זה זמן דין.
האם לתת רק לפני שחרית ומנחה?
תשובה
עיין להגאון רבנו החיד"א זיע"א בברכי יוסף אורח חיים רל"א, א. ויורה דעה רמ"ז, ב. בשם רבנו האריז"ל. ומקורו בתלמוד ירושלמי שקלים פרק ה הלכה ד. גבי מעשה רבי חיננא בר פפא שהיה נותן צדקה בלילה ופגש בו שר של רוחות והוכיחו לא תשיג גבול רעך, שהוא זמן שליטתם.
ורבנו האר"י ז"ל כתב שלא לתת בלילה בשער הכוונות דרוש א מדרושי הלילה, ובנגיד ומצווה די"ט ע"ב, ופתח עיניים להגאון החיד"א זיע"א בבא קמא ט"ז, ב. ושו"ת יין הטוב אורח חיים סימן נ"ג. ובשו"ת יביע אומר חלק ט יורה דעה סימן ט"ו. ושו"ת יחוה דעת חלק ד סימן כ.

ומענין לענין ראיתי למור אבי זלה"ה שהיה נזהר מאוד לא לתת לקופה של צדקה רק אחרי חצות לילה. אך במוצאי שבת ויום טוב היה תיכף נותן המעות עבור המצוות שזכה היום בקריאת התורה, ונדב סכום מסויים, וזכרתי שראיתי מקור לזה בספרים ושכחתי היכן, ועתה תהלות לאל מצאתי מקורו בספר דרכי חיים ושלום אות תק"ו שכתה שכך היה מנהגו של המנחת אלעזר זיע"א לתת מיד במוצאי יום טוב מה שנדר היום בהזכרת נשמות. והגאון רבנו חיים מצאנז ז"ל כשהיה פוגש העני בלילה היה אומר לו קח לך להכנסת כלה או לדורון דרשה או על המשקה או על הוצאת הדרך וכיוצא בזה, כדי שלא יהא בתורת צדקה אלא בדרך מתנה.

שאלה - 225170
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
כשיש חתן/אבי הבן וכו ומעלים אותו
לתורה האם יש עניין לא להעלותו לקריאה שיש בה חטאים וכיוב או אין חשיבות בדבר
תודה לרב
תשובה
כתב בספר חסידים [סימן תשס"ח] "יזהר החזן שלא יקרא מי שסומא בעינו האחת בפרשת עורת או שבור, או מי שבראשו נתק לקרותו בפרשת נתקים והתגלח ואת הנתק וגו' מפני שמביישו ואם ידבר אדם עם חבירו אל יביט אליו במקום שיש בו מום, ולא ידבר לפניו מעין אותו מום שבחבירו בפני חבירו. ולא יתכן שחזן יקרא בפרשת עריות אדם שחשוד עליהם. ועל כל דבר שאדם חשוד לא יתכן שיקרא אותו החזן, שאי אפשר שראובן יעמוד ויאמר ארור שוכב עם אשת אביו אם חטא, שמע מינה שלא חטא. ועוד שלא ילבין פניו".
ובענין זה כתב הרב כנסת הגדולה [הגהות טור סימן רפ"ב, ו] "מה שכתב שאין לקרות למי שחשוד על עריות בפרשת עריות, נ"ל דהיינו דוקא כשהוא חשוד אבל אין הדבר ברור, דאם הדבר ברור נראה דאדרבה שראוי לקראו כדי שיתביש ויפרוש מהם, וכן שידע ענשם ויפרוש מהם, דמהאי טעמא קרינן פרשת עריות במנחת יום הכפורים. ומיהו, דווקא אם עדין הוא רועה זונות, אבל אם פירש ועשה תשובה אין ראוי לקרותו".
וכן כתבו הרב חמדת ימים ז"ל [שבת קדש פרק י"ב] שכתב "וכן לא יקרא למי שחשוד על העריות בפרשת עריות, ודווקא חשוד. אבל ברור שבא על העריות אם לא שב בתשובה, ראוי לקוראו כדי שיתבייש ויתן לב לשוב". והרב אליה רבה [קל"ח, ג], בשמו שאם לא שב בתשובה, ראוי לקרותו כדי שיתבייש. ובאליה זוטא [שם ג], וכן כתבו הגאון החיד"א ז"ל בלדוד אמת [סימן ה, אות ג], והרב דרך החיים ז"ל [סימן ע"ז, ט"ז]. והרב סולת בלולה [אות ב], והרב פרי מגדים [אשל אברהם רפ"ב, ב], וערוך השלחן [קל"ח, ד].

שאלה - 224941
לכבוד הרב שליטא, יש תכנית לימודים בהקלטה, ושם יש המחשה, אם נכון להכניסה לת"ת שלנו, כי יש מתנגדים לכך, ולא אוכל לפרט כאן.
תשובה
עיין להגאון הצדיק והחסיד רבנו מנשה קליין זצוק"ל אב"א אונגוואר שזכיתי כמה פעמים להיות במחיצתן שכתב בשו"ת משנה הלכות חלק ז סימן קנד

"למה נקרא רבי מאיר, רבי נהוראי? כי ר"מ בתורתו נעשה עור פניו אורה ממש והיה אורו גדול כל כך, ומבהיק עד שאפי' היושבים מאחוריו ראו האור הנמשך מאתו ומאורו היה מאיר גם על פניהם. ואילו ראו אותו בפניו והיה אור פניו מכה עליהן ודאי נתעלו יותר ויותר עד שנקלט האור עצמו גם על פניהם וזה חכמת אדם תאיר פניו. הנה למדנו דללמוד תורה הוא ענין דוקא לראות את פני הרב הלומד ולישב לפניו ולא לאחוריו אפילו כי הוא שומע מה שהוא אומר אבל ההסתכלות ברבו בשעת לימודו ממשיך עליו אור רבו וגם מבין בקריצות עינים וברמיזות שפתים שמראה לו פנים כדעת המהרש"א ז"ל וזה א"א רק ע"י ראיית הרב שלמדו ושילמדנו. ופשוט דהשומע מן הדומם מדבר אין בו שני דברים הללו ואינו אלא ככל פלאטא שדובר וכיוצא בזה שאין בזה לא טעם ולא ריח וכ"ש שאין בזה הטעם של והיו עיניך רואות את מוריך.

ועיין בשו"ת הרדב"ז חלק ג סימן תעב. שכתב "כי בהביט האדם אל מי שדעתו נוחה בו נפשו מתעוררת אל הכוונה השלימה ודעתו מתרחבת ולבו שמח ונחה עליו אז רוח ה' כענין שאמרו בנבואה".
ועוד יש להביא ראיה ממעשה דרבנו הקדוש ששלח לרבי חייא כשביקר במקום מסויים והיה שם תלמיד חכם סגי נהור, ואמר כשם זכיתם לראות פנים הנראים וכו'. חגיגה ה, ב. ותכלית דבריו שיש תועלת בהביט הרב אל פני התלמיד, וכן בהביט התלמיד אל פני הרב.

שאלה - 224939
לכבוד הרב שליט"א, האם אפשר בנושא שהרב כתב לנו על החזקת הכלב, לפי הקבלה מה נאמר?
תשובה
בזוהר הקדוש בשלח ס"ה, ב. כתב על הפסוק לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, כי למעלה יש קלי' קשה שהיא שור וחמור, והאותיות שבתוכם ו' משור, מ"ו מחמור, הם כמספר "כלב", והוא החצוף מכל הבריות, ככתוב ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו. וחזר ושנה בפרשת משפטים קכ"א, ב. על פסוק ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו, כי הוא דין קשה מאוד ויש בו זוהמא רוחנית קשה ביותר, ולכן נאמר [ישעיה נ"ו, יא] והכלבים עזי נפש לא ידעו שובעה. כי בו מתלבשים כוחות הסיטרא אחרא, ואילו אנחנו עם בני ישראל עם קדוש, ולכן הזהירה אותנו התורה לא לאכול נבילות ולא טריפות כי הם ראויים רק לכלבים.

עוד כתב בפרשת צו ל"ב, ב. כי כשהיו ישראל מקריבים קרבנות על גבי המזבח, היו רואים את האש בדמות אריה רובץ על המזבח, רמז לקדושה ולמלאך אוריא"ל שהיה יורד כדי להעלות הקרבן לפני אבינו שבשמיים והיה מתמלא ברחמים עלינו, אך בבית שני כשהיו ביניהם אנשים לא טובים, והיו מקריבים קרבן, היו רואים את האש בדמות כלב חוצפן רובץ על המזבח, והיו יודעים שלא עלה לרצון למעלה. השם ירחם עלינו.

וכתב רבנו מנחם מריקאנטי [שמות כב, ל] "ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו. כי דביקות ישראל הוא במקום הקודש כמה דאת אמר [דברים ל"ב, ט'] כי חלק י"י עמו. ובשר בשדה טרפה הנזכר הוא שדה של תפוחים, ואחרי שנטרפה ע"י חיות היער בשדה הנזכר, אין ראוי לישראל לאכלה, רק ליתן אותה לכלב הידוע שהלקהו ויתגרה בו ויכשכש לו בזנבו ועולתה קפצה פיה, ולא יחרץ כלב לשונו. וזהו טעם או מכור לנכרי, כי משם כחו".

ורבינו בחיי [שמות יא] כתב "כידוע כי הכלב חיה גשמית (כוונת דבריו מגושמת) לא ישבע לעולם, וכן אמר הנביא (ישעיה נו, יא) "לא ידעו
שבעה", והכח המשחית לא ישבע לעולם לאמר (משלי ל, טו) "הב הב",
ובעבור כי הנבלה והטרפה לקו מצד כח המשחית, לכך צותה התורה להשליך הטרפה והנבלה לכלבים שנאמר (שמות כב, ל) "לכלב תשליכון אותו", לפי שהכלבים מאותו צד הם, וזהו שאמר: ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, למדך כי הכלב חרוץ הלשון כענין שכתוב בנחש: (קהלת י, יא) "ואין יתרון לבעל הלשון". והנה אצילות הכח המשחית יבא אליו מכח מדת הדין המכה כל בכורי מצרים, ומדת הדין עצומה היא בחצי הלילה, ולפיכך חלה בהם ומתו כל בכוריהם, וגילה לך הכתוב כי בחצי משמרה שניה צעקו הכלבים במצרים, לפי שבא מלאך המות ביניהם, ובפירוש אמרו רז"ל: (ב"ק ס. ב) כלבים צועקים מלאך המות בא לעיר כלבים שוחקים אליהו בא לעיר".
ויש עוד אריכות רבה בספרי הקבלה בגנות הכלב וחוצפתו, ולא מצאתי עוד יכולת להעתיקם כי רבים הם, ואזכיר דברי רבנו אליעזר פאפו ז"ל שכתב שלא יתנו לילד או לצעיר לשחק בכלב, כי בלי שירגיש כוחות שליליים
עוטפים אותו ומטמטמים את לבו, וכשיגדל יפריעו לו בלימוד התורה וביראת
שמים. ולכן אם הילד דווקא זקוק לבעלי חיים לתקשר עמם, יביאו לו בעלי חיים טהורים כמו יונה או תור וציפורים טהורים להשתעשע בהם.

שאלה - 224866
שלום לכבוד הרב, בקשר ליום שאנשי השלטון חוגגים, רציתי לשמוע דעת כת"ר בענין.
תשובה
א, הנס לא אירע ביום שקבעו, כי המלחמה פרצה אז במלוא עוזה ולא הסתיימה רק 9 חדשים אחר כך. ב, לא היו רוב ישראל בארץ. ג, לא היה נס גלוי כי היו הרבה הרוגים ופצועים השם ירחם. ד, לא היה נס שלא כדרך הטבע. ה, האוייבים עודם מאיימים ומתחמשים נגדינו והמלחמה לא פסקה.
ו, "ומבחינה רוחנית, אשר ירוד ירדנו אלף מעלות אחורנית, ועדים אנו להתדרדרות מוסרית מדהימה, המתירנות גוברת וההתפרקות משתוללת בראש כל חוצות, חוסר צניעות, בגדי פריצות, ספרי פורנוגרפיה, וסרטי קולנוע מבישים, חילולי שבת בפרהסיא, פתיחת איטליזי טריפה בממדים מבהילים, ועוד כהנה וכהנה, ועל הכל שמאות אלפי ישראל, מתחנכים במוסדות חינוך לא - דתיים, ולומדים שם להתנכר לכל קדשי ישראל, ולפנות עורף לצור מחצבתם, ולהיות ככל הגוים בית ישראל, עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות בורות נשברים אשר לא יכילו המים, ונתקיימה נבואת ישעיהו: ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד, וכדרשת חז"ל בחגיגה (יד) ובעקבות משיחא חוצפא ישגא, ועמא דארעא אזלא ומדלדלא, נערים פני זקנים ילבינו וכו' (סוטה מט:), הלזה צפינו וקוינו במשך כאלפיים שנות גלותינו, והרי כ' הרמב"ם (בפ"ט מה' תשובה ה"ב): לא נתאוו ישראל לימות המשיח אלא כדי שינוחו ממלכיות שאינן מניחות להם לעסוק בתורה ובמצות כראוי, ובימי המשיח תרבה האמונה והדעה והחכמה והאמת, שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם. ומסיבות אלה הרבה משלומי אמוני ישראל אשר רואים שעדיין שכינתא בגלותא, נוהגים שלא לומר הלל בכלל ביום העצמאות, וטעמם ונימוקם עמם לרוב יגונם וצערם על מצבינו הרוחני אשר אנו נתונים בו כיום, ואין לזה כל דמיון לנס חנוכה שכל העם הכירו וידעו בהשגחת השי"ת עליהם, וכולם היו עובדי ה' באמת ובתמים".
עד כאן דבריו.

שאלה - 224859
לכבוד הרב שלום רב

הבת שנולדה עם תיסמונת נדירה אני נקרעת איך הגוף שלה ההפרשים גדלים והלב שלי בוכה היא הולכת ונופלת המון מאבדת שיווי משקל הרב איך מתחזקים איך מתעודדים קשה קשה
תשובה
מה שכתבתי היום לאמא אחת מתאים גם לך.
העורך, העתקתי לך בבקשת מורנו הרב שליט"א.
"שמעי בת והטי אזנך, השם יתברך נותן לנו מתנות, ויש לקבלם באהבה ובחיבה, אלו נשמות קדושות וטהורות. זכית במתנה מאוד יקרה, עתה את אינך רואה את היופי והמעלה שבה, אך עוד יבואו ימים ותראי את המעלה, היופי, ההוד, ההדר, התוכן הפנימי, האישיות המיוחדת, הנשמה הטהורה.
ואת שואלת, מה? דווקא אני? מדוע אצל אחרים הכל מסודר, ורק אצלי זה כך? התשובה, הכל חשבונות שמים, מי יודע איפה היינו בגילגולים קודמים? ומה באנו לתקן? אין לנו נביאים, אך יש לנו תורה, יש לנו יהדות נפלאה, רבון עולמים שמשגיח, בוחן לבות וכליות, ודווקא בך בחר שנשמה כזאת תרד אצלך, כי את בעלת מידות טובות, ענווה וצניעות, קדושה וטהרה, מעלות נדירות, התנהגות מדהימה, יושר וחכמה, אל תתני לרגשות לשלוט עלייך, יש בכוחך לשלוט עליהן, את כן יכולה, תחשבי לרגע שזה אירע אצל משפחה אחרת, אך קרובה ומוכרת, והן מבקשים ממך דברי חיזוק, תמיכה נפשית, ואת בטוב לבך נותנת להם תמיכה.
חזקי ואמצי, והשם יתברך יתן לכולנו כח ודעת לנהוג נכון ולשמו".

שאלה - 224818
שלום לכבוד הרב. במחילה מכבודו אם אפשר כמה מקורות לאיסור גידול כלב בבית?
תשובה
מכמה בחינות הדבר אסור וגרוע מאוד למי שמגדלו,
א, האיסור שלדעת הרבה פוסקים הוא מהתורה ועובר על עשה ועל לא תעשה. ב, הטומאה שיש ממנו ושורה על הבית ויושביו.
א, בתלמוד שבת סג, א. "אמר רבי אבא אמר רבי שמעון בן לקיש, כל המגדל כלב רע בתוך ביתו, מונע חסד מתוך ביתו, שנאמר למס מרעהו חסד, שכן בלשון יוונית קורין לכלב למס, רב נחמן בר יצחק אמר, אף פורק ממנו יראת שמים, שנאמר ויראת שדי יעזוב".
וכתב רבינו בחיי ז"ל דברים כב, ח. "השמר לך ושמור נפשך מאד", ולכך יצוה כי כשיבנה ביתו שיעשה מעקה לגגו ולא יניח ברשותו נזק ומכשול להכשל בו בני אדם, ולא ישים דמים בביתו, וכענין זה המגדל כלב רע או המעמיד סולם רעוע בתוך ביתו, וכן הזכירו ז"ל. כי יפול הנופל, שמא יפול".
ועיין למהרש"ל בים של שלמה שם, שכתב אפילו אינו רע, ואפילו קשור בשלשלת אסור מפני הפחד ממנו. וכתב המהרש"א בחידושי אגדות "ואמר ויראת שדי יעזוב דפורק ממנו כו' דדרך מגדל הכלב להעמידו על הפתח לשמירת ביתו ויראת שדי שהיא על המזוזה לשמירת פתח ביתו הוא יעזוב ופורק". ראה כמה רעה גרם לעצמו, שהמזוזה אינה מועילה לבית.
והרב שפת אמת ז"ל פירש "מה שנקרא כלב רע, הוא בעל מום ועקרו שיניו וצפרניו,ובכל זאת אסור להחזיקו".

ב, ובתלמוד בבא קמא פג, א. "תניא, רבי אליעזר הגדול אומר, המגדל כלבים כמגדל חזירים. למאי נפקא מינה? למיקם עליה בארור. ועיין בספר יראים סימן ר"י שכתב על פי הגמרא בבא קמא שהמגדלו בביתו הוא ארור. וכן כתב רבנו שניאור זלמן מלאדי ז"ל בשלחן ערוך שלו בחושן משפט הלכות שמירת הנפש. ועיין בדרך פיקודיך מ"ע א' כתב שהוא בנידוי. ובספר סודי רזייא חלק א בפתיחה כתב שהוא כעובד עבודה זרה, ויראת שדי יעזוב, שהוא מתפלל לאבינו שבשמיים, ובוטח בו שיצילנו מכל רע, ויברכהו בפריה ורביה, וישמרהו מהמזיקים, ומעלים עיניו מהעניים הרוצים להיכנס אליו ולהשביע רעבונם.

ג, ועיין בפתחי חושן חלק ו, פרק ה, הערה צו
שו"ע סימן תט, ג, ובשו"ע הרב ה' שמירת גוף ונפש, שמא תפיל אשה מיראתו, ולדבריו גם זה בכלל מכשול שיש בו משום סכנה, שיש בו משום עשה ול"ת (עי' פרק ב סעיף ג), וסיים שהמגדל כלב רע עומד בארור כמו המגדל חזירים (עי' שו"ע שם), ומשמע בשו"ע סימן שצה, א. שגם כלב שאינו נושך אלא על ידי שסוי הוא בכלל כלב רע שאסור להניחו.

ד, ועל פי הזוהר הקדוש וחכמי הקבלה יש בזה דברים חמורים ביותר, והמזיקים חס ושלום באים עמו.

נ"ב בלי נדר נמשיך בכך בבא העת.

שאלה - 224798
שלום לכבוד הרב. שמעתי את הרב אומר שהנותן צדקה הקב"ה זורע אותה וצומחת פי אלפי אלפים, היכן אני יכול למצוא את זה?
תשובה
עיין בספר חסידים [סימן שכא] "הנותן צדקה לשם שמים הקדוש ברוך הוא זורעה כיצד אם נותן להם כסף או שוה כסף או כל דבר שהוא הנאה לעני והכל כנגד העוני הרי מעה לעני שקול כנגד הרבה לעשיר והקב"ה זורעה בגן עדן כמה תבואה יכולים לקנות במעות וזורעם בג"ע וצומחים, בכל שנה ושנה מכניסם לאוצר, וכן מיני מגדים, ונהנה מהם לעוה"ב שנאמר (ישעי' ס"א י"א) כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח כן אדני ה' יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים, וכתיב (תהלים צ"ז י"א) אור זרוע לצדיק. וכתיב (שה"ש ז' י"ד) ועל פתחינו כל מגדים חדשים גם ישנים, וכתיב (דברים ל"ב ל"ד) הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי, [וכתיב] (הושע י' י"ב) זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד".
ועיין בדברי הגאון החיד"א זיע"א, בברית עולם ושומר הברית סימן שכא
"אמרו רז"ל על המצות בשוחר טוב ע"פ בצאת ישראל ממצרים אמר רב פנחס הכהן בר חמא ברקיע ששמו ערבות הקדוש ברוך הוא יזרע מעשיהם של צדיקים עליו והוא עושה פירות כמ"ש הרב הגדול מהר"ר יוסף דוד ז"ל בספרו הבהיר יקרא דשכבי דרוש י' דף י"א ע"ש".

שאלה - 224790
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
יש לרב עיצה לעזור לי, אני לא מצליחה להתגבר על הקושי ואני לא מצליחה לקבל באהבה את המצב האישי שלי, כבר אין לי כח.
תשובה
שמעי בת והטי אזנך, השם יתברך נותן לנו מתנות, ויש לקבלם באהבה ובחיבה, אלו נשמות קדושות וטהורות. זכית במתנה מאוד יקרה, עתה את אינך רואה את היופי והמעלה שבה, אך עוד יבואו ימים ותראי את המעלה, היופי, ההוד, ההדר, התוכן הפנימי, האישיות המיוחדת, הנשמה הטהורה.
ואת שואלת, מה? דווקא אני? מדוע אצל אחרים הכל מסודר, ורק אצלי זה כך? התשובה, הכל חשבונות שמים, מי יודע איפה היינו בגילגולים קודמים? ומה באנו לתקן? אין לנו נביאים, אך יש לנו תורה, יש לנו יהדות נפלאה, רבון עולמים שמשגיח, בוחן לבות וכליות, ודווקא בך בחר שנשמה כזאת תרד אצלך, כי את בעלת מידות טובות, ענווה וצניעות, קדושה וטהרה, מעלות נדירות, התנהגות מדהימה, יושר וחכמה, אל תתני לרגשות לשלוט עלייך, יש בכוחך לשלוט עליהן, את כן יכולה, תחשבי לרגע שזה אירע אצל משפחה אחרת, אך קרובה ומוכרת, והן מבקשים ממך דברי חיזוק, תמיכה נפשית, ואת בטוב לבך נותנת להם תמיכה.
חזקי ואמצי, והשם יתברך יתן לכולנו כח ודעת לנהוג נכון ולשמוח.

שאלה - 224758
לכבוד הרב האם זה נכון שאומרים בשם הזוהר שביום השמיני כל רגע שהעורלהנמצאת על הוולד זה מוסיף לו טומאה?את הברית לבני עשיתי מייד אחרי תפילת הנץתודה רבה לכבוד הרב
ש"י מד"נ
תשובה
סמך לזה מצאנו גם בזוהר הקדוש [לך-לך פ"ט, א], "תא חזי, עד לא אתגזר בר נש לא אתאחיד בשמא דקודשא-בריך-הוא. כיון דאתגזר, עאל בשמיה ואתאחיד ביה [בא וראה, טרם שנימול האדם, לא נדבק בשמו של הקב"ה. כיון שנימול, נכנס בשמו ונדבק בו]". כלומר כל זמן שהתינוק אינו נימול, אין בו שייכות עם ייחוד שם ה'. ומכאן דקדקו המפרשים, שיש להקפיד על הקדמת הברית בשעה הראשונה של היום השמיני, בכדי שהנימול יעלה ויתאחד בשם ה' ובקדושה, שמאחר שהגיע זמן המילה אין להמתין עוד ולהשאיר הנולד בחסרון קדושה אפילו שעה אחת.
ובספר שפתי כהן על התורה [לך-לך, עמוד נד בנדפס מחדש] כתב על כך רמז נורא, שמנין השעות מזמן הלידה עד הגיע היום השמיני הוא מאה שישים ושמונה שעות, ובתוספת השעות של ליל המילה, עולים יחד מאה ושמונים שעות. זו הסיבה שיצחק אבינו שהיה הנימול הראשון ביום השמיני חי מאה ושמונים שנה בדיוק, כנגד אותם מאה ושמונים שעות שעברו עליו מזמן לידתו עד עת המילה, שאברהם אבינו לא השתהה ביום השמיני אפילו שעה אחת, אלא מיד שהאיר היום ערך בבנו יצחק את ברית המילה. וכן כתב הגאון החיד"א ז"ל בספר נחל קדומים [תזריע, וביום השמיני] בשם ספר קדמון כתב יד, והביאם הרב זכר דוד [מאמר א פס"ד]. וכן כתב מור אבי ז"ל בדרשתו על ענין המילה, וכתב שהוא גימטריא שמות הוי"ה במילוי [יוד קי ויו קי, יוד קי ואו קי, יוד קא ואו קא] ע"ב ס"ג מ"ה שעולים גימטריא ק"פ. והם ק"פ שעות שעברו מלידתו. ולכן יש למולו מיד בסיום תפילת שחרית.

שאלה - 224650
שבוע טוב לכבוד מרן שליט"א
ילמדנו רבנו, מה הטעם שנוהגים לומר בזימון של יום טוב "ברשות אושפיזא קדישא". עד היום חשבנו שרק בסוכות יש אושפיזין. יורנו המורה ושכמ"ה.
תשובה
יפה דקדקת, וגם אנכי הצעיר באלפי ישראל הייתי מסופק בכך, עד שהאיר השם יתברך את עיני ומצאתי שבזוהר הקדוש אמור ק"ד, א. שכתב על היושב בסוכה כאילו יושב בצל השכינה הקדושה, וצריך לשמח העניים כי הם חלק האושפיזין קדישין, והאריך בזה מאוד. וכתב שם שכולם האבות והצדיקים מברכים אותו ברכות רבות ויקרות.
ואמנם הזוהר שם מדבר על שבעת ימי הסוכות, שבהם שבעה אושפיזין באים אלינו לסוכה. אך מהמשך לשונו שם ומהפסוקים שהביא ראיה, מוכח שמדבר בסתם החגים "חגיכם ולא חגי".
ופעם אחת שמעתי ממור אבי ז"ל, שהחילוק ברור בין שבת קודש לבין המועדים, כי בשבת קודש אנחנו אוכלים משלחן המלך, "א, סעודתא דחקל תפוחין קדישין, ב, סעודתא דעתיקא קדישא, ג, וסעודתא דמלכא קדישא". וזהו הטעם שבשבת אין מקפידים עליו אם אינו מזמין עניים. אך ביום טוב שעליו נאמר ושמחת בחגיך, ומוטלת עלינו חובה לעשות סעודה לכבוד יום טוב, והסעודה היא שלנו לכבוד המועד, חמור יותר להזמין עניים או לשלוח להם ממון או מיני סעודה שישמחו, כי אנחנו בעלי הסעודה.

ועיין בזוהר הקדוש יתרו פח, ב. שכתב שם בשם הרשב"י זיע"א "ותא חזי בכלהו שאר זמנין וחגין בעי בר נש למחדי ולמחדי למסכני, ואי הוא חדי בלחודוי ולא יהיב למסכני עונשיה סגי דהא בלחודוי חדי ולא יהיב חדו לאחרא, עליה כתיב (מלאכי ב) וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם, ואי איהו בשבתא חדי אף על גב דלא יהיב לאחרא לא יהבין עליה עונשא כשאר זמנין וחגין דכתיב פרש חגיכם, פרש חגיכם קאמר ולא פרש שבתכם, וכתיב (ישעיה א) חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, ואלו שבת לא קאמר, ובגיני כך כתיב ביני ובין בני ישראל". והגאון החיד"א זיע"א כתב שם בניצוצי אורות אות א' "משמע דאיזה עונש איכא, אך לא כמועד".

וכדברים הללו כתב הרמ"ק זיע"א [אור החמה חלק ב דק"ד, ע"ג] "הנה מענין זה ראיה להיות שבת, כל ישראל זוכים משלחן גבוה, ובשמחתו אנחנו שמחים, ובעל הסעודה והשמחה ישמיח בשמחתו לכל אשר יחפוץ, ואין אנחנו חייבים לשמח זולתינו, מה שאין כן בימים טובים שהם ימי שמחתינו, ואנחנו בעלי הסעודה, ואנחנו חייבים לשמח את כל הנמצא בלי שמחה. ולפיכך אי איהו חדי בלחודוי וכו', אמנם ביום שבת כתיב ביני ובין בני ישראל".

נמצינו למדים כי בשבת הסעודות הם משלחן מלך מלכי המלכים, ולכן אומרים "ברשות מלכא עילאה קדישא, וברשות שבת מלכתא קדישא".
בחג הסכות אומרים "ברשות יומא טבא אושפיזא קדישא". ובחג הסכות מוסיפים "וברשות שבעה אושפיזין עילאין קדישין".

שאלה - 224645
לכבוד הרב שלום רב זכה לשנים רבות נעימות וטובות!
אם עד לפני כמה מאות שנים לא היה דבר כזה בית הכנסת! האם זה אומר שבית כנסת זו המצאת חדשה ובעצם אסור בתי כנסת אלא אך ורק בית מקדש?
תשובה
מה אתה ממציא וקובע עובדות מוטעות ושגויות, עיין בתלמוד ובפוסקים, הנביא יחזקאל כבר בחורבן בית ראשון אומר [פרק יא, טז] לָכֵן אֱמֹר כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק כִּי הִרְחַקְתִּים בַּגּוֹיִם וְכִי הֲפִיצוֹתִים בָּאֲרָצוֹת וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט בָּאֲרָצוֹת אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם.
ובתלמוד מגילה כט , א. "ואהי להם למקדש מעט, אמר רבי יצחק אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל. ורבי אלעזר אמר זה בית רבינו שבבבל. דרש רבא: מאי דכתיב ה' מעון אתה היית לנו - אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. אמר אביי: מריש הואי גריסנא בביתא ומצלינא בבי כנשתא, כיון דשמעית להא דקאמר דוד ה' אהבתי מעון ביתך, - הואי גריסנא בבי כנישתא".

ועוד בתלמוד סוכה נא, ב.
"תניא, רבי יהודה אומר, מי שלא ראה דיופלוסטון של אלכסנדריא של מצרים לא ראה בכבודן של ישראל. אמרו, כמין בסילקי גדולה היתה, סטיו לפנים מסטיו, פעמים שהיו בה (ששים רבוא על ששים רבוא) כפלים כיוצאי מצרים +מסורת הש"ס: [פעמים שהיו שם ששים רבוא כיוצאי מצרים ואמרי לה כפלים כיוצאי מצרים]+, והיו בה שבעים ואחת קתדראות של זהב כנגד שבעים ואחד של סנהדרי גדולה, כל אחת ואחת אינה פחותה מעשרים ואחד רבוא ככרי זהב. ובימה של עץ באמצעיתה, וחזן הכנסת עומד עליה והסודרין בידו. וכיון שהגיע לענות אמן - הלה מניף בסודר, וכל העם עונין אמן".

שאלה - 224468
לכבוד מורנו ורבנו שמעתי מכת"ר שהרבה ראשונים סוברים שמצוות ספירת העומר בימינו היא מהתורה. אפשר לזכור כמה מהם?
תשובה
עיין בביאור הלכה סימן תפט שכתב
"הנה דעת הרמב"ם והחינוך שהוא נוהג מן התורה גם עתה אכן דעת הטור ושו"ע וכמה פוסקים שאינה בזה"ז אלא זכר למקדש שהקריבו עומר וכן הוא סוגית הפוסקים בסימן זה אכן באמת הרמב"ם ג"כ לאו יחידאה הוא בדעתו שגם דעת רבינו ישעיה כן הוא עיין בשב"ל ריש סימן רל"ד וכן הוא ג"כ דעת ר' בנימין שם עיין שם בסוף הסימן וכן הוא ג"כ דעת ראבי"ה הובא באו"ז סי' שכ"ט ומשמע שם דגם האו"ז מודה ליה בדינו ע"ש. וכן מדברי רב יהודאי ורב עמרם ורי"ץ גיאות שהסכים לדבריהם והובא בעיטור שאם לא מנה מבערב שהפסיד דמקפידין אנו על תמימות משמע לכאורה שהוא מן התורה ולא לזכר בעלמא מדדחי העיטור לדבריהם מטעם דספירת העומר לדידן ליתא מדאורייתא דהשתא ליכא לא הבאה ולא קרבן וליכא לדקדוקי בתמימות משמע דלדידהו הוי דאורייתא [אמנם י"ל קצת דס"ל דאף שהוא רק זכר למקדש עשאוהו רבנן כעין דאורייתא דדוקא תמימות] ולפ"ז יש סעד גדול למנהגנו שאנו זהירים שלא לספור עד צאת הכוכבים אחרי דלדעת כמה רבוותא הוא דאורייתא אח"כ מצאתי כעין זה ג"כ בא"ר אלא שלא זכר כל הני גדולים שכתבנו".

שאלה - 224339
שלום לכבוד הרב, לומדים בספר דניאל, ופגשנו את הפסוק דניאל ד, י"ג
וְשִׁבְעָה עִדָּנִין יַחְלְפוּן עֲלוֹהִי, ונזכרתי ששמעתי מפי הרב פירוש על זה, היכן אמצא אותו?
תשובה
להקל עליך וגם על החברים באתר קדוש זה אתעסק בביאור ענין זה ואעתיק לך דברי רבנו אברהם אזולאי ז"ל בספר חסד לאברהם מעין ה, נהר א.
"בזוהר פרשת נשא, שבעה מיני דינים עוברים על האדם, ואלו הן.
א, הראשון, הוא דין הקשה בעת פרידת הנפש מן הגוף שהוא דין ראשון בשיתוף הגוף והנפש, והוא לסיבת העוונות שהוא חוטא בהם בגוף ונפש יחד בחיים, כך בעוד כל חלקיו יחד מקבל עונשו, וזה העונש קשה מאד, וקצר שנעשה במעט זמן כדי עונג העבירה שעה קלה, וניקוי זה אל החלקים כולם יחד, ואם לא שעה זו אין לו שעה אחרת.
ב, השני. הוא מעת שמוציאין אותו מביתו עד שמוליכין אותו לקברו, מכריזין על מעשיו, כמה כרוזין יוצאין עליו לפי רוב מעשיו, ומביישין אותו על מעשיו, ומענישין אותו ומכריזין על כל עבירה ועבירה עונש פלוני על עבירה פלונית, וכל עבירה ועבירה גובה שם חלקו, וזה חלק עונשו כנגד מה שחטא בעולם הזה ממש.
ג, השלישי. בכניסתו לקברו ממש שם פתח הכניסה מעולם זה אל עולם אחר, לכך שם בא בעל חוב וגבה חובו, ובמקום אחר נראה מהזוהר ששם מענישים אותו על בנים זרים הנולדים מטיפי זרע לבטלה והקריין.
ד, הרביעי. דין הקבר, והיינו חיבוט הקבר, ששם מרכיבין הנפש בגוף כמו בזמן היותו בגוף בעוה"ז, ושם נידון על כל המעשה שעשו בשיתוף, ושניהם יחד נפרעים בשיתוף.
ה, החמישי. דין הגוף הנרקב בקבר בגוש רימה ותולעה, והנפש מתאבלת, וקושי רימה בבשר המת כמחט בבשר החי, וזה לכל אחד ואחד בפני עצמו.
ו, הששי. דין גיהנם לנפש לבדה, שכבר נח הגוף, והנפש לעצמה נטהרת ומתלבנת בגיהנם.
ז, השביעי. גלות אחר שיצא מגיהנם, ולא ניתן לה מנוחה בגן עדן ונעה ונדה עד עת קצבת הדבר לפי עונשה, עד ירצה עוונה".
והשם הטוב יכפר. ובלי נדר בזמן אחר אעתיק לך כמה מגדולי ישראל שציוו אין יתנהגו עמם אחר הפטירה, וכן סדר הקריאה בהלוויה, ולא כפי שההמון היום חושב שיש זכות להתברך מהנפטר, אלא הוא מבקש מאתנו עזרה וליווי ובזה עושים חסד גדול עמו.

שאלה - 224305
לכבוד הרב שלום רב
האם מותר לאבל בזמן השבעה להגביה ספר תורה?
תשובה
אבל תוך שבעה אינו עולה לתורה ולא נעשה חזן, אך מותר לו לפתוח ההיכל או להקים הספר תורה, ולקיים מצוות השייכות לספר תורה.
מנהג הספרדים ובני המזרח שאבל אינו עובר לפני התיבה להיות חזן, כי חזן צריך להתפלל בשמחה, והאבל תוך שנה אינו שרוי בשמחה. ובשבעה ימים ראשונים אינו נעשה חזן גם לא בביתו, וכנזכר בשלמי ציבור. וכך ראינו בירושלים קרתא דשופרייא, גדולי עולם רבני הספרדים שלא היו חזנים כלל כל הי"ב חודש, וביניהם היו מרן הראשון לציון מחבר יביע אומר ז"ל, והגאון רבנו בן ציון אבא שאול ז"ל, מור אבי ז"ל ועוד גדולי ארץ, שבפטירת הוריהם לא שימשו כחזנים כלל, לא בחול ולא בשבת קודש.
ומנהג זה יסודתו בקרב בני אשכנז, והטעם כי בארצותיהם היו מקפידים מאוד על כך שאדם אחד בלבד יאמר הקדישים, ולא שנים או יותר. ולכן הנהיגו שהאבל במשך י"ב חודש עובר לפני התיבה, חוץ משבתות וימים טובים שאינו עובר כלל. וכנזכר בפוסקים במפורש. אמנם אנחנו הספרדים נוהגים שכל מי שיש לו אזכרה או שהוא תוך י"ב חודש על אב ואם, אומר קדיש. לא נהגו בזה. ועיין מה שכתבו בזה הגאון רבי עקיבא אייגר ז"ל, והגאון החתם סופר ז"ל ועוד.
אך בתוך ימי השבעה מעיקר ההלכה הספרדים נמנעים מלהיות חזנים כלל. רק בקריאת התורה בשבת קודש, כשאין בקי בקריאה והקורא הוא בתוך שבעה התירו לו לקרוא לזכות את הציבור. וכמו שכתבו הגאונים הפרי חדש [בליקוטים[, והחיד"א בברכי יוסף [סימן ת, אות ח], ושו"ת הלק"ט [סימן רפ"ט], ושלחן גבוה [ת, ז] ועוד. וכן הוא בחזון עובדיה [אבילות חלק ב, עמוד רכ"ז].
והגאון הבית חדש ז"ל [יורה דעה סימן שפ"ד] כתב "מצאתי הר"ח היה אבל בזמן בה"ב והתפללו סליחות אצלו וקראו בתורה, והוא היה גולל ספר תורה, ואמר לנו שכן עשה מהר"ם שלא ביטל הסליחות שהוליכו ספר תורה אצלו וגללו וישב על גבי האצטבא, עד אחר שעמד החזן עד כאן. והובא ברש"ל בביאורו לטור".
וכתב הרב אמת ליעקב [מנהגי הוצאת ספר תורה אות י"ז] "נשאלתי על האבל שהיה בבית הכנסת בשני ובחמישי, ונתנו לו לעשות אחת מן המצוות פתיחת שערים או הולכת ספר תורה לתיבה לשאו'ל הגיע אי מותר לו לעשותן. ובהיותי שם בבית הכנסת השבתי מסברתי דמותר ומה בכך, דלא אשכחן דאסרו רבנן אלא קריאה בתורה לחוד, משום דכתיב [תהלים י"ט, ט] פיקודי השם ישרים משמחי לב, אבל עשיית מצוות דכבוד ספר תורה מנא לן לאסור, ושוב מצאתי כדברי להרב בית חדש ז"ל, והנאני כי לא מצאתי שום חולק בדבר".

שאלה - 223868
לכבוד הרב
גדלתי בבית חרדי.תמיד האמנתי בתורה בתמימות בזמן האחרון תוקפות אותי מחשבות אפקרסיות ככל שאני שואלת זה מתגבר מעציב אותי מאוד וירד לי החשק בעבודת ה אעך התגבר על זה?
תשובה
מה שעובר עלייך קורה עם רבים מבני ובנות גילך, וזה על פי רוב חולף והולך לו.
האם אי פעם הבטת סביבך? וראית את היקום כולו באופן גלובאלי? את בני האדם השונים, האומות, הגזעים, המדינות לשבטיהן וקבוצותיהן, השפות השונות, התרבויות, הלאומים, וכל סוגי בני האדם.
הביטי אל בעלי החיים השונים, הטורפים, היונקים, המהלכים על ארבע, הבייתיים והמדבריים, גדולים וגם קטנים, יש בעלי חטוטרת, ויש עם דבשת, יש בעלי הדק, ויש עם קרן, יש בעלי קרניים מפוצלות, ויש בעלי קרניים מעוגלות, יש בלי קרניים, ויש מגודלי אזניים, יש עם כיס בבטנם, בהם נושאים את תינוקם. יש עם פרסות שסועות, ויש עם פרסות הדוקות.

התבונני בכל האילנות וצמח האדמה, האילנות הפורחות מדי שנה, היערות העבותים, הצמחים הנפלאים, הפרחים הססגוניים, התבלינים לאלפים, המפיקים תרופות פלא לכל מיני תופעות וחוליים, אילני הפירות השונים, יש מהם כדבש מתוקים, ויש מהם חמוצים ומרים, יש חריפים, ויש מהם משביעים, יש המעוררים תיבון לחלשים, ויש המרגיעים הכואבים והדואבים. כמה הם שונים וכמה הם מיוחדים, בצבעים נאים, ובמראה מרהיבים.

והאדמה ממנה נוצר אבינו הראשון, כמה מופלאה ונסתרת היא מכל עין ואישון. יש שטחים הרריים, ויש שטחים מישוריים, יש אדמה רכה, ויש אדמה ממולאת בברכה, יש אדמת חול וכורכר, ויש אדמה מצופה בסלע ניכר. יש שטחים בעלי מערות, ויש כאלו דמויי מנהרות, יש שהם מלאי בורות, ויש המוליכים אל המדברות.

כך היא חכמת התורה, ככל שהיא רחבה כך גם נסתרה, כי רחבה היא גם ארוכה, ומאוד נפלאה ועמוקה, נאה היא ומדבש מתוקה, משביעה נפש שוקקה.

מציע לך כל יום, לקחת סידור תפלה לומר "עלינו לשבח" בקול שירה ורננה, דמי בנפשך שהנה את עומדת לבדך בחלל היקום מול מלך מלכי המלכים, הוא רואה אותך ואת אינך רואתו, כל המלאכים שותקים ודוממים, כי הם מרותקים ומקשיבים, ואת אומרת עלינו לשבח מילה אחר מילה, בנחת, בכוונה עמוקה בכל מילה ומילה, בשקט, אך בשפה רועמת, בתבונה, בהתבוננות, תעשי זאת עם עצמך ברוגע ובמנוחה, בלב נשבר מלא רגש ושופע כמיהה ואהבה לאל עליון ונורא, והוא ידריכך בדרך הישרה והנכונה.

אני לרשותך תמיד בכל הכוחות שיתן לי בוראי, באוזן קשבת ובלב אבהי.

שאלה - 223509
לכבוד רבנו שליט"א, ראיתי שכבודו כתב לא לבצוע על לחם משנה בחול המועד, אך מצאתי בספר אחד שכת לבצוע? ומה הטעם מחילה?
תשובה
כל דבר שאין לו מקור בדברי חז"ל, לא ננהג בו. בענין לחם משנה מצאנו כי ירד להם מן כפול ביום השישי, וכן בערב יום טוב, ובערב יום הכיפורים, כדאיתא במכילתא דרבי ישמעאל [בשלח, פרשה ד]
"ששת ימים תלקטוהו, ר' יהושע אומר למדנו שאין יורד בשבת ביום טוב מנין ת"ל שבת לא יהיה בו. ר' אלעזר המודעי אומר למדנו שאינו יורד בשבת ביום טוב מנין ת"ל לא יהיה בו ביום הכפורים מנין ת"ל שבת לא יהיה בו".
ודע, שזאת מצאתי לאותו גאון וקדוש האדמו"ר מאונגוואר זצ"ל שכתב בשו"ת משנה הלכות [חלק ח סימן קצז, אות ו "בענין מה שהביא לבצוע על לחם משנה בחוה"מ וציין מקורו מכהח"ס סי' תק"ל ונתן מקור לדבריו שגם בהל' ראש חדש כתב דיש לבצוע על לחם משנה כדי לחלק בין ר"ח לחול והכי נמי בחוה"מ ולפענ"ד יפה כיוון מעכ"ת וערבך ערבא צריך ומעולם לא ראיתי נוהגין כן וכמדומה לי שבשל"ה כתב להדליק נרות לכבוד ר"ח בסעודה אבל לחם משנה לא שמענו ולא בחוה"מ אלא יש להוסיף בסעודה שלא תהא כסעודת חול עיין רע"ב בפ"א על המשנה המבזה את המועדות פי' או נוהג בהם מנהג חול באכילה ושתיה ע"כ ע"ש (פ"ג מי"א) ברש"י וברבינו עובדיה מברטנורא ז"ל".

שאלה - 223400
לכבוד הרב הגאון, האם מניחים תפילין בחול המועד? ושמעתי שאסור ומדוע?
תשובה
מנהג עדות הספרדים ובני המזרח שלא להניח תפילין בחול המועד, אך האשכנזים בחו"ל יש המניחים, וכאן בארץ ישראל אינם מניחים, כפי שיתבאר בעזרת השם יתברך.

א, ענין זה הוא מחלוקת הראשונים יש שכתבו להתיר הנחת תפילין ויש שאסרו שאין להניחם. ועיין בתוספות מועד קטן [י"ט, ד"ה רבי יוסי] שכתבו דיעות לכאן ולכאן, שדעת רבי יצחק ברבי אברהם, בשם הירושלמי כותה אדם תפילין ומניחן, ואילו בהלכות גדולות פסק שאסור להניחן בחול המועד, ולמסקנתם הואיל ומותר במלאכה אין נקראים אות. וכן הסכימו האור זרוע [סימן תקפ"ט], ועוד ראשונים.
אולם בשו"ת הגאונים [שערי תשובה סימן רס"ז] כתב בשם רב ששנא גאון שאסור להניח תפילין בחול המועד. וכן כתבו בספר האשכול [ח"א עמוד רכ"ט, אות ט"ז], וספ]ר העיטור [חלק ו ד"ס ע"ד], וכן כתב בשו"ת הרשב"א החלק א סימן תרצ], ובעוד מקומות, ובדעת הרמב"ם ז"ל אין לנו דבר מבואר.

ב, כתב מרן בבית יוסף אורח חיים סימן לא
"ועכשיו נהגו כל בני ספרד שלא להניחם בחול המועד ושמעתי שמקודם היו מניחים אותם בחול המועד כדברי הרא"ש ואח"כ מצאו שכתב רבי שמעון בר יוחי במאמר אחד שאסור להניחם בחול המועד ועל כן נמנעו מלהניחם בחול המועדא וכן כתב מורי דודי הה"ר יצחק קארו ז"ל בתשובה והמאמר ההוא איתיה במדרש הנעלם לשיר השירים (זוהר חדש דפוס מונקאטש שה"ש ח.) על פסוק (שיר השירים א ג) לריח שמניך טובים וזה לשונו רב המנונא סבא הכי אמר אלין אינון ימים דאיקרון טובים ואינון תפילין דרישא דקודשא בריך הוא מנח להון ועל דא איקרון טובים בגין דאינון נהרין ברישא דקודשא עילאה ובכל אתר ימים טובים אינון תפילין דרישא דקב"ה מנח להון חולו של מועד דלא איקרי יום טוב אלין תפילין דדרועא דהא לית לה לסיהרא מגרמא כלום אלא מנהירו דיום טוב תפילין דדרועא דאיהו תפילין של יד לא נהירו אלא מגו נהירו דתפילין של ראש תפלה דרישא יום טוב תפלה דדרועא חולו של מועד ושפיר קאמר והכי איהו ועל דא חולו של מועד אינון לענין עבידתא בגוונא דיום טוב ואיצטריך חדוא בגוונא דיליה ובגיני כך באלין יומין דאינון תפילין דמארי עלמא אסור לאנחא שאר תפילין דהא אלין יומין דאינון תפילין עילאין שראן על רישיהון דישראל קדישין. רבי אלעזר שאיל לרבי שמעון אבוי תינח תפילין דרישא דשריין על רישיהון דישראל קדישין ביום טוב תפילין דדרועא דאיהו חולו של מועד היך אנן אחידן לה א"ל בגין דאנן אחידן לה ואיהי יד כהה אסור למיעבד עבידתא בסטרא דילה ואיצטריך למעבד חדוא בסטרא דתפילין דרישא ועמא קדישא אחידן תפילין ושריא עלייהו ביום טוב ובחולו של מועד ואסיר לאעברא תפילין דמארי עלמא ולאנחא תפילין אחרנין דאינון דוגמא ודיוקנא לתתא. למלכא דבעי לנטרא לעבדיה א"ל עביד דיוקנא דחותמא דילי כל זימנא דההוא דיוקנא יתחזי עלך כולי עלמא יזועון וידחלון מינך לבתר מגו רחימו עילאה דקא רחים ליה מלכא יהב בידיה חותמא דגושפנקא עילאה דיליה כיון דאחיד חותמא עילאה דמלכא בידיה שביק מיניה ההוא דיוקנא דאיהו עבד אי ההוא עבדא דחי חותמא עילאה דמלכא בגין ההוא חותמא דאיהו עבד ודאי בר קטולא הוא ההוא עבדא בגין דאיהו עבד קלנא בחותמא דמלכא ולא חייש ליה ובגיני כך אסיר לעמא קדישא לדחיה חותמא דמלכא עילאה דשרא עלן בגין דיוקנא דאנן עבדין האי במועד ובחולו של מועד וכל שכן בשבת דכולא שרא עלן. ומאחר שבתלמודא דידן לא נתבאר דין זה בפירוש מי יערב לבו לגשת לעבור בקום עשה על דברי רבי שמעון בן יוחי המפליג כל כך באיסור הנחתן:".

וכן פסק בשולחן ערוך אורח חיים [סימן לא, ב] "בחול המועד גם כן אסור להניח תפילין מהטעם הזה בעצמו, שימי חול המועד גם הם אות".

ג, ועיין בהלכות קטנות להרא"ש [מנחות הלכות תפילין] שכתב"ובפיסקא לגאון הלכה אסור להניח תפילין בשבתות וי"ט דכתיב ושמרת את החקה הזאת ואסור להניח תפילין בחול המועד. וסומא פטור מן התפילין והציצית דכתיב וראיתם אותו פרט לסומא ע"כ. עד ואין נ"ל לסמוך על האי פיסקא משום דקי"ל הלכה כר"ע מחבירו ואיהו מוקי ושמרת את החקה בחוקת הפסח. ושבתות וי"ט נפקא ליה מן והיה לך לאות וכן פסק רב אשי דלילה זמן תפילין הוא ולרבי יוסי הגלילי דדריש מימים ולא כל ימים פרט לשבתות וי"ט לדידיה ודאי חול המועד בכלל י"ט כיון שקרוי מקרא קודש. אבל לר"ע דנפקא ליה שבתות וי"ט מוהיה לך לאות אין זה בכלל כדפרישית לעיל. וגם מה שכתב הגאון שסומא פטור מהתפילין הוא ליתא. דוראיתם אותו בציצית הוא דכתיב ויש שמניחין תפילין בחוה"מ בלא ברכה והמברך לא הפסיד".

וכתב שם הרמ"א ז"ל בהגהה שולחן ערוך סימן ל"א, "ויש אומרים שחול המועד חייב בתפילין, וכן נוהגין בכל גלילות אלו להניחם במועד ולברך עליהם, אלא שאין מברכים עליהם בקול רם בבית הכנסת כמו שאר ימות השנה". ופירש אעמו הרב עולת תמיד [שם ג] "מפני שחול המועד אינו נקרא אות, כדברי הרא"ש, ועיין בים של שלמה [ביצה א, סימן נ], ולחם חמודות [ע"ד וע"ה],

והראב"ד בשו"ת תמים דעים [סימן מ], כתב היינו משום שנקראו אות וכשם שבשבת אסורים במלאכה, וביום הכיפורים, ובימים טובים, ובפסח אסורים באכילת חמץ, ובסוכות חייבים בסוכה. וכן כתב הרשב"א [חלק א סימן תר"צ] והביא דבריהם הרב עולת תמיד [ל"א, ב] והיש אומרים [הרמ"א] סבירא להו כיון שמותרין בעשיית מלאכה ליכא אות". וכן כתב הרב מגן אברהם [ל"א, ג].

ד, אולם רבים מגדולי אשכנז פסקו שהמנהג שאין מניחים בחול המועד, וכן כתב הגאון בשו"ת אגרות משה אורח חיים [חלק ה סימן כד] "מכל מקום הא בעניין תפילין בחוה"מ, וברוב דברים, הוזכר בראשונים החולקים שידעו גם שיטה החולקת וטעמיהם. והגר"א שפליג הוא מחמת שנראה לו יותר טעם החולקין, שע"ז הא איכא מנהגא לעשות כהסוברין שבחוה"מ מניחין תפילין. ואף שהגר"א בסימן ל"א כתב דליכא שום ראיה לדבריהם, וודאי עכ"פ שגם הגר"א לא יאמר שאלו מבעלי תוס' שסוברין שצריך להניח תפילין, ומהר"מ בר"ב, והרא"ש, הם טועין, ובפרט שגם שיטת הרי"ף והרמב"ם משמע יותר שסוברין דצריך להניח תפילין בחוה"מ. שא"כ שייך שיהיה זה דמניחין תפילין בחול המועד מנהג, שלא רק שלא יכול להורות לאחרים שלא להניח, אלא שאף הוא עצמו אף שסובר לדינא שלא כמנהגם, לא היה לו לכאורה יכולת לשנות".

ה, וכן הוא בשו"ת דברי יציב [חלק אורח חיים סימן יא] שכתב "ואפשר שלזה דייקא בחו"ל כן, אבל בא"י מרגישין יותר קדושת המועד, ובה היה הסמיכה וקידוש החודש, ומציון תצא תורה וכו', לא חזינן מניחין תפלין בחוה"מ, והנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם וכו', ולזה באר"י אין קורין קדש ביום הראשון אחר יום טוב ודו"ק". ועיין עוד שם בסימנים י - י"ד.
ועיין עוד בשדי חמד [חול המועד י"ד. ובשו"ת יביע אומר [חלק ג, סימן ה, ג]. ויש עוד מה להאריך בזה ודו"ק כי קיצרתי מפני המועד.

שאלה - 223243
לכבוד הרב מוצפי שליט"א. מה החומרא הגדולה על העושה מלאכה בחול המועד?
תשובה
מקורו במשנה מסכת אבות ג, י"א. "רבי אלעזר המודעי אומר המחלל את הקדשים והמבזה את המועדות והמלבין פני חברו ברבים והמפר בריתו של אברהם אבינו עליו השלום והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא".
ובמסכת פסחים קיח, א. "ואמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה כל המבזה את המועדות - כאילו עובד עבודה זרה, שנאמר אלהי מסכה לא תעשה לך וכתיב בתריה את חג המצות תשמר".
וכתב רש"י ויקרא כג, נ. על הפסוק "ששת ימים, מה ענין שבת אצל מועדות, ללמדך שכל המחלל את המועדות מעלין עליו כאלו חלל את השבתות. וכל המקיים את המועדות, מעלין עליו כאלו קיים את השבתות".
וראה בדברי רש"י עליו השלום במסכת מכות כג, א. שכתב "את המועדות, חולו של מועד".

ולשאלתך מדוע זה כל כך חמור, ראה בית הבחירה לרבנו המאירי ז"ל מסכת סנהדרין צ עמוד א שכתב "והמבזה את המועדות והמחלל את הקדשים שכל אלו דברים יורו על צד כפירה לא מדרך היצר והתאוה".
וכן כתב בבית הבחירה אבות ג. "והמבזה את המועדות יורה עליו שהוא כופר במופתיו ובשינוי הטבעים שרוב המועדות באים בגללם והוא אומרם פסחים קי"ח א' כל המבזה את המועדות כאלו עובד ע"ז כתיב אלהי מסכה לא תעשה לך וסמיך ליה את חג המצות תשמור וכן שיבא מזה לידי כפירת חידוש העולם כאומרם ז"ל בת"כ פרשת אמור פ"ט ה"ז מה ענין שבת אצל מועדות מלמד שכל המבזה ומחלל המועדות כאלו מחלל את השבת וכל המקיימם כמקיים את השבת".

ורציתי להאריך עוד ראיות, אלא שהזמן ערב פסח דוחק. ואם ירצה השם נכתוב לך בזה. ותודה לך.

שאלה - 223023
שלום לכבוד הרב
מה הכוונה "החכמה העליונה"?
מעבר לזה שמדובר בקב"ה כמובן..
תשובה
פשט הדברים היא חכמתו העליונה של השם יתברך, ואמר "עליונה", להורות, שיש חכמה תחתונה שאפשר להשיגה בעמקות דברי התורה ובהבנתה. אך זו אינה ברת השגה לשכל האנושי כלל. כי ככל שתלך ותעלה ותגביה בהבנתך, תמצא שרחוקה היא ממך.
וכן אמר שלמה המלך החכם מכל האדם בקהלת פרק ז, כ"ג. "כָּל זֹה נִסִּיתִי בַחָכְמָה אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי". ובמדרש זוטא קהלת שם "רבי יצחק פתח כל זה נסיתי בחכמה, אמר שלמה לא הנחתי חכמה בעולם שלא עמדתי עליה, וכיון שהגעתי לפרשת פרה אדומה, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני".
ועוד במדבר רבה חקת פרשה יט
"ויתן אלהים חכמה לשלמה מהו כחול רבנן אמרי נתן לו חכמה כנגד כל ישראל שנא' ויהי מספר בני ישראל כחול הים וגו' א"ר לוי מה חול גדר לים כך היתה חכמה גדורה לשלמה מתלא אמרין דעה חסרת מה קנית דעה קנית מה חסרת (משלי כה) עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצור לרוחו (מלכים א ה) ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם מה היתה חכמתן של בני קדם שהיו יודעים וערומין בטייר". בשיחת עופות.

שאלה - 222421
לכבוד הרב שלום רב, מחילה מכבודו, מדוע יש איסור לבקש מהצדיקים שיצילנו אותנו, שמעתי שהרב אמר שיש בו חשש עבודה זרה ומדוע? הרי הוא מאמין בהשם יתברך?
תשובה
הגאון המקובל והפוסק רבנו יוסף חיים זיע"א כתב בספרו שו"ת רב פעלים [חלק ב יורה דעה סימן לא] על מעשה שהיה בעיר ארבל במדינת עירק, שבעצירת גשמים לא עלינו היו הולכים ההמונים על קברי הצדיקים, ושוחטים שם חמשה- ששה בני בקר, ושוחטים על כל מצבה בן בקר אחד, ואחר כן מתפללים על המטר, ואומרים י"ג מידות, ותוקעים בשופר, וחוזרין לשלום ומחלקים הבשר לעניים.
והשיב כי "הגאון תבואת שור בסי' ד, כ"ג, העלה מדברי הרמב"ם ז"ל בהלכות ע"ז פרק א' ופרק ב', שאפילו שהאדם יודע שהשם יתברך הוא האלקים ואין עוד זולתו, ומה שהוא מקריב לאיזה מלאך או שר או כוכב ומזל אינו מקבלו כאלוק, אלא רק כוונתו לכבדו, מטעם שהיו דור אנוש אומרים שרצה הקדוש ברוך הוא לכבד את עבדיו אלו וזהו כבודם בהקרבה זו, ואין כונת האדם בהקרבה והשתחוויה אלא רק לכבד את זה, מאיזה טעם יהיה מה שיהיה, הרי האדם נחשב עובד עבודה זרה בכך. וכתב דכן משמע מגמרא [סנהדרין ס"ב ע"ש, ולפי זה בנידון השאלה שהם שוחטין הבקר על מצבת הצדיקים, שכוונתם לכבדם בכך, כדי שיבאו להם גשמים, הרי זה נחשב כמו הקרבה שמקריב להם, ומאי מהני מה שמחלקים הבשר אח"כ לעניים, דאם תכלית כוונתם הוא רק לחלק לעניים, ישחטו הבקר בביתם, ויאכלוהו לעניים, ולמה מביאים הבקר לבית הקברות לשחטם על המצבות של המתים, ונמצא לתא דעבודה זרה איכא הכא".
ומכאן תדע גם כשמאמין שהשם יתברך הוא האלקים, כל שחולק ממשלה ויכולת לאיזה נברא הרי זה חשש עבודה זרה.

שאלה - 222264
לכבוד הרב: שאלה של משפחות רבות, מה ההבדל בין מצות חי רגעים של הבדצים למצות יהודה אביב ראשון וכו' שעולים 20 ש"ח לחבילה, והאם משפחה מרובת ילדים יכולה לקנות אותם לכתחילה?
תשובה
חבל שלא עיינת קודם שכתבת באתר שאלה לפני 10 ימים. והטרחת את הרב לחפש.

א, המדיניות הכלכלית בארצינו היא מדיניות כלכלה חפשית. ולכן השווקים בתחרות בצורה מסחררת וקטלנית.
ב, מצה שמורה החיטה שלה גדילה רק בארץ. כל החיטה שבשאר מיני המאפה והמצות שבארץ מיובאת מארצות שונות. השמורה משמעותה שיש פיקוח הדוק על החיטה מהזריעה, הגידול, הקצירה בקיץ, והאיחסון בחורף, תוך שמירה מטיפת מים שלא תיפול עליה ותחמיץ אותה. השמירה צמודה עד ההובלה לבית טחינה מיוחדת תוך הפרדה מוחלטת משאר הקמחים. דבר המייקר את מחיר הקמח. יתר על כן החיטה אינה ניקלפת אלא נטחנת במילואה מחשש חמץ.
ג, בארץ יש בקושי שבע משפחות המוסרות נפשם כל השנה על גידול החיטה לפסח, בתנאים כלכליים קשים, ובהשקעה עצומה. תוך ספיגת נזקים כתוצאה מהצתות מעזה, ופגעי טבע.
ד, המדינה אינה מעודדת גידול תבואה לצורך מצה שמורה, כי היא מעדיפה יבוא מחו״ל, והנגישות בלתי אפשרית כי יש צורך בפיקוח צמוד על כל התהליך.
ה, חיטה למצה שמורה נטחנת בארץ תוך פיקוח מלא 24 שעות ביממה, קמח מלא מזין ובריא, ובעיקר מהודר. דבר המכפיל ומשלש את מחירו.
ו, האפיה זו מגילה ארוכה, דרוש לכך מפעל רחב ידים בעל אגפים נפרדים וגדולים, אחזקת הקמח בתנאים מיוחדים, הכנת מים שלנו במיכלים תוך שמירתם מאור השמש. והפרדה מליאה ממקום איחסון הקמח.
ז, הכנת העיסה למצה דורשת מיומנות, השגחה צמודה על כל שלב בעירבול הבצק, בעריכתו, חירורו, ואפייתו. כשיש על כל פעולה משגיח מיוחד מטעם הבד"ץ צמוד למכונות. המפקח על פעולות המכונות כסידרן.
ח, מדי 15 דקות נעצרות כל המכונות. כל הכלים נשטפים ידנית היטב, וכל חלק במכונה נבדק שבע בדיקות מכל פירור בצק. כולל המיכלים המערבלים את העיסה על כל חלקיהן. שהיא עבודה מפרכת ומדוקדקת בפני עצמה. דבר שאינו מתבצע במצות רגילות לפסח.
ט, עם סיום מלאכת האפיה המצות נבדקות אחת לאחת מחשש כפולות, דבוקות ועוד. כל הפעולות הנ"ל אינן קיימות במצות הרגילות שאינן שמורה.
י, קודם אריזת המצות מופרש מהן חלה כהלכה. ומשם נארזות בקפידה למיכלי קרטון להפצה לציבור הרחב. כח האדם העוסק במצה שמורה הוא פי 10 מכח אדם במצות רגילות, כולל ההפסקות מדי 15 דקות, אשר ממומנות על ידי המזמין ובכך העלות יותר גבוהה כשמתח הרווחים כמעט אינו קיים במצה שמורה. ועיקר העלות הוא שכר העובדים והמשגיחים.

לגבי עצם השאלה, לילדים ולמשפחות במצוקה מותר לאכול מצות רגילות כשרות לפסח.

שאלה - 222197
לכבוד מורנו הרב שליטא. חודש טוב ושבוע טוב. מה טעם ציווה השם יתברך לעשות משכן וכליו, ולא הספיק משכן לבד, שמעתי את הרב ולא זוכר מה?
תשובה
בשם רבנו אברהם סבע זיע"א בספרו צרור המור [שמות] "מצאתי כתוב שהשם יתברך צוה לעשות משכן ובתוכו ד' דברים רוחניים ובראשם ארון העדות ועליו השכינה שורה. ומשם נמשכה אצילות ושפע נבואיי כאומרו ונועדתי לך שם. ואחריו השלחן ולחם הפנים. כדי שתהיה הברכה שורה שם כשכינה על הארון. ומשם נמשכה ברכה והצלחה לכל ישראל. כי איננה שורה על לא דבר וזהו יצו ה' אתך את הברכה באסמיך. בדברים שהם באסמיך. ואליהו גם אלישע לעד. על כן צוה אלהינו לתת לחם הפנים לפניו תמיד. ומשם תמשך הברכה על הלחם אשר על השלחן. ומשם תשרה על כל ישראל ועל כל מיני מזונותיהם בהתמדה. ואחר השלחן. המנורה אשר עליה ההשפעה. המאירה למשכילים להשכיל ולראות באור ה'. כי היא רומזת למנורת האור השמימיי. והשמן הזך להעלות נר תמיד. הוא רמז אל האצילות והשפע הבא מאור העליון. וז"ש המשורר אתה תאיר נרי וגו'. ואחריה מזבח הזהב מונח בינה ובין השלחן. הוא מזבח הקטורת להקטיר עליו קטורת סמים בבקר בבקר לפני ה'. ומסגולתו שהוא משמח הנפש והוא מזון לרוח ובהיותו משמח. הוא מסיר הכעס והחרון אף והנגף הנמשך ממנו. כאומרו ויתן את הקטורת ויכפר על העם".

שאלה - 222066
היום ההילולא של המקובל הרב חיים סיוואני פועל הישועות , הרב תמיד ממליץ בהילולא של הצדיק ללמוד מספריו ממליצה על ארזי הלבנון , דברי תורה מתוקים גם אישה יכולה להבין כמה שורות
תשובה
בימינו אלה, תיאור של גדול בישראל הוא "פועל ישועות" זה מטבע שהטביעו אנשי יח"צ ותקשורת לעשות כספים. אך הצדיק הענק הזה היה מיוחד במינו.
גאון גדול בתורת הפשט, וענק בחכמת הקבלה. צנוע ונחבא אל הכלים, ועם כל זה לוחם גדול במלחמות השם, בעלית יהודי תימן לארץ הקודש, הגם שהוא קיבל יחסית תנאי מגורים ולא נזקק לעניני החומר, כי הם לא עניינו אותו ולא עסק בהם. אך היה איכפת לו וכאב לו את ההעברה על דת, ומלחמת השלטונות נגד שמירת המצוות. עובדות שלא כאן המקום לפרטם, כשראה זאת והבחין בחכמתו ותבונתו אשר חנן הבורא אותו, יצא למלחמה נגד שליחי השלטון אשר ראה בשומרי המצוות ומגיניהם, נבערים ופרימיטיביים, אנשים "חשוכים" עובדי השם יתברך, והוא שינס מתניו ואזר כגבר חלציו, ימים ולילות לחם והתריע על ההמרדה נגד התורה וחוקיה.

כל האיומים והסנקציות שהפעילו נגדו אנשי ה"חוק" והשלטון לא התריעוהו, היו גם משתפי"ם שהוא לא התייחס אליהם. כי אהב כל אדם מישראל כאילו היה בנו, איזה תפלות ותעניות עשה, איזה זעקות וצומות תיקן, עד שהצליח למנוע את הקילקול מבני עדתו ולא באופן חלקי.
כל ימיו ישב בביתו הצנוע בעיר יהוד ועסק בתורה, לחם כמעט לא אכל, מים במשורה שתה, לשבת אתו ולדבר עמו בדברי תורה שונים בכל חלקיה זה היה גן עדן בעולם הזה. איש שהיה אהוב לשמיים ולבריות, דבריו היו נשמעים בשמיים, ראיתי אצלו מופתים גדולים בהשגתו בתורה, ובבינתו הנפלאה, אין ספק שהוא מתפלל בעדינו היום הזה ובעד כל ישראל, שבמהרה בנחת ניגאל.

שאלה - 221926
הרב כתב
בשבת ערב פסח אפשר לעשות הסעודות במצה עשירה או במצה מבושלת או מטוגנת. נוטלים ידים מברכים על נטילת ידים והמוציא וברכת המזון, אבל למדנו שעל מצה עשירה אין קביעת סעודה?
תשובה
כתבנו לך, שאמרו הפוסקים כי שבת זו קובעת עליהם סעודה. אמנם הרמ"א ז"ל בסימן רמ"ד כתב שבמדינות אשכנז לא אוכלים מצה עשירה, אך דעת מרן הבית יוסף ובשלחן ערוך סימן תע"א פסק שאוכלים מצה עשירה, וכתבו האחרונים שגם לדעת הרמ"א בשבת זו מברכים עליה המוציא כי קובעים עליה סעודה. וכפי שכתב בסימן תע"א, א, עד שעה עשירית 14.40. מותר.

וכן מובא בראשונים שבשבת שחל בו ערב פסח מברכים עליה המוציא, ומותר לאוכלה בערב פסח גם למנהג אשכנז כפי שכתבו האור זרוע פסחים דנ"ט, והתוספות פסחים צ"ט, ב. הרא"ש והמרדכי שם. ושו"ת הריב"ש סימן ת"ב, רבנו ישעיה הראשון בפסקיו, וארחות חיים, הראב"ן בספר המנהיג, מרן השלחן ערוך, והרמ"א בסימן תע"א כתב בפירוש לאכול מצה עשירה בערב פסח.
ועיין בשו"ת יחוה דעת חלק א עמוד רע"ט ורפ"א שהאריך בזה, והוא ז"ל חשש מאוד לסב"ל ולברכה לבטלה, מחשש איסור לא תשא כנודע, ולכן מצא עצה טובה להכין מצה מבושלת שהיא אליבא דכולי עלמא, וברכתה המוציא. אך מסכים הוא שעל מצה עשירה בשבת ובפרט בשבת זו שערב פסח חל בה מברכים עליה המוציא, וכפי שפסקו האור זרוע, הארחות חיים, תעלומות לב חלק א אורח חיים סימן ד. ורבי יצחק אבן וואליד זיע"א בספרו שמו יוסף סימן קל"ו. חלקת יואב אורח חיים סימן טז בהערה, והנודע ביהודה קמא סימן כ"א. וערוך השלחן תמ"ד, ה. ועוד.

אך מכל מקום חשש כיוון דאיכא במצה עשירה עקולי ופשורי כתב לאכול מצה מבושלת או מטוגנת ולברך עליה המוציא.אך מסכים לדעת הראשונים לאכול גם מצה עשירה.

שאלה - 221832
לכבוד הרב: אדם שרוצה בשבת פסח מליל שבת כל ה-3 סעודות לאכול מצה, בליל שבת מותר, בסעודה שנייה ושלישית כשאוכל מצה מטוגנת האם ברכתה המוציא או מזונות, והאם חייב לאכול ממנה 216?
תשובה
בסעודות שבת קודש גם כשאוכל מצה מבושלת או מטוגנת, נוטל ידיו בברכה ומברך המוציא ואוכל כביצה 54 גרם, ובסיום ברכת המזון.
והגם שבכל השנה אנחנו מברכים על המצה מזונות מספק, השבת הזאת ובפרט סעודה שלישית שאין אפשרות לאכול לחם כי אסור מצד ההלכה, ברכתה המוציא. ואמנם הגאון רבנו משה בן חביב ז"ל בשו"ת קול גדול סימן ע"א פסק שיברך מזונות, וכן כתב הגאון בשו"ת גינת ורדים כלל ג, סימן י"א. אך בשבת זו שקשה להשתמש בלחם ובפרט כשיש קטנים המפזרים פירורים, יודו שאפשר לקבוע עליה סעודה ולברך המוציא.

א, מפני שיש צורת פת עליה ונאפתה לשם פת להמוציא. ב, מפני שלא פקע ממנה ברכת המוציא. ג, סעודות שבת קובעות לפת סעודה והוי סעודה שברכתה המוציא. אך לגבי מצה עשירה עדיין יש לברך עליה בורא מיני מזונות. אך מצה מבושלת יברך המוציא.

וסומכים בזה על גדולי הפוסקים, ומהם שו"ת הרדב"ז חלק א סימן תפט, ושו"ת מהר"ח אור זרוע סימן ע"א, והגאון החיד"א זיע"א בברכי יוסף סימן תמ"ד שכתב כשאין לו לחם אלא מיני מזונות, שבת קובעת לסעודה, ומרנא רבנו חיים פלאג'י זיע"א בשו"ת לב חיים חלק ב סימן פח, בשם זקנו הגאון החקרי לב זיע"א.

ועיין כל זה בדברי מרן בשו"ת יחוהדעת חלק א עמוד רע"ט ובחזון עובדיה פסח.

שאלה - 221757
שלום וברכה כבוד הרב שליט"א
מדוע המצה שמורה נמכרת במחיר כפול ממצה רגילה?
תשובה
יפה ששאלת.
א, המדיניות הכלכלית בארצינו היא מדיניות כלכלה חפשית. ולכן השווקים בתחרות בצורה מסחררת וקטלנית.
ב, מצה שמורה החיטה שלה גדילה רק בארץ. כל החיטה שבשאר מיני המאפה והמצות שבארץ מיובאת מארצות שונות. השמורה משמעותה שיש פיקוח הדוק על החיטה מהזריעה, הגידול, הקצירה בקיץ, והאיחסון בחורף, תוך שמירה מטיפת מים שלא תיפול עליה ותחמיץ אותה. השמירה צמודה עד ההובלה לבית טחינה מיוחדת תוך הפרדה מוחלטת משאר הקמחים. דבר המייקר את מחיר הקמח. יתר על כן החיטה אינה ניקלפת אלא נטחנת במילואה מחשש חמץ.
ג, בארץ יש בקושי שבע משפחות המוסרות נפשם כל השנה על גידול החיטה לפסח, בתנאים כלכליים קשים, ובהשקעה עצומה. תוך ספיגת נזקים כתוצאה מהצתות מעזה, ופגעי טבע.
ד, המדינה אינה מעודדת גידול תבואה לצורך מצה שמורה, כי היא מעדיפה יבוא מחו״ל, והנגישות בלתי אפשרית כי יש צורך בפיקוח צמוד על כל התהליך.
ה, חיטה למצה שמורה נטחנת בארץ תוך פיקוח מלא 24 שעות ביממה, קמח מלא מזין ובריא, ובעיקר מהודר. דבר המכפיל ומשלש את מחירו.
ו, האפיה זו מגילה ארוכה, דרוש לכך מפעל רחב ידים בעל אגפים נפרדים וגדולים, אחזקת הקמח בתנאים מיוחדים, הכנת מים שלנו במיכלים תוך שמירתם מאור השמש. והפרדה מליאה ממקום איחסון הקמח.
ז, הכנת העיסה למצה דורשת מיומנות, השגחה צמודה על כל שלב בעירבול הבצק, בעריכתו, חירורו, ואפייתו. כשיש על כל פעולה משגיח מיוחד מטעם הבד"ץ צמוד למכונות. המפקח על פעולות המכונות כסידרן.
ח, מדי 15 דקות נעצרות כל המכונות. כל הכלים נשטפים ידנית היטב, וכל חלק במכונה נבדק שבע בדיקות מכל פירור בצק. כולל המיכלים המערבלים את העיסה על כל חלקיהן. שהיא עבודה מפרכת ומדוקדקת בפני עצמה. דבר שאינו מתבצע במצות רגילות לפסח.
ט, עם סיום מלאכת האפיה המצות נבדקות אחת לאחת מחשש כפולות, דבוקות ועוד. כל הפעולות הנ"ל אינן קיימות במצות הרגילות שאינן שמורה.
י, קודם אריזת המצות מופרש מהן חלה כהלכה. ומשם נארזות בקפידה למיכלי קרטון להפצה לציבור הרחב. כח האדם העוסק במצה שמורה הוא פי 10 מכח אדם במצות רגילות, כולל ההפסקות מדי 15 דקות, אשר ממומנות על ידי המזמין ובכך העלות יותר גבוהה כשמתח הרווחים כמעט אינו קיים במצה שמורה. ועיקר העלות הוא שכר העובדים והמשגיחים.

שאלה - 221465
לכבוד הרב מוצפי שליט"א שלום רב.
עלתה שאלה...
האם מותר ללכת אל השומרונים שעושים קרבן פסח או שיש איסור?
תשובה
משועממים.
עיין פרקי דרבי אליעזר פרק לח
וְהִתְחִילוּ בּוֹנִים בְּהֵיכַל ה', שֶׁנֶּאֱמַר [עזרא ה, ב] בֵּאדַיִן קָמוּ זְרֻבָּבֶל בַּר שְׁאַלְתִּיאֵל וְגוֹ'. וּבָאוּ עֲלֵיהֶם הַשּׂמְרוֹנִים לַמִּלְחָמָה מֵאָה וּשְׁמוֹנִים אָלֶף. וְכִי שׂמְרוֹנִים הָיוּ וַהֲלֹא כּוּתִיִּים הָיוּ, אֶלָּא עַל שֵׁם הָעִיר שׁוֹמְרוֹן נִקְרְאוּ שׁוֹמְרוֹנִים. וְעוֹד שֶׁבִּקְשׁוּ לַהֲרֹג אֶת נְחֶמְיָה, שֶׁנֶּאֱמַר [נחמיה ו, ב] לְכָה וְנִוָּעֲדָה יַחְדָּו בַּכְּפִרִים וְגוֹ'. וְעוֹד שֶׁבִּטְּלוּ מְלֶאכֶת שָׁמַיִם שְׁתֵּי שָׁנִים וְהָיָה עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל. מֶה עָשָׂה עֶזְרָא וּזְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל וִיהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק, קִבְּצוּ אֶת כָּל הַקָּהָל אֶל הֵיכַל ה', וְהֵבִיאוּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֹּהֲנִים וּשְׁלשׁ מֵאוֹת תִּינוֹקוֹת וּשְׁלשׁ מֵאוֹת שׁוֹפָרוֹת וּשְׁלשׁ מֵאוֹת סִפְרֵי תּוֹרָה בְּיָדָם, וְהָיוּ תוֹקְעִין וְהַלְוִיִּם מְשׁוֹרְרִים וּמְזַמְּרִים וּמְנַדִּין אֶת הַכּוּתִיִּים בְּסוֹד שֵׁם הַמְּפֹרָשׁ וּבִכְתָב הַנִּכְתָּב עַל הַלּוּחוֹת וּבְחֵרֶם בֵּית דִּין הָעֶלְיוֹן וּבְחֵרֶם בֵּית דִּין הַתַּחְתּוֹן, שֶׁלֹּא יֹאכַל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל פַּת כּוּתִי עַד עוֹלָם. מִכָּאן אָמְרוּ כָּל הָאוֹכֵל פַּת כּוּתִי, כְּאִלּוּ אֹכֵל בְּשַׂר חֲזִיר. וְאַל יִתְגַּיֵּר אָדָם כּוּתִי. וְאֵין לָהֶם חֵלֶק בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, שֶׁנֶּאֱמַר [עזרא ד, ג] לֹא לָכֶם וָלָנוּ לִבְנוֹת בַּיִת לֵאלֹהֵינוּ, לֹא בָעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בָעוֹלָם הַבָּא. וְעוֹד שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם חֵלֶק וְנַחֲלָה בִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר [נחמיה ב, כ] וְלָכֶם אֵין חֵלֶק וּצְדָקָה וְזִכָּרוֹן בִּירוּשָׁלָיִם. וְשָׁלְחוּ הַחֵרֶם אֵצֶל יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּבָבֶל, וְעוֹד הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶם חֵרֶם עַל חֵרֶם. וְהוֹסִיף עוֹד הַמֶּלֶךְ כּוֹרֶשׁ וְקָבַע עֲלֵיהֶם חֵרֶם עוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר [עזרא ו, יב] וֵאלָהָא דִּי שַׁכִּן שְׁמֵהּ תַּמָּה וְגוֹ'.

שאלה - 221400
לכבוד הרב מוצפי שליט"א, שמעתי מכבודו שאין לקחת שכר על מצווה ובעיקר גמילות חסדים, ורציתי ללמוד סוגיא חשובה זו, כי אני והאשה עוסקים בשידוכים?
תשובה
במשנה מסכת בכורות פרק ד, ו. "הנוטל שכרו לדון דיניו בטלים, להעיד עדותיו בטלין, להזות ולקדש מימיו מי מערה ואפרו אפר מקלה. אם היה כהן וטמאהו מתרומתו מאכילו ומשקו וסכו, ואם היה זקן מרכיבו על החמור ונותן לו שכרו כפועל".

וכתב הרמב"ם ז"ל [הלכות סנהדרין פרק כג, הלכה ה] "כל דיין שנוטל שכרו לדון דיניו בטלים, והוא שלא יהיה שכר הניכר, אבל אם היה עוסק במלאכתו ובאו לפניו שנים לדין ואמר להן תנו לי מי שיעשה תחתי עד שאדון לכם או תנו לי שכר ה בטלתי הרי זה מותר, והוא שיהיה הדבר ניכר שהוא שכר הבטלה בלבד ולא יותר, ויטול משניהם בשוה זה בפני זה כגון זה מותר".
ועיין הרמב"ם שבועות ו, ט. ושו"ת הרמב"ם סימן רעג.

ולענין שאלתך הנכבדה הנה בשו"ת הרשב"א חלק א סימן תע"ב.נשאל אודות מוהל אשר כל ימיו מל בחינם ועתה אומר שלא ימול אלא בשכר, והשיב הרשב"א ז"ל "כמה נשתנה באומנותו מזרעו של אברהם אבינו. ובכל גלילותינו מוהל העני מחזר אחר אבי הבן להתחסד עמו שיתן לו בנו למולו בחנם ומרבה עליו רעים כדי להשתכר במצוה. וזה שאין אומן אחר בעיר אלא הוא מסרב למול עד שיחזור האב על הפתחים ויתן לו כמעט שמראה עצמו שאינו מזרעו של אברהם אבינו. וצריך לגעור בו הרבה שאינו חפץ במצות. ועוד שהאיש הזה רוצה בדינר אחד ומניח עשרה זהובים על כל ברכה וברכה ששכר ברכה אחת עשרה זהובים. והיינו דאמרינן בחולין פרק כסוי הדם [חולין פ"ז] וכן בפרק החובל [בבא קמא צ"א, ב] שכר מצוה עשרה זהובים.
אמור מעתה השידוך אשר נעשה, כמה וכמה פעמים מברכים שבע ברכות לחתן ולכלה, וכן ברכת אירוסין, וכל אלה נזקפין לזכותך השדכן, ואיך יש ממירים הברכות בכמה זוזים שאין בהם סימן ברכה כלל.
וכן כתב הרמ"א ז"ל בהגה שו"ע [יורה דעה רס"א א] בשם הרשב"א הנ"ל "האב שאינו יודע למול, ויש כאן מוהל שאינו רוצה למול בחנם, רק בשכר, יש לבית דין לגעור במוהל זה, כי אין זה דרכן של זרע אברהם, ואדרבה מוהלים מהדרין שיתנו להם למול. ואם עומד במרדו, ואין יד האיש משגת לתת לו שכרו, הוי כמי שאין לו אב שב"ד חייבים למולו, ולכן בית דין כופין אותו, מאחר שאין אחר שימול".
וכן כתבו הלבוש שם, והגאון מווילנא ז"ל בביאוריו שם כתב "שכופין אותו כמו שמצינו בכתובות [פ"ו, א] "במה דברים אמורים, במצות לא תעשה, אבל במצות עשה, כגון שאומרין לו עשה סוכה ואינו עושה, לולב ואינו עושה, כופין אותו עד שתצא נפשו". נמצא כי היודע שידוך מתאים לאיזה רווק או רווקה, ואינו משתדל בזה, עובר עבירה חמורה. ויש לבית דין לחייבו בכך.
וראה מה שכתבו האחרונים בזה, בהגהת יד שאול למהרי"ש נתנזון ז"ל על שלחן ערוך יורה דעה סימן רס"א, ובנהר מצריים מילה אות ב. וערוך השלחן יורה דעה רס"ד, י"ד. שיש לקחת רק שכר בטלה או הוצאות.

וחמותי ראיתי אור בהקדמת הגאון החסיד הרב חתם סופר זיע"א לחלק יורה דעה שכתב "כל עוד שיחייני ה' ויתן לי כח הריני מוכן ללמוד עם כל הבא לשמוע, לא אשקוט ולא אנוח כאשר ציווני ה' אלוקי, מה אני בחינם וכו', ולהשיב לכל שואל עד מקום שידי ושכלי מגיע באפס דמים. והנני כותב כל הספר בדיו כל מה שיחנני השם יתברך, הן בהלכה הן באגדה והמה מונחים הפקר כל מי שרוצה להעתיקם יבוא ויעתיקם. וכן עשו קדמונינו קודם הדפוס, יותר אינני מחוייב. ואם חס ושלום להגדיל שם חוששני מקללת חז"ל נגד שמא אבד שמיה, כאשר אירע לרוב מחברי ספרים, ומכל שכן להרוויח ממון ליטול חיים מן העולם, על כן לא עלה על ליבי". ישמע חכם ויוסיף לקח.
ולעניננו דעת רוב הפוסקים כפי שראינו במקורות, כי השדכן יכול לקחת דמי בטלה, היינו שעות ההשקעה כמקובל בממוצע במשק, וכן הוצאות שיש לו עבור הטלפונים והנסיעות אם ישנם, ותו לא מידי. ובוודאי שאותם הפוסקים שכר מראש אלפיים דולר מכל צד ועוד, הרי אלו עושקים את האומללים היושבים יחידים ביתה ודמעתם על לחייהם, ואין להם מושיע, ובא זה ומנצל את מצוקתם השם ירחם, ואין זו מידת ישראל שרחמנים הם, אלא חוששני שהם מגיזעא בישא חלילה.
ודע כי ראיתי רבים וטובים שלא לקחו שום שכר עבור טרחתם, ומצאו ברכה והצלחה בכל מעשה ידיהם. ואתה לך בכוחך זה ותושיע את היושבים יחידים, והוא ישלם לך שכר פעולתך. החותם בברכה בן ציון.

שאלה - 221310
לכבוד הרב שלום, רציתי להבין את הטעם שאבא לא מציל את בנו? ואיך דוד המלך הציל את אבשלום מגהינם.
תשובה
מקור הכלל הוא במסכת סנהדרין קד, א. "מפני מה לא מנו את אמון, מפני כבודו של יאשיהו. מנשה נמי לא נמני מפני כבודו של חזקיהו, ברא מזכי אבא. אבא לא מזכי ברא, דכתיב ואין מידי מציל, אין אברהם מציל את ישמעאל, אין יצחק מציל את עשו. השתא דאתית להכי אחז נמי לא אימני משום כבודו של חזקיהו".

ומה ששאלת אין מצינו שדוד המלך זיע"א הציל את בנו אבשלום הנה שאלה זו נשאלה בתוספות מסכת סוטה י, ב. וכתבו
"א, משום דאבשלום נטל את שלו בעולם הזה שנהרג במיתה משונה הועילה לו תפלת אביו דומיא דיהויקים דאמר התם שהיה כתוב על גולגלתו זאת ועוד אחרת ונפרע ממנו לאחר מיתה ולכן לא מנו אותו.
ב, ועוד אבשלום לא עבד עבודה זרה.
ג, אי נמי מצי למימר הא דאמר אבא לא מזכי ברא היינו משום כבוד האב אין מונעין מלמנותו עם רשעים בלא תפלה, אבל תפלה מועלת ודוד התפלל על אבשלום".
ד, וכן הרב באר שבע סנהדרין ק"ד כתב שתפילה מועילה.
ה, בשו"ת הרשב"א [חלק ה' סימן מ"ט] תירץ דהיינו רק בעולם הנשמות שאז נאבד הקשר בין הבן להאב, אבל בעולם הזה שפיר מהני זכות האבות".וכתב שלכן תיקנו לנו בתחילת תפילת העמידה בהזכרת זכות האבות. כי בעולם הזה זכותם מגינה עלינו.

ו, מדרש תלפיות מתרץ על פי מה שכתב בספר אור הצבי, דמה שבן מזכה אבא זה משום שברא כרעא דאבוה, וכאילו הם גוף אחד, ולכן אם הבן עושה מצות ומעשים טובים בעולם הזה, נחשב כאילו אביו עושה. אבל אבא לא מזכה ברא, דהיינו באופן שהאב כבר מת, אינו יכול לזכות את בנו, דמה בכך שהיה צדיק מכל מקום כיון שהבן חוטא וכגוף אחד, נחשב להיפך שכאילו האב חוטא בשעה שהבן חוטא. ו כל זה אם האב מת והבן חי, אבל אם האב חי והבן מת אם כן חדל הבן מלחטוא עוד, והאב שנחשב כגוף אחד עם הבן, בעשייתו תשובה ומעשים טובים בעולם הזה, בכך נחשב כאילו גם הבן עושה, דכגוף אחד, ובאופן זה גם אבא מזכה ברא, ומכח זה דוד השפיע על בנו אבשלום.

ז, הגאון החיד"א ז"ל בברית עולם על ספר חסידים סימן תר"ה כתב א, האב לא מציל כמו שהבן מציל.
ח, האב יכול להציל את בנו אם הבן מקבל יסורים בעולם הזה. ולכן עשו וישמעאל שלא קיבלו יסורים לא ניצלים.
ט, עשו וישמעאל היו חוטאים וסומכים שאבותיהם יצילום, ולכן לא הועילה להם.
י,בשו"ת חיים ביד [סימן צ"ז] כתב שמועיל שהאב יאמר קדיש על בנו, שבדרך תחינה ותפילה מועילה זכות האב על בנו. כפי שכתב הרשב"א ז"ל. וראה מה שכתב בזה בשו"ת ציץ אליעזר חלק כ"ב, סימן י"ז.

שאלה - 221199
יום רביעי בשבת-קודש לסדר "ואתה תצוה את בני ישראל"
י"ב אדר התשפ"א

אל מעלת כבוד רבנו ומורנו
הגאון הגדול רבי בן- ציון מוצפי שליט"א
נשיא אלוקים בתוכנו, בד"ץ בני-ציון לשם ולתהילה

עם חזרתי בימים טרופים אלו מארץ ניכר אל ארץ חמדה ורחבה, בעת שנגיף הקורונה משתולל בכל ארצות תבל, זכינו בסיעתא דשמיא לקיים שחיטה מהודרת, למהדרין מן המהדרין, חלק בית יוסף, ביבשת דרום אמריקה, במדינת אורוגוואי, במפעל סאן-חסינטו, מטעם חברת "מאסטרפוד".
בשורות הבאות אספר לכבוד מורנו ורבנו שליט"א, על הנעשה בשחיטה מדי יום ביומו.
להלן מקצת הנהלים שהתבצעו בשטח המפעל, בכל יום ויום, תמידין כסידרן:
• מפקח צמוד מטעם הבד"ץ, הרב ירמיהו חנינה שליט"א, פיקח על כל צוות השוחטים והבודקים, יחד עם ראש הצוות.
תא השחיטה:
א. בתא השחיטה, ישנם חמישה שוחטים ובודקי סכינים – שוחט נוסף יותר מהרגיל.
ב. בדיקת הסכינים, ביבש וברטוב. ולאחר חמש שחיטות – בודקים ביבש.
ג. בין שחיטה לשחיטה בודקים את הסכין בתלתא רוחתא.
ד. ברשות כל שוחט מצויות שלוש סכינים לכל הפחות, חדים וחלקים כדת וכדין, כשהן נבדקות בכל ערב על-ידי ראש הצוות.
ה. בדיקת הוושט נעשית על-ידי השוחטים בסבב, ולא על-ידי משגיח.
ו. כל השוחטים נבחרו על-ידי הבד"ץ בדקדקנות מרובה, והינם מומחים ויראי השם ובני תורה מובהקים.
ז. כלל השוחטים, עושים את מעשה השחיטה בנחת ובשלוה, על-ידי הפסקות. כל שוחט מבַצֵע בממוצע שחיטות במשך ארבעים וחמש דקות בכל יום.
ח. מהירות "ליין השחיטה" [פס הייצור] מתבצעת כפי דרישת הבד"ץ, בין שבעים וחמש לשמונים בהמות בשעה.
בדיקת וושט:
אם לא נשחטו כל הסימנים, אלא רק רובם, מורידים את רמת הכשרות ל"כשר", בלי הידור "חלק". ולפעמים מכריזים על הבהמה כנבילה.
בדיקת כרסים:
בין כלל הבודקים, ישנו "בודק כרס", מומחה גדול, וירא שמים ובן תורה, שבודק כל כרס, שאין בו נקב מבחוץ ומבפנים. בנוסף, הוא בודק את "בית הכוסות".
בדיקת חוץ:
בשנה זו, בתקופת חורף תשפ"א, היו שני בודקי חוץ מעולים ומומחים, ותיקים בבדיקת חוץ, יראי שמים מרבים, ובני תורה ואוהבי תורה.
בדיקת הריאה נעשית על-ידי הגהה מבחוץ בדקדקנות מרובה, על-ידי נפיחה וראיה שאין בריאה שום סירכות ורירים וריעותות. כמו כן, הבדיקה נעשית בנחת ובשלווה ולא במהירות. והם נבדקו על ידי יום יום וראיתי שהם מקפידים הקפדה יתירה, ברוך השם.
ל"בודק חוץ" ולמשגיחים, ישנן טבלאות בהן יש חלוקה ל: "חלק", "כשר", ו"טרף", והם נבדקים על-ידי המפקח תוך כדי עבודה, לוודא שאין טעויות. כמו כן, כל פתקי הריאה נשמרים, כדי לוודא שלא תיפול חלילה טעות.
מחלקת "חלקי פנים":
מחלקה זו היתה תחת פיקוח צמוד, על-ידי המפקח וראש הצוות, מידי יום ביומו, שההכשרה והמליחה והשטיפה של חלקי הפנים נעשית כדת וכדין, ללא שום שאלות וספקות. כמו כן, זיהוי חלקי הפנים והאריזה, הצבנו בעמדה הזאת משגיחים יראי שמים, צדיקים ובני תורה, שהכשרות נר לרגליהם, ויודעים את הלכות מליחה וכו' על בוריים.
כמובן שגם במחלקה זו היתה הפרדה מלאה בין הבשר ה"חלק" לבשר ה"כשר".
הדיו והשקיות, היו עם כשרות לכל השנה, ואין בהם חשש איסור, ולא חשש חמץ או קטניות. קיבלנו עליהם חותמות כשרות על-ידי גופי כשרות.
זיהוי והכשרת הבשר:
מדי לילה, עבדו שני משגיחים שהיו מזהים את הבשר על-ידי הרשימות שנתנו להם, ועל-פי הבדיקות הבאות: 1. מספר. 2. חותמות. 3. היום. כל רבע ורבע נבדק, ואם היו בו צריריות דם, מנקים אותו. גם בית השחיטה נבדק, לפני ההכשרה של הבשר.
הכשרה על-ידי מתקן אוטומטי חשמלי:
א. הבשר הניתן במים: נבדק האם כל החתיכה מצויה בתוך המים, ושהוא שוהה לכל הפחות חצי שעה במים. וגם טמפרטורת המים אינה פחות משבע מעלות צלזיוס.
ב. מליחת הבשר: כל הבשר נמלח מכל צדדיו וקיפוליו, ותוך כדי עבודה בודקים תמיד שהמלח יבש ועושה את פעולתו. אם המלח לח או רטוב, לא משתמשים בו.
ג. שהיית המלח: המלח שוהה לכל הפחות שעה אחת, ואחר-כך עובר ניפוץ ושטיפה וטבילה בשלוש אמבטיות, והמים מתחלפים בכל פעם שנראה שאינם נקיים. כל זה נעשה על-ידי משגיחים יראי שמים שאנו מכירים אותם מזה כמה שנים שהם עובדים עבור הבד"ץ.
ד. העבודות הללו נבדקו הן על-ידי והן על-ידי המפקח של הבד"ץ, בהשגחה צמודה ומהודקת.
הנהגות כלליות בבית:
- בעונה זו זכינו שעבדו אצלינו משגיחים מארץ ישראל וגם מארגנטינה, אנשים טובים יראי השם ובני תורה, ויודעים לעשות מלאכתם נאמנה, בצורה מצויינת. כולם כאחד ענו על דרישות הבד"ץ.
- דבר חשוב שהצלחנו לעשות בעונה זו, למרות הנגיף המשתולל, הוא להחליף את אנשי הצוות באמצע העונה, וזה דבר חשוב מאין כמוהו, לרענן ולהתחדש, שלא תהיה שחיקה ברמת הכשרות, הידור זה התאפשר אודות לחברת "מאסטרפוד" שהביאה את השוחטים במיוחד במטוס פרטי מארגנטינה למדינת אורוגוואי. וזה הודות לאיש יקר, הלא הוא ר' דוד ברדוביץ, שעזר לנו בענין זה.
- בכל יום מתקיימות בסיעתא דשמיא תפילות שחרית מנחה וערבית במניין בבית-הכנסת, כולל קריאה בספר-תורה כשר ומהודר.
- שיעורי תורה קבועים נמסרים מדי יום ביומו, בהלכה, באמונה ובמוסר. בין השאר נמסרו שיעורים בהלכות שחיטה, בספר מסילת ישרים ובספר חובות הלבבות. את בית-הכנסת מעטרת ספריית קודש מפוארת, ומצויים בה ספרים חשובים מאוד לקובעי עיתים לתורה.
- גם מקווה טהרה מהודר מצוי במפעל.
כשרות המטבח:
במטבח המצוי במקום, מצויים בכל עת משגיחים המקפידים על בישול ישראל כדעת השולחן ערוך. כמובן שכל המטבח עבר הכשר והגעלה של הכלים והתנורים. כל המוצרים נבדקים על-ידי ראש הצוות והשוחטים שהם כשרים ואין בעיות של כשרות.
ישנם עוד הרבה דברים שהנהגנו בצוות, ואין כאן המקום להאריך.
אשרינו מה טוב חלקינו שזכינו לבצע שחיטה מהודרת בהשגחת בד"ץ "בני ציון", וברוך ה' שזיכינו את כלל עם ישראל באכילה מהודרת ביותר.
תפילתי היא: יהי רצון מלפני אבינו שבשמים, שלא תצא תקלה מתחת ידינו לעולם, אמן ואמן.
מאת הצב"י בן-שושן שלום
תשובה
לכבוד
מעלת ותהלת הרב הגדול מעוז ומגדול, אהוב למעלה ונחמד למטה, איש על העדה, עושה ומעשה, בקי בכל הלכות וכללי הכשרות, חכם מחוכם, מבין דבר מתוך דבר, אין חקר לתבונתו, מוסר נפשו על משמר הכשרות לעם ישראל,

כמוהר"ר שלום בן שושן שליט"א יחשל"א
אחראי מערכת השחיטה בבד"ץ "בני ציון".
שלום רב וישע יקרב,
מכתב הדו"ח הכללי של השחיטה האחרונה שהיתה במדינת אורוגוואי, ואשר אני יודע כי שמת לילות כימים על משמר ההידורים שבכשרות, וכבר שמעתי מעוד מקומות מוסמכים על ההקפדה וההשגחה, ההידורים, והחומרות, היראת שמים, ולימוד התורה, השינון של ההלכות וריענון הכללים, הפיקוח הצמוד, שהכל נעשה באהבה ובמסירות אין קץ, ואפילו שהתנאים בתקופה זה היו קשים, מסרתם נפשכם על משמר הכשרות.

תודה לאל עליון שזו הפעם השלישית את מעלת ככודו לעמוד בראש המערכת והצוות, ואת הצוות היקר והנפלא, אשר לא יסולא בפז, תודה לכם ולכולכם, ולמסירות של בני משפחותיכם, לתת לעם ישראל מכל העידות והחוגים בשר חלק למהדרין, ששתי ושמחתי כי זכינו ברוך השם לכל העמל והטורח, היגיעה וההקפדה בכל מחלקה ומחלקה, בימים ובלילות, כדי לעשות יותר מהדרוש לתת כשרות מהודרת ומוצלחת, על כל הבשר והמוצרים המשובחים שעלה בידינו לקיים.

תודה לבני משפחותיכם על מסירות נפשם בתקופה קשה זו של תנאי הבידוד והעבודה המסורה.
כמו כן תודה וברכה לחברת מאסטר פוד ולידידינו הרב דוד ברדוביץ' על ההיענות לכל הדרישות והנשיאה בעול הכשרות.

הנני מתפלל לאבינו שבשמיים דיעזרינו על דבר כבוד שמו, ולא תצא תקלה מתחת ידינו לעולם, ונזכה עוד רבות בשנים לשרת את הציבור בהגשת מאכלים כשרים ומהודרים העולים על שלחן מלכים, מאן מלכי רבנן.

הכותב והחותם מתוך הלל להשם יתברך ותודה עמוקה לכל חברי הצוות הנפלאים והמסורים, אשר עבדו באהבה ללא ליאות. יתן לכם השם יתברך כח ואומץ לעמוד על המשמר.
בן ציון מוצפי.

שאל את הרב - תשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א