ליחצו לשליחת שאלה לרב
פתח תקוה
בית הכנסת בית יוסף
רחוב ירקונים
יום ג' כ"ג אייר 24/05/22 למניינם בשעה 20:30

חפש בשו"ת
חפש שיעור
Doresh Tzion
     

שאל את הרב - תשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א 


כ"א/אייר תשפ"ב

              

נמצאו 400 שאלות / תשובות
שאלה - 249838
לכבוד הרב
בארחות ציון (ח"א רנ) בהערות מובא בשם הרש"ש שמתחילת התפילה עד ישתבח יכוין לקיים מ"ע ליראה את השם ית'. מה יש לכוין לאחר ישתבח? והאם יש כוונה דומה במנחה/ערבית?
תודה

תשובה
עיין בספר פתח עינים - סדר תפלת שחרית בכל יום אות י"ד.
"מתחילת התפלה עד ישתבח יכוין לקיים מ"ע ליראה להי"ת:‏
גם יכוין לתקן שולחן בשכינה לקב"ה [והיינו בהיותה נקודה תחת היסוד] ע"י דוד [ר"ל על ידי זמירות שתיקן דוד]:‏
גם יכוין לעשות עצמו עבד לשכינה ולאכללא גרמיה גו אינון עבדי ה':‏
מ"ע לברך את ה'. ומישתבח עד יוצר יכוין לקיים מ"ע לברך את השם ומיוצר עד אהבת עולם יכוין לקיים מ"ע לברך את השם".‏

ועוד כתב "גם יכוין לתקן כסא לשכינא להקב"ה, ע"י אברהם [ע"י החסד העליון הנק' אברהם המתעורר בכל בקר]:‏
מ"ע לאהבה את ה'. ומאהבת עולם עד שמע יכוין לקיים מ"ע לאהבה את ה' ב"ה כסא אברהם כנז"ל:‏
מ"ע לייחד את ה'. ומשמע עד אמת ויציב יכוין לקים מ"ע לייחד את ה' גם יכוין כסא אברהם:‏
גם יכוין למסור נפשו על יחוד וקדוש שמו יתברך לאכללא גרמיה גו אינון דמסרו נפשייהו על קדושת שמיה. ומעוזר דלים ואילך לעשות עצמו עני להשתתף עם השכינה הנקראת עניה בהיותה למטה בהיכל הרצון דברי' כדי שבעלותה יזכה לעלות עמה. ע"כ עיין בזוהר ח"ג דקצ"ה ח"ב דקל"ג, שער הכונות דמ"א ע"ב והחדש דכ"ח:‏
ומאדני שפתי תפתח עד שומע תפלה ישוי רעותיה לאתכללא גו עניי ומסכני בבואו לדפוק בשערי רומי מרומים להיות עומד בעמידה בחבירו דלבא במאיכו דנפשא".

וכתב עוד "מתחילת העמידה עד סוף התפלה יכוין לתקן מנורה בשכינה לקב"ה [היינו בחזרה פב"פ] ע"י יצחק:‏
בשומע תפלה יכוין לשוואה גרמיה גו חסדים לפרט חטאיו להדבק בחסד:‏
מ"ע לברך הכהנים את העם:‏
מאחר העמידה עד עלינו לשבח ישוי גרמיה עבד דסדר צלותא:‏
אחר עלינו לשבח ישוי גרמיה עבד עכ"ל. כל זה מכמה מקומות בזוהר:‏
בערבית בתפלת ערבית יכוין לתקן לקב"ה ושכינ' מטה שלמה בהיכל ק"ק דבריאה ע"י יעקב ע"ה, כל זה מהזוהר ח"ב פרשת ויקהל דר"ב ע"ב יע"ש ופ' בלק דף קצ"ה".
שאלה - 249684
לרב היקר שליט"א, שמועה נוראה הגיעה, על שלשה הרוגים בדרום בכביש בתאונה מחרידה על ידי רכב....
תשובה
אללי לי אללי, על רוע מעללי, אם היה בידינו זכויות היה האסון המבהיל שקרה הלילה הנורא הזה נמנע.
21 יתומים קטנים וקטני קטנים יש היום בעם ישראל, כל אחד מאיתנו יתן אל לבו את גודל האסון, היגון, הצער, הכאב, והשכול הנורא. שתי אמהות לילדים ואב לילדים זכים וטהורים נהרגו היום בתאונה אחת במלחמה בכבישים. ואין דורש ואין מבקש.
דעו, כי ימי ספירת העומר קדושים הם, ובשמים מבקשים מאתנו להתקדש בהם, וכשחלילה הכף מאזניים קל מזכויות, ימי העומר אינם קלים, כי אין מי שיאמר למלאך המשחית הרף, ולכן גדולי ישראל וצדיקי הדור היו מתריעים ומזהירים בימים אלה לשמור וליזהר בעיקר בדרכים, ועל אחת כמה וכמה בכבישים מסוכנים רחמנא ליצלן.
מי ינוד לך ומי ינחמך הבת ירושלים, מי יבכה ומי יספוד על ההרוגים, ועל היתומים שנשארו ברגע אחד בלי אם או בלי אב, על שבר בת עמי הושברתי, קדרתי, שמה החזיקתני, מה נענה ומה נאמר, כי כל דרכיו משפט, אל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא.

ועתה אשא תפילה ליושב מרום, רחם על עמך ישראל הנאנחים והנאנקים, רחם על היתומים ועל הלמנות, רחם על ישראל השרויים בצרות, בין אדום וישמעאל וערב רב הגוזרים עליהם גזירות. אמור נא די לצרותינו. החש קץ פדותינו, שבים אנחנו אליך בכל לב, מבקשים מחילה, מבקשים סליחה. עמוד מכסא דין ושב על כסא רחמים, וגאל את שארית עמך המפוזר בין האומות.
השיבינו השם אליך ונשובה חדש ימינו כקדם.
ליל שלשה באייר התשפ"ב.
שאלה - 249605
לכבוד מורנו הרב שליט"א,
אנשי ח"ק רוצים להוציא גליון קשיח ועליו סדר הלוויה וסדר קבורה. מחילה שאנחנו מבקשים לציין לנו מה לכתוב. והשם יתברך יאריך ימיכם בטוב ושנותיכם בנעימים.

תשובה
ב"ה. סדר הלוויה.
א, נושאי המיטה יקפידו להוציא המיטה כשרגליו מהפתח ראשונה, ושוברים חתיכת חרס ואומר "הפח נשבר ואנחנו נמלטנו".
ב, בהולכה החזן אומר בקול רם, וכל הקהל עמו:
ויהי נעם.... יושב בסתר עליון עד ואראהו בישועתי. לאשה יאמרו גם פרק אשת חיל מי ימצא.
אנא בכח....
לאדם גדול או זקן וחשוב אומרים פסוקי "בשנת מות המלך עוזיהו" ישעיה א, א - ד, עד "והבית ימלא עשן". [עיין קונטרס היחיאלי בית עולמים עמוד כ].
וחוזרים שוב כל הסדר הזה בדרך לבית העלמין.
ג, כשמגיעים למקום הקבורה, מורידים את הנפטר למנוחתו. אומר החזן וכל הקהל בקול רם ויעבור, י"ג מדות.
ד, יקפידו להתיר או לחתוך כל הקשרים מעליו, וינערו כל רגבי העפר מעליו, יסתמו את הגולל היטב. וכל אחד יקח עפר במעדר ויניח על הגולל שלש פעמים.
ה, כשממלאים הקבר בעפר אומרים פסוק "והוא רחום"...
ו, יקפידו שלא יעבירו המעדר מיד ליד, אלא יניח המעדר על הקרקע, וחבירו יקחנו מהקרקע. ומצווה על כל אחד מהמשתתפים להניח עפר.
ז, כשסיימו את הנחת העפר יאמרו פסוקי "מי אל כמוך"...
ואומרים מכתם לדוד תהלים ט"ז. ואומרים קדיש והשכבה.
בקשת מחילה בשם העוסקים במלאכת החסד.
שאלה - 249510
לכבוד הרב הגאון שליט"א, גבאי בבית הכנסת מעוניינים להזמין ספסלים ושלחנות לפי מידה, האם יש להקפיד על ישיבה מסביב לכותלי בית הכנסת. או אפשר שכולם יהיו מול ארון הקודש? תודה הרב.
תשובה
נאמר בספר יחזקאל י, י"ד. "וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָד פְּנֵי הָאֶחָד פְּנֵי הַכְּרוּב וּפְנֵי הַשֵּׁנִי פְּנֵי אָדָם וְהַשְּׁלִישִׁי פְּנֵי אַרְיֵה וְהָרְבִיעִי פְּנֵי נָשֶׁר".
ובתנא דבי אליהו רבה פרשה כט
"מארבע מידות שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו הביא וקבע בכסא כבוד שלו, פני אדם מבני אדם, פני אריה מן החיה, פני שור מן הבהמה, פני נשר מן העופות". ועיין מדרש תנחומא אמור, ופרקי דרבי אליעזר פרק ד.

ובחופת אליהו כתב "לכל אחת מד' חיות שבכסא פני אדם בצורת יעקב ע"ה, שאם יחטאו ישראל יביט הקדוש ברוך הוא בצורתו ומרחם עליהם. פני אריה כנגד משיח בן דוד שהוא משבט יהודה שנאמר בו גור אריה יהודה, ואם יחטאו ישראל ישאג כאריה ומיד מרחם עליהם. פני שור כנגד משיח בן יוסף שכתוב בו בכור שורו הדר לו, ואם יחטאו ישראל גועה כשור ומיד מרחם עליהם. פני נשר כנגד אליהו שטס העולם בארבע טיסות, ואם יחטא ישראל הוא שם לפני הקדוש ברוך הוא ומצפצף כנשר ומיד מרחם עליהם. ומשיב ליעקב אל תירא עבדי יעקב, ומשיב למשיח בן אפרים מה אעשה לך אפרים, ומשיב למשיח בן דוד מה אעשה לך יהודה, ומשיב לישראל הנה אנכי שולח לכם את אליהו וגו'"..
ובזוהר הקדוש האריך בזה מאוד בכמה מקומות ומהם ברעיא מהמנא צו כ"ח, ב. שהם כנגד שלשה אבות ושלש תפילות, והרביעית איברים ופדרים המתאכלין כל הלילה.

והרב מעבר יבק [שפתי צדק פרק לא] והבאתי בס״ד דבריו בשיבת ציון חלק ב עמוד ז כתב ״ידוע שיש י״ב שרפים ממונים על כל אחד מבתי הכנסת והם סיוע לכל היחודים הנעשים שם, וידוע שיש למעלה י״ב חלונות וכל אחד משבטי ישראל יש לו חלון אחד, והם שלשה בכל צד, ויש בכל בית הכנסת י״ב שרפים. וסוד פני אדם הם נשמות היושבים בצד מזרח, פני אריה היושבים לצד דרום, פני שור היושבים לצד צפון, ופני נשר היושבים לצד מערב. ונחלק כל לשלש בחינות כנגד י"ב שבטים, י"ב שרפים, י"ב גבולי אלכסון, והשליח ציבור השושבין ביניהם, ורומז לכלולתם כולם יחד נגד בחינת הי"ג מקור לכולם. על כן אין לשנות מטבע תפילתו שלימדוהו אבותיו, כי אלו ואלו דברי אלקים חיים"
ומכאן למדנו לסדר מקומות ישיבה מכל צדדי כתלי בית הכנסת, ובמרכז יסדרו שורות שורות של ספסלים פונים לכיוון ההיכל קודש.
שאלה - 249466
שלום לכבוד הרב מוצפי שליט"א. האם היום שער הרחמים פתוח לקבלת התפילות?
תשובה
200746 עיין תשובה הנ"ל.
שער הרחמים בגן עדן אשר סגור בכל ימי החול נפתח בכל יום ראש חודש, והתפלות מתקבלות בו ביותר.
בספר יחזקאל [מ"ו, א] כֹּֽה־אָמַר֘ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִק֒ שַׁ֜עַר הֶחָצֵ֤ר הַפְּנִימִית֙ הַפֹּנֶ֣ה קָדִ֔ים יִהְיֶ֣ה סָג֔וּר שֵׁ֖שֶׁת יְמֵ֣י הַֽמַּעֲשֶׂ֑ה וּבְי֤וֹם הַשַּׁבָּת֙ יִפָּתֵ֔חַ וּבְי֥וֹם הַחֹ֖דֶשׁ יִפָּתֵֽחַ. ובזוהר הקדוש [נח ע"ה, א] כתב ונתרגם לשונו ללשון הקודש, פתח רבי שמעון ואמר כה אמר השם, יש להתבונן בפסוק זה ויש בו סוד, מדוע יהיה סגור בששת ימי החול, כדי שלא להשתמש חול בקודש, וביום השבת וביום החודש יפתח, כי בו משתמש קודש בקודש, ובו מאירה הירח היא השכינה ומתחברת עם השמש רמז להקדוש ברוך הוא, בו וראה שער זה אינו נפתח בששת ימי החול כי בימי החול העולם התחתון השפל ניזון, ובו שולטים כוחות החול בעולם חוץ מארץ ישראל, ואותם ששולטים בחול אינם שולטים בארץ הקודש, כי השער הזה סגור, אולם ביום השבת וביום החודש כולם מסתלקים ואינם שולטים, בגלל שהשעה הזה הוא פתוח, והעולם כולו שרוי בשמחה וניזון דרכו, והעולם אינו נמסר ברשות זרה, ואם תאמר שבכל ששת הימים הם שולטים מעצמם, בא וראה כתוב הפונה קדים, קודם שיתעוררו לשלוט, הוא משגיח תמיד, ואינו נפתח להשפיע לעולם מצד הקדושה רק ביום השבת וביום החודש וכל שאר הימים ניזונים מיום השבת וניזונים ממנו.
עוד איתא בזוהר הקדוש [שלח לך קס"ד, ב] על פסוק מגדל עוז שם השם בו ירוץ צדיק ונשגב [משלי י"ח, י] באותו מגדל העומד מעל לאותם מגדלים, נמצא אור אחד בדמות ספר תורה. כאשר עולה השחר יוצא אותו מגדל ממקומו, ועומד באמצע העזרה בין כנפי הכרובים. וגבהו מגיה לרום השמים, נכנס והולך בין אותם כרובים וחומותיו בין ראשיהם, שלש מאות פתחים יש שם. בפתח האמצעי נמצא אור גדול הרומז לספר תורה, אשר בו עתיד מלך ישראל לקרוא בו בפרשת הקהל. וזה יהיה מלך המשיח ולא אחר, ובאותו ספר תורה שבאותו אור, אתה החסיד הקדוש [הרשב"י] אשריך שמפיך ישמעו קול הנעימות של דבריך, מאותם דברי בסודות שאתה מגלה בתורה, בכל ראשי חודשים ושבתות ומועדים [ראש השנה ויום הכיפורים], וחגים [פסח שבועות וסכות], כאשר מבקשים כל בני הישיבה לעלות לתוך ישיבת הרקיע, כולם מתאספים סביב מלך המשיח, והוא מפרש דברי התורה, ומתוך מתיקות דבריו בהשתוקקות עולות כל עשרת הדברות. שמורים לך [הרשב"י] אותם חידושים אשר גילה ליום בו אשר שאילותיך יעלו לאותו מגדל במרכז העזרה למעלה. ובפתח ההוא פותחים הכרובים פיהם ופורשים כנפיהם ואור גדול מאיר באותו הפתח, וספר התורה הזה נפתח והכרובים פותחים פיהם ואומרים [תהלים ל"א, כ] מה רב טובך אשר צפנת ליריאך.
ואעתיק לך קורא נעים מה שכתב בספר חמדת ימים [משמרת החדש פרק ב] בפירוש ענין זה "ופשטן של דברים למתחילים בחכמה הוא כי ו' קצוות שבעולם היצירה הם נקראים ששת ימי המעשה השולטים בחול על העולם. והענין כי בשבת ובראש חודש וביום טוב יתגלה אור העליון בלי לבוש בלי אמצעי, אלא הוא בעצמו על ידי הבריאה. ואז נאמר שהקב"ה לובש בגדי מלכו'ת בגדי שבתות וראשי חדשים וימים טובים. אכן כאשר יצטרך עוד אור של בריאה להתלבש ביצירה רצונו לומר באור של יצירה אז נאמר שהמלך לובש בגדי חול, אחר שהאור הנמשך אלינו הוא על ידי העבד מ"ם טי"ת. ושער החצר הפנימית שהוא סוד הבריאה עצמו הוא סגור, שלא לערבב ממשלת היצירה הנקרא חול עם הבריאה הנקרא קדש. אמנם בשבתות ור"ח וי"ט מתגלה הבריאה עצמה שעל ידי זה מאירה האורות בעולם בלי אמצעי. וזהו שאמר דהא כדין שמושא דקב"ה וכו'. ולבאר הדבר יותר בביאור אמר תא חזי תרעא דא הוא הבריאה אינו נפתח כל ששת ימי החול. והטעם שכל ו' ימי החול מתנהגים ע"י היצירה עולם דמט"ט, ולא ע"י הבריאה, חוץ מארץ ישראל דכתיב בה "ארץ אשר השם אלהיך דורש אותה תמיד" ואין כח לשלוט שם העשיה והקליפה ואפילו מרשות הרבים, אלא כל הפעולות הנעשים בארץ ישראל תהיינה ע"י היצירה בבח הבריאה. ואפי' המיתה בארץ ישראל, אינו על ידי מלאך המות הטמא, אלא על ידי מלאך גבריאל כנודע. ולפי ששער הבריאה בחוצה לארץ סגור כל ששת ימי החול, לכן שולטים ששת ימי המעשה שש קצוות היצירה, חוץ משבתות וראשי חודשים וימים טובים, כי אז מתגלים ענפי הבריאה בעולם. ואין הכוונה באומרינו ששולטים ששת ימי המעשה שש קצוות דיצירה שהנהגה על ידם חס ושלום, כי היות שאמר שער החצר הוא סגור אין הכוונה לסגירת ההשגחה חלילה וחס. כי לעולם הוא פונה קדים כקדם בהיותו פתוח. רק הסגירה לבד לענין המזון. שכל ימי החול אינו בשפע אלא מלמטה כמו שמתבאר מדברי המאמר. כללו של דבר משם באר'ה שביום השבת וביום החדש, שער הבריאה פתוח להשפיע בעולם, והעולמות הם יותר בשלימות מבחול ע"י תוספת קדושתו. ואשר בתעלומות חכמה סובר הרזים יכיר גודל מעלת יקר הדר מלכות בהתקדש יום החדש. כי תן כל החדש והיא תחת השמש, השמש יצא וזרח יתידותיו לנצח, ויהי כזית הודו, ולחדשיו יבכר. והיא כפורחת עלתה נצה בתפילה שחרית, ובחזרתה תוסיף מתרפק על דודה והיא עלתה אל הגדולה והגבורה. ובתפלת המוסף גדילים תעשה לה עד לעלות אל ראש המלך, וגדלה הארתם מפנים העליונים כמו שיתבאר בס"ד. כי על כן קבלנו מרבינו הקדוש זלה"ה שבראשי חודשים יש הארת נפש יתירה בעת הכתר".
שאלה - 249283
לכבוד מרן עט"ר
שמעתי שיעור מת"ח ששיבח את מרן הבא"ח ובקיאותו העצומה מכל מכמני התורה.ובין היתר שיבח את הרב זיע"א שהיה בקיא בספר תורת חכם שהוא עמוק.מי חיבר את הספר הנ"ל ?
תודה

תשובה
ספר מבהיל ומפעים בעמקותו ובסברותיו הנפלאות. כל גופי הקבלה והנסתרות בעניני הכוונות בו. סלל דרך מפתיעה בדברי רבו הרש״ש בעומק מדהים, היה יד ימינו של גאון ישראל רבנו הרש״ש זיע״א שהיה מכבדו ומעריצו ומתחשב בדבריו מאוד. קשור בעבותות האהבה עם י״ב החברים בישיבת בית אל בראשות הרש״ש זיע״א. זה למעלה מ 250 שנה. עני מרוד היה וענק בתורה בעל חכמה מפוארה. היה לו חבר שעמד עמו בקשרי מכתבים בתורכיה המקובל הרב שלמה מולכו זיע״א המכונה ״בעל השמנים״ על שם ספריו שמן המור, שמן משחת קודש, ועוד. נכד רבי שלמה מולכו הי״ד מגולי ספרד חבירו של מרן הבית יוסף אשר עלה על המוקד. במנטובה שבאיטליה והוא בן 32 שנה. ולא אבה להתנצר. עד שמרן כתב ״מי יתן מותי כמוך״. והעריצו מאוד. הניח כמה חיבורים בקבלה. הי״ד.
רבנו התורת חכם יליד ירושלים למשפחה מגולי ספרד, שמו היה הרב חיים די לה רו זה ז״ל. פקח עיניך וראה כי שילב אותיות שם הוי״ה הקדוש והנורא באותיות ״דל רז״. מרוב הענווה וההתבטלות בפני שם הבורא יתעלה. הנהיג את הקהילה לאחר פטירת רבנו הרש״ש זיע״א, ונפטר ביום ו בתמוז תקמ׳ו כשהוא בן מעל שמונים שנה. נטמן בהר הזיתים ליד רבנו הרש״ש זיע״א ולאחר ששת הימים הלכתי עם מור אבי זיע״א ונגע במצבתו כששתי ידיו רעדו ופרץ בבכי מר ונשק את קברו. וקרא עליו ״זה תנא היה״.
אשרי מי שראה פניהם המזהירים.
שאלה - 249235
איך הגעתי כבוד הרב לדעת את גדולת מורנו הרב יוסף חיים זצוק״ל זיע״א, ויתאר נא לנו הרב את גדולתו למען הדור הצעיר אשר לא ידע את יוסף וישכחהו.
תשובה
מי אני ומה אני רימה ותולעה אשר אבוא לתאר את היושב ברום המעלות, מעוטר בכל החכמות, בעל מידות נעלות. חסיד קדוש בקי בנסתר ובנגלות. עסק בתורת הקבלה והנפלאות. מעמיק ומגלה הנסתרות. ברמז דק המובן רק ליחידים בעלי צפונות, ואיך אעיז ואבוא היום לתאר את גודל יקר חכמתו ואת תפארת גדולתו. שנים על שנים לא יספיקו. אך אתך כמה תזכורות וניצוצים נקבצים אשר לך יחד יספרו.
ספריו וחיבורי בכל חלקי התורה. פירושים על הש״ס, ספרי השו״ת, הקבלה, פירושי הזוהר הקדוש בעמקות מבהילה, חריפות ושנינות מדהימים ומפתיעים. ספרי תפילות שזורים בדברי חכמה שאובים וחצובים ממקורות טהורים, פירושיו על התורה, על הנביאים והכתובים. על פרקי אבות. בדרך הפרדס. חקירותיו ההלכתיות. בקיאותו וחריפותו, ענוותנותו ותקיפותו. תשובותיו לכל שואל קטן כגדול איש לפי מהללו, ספריו בדרש על התורה ועל טאמרי רז"ל שזורים ומלאים מכל מאכל אשר יאכל, בהם מוסר ודרך ארץ, גם תוכחה ועמידה בפרץ. תפילה ותחנונים ליושב שחקים, המקרב קרובים וגם רחוקים.

שפרי שו"ת רב טעלים יצוקים, פרפראות ופילפולים מתוקים, מעשה ידי אומן מרתקים, נושאים שונים מגוונים ומבהיקים, בדברי חז"ל מדקדקים,

ספרו רב ברכות גדוש בחקירות, ובו גנוז אור יקרות, מקשה ומפלפל ברוב מיני מאורות, וידיו רב לו בנסתרות. המעיין בו משתוקק לשתות מימו מידיו הטהורות, וחש כאילו הנה עומד המחבר לפניו ומשקהו בידיו הטהורות.

ועל כולם דווקא נוסח תפילותיו הנעימות, בספריו השונים בהם תחנוניו זורמות, מהנהר היוצא ממעין החכמה העליונה, ודיבורו זורם בשטפון ממקור הכתר העליון, מקום אשר לא שזפתו עין איה, והקורא משתומם ונבהל מגול ועוצמת ידיעותיו במסתרים המקוריים אשר בעולמות העליונים, שם שכן לו אריא דבי עילאי, ויוסף הוא המשביר לכל עם הארץ. את צנורות השפע הטמירות והגנוזות, להאירם ולהשפיעם על אחד במקומו.

והקורא משתומם מהיקף ידיעותיו בדברי הזוהר, ובמחצב אחוזת האר"י הרם והנישא, אשר כל דבריהם כגחלי אש, ולקח מעץ החיים אשר שם וחיברם אחד אל אחד בדייקנות מרובה ונפלאה לתפילה חת המפייסת ומכפרת לנו על חטאינו, כמה רבנו בדורו, וכשמואל בדורו, כרשב"י בדורו, וכחוני המעגל בדורו, חכם אומן היודע המסתרים, ומבין בסניגורים להעתיר ולפייס לכל צרה וצוקה, לכל כאב צער ועברה. עוד יוסף חי, ספאיו ותפילותי יגנו בעד כל ישראל. אכי"ר.
שאלה - 249167
לכבוד הרב היקר, אילו ספרי מוסר הרב מציע לי ללמוד כל יום, כדי להתקדש ולעבוד את השם יתברך?
תשובה
ראה נא מה שכתב גאון עוזנו הרב חיד"א זיע"א בספרו לב דוד "ואני שמעתי מגדולי ישראל יושבי כסאות למשפט ועוסקים בהויות דאביי ורבא להבין ולהורות, שהיה להם עת קבוע ללמוד בספר הקדוש "ראשית חכמה", אשריהם הצדיקים כי הגם שהיו עוסקים בתורה בכל כוחם, יוסיפו להתקדש בלימוד הספר הקדוש ראשית חכמה המקדש האדם ודבריו חיים למאר'י נפש. וכה יעשו הרוצים לעבוד עבודת השם, לקבוע לימודם בספר הקדוש האמור לעיתים, וכפעם בפעם ישר יחזו שרשי היראה והענווה בתחילת ספר "הרוקח", ותחילת ספר "חסידים", ועשרה פרקים קיצור חובת הלבבות בספר "צידה לדרך" לרבינו מנחם ן' זרח, ו"שערי תשובה" לרבינו יונה, ו"דרך חיים" להרב מנחם די לונזאנו, וספר "הישר" המיוחס לרבינו תם, ו"שערי קדושה" לרבינו מהרח"ו, ו"תוצאות חיים" להרב ראשית חכמה וכיוצא בהם, זכר כלם לחיי עד, כי הם הם גופי תורה, ובעיניו יראה כי רוח נכון יתחדש בקרבו. ויש תועלת ללמוד בספר מוסר חדש, לכן יגמור ספר אחד ויתחיל אחר, וכן על זה הדרך, והשם לא ימנע טוב להולכים בתמים".
ואני הדל בישראל ציינתי מרכאות על שמות הספרים שכתב מורנו זיע"א.
שאלה - 249107
לכבוד הרב שלום רב. האם מי שהוא גדול בתורה וביראה וציווה של להספידו, מותר לעבור על דבריו ולהספידו?
תשובה
שאלה חמורה זו נידונה באורך וברוחב בחיבורי גדולי ישראל לדורותם, והן נודע כי כאשר נסתלק לבית עולמו הגאון הרב פני יהושע זיע"א וציווה שלא להספידו, עמד גדול הדור רבנו הנודע ביהודה ז"ל אמר כי מכיוון שהוא רבן של כל בני הגולה צריכים להספידו. וכן הגאון רבנו שלמה בן עזרא ז"ל, הספיד את הגאון רבנו חיים אבולעפייא מחבר ספר נשמת חיים, שציווה שלא יספידוהו, והגאון הרב שלמה בן עזרא הספידו ליד ארונו, וכפי שכתב בספרו יד שלמה. וכן כתב הראשון לציון רבנו חיים משה אלישר ז"ל בספרו שו"ת משה האיש [כבוד לאיש דרוש ט"ז]. ובפטירת הגאון רבנו עקיבא אייגר זיע"א, עמד הגאון החתם סופר והספידו, הגם שציווה שלא יספידוהו, משום התועלת לנפטר כשמספידים אותו, ונשמתו עולה יותר ויותר למעלה בקודש.

ועוד זאת לטובה כי מרן הבית יוסף זיע"א כתב בספרו מגיד מישרים על הפסוק בספר שמות וימת יוסף וכל אחיו, כי הצדיק בפטירתו כל אותם נשמות ערטילאיות שלא יכולים לעלות אל מקום מנוחתם, מצפים ומחכים, כשמספידים חכם גדול ובוכים עליו, גורמים לכל אותם נשמות המתים נחת רוח, ונותנים להם כח לעלות אל מקום מנוחתם, וכן כתב הרמ"ע מפאנו ז"ל בעשרה מאמרות יונת אלם פרק כו, והרב שארית יעקב [דל"ו ע"ד, כתב בשם רבנו האריז"ל שדברי ההספד גורמים להעלות נשמות עשוקות של מתי ישראל להכניסם אל מקומם בשמיים, ובשו"ת חיים ביד למרנא הגאון רבנו חיים פלאג'י זיע"א סימן ק"ה, כתב שתלמיד חכם עדיף יותר ממלך ויש להספידו. וכן הוא בשו"ת יביע אומר חלק ט, יורה דעה סימן ל"ג.

וכתב הרב מעבר יבק שפתי אמת פרק י"ט, כי בהספד יש התעוררות מידת הרחמים במרום על כל ישראל החיים כאן.
ומכל הנ"ל תראה ותבין שיש מקום להספיד תלמיד חכם גדול המרביץ תורה ברבים, גם אם ציווה שלא להספידו, והשם יתברך יגדור פרצותינו ויחייה מיתנו בקרוב אכי"ר.
שאלה - 248568
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
סבתא שלי לא יודעת לקרוא. האם מותר לה לקרוא מעין שלוש במקום ברכת המזון? (אני יגיד לה מילה מילה [לא כולל שם השם])

תשובה
בהחלט לא, אלא תאמר לה ברכת המזון מקוצרת.

בריך רחמנא מרן מלכא דעלמא, מריה דהאי פתא, בריך רחמנא דזן לכולא:
נודה לך ה` אלוקינו על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה, ברית ותורה, ולחם לשובע, ברוך אתה ה` על הארץ ועל המזון:
רחם ה` אלוקינו עלינו ועל ישראל עמך, ועל ירושלים עירך, ועל מלכות בית דוד משיחך,

בשבת: ורצה והחליצנו ביום השבת הזה,

בראש חודש: וזכרנו לטובה ביום ראש חודש הזה,

בראש השנה: וזכרנו לטובה ביום הזכרון הזה,

ביום טוב ובחול המועד: ושמחנו ביום

בפסח: חג המצות הזה:

בשבועות: חג השבועות הזה,

בסוכות: חג הסוכות הזה,

בשמיני עצרת: שמיני חג העצרת הזה,



ותבנה ירושלים עירך במהרה בימינו: ברוך אתה ה` בונה ירושלים (יאמר : אמן).
ברוך אתה ה` אלוקינו מלך העולם, לעד האל אבינו, מלכנו, המלך הטוב והמטיב לכל, שבכל יום ויום הוא הטיב לנו, הוא מטיב לנו, הוא יטיב לנו, הוא גמלנו, הוא גומלנו, הוא יגמלנו לעד חן וחסד ורחמים וריווח והצלה וכל טוה, והוא יזכנו לימות המשיח: עושה שלום במרומיו, הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ואמרו אמן:
שאלה - 248438
בקשת העורך מהציבור.
ניצלתי רגע כשהרב עוסק בכתיבת דברי תורה,

תשובה
רציתי זה כמה שבועות לכתוב לכם ולבקש מכם אהובי ורעי.
דעו, כי הרב מוסר נפשו בימים ובלילות למענכם, מונע מעצמו שינה ואוכל וגם שתיה, כדי לכתוב לכם ולענות לפניותיכם. אינו דואג לשלומו ולבריאותו אלא כולו קודש לציבור, בכתיבת תשובות. בהכנת שיעורים. בעיון בספרים. ובדאגה לכם ולבני ביתכם. אין רגע שהוא פנוי, בקושי הוא יושב לטעום משהו לסעוד את לבו ולהשיב את רוחו. לאחרונה הוא נחלש מעט, ונקווה כי ילך ויתחזק בעזרת השם יתברך.
בקשתי אליכם, אנו, חסכו ממנו טורח ומשא, שאלות חוזרות ונשנות, תעיינו היטב בתשובות שהוא כותב לכם בכובד ראש, מתייעץ עם חביריו גדולי התורה, בכל נושא וענין ומשיב לכם במהירות הבזק, בימים ובלילות, לא נותן שינה לעיניו ותנומה לעפעפיו, ואנחנו מפצירים בו לנוח מעט והוא מסרב. זה עשרות בשנים שלא ידע חצי יום של חופש או מנוחה מהשיגרה.

התרומה שלנו היא שנמעיט בהטרדתו רק במה שנחוץ, אנא, הימנעו מלתנו בפניו את הצרות והבעיות, כי עבורו הדבר קשה. רק שאלות חשובות ונחוצות. והשם יתברך ימלא משאלות לבכם לטובה ולברכה. אמן.
העורך לרשותכם תמיד.
שאלה - 248433
בשורה טובה תדשן עצם, אשר ספרו הבהיר של רבינו ""ברית ציון" יצא לאורה ברכתנו למו"ר שליט"א שיזכה עוד להגדיל תורה ולהאידרה מתוך בריאות אורך ימים ושנות חיים בטוב ובנעימים.
תשובה
שמועה טובה תדשן עצם. משלי ט"ו, ל. נודה להשם יתברך על חסדיו המרובים, אשר השפיע עלינו שפע חכמה בינה ודעת כדי להפיץ תורה קדושה בקרב עם ישראל, נודה לו נספר שמו ונפלאותיו יום יום.
ספר זה במקורו נכתב לפני כמה עשרות שנים, בשיעור שזיכני בוראי למסור בפני קהל ועדה בליל הפטירה של מור אבי ז"ל, והיה גנוז טמיר ונעלם, והנה בחסדי הבורא נתגלה באופן פלאי על ידי אנשי חיל, וטרחו וערכו אותו כדת של תורה, ובראש כל צבא החברים היקרים הלא הוא חתני אהובי כבני הגאון הגדול סבא דמשפטים, איש מהיר במלאכתו, חכם ונבון, כמוהר"ר עובדיה יוסף טולדאנו שליט"א, חבר בית הדין בירושלים עיר קדשינו ותפארתינו, אשר לא חסך שום טירחה ולא נח ולא שקט בימים ובלילות, ערבי שבתות ומועדים, לסקל, לערוך, להגיה, להעתיק, אות באות, תג בתג, דבר גדול דבר קטן, כדי להעמיד התורה הנחמדה על תילה.
איישר חיליה לאורייתא, ויזכה עוד רבות בשנים להגדיל תורה ולהאדירה, להפיצה ברביפ בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה, ויזכה לראות נחת מצאצאיו, הוא ורעייתו, בניו ובנותיו וכל אשר לו.
תודה לרבון העולמים, על חסדיו ונפלאותיו עמנו כל הימים, ויזכנו להוציא לאור עוד ועוד חיבורים יקרים וחשובים, לזכות את הרבים ותרבה הדעת בכל בני ישראל בארץ ובתפוצות. ונזכה בקרוב לבנין בית מקדשינו ותפארתינו, יראו עיננו וישמח לבנו בבא לציון גואל בנחת בשלום ובשלוה. ונחוג את חג המצות בדיצה ובצהלה.
שאלה - 248140
לכבוד מורנו הרב שליט"א, האם גילוח הזקן במכונה כהלכה או במשעי, יש בו איסור של לא ילבש גבר שמלת אשה? כי כך אמרו לי בחורים בישיבה.
תשובה
הנה מקור ההלכה הוא במסכת מכות [כ"א, א] בדעת חכמים כי דווקא השחתת הזקן בתער היא אסורה, אך בכל דרך אחרת לא מצינו איסור.
והן אמנם בשו"ת צמח צדק [יורה דעה סימן צ"ג] כתב על מה שביאר הרש"ל ז"ל בים של שלמה [יבמות יב, סימן טז] בגילוח הזקן אין איסור של לא ילבש, כי כל הקפידא בתורה היא על דרך השחתה, שהיא בתער, אך במספרים מותר. וכתב הצמח צדק שלא נמצא בתלמוד היתר לגילוח במספריים.
ובא חבירו וחקרו הום הגאון רבי יוסף ידיד הלוי זיע"א בשו"ת שארית יוסף ,חלק ב, יורה דעה סימן ח], שדחה דברי המצח צדק, שהרי אמרו על השחתת הזקן בתער לוקה חמש מלקיות, ולא הזכירו כלל איסור לא ילבש בזה ולא שום מלקות. והאריך בזה בשו"ת יביע אומר [חלק ט יורה דעה סימן י] וכתב שאינו דומה להסרת שיער בית השחי ובית הערוה שהוא תיקון נשים, אך בגילוח הזקן אין לנשים זקן ולא שייך בזה איסור לא ילבש. וכתב וכן מבואר בחידושי הריטב"א שדוקא מדת חסידים היא להחמיר מפני הרואים, משמע "שאין איסור משום לא ילבש גבר. וכן בתרומת הדשן ובדק הבית ורמ"א, העידו שכן המנהג לגלח הזקן, ולא אסרו מטעם לא ילבש גבר. גם בשדי חמד [מערכת ל, קט"ז] שציין, שמבואר כן בד' מרן, ודלא כמי שכ' שמרן יודה לאסור".

ומה שיש אומרים שעל פי הקבלה אסור, לא עיינו היטב במקורות דברי רבנו האריז"ל, ויש לי בזה עוד מה לומר בשם מור אבי ז"ל, ועתה לא עט' המקנה.
שאלה - 248115
שלום לכבוד הרב חמי וחמותי רוצים לטוס לגוראגיה בפסח ,מה עליי לעשות ,שלא יחשבו שאני לא מפרגן להם , אני יודע את החומרא ,מה עליי לעשות?
תשובה
קלי דעת ופתאים, חסרי אמונה שאינם מבינים את משמעות חג הפסח, שהוא חג לקבלת נשמה קדושה לשנה הבאה עד פסח הבא בשנה הבאה עלינו לחיים טובים ולשלום. כי בניסן נברא העולם, עולם הנשמות.
אבותינו בכל הדורות מסרו נפשם על חג קדוש זה, לא יצאו מארבע אמותיהם כדי לא להיכשל באכילת איסור חמץ אפילו בכלשהו. כשהלכו להתארח בחג נטלו את בישוליהם בסירים של פסח וסעדו יחד. עסקו בתורה ושרו שירי חד ומועד, חיזקו את בני משפחותיהם והסתפקו במועט. הפנימו לכולם משמעות יציאת מצרים, היותינו לעם, ימי ספירת העומר כדי להתכונן לקבלת התורה. הרי בורא שמים וארץ, רבון כל העולמים הרעיש שמים וארץ, תבל וכל יושבי בה, ביציאת מצרים, בקריעת ים סוף, ולקראת מעמד הר סיני ברדתו עם מרכבות אש וצבא אש וכל המלאכים במרום, פתח את כל הרקיעים והרעים בקולו, ונתן לנו את תורתו הקדושה.
אין אנחנו בני ישראל עם ככל העמים, ולא אומה ככל האומות, שונים אנחנו מכולם. ואפילו המן הרשע התבטא "ודתיהם שונים מכל עם". וזה יחודינו, זה מיוחד בנו, זה ההבדל בן יהודי לבין גוי. לא להידמות לגויים ולמנהגיהם. ובגלל אנשים רפי השכל ומעוטי בינה, המתפתים לכל התועמלנים, הליצים רקים ופוחזים, המפרסמים בילויים בחג קדוש זה ומחללים אותו באופן גרועביותר. את ליל הסדר, הלילה הקדושה ביותר מלילות השנה, בה הקדוש ברוך הוא יורד עם צבא המרום להביט בנו קוראים את ההגדה, את ההלל, את השירים, הפיוטים, התפילות, שירת הים בארץ ישראל ארץ נחלת אבותינו.
שאלה - 248074
לכבוד מורנו הרב שליט״א, הלילה בשיעור אמר אברך אחד שאם חכם בדור שעבר פסק הלכה וחזר בו אחרי כמה שנים, יכולים להעלות סברא שגם עוד פסקים שלו חזר בהם?
תשובה
איני מאמין שאדם שעוסק בתורה יעלה דברים בטלים כאלה. הרי מצינו בים התלמוד במאות מקומות!!! שגדולי התנאים והאמוראים חזרו בהם ושינו את דעתם בגלל נימוקים כבדי משקל וסברות מאומתות, ראיות מוצקות ועיון מדוקדק, ורק אחר כל זה ובהסכמת כל גדולי התורה אשר עמהם שינו את דעתם.
האם יעלה על הדעת לומר שגם חלילה שאר דבריהם יסתרו??? אוי ואבוי לדיעות נפסדות כאלה. כי חס ושלום כך יבואו לבטל התורה וההלכה חלילה.

וזכור נא מה שכתב הגאון החתם סופר זיע״א בשו"ת אבן העזר סימן ק"ט, כי השם יתברך שומר את עמו ישראל, ומאיר עיני החכם בדרך אמת. ועיין בשו"ת יביע אומר חלק ה אורח חיים דברי פתיחה, ובין דברו כתב בשם שו"ת חיים ביד (סי' קח), כי גלוי וידוע בכל העולם שחכמי ספרד וצרפת קיימו וקבלו עליהם ועל זרעם לפסוק בכל מקום כדברי מרן רבינו יוסף קארו זצ"ל, אפילו יחלקו עליו כל האחרונים, ועל כן יאמרו המושלים: לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו. וא"כ פשוט שאין לעזוב דברי מרן ולפסוק כ"ד הט"ז וכו'. ע"ש. ובשו"ת רב פעלים ח"ב (חיו"ד סי' ז) כתב: שאפילו מאה אחרונים חולקים על פסק מרן הש"ע ומקילים, אין שומעים להם להקל אפי' בהפסד מרובה, כי אנו מחוייבים ללכת אחר הוראות מרן מכח הקבלה, חוץ מדבר שהמנהג בו ברור נגד מרן. ע"כ. וכן מצאתי בשו"ת משפט וצדקה ביעקב ח"ב (סי' ה) שכ"כ. ע"ש. ובשו"ת ישיב משה (סי' לד) כ' בשם הגאון ר' ישועה בסיס זיע"א, שאנו הולכים אחר כל פסקי מרן בכל ענין, חוץ מאיזה פרטים מעטים אשר כל הבאים אחרי מרן חלקו עליו בזה הוא דלא עבדינן כוותיה. וע' בשד"ח כללי הפוסקים (סי' יג אות לא, בד"ה והא) שכ' דאף במאי דמיחזי לן דלא מסתבר כד' מרן קבלנו הוראות מרן ואין לנו לזוז מדבריו. ע"ש.
שאלה - 247677
לכבוד העורך הנכבד, אפשר למצוא לי מקור למאמר "אין שנאה גדולה כשנאת הדת"? תודה על מה שהנך עושה.
תשובה
הרב אמר לי שמצא זאת בדברי הרב כתם פז על הזוהר הקדוש, ויש אותו בדברי דרשות רי אבן שועייב ז"ל תלמיד הרשב"א ז"ל פרשת ויקרא. ובשו"ת חות יאיר סימן קל"ו.
שאלה - 240830
לאבינו מורנו האהוב והנערץ. מה המקור לאימרה שכת"ר הזכיר פעם בשיעור "אין שנאה כשנאת הדת"???
תשובה
בעבר ראיתי זאת בספר כתם פז למורנו המקובל האלקי רבי שמעון לביא זיע"א, וכעת אינו מצוי תחת ידי. ולא אוכל לציין לך מקומו המדוייק.
ועיין בדברי רבנו יצחק קארו זצ"ל דודו וחמיו של מרן הבית יוסף ז"ל בספרו תולדות יצחק על פרשת ויקרא א, נ. וכן במהר"ם אלשיך זיע"א אסתר ג, ח. וכן באור החיים ז"ל בראשית ט"ו י"ד. והחתם סופר בראשית ל"א, ב. דברים כ, א. ולהגאון החיד"א בראש דוד פרשת יתרו. בדיבור המתחיל "ומעתה נחזור לכוותינו". ושו"ת חוות יאיר סימן קל"ו.
שאלה - 142436
שמעתי פעם לפני עשרות שנים ממו״ר שליט״א את המאמר ״אין שנאה כשנאת הדת״. אם אפשר לאמת את הענין.
תשובה
אמת ויציב. כן כתב רבנו הרמ״ק ז״ל בספר אור החמה על זוהר הקדוש וירא ק״ח, א. ועיין בספר כתם פז שם. ומצאתי כתוב כן בשם איגרת הרמב"ם ועתה לא מצאתיו. וכן הוא בפירוש המלבי"ם ז"ל ועוד.
שאלה - 247628
למורנו האהוב והיקר שליט"א, שמענו באחד השיעורים פירוט על כל סדר מששה סדרי משנה, אם יוכשר בעיניו לכתוב לנו ראשי פרקים למזכרת.
תשובה
כתב גאון עוזינו הרב החיד"א זיע"א בתחילת ספרו מורה באצבע.
"כתבו גורי האר"י ז"ל דכשקורא סדר זרעים יכוין לתקן אשר פגם במאכלות אסורות ובברכות לבטלה וכיוצא.
וכשקורא סדר מועד יכוין לתקן אשר חטא בחילול שבת ויום טוב.
וכשקורא סדר נשים יכוין לתקן מה שפגם בעריות ושבועות ונדרים.
וכשקורא סדר נזיקין יכוין לתקן מה שחטא לה' במה שהזיק לחבירו כי ההזק עצמו בעי לשלומי.
וכשקורא סדר קדשים יכוין לתקן נשמתו הקדושה אשר הוציאה לחולין ואשר לא נזהר בשחיטה ובדיקה ולחיוב כרת ולתפלות בלי כונה.
וכשקורא סדר טהרות יכוין לתקן מה שפגם בנדה וקרי ונטילת ידים.
מ"ב לימוד המשנה בקול רם ובנחת רוח בשפה ברורה אין ערוך אליו ואמרו רז"ל שאשר בן יעקב אבינו עליו השלום עומד בפתח גהינם ולכל הלומד משנה מצילו וזהו שאמר הכתוב מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָ"ה אותיות משנה.
מ"ג לפחות בקריאת המשנה ישתדל להבין פירוש התיבות אף שלא יבין פירוש הענין באמת שאם לא יבין אף התיבות יש מי שכתב דאינו נחשב לימוד כלל.
מ"ד לימוד ספר הזֹהר מרומם על כל לימוד בשגם לא ידע מאי קאמר ואף שיטעה בקריאתו והוא תיקון גדול לנשמה".
שאלה - 247585
לכבוד הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א. הימים הם בין פורים לבין פסח, גאולה וגאולה, מה עלינו לעשות להינצל מהפיגועים הללו?
תשובה
עיין לגאון עוזינו הרב חיד"א הזיע"א בספרו חומת אנך שמות פרק ג
"ולמען תספר באזני בנך וכו'. ראיתי בנמוקי רבינו אלעזר מגרמיזא ז"ל בכתיבת יד, שכתב ולמען תספר באזני בנך גימ' זהו שלשים יום לפני הפסח כמו שכתבו ז"ל עד כאן דבריו. ויש לרמוז ענין יקר הערך והוא פלא שכתב מור זקני הרב ז"ל בחסד לאברהם דף כ"ג דפוס אמשטרדם כי ה' ברב רחמיו וחסדיו הרבים בכל שנה שלשים יום קודם לפסח מתחיל להוציא נפשות ישראל מהיכלות הטומאה מעט מעט שיעור חלק אחד משלשים בכל לילה באופן שבליל ביעור חמץ כל פושעי ישראל עומדים בפתח היכל החיצון משערי טומאה שיעור חלק אחד משיעור הכמות שהיו נכנסים ליל שלשים ואחד קודם הפסח ובליל פסח אין נכנסים כלל ועיקר וכלם פטורין ובני חורין זהו תורף דבריו בקצור.טו) ואני בעניי כתבתי כמה עניינים בהקדמה זו היא נפלאת בספרי הקטן כסא דוד ריש דף כ"ט ודף צ"ה ע"ג ודף קי"א ע"ב ע"ש. ועתה נרמז כפי רמז מהר"א מגרמיזא ז"ל שכתב כי תיבות למען תספר באזני בגימט' זהו שלשים יום לפני הפסח דרמז להם הפלא העצום אשר הגדיל ה' לעשות עמנו להוציא לאור נשמות ישראל מן הקליפות אשר היו מוטמעים שם וזהו אשר התעללתי במצרים שחקתי להוציא כל נשמות ישראל משערי טומאה. ועוד הפליא לעשות כי ממצרים ועד הנה בכל שנה הוא מוציא כל לילה שלשים יום קודם לפסח נשמות ישראל מש"ט וז"ש ולמען תספר באזני בנך ובן בנך החסדים המופלאים ובא בהעלם בגימט' שלשים יום קודם לפסח שזהו רחמים גדולים כי ככה יעשה בכל שנה. ואפשר דזה בכלל מ"ש בזה"ק דמגאולת מצרים נמשכת גאולה העתידה במהרה בימינו דכיון דמגאולת מצרים רצה הקדוש ברוך הוא לזכות ישראל לטהרם בשלשים יום קודם לפסח בכל שנה ולהוציא נשמתם משערי סט"א ודאי זה גורם הגאולה העתידה והיינו מ"ש רז"ל בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל והיינו מ"ש בר"מ דמחיית עמלק בליל בעור חמץטז) בזמן שמוציא נשמות ישראל מהיכלות סט"א וז"ש חייב אדם להראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים כי גם לכל אדם מישראל בכל שנה היא גאולת מצרים בעצם שמוציא נפשותם מהסט"א וז"ש וידעתם כי אני ה' כלומר הביטו וראו ודעו כי זהו רחמים גדולים רח"ם רחמתי"ם לראש בני ישראל להוציא ממסגר אסיר ולהעלות בכל שנה נשמות ישראל לפני הפסח ואפשר לרמוז למען שיתי אותותי אלה בקרבו ולמען תספר וכו' כי למען גימטריא קץ והכונה כי אני הכבדתי למען גימטריא קץ כי בא מועד קץ גאולתם של ישראל וקץ גאולת מצרים משם נמשך ולמען שהוא גימטריא הקץ עם הכולל הגאולה העתידה ב"ב וזה תספר באזני בנך וכו' ללמדם לדעת רחמי שמים כי גברו מאד".

מכאן יסיק המתבונן, כי צריכים בימים הללו להתאמץ ולהתגבר בכל עוז בלימוד התורה הקדושה, והיא תגן עלינו מכל מיני פגעים רעים וגזירות קשות ורעות. ויעשה שלום לנו.
שאלה - 247555
לכבוד הרב פיגוע אחר פיגוע, מה יהיה? מה כדאי לקרוא?
תשובה
שאלה - 226323
תשובה
אנחנו במצב חירום וסכנה מרחפת על כולם, חייבים להתעורר ולשפוך שיח לפני אבינו שבשמיים, אין לנו עסקנים אמיתיים ונכונים שיובילו אותנו למקומות הנכונים, עלינו לצעוק אל אבינו שבשמיים, כל איש ואשה, נער וזקן יקראו תהלים ויתפללו שתיעצר המגיפה. תקראו את סדר מ"ב מסעות כפי שכתב רבנו אליהו הכהן מאיזמיר זיע"א. וכל אחד מאתנו יקבל עליו קבלה טובה, כי בתכנית לסגור את בתי הכנסת ביום הקדוש והנורא. תתעוררו!!!


א, פיטום הקטורת.

אַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ שֶׁהִקְטִירוּ אֲבוֹתֵינוּ לְפָנֶיךָ אֶת קְטֹרֶת הַסַּמִּים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָ אוֹתָם עַל יַד מֹשֶׁה נְבִיאָךְ כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ:
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה. בַּד בְּבַד יִהְיֶה:
וְעָשִֹיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת רֹקַח מַעֲשֵֹה רוֹקֵחַ. מְמֻלָּח טָהוֹר קֹדֶשׁ:
וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה. קֹדֶשׁ קָדָשִׁים תִּהְיֶה לָכֶם:
וְנֶאֱמַר וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים. בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה:
וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה. קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יְהֹוָה לְדֹרֹתֵיכֶם:
תָּנוּ רַבָּנָן פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת כֵּיצַד. שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנָה מָנִים הָיוּ בָהּ. שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה מָנֶה בְּכָל יוֹם. מַחֲצִיתוֹ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתוֹ בָּעֶרֶב. וּשְׁלֹשָׁה מָנִים יְתֵרִים שֶׁמֵּהֶם מַכְנִיס כֹּהֵן גָּדוֹל וְנוֹטֵל מֵהֶם מְלֹא חָפְנָיו בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וּמַחֲזִירָן לְמַכְתֶּשֶׁת בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת דַּקָּה מִן הַדַּקָּה. וְאַחַד עָשָֹר סַמָּנִים הָיוּ בָהּ. וְאֵלּוּ הֵן:
(טוב למנותם באצבעותיו) (א) הַצֳּרִי. (ב) וְהַצִּפּוֹרֶן. (ג) וְהַחֶלְבְּנָה. (ד) וְהַלְּבוֹנָה. מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנֶה. (ה) מוֹר. (ו) וּקְצִיעָה. (ז) וְשִׁבּוֹלֶת נֵרְדְּ. (ח) וְכַרְכּוֹם. מִשְׁקַל שִׁשָּׁה עָשָֹר שִׁשָּׁה עָשָֹר מָנֶה. (ט) קוֹשְֹטְ שְׁנֵים עָשָֹר. (י) קִלּוּפָה שְׁלֹשָׁה. (יא) קִנָּמוֹן תִּשְׁעָה. בּוֹרִית כַּרְשִׁינָא תִּשְׁעָה קַבִּין. יֵין קַפְרִיסִין סְאִין תְּלָת וְקַבִּין תְּלָתָא. וְאִם לֹא מָצָא יֵין קַפְרִיסִין מֵבִיא חֲמַר חִיוָר עַתִּיק. מֶלַח סְדוֹמִית רוֹבַע. מַעֲלֶה עָשָׁן כָּל שֶׁהוּא. רִבִּי נָתָן הַבַּבְלִי אוֹמֵר אַף כִּפַּת הַיַּרְדֵּן כָּל שֶׁהִיא. אִם נָתַן בָּהּ דְּבַשׁ פְּסָלָהּ. וְאִם חִסֵּר אַחַת מִכָּל סַמֲּמָנֶיהָ חַיָּב מִיתָה:
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר הַצֳּרִי אֵינוֹ אֶלָּא שְׁרָף הַנּוֹטֵף מֵעֲצֵי הַקְּטָף. בּוֹרִית כַּרְשִׁינָא לְמָה הִיא בָאָה כְּדֵי לְשַׁפּוֹת בָּהּ אֶת הַצִּפּוֹרֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נָאָה. יֵין קַפְרִיסִין לְמָה הוּא בָא כְּדֵי לִשְׁרוֹת בּוֹ אֶת הַצִּפּוֹרֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עַזָּה. וַהֲלֹא מֵי רַגְלַיִם יָפִין לָהּ אֶלָּא שֶׁאֵין מַכְנִיסִין מֵי רַגְלַיִם בַּמִּקְדָּשׁ מִפְּנֵי הַכָּבוֹד:
תַּנְיָא רִבִּי נָתָן אוֹמֵר כְּשֶׁהוּא שׁוֹחֵק אוֹמֵר הָדֵק הֵיטֵב. הֵיטֵב הָדֵק. מִפְּנֵי שֶׁהַקּוֹל יָפֶה לַבְּשָֹמִים. פִּטְּמָה לַחֲצָאִין כְּשֵׁרָה. לְשָׁלִישׁ וּלְרָבִיעַ לֹא שָׁמַעְנוּ. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה זֶה הַכְּלָל אִם כְּמִדָּתָהּ כְּשֵׁרָה לַחֲצָאִין. וְאִם חִסֵּר אַחַת מִכָּל סַמֲּמָנֶיהָ חַיָּב מִיתָה:
תָּנֵי בַר קַפָּרָא אַחַת לְשִׁשִּׁים אוֹ לְשִׁבְעִים שָׁנָה הָיְתָה בָאָה שֶׁל שִׁירַיִם לַחֲצָאִין. וְעוֹד תָּנֵי בַר קַפָּרָא אִלּוּ הָיָה נוֹתֵן בָּהּ קָרְטוֹב שֶׁל דְּבַשׁ אֵין אָדָם יָכוֹל לַעֲמוֹד מִפְּנֵי רֵיחָהּ. וְלָמָּה אֵין מְעָרְבִין בָּהּ דְּבַשׁ מִפְּנֵי שֶׁהַתּוֹרָה אָמְרָה כִּי כֹל שְֹאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַיהֹוָה:
יְהֹוָה צְבָאוֹת עִמָּנוּ. מִשְֹגַּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה:
יְהֹוָה צְבָאוֹת. אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ:
יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה. הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ:

ב, ויהי נעם, יושב בסתר.

וִיהִ֤י׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ

תהלים פרק צא
(א) יֹ֭שֵׁב בְּסֵ֣תֶר עֶלְי֑וֹן בְּצֵ֥ל שַׁ֝דַּ֗י יִתְלוֹנָֽן:
(ב) אֹמַ֗ר לַֽ֭יקֹוָק מַחְסִ֣י וּמְצוּדָתִ֑י אֱ֝לֹהַ֗י אֶבְטַח־בּֽוֹ:
(ג) כִּ֤י ה֣וּא יַ֭צִּֽילְךָ מִפַּ֥ח יָק֗וּשׁ מִדֶּ֥בֶר הַוּֽוֹת:
(ד) בְּאֶבְרָת֨וֹ׀ יָ֣סֶךְ לָ֭ךְ וְתַֽחַת־כְּנָפָ֣יו תֶּחְסֶ֑ה צִנָּ֖ה וְֽסֹחֵרָ֣ה אֲמִתּֽוֹ:
(ה) לֹא־תִ֭ירָא מִפַּ֣חַד לָ֑יְלָה מֵ֝חֵ֗ץ יָע֥וּף יוֹמָֽם:
(ו) מִ֭דֶּבֶר בָּאֹ֣פֶל יַהֲלֹ֑ךְ מִ֝קֶּ֗טֶב יָשׁ֥וּד צָהֳרָֽיִם:
(ז) יִפֹּ֤ל מִצִּדְּךָ֨׀ אֶ֗לֶף וּרְבָבָ֥ה מִימִינֶ֑ךָ אֵ֝לֶ֗יךָ לֹ֣א יִגָּֽשׁ:
(ח) רַ֭ק בְּעֵינֶ֣יךָ תַבִּ֑יט וְשִׁלֻּמַ֖ת רְשָׁעִ֣ים תִּרְאֶֽה:
(ט) כִּֽי־אַתָּ֣ה יְקֹוָ֣ק מַחְסִ֑י עֶ֝לְי֗וֹן שַׂ֣מְתָּ מְעוֹנֶֽךָ:
(י) לֹֽא־תְאֻנֶּ֣ה אֵלֶ֣יךָ רָעָ֑ה וְ֝נֶ֗גַע לֹא־יִקְרַ֥ב בְּאָהֳלֶֽךָ:
(יא) כִּ֣י מַ֭לְאָכָיו יְצַוֶּה־לָּ֑ךְ לִ֝שְׁמָרְךָ֗ בְּכָל־דְּרָכֶֽיךָ:
(יב) עַל־כַּפַּ֥יִם יִשָּׂא֑וּנְךָ פֶּן־תִּגֹּ֖ף בָּאֶ֣בֶן רַגְלֶֽךָ:
(יג) עַל־שַׁ֣חַל וָפֶ֣תֶן תִּדְרֹ֑ךְ תִּרְמֹ֖ס כְּפִ֣יר וְתַנִּֽין:
(יד) כִּ֤י בִ֣י חָ֭שַׁק וַאֲפַלְּטֵ֑הוּ אֲ֝שַׂגְּבֵ֗הוּ כִּֽי־יָדַ֥ע שְׁמִֽי:
(טו) יִקְרָאֵ֨נִי׀ וְֽאֶעֱנֵ֗הוּ עִמּֽוֹ־אָנֹכִ֥י בְצָרָ֑ה אֲ֝חַלְּצֵ֗הוּ וַֽאֲכַבְּדֵֽהוּ:
(טז) אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים אַשְׂבִּיעֵ֑הוּ וְ֝אַרְאֵ֗הוּ בִּֽישׁוּעָתִֽי:

ג, תיקון המגיפה.
במדבר פרק יז
(יא) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קַ֣ח אֶת־הַ֠מַּחְתָּה וְתֶן־עָלֶ֨יהָ אֵ֜שׁ מֵעַ֤ל הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ וְשִׂ֣ים קְטֹ֔רֶת וְהוֹלֵ֧ךְ מְהֵרָ֛ה אֶל־הָעֵדָ֖ה וְכַפֵּ֣ר עֲלֵיהֶ֑ם כִּֽי־יָצָ֥א הַקֶּ֛צֶף מִלִּפְנֵ֥י יְקֹוָ֖ק הֵחֵ֥ל הַנָּֽגֶף:
(יב) וַיִּקַּ֨ח אַהֲרֹ֜ן כַּאֲשֶׁ֣ר׀ דִּבֶּ֣ר מֹשֶׁ֗ה וַיָּ֙רָץ֙ אֶל־תּ֣וֹךְ הַקָּהָ֔ל וְהִנֵּ֛ה הֵחֵ֥ל הַנֶּ֖גֶף בָּעָ֑ם וַיִּתֵּן֙ אֶֽת־הַקְּטֹ֔רֶת וַיְכַפֵּ֖ר עַל־הָעָֽם:
(יג) וַיַּעֲמֹ֥ד בֵּֽין־הַמֵּתִ֖ים וּבֵ֣ין הַֽחַיִּ֑ים וַתֵּעָצַ֖ר הַמַּגֵּפָֽה:
(יד) וַיִּהְי֗וּ הַמֵּתִים֙ בַּמַּגֵּפָ֔ה אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר אֶ֖לֶף וּשְׁבַ֣ע מֵא֑וֹת מִלְּבַ֥ד הַמֵּתִ֖ים עַל־דְּבַר־קֹֽרַח:
(טו) וַיָּ֤שָׁב אַהֲרֹן֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהַמַּגֵּפָ֖ה נֶעֱצָֽרָה.

ד, אנא בכח.
אָנָּא בְּכֹחַ. גְּדוּלַת יְמִינֶךָ. תַּתִּיר צְרוּרָה (אב"ג ית"ץ):
קַבֵּל רִנַּת. עַמֶּךָ, שַֹגְּבֵנוּ. טַהֲרֵנוּ נוֹרָא (קר"ע שט"ן):
נָא גִבּוֹר. דּוֹרְשֵׁי יִחוּדֶךָ. כְּבָבַת שָׁמְרֵם (נג"ד יכ"ש):
בָּרְכֵם טַהֲרֵם. רַחֲמֵי צִדְקָתֶךָ. תָּמִיד גָּמְלֵם (בט"ר צת"ג):
חָסִין קָדוֹשׁ. בְּרוֹב טוּבְךָ. נַהֵל עֲדָתֶךָ (חק"ב טנ"ע):
יָחִיד גֵּאֶה. לְעַמְּךָ פְּנֵה. זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ (יג"ל פז"ק):
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל. וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ. יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת (שק"ו צי"ת):
ואומר - בָּרוּךְ, שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ, לְעוֹלָם וָעֶד:

כל הקריאה הזאת יש לאמרה במשך כל שעות היום, וכן בלילה מחצות והלאה, ולא קודם חצות.
והשם יתברך ישמור עמו ישראל לעד, וכולכם בכללם.

הועתק מספר אמת ליעקב - קונטרס שפת אמת
אנא - כד נטלו ישראל מרעמסס לא ידעון אי ינטלון לסוכות או לקהלתה או למוסרות ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לסוכות:‏
בכח - מסוכות לא ידעון אי ינטלון לאיתם או לחצרות או לתרח או לעציון גבר ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לאיתם:‏
גדולת - מאיתם לא ידעון אי לפי החירות או לרמון פרץ או לעברונה או להר העברים ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לפי החירות:‏
ימינך - מפי החירות לא ידעון אי ינטלון למרה או לתחת או לערבות מואב ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון למרה:‏
תתיר - ממרה לא ידעון אי ינטלון לאילם או למקהלות או לעלמון דבלתימה ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לאילם:‏
צרורה - מאילם לא ידעון אי ינטלון לים סוף או לחשמונה או לפונון או לעיי העברים ופקיד רבא דעמיה דינטלון לים סוף קבל - מים סוף לא ידעון אי ינטלון למדבר סין או לחרדה ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון למדבר סין:‏
רנת - ממדבר סין לא ידעון אי ינטלון לדפקה או ליטבתה ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לדפקה:‏
עמך - מדפקה לא ידעון אי ינטלון לאלוש או לרסה או לאובות ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לאלוש:‏
שגבנו - מאלוש לא ידעון אי ינטלון לרפידים או להר שפר או לבני יעקן ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לרפידים:‏
טהרנו - מרפידים לא ידעון אי ינטלון למדבר סיני או לקברות התאוה או לחר הגדגד ופקיד רבא דעמיה דינטלון למדבר סיני:‏
נורא - ממדבר סיני לא ידעון אי ינטלון לקברות התאוה או להר הגדגד ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לקברות התאוה:‏
נא - מקברות התאוה לא ידעון אי ינטלון לחצרות או לתרח או לעציון גבר ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לחצרות:‏
גבור - מחצרות נטלו לרתמה דורשי - מרתמה לא ידעון אי ינטלון לרמון פרץ או לעברונה או להר העברים ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לרמון פרץ:‏
יחודך - מרמון פרז נטלו ללבנה:‏
כבבת - מלבנה לא ידעון אי ינטלון לרסה או לאובות ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לרסה:‏
שמרם - מרסה לא ידעון אי ינטלון לקהלתה או למוסרות ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לקהלתה:‏
ברכם - מקהלתה לא ידעון אי ינטלון להר שפר או לבני יעקן ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון להר שפר:‏
טהרם - מהר שפר נטלו לחרדה:‏
רחמי - מחרדה לא ידעון אי ינטלון למקהלת או לעלמן דבלתימה ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון למקהלות:‏
צדקתך - ממקהלת לא ידעון אי ינטלון לתחת או לערבות מואב ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לתחת תמיד - ומתחת לא ידעון אי ינטלון לתרח או לעציון גבר ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לתרח:‏
גמלם - ומתרח נטלו למתקה:‏
חסין - וממתקה לא ידעון אי ינטלון לחשמונה או לפונן או לעיי העברים ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לחשמונה:‏
מחשמונה נטלו למוסרות:‏
קדוש - ממוסרות נטלו לבני יעקן:‏
ברוב - מבני יעקן לחר הגדגד:‏
טובך - מהר הגדגד ליטבתה:‏
נהל - מיטבתה לא ידעון אי ינטלון לעברונה או להר העברים ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לעברונה:‏
עדתך - ומעברונה נטלו לעציון גבר:‏
יחיד - מעציון גבר לקדש:‏
גאה - מקדש להר ההר:‏
לעמך - מהר ההר לצלמונה:‏
פנה - מצלמונה לא ידעון אי ינטלון לפונן או לעיי העברים ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לפונן:‏
זוכרי - מפונן נטלו לאובות:‏
קדושתך - מאובות לעיי העברים:‏
שועתנו - מעיי העברים לדיבון גד:‏
קבל - מדיבון גד לעלמון דבלתיימה:‏
ושמע - מעלמון דבלתיימה להרי העברים:‏
צעקתינו - ומתמן:‏
יודע תעלומות - לערבות מואב. עכ"ל:


תקובל ברצון.
שאלה - 247292
לכבוד הרב היקר, שאלה שהתחבטתי בה בעבר, למה כתוב בק"ש שעל המיטה:"הרינו ממליכו על כל אבר..." הרי כלום אנחנו הפחותים בוחרים אם כן או לא להמליך עלינו את מי שאמר והיה העולם?
תשובה
כדי לרענן את זכרונך, אעתיק לך מה שכתבנו בס"ד קודם חדשים ספורים.

שאלה - 244642
לכבוד הרב האם יש בכוח האדם להתפלל עבור הנפטרים? ומהיכן הכוח לכך?
תשובה
דע ידידי, כי האדם בהיותו בחיים יש בו כח עצום ואדיר מכוח הנשמה הנמצאת בו, כיוון שהיא חלק אלוק ממעל, והיות האדם בחירי, לטוב ולמוטב. כוח זה לא קיים לא בצדיקים ולא במלאכים, כי הצדיקים נפטרו מהעולם ונשללה מהם הבחירה, והמלאכים אין בידם כוח הבחירה כלל. כי הם מבצעים פקודות והוראות בלבד.
המצא כי האדם ביותו בחיים בעולם הזה הוא שליט בעולמו לעשות כחפצו, ויש במעשיו הטובים או ההפוכים מהטובים, להשפיע על מהלך העולמות, השפע היורד לעולם, להוריד גשמים או לעוצרם בתפילתו ובמעשיו, לרפטות חולים במדוויהם, או חלילה ליטול חיים של מאן דהוא חלילה.
כל מה שאנחנו הולכים לקברי צדיקים גדולים במו קברי אבות, הנביאים, התנאים והאמוראים הוא כדי לעורר עלינו רחמים, שבזכות התשובה שאנחנו עושים שם, הסליחות והתחנונים, ירחם עלינו אבינו שבשמיים, וישמע קולינו.

בא וראה מה היה לישראל בימי מרדכי ואסתר הצדיקים, כאשר הלך אליהו הנביא זכור לטוב אצל נשמת משה רבנו עליו השלום והודיעו על גזירת המן הרשע, שאל אותו משה רבנו האם יש שם צדיק בדור למטה? ואליהו הנביא השיבו יש צדיק אחד ושמו מרדכי, אמר לו משה לך והודיעו שהוא יתפלל ויזעק למטה, ןאני אתפלל למעלה. וכנזכר במדרש אסתר "אמר משה רבינו עליו השלום לאליהו זכור לטוב כלום יש שום אדם כשר באותו הדור? אמרו יש ומרדכי שמו, אמא לו לך והודיעהו כדי שיעמוד הוא משם ואנו מכאן ונבקש רחמים לפני הקדוש ברוך הוא".

בא ידידי ואטעימך מעט מיערת הדבש של רבנו האריז"ל מה שכתב בספר הליקוטים - פרשת בהר - פרק כה
"והנה בודאי שהאדם צריך סיוע מעליונים, להספיק דברים אלו על ידו, וגם העליונים צריכים לסיוע התחתונים, בסוד (תהלים ס"ח) תנו עוז לאלהים וכו"'.
ועוד לו כן בספרו שער המצות פרשת בהר סיני
"הנה בודאי שאין הבירורין מתבררין לא ע"י התחתונים לבדם ולא ע"י העליונים לבדם והם צריכים זה אל זה כי העליונים צריכים למעשה התחתונים בסוד תנו עוז לאלהים, והתחתונים צריכים לסיוע העליונים וכמ"ש ומעשה ידינו כוננהו".
שאלה - 247077
כבה נר המערבי.
הורם הנזר והוסרה העטרה עם לכתו ביום שושן פורים של הגאון הגדול שר התורה מורנו הרב חיים קנייבסקי זצוק"ל.

תשובה
נפלה עטרת ראשינו אוי נא לנו כי חטאנו. אוי כי ירד אש מן השמים, ותאכל את העולה, אוי נא לנו כי פנה היום, כי בא השמש בצהריים וידום, הוא הענק בתורה על חלקיה, בקי בכל שביליה ודרכיה, אבל גדול עשי לך מספד תמרורים, נחבר לנו קינים בבכי בראש כל ערים, גם ברחובות בחוצות ובכפרים, על סילוקו של הארי במסתרים, איש קדוש ועניו, חכמתו בתורה האירה פניו, אשר בתורתו וחכמתו האיר לעולם כולו, הלא הוא אביהם של ישראל, הרב חיים קנייבסקי זצוק"ל.

בת עמי תיילי ביגוניה, על כי נשבה ארון הקודש עם הכפורת על מכוניה, ועלה בסערה השמימה, נהי נשמע בכל פינה דרומה, צפונה קדמה וימה, בערב שבת קודש נסערה עדה תמה, בהגיע השמועה הנוראה על כי הוקרב קרבן העולה, בפרשת צו היא העולה, המנורה הטהורה, זכה וברה, עוונותינו הטו אלה, והתקיים בנו להפליא את העם הזה הפלא ופלא, קשה הוא סילוקן של צדיקים יותר מחורבן בית המקדש, כל אשר יגע בו יקדש.

היה אוצר כלי חמדה, בכל חיבורי התורה ידו שלטה והדה, תשובותיו ומענה פיו היו כתער חדה, ותמהר ותער כדה, ביתו היה פתוח לרווחה, בכל שעות היממה, בסבר פנים יפות גם כשהיה שקוע בלימוד התורה, לכל איש קטן וגדול, פשוט ויקר, חכם וגאון, מנהיג או עסקן, נתן עצה ותושיה, דרך סלולה וברורה, וינהל את עם בני ישראל כמו את בניו אהוביו, בנחת בתבונה, באורך רוח בחכמה ובבינה, על צווארו נשא את עול הדור כולו, צרות הכלל והפרט, עניני הציבור והיחיד, בקדשי שמים, ביסודות התורה והאמונה, היראה ועבודת השם יתברך, רבים השיב מעוון, חיבב את לימוד התורה על הכל, ונטע בלב הפונים אליו את אהבת לימוד התורה הקדושה, להרבות עדרים צאן קדשים, מתינוקות של בית רבן ועד בחורי חמד זקנים עם נערים, את כולם חיבק וקירב, באהבה ובחיבה.

אוי לנו מי ירפא לנו, מי ירפא את שברנו, מי ינהל את עדת ישראל, העומדים אבלים קודרים, בוכים ומשתוממים, נבוכים כואבים ואוננים, החומל על כל בריותיו, הוא יחמול על עמו ועל נחלתו, ויראה נא בעוניינו, וישיב את שבותינו, ושעה הזאת בה אנחנו מהרהרים בתשובה ומתקרבים לאבינו שבשמיים, שעת ישועה ונחמה, ויאמר נא די לצרותינו, ויחיש לגאלינו, יבנה את בית מקדשינו ותפארתינו, ובא לציון גואל במהרה בימינו.
שאלה - 246834
שלום לכבוד הרב. זוהר מתורגם ללשון הקודש לקנות ולהשתמש?
תשובה
א, ברוב המקרים לא תורגם מדוייק. ב, כוחו של לימוד הזוהר הוא בקריאתו בארמית דווקא. ג, יש סודות עמוקים בדבריו, בסגנונו, באותיותיו, במאמריו. ד, כך קיבלתי מזקני הדור הקודם מי שיש בו יראת השם יקבל.

עוד רגע אדברה, גם בסדר התפילה, גם במעגל החיים, יש לנו תפילות ומאמרים אשר ברובם כתובים בארמית, ולא יעלה על דעת איש ירא אלקים לשנותם או לתרגמם ולאמרם בלשון הקודש. כן אנחנו רואים הזוהר הקדוש בלשון ארמית שהוא עומד נגד המשחיתים והמקטרגים. וכשם שהכתובה נכתבה ונקראת בארמית, ויש בזה סוד נעלם לטובת בני הזוג וצאצאיהם.

הקדיש הנאמר בתפילות להעלותם למעלה ולבטל המקטרגים מעלינו, כש שאומרים קדיש לעילוי נשמת הנפטר, להצילו מידי המקטרגים והמזיקים. והקדיש לארכו ולרחבו במתכווין יש בו עירוב מילים הן בלשון הקודש, הן בארמית, והטעם לכך לבלבל את השטן, וכפי שכתב רבנו האר"י ז"ל בשער הכוונות, וכמה פעמים ניסו משחיתי ברית מפריצי עמנו לחבל בתוכנו, ו"לתרגמו" ללשון הקודש, ולא עלתה בידם.

תפילת "בריך שמיה" הנאמרת בפתיחת ההיכל, מלבד תוכנה ואמריה הנפלאים בעדינו ובעד כל ישראל, כמה סודות ורמזים בה. והיא במספר אותיות ותיבות מדוייקים ורמוזים בהם סודות עמוקים. וכל קהילות ישראל אומרים אותם במתכונתם. ויש בה גם תיקון הברית קודש ועוד ענינים נעלמים.
כן אנחנו נשמור על ספר הזוהר הקדוש שלא לתרגמו ולא להחליפו בשום דבר וענין, לבאר כן, לתרגם לא.
שאלה - 246393
מורי ורבי שליט"א.,אם אפשר לתת לנו מקורות על הסוגיא של שאילת שלום לאשה.
תשובה
כתב מרן בשלחן ערוך אבן העזר סימן כ"א, ו "אין שואלים בשלום אשה כלל, אפילו על ידי שליח, ואפי על ידי בעלה אסור לשלוח לה דברי שלומים, אבל מותר לשאול לבעלה איך שלומה".
ומקורו בתלמוד קידושין ע, א. "אמר ליה, תיתי דונג תשקינן, אמר ליה, הכי אמר שמואל, אין משתמשים באשה. קטנה היא! בפירוש אמר שמואל, אין משתמשים באשה כלל, בין גדולה בין קטנה. נשדר ליה מר שלמא לילתא, א"ל, הכי אמר שמואל, קול באשה ערוה. אפשר ע"י שליח. א"ל, הכי אמר שמואל. אין שואלין בשלום אשה. על ידי בעלה אמר ליה, הכי אמר שמואל אין שואלין בשלום אשה כלל. ופירש רש"י ז"ל "שמא מתוך שאילת שלום יהיו רגילים זה עם זה, על ידי שלוחם ויבואו לידי חיבה". וכן הוא בערוך השלחן [שם ח].
וכתב הרב הלבוש אבן העזר [שם] "אבל מותר לשאול לבעלה איך שלומה, כמו שעשו המלאכים גבי אברהם ששאלו לאברהם [בראשית יח, ט] איה שרה אשתך.

ועיין בביאור הרא"ם ז"ל על התורה ]בראשית י"ח, ט]. שכתב לחלק מה שאמרו אין שואלים בשלום אשה, הוא כששואל אותה בעצמה ואסור, אך מה ששאלו המלאכים הוא על ידי בעלה אברהם אבינו ומותר, ומה שמצינו [קידושין ע, א] שביקש לשלוח שלום לילתא על ידי בעלה, ואסר משום שמרגיל עצמו לבו ודעתו עליה. אבל כששואל רק את בעלה על שלומה מותר. אבל לדעת התוספות [קידושין ע, ב. ד"ה אין] לשאול בשלומה אפילו על ידי בעלה אסור, ורק לשאול איה פלניתא מותר.
וחזר והקשה ממסכת ברכות [כ"ד, א] קול באשה ערוה כי קולך ערב, מכאן שקול באשה ערוה, ותירץ דבמלאכים לא שייך ערוה, כי גם בגמרא שהקשתה על התוספתא שאין שואלים, ולא הקשתה על הפסוק איה שרה, על כרחך לומר שאני מלאכים שאין בהם יצר הרע ומותר.

גם עיין בחידושי הרשב"א ז"ל [ברכות כ"ד] שכתב כי איסור קול באשה ערווה הוא דווקא קול זמר, אך דיבור מותר, וכתב בשו"ת מהר"ם שיק [אבן העזר סימן נ"ג] כי בנידון דנן אפילו דיבור אסור כיוון שבשאילת שלום והשבתו איכא משום חיבה. ולפי מה שכתב הגאון הפני יהושע דדבר דאורחא היא לית ביה משום חיבה ומהאי טעמא מותר לשאול בשלומה שלא על ידי שליח, אם כן תשובתה נמי מותר.
ויש עוד להאריך בזה, אם הטרדות הרבות מונעות זאת עתה ממני. ושלום לך.
שאלה - 246026
לכבוד הרב מוצפי היקר שליט״א. אני לא מבין מה קורה אתי, לומד במסגרת ישיבה הרבה שנים, מתפלל בתמידות, מאמין, נפגש בשידוכין כבר כמה שנים, ולא הולך לי, מדוע?
תשובה
אני לא מכר אותך, אך תרשה לי לדבר אתך גלוי.
השם יתברך ברא באדם איברים יקרים וחינויים, במרכז נותני הפקודות הן הלב והמוח מעל כולם. הלב חושק, רוצה, מעונין, וגם מתלהב. ויש בו כוח האמונה.
המוח רגוע ומחושב, מתבונן, שוקל, דן, מסתפק בדבר, אך מחליט.

נראה לי מנסיון עם אנשים, שאתה רוצה כל דבר לחקור ולדעת, לבדוק לעומק, ולפעמים הנך מחפש גם נושאים או פריטים שאינם קיימים, ולכן אינם מקבל החלטות. כי אתה בורח מאחריות. ופולד מהבלתי ידוע, ועל זה אמר שלמה המלך בחכמתו "יוסף דעת יוסיף מכאוב".

אם היית מאמים בבורא בעיניים עצומות, ומחליט כי הוא רוצה את טובת ברואיו, היית קופץ למים הסוערים, ומחלץ את עצמך בסיועו של בוראך, אך אתה החלטת שלא להחליט, זה הכי קל, אבל התוצאה היא הרסנית. כי אתה נשאר לבד.
מסקנא, אסור לך להשאיר את ההחלטה רק לשכלך, אלא תן ללבך ללכת ולהתקדם, במלים אחרות תפעיל את המתג "אמונה".
קום, התנער, התעשת בבקשה, ותחליט שתוך 30 יום אתה מחליט על איזו בת ישראל כשירה ותצליח.

כתבתי זאת גם לבנות המהססות ועדיים בדרך לא סלולה. בהצלחה בעתיד הקרוב.
שאלה - 245995
האם זה נכון שלטענת כמה אנשים גוג ומגוג כבר הייתה ועכשיו המשיח יגיע ברחמים? או שלפי מה שרואים היום עם סין רוסיה ואירן גוג ומגוג התחילה ובדרך להתעצם
תשובה
קשקושים מוחלטים, דברי הנביאים אוי לו למי שכופר בהם, ועיין ביחזקאל ל"ח, והיה ביום בא גוג על אדמת ישראל... ובזכריה י"ד, א. הנה יום בא להשם... ואספתי את כל הגויים אל ירושלים... וכל המפרשים ראשונים ואחרונים האריכו בזה. ובתלמוד בבלי וירושלמי, ובמדרשים לאין קץ. ובזוהר הקדוש, וכן הראשונים רב סעדיה גאון שיע"א, הרמב"ם והרמב"ן וכל המפרשים וספרי הקבלה.

ואמירת עלינו לשבח כולה על שני חלקיה מספרת ומשבחת את בורא עולם, איך עתיד לנקום מכל הגויים על אשר עשו עמנו, "לראות מהרה בתפארת עוזך, להעביר גילולים מן הארץ... יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך....
ועל כולם אמירת הקדיש היא על כך. "יתגדל ויתקדש שמיה רבא". כאמור ביחזקאל לח "וְרָעֲשׁוּ מִפָּנַי דְּגֵי הַיָּם וְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְחַיַּת הַשָּׂדֶה וְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאֲדָמָה וְכֹל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וְנֶהֶרְסוּ הֶהָרִים וְנָפְלוּ הַמַּדְרֵגוֹת וְכָל חוֹמָה לָאָרֶץ תִּפּוֹל:
(כא) וְקָרָאתִי עָלָיו לְכָל הָרַי חֶרֶב נְאֻם אֲדֹנָי יְקֹוִק חֶרֶב אִישׁ בְּאָחִיו תִּהְיֶה:
(כב) וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ בְּדֶבֶר וּבְדָם וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ אֵשׁ וְגָפְרִית אַמְטִיר עָלָיו וְעַל אֲגַפָּיו וְעַל עַמִּים רַבִּים אֲשֶׁר אִתּוֹ:
(כג) וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְקֹוָק".
כל זה עדיין לא התרחש, ורק הנוצרים הכופרים אומרים שמשיחם כבר בא והכל התקיים, חלילה וחס לומר כך.
שאלה - 245867
שלום לרב הגדול אם יסכים כת"ר לפרש לנו האיסור לשנות מנהג המקום?
תשובה
מרן השלחן ערוך פסק כמה וכמה הלכות על פי מנהג המקום כגון באבן העזר צ"ג, ג. חושן משפט ע"ב, י"ט, ובמקומות רבים פסק כן.

ועיין מדרש שכל טוב [ויצא כט, סימן כו] "ויאמר לבן לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה. שגנאי הוא בדבר, מכאן שאין משנין מנהג המקום במקום שאין חילול השם, שהרי משה עלה למרום ולא אכל ולא שתה, והמלאכים באו לבית אברהם ולוט והראו עצמן כאוכלין ושותין".
גם לגבי משא ומתן מצינו כי הגאונים וגם הראשונים פסקו כי נוהגים כפי מנהג המקום. ועיין בספר מקח וממכר לרבנו האיי גאון ז"ל עמק השער שער י"ג, ושו"ת הגאונים [גאוני מזרח ומערב סימן ר"ה] ושו"ת הגאונים [הרכבי סימן שכ"ב] ושערי צדק [ח"ד שער ג, סימן ו].

וכן פסקו הראשונים, עיין בתשובה מהר"י בן מיגאש ז"ל ב"ב קמ"ד, ב. פסקי ריא"ז [ב"ב א, הלכה ו, ג], פסקי הרי"ד [ב"מ ק"ז, א], הרמב"ם אישות פי"ב ה"י ועוד,
וכן כתבו הרא"ש פסחים ד, סימן ד, הגהות אשרי [ב"מ ט, סימן מט]. המרדכי [גיטין רמז תמ"ו], רבנו תם בספר הישר [סימן תרפב], העיטור מאמר ה דכ"ד, ספר התרומות שער מ"ו, ח"ד, י. האור זרוע פסקי ב"מ סימן שע"ה. המאירי במגן אבות בהקדמה ועוד, רבנו ירוחם נכ"ג ח"ה דנ"ח ע"ב.
מהרי"ל מנהגים הלכות יום הכיפורים.
מרן הבית יוסף או"ח סימן תס"ח. ויורה דעה סימן קע"ב. אה"ע מ"ה. חו"מ סימן ע"א. ודבר זה ברור לכל מבין דעת בתורה הקדושה.

ועל כולם יש כאן איסור דאורייתא שמשנה מפני המחלוקת כפי שכתבו הפוסקים, וכמפורש במסכת פסחים נ, ב. ועיין באור לציון בחומרת הדבר.
שאלה - 245695
אני קיבלתי מתקפה לגבי ההלכה שאין מרבין בקדישים, ובציבור לא מוכן לקבל זאת הם אומרים שאין קשר בין קדיש של השיעור לקדיש של התפילה ועוד שאין איסור לאומרו, מה עלי כגבאי לעשות?
תשובה
מימי עולם רעה חולה זו נמצאת בקרב עמי הארץ, שבמקום ללמוד תורה אומרים קדיש, ומדמים בנפשם שבזה יעלו נשמת המת למקומו למעלה, ולא ידעו כי עיקר עלייתו היא באמצעות לימוד התורה ואין בלתה.
ואעתיק לך מה שכתב הרב ערוך השולחן אורח חיים סימן נה סעיף ג
"יש מהמון בני ישראל שסוברים שמצווה להרבות בקדישים וכמה טועים הם וקורא אני עליהם תשתפכנה אבני קדש וגו' [איכה ד, א] ואין משתמשין בשרביטו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא רק כפי מה שהרשה אותנו והמרבה בהם מזלזל בהדרת קדש וכבר כתב אחד מגדולי הפוסקים בסי' זה דכשם שטוב למעט בברכות כמו כן טוב למעט בקדישים [כנה"ג] ואחד מיוחד מגדולי החסידים צעק מרה על זה [החסיד דבר שמואל בתשו' סי' קפ"ג הובא בבאה"ט סק"א] וז"ל המרבים באמירת הקדישים כו' ומתישים כח קדושת ה' הגדול והנורא וכו' עכ"ל".
וכן הוא בסימן קלג
וכתב בפסקי תשובות אורח חיים סימן נה
"כאשר טוב למעט בברכות כך טוב למעט בקדישים. וכוונתו מתפרשת מיד בהמשך דבריו על אלו שאומרים כמה קדישים על פסוקי תנ"ך או משנה וגמרא, אבל קדיש אחד שאומרים בגמר הלימוד או לאחר אמירת פרקי תהילים ענינו גדול ונשגב מאד, וגם יש חיוב לאמרו עפ"י הדין".

ועיין תשובה 22703
כתב מהר"י יוזפא ביוסף אומץ (עמוד שלא), וזה לשונו "ענין הקדישים וברכו וכו' תיקון זה אינו רק לעמי הארץ, אבל לימוד תורה מועיל שבעתיים מכל התפלה וע"י כן מכניסין את המת לג"ע. ואם הבן מחדש חידושי תורה אין ערך להכבוד שזוכה אביו עי"ז בישיבה של מעלה. וכדמוכח במדרש הנעלם רות. ולכן כל אבל על אב או אם ישתדל מאד להרבות בלימוד כל מה שאפשר לו לפי חכמתו. עכ"ל.
וכתב על דבריו אלה בשו"ת יביע אומר חלק ג, יורה דעה סימן כ"ו, "ואם כן מה טוב שהבן בחכמה ילמד תורה לפי ערך חכמתו בתורה ויעשה בזה נ"ר לאמו, ואל ימרה פי אביו אם חושש שלא יאמר קדיש. ויר"ש יוצא ידי שניהם ע"י לימוד וקביעת עתים לתורה. ותלי"ת בכל אתר ואתר קובעים עתים לתורה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, בראשות ת"ח ומורה הוראות בישראל, מזוינו מלאים מפיקים מזן אל זן. וכל החפץ ידו למלאת כרסו בהלכה ואגדה יפנה אליהם כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים. וגדול תלמוד שמביא לידי מעשה. ובלי לימוד תורה תועלת הקדיש מועטת מאד. וכמ"ש בשו"ת בית רידב"ז בסוף הספר (בצוואה אות א), וז"ל, לאחר איו"ש תזהרו ביום שתאמרו קדיש ללמוד דף גמרא באותו יום. ואם יהיה ח"ו איזה סיבה ותבטלו השיעור הזה תזהרו מאד מאד שלא לומר קדיש באותו יום כלל. כי לא תעשו נ"ר לנשמתי באמרכם קדיש בלי לימוד גמ'. תזהרו בזה. ע"כ. וע"ע בס' יסוד ושרש העבודה (בצוואה שבסוף הס') מה שהפליג עוד בזה. ע"ש.
וכתבו הגאונים רבי עקיבא אייגר והחתם סופר זיע"א כשם שאין שנים אומרים קדושה, כך אין שנים אומרים קדיש.
שאלה - 245605
לכבוד הרב מוצפי שליט"א. מה היה אומר מור אביו ז"ל לעידוד הלומדי תורה. בפרט בימים טרופים אלה בהם הם נרדפים?
תשובה
ומור אבי ז"ל היה מחזק ידי התלמידי חכמים מאוד, ואומר להם כי אין מי שיודע להעריך גודל שכרם העצום שם בעולם העליון, במסירותם ללימוד התורה ובפרט בעיון נכון וקולע, משום שנשמתם זוכה להתענג באור העליון במחיצתו של השם יתברך, ובפרט אם יתעסקו בתורה לשמה, כדי להבין הסוגיא לאמיתה של תורה, וככל שיטרחו עליה, כך זוכים שם להתקרב לאור של מעלה במעלות נוראות ונשגבות, גבוה מאוד מאוד מעלה אחרי מעלה. וידוע הוא בפי כל הסובבים אותו שהיה מעודד את הגבירים והתומכים לעסוק בעצמם בתורה, והם מדמים בנפשם כי יעלו המה במעלות גן עדן העליון, והם אינם משתדלים להגות בתורה בעצמם, והיה אומר להם "אל קארי אחסן מינאכ" היינו אותו ההלך העני ששוכרים אותו לקרוא תהלים ואדרא לעילוי נשמת הנפטר, ונראה מסכן ונאלח, הוא במעלה גדולה ממך. ופירש להם כי לא ידמה בשום אופן הנותן זהב מכיסו, לבין העוסק בתורה בעצמו.
גם היה מוכיח ומזרז מאוד את בני הנפטר ונכדיו, כשיש אזכרה להוריהם, שיעסקו המה בעצמם בתורה, ולא יתעסקו בחלוקת מגדנות וקפה ותה ללומדים, אלא ימנו אחרים שיעסקו בזה, והם ישבו ללמוד תורה בעצמם, כי נשמת הנפטר נהנית מאוד כיוצאי חלציו עוסקים בתורה בעצמם, וגדולה מעלתו של הלומד בעצמו עשרת מונים על התומך והמסייע בלימוד התורה הקדושה.
שאלה - 245604
לכבוד הרב הגאון מוצפי! ראיתי ברש"י ז"ל בראשית יא, כו.
"וימת תרח בחרן הנו"ן הפוכה, לומר לך עד אברם היה חרון אף של מקום בעולם". ולא מצאתי כך בס"ת האם הוא כשר? ואם ספרדי יכול לעלות לתורה אצל אשכנזים?

תשובה
שאלתך חשובה היא וכבר דן בה רבנו הגדול בשו"ת הרשב"א החדשות סימן קמה
"בפסוק וימת תרח בחרן, שכתב רש"י ז"ל בפירוש החומש לפיכך הנו"ן הפוכה לומר לך שעד אברהם חרון אף של מקום. ובדקנו בכל הספרים ולא נמצא בו, ושאלת אם לא נכתבה הנו"ן כן אם יפסל הספר בכך.
תשובה כותבי ספרים שלנו כותבים הנו"ן כך בחרן. ומכל מקום נראה ודאי שאם לא נכתבה כן לא יפסל הספר בכך, שאותן שיפסל הספר בכך הן אותן שהזכירו בגמרת שבת בפרק המוציא [שבת קג, ב[ אבל בלפופות ובהפוכות לא יפסל, שאם כן היה להם להזכירם שם. ולכתחלה צריך לעשות כן אבל אם לא עשו כן כשר". והביאו מרן בבית יוסף יורב דעה סימן ער"ה.

ב, ומה ששאלת על ספדי העולה בספר תורה אשכנזי, וכן הוא גבי אשכנזי העולה בספר תורה ספרדי, כבר כתב עטרת ראשינו בשו"ת הרא"ש כלל ג סימן יא. "וצורת האותיות אינם שוות בכל המדינות, הרבה משונה כתב ארצנו [אשכנז] מכתב הארץ הזאת [טולידו] ואין פסול בשינוי הזה רק שלא יעשה ההי"ן חתי"ן כפי"ן ביתי"ן וכמו שמפרש בגמרא (שבת קג:)". ועיין עוד בזה בשו"ת יחוה דעת חלק ב, סימן ג.
שאלה - 245537
לכבוד מורנו הרב שליט״א. האם יש ענין לקבור את הנפטר במוצאי שבת קודם חצות?
תשובה
א,שאלה נכבדה זו שאלתי את פי גדולי הקבלה קודם 50 שנה ומעלה, וגם את מור בי ז"ל, וכולם פה אחד השיבו כלל לא.

ב, רבנו האריז"ל כתב בשער הכוונות, דרושי חזרת העמידה דרוש ה ענין כוונת אמן "סוד אל מלך יושב כו' דע כי תוספת השבת מתחיל מיום ששי מתחילת שעה ששית כמו שיתבאר להלן דס"ב ריש ע"א בע"ה בענין ע"ש על פסוק יום השישי ה' יתירה ונמצא כי ז' שעות אחרונות של יום הששי וכל כ"ד שעות דיום השבת הקב"ה יושב בהם על כסא רחמים מפני כבוד השבת ומספרם א"ל שעות וז"ס אל מלך יושב על כסא רחמים ושאר ימי החול יושב על כסא דין".
ועיין שער הכוונות דס"ב "א, שער הגלגולים הקדמה כ"ג. שער מאמרי רשב"י דכ"ז, ב. מגלה עמוקות אופן רמה. שער מארמרי רז"ל די"ז ע"ג. וכתב שם בפירוש שחיבוט הקבר אינו שולט נרק א"ל שעות בשבוע, והם משעה קודם חצות ביום השישי, ועד צאת השבת. ולכן אין שום ענין למהר ולקברו קודם חצות לילה ואין לזה שום מקור בקבלה.

ג, עוד עיין במסכת שמחות ספר חיבוט הקבר פרק א, הלכה ח
"רבי מאיר אומר משום ר' אליעזר קשה דין הקבר יותר מדינה של גיהנם, שגיהנם משלש עשרה שנה ומעלה, אבל חיבוט הקבר אפילו צדיקים גמורים, ואפילו גמולי חלב, ואפילו יונקי שדים, ואפילו נפלים בו נדונים. אמרו חז"ל הדר בארץ ישראל, ומת בערב שבת ונקבר קודם שתחשך השמש בשעת תקיעת שופר, אינו רואה חיבוט הקבר". הרי לך שלא הוזכר מוצאי שבת כלל.

ד, עיין בשו"ת רדב"ז חלק ד סימן קז (אלף קעח - אלף קעט) שנשאל גבי מי שנפטר ביום חמישי, ורוצים להלינו ליום השישי כדי להצילו מדין זה, וכתב באורך, "חדא כי מי הוא זה ואיזהו אשר מלאו לבו לבטל גזירת קונו ודינו ואם היה חפץ יתברך להצילו מדין חיבוט הקבר היה ממיתו ערב שבת ממש וכיון שהמיתו בחמישי משמע שחפץ לדונו וזה מתחכם עליו יתברך רחמנא ליצלן מהאי דעתא ואפילו תימה דבשבתא לא שכיח דינא כלל הקצור קצרה ידו יתברך מלהפרע ממנו ביום ראשון ויום שני או בדין אחר רע וקשה מחיבוט הקבר. עוד אני אומר כי אינו ניצול מחיבוט הקבר אלא מי שמת סמוך לשבת ונקבר עם דמדומי חמה אבל מי שמת בבקר ושהו אותו עד סמוך לשבת אינו ניצול".

וסיים "עוד דבעינן שימות בע"ש קודם שקיעת החמה וסמוך לה ונקבר עם דמדומי חמה".....
ועיין להגאון מאיר עיננו החיד"א זיע"א בשו"ת יוסף אומץ סימן ס. מה שכתב בזה דברים חוצבי להבות אש.
והשם יתברך יצלינו מדין זה ומהדומים לו.

ויש לי עוד אריכות דברים בזה ועתה לא עט' האסף המקנה.
שאלה - 245151
שלום לכבוד הרב
במחילה מהדר"ג שליט"א
האם היתה למו"ה יבלחט"א היכרות עם הגאון הצדיק מהר"ר צבי סימן טוב זצוק"ל שנפטר בסוף השבוע?
יש לי איזה קשר משפחתי עם המשפחה ונשמח לשמוע.

תשובה
זכרת ימים מקדם שנות עולמים, עת בא ללמוד בישיבת פורת יוסף, לאחר שהיה בחור נמרץ תלמיד להגאון רבנו חיים טורצ'ין ז"ל יד ימינו שלא המנהיג הדגול מורנו הרב יצחק זאב מבריסק זיע"א.
שקידתו בתורה ועיונו הזך והנקי יתר מכולם. לא עברו ימים אחדים ונקרא על ידי אותו צדיק רבנו משה פארדו ז"ל אשר הקים את ישיבת אור תורה בבני ברק, ושם עשה חיל,
הוא נשא לאישה את הרבנית שתחי'ה בת הגאון הצדיק רבי יצחק אוחנה ז"ל רבה של קרית שמונה, והתגורר בחיפה. בשנת תשכ"ז נקלעה הישיבה הקדושה פורת יוסף למשבר כללי, והוא יזם כנס חירום בביתו של עסקני וגבאי העיר והזמין את מורנו הגאון רבי יהודה צדקה זיע"א לבוא ולהתארח שם, אני אבדל לחיים טובים ולשלום, נתלוויתי עם מרן הרי"ץ במסעו, והתארחנו בביתו בסבר פנים יפות, זכורני באיזו התרגשות הכין בעצמו את חדר האכסניה למורנו הרי"ץ. עם כל השירותים הנחוצים באהבה, שם שהה משך כל הלילה.
בחזרתינו, ציווה עלי ראש הישיבה לנסח מכתב ברכה ותודה אליו, וחתם עליו ראש הישבה בהתרגשות. ת. נ. צ. ב. ה.
שאלה - 244834
לכבוד הרב שלום רב
חד צורבא מרבנן אמר בביה"כ שכל מה שאסור לאכול קודם עה"ש ע"פ הקבלה הוא אם ישן בנקו' חצות,ואם לא ישן מותר,ובשבת מותר גם אם ישן,והביא לכך סימוכין,האם נכון

תשובה
מקור הדברים בזוהר ויקהל רטו, ב
"פתח ואמר כתיב (ויקרא יט) לא תאכלו על הדם לא תנחשו ולא תעוננו, האי קרא אוקמוה ורזא דמלה האי מאן דאכיל בלא צלותא דיצלי (ד"א קדם דאכיל) על דמיה שקיל איהו כמנחש ומעונן, בגין דבליליא נשמתא סלקת (ואשתטחת) למחמי ברזא דיקירא עלאה כל חד וחד כמה דאתחזי ליה ואשתאר בר נש בההוא חילא לאשתתף (נ"א דאתפשט) גו דמא לאתקיימא גופא ועל דא (ס"א ועכ"ד) טעים טעמא דמותא וההוא חילא לא מתעתדא לאתערא גו ההוא חילא דנשמתא ולקבלא ליה, וכד אתער בר נש לאו איהו דכי והא אוקימנא דסטרא אחרא שליט על אתר דקיימא בלא נשמתא, כיון דאתדכי במיא, ואף על גב דאשתדל בר נש באורייתא (נ"א טעים טעמא דמותא דסטרא אחרא שליט על אתר דקיימא בלא נשמתא וכד אתער בר נש אף על גב דאשתדל באורייתא) ההיא נשמתא לא אתקיימת באתרה ולא שלטא ביה בב"נ בר חילא דדמא בלחודוי דאקרי נפש ההיא דאתפשטא בדמא תדיר והא אוקימנא, וכד יצלי בר נש צלותא דפלחנא דמאריה כדין מתיישבא חילא דדמא באתריה ואתגבר חילא דנשמתא ואתיישבא על ההוא אתר, וכדין בר נש אשתלים קמי מאריה כמה דאצטריך נפש לתתא ורזא דמלה דנשמתא לעילא, ועל דא מאן דצלי צלותא עד לא ייכול קאים גרמיה כמה דאצטריך וסלקא נשמתא על אתר מותבה כמה דאצטריך, ואי אכיל עד לא צלי צלותיה לאתיישבא דמא על אתריה הא איהו כמנחש ומעונן בגין דהא איהו ארחיה דמנחש לסלקא לסטר אחרא ולמאכא סטרא דקדושה, אמאי אקרי בר נש ההוא דאשתדל בההוא סטרא מנחש על דאשתדל בההוא נחש לאתקפא חיליה ולאתגברא ודא איהו כמאן דפלח לאלהים אחרים וכן האי פלח לההוא חילא דדמא ולא פלח ליה לקודשא בריך הוא לאתקפא סטרא דנשמתא סטרא דקדושה".
וכל מבין יודע שפשט הדברים הוא כל מי שישן בלילה. וכן כתבו כל המקובלים וגם חכמי הפשט.
שאלה - 244747
לכבוד הרב שלום רב - אכלתי זיתים, ומיני מזונות, ובברכת המחיה - אמרתי רק על המחיה, ולא הזכרתי על הפירות, האם אני צריך לחזור על ברכת המחיה.
תשובה
כשאדם בא לברך ברכת מעין שלש צריך זהירות ועירנות רבים. מכיוון שישנה מחלוקת גדולה בפוסקים אם שכח חלק.
א, דעת הגאונים כי האוכל מיני מזונות, וגם פירות חמשת המינים, וגם שתה רביעית יין, מברך שלש ברכות, ברכה אחת על כל מין ומין, מכיוון שאין חותמים בשתים, וכמבואר בשו"ת גאוני מזרח ומערב [סימן קכ"ד], ובאוצר הגאונים [רע"ו, ז]. אולם דעת הרב הלכות גדולות לכלול הכל בברכה אחת. כפי שנפסק להלכה להזכיר על המחיה ועל הגפן ועל הפירות. וכן אנחנו נוהגים.

ב, נחלקו הפוסקים האחרונים בשאלה זו, במי ששכח כחתימה לומר את שלשתם כשהתחייב בהם, ואמר רק על המחיה, אם עליו לחזור.
הנה הגאון רבי פינחס רפאל די שינורה ז"ל המכונה הפרד"ס, כתב בספרו הנפלא אות היא לעולם [מערכת ב, ל"ב], במי שאכל מיני מזונות וגם פירות משבעת המינים, ובא לברך ברכת מעין שלש, ודעתו היתה להזכיר שניהם, וטעה בפתיחה והזכיר רק אחת מהם, ויש להסתפק וכו', אם חתם בשניהם אם יצא ידי חובתו, והסיק שהגם שעשה דלא שפיר, בדיעבד אם חתם בשניהם יצא ידי חובתו.

ג, והרב פתח הדביר [ר"ח, י"ד] העלה להלכה שאם בדיעבד חתם בשלשתם, הגם שפתח רק באחד מהם יצא, ועיין בהגהת קרית ספר שם שכתב והביאוהו בזכרנו לחיים [ח"ב מערכת ברכות יא], וזכרונות אליהו מני [ט, יא] כתב בשם הרב פתח הדביר שאם בדיעבד חתם בשלשתם יצא, אך אם באמצע הברכה נזכר, וחתם כפי שפתח, חוזר ומברך מה שהחסיר, ולפק"ד [ולפי קטנות דעתי] אם באמצע הברכה נזכר, יחזור לתחילת הברכה ויזכיר שלשתם.

ד, ואם סיים הברכה דעת הפוסקים הנ"ל שעליו לחזור ולברך ולהזכיר מה שחיסר בהזכרתו, ודע, שבחפשי בפוסקים בזה זאת מצאתי בשו"ת משנה הלכות לרבנו הגדול מאונגוואר זיע"א, בשו"ת משנה הלכות [חלק ט"ו, סימן עג] שעליו לחזור ולברך, כיוון שמה שאמר בפתיחת הברכה "על העץ ועל הגפן" הם דברים בעלמא והם כהפסק באמצע הברכה, כמו מי שהזכיר באמצע החודש יעלה ויבא [עיין סימן ק"ח], ועליו לברך שנית מה שהחסיר.
שאלה - 244642
לכבוד הרב האם יש בכוח האדם להתפלל עבור הנפטרים? ומהיכן הכוח לכך?
תשובה
דע ידידי, כי האדם בהיותו בחיים יש בו כח עצום ואדיר מכוח הנשמה הנמצאת בו, כיוון שהיא חלק אלוק ממעל, והיות האדם בחירי, לטוב ולמוטב. כוח זה לא קיים לא בצדיקים ולא במלאכים, כי הצדיקים נפטרו מהעולם ונשללה מהם הבחירה, והמלאכים אין בידם כוח הבחירה כלל. כי הם מבצעים פקודות והוראות בלבד.
המצא כי האדם ביותו בחיים בעולם הזה הוא שליט בעולמו לעשות כחפצו, ויש במעשיו הטובים או ההפוכים מהטובים, להשפיע על מהלך העולמות, השפע היורד לעולם, להוריד גשמים או לעוצרם בתפילתו ובמעשיו, לרפטות חולים במדוויהם, או חלילה ליטול חיים של מאן דהוא חלילה.
כל מה שאנחנו הולכים לקברי צדיקים גדולים במו קברי אבות, הנביאים, התנאים והאמוראים הוא כדי לעורר עלינו רחמים, שבזכות התשובה שאנחנו עושים שם, הסליחות והתחנונים, ירחם עלינו אבינו שבשמיים, וישמע קולינו.

בא וראה מה היה לישראל בימי מרדכי ואסתר הצדיקים, כאשר הלך אליהו הנביא זכור לטוב אצל נשמת משה רבנו עליו השלום והודיעו על גזירת המן הרשע, שאל אותו משה רבנו האם יש שם צדיק בדור למטה? ואליהו הנביא השיבו יש צדיק אחד ושמו מרדכי, אמר לו משה לך והודיעו שהוא יתפלל ויזעק למטה, ןאני אתפלל למעלה. וכנזכר במדרש אסתר "אמר משה רבינו עליו השלום לאליהו זכור לטוב כלום יש שום אדם כשר באותו הדור? אמרו יש ומרדכי שמו, אמא לו לך והודיעהו כדי שיעמוד הוא משם ואנו מכאן ונבקש רחמים לפני הקדוש ברוך הוא".

בא ידידי ואטעימך מעט מיערת הדבש של רבנו האריז"ל מה שכתב בספר הליקוטים - פרשת בהר - פרק כה
"והנה בודאי שהאדם צריך סיוע מעליונים, להספיק דברים אלו על ידו, וגם העליונים צריכים לסיוע התחתונים, בסוד (תהלים ס"ח) תנו עוז לאלהים וכו"'.
ועוד לו כן בספרו שער המצות פרשת בהר סיני
"הנה בודאי שאין הבירורין מתבררין לא ע"י התחתונים לבדם ולא ע"י העליונים לבדם והם צריכים זה אל זה כי העליונים צריכים למעשה התחתונים בסוד תנו עוז לאלהים, והתחתונים צריכים לסיוע העליונים וכמ"ש ומעשה ידינו כוננהו".
שאלה - 244600
לכבוד מורנו הרב, האם מותר לשמוע קלטות שירים בימינו?
תשובה
א, לצערינו בימינו אלה רוב ככל השירים בדו מליבם אנשים שאין בהם תורה, וכתבו מילים שונות ומשונות. דיבורים מוזרים אשר הגו אנשים ריקים מכל תוכן, חיבורי עמי ארצות, בלי יראת השם, אהבת תורה, חינוך נכון ודביקות בבורא. בעוד שיש ספרי שירים הגדושים תורה וחכמה ויראת השם. מעוררים את הלבבות ליראת השם ולאהבת תורתו.
וכי מה חסר חלילה לשירי רבי יהודה הלוי. רבי שלמה אבן גבירול, רבי אברהם אבן עזרא, רבי ישראל נג'ארה, הענק בקבלה רבנו שלם שבזי זיע"א. והולכים לחצוב בורות נשברים. ואתה שואל מה עושים? ומשיבים לך צעירי הצאן, בימינו אין להחמיר!!!

ב, ותמה אני מאוד על המקילים ומתירים איסור מפורש בתלמוד ובפוסקים, ואילו בימי בין המצרים, או בימי הספירה אוסרים, וכי יש לזה סמך בראשונים לחלק בין ימים אלה, לבין שאר ימות השנה?
אמנם ימי הספירה ובין המצרים הם ימים של צער וחשבון נפש, אך מבחינת שמיעת כלי זמר לא מצינו היתר רק בשמחת חתן וכלה או בשמחה של מצווה ולא בימים רגילים. והתשובה בימינו לא נהגו בכך!!!

ג, ועל כל אלה רוב המנגינות המולחנות הם חיקוי זול של שירי עגבים, דברי ליצנות של פורקי עול, של אלילי הנוער של הגויים הטמאים בזוהמה דליסטרון, של תחנות מצעדי השיכורים והפוחזים, משועממים ובטלנים, ויש בהם חשש גדול של שירי יוונים מאוסים, אשר בעל נפש טהורה ימאס בהם. ושוב אתה שואל נו, מה עושים? והתשובה כבר כולם נוהגים כך!!!

ד, הסכנה המיידית היא בני הנוער הנמשכים אחרי ההבל ושירי הריקנות, כי נתטשטשו הגבולות, הוסרו המחסומים, נמחקו ההבדלים, שבין בני הגבירה לבין בני השפחה, גם פשתה המספחת ללכת לערבי שירה וזמרה, ויד המאכערים ראשי הקבצנים ואנשי משרדי הפירסום, היתה במעל ראשונה. להסית ולהדיח נשים תמימות והורים לילדים, דוב אורב הוא לי וכל מוצ״ש או יומא דפגרא הוא להם לטרף במסווה של התחזקות והתעלות רוחנית "שאין כמותה" ועם נבדל הולך ודל, שולל אחרי ההבל, תחת אשר היינו עם הספר, התורה, הבקיאות בתנ"ך, בים התלמוד, ובמרחבי ההלכה, הפכנו לעם של בידור, טיולים במדברות, ביערות, בנקיקי הסלעים, באגמים ובנחלים, הנה מדבר יהודה, שם המכתש הגדול, וגם המכתש הקטן, ואיתני קלטות הזמרים שכבר 50 שנה הם עדיין חוזרים בתשובה, כי הם יושבים על הגדירות, ונהנים משני העולמות הדמיוניות. והתשובה נהגו כך!!!
עתה נלך למקורות ונציץ שם מה כתוב?

ה, במשנה סוטה מח, א. "משבטלה סנהדרין, בטל השיר מבית המשתאות, שנאמר: בשיר לא ישתו יין וגומר. אמר רב הונא בריה דרב יהושע, דאמר קרא זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם. אמר רב, אודנא דשמעא זמרא תעקר. אמר רבא, זמרא בביתא חורבא בסיפא, שנאמר קול ישורר בחלון חרב בסף כי ארזה ערה. מאי כי ארזה ערה? אמר ר' יצחק בית המסובך בארזים עיר הוא? אלא אפילו בית המסובך בארזים מתרועע".
ועוד אמר ר' יוחנן, כל השותה בארבעה מיני זמר, מביא חמש פורעניות לעולם, שנאמר הוי משכימי בבקר שכר ירדפו מאחרי בנשף יין ידליקם, והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם ואת פועל ה' לא יביטו, מה כתיב אחריו? לכן גלה עמי מבלי דעת, שגורמין גלות לעולם, וכבודו מתי רעב שמביאין רעב לעולם, והמונו צחה צמא שגורמין לתורה שתשתכח מלומדיה, וישח אדם וישפל איש שגורמין שפלות לשונאו של הקדוש ברוך הוא, ואין איש אלא הקדוש ב"ה, שנאמר ה' איש מלחמה, ועיני גבוהים תשפלנה, שגורמין שפלות של ישראל, ומה כתיב אחריו? לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק וירד הדרה והמונה ושאונה ועלז בה".

ו, גם המעיין הישר והנבון יראה בשו"ת יחוה דעת חלק א, סימן מ"ה, שלא התיר אלא בכמה תנאים והם, א, בשמחה של מצווה כגון שמחת חתן וכלה, או ברית מילה וכדומה. ב, שיהיו שירים של שבח והלל להשם יתברך, שהם שירי קודש. וכמו שציין שם לדברי המאירי שהיקל בזה וכתב \גיטין ז, א] "כל מיני זמר העשויים לשמחת הוללות ושלא לכוין בהם לשבח השי"ת, אלא דרך קלות ראש ותענוג במיני מאכל ומשתה, אסור לשומעו ולהשתעשע בו, בין כשנעשה הזמר בכלי שיר, בין בשירה על פה, ומכל מקום כל שיש בו שבח ותהלה להשי"ת, כגון פיוטים ומזמורים, מותר, וכו', שלא נאסר אלא כשעושה דרך פריצות, וזהו שאמר אל תשמח ישראל אל גיל כעמים, כלומר כמנהג העמים".
ויש ליזהר שלא לשמוע שירי חול שאינם שבח להשם יתברך, וכן שלא בזמן שמחה של מצווה, ובפרט שהרמב"ם הלכות תעניות פרק ה הלכה ד, אסרם משום החורבן, והמקילים סומכים על המאירי ז"ל שהתיר דווקא באופנים שהזכרנו, ודי בזה.
שאלה - 244466
לכבוד הרב שלום,האם מותר לשים על השולחן ערק בסעודת האזכרה ביום השביעי לאבל ,נראה לי שאין זה ראוי אבל יש מבני המשפחה שטוענים שמותר
תשובה
אסור להסיח דעתו מהאבל כל שבעת הימים. אסור להקל ראש באבל ולהניח בקבוקי אלכוהול כמנהג אנשי השוק. כי האבל צריך להתרכז רק בתועלת לנשמת הנפטר העומדת בפני בית דין של מעלה.

וראה נא מה שאמרו במסכת אבל רבתי [ ] "אבל לא יניח תינוק בחיקו מפני שמביאו לידי שחוק ונמצא מתגנה על חבירו". והביאוהו להלכה רבנו חננאל מו"ק דכ"ו ע"ב. ורש"י בספרק הארה ח"ב אות קמ"ב, והמרדכי מועד קטן רמז תתקכ"ז. והמאירי מו"ק שם, והרוקח סימן שי"ג, הראבי"ה סימן תתמ"א, ושבלי הלקט סימן כ"ז, ומהר"ם מרוטנבורג הלכות שמחות סימן קל"ו, וספר הפרנס סימן רס"ח.

וכתב הרמב"ם ז"ל הלכות אבל פרק ה הלכה כ "ועל אביו ועל אמו אין שואלין בשלומו עד לאחר שנים עשר חדש, אם בשאלת שלום נאסר באבל קל וחומר שהוא אסור להרבות דברים ולשחוק שנאמר דום, ולא יאחוז תינוק בידו שלא יביאנו לידי שחוק, ולא יכנס למקום שמחה כגון בתי המשתאות וכיוצא בהן". והביאו מרן בבית יוסף יורה דעה סימן שצ"א. והגאון הבית חדש שם, ועוד אחרונים.
ומעתה קל וחומר אם להושיב ילד בחיקו אסור משום הסחת דעתו מהאבילות, כל שכן שתית אלכוהול שמסיחה דעתו, ואם הוא נזקק לזה מטעמים אישיים, יעשה זאת בחדר לפנים מחדר ולא בפומבי.
שאלה - 244422
לכבוד מורנו הרב שיחיה לעד אמן, האם אפשר לסמוך על התשובות ברדיו המסתמכות ברוב הפעמים על משנה ברורה? אולי הרב יעשה לנו סדר כי אנחנו נבוכים מאוד בזה.
תשובה
א, מרן הראשל"צ שליט"א הודיע כי אין לסמוך על ההלכות הנשמעות ברדיו, מכיוון וכמעט רובם ככולם נשענות על מנהגי האשכנזים.

ב, רבים וטובים אינם יודעים מהפוסקים הספרדים האחרונים אשר רבו מספר, הרדב"ז, מרן הבית יוסף, מגיד מישרים, מהרשד"ם, מהריב"ל, מהר"י טאייטצק, מהר"י בי רב, המבי"ט, מהר"ם אלשיך, מהר"י זיין שבאבו, הרב טור ברקת, נגיד ומצווה, לחם מן השמים, שלחן גבוה, גינת ורדים, גן המלך, ראשון לציון לרבנו חיים אבן עטר זיע"א, כנסת הגדולה, שיירי כנה"ג, פרי חדש, פרי תואר, מאמר מרדכי, שו"ת הלק"ט, אדמת קודש, מהר"א נחום, פרי האדמה, עיקרי הד"ט, חסד לאלפים, שלמי ציבור, שלמי חגיגה, זכור לאברהם, ברכי יוסף, מחזיק ברכה, מורה באצבע, חיים שאל, יוסף אומץ, רוח חיים, חיים ביד, מועד לכל חי, כף החיים פלאג'י, יפה ללב, פתח הדביר, בית עובד, ויקרא אברהם, זבחי צדק, רב פעלים, בן איש חי, עוד יוסף חי, וזאת ליהודה, יש מאין, ביכורי יעקב, נוה שלום, צוף דבש, עצי היער, שיח יצחק, כף החיים סופר, יביע אומר, יחוה דעת, הליכות עולם, חזון עובדיה, ילקוט יוסף, הלכה ברורה, כל הספרים הללו רובם ככולם לא מובאים במשנה ברורה.
נ. ב. הזכרתי חלק קטן מהפוסקים האחרונים.

ג, צר לי ביותר על בני הספרדים העולים לרדיו ושואלים רב שאינו ספרדי ואינו יודע ולא בקי במנהגים ובהלכות שלנו, ואומר להם שכך פוסקים. וד"ל.
ד, אחד העמודים החסרים הוא, שהספרדים עד דורינו, הלכו בעקבות הגאון החיד"א, רבנו חיים פלאג'י, רבנו יוסף חיים זיע"א. וכולם נהגו כמנהגי רבנו האריז"ל ובפרט בעניני התפילה, קבלת שבת ועוד, והם הם מנהגי אבותינו. וספרי רבנו האריז"ל לא היו מפורסמים בדפוס קודם 100 שנה, מסיבות שונות, ולא היו נגד עיני גדולי הפוסקים בני אשכנז, גם אותם שהיו כן בידם, היו משובשים ומוטעים, ולא מוסמכים, כידוע שרק שמונה שערים שהיו בכתב יד מהרח"ו זיע"א הם המוסמכים, והם לא היו בידי רבני אשכנז. ובני התורה שאינם בקיאים בהלכה, או אותם שאבותיהם לא הדריכום בה, באים ולומדים ישירות מספרים שלפניהם, ואינם יודעים שאין זה מנהג אבותיהם, ולא זו הדרך ולא זו העיר.
שאלה - 244346
למורנו המערץ שליט"א, חודש טוב ומבורך, אם יוכשר בעיניו לכתוב לנו ראשי פרקים על מעלת הלימוד תורה לשמה.
תשובה
הרא"ש עליו השלום בספרו ארחות חיים [סימן קטז] כתב, שתורה לשמה היא "שלא יעמול לריווח". כוונתו בכך היא שלא לעמול בתורה לשם ריווח כלשהו, וזו מעלה גדולה מאוד הקשה להשגה. וכן כתב רבינו משה קורדובירו [הרמ"ק] עליו השלום [תומר דבורה, פרק שביעי אות יא], שיש לאדם ללמוד ללא שום צד של הנאה גשמית, אלא ההנאה כולה תהיה לגבוה, לשם שמים.

והגאון החיד"א עליו השלום [אהבה בתענוגים, על משנתנו] הוסיף וכתב, שעל האדם ללמוד ללא שום מטרת רווח והנאה, ואפילו לא לשם מחילת עוונות. אמנם כאשר אדם לומד ממילא נמחלים עוונותיו, אבל מוטב שלא יאמר בפיו כי הוא עושה זאת לשם כך. וכן לא יאמר במפורש שהוא לומד לרפואת פלוני או לעילוי נשמת פלוני. והוסיף וכתב על הלומדים לשם דברים אלו: "ועל זה ידוו כל הדווים".
על פי זה, בימינו ישנה חשיבות גדולה ללימוד ללא שיתוף, כלומר, ללא הקדשת הלימוד לזכות מאן דהוא. כמו כן אין זה ראוי שבזמן שיעור תורה יאמרו שהשיעור מוקדש לעילוי נשמת פלוני או לרפואת אלמוני. אלא יש ללמוד אך ורק בשביל לשמח את הקב"ה, וכפי שאומרים ב"לשם יחוד" לעשות נחת רות ליוצרינו ולעשות רצון בוראינו". ואחרי השיעור ניתן לומר "מי שברך" וכדומה. גם כאשר האדם קורא תהלים ומכוון להינצל מצרה ומצער, אין זו תורה לשמה. וכן כתב מרן רבנו יוסף קארו עליו השלום בכסף משנה [הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה י], שיש ללמוד בלי שיתוף דבר אחר בעולם, וזו היא "תורה לשמה". וכן היה מזהיר ונזהר מור אבי ז"ל בזה מאוד.
שאלה - 244323
לכבוד הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א
היום מהלילה מחר ומחרתיים ראש חודש אדר!
האם החודש הזה מסוגל לישועות מעל הטבע?
ולנהפוך הוא גדול לאדם מה צריך לעשות כדאי לזכות לשינוי טבע

תשובה
מדוע אינך עוסק בתורה? אלא מבזבז את זמנך בקריאת דברים בטלים?
הידעת שעוון גדול הוא לבקש לשנות הטבע?

א, במשנה מסכת ברכות נד, א.
"והצועק לשעבר הרי זו תפלת שוא. היתה אשתו מעוברת, ואומר יהי רצון שתלד אשתי זכר הרי זו תפלת שוא, היה בא בדרך ושמע קול צווחה בעיר, ואומר יהי רצון שלא תהא בתוך ביתי הרי זו תפלת שוא".

ב, בתלמוד מסכת תענית כד, א.
"בריה מאי היא יומא חד הוו אגרי ליה אגירי בדברא, נגה להו ולא אייתי להו ריפתא. אמרו ליה לבריה כפינן, הוו יתבי תותי תאינתא, אמר, תאנה, תאנה, הוציאי פירותיך ויאכלו פועלי אבא. אפיקו ואכלו. אדהכי והכי אתא אבוה. אמר להו לא תינקטו בדעתייכו, דהאי דנגהנא אמצוה טרחנא, ועד השתא הוא דסגאי. אמרו ליה: רחמנא לישבעך כי היכי דאשבען ברך. - אמר להו מהיכא? אמרו הכי והכי הוה מעשה. אמר לו בני, אתה הטרחת את קונך להוציא תאנה פירותיה שלא בזמנה יאסף שלא בזמנו".

ג, עוד בתלמוד בבלי תענית כד, א.
"אלעזר איש בירתא כד הוו חזו ליה גבאי צדקה הוו טשו מיניה, דכל מאי דהוה גביה יהיב להו. יומא חד הוה סליק לשוקא למיזבן נדוניא לברתיה, חזיוהו גבאי צדקה טשו מיניה. אזל ורהט בתרייהו, אמר להו: אשבעתיכו, במאי עסקיתו? אמרו ליה: ביתום ויתומה. אמר להן: העבודה! שהן קודמין לבתי. שקל כל דהוה בהדיה ויהב להו. פש ליה חד זוזא, זבן ליה חיטי, ואסיק שדייה באכלבא. אתאי דביתהו, אמרה לה לברתיה: מאי אייתי אבוך? - אמרה לה: כל מה דאייתי - באכלבא שדיתיה. אתיא למיפתח בבא דאכלבא חזת אכלבא דמליא חיטי, וקא נפקא בצינורא דדשא, ולא מיפתח בבא מחיטי. אזלא ברתיה לבי מדרשא, אמרה ליה: בא וראה מה עשה לך אוהבך! - אמר לה: העבודה! הרי הן הקדש עליך. ואין לך בהן אלא כאחד מעניי ישראל".

ד, עוד בתלמוד תענית כ, ב. "דאמר רבי ינאי לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה ויאמר עושין לי נס, שמא אין עושין לו נס, ואם תימצי לומר עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו. אמר רב חנן מאי קרא דכתיב קטנתי מכל החסדים ומכל האמת".

ה, ואם תקשה, הרי רבי חנינא בן דוסא עשו לו נסים מעל הטבע, תשובתה בצידה, שרבי חנינא היה מתנהג בעבודת השם יתברך מעל הטבע, לכן מן הראוי הוא שיעשו לו נסים מעל הטבע. אך אנן יתמי דיתמי, באיזה זכות נבקש, ובעבור מה נדרוש ממנו, והלוואי שמה שנחנו צריכים לקיים נעשה.

ו, וכתב רבנו משה אלשיך שמות י, י.
"יהי כן ה' עמכם בלכתכם בלי טף כאשר בשלחי טפכם. לא כן הוא, כי הלא ראו כי כוכב רעה מראה דם נגד פניכם. וגם שיעשה לכם נס לא תפטרו בלא כלום. וטוב לכם השאיר פה הטף, כי יכבדו עליכם ויסתכנו הטף. ומה גם אם הוא דם חרב רבים לוחמים, כי בלי טף תתאזרו ללחום או לנוס, מה שאין כן על ידי טף. באופן שגם שיהיה ה' עמכם, אינו דומה ההשגחה שגם הטבע מסייע, להשגחה שכולה נגד הטבע שצריך זכות רב".
ועיין עוד בדברי הרב צרור המור בפרשת וארא ופרשת בא מה שכתב בזה.

ז, ועיין בשו"ת יביע אומר חלק ד יורה דעה סימן כד, אודות המעשה הנורא שנשרף בית הכנסת מפואר עם ששה ספרי תורה בו, בעיר פרדס חנה, מדוע לא נעשה נס. וכתב שם בין הדברים
"ובס' מצבת משה (מ"ק כו) הסביר עפ"ד מהר"י מדובנא באהל יעקב (ר"פ וירא בפסוק היפלא מה' דבר, ביריעות האהל. ובר"פ ויצא בד"ה מדרש וכו'.) שכל זמן שיש אפשרות של הצלה ע"פ דרך הטבע לא עבד רחמנא ניסא בכדי, ורק כשכלתה יד הטבע ואין דרך להצלה אלא ע"י נס עביד רחמנא ניסא להראוי לכך. ע"ש. וא"כ י"ל דבאש קטנה שהיה אפשר להציל אין בזה הוראה מיוחדת מן השמים, ואין החילול השם גדול כ"כ מה שלא עשה הקדוש ברוך הוא נס בזה, היות והיה פתח להצלה עפ"ד הטבע, ורק ע"י התרשלות נשרף, אף שלא במרד ובמעל ח"ו. אבל באש גדולה שא"א להציל בענין אחר, הי"ל להקב"ה להציל כמו שעשה לאברהם אבינו ולחנניה מישאל ועזריה. אלא שבעונותינו נעשה שונאו של הקדוש ברוך הוא מך כאילו אינו יכול להושיע, וחילול ה' גדול הוא, לכן צריכים קריעה. ע"ש".
שאלה - 244322
לכבוד הרב בן ציון מוצפי שליט"א
מחר בתפילת שחרית של ראש חודש איזה עליה לתורה המעלה שלה גדולה יותר שלישי כמו שני חמישי ושבת או עליית רביעי גבוהה יותר?
מה עושה יותר נחת לנפטר/ת

תשובה
עיין בספר מקרא בציון. והעתקתי לך התשובה.

יזהר האדם שלא לומר עליה זו נאה וחשובה, וזו אינה נאה. וטוב לחוש גם למי שאומר שלא לומר עליה זו חשובה, אלא יאמר יש בה פסוקים אלו, כגון ויתן לך, המלאך הגואל, שירת הים, ברכת כהנים, כי ביום הזה יכפר, וכן היה נזהר בזה מור אבי ז"ל.
בתלמוד [עירובין ס"ד, א] "אמר רבי אחא בר חנינא מאי דכתיב [משלי כ"ט, א] ורעה זונות יאבד הון, כל האומר שמועה זו נאה, וזו אינה נאה, מאבד הונה של תורה".
וכתב הגאון המהרש"א ז"ל [חידושי אגדות שם] שאין לומר אפילו רק שמועה זו נאה. וכן כתב בקיצור השל"ה [דנ"ג ע"ד] לגבי מכירת העליות לתורה בבית הכנסת לומר על עשרת הדברות וכיוצא פרשה זו נאה, וציווה הגאון מהר"ר שמואל ז"ל אב"ד דפירדא שלא יכריזו כן, כי משמע שפרשה אחרת חס ושלום אינה נאה.
ורבים תמהו על פירוש רש"י [במדבר ט"ז, א] שכתב "ויקח קרח, פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא". דהיאך כתב יפה נדרשת. והרב שבתי בס משורר ז"ל פירש בשפתי חכמים שם, "ולפי שפירש רש"י בפרשת בראשית ואני לא באתי לפרש רק פשוטו של מקרא ולא על פי המדרש לכך פרש"י כאן פרשה זו יפה נדרשת וכו' שהוא קרוב לפשוטו לכך אפרש אותו על פי המדרש ולא נצטרך לפרשו לפי פשוטו". וכן פירש הרא"ם ז"ל.
גם הגאון הטורי זהב ז"ל בספרו דברי דוד שם כתב "לכאורה קשה שיש איסור בלשון זה שהרי ארז"ל שאסור לומר הלכה זו נאה הלכה זו אינה נאה, דאין לומר דדוקא תרווייהו יש איסור לומר, זה אינו דהא 'הלכה זו אינה נאה' לחוד יש איסור, אלא על כרחין דהכי קאמר, כשם שאסור לומר הלכה זו אינה נאה, כך אסור לומר הלכה זו נאה, דמתוך זה משמע שהלכות אחרות אינם נאים חס ושלום. ואם כן למה אמר רש"י 'פרשה זו יפה נדרשת'. ויש לפרש דגם כאן יש מיעוט, דבשאר מקומות יש שני דרכים, האחד לפי פשוטו, והשני לפי המדרש. אבל כאן אין כאן אלא דרך אחד, דהמדרש הוא פשוטו, שאין כאן פשוטו רק המדרש הוא יפה נדרש אפילו לפי פשוטו, דאין שום פירוש על 'ויקח' מה לקח לפי פשוטו".
והנה כתב בבית הבחירה למאירי ז"ל [עירובין ס"ד, א] "אסור לאדם שיעשה עצמו מכריע בדברי תורה לומר זו הגונה וזו אינה הגונה, שמתוך כך ישפיל בהכרעתו את שאינן הגונות בעיניו. ושמא טעה בעיונו וגרם לשכח הלכות גדולות, דרך צחות אמרו רועה זונות יאבד הון, כל האומר שמועה זו נאה וזו אינה נאה כאלו מאבד הונה של תורה. וענין המשל הוא שהנשים חנן חלוק לבני אדם זו נאה לזה וזו נאה לזה ,וכן השמועות אין ראוי לדחותן אלא להתישב בטעמן, וכשיעיין בדבר ימצא הכל נאה ומתוקן".
משמע מדבריו כי מה שאסרו הוא אם אומר שמועה זו אינה נאה, אך כשאומר זו נאה שפיר דמי. וכן כתב הרש"ש ז"ל [עירובין שם] "מהרש"א בחידושי אגדות כתב דזו נאה לבד גם כן לא יאמר. והנה מצאנו באמוראי טובא דאמרי כמה מעליא הא שמעתתא ומהן בשבועות [מ"ה, ב] וגם נראה לעניות דעתי דדוקא במקום שאין חולק על דינו, רק שאומר שזה הדין אינו נאות. אבל במקום שחולק עליו, מצאנו בכגון דא שאמרו בלשון ניאוץ, כמו שאמר עולא בתענית [ד, ב] הא דרב חסדא כחומץ לשינים וכו', וכן בקדושין [מ"ה, ב], ובזה נדחה קושיית התוספות מהא דרב נחמן גופיה אמר לקמן לא שנו אלא וכו'".
גם מצינו להגאון רבנו חיים פלאג'י ז"ל בספרו עיני כל חי [כתובות פ"ה, א] שהעתיק דברי הרב רמת שמואל שכתב אפילו לומר זו נאה בלבד אסור, והשיב על דבריו כי לא מצינו שאסרו דוקא כשאומר זו אינה נאה. נמצא איפה כי הגאונים המאירי, הרש"ש, ורבנו חיים פלאג'י סוברים כי כל האיסור הוא כשאומר שמועה זו אינה נאה, אך מותר לומר שמועה זו נאה.
ברם מצינו למורנו הגאון רבי יוסף חיים ז"ל בספרו בן יהוידע [עירובין שם] כתב "קשה אם אומר זו נאה, אדרבה משביח, ואמאי נקיט זה בכלל מאבד וכו', ונראה לי בסייעתא דשמייא דזה האומר זו נאה, ודאי לא על כל הלכה והלכה ששומע אומר כן, אלא בוודאי יזדמן כמה הלכות שלא יאמר עליהם כלום, וכיוון שרואים שזה דרכו לומר זו נאה, נמצא לפי זה רוב ההלכות שאין אומר עליהם כלום, הרי זה מבזה אותם, ולכך הפסוק של רועה זונות הוא מדבר באומר זו נאה, לרבותא כי גם זה הוא בכלל מאבד הון". וזה כסברת המהרש"א, קיצור השל"ה וסיעתם. שאין לומר גם שמועה זו נאה.
ועיין באמת ליעקב [משפט קריאת התורה אות ה] ובלדוד אמת ובשו"ת ישכיל עבדי [חלק ב, אורח חיים סימן א], וכף החיים [סופר תצ"ד, כ"א], ובשו"ת יביע אומר חלק ב יורה דעה סימן ט"ז]. והוא דווקא בדברי הלכה, אך בחידושי אגדה ומדרשים אפשר לומר שמועה זה נאה או ראיתי דבר נחמד.
שאלה - 243999
שלום לכבוד הרב, על הלימון שהיה בפרדס והופקר, ונקטך היום כד בשבט שנת השמיטה מה דינו לגבי מעשרות?
תשובה
ידוע כי כל פירות ההדר דינם כאתרוג לענין מעשרות ושמיטה. ומצינו לה רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק ד, הלכה יב. שכתב "הירק בשעת לקיטתו, והאתרוג אפילו היה כפול קודם ראש השנה, ונעשה ככיכר בשביעית, חייב במעשרות כפירות ששית, ואפילו היה ככיכר בששית הואיל ונלקט בשביעית הרי הוא כפירות שביעית, ומתעשר כפירות ששית להחמיר".

ומקורו טהור במסכת ראש השנה טו, ב. "איתמר, רבי יוחנן וריש לקיש אמרי תרוייהו: אתרוג בת ששית שנכנסה לשביעית - לעולם ששית. כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: אתרוג בת ששית שנכנסה לשביעית, אפילו כזית ונעשית ככר חייבין עליה משום טבל". וכתב הרדב"ז ז"ל שם דהיינו לחומרא כשישית.

ועיין שם בדברי מרן זיע"א בכסף משנה שכתב כי רבנו הרמב"ם ז"ל מספקא ליה אי הלכה כחמשה זקנים במשנה ביכורים פרק ב, שסוברים שהולכים אחר חנטה, או הלכה כרבותינו באושא במסכת סוכה. וכן מספקא ליה אי אזלינן אחר חנטה למעשרות כרבי אליעזר ביכורים פרק ב, וכרבי יוחנון וריש לקיש שהזכרנו לעיל, או בתר לקיטה ופסק כתרווייהו לחומרא.
ולכן תעשר אותו כנהוג, וגם מעשר עני כשנה שישית.
שאלה - 243947
לכבוד הרב בן ציון מוצפי! מה מידת שיעור החום המתיר את היין המבושל, אם גוי נוגע בו?
תשובה
דיעות שונות בפוסקים, ואשתדל להציג לך קיצור הדברים ועיקרם.
א, מקור ההלכה בתלמוד ל, א. "רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו יין מבושל אין בו משום ניסוך".
ב, הרא"ש ע"ז פרק ב סימן יג. פסק שהרתיח.
ג, הר"ן על הרי"ף ע"ז י. ד"ה ומים צלולים, כתב בשם הרמב"ן ז"ל שהכוונה שנחסר מהיין על ידי הרתיחה.
ד, הרשב"א בחידושיו למסכת עבודה זרה ל, א. כתב וכן בתורת הבית הארוך סימן ש"נ, ג, ששניהם אמת, כאשר רותח נחסר מהיין. ועיין הרמב"ם ז"ל הלכות מאכלות אסורות פרק יז הלכה ט.
ה, בשולחן ערוך יו"ד סימן קכג. ג, כתב שהרתיח, וכתב ש"כ אות ו, שכוונתו שהתמעט.
ו, ועיין באגרות משה יו"ד חלק ג סימן לא שביאר שאפשר שדעה זו מקילה יותר מדעת הרא"ש שגם בפחות מיד סולדת מתמעט ממידתו, ולכל היותר שיעור מתמעט הוא יד סולדת, 50 מעלות, אך לא מעבר לכך.
ז, בשו"ת שבט הלוי חלק ז סימן רלד אות ב. כתב שיהיה שינוי טעם כלשהו. ועיין בשו"ת אור לציון חלק ב פרק כ הערה יח. שכתב שיגיע ל - 70 מעלות צלזיוס.
ח, ובשו"ת יביע אומר חלק ח סימן טו. כתב שיגיע ל - 80 מעלות.
ועיין בן איש חי שנה ב בלק אות ז. שכתב שיש להרתיחו עד שיהיה כמו דבש.
ועיין מנחת שלמה חלק א סימן כה. גם הגאון הרב אלישיב סבר שאין להתיר יין מבושל כל שלא השתנה טעמו.
י, אין להקיש מפיסטור מין אחד למין אחר, לדוגמה ביצים מפסטרים בטמפרטורה של 65 מעלות, חלב מפסטרים ב-73 מעלות לפחות, וביין הטמפרטורה משתנה בהתאם לשיעור הכוהל, גם תלוי במידת הסמיכות של היין. ועיין מנחת יצחק חלק ז סימן סא. ועוד פוסקים. ולמעשה היום ביקבים מפסטרים לא פחות מ - 80 מעלות. כפי דברי מרן היביע אומר ז"ל.
שאלה - 243677
מורי ורבי שליט"א. כת"ר מזהיר מאוד שלא לומר קודם הלימוד שאני מקדיש אותו לעילוי נשמת או לרפואת. האם זה גורע ממעלת הלימוד?
תשובה
הרא"ש עליו השלום בספרו ארחות חיים [סימן קטז] כתב, שתורה לשמה היא "שלא יעמול לריווח". כוונתו בכך היא שלא לעמול בתורה לשם רווח מכל סוג שהוא, וזו מעלה גדולה מאוד הקשה להשגה. וכן כתב רבינו משה קורדובירו [הרמ"ק] עליו השלום [תומר דבורה, פרק שביעי, יא], שיש לאדם ללמוד ללא שום צד של הנאה גשמית, אלא ההנאה כולה תהיה לגבוה לשם שמים.
והגאון החיד"א עליו השלום [אהבה בתענוגים, על משנתנו] הוסיף וכתב, שעל האדם ללמוד ללא שום מטרת רווח והנאה, ואפילו לא לשם מחילת עוונות. אמנם כאשר אדם לומד, ממילא נמחלים עוונותיו, אבל מוטב שלא יאמר בפיו כי הוא עושה זאת לשם כך. וכן לא יאמר במפורש שהוא לומד לרפואת פלוני או לעילוי נשמת פלוני. והוסיף וכתב על הלומדים לשם דברים אלו: "ועל זה ידוו כל הדווים".
על פי זה, בימינו ישנה חשיבות גדולה ללימוד ללא שיתוף, כלומר, ללא הקדשת הלימוד לזכות מאן דהוא. כמו כן אין זה ראוי שבזמן שיעור תורה יאמרו שהשיעור מוקדש לעילוי נשמת פלוני או לרפואת אלמוני. אלא יש ללמוד אך ורק בשביל לשמח את הקב"ה, וכפי שאומרים ב"לשם יחוד" לעשות נחת רות ליוצרינו ולעשות רצון בוראינו". ואחרי השיעור ניתן לומר "מי שברך" וכדומה. גם כאשר האדם קורא תהלים ומכוון להינצל מצרה ומצער, אין זו תורה לשמה. וכן כתב מרן רבנו יוסף קארו עליו השלום בכסף משנה [הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה י], שיש ללמוד בלי שיתוף דבר אחר בעולם, וזו היא "תורה לשמה". וכן היה מזהיר ונזהר מור אבי ז"ל בזה מאוד.

ובוודאי שהאדם צריך בכל מצווה ומצווה שעושה, וכל שכן בלימוד תורה, לכווין לקיים מצוות בוראי ולא לשום מטרה אחרת. ובזה יעשה נחת רוח ליוצרו. והשם יתברך יזכנו ללמוןד תורה לשמה ויהיו כל מעשינו לשם שמים.
שאלה - 243500
שאלה - 192777 על מהרח פלאג'י זצוק"ל וזיע"א.
תשובה
א, כתב רבנו ז"ל בכף החיים שחיבר [י"ד, כ"א] מנהג ישראל כשרואים דבר סכנה קוראים קריאת שמע, וכתב גם שיש אומרים שתי תיבות אלו "שמע ישראל". וכן ראיתי לכמה מרבותי ז"ל עוד בהיותי ילד, כשהיו רואים אפילו אדם מהלך ברחוב ומתקרבת אליו סכנה שהיו אומרים "שמע ישראל" ומיד ניצל. ומקורו במגילה ג, א. האי מאן דמבעית מאי תקנתיה ליקרי קריאת שמע.
ב, כתב בספר ברכת מועדיך לחיים חלק א דרוש א לס"ת, "שמעתי מפי קדוש אבינו מלכינו הגאון הקדוש הגאון המפורסם מרן זקיני ז"ל [הוא הגאון בעל חקרי לב], דקבלה בידם, דכמה חשוכי בנים שלא הולידו כלל, על ידי שקיימו מצות כתיבת ספר תורה, זכו להבנות, והולידו בנים ובנות". והענין הוא כי מצוה ראשונה שבתורה היא פריה ורביה, והאחרונה היא כתיבת ספר תורה.
ג, בספרו רוח חיים כתב "וכבר העידו על האריז"ל כי פעם אחת שכח והניח ידו על זקנו ביום השבת, ולא הוציאו עד שחשכה, שמא יתלוש איזה שער ביציאת היד מעל זקנו. ופירש בזה שומר שבת מחללו. ושומר ידו מעשות כל רע. ושומר ידו לשון המתנה שממתין ידו שלא לחלל את השבת".
ד, בספרו ראה חיים פרשת לך לך, חקר אם יש לעשות מצווה בצינעא או בפרהסיא, והביא דברי דעת זקנים שכתבו בעלי התוספות שאברהם אבינו מל את עצמו בפרהסייא, ותירץ שרצה שילמדו ממנו אחרים, וזה רמוז בפסוק "והצנע לכת עם אלקיך, היינו לבדך עם אלקיך אז הצנע לכת, אך אם יש ללמד לאחרים תעשה בפרהסייא.
ה, עוד כתב מה שנתן יוסף הצדיק לבנימין אחיו חמש חליפות בגדים, הוא בשביל א, שבת, ב, יום טוב, ג, ראש חודש, ד, חול המועד, ה, חנוכה ופורים. כי ימים אלה צריכים בגדים מיוחדים.
ו, הביא ראיה מדברי זוהר הקדוש תצוה קפ"ג שכתב שאם ישראל יהיו שומרים את חג המצות כהוגן לאכול מצות, היו נפטרים מהדין ביום ראש השנה, וכתב בספרו חיים לראש [בתיבת נרצה] "ועוד אני נוהג לשמור מהמצות כדי לאכול בר"ה מהמצה שנעשית לשם חג הפסח".
ז, בכף החיים שחיבר [א, ט] כתב "יתר על כן אזהרה שמענו דאל יקלל אדם לכליו ומלבושיו כדרך שיש אנשים שמקללים את חפצי ביתם כשלא באו על נכון או שהם בכעס, ולפעמים אומרים יקחם השטן או ילכו לאבדון וכיוצא מאלה הדברים, כי עושים פעולה ועל זה נאמר ונשמרת מכל דבר רע, פירוש דבור רע שלא לקלל את עצמו ואת כלי ביתו, כן אמרו בזוהר הקדוש סדר תזריע נ"ב, א".
ח, בספרו רוח חיים רפ"ח, א. כתב שהיה מייעץ למי שחלם חלום לא טוב בליל שבת, שלא יתענה אלא יענג עצמו באכילה ובשתיה ולא ישיח שיחה בטילה ויקרא כל ספר התהלים.
ט, בספרו רפואה וחיים פרק י"ב כתב מי שאחד מקרוביו חולה, ישתדל לוותר אפילו עם עופות השמים, ובדוק ומנוסה שיבקשו עליו רחמים. וכן כתב ברוח חיים תר"ה, ב. "וכן נהגו במי שהוא חולה, ומבקש רחמים, שמשליכים מאכל לעופות על הגגות, כדי לרחם על הבריות. ובזה יזכה שירחמו עליו מן השמים".
י, בספרו כף החיים [כ"ז, ל"ה] כתב ליזהר מאוד ביום השישי ובליל שבת שלא לעשות מחלוקת בביתו חלילה ובזה יהיו כולם שמורים כל אותו השבוע.
יא, בספרו רוח חיים כתב שהנזהר במצוות תפילין כתיקנה עליו נאמר לא תקח האם על הבנים, והיינו שיאריך ימים. בשם הקדמת תיקוני הזוהר ד"ג.
יב, בספרו לב חיים א, סימן ס"ח פסק שאם נגע בגוי אינו צריך ליטול ידיו, ובכל זאת החמיר לעצמו והיה נוטל ידיו.

יג, בספרו רוח חיים יורה דעה קע"ח, ב. אסר על שליח ציבור ללבוש בגד דוגמת הכמרים, והוא מנהג רע ומכוער מאוד, שרוצים להידמות למלבושי הכמרים בשעת עבודת המקום ברוך הוא, ואפילו שיש קצת שינוי ביניהם למראית העין דומים הם, וגם לדעת מהר"י קולון שרש פא, והרמ"א בהגה סימן קע"ח.
יד, שליח ציבור שעבר עבירה אפילו באקראי פסול מלהיות שליח ציבור, ואם עשה תשובה מתקבל, ואין צריך לעשות הסיגופים והתעניות שכתב רבנו האר"י ז"ל ונקבלהו.
טו, כתב בכף החיים שלו י"ג, י. אסור למנות את ישראל, ואם רוצה לדעת את יש מנין, נכון לומר הפסוק ואני ברוב חסדך וכו', או הושיעה את עמך, או ויתן לך וכו'.
טז, פועלים המשכימים להתפלל קודם הנץ, יזהרו לומר פרשת את קרבני לחמי לאחר עלות השחר. לב חיים חלק א, סימן י"ב.
יז, כשמתפלל על החולה הנמצא לידו, לא יזכיר שמו כדי שלא יקטרגו עליו בהזכרת שמו, רק כשלא בפינו יזכיר. רוח חיים תקס"ט, א.
חי, כשמברך את בנו או חתן וכלה ומניח ידו על ראשו, אין להקפיד אם בידו הימנית, או בשתי ידיו. כף החיים כ"ח, ל. ונפש כל חי ב, ל"א.
הרב נולד באיזמיר שבתורכיה י"ז טבת תקמ"ח, נפטר י"ז שבט תרכ"ח.
נפטר לפני 152 שנה, בן פ' שנים.

זכותו תגן בעדינו ובעד כל ישראל.
שאלה - 243432
לכבוד הרב שלום רב
מה המעלה של מי שמסיים סעודה שלישית בשבת קודש לפני השקיעה?
תודה לרב

תשובה
זה אלף שנה לפחות, סעודה שלישית של שבת קודש מתקיימת ביום השבת קודם שתשקע החמה, ולא היה מי שערער על כך, לצערינו, בדורינו דור יתום זה החלו לזלזל בכך, ולקיים אותה לפי נוחיות ואפשרות ורצון אישי. ואעתיק לך קטע אחד המדבר בחשיבות קיום סעודה זו.

זוהר פקודי רנב, ב.
רוחא עלאה דאקרי [זכ"תאל, אסור להזכירו], כד ההוא פתורא אתענג בכלהו סעודתי בסעודתא בתראה תליתאה מסיים ואמר על כל אינון קדמאי ואמר (שם) אז יבקע כשחר אורך וגו' כבוד יי' יאספך, כל אינון שבעין נהורין אחרנין בכל סטרין פתחי ואמרי (תהלים קכו) הנה כי כן יבורך גבר ירא יי', וכד פתורא דבר נש לא קיימא בההוא אתר בסדורא דענוגא כדקא יאות כדין האי חיותא ואינון ארבע דתחותה וכל אינון אלף אלפין ורבו רבבן כלהו דחיין ליה לבר לההוא סטרא אחרא וכמה גרדיני נימוסין כלהו נטלי ליה ועיילי ליה לההוא אתר דאיהו בהפוכא מן דא ואקרי נגע וכד עיילא לה תמן (ס"א פתחי ואמרי) ואמרי (שם קט) ויאהב קללה ותבואהו ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו (שם) ינקש נושה לכל אשר לו וגו' אל יהי לו מושך חסד וגו', רחמנא לשזבן, בגין דענוגא דשבתא ומהימנותא דקודשא בריך הוא (ס"א האי איהו אלין פתורי דענוגי דשבתא וזמנין וחגין כולהו חדוותא דקודשא בריך הוא ובג"ד וכו') איהו ובג"ד כל אינון דמענגי ענוגא דשבתא וזמני ומועדי אלין ארבע דקיימי תחות האי חיותא קיימא לקבל ההוא נהר דינור ולא שבקי לאתוקדא ביה לכל אינון דמתענגי ענוגייהו כדקא יאות".
שאלה - 243425
שלום לכבוד הרב אם יש מקום שהרב כתב ביחס לכהני זמננו, [תמיהתי שלא מצאתי מקור לחילוק בין כהן עם כתב יחוס לשאינו כן, וכל חשש יש בשניהם. ובכ"ז יש מזלזלים בשאינם בכתב יחוס].
תשובה
אין בימינו "כהנים מיוחסים". כפי שכתבו הפוסקים מקדם קדמתא.
ועיין בשלחן ערוך אבן העזר סימן ו שהאריך שמעלות היוחסין כמה הם. וכפי שנראה דעת גדול הדור ההור בשו"ת מהרשד"ם סימן רל"ה, ושו"ת אבני צדק אבן העזר סימן ה. ועוד רבים מהפוסקים.
כי בזמן המקדש היו בודקים בהם כמפורש במשנה [מדות פרק ה' משנה ד] לשכת הגזית שם היתה סנהדרי גדולה יושבת ודנה את הכהונה". וכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות ביאת מקדש [פרק ו, הלכה י"א, וזה לשונו, "בית דין הגדול היו יושבין בלשכת הגזית ועיקר מעשיהם התדיר שהיו דנין את הכהנים ובודקים את יחוסיהם".
ועיין עוד בשו"ת בית אפריים אורח חיים סימן ז, שמזמן גלות וגירוש שנת תתנ"ו במדינות אירופה ורוסיה אין עוד כהני יחוס. וכן כתבו כל הפוסקים ובכללם עט"ר הרב מגן אברהם ז"ל [ר"א, ד], והטורי זהב [יורה דעה שכ"ב, ה] שגם "כהני חזקה" אין בימינו, וכן עיין לרבנו ייהונתן אייבשיץ ז"ל בספרו התומים [סימן ט"ו] שהאריך בזה.
ועיין להרמב"ם ז"ל [הלכות איסורי ביאה פרק כ] שאין לנו בזמן הזה כהנים מיוחסים. וכן כתב בהלכות תרומות פרק ז הלכה ט. והרש"ל בים של שלמה בבא קמא ה, לה. ומנחת חינוך מצווה קס"ט, מור וקציעה סימן תקע"ו, ושו"ת יביע אומר חלק ו אורח חיים סימן כ"ב. ויש עוד להאריך בזה ואין הפנאי בידי עתה.
שאלה - 243424
לכבוד הרב מוצפי שליט"א בקשר לסעודה שלישית בבית הכנסת הנה מצינו למו"ר ביחוה דעת וגם ביביע אומר שהתיר?
תשובה
לא עיינת בדברי כהוגן, כתבתי על כך ששותים בירה, ערק, ושאר מרעין בישים בבית הכנסת, והפכו את המקום למאורת שוטים ריקים ופוחזים, ואין שם דברי תורה כלל.
צא ולמד מה כתב האי חסידא קדישא עמודא דנהורא, פאר החכמים מרנא ורבנא, לוחם מלחמתה של תורה בספרו הבהיר כאור החמה מזהיר, בשו"ת יביע אומר חלק י, אורח חיים סימן יד
"וכן מתבאר מדברי הגאון הנצי"ב בספר העמק שאלה (פרשת בראשית סימן א אות ז), שסיים, שסעודת מצוה מותרת לכתחלה בבית הכנסת. ע"ש. ומה גם בנ"ד דמיירי שאין שותים שם יין ושכר, אלא רק משקאות קלים, ועוד שהחכם דורש שם בהלכה ובאגדה ומוסר, ואין לך דבר גדול יותר מזיכוי הרבים. וכמ"ש בש"ע (סימן פט ס"ו). וכן לדעת מהר"ם חלאוה והר"ן שצרכי רבים מותר, גם סעודה זו שנעשית בקהל רב נחשבת כצרכי רבים, כדי שיוכלו להמשיך השיעור ותפלת המנחה עד סמוך לשקיעת החמה, ויתחילו הסעודה לפני השקיעה, וממשיכים אח"כ סעודתם עם דברי תורה".
ובהמשך דבריו הקדושים כתב
"ועדותי זו נאמנה, כי בכל מקום שנזדמנתי בסעודה שלישית, ראיתי, שלא הביאו שם רק פת וסרדינים, ולא היו שם משקאות חריפים המשכרים כלל, אלא רק משקאות קלים לרוות צמאון הסועדים. ואחר אכילה קצרה היה עומד החכם שנמצא שם ומשמיע דברי תורה לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה, ולחזקם ולאמצם ולקרבם לצור מחצבתם. והרי אין לך דבר יותר חשוב מזיכוי הרבים כמ"ש מרן בש"ע (סי' פט) כנ"ל, הילכך גם לתירוץ מהר"ם חלואה והר"ן, שכיון שלצורך רבים התירו במגילה (כח ב), אף לגבי האורחים שבליל שבת חשיב צורך רבים. גם בנ"ד ס"ל להתיר כיון שיש בזה צורך הרבים וזיכויים. ומכיון שאין כאן סעודה גדולה משרא שרי אף להמג"א, כי מה לי פת וקטנית בסעודת עיבור השנה, מה לי פת וסרדין. ולכ"ע משרא שרי, כיון שאין שם קלות ראש כלל".
שים נא עיניך ולבך "רק פת וסרדינים". וכל זה היה בטרם חשכה שמשו וכבה נר ישראל בראש ההרים, המאיר לארץ ולדרים, אך אוי לנו כי פנה יום כי ינטו צללי ערב, ונפרצה בימינו החומה, ואמרתי אשימה מחסום לפי ולא אעורר חלילה קיטרוג, ולבי ולבך ידעי מה נעשה בימינו בבתי כנסיות בסעודה זו. והמרחם הוא ירחם עלינו כרחם אב על בנים.
שאלה - 243344
שלום לכבוד הרב הגדול. אפשר כמה מילים על מעלת פירות ארץ ישראל לכבוד יום טו בשבט תשפ"ב.
תשובה
אעתיק לך תשובה שכתבנו לפני שנים אחדות.
שאלה - 154315
לכבוד הרב מוצפי שליט"א, שלום רב. לקראת ט"ו בשבט ילמדנו רבנו האם יש עדיפות לאכול פירות שגדלו בארצינו מאשר לפירות המיובאות מחו"ל מארצות אויבינו?
תשובה
חביבות יתירה ראינו שהתורה הקדושה שיבחה את פירות ארץ ישראל, ככתוב [דברים ח, ח] "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ". ונאמר [שמות י"ג, ה] "וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ יְקֹוָק אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה".
ועיין בתלמוד ירושלמי [מסכת ביכורים פרק א, הלכה ג] ובתלמוד בבלי [כתובות קי"א, ב] "רמי בר יחזקאל איקלע לבני ברק, חזנהו להנהו עיזי דקאכלן תותי תאיני, וקנטיף דובשא מתאיני וחלבא טייף מנייהו ומיערב בהדי הדדי, אמר היינו זבת חלב ודבש. א"ר יעקב בן דוסתאי מלוד לאונו שלשה מילין, פעם אחת קדמתי בנשף, והלכתי עד קרסולי בדבש של תאינים. אמר ריש לקיש לדידי חזי לי זבת חלב ודבש של צפורי, והוי שיתסר מילין אשיתסר מילין. אמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי זבת חלב ודבש של כל ארץ ישראל".
ועוד עיין [שם קי"ב, א] "אמר רב חסדא, מאי דכתיב: ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי? למה ארץ ישראל נמשלה לצבי? לומר לך: מה צבי זה אין עורו מחזיק בשרו, אף ארץ ישראל אינה מחזקת פירותיה. דבר אחר מה צבי זה קל מכל החיות, אף ארץ ישראל קלה מכל הארצות לבשל את פירותיה. אי מה צבי זה קל ואין בשרו שמן, אף ארץ ישראל קלה לבשל ואין פירותיה שמנים? תלמוד לומר זבת חלב ודבש, שמנים מחלב ומתוקים מדבש".
ולכן בברכת מעין שלש מצינו נוסח מיוחד לחתום על הארץ ועל פירותיה.

ובשבת זו פרשת בשלח קראנו בתורה על ירידת מן לישראל במדבר, וידוע מה שכתב הזוהר הקדוש שבכניסתם לארץ ישראל נבלע המן בתוך אילנות הארץ, והאוכלם טועם בהם את רוחניות המן, ואמר לי מור אבי ז"ל שלכן הגאון רבנו יוסף חיים ז"ל היה פעמיים בשנה מזמין מפירות הארץ הקדושה לבבל ומחלקם לתלמידי חכמים שם, והיה אומר להם בואו ותטעמו מהמן שירד לישראל במדבר.

וכתב הגאון היעב"ץ ז"ל בספרו מור וקציעה [סימן רח] "ואף על גב דאמרינן [סוטה יד, א] וכי משה לאכול מפריה ולשבוע מטובה היה צריך, אנו ודאי צריכין להם, כי פירות א"י מוסיפים כח וחכמה, כמ"ש [ב"ב קנח, ב] באוירא דמחכים. ולא על חנם האריך התלמוד [ברכות מד, א] להזכיר אכילה מופלגת דר' יוחנן ותלמידיו כי אכלי פירות גינוסר, שנראית באמת גוזמא. אבל ח"ו שכוונו לספר בגנותם, אלא בשבחם ובשבח א"י נתכוונו. ולהודיענו שפירותיה נותנים חיים לעם עליה, ומוסיפים כח וגבורת ההשכלה".

והרב בית אברהם בצאתו מארץ ישראל לעיר מגוריו ברנוביץ' הביא עמו מרוב חביבות דקדושה חלה קטנה שנאפתה מעיסה בארץ ישראל וצירפה בשולחנו ביום שבת קודש ללחם משנה לחלתו הגדולה, ונסתפק על איזה מהם לברך, על החלה הגדולה מחו"ל, או על החלה הקטנה מארץ ישראל. ולידו ישב הגאון רבי אריה לייב רוגוזניצקי זצ"ל הרב מנאליבוק והשיב לו על פי האמור בתורה (בראשית טו יח) "הנהר הגדול נהר פרת" ופרש"י דאע"פ שהוא קטן יותר משאר הנהרות מכל מקום משום כבודו של ארץ ישראל קוראים לו גדול, הרי שאף בעניננו אף על פי שהחלה מארץ ישראל קטנה יותר, יש לה מעלה של גדול, ויש לברך עליה.
וכעין זה מסופר על רבינו המלבי"ם שפעם אחת הודיעו לו כי שני אורחים מחכים לו, אחד שבא מארץ ישראל והשני אחד מגדולי הרבנים ברוסיה, וצוה המלבי"ם להכניס בראשונה את זה שדר בארץ ישראל. וכשנכנס אחר כך הרב מרוסיה היה נעלב מעט שהכניס קודם את היהודי מארץ ישראל, ושאל את המלבי"ם אם שמע ממנו הרבה חידושי תורה. השיב לו המלבי"ם לא שמעתי ממנו חידושי תורה אבל נזכרתי באותה שעה במאמר הכתוב על "הנהר הגדול נהר פרת" ורש"י מפרש לפי שהיה דבוק לארץ ישראל קראוהו גדול אף על פי שהוא קטן ועל אחת כמה וכמה שמי שיושב בארץ ישראל הוא גדול יותר מהגדולים היושבים בחוץ לארץ.

ולגבי האכילה ביום ט"ו בשבט עיין במועד לכל חי [סימן ל, ] לרבנו חיים פלאג'י ז"ל, ובספרו ברכת מועדיך לחיים [חלק ב, עמוד קנ"ב] ובספר והוכיח אברהם [פרק ל"ד] שכתבו לאכול מפירות שבעת המינים דווקא. וכן הוא בספר כף החיים סופר [קל"א, ר"ז]. ומור אבי ז"ל היה מקפיד על פירות ארץ ישראל היכא דאפשר ומוותר על פירות של חוץ לארץ.
ובודאי שעיקר המנהג לאכול מפירות שבעת המינים ועוד כפי שסידרו לנו הגאונים רבנו חיים ויטאל ז"ל ורבנו אברהם אזולאי ז"ל ורבנו יעקב רקח ז"ל הם מפירות ארץ ישראל שיש בהם קדושת הארץ. שהרי כל ענין ראש השנה לאילן הוא לגבי חנטת הפירות הן לגבי מעשרות, הן לגבי שביעית ערלה ומצוות התלויות בארץ שעיקרם בארץ ישראל. ואין שום חשיבות בפירות המיובאות מחו"ל, כי שתים רעות יש בהם, האחת שבזה מפרנסים את אויבי ישראל מארצות הניכר, והשנים שידוע כי הם מכילים חומרים כימיים וביולוגים מסוכנים לבריאות, וחלילה שבאלה יהיה אפילו ריח של מצוה. לכן נשתמש רק בפירות של הארץ וכן ביין המיוצר בארץ הקודש.
שאלה - 242915
לכבוד מרן הגרב"צ מוצפי.
עיינו באורחות ציון, ולא מצאנו שכתב:
לגבי קדיש יתום, האם צריך שאחד יאמר קדיש או שיכולים כמה אנשים יתומים לאומרו יחד?
תודה רבה על הכל בריאות איתנה!

תשובה
עיין תשובה 22703
כתב מהר"י יוזפא ביוסף אומץ (עמוד שלא), וזה לשונו "ענין הקדישים וברכו וכו' תיקון זה אינו רק לעמי הארץ, אבל לימוד תורה מועיל שבעתיים מכל התפלה וע"י כן מכניסין את המת לג"ע. ואם הבן מחדש חידושי תורה אין ערך להכבוד שזוכה אביו עי"ז בישיבה של מעלה. וכדמוכח במדרש הנעלם רות. ולכן כל אבל על אב או אם ישתדל מאד להרבות בלימוד כל מה שאפשר לו לפי חכמתו. עכ"ל.
וכתב על דבריו אלה בשו"ת יביע אומר חלק ג, יורה דעה סימן כ"ו, "ואם כן מה טוב שהבן בחכמה ילמד תורה לפי ערך חכמתו בתורה ויעשה בזה נ"ר לאמו, ואל ימרה פי אביו אם חושש שלא יאמר קדיש. ויר"ש יוצא ידי שניהם ע"י לימוד וקביעת עתים לתורה. ותלי"ת בכל אתר ואתר קובעים עתים לתורה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, בראשות ת"ח ומורה הוראות בישראל, מזוינו מלאים מפיקים מזן אל זן. וכל החפץ ידו למלאת כרסו בהלכה ואגדה יפנה אליהם כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים. וגדול תלמוד שמביא לידי מעשה. ובלי לימוד תורה תועלת הקדיש מועטת מאד. וכמ"ש בשו"ת בית רידב"ז בסוף הספר (בצוואה אות א), וז"ל, לאחר איו"ש תזהרו ביום שתאמרו קדיש ללמוד דף גמרא באותו יום. ואם יהיה ח"ו איזה סיבה ותבטלו השיעור הזה תזהרו מאד מאד שלא לומר קדיש באותו יום כלל. כי לא תעשו נ"ר לנשמתי באמרכם קדיש בלי לימוד גמ'. תזהרו בזה. ע"כ. וע"ע בס' יסוד ושרש העבודה (בצוואה שבסוף הס') מה שהפליג עוד בזה. ע"ש.
וכתבו הגאונים רבי עקיבא אייגר והחתם סופר זיע"א כשם שאין שנים אומרים קדושה, כך אין שנים אומרים קדיש.
שאלה - 242740
לכבוד הרב שלום רב היום במוסאיוף הרב פנחסי אמר משם כבודו שצועק על נושא הפירות יבשים שיש בהם סכנה לבריאות ובעיות כשרות , במה כן ניתן יהיה להישתמש ואיזה פירות אפשר לקנות לחג
תשובה
שאלה - 154392
מורי ורבי, מה הסכנה באכילת פירות יבשים המיובאים מחו"ל?
תשובה
לפי מה שחקרתי מומחים יודעי דבר המצב מאוד חמור בענין זה, ואזכיר פרטים חלקיים ומעטים מתוכם.
הפירות היבשים מיובאים ממדינות שונות כמו תורכיה, טיוואן, תילאנד, סין והמזרח, שם אין פיקוח רציני וקפדני על תעשית המזון, ושם מוסיפים לפירות היבשים מיני חומרים כימיים המכילים גפרית, זרחן מסוכן, צבעי מאכל, טרטזין, סולפור, חומרי הדברה נגד יתושים ותולעים, עמילן, סוכרים מסוכנים, שמן דקלים מוצק מסוכן למחלה הידועה, שומן רווי מוצק הגורם לכלוסטרול גבוה, חומצות התעשיה, שמן פרפין, SO 2 המסוכן, ועוד מרעין בישין.

כל החומרים הללו מורכבים כדי לשמר את הפירות, לייצבם, לצבוע אותם בצבעים זוהרים, והם מסוכנים ביותר לבריאות, יוצרים אלרגיה, היפר אקטיביות בעיקר לילדים, מתח ועצבנות, בעיקר אסטמה ובעיות נשימה קשות, סרטן קיבה, צריבות עור, ועיניים, חולשה ונזק לכבד ולאיברים הפנימיים.
הפירות נצבעים בצבעים מרהיבים מלאכותיים המזיקים לבריאות האדם.

הצבע הכחול מסוכן ביותר כי הוא מכיל פחם מזיק, וגם זפת!!!
ירוק E133, אדום בוהק E129, צהוב סנטס יולו E110,
בעיקר יש להמנע מאכילת
קיווי מיובש, מכיל טרטזין 102.
אבטיח מיובש,
משמש הצהוב שהוא עם תוספת חומצות וזרחן, האורגני טבעי הוא בצבע חום כהה.
צימוקים בתוספת שמן פרפין המזיק לקיבה,
פרוסות מלון סכנה ממש,
בננות מטוגנות מכילות זפת וגפרית, גם שמן דקלים מוצק המסוכן שבעתיים.
אגוזים יש לקנות עם קליפה, כי הקלופים מאבדים מחצית מערכם התזונתי ועוברים תהליכי "הגנה" בחומרים לא בריאים, וזה כולל פיסטוק קלוף, שקדים קלופים, ולבנים. כל זה ועוד אמר לי היום מומחה לתעשית המזון להזהיר את הציבור, כי בהלכה חמורה הסכנה יתר מאכילת איסור.

לא הזכרנו את הפירות הנגועות בתולעים, רמשים, ושאר מיני יתושים.
שאלה - 242646
לכבוד רבנו שליט"א האם מוזכר בזוהר הקדוש שהערב רב ישלוט לפני ביאת המשיח והאם יתכן שגם אנשים חובשי כיפות ועושים חילול השם גדול נקראים ערב רב?
תשובה
במקומות רבים בזוהר, ועיין בעטרת ציון.
בתיקוני הזוהר כתב על הפסוק כי הנה הסתיו עבר - זה שלטון האומות בארץ ישראל, הגשם חלף הלך לו - זה שלטון הערב רב בארץ, הנצנים נראו בארץ - זה משיח בן יוסף, עת הזמיר הגיע - זה משיח בן דוד. ועיין בתיקוני זוהר דמ"ד.
וכן הוא בזוהר רעיא מהימנא פינחס רלב, ב.
"אמר רעיא מהימנא והא אוקמוה רבנן עליה טחול שוחק ואיהו (קהלת ז) שחוק הכסיל ובגין דא אוקמוה רבנן דמתניתין אוי לו למי שהשעה משחקת לו, וקהלת אמר טוב כעס משחוק, טוב כעס דכבד דאיהי מרה רצועה דקודשא בריך הוא רצועה לאלקאה בה צדיקייא בעלמא דין במרעין בישין, במכתשין משחוק דשחיק לון בטחול בלכלוכא דהאי עלמא דשוחק לון שעתא בעותרא. ועוד ארס דטחול איהו זחיל עפר, ואיהו תקיף יתיר מארס דמרה. ובגין דערב רב אינון שאור שבעיסה, ואינון אומין דעלמא דמיין למוץ, "יתיר מעכבין בגלותא ערב רב לישראל מאומין גויים". כמה דאוקמוה רבנן מי מעכב שאור שבעיסה מעכב, דאינון דבקין בישראל כשאור בעיסה, אבל אומין לא אינון אלא (תהלים א) כמוץ אשר תדפנו רוח".

ועיין עוד באורך בזוהר בראשית כה, א.
"מנהון בגלותא רביעאה אנון רישין בקיומא סגי ואנון קיימין על ישראל כלי חמס, ועלייהו אתמר כי מלאה הארץ חמס מפניהם אלין אנון "עמלקים".
"נפילים" עלייהו אתמר ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובות הנה ואלין אינון מינא תניינא, דאפילו גרמייהו לזנות.
"גיבורים" מינא תליתאה עלייהו אתמר המה הגבורים וגו' אנשי השם, ואנון מסטרא דאלין דאתמר בהון הבה נבנה לנו עיר ונעשה לנו שם, ובנין בתי כנסיות ומדרשות ושויין בהון ס"ת ועטרה על רישוי ולא לשמא דהשם, אלא למעבד לון שם הדא הוא דכתיב ונעשה לנו שם, וסטרא אחרא מתגברין על ישראל דאנון כעפרא דארעא וגזלין לון ואתברת עבידתא ועלייהו אתמר והמים גברו מאד מאד על הארץ,
"רפאים" מינא רביעאה, אם יחזון לישראל בדוחקא מתרפין מנייהו ואית לון רשו לשזבא לון ולא בעאן ומתרפין מאורייתא ומאלין דמשתדלין בה, למעבד טב עם עובדי כו"ם עלייהו אתמר (ישעיה כ"ו) רפאים בל יקומו בזמנא דייתי פקידה לישראל אתמר בהון ותאבד כל זכר למו,
"ענקים" מינא חמישאה דאנון מזלזלין לאלין דאתמר בהון (משלי א') וענקים לגרגרותיך ועלייהו אתמר (דברים ב') רפאים יחשבו אף הם כענקים שקילין דא לדא אלין אנון דאהדרו עלמא לתהו ובהו ורזא דמלה חרב בי מקדשא והארץ היתה תהו ובהו דאיהי עקרא וישובא דעלמא מיד דייתי אור דאיהו קודשא בריך הוא יתמחון מן עלמא ויתאבדון, אבל פורקנא לאו איהי תליא אלא בעמלק עד דיתמחי דביה אומאה והא אוקמוה,
שאלה - 242552
לכבוד מעלת מורנו הרב שליט"א, האם נכון לומר "צהריים טובים", "ערב טוב", וכן "יום טוב" ? כי שה נראה שהתחיל בשנים האחרונות,
תשובה
במקורות יש לנו אמירת שלום, כי בתלמוד ברכות נ"ד, א. "והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם, שנאמר והנה בעז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים, השם עמכם, ויאמרו לו, יברכך השם". ופירש רש"י "בשמו של הקדוש ברוך הוא, ולא אמרינן מזלזל הוא בכבודו של מקום בשביל כבוד הבריות להוציא שם שמים עליו, ולמדו מבעז שאמר ה' עמכם, ומן המלאך שאמר לגדעון ה' עמך גבור החיל".

ולמעשה בתקופת המשנה תיקנו לומר לחבירו "שלום". על שם הפסוק שופטים ו, כ"ד. "ויקרא לו השם שלום". ולכן אין להשכים לבית חבירו בבוקר ולומר לו שלום, כנזכר במסכת ברכות יד, א. "אמר רב, כל הנותן שלום לחבירו קודם שיתפלל כאילו עשאו במה, שנאמר חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא, אל תקרי במה אלא במה". ולכן נהגו בבוקר לברך חבירו בברכת "בוקר טוב". או בלשון חז"ל "צפרא טבא".
ולכן לעצם שאלתך, רק קודם תפילת שחרית אין לומר שלום, אלא צפרא טבא. אך במשך היום והלילה יאמר "שלום" שהוא שמו של השם יתברך. רק במי שאינו שומר שבת לא אומרים לו שלום כפי האמור בהלכה.
אך אמירת יום טוב, הוא שייך לחגים הקדושים, וכן ערב טוב שייך לזמן בין השמשות, ערב מלשון מעורב, וכבר אנחנו חצי שעה קודם עלות השחר, מה מקום לכך.
שאלה - 242539
שלום כבוד הרב
מחילה, ידוע מדרשותיו הרבות שזכה כבודו לפגוש ולהכיר הרבה מגדולי ישראל, האם יצא לכבודו להכיר את הרה"ג יוסף משאש זצ"ל שהיום יום פטירתו? אולי יש איזה דבר חיזוק ?

תשובה
דמות רבנים מובהקת, מהחכמים הספרדים של פעם, הוגה בתורה יומם ולילה, מנהיג גדול ונערץ. כולו הוגד והדר, יפה תואר ויפה מראה, חכמת אדם תאיר פניו, מאיר פנים לכל אדם, חביב ונפלא, ישב על כסא הרבנות בעירו עיר ואם בישראל מקנס רבתי, שהוציאה מקרבה גדולים ועצומים. ושימש בה כאב בית הדין.
זכורני לפני כשישים שנה ומעלה בהיותי נער קטן ביותר וראיתי פניו הנהדרות והמאירות בבואו לבקר באירוע בישיבת פורת יוסף בירושלים, והתרגשתי מאוד למראהו, נשקתי בחיבה את ידו הענוגה, והוא חייך אלי חיוך רחב ורב משמעות, הניח ידו על ראשי ובירכני, וממני ראו חבירי וכך עשו. ואחר כך חקרתי אודותיו והתברר לי כי בא לארץ לכהן כרב העיר חיפה, וחיבר ספרים נרבים בהלחכה ובאגדה.
לשונו היתה רהוטה, ריתק את כל השומעים את דבריו, בטון אבהי, נעים הליכות, נחמד למראה, לא שבענו מלהביט בו, ספריו גדושים דברי תורה, פלפול וסברא ישרה, עמוק עמוק מי ימצאנו, ידו שלטה באגדה ובמדרשים בהם השתמש כדי לקרב את ההמונים. בעל מתק שפתים, חכמה מפוארה בכלי מפואר. לבושו היה הדור, נקי ומצוחצח, עיניו הביעו קדושה, פניו האירו בתורה, הסתלק לבית עולמו כהלילה הזאת ב בשבט התשל"ד והוא בן פ"ב שנה. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים ויגן בתותו עלינו ועל כל ישראל.
שאלה - 242533
לכבוד הרב שלום רב, לאן פנינו מועדות היום, לאחר האירועים הנוראים, וההלם והשבר הגדול בציבור החרדי והדתי?
תשובה
ירעדו אמות הסיפים על התרחשויות מבהילות ומרעידות שיהודים יבצעו, ומכל שכן אלו השומרים תורה ומצוות, ועל אחת כמה וכמה אנשי חסד, חינוך, מוסר, דרך ארץ, תורה ועוד.
אקדים ואומר שאין דברי מכוונים לאנשים מסויימים, אלא לתופעה הנוראה המתפרצת לאחרונה ותפסה תפוצה רחבה בזמנינו. שריפה ותבערה ואש זרה פרצו בחוצותינו ובתוככי בתי מדרשינו, גדרי הקדושה והצניעות, כללי המוסר, מתמוטטים לנגד עיננו, עתידינו ועתיד ילדינו נמצאים בסכנה ממשית, ואסור לנו לעמוד מן הצד.

א, ראש וראשון לכל החוליים הוא הזילזול באיסור של ולא תתורו...ואחרי עיניכם. ועמי הארץ חושבים שזו מידת חסידות וחומרה יש בזה. בנות מסתובבות עדרים עדרים, מדברות בקולניות מרעישה, נשים לובשות בגדי שחץ המועתקים מהגרועים שבאומות, נערים וגם זקנים מהלכים בחוצות ועיניהם צופות לכל עבר. וכתב הרמב״ם ז״ל "לא יסתכל באשת איש ואפילו כעורה, ולא בפנויה נאה משום ולא תתורו". וכן הוא בפוסקים.

ב, תערובת איומה של נערים ונערות בכינוסים שונים, בשמחות, ובאירועים שונים ומשונים, ערבי שירה והומור כליצנים שבאומות העולם, פורקי העול, מחקים את שירתם של הגויים הנלוזים, לחניהם המעוותים, ריקודי שיכורים, דוגמת המתפרצים היהירים, והמסוממים האומללים, ואם לא די לנו בליצנים המקומיים העושים מלאכתם בארץ הקדושה, בכפיית יצרם, מייבאים לנו ליצים ריקים ופוחזים ממדינות השיכורים והמופרעים ביותר, ואין מי שמוחה.

ג, איסורי יחוד עם פנויה ומכל שכן עם אשה נשואה, כולל סב עם נכדתו, וסבתא עם נכדה, חתן עם חמותו ועוד, עם הדוד והדודה, שנפסקו להלכה, נשכח ולחלוטין אצל כמה מהחרדים, ועל כל זה מתירים לעצמם לשבת בחדר אחד עם "מטופלת", ואשה עם "מטופל" ועצם הישיבה שם אסורה, ומכל שכן כשיש מגע פיסי. ואפילו לצרכי רפואה.

ד, פגיעה בנפשות הילדים והבנות וחילול קדושת בנות עם ישראל, נפרצה לכל אורכה, וגורמת שרשרת של תוצאות הרסניות לכל ימי חייהם של הנפגעים והנפגעות. ויש מחפים על הרשעים ומשתיקים את פשעיהם, בתואנה של לשון הרע ועוד גיבובי מילים. ולא כן הוא, אלא מצווה ללכת ולהתלונן נגדם ברשויות, ואם לא הועילו יש לפרסמם ברבים פן יזיקו לאחרים, ויגרמו נזקים בלתי הפיכים לצעירים לכל ימי חייהם חלילה.

ה, הסלחנות והתגובה האטומה על מעשים שנעשו לאחרונה בתוך המרכזים השמורים של מחנינו, ובתוככי הישיבות הקדושות ובתי המדרש, היא פגיעה אנושה בנפשות נערי ונערות ישראל, עם הקודש, ובעמוד השידרה של הציבור החרדי.

ו, איסור אשת איש צריך לזעזע את אמות הסיפים של חומות הדת. כי זה הרס הבתים היהודים, פירוק משפחות, ניפוץ הבית היהודי לרסיסים, איבוד מוחלט של הבנים והבנות, וכל הצאצאים והדורות הבאים שהם פרי עמלינו, ועליהם אנחנו נתבעים לחשבון בעולם העליון, כי הם הערבים שלנו. וגורמים חורבן גדול לעולם, ומביאים זעם ועברה.

ז, פריצת גדר איומה של ביצוע מעשה התאבדות או נסיון התאבדות, הגרוע יותר מרצח, דבר שלא היה לעולמים בתוכינו, ולא באופן תקשורתי ברבים. והוא כפירה בבורא, סילוק השכינה מישראל, מרד בתורה הקדושה, בפרט כשהוא מתוכנן מראש. כי אין האדם בעלים על גופו, אלא פיקדון נפשו שהופקדה בידו מאת בוראו. ונאמר ואך את דמכם לנפשותיכן אדרוש מיד כל אדם אדרשנו. ואין קץ לעונש השולח יד בנפשו, על אלה בכה אבכה כל הימים והלילות, ועליו ידוו כל הדווים.

ו, כל השנים הציבור שומר המצוות שמר על מוסריות גבוהה והצטיין באחווה מפוארת ואיכפתית לזולת. עזרה הדדית ללא הבדל עדה, מוצא, ישוב, עיר וכפר. והנה שבר נורא, התנכרות בלתי מובנת, זלזול בערכי המוסר, ואיש לדרכו פנה, והעיקר אצלו שבגופו, ברכושו, וברשותו לא פגעו.

ז, אוי לנו ואבוי לנפשינו אם נעבור לסדר היום, ולא נבצע בדק בית יסודי במה שמתרחש בתוכינו, בחינוך, בתרבות, בשיטה, בהשקפה, בהבנת מושגי היהדות, בקבלת תורה מסיני, לשמור מכל משמר שלא ללכת בחוקות הגויים, בלבוש, בסיגנון הדיבור, בהתייחסות לעבירות קלות כבחמורות, אנחנו מתדרדרים חלילה לתהום. במו ידינו אנחנו נאבד חלילה את הדור הצעיר, כי מדובר בדור חכם, נבון, מבין, שומע, יודע, המבחין בין אמת לחצי אמת, בין התחזות לבין קדושה. בין טישטוש ומריחת נושאים, לבין טיפול משמעותי בהם והנחתם על סדר היום.

ח, אחת המכות המקוללות היא, כי בימינו כל כסיל ובער נעשה חכם ומנהיג, ומחלק פקודות והוראות, והוא יודע מה אסור ומה מותר, מה ניתן בהר סיני, ומה ניתן בהרי החושך, ומורים היתרים ברבים ופורצים גדירות שגדרו ראשונים.

ט, כל אלה באונו מצד שעוזבים את התורה הקדושה, ואין מי שמוכיח על עוון ביטול תורה שהוא חמור מאוד, והוא כנגד עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים, שנאמר ויאמר השם על עזבם את תורתי.

י, עם כל האמור כולנו צריכים ללמוד בכל יום, ולהתפלל לתיקון הנשמות האבודות המתייסרות בעולם ההוא על כי נגדעו בתפקידם באיבם.
לבי לבי, על בני המשפחה הקרובים והרחוקים.
ומי שאמר לעולמו די, הוא יאמר לצרותינו די, ויסלק המקטרגים מעלינו ומעליכם ומעל כל עמו ישראל. החותם בצ'ערייך ירושלים.
שאלה - 242344
לכבוד הרב בן ציון מוצפי היקר שליט"א, כמה פעמים רציתי לשאול את מעלת כת״ר מדוע טוב לומר לשם יחוד, והאם זה עוזר בקיום המצוות כהלכתן?
תשובה
דע ידידי, כי הבדל גדול ועצום בין המתפלל בכוונה לבין המתפלל שלא בכוונה. וכן בין המקיים מצוות לשם שמים לבין המקיים מצוות שלא לשם שמים, בין המקיים מצוות למטרת רפואה, הצלחה, כבוד, שכר, הצלה מגהינם, לבין המקיים מצוות לעשות נחת רוח ליוצרינו ולעשות רצון בוראינו. וללא שום מטרה או אינטרס או נפקא מינה.

ואם תאמר מה זה משנה? העיקר שאני מתפלל שלש תפלות ביום, מקיים מצוות כהלכתן, עוסק בתורה שעות רבות ביום. ומה זה עושה למעלה?
דע, כי ההבדל הוא עצום ונורא. כי בגן עדן יש מדריגות רמות ונישאות הגבוהות במעלות של מיליוני שנות אור זו מזו, והנשמה בהיותה אור גדול ומבהיק, וחלק אלוק ממעל, נכספת ומתאווה שם לעלות עוד ועוד, ולהגיע למקומות גבוהים יותר, וענין זה נמשך כל יום וכל רגע שם במרומים,
ובפרט כי שם אמרו חז"ל כי כל צדיק נכווה מחופתו של חבירו. כלומר בראותו את חבירו יושב במקומות נפלאים ועצומים הוא מצטער מאוד שהוא עצמו אינו יכול להשיגם, ולכן בהיותינו כאן בעולם הזה, צריכים מאוד להשתדל לעשות המעשים לשם שמים. ויהי רצון מלפניו שיסייעינו לזכות לכך.
ועיין בתלמוד בבא בתרא עה, א.
"וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונוגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חופה, מלמד שכל אחד ואחד עושה לו הקדוש ברוך הוא חופה לפי כבודו. עשן בחופה למה? אמר רבי חנינא: שכל מי שעיניו צרות בתלמידי חכמים בעולם הזה, מתמלאות עיניו עשן לעולם הבא. ואש בחופה למה? אמר רבי חנינא: מלמד שכל אחד ואחד נכוה מחופתו של חבירו, אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה".
שאלה - 242317
לכבוד הרב שליטא מחילה על ההפרעה אבל למדנו בשיעור שבשבת בבוקר מרן לא מזכיר חובה לאכול לחם בסעודה 2 לפני חצות ואני זוכר מהרב שכן אומר לאכול לחם בסעודה ודוקא לפני חצות יש מקור?
תשובה
פלאי פלאים, א, לעולם אין מביאים ראיה ממה שלא כתוב, כי "לא ראינו אינה ראיה". ועוד אטו תנא כי רוכלא ליתני ואזיל? אולי תדרוש ממרן לכתוב לך להתפלל שחרית, קריאת התורה וכל פרטיה, תפילת המוספין ומנחה והתפילה במוצאי שבת?
ב, האם מרן לא מסכים חלילה לדברי התלמוד שבת קי"ח, א. "אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא, כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות: מחבלו של משיח, ומדינה של גיהנם, וממלחמת גוג ומגוג".
ג, בני ארץ ישראל כפופים לרבנו הגדול הרמב"ם הלכות שבת פרק ל, הלכה ט.
שכתב "חייב אדם לאכול שלש סעודות בשבת אחת ערבית ואחת שחרית ואחת במנחה, וצריך להזהר בשלש סעודות אלו שלא יפחות מהן כלל, ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה סועד שלש סעודות".
ד, סימן שלם מופיע בשלחן ערוך הלכות שבת סימן רפט
סדר סעודת שחרית של שבת, ובו ב' סעיפים.
סעיף א
יהיה שלחנו ערוך ומטה מוצעת יפה ומפה פרוסה כמו בסעודת הלילה, ויברך על היין א'] בפה"ג והוא נקרא קידושא רבא. ואחר כך יטול ידיו ויבצע על לחם משנה כמו בלילה ויסעוד, וגם זה הקידוש צריך שיהיה במקום סעודה ושלא יטעום קודם לו כלום כמו בקידוש הלילה. ומיהו לשתות מים בבוקר קודם תפלה מותר, מפני שעדיין לא חל עליו חובת קידוש".
הועתק במיוחד לכבוד החכם התמה.
שאלה - 242255
לכבוד הרב מוצפי שליט"א. הייתי היום בברית, והציבור חרדי ולא אמרו את הפסוק אשרי תבחר ותקרב... והערתי, ואמרו לי שאין לו יסוד חלילה.
תשובה
הפסוק בתהלים סה אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ קְדֹשׁ הֵיכָלֶךָ . וצר לי מאוד על כמה מוהלים עמי ארצות אשר הממון מסמא עיניהם, ולא מכריזים בציבור ומזהירים לאמרו יחד עם אבי הבן.

והזוהר אותו מדלגים בליל המילה, ומפטפטים דברי חולין וגורמים נזק רוחני כבד לילד הנימול, מזהיר על כך בפרשת לך לך צ"ד, ב. ואמר כי יש בפסוק זה עשרה תיבות כנגד עשר חופות שנכנס בהם הילד הנימול בשעת המילה. ומי שנמצא שם ואינו אומרו, מוציא ומסלק נשמתו מעשר חופות שעציד הקדוש ברוך הוא לתת לצדיקים לעתיד לבא. והם נוספות על שבע חופות היורדות בשעת החופה. ועיין בספר תולעת יעקב סוד המילה, וכתם פז זיע"א על הזוהר שם.
וראה נא מה שכתב מהריק"ש בערך לחם שם, והביאו עט"ר רבנו חיים פלאג'י זיע"א בשו"ת חיים ביד סימן ע. שרק לילד ממזר או פגום אין לאמרו. מכאן תלמד כמה שגו המזלזלים מלאומרו. וכל זה נעשה מפני שעושים התילה באולמות ומפזרים ממון לחינם, במקום שהיו עושים אותה בבית הכנסת כמנהג אבותינו.

וכתב הרב טורי זהב ז"ל יורה דעה סימן רסה, י"ג.
"כתוב בזוהר פרשת לך לך דאבי הבן יאמר פסוק אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך והעומדים שם יאמרו סוף הפסוק נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך וכתב ד"מ ולא ראיתי נוהגין כן. ומקרוב נהגו כן רבים וכן שלמים שלומדים ספר הזוהר דהיינו שהעומדים אומרים כל הפסוק הזה אחר שמביאים התינוק לבית הכנסת".
שאלה - 242131
לכבוד מורנו הרב שליט''א. האם זה נכון שיחיד העושה מעשה לא טוב הוא משפיע על הציבור להיחלש בעבודת השם, ואילו אם יעשה מעשה טוב גורם לכלל עם ישראל להתחזק?
תשובה
נכון מאוד. במסכת כלה רבתי פרק ב, הלכה ט"ו איתא, "רבי אליעזר בן דהבאי אומר וכו׳, והאומר דבר שלא שמע מפי רבו, והחולק על ישיבתו של רבו, גורם לשכינה שתסתלק מישראל, וכל האומר דבר בשם אמרו מביא גאולה לעולם, שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי". וכן הוא במסכת ברכות כ"ז, ב.
יחיד במעשהו משפיע שלילי על העולם.
גם בספרי [פרשת מסעי פיסקא קס] איתא "רבי אומר רוצח מטמא את הארץ ומסלק את השכינה, וכהן גדול גורם לשכינה שתשרה על האדם בארץ. אין בדין שיהא מי שמטמא את הארץ ומסלק את השכינה, לפני מי שגורם להשרות את השכינה על אדם בארץ". נמצא שחס ושלום בסילוק שכינה מהארץ גורם החלשה ורפיון לכלל ביראת שמים.
וכן מי שעושה מעשה פסול גורם נזק רוחני לכל בני האדם בארץ. כפי שכתב מורנו הרמב"ן בפירושו על התורה [ויקרא כ, ג]. וזה לשונו.
"וזה טעם עם הארץ ירגמוהו באבן [שם ב]. כי לא אמר מות יומת באבן ירגמו אותו כאשר אמר בכולן, אלא הזכיר עם הארץ, לומר שכל אנשי הארץ כל ישראל חייבין להקדים ולסקלו, כי לכולם יזיק, כי גורם לשכינה שתסתלק מישראל. לכך תרגם אונקלוס עמא בית ישראל, כי "הארץ" ירמוז לכל ארץ ישראל, לא לארץ אשר העובד יושב בה. וכענין כי לי הארץ".
ובמסכת יבמות ס"ג, ב. איתא "תנו רבנן, ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל מלמד, שאין השכינה שורה על פחות משני אלפים ושני רבבות מישראל, הרי שהיו ישראל שני אלפים ושני רבבות חסר אחד, וזה לא עסק בפריה ורביה, לא נמצא זה גורם לשכינה שתסתלק מישראל?".
ובזוהר [בראשית כ"ג, א] כתב כי התורה ניתנה כדי שיהיה שכר לצדיקים שמתקנים את העולם, ועונש לרשעים המקלקלים אותו. וזה על ידי פוגם בכבוד השכינה הנמצאת על ישראל. וכן בזוהר בראשית רנ"ו, א, כתב כי המדבר בבית הכנסת גורם פגיעה בהשגחה העליונה, ובזיון בכח העליון חס ושלום. וכן הוא בפרשת אמור [צ, א] כהן הנושא אשה הפסולה לו גורם חילול קדושת עם ישראל. וכאלה רבות.
גם בשו"ת הגאונים קדמונים סימן מ"ג, איתא כי הנשבעים לשקר גורמים פורעניות להם ולכל העולם כולו.

יחיד גורם טובה לכלל.
במדרש אגדה [ויקרא פרק טז, כ"ט] "תניא היה רבי מאיר אומר גדולה תשובה שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולכל העולם, שנאמר ארפא משובותיכם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו [הושע י"ד ה], מהם לא נאמר אלא ממנו". וכן במדרש בראשית רבתי [עמוד ק"ח] "אם פתחת ידך לעני תפתח השמים להוריד הגשמים שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב [דברים כ"ח י"ב], נמצא זה מטיב לעצמו ולכל העולם".
וראה נא מה שאמרו בתלמוד [קידושין מ, ב] "רבי אלעזר ברבי שמעון אומר, לפי שהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עבר עבירה אחת, אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה, שנאמר וחוטא אחד כו', בשביל חטא יחידי שעשה זה, אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה".

בספר עקידת יצחק [במדבר שער פו] כתב על דברי הספרי שהבאנו לעיל, "רבי אומר רוצח מטמא את הארץ ומסלק את השכינה וכהן גדול גורם לשכינה שתשרה בארץ אין בדין שיהא מי שמטמא וכו'. ורש"י ז"ל כתב עוד לפי שהיה לו לכהן גדול להתפלל שלא יארע תקלה זו בישראל ויראה שזו היא דעת הראב"ע שכתב שהוא יכפר בעד ישראל וזו המאורע אירע בימיו. אמנם הרמב"ם ז"ל כתב שהוא ענין נחמה לקרובי הנהרג במה שמת אדם גדול כזה ואל זה סמך הרלב"ג ואפשר גם כן כי לפי שמיתת אדם גדול כזה היא מכפרת על הדור ובחבורתו ירפא לשוגג ההוא". הרי לך שכל התרחשות שהיא בעולם משפיעה על הכלל.

וביאור נחמד מצאתי בספר אמת ליעקב לוברבוים ז"ל במסכת יומא פו, ב.
"כשישראל אחד חוטא נתפסין הכל מטעם ערבות, שהוא מטעם מצות הוכח תוכיח, ואם כן כמו שזה עבר עבירה כמו כן עברו כולם על מצות הוכח תוכיח. וא"כ מה בכך שזה שעבר העבירה עשה תשובה על חטאו, מכל מקום במה נתכפרו כל העולם במה שעברו על מצות הוכח תוכיח, והן מחוייבין לקבל עונשם. ולזה אמר "גדולה תשובה שאפילו יחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולכל העולם כולו בכלל", פירוש על חטא זה בעצמו. והטעם, דאחר התשובה מחשבו הקדוש ברוך הוא כנעקר למפרע, וכאילו לא עשה זה שום חטא כלל. וחטא זה שוב לא ייזכר עוד, וכאילו לא היה נעשה כלל מעולם, ונתכפר לכל העולם. וכענין שאמרו בנדרים, גבי מי שנדר ושמע חבירו ואמר ואני ואני, אם הותר הראשון הותרו כולם [נזיר כ ב], מטעם, דכיוון שנעקר הנדר למפרע מהנודר הותרו כולן שהיו תלוין בו. והכא נמי דכוותיה, שכולן תלוין בעוון החוטא, וכשנתכפר הוא נתכפרו כולן".

ויש לי עוד מקום להאריך בזה, אך עתה לא עט׳ האסף המקנה.
שאלה - 242088
שלום לכבוד הרב
האם מה שמרחש סביבינו הוא שבשמיים מבקשים מאיתנו אפילו שלא שייכים לכך, לעשות חשבון נפש, והאם יש לנו אחריות על כל זה?

תשובה
דע ידידי, שאין דבר בעולם קטן או גדול המתרחש שאין לו קשר ישיר אל כל אדם ואדם מישראל. כי כלל בידינו "[ויקרא כ"ו, ל"ז] וכשלו איש באחיו. ודרשו בתלמוד [שבועות ט"ל, א] איש בעוון אחיו, מכאן שכל ישראל ערבים זה לזה".
כל הפעולות הנעשות בעולם בכל תחום שהוא, לכל אחד מישראל יש לו השפעה עליה לטוב או למוטב. ולכן יש לנו מצוות "ואהבת לרעך כמוך". והטעם הוא עמוק יותר ממה שאנחנו מתארים.
על כולנו לדעת, כי כל בני עמינו שותפים בכל מכל כל, כי כולנו נשמתינו חוצבה מתחת כסא הכבוד, כולנו גוף אחד גדול, נשמה אחת כוללת הכל, ובפרט, אנחנו החיים כרגע בעולם הנוכחי, יש גם יש, קשר עמוק בכל פעולה. זה היסוד מוסד האיתן בהלכות השונות בתורה שבכתב ושבעל פה.
א, תקיעת שופר בראש השנה, היא חובה מהתורה, על כל אחד מישראל, תוקע אחד מאתנו, ואלפי יהודים שומעים את תקיעתו ויוצאים ידי חובה.
ב, קריאת פרשת זכור בספר תורה בציבור. היא חובה מהתורה, הקורא בספר תורה מוציא ידי חובה את כולנו השומעים.
ג, קידוש על היין בליל שבת קודש. לאיש או אשה שלא התפללו, חובה מן התורה, אחד מקדש ומוציא את כל השומעים ידי חובה.
ד, וכן בתפילות הימים הנוראים, שבת ומועדים, סליחות, שיעורי תורה, קריאת מגילה, אמירת קדיש וקדושה, עניית ברכו, קריאת התורה, הבדלה, ברכת כהנים ועוד.
ה, הוכח תוכיח את עמיתך, שנצטווינו על חובת התוכחה, משום שכולנו שותפים חלילה בחטאים כמו ששותפים במצוות.

הרעיון הוא, "ערבות הדדית", והיא נקבעה בהר סיני, ולכן משה רבנו עומד ומכריז [דברים כ"ט, ט] אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: (י) טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ: (יא) לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם: ברית השם אלקיך.
וכתב רבינו בחיי ז"ל שמות ל. "וכמו שאמרו רז"ל [כריתות ו, ב] כל אגודה שאין בה מפושעי ישראל אינה אגודה, וביאור זה כי שם שמים מתעלה ומתקדש בשעה שהרשעים חוזרים בתשובה ונמנין בכלל הצדיקים, שאם לא כן הצדיקים נתפשים עליהם מפני הערבות, שהרי כל ישראל ערבים זה לזה. ומטעם זה נצטוינו במצות לולב ליקח ד' מינים באגודה אחת ולתת ערבה שאין לה טעם וריח, רמז לרשעי ישראל שאין להם תורה ומצות, בכלל האתרוג שיש בו טעם וריח, ובכלל הלולב שיש בו אוכל, וההדס שיש בו ריח, ואנו מרצים להקב"ה בכולם כאחד".
שאלה - 241955
לכבוד הרב שלום רב
כשאני שם את הראש על הכרית אני חושב על הילדה ובוכה כמו תינוק מצער מה אפשר לעשות בדבר אוהב אותך תודה

תשובה
ידידי רבי שמעון,
אתה איש חכם, בקי בתורה הקדושה על כל גווניה, מזכה את הרבים, עוסק בתורה בכל רגע. אנא ממך תהיה חזק ואיתן, בתך אדל ז"ל באה לעולם לזמן קצוב, היא היתה פקדון שהופקד בידיכם.
נשמתה הטהורה השלימה את שליחותה בעולם הזה, היא גרמה בפטירתה קידוש שם שמים בארץ ובעולם, רבים שבו בתשובה, התחזקו, הוסיפו מוסר ויראת השם, בזכותה. היא יושבת בגן עדן של ילדים וילדות, לומדת תורה מפי הקדוש ברוך הוא, כנזכר במקורות.
תתחזק רבי שמעון תתחזק, מותר לך לבכות כדי להפיג את הצער, אך תפסיק לכאוב, כי היא במקום טוב ועליון. הציבור בקרית גת והסביבה זקוקים לך, יש לך תפקיד ציבורי חשוב, ללמד תורה, חיזוק באמונה, בטחון בהשם יתברך, הכרה והבנה שהכל מאתו יתברך, והוא מנהל את העולם בחסד וברחמים.
השם יתברך הרחום והחנון נתן לנו צביטה, ואיזה פעמון אזעקה כדי להתקרב אליו יותר, זכור, אהרן הכהן ביום שנמשח לכהן גדול וחנכו את המשכן נשרפו בניו נדב ואביהוא, וידום אהרן, כי הוא ידע שהם באו בפיקדון והסתלקו כדי שכל הדורות יקראו ויזהרו בקיום המצוות.
בתך אדלז"ל פטירתה גרמה זעזוע רב בקרב הציבור ועוררה רבים לתיקון המעשים, היא חיה ולא הסתלקה, כי הנשמה קיימת, שם היא מתפללת עבורכם משפחה יקרה, שתמשיכו בעבודת הקודש, זיכוי הרבים, עסק התורה, מוסר, התחזקות. תחזיק מעמד והיא תתפלל עליכם יחד עם כל תינוקות עם ישראל שנקטפו באיבם, ובזכותם יעצור המגיפה המשחית והחרב מעלינו ומעל עמו ישראל.
שאלה - 241935
לכבוד הרב מוצפי שליט"א. האם זה שהולכים היום עם חליפות ומגבעות שגם הגויים לובשים, יש הזה משום חקות הגויים?
תשובה
כתב מורני ועטרת ראשינו הרמב"ם הלכות עבודה זרה פרק יא הלכה א.
"אין הולכין בחקות הגויים, ולא מתדמין להן לא במלבוש ולא בשיער וכיוצא בהן שנאמר ולא תלכו בחקות הגוים, ונאמר ובחקותיהם לא תלכו, ונאמר השמר לך פן תנקש אחריהם, הכל בענין אחד הוא מזהיר שלא ידמה להן, אלא יהיה הישראלי מובדל מהן וידוע במלבושו ובשאר מעשיו, כמו שהוא מובדל מהן במדעו ובדעותיו, וכן הוא אומר ואבדיל אתכם מן העמים, לא ילבש במלבוש המיוחד להן, ולא יגדל ציצית ראשו כמו ציצית ראשם, ולא יגלח מן הצדדין ויניח השער באמצע כמו שהן עושין וזה הנקרא בלורית".

וכתב מרן ז"ל בבית יוסף יורה דעה סימן קע"ח, בשם מהר"י קולון ז"ל, [שורש פ"ח], שאין איסור "ובחוקותיהם" רק בדבר שהוא חק סתום ונסתר, ואינו נגלה בלשון חק. או דבר שהונהג משום פריצות או כפירה. אך בענינים הגוליים טעמם אין איסור בכך. וכיוון שהלבוש בימינו אינו משום פריצות, ואינו חק לעבודה זרה, וגם רוב הגויים והכומרים כולם אינם לובשים בגדים אלו, אין בהם שום חשש.
אך במלבושי נשים כל שהם משום פריצות, יש ליזהר בזה.
שאלה - 241919
שלום לכבוד הרב
האמנם שאנו לא אנשי פוליטיקה, אך נעשה עוול נורא לשלוחא דרבנן ומי שהיה ידא אריכיתא של מרן זצ"ל. אולי הרב יכתוב כמה מילות חיזוק ע"מ שנפיץ כדי להשתיק את המרננים?

תשובה
הרב אריה השם ישמרהו ויחייהו, חכם ונבון, איש חיל ורב פעלים, אני מכיר אותו אישית זה למעלה מארבעים שנה, עוד בהיותו עלם צעיר, פיקח ופעיל, חריף ושנון, חביבם של גדולי ישראל, מכל העדות והחוגים, היה בן בית של מורנו ראש הישיבה הגאון רבי יהודה צדקה זיע"א, ומורנו הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצוק"ל, ובראשם מרן גאון ישראל ותפארתו, פאר הדור והדרו, רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל.

חביב היה מאוד בעיניהם של גדולי רבני אשכנז, אדמורי"ם וראשי ישיבות, מנהיגים ומנהלים, ובראשם מרן הגאון רבי אליעזר מן שך זצ"ל מנהיג הציבור החרדי בעולם כולו.
רבי אריה שליט"א, פעל ופועל כל ימיו לטובת מוסדות התורה והחסד, מבלי שיתבקש לכך, כי הוא מצד אישיותו ופעלו בעד נתינה לציבור, לכלל ולפרט, מאיר פנים לכולם, חכם ונבון, פיקח ופעיל, עובד בחריצות מדהימה, בעל כריזמה מעולה, מלא תוכן של מעשים ופעולות עניניות, רואה את הנולד, חכם שקול ומדוד בכל תחום ובכל ענין.

גם בתחומים המדיניים, הבטחונים, הכלכליים, הבריאותיים, בכל ענין כללי ופרטי, מתמצא, פעיל ויודע בחריצות מרובה. בהרבה תחומים עשה ועושה, וישנם פעולות שלא כאן המקום לתארם במילים, כמה פעמים אני הקטן אמרתי כי הוא בחינת "מתנה יקרה" שהשם יתברך נתן לדור הזה, מטבעם של דברים, שאיש חרוץ כזה, יהיו לו מקנאים, ואולי גם שונאים, כי כך דרכו של עולם השקר, וכך ראינו לאורך ההיסטוריה, כל מי שמצליח יש כנגדו מתנגדים ומתלוננים, מקניטים ומחפשי פגמים שגם אם יהיו בהרבה אנשים אחרים וישנם הרבה כאלה, יתעלמו מהם, ואילו כאן קמים אנשי ביקורת שלא עושים למען הכלל ומתלוננים.

כולנו יודעים כי איש זה מתאים ונכון להנהיג את הספינה החרדית בכלל, והספרדית בפרט, המתטרפת בזמן הזה בים הסוער, גלים גלים, הוא האיש אשר עזר ועוזר תמיד בכל תנאי ובכל מצב, מוותר על חייו הפרטיים, על נוחות אישית, ותורם מזמנו ומרצו לציבור כולו. כולנו כאיש אחד מתייצבים גם היום לצידו ואומרים לו "חזק ואמץ, אל תערוץ ואל תיחת, כי עמך השם אלקיך בכל אשר תלך. תודה לך רבי אריה עשה והצלח.
שאלה - 241870
לכבוד הרב היקר שלנו שיחיה לעד. היש ממש בכך שאנשי חוץ לארץ היהודים הם יותר נכנעים וענווים בפני החכמים יותר מבחורי ארץ ישראל?
תשובה
קודם שאבוא לתת לך תשובה ידידי תושב חו״ל אומר כי בארץ הקודש יש אלפים רבים כן ירבו של חכמי התורה בחורי ישיבה, תלמידי תלמודי תורה רבים כן ירבו יראי שמים, בעלי מידות טובות, חכמים, יראים, הגונים, ומוכתרים בדרך ארץ ובמידות טובות.

וגם בחו״ל יש ברוך השם מאות אלפים של בני תורה בכל הארצות כן ירבו. אמנם בתלמוד מצינו שבח גדול ללומדי התורה בארץ ישראל, כפי שנזכר בתלמוד [כתובות ע"ה, א] על הפסוק [תהלים פ"ז, ה] "ולציון יאמר איש ואיש יולד בה והוא יכוננה עליון א"ר מיישא בר בריה דר' יהושע בן לוי, אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה. אמר אביי וחד מינייהו עדיף כתרי מינן". כלומר אחד מחכמי ארץ ישראל שקול כשני חכמי חוץ לארץ.

ומה שהערת על אנשי ארץ ישראל שהם פחות נכנעים, אין זה מצידם אלא מצד מלחמת היצר, וכן כתב רבנו הרמ"ק באור החמה על הזוהר, כי יצר הרע שבארץ ישראל הוא חזק ותקיף ביותר, בסוד מה שאמרו [סוכה נ"ב, ב] "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו", ותושבי ארץ ישראל גדולים הם במעלה מצד רוחניות נשמתם, וכפי שתמצא בספר חסד לאברהם [מעין ג, נהר ו ועוד שם] כי זוכה לנשמה ממקום גבוה, ולכן מתגרים בו ביותר. וכפי שכתב שם בפרקים הנזכרים באורך. והן ידוע כי כל מטרת הסט"א היא לידבק בקדושה ולינק ממנה, והגם ששם נזכר כי אין לה רשות ליכנס לארץ ישראל אלא בדוחק גדול, מכל מקום בהיות האדם בחירי, בוודאי שיכול להידבק בהם ולחטוא לחא עלינו.

וזה הטעם שתמצא לרבים וגדולים מחכמי ישראל בכל הדורות שהתקשו מאוד לעלות לארץ ישראל ולהתיישב בה, כמו שמצינו על הרמב"ן זיע"א בעלותו לירושלים, כמה טורח ועגמת נפש היו לו, וכן רבנו עובדיה מברטנורא זיע"א, כמה סבלות סבל, ומי לנו גדול ממרן הבית יוסף זיע"א שהתייתם מאביו, ויצא עם אחותו מטולידו גולה ומעונה, מתה עליו אשת נעוריו, וכמה מסעות ותלאות עבר עד שהגיע לארץ ישראל, ועטרת ראשינו רבנו האריז"ל זיע"א יליד ירושלים, ובגי שש התייתם מאביו, ויצא לנדודים למצריים, ובשובו לא נתן לו רשות הס"מ ליכנס לירושלים, ואיים עליו בחרבו השלופה בידו, וסוד השם ליריאיו [עיין בשבחי האר"י ובספר עמק המלך], וכן לרבנו אברהם אזולאי שטבעה ספינתו בבואו לארץ ישראל, וניצל ועלה אליה בדמעות שליש כמבואר בהקדמתו לספרו חסד לאברהם, ורבנו חיים אבן עטר זיע"א נדד עם שלשים מתלמידיו בגליל מכפר וישוב , בהרים ובגאיות, במערות ובנקיקי הסלעים, ועסקו בתורה עד שנכנסו לירושלים עיר קדשינו, וכן היה עם הפרי חדש, רבנו חיים אבולעפיא, הסיניור וחתנו הרב אמת ליעקב ניניו, רבנו אליהו מאני, ועוד רבים וטובים.
וכל זה כי הבעל דבר מתקנא בהם בעלותם לארץ הקודש. ואמר לי מור אבי זיע"א כי גם עליו עברו יסורים קשים בבואוט לארץ, וזה מכח מה שאמר הרשב"י זיע"א [ברכות ה, א] כי ארץ ישראל נקנית ביסורים, והוא כי צריכים הזדככות וטהרה יתירה בעלות האדם אליה. והוא דוגמת מה שכתב הרב חסד לאברהם כי סביב הארץ יש הים הגדול, נהרות ואגמים שבעה לרמוז לעולה אליה להיטהר ולשבת בה. ויש עוד לדבר בזה הרבה ועוד חזון למועב בעזרת השם.
שאלה - 241676
לכבוד מורנו הרב שליט"א. הלילה ימלאו מ"ז שנים לפטירת מור אביו זלה"ה וזיע"א, אפשר כמה נקודות מרכזיות על הנהגותיו?
תשובה
היד רועדת, הלב הולם בחזקה, העיניים רוטטות, גופי מזדעזע כשאני בא לתאר מלאך, איש קדוש, אני חושש שמה שאכתוב חלילה ואמעיט בערכו, כי איני יודע אם נשאר היום מי שיודע לתאר באמת את הדמות המפוארת האדירה והנפלאה והנדירה בייחודיתה.
אבי ז"ל נולד בליל שבת קודש משפטים - שקלים ז"ך לחודש שבט התר"ס, השבת ימלאו בדיוק 122 שנה להולדתו. בעיר בגדד בכור לאביו החסיד הנורא חכם ציון מאיר מצפי ז"ל, שעה אחרונה מהלילה בשעה 4.00 לפנות בוקר בבית הוריו על שפת נהר החידקל.
הבית התמלא כולו אורה, הראשון להתבשר היה מורנו הגאון האדיר חכם יוסף חיים ז"ל אשר היה מורו ורבו של סבי חכם ציון מאיר שלמד אצלו בשיעור מדי בוקר לאחר התפלה בנץ החמה בספר עין יעקב, ושלחן ערוך אורח חיים כולו ויורה דעה כולו על הסדר, ואחת לארבע שנים ערכו סיום על כל לימודם.
ברית המילה התקיימה בבית הכנסת הגדול בנהרדעא הנקרא "בי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא, [עיין מגילה כ"ט, א] שהשכינה היתה מתגלית שם, הסנדק היה מורנו הבן איש חי, והמוהל הסבא חכם יחזקאל מצפי ז"ל ראש הישיבה.
אביו שמר עליו מכל משמר, האכילוהו רק מהודר שבמהודרים, מזון כשר למהדרין, ואביו הקדישו לתורה ולעבודת השם יתברך.
עוד בהיות הילד בן ארבע בלכתו לבית הכנסת היה לוקחו עמו, ובדרך מכסה פניו לבל יראה דמות הגויים ולא בתי תיפלתם, לימדו תורה נביאים וכתובים עם טעמיהם על פה.
באלול תרס"ט נפטר הרב בן איש חי ז"ל, והוא קיבל על עצמו לקום כל לילה בשעה 2 בבוקר וללמוד ספרי מוסר והוא ילד בן 9, ולמד עם חבירו הרב יעקב מצפי ז"ל ראשית חכמה ושבט מוסר ופלא יועץ בעל פה.
למד בבגדד במדרש "בית זילכה", שם למדו גאוני עולם, הרב זבחי צדק, הרב בן איש חי, הרב גדולת אלישע, הרב אליהו מאני, הרב יהודה פתייה ועוד. בהיותו כבן עשרים שנה והוא הבכור בבית, יצא לעבוד כמזכיר ראשי "כתאב באשה" אצל שר האוצר היהודי. ונפגש עם גדולי עולם בעיקר עם ראשי הממשלה הבריטית, אתם שוחח באנגלית שוטפת, שלט בצרפתית, תורכית. והיה אהוב אצל כל הגויים.
התגעגע לארץ ישראל, חמש פעמים עלה לביקור וחזר, אהב את ארץ ישראל בכל לבו,
הנהגותיו
נזהר בברכות הנהנין, והיה באופן קבוע באכלו סלט בסעודה היה לוקח פרי האדמה מברך עליו ופוטרו, וכן היה מברך שהכל קודם הסעודה, בחול מברך שהכל ומכווין לפטור המים ששותה בסעודה. ברכת המזון בירך בכוונה עצומה בעיניים עצומות, בהתלהבות, כמדבר אל המלך, בליל שבת הייתי עוקב אחריו כשהיה אומר את "רצה והחליצנו" היה מזיל דמעות במילים "אל תשכחנו לננננצח... ואל תזנחינו לעעעעעעד... והייתי בוכה בחשאי אתו.

נזהר כל ימיו לא ליהנות מאחרים כלל, ולכן לא הלך לשום סעודה, גם נהג לא לאכול כלל מחוץ לביתו. השלחן בין בחול בין בשבת ומועד היתה פרוסה עליו מפה לכבוד השכינה. כמבואר בזוהר הקדוש. המפות מדי יום השישי בשעה 12.00 בצהריים מחליפים את הכיסויים של השלחן, הכסאות! המיטות וכל הרהיטים הדלים.

היה רץ לחפש קיום מצוות מהתורה, זרע תבואה כדי לקיים מצוות תרומות ומעשרות, שמיטה שמר כהלכת, שילוח הקן, זרוע לחיים וקיבה נתן לכהן, ראשית הגז בחודש אייר, נזהר במצוות מפני שיבה תקום, כיבוד אם באופן מדהים, הוא בעצמו שירת אותה בכל, צלחת האוכל רק הוא הגיש לה, את ידיה הוא בידיו נטל בכלי, מגבת בידו, קם מפניה מלא קומתו, הזמין תופרת לבית שתתפור לה בגדיה כרצונה, רופא אישי שיטפל בה, כל יום נישק ידה, והיא בחכמתה אומרת לו אותך אני צריכה כשאהיה בעולם הבא ותלמד תורה בשבילי, עתה אחים שלך יטפלו בי, קיים לקט שכחה ופיאה בגינה, היה קם מפני תלמידי חכמים, נזהר לא לקבל מהם שום שירות. דקדק במצוות בכל יכולתו, היה מחפש וחוקר היכן יש משפחות עניות ועוזר להם בסתר.

אהב כל יהודי באשר הוא, בעיקר את הרחוקים, כולל מחללי שבת היה מקרבם ומדבר על לבם, מלב אל לב, בירכם ודיבר אליהם בהרבה רגש ואהבה, והם אהבוהו והעריצוהו, ושמעו בקולו והיו באים לשיעוריו ותפילותיו.
רבים פנו אליו כשהיה מי מקרובם חולה לעשות פדיון נפש, נתנו לירה אחת עשה פדיון בדמעות שליש במשך חצי שעה עם כוונות הרש״ש זיע״א, חינם אין כסף, ושלח אותי אליהם עם הלירה ביד וציווה לתת אותה למשפחה עניה.

דאגתו למשפחות עניות היתה מדהימה, כמה פעמים קראני ולקח אתו מוצרי מזון בסיסיים במשקל הכי כבד, והניחם באשמורת הבוקר על פתח ביתם בסתר.

לימודו היה פלא גדול, כל מה שלמד מקרא, משנה, גמרא, זוהר, למד עם מפרשים, והיה מקשה ומתרץ בכל ענין. שילב חצי זמנו לימוד גמרא והלכות, וחצי זמן תורת הקבלה.
ביום השישי סיים תפילתו בנץ החמה וניגש לארון קודש, פתח את ספר התורה וקרא את הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום. מיהר כצבי לביתו מרחק עשר דקות הליכה מהירה, ישב והכין את סעודת הלילה, מרק עוף עם שלל ירקות, כובה לשבת עטופה באורז, עדין היה באכילתו, קיבה רגישה לקמח או סולת, הדגים טוגנו . כשלא התענה טעם פת שחרית הכין את נרות השמן והפתילות שבעה במספר כמשפט. רץ למקוה, בזריזות פשט בגדיו התרחץ שלש פעמים ליפא מפשתן וסבון פשוט טבל במקווה קנ״א טבילות כמנין מקוה ושם אקי״ק במילואו. עלה והסתפג, לבש בגדי לבן ויצא עם פנים חדשות. גאון אשכנזי מבני השכונה היה רואהו ומברכו לשלום, ואמר לי אביך יוצא מהמקווה איש חדש ממש מלאך ופניו מאירות.
רץ לביתו כאילה הכין כל בגדי שבת ונעליו ורץ בחצות היום לבית הכנסת שם ישב ולמד בסודות התורה עד מנחה. קרא שיר השירים במנגינה ובזריזות, קיבל שבת עם הכוונות בחצר. וחזר לבית הכנסת להתפלל ערבית.
בדרכינו לבית הייתי צריך לשנות לפניו כל דפי הגמרא שלמדנו השבוע ולבארן.
החמיר מאוד בהלכות שבת. היינו סוגרים את הברז הראשי של המים ביום השישי, כש"טנק" מים על הגג מספק מים לכל השבת. בחשמל לא השתמש כלל בשבת, מנורת נפט היתה בבית ולאורה קראנו כולנו ולמדנו, שלחן שבת היה "גן עדן", שירים שונים, ובכל בית עוצר ושואל פירוש המילים, את שירי רבי יהודה הלוי, רבי שלמה אבן גבירול, רבי ישראל נג'ארה, רבנו שלם שבזי, רבנו יוסף חיים, וראיתיו שהיו עיניו זולגות דמעות מרוב התרגשותו בשירים, גם כשהיה ידוע במכאוביו, מחלת לב קשה, כליות, בעיות מעיים, חוסר איזון עד שלפעמים היה נופל, כששר בשבת היה גבור כאריה והיינו מרגישים שהנה המשיח הגיע והוא מעבר לדלת.
כל שבת למדתי עמו הפרשה עם פירוש רש"י ז"ל, וקנה כל המפרשים עליו, הרא"ם, הלבוש, הטורי זהב, הכתב סופר, עמר נקא להרב ברטנורא, אהלי יעקב, ועוד היה לו שיעור עם חברותא בקבלה קבוע. נזהר לסיים סעודה שלישים קודם השקיעה. וישב ללמוד עד ערבית כדי לחבר לילה ביום בדברי תורה.
מוצאי שבת קודש בא לבית בהפתעה, אמר פסוקי "ויתן לך" ואחריהם כל הפיוטים למוצאי שבת, גם שירים לכבוד אליהו הנביא בערבית!!! באיזה שמחה, כאילו מדבר אליו, 42 בתים בהם מסופרים כל נפלאותיו, ומפרש לנו אותם ואמא יושבת מולו ומתפעלת. ואנחנו מהופנטים. אחר כל זה חילק עוגיה לכל אחד והיא היתה טעימה מכל מעדני עולם.

איזה יום הכיפורים היה כל שנה, לבוש כמלאך השם, פניו רציניות, פחד ורעדה על חתימת יום השנה על כל התרחשותיה, פיוטים, ביאורים, אגדות, מוסר, קריאת "כתר מלכות" לרבנו שלמה אבין גבירול, להרדב"ז, לרבי אליהו מאני, ולרבנו יוסף חיים. בעלות השחר לבית הכנסת, תפלה בכוונות עד הלילה ברציפות, ובמוצאי היום שמחה רבה.

עניו גדול היה, נחבא אל הכלים, אסר עלינו לקראו חכם או רב, מרן ז"ל העיד עליו כי מימיו לא שתה אפילו כוס מים בבית שאינו שלו, רבנו יהודה צדקה אמר לי שגם בדורו לא היה כמוהו, וראהו ברחוב "נשמה מהלכת" לא בשר ודם. מורנו הרב בן ציון אבא שאול העיד עליו שלא היה בדורו מקובל גאון כמוהו, ולא הניח תיקון שלא עשה.
כל ימיו היה בוכה על גלות ישראל, על גלות השכינה, על החורבן, כמה דמעות שפך על יהודי ארצות ערב, רוסיה, בוכרה, גרוזיה, מרוקו, ועוד. כל לילה בחצות, מבהיל, מרעיד. לילה אחת נעל את בית הכנסת על 150 איש והוציא שבעה ספרי תורה והניחם על התיבה, עשה שבעה הקפות והיה צועק בדמעות שליש על צער ישראל, על חינוך ילדי ישראל, על גזירת גיוס בנות, בחורי הישיבות, ניתוחי מתים, חילולי שבת ועוד. וכששמע שמנהיגי תבל מאיימים על ישראל לא ידע מנוח, והיה שואג כארי על עזות מצחם וחוצפתם, כי בזכות ישראל הם חיים.

בחצות הלילה פרס סדין על הקרקע הניח אפר במצחו וקרא תיקון חצות בדמעות שליש. שק על בשרו ממש עשוי מנוצה של עזים דוקר ושורט על עורו העדין ומרר בבכי על הגלות ועל ישראל אשר התרחקו מהתורה, ממקום המקדש, ועל היהודים הנמצאים בארבע כנפות הארץ ועל כל יהודי השרוי בצער.
שנה אחת ביום פורים באמצע הסעודה לקח נייר ורשם בערבית את שמות מנהיגי ארצות ערב הנלחמים עם ישראל, ומחק את שמם אחד לאחד, ובתוך שלש שנים כולם מתו במיתות שונות.
ליל הסדר היה פלא פלאות, כוונות הרש"ש על כל פרט, ארבע כוסות, מצה, מרור, חרוסת, קריאת ההגדה בקול רם כשופר. וכשסיים שר בפרסית... את חד גדיא בשמחה ובבדיחות הדעת, והיה מברך את כל ישראל בחיים טובים ומאושרים, אחר כך שר את "אחד מי יודע" בערבית, והיה בכור ולאחר תענית בכורות, וחולה, אבל שואג כארי. לא היתה לילה שמיחה בשנה כלילה זאת.

כל ימי החול לא הגיע לבית, ממוצאי שבת ועד יום השישי בבוקר, הילדים באים אליו כל יום ומוסרים דו"ח על כל הלימודים במשך היום, היה מלמד אותי כתיב וכתב, חשבון, אלגברה, גם קצת אנגלית שלמדנו בתלמוד תורה, דאג לכל הבנות, אם למדו, התפללו, מתלבשות כהלכה, הכל תפקד בסדר מופתי, כי הוא שימש לדוגמא לכולנו. יהא שלום במנוחתו וזכותו תעמוד לנו ולכם ולכל עם ישראל.
הועתק מתשובה 193444 .
שאלה - 241670
לכבוד מורנו הרב שליט"א, האם מותר להניח חפצים מעל ארון הקודש, כי אצלנו לא נזהרים בכך. ועושים עצמם בני תורא, ואומרים מה יש ומה זה משנה?
תשובה
בשו"ת פאר הדור לרבנו הגדול הרמב"ם זיע"א בסימן עד נשאל על העליה שמעל בית הכנסת אם מותרת בשימוש? כלומר הקומה הנפרדת מעליו.
והשיב שבדערה מעחיו מותר לגור אבל כל המקום שעל גבי ההיכל אסור. ואין לישן שם, ולא להניח כלי מלאכתו שם, אבל בשאר הדירה העליונה מותר. עד כאן דבריו.
ועיין עיקרי הד"ט יורה דעה סימן כ"ו, שכתב להניח בכל המקום המכוון נגד הארון קודש ארון כבד וכדו' שיהיה מונח שם בקביעות למען לא יבואו להשתמש שם, ובתוך הארון ועל גביו יניח רק חפצים נקיים שאין בהם משום טינוף.
ועיין בכנסת הגדולה הגהות בית יוסף קנ"א, ד. שכתב "ומכל מקום שומר נפשו ירחק מדבר זה, שכל מי שראיתי שעשה מדרש בבית אחד מבתיו התחתיים והוא משתמש בבית שעל גבי המדרש, לא הצליחו מהם ירדו מנכסיהם, מהם מתו, מהם לא זכו ליבנות".

ועיין בשו"ת חיים שאל להגאון החיד"א זיע"א חלק א סימן נ"ו, ובהליכות שלמה הלכות בית הכנסת סימן י"ט אות ג. שכתב שאין להניח מעל הארון קודש חפצים, רק העמודים הבולטים כגון לוחות הברית מותר. ועיין בשערי תשובה קנ"א, ט"ז. ומשנה ברורה שם אות מ. ושו"ת יביע אומר חלק ו אורח חיים סימן כ"ו.
ואליהם תאמר כי לא אנשים המה, אלא כסילים....
שאלה - 241660
לכבוד מורנו הגאון הרב בן ציון מוצפי שליט"א. אנחנו בונים בית הכנסת, ומבקשים לדעת אם יש צורך שפתח בית הכנסת יהיה מול הארון קודש?
תשובה
עיין בדברי מרנא הרמב"ם ז"ל הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יא הלכה ב
"כשבונין בית הכנסת אין בונין אותה אלא בגבהה של עיר שנאמר בראש הומיות תקרא, ומגביהין אותה עד שתהא גבוהה מכל חצרות העיר שנאמר ולרומם את בית אלהינו, ואין פותחין פתחי הכנסת אלא במזרח שנאמר והחונים לפני המשכן קדמה, ובונין בו היכל שמניחין בו ספר תורה, ובונין היכל זה ברוח שמתפללין כנגדו באותה העיר, כדי שיהיו פניהם אל מול ההיכל כשיעמדו לתפלה".
וכתב הרב רבנו מאיר מרוטנבורג ז"ל הי"ד, ההגהות מיימוניות שם.
"בתוספות דברכות כתב ה"ר משה מפרדס בהר"ר מאיר דהטעם כדי שיהיו משתחוים מן הפתח נגד הארון שהיה במערב וכן הדין למתפללין למזרח לעשות הפתח במערב וכן צפון ודרום ע"כ וכענין זה פירש"י בפ"ק דברכות אהא דאמר רבי חלבו המתפלל אחורי בית הכנסת".

והביאו מרן ז"ל בבית יוסף אורח חיים סימן ק"נ. וכן פסק בשולחן ערוך קנ, ה. "אין פותחין פתח בהכ"נ אלא כנגד הצד שמתפללין בו באותה העיר, שאם מתפללין למערב יפתחוהו למזרח, כדי שישתחוו מן הפתח נגד הארון שהוא ברוח שמתפללין נגדו". וכן כתבו הלבוש שם ה, אליה רבה שם, ביאור הגר"א ז"ל שם,

והגאון החיד"א ז"ל האריך בזה בברכי יוסף סימן קל"ד, אות ג. ושנה בזה במורה באצבע אות ס"ז. וכן שמעתי כמה פעמים ממור אבי ז"ל שהיה מצווה לבונים בית הכנסת להשתדל ככל האפשר לעשות הפתח מול ארון הקודש, כדי שנכנסים יעמדו בפתח וישתחוו מול ההיכל, וכן ראיתי למורי הגאון הרב מאיר אביחצירא שיע"א נזהר ומזהיר בזה.
ועיין מלבי"ם שמות כ"ו, ל"ה. צל"ח יומא נ"א, ב.
שאלה - 241614
לכבוד הרב הגאון מוצפי שליט"א, שמעתי מהרב כי בימי השובבי"ם טוב מאוד לרוץ לכל דבר מצווה, אפשר כמה עובדות?
תשובה
לרגל קדושת הימים הללו, ביקשתי מהרב העורך להעתיק תשובה 218144 . המספר מעט בענין.
א, בתלמוד ברכות ו, ב. "אמר רבי חלבו אמר רב הונא היוצא מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה. אמר אביי לא אמרן אלא למיפק, אבל למיעל - מצוה למרהט, שנאמר נרדפה לדעת את ה'. אמר רבי זירא מריש כי הוה חזינא להו לרבנן דקא רהטי לפרקא בשבתא, אמינא קא מחליין רבנן שבתא. כיון דשמענא להא דרבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי לעולם ירוץ אדם לדבר הלכה ואפילו בשבת, שנאמר אחרי ה' ילכו כאריה ישאג וגו' - אנא נמי רהיטנא". ועיין בהרמב"ם ז"ל הלכות תפילה פרק ח, ספר היראה לרבנו יונה ז"ל דט"ל ועוד.
ב, המצווה לרוץ, היא כוללת ההולך לשיעור תורה, לבית הכנסת לתפלה, לגמול חסד, לבקר חולה, ללות נפטר, לנחם אבלים, לקניות לשבת קודש, לבקר את הוריו, לקבל תלמיד חכם, להסתפר לכבוד שבת, לקנות ספרי קודש, להכנסת ספר תורה, לחפש עני הגון לתת לו צדקה ועוד.
ג, בזוהר הקדוש פקודי רמ"ט, ב. כתב שלמעלה שבעה רקיעים זה למעלה מזה, וברקיע השלישי יש בו ארבעה פתחים, ובפתח הרביעי שם יש מלאך הנקרא "אופן", והוא ממונה על ארבעים מלאכים קצינים, שבידם חיי בני האדם נרשמים ותוצאותיהם, וביד חייליהם יש מגינים חרבות ורמחים, להילחם ולהגן מפני המשטינים והמקטרגים המבקשים להזיק חלילה לישראל, וכל מי שרץ לדבר מצווה כנזכר באות ב' לעיל, הם שומרים עליו מכל נזק, והמקום בו נמצאים נקרא "תא הרצים", ושם "והעיר שושן צהלה ושמחה", אלו ישראל הקדושים, ואם חס ושלום אין כאן מי שירוץ לדבר מצווה, אין חלילה למעלה מי שיעמוד נגדם.

ג, עיין בשלחן ערוך סימן צ, י"ב. שכתב "מצווה לרוץ כשהולך לבית הכנסת וכן לכל דבר מצוה, אפילו בשבת שאסור לפסוע פסיעה גסה, אבל כשיוצא מבית הכנסת אסור לרוץ". וכתבו הפוסקים שאם ממהר לשיעור תורה או לדבר מצווה ירוץ. ומורנו הגאון החיד"א זצ"ל וזיע"א כתב בצפורן שמיר אות ק"מ, שהריצה לכל דבר מצווה מכפרת על כל העוונות, ובפרט עוון עריות.

ד, זכינו ובעיננו ראינו את מרנן ורבנן גדולי הדור הקודם רצים לדבר מצווה, ובפרט בערב שבת קודש, כשהשמחה נסוכה על פניהם, ואור עצום ניכר בהם, כך היה מורנו הגאון רבי עזרא עטיה, מורנו הגאו רבי בן ציון אבא שאול, מורי הקדוש אבי ז"ל עטרת ראשי, רצים לבית הכנסת, לשיעורי תורה, בערב שבת, בקניות לשבת לבקר חולים, ולכל דבר מצווה, איזה שמחה אופפת אותם, אור גדול על פניהם, מאושרים כאדם שהרוויח מטמוניות והון עשיר ורב, הולכים בעצמם לקניות בשווקים בזריזות נפלאה ללא שהיות ועיכובים, ברגליהם ירוצו, ופיהם ממלמל דברי תורה כל רגע ורגע. זכורני שמור אבי זלה"ה היה רץ ביום השישי בצהריים למקווה, ובזריזות הולך לביתו להכין את הנרות, לובש בגדי שבת ברגע אחד, ורץ ממש כשרגלו היתה חולה מתאונה שעבר בבואו לארץ ישראל בכניסה לעיר העתיקה בירושלים, ומגיע לבית הכנסת בשעה 1 בצהריים ויושב ולומד ברציפות עד זמן מנחה.
את מורנו הרב בן ציון אבא שאול ז"ל רץ לישיבה למסור שיעורים, ובדרך משיב לשאלות של העוברים ושבים במהירות הבזק, ופעם אחת לא היתה ארוחת ערב בישיבה, והיו צעירים רבים רעבים, שלף מכיסו מאות לירות ושלח לקנות פיתות חמות מהמאפיה, וגם ירקות מהירקן, וכדורי פלאפל, למאה וארבעים בחורים כן ירבו, בקושי שמונה בחורים הספיקו לבצע את המלאכה, כשהוא מזרז אותם כעלם צעיר, בעצמו פותח כל פיתה במיומנות ומניח בה ירקות וכדורי פלאפל תור שניות אחדות, ומוסר לכל בחור ואומר "קח", ולא משיב לבקשת עזרה מאחרים, ולא נח עד שכולם אכלו ושבעו, עלה לו לאולם הישיבה וישב ללמוד עוד שלש שעות בית יוסף חשן משפט כשהוא מלא סיפוק.

את ראש העטרה רבנו עזרא עטיה רץ למכולת לקנות מצרכים לבית לכבוד שבת קודש ובידיו לוקח בקבוק אמה, לחם וגבינות, ושאר מיני מצרכים, משלם, ומביא לביתו, יוצא והנה השמש קופחת על ראשו, לקח מטריה ופרסה מעל ראשו והולך לישיבה וממלמל את הסוגיא בעל פה, עולה בגרם המדרגות ונכנס לבית המדרש, ופותח את הגמרא ומעיין ישר בתוספות ולפתע פורץ בשחוק וחיוך רחב בנשימה עמוקה כשמצא את הדקדוק שדקדק בתוספות, ושמח עליו שמחה עצומה. וכך החדירו בתוכנו יראת השם ועבודתו הטהורה. זכותם תגן בעדינו.
שאלה - 241613
לכבוד מורנו הרב, דודי נפטר בפתח תקוה, והחברה קדישא טמנו אותו בחלקת הרבנים, ושמו עליו תל עפר בגובה של 40 ס"מ, וכששאלתי אותם אמרו שזה מנהג ירושלים, זה נכון?
תשובה
לא נכון כלל. אסור להגביה הקבר תוך השבעה כלל. ועיין לרבנו האר"י ז"ל בספר שער המצות פרשת ויחי "שלא לבנות ציון על הקבר עד אחר ז' ימי האבלות לפי שטעם בנין הציון הוא כעין כסא ומושב לשרות עליו האורות המקיפים על הנפש ועדיין לא נשלם המקיף לחנות שם עד סוף ז' ימי אבלות ואם יבנוהו טרם בוא המקיפים שמה אז אותה רוח הטומאה הנדבקת בנפש המת שורה על הציון ההוא ומתגברת שם ולא תזוז משם לעולם כדמיון מי שבונה בית ואינו מזכיר עליו שם שמים ששורה עליו רוח הטומאה ואינה נעקרת משם לעולם כנזכר בזוהר פרשת תזריע ומצורע על פסוק הוי בונה בית בלא צדק כו' ולכן צריך להמתין מלבנותו עד תשלום ז' ימי האבלות ואז אדרבא הוא מצוה לבנות ציון על הקבר תכף אחר האבלות להכין כסא ומושב אל האור המקיף כנזכר".
ובנין המציבה הוא שלשה טפחים שהם 24 סנטימטר, לכן יש להוריד את תל העפר משם, וכן היה מעשה בתלמיד חכם גדול שנפטר קודם קרוב לשישים שנה ומור אבי ז"ל ראה שבנו הגבה מעל קברו, והלך והודיע למשפחתו והסכימו עמו לפרק את ההגבה עד היום השביעי.
ונזכה בקרוב לתחיית המתים ולנחמת ציון וירושלים.
שאלה - 241532
שלום לכבוד הרב. בקראי היום שנים מקרא התפלאתי אין יעקב אבינו שהיה בחיר האבות מזכיר שם אביו ושם אמו? הרי הלכה בידינו שלא להזכירם בשמם?
תשובה
יש בזה תירוצים שונים, אך אעתיק לך אחד מהם והוא דברי הרב בן איש חי שנה שניה פרשת שופטים
"ומה שמצינו ביעקב אבינו עליו השלום בפרשת ויחי בצוואתו שציווה לבניו, שאמר שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו, שמה קברו את יצחק ואת רבקה אשתו, ושמה קברתי את לאה, דמן הסיום של הפסוק מוכח דכל הפסוק הזה הוא דברי יעקב אע"ה ולא מדברי כותב התורה, ותקשי לך איך מזכיר שם יצחק ושם רבקה ואינו אומר אבי ואמי, ואפילו אם נאמר שם יצחק אחר שנקרא בו יצחק אע"ה קראו אחרים בשם זה הרבה, ובאותו זמן שדבר בו יעקב אע"ה לא היה שם פלאי, עם כל זה איך יזכיר את אביו בשמו אפילו אחר פטירתו ואפילו בשם שאינו פלאי, הנה תרצתי בס"ד על זה, שכל דברים ההם שהיה מדבר בהם יעקב אע"ה עם בניו היה מדבר אותם ברוח הקודש, ולא היו דבריו אלו כאשר ידבר עם אחרים מדעתו ורצונו, אלא רוה"ק שמה בפיו כל הדברים האלה ובה היה מוציא אותם מפיו, ולכך הוא מוכרח להוציא דברים אלו מפיו בתיבותיהן ואותיותיהן כחפץ ורצון רוה"ק שהיה לה טעם כמוס בנוסח זה, ולכן הוכרח לומר שרה אשתו ורבקה אשתו כאלו הוא מדבר על הרחוקים ממנו".
ועיין לו בשו"ת תורה לשמה סימן תקי"א שתירץ בדרך אחרת והוא שכך ציווה השם יתברך את משה רבנו לכתוב בתורה, להודיענו שנקברו שם זוגות.
שאלה - 241360
שלום לרב המקרה בקריית גת מזעזע אותנו מאוד.
האבא הוא תלמיד [ידיד] של הרב ואחד מהמתנדבים שעוזרים בהפצה כבר שנים רבות.ישמיענו מורנו מילי נחמה וחיזוק במיוחד לאבא הרב הגדול שמעון שיחיה שליט"א והמשפחה הי"ו.

תשובה
מה אענה ומה אומר, ולבי חמרמר, אוי כי ירד אש מהשמיים, כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה. בתלמוד בבא קמא ס, א.
"אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן, אין פורענות באה לעולם אלא בזמן שהרשעים בעולם, ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה, שנאמר כי תצא אש ומצאה קוצים, אימתי אש יוצאה? בזמן שקוצים מצוין לה. ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה, שנאמר ונאכל גדיש ואכל גדיש לא נאמר אלא ונאכל גדיש, שנאכל גדיש כבר".

ועיין במפרשים שהביאו המדרש כי גדיש אלו תינוקות של בית רבן, קמה אלו הצדיקים. ומצאתי בס"ד מקור לזה במסכת שבת לג ב.
"דאמר רבי גוריון, ואיתימא רב יוסף ברבי שמעיה בזמן שהצדיקים בדור צדיקים נתפסים על הדור, אין צדיקים בדור תינוקות של בית רבן נתפסים על הדור. אמר רבי יצחק בר זעירי ואמרי לה אמר רבי שמעון בן נזירא מאי קראה? אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן וגו' ואמרינן גדיים הממושכנין על הרועים". והגדיים אלו הילדים.

אללי לי אללי על רוע מעללי, מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה על חללי בת עמי. למי אבכה וכף אכה ובבכי אמרר, והמון מעי אשנן. הלמקדש כי אבדנוהו, או לתינוקות של רבן כי עזבונו. שנים שנים באו אל ישיבה של מעלה, בן ובת נשמות טהורות, בנים של צדיקים מהדרום. או אבכה למתים במגיפה הנוראה. אם לנהרגים בכבישים, או לנופלים ביצרים או באישים, יצר הרע נמשל לאש, אך התורה כנגדו נמשלה לאש ככתוב הלא כה דברי כאש. וכל אחד מאיתנו צריך לומר בשלי הרעה הזאת. וכבר דיברתי נחמות עם האב הצדיק והישר שליט"א.

למשפחה היקרה עלי לומר, היו גם היו שבניהם נפטרו, וקיבלו עליהם תנחומין, אדם הראשון על הבל, איוב על שבעת בניו ושלשת בנותיו, אהרן הכהן על נדב ואביהוא, דוד המלך על בנו הרך, כך היה עם רבן יוחנן בן זכאי, רבי עקיבא, רבי מאיר בעל הנס, וכמה צדיקים בכל דור ודור, וקיבלו עליהם תנחומין, כי ידעו וגילו שלא בעוונם זה נגרם אלא בעוון הדור. לכן קבלו דין שמים באהבה ותהי הבת אדל כפרה בעדכם ובעד כל ישראל.

לציבור החברים והמשתתפים באבל הכבד אגיד, שמעוני אחי ורעי, שום תפילה לא הלכה ריקם, שום דמעה לא ירדה לחינם, שום קבלה לא נמוגה, שום מעשה טוב לא הלך לריק. אנחנו כולנו כאחד צריכים להתחזק, השם יתברך עשה ככה לנו כדי שבמשך שבוע נתפלל ונתקרב אליו, נזעק ונתחנן לטובת נשמותינו, נתחזק עוד ועוד כי הגאולה קרובה, כפי שאמרו רבותינו במדרש תהלים מזמור כ
"יענך ה' ביום צרה. משל לאב ובן שהיו מהלכין בדרך, ונתייגע הבן, ואמר לאב היכן היא המדינה, אמר לו בני סימן זה יהא בידך, אם ראית בית הקברות לפניך, הרי היא המדינה קרובה לך, כך אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, אם ראיתם את הצרות שתכפו אתכם, באותה שעה אתם נגאלין, שנאמר יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב".
תתנחמו תתנחמו ותתנחמו, ובנחמת ציון וירושלים נתנחם בקרוב.
המצפה לישועת השם ועמו ונחלתו בן ציון יצ"ו ב"ר סלמן ז"ל מוצפי .
שאלה - 241241
לכבוד הרב ובמחילה מכבוד הרב, מה שמובא במסכת תמיד כי העבודה בבית המקדש היתה נשמעת עד יריחו, מה סוד הדבר יריחו דווקא?
תשובה
כן מצינו במשנה [תמיד ג, ח]
"מיריחו היו שומעין קול שער הגדול שנפתח. מיריחו היו שומעין קול המגריפה. מיריחו היו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור. מיריחו היו שומעין קול גביני כרוז. מיריחו היו שומעין קול החליל. מיריחו היו שומעין קול הצלצל. מיריחו היו שומעין קול השיר. מיריחו היו שומעים קול השופר, ויש אומרים אף קול של כהן גדול בשעה שהוא מזכיר את השם ביום הכפורים. מיריחו היו מריחים ריח פטום הקטורת, אמר רבי אליעזר בן דגלאי עזים היו לבית אבא בהר מכוור והיו מתעטשות מריח פטום הקטורת".

ועיין במלאכת שלמה ז"ל שכתב בשם הרא"ש ז"ל, שהיתה מערת צדקיהו מגיעה עד יריחו ודרכה היו נשמעים.
ורבנו הראב"ד ז"ל כתב בפירושו למסכת תמיד "ומורי הרב החסיד אומר, דכל הנך דקתני, שהיו נשמעים ביריחו, מעשה נסים היו, ודוקא ביריחו היה נשמע ולא כשאר הצדדים, לפי שיריחו היתה כמו תחת ירושלים, מפני שהוא תחלת כיבוש ארץ ישראל, וכמו שתרומת הדגן צריך לתרום מהראשית, כן נתרמה ארץ ישראל עצמה, ובשביל כך החרימה יהושע להיות קדוש, לפיכך היא כמו ירושלים, והיו נשמעים בה כל הנך דקתני, כדי שירגישו בני אדם שביריחו יש כמו כן קדושה כמו בירושלים. ולפיכך נשמע באלה יותר משאר דברים, לפי שכל אלו הדברים הם תחילת עבודות".
שאלה - 241072
לכבוד הרב מוצפי שליט"א. האם חוה זה מלשון חוויא? הוא הנחש?
תשובה
עיין בפירוש רבנו בחיי על בראשית ג פסוק כ
"יקרא האדם שם אשתו חוה. על דרך הפשט מלת חוה פירושה מדברת, מלשון אחוך שמע לי (איוב טו, יז), והיה זה מחכמתו הגדולה בקריאת השמות. וקראה כן כי כן הבין בטבעה שהיא דברנית, ומכאן ראוי להיות כל הנשים דברניות. ואמר כי היא היתה אם כל חי כלומר חי המדבר להוציא שאר בעלי חיים שאין להם שכל, והדיבור אין בהם. ועל דרך המדרש (בראשית רבה כ, יא) שם אשתו חוה מלשון חויא, ומפני שקראה כן לכך נזדווג לה נחש, ומכאן למדו חז"ל שהשם גורם".
ועיין עוד בדברי מאור עיננו רבנו חיים אבן עטר זיע"א בביאורו הבהיר אור החיים בראשית ג פסוק כ
"עוד יש להעיר כי לטעם האמור היה צריך לקרותה חיה ולא חוה אכן הכוונה היא להיות שנתחדשו בה ב' דברים האחד, ששמעה דברי המסית קרא אותה על שמו, והוא אומרו חוה מלשון חויא שהוא הנחש וכמו כן הובא בספר הזוהר ט והב', שנגזר עליה לילד בעצב, לזה קרא לה חוה ולא קראה חויא לרמוז כי היא היתה אם כל חי, כיון שהיא סובלת העצבון של הריון ושל לידה לה יאתה להתיחס אם כל חי, ולא לאדם, ולא אמר הכתוב אלא טעם שהוא בלתי מוחש במשמעות השם כי רמז החויא ניכר הוא בשם, גם סמך הדבר למעשה הנחש יגיד הדבר".
שאלה - 241009
לכבוד הרב היקר שלום רב, הלילה ליל שישי ו' בטבת יום פטירתה של הרבנים טובה עליה השלום, אם הרב, אפשר כמה נקודות שנלמד מהם?
תשובה
אציין כמה נקודות, מסירות נפש מדהימה לאבא, כל מה שחשב ואפילו לא אמר, ביצעה וקיימה בשמחה ובמסירות, באהבה וברצון, מסירותה לגידול הילדים לא ידעה גבול, כרגע נזכרתי שלפני למעלה מחמישים שנה כל בוקר היתה משכימה והולכת מרחק רבע שעה ברגליה, לשדה שהיתה בכניסה לירושלים שם היה מקום מרעה של פרות להביא חלב טרי הביתה לאבא ולילדים, ומהשאריות עשתה במו ידיה גבינה.

לקראת חג הפסח עשתה הכל במו ידיה, חטים טחנה במו ידיה ואנחנו עזרנו לטחון ברחיים של אבן את החיטה עד היותה קמח לצרכי אפית מצה, אפתה במו ידיה מצות יד לכל השבוע לאבינו הצדיק, זיתים רכשה בחודש כסלו ועשתה מהם בידיה שמן זית לפסח, צימוקים שמרה וייבשה בשמש ובערב פסח עשתה מהם מיץ צימוקים לצורך יין לליל הסדר לכל בני המשפחה.
צניעות ללא גבול, לא ראינו שערותיה בבית או חלק מזרועותיה או רגליה, היתה חיה בצימצום ובוותרנות על כל הבלי העולם הזה, מעולם לא יצאה לנסיעה או לטיול, ואפילו לביקור אצל הוריה סבי וסבתי שהתגוררו בתל אביב נסעה פעם אחת בחייה, לרוב מסירותה לאבינו ולילדים.

הנישואין של כל הבנות והבנים הכינה הכל בידיה, מאכלים, בגדים, שמלות, מעדנים, ואפילו כבושים שונים, טורשי, מכאלאל, בקלאווה, ממולאים, סמבוסק, הכל בעצמה.

ההכנות לשבת, בליל השישי קמה בשעה 11.00 בלילה לאחר שעתיים של שינה, אפתה לחם, כעכים, עוגות, מרק עוף לליל שבת, דגים לכל הסעודות, חמין מעוף, כשהיא תופרת ממולאים באורז מנה לכל אחד מבני המשפחה, באהבה ובמסירות. והמתינה בבוקר לאבא שחזר מבית התפלה אחרי קריאת שנים מקרא ואחד תרגום, והיתה מכינה לו גם ארוחת הבוקר קלה במקביל להכנת הפיצוחים לשבת.

אשת מופת, צדקת אמיתית, שחיה כאן בשביל העולם הבא. כל חייה היו מוקדשים רק לתורה ועבודת השם יתברך. זכותה תעמוד לנו ולכם.

כל זה העתקתי ממאמר שכתבתי אודותיה קודם שנים רבות באתר, תשובה 74229 .
כמו כן יש מאמר מפורט יותר 193197 .
שאלה - 240884
שלום לכבוד הרב הגאון שליט״א, ראיתי בספרי רבנו חיים פלאג׳י זצוק״ל שהוא מתלונן מאוד על ענין המקאם בתפילה. ומבקש להבין דבריו הקדושים, והרי הניגון בתפילה מעורר את הנפש לכווין, ומדוע הוא כתב בחריפות נגדם?
תשובה
צריך להבין את קשר דבריו בכל אותו הפרק, כאשר עיננו רואות שכמעט ברוב ספריו מתלונן על כך וכותב דברים שיש בהם טעם. והוא כי התפילה היא עבודת הבורא כפי שמצינו בכמה מקומות בתלמוד ובזוהר הקדושים. וצריך המתפלל להתאמץ בכל כוחו בתפילה לכווין בה ולשפוך את לבו לפני בוראו.
בזמנו רבו החזנים אשר הקילו ראש והתחילו לעקוב אחר הגויים בבית תיפלתם, והיו עושים מעין תחרות מי ישמיע יותר את קולו וחלילה ידמה להם. גם החזנים בינם לבין עצמם החלו להתחרות במעבר ממקאם למקאם, ואיבדו את כוונתם התפילה, והציבור בעיקר ההמון הפשוט החלו להיגרר אחר התחריות, הללו אומרים זה חשוב ונאה, והללו אומרים לא כי אלא שלנו מסלסל יפה בקולו. ונהפך בית התפילה למקום תחרותי חלילה. וההמון החל להקל ראש בכוונת התפילה. ולשות ממנה חלילה במה להתגדר בה.

וכאשר מצינו בשו״ת הרשב״א ז״ל כמה שם דגש על התפילה בכוונה, ועל החזן שמכווין להלל ולשבח את הבורא יתברך שמו. אך החזנות בתפילה חשובה היא ומעוררת, וזה אם נאמרת בקול תחנונים ובכוונה טובה ומושלמת.
שאלה - 240872
לכבוד הרב מוצפי שליט"א. מצאתי כתוב במדרש יום הר גריזים היה יום טוב, מהו יום זה? והיכן כתוב?
תשובה
עיין מגילת תענית הנראת בשם הסכוליון
/עשרים ואחד בכסלו/ "בעשרין וחד ביה יום הר גרזים דילא למספד. יום ששאלו הכותיים את בית המקדש מאלסכנדרוס מוקדון ואמרו לו מכר לנו חמשה כורים ארץ בהר המוריה נתן להם כשבאו יצאו יושבי ירושלם ודחפום במקלות והודיעו את שמעון הצדיק לבש בגדי כהנה ונתעטף בגדי כהנה ויקירי ירושלם עמו ואלף בולייטין מכסין בלבנים ופרחי כהנה מקישין בכלי שרת וכשהם מהלכים בהרים ראו אבוקות של אור אמר המלך מה זה אמרו לו המסורות הם הם יהודאין שמרדו בך כיון שהגיעו לאנטיפטרס זרחה החמה הגיעו למשמר הראשון אמרו להם מי אתם אמרו להם אנו אנשי ירושלם ובאנו להקביל את פני המלך כיון שראה אלסכנדרוס מוקדון את שמעון הצדיק ירד ממרכבתו והשתחוה לו אמרו לו לזה אתה משתחוה והלא בן אדם הוא אמר להם דיוקנו של זה אני רואה כשארד למלחמה ונוצח. אמר לו מה אתה מבקש. אמר לו בית שאנו מתפללין בו על מלכותך התעוך גוים ונתתו להם. אמר לו מי הטעוני אמר לו הן הן הכותיים שעומדים לפניך. אמר לו הרי הם מסורים בידכם. נקבום בעקביהם ותלאום בזנבי סוסיהם וגררום על הקוצים ועל הברקונים עד שהגיעו להר גרזים כיון שהגיעו להר גרזים חרשוהו וזרעוהו כרשינין כדרך שחשבו לעשות לבית המקדש יום שעשו כן עשאוהו יום טוב".
שאלה - 240820
שלום לכבוד הרב. מי היה מונבז המלך? בארץ ישראל? ואימתי מלך?
תשובה
מונבז המלך נזכר במשנה יומא ל"ז, א. מנחות ל"ב, ב. ובתלמוד ירושלמי פאה א, א. יומא ג, ח.
"מונבז המלך עמד ובזבז כל נכסיו לעניים שלחו לו קרוביו ואמרו לו אבותיך הוסיפו על שלהן ועל של אבותיהן ואתה ביזבזתה את שלך ואת של אבותיך א"ל כל שכן אבותי גנזו בארץ ואני גנזתי בשמים שנאמר [תהילים פה יב] אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף אבותי גנזו אוצרות שאין עושין פירות ואני גנזתי אוצרות שהן עושין פירות שנאמר [ישעי' ג י] אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו שנאמר [תהילים צז ב] צדק ומשפט מכון כסאך וגו' אבותי גנזו ממון ואני גנזתי נפשות שנאמר [משלי יא ל] ולוקח נפשות חכם אבותי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי שנאמר [דברים כד יג] ולך תהיה צדקה אבותי גנזו בעולם הזה ואני גנזתי לעולם הבא שנאמר [משלי י ב] וצדקה תציל ממות ולא מית? אלא שלא ימות לעולם הבא".

היה גר צדק, כנזכר במדרש עשר גליות "עשרה מלכים נתגיירו ואלו הן, חירם המלך, עבד המלך, אנטיגנוס המלך, תלמי המלך, מונבז המלך, טובאי המלך, בולן המלך, בתיה המלכה, הילני המלכה, וברוריא המלכה".
הוא היה מלך בחדייב, ועלה לירושלים קודם אלפיים שנה והתגייר עם אמו הלני המלכה.
ומובא עוד במדרש עשר גליות
"ובימי מונבז המלך היו ימים טובים לתלמידי חכמים, ונצחו לכותים וצדוקים ובייתוסים. ואח"כ גרמו עונותינו ועלו אספסיינוס וטיטוס בן אשתו והחריבו בית שני והעיר, והגלו את אבותינו לרומי, זו גלות תשיעית".
שאלה - 240816
לכבוד הרב מוצפי,
אנו המארגנים של המחאה נגד ביזוי הראש"ל, אלפים חתמו. רוצים להוציא חומר הסברה להצלחת העצומה, נשמח לכמה שורות מהגאון שליט"א לתועלת העניין ובחובת החתימה.

תשובה
מחאה נמרצת.
חרד ליבנו ויתר ממקומו נוכח גל ההשתלחיות נגד כל הקדוש והיקר לעם ישראל, לכל דבר שבקדושה נגד תורתינו הקדושה, ונגד לומדיה ושומרי מצוותיה.
רעדה אחזתנו במיוחד בראותינו לאחרונה פגיעה חמורה בכבוד קדושת מורנו ורבנו, עטרת תפארת ישראל, פאר דורינו, עמוד האש ההולך לפני המחנה, מנהיג היהדות הספרדית המפוארת בארץ ובעולם, המרביץ תורה בארץ ובתפוצות, בשיעוריו הרבים, ובספריו העצומים, מרן הגאון הרב יצחק יוסף שליט"א, הראשון לציון והרב הראשי לישראל.

התקיים בנו מה שאמרו בתלמוד [שבת קי"ט, ב] "אמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו. אל תגעו במשיחי אלו תינוקות של בית רבן, ובנביאי אל תרעו אלו תלמידי חכמים". על אחת כמה וכמה שהפגיעה היא בכבוד רבם של ישראל, המרביץ תורה ימים ולילות לכל היהודים בעולם כולו.

חובה קדושה על כל יהודי ויהודיה בארץ ובעולם להביע את מחאתינו הנמרצת במלים ברורות נגד הכוונה לפגוע בכבודו של מרן שליט"א. והשם יתברך ישיב שופטינו כבראשונה וכמקדם..

החותם בכאב ובצער על חילול הקודש, בן ציון מוצפי ס"ט.
שאלה - 240790
לכבוד הרב שליט"א. מורי ורבי שלום. האם יש מקור לכך שמקום שלמדו בו תורה הרבה יש שם קדושה מיוחדת, והלימוד שם מחזק וחשוב? וכמו ביתו של מרן ז"ל?
תשובה
בהחלט כן, כך קיבלנו מזקנים, כך אמר לנו רבנו עזרא עטיה זצוק"ל ראש הישיבה. וכך שמתי פעמים רבות ממור אבי זיע"א.

ועיין להגאו הרב צבי פסח פרנק ז"ל בשו"ת הר צבי אורח חיים א סימן פד, שכתב
"ואלה בתי כנסיות ובתי מדרשות שלא פסק מהם קול תורה ותפלה, ונהרות דמעות נשפכו שמה כמים לאבינו שבשמים. ובודאי יש כמה בתי מדרשות ששרתה שם השכינה מרוב קדושה שהיתה שם מאלה שהמיתו עצמם באהלה של תורה והקריבו את חייהם על מזבח אהבת התורה וקיום מצותיה, היתכן כי בית קדוש כזה ישאר שומם ויפסק ממנו מעיין הקדושה שהיה נובע בתוכו בכל יום,
הלא אבן מקיר תזעק על העדר הקדושה. ולכן בורא כל עולמים המשפיע אך טוב וחסד לכל היצורים, אינו רוצה להפסיק את טובתו, ומביא אותם גם כן לארץ ישראל, כדי שלא יקופח זכותם שכבר זכו להיות משמשי קדושה. ובקיצור, מה שמביאים אותם זה לא לטובתנו מפני חוסר בתי כנסיות, אלא לטובת הבתי כנסיות עצמן שלא יהיו עשוקים ומרוחקים מהקדושה שכבר זכו להיות מרכבה להקדושה, אשר זה כל שפע חיותם וקיומם בעולם".
שאלה - 240788
שלום וברכה לרב ותודה מראש על הכל , אם אפשר שהרב יספר מה היתה דעתו של מור אבי ז"ל לגבי היכל שלמה? ואם לא ייטב בעיניו לא ישיב.
תשובה
מעולם לא דרכה רגלו בבנין זה, בשום זמן מהזמנים, ובהיותו שוקל צעדיו במשפט ובתבונה, מעולם לא יצא חוצץ ולא הזהיר או מנע אחרים מללכת שם.
אקדים ואומר, כי בשנת תשי"ח ביום ל"ג לעומר חנכו את הקמת הבנין, והוכרז שיהיה מרכז רוחני לכלל האומה היהודית בעולם. הגאון הגדול רבנו יצחק זאב סלובייצ'יק זצוק"ל, שהיה מנהיג מורם מעם של כלל הציבור החרדי בארץ ובעולם, הכריז חרם על המקום, ואסר על כל הרבנים להיכנס שם.
הסיבה היתה כי ראשי המפד"ל דאז שהו שותפים פעילים בהקמת התנועה הציונית והמדינה בעקבותיה, והם הכריזו על מטרתם ויעדם להקמת הסנהדרין, ולזה התנגדו לחלוטין גדולי הרבנים בדור. ולכן המקום נותר כמעט שומם, ואיכלס שם את משרדי הרבנות הראשים, ולימים גם בית הדין הרבני העליון.
הגאון הראשון לציון הרב יצחק נסים הקים את לשכתו בביתו ברחוב בלפור בירושלים.
לעניות דעתי הסיבה שאבי ז"ל לא הכריז על התנגדות להיכנס לשם, ומאחרים לא מנע מללכת שם, ואפילו שהוא אישית לא נכנס במכוון, היא משום ששני גדולי עולם הרבנים הספרדים, הגאונים הרב יעקב עדס והגאון הרב עובדיה הדאיה היו מדי יום הולכים לישיבות בית הדין הגדול, ומועצת הרבנות הראשית. לאבי ז"ל היה קשר עמוק ונסתר מאוד עם שניהם מדי יום ביומו. והעריך אותם מאוד.
בבנין היתה ספריה תורנית עשירה ביותר, ועליה היה ממונה הגאון הנפלא פליט מרוסיה הסובייטית, הרב צבי הרכבי ז"ל, ואני אישית הרבה נעזרתי על ידו בידע בספרים לא ידועים ובתוכנם.
שאלה - 240466
לכבוד מורנו הרב הצדיק שליט"א, על מה היתה הגזירה של שיעבוד היוונים? וכמה זמן הם שלטו?
תשובה
מקורו בספר שמות יב, מב. לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַיקֹוָק לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַיקֹוָק שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם.
שכל טוב פרשת בא פרק יב
"לדרתם, לישועת שני דורות. דורו של חשמונאים, ודור גלותינו, כי לישועת ישראל מיד היונים ניתן מנין לחדשים, כי מיום שמלכו היוונים עד שנצחו החשמונאים ותפסו מלכות שלימה, היו אלפיים ושלש מאות חדשים, דהיינו מאה ושמונים ושש שנים, כי שש שנים מלך אלכסנדרוס מוקדון קודם שנצח את ירושלים במלחמה, ומשתפסו עד שנצחום החשמונאים היו מאה ושמנים שנה, ולישועת גלותינו ניתן מנין זה לשנים, אלא שאיני יודע התחלתו מאימתי. אלא נראה לי בגמגום כי גזירה זו נגזרה עלינו בימי השופטים אשר שפטו את ישראל אחרי יהושע ואחרי הזקנים אשר האריכו ימים אחריו, שנאמר ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע (שופטים ב' ז'), כי אחרי מותם התחילו בית ישראל לעבוד בגלות /בגלוי/ ובפרהסיא את הבעלים ואת העשתרות ואת כל אלהי נכר הארץ ויעזבו את ה' ולא עבדוהו, אז חלה עליהם קללת הקדוש ברוך הוא ע"י משה עבדו, וגזר עליהם גלות ושעבוד מאותו זמן, אבל איני יודע דעת עליון להבין בכמה שנים ליצירת עולם נגזרה הגזרה, אלא ודאי מיום שעזבו את ה' ולא עבדוהו נגזרה עליהם גזירה ומה שיקרא אותם באחרית הימים דהיינו אלפיים ושלש מאות שנה, אח"כ ונצדק קודש, (דניאל ה יד) ונראין הדברים כי מאותו הזמן התחילו הגוים לשעבד את ישראל, וכי הקים ה' שופטי צדק והיה ה' עם השופט ומושיע את ישראל כל ימי השופט ובמות השופט יוסיפו לעשות הרע בעיני ה', והקב"ה מגרה הגוים בהם, וכן אתה מוצא במלכי יהודה ובמלכי ישראל ובמלכי בית חשמונאים עד אשר מאס הקדוש ברוך הוא בהם מרוב הכעסותם וניאצותם והגביר עליהם את אדום והחריבו בית שני ואנו בניהם נמקים בגולה תחת אדום וישמעאל ויתר הגוים אשר בכללם ומחכים לישועתו, וראי' לדברי שכך אמר משה רבינו כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון, וסרתם מן הדרך אשר צוויתי אתכם וקראת אתכם הרעה באחרית הימים כי תעשו את הרע בעיני ה' וגו' (דברים לא כט), כלומר מיד כשאתם עובדים ע"ז בפרהסיא נקראת ונגזרת עליכם הרעה שתהא אחרית הימים, ובא גבריאל והודיע לדניאל כמה שנים היתה הגזרה, ולא אמר לו התחלתם כדי שלא יבעטו ישראל ביסורין, וזה שאמר הנביא אם יתמהמה חכה לו (חבקוק ב' ג'), וכתיב הלא הוא כמוס עמדי (דברים ל"ב ל"ד), וכתיב ופתאום יבוא אל היכלו (מלאכי ג' א') וכן מה שנאמר לדניאל אשרי המחכה ויגיע לקץ ימים אלף שלש מאות שלשים וחמשים (דניאל יב יב), אין אנו יודעים התחלתם מאימתי, כי סתומים וכתובים בחידות ורבים משוטטים והדעת רבים ולא ישיגו ויום הנקם בלבו של הקדוש ברוך הוא הוא ברחמיו יחיש גאולתו ויזכיני עם עבדיו לראות כבודו עין בעין בשוב כבודו לציון אמן".
שאלה - 240442
לכבוד הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א
הרב קרה דבר מזעזע!
אלמונים חיללו וצבעו בצבע שחור את קברו של גדול הדור הרב אהרון יהודה לייב שטיינמן זצוק"ל!
ושהיום היה יום ההילולה שלו!

תשובה
אם את הכותל המערבי חיללו הנשים והרפורמים, ואת קברי כ"ד אלץ תלמידי רבי עקיבא החריבו נוסללו כביש ובנו בשקר קבר וכתבו עליו רבי משה חיים לוצאטו שיע"א, וחלא היה ולא נברא, וכל גדולי טבריה לא שמעו על כך.
והללו מצאו גל אבנים לסימן לקברו של רבי עקיבא והחליטו שהוא קבורקת הרמח"ל, וגדולי חכמי טברים הרה הגאו רבי משה קלירעס ז"ל לא הזכירו כלל בטבור הארץ. והרב הגדול רפאל אוחנה המכונה "המלאך רפאל" בספרו טובת מראה לא הזכירו, ושום גדול זה 60 שנה שאלתי את פי גדולי הרבנים ואמרו שמעולם לא היה קבור שם.

וקודם 56 שנה חפרו העיריה המקומית סביב להציב עמודים לאוהל על ציון רבי עקיבא, והגאון רבי יצחק זאב סלובייצ'יק הרב מבריסק גדול הדור שלח אנשים להחריב העמודים, עי נתגלו עצמות כדומן על פני האדמה, והם עצמו תלמידיו של רבי עקיבא, ובאו כל חברי מועצת הרבנות הראשים הבראשות הראשל"צ הגאון הרב יצחק נסים ועמו רבנו ניעקב עדס, ורבנו עובדיה הדאיה, והרב רפאל עבו שיע"א, עם גדולי רבני אשכנ, ואסרו על שיפוץ המקום והשיבו הכל למקומו.

ולאחר פטירתם חדשים מקרוב באו והחריהו וחפרו ושפכו סוללה ועשו כביש על הקברים שם ובנו להם חומות בלי לשאול שום גדול בישראל. אויה לנו שכך עלתה בימינו.
שאלה - 240326
לכבוד הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א
האם אחרי השנה להמשיך לומר קדיש?

תשובה
דע ידידי, רבים וטובים טעו בדברי הרב חסד לאלפ]ים זיע"א, כי הוא לא דיבר כשיש מי שאומר קדיש, ולא על הקדישים השייכים לחזן, ולא על הקדישים השייכים לרב המוסר שיעור, אלא במקום שאין מי שיאמר, או שהרב אינו מוכן לומר.

ואלו המתייהרים לומר קדיש במקהלה, זה מקדים וזה מאחר, גורמים צער גדול להוריהם, הן משום שברוב הפעמים אומרים אותו בשיבוש, הן משום שהעונים מתבלבלים על מי לענות, הן משום שגוזלים את היתומים הנמצאים תוך י"ב חודש, הן משום שגורמים נזק לכלל. כי הלכה בידינו בתלמוד סוטה מט, א. "ואלא עלמא אמאי קא מקיים? אקדושה דסידרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא". ועיין במפרשים שהרב דורש ברבים ואומר קדיש ועונים אחריו כל העם יהא שמיה רבא... וכן כתב רבנו אברהם אזולאי זיע"א בספרו חסד לאברהם מעין ב - נהר ל שכתב
"ודע כי כל תלמיד חכם הדורש באגדה יש לו כח למחול כל עוונותיהם של ישראל, ועוד אם מוסיף ואומר הקדיש על האגדה נמחלו כל עונותם אפי' אם נחתם גזר דינם הקב"ה מוחל ומכפר עונותיהם".

ומי יערב אל לבו לבטל דברים חוצבי להבות אש מפי קדוש ונורא כמוהו???
שאלה - 240274
שלום כבוד הרב מחילה
השם של אישתי הוא מחול, רב אמר לי שצריך להוסיף או להחליף שם
והיא לא רוצה להחליף את השם , אולי רק להוסיף
מה הרב ממליץ ?
תודה רבה כבוד הרב

תשובה
שאלה - 240193
שלום כבוד הרב מחילה
השם של אישתי הוא מחול, רב אמר לי שצריך להוסיף או להחליף שם
והיא לא רוצה להחליף את השם , אולי רק להוסיף
מה הרב ממליץ ?
תודה רבה כבוד הרב
תשובה
כבר ארבע פעמים שאתה שואל ומריח את הרב והוא השיב לך ואינך יודע לקרוא. בתודה העורך.
שאלה - 240125
שלום כבוד הרב מחילה
השם של אישתי הוא מחול, רב אמר לי שצריך להוסיף או להחליף שם
והיא לא רוצה להחליף את השם , אולי רק להוסיף
מה הרב ממליץ ?
תודה רבה כבוד הרב
תשובה
הרב השיב לכם בעבר.
שאלה - 239832
שלום כבוד הרב מחילה
השם של אישתי הוא מחול, רב אמר לי שצריך להוסיף או להחליף שם
והיא לא רוצה להחליף את השם , אולי רק להוסיףמה הרב ממליץ.תודה רבה כבוד הרב
תשובה
שאלה - 239754 "> 239754
שלום כבוד הרב מחילה
השם של אישתי הוא מחול, רב אמר לי שצריך להוסיף או להחליף שם
והיא לא רוצה להחליף את השם , אולי רק להוסיף
מה הרב ממליץ תודה רבה כבוד הרב
תשובה
הרב אינו מכיר שמות. וזה בהחלט בסדר להשאיר אותה עם שמה זה.
שאלה - 239754 "> 239754
שלום כבוד הרב מחילה
השם של אישתי הוא מחול, רב אמר לי שצריך להוסיף או להחליף שם
והיא לא רוצה להחליף את השם , אולי רק להוסיף
מה הרב ממליץ תודה רבה כבוד הרב
תשובה
הרב אינו מכיר שמות. וזה בהחלט בסדר להשאיר אותה עם שמה זה.
שאלה - 240034
לכבוד הרב מוצפי שליט"א. רבים בעירנו באר שבע שואלים מדוע רואים שאדם מתפלל ואין תפילתו עושה פירות?
תשובה
אין תפילה שחוזרת ריקם, ואם לא היום ביום אחר, או בשנה אחרת, או כשיצטרך הרבה. אלא שסיבות רבות לכך, ואל תחשוב שאני חושד בכם חלילה, אלא דע שכתב מורנו הרב אליעזר פאפו זיע"א בספרו חסד לאלפים [סימן קיד} "ודע, כי התפילה היא דורון להשם יתברך, והפה הוא הכלי שבו מונח הדורון, והמביא למלך דורון בכלי מטונף הוא חייב מיתה, על אחת כמה וכמה לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה כן, צריך שיראה שלא יהא פיו שהוא הכלי מטונף מניבול פה ולשון הרע וחנופה וליצנות ושקרים ושאר פגמי הלשון, ויהרהר בתשובה קודם תפילתו על מנת שלא לשוב עוד לכסלה, יען אם יהיו פיו ולבו מטונפים - כשיבוא לשרת בהם בקודש מטרידים את מחשבתו שלא יוכל לכוין.^
ובזוהר הקדוש (ח"ב רמט, ב) אמרו: דאית מלאכין ממנן דדיינין לכל אינון דאפיקו מפומייהו מילה דלא איצטריך ומטנפי פומייהו בה, ולבתר מפקי מפומייהו מילה קדישא, אילין מנדין לון וקיימין ארבעים יום נזיפה לבר דלא אשתמע צלותהון. ובזה תבין מעלת הראשונים, שהיתה תפילתם נשמעת, מפני שהיו נזהרין שלא לפגום פיהם בשיחה בטילה ושאר דברים הפוגמים הלשון, לכך היתה תפילתן בוקעת הרקיעים ועולה למעלה לעורר הרחמים, כי המוצאות היוצאים מפיהם היו טהורים, והיו קושרין ומיחדים כל העולמות, ובקול ובדיבור שיצא מפיהם היה נעשה נחת רוח למעלה".
שאלה - 239999
לכבוד הרב האהוב
היום הוא י"ח בכסליו יום הודיה לבורא עולם
שעזר ועשה ניסים ברפואת מו"ר
מודים ומהללים לבורא שמו"ר מתחזק ומוביל אותנו ב"ה לקראת גואל צדק
ביקרא דאוריתא

תשובה
אמן ואמן, קודם חמש שנים כהיום הזה הורדמתי בשעה 9.20 והתעוררתי בשעה 19.30 הניתוח עבר בהצלחה על ידי הקדיולוג הנפלא פרופסור זאב רענני הי"ו שליח השם יתברך, ובעיצה אחת עם פרופסור דן גילון הי"ו, יחד עם צוות רפואי מעולה ומסור שעשו הכל להחלמתי. שתלו לי שני מסתמים האחד של שור והשני מיכני. זאת לאחר טיפולים רפואיים רבים אשר לא הותירו ברירה אלא לגשת לשלחן הניתוחים.
השם יתברך שמע את תפילתכם ומן המיצר קראתי י - ה ענני במרחב י - ה. ושלח מלאכיו לרפאותיני, וההחלמה ארכה ששה חודשים, והיו כמה וכמה נסים ונפלאות ללא מספר, ראיתי בחוש ובמוחש את ההשגחה העליונה, ואת תפילת הרבים שנתקבלה, וחזרתי לאיתני ולמלאכתי הציבורית.

מעשה זה לימדני יותר מכל לימוד, את המשמעות של ברכות השחר, "המחזיר נשמות", "מתיר אסורים, זוקף כפופים, הנותן ליעף כח, המכין מצעדי גבר, שעשה לי כל צרכי". ועוד. כי לקום מהמיטה מרגע שהתעוררתי והתכופפתי לקום עד שעמדתי על רגלי לקח לי 20 דקות!!! וכל פעולה בזרועות ובאיברים הנחשבת מובנת מאיליה, דרשה מחשבה והכנה נכונה, כי בית החזה היה פתוח ועד שהעצמות התאחו לקח לפחות שלשה חודשים. קיבלתי מאנשי הצוות הרפואי הן ב"תל השומר", הן ב"הדסה עין כרם", טיפול מסור 24 שעות ביממה, במסירות ובאהבה אין קץ. גם בני המשפחה כולם, סבבוני וחיזקו אותי באופן נפלא ותודתי לכל אחד ואחד מהנ"ל, וכן לכל עם ישראל.
"זה היום עשה השם נגילה ונשמחה בו".
שאלה - 239620
שלום לכבוד הרב
האם "כזיתא וכביעתא" לו ולאשתו נוהג בכל ג' הסעודות או רק בליל שבת?
(מצאנו בזה מח' בא"ח ועוד, ורצינו בבקשה לדעת מה המנהג הקדום/המקובלים?)

תשובה
נוהגים כפי שכתב הרב בן איש חי שנה שניה פרשת וירא ט"ו.
"לפי דעת רבינו האר"י ז"ל צריך לסדר בשלחן י"ב ככרות בכל סעודה משלש סעודות כזה ובארבע ככרות האמצעים יכוין שהם כנגד ארבע אותיות שם הוי"ה ב"ה, ושתים העליונות הם כנגד אות יו"ד ואות וא"ו, ושתים שתחתיהם הם כנגד שני ההי"ן שהם אותיות ה"א ראשונה תחת אות יו"ד שבצד ימין, וה"א אחרונה תחת אות וא"ו שבצד שמאל. וכשתברך ברכת המוציא, תקח ב' ככרות העליונות שהם כנגד אותיות יו"ד וא"ו, ותחברם יחד דבוקים אחור באחור, ובזה נעשים ככר אחד שיש לו שני פנים משני צדדיו, שיהיה בזה כדמיון לחם הפנים שבמקדש, ותאחזם בין שתי ידיך, שתהיה ימינך על פני ככר היו"ד, ושמאלך על פני ככר הוא"ו. והוא הדבר אשר יסד רבינו האר"י ז"ל בפיוט שלו למבצע על ריפתא כזיתא וכביעתא, תרין יודי"ן נקטא סתימין ופרישין. אח"כ תבצע לשאר המסובין. ותזהר בעת שתבצע את כזית שלך וכביצה של אשתך, שלא תשמיט ככר השני שהוא כנגד אות וא"ו מידך, אלא תבצע בעודו מחובר בידיך עם אותו ככר שאתה בוצע ממנו, וסדר זה תעשהו בשלש סעודות".
שאלה - 239545
לכבוד הרב שליט"א, מהו סדר הפסוקים והברכות בברית המילה? מחילה על הטיחרה.
תשובה
בשו"ת הלק"ט חלק ב סימן קס"ט לרבנו יעקב חגיז זיע"א שהיה ראש ישיבה בירושלם עיר קדשינו קודם 400 שנה בקירוב. כתב הסדר והנני לכתבו לך בקצרה.
"סדר המילה שראיתי בירושלים.... אבי הבן תופס הילד ואומר. הטיבה ברצונך... אז תחפוץ זבחי... אם אשכחך ירושלים... תדבק לשוני... הוא קורא וכל הקהל חוזרים ואומרים אחריו. שמע ישראל... השם מלך... אנא השם... אנא השם... מברך להכניסו בבריתו של א"א, והשליח ציבוא אומר אשרי תבחר ותקרב ישכון חציריך, ועונים כל הקהל נשבעה בטוב ביתך קדוש היכליך.
במקהלות ברכו... בפרוע פרעות... ומוסר התינוק למוהל והוא נותנו על הכסא המוכן לאליהו ואומר זה הכסא של אליהו הנביא ז"ל. ואח"כ נותנו לסנדק ומל והאבי הבן אומר שהחיינו. וש"צ מברך על היין ועל הבשמים וכל הקהל מריחין שכבר חילק להם בעל הברית ע"י השמש בד של הדס ואומר אשר קדש ואלהינו קיים וכו' וקדיש. גם מנהג טוב שכל הלילה שלמחר נעשית המילה לומדין ת"ח בבית האבי הבן: וסועד אותם בסעודה של מצוה בלילה וביום אחר המילה".
שאלה - 239424
כב' מרן שליט"א
יורנו רבנו, האם מותר לתת כתרומה לעמותת "דורש ציון" להדפסת והוצאה לאור של כתבי יד של צדיקים ממעשר כספים?

תשובה
מחילה הבכת אותי בשאלה הנוגעת בעקיפין אלי אישית. וכשראיתי אותה לראשונה חשבתי לדלג עליה, משום חשש לנגיעה אישית. אך כשראיתי את שם הפונה שהוא תלמיד חכם גדול ומוכר, אמרתי אסור לי לעצור מתשובה מאהבה.

העמותה "דורש ציון", ידיה רב לה בהפצת תורה לשמה, כל העובדים באתר הם מתנדבים צדיקים וישרים, ולא מקבלים שכר.
אלא שהעמותה הציבה לעצמה אתגרים קשים מבחינה כלכלית, היא עוזרת ותומכת בסתר לאברכים נזקקים, מטפלת בצרכיהם, ומיקלה עליהם את כובד המשא של הכלכלה כדי שיעסקו בתורה הקדושה בנחת.
על כל אלה האתר מביא תשובות בהלכה לכלל הציבור הצמא לדבר השם זו הלכה בעולם כולו, ללא תמורה כלל. לאחרונה זכינו וכתבי היד של מו"ר אדוני אבי זיע"א, החלו לעורר ענין בציבור שוחרי התורה, והאתר קיבל את עול ההעתקה, העריכה והובאה לדפוס בתוספת נופך וביאורים נפלאים בידי צוות של אברכים גדולים בתורה העוסקים במלאכת הקודש. והאתר מפריש מילגה חשובה עבורם.
כמו כן האתר לקח על עצמו את הוצאת כתבי היד של החיבורים התורניים שזיכני השם יתברך לכתוב, בימים ובשעות שאינן לא מן היום ולא מן הלילה, ובחסדי השם יתברך התפרסמו הספרים בכל רחבי תבל, ורבים הם המשתוקקים ללמוד בהם, בהיותם מיוחדים במינם, בהלכות ובמנהגים המקוריים של גאוני עולם, הראשונים והאחרונים בסוגיות רחבות השייכות לכל שואל ודורש בכל ימי השנה, דברים מעשיים ונצרכים בכל תחום מתחומי החיים, ובפרט מנהגי חכמי הספרדים, וגדולי תורת הקבלה.

אמנם תמיד הנני משנן לכל שואל שכספי מעשרות יש לתת לאברכים עניים, אלא שכאן יש את התשובה הקולעת לכך, שבמציאות אברכים חשובים וגדולים בתורה שאין להם משענת ומשענה, מתפרנסים בדרך של כבוד בעריכת הספרים, הגהתם והוצאתם לאור, ועל כל אלה יש כאן "פדיון שבויים", של הלכות עתיקות יומין, מנהגים מקוריים וטעמים נפלאים וציצים ופרחים לתורתינו הקדושה.

יבורכו כל התורמים הנכבדים לאתר הקדוש, להוצאת הספרים, לרפואה, להצלחה, ולעילוי נשמת ההורים והקרובים, ויהי רצון שלא יצטרכו זה לזה לעולם הם ובניהם ובני בניהם לעד.
שאלה - 239310
לכבוד מורנו הרב שליט"א, אני בעל תשובה, משתדל לתקן את מעשי, לומד חצי יום בהתמדה, וחצי יום עובד. הרב אמר לי להשתדל לשמח את אבינו שבשמיים על מה שחטאתי נגדו, מדי פעם אני עצל, איך חוזרים לשמחה והרצון לעבוד אותו?
תשובה
תשב קודם התפילה עם עצמך, ותאמר לעצמך "השם יתברך הוא מלך מלכי המלכים, יושב במרומים, סביביו אש לוהטת, מלאכים ממנו רועדים, שרפים נבהלים מקולו, צבא השמיים אינם יכולים להביט בפניו, הוא אדון הכול, תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם, הוא היה הוה ויהיה, הוא אחד ושמו אחד. מי יכול לעמוד בפניו?
המביט לארץ ותרעד, יגע בהרים ויעשנו, כמה רבי רבבות ומיליארדי מיליארדים של מלאכים יש לו, ורק פעם אחת ביממה יש להם רשות להקדישו ולהעריצו, באימה ביראה, בפחד ובבהלה, ברתת ובחלחלה, וכשהם משבחים אותו כל הרקיעים מזדעזעים, השמיים מתרופפים, הארץ גועשת. ואין לו שמחה והנאה רק בי, אני בשר ודם ילוד אשה, קרוץ מחומר עכור, עם יצר טוב ויצר רע, וכשאני עושה רצונו, מתפלל, מברך, לומד תורה, מקיים מצווה, גומל חסד, הוא שמח, הוא עם נחת רוח, ממני, אני יצור קטנטן, תולעת קטנה באדמה, הוא קורא לנשמתי בת מלך אהובה, מחבק אותה, מנשק אותה, וכל מלאכי מעלה רואים ומזדעזעים. כי להם אין יצר טוב ויצר רע, אין שכר ועונש.

ואני ברוב טיפשותי וסיכלותי, הכעסתי אותו, מרדתי בו, פשעתי נגדו, חטאתי אליו, ציערתי אותו במעשי המכוערים, ובדרכי המקולקלים, הוא נתן לי נשמה טהורה, וציווה עלי לשמור את התורה, למען אזכה ואשב בישיבה של מעלה במחיצת הצדיקים. ואני הפניתי לו עורף ולא פנים, עזבתי את התורה וישבתי לי בסוד משחקים, עם חבורה של ליצים, התחברתי עם אנשים המורדים בו, שבכל יום ויום מצערים אותו, והוא יכול ברגע אחד להשמידם ולאבדם, אלא שאין הוא חפץ במות רשע, אלא בשובו מדרכיו וחיה.

אבא רחום, הרבה הכעסתיך, עזבתי תורתיך,עברתי על מצוותיך, בגדתי באחדותיך, עתה הנני שב אליך בלב שלם, אנא ממך אבא, תכניע את יצר הרע אשר בקרבי, תגרש אותו ממני, תן לי כח להתגבר עליו, שלא יחטיאני שוב, שלא אכשל לעולם ועד, תן לי לב טהור לעבוד אותך באמת ובלב תמים, ועוד הפעם אני מבקש ממך מחילה וסליחה וכפרה. כפר כפר אב רחמן, סלח סלח מלך חנון. מחול מחול מלך גדול, כי לך יאתה המלוכה והממשלה, ועוד בקשה ממך אבי שבשמיים, תרחם על כל עמך ישראל, ותקרב אותם לעבדך בלב שלם.

כן תעשה ותצליח.
שאלה - 238938
לכבוד הרב מוצפי שליט"א, לגבי אברכים צעירים שמשמיעים תורה ברמה... ורבים מתפעלים ו.... כיצד עלינו להגיב?
תשובה
שלא תבין אותי לא נכון, אני שמח ומעודד כשרונות צעירים המבצבצים פה ושם, ויש גם נותנים שיעורי תורה מלאי תוכן עשיר ומגוון, ויש להם באמתחתם מה לתת.וצריכים לברכם על כך.

אלא שהרחוב שלנו ואלה שלא יודעים תורה לעומק, מתפעלים ומתעוררים מכל צורבא מרבנן כאילו הוא נעשה גדול הדור, מבשר הגאולה או מושיע ישראל. וזה הופך למעין מירוץ מרתוני של ״מצעד הפזמונים״ או ״מירוץ אולימפי״, כאילו יש כאן תחרות על מי יקבל את המדליה השנה, ומי יוכתר בתואר ״חתן תורה״. ואין זה דרכה של תורה.

ברוך השם הדור הצעיר מבורך בכשרונות צעירים, בעלי כשרונות נדירים, בחורים משכמם ומעלה, עוסקים בתורה יומם ולילה בישיבות הקדושות. כמה בחורים צעירים ובוגרים שוקדים באהלה של תורה בימים ובלילות, לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים, בישובים השונים, בישיבות הקדושות, שם נמצאים אלפים רבים של בני תורה אלמונים, כן ירבו, בעלי מידות טובות, יראי שמים, החורשים את מסכתות הש״ס לאורכם ולרחבם.

אני מכיר אישית עשרות רבות של אברכים אלמונים, בחורים לא ידועים הנבחנים כל חודש!!! על 70 רפי גמרא עם מפרשים, במפעל הנפלא הנקרא ״מפעל הש״ס״, והם לא מחפשים רייטינג, לא כבוד, ולא שררה, אלא לימוד תורה וכמיהה לדעת עוד מסכת ועוד מסכת, ללא רעש, ללא צרמוניה, ללא פירסום, ללא גיוס גופים ואנשים לשם כבוד ותהילה, כפי שנהגו אבותינו ורבותינו, רק תורה לשם תורה. על אלה גאוותינו, אשרי יולדתם, אשרי הוריהם הישרים, בזכותם ניגאל, בזכותם ניוושע מדי הזאבים והנמרים, מידי הערב רב, מידי החורשים רעה על עם ישראל בכללותו. אלה הם שצריכים עידוד וברכה, חיזוק והתמדה, כי כך נתקרב ליום המיוחל של גאולת ישראל. תודה להם וגם לכם.
שאלה - 238572
לכבוד מורנו הרב שליט"א, פה מפיק מרגליות, שמעתי עתה את השיעור הנפלא על הבחירה ביד האדם, אפשר את מקור דברי הרמב"ם?
תשובה
כתב הרמב"ם הלכות תשובה פרק ה, הלכה א.
"רשות לכל אדם נתונה אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו, הוא שכתוב בתורה הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע, כלומר הן מין זה של אדם היה יחיד בעולם ואין מין שני דומה לו בזה הענין שיהא הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע ועושה כל מה שהוא חפץ ואין מי שיעכב בידו מלעשות הטוב או הרע וכיון שכן הוא פן ישלח ידו".

ועיין עוד בספר עקידת יצחק בראשית שער כב
"בהוראת אמיתת חפשיות הבחירה ביד האדם כמו שיתחייב מיסודות התורה האלהית ויעודה בהסכמת השכל וכל המאמרים אשר היה נראה מהם הפך זה כי הכל מסכים אל האמת כי האדם שליט בעולמו ואין מעכב בידו כלל לא הזוג הראשון ולא השני ולא שום ככב ומזל רק אם יחזק במעוזו יעשה שלום לו שלום יעשה לו".
ורבנו חיים אבן עטר זיע"א כתב על הפסוק ואתם הדבקים בהשם אלקיכם חיים כולכם היום. דברים פרק ד
"ואומרו היום לא החליט מאמר היותם חיים כולם אלא היום כי מי יאמר אשר יהיה למחר מצד מעשיהם שאדם בחירי הוא ואין אמונה בו עד יום לכתו לארץ החיים".
ויש באמתחתי עוד מקורות רבים המדברים בנושא ועתה לא עט' האסף המקנה.
שאלה - 238060
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
כל מה שאתה אומר קודש אני כלום רק רציתי להבין מה יעזור להתחסן אם נגזר על האדם לחלות ולמות החסון לא אלוקים ןהשליטה רק לאל
הרב לא מוכיח רק להבין בתמים

תשובה
העורך, ביקשתי מהרב שליט"א רשות להשיב לכל הכסילים והריקים מהתורה המטיפים לו כל יום דברי תוכחה כאילו היה תלמידם או בטלן כמותם.
אין גבול לחוסר המוסריות שבדבריהם, הרי הרמב"ם ז"ל כתב בספר המורה כי על החולה לבקש רפואה למכתו, ועל העובר במדבר לקחת עמו כלים להגנתו, וההולך בימי הקור כסות להצילו מהקור ומהברד, ומי שאינו עושה כן אין זה מורה על בטחון בהשם יתברך אלא עצלות, והעתיק דבריו רבנו משה חיים לוצאטו זיע"א בספרו הנפלא מסילת ישרים,

וכמוהו כתב רבנו בחיי אבן בקודה זיע"א בספרו חובות הלבבות בשער הבטחון, שהאדם חייב לעשות כל אשר לאל ידו להציל עצמו, חייו, ובריאותו מכל מיני מכות ומגיפות, ומי שאינו עושה כן אלא אומר שהוא בוטח בהשם יתברך, אין זה בוטח אלא עצל.

אין גבול לטפשות ולחוצפה שאחזו את הכסילים והולכי בטל, אשר לא קראו ולא שנו, ולא שימשו זקנים, ומכתירים עצמם בתפקידי דמה וכשחקני בובות, ומגבבים הבלים ושטויות בכל יום ובכל שעה, לא באלה חפץ השם, ולא אלה חלק יעקב וישראל נחלתו, עיננו הרואות מדי יום נופלים חללים חללים מבני עמנו ובפרט כמה מתופשי התורה אשר לא התחסנו ולא שעו לדברי גדולי הדור שהתריעו בשער והזהירו מפני המגיפה הנוראה אשר כמוה לא נהייתה זה לפחות שלשה דורות.
ועיין בספר חסידים סימן תרע"ה שכתב "ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש (בראשית ט' ה') אם מת אדם בפשעו כגון שמתקוטט עד שהורגים אותו עתיד ליתן את הדין שגרם לעצמו מיתה. או אם הולך למקום סכנה כגון על קרח בימות החורף אם נפל במים ונטבע. או בחורבה ישנה הלך ונפלה עליו".
וראה מה שכתב גאון עוזנו מרן ז"ל בספרו שו"ת יחוה דעת חלק א סימן סא בשם הרמב"ם ז"ל "ואלו האפיקורסים שאומרים שאסור לחלל שבת או יום הכפורים אפילו לצורך פיקוח נפש, עליהם הכתוב אומר (יחזקאל כ', כ"ה): וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם ע"כ. והרמב"ן במלחמות ה' (סנהדרין ע"ד ע"ב) כתב: שאין שום מדת חסידות לחולה שיש בו סכנה להחמיר על עצמו, שלא יחללו עליו שבת או יום הכפורים, ואדרבה, המונע עצמו במקום סכנה הרי זה מתחייב בנפשו, שנאמר: ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש, מיד נפשותיכם אדרוש את דמכם, ועיין בספר חובת הלבבות (שער הבטחון שער ד'), שאסור לסמוך על הנס בזה, שמא אינו ראוי להעשות לו נס, ונמצא מתחייב בנפשו, ואפילו אם עושים לו נס, מנכים לו מזכיותיו. (וכמ"ש בשבת ל"ב ע"א). לפיכך צריך להתנהג בזה ע"פ דרך הטבע ע"כ. וכן כתב הרמב"ם בפירוש המשניות (סוף פ"ד דפסחים), שאם לא יתעסק החולה בדרכי הרפואה ע"פ דרך הטבע, סופו למות מאותו חולי, מה שלא נגזר עליו באותו פרק שחלה, ודומה לנכנס באש יוקדת, שבודאי אש אוכלתו ומת בלא עתו, ונמצא מתחייב בנפשו, ודברים ברורים הם, לא יכחישם זולתי הנפתל והעקש. ע"כ. וזה מכוון למאמר חז"ל (במס' עבודה זרה נ"ה ע"א): וחליים רעים ונאמנים, שנאמנים בשליחותם, שבשעה שמשגרים אותם על האדם, משביעים אותם, שלא ילכו ממנו אלא ביום פלוני וע"י רופא פלוני ועל ידי סם פלוני. [וע' היטב בתוס' ראש השנה ט"ז ע"א ד"ה כמאן וצ"ע]. וע' בשו"ת הרשב"א ח"א (סי' תי"ג)".

ולא כתבתי כל זה אלא למי שיש בו דעת והבנה בסיסית. ודי בזה.
שאלה - 237686
לכבוד הרב שלום רב ושלומו יסגא לעד, קראתי בכל לב דבריו החריפים של רבנו מהרח"ו ז"ל, ומבין תשובת כבודו ראיתי שהדבר בוער בקרבו ומחילה על השאלה הבנתי שיש ענין בסיבת כל זה? ואם הוא נסתר יסתירנו.
תשובה
אהובי ורעי, איש חכם ונבון אתה, ואגיד לך דבר אחד, והוא קודם למעלה מ - 40 שנה נפתחה ישיבה חשובה ללימוד הקבלה, ואנשיה פנו לכמה וכמה גדולי האברכים בעיר בירושלים שיצטרפו אליהם, והפצירו בהם פעמים ושלש וגם ארבע, ואברך יקר אחד שהוא גאון בתורה ובעל שיעור קומה, הלך בסתר אל הגאון הצדיק והחסיד שכל ימיו היו בתענית הרב שלום מזרחי אב"ד תל אביב רבתי, מחבר שו"ת דברי שלום כמה חלקים ועוד לו בכתובים, שהיה משיירי כנסת הגדולה מקימי הישיבה הקדושה פורת יוסף בעיר העתיקה בירושלים, להתייעץ עמו.

וכה אמר לו הגאון הצדיק, שמעני איעצך תורה מפוארה זו חכמת הקבלה, אינה מאכל כל אדם, אלא רק לשרידי שרידי עם קודש, אנשים קדושים, פרושים וטהורים, מדקדקים במצוות יותר מכפי כוחם, חסידים ואנשי מעשה.
דורינו זה, בעוונותינו פרוץ הוא, ורבו בו המכשולות, וכמעט אין בו מי שיכול לימוד בו מול מלחמות היצר והסט"א, ורוב המתעסקים בחכמה זו נכשלים בענינים חמורים, והכל משום שלימוד זה צריך שיהיה הלומדו קדוש שבקדושים, זך השכל והרעיון, היודע לשמור עצמו מכל מכשול טעות והגיון, ולא יגשים הענינים שלומד כלל, וזה כמעט אי אפשר, שמע לי ולטובתך, תפרוש מכך ותקבל שכר על הפרישה.
שמע החכם את דבריו ולא הלך לשם, ועלה ונתעלה בלימוד הש"ס וארבעה טורים בשלחן ערוך ובפוסקים, והיום הוא אחד מגדולי היושבים על מדין.

ומה שחרה לי ובער בקרבי הוא, איך הם מצטטים דברי איש שהמה יודעים והדבר התפרסם במחוזם כי ההוא גברא סני שומעניה, ופיו הכשילו לדבר ולכתוב סרה על קדוש ישראל רבנו מהרח"ו זיע"א, ובפרט שנגרם על ידו חילול השם נורא, והוא רחום יכפר.
שאלה - 237684
לכבוד הרב
לקוחה של אחותי מחכה כמה שנים לילדים הוצע לה שתהרגן 40 נשים שישמעו 40 יום הלכות צניעות אע"פ שכבר עשתה זאת, השאלה האם יש דבר מועיל או חשוב יותר שאפשר לעשות להצלחתה?

תשובה
כתב רבנו בחיי זיע"א בפירושו על התורה שמות כ"ה, "ומה שנתן אבן "אודם" לראובן, על שם שהאדימו פניו בחטא בלהה כשבלבל יצועי אביו והודה ולא בוש, והאבן הזאת נקרא רובי"ן והוא גדל במקומות ידועים בים, והוא סלע גדול, ומוצאו כמוצא הכסף וכמוצא הזהב, והסלע והמוצא ההוא קורין אותו בלאש"ו, ורובינ"ו ובלאש"ו הכל מין אחד וחתיכה אחת, אלא שהרובי"ן הוא אדום בתכלית, וכן תרגומו: סמקן, והוא מבחר האבן כמין ענפים שבולטים ממנו ונמשכים ממנו, והבלאש"ו הוא למטה ממנו מאד במעלת האדמומית, ומפני זה נקרא מבחר האבן הזאת בלשוננו "אודם", כי מראהו אדום כדם, וסגולתו שכל אשה שנושאתו אינה מפלת לעולם נפלים, ואמרו שהוא טוב לאשה המקשה לילד, ואם היו שוחקים אותו ומערבים אותו באכילה ובשתיה מועיל הרבה להריון". ע"כ. ומבואר שם עוד, שמאחר שאבן האודם היא הראשונה בחושן המשפט וכנגד ראובן, לכן יש בה סגולה להריון, כענין הדודאים שמצא ראובן, שגרם בזה לאמו שתתעבר ביששכר. וכן הוא במדרש תלפיות [אות א ].
והנה, אבן זו הנקראת "רובין" מצויה גם בזמן הזה, והיא אינה יקרה כל כך, ויש ליטול חתיכה קטנה ממנה ולתת אותה על בשר האישה ללא חציצת בגד. ואם משבצים אותה בטבעת או בשרשרת, יש לוודא שהאבן עצמה תיגע בבשר".
שאלה - 237679
לכבוד הרב שליט"א
אברך צעיר, הציעו לי ללמוד קבלה, סרבתי בגלל ההקדמה של מהרח"ו, וטענו שהר'... הוכיח בתשובה שהדברים שם לאו דוקא ונאמרו בל' גוזמא. האם נכון עשיתי?
תודה

תשובה
רק טיפש וכסיל יאמר כדברים האלה, "לשון גוזמא", "לאו דווקא", ועוד הרי מהרה"ו זיע"א השביע בפתיחה לעץ חיים על כל ספרי הקבלה. ואעתיק לך בס"ד את לשונו הטהור
מספר עץ חיים - הקדמת מוהרח"ו זיע"א על שער ההקדמות
"עוד הקדמה למוהרח"ו זלה"ה אני הכותב משביע בשמו הגדול ית' לכל מי שיפלו הקונרטסים אלו לידו שיקרא הקדמה זאת ואם אותה נפשו לבוא בחדרת החכמה זאת יקבל עליו לגמור ולקיים כל מה שאכתוב ויעיד עליו יוצר בראשית שלא יבוא אליו היזק בגופו ונפשו ובכל אשר לו ולא לאחרים תחת רודפו טוב והבא לטהר ולקרב ראשית הכל יראת ה' להשיג יראת העונש כי יראת הרוממו' שהוא יראה הפנימית לא ישיגוהו רק מתוך גדלות החכמה ועיקר מגמתו בידיעה הזה יהי' לבער קוצים מן הכרם כי לכן נקראים העוסקים בחכמה הזאת מחצדי חקלא ובודאי שיתעוררו הקליפות נגדו לפתותו ולהחטיאו לכן יזהר שלא לבוא לידי חטא אפי' שוגג שלא יהיה להם שייכות בו לכן צריך ליזהר מהקלות כי הקב"ה מדרדק עם הצדיקים כחוט השערה לכן צריך לפרוש עצמו מבשר ויין כל ימות השבוע וצריך הזהרת סור מרע ועשה טוב ובקש שלום בקש שלום צריך להיות רודף שלום ולא להקפיד בביתו על דבר קטן וגדול וכ"ש שלא יכעוס ח"ו:
וצריך להתרחק בתכלית הריחוק סור מרע:
א ליזהר בכל דקדוקי מצות ואפי' בדברי חכמים שהם בכלל לא תסור:
ב לתקן המעוות קודם שיבא לעוה"ב:
ג יזהר מהכעס אפי' בשעה שמוכיח את בניו לא יכעוס כלל ועיקר:
ד גם צריך ליזהר מהגאוה ובפרט בענין הלכה כי גדול כחה והגאוה בזה עון פלילי:
ה בכל צער שיבא לו יפשפש במעשיו וישוב אל ה':
ו גם יטבול בעת הצורך לו:
ז גם יקדש א"ע בתשמיש המטה שלא יהנה:
ח שלא יעבור כל לילה ויחשוב בכל לילה מה שעשה ביום ויתודה:
ט גם ימעט בעסקיו ואם אין לו פרנסה כי אם ע"י משא ומתן יכין יום ג' ויום ד' מחצי היום ואילך ובכונה שהוא לעבודת קונו:
י כל דבור שאינו של מצוה והכרחי יהיה זהיר ממנו ואפי' דבר מצוה ימנע בשעת התפלה:
ועשה טוב:
א לקום בחצי הלילה ולעשות הסדר בשק ואפר ובכי גדול ובכונה כל אשר יוציא בשפתיו

(10) ספר עץ חיים - הקדמת מוהרח"ו זיע"א על שער ההקדמות
ואח"כ יעסוק בתורה כל זמן שיוכל להיות בלי שינה ובלבד שחצי שעה קודם עלות השחר יתעורר לעסוק בתורה:
ב ילך לבה"כ קודם עלות השחר קודם חיוב טלית ותפילין להזהר שיהיה מי' ראשונים:
ג קודם שיכנס ישים אל לבו מ"ע ואהבת לרעך כמוך ואח"כ יכנס:
ד להשלים רמז צדיק בכל יום שהוא צ' אמנים ד' קדושות י' קדשים ק' ברכות:
ה שלא להסיח דעתו מהתפילין בעת החפילה זולת בעת העמידה ועסק התורה:
ו צריך שיהי' עוסק בתורה מעוטף בטלית ותפילין:
ז לכוין בתפלה הכונות כמ"ש בע"ה:
ח שישים תמיד נגד עניו שם בן ד' אותיות הוי"ה ויזדעזע ממנו כמ"ש שויתי ה' לנגדי תמיד:
ט שיכוין בכל הברכות בפרט בברכת הנהנין:
י צריך שיהיה עמל בתורה פרד"ס שנאמר או יחזיק במעוזי ואל יחשוב שיגלו לו רזי התורה בהיותו ריק כדכתיב יהב חכמתא לחכימין וצריך ליזהר שלא יוציא בשפתיו בחכמה זו מה שלא שמע מאדם שראוי לסמוך עליו וכאזהרת רשב"י וחבריו השגת החכמה תנאי הראשון צריך למעט דבורו ולשתוך כל מה שיוכל כדי שלא להוציא שיחה בטילה כמאמר רז"ל סייג לחכמה שתיקה גם תנאי אחר ע"כ ד"ת שלא תבינהו תבכה עליו כל מה שתוכל. גם עלית הנשמה בלילה לעולם העליון שלא תשוט בהבלי העולם תלוי שתישן בבכיה ומרת עצבות מגונה עד מאוד ובפרט להשיג חכמה והשגה אין לך דבר מונע השגה יותר מזה. גם בענין השגת האדם אין לך דבר שמועיל כמו הטהרה והטבילה שיהיה האדם טהור בכל עת ומורי זלה"ה עם היות שהיה לו חולי השבר שהקור מזיק לו עם כל זה לא היה מונע מלטבול בכל עת".

ואמרו לך בשם אדם שנתפס בקלקלתו ונתפרסם ונעשה מזה חילול השם נורא השם יכפר.
שאלה - 237566
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
יש לנו בכולל שיעור זוגיות בכל יום שני,אם כבודו יוכל לספר לנו קצת על היחס של מור אביך זיע"א כלפי מרת אמך עליהם השלום נשמח שנוכל לספר את זה בשיעור
ונתחזק

תשובה
א, היה מכבדה מאוד, בעיקר בשלחן שבת, במעשיות על עיר מולדתם בגדד.
ב, על כל סוג תבשיל או מאכל שהגישה שיבח אותה על פעולתה, כך גם על הירקות שקנתה ובישלה. הפירות שהגישה גם אם היו מעט או פשוטים שיבח. ג, היתה קונה תרנגולת אחת לשבת קודש ונתנה אותה לשוחט, כשהגיעה לבית ישבה במטבח לפרק את התרנגולת ולהכשירה, בדיוק ברגע זה נכנס למטבח והציע את עזרתו, והוא שסיפר לי שמיום שעמד על דעתו לא אכל ממה שלא בדק בעצמו וראו עיניו, עקב בעקיפין אחרי האיברים הפנימיים כשהוא מברך אותה על פעולותיה, ומוודא שהכל תקין וחוזר ללימודו.

ד, הדבר שעומד לנגד עיני היא צוואתו ל"כבד את האמא בכל רצונה במלוא מובן המילה, כי היא כמותי".
ה, יום אחד לאחר שחלפו 30 יום מפטירתו, אני נכנס לבקר אותה באמצע היום, והיא נרגשת ועל סיפי הבכי, מושיטה לידי מעטפה עבה עם פתק בכתב ידו, ואומרת זה מצאתי עתה בין הסדינים לפסח, תקרא מה כתוב, ואני קורא "אני.... שמו ושם אביו נותן סך.... כשאני בריא ובדעתי הצלולה סכום זה לאשתי היקרה,... מרצוני הגמור ותעשה בו כל מה שתרצה". היה שם סכום רב שחסך כנראה לפחות 5 שנים. בכיתי ובכינו יחד על טוב לבו והוקרתו.

יומיים לאחר פטירתו ניגשה אלי וביקשה שארכוש לה חלקה לידו, ואני נדהמתי, כי בדיוק באותם רגעים שקלתי בדעתי איך להציע לה הצעה זו, מיד פניתי לחברה קדישא, תשע שנים אחריו ביום ו בטבת חלתה ושכבה על מיטתה, והתקיים בבית שיעור בזוהר הקדוש ובדיוק כשהגעתי לפסוק "אתהלך לפני השם בארצות החיים" הפסקנו וקראנו קריאת שמע, והחזירה את נשמתה לבוראה, בנוכחות כ - 40 איש, זכתה ונטמנה לידו בבית העלמין.
שאלה - 237240
שלום לכבוד הרב, היום שמעתי מרב ידוע שאמר כי קודם השבת האדם חייב לעשות בעצמו משהו לכבוד שבת. אם כן אנחנו כל הגברים צריכים לעסוק בזה?
תשובה
בהחלט כן, וכך היו נוהגים גדולי הדורות וכמה מהם ראינו בעיננו שהיו הולכים לשוק עם סלים בעצמם, והכהן הגדול מאחיו הוא המקובל רבנו אפריים הכהן זיע"א, ראש המקובלים בדור שלפנינו היה הולך עם סל בידו וקונה ירקות ופירות לכבוד שבת, וכן היה נזהר בזה מור אבי זיע"א וראינו בעיננו אותם מסתודדים ביניהם בדברי סודות התורה תוך כדי בחירת הירקות לשבת קודש.
ואת מור אבי ז"ל מדי יום השישי היה קורא הפרשה שמו"ת מספר תורה עטור בטלית ותפילין, וכשהיה מסיים רץ לביתו מכין בעצמו המרק לליל שבת קודש.
והוא כפי שכתב הרמב"ם זיע"א בהלכות שבת פרק ל, הלכה ו
"אף על פי שיהיה אדם חשוב ביותר ואין דרכו ליקח דברים מן השוק ולא להתעסק במלאכות שבבית "חייב" לעשות דברים שהן לצורך השבת בגופו שזה הוא כבודו, חכמים הראשונים מהם מי שהיה מפצל העצים לבשל בהן, ומהן מי שהיה מבשל או מולח בשר או גודל ה פתילות או מדליק נרות, ומהן מי שהיה יוצא וקונה דברים שהן לצורך השבת ממאכל ומשקה אף על פי שאין דרכו בכך, וכל המרבה בדבר זה הרי זה משובח".

וכוונת דבריו הקדושים לאמור במסכת שבת קיט, א.
"רבי אבא זבן בתליסר אסתירי פשיטי בישרא מתליסר טבחי, ומשלים להו אצינורא דדשא, ואמר להו: אשור הייא, אשור הייא. רבי אבהו הוה יתיב אתכתקא דשינא ומושיף נורא. רב ענן לביש גונדא; דתנא דבי רבי ישמעאל: בגדים שבישל בהן קדירה לרבו - אל ימזוג בהן כוס לרבו. רב ספרא מחריך רישא - רבא מלח שיבוטא. רב הונא מדליק שרגי, רב פפא גדיל פתילתא. רב חסדא פרים סילקא. רבה ורב יוסף מצלחי ציבי. רבי זירא מצתת צתותי. רב נחמן בר יצחק מכתף ועייל מכתף ונפיק, אמר: אילו מקלעין לי רבי אמי ורבי אסי מי לא מכתיפנא קמייהו? ואיכא דאמרי: רבי אמי ורבי אסי מכתפי ועיילי מכתפי ונפקי, אמרי: אילו איקלע לן רבי יוחנן, מי לא מכתפינן קמיה?".
שאלה - 237108
לכב' הרב היום מישהו תיאר חבר שלא התץחסן, והוא כרגע מאושפז ומצבו קריטי, ואמר "מחזיקים לו אצבעות", אמרתי לו זה ביטוי נוצרי, תאמר מתפללים לשלומו. כי זכרתי שהרב כתב לא לומר כך.
תשובה
העורך, נתבקשתי על ידי מורנו הרבה להעתיק לך תשובה שפורסמה כאן באתר, והנני לקיים מצוות חכמים. תשובה 217720 .
"יש הרבה ביטויים בשפת הציבור הכללי, שמקורם בנצרות ובכתביהם, ואין זה ראוי ליהודי להשתמש בהם. ולתועלת הציבור אזכיר כמה מהם.
יש כשמספרים הצלחה או עסק טוב, מקישים בעץ, ואומר "הקש בעץ", וזה אסור משום עבודה זרה, שמזכירים את הצלוב.
גם יש המתארים אדם מיוחד בשם "מלח הארץ", או "זאב בעור של כבש", והוא לקוח מכתבי הנצרות.
עוד יש המספרים דבר מה, וכשהשני מגיב אומרים "אתה אמרת", או כשאומר "מי שהוא אינו בעדי הוא נגדי", גם זה לקוח מכתבי הנצרות.
גם יש האומרים תמתין "עד שיצא עשן לבן", או "אשרי המאמין", וכן "עד שלא ישאר אבן על אבן", וכן "מחזיקים לו אצבעות". ביטויים שנלקחו מכתביהם.
ולסיום מה שהנני זוכר שיש המתארים מי שלא מעריכים אותו במקומו "אין נביא בעירו", והם דברי הנוצרי, או "הוא מבקש שתרקוד לפי החליל שלו", הם לקוחים מהנצרות ואין להשתמש בהם. והשם יתברך ישמרנו מהם ומהדומים להם".
שאלה - 236908
לכבוד הרב שליט"א
האם הרב הכיר את הגאון הרב סלמן חוגי עבודי?
אביו של סבא רבה שלי היה הרב סלמן זצוק"ל
אשמח לשמוע עליו קצת

תשובה
הכרתיו מקרוב מאוד, גאון גדול בתורה, בקי בש"ס ובארבעת חלקי שלחן ערוך, עניו בתכלית הענווה, מאיר פנים לכל אדם, מימיו לא הרים קולו על שום אדם, בעל מידות נעלות ותרומיות ביותר, היה מקרב את לבבות בני ישראל הפשוטים והנדכאים לאבינו שבשמיים.
היה הרב הראשי של העיר בגדד, ובשנות העליה עלה לארצינו הקדושה, ולא ביקש שוטם משרה רבנית, הלך בעצמו עם כל העולים במחנה לקבל עבודה בשדות כחקלאי, עד שלאחר כמה שבועות גילה הראשול לציון דאז הגאון הרב יצחק נסים ז"ל כי הוא הגיע לאיזור ירושלים, הזמים אותו אליו, ומינהו מיד לאב בית הדין בפתח תקוה לתקופה של שנה, ולאחר מכן לאב בית הדין בירושלים.
כאן התגורר בדירת שיכון בשכונת קרית יובל, וגר בין פשוטי העם אותם חיבב וקירב, לאחר כעשור שנים עבר להתגורר בסמוך לרחוב הנביאים בירושלים, וקבע את מקום תפילתו בבית הכנסת המרכזית לעדת הבבלים "אוהל רחל" שם היה מור אבי ז"ל ידידו מהעיר בגדד, לכל הזמנה היה נענה, אם זו עריכת חופה, מסירת שיעורי תורה בהתנדבות, אזכרות לאנשים פשוטים, לכולם הסכים להופיע, לחזק ולעודד, נפטר בבית הכנסת באמצע שיעור במסכת מגילה, וזכיתי אני העבד לטפל בעריכת הלוויתו באותו היום, אשריו ואשרי חלקו, יהי זכרו ברוך לדור דורים, איש קדוש וענק רוח.
שאלה - 236705
לכבוד הרב שליט"א אורך ימים ושנות חיים
רציתי לדעת האם ראוי לזרוק את הלחם הנותר בשני שקיות מצד ביזוי אוכלין או לא?
תודה רבה

תשובה
חס ושלום, הרי זה פוגע בפרנסה לא עלינו, א, תקנה פחות לחם. ב, אם בכל זאת נשאר תניח לציפורים, ג, יש באתר מתכונים למעדנים מלחם שנשאר.

העורך, לטובתכם העתקתי לכם ולמשתתפים את המתכון שהרב העתיק מתלמידיו.
אפשר לתקן על ידי שלא נזרוק לחם שנשאר, כי בזוהר הקדוש דימה זאת להשלכת פירורים לאשפה. המערכת מציגה כאן מתכון שכתב לנו אחד המשתתפים וכנראה הועתק ממקום כלשהו, המקור הזדהה בשם "שרה" ותבוא בזה על הברכה. והזכויות שמורות למקור.

"לחתוך אותו לקוביות ולהכניס אותו למיקסר ולרסק ויש לך פירורי לחם נהדרים. לייבש את זה בתנור בחום של 100 מעלות כשעה בערך עד שיבש לגמרי ולאחסן בקופסה אטומה עד לשימוש, רק להיזהר ולהשתמש מהר כי עלול להעלות עובש. אפשר להכין מהלחם כופתאות בוואריות - היום במדינת ישראל הכל הפך לבווארי כולל הבירה אז אפשר גם כופתאות לחתוך את הלחם לקוביות קטנות - אפשר כל לחם, לשפוך עליו ביצים, מים חמים, להשהות עד שהלחם ספג את הנוזל חם, להוסיף בצל מטוגן חתוך לקוביות, פטרוזיליה קצוצה דק, או כל עלי ירק, מלח פלפל ואגוז מוסקט ולערבב היטב בידיים לעיסה אחידה. להשהות קצת. בנתיים לחמם בסיר גדול 2 ליטר מים עם מלח, וכשרתחו המים להכין כדורים מתערובת הלחם - אם התערובת נוזלית מידי להוסיף לה לקוביות לחם קטנות ולערבב היטב שוב ולהשהות קצת עד לספיגת הנוזלים. להכין קניידלך בידיים ולבשל במים הרותחים עד שהם צפים למעלה ועוד כמה דקות כדי שיהיו מבושלים גם מבפנים. להגיש עם נקניקיות, או גולש או שניצל ורוטב חום.
ועוד משהו קטן וחסכוני. לחתוך את הלחם לקוביות קטנות ולפזר אותו יפה על תבנית אפיה ולהכניס לתנור על 150 מעלות ל 20 דקות בערך או עד שהלחם הפך לזהוב ויש לך קרוטונים.
לא צריך להיות בזבזן... גם משהו מתוק אפשר להכין מלחם ישן בעיקר לחם או חלה לבנה, לטבול בביצה ולטגן במחבת משני הצדדים עד שזהוב חום, לפזר סוכר עם קינמון ולהגיש. הילדים יאהבו את זה מאוד. בתיאבון. ואגב, גדלתי בשנות החמישים ואמא שלי לא עשתה אף פעם מרק משאריות של ירקות ולחם. אלא את המתכונים האלה שנתתי לך כאן, קצת דימיון לא מזיק באשר לשאריות הלחם"
שאלה - 236543
לכבוד מו''ר
ציבור שנאנס ביום ב' בבוקר ולא היה להם מפתח להיכל ולא יכלו לקרוא בתורה
מהו אם יכולים אותו ציבור שהיה בבוקר לקרוא בתורה בתפלת מנחה?
תודה

תשובה
כשנתקבצו עשרה אנשים שלא שמעו היום קריאת התורה, רשאים להוציא ספר תורה בו ביום דווקא, ולקרוא בו שלשה אנשים כמנהג.
בשו"ת הרדב"ז ז"ל [חלק ד, סימן רמ"א] כתב אם עשרה אנשים התפללו ביחידות וחזרו והתחברו אינם יכולים להצטרף יחד לקדיש וקדושה, ולא חזרת השליח ציבור, וכתב הרב כנסת הגדולה בשמו שאינם יכולים לקרוא קריאת התורה,ואפילו הם עשרה שלא שמעו הקריאה, ואין יכולים להוציא ספר תורה בשבילם, וכתב טעם נוסף שמכיוון ובבית הכנסת זו הוציאו כבר ספר תורה פעם אחת, אסור להוציא פעם שניה משום פגם.
ועיין בכנסת הגדולה [סימן ס"ט, הגהות הטור א] שכתב "מכאן הוכיח מהר"י מינץ ז"ל בסימן ט"ו, דעשרה שבאו והתפללו בבית הכנסת, ואחר כך באו עשרה אחרים, שיכול להתפלל באותו בית הכנסת עצמו, זולת שאין לחזן השני להתפלל במקום שהתפלל הראשון".
וכתב הרמ"א ז"ל בהגהת שולחן ערוך [סימן ס"ט א] בשם שו"ת מהר"ם מינץ ז"ל [סימן ט"ו] כי כשבאו אנשים חדשים לבית הכנסת שלא שמעו ברכו בערבית, אם יכולים לפרוס על שמע, "ומכל מקום איש אחר יכול לפרוס על שמע או להתפלל בעשרה כל התפלה, אפלו באותו בית הכנסת שכבר התפללו, להוציא אחרים ידי חובתם, רק שלא יעמוד החזן השני במקום שעמד הראשון, דזהו נראה גנאי לראשונים דהוי כאילו לא יצאו בראשונה ידי חובתם, וכתב הרמ"א ונראה לי דוקא שעדיין הראשונים בבית הכנסת אלא שהשלימו סדרם, אבל אם יצאו הראשונים, יוכל לעמוד החזן אף במקום שעמד הראשון".
ועיין במגן אברהם ז"ל [ס"ט, ט]. שכתב וזה לשונו "וכתב בספר משפטי שמואל שאם הוציאו הראשונים ספר תורה וקראו בו, אין לשניים להוציא ס"ת פעם אחרת ולקרות בו".
וכתב רבנו זלמן ז"ל בשולחן ערוך הרב [סימן ס"ט, ח] "אם הראשונים הוציאו ספר תורה וקראו בו נוהגים בקצת מקומות שאין האחרונים מוציאים ספר תורה שנית לקרות באותו בית הכנסת ויש שנתנו טעם למנהגם שהוא משום פגמו של ספר תורה שמא יאמרו שמצאו פסול בספר תורה ראשונה ומפני כך הוציאו ספר תורה שניה ואף אם הוא ספר תורה הא' עצמו מכל מקום הראשונים אין מכירין אותה ושמא יאמרו שהיא ספר תורה אחרת שהוציאו משום פסול שמצאו בראשונה (אבל מן הדין אין שום איסור בדבר שאין לחוש לפגמו של ראשונה אלא כשעולה לקרות בשניה מי שעלה כבר בראשונה וגם בזה אין לחוש אלא כשעולה וקורא בשניהם זה אחר זה מיד בלי הפסק איש בינתיים, כמו שיתבאר בסימן קמ"ד, וכל שכן כאן שמפסיקין בינתיים הרבה, וגם הוא ציבור אחר שבודאי אין לחוש לכלום)".
והגאון רבנו צבי פסח פראנק ז"ל בשו"ת הר צבי [אורח חיים א סימן נ"ב] כתב "שאין בזה סתירה לדברי הרדב"ז ז"ל וזה לשונו "יש מקום לומר דחיוב קריאת התורה הוא מילתא באנפי נפשיה, ואינו תלוי כלל אם התפללו בצבור. ואינו דומה לסידור קדושה, שהוא מגוף התפלה, ובזה שפיר קאמר הרדב"ז, דכשהתפללו ביחידות פרח מינייהו חיוב קדושה, מה שאין כן קריאת התורה מבואר ברמ"א [נ"ה, ג], דהוי ענין אחר, ויש לומר דחיוב זה במקומו עומד, ולא פקע בשביל זה שהתפללו ביחידות". ועיין שם שהביא ראיה מדברי שלחן ערוך רבנו זלמן ז"ל שהעתקנו לשונו, וכתב עוד כי הרב חיי אדם [ל"א, י"א] והגאון היעב"ץ בסידורו העלו דבר זה בספק, והביא עוד להקת פוסקים וביניהם יד מאיר, אשל אברהם מבוטשאטש, מנחת פתים ועוד, שהתירו לקרות בתורה לאותם שלא שמעו הקריאה.
וכן כתבו בשו"ת מהר"י אסד [אורח חיים סימן נ"א], ובשו"ת מהרש"ג [חלק ב, סימן צ"ב], ובשו"ת ציץ אליעזר [חלק י"ג סימן כ"ז], ובשו"ת יביע אומר [חלק ד, אורח חיים סימן י"ג].

הועתק מספר מקרא בציון.
שאלה - 236335
לכבוד הרב
הערב רב רצה לקחת תכשיטים מנשות ישראל?
דף קצ''ב ע''א זוהר
הארי רושם שישראל לא....

תשובה
ירמיהו פרק יב
כִּי אֶת רַגְלִים רַצְתָּה וַיַּלְאוּךָ וְאֵיךְ תְּתַחֲרֶה אֶת הַסּוּסִים, גאווה נזרקה בך, וחשבת עצמך למקובל, בקי בזוהר ובדברי האר"י ז"ל, ואתה לומד לא לשמה,,,, ידעתי כבר אמש שאתה מתאנה לי והנחתי לך לראות מה יהא בסופך, וגילית קלונך ברבים כי כל מגמת פניך להלבין פני זקן ברבים, שוטה וחדל אישים.

לעצם השאלה לרבים הכשרים ולא לך המעיין לקנטר,
בשער הגלגולים - הקדמה כ כתב מהרח"ו זיע"א בשם רבנו האריז"ל.

"והענין הוא, כי אין לך דור ודור שמשה רבינו עליו השלום אינו בתוכו בסוד וזרח השמש ובא השמש, דור הולך ודור בא, כדי לתקן את הדור ההוא. וגם דור המדבר עצמו, עם הערב רב, כלם יתגלגלו בדרא בתראה, כימי צאתך מארץ מצרים. וגם משה יקום בתוכם, כי כלם הם מסוד הדעת, משה, ודור המדבר, וגם הערב רב, כמבואר אצלינו בפרשת שמות. וזה שאמר הכתוב אחר כך, אשר הוא בא שמ"ה, והם אותיות מש"ה, כי משה יתגלגל עמהם כנזכר. וזה סוד כל התלמידי חכמים שבדור הזה, נשותיהם שולטות עליהם, לפי שהם מזמן דור המדבר, שהם לא נתנו נזמיהם לעגל. והאנשים חטאו, ונתנו נזמיהם לעגל".
ואני הצעיר באלפי ישראל הסתמכתי על דבריו אלה, ואתה מלגלג עליהם, נבזה וחדל אישים. אין לך מחילה עולמית.
שאלה - 236130
שלום לכבוד הרב,האם מותר לחלק ערק ושתייה חריפה בהקפות שמחת תורה?
האם מותר לעשות קידוש עם מזונות אחרי ההלל ולפני ההקפות ,קריאת התורה והמוסף? הגבאי טוען שזה מנהגי המקום.

תשובה
שאלה - 226299
לרב שלום, מה לעשות שמדי שבת המצב בבית הכנסת מתדרדר, אוכלים, שותים, מדברים, ולא באים להתפלל, יכתוב לנו הרב כמה עניני מוסר.
תשובה
אעתיק לך תשובה שסייעני השם יתברך לכתוב באתר כאן בנושא, ובודאי שדברים אלה צריכים מדי פעם חיזוק.
"דע, כי רבנו תם ז"ל ובית דינו הטילו חרם ונידוי על השותה שיכר בבית הכנסת.
וכתב רבנו יעקב בעל הטורים [דברים כ"ו, י"ט] "ולתתך עליון. רמז לטטפות של הקדוש ברוך הוא דכתיב בהו (להלן לג כט) אשריך ישראל (ברכות ו א) לתהלה ולשם ולתפארת. כלומר מה שישראל משבחים ומהללים לשם הוא לו לתפארת. והיינו דאמרינן (מגילה טו ב) עתיד הקדוש ברוך הוא להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק, שאותה עטרה שמעטרים להקב"ה בתפלתם (שו"ט תהלים יט ד"ה יום ליום וגו', שמו"ר כא ד) מחזירה להם, אבל מי ששח שיחת חולין בבית הכנסת מקיפין לו כל גופו בקוצים, לכך שיר השירים לית וכנגדו כקול הסירים (קהלת ז ו):

וכתב בזוהר הקדוש [תרומה קל"א, ב] "ומאן דמשתעי בבי כנישתא במילין דחול ווי ליה דאחזי פרודא ווי ליה דגרע מהימנותא, ווי ליה דלית ליה חולקא באלהא דישראל, דאחזי דהא לית ליה אלהא ולא אשתכח תמן ולית ליה חולקא ביה ולא דחיל מיניה ואנהיג קלנא בתקונא עלאה דלעילא".

בספר חרדים [מצוות עשה פרק א, י"ט] כתב מצווה "להיות בבית המקדש במורא וכובד ראש מאימת השי"ת השוכן בתוכו שנאמר ומקדשי תיראו ואמרו בתורת כהנים את מקדשיכם לרבות בתי כנסיות ובתי מדרשות שבכל מקום דעלייהו כתיב ואהי להם למקדש מעט אין נוהגין בהם קלות ראש כגון שחוק והיתול ושיחה בטלה ועונש העובר על זה גדול מאד כדאיתא בזהר בפ' נשא על פסוק כי יפליא אמרו כל בי כנשתא דעלמא מקדש אקרי ושני חכמים מקובלים גדולים בדורנו פסקו הדבור בבית הכנסת לגמרי רק בדברי תורה ויראת השם והם החכם השלם כמה"ר משה קורדואירו זלה"ה והחכם השלם כמה"ר יצחק אשכנזי זצ"ל וכבד עונש השח אפילו שלא בשעת התפלה כי כן לשון הזוהר מאן דמשתעי בבי כנשתא מפני אימת השוכן בו יתברך דהא כתיב במקום גילוי שכינה קול דממה דקה וכתב סמ"ק דיש לאדם לדון ק"ו מהעמים העומדים בבית תפלותם שעומדים באלמים וכן כתב הכלבו לכן יש לאדם ללמוד ק"ו העומדים לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא".
ובספר הרוקח הלכות תשובה סימן כו, כתב "המדבר בבית הכנסת וחביריו משבחים ומשוררים קורא אני עליו הוי על כל שכיני הרעים כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם ולא נמנה עם חביריו ומואס לשבח לקונו הוא מסיג גבול הבורא ואהי להם למקדש מעט אלו בתי כנסיות אין נוהגין בהן קלות ראש כדאמר בפ"ד דמגילה (דף כח) אלקים נצב בעדת אל והמדבר עושה כאלו הופך אליו ערפו יאמר מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה נטיתי ידי ואין מקשיב למה יקצוף ה' על קולך ויקרא עליך מי ביקש זאת ממך רמוס חצרי אך השתחוה לו ושב לפניו במורא בכפיפת ראש ובענוה בשחיות הלב התחנן לפניו ותשורר לפניו בשמחה ובא לפניו ברננה אז קרוב אליך ונמצא לך ותייחד שם שמים בכוון הלב והתפלל בכוון הלב כשתאמר ברוך אתה שאם חשבת בדברים בטלים כאלו התלוצצת בו ולא נתת יראתו על פניך אך חשוב כי הוא נצב לקראתך שויתי ה' לנגדי תמיד ותתן יראתו על פניך ואהבתו בך".

והרב בן איש חי ח"א ויקרא א] כתב "וכתבו הפוסקים דמצוה לירא מן המקדש נוהג בבית הכנסת וביהמ"ד מדאורייתא, ולכן ראוי להזהר בכבודם ולשבת שם באימה ויראה. ואותם הנוהגים בהם שחוק וקלות ראש, עליהם נאמר מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי, ובזוה"ק הפליג בעונש שלהם ואמר מאן דמשתעי בבי כנישתא ר"ל בדברים בטלים חיצונים אין לו חלק באלהי ישראל, ופרשנו הכונה ע"ד מ"ש אפיקי יהודה ז"ל במאמר אחאב כפר באלהי ישראל והיינו כי הקדוש ברוך הוא נקרא אלהי ישראל מפני שאין ביניהם שר אמצעי, אבל לגבי אוה"ע נקרא אלהי האלהים שיש להם שרים אמצעיים, והעד שישראל אין להם אמצעי ממה שמצינו שהקב"ה השרה שכינתו אותם בבתי כנסיות ובתי מדרשות, ולכך המזלזל בהם נראה דאינו מודה שיש שם השראת שכינה, ולכן אין לו חלק באלהי ישראל ר"ל בזה התואר של אלהי ישראל שזכו בו ישראל".

וכתב מורנו הגאון החתם סופר זיע"א [דרשות חלק ב, דש"ט ע"ב] הקב"ה ברחמיו וברוב חסדיו השאיר לנו מקדש מעט בתי כנסיות ובתי מדרשות, ואם אנחנו נוהגים בהם קודש, הם עתידים להיקבע בארץ ישראל [מגילה כ"ט, א] ויש להם גם עתה קדושת ארץ ישראל, אך אם חס ושלום נוהגים בהם בזיון חס ושלום, ומדברים בהם דברים בטלים, ההבל הוא טמא ומתלבש בו שר של חוץ לארץ, והוא נעשה בעל הבית בבית הכנסת רחמנא ליצלן, ומקבל התפילות ומכניסם אל החיצונים והוי ליה כעובד עבודה זרה רחמנא ליצלן".
וכתב הגאון השדי חמד ז"ל מערכת בית הכנסת "כל דבר שהגויים נזהרים שלא לעשותו בבית תיפלתם, אנחנו אסור לנו לעשות בבית הכנסת".

וכן כתבו הגאונים הרב יוסף משאש זצ"ל והרה"ג משה עטיה זצ"ל (שו"ת "מעט מים" חאו"ח, סי' ל') תוכחה לזהירות משיחה בטלה ומקלות ראש בבית-הכנסת וזו לשונם "ועיני ראו ולא זר ביום שבת-קודש בשמחות וגיל, בברית-מילה או בר-מצוה או חתן וכיוצא, כשמגיע השליח-ציבור למוספין סמוך ל'משלים' שותים שכר (ערק וקונייאק) בבית-הכנסת בלא קידוש כמעט כל העם הנִמצאים שם ונכנס יין יצא סוד ונעשה קול המולה ושיחה בטילה בבית-הכנסת ואין קול עונה לא למברך ולא לשליח-ציבור הקורא בתורה, ובעוונותינו הרבים אין איש שׂם על לב מאמר רז"ל שדרשו על פסוק 'ואהי למקדש מעט' - 'אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות', וכתבו הפוסקים שמצוה לירא מן המקדש נוהג בבית-הכנסת ובבית-המדרש מדאורייתא, ולכן ראוי להיזהר בכבודם ולשבת שם באימה ויראה, ואותם הנוהגים בהם שחוק וקלות ראש עליהם נאמר 'מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי'. ובזוה"ק הפליג בעונש שלהם. ואמר: 'מאן דמשתעי בבי כנישתא' (ר"ל: בדברים בטלים חיצוניים) אין לו חלק בא-לוהי ישראל, ורבינו "בעל הטורים" כתב בפרשת כי-תבוא בפסוק: 'ולתיתך עליון', וזו לשונו: 'אבל מי ששח שיחה בבית-הכנסת מקיפים לו כל גופו בקוצים' (עיי"ש). ובספר "פתח עיניים" כתב: שרבינו תם ובית דינו נידו על זה. ובעוונות הרבים באים מזה כמה פעמים לידי חירופין וגידופין והלבנת פנים ברבים וגם פעמים לפני הספר תורה, ובמסכת סנהדרין (צט) כתוב: המבזה את חבירו בפני תלמידי-חכמים - הוא אפיקורוס (רחמנא ליצלן). ואין לו חלק לעולם הבא, כמו שכתוב שם (פ"י, מ"א) וזו לשונו: ואלו שאין להם חלק לעולם-הבא: האומר שאין תחיית-המתים מן התורה, ואין תורה מן השמים, ואפיקורוס. ובמסכת אבות (פ"ג, מ"א) אמר רבי אלעזר המודעי: 'המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם-הבא, המבזה את חבירו בפני השכינה שמצויה בבית-הכנסת שנאמר 'א-לוהים ניצב בעדת א-ל' (כמו שכתוב בברכות ו) ואם היו בה עשרה שכינה מקדימה ובאה (כמו שכתוב שם, לך נאה ומצאת כי תדרשנו) ובפני הספר תורה לכ"ש ... נוסף על ביטול עניית כמה אמנים של המברכים ... ולבבות יכאבו, על שנעשה כהיתר לרבים מעמי-הארץ ואין נגרע ששומעים לפעמים חומר שבו מהדורשים לעם ואף-על-פי-כן אין מניחים מנהגם הרע ועולם כמנהגו נוהג. אוי להם לבריות מיום הדין ומיום התוכחה. את זה ויותר מזה דרשתי ברבים כמה וכמה פעמים ואך כי הן בעוון הקליפה גברה הִתגברות נוראה שאין למעלה הימנה ואין איש שׂם על לב וכו' ובפה מלא אמרתי: כי אנוכי הצעיר ... וביתי נקיים והקולר תלוי על צוואר מי שיש בידו למחות ואינו מוחה, שכתוב (ירמיה כ"א): 'בית דוד כה אמר ה' דינו לבוקר והצילו גזול מיד עושק פן תצא' וכו', לא ענש אלא מי שבידו לשפוט. ודי בזה למי שיש לו לב, ה' יעזרנו על דבר כבוד שמו, אכי"ר". עכ"ל.

וכן כתב הרה"ג רפאל כדיר צבאן זצ"ל (בספרו "שיירי הנפש" סי' ט', עמ' ש"א) וזו לשונו: "קהל קדוש! כמה בתי-כנסת נכשלים בעוון גדול ואיסור חמור, להביא לבית-הכנסת באמצע התפילה בשבת: דברי אוכל ומשקים, ביצים, ערק ועוד, ואוכלים ושותים באמצע קריאת התורה, או אחרי הקריאה, כשספר התורה על הבימה. דבר זה איסור גמור מכמה טעמים".
והדברים שייכים גם היום.
שאלה - 236042
לכבוד הרב מוצפי שליט"א, רבנו, האם הבית דיןעדיין לא נגמר בכיפור? צמנו ובכינו…
תשובה
נכון, מקווים רק לטוב. אך מי בטוח בתוצאה?מי יודע מה נגזר???תזכור את ההתרחשויות של שנה שעברה, אסון מירון, הרוגים בתאונות, חיילים שנפלו, נשים שנרצחו, הלב כואב, משפחות אבילות, והלילה הבית דין יושב ודן שנית, יש באפשרות כולנו יחד לשפר עמדות, להציל נפשות, למנוע אסונות,

אנא, אני מתחנן ומבקש מכולם ללא יוצא מהכלל, לישן היום, ולהיות ערים בלילה, ללכת מוקדם לבית הכנסת, גם לשבת בסוכה, ללמוד בתענית דיבור, ונוכל יחד לשנות את גזר הדין לטובה.
תושבי הדרום יושבים בפחד, תושבי הצפון מאויימים, תושבי המרכז בני ערובה ביד אויבינו מסביב, חיילים במארב, טייסים מוכנים לקרב, על העם בסכנה מפני האירנים הארורים, אנחנו צריכים השנה הרבה גשמים, של ברכה ולללא נפגעים, לא בנפש ולא ברכוש, זקוקים כולנו לבריאות, כן כולנו, כי הקורונה משתוללת, וגובה מחיר בנפשות, בידך בידי וביד כולנו למנוע את האסונות, הצרות, הגזירות.

קודם שיבואו חס ושלום אפשר למונעם על ידי תפילות, קבלת תשובה ממעשים פסולים, לסתום פיות המקטרגים עלינו, עכשיו המפתח ביד כולנו, אפשר למנוע בקלום עם קצת מאמץ, כדי שלא נצטרך השנה ובכל שנה לשבת במקלטים או בחדרי מדריגות, כדי שחיילים ואזרחים לא ייפגעו, כדי שבתים לא יפלו, כדי שהתאונות ייפסקו, כדי שהמגיפה תסתלק מעלינו, כדי שהגאולה האמיתית תבוא, כדי שיחיו המתים ונשמח עמהם.
חזקו ואמצו, התאמצו הלילה בכל כוחכים ויהי השם עמנו ועמכם. אוהבכם בלב ובנפש. עם דמעות בעיניים בתוך הסוכה.
חג שמח!!! בן ציון.
שאלה - 235700
שישו ושמחו בשמחת התורה, בצאת הספר "מקרא בציון" לאורה, לכבוד גומרה של תורה ותחילתה, מזל טוב למרן שליט"א, שיזכה להרבות עוד הרבה חיילים כמותה, להגדיל תורה ולהאדירה.
תשובה
תודה לבוראי יוצרי ועושי זיכני ליום הגדול והנפלא הזה לראות בפרי עמלינו לשמחת הוצאת הספר הקדוש "מקרא בציון" על הלכות ומנהגי קריאת התורה, היום יום ערב חג הסכות, למעלה משנה תמימה עמלתי וטרחתי בימים ובלילות לחפש בספרי הפוסקים מקור לכל הלכה ומנהג, ובמקום שהיו דיעות שונות בפוסקים הזכרתי אותם, והשתדלתי בדעתי הדלה והשפלה לכתוב המסקנא להלכה ולמעשה, וגם כפי מה ששמעתי ממור אבי זיע"א, וממורי ורבותי ז"ל.

תודה מיוחדת לכל צוות העוזרים והמסייעים במלאכת העריכה, ההגהה הכנת המפתחות, מעשה רב, ההדפסה ועוד, כולם תלמידי חכמים מובהקים, נבונים ומבהיקים, ועל צבאם היקר והנפלא, נבון חכם ונעלה, סבא דמשפטים, חתני כבני הגאון הגדול רבי עובדיה יוסף טולדאנו שליט"א יחשל"א, חבר בית הדין בירושלים. אשר טרח ועמל ללא ליאות להוציא הספר לאורה, לשמח לב החכמים, והקוראים התורה, החזנים והגבאים, ולערוך לפניהם שלחן עם מנהגים נפלאים כיאה וכיאות לתורתינו הקדושה.

ביום בו הוחל במלאכת המשכן לקיים בנו "ושכנתי בתוכם". זכינו בצאת הספר הקדוש לאורה זו תורה לכבוד יום שמחת התורה. ויהי רצון שבקרוב נזכה לגילוי אורו של משיח אשר ימלוך בירושלים עיר קדשינו ויסיר האללים מתוכה, הפנימיים והחיצוניים, והשם יתברך יבוא לגאלינו גאלת עולם במהרה בימינו אמן.
כה דברי הצב"י בן ציון יצ"ו בכמוהר"ר סלמן מצפי זיע"א.
שאלה - 235420
ברכת הרב ליום הקדוש. עם פרוס היום הקדוש והנורא, יום אדיר בימי שנה, הנני לברך את משתתפי האתר הקדוש השה, ובראש את מרנן ורבנן מנהיגי הדור שליט"א, ראשי הישיבות, חכמי התורה, וכל בית ישראל כולו.
תשובה
ברכת הרב ליום הקדוש.
עם פרוס היום הקדוש והנורא, יום אדיר בימי שנה, הנני לברך את משתתפי האתר הקדוש השה, ובראש את מרנן ורבנן מנהיגי הדור שליט"א, ראשי הישיבות, חכמי התורה, וכל בית ישראל כולו.

עם ישראל הקדוש בניו של הקדוש ברוך הוא, ראשי הציבור, גבאי הצדקה לשם שמים, כל התורמים היקרים למוסדות הדת האמיתיים והטהורים, למחזיקי התורה, ובעיקר ללומדי התורה הקדושה, האברכים, הבחורים, הצעירים, תינוקות של בית רבן, אנשי העמל והמלאכה הנהנים מיגיע כפיהם, כל מגידי השיעורים, כל מתפללי בתי הכנסת די בכל אתר ואתר, כל המסייעים בעד לומדי התורה, מפיצי התורה, התורמים והעוסקים במקוואות הטהרה, כל המשתתפים בצער השכינה אם בימים ואם בלילות, אם בארץ ואם בחוץ לארץ, הלומדים תורה לשם שמים, האומרים תיקון חצות בחצות הלילה, גבאי בתי הכנסת, גבאי ומנהלי הישיבות, ומוסדות התורה, זקנים עם נערים, בחורים וגם בתולות, כולכם תהיו בכלל הברכות ובברכת חתימה טובה.
תזכו לשנים רבות נעימות וטובו, תאריכו ימים ושנים, בטוב ובנעימים, ברכה מיוחדת לכל חולי ישראל, לכל נשות ישראל המצפות לבנים זכרים זרע של קיימא,
ובמיוחד לרופאים המסורים העושים לילות כימים לרפואת החולים במסירות נפש עילאה, לצוותות האחים והאחיות די בכל אתר ואתר, הם ובני משפחותיהם, למתנדבים השונים מעם ישראל, כולכם כאחד תבואו על הברכה אתם וכל המסייעים בעדכם, בבני סמיכי, בחיי טבי, ובמזוני רוויחי, תכתבו ותחתמו בספר חיים טובים, ותהא השנה הזאת הבאה עלינו ועל כל ישראל לחיים טובים ולשלום, שנת גאולה וישועה, שנת גשמי ברכה, שנת פרנסה טובה, שנת רפואה שלימה, שנת חיים טובים, שנת קיבול תפלות, שנה שבה נזכה לראות בבנין בית מקדשינו, שנה שבה נראה בביאת משיחנו בן דוד ובן יוסף, שנת קיבוץ גלויותינו מארבע כנפות הארץ, שנה שבה נראה את תחית המתים בקרוב, יראו עיננו וישמח לבנו בגאולה הקרובה שתבוא בנחת ולא בצער, בחייכון וביומיכון ובחיי דכל ישראל, ונאמר אמן.
החותם לכבוד עם ישראל,
בן ציון בכמוהר"ר סלמן מצפי הי"ו יצ"ו.
שאלה - 235189
לטיפש שכתב על חי שאוליאן, הוא הודיע מראש שאם ימות שידעו שנרצח!!! אתה מסכן בעולם הזה ובעולם הבא וה' יקח אותך לגיהנם. אתם חבורת רשעים
תשובה
"מתנגד חיסונים מוכר מת מקורונה בבית החולים וולפסון
חי שאוליאן, פעיל מוכר נגד החיסונים לקורונה, מת הבוקר מסיבוכי הנגיף. שאוליאן קרא לציבור עוקביו ברשתות החברתיות שלא להתחסן נגד הנגיף תחת הכותרת: "אין מגיפה - החיסון מיותר ומסוכן". בביה"ח שניידר מאושפז במצב קשה נער בן 17 שלא התחסן ונזקק לחיבור למכונת לב-ריאה".
נפטר מקורונה אחד ממובילי המחאה נגד החיסונים והתו הירוק
חי שאוליאן, שאחריו עקבו רבים ברשתות החברתיות, אושפז בבית החולים וולפסון בחולון במצב קשה אחרי שנדבק לפני כשבועיים, והבוקר נפטר מסיבוכי הנגיף. שלשום כתב לתומכיו: "אין לי חמצן. המדינה מבצעת כפייה פושעת"


מצבו של שאוליאן הידרדר בימים האחרונים. שלשום פרסם בעמוד הפייסבוק שלו תמונה שבה הוא נראה מחובר לחמצן בלחץ גבוה, ותיאר את חומרת מחלתו. "מצבי קריטי, לא מסוגל לדבר ולהגיב לאנשים. אין לי חמצן. חוסר חמצן הוא דבר נורא ואיום", כתב וביקש שיתפללו לשלומו. הוא קרא לתומכיו להילחם נגד המדינה, שכלשונו "מבצעת כפייה אינטרסנטית פושעת. אל תוותרו, התו הירוק לא יקום בישראל. אין לו קשר לקורונה, אין לו קשר לחיסונים יש לו קשר לכפייה".


מתנגד החיסונים חי שאוליאן נפטר מקורונה: "מעדיף למות ולא להתחסן"
עמיתיו להתנגדות לחיסונים מאשימים את המדינה במותו ודורשים חקירה חיצונית". תקראו את נציג המטורפים מחביריו איזה אוצר סחי ומאוס יוצאים מהמקלדת שלו, וכל זה ערב יום הקדוש.

עצם הסיסמה שלו היא כפירה הוא אמר "הגוף שלו הבחירה שלו".
[שיניתי משלי לשלו], וזה כפירה מוחלטת כי אנחנו בסליחות אומרים לאבינו שבשמיים "הנשמה לך והגוף פעלך". וההלכה קובעת שאין לאדם שום בעלות על גופו, וחייב הוא לציית לרופאים כפי שגדולי הראשונים פסקו.

זה מוגדר בהלכה בתור מתאבד. השם יצילנו.
שאלה - 234000
לכבוד הרב'
הרב יכול בבקשה לרשום כמה מילות חיזוק לבנות ונשות ישראל בצניעות לרגל הימים הנוראים? בתודה מראש בשם נשים רבות שזקוקות לחיזוקים בדור יתום זה.

תשובה
בנות ישראל יקרות וחביבות ברכת השם עליכן.
הנה הם מגיעים ימי ראש השנה בהן כף המאזניים ביד בורא עולם. ולפי האמור בתלמוד רובנו ורוב העולם נחשבים בינונים, לא רשעים גמורים, ולא צדיקים גמורים. ואם כך המשפט נמשך למשך עשרה ימים ונחתם בתפילת נעילה של יום הכיפורים. ימים הללו הם ימי זהירות מירבית מכל עון כלשהו. ואפילו קל שבקלים, נתפלל לאבינו שבשמיים שיצילנו מיצר הרע ומכל עוון ואשמה ופשע, והוא יענה לנו, כי אוהב אותנו וחפץ מאוד בתפילתינו, כי דרכו להיטיב עם בריותיו.

בנות ישראל יקרות, הסיבה שהפניה הזאת היא דווקא אליכן, הגם שהיא שייכת גם לנו הגברים, כי כולנו כאיש אחד אנחנו, היא משום שהמפתח לשמירת מצוות התורה מסור בידכן, וכך ראינו במעמד הר סיני, "כה תאמר לבית יעקב", אלו הנשים. ורק אחר כך אמר "ותגיד לבני ישראל" אלו האנשים. וזאת למדנו מבורא עולם. נמצא הבית, המשפחה, חינוך הבנים והבנות, הברכה בפרנסה, הדירה, הקדושה והטהרה הכל ביד האשה, כי היא מכונה במקומות רבים בדברי חז"ל בשם "הבית". ושמה בת.

זאת ועוד אחרת, דורנו זה המשופע בבילויים, תענוגים, אירועים, הופעות, כינוסים, וגם שיעורים. זלילות ושתיה, רדיפת כבוד ומותרות, ביגוד ואופנה, מוצרי מותרות, צעצועים וטלפונים, מחשבים ואתרים, בילוי וכילוי הזמן היקר בחיים עלי אדמות. כל זה עשו כדי לצוד את האשה, ואם היא בתמונה כולם נגררים אחריה. נמצא שבידכן בנות יקרות להפוך את הקערה על פיה, מהקצה אל הקצה, אתן יכולות להציל את הדור, ובפרט הדור הצעיר שרק עתה פוקח את עיניו, ורואה צבעים זוהרים סביבו, ומדמיין לעצמו ששם יש אושר, שם יש הנאה ומרגוע, ואינו יודע שכל זה דמיון ובנין קלפים, כי אחרי הנאה ריגעית אם בכלל, יש מפח נפש ואכזבה, וידוי וחרטה, יסורי מצפון וכאב, בכי ודמעה. ומי כמוכן נשים יקרות וטהורות היודעות אל נכון כי כך הן פני הדברים.

לכן, משימה קדושה ואחריות כבידה מוטלת על בת מישראל, אשה נשואה או פנויה, להזהיר, להתריע, להשמיע קול אזעקה, לצלצל ולהעיר את הישנים, אלו ההולכים וההולכות שבי אחרי פרסומות נבובות שאין בהן מאומה אלא מפח נפש, בבקשה תצילו את הדור, תצילו את עתיד עם ישראל, תצילו את ההשקעה העצומה שהשקיעו בנו אבותינו ואימותינו, אשר חיו רק בשבילנו ובעבור עתידינו, זכרו את משה רבנו "עבד נאמן נקרא" כמה טרח בשביל עם ישראל, ובמדרש הוא אומר קודם פטירתו "כשתכנסו לארץ תזכרו אותי שרצתי לפניכם כסוס". כך מתבטא משה רבינו ילוד אשה שזכה לעלות לשמים ולחזור לארץ ללמד תורה את ישראל, ומי היו שהצילוהו מהיאור? נשים!!! כן, הגדול מכולם מרים אחותו ניצבת מרחוק לראות מה יעלה בגורלו, והיא מביאה את האמא שלהם יוכבד הצדקת שתניק אותו ולא יינק מחלב גויה. כך לאורך הדורות כולם היתה לנו את שרה אמנו שגידלה את יצח שנעקד על גבי המזבחק, את רחל ולאה זלפה ובלהה שילדו ודידלו את שנים עשר שבטי י - ה עדות לישראל, והן שזירזו את יעקב אבינו לברוח מבית אביהן, ואומרות לו "הלא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו...". וכן מיכל הצילה את דוד מלך ישראל מידי אביה שאול, והבריחה אותו דרך החלון, יהושבע שמילטה את התינוק יואש צאצא אחרון משושלת דוד המלך, והחביאה אותו בבית קדש הקדשים מדי עתליה המרשעת שביקשה להרגו. את יעל שהרגה בפטיש את סיסרא המלך הגדול והמפורסם ששלט באכזריות בכל העולם, וממנו יצא רבי עקיבא בן יוסף בנם של גרים ובזכותה. את יהודית בת החשמונאים שהרגה את מלך יון בארמונו באישון לילה ונשאה את ראשו למחנה ישראל והצילה את עם ישראל מכשלון. את בתו של מתתיהו שצעקה אל חמשת אחיה הכהנים עד מתי יחללו היוונים את בנות ישראל, ובגללה פרץ המרד שהביא לנס החנוכה. את אסתר המלכה שהפילה את המן והצילה את עם ישראל מכליה.

כולן צדיקות היו, צנועות היו, טהורות היו, ופעלו בזמן הנכון ובמקום הנכון. אתן בנות ישראל אליכן נקרא היום ערב יום הדין והמשפט, הצילו אותנו ואת העם כולו מיצר הרע, שמרו על הצניעות מכל משמר, תחנכו את הבנים והבנות ללכת בדרכים ישרות. תזהירו אותן מפיתויים, מערבי שירה ו"פיוט" שסופם רע ומר, הצילו את מי שאפשר משמחות של הוללות ושכרות, המביאות לידי חטא, שמרו את המאכלים שיהיו נקיים מכל איסור, הצילו אותננו, את נשמותינו, את ילדינו ואת נכדינו, תזהירו אותן מהפיאות הפרוצות שמביאות שחיתות והפקרות, תצילו אותן מבגדי שחץ וקילקול, תצילו את כולנו מיום הדין.

בעוד שבוע כולנו מתייצבים למשפט, הכף מאזניים מאוזנות, חצי חובות, חצי זכיות, בידכן להטות את הכף לזכות. אבא שבשמים ישרה שכינתו במעשה ידכן, ותצליחו במשימתכן, זכרו, גורלינו בידכן, עתידינו בעולם הזה ובעולם הבא בידכן, הצילו, הצילו, הצילו. ותכתבו ותחתמו בספר חיים טובים עם כל ישראל. שנה טובה ומבורכת, שנת גאולה, שנת קדושה וטהרה, שנה שבה יבנה בית המקדש במהרה, ומשיח צדקינו ישב על כסאו בירושלים הבנויה.
מתפלל להצלחתכן תמיד, יהיו לרצון אמרי פי דברי בן ציון מצפי.
בן הצדיק המקובל הגאון רבי סלמן מצפי זיע"א.

אלות התשפ"א.
שאלה - 233916
לכבוד מרן הרב בן ציון מוצפי שליט"א!
תשובה
מקור הדבר בשער רוח הקודש דף ט עמוד ב
"צריך להזהר להסיר הסכין מעל השלחן בעת ברכת המזון לגמרי. ולא יספיק לכסותו בלבד. יען כי כלי הזיין הם בקין. כנודע. גם צריך שלא להרוג אפי' פרעושים וכנים. גם א"ל. שצריך להזהר מן דברים אלו. מן פסיעה גסה. מהגאוה. במיעוט אכילה. כונת התפלה. ובפרט. בברכת השיבה שופטינו. יזהר בברכת הנהנין. יזהר לשום מלח על השלחן. יזהר שלא לשתות מים אחר המזון.
גם יזהר שלא לחבר ולשלב עשר אצבעות ימין ושמאל זה עם זה. ולכוין בהם בשם אהו"ה שהוא בגי' אצבע כנז' במקומו.
גם יזהר שלא יגעו רצועות התפילין בקרקע, ולכוין כי רצועה היא בגי' שני פעמים א"ל כנז' במקומו".

ובספר מצת שימורים שער הציצית כתב
"וכבר הפחידו דברים אלו את ההמון, וגם קצת מן הלומדים, עד שאם יראו בבית הכנסת ציצית נוגע בארץ יחרדו כולם חרדה גדולה כאילו היה ספר תורה בארץ, וירוצו גדולים וקטנים להגביהו. ואם יראו רצועות התפילין גוררת בארץ אין חוששין לה כלל, כאלו היתה רצועת הסנדל. ולא עוד אלא שרבים מעמי הארץ משליכין אותה לארץ בכוונה בחשבם שאין בכך כלום, ואין מוחה בידם, ונהפך הדבר ויהיה להיפך".
שאלה - 233544
שלום לכבוד הרב. האם מותר לבקש בקשות מעל הטבע? או לבקש בקשה של נס? כי יש כאלה אומרים לבקש.
תשובה
א, משנה מפורשת במסכת ברכות פרק ט "והצועק לשעבר הרי זה תפלת שוא. כיצד היתה אשתו מעוברת ואומר יהי רצון שתלד אשתי זכר, הרי זו תפלת שוא. היה בא בדרך ושמע קול צווחה בעיר ואומר יהי רצון שלא יהיה בתוך ביתי, הרי זו תפלת שוא". הנה מצינו שאין להתפלל שהטבע ישתנה.

ב, במסכת תענית כ"ד, א. מעשה ברבי יוסי דמן יוקרת ששכר פועלים בביתו, והלך לשוק, ובהגיע עת הצהריים אמרו הפועלים לבנו רעבים אנחנו, ולא הי מזון שם, עמד ליד אילן התאנה וביקש "הוציאי פירותייך ויאכלו פועלי אבא". חזר רבי יוסי והתנצל בפניהם על שאיחר מלהבים להם מזון, ובירכוהו כי בנו האכילם. אמר לבנו הוא הטריח את קונו להוציא פירות שלא בזמנם, ייאסף הוא מהעולם טרם זמנו. ועיין בחידוש אגדות למהרש"א ז"ל שהביא שם שני טעמים.

ג, בתענית שם הובא מעשה ברבי אלעזר איש בירתא, שהלק לשוק וקנה סאה חיטים, והניחם במרתף ביתו, ונעשה נס והיו עשרת אלפי סיאה ובאה אשתו להשתמש בהם לקנות נדוניה לבתה הכלה, ואסר עליה להשתמש, וכתב רש"י ז"ל משום שאם עושים לו נס מנכין מזכיותיו. כדאיתא במסכת תענית כ, ב.

ויש לי עוד אריכות דברים בזה, ועתה לא עת להאריך.
שאלה - 233399
בהורמנא דמרן שליט"א, הננו בקריאת חיבה לקהל הקדוש, הנהנים עצה תושיה ודבר ה' ממו"ר, לבוא לעזרתנו, להיות שותפים במפעליו הכבירים של מו"ר שליט"א בחתימה על הו"ק חודשית. המערכת.
תשובה
הנני לקרוא בזה לאחינו בית ישראל הנדיבים בעם לעזור בתמיכה הגונה לאתר הקדוש "דורש ציון" הפועל פעולות רחבות ויקרות בכל העולם כולו, הן בהתנדבות של כל החברים הפעילים בניהול השאלות והתשובות המחכימות ומאירות עיניים, הן בהוצאת הספרים הקדושים תמידים כסדרם ומוספים כהלכתן.
ועל כל אלה עריכת הסידורים השונים בהידור רב, סידור הכוונות להרש"ש זיע"א, עם הגהותיו והארותיו של מור אבי זיע"א שהיו גנוזות זה מ"ה שנים מפטירתו, וזכו והוציאוהו לאור בהידור, סידורי "קול ציון" לראש השנה, ליום הכיפורים, לשבת קודש, לסליחות, באותיות מאירות עיניים, בפירושים נפלאים דבר דבור על אופניו, והמה נענים לכל בקשותי ודרישותי ברצון באהבה ובחיבה.
גם הספרים השונים שיצאו לאחרונה לאור, ועוד יש בכתובים, ואם יתן השם יתברך כח ועזר ויכולת נוכל עוד לכתוב בישוב דעת ובהרחבה בחכמה ובתבונה. הנני חוזר ומבקש מכל אחד ואחד אחי ואחיותי היקרים לעזור ביד נדיבה להביא דבר השם יתברך לכל העולם היהודי, ובזה תהיו מבורכים בברכות שמים עדי עד ותכתבו ותחתמו בספר חיים טובים, ותזכו לכל מילי דמיטב בזה ובבא.
אוהבכם ומוקירכם
בן ציון בכמוהר"ר סלמן מוצפי הי"ו.
שאלה - 233238
לכבוד הרב שליט"א
הרב יוכל לכתוב כמה חשוב ללמוד תורה [ועל עוון ביטול תורה] כדי שאוכל להתחזק ולהוסיף כוח באורייתא?
שבת שלופ ומבורך לרב ולכל עמ"י.

תשובה
שאלה - 231589
כבודו
אדם נוכח לדעת שראש השנה אשתקד עבר עליו וכמוהו גם לפני שנתיים ושלוש אומר לעצמו:אם כן מה לי לדאוג הלוא איני רע יותר משהייתי בעבר איני חוטא גדול יותר
האם זה ערובה לעתיד ?
תשובה
הידעת מה שכתב רבנו הרש"ש זיע"א במוסר לראש השנה?
אעתיק לך כמה שורות ממנו. מספר נהר שלום - דף לח עמוד ב
"ויתן אל לבו כי היום יביאו את דינו למשפט לפני ממ"ה הקב"ה שופט כל הארץ מגופו ומבניו וממונו מעשה איש ופקודתו ועלילותיו מחשבותיו ותחבולותיו שהוא יודע כל תעלומות לב ואין צריך לפניו לא עדים ולא ראיה כי הוא הדיין הוא עד והוא בעל דין ויראה ופחד יבא בו לאמר מה אעשה כי יקום אל וכי יפקוד מה אשיבנו ובכן בעיניו יראה ולבבו יבין ויפשפש במעשיו וברגע קטן עיניו יחזו למצוא עוונו מצידו אלף ורבבה מימינו ובפרט כמעט שעבר על כמה לאוין ובפרט התלויים בלב כגון לא תשנא את אחיך בלבבך לא תקום ולא תטור ולא תאמץ ולא תקפוץ ועשין ליראה את ה' לאהבה אותו ללכת בדרכיו ועשה דואהבת לרעך כמוך שהוא כלל גדול בתורה והיא היא שהחריבה את בתינו ועדיין לא נטהרנו מנגע צרעת עון שנאת חנם ולשון הרע הקשה מע"ז וג"ע וש"ד וכיוצא מעבירות קלות וחמורות כביר מצאה ידינו על זה ידוו כל הדווים האם לכך נוצר האדם לעבור על רצון יוצרו ח"ו או שמא החיים והשלום דשמייא מיהב יהבי לאבד הזמן להבל וריק והלא האדם נידון ע"כ הרגעים ותובעים ממנו במה הוציא כל רגע לא ירפנו ובפרט עון ביטול תורה העולה על כולנה".
ותבדוק אם אצלך הכל בסדר???
שאלה - 232958
שלום לכבוד הרב, פגשתי יהודי מעיר... וסיפר כי מאז עבר להתגורר ב... שבאוקריינה, יש לו שקט, ודיבר נגד החיים בארץ, המסים והחובות, והתפטר מכולם ועושה כסף וביקש שאני יבוא להתגורר אתו ונעשה עסקים. מה דעת הרב?
תשובה
מה שבטוח שהוא לא לומד תורה, אלא חי חיי בעלי חיים, כי אם היה לומד היה מוצא את הגמרא במסכת כתובות קי, ב.
תנו רבנן, לעולם ידור אדם בא"י אפי' בעיר שרובה עובדי כוכבים, ואל ידור בחו"ל ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, שנאמר לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים, וכל שאינו דר בארץ אין לו אלוה? אלא לומר לך כל הדר בחו"ל כאילו עבודה זרה. וכן בדוד הוא אומר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים, וכי מי אמר לו לדוד לך עבוד אלהים אחרים? אלא לומר לך כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודה זרה".
והלך להתגורר במקום טמא שנוצרים שונאי ישראל שם, וידוע כי שם נטבחו ביום ה בתמוז תקכ"ח אנשים נשים ותינוקות על ידי התושבים האכזרים, וכן בתקופת מסעות הצלב נהרגו רבבות יהודים שם, ובמשך הדורות אלפים רבים של יהודים, ונקברו כולם בבקעה וכוסו בעפר. השם יקום דמם.

וראה ידידי במחזור הקול ציון סליחות בסופו "סדר מעשה הצדקה" מרבנו הרש"ש זיע"א, שם אות ל"ג כתב ליתן פרוטה לצדקה "ואל תצריכני לצאת מירושלים לחו"ל בשביל פרנסה".
שאלה - 232169
לכבוד הרב מוצפי שליט"א, מורנו ורבנו מה חומר האיסור לאכילה ושתיה בבית הכנסת?
תשובה
שאלה - 226299
לרב שלום, מה לעשות שמדי שבת המצב בבית הכנסת מתדרדר, אוכלים, שותים, מדברים, ולא באים להתפלל, יכתוב לנו הרב כמה עניני מוסר.
תשובה
אעתיק לך תשובה שסייעני השם יתברך לכתוב באתר כאן בנושא, ובודאי שדברים אלה צריכים מדי פעם חיזוק.
"דע, כי רבנו תם ז"ל ובית דינו הטילו חרם ונידוי על השותה שיכר בבית הכנסת.
וכתב רבנו יעקב בעל הטורים [דברים כ"ו, י"ט] "ולתתך עליון. רמז לטטפות של הקדוש ברוך הוא דכתיב בהו (להלן לג כט) אשריך ישראל (ברכות ו א) לתהלה ולשם ולתפארת. כלומר מה שישראל משבחים ומהללים לשם הוא לו לתפארת. והיינו דאמרינן (מגילה טו ב) עתיד הקדוש ברוך הוא להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק, שאותה עטרה שמעטרים להקב"ה בתפלתם (שו"ט תהלים יט ד"ה יום ליום וגו', שמו"ר כא ד) מחזירה להם, אבל מי ששח שיחת חולין בבית הכנסת מקיפין לו כל גופו בקוצים, לכך שיר השירים לית וכנגדו כקול הסירים (קהלת ז ו):

וכתב בזוהר הקדוש [תרומה קל"א, ב] "ומאן דמשתעי בבי כנישתא במילין דחול ווי ליה דאחזי פרודא ווי ליה דגרע מהימנותא, ווי ליה דלית ליה חולקא באלהא דישראל, דאחזי דהא לית ליה אלהא ולא אשתכח תמן ולית ליה חולקא ביה ולא דחיל מיניה ואנהיג קלנא בתקונא עלאה דלעילא".

בספר חרדים [מצוות עשה פרק א, י"ט] כתב מצווה "להיות בבית המקדש במורא וכובד ראש מאימת השי"ת השוכן בתוכו שנאמר ומקדשי תיראו ואמרו בתורת כהנים את מקדשיכם לרבות בתי כנסיות ובתי מדרשות שבכל מקום דעלייהו כתיב ואהי להם למקדש מעט אין נוהגין בהם קלות ראש כגון שחוק והיתול ושיחה בטלה ועונש העובר על זה גדול מאד כדאיתא בזהר בפ' נשא על פסוק כי יפליא אמרו כל בי כנשתא דעלמא מקדש אקרי ושני חכמים מקובלים גדולים בדורנו פסקו הדבור בבית הכנסת לגמרי רק בדברי תורה ויראת השם והם החכם השלם כמה"ר משה קורדואירו זלה"ה והחכם השלם כמה"ר יצחק אשכנזי זצ"ל וכבד עונש השח אפילו שלא בשעת התפלה כי כן לשון הזוהר מאן דמשתעי בבי כנשתא מפני אימת השוכן בו יתברך דהא כתיב במקום גילוי שכינה קול דממה דקה וכתב סמ"ק דיש לאדם לדון ק"ו מהעמים העומדים בבית תפלותם שעומדים באלמים וכן כתב הכלבו לכן יש לאדם ללמוד ק"ו העומדים לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא".
ובספר הרוקח הלכות תשובה סימן כו, כתב "המדבר בבית הכנסת וחביריו משבחים ומשוררים קורא אני עליו הוי על כל שכיני הרעים כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם ולא נמנה עם חביריו ומואס לשבח לקונו הוא מסיג גבול הבורא ואהי להם למקדש מעט אלו בתי כנסיות אין נוהגין בהן קלות ראש כדאמר בפ"ד דמגילה (דף כח) אלקים נצב בעדת אל והמדבר עושה כאלו הופך אליו ערפו יאמר מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה נטיתי ידי ואין מקשיב למה יקצוף ה' על קולך ויקרא עליך מי ביקש זאת ממך רמוס חצרי אך השתחוה לו ושב לפניו במורא בכפיפת ראש ובענוה בשחיות הלב התחנן לפניו ותשורר לפניו בשמחה ובא לפניו ברננה אז קרוב אליך ונמצא לך ותייחד שם שמים בכוון הלב והתפלל בכוון הלב כשתאמר ברוך אתה שאם חשבת בדברים בטלים כאלו התלוצצת בו ולא נתת יראתו על פניך אך חשוב כי הוא נצב לקראתך שויתי ה' לנגדי תמיד ותתן יראתו על פניך ואהבתו בך".

והרב בן איש חי ח"א ויקרא א] כתב "וכתבו הפוסקים דמצוה לירא מן המקדש נוהג בבית הכנסת וביהמ"ד מדאורייתא, ולכן ראוי להזהר בכבודם ולשבת שם באימה ויראה. ואותם הנוהגים בהם שחוק וקלות ראש, עליהם נאמר מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי, ובזוה"ק הפליג בעונש שלהם ואמר מאן דמשתעי בבי כנישתא ר"ל בדברים בטלים חיצונים אין לו חלק באלהי ישראל, ופרשנו הכונה ע"ד מ"ש אפיקי יהודה ז"ל במאמר אחאב כפר באלהי ישראל והיינו כי הקדוש ברוך הוא נקרא אלהי ישראל מפני שאין ביניהם שר אמצעי, אבל לגבי אוה"ע נקרא אלהי האלהים שיש להם שרים אמצעיים, והעד שישראל אין להם אמצעי ממה שמצינו שהקב"ה השרה שכינתו אותם בבתי כנסיות ובתי מדרשות, ולכך המזלזל בהם נראה דאינו מודה שיש שם השראת שכינה, ולכן אין לו חלק באלהי ישראל ר"ל בזה התואר של אלהי ישראל שזכו בו ישראל".

וכתב מורנו הגאון החתם סופר זיע"א [דרשות חלק ב, דש"ט ע"ב] הקב"ה ברחמיו וברוב חסדיו השאיר לנו מקדש מעט בתי כנסיות ובתי מדרשות, ואם אנחנו נוהגים בהם קודש, הם עתידים להיקבע בארץ ישראל [מגילה כ"ט, א] ויש להם גם עתה קדושת ארץ ישראל, אך אם חס ושלום נוהגים בהם בזיון חס ושלום, ומדברים בהם דברים בטלים, ההבל הוא טמא ומתלבש בו שר של חוץ לארץ, והוא נעשה בעל הבית בבית הכנסת רחמנא ליצלן, ומקבל התפילות ומכניסם אל החיצונים והוי ליה כעובד עבודה זרה רחמנא ליצלן".
וכתב הגאון השדי חמד ז"ל מערכת בית הכנסת "כל דבר שהגויים נזהרים שלא לעשותו בבית תיפלתם, אנחנו אסור לנו לעשות בבית הכנסת".

וכן כתבו הגאונים הרב יוסף משאש זצ"ל והרה"ג משה עטיה זצ"ל (שו"ת "מעט מים" חאו"ח, סי' ל') תוכחה לזהירות משיחה בטלה ומקלות ראש בבית-הכנסת וזו לשונם "ועיני ראו ולא זר ביום שבת-קודש בשמחות וגיל, בברית-מילה או בר-מצוה או חתן וכיוצא, כשמגיע השליח-ציבור למוספין סמוך ל'משלים' שותים שכר (ערק וקונייאק) בבית-הכנסת בלא קידוש כמעט כל העם הנִמצאים שם ונכנס יין יצא סוד ונעשה קול המולה ושיחה בטילה בבית-הכנסת ואין קול עונה לא למברך ולא לשליח-ציבור הקורא בתורה, ובעוונותינו הרבים אין איש שׂם על לב מאמר רז"ל שדרשו על פסוק 'ואהי למקדש מעט' - 'אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות', וכתבו הפוסקים שמצוה לירא מן המקדש נוהג בבית-הכנסת ובבית-המדרש מדאורייתא, ולכן ראוי להיזהר בכבודם ולשבת שם באימה ויראה, ואותם הנוהגים בהם שחוק וקלות ראש עליהם נאמר 'מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי'. ובזוה"ק הפליג בעונש שלהם. ואמר: 'מאן דמשתעי בבי כנישתא' (ר"ל: בדברים בטלים חיצוניים) אין לו חלק בא-לוהי ישראל, ורבינו "בעל הטורים" כתב בפרשת כי-תבוא בפסוק: 'ולתיתך עליון', וזו לשונו: 'אבל מי ששח שיחה בבית-הכנסת מקיפים לו כל גופו בקוצים' (עיי"ש). ובספר "פתח עיניים" כתב: שרבינו תם ובית דינו נידו על זה. ובעוונות הרבים באים מזה כמה פעמים לידי חירופין וגידופין והלבנת פנים ברבים וגם פעמים לפני הספר תורה, ובמסכת סנהדרין (צט) כתוב: המבזה את חבירו בפני תלמידי-חכמים - הוא אפיקורוס (רחמנא ליצלן). ואין לו חלק לעולם הבא, כמו שכתוב שם (פ"י, מ"א) וזו לשונו: ואלו שאין להם חלק לעולם-הבא: האומר שאין תחיית-המתים מן התורה, ואין תורה מן השמים, ואפיקורוס. ובמסכת אבות (פ"ג, מ"א) אמר רבי אלעזר המודעי: 'המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם-הבא, המבזה את חבירו בפני השכינה שמצויה בבית-הכנסת שנאמר 'א-לוהים ניצב בעדת א-ל' (כמו שכתוב בברכות ו) ואם היו בה עשרה שכינה מקדימה ובאה (כמו שכתוב שם, לך נאה ומצאת כי תדרשנו) ובפני הספר תורה לכ"ש ... נוסף על ביטול עניית כמה אמנים של המברכים ... ולבבות יכאבו, על שנעשה כהיתר לרבים מעמי-הארץ ואין נגרע ששומעים לפעמים חומר שבו מהדורשים לעם ואף-על-פי-כן אין מניחים מנהגם הרע ועולם כמנהגו נוהג. אוי להם לבריות מיום הדין ומיום התוכחה. את זה ויותר מזה דרשתי ברבים כמה וכמה פעמים ואך כי הן בעוון הקליפה גברה הִתגברות נוראה שאין למעלה הימנה ואין איש שׂם על לב וכו' ובפה מלא אמרתי: כי אנוכי הצעיר ... וביתי נקיים והקולר תלוי על צוואר מי שיש בידו למחות ואינו מוחה, שכתוב (ירמיה כ"א): 'בית דוד כה אמר ה' דינו לבוקר והצילו גזול מיד עושק פן תצא' וכו', לא ענש אלא מי שבידו לשפוט. ודי בזה למי שיש לו לב, ה' יעזרנו על דבר כבוד שמו, אכי"ר". עכ"ל.

וכן כתב הרה"ג רפאל כדיר צבאן זצ"ל (בספרו "שיירי הנפש" סי' ט', עמ' ש"א) וזו לשונו: "קהל קדוש! כמה בתי-כנסת נכשלים בעוון גדול ואיסור חמור, להביא לבית-הכנסת באמצע התפילה בשבת: דברי אוכל ומשקים, ביצים, ערק ועוד, ואוכלים ושותים באמצע קריאת התורה, או אחרי הקריאה, כשספר התורה על הבימה. דבר זה איסור גמור מכמה טעמים".
והדברים שייכים גם היום.
שאלה - 231723
שלום לכבוד הרב היקר
אנחנו שומעים רבות על האב הצדיק זצ"ל ומחכימים מאוד. האם נוכל אנו הנשים לשמוע גם על האמא היקרה?ענייני מטבח הנהגה עם הילדים שבת וכו
מחילה אם שגיתי בלשוני

תשובה
אציין כמה נקודות, מסירות נפש מדהימה לאבא, כל מה שחשב ואפילו לא אמר, ביצעה וקיימה בשמחה ובמסירות, באהבה וברצון, מסירותה לגידול הילדים לא ידעה גבול, כרגע נזכרתי שלפני למעלה מחמישים שנה כל בוקר היתה משכימה והולכת מרחק רבע שעה ברגליה, לשדה שהיתה בכניסה לירושלים שם היה מקום מרעה של פרות להביא חלב טרי הביתה לאבא ולילדים, ומהשאריות עשתה במו ידיה גבינה.

לקראת חג הפסח עשתה הכל במו ידיה, חטים טחנה במו ידיה ואנחנו עזרנו לטחון ברחיים של אבן את החיטה עד היותה קמח לצרכי אפית מצה, אפתה במו ידיה מצות יד לכל השבוע לאבינו הצדיק, זיתים רכשה בחודש כסלו ועשתה מהם בידיה שמן זית לפסח, צימוקים שמרה וייבשה בשמש ובערב פסח עשתה מהם מיץ צימוקים לצורך יין לליל הסדר לכל בני המשפחה.
צניעות ללא גבול, לא ראינו שערותיה בבית או חלק מזרועותיה או רגליה, היתה חיה בצימצום ובוותרנות על כל הבלי העולם הזה, מעולם לא יצאה לנסיעה או לטיול, ואפילו לביקור אצל הוריה סבי וסבתי שהתגוררו בתל אביב נסעה פעם אחת בחייה, לרוב מסירותה לאבינו ולילדים.

הנישואין של כל הבנות והבנים הכינה הכל בידיה, מאכלים, בגדים, שמלות, מעדנים, ואפילו כבושים שונים, טורשי, מכאלאל, בקלאווה, ממולאים, סמבוסק, הכל בעצמה.

ההכנות לשבת, בליל השישי קמה בשעה 11.00 בלילה לאחר שעתיים של שינה, אפתה לחם, כעכים, עוגות, מרק עוף לליל שבת, דגים לכל הסעודות, חמין מעוף, כשהיא תופרת ממולאים באורז מנה לכל אחד מבני המשפחה, באהבה ובמסירות. והמתינה בבוקר לאבא שחזר מבית התפלה אחרי קריאת שנים מקרא ואחד תרגום, והיתה מכינה לו גם ארוחת הבוקר הקלה במקביל להכנת הפיצוחים לשבת.

אשת מופת, צדקת אמיתית, שחיה כאן בשביל העולם הבא. כל חייה היו מוקדשים רק לתורה ועבודת השם יתברך. זכותה תעמוד לנו ולכם.

כל זה העתקתי ממאמר שכתבתי אודותיה קודם שנים רבות באתר תשובה 74229 .
כמו כן יש מאמר מפורט יותר 193197 .
שאלה - 231589
כבודו
אדם נוכח לדעת שראש השנה אשתקד עבר עליו וכמוהו גם לפני שנתיים ושלוש אומר לעצמו:אם כן מה לי לדאוג הלוא איני רע יותר משהייתי בעבר איני חוטא גדול יותר
האם זה ערובה לעתיד ?

תשובה
הידעת מה שכתב רבנו הרש"ש זיע"א במוסר לראש השנה?
אעתיק לך כמה שורות ממנו. מספר נהר שלום - דף לח עמוד ב
"ויתן אל לבו כי היום יביאו את דינו למשפט לפני ממ"ה הקב"ה שופט כל הארץ מגופו ומבניו וממונו מעשה איש ופקודתו ועלילותיו מחשבותיו ותחבולותיו שהוא יודע כל תעלומות לב ואין צריך לפניו לא עדים ולא ראיה כי הוא הדיין הוא עד והוא בעל דין ויראה ופחד יבא בו לאמר מה אעשה כי יקום אל וכי יפקוד מה אשיבנו ובכן בעיניו יראה ולבבו יבין ויפשפש במעשיו וברגע קטן עיניו יחזו למצוא עוונו מצידו אלף ורבבה מימינו ובפרט כמעט שעבר על כמה לאוין ובפרט התלויים בלב כגון לא תשנא את אחיך בלבבך לא תקום ולא תטור ולא תאמץ ולא תקפוץ ועשין ליראה את ה' לאהבה אותו ללכת בדרכיו ועשה דואהבת לרעך כמוך שהוא כלל גדול בתורה והיא היא שהחריבה את בתינו ועדיין לא נטהרנו מנגע צרעת עון שנאת חנם ולשון הרע הקשה מע"ז וג"ע וש"ד וכיוצא מעבירות קלות וחמורות כביר מצאה ידינו על זה ידוו כל הדווים האם לכך נוצר האדם לעבור על רצון יוצרו ח"ו או שמא החיים והשלום דשמייא מיהב יהבי לאבד הזמן להבל וריק והלא האדם נידון ע"כ הרגעים ותובעים ממנו במה הוציא כל רגע לא ירפנו ובפרט עון ביטול תורה העולה על כולנה".
ותבדוק אם אצלך הכל בסדר???
שאלה - 231510
לכבוד הרב שליט"א, מחילה ששאלתי שאלות שלא מתאים לשאול בנוגע למנהג בבל. וחלילה איני רוצה לעשות מחלוקת ומדון, רק רציתי לשאול איך לנהוג.מחילה וסליחה מכבוד רבינו שליט"א.
תשובה
לא על שאלתך הערתי, אלא על אינפורמציה מוטעית ושקרים שמישהו שתל בדברי תלמיד חכם כאילו רבני אשכנז באו לבבל והנהיגו את הקהילה, דבר שלא היה ולא נברא ואפילו משל לא היה. ומנהגי האשכנזים רחוקים ממנהגי בבל כרחוק מזרח ממערב, ולא קרב זה אל זה כלל.

וכך היה המעשה בשנים תק"א,, - תק"ג פרץ דבר כבד בארצות המזרח בו נספו רבים וטובים, ובכללם בארץ ישראל רבנו חיים אבן עטר זיע"א, ובעיר בגדד דייני בית הדין. חכמי בבל הידועים בצניעותם ובריחתם מהכבוד וממשרות רבניות לא ניאותו למלאת את החלל, ונאלצו לפנות לעיר ארם צובא היא חלב ולהזמין משם דיינים מומחים.
הללו שמו עיניהם על הגאון הרב צדקה בן רב סעדיה חוצין גאון בתורה איש חיל ובעל יוזמה. נולד בחלב היא ארם צובא הקדומה בשנת תנ"ט [1699 למספרם] הגיע לעיר עם בני משפחתו והוא בן מ"ד שנים, ייסד תלמודי תורה, בנה בתי כנסת, יסד מקוואות וכל צרכי הקהילה. הקים בית דען טענד בראשו, הציבור כולו סר למשמעתו, תיקן תקנות רבות בעיר והעמידה על תילה.
חיבר חיבורים שונים ועמוקים בהלכה, כשבראשם הספר שו"ת צדקה ומשפט. ועוד ספרים שבחלקם נדפסו לראשונה בשנים האחרונות ובחלקם אבדו.
אלא שלא שפרה נחלתו בבבל, ולאחר שהעמיד שושלת של רבנים ידועי שם בציבור, והם משפחות חוצין, בכור, ומשפחת צדקה. בשנת תקל"ב פרצה שוב מגיפת החולירע בארצות המזרח ועל יהודי בגדד לא פסחה, בה נפטרו שלשה מתוך חמשת בניו, ולדאבון לב הוא נספה במגיפה ביום ו בתשרי תקל"ג, כשהוא בן ס"ד שנים. שושלת רבנים השאיר אחריו למשפחת חוצין, בכור, צדקה ועוד.
שאלה - 231244
לכבוד מורי ורבי שליט"א, קראתי עתה תיקון חצות ופרצתי בבכי מר לאחר ששמעתי הלילה את השיעור של הרב מדבר על חבלי משיח וצער השכינה, ולא יכולתי לסבול ובכיתי ואין מנחם.
הרב, עד מתי נבכה ונספיד על החורבן?

תשובה
התנחם ידידי התנחם, שומע תפילה קיבל את צעקתך, גם במרום הוא יושב ובוכה ושואג כארי על החורבן, על חילול שם שמים בין האומות, ועל גלות ישראל, על האלמנות והיתומים, על ההורים השכולים, על האסונות הפוקדות אותנו חדשים לבקרים, על הגזירות האיומות על היהדות על ידי ממשלת הזדון ההורסת ונלחמת בכל הקדוש, ומי יודע אם לא היא מנהלת עתה בפועל את מלחמת גוג ומגוג, כפי שתתבונן באמירת "עלינו לשבח" שנאמרה ברוח הקודש על ידי יהושע בן נון ועם ישראל.

על ימי "בין הזמנים" שאינם כתובים בשום מקום בשלחן ערוך, ולא בספרי המנהגים למיניהם. ואשר יש שבדו מליבם, וכמה אסונות נוראים מתרחשים כל שנה בימים אלה, ובפרט אצל ילדים וילדות המקפחים את חייהם כמעט מדי יום, בבוקר תאמר מי יתן ערב. ובערב תאמר מי יתן בוקר. ומי הוא אשר יתן דין וחשבון על הימים המטורפים הללו, בכבישים ברחובות ובסימטאות, במזללות למיניהם אוכלים וטורפים ללא הבחנה בין שחור ללבן ובין תכל'ת לכרת'י. ידידי, בימים אלה חסר במשקל הזכויות תורה תורה ותורה, ובקושי אנחנו מתקיימים, ובנס העולם עומד, על תינוקות של בית רבן, וגם הם בעוונותינו נספים ונופלים חללים לכפר על עם ישראל.

בשעה קשה זו אשא אני העני תפילה ליושב מרום בדמע ובבכיה, אנא אב רחמן חוסה נא על שארית עמך ישראל והצילם מכל רע, מדבר וממגיפה ומחולאים רעים. הצילנו והצל את התינוקות שלך ממיתות משונות, מתאונות ומחבלות, ומשמועות רעות, הבט נא ברחמיך הרבים על שארית הצאן, גער במשחית לבל יבא אל בתי ישראל להזיק, צווה למלאכיך הקדושים לשמור את כל אחד מישראל מעון ומחטא, מתאונות ומאסונות, כי בניך הם, בני בחוניך, זרע אברהם אהוביך, בני יצחק עקדיך, ובני יעקב תמימך, ובזכותם תחיש לגאלינו בקרוב אמן.
שאלה - 230972
לכבוד הרב הגאון בן ציון מוצפי
בשבת כיבדו אותי בפתיחת ההיכל במנחה
כחלק מפתיחת ההיכל צריך לפתוח את ספר התורה הגבאי אמר שפתחתי ספר אחר אבל קראו בו כי כבר פתחתי יש איסור להחליף?

תשובה
אם רק פתחת את הספר בהיותו בארון ולא הוצאת אותו, אין בעיה להחליפו באחר. רק כאשר הוצאתי לקרוא בו יש שאלה האם מותר להחזירו או לא. ואעתיק לך מה שבס"ד כתבנו בזה.
אם בטעות הוציאו ספר תורה אחר, והטעות התגלתה לאחר שהוציאו הספר, לא יחזירוהו להוציא אחר משום פגמו של ספר התורה, וכן הוא דעת רוב הפוסקים, אך אם יש חשש שיצטרכו לגלול הרבה, או שיש אזכרה למקדיש, מותר להחזירו, ויוציאו במקומו את הספר שהכינוהו.
כתב הרב שמשון מורפורגו ז"ל מהעיר אנקונה שבאיטליה בספרו שמש צדקה [סימן ל"א] מעשה היה שהוציאו ספר תורה מבלי ששמו לבם אם הוא מוכן במקום הקריאה, וכשהוציאוהו מהארון הבחינו בכך, קודם שהוליכוהו לתיבה במקום שקוראים בו, והיה שם צורבא מרבנן שהורה להחזירו, וכתב שם שלא יפה הורה משום פגמו של ספר תורה, ועוד כלל בידינו [יומא ע, א] שאין מעבירין על המצוות, וכן כתב בנידון זה הרב תורת חסד [סימן א], וגם אתי איסור שאין מעבירין על המצוות ודחי טורח הגלילה, והאריך בזה עוד. וכן כתב הרב מטה יהודה [סימן רפ"ב].
אמנם הגאון החיד"א ז"ל בספרו מחזיק ברכה [קמ"ד, א] כתב "ומעלת הרב הכולל, וחין ערכו מי ימלל, כמהר"ר יעקב בן נאיים נר"ו [ז"ל] בתשובותיו הנדפסים מחדש ויהיו נקראים ספר זרע יעקב [סימן א] דעתו נוטה דאין כאן פגם, ולא יגללו בציבור עיין שם". והניף ידו שנית בספרו לדוד אמת [בקונטרס אחרון סימן ב, אות א] וכתב "אם הוציאו ספר תורה מההיכל, ובהיותו חוץ להיכל ביד הנושאו להוליכו לתיבה, נזכרו שאין זה מן המוכן והוציאוהו בטעות, ויש ספר תורה אחר מוכן ופתוח בסדר היום, שהיה אצלו בהיכל, והמוציא את ספר התורה החליף, מאי דהווה הוה, ויגללו זה לבחוץ ויכינוהו לקרות בו. ויש מי שכתב דאין כאן פגם אם יחזירוהו ויקחו המוכן, ולא יגללו בציבור. ועיין מחזיק ברכה סימן קד"ם".
והגאון רבנו יום טוב צהלון ז"ל בשו"ת מהריט"ץ [ישנות, סימן רצ"ג] כתב בד"ה ראשונה גבי ארבע פרשיות "דלא היו מוציאין שני ספרים משום פגמו של ראשון אלא גוללין אף על גב דאיכא משום טורח ציבור". וכן הוא בקרית ספר למאירי [מאמר רביעי חלק א] "וכן צריך לחוש לכבוד הספר שלא לעשות דבר שיהא הספר חשוב בעיניהם לפסול וכו' למדין הימנה שכל שיש באיזה ענין כיוצא בו לחוש לפגם הספר אין מוציאין אחר וכו' עכ"ל.
והגאון הרב יפה ללב [חלק ה, קמ"ד, א] לאחר שהביא דברי הגאונים שמש צדקה וזרע יעקב, כתב "גם דעתי נוטה בזה אפילו שהעלוהו לבימה, וכשפתחו החזן רואה שאינו פתוח בסדר היום, וידעו כל עם הקהל מזה, אין כאן פגם, בשגם הוא בשבת וביום טוב דשכיחי רבים, דאיכא טפי טירחא דציבורא, וכדאמרינן בגיטין [נ"ט, ב] וכתבנו לקמן [סימן רפ"א] בשבת ויום טוב לא יאריך, ועוד שרוצים למהר, ועל ידי שיגללו במהירות יהיה נקרעת היריעה, או להתיר התפירות, רובו הווה ורגיל על ידי מהירות הגלילה. והגם שכתב הרב בספר לדוד אמת [סימן א, אות ס"ח] אם הוציאו ספר תורה מההיכל וידוע שאינו מוגה יוציאו אחר, אם כן זה הספר שלא היה מוכן ומוגה מקודם, לגבי הספר תורה שהיה מוכן ומוגה לאותה שבת, נקרא שאינו מוגה. ולא דמי להיכא שנמצא טעות ודאי שיוציאו אחר, אפילו שלא היה מוגה, דאז הוי ודאי וזה ספק, ואין דנים אפשר משאי אפשר".
והגאון הרב יצחק טייב ז"ל בספרו ערך השלחן [קמ"ד, ה] הביא דברי הגאונים שמש צדקה ומטה יהודה שגוללין אותו, וכתב משום שאתי כבוד הספר תורה ודחי טורחא דציבורא, ויכולים הציבור למחול על כבודם, כפי שכתב הרב בית יוסף [סימן תרפ"ד]בשם הרוקח ושבלי הלקט בשם ריא"ז. וכן כתב בבית יוסף [סימן קמ"ג] בשם המרדכי ורבנו ירוחם. וכן הוא באשל אברהם מבוטשאטש [קמ"ד, א] שכתב בספר תורה שהוציאוהו וצריכים לגללה הרבה אין חשש טורח ציבור, ובפרט אם עדיין היא בארון יכולים לגללו. ודוקא ביום הכיפורים שהוא תיקון לכל השנה כולה חששו [ יומא ע, א] משום פגם, ובפרט בבית המקדש שעיני כל ישראל צופות עליו היה חשש פגם, אך בבתי הכנסת שלנו שהוא קיבוץ קטן והכל יודעים טעם הגלילה מותר. ועיין סידור בית יעקב להגאון היעב"ץ ז"ל [סדר הוצאת ספר תורה אות א] שהביא מחלוקת הפוסקים בזה אם לחשוש לכבוד הספר תורה כשמחזירים אותו, או לחשוש לטורח ציבור בזה.
ובספר אגרות משה [חלק ב, אורח חיים סימן ל"ז] כתב מעשה שהוציאו ספר תורה מההיכל ולא היה במקום הקריאה, וציווה השמש להחזירו, והיה מי שהתיר כי דימה זה למה שכתב החכם צבי שהכין נר שעוה להדלקת נר חנוכה ובא לידו שמן זית שהורה שיניח השעוה וידליק בשמן זית. והשיב האגרות משה ז"ל שאינו דומה כלל, כי שמן זית מצווה מו המובחר [בית יוסף סימן רס"ד ותרע"ג] , אך בספר תורה אין עדיפות בהידור לזה על זה. ופגם הספר חמור יותר מטורח ציבור. וכן פסק הגאון רבנו יוסף חיים זוננפלד ז"ל רבה של ירושלים. בשו"ת שלמת חיים [אורח חיים סימן קמ"ט] וכתב "נראה פשוט דיש לחוש לפגמא דחמיר טובא".
נמצא לדעת הגאונים הרב זרע יעקב, הגאון החיד"א ז"ל, והיפה ללב, אין בהחזרתו חששא של פגם לספר תורה, שהכל יודעים שהסיבה שמחזירים אותו, כי לא היה מוכן, ואין לגוללו משום טורח ציבור, או כדי למנוע המחלוקת, אך לדעת רוב הפוסקים ומהם רבנו יום טוב צהלון, המאירי, הרב שמש צדקה. המטה יהודה, תורת חסד, ערך השלחן, אגרות משה, שלמת חיים, ועוד, חוששים לפגמו של הספר תורה, ואין לחשוש משום טורח ציבור. ואמר לי מור אבי ז"ל שיש ליזהר מאוד לבדוק היטב קודם הוצאת הספר תורה אם הוא המוכן בעבור הקריאה.
שאלה - 230640
שלום לכבוד הרב הצדיק
לשיר שירים של פסוקים כמו עוצו עצה או שובה ה' בלילה זה בעייתי?
תודה לרב

תשובה
דע ידידי, עד שהנך שואל על פסוקים בלילה, בא ואגידה לך כי גם ביום יש שאלה בזה. והיא כי חכמי הדור הקודם היו מתנגדים לשיר שירי פסוקי תורה, משום אזהרת התלמוד "עשאוני בניך ככלי שיר". ואמנם עיקרו נאמר על מי ששר פסוקי שיר השירים.
וכמו שאמרו בתלמוד סנהדרין קא, א. "תנו רבנן הקורא פסוק של שיר השירים ועושה אותו כמין זמר, והקורא פסוק בבית משתאות בלא זמנו, מביא רעה לעולם. מפני שהתורה חוגרת שק, ועומדת לפני הקדוש ברוך הוא, ואומרת לפניו, רבונו של עולם עשאוני בניך ככנור שמנגנין בו לצים".

ועיין במגן אברהם [תק"ס, י שהביא דברי המהרי"ל שאותן שעומדין במשתאות ומשוררין אודך כי עניתני וכדומה, שלא כדין הם עושין, כי אז התורה חוגרת שק ואומרת עשאוני בניך כמין זמר. אך בבית הכנסת בימים טובים מצוה לזמר. והרב טורי זהב ז"ל שם כתב "כל שכן אלו שעושים מפסוקים דרך שחוק והיתול לפני החתנים, שאסור לעשות כן".

ועיין בארחות חיים שהביא דברי הפוסקים להוכיח מדברי הראשונים דדרך שבח והודאה מותר לנגן פסוקים לפני הקדוש ברוך הוא, והתורה חוגרת שק רק כשמשוררין בדרך ליצנות ושחוק, אבל בדרך שבח והודאה עם טעמי הפסוקים שרי.
וזכורני קודם כחמישים ושמונה שנים שהגיע הגאון הגדול הרב אליעזר זילבר ז"ל שהיה יו"ר אגודת הרבנים באמריקה לארצינו, והוזמן לבקר בישבה פורת יוסף, והיינו עסוקים במסכת כתובות, והוא נתן לנו שיעור מדהים בפילפוליו בשך שלש שעות תמימות, ובסיימו את השיעור שרנו לכבודו בשירים מפסוקים, והוא היסה אותנו ואמר "אל תשירו פסוקי תנ"ך כלל, כי חשש לדעת האוסרים, ואמר אני אלמד אתכם שיר עם מנגינה שחיברתי על דברי חז"ל, ושר ואנחנו אחריו "מפני מה, ירדה נשמה למטה, ירידי צורך עליה". וחזר ושנה כן.

ושיבה מנהגי עדות המזרח שיש להם שירי שבח והלל לנשם יתברך, לחתן, לבר מצוה, למילה, לשבתות, וכן לכל מועד ומועד, גם מור אבי ז"ל היה נזהר נאוד שלא נשיר שום פסוק, אלא שירי קודש כנ"ל שחיברום רבנו שלמה אבן גבירול, רבנו יהודה הלוי, רבי ישראל נג'ארה ועוד זיע"א.
שאלה - 230153
לכבוד הרב שלום רב
מעוניינת להכין ספרון - סדר קריאה ותפילה על הקבר ביום השנה של אבי.
בפרקים של קי״ט לוקחים את האותיות לפי השם של האמא או האבא? והאם יש עוד משהו? תודה גדולה

תשובה
רק שם האם.
משנה מסכת מקוואות פרק ז
נפל לתוכו יין או מוחל ושנו מקצת מראיו אם אין בו מראה מים ארבעים סאה הרי זה לא יטבול בו:
משנה ה
שלשה לוגין מים ונפל לתוכן קרטוב יין והרי מראיהן כמראה היין ונפלו למקוה לא פסלוהו שלשה לוגין מים חסר קרטוב ונפל לתוכן קרטוב חלב והרי מראיהן כמראה המים ונפלו למקוה לא פסלוהו ר' יוחנן בן נורי אומר הכל הולך אחר המראה:
משנה ו
מקוה שיש בו ארבעים סאה מכוונות ירדו שנים וטבלו זה אחר זה הראשון טהור והשני טמא רבי יהודה אומר אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים אף השני טהור הטביל בו את הסגוס והעלהו מקצתו נוגע במים טהור הכר והכסת של עור כיון שהגביה שפתותיהם מן המים המים שבתוכן שאובין כיצד יעשה מטבילן ומעלה אותם דרך שוליהם:
משנה ז
הטביל בו את המטה אף על פי שרגליה שוקעות בטיט העבה טהורה מפני שהמים מקדמין מקוה שמימיו מרודדין כובש אפילו חבילי עצים אפילו חבילי קנים כדי שיתפחו המים ויורד וטובל מחט שהיא נתונה על מעלות המערה היה מוליך ומביא במים כיון שעבר עליה הגל טהורה:
משניות אלה הם ראשי תיבות אותיות נ ש מ ה. ומועיל לנשמות מאוד.
שאלה - 230096
לכבוד מורנו הרב שיחיה לאורך ימים ושנים טובים. מפני מה הרב נמנע מלהגיב לשמות?
תשובה
כנראה שכבודו חדש בשכונה, ואציג לך להשתעשע, מה הגיב הרב.

היום זו אופנה. יש שם לסתיו ויש לאביב. יש לקיץ ויש לחורף. יש לחול ויש לשבת. יש למועדים ויש לשלש רגלים, יש לנופש ויש לצימר. יש לארץ ויש לחוץ לארץ. יש לחוף הים ויש למלונות. יש לאירופה ויש לאפריקה, יש לקליפורניה ויש לזמביה, יש לבילויים ויש לבישולים. יש לניקוי סירים ויש למחברות שירים. יש לציחצוח השיניים ויש לפי צבע העיניים. יש לתינוקת ויש לילדונת. יש לנערונת ויש למבוגרת. יש לארוסה ויש להרוסה. יש לנישואין ויש לקידושין. יש לשינה ויש לשן בינה. יש ליולדת ויש להריונת. יש לאמא צעירה ויש לסבתא. יש מהג׳ירפה ויש ממקהלת חיפה. יש בצרפתית ויש בלועזית. יש בעברית ויש בלאטינית. יש בפורטוגזית ויש בחנות האמגזית. יש בערבית ויש בחביט חביט.
אשה שאין לה 52 שמות כמנין ב״ן היא אפילו לא צנצנת. ובודאי גם לא גננת. כי נתנה לה אותו ההיא שבכוכבים מעוננת. ודבר לא מסתדרת, וגם לא זורמת, אלא הן ביום הן בלילה מקוננת. ותמיד לאביה או לבעלה רוטנת. כי כך אמר הבאבא או העלי באבא. החוזה בכוכבים או כוכב החוזים. פותר החלומות או חולם הפתרונות. המקובל מהרדיו או המתרים בוידאו. השדרן או השחקן. הקבצן או הדרסן. הגנן או הטפסן. המתרים הבכיין או הגוזר העבריין, בכוכבים חוזה, או עמיתו המתחזה. הלץ או הליצן.
לכל ליצן יש שם. יש מבית מרקחת ויש מחנות נעליים. יש מהקניון ויש מהמוזיאון. יש מהספארי ויש מהבוכרי. יש שם של צוללת, ויש שם של מנעול הדלת, יש שם של אוירון, ויש שם של הקרון, יש שם של חנות נעלים, ויש שם של רופא אזניים, יש שם של פדיקור, ויש שם מאת לול הקורקור, יש שם כשהיא מתפללת, ויש שם כשהיא מטיילת, יש שם מהעבודה, ויש שם מהדודה, יש שם עם יו"ד, ויש שם של עוד ועוד, יש שם עם סיבה, ויש שם למסיבה. יש שם עם שני יודי"ם, ויש שם של שדים. יש של ציידים, ויש של סיפורי בדים. יש שם מהירח, ויש בלי טעם וריח. יש ממערכת השמש, ויש ממערכת נמושת הנמש. יש ממערכת ההתרמות ויש מרוחשי המזימות.
ואין מי ששינו שמה והצליחה. וגם מאומה לא הרוויחה. לא קיבלה שום דבר בטוח. כי את כולם נשא הרוח. ושמה נשאר גם אחרי הכביסה. כי הוא ניתן לה מהעריסה.

העורך.
שאלה - 230077
לכבוד הרב שלום הנני קורא התורה,בפרשת מסעי
האם יש עניין לקרוא את מה מסעות ברצף ולא לעצור בהם,בין מחוברות
ובין רגילות?

תשובה
פשט המנהג שלא להפסיק באמצע קריאת מ"ב מסעות שבפרשת אלה מסעי, ולא בשירת הים, ולא בעשרת הדברות, וכן אין מפסיקין בשמונה פסוקים אחרונים שבתורה.
כתב רבנו אברהם סבע ז"ל בספרו צרור המור [במדבר פרשת מסעי, ל"ג, א] "ולהורות שיש באלו המסעות דבר גדול. אמרו רבותינו ז"ל שנכתבו כאן שנים וארבעים מסעות. רמז לשם המפורש של שנים וארבעים. הוא שם של [אבגית"ץ] הרמוז בפרשת בראשית במספר הימים. והם שבעה תיבות ובכל אחד יש בו ששה אותיות עולים שנים וארבעים וכל אחד יוצא מיומו. [אבגית"ץ] מיום הראשון. [קר"ע שט"ן] יוצא מיום שני. לפי שבו נברא גיהנם. וכן כולם על זה הדרך. ולכן נכתבו בכאן שנים וארבעים מסעות. כנגד זה השם של שנים וארבעים הרמוז באומרו השם בם סיני בקודש. לרמוז שיש באלו המסעות דבר גדול. והוא חותם התורה כולה. וכמו שהתורה התחילה בימי בראשית שבם רמוז שם ה' ב"ם. כן סיימה בפרשת אלה מסעי בספור שנים וארבעים מסעות שהם כנגד שם של שנים וארבעים שהזכרנו. לרמוז שהתורה כולה כלולה וקשורה וחתומה בחותם אחד. בסוד ה' אחד ובסוד ה' בם. ואין בה פירוד וחילוק אלא שהיא קשורה תחלתה בסופה וסופה בתחלתה. ולכן כתב באלו המסעות ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם ע"פ השם. להורות לנו שיש בהם דבר גדול. ולכן התורה כולה עם ספר אלה הדברים כלולה בסוד שנים ושלשים נתיבות חכמה. ולכן התחילה התורה בבי"ת של בראשית וסיימה בלמ"ד של ישראל. לרמוז שנים ושלשים נתיבות חכמה. ואחר שאלו המסעות הם במספר במשקל. רומזים לשם של שנים וארבעים בסוד ה' בם. "אין להפסיק החזן בקריאת הפרשה". אלא שיקראם כולם עם אדם אחד. בענין שיהיה המשכן אחד".
והביאו דבריו הרב מגן אברהם ז"ל [תכ"ח, ח], והרב אליה רבה [קל"ח, ד], והרב מחצית השקל [קמ"ג, ו], והרב דרך החיים [פ, י"ב].
וכתב רבנו יעקב ישראל אלגאזי ז"ל באמת ליעקב [קריאת ס"ת, אות י"ב] "ובמגן אברהם ז"ל כתב בשם ספר צרור המור שיש לשליח ציבור להזהר שלא להפסיק במ"ב מסעות דפרשת אלה מסעי שהם כנגד שם מ"ב".
והגאון החיד"א ז"ל בלדוד אמת [סימן ז, אות י"א] כתב "יש לשליח ציבור להזהיר שלא להפסיק במ"ב מסעות דפרשת מסעי שהם כנגד שם מ"ב".
ועוד כתב הרב אליה רבה ז"ל [סימן קמ"ג, ו] "ונראה דבעשרת הדברות ותוכחה ושירת הים הוי נמי אי אפשר להפסיק כדאיתא [פי"ז] דמסכת סופרים וצריך עיון. והוא הדין בשמנה פסוקים שבסוף התורה וכמו שביארנו בסימן תרס"ט אליה רבה אות י"ז.
שאלה - 230000
שלום לכבוד הרב, השבוע ביום חמישי ערב ראש חודש מוקדם ויש אצלנו ברוך השם עשרה מתענים לפ]חות, ורוצים במנחה ךהוציא ספר תורה ולקרוא ויחל, האם אפשר?
תשובה
יש מקומות שקוראים בתורה בכל ערב ראש חודש בשחרית ובמנחה, וכן בתענית שבעה באדר ודומיהם, שאין כל הציבור משתתפים בתענית, הקוראים בהם בתורה יש להם על מה שיסמוכו. כי כן הסכימו הרלב"ח, הרב תיקון יששכר, הכנה"ג, גינת ורדים, אמת ליעקב ועוד.
כתב הרב גינת ורדים ז"ל [כלל א, סימן מ"ט] "זה כמה שנים שנהגו קהילה קדושה שבמצרים לגזור תענית צבור בכל יום שלפני ראש חודש, מתחלת ר"ח כסלו ואילך עד חדש ניסן מפני הצרות המתחדשות חס ושלום אם מצרת המזונות וקיפוח פרנסה והמשתכר משתכר אל צרור נקוב ויוקר השערים וקובעין ברכת ענינו ברכה בפני עצמה בין גואל לרופא ומוציאין ס"ת וקורין ויחל ולהיות שאין כח ב"ד יפה הן רבים עם הארץ מזלזלים בתעניות אלו ועל כן קראו תגר קצת משכילים שכיון שאין גזרת ב"ד מתקבלת כראוי אין בתעניות אלו דין תענית צבור ועוד שיש הרבה בתי כנסיות שלא ימצאון שם עשרה שמתענין ואין ראוי לקבוע ענינו ברכה בפני עצמה ולא להוציא ס"ת דיש חשש ברכות לבטלה איברא כיון שגדולה תשובה ויפה צעקה ותפלת צבור אינה חוזרת ריקם אמטו להכי אית למיהדר אטצדקי ואנפי דשריותא
וכתב אחרי כן "וכל זה הוא דוקא לענין קביעות ברכת ענינו, אכן לענין קריאת ספר תורה אין לחוש שיהיו עשרה שמתענין בבית הכנסת. וכן יש לדייק מדברי הטור והרשב"א דלא איירי רק לענין ברכת עננו, לפי שיש להחמיר שלא לקובעה בתוך י"ח ברכות, דתיקון י"ח ברכות היא מאנשי כנסת הגדולה שהיו ביניהם כמה נביאים וגדולי ישראל, ולכן אין לשנות להוסיף במטבע שטבעו הם ז"ל, אם לא שיהיו שם עשרה שמתענין. אכן לענין קריאת ס"ת יש להקל שבכל עת וזמן שיסכימו עשרה לקרוא בתורה שפיר דמי, יוציאו ספר תורה ויקראו בברכות מפני כבוד הציבור, כי היא חיינו ואורך ימינו. והלואי שיקראו ישראל בתורה כל יום ויום, אלא שהראשונים מפני טורח ציבור לא רצו להכביד עליהם, ותקנות קריאות שקוראים עתה הצבור נמשכו ונתוספו זו אחר זו".
ועיין בשו"ת הרלב"ח ז"ל [סימן ט"ו] שהביא מעשה שהיה מנהגם בתפלת מנחה שהקהל עומד בתפלה עם השליח ציבור, והוא אומר את שלש ברכות ראשונות בקול רם כדי שיאמרו קדושה, וביום התענית כשהגיע לסיום ברכת גואל ישראל, הגביה קולו ואמר ברכת עננו בקול רם, והיה מי שערער על כך, והרלב"ח ז"ל פסק שיפה עשה שבירך עננו.
וכן כתב בשמו הגאון החבי"ב ז"ל בספרו כנסת הגדולה [הגהות הטור אורח חיים סימן תקס"ו] "אמר המאסף, בדידי הוה עובדא זה ט"ו שנים יום תשעה באב מת בן קטן לגביר סמי נר"ו, והלכנו לקברו, ובחזרה מצינו שהתפללו הקהל תפלת מנחה, ונתקבצנו בעזרה מנין והתפללנו מנחה אחרת ואני הייתי שליח צבור, ובהגעתי לברכת שמונה עשרה התפללתי יחד עם הצבור וברכתי ברכת ענינו בין גואל לרופא ברכה בפני עצמה כדברי הרלנ"ח ז"ל. ואחר סיום התפלה היו קצת מגמגמים בדבר, אך לא בפה מלא, ואמרתי שכן כתב הרלנ"ח ז"ל עמדו לא ענו עוד, וכשבאתי והרציתי הדברים לפני הרב הכולל כמה"ר יום טוב ן' יעיש נר"ו ראה מעשה ונזכר הלכה, ואמר שכן עשה מעשה זה ארבעים שנה לפני גדולי הדור ולא מיחו בידו, וכשאמרתי לו שכן כתב הרלנ"ח ז"ל שמח שמחה גדולה".
גם הגאון הרב יששכר סוזאן ז"ל בספרו תיקון יששכר [דנ"ד] שהיה בן דורו של מרן הבית יוסף והתגורר בצפת, כתב כי "ראה את מרן הבית יוסף בתענית של משמרה שהוציאו ספר תורה ואמרו עננו בחזרת השליח ציבור בין גואל לרופא ברכה בפני עצמה". וכתב הכנסת הגדולה, "ולפי זה נושאים הכהנים כפיהם במנחה כמו שכתבתי בהגהת הטור, וכן כתב רבנו ישראל יעקב אלגאזי ז"ל בספרו אמת ליעקב [סימן א] והביא דברי מרן בבית יוסף ובשלחן ערוך [תקס"ו, ב] שכתב "כשהצבור גוזרים תענית על כל צרות שלא תבא עליהם, וכן בתעניות שני וחמישי ושני שאחר הפסח ואחר החג, שנוהגים באשכנז להתענות הצבור, נהגו הראשונים לומר שליח צבור עננו בין גואל לרופא, ולקרות ויחל. ויש שתמהו עליהם והקשו עליהם, והרא"ש יישב קושיתם. הילכך למנהג הראשונים שומעין ומיהו היכא שגוזרים תענית שלא לשום צורך, אלא לשוב בתשובה, יש נוהגים לדונו כתענית צבור לענין עננו בין גואל לרופא וקריאת ויחל, ויש נוהגים לדונו כתענית יחיד שאף שליח צבור אינו אומר עננו אלא בשומע תפלה ואין מוציאין ספר תורה".
ועיין מקור הדברים בדברי הטור [תקס"ו] "וכתב אבי העזרי ששמע מאביו רבי יואל ומרבו רבי שמשון ז"ל שהיו תמיהין על מה סמכו הראשונים שמתפלל שליח ציבור עננו בין גואל לרופא, כשמתפללין על גזירה או על כל צרה שלא תבא עליהם. וכן למה קורין ויחל דכיחידים דמו, כדחזינן אפילו באנשי נינוה דחשיבי כיחידים לענין שאלת מטר, אבל תענית בה"ב שאחר הפסח ואחר החג, נהגו בהן בכל תפוצות ישראל ולא הוי תענית יחיד. והראב"ד כתב על אלו שהן תענית יחיד ולא יאמר בהם ש"צ עננו בין גואל לרופא ולא יקראו בהן ויחל. וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל, ובאשכנז עשאום קבע והכל מתענין, בהם וסמכו על מעשה דאיוב דכי הקיפו ימי המשתה והעלה עולות למספר כולם, כי אמר איוב אולי חטאו בני [איוב א, ה] וכן בשמחה ומשתה של החג אולי חטאו, נראה לי דנהי דכיחידים דמו לענין שאלה היינו טעמא כדמפרש בירושלמי שאין לשנות מטבע ברכות די"ח ברכות תיקון נביאים הם ואין לשנות בהם אבל קהל שמקבלין עליהם תענית ודאי רבים איקרו ויכולין לקבוע ברכות ע"כ ומיהו נראה שצריך שיהיו עשרה שמתענין".
ואלו הם דברי קיצור פסקי הרא"ש ז"ל [תענית פרק א, סימן כ] "יחידים הצריכים למטר אחר שהפסיקו, ישאלו בשומע תפלה ואפילו היא עיר גדולה חשובים כיחידים. ויש אומרים דהוא הדין לענין תענית יאמרו עננו בשומע תפלה, וא"א הרא"ש ז"ל כתב שצבור הקובעין תענית יאמר שליח צבור עננו בין גואל לרופא וקורין בפרשת ויחל".
וכתב עליו בבית יוסף [סימן תקס"ו] "ונראה שמאחר שהם יכולים לקבוע ברכה קורין ויחל (שמות לב יא - יד ולד א - י) דהא הטעם שנתנו אביו ורבו של ראבי"ה שלא יקראו ויחל הוא משום דכיחידים דמו ותניא בתוספתא (פ"ב ה"ו) אין קורין בתורה בתענית יחיד וכמ"ש בשמם בפסקי הרא"ש וכיון דהרא"ש סבר דכציבור חשיבי לענין לקבוע ברכה הוא הדין דחשיבי כציבור לענין קריאת ויחל וכן נראה ממ"ש רבינו בסוף סימן זה בשם רב שר שלום דבתענית שגוזרין על כל דבר הצריך להם קורין ויחל ומיהו היכא שגוזרין תענית שלא לשום צורך אלא לשוב בתשובה אין לנו שיהיה לו דין תענית ציבור לקבוע עננו בין גואל לרופא ולא לקרות בתורה וכך הם דברי הגהות מרדכי ישן שאכתוב בסמוך".
וכתב בשו"ת הרשב"א ז"ל [חלק א, סימן פ"א] "לעולם אין שליח צבור אומרה ברכה בפני עצמה עד שיהיו שם עשרה שאין שליחות ליחיד עד שיהיו עשרה מקובצים במקום אחד". והוא כדברי הרא"ש שהעתקנו לשונו לעיל בס"ד.
שאלה - 229999
שלום לכבוד הרב, מה המנהגים הנכונים לעשות בליל הברית לשמירת היולדת והתינוק?
תשובה
כתב בליקוטי מהרי"ח [סדר המילה דקכ"ג], בביאור הפסוק [תהלים קמט, ו] "רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם", שתחילת הפסוק מתייחס ללימוד התורה בליל הברית ללא הפסק, שהיא רוממות לאל יוצרנו, והסיפא מתייחסת לסכין המילה, אותה יש להשחיז קודם הברית משני צדדיה, ועל-כן נקראת "חרב פיפיות" בעלת שתי פיות.
ועוד כתב, שמנהג קדום היה להניח הסכין וכלי המילה אצל התינוק יום קודם המילה, וסמכו המנהג על דרשת הגמרא [ברכות ה, א] על הפסוק הנזכר: "כל הקורא קריאת שמע על מיטתו, כאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו". וכוונת הגמרא, להחלשת כוח המזיקים מהאדם, ולמדנו שחרב גורמת לסילוק המזיקים. ולכן מניחים אותה בסמוך לעריסת התינוק בליל הברית, שיש בו שמירה מהמזיקים המתגרים בתינוק בליל המילה. ויזהרו להניחה בקופסא סגורה היטב. וכן כתב בספר זוכר הברית [ג, יט]. ולפי זה אין צורך בסכין המילה דוקא, אלא כל סכין לכך, ובלבד שיהיה עטוף וסגור היטב, שלא תצא מזה תקלה חס-ושלום.
והוסיף וכתב, שידועה הנהגת המוהל המומחה רבי יעקב ששון ז"ל, שבכל ברית מילה לאחר שמל וחתך את הערלה, היה מנפנף עם הסכין באוויר, כדי להרוג את השדים והמזיקים. עוד יש בזה סגולה, שאישה עקרה תתבונן בסכין המילה עם הדם שעליה ובזכות זה תיפקד בבנים, וכן יש סגולה להתפלל באותה שעה על מעוכבות הריון שיפקדו בבנים, והתפילות אז מתקבלות.
אמנם בספר ברית אבות [ליל שימורים אות י] כתב, שאין לומר שטעם הנחת הסכין משום שמירת התינוק, שהאומרים כך טועים הם, וטעם זה הבל. אמנם הוא מנהג ישראל, ואין לבטל המנהג. וכתב, כי מקור המנהג הוא בדברי המשנה במסכת שבת [קל, א], שכאשר חלה המילה ביום שבת-קודש, צריך להכין את הכלים קודם השבת, ואין לטלטלם בשבת במקום שאין בו עירוב, ולפי שחששו שמא לא יבחינו בין מילה בימי החול למילה בשבת-קודש, ושמא יחליף ולא יביא כליו בערב שבת למקום הברית, על-כן הנהיגו שבכל ברית מילה מביאים הסכין ושאר כלי המילה לבית התינוק.
אמנם מצינו בכמה מקומות שהסכין מועילה לסילוק המזיקים, כגון אישה שטבלה ובעלה אינו מצוי בעיר, [שו"ת שבות יעקב ח"ג סימן ע"ז] שלפי שהמזיקים מתגרים בה, יש לה להניח סכין תחת כרית השינה ועל-ידי-כך תבריח המזיקים מלהזיק לה. ושמעתי פעם אחת ממור אבי ז"ל, שסוד הסכין המגן מהמזיקים, הוא מפני היות המזיקים עשויים רוח ועטופים בכיסוי דק כנאד, ולכן נשיאת סכין שהוא חד, מאיימת עליהם ובורחים, ועיין חסדי דוד [תוספתא שבת ו, ד] וכמו שכתבנו בספרנו ארחות ציון [ח"ב עמודים פז-פח].
וכן חתן בשבעת ימי המשתה, צריך ליווי של אדם אחר כשהולך ממקום למקום, שגם בו המזיקים מתגרים.
עוד טעם אמרו בזה, שלא יתמהמה המוהל בהבאת כלי המילה בבוקר יום הברית, אלא מיד כאשר יאור היום ישלוף כליו וימול בזריזות. ועיין בשו"ת דברי יציב [יו"ד סימן קס], שכתב "ויש לומר בזה גם-כן טעם למנהג שמניחין איזמל המילה תחת ראש התינוק, שזה הוראה לכך שמתעסקים כבר בצרכי המצווה".
עוד מצינו, שנהגו בקהילות ישראל כמה מנהגי שמירה שונים לתינוק וליולדת, בימים שקודם המילה, ובפרט בליל המילה, כדי לשומרם מהמשטינים והמקטרגים המקנאים במצות המילה. שכן נהגו לתלות בחדר היולדת והתינוק תיכף אחר הלידה, קמיע עם פסוקים ושמות קדושים לשמירה. ומנהג זה הובא בספר זכר דוד [מאמר א פכ"ג], וכן כתב בספר מנהגי ישורון [סימן קפא], והוסיף, שיסוד מנהג זה הוא בספר תשבי, והעתיק שם לשונו. גם הובא מנהג זה בספר מנהגי ארץ ישראל [הלכות מילה יט], ובזוכר הברית [ג, יב. ויח, ד], ובשו"ת מלמד להועיל [ח"ב סימן סג], ושם כתב, שאין לחוש בזה משום דרכי האמורי. אלא שבספר מנהגי חתם סופר החדש [פי"ג אות ט] כתב, שדעתו לא היתה נוחה בזה, משום שבדרך כלל המקום אינו נקי כל-כך, ובאים לידי ביזיון. ועל-כן יש להיזהר שלא לעשות כנגדו תשמיש בזוי, וכן לעוטפם בשני כיסויים, שדינם ככלי בתוך כלי, וכמו שהביא השערי תשובה [או"ח סימן מג, יא], ובמשנה ברורה [שם כה]. ועיין עוד מה שכתבנו להלן [עמוד ???], בענין המנהג להניח ספרים פתוחים על כסא של אליהו בליל הברית.
ויש שנהגו, להניח ספר רזיאל המלאך מעל כרית התינוק בליל הברית, כדי למנוע מהחיצוניים להזיק לתינוק. וכן מובא בסוף ספר רזיאל המלאך "בדוק ומנוסה לשמירה, וליולדת ולוולדה מן הכישוף ומן עין הרע, ובשעת לידה שלא ישלוט בה ובוולדה שום שד ופגע רע". וגם מה שמוכרים כיום קמיע לשמירת הילד והיולדת, הוא לקוח מספר רזיאל המלאך, ויש להישמר מלקרוא בספר קדוש זה שהוא כולו סודות ושמות קדושים, וכמו כן יש לעטוף את הספר בשני כיסויים, כדי למנוע בזיון.
שאלה - 229969
לכבוד הרב
בשבת שבתוך שבעת ימי המשתה של החתן, מביאים למלון מערב שבת ספר תורה, ומייחדים לו ארון באופן שיהיה לכבוד הספר תורה, כדי לקרוא בו בשבת לציבור , כיצד יש לנהוג ?

תשובה
עוון חמור בידם שמטלטלים ספר תורה ממקום למקום. בנוסף לכל יתר העוונות של שבת במלון!!!
"הנה כתב מרן ז"ל בשולחן ערוך [סימן קל"ה, י"ד] "בני אדם בבית האסורין, אין מביאים אצלם ספר תורה, אפילו בראש השנה ויום הכיפורים". והם דברי שו"ת מהר"ם מרוטנבורג ז"ל סימן י"ג], והביאם המרדכי [ראש השנה רמז תש"י] להלכה.
ודע כי הזוהר הקדוש החמיר מאוד בטלטול הספר תורה ממקום למקום, ואפילו מבית הכנסת אחת לאחרת, וכל שכן לרחוב, שכן כתב [אחרי מות ע"א, ב] "אמר רבי אלעזר האי דאמרו חברייא גלותא דס"ת אפילו מבי כנישתא לבי כנישתא אחרא אסיר, וכ"ש לבי רחוב, אמאי לבי רחוב, אמר רבי יהודה כמה דאמרן בגין דיתערון עליה ויתבעון רחמי על עלמא, אמר ר' אבא שכינתא כד אתגלייא הכי נמי מאתר לאתר עד דאמרה (ירמיה ט) מי יתנני במדבר מלון אורחים וגו', אוף הכא בקדמיתא מבי כנישתא לבי כנישתא, לבתר לבי רחוב, לבתר במדבר מלון אורחים, אמר רבי יהודה בני בבל מסתפו ולא קא עבדי אפילו מבי כנישתא לבי כנישתא כל שכן האי".
ועיין בספר מעשה רב [הלכות שבת אות קכ"ט] שכתב בשם הגר"א מווילנא ז"ל "קריאת התורה הולך לספר תורה, אפילו הוא בבית שני, ואין מטלטלין מחדר לחדר, וכל שכן לבית אחר".
שאלה - 229930
לכבוד הרב מוצפי שליט"א, באחד השיעורים הרחוקים שמענו על מנהג עתיק בירושלים לתלות ביצי בת היענה בצלחת מעל ארון הקודש, מה הטעם?
תשובה
כתב רבנו אליהו הכהן מאיזמיר מזרע איתמר בן אהרן הכהן זיעא בספרו מדרש תלפיות, ענ' בעלי חיים.
"בענין בת היענה שמטלת בצים ומניחתם במקום גבוה ועומדת במקום רחוק כנגדם ומבטת ורואה בהם ואינה מסיחה דעתה מהם. ובאותה הבטה היא עושה פירות, שיוצאים האפרוחים. ואם יזדמן שתבא שום חיה ומפסיקה ראייתה בינה ובין הביצים, הורגת אותה חיה. לפי שעל ידי אותו הפסק נעשים הביצים מוזרות ואינו נולד אפרוח מהם. ולכן נהגו לתלות ביצים אלו בבית הכנסת להראות לכל שעיקר התפלה היא שתתקבל ויעשה פירות. היא הכוונה שלא יהיה שום דבר מפסיק בינו לבין אבינו שבשמים, שהוא עומד כנגדו ומדבר עמו לנוכח ברוך אתה ה'.'
"יש טעם אחר לתלות ביצי בת היענה בבית הכנסת והוא לרמוז לכל נכנס ויוצא שתמיד עיני ה' על ישראל בלי הפסק רגע ועל ידי השגחתו בנו אנו חיים כביצי היענה שעל ידי התמדת הראיה בהם בלי הפסק הם חיים ונעשים אפרוחים ואם יפסק מהם הראיה רגע הם כלים ונאבדים. ובתתו האדם בדעתו כל זאת מביאו אל הדבקות בהקב"ה בעלות על לבו חיבתו עמנו שתמיד השגחתו עלינו בלי הפסק כדי להגין ולשמור אותנו מכל נזק... גם כיוון שמעולם לא זזה שכינה מארץ-ישראל כתיב בה ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה שתמיד השגחתו בה בלי הפסק כבת היענה זו כמדובר".

"בזה נאמר טעם שני על מה שתולין ביצי בת היענה בבית הכנסת דכיוון שבית הכנסת הוא מקדש מעט, בראות האדם שם הביצים אלו עולה על זכרונו שעיני הקב"ה תמיד בארץ-ישראל מקום מקדשנו, ובזה בא להתפלל על הגלות ועל החורבן. ונלמד מזה שאין ללגלג על שום מנהג של ישראל כי לכלם יש להם שורש על מה שיסמוכו"..
וכן כתבו הרב שפתי כהן ז"ל על התורה, והגאון היעב"ץ ז"ל בסידורו. וכן הגאון השדי חמד זיע"א ועוד. וזה היה מנהג עיר הקודש צפת ועוד מקומות עד עצם היום הזה.
שאלה - 229746
לכבוד רבנו הגדול שליט״א. האם נכון לומר על עצמו שהוא חייב לקנות בגד זה או חייב ללכת למקום זה, כי שמעתי את הרב מעיר נגד זה מה הסיבה?
תשובה
לצערינו זו שפת הרחוב היום, ואסור לומר כך, כי אמרו חז"ל סנהדרין ק"ב. "ברית כרותה לשפתיים". גם יש מלאכים הנקראים "אוררי יום", ומובא בזוהר הקדוש פקודי רסו, א.
"ומהכא נפקא חד רוחא מסאבא דאקרי ארירי"א וכמה אלף ורבבן עמיה וכלהו אקרון אוררי יום כמה דאת אמר (איוב ג) יקבוהו אוררי יום, והאי רוחא וכל אינון דעמיה כלהו קיימי לנטלא ההיא מלה דלייט בר נש גרמיה ברוגזיה ואלין מתערי להאי חויא דאקרי (ישעיה כז) לויתן נחש עקלתון בגין לאייתאה ולאתערא לווטין על עלמא הדא הוא דכתיב יקבוהו אוררי יום".
וראה בספר היכלות לרבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול ופירש הדברים
"מהיכל זה יוצא רוח אחד טמא שמו.... ותחת ידו כמה אלף ורבבות מלאכי חבלה וכלם נקרא אוררי יום, והם ממונים על המקלל עצמו בכעס או על שבועת האלה, והקללה ההיא מעלים אותה למעלה ומעוררים עמה נחש הקדמוני הלויתן נחש עקלתון שיעלה ויעורר קללות נמרצות ח"ו, וזהו שהיה מכוין איוב באמרו יקבוהו אוררי יום (איוב ג') שהם אלו העתידים לעורר לויתן שהוא הנחש העקלתון, הרחמן יצילנו".
ולכן האומר על עצמו כך ואפילו בלי כוונה יכול לפגוע חלילה בעצמו.
שאלה - 229744
לכבוד מורנו הרב הי״ו כשיש לי חידוש יפה לומר, מותר להגיד יש לי לידוש יפה ומיוחד או לא? כי שמתי ממישהו שאסור לומר כך.
תשובה
בתלמוד [עירובין ס"ד, א] "אמר רבי אחא בר חנינא מאי דכתיב [משלי כ"ט, א] ורעה זונות יאבד הון, כל האומר שמועה זו נאה, וזו אינה נאה, מאבד הונה של תורה".
וכתב הגאון המהרש"א ז"ל [חידושי אגדות שם] שאין לומר אפילו רק שמועה זו נאה. וכן כתב בקיצור השל"ה [דנ"ג ע"ד] לגבי מכירת העליות לתורה בבית הכנסת לומר על עשרת הדברות וכיוצא פרשה זו נאה, וציווה הגאון מהר"ר שמואל ז"ל אב"ד דפירדא שלא יכריזו כן, כי משמע שפרשה אחרת חס ושלום אינה נאה.
ורבים תמהו על פירוש רש"י [במדבר ט"ז, א] שכתב "ויקח קרח, פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא". דהיאך כתב יפה נדרשת. והרב שבתי בס משורר ז"ל פירש בשפתי חכמים שם, "ולפי שפירש רש"י בפרשת בראשית ואני לא באתי לפרש רק פשוטו של מקרא ולא על פי המדרש לכך פרש"י כאן פרשה זו יפה נדרשת וכו' שהוא קרוב לפשוטו לכך אפרש אותו על פי המדרש ולא נצטרך לפרשו לפי פשוטו". וכן פירש הרא"ם ז"ל.
גם הגאון הטורי זהב ז"ל בספרו דברי דוד שם כתב "לכאורה קשה שיש איסור בלשון זה שהרי ארז"ל שאסור לומר הלכה זו נאה הלכה זו אינה נאה, דאין לומר דדוקא תרווייהו יש איסור לומר, זה אינו דהא 'הלכה זו אינה נאה' לחוד יש איסור, אלא על כרחין דהכי קאמר, כשם שאסור לומר הלכה זו אינה נאה, כך אסור לומר הלכה זו נאה, דמתוך זה משמע שהלכות אחרות אינם נאים חס ושלום. ואם כן למה אמר רש"י 'פרשה זו יפה נדרשת'. ויש לפרש דגם כאן יש מיעוט, דבשאר מקומות יש שני דרכים, האחד לפי פשוטו, והשני לפי המדרש. אבל כאן אין כאן אלא דרך אחד, דהמדרש הוא פשוטו, שאין כאן פשוטו רק המדרש הוא יפה נדרש אפילו לפי פשוטו, דאין שום פירוש על 'ויקח' מה לקח לפי פשוטו".
והנה כתב בבית הבחירה למאירי ז"ל [עירובין ס"ד, א] "אסור לאדם שיעשה עצמו מכריע בדברי תורה לומר זו הגונה וזו אינה הגונה, שמתוך כך ישפיל בהכרעתו את שאינן הגונות בעיניו. ושמא טעה בעיונו וגרם לשכח הלכות גדולות, דרך צחות אמרו רועה זונות יאבד הון, כל האומר שמועה זו נאה וזו אינה נאה כאלו מאבד הונה של תורה. וענין המשל הוא שהנשים חנן חלוק לבני אדם זו נאה לזה וזו נאה לזה ,וכן השמועות אין ראוי לדחותן אלא להתישב בטעמן, וכשיעיין בדבר ימצא הכל נאה ומתוקן".
משמע מדבריו כי מה שאסרו הוא אם אומר שמועה זו אינה נאה, אך כשאומר זו נאה שפיר דמי. וכן כתב הרש"ש ז"ל [עירובין שם] "מהרש"א בחידושי אגדות כתב דזו נאה לבד גם כן לא יאמר. והנה מצאנו באמוראי טובא דאמרי כמה מעליא הא שמעתתא ומהן בשבועות [מ"ה, ב] וגם נראה לעניות דעתי דדוקא במקום שאין חולק על דינו, רק שאומר שזה הדין אינו נאות. אבל במקום שחולק עליו, מצאנו בכגון דא שאמרו בלשון ניאוץ, כמו שאמר עולא בתענית [ד, ב] הא דרב חסדא כחומץ לשינים וכו', וכן בקדושין [מ"ה, ב], ובזה נדחה קושיית התוספות מהא דרב נחמן גופיה אמר לקמן לא שנו אלא וכו'".
גם מצינו להגאון רבנו חיים פלאג'י ז"ל בספרו עיני כל חי [כתובות פ"ה, א] שהעתיק דברי הרב רמת שמואל שכתב אפילו לומר זו נאה בלבד אסור, והשיב על דבריו כי לא מצינו שאסרו דוקא כשאומר זו אינה נאה. נמצא איפה כי הגאונים המאירי, הרש"ש, ורבנו חיים פלאג'י סוברים כי כל האיסור הוא כשאומר שמועה זו אינה נאה, אך מותר לומר שמועה זו נאה.
ברם מצינו למורנו הגאון רבי יוסף חיים ז"ל בספרו בן יהוידע [עירובין שם] כתב "קשה אם אומר זו נאה, אדרבה משביח, ואמאי נקיט זה בכלל מאבד וכו', ונראה לי בסייעתא דשמייא דזה האומר זו נאה, ודאי לא על כל הלכה והלכה ששומע אומר כן, אלא בוודאי יזדמן כמה הלכות שלא יאמר עליהם כלום, וכיוון שרואים שזה דרכו לומר זו נאה, נמצא לפי זה רוב ההלכות שאין אומר עליהם כלום, הרי זה מבזה אותם, ולכך הפסוק של רועה זונות הוא מדבר באומר זו נאה, לרבותא כי גם זה הוא בכלל מאבד הון". וזה כסברת המהרש"א, קיצור השל"ה וסיעתם. שאין לומר גם שמועה זו נאה.
ועיין באמת ליעקב [משפט קריאת התורה אות ה] ובלדוד אמת ובשו"ת ישכיל עבדי [חלק ב, אורח חיים סימן א], וכף החיים [סופר תצ"ד, כ"א], ובשו"ת יביע אומר חלק ב יורה דעה סימן ט"ז]. והוא דווקא בדברי הלכה, אך בחידושי אגדה ומדרשים אפשר לומר שמועה זה נאה או ראיתי דבר נחמד.
שאלה - 229737
לכבוד הרב, כת"ר העיר אתמול על מפרשי התנ"ך, אני רוצה למחות שהיום ברדיו חרדי דיבר אחד על "ברזילי" יושבים על ברזלים, עוסקים במסכת פיסטוקים וגרעינים, במסכת חגיגה, וגם במסכת מכות, כך לדבר על צדיק בישראל.
תשובה
ברזילי נשמה גדולה היתה לו, וזכה לאכול משלחן המלך מלכו של עולם. ועיין בזוהר חלק ב דף קנג/א שכתב עליו "זַכָּאָה אִיהוּ, מַאן דַּהֲוֵי בְּחוּשְׁבָּנָא דְּפָתוֹרָא דְּמַלְכָּא, דְּהָא אִשְׁתְּמוֹדְעָא לְאוֹטָבָא לֵיהּ בְּהַהוּא טִיבוּ דִּלְעֵילָּא. (ובגיני כך) וְדָא אִיהוּ טִיבוּ וּקְשׁוֹט, דַּעֲבַד דָּוִד לִבְנֵי בַרְזִיּלַי, דִּכְתִּיב וְהָיוּ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ. וְאִי תֵּימָא דִּבְשֻׁלְחָנָא דְּמַלְכָּא, אָכִיל בַּר נָשׁ אָחֳרָא בַּר מִנֵּיהּ. לָא. אֶלָּא מַלְכָּא אָכִיל בְּרֵישָׁא, וּבָתַר כָּל עַמָּא. וְאִינּוּן דְּאַכְלֵי עִם מַלְכָּא, בְּשַׁעֲתָא דְּאִיהוּ אָכִיל אִינּוּן דְּחָבִיבִין עָלֵיהּ מִכֻּלְּהוּ, וְאִינּוּן אִתְמְנוּן מִשֻׁלְחָנָא דְּמַלְכָּא".
והמקובלים כתבו "ומה גם אם יזכה להיות עניים ועמלי תורה באוכלי שלחנו, אשר חכמים הגידו אמר רבי יודן ה' פעמים כתוב בני ברזילי כנגד חמשה ספרי תורה, ללמדך שכל מי שהוא מאכיל פרוסה לצדיק כאילו הוא מקיים ה' ספרי תור". והשם הטוב יכפר.
שאלה - 229727
לכבוד מורנו הגאון שליט"א, הנה נא הואיל עבדך לשאול כבודך, מי היו הרמ"ק, הרמ"ז, והרמ"פ איש אחד הם ושמות שונים או שלשה אנשים הם?
תשובה
שלשה ענקים בקבלה ידועים ומפורסמים בכינוייהם.
האחד הוא מורנו הרב משה קורדבירו זיע"א, מחר שבת קודש יום פטירתו כ"ג בתמוז ש"ל. היה נקרא רבו של רבנו האר"י וחיבר למעלה מארבעים חיבורים בתורה ונפטר בן מ"ח שנים.

השני הוא הגאון המקובל המפורסם בספריו בהלכה ובקבלה הרב משה זכותא זיע"א, נולד בשנת שפ"ה באמסטרדם למשפחת רבנים מפורטוגל, וביקר באיטליה ובירושלים נפטר ט"ז בתשרי תנ"ח. בן ע"ג שנים.

והשלישי הוא רבנו המקובל הרב מאיר פאפירש כ"ץ. מתלמידי תלמידיו של רבנו האריז"ל. נולד שפ"ד בפולין, בצעירותו עלה לירושלים ולמד תורה מפי רבי ישראל אשכנזי ורבנו יעקב צמח זיע"א, בשנת ת"ח נסע לפולין לראות את שלום אחינו היהודים הנרדפים, וחזר לירושלים מדוכא ומעונה, כתב ספרים בשם רבנו האריז"ל "פרי עץ חיים", נוף עץ חיים, אור צדיקים, מאורות נתן, אילן הגדול. הוא האיש אשר טרח וסידר את ספר היסוד בקבלה של רבנו האריז"ל המפורסם "עץ חיים" הכולל חמישים שערים.
הגאון החיד"א זיע"א כותב עליו כי כתב ט"ל חיבורים בפשט ובקבלה. נפטר בן ל"ח שנים כמספר שנות חייו של רבנו האר"י זיע"א.
שאלה - 229681
לכבוד הרב היקר והנפלא, באחד השיעורים שמעתי מכבודו דברי מוסר על מפרשי התורה בני זננינו שמתייחסים בקלות ראש לדברי הפסוקים ומפרשים מדעתם מיני דברים, וכת"ר ציטט לנו מדברי הרמב"ן ז"ל, אחלה פניו יודיעיני היכן אמצא
תשובה
תודה לך ידידי היקר על ההקשבה ובעיקר על היראת שמים והאיכפתיות שלך לכבוד התורה ואישיה שיש בימינו כאלה המתארים אותם כבשר ודם מחבריהם או משכונתם. ומי לנו גדול בתורה כרב אשי מסדר התלמוד שאמר "למחר נפתח במנשה חברין" ובא אלי מנשה בחלום והוכיחו ובין הדברים אמר לו לא חברך אנא ולא חברא דאבוך". והעתקתי לך הדברים היום למען יקראו רבים ויחכמו.

רמב"ן הקדמה לתורה
"בשם האל הגדול הגיבור והנורא, אתחיל לכתוב חידושים בפירוש התורה. באימה ביראה ברתת בזיע במורא. מתפלל ומתוודה בלב נדכה ונפש שבורה. שואל סליחה מבקש מחילה וכפרה. בקידה בכריעה בהשתחוויה. עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה. ונפשי יודעת מאד ידיעה ברורה. שאין ביצת הנמלה כנגד הגלגל העליון צעירה. כאשר חכמתי קטנה ודעתי קצרה כנגד סתרי תורה. הצפונים בביתה הטמונים בחדרה. כי כל יקר וכל פלא כל סוד עמוק וכל חכמה מפוארה. כמוס עמה חתום באוצרה. ברמז בדבור בכתיבה ובאמירה. כאשר אמר הנביא המפואר בלבוש מלכות והעטרה. משיח אלהי יעקב ונעים הזמירה. לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד. ונאמר פלאות עדותך על כן נצרתם נפשי. אבל מה אעשה ונפשי חשקה בתורה. והיא בלבי כאש אוכלת בוערה. בכליותי עצורה. לצאת בעקבי הראשונים אריות שבחבורה. גאוני הדורות בעלי גבורה. להכנס עמם בעובי הקורה. לכתוב בהם פשטים בכתובים ומדרשים במצות ואגדה. ארוכה בכל ושמורה. ואשים למאור פני נרות המנורה הטהורה. פרושי רבינו שלמה עטרת צבי וצפירת תפארה. מוכתר בנמוסי במקרא במשנה ובגמרא. לו משפט הבכורה. בדבריו אהגה. באהבתם אשגה. ועמהם יהיה לנו משא ומתן דרישה וחקירה. בפשטיו ומדרשיו וכל אגדה בצורה. אשר בפירושיו זכורה. ועם רבי אברהם בן עזרא. תהיה לנו תוכחת מגולה ואהבה מסותרה. והאל אשר ממנו לבדו אירא. יצילנו מיום עברה יחשכני משגיאות ומכל חטא ועברה. וידריכני בדרך ישרה. ויפתח לנו שערי אורה. ויזכנו ליום הבשורה. כדכתיב מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה אומר לציון מלך אלהיך. צרופה אמרתך מאד ועבדך אהבה. צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת. צדק עדותיך לעולם הבינני ואחיה".

עד כאן דבריו הקדושים, ישמע חכם ויוסיף לקח.
שאלה - 229561
לכבוד הרב מוצפי שליט"א, מישבו אמר לי היום שמה שאנחנו אומרים בסדר הקטורת (מחילה מהרב) והלא מי רגלים. זה מעיין שכך שמו ולא מי... ממש.
תשובה
אמצנם כן כתב הכלבו, אך הגאון הרב באר שבע כריתות ו, א. העיר על כך וזה לשונו ״כתב הכלבו (סי' לח ד"ה ואלו הן) יש מפרשים מי רגלים מעין אחד הוא ששמו מי רגלים [עין רוגל, יהושע טו, ז, שמואל ב' יז, ז], ואי אפשר לומר מי רגלים ממש חלילה, שלא עלה על לב אדם לשרות בהן סמני הקטורת ע"כ. ואני אומר אלו המפרשים ירדו אל מעין שלא היה ולא נברא לשאוב מים חיים והעלו בידם מי רגלים, וחלילה וחס לפרש כן כי שבוש גדול וטעות גמור הוא, אם מכח סברא אם מכח גמרא. מכח סברא, מה העדר כבוד יש מכח השם מי רגלים שיש למים אלו של מעין זה, אם לא יזכר ולא יפקד כלל השם מי רגלים על אלו מים בכניסתן למקדש. אם מכח גמרא, הלא גמרא ערוכה בפרק דם חטאת (זבחים צה, א) מפרש אותו מי רגלים ממש, מדפריך התם על המשנה דקתני דם חטאת שניתז על בגד שטעון כבוס, והא בעי דם חטאת שבעה סממנים השנויים במסכת נדה בפרק האשה שהיא עושה (סא, ב) לענין כתם, וחד מנייהו מי רגלים, והתניא בפטום הקטורת אלא שאין מכניסין מי רגלים למקדש, והא ודאי דמי רגלים משבעה סממנין הוא מי רגלים ממש, כמפורש התם במשנה ובגמרא (נדה סג, א) מי רגלים שהחמיצו תנא כמה חמוצן שלשה ימים". וכן הוא בהרמב"ם ז"ל. דהיינו ממש.
שאלה - 229558
למרן הרב מוצפי
האם בזוהר כתוב על חומרת עושק שכר שכיר?
האם כבודו יוכל בבקשה לומר לי מה כתוב שם?

ב. עבדתי יום 1 אצל מישהו שעה ורבע ולא שילם לי על זה ונסיעות כדאי למחול לו או לדרוש?

תשובה
עיין בזוהר הקדוש פרשת קדושים פה, א.
"לא תלין פעולת שכיר, ת"ח מאן דנטיל אגרא דמסכנא כאילו נטיל נפשיה ודאנשי ביתיה, הוא אזער נפשייהו קודשא בריך הוא אזער יומוי ואזער נפשיה מההוא עלמא, דהא כל אינון הבלים דנפקי מפומיה כל ההוא יומא כלהו סלקין קמיה דקודשא בריך הוא וקיימין קמיה לבתר סלקא נפשיה ונפשייהו דאנשי ביתיה וקיימין באינון הבלים דפומיה, וכדין אפילו אתגזר על ההוא ב"נ כמה יומין וכמה טבאן כלהו מתעקראן מיניה ומסתלקי מניה, ולא עוד אלא דנפשא דיליה לא סלקא לעילא והיינו דאמר רבי אבא רחמנא לשזבינן מנייהו ומעלבונייהו ואוקמוה אפילו עשיר הוא ואליו הוא נושא את נפשו דייקא אפילו מכל ב"נ נמי וכ"ש מסכנא, והיינו דהוה רב המנונא עביד כד הוה ההוא אגיר מסתלק מעבידתיה הוה יהיב ליה אגריה וא"ל טול נפשך דאפקידת בידאי טול פקדונך ואפילו אמר יהא בידך דאנא (לא) בעינא לסלקא אגרי, לא הוה בעי, אמר פקדונא דגופך לא אתחזי לאתפקדא בידי, כל שכן פקדונא דנפשא, דהא פקדונא דנפשא לא אתיהיבת אלא לקודשא בריך הוא דכתיב (תהלים לא) בידך אפקיד רוחי".

ועיין שם עוד באורך דברים מבהילים על זה ואסור לך לוותר לו.


























































,
שאלה - 229292
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
לגבי מה ששאלו את הרב לגבי 6 מתענים והשאר לא אנוסים האם מצטרפים.
בחזון עובדיה עמ' פד בהערה כתוב שלא מצטרפים.

תשובה
עיין באתר תשובה 219208 .
לגבי קריאת ויחל עיין בשו"ת יביע אומר חלק ח אורח חיים סימן י"ד, אות ז. שהביא רבים מהפוסקים שסוברים שכשיש ששה מתענים מוציאים ספר תורה, אך דעת הרב חיים פלאג'י ז"ל צריך ניכר שהוא שני שליש מנין והם שבעה מתענים. וכן הסכים היביע אומר שלא להוציא ספר תורה אלא בשבעה מתענים.
אמנם לגבי אמירת עננו בחזרת השליח ציבור בברכה צריך עשרה מתענים, וכן לגבי ברכת כהנים במנחה.
ועיין פורים בציון מעמוד י"ב והלאה.
ועיין תשובה 182943 .
יש חילוק בפוסקים לגבי הימים שבהם אין מוציאים ספר תורה לבין ימי שני וחמישי, וכן בין שחרית לבין מנחה. להלכה כל שיש ששה מתענים אפשר להוציא ספר תורה, ויעלו דוקא המתענים כי השנה חל ביום ראשון שאין בו ספר תורה בשאר הימים.
ועיין אליה רבה תקס"ו, ד. ופרי מגדים משבצות זהב שם ז. ובשו"ת החתם סופר סימן קנ"ז, וכמבואר בחזון עובדיה תעניות עמוד קי"ב.

ולמסקנא כל שאותם המצטרפים ולא מתענים אינם מזלזלים בתענית, אלא שמתעצלים מוציאים ספר תורה. ועיין בעמוד פ בכותרת.
שאלה - 229210
שבוע טוב ומבורך, לפי בקשת הציבור הקדוש אנחנו מביאים להלן את הקינות שנהגו בירושלים ובצפת לאומרם בימי בין המצרים בחצות היום מהשעה 12.45 והלאה.
תשובה
לידיעת הציבור, אין לומר תיקון חצות ולא קינות, ביום השישי, בכ"ט בתמוז, וא' באב.


תודה על העזרה והאיכפתיות של כבודו.

הגאון המקובל רבנו חיים הכהן מארם צובה ז״ל כתב אותה. ונהגו לאמרה בחצות היום בימים אלה.

קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע בִּילָלָה. קוֹל נְהִי מִצִּיּוֹן הַמְהֻלָּלָה:
קול ברמה:
חִשַּׁבְתִּי יָמִים הָיִיתִי גְבֶרֶת. בְּיַד יְהוָה עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת. וְעַתָּה אֲנִי שְׁחַרְחרֶת. טָבַעְתִּי בַבּוֹר בִּיוֵן מְצוּלָה:
קול:
יְחִידָה רַעְיָה אֲזַי הָיִיתִי. וּכְבוֹד עֶלְיוֹן אֲנִי נִקְרֵאתִי. וְעַתָּה לְתַחְתִּיּוֹת יָרַדְתִּי. וְדוֹדִי וְרֵעִי לָרוּם עָלָה:
קול:
יַחַד יוֹדְעַי בְּתוּלוֹתַי וְרַעְיוֹתַי. בְּכוּ עִמִּי כִּי רַבּוֹת אַנְחוֹתַי. אֵין נוֹטֶה עוֹד אָהֳלִי וּמֵקִים יְרִיעוֹתַי. כִּי דוֹדִי מֶנִּי נָסַע וְנִגְלָה:
קול:
מִמָּרוֹם הֻשְׁלַכְתִּי בְּרב מְגִנָּה. שָׁלַח אֵשׁ בְּעַצְמוֹתַי וַיִּרְדֶּנָּה. וְיָצָאתִי בַגּוֹלָה בָּדָד כְּאַלְמָנָה. הָגְלָה יְהוּדָה הָגְלַת שְׁלוֹמִים כֻּלָּהּ:
קול:
הָיִיתִי כְכַלָּה בְּתוֹךְ אַפִּרְיוֹן. וַעֲנַן יוֹמָם עַל מְכוֹן הַר צִיּוֹן. הֻשְׁלַכְתִּי לַחוּץ כְּעָנִי וְאֶבְיוֹן. בְּגָדַי לָקַח צָר וַאֲנִי אֻמְלָלָה:
קול:
כּהֲנַי וּזְקֵנַי טָבְחוּ אוֹיְבַי. מַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי זֶרַע אוֹהֲבַי. בָּנַי הַיְקָרִים וּבַחוּרַי. הָלְכוּ בַשֶּׁבִי וְעוֹלָלַי בַּגּוֹלָה:
קול:
הֵן כָּל אֵלֶּה אֵין דּוֹרֵשׁ לְנַפְשִׁי. אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה וְאֶל עַמִּים אָרִים ראשִׁי. וְאוֹיְבִי אָמַר לֹא תִקְרְאִי עוֹד אִישִׁי. כִּי נָפַלְתִּי לִפְנֵי בְנֵי עַוְלָה:
קול:
נָא אָב הָרַחֲמָן תָּשׁוּב לְצִיּוֹן. עַיִן בְּעַיִן נִרְאֶה בְּבִנְיַן אַפִּרְיוֹן. וְהַבַּיִת הַזֶּה יִהְיֶה עֶלְיוֹן. וְאָז גְּאוּלִים יִפְצְחוּ צָהֳלָה:
וְהַבַּיִת הַזֶּה יִהְיֶה עֶלְיוֹן. וְאָז גְּאוּלִים יִפְצְחוּ צָהֳלָה:



על היכלי חיברו רבי יהודה עבאש ז"ל.

עַל הֵיכָלִי אֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה
וּלְתִפְאֶרֶת צִיּוֹן עִיר הַהֻלָּלָה
בְּכִי נַפְשִׁי עַל חָרְבַּן פַּעֲמַיִם
אֶרֶץ צְבִי צְבִי יְרוּשָׁלַיִם
וְעַל עַמָּהּ אֲשֶׁר הָלַךְ בַּגּוֹלָה
וּלְתִפְאֶרֶת צִיּוֹן עִיר הַהֻלָּלָה
בֵּית תִּפְאַרְתִּי שָׂם אוֹיֵב לְשַׁמָּה
הוֹשִׁיבַנִי בִּידֵי נְבָיוֹת וְשַׁמָּה
עַל זֹאת אֶבְכֶּה תָמִיד בְּקוֹל יְלָלָה
וּלְתִפְאֶרֶת צִיּוֹן עִיר הַהֻלָּלָה
סִפְדִי תוֹרָה כִּי חֻלְּלָה תִפְאַרְתֵּךְ
נָפַל נִזְרֵךְ מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּיתֵךְ
וּשְׂאִי קִינָה עַל אֲהֳלִיבָה וְאָהֳלָה
וּלְתִפְאֶרֶת צִיּוֹן עִיר הַהֻלָּלָה
חִזְקוּ עַמִּי מַהֵר אֶבְנֶה דְבִירְכֶם
נָקָם אֶלְבַּשׁ וְאָשִׁיב אֶת שְׁבוּתְכֶם
תּוֹךְ הֵיכָלִי אֶשְׁכּוֹן כְּבַתְּחִלָּה
כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תּוֹרָה וּתְהִלָּה
שאלה - 229029
לכבוד מורי ורבי, האם זה מוסמך מה שיש הרבה האומרים כי כל דברי הגאון הרב בן איש חי זצ״ל הם למעשה דברי רבנו האר״י ז״ל.
תשובה
אני מבין שכוונת דבריך על דבריו והלכותיו בקבלה, כן בהחלט, הדברים ברורים לכל מי שיעיין ויהיה בקי ברוב חיבוריו ימצא כי קבע לו ולנו דרך סלולה בקבלה וכולה מהבאר מים חיים שהיא על פי רבנו האריז״ל, וגם ובעיקר דרכו של קדוש ישראל וגאונו הוא רבנו הרש״ש זיע״א. ואינו זז מדבריהם ואפילו כמלוא נימא.

כל מי שיעיין בספריו הרבים ובפרט בספרו ״דעת ותבונה״, ובפתיחה שכתב לספרו זה, ימצא כי סלל לנו מסלול בטוח של הבנת עניני הסוד, הזוהר הקדוש ועוד, אך ורק על פי רבנו האר״י ז״ל, ולמעשה הוא ממשיך באותו קו ובקפדנות רבה שקבע רבנו הרש״ש זיע״א, שנזהר מאוד שלא לזוז כהוא זה מדברי רבנו האריז״ל, ולא להביט על דברי המקובלים האחרים שכתבו דרושים שונים. בעיקר תוכל למצוא זאת אם איש חכם ונאמן אתה בספרו סוד ישרים בתשובותיו המחכימות הפרושות על פני ארבעת כרכי שו״ת רב פעלים המבעית ביופיו ובהדרו, בעומק השגתו ובצחות לשונו.
גם כתוספת מבורכת פעמים שהוא מסביר ומבאר את דבריו העמוקים של רבנו הרש״ש ז״ל, על פי דבריו המחוכמים והנוקבים של הרב תורת חכם זיע״א.
נקודה נוספת וחשובה ביותר תמצא בספרו סוד ישרים שנזהר ביותר שלא להביא סברות מעצמו ולא פלפולי דברים בתורת הסוד, אלא כשיש סוגיא הצריכה ביאור, הוא מציג לפני הקורא המעיין את ציטוט דברי רבנו האריז״ל והרש״ש ז״ש בלי לתת פרשנות מעצמו כלל, אלא מציג הדברים ככתבם וכלשונם לפני המעיין, ובזה מביאו אל המסקנא האמיתית והמדוייקת.
מאוד חפצתי להאריך לפניך בדוגמאות שונות, אך אני חושש פן נצא מהמסגרת הקפדנית שבדבריו הקדושים.
רק נזכור אזהרת רבנו מהרח״ו ז״ל נאמן ביתו של רבנו האריז״ל, שכתב ״כי דברים אלו הסברא בהם סכנה עצומה״. והשם יתברך יאיר עיננו באור תורתו כל הימים אמן.
שאלה - 229020
לכב' הרב הצדיק :) שאלה 228958 , אני קוראת ותופסת את הראש. כולי צער על כל מה שקורה. זה באמת אמיתי?אדם יהודי שרף את שם השם? למה? כבודו מה יהיה על עם ישראל ? :( תפילות ושינוי מעשינו
תשובה
זו תוצאה של הפקרות והשתוללות חסרת רסן, ניפוץ והרס כל מה שקדוש לאומה כולה, לא הניחו אבן או פינה שלא החריבו, לא השאירו עוללות שלא השחיתו. והנתעב עושה הרשעה אפילו לא מבין מה רע עשה.
הוא מצהיר החצוף כי את שמו של נביא השקר לא היה שורף, את כתבי הכזב של האומות לא, אך את השם המפורש שאסור לנו להגות את אותיותיו, הוא כותב באותיות ענק ושורף לעיני ילדים רכים של "ממלכתי דתי".

זו תוצאה של התנהלות אנשי העסקונה ה"דתית" וה"חרדית", אשר תמיד מדברים רק על "פגיעה ברגשות". כופרים המה, כי את שם השם לא מזכירים, את התורה ומצוותיה בשפתם אינם מבטאים. את קדושת המצוות חס מלהזכיר. הכל אישי, רגשי, אמונתי הפרטית, כסילים נבערים.

הרי עבדים הננו לאבינו שבשמיים, חיינו מסורים בידו, ירדנו לעולם כדי לעובדו ולקיים מצוותיו, יהודים אנחנו בני אברהם יצחק ויעקב הננו, אשר הלכו אחרי השם יתברך באש ובמים, ואבותינו מסרו עצמם להריגה, לחנק, לשריפה, ולסקילה על יחוד שמו יתברך.

והם הדוברים בעלי דעת נבערה, ושכל רופס מגמגמים בפני הכופרים ולא מזכירים בפניהם את האמת המובהקת, אלא משתמשים במילים נבובים וריקים מתוכן. ולא זועקים בכל כוחם על האמת הצרופה, ועל קדושת התורה. כי הם מנסים להתייפייף בפני אויבי הדת.
שאלה - 229000
לכבוד הרב,
שמעתי שבהריון האשה משפיעה על העובר שיהיה קדוש. אנא רק אם לא קשה לכבודו, ואם נכון הדבר, לומר לנו מהם הדברים שבידי האשה לעשות עוד בהריונה למען קדושת בנה?
תודה רבה!

תשובה
לא לכעוס. לא לקלל, להיות שמחים תמיד, להשתדל לשמוע דברי תורה ומוסר מפי אנשים הגונים. להסתכל על בית הכנסת, על ארון הקודש, על הספר תורה כשמוציאים אותו ופותחים אותו לציבור. להסתכל באותיות התורה נביאים וכתובים, ובכלל זה להסתכל בספר תהלים.
גם טוב להזכיר שמות אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב, משה ואהרן, יוסף פינחס דוד ושלמה. יהושע בן נון, כלב בן יפונה. שמות הנביאים שמואל, ישעיה ירמיה, יחזקאל, הושע יואל יונה מיכה חגי, עובדיה, זכריה, מלאכי, צפניה, נחום, חבקוק, עמוס.
עזרא, נחמיה, ברוך בן נריה, נתן הנביא,
השופטים, עתניאל בן קנז. אהוד בן גרא,
עלי הכהן,

שמות חכמי המשנה. שמעון הצדיק, שמעון בן שטח, יהודה בן טבאי, הלל ושמאי, יונתן בן עוזיאל, רבן יוחנן בן זכאי, רבן גמליאל, רבן שמעון בן גמליאל, רבי אליעזר הגדול, רבי עקיבא, רבי שמעון בר יוחאי, רבי אלעזר בנו, רבי שמעון בן נתנאל, רבי יהושע בן חנניה, רבי יוסי הכהן, רבי אלעזר בן עזריה, רבי אלעזר בן שמוע, רבי יהודה בן בבא, רבי יהודה בן דמא, רבי יוסי הגלילי, רבי מאיר בעל הנס, רבי אלעאי הזקן, רבי יהודה בר אלעאי, סומכוס, רבי שמעון בן אלעזר, רבי יהודה הנשיא, רבי חייא, בניו יהודה וחזקיה, רבי מנחם בר סימאי, רבי יהושע בן קרחה, רבי צדוק, רבי אלעזר המודעי, שמעון בן עזאי, שמעון בן זומא, רבי נתן, רבי נתן הבבלי, בר קפרא, רבי אלעזר הקפר, ועוד.

וכן שמות חכמי התלמוד.
שאלה - 228908
לכבוד הרב שלום רב
במקרה שעולה לתורה אדם שהוא סגי נהור ומברך והוא לוי ואין עוד האם מותר לענות לברכתו?

תשובה
הפוסקים נחלקו האם סומא רשאי לעלות לתורה ולברך על קריאתה, דעת האגודה, והנימוקי יוסף בשם האשכול, המהרי"ל, והרב בנימין זאב, ושלטי הגיבורים ועוד, יכול סומא לעלות לתורה, ורבנו סעדיה גאון ז"ל כתב שאם כשמקרין אותו הוא אומר מילה במילה יעלה. וכן נראה סברת הזוהר הקדוש. אמנם דעת הרמב"ם והרשב"א ז"ל, והרא"ש ורבנו ירוחם, הריב"ש ושבלי הלקט, רבנו יעקב בן חביב והבית יוסף שאינו עולה. ומכל מקום אם צריכים לו כגון שהוא כהן או לוי, או שיש לו אזכרה או שמחה וחפץ מאוד לעלות יעלוהו.
כתב מרן ז"ל בבית יוסף [סימן קמ"א] "ומה שכתב רבינו [הטור] ומיהו אם יודע לקרות כשמקרין אותו שפיר דמי. כן כתב הרא"ש בתשובה [כלל ג סימן י"ב] אם קורא עם החזן ויודע להבין ולחבר האותיות ולקרותם עם החזן מיקרי שפיר קריאה, אבל שיברך הוא על מה שהחזן קורא והוא לא יקרא כלל לא יתכן עכ"ל. והטעם מפני שצריך שידע לקרות מתוך הכתב מה שמקרין אותו, שאסור לקרות בתורה אפילו אות אחת שלא מן הכתב. וכמו שכתב רבינו ירוחם [נ"ב ח"ג כ] בשם תשובת הרשב"א [חלק ז, סימן שס"א] וכן כתוב בשבלי הלקט [סימן ל"ו] וכן משמע מדברי הרמב"ם בפי"ב מהלכות תפילה [הלכה ח] שכתב שאסור לקרות שלא מן הכתב אפילו תיבה אחת וכן נראה מלשון תשובת הרא"ש שכתבתי, וכן כתב הריב"ש בתשובה [סימן ר"ד] והביא ראיה לדבר וכן כתב מהר"י ן' חביב ז"ל". וכן כתב הרשב"ש ז"ל בתשובה [חלק ז, סימן שס"א]. והרב דוד אבודרהם ז"ל.
"ודלא כדכתב נמוקי יוסף (מגילה כד. ד"ה ר' יהודה) בשם ספר האשכול [חלק ב, עמוד ס"ט] דהא דתנן בפרק הקורא את המגילה עומד [מגילה כ"ד, א] סומא אינו קורא בתורה, היינו לומר דאינו קורא על פה, אבל אוקומי איניש אחרינא שפותח ורואה, והסומא מברך ועומד בצדו שפיר דמי. והכי מצי עביד חתן סומא עכ"ל. וכן מצאתי בשם ספר אגודה דסומא כהן קורא בתורה ,ואין לסמוך על דבריהם נגד כל הני רבוותא. וכבר כתבתי בסימן קל"ט [דיבור המתחיל והרב רבנו דוד אבודרהם] בשם רבינו סעדיה שאם הם צריכים לזה האיש שאינו יודע לקרות שיעלה לפי שהוא כהן או לוי ואין שם אחר זולתו יראה שליח ציבור אם כשיקרא לו מילה במילה יכול לאמרה יכול לקרות ואם לאו לא יעלה עד כאן".
ובשו"ת משאת בנימין [סימן ס"ב] לרבנו בנימין אהרן סלניק ז"ל [פולין ש"י – ש"פ] כתב "אם שלמים וכן רבים דרכו ועברו בתורה, ונכנסו בעובי הקורה. וכל אחד קולע השערה, סביבם מאוד נסערה. זה להתירא וזה לאיסורא, בענין אם סומא יכול לעלות ולקרות בתורה. והמאסף לכל המחנות דגלי אהבה לאורו יסעו כל עם קודש, הגאון והמופלג בדורו מוהר"ר יוסף קארו נ"ע [נוחו עדן] בספר הבית יוסף שלו. ליקט ואסף לכל הדעות ושקל וערך והעלה לאיסורא, שאינו רשאי לעלות בין המנויין. ואני אמרתי אף אם רוח המושל יעלה עליך, מקומך אל תנח. כי לעולם לא יזנח. ומימות אבי זנוח. התורה בקרן זויות מונח. כל הרוצה יבא ויטול. ומצוה אחת לא יבטל. כי זה עתה לעת זקנתי חשכו הרואות בארובות. ותכהנה עיני מראות. ולפי אשר עלתה במחשבה של הרב ז"ל יגרשני מלהסתפח בנחלת השם ותורת אמת חיי עולם. לבלתי אחשב במספר המנויין לעלות. ולכן אמרתי וגמרתי בלבי חלילה לי מלעזוב את דרך עץ החיים ומלאחוז בענפיה, אהבתי זאת התעודה, מימי קדם קדמתה. משפטה ודתה. וגם לעת זקנתי בל אשליכה. ובה אתהלכה. ואפתח בדבר הלכה. לראות על מה עשה לי הרב ככה. והנה אשא עיני אל ההרים הרמים - גבעות עולם, ואצא לעזרת השם בגבורים, אוכיחה ואערכה דברי, אברר דבריהם כשמלה, אתיצבה ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש. ובטרם כל אציע ואביא דעות המחברים, איש איש על דגלו באותות, כפי אשר מצאתי בחיבוריהם קמאי ובתראי, הללו אוסרין והללו מתירין. ואסדרם מערכה מול מערכה, ומתוך אלו שתי המערכות תסתיים שמעתתא, ויצא לנו הדין דין אמת בעזרת השם. ובתחלה אסדר דברי האוסרים ואחר כן דברי המתירים".
תחילה הביא דברי האשר"י ז"ל [מגילה שם] שכתב מכיוון שבימינו כל עולה מברך בתחילה ובסוף, אם לא יקרא התורה בפיו הויא ברכה לבטלה חס ושלום. והזכיר דברי הרא"ש שהבאנו לעיל שאסר, וכן הוא דעת בנו הטור ז"ל [סימן קמ"א], וכן שו"ת הריב"ש ז"ל [סימן ר"ד], ודברי הרב אבודרהם ז"ל שהביא מעשה דרבי עקיבא שנתנו לו לקרות ולא קרא מפני שלא הכין הפרשה, וקל וחומר לאותן שעולים ואינן יודעין אפילו אות אחת לקרות, וסיים בדברי רבי סעדיה גאון ז"ל שכתב שאם כשהשליח ציבור מקרא אותו תיבה בתיבה יודע לקרוא יעלה, ואם לאו לא יעלה.
וכאן הביא דברי המתירים, ובראש המחנה דברי הרב האגודה ז"ל [בבא קמא פרק ח, סימן ק"ד] שכתב במקום דליכא כהן בעיר אלא סומא מותר לקרותו לספר תורה, "כיוון דקריאת תורה מדרבנן יכול הסומא להוציאם, ואי משום ברכה לבטלה הלא גם הרואה פטור מלברך דהא בירך שחרית, אלא שמחייב את עצמו, הכי נמי לא שנא, ואי משום דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בע"פ לא, דבזה"ז אינו קורא אלא החזן וכן הוריתי לגולב"א פעם אחת". ודברי הרב נימוקי יוסף ז"ל שכתב בשם האשכול כי מה שאמרו סומא אינו קורא היינו בעל פה, אמנם להעמיד אחר לידו ויקרא מהכתב והוא יקרא אחריו שפיר דמי.
וכן כתבו המהרי"ל, ובשו"ת בנימין זאב [סימן רמ"ה], ושלטי הגיבורים [מגילה שם], וסיים את דברי המתירים במאמר הזוהר הקדוש [ויקהל ר"ד] שכתב שאחד קורא והשני שותק, כי אין לשמוע שני קולות בתורה, כי את שנים יקראו הא גורעים בסוד כבוד השכינה, וכבוד התורה. וכתב עוד הרב משאת בנימין כי מרן הבית יוסף ז"ל הוסיף לדברי האוסרים את דעת הר"ן ורבנו ירוחם ז"ל בשם שו"ת הרשב"א והרמב"ם, ושיבולי הלקט, ורבנו יעקב בן חביב ז"ל.
ובשלחן ערוך [קל"ט, ג] פסק מרן ז"ל "סומא אינו קורא לפי שאסור לקרות אפילו אות אחת שלא מן הכתב". אולם כתבו הגאון החיד"א ז"ל [ ... והחקרי לב [מהדורא תניינא חושן משפט סימן ד] כתב בשם מהר"י סוזאן ז"ל שנהגו בכל ארץ ישראל להעולת סומא לתורה. והגאון רבנו יצחק עטיה ז"ל בספרו רוב דגן [אות לטובה סימן א] כי המנהג בארץ ישראל להעלות סומא לתורה שלא כדעת מרן השלחן ערוך.
וכתב הגאון הבית חדש ז"ל "וכבר נהגו לקרות סומא בפני גדולי עולם ולא מיחו כי סמכו על המהר"י מולין שפסק כך". והביאוהו הרב עולת תמיד [שם ד], והרב מגן אברהם ז"ל [שם ד], והמחצית השקל ז"ל [שם ד] כתב בשם הרב משאת בנימין שכיוון שבימינו השליח ציבור קורא אם כן סומא שומע ממנו והוי שומע כעונה, כי השליח ציבור קורא מתוך הכתב.
והלבוש ז"ל [קמ"א, ג] כתב "יש אומרים שאין קורין סומא לספר תורה לפי שלא יכול לקרות מתוך הכתב, ואני ראיתי נוהגין בהרבה מקומות ובמעמד גדולי הדור שקורין סומא לתורה, כיון שיכול לקרות מלה במלה עם הש"ץ, ואף על פי שקורין שלא מן הכתב, בשעת הדחק ולהפיס דעתו של סומא דלא ליתי לאינצויי, סומכים בזה על הזוהר [ח"ב רו ע"א] דסבירא ליה דאדרבא דאסור לקרות עם הש"ץ בתורה, כמו שהיה הענין בנתינתה שמשה ידבר וגו' וכל ישראל שותקין. ואף על פי שאומר הסומא הברכה אין זה ברכה לבטלה, כיון דקיי"ל שומע כעונה הרי הוא שומע הקריאה מן החזן הקורא מתוך הכתב ומכוין ליה מלה במלה".
וכתב הרב מטה משה ז"ל [עמוד העבודה סימן רמ"ד] "סומא אין לקרותו לספר תורה אפילו אין שם כהן אלא הוא, ואף על גב דעל שמע פורס, כן הוא דעת הפוסקים. אך האגודה פרק החובל (ב"ק סי' ק"ד) התיר אם אין שם כהן אלא הסומא. ומהרי"ל (מנהגים קריה"ת ג') כתב, דנוהגין לקרות סומא לספר תורה דלא כדעת הרא"ש. וכן הבנימין זאב האריך בראיות ברורות ובדברים נכוחים שיש לסומא לקרות בתורה עי' בתשובותיו סימן רמ"ה".
אולם הרב כנסת הגדולה [הגהות בית יוסף קמ"א, ג] כתב שכן דעת הרשב"א בתשובה כמו שכתב הרב בית יוסף ז"ל [סימן קל"ה] שאין להעלותו לתורה, וסיים הכנסת הגדולה "ומנהגינו כמו שכתב המחבר ז"ל שלא להעלותו.
וכן כתב הגאון הפרי חדש ז"ל [קל"ט, ג] "ומה שכתב סומא אינו קורא וכו'. כן עיקר וזו היא דעת היש מפרשים שהביא הרב רבינו יונה בפרק קמא דברכות [ד, א ד"ה רב] דהא דרב ששת מהדר אפיה וגריס, היינו לפי שהיה סגי נהור ולא היה מחויב לקרות בתורה, ואין לדקדק משאר הפוסקים מדלא משני הכי משמע דסבירא להו דסומא קורא בתורה, דהא הרא"ש [בתשובה שם] משמע מתוך דבריו שסומא אינו קורא בתורה וכמו שכתב הב"י בסימן קמ"א [ד"ה ומ"ש רבינו ומיהו], ואפילו הכי לא משני הכי". וכן דעת הרב ויקרא אברהם [אורח חיים סימן ד], והרב זרע אברהם [א"ה סימן י"ג] שבזמנם נהגו בירושלים היו נוהגים שלא להעלות סומא לתורה, וכן כתב הרב ארץ חיים ז"ל [שם] שכן היה מנהגם בצפת. אולם כתב לעיל מזה [סימן ו] "וכבר נתפשט המנהג בכל תפוצות ישראל שהש"צ מקרא בתורה לכל אפילו למי שאינו יודע אפילו אות אחת וסמכו על דברי בעל האשכול, שמותר להעלות סומא לס"ת כשעומד ש"צ בצדו וקורא מן הכתב. וכן כתבו הרב בנימין זאב והרב משאת בנימין, והאגודה, והלבוש, והב"ח. וכן נהגו העולם להקל בכל ענין בין בסומא בין בכל עם הארץ שאינו יודע לקרוא כלל. וכמ"ש הרמ"א בשם מהרי"ל. וכן הנהיג הרב בעל כנה"ג ע"פ הוראה זו". [ועיין בשו"ת יביע אומר חלק ט, אורח חיים סימן פ"ג, אות ז, מה שכתב בשם ברכות המים שאין פסק זה אלא במקומות שלא קיבלו הוראת מרן ז"ל].
והגאון רבי יצחק עטיה ז"ל בספרו רוב דגן [אות לטובה ל"א] כתב כי לפי דברי הטורי זהב, המגן אברהם, והכנסת הגדולה שכתבו שסומא עולה לתורה הכי נקטינן, וכתב עוד "וכן שמעתי מפי מגידי אמת שבכל ארץ ישראל נוהגים האידנא להעלות סומא לספר תורה אפילו לכתחילה, אף שהמקום הוא אתרא דמרן. ומעשה רב".
וכן כתב הגאון רבי רפאל אהרן בן שמעון ז"ל בספרו נהר מצרים [הלכות קריאת ספר תורה אות י"ג] "המנהג עתה במצרים להעלות סומא לס"ת, וכן ראיתי מיום בואי לשרת בקודש, שעולה סומא לס"ת, והוא כמנהג ירושלים, שלא קבלו עליהם סברת מרן הש"ע שפסק (בסי' קלט ס"ג) שאין הסומא עולה לס"ת, כי רבים חלקו על מרן בזה".
וכתב רבנו חיים פלאג'י ז"ל בספרו ספר חיים [סימן י"א, אות ה] "מנהג עירנו [איזמיר] להעלות סומא לספר תורה". וכן כתב בספרו שו"ת לב חיים [חלק ב, סימן קע"ז] "המנהג בעירנו איזמיר לקרותו לספר תורה ומברך הברכה, וקורין לו בספר תורה כלכל אדם בכל זמן, וכן נוהגים גם כן למי שהוא חתן, עושים לו כסדר הזה".
וכן פסק בשו"ת ויען משה [דמ"ב, ג] שכתב, שאפילו שבכמה מדינות גדולות אשר שמענו שמעם, נהגו להעלות סומא לס"ת, וכן נהגו בצפת, זולת בבית מדרשו של מרן משום כבודו של מרן. וידוע שאין לבטל שום מנהג כשיש סברות פוסקים לקיימו, מכל מקום במקום שנהגו לפסוק כמרן, ואפילו במקום שלא נודע אם נהגו להעלות סומא לס"ת, או לא, ודאי שאין להעלותו לס"ת, שאיך נעשה מעשה לכתחלה נגד פסק מרן שקבלנו הוראותיו, ומה גם במקום חשש ברכות לבטלה, וכל שיש ספק במנהג מוקמינן ליה אדינא, וכיון שתורה יוצאת בהינומא שדעת מרן שקבלנו הוראותיו שאין להעלות סומא לס"ת, כן יש לפסוק לדינא".
ובשו"ת משה האיש (חאו"ח ס"ס יא) להגאון הרב משה הררי ז"ל, העתיק דברי הגאון הראשון לציון הרב יש"א [יעקב שאול אלישר] ברכה זצ"ל, שכתב בשו"ת שאל האיש (חאו"ח סי' ב), להחמיר בזה כדברי הרבנים האחרונים שהסכימו שלא להעלות סומא לספר תורה. וכתב הרב יביע אומר [חלק ט, אורח חיים סימן ח"פ] ממה "שלא העלה על דל שפתיו שהמנהג בירושלים להעלות סומא לס"ת, מוכח שלא היה בירושלים מנהג פשוט להעלות סומא לס"ת, שאם כן לא הוה שתיק מניה. ושכן מוכח מדברי בנו הרה"ג רב חמ"א בהערתו שם שהעלה גם כן לאסור".
גם הביא ראיה מדברי מורנו הגאון החיד"א ז"ל בשו"ת חיים שאל [חלק א, סימן ל"ח, אות ל"ו] שכתב גבי שם עזר בגט, "מעשה בא לידינו במגרש סגי נהור ששמו בפי הכל עזר וחקרנו הרבה עד מקום שידינו מגעת וקרוב לודאי כי פה מצרים לא איתי אינש ילד יולד לו זה שמו אשר יקראו עזר אלא קראו בשמו אלעזר ואח"כ קורין לו עזר. אמנם לא נתברר אצלנו בירור גמור רק דהשלוחי צבור אמרו דכשעולים לס"ת מי ששמו עזר קראוהו בשמו אלעזר אפילו העולה אומר ששמו עזר. והמגרש סגי נהור דאין מעלים אותו לס"ת ולא שייך גבי' חתימה".
וכתב עוד הגאון החיד"א ז"ל בלדוד אמת [סימן ה, אות ט] "יש מי שמתיר לסומא עם הארץ להעלותו, ובמקום שנוהגים לפסוק כמרן, לא יעלו סומא אפילו תלמיד חכם, וכן הוא המנהג בכמה כרכים ועיירות, ואין לפרוץ גדר ועיין מטה יהודה. סומא שהיה חתן, הוה עובדא וגזר עליו רב אחד שיתפלל בביתו בעשרה, ולא יבא לבית הכנסת מחמת הבושה והמחלוקת, מטה יהודה".
ובשו"ת ויקרא אברהם [אורח חיים סימן ד] כתב באורך וברוחב דעת האוסרים והמתירים בזה, ובמסקנת דבריו העלה "ולדידן אין לזוז מדברי מרן שאסר להעלות סומא לס"ת, אפילו כשהש"צ קורא. וכן ראיתי פה עה"ק צפת, בת"ח כהן וזקן שנסתמא בסוף ימיו, ומיום שנסתמא לא קראוהו לס"ת, ומיהו אם כבר העלו סומא לס"ת בשבת ויו"ט יוסיפו עולים להשלים מנין שבעה, אבל אם קראוהו כבר בשני ובחמישי, מאי דהוה הוה, כי בספק ברכות אזלינן לקולא אפילו נגד מרן. ע"ש. ורק במקום שנהגו להעלות ע"ה גמור לס"ת, מאן פליג לן לאסור לסומא להעלותו לספר תורה".

למסקנא אם עולה יש לו על מה שיסמוך, ויענו אחריו אמן.
שאלה - 228000
לכבוד הרב שלום רב, כשיש חתן בעזרת השם בבית הכנסת ביום תענית י"ז בתמוז, האם אומרים תחנון והסליחות של התענית, כי שמעתי דיעות שונות.
תשובה
כאשר יש חתן או מילה ביום תענית-ציבור, לא יאמרו הקהל וידוי וסדר נפילת-אפיים, וכמו כן לא יאמרו "והוא רחום יכפר עוון", אבל שאר הסליחות שנתקנו לאומרם באותו היום ואף התוספות שנתקנו בכלל התעניות שאינם חובה, כגון "עזרא הסופר אמר לפניך וכו', דניאל איש חמודות וכו', אשמנו מכל עם וכו', אנשי אמונה אבדו וכו'", כל אלו יאמרו הציבור גם כאשר אחד מבעלי הברית מתפלל עמהם. אמנם החתן, או אבי הבן, המוהל והסנדק, לא יאמרו כלל, לא תחנון ולא סליחות, מפני שיום זה הוא יום-טוב עבורם, ועליהם לשמוח ולא להיות שרויים בעצב על החורבנות. ואין חילוק בהלכה זו בין בני אשכנז לבני ספרד.
ועיין בשו"ת הרשב"א החדשות סימן סא שכן מנהג אבותינו ותורה היא. ומרן בבית יוסף ביורה דעה בשם הרשב"א. וכן כתבו בשיירי כנסת הגדולה [קלא, הגב"י כ], ובאליה רבה [אות יג], ובבית דוד [סימן שמז], ובשלמי ציבור [דקנ"ב ע"ד], והגאון החיד"א ז"ל בקשר גודל [יט, כד], ובחסד לאלפים [קלא, טו], ובסידור בית עובד [נפילת אפים אות יב], ובזכור לאברהם [קלא, ו], ובשערי תשובה [אות טו], ובכף החיים סופר [אות צ]. ועיין בחזון עובדיה תעניות עמוד קי"ח,שהביא חבל נביאית מתנבאים כך. בספרנו חודש בציון [עמודים סח-סט] מה שכתבנו בזה בסייעתא דשמיא.
ויהי רצון שיהי בסימן טוב ובמזל טוב לכל ישראל אמן.
שאלה - 227898
שלום לכבוד הרב היקר, כמה נהוג לשלם למוהל בכדי שכולם יהיו מרוצים? תודה וסליחה
תשובה
אצלינו נהוג לא לקחת שכר.
במשנה [בכורות ד, ו] שנינו "הנוטל שכרו לדון דיניו בטילים, להעיד עדותיו בטילין, להזות ולקדש מימיו מי מערה אפרו אפר מקלה" וכו'. וביארו בגמרא [שם כט, א] "מנהני מילי? אמר רב יהודה אמר רב דאמר קרא ראה למדתי אתכם וגו', מה אני בחינם אף אתם בחינם". וכן הדין לענין שאר מצוות, שאין ליטול עליהם שכר כלל, וכמו שהאריך בזה השדי חמד [ח"ט ראש-השנה יז] בשם הפוסקים. ולפי זה יש לדון, האם המוהל יכול ליטול שכר על המילה.
ומצינו בשו"ת הרשב"א [ח"א סימן תעב], שכתב "האב שאינו יודע למול, ויש כאן מוהל שאינו רוצה למול בחינם, רק בשכר, יש לבית-דין לגעור במוהל זה, כי אין זה דרכן של זרע אברהם. ואם עומד במרדו, ואין יד האיש משגת לתת לו שכרו, הוי כמי שאין לו אב, שבית-דין חייבים למולו, ולכן בית-דין היו כופין אותו, מאחר שאין אחר שימול". והעתיקו הרמ"א להלכה [רסא, א]. ומבואר בדבריו, שדווקא אם אין יד האב משגת, ואין שם מוהל אחר שימולו בחינם, אסור לדרוש שכר וכופין אותו למול בחינם. אבל במקום שיד האב משגת לשלם למוהל, וכמו שהוא ברוב המקומות בזמנינו, מותר למוהל מעיקר הדין לבקש שכר, אלא שגוערין בו, שאין זה דרכן של זרע אברהם, ואדרבה, מוהלים מהדרין שיתנו להם למול. וכן משמע מדברי הרמב"ם והראב"ד [שבועות ו, ט], דיכול המוהל ליטול שכר על המילה, יעויין שם. וכן הוא בשו"ת הרמב"ם [סימן רעג]. וכן כתב הגאון החיד"א ז"ל בברכי יוסף [סימן רסא], דאם ידו משגת ונדר ליתן למוהל, חייב ליתן לו, ואין כופין המוהל למול בחינם כדין הנאמר גבי רופא. והביא דבריו בספר מכשירי מילה [א, טז].

למסקנא מה שהתירו הוא דמי הוצאות ונסיעות.
שאלה - 227717
לכבוד הרב שליט"א מחילה מכבוד הרב רציתי להעביר מסר לנשות ישראל לצערי על התקלות שיש בערבי הפרשת חלה אי ידיעת ההלכה השבוע אישה העבירה שיעור ואמרה סגולה לאכול את החתיכה שהופרשה מזעזע
תשובה
הדור הולך ומתדרדר, בעיקר הוא מונהג על ידי זמרים, שדרנים, בדרנים ומרצים, חסרי יראת השם, שהכל מותר בעיניהם והציבור הולך כסומא אחריהם.
מה רבה הפירצה שיש נשים שנקראות ״רבניות״ אשר אינן יודעות הלכות מינימליות, לא יהדות ולא מוסר, לא תורה ולא הלכה, והנה מדקלמות משפטים שונים, ומדברות ומקשקשות ממה שעולה במוחם הרופס והדל, מזכירות מאמרי חז״ל שונים, בלי משמעות אמיתית ובלי שייכות רוחנית. מדריכות את הציבור ומטעות אותו.
במיוחד פרוץ הדבר בערבי הפרשות חלה שהתחילו במטרה לקרב ולחזק, אך מרוב קנאת אשה ברעותה התווספו בחוצפתן נשים עמי ארציות והוסיפו לזה תפאורה, בדיות וסגולות, מעשיות שלא היו ולא נבראו, ופטפוטי מילים שאין להם כל יסוד בספרי הקודש.
הגענו לידי כך שאט אט הן כובשות את מקומות גדולי הדור ומעיזות להדריך, ללמד מוסר, ולהורות הלכות ברבים בדברים שבדו מליבן.
אינני רואה מוצא מדרך חתחתים זו, כי זקני הדור אינן מודעים למתרחש סביבם, ואין מי שייסב תשומת ליבם למתרחש. זכורני קודם 50 שנה שאמר לי מורי הגאון רבנו יהודה צדקה זיע"א, שמהיום צריכים להעמיד שומר ליד כל רב, כדי להשגיח על הנעשה, ולהעיר תשומת לבו למתרחש.

מכאן הגענו למה שכתבת כי אוכלים חלה ממש, שהיא עונשה חמור ביותר. ובנקל יכולים להגיע לעון שחייבים עליו לא עלינו מיתה בידי שמים.
והשם יתברך יחיש גאולתינו ופדות נפשינו בקרוב.
שאלה - 227655
למו"ר שליט"א
בשבח והודיה לבורא יתברך יצא לאור אחרי כ"כ הרבה שנים של ציפיה סידור לשבת קודש של כבוד מו"ר שליט"א
אזור אשדוד
אושר 0533156996
אור 0503636716

תשובה
ישר כח לכם, ישר כח לכל העובדים והעורכים המסורים, תודה מיוחדת להאי גברא רבה וירירא, פה מפיק מרגליות, דורש כתרי אותיות, בנם של קדושים, אראלים ותרשישים, מגזע ישישים, נכדו של מרן פאר הדור והדרו, נודע בשערים שמו, הגאון הגדול, סבא דמשפטים, ארי במסתרים, חבר בית הדין בירושלים רבתי אשר מצודתו פרוסה בכל רחבי הארץ, מרביץ תורה לעדרים, המאיר לארץ ולדרים, חתני ידידי כמוהרר"ר עובדיה יוסף טולדאנו שליט"א יחשל"א, הוא וצוות י"ב הרבנים הגדולים על עמלם יומם ולילה ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה.

על פעלם הרב בכל הספרים שיצאו לאור בסייעתא דשמיא, ובעזרתם המסורה, ובפרט בסידור זה והשקיעו בו עמל רב ויזע יקרב, בכל אות ואות, בהלכות, במנהגים, בדברי הקבלה, דבר דבור על אופניו, דור דור ומנהגיו, באהבה ובחיבה, במסירות עילאית, ואין זה מובן מאליו.
ישלם השם יתברך פעלם, וימצאו שכר טוב מהשמיים בפעלם, ויזכו לרוות רוב נחת מבניהם ומבנותיהם, ויגדלו מעלה מעלה, בתורה וביראה, בבריאות, בנחת ובשלווה עם כל הנלווים אליהם אמן.
כה דברי הצב"י בן ציון מוצפי ס"ט.
שאלה - 227500
לכבוד הרב,רשמתי את בני לת"ת לאחרונה לא שקטה בכלל.חושבת לשנות לדתי ממלכתי.דואגת לעתידו מכל המובנים הבעל לא קשוב אליי כלל ואפילו חסום אליי לא מנסה להבין מה בליבי למי לפנות
תשובה
אני מתפלא עלייך אשה חכמה ונבונה, תצביעי לי על אדם אחד שלומד תורה ורעב ללחם? כל גדולי ישראל השם ישמרהם החיים בדורינו ומגינים עלינו בתורתם הקדושה, האם למדו בממלכתי? רק היום מורה שם כתבה כאן באתר על התנהגות שלילית של התלמידים והתלמידות, הרי אנחנו חיים בדור הרוס ופרוץ, ומי שאינו עוסק בתורה חייו אינם חיים.
ראי והביטי כמה מאושרות הנשים שילדיהם לומדים תורה, כמה עונג ושמחה יש להם, וכל הצדיקים בגן עדן מברכים אותם יומם ולילה, אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו.
בבקשה עוד כמה משפטים אדבר מלב אל לב, הגידי נא לי, איזה אושר יש לאמהות שבגן עדן, שבניהם נעשו גדולים בתורה?
מי יכול לתאר את הגן עדן שיש לאמו של הרב בן איש חי זיע"א, באיזה היכלות מפוארות יושבת, ובכל לילה בחצות רואה את בנה ופניו מאירים ומזהירים, ומשתעשעת בו.
מי יודע באיזה היכלות שוכנת אמו של מרך הרב עובדיה יוסף זצוק"ל, כמה תורה ריבץ, כמה תלמידים גידל, כמה חכמים הסמיך, כמה חיבורים כתב, ובכל יום לומדים בספריו הקדושים ושפתותיו דובבות בקבר. מי יכול לתאר לנו כמה כתרים, עטרות, ומלבושים יקרים מלבישים עתה והרגע את נשמת אמו הרבנית גורג'ייה ז"ל, כל הנשים שם מקנאות בה.
מי יכול לתאר את הגן עדן של אמו של מורנו הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל, כמה תלמידים לאלפים העמיד, כמה אנשים ונשים השיב בתשובה במתק שפתיו ובעוז רוחו, דברים חוצבי להבות אש?
מי הסופר שיבוא ויתאר את הגן עדן של אמו של רבנו בן ציון אבא שאול זיע"א, התלמידים שהעמיד, החכמה שהביע, היראת שמים שהשפיע, איזה גן עדן מפואר לה, איזה אושר נפל בחלקה.
ומי האיש אשר ירדה נשמתו ממעל לתאר לנו את האושר והעונג שיש עתה לאימותינו הטהורות והקדושות, לסבתי אם אבי ולסבתי אם אמי בשמיים, שאחיות היו, וגידלו את אדוני מור אבי זיע״א, החסיד והצדיק, שהיה גאון בתורה, הרביץ תורה, כל ימיו התפלל בעד עם ישראל, התענה והסתגף לרוב, והכל בסתר עליון, כמה חידושים כתב, כמה ספרים חיבר, כמה צדקות עשה. מימיו לא נהנה בפרוטה מזולתו, לא מתנות, לא הלוואות, לא מילגות, וגם לא כספי ביטוח לאומי. אשריהם ואשרי חלקם.

לעומתם מסכנות האמהות שלא הניחו בנים העוסקים בתורה, מי יודע היכן הן? מי ינוד להן וינחמם. לכן עתה הזמן, היום ההזדמנות לחזק את הילדים שלנו כאן בעולם הזה שיעסקו בתורה, שיתפללו, שישאפו להיות גדולים בתורה וביראה לטוב לנו לכל הדורות.
מתפלל שהדברים ייכנסו ללבך, ותחזיקי את הבנים בלימוד התורה.
שאלה - 227030
שלום לכבוד הרב היכן כתוב בהלכה או במקום אחר שאסור להפסיק שיעור תורה כדי להגיד קדיש?
תשובה
כתב מהר"י יוזפא ביוסף אומץ (עמוד שלא), וזה לשונו "ענין הקדישים וברכו וכו' תיקון זה אינו רק לעמי הארץ, אבל לימוד תורה מועיל שבעתיים מכל התפלה וע"י כן מכניסין את המת לג"ע. ואם הבן מחדש חידושי תורה אין ערך להכבוד שזוכה אביו עי"ז בישיבה של מעלה. וכדמוכח במדרש הנעלם רות. ולכן כל אבל על אב או אם ישתדל מאד להרבות בלימוד כל מה שאפשר לו לפי חכמתו. עכ"ל.
וכתב על דבריו אלה בשו"ת יביע אומר חלק ג, יורה דעה סימן כ"ו, "ואם כן מה טוב שהבן בחכמה ילמד תורה לפי ערך חכמתו בתורה ויעשה בזה נ"ר לאמו, ואל ימרה פי אביו אם חושש שלא יאמר קדיש. ויר"ש יוצא ידי שניהם ע"י לימוד וקביעת עתים לתורה. ותלי"ת בכל אתר ואתר קובעים עתים לתורה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, בראשות ת"ח ומורה הוראות בישראל, מזוינו מלאים מפיקים מזן אל זן. וכל החפץ ידו למלאת כרסו בהלכה ואגדה יפנה אליהם כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים. וגדול תלמוד שמביא לידי מעשה. ובלי לימוד תורה תועלת הקדיש מועטת מאד. וכמ"ש בשו"ת בית רידב"ז בסוף הספר (בצוואה אות א), וז"ל, לאחר איו"ש תזהרו ביום שתאמרו קדיש ללמוד דף גמרא באותו יום. ואם יהיה ח"ו איזה סיבה ותבטלו השיעור הזה תזהרו מאד מאד שלא לומר קדיש באותו יום כלל. כי לא תעשו נ"ר לנשמתי באמרכם קדיש בלי לימוד גמ'. תזהרו בזה. ע"כ. וע"ע בס' יסוד ושרש העבודה (בצוואה שבסוף הס') מה שהפליג עוד בזה. ע"ש.
שאלה - 227000
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
אם מותר לכל אדם לשבת לקרוא לעיין לא ללמוד להעמוק...רק קריאה ועיון בשער הכונות של רבינו האר"י?

תשובה
יש שבועה שרבנו חיים ויטאל השביע.
ספר עץ חיים - הקדמת מוהרח"ו זיע"א על שער ההקדמות
הקדמה למוהרח"ו זלה"ה אני הכותב משביע בשמו הגדול ית' לכל מי שיפלו הקונטרסים אלו לידו שיקרא הקדמה זאת ואם אותה נפשו לבוא בחדרת החכמה זאת יקבל עליו לגמור ולקיים כל מה שאכתוב ויעיד עליו יוצר בראשית שלא יבוא אליו היזק בגופו ונפשו ובכל אשר לו ולא לאחרים תחת רודפו טוב והבא לטהר ולקרב ראשית הכל יראת ה' להשיג יראת העונש כי יראת הרוממו' שהוא יראה הפנימית לא ישיגוהו רק מתוך גדלות החכמה ועיקר מגמתו בידיעה הזה יהי' לבער קוצים מן הכרם כי לכן נקראים העוסקים בחכמה הזאת מחצדי חקלא ובודאי שיתעוררו הקליפות נגדו לפתותו ולהחטיאו לכן יזהר שלא לבוא לידי חטא אפי' שוגג שלא יהיה להם שייכות בו לכן צריך ליזהר מהקלות כי הקב"ה מדרדק עם הצדיקים כחוט השערה לכן צריך לפרוש עצמו מבשר ויין כל ימות השבוע וצריך הזהרת סור מרע ועשה טוב ובקש שלום בקש שלום צריך להיות רודף שלום ולא להקפיד בביתו על דבר קטן וגדול וכ"ש שלא יכעוס ח"ו:
וצריך להתרחק בתכלית הריחוק

סור מרע:
א ליזהר בכל דקדוקי מצות ואפי' בדברי חכמים שהם בכלל לא תסור:
ב לתקן המעוות קודם שיבא לעוה"ב:
ג יזהר מהכעס אפי' בשעה שמוכיח את בניו לא יכעוס כלל ועיקר:
ד גם צריך ליזהר מהגאוה ובפרט בענין הלכה כי גדול כחה והגאוה בזה עון פלילי:
ה בכל צער שיבא לו יפשפש במעשיו וישוב אל ה':
ו גם יטבול בעת הצורך לו:
ז גם יקדש א"ע בתשמיש המטה שלא יהנה:
ח שלא יעבור כל לילה ויחשוב בכל לילה מה שעשה ביום ויתודה:
ט גם ימעט בעסקיו ואם אין לו פרנסה כי אם ע"י משא ומתן יכין יום ג' ויום ד' מחצי היום ואילך ובכונה שהוא לעבודת קונו:
י כל דבור שאינו של מצוה והכרחי יהיה זהיר ממנו ואפי' דבר מצוה ימנע בשעת התפלה:
ועשה טוב:
א לקום בחצי הלילה ולעשות הסדר בשק ואפר ובכי גדול ובכונה כל אשר יוציא בשפתיו. ואח"כ יעסוק בתורה כל זמן שיוכל להיות בלי שינה ובלבד שחצי שעה קודם עלות השחר יתעורר לעסוק בתורה:
ב ילך לבה"כ קודם עלות השחר קודם חיוב טלית ותפילין להזהר שיהיה מי' ראשונים:
ג קודם שיכנס ישים אל לבו מ"ע ואהבת לרעך כמוך ואח"כ יכנס:
ד להשלים רמז צדיק בכל יום שהוא צ' אמנים ד' קדושות י' קדשים ק' ברכות:
ה שלא להסיח דעתו מהתפילין בעת החפילה זולת בעת העמידה ועסק התורה:
ו צריך שיהי' עוסק בתורה מעוטף בטלית ותפילין:
ז לכוין בתפלה הכונות כמ"ש בע"ה:
ח שישים תמיד נגד עניו שם בן ד' אותיות הוי"ה ויזדעזע ממנו כמ"ש שויתי ה' לנגדי תמיד:
ט שיכוין בכל הברכות בפרט בברכת הנהנין:
י צריך שיהיה עמל בתורה פרד"ס שנאמר או יחזיק במעוזי ואל יחשוב שיגלו לו רזי התורה בהיותו ריק כדכתיב יהב חכמתא לחכימין וצריך ליזהר שלא יוציא בשפתיו בחכמה זו מה שלא שמע מאדם שראוי לסמוך עליו וכאזהרת רשב"י וחבריו השגת החכמה תנאי הראשון צריך למעט דבורו ולשתוך כל מה שיוכל כדי שלא להוציא שיחה בטילה כמאמר רז"ל סייג לחכמה שתיקה גם תנאי אחר ע"כ ד"ת שלא תבינהו תבכה עליו כל מה שתוכל. גם עלית הנשמה בלילה לעולם העליון שלא תשוט בהבלי העולם תלוי שתישן בבכיה ומרת עצבות מגונה עד מאוד ובפרט להשיג חכמה והשגה אין לך דבר מונע השגה יותר מזה. גם בענין השגת האדם אין לך דבר שמועיל כמו הטהרה והטבילה שיהיה האדם טהור בכל עת ומורי זלה"ה עם היות שהיה לו חולי השבר שהקור מזיק לו עכ"ז לא היה מונע מלטבול בכל עת:
שאלה - 226778
לכבוד הרב
בברית מילה כוס של קידוש, האם לאחר ששותה המברך מוזגים עוד קצת מהבקבוק לכוס ואחר כך מחזירים לבקבוק, ואחר כך נותנים מהבקבוק ליולדת זה אותו מעלה? נקרא שיורי ברכה ?

תשובה
בהחלט לא, הראשונים כתבו שנותנים ליולדת וכן המנהג עד היום, מאותו כוס ומאותו יין שבירכו עליו.
בסידור רב עמרם גאון כתב, שמשגרים הכוס לאמו של התינוק, לפי שביקשו הציבור רחמים על התינוק ועל אמו, ואמו חולה היא וצריכה לרחמים ולרפואה, ולכן שותה אמו של תינוק. ומכך למדנו, שלא יפה עושים מקצת האנשים, שמיד חוטפים את גביע היין ורצונם לזכות לשתות מן היין שסגולתו גדולה, אלא ראשית יש לאבי הבן לתת מהיין לאשתו כדי שתשתה, שיש בזה סגולה לרפואה, משום שהוא שיירי מצווה, ובירכו עליו, והיא זקוקה לרפואה וברכה. ולאחר שתשתה אם הילד, יוכלו שאר המשתתפים גם-כן ליהנות מהסגולה. וכן כתב הכל בו [סימן עג], שמשגרין אותו לאם התינוק, והובא בבית יוסף [רסה]. וכן הוא בארחות חיים [ח"ב מילה ז], ובמחזור ויטרי [סימן תקו], ובספר המנהיג [הלכות מילה סימן קכג], ובשבלי הלקט [סימן ד], ובתניא רבתי [סימן צד], ובעל העיטור [מילה חלק ד], ובכללי המילה לרבי יעקב הגוזר [ברכת המילה].
ועיין עוד בכללי המילה [מילה ביוה"ך] שכתב, שבשאר ימי השנה אבי התינוק ואמו יטעמו, לפי שהמצווה באה על ידם. וכן מצינו בחתן, שהמברך טועם בראשונה, ואח"כ טועמים חתן וכלה לפי שהברכה על ידם. וכל זה בתנאי שהמברך כיוון להוציא את השומעים וגם הם התכוונו לצאת ידי חובה, אך אם לא כיוונו, צריכים לברך קודם שישתו.
שאלה - 226761
שלום לכבוד הרב הצדיק , יש לנו בבית הכנסת כהן שנסע במהירות מופרזת ופגע באדם יהודי ולצערינו נהרג, והוא טוען שנסע בכביש בינעירוני, ומותר לנסוע במהירות, האם מותר לו לברך?
תשובה
שאלה דומה הביא שו"ת הרא"ש כלל קא סימן ה
"מה שטוען המזיק שהוא פטור לפי שהיה ברשות הרבים והיה לו רשות לרוץ והיה לו לניזק לשמור עצמו, לאו טענה היא שאין לו לרוץ ברשות הרבים אפילו אדם ברגליו אלא כדי שיכול לעמוד כשירצה. כדאיתא בב"ק (לב א) תניא איסי בן יהודה אומר רץ חייב מפני שהוא משנה, ופסק ר"י הלכה כאיסי בן יהודה. כל שכן הרוכב על סוס שאין לו רשות לרוץ במקום שבני אדם רוכבין שמא לא יוכל לעמוד כשירצה ופושע הוא. ומזיק בגופו הוא כיון שהוא רוכב על בהמה והזיק בגוף הבהמה, או באוכף שעליה כמזיק בגופו דמי כמו בהמה שהזיקה באוכף שעליה. וחייב המזיק לשלם מה שישומו בית דין שנפחתו מדמי הפרד בשביל הכאה זו. אבל אם הפרד של כותי הוא וצריך הניזק לשלם לכותי יותר ממה שנפחת דמי הפרד נזק זה אין המזיק חייב לפרעו, דאם הכותי מעביר עליו את הדרך זה לא הזיק כיון שלא הזיק בכונה. אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל".
ולכן כל תאונה שגרם הנהג כשלא נסע לפי הכללים, או שהרכב לא היה תקין כהוגן, האחריות היא עליו. ודעת הרמב"ם והבית יוסף זיע"א ועוד שאין לו לישא כפיו. ועיין בשו"ת יביע אומר ויחהד דעת שפסק כמותם, שגם אם עשה תשובה אינו נושא כפיו כיוון שהפסוק אומר "ובפרשכם כפיכם"..... והשם יברך את עמו בשלום.
שאלה - 226700
לכבוד הרב מוצפי! האם יש ענין שהשלחן שאני יושב לאכול יהא מכוסה במפה?
תשובה
מצינו בזוהר הקדוש [בלק קפ"ו, ב], שבכל מקום שיש השראת השכינה, יש לכסותו בכיסוי, כגון בעת שהאדם יושב לאכול אצל השולחן, יש לו לכסותו במפה, ולא יאכל על גבי שולחן ערום, מחמת השכינה הניצבת שם בעת האכילה, ומכל שכן שלחן שבת. וכן התיבה שעליה הספר תורה מכוסה במפה מפוארת.
ומור אבי זלה"ה היה נזהר בזה ביותר. וזכורני שכמה וכמה פעמים בעת שהיינו נוסעים לערי הגליל, לקברי הצדיקים הטמונים שם, ולעיתים היינו עושים הפסקה בהרים בין הסלעים, על מנת לאכול ארוחה קלה, והוא היה יושב ליד איזה סלע ומוציא מכיסו מטפחת והניחה על הסלע ועליה שם את המזון, כי השכינה באה, שנאמר [יחזקאל מא, כב] "וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה'", ועשה כן אפילו ביום חול ולא רק בשבת. ובשבת הניח על השולחן שתי מפות, מחשש שמא כאשר ייטול מפה אחת לנערה מהלכלוך יישאר השולחן ערום רגע אחד.
עוד כתב בזוהר הקדוש [תרומה קנ"ד, ב], שכאשר היו נוטלים את השולחן מלפני רבי אבא, היה אומר "תכסו את השולחן, ואל תסלקוהו כך כשהוא ערום". ויש בזה שני פירושים במפרשים א. שהתכוון לפירורי הלחם שעליהם רצה לברך, ואין זה כבוד שהוא יברך ויהיה שם לכלוך או שיירי המזון, ולכן היה מכסה את השולחן. ב. שעשה כן משום שהשולחן צריך כיסוי. ועיין מה שכתבנו בס"ד בספרנו ארחות ציון [ח"ג עמוד מא].
שאלה - 226569
לרב מוצפי
האם זה נכון שאומרים שהיום אין לנו יותר זכות אבותמצד אחד אנו מתפללים ג' תפילות ביום ומזכירים את זכות אברהם אבינונאמר לי שמאז הושע בן בארי זצוק"ל נגמר זכות אבות?

תשובה
נושא זה נדון בארוכה במקורות ובמפרשים, ואין הדברים כפשוטם.
בתלמוד שבת נה, א. "שמואל אמר תמה זכות אבות. ורבי יוחנן אמר תחון זכות אבות".
"מאימתי תמה זכות אבות? אמר רב: מימות הושע בן בארי, שנאמר אגלה את נבלתה לעיני מאהביה ואיש לא יצילנה מידי. ושמואל אמר: מימי חזאל, שנאמר וחזאל מלך ארם לחץ את ישראל כל ימי יהואחז וכתיב ויחן ה' אותם וירחמם ויפן אליהם למען בריתו את אברהם יצחק ויעקב ולא אבה השחיתם ולא השליכם מעל פניו עד עתה. רבי יהושע בן לוי אמר: מימי אליהו, שנאמר ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלהי אברהם יצחק וישראל היום יודע כי אתה אלהים בישראל ואני עבדך ובדברך עשיתי [את] כל הדברים האלה וגו'. ורבי יוחנן אמר: מימי חזקיהו, שנאמר למרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם קנאת ה' צבאות תעשה זאת וגומר".

ובזוהר רעיא מהימנא שלח קעד, א. "ויחל משה את פני יי' אלהיו (דברים ג) אדני ידוד אתה החלות להראות את עבדך ובה חלה זכות אבות, ובה תמה זכות אבות לרשעים דהוו מקבלים אגרייהו בהאי עלמא דמסטרא דימינא דתמן י' דאיהו חכמה שרותא דשמא דידוד דאיהו אחזי זכותא על בנהא מימינא דתמן רמ"ח פקודין דעשה מסטרא דאת ה' בתראה דאיהי לשמאלא דגבורה דתמן לא תעשה דאינון שס"ה דתמן נדונין רשעים גמורים תמה לון זכות אבות ואתהפך לון שם יהו"ה הוה"י ואוליפנא מהמן הרשע (אסתר ה) וכל זה איננו שוה לי".
ובתיקוני זוהר תקונא עשרין וחד ועשרין נד, ב.
"ואמר קודשא בריך הוא לאלין בינונים לגבייהו תמה זכות אבות כיון דלא תאבו בתיובתא הא אינון כרשעים גמורים ואם תאבין בתיובתא אתמר לגבייהו חלה זכות אבות ובגין דלא יתאבידו אלין בינוניים אמר משה וכי ימרון בני עלמא דאנא כנח דלא בעי רחמי על דריה בההוא זמנא מסר גרמיה עלייהו הדא הוא דכתיב ואם אין מחני נא ובגין דא עתיד רעיא מהימנא למהוי בגלותא בתראה וביה יתקיים והוא מחולל מפשעינו אתעביד חול בגינייהו מדוכא בעונותינו במכתשין דיסורין דעניותא בכמה דוחקין דסביל עלייהו ובגיניה וינחם י"י על הרעה".

ורבינו בחיי שמות פרק לד כתב בענין י"ג מדות,
"שהיא מדת "אמת" והוא חסד של אמת שאינו מצפה לתגמול, ואם אינך מוחל להם בשביל מדה זו, הנה אתה "נוצר חסד לאלפים" ויש לך למחול להם בזכות האבות שאתה נוצר חסד לאלפים ויש לך לנצור לישראל חסד האבות וזכותם, ואם אתה אומר: תמה זכות אבות, עשה למען מדה זו שבך שאתה "נושא עון" והם הזדונות, "ופשע" והם המרדים, "וחטאה" והם השגגות, "ונקה" והם הנסתרות, והוא שכתוב: (תהלים יט, יג) "מנסתרות נקני", והיה ראוי להקדים "חטאה" ל"עון ופשע", שהרי אם הוא סולח הזדונות והמרדים אין צריך לומר השגגות, ודרשו רז"ל בזה: (יומא לו ב) כי משה התפלל שהזדונות יחשב לשגגות, ולפיכך הקדים זדונות לשגגות. ועוד לטעם אחר כי עון העגל היה תחלתו שוגג וסופו מזיד כמו שכתבתי למעלה, על כן לא רצה משה להקדים השגגות כי תהיה תפלתו מזכרת עון, ועל כן נכתבה מלת "וחטאה" באחרונה".
וכתב הרמב"ן דברים פרק לב,
"והנה יאמר הכתוב, כי היה במדת הדין להיותנו כן בגלות לעולם, לולי כעס אויב. ויורה זה, כי בגלותנו עתה תמה זכות אבות ואין לנו הצלה מיד העמים רק בעבור שמו, כענין שאמר ביחזקאל (כ מא מד) וקבצתי אתכם מן הארצות אשר נפוצותם בם ונקדשתי בכם לעיני הגוים, וידעתם כי אני ה' בעשותי אתכם למען שמי לא כדרכיכם הרעים וכעלילותיכם הנשחתות בית ישראל, וכן נאמר עוד (שם פסוק ט) ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים".

הרי לך כי דבר זה אינו מוסכם בתלמוד, ובזוהר הקדוש כתב שהוא לבינונים, והמפרשים גדולי ישראל כתבו, כי גם אם מידת הד' תטען כי תמה זכות אבות, יש את י"ג מדות של רחמים שהבטיח לנו הבורא שאינם חוזרות ריקם, ובהזכירם מתעוררים הרחמים בשמים עלינו ועל כל ישראל.
שאלה - 226485
מובא בבא"ח ואחרונים שטוב שאדם יביט בתיבה המתחילה באות ראשונה של שמו בזמן הגבהת ס"ת האם צריך להסתכל במילה הכי ראשונה באות ראשונה של שמו או אפשר בכל מילה הנמצאת בדף בעת ההגבה
תשובה
מנהג טוב ונכון הוא, שכל אדם יחפש תיבה שהאות הראשונה שבה היא האות הראשונה שבשמו, כגון מי ששמו אברהם יביט בתיבה המתחילה באות א', כגון וזאת הברכה "אשר" בירך משה.
כתב הגאון רבנו אברהם בן רבנו חיים פלאג'י ז"ל בספר פדה את אברהם [מערכת ה, אות ט] בשם הרב נאות דשא, שבשעת הגבהת ספר התורה צריך לפקוח את עיניו ולהביט באותיות שבו, עד שיראה תיבה המתחילה אות ראשונה של שמו, כגון ששמו אברהם, יהיה צופה ומביט בספר תורה עד שיראה תיבה המתחילה אות א', וכן כיוצא בזה. עיין שם. וכן כתב רבנו יוסף חיים ז"ל בספרו בן איש חי [ש"ב תולדות ט"ז], וכן הוא בכף החיים [סימן קל"ד, י"ד]. ע"ש. ועיין בספר פרי האדמה [חלק א, הלכות תפלה פרק י"ב הלכה ה]. ובשער המפקד [נהר פקוד דף יז סע"ב], ובנהר מצרים [שלולית הנהר דף ח ע"א]. והביאם הגאון בשו"ת יביע אומר [חלק ז אורח חיים סימן ט"ז].
ואמר לי מור אבי ז"ל כי המדקדקים מכינים מראש אות המתחילה את התיבה שבה מתחיל שמם, ומביטים בה תיכף כאשר בעל ההקמה מגביה הספר וזריזים נשכרים.
שאלה - 226433
לכבוד הרב שליט"א, מה עושים כשיש אזעקה ומה לומר בלילה?
תשובה
תהלים פרק כ
לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד:
(ב) יַעַנְךָ יְקֹוָק בְּיוֹם צָרָה יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב:
(ג) יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ:
(ד) יִזְכֹּר כָּל מִנְחֹתֶךָ וְעוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה סֶלָה:
(ה) יִתֶּן לְךָ כִלְבָבֶךָ וְכָל עֲצָתְךָ יְמַלֵּא:
(ו) נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וּבְשֵׁם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל יְמַלֵּא יְקֹוָק כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ:
(ז) עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי הוֹשִׁיעַ יְקֹוָק מְשִׁיחוֹ יַעֲנֵהוּ מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ בִּגְבֻרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ:
(ח) אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר:
(ט) הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד:
(י) יְקֹוָק הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ:

תהלים פרק צא
(א) יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן:
(ב) אֹמַר לַיקֹוָק מַחְסִי וּמְצוּדָתִי אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ:
(ג) כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ מִדֶּבֶר הַוּוֹת:
(ד) בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ:
(ה) לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם:
(ו) מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם:
(ז) יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ:
(ח) רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה:
(ט) כִּי אַתָּה יְקֹוָק מַחְסִי עֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ:
(י) לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ:
(יא) כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ:
(יב) עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ:
(יג) עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין:
(יד) כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי:
(טו) יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ:
(טז) אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי:

תהלים פרק כט
(א) מִזְמוֹר לְדָוִד הָבוּ לַיקֹוָק בְּנֵי אֵלִים הָבוּ לַיקֹוָק כָּבוֹד וָעֹז:
(ב) הָבוּ לַיקֹוָק כְּבוֹד שְׁמוֹ הִשְׁתַּחֲווּ לַיקֹוָק בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ:
(ג) קוֹל יְקֹוָק עַל הַמָּיִם אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים יְקֹוָק עַל מַיִם רַבִּים:
(ד) קוֹל יְקֹוָק בַּכֹּחַ קוֹל יְקֹוָק בֶּהָדָר:
(ה) קוֹל יְקֹוָק שֹׁבֵר אֲרָזִים וַיְשַׁבֵּר יְקֹוָק אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן:
(ו) וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים:
(ז) קוֹל יְקֹוָק חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ:
(ח) קוֹל יְקֹוָק יָחִיל מִדְבָּר יָחִיל יְקֹוָק מִדְבַּר קָדֵשׁ:
(ט) קוֹל יְקֹוָק יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד:
(י) יְקֹוָק לַמַּבּוּל יָשָׁב וַיֵּשֶׁב יְקֹוָק מֶלֶךְ לְעוֹלָם:
(יא) יְקֹוָק עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְקֹוָק יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם:

אָנָּא, בְּכֹחַ גְּדֻלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה::
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַֹגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא::
נָא גִבּוֹר, דּוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָּמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתֶךָ:
יָחִיד, גֵּאֶה, לְעַמְּךָ פְּנֵה זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ יוֹדֵעַ תַּעֲלֻמוֹת:
בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:

ויחזרו אם אפשר שלש פעמים על הכל ויקובל ברצון.
שאלה - 226323
שלום לכבוד הרב, המצב בדרום קשה, אנחנו בתוך הבתים ורקטות מתעופפות בכל מקום.
תשובה
אנחנו במצב חירום וסכנה מרחפת על כולם, חייבים להתעורר ולשפוך שיח לפני אבינו שבשמיים, אין לנו עסקנים אמיתיים ונכונים שיובילו אותנו למקומות הנכונים, עלינו לצעוק אל אבינו שבשמיים, כל איש ואשה, נער וזקן יקראו תהלים ויתפללו שתיעצר המגיפה. תקראו את סדר מ"ב מסעות כפי שכתב רבנו אליהו הכהן מאיזמיר זיע"א. וכל אחד מאתנו יקבל עליו קבלה טובה, כי בתכנית לסגור את בתי הכנסת ביום הקדוש והנורא. תתעוררו!!!


א, פיטום הקטורת.

אַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ שֶׁהִקְטִירוּ אֲבוֹתֵינוּ לְפָנֶיךָ אֶת קְטֹרֶת הַסַּמִּים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָ אוֹתָם עַל יַד מֹשֶׁה נְבִיאָךְ כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ:
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה. בַּד בְּבַד יִהְיֶה:
וְעָשִֹיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת רֹקַח מַעֲשֵֹה רוֹקֵחַ. מְמֻלָּח טָהוֹר קֹדֶשׁ:
וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה. קֹדֶשׁ קָדָשִׁים תִּהְיֶה לָכֶם:
וְנֶאֱמַר וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים. בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה:
וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה. קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יְהֹוָה לְדֹרֹתֵיכֶם:
תָּנוּ רַבָּנָן פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת כֵּיצַד. שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנָה מָנִים הָיוּ בָהּ. שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה מָנֶה בְּכָל יוֹם. מַחֲצִיתוֹ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתוֹ בָּעֶרֶב. וּשְׁלֹשָׁה מָנִים יְתֵרִים שֶׁמֵּהֶם מַכְנִיס כֹּהֵן גָּדוֹל וְנוֹטֵל מֵהֶם מְלֹא חָפְנָיו בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וּמַחֲזִירָן לְמַכְתֶּשֶׁת בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת דַּקָּה מִן הַדַּקָּה. וְאַחַד עָשָֹר סַמָּנִים הָיוּ בָהּ. וְאֵלּוּ הֵן:
(טוב למנותם באצבעותיו) (א) הַצֳּרִי. (ב) וְהַצִּפּוֹרֶן. (ג) וְהַחֶלְבְּנָה. (ד) וְהַלְּבוֹנָה. מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנֶה. (ה) מוֹר. (ו) וּקְצִיעָה. (ז) וְשִׁבּוֹלֶת נֵרְדְּ. (ח) וְכַרְכּוֹם. מִשְׁקַל שִׁשָּׁה עָשָֹר שִׁשָּׁה עָשָֹר מָנֶה. (ט) קוֹשְֹטְ שְׁנֵים עָשָֹר. (י) קִלּוּפָה שְׁלֹשָׁה. (יא) קִנָּמוֹן תִּשְׁעָה. בּוֹרִית כַּרְשִׁינָא תִּשְׁעָה קַבִּין. יֵין קַפְרִיסִין סְאִין תְּלָת וְקַבִּין תְּלָתָא. וְאִם לֹא מָצָא יֵין קַפְרִיסִין מֵבִיא חֲמַר חִיוָר עַתִּיק. מֶלַח סְדוֹמִית רוֹבַע. מַעֲלֶה עָשָׁן כָּל שֶׁהוּא. רִבִּי נָתָן הַבַּבְלִי אוֹמֵר אַף כִּפַּת הַיַּרְדֵּן כָּל שֶׁהִיא. אִם נָתַן בָּהּ דְּבַשׁ פְּסָלָהּ. וְאִם חִסֵּר אַחַת מִכָּל סַמֲּמָנֶיהָ חַיָּב מִיתָה:
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר הַצֳּרִי אֵינוֹ אֶלָּא שְׁרָף הַנּוֹטֵף מֵעֲצֵי הַקְּטָף. בּוֹרִית כַּרְשִׁינָא לְמָה הִיא בָאָה כְּדֵי לְשַׁפּוֹת בָּהּ אֶת הַצִּפּוֹרֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נָאָה. יֵין קַפְרִיסִין לְמָה הוּא בָא כְּדֵי לִשְׁרוֹת בּוֹ אֶת הַצִּפּוֹרֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עַזָּה. וַהֲלֹא מֵי רַגְלַיִם יָפִין לָהּ אֶלָּא שֶׁאֵין מַכְנִיסִין מֵי רַגְלַיִם בַּמִּקְדָּשׁ מִפְּנֵי הַכָּבוֹד:
תַּנְיָא רִבִּי נָתָן אוֹמֵר כְּשֶׁהוּא שׁוֹחֵק אוֹמֵר הָדֵק הֵיטֵב. הֵיטֵב הָדֵק. מִפְּנֵי שֶׁהַקּוֹל יָפֶה לַבְּשָֹמִים. פִּטְּמָה לַחֲצָאִין כְּשֵׁרָה. לְשָׁלִישׁ וּלְרָבִיעַ לֹא שָׁמַעְנוּ. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה זֶה הַכְּלָל אִם כְּמִדָּתָהּ כְּשֵׁרָה לַחֲצָאִין. וְאִם חִסֵּר אַחַת מִכָּל סַמֲּמָנֶיהָ חַיָּב מִיתָה:
תָּנֵי בַר קַפָּרָא אַחַת לְשִׁשִּׁים אוֹ לְשִׁבְעִים שָׁנָה הָיְתָה בָאָה שֶׁל שִׁירַיִם לַחֲצָאִין. וְעוֹד תָּנֵי בַר קַפָּרָא אִלּוּ הָיָה נוֹתֵן בָּהּ קָרְטוֹב שֶׁל דְּבַשׁ אֵין אָדָם יָכוֹל לַעֲמוֹד מִפְּנֵי רֵיחָהּ. וְלָמָּה אֵין מְעָרְבִין בָּהּ דְּבַשׁ מִפְּנֵי שֶׁהַתּוֹרָה אָמְרָה כִּי כֹל שְֹאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַיהֹוָה:
יְהֹוָה צְבָאוֹת עִמָּנוּ. מִשְֹגַּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה:
יְהֹוָה צְבָאוֹת. אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ:
יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה. הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ:

ב, ויהי נעם, יושב בסתר.

וִיהִ֤י׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ

תהלים פרק צא
(א) יֹ֭שֵׁב בְּסֵ֣תֶר עֶלְי֑וֹן בְּצֵ֥ל שַׁ֝דַּ֗י יִתְלוֹנָֽן:
(ב) אֹמַ֗ר לַֽ֭יקֹוָק מַחְסִ֣י וּמְצוּדָתִ֑י אֱ֝לֹהַ֗י אֶבְטַח־בּֽוֹ:
(ג) כִּ֤י ה֣וּא יַ֭צִּֽילְךָ מִפַּ֥ח יָק֗וּשׁ מִדֶּ֥בֶר הַוּֽוֹת:
(ד) בְּאֶבְרָת֨וֹ׀ יָ֣סֶךְ לָ֭ךְ וְתַֽחַת־כְּנָפָ֣יו תֶּחְסֶ֑ה צִנָּ֖ה וְֽסֹחֵרָ֣ה אֲמִתּֽוֹ:
(ה) לֹא־תִ֭ירָא מִפַּ֣חַד לָ֑יְלָה מֵ֝חֵ֗ץ יָע֥וּף יוֹמָֽם:
(ו) מִ֭דֶּבֶר בָּאֹ֣פֶל יַהֲלֹ֑ךְ מִ֝קֶּ֗טֶב יָשׁ֥וּד צָהֳרָֽיִם:
(ז) יִפֹּ֤ל מִצִּדְּךָ֨׀ אֶ֗לֶף וּרְבָבָ֥ה מִימִינֶ֑ךָ אֵ֝לֶ֗יךָ לֹ֣א יִגָּֽשׁ:
(ח) רַ֭ק בְּעֵינֶ֣יךָ תַבִּ֑יט וְשִׁלֻּמַ֖ת רְשָׁעִ֣ים תִּרְאֶֽה:
(ט) כִּֽי־אַתָּ֣ה יְקֹוָ֣ק מַחְסִ֑י עֶ֝לְי֗וֹן שַׂ֣מְתָּ מְעוֹנֶֽךָ:
(י) לֹֽא־תְאֻנֶּ֣ה אֵלֶ֣יךָ רָעָ֑ה וְ֝נֶ֗גַע לֹא־יִקְרַ֥ב בְּאָהֳלֶֽךָ:
(יא) כִּ֣י מַ֭לְאָכָיו יְצַוֶּה־לָּ֑ךְ לִ֝שְׁמָרְךָ֗ בְּכָל־דְּרָכֶֽיךָ:
(יב) עַל־כַּפַּ֥יִם יִשָּׂא֑וּנְךָ פֶּן־תִּגֹּ֖ף בָּאֶ֣בֶן רַגְלֶֽךָ:
(יג) עַל־שַׁ֣חַל וָפֶ֣תֶן תִּדְרֹ֑ךְ תִּרְמֹ֖ס כְּפִ֣יר וְתַנִּֽין:
(יד) כִּ֤י בִ֣י חָ֭שַׁק וַאֲפַלְּטֵ֑הוּ אֲ֝שַׂגְּבֵ֗הוּ כִּֽי־יָדַ֥ע שְׁמִֽי:
(טו) יִקְרָאֵ֨נִי׀ וְֽאֶעֱנֵ֗הוּ עִמּֽוֹ־אָנֹכִ֥י בְצָרָ֑ה אֲ֝חַלְּצֵ֗הוּ וַֽאֲכַבְּדֵֽהוּ:
(טז) אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים אַשְׂבִּיעֵ֑הוּ וְ֝אַרְאֵ֗הוּ בִּֽישׁוּעָתִֽי:

ג, תיקון המגיפה.
במדבר פרק יז
(יא) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קַ֣ח אֶת־הַ֠מַּחְתָּה וְתֶן־עָלֶ֨יהָ אֵ֜שׁ מֵעַ֤ל הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ וְשִׂ֣ים קְטֹ֔רֶת וְהוֹלֵ֧ךְ מְהֵרָ֛ה אֶל־הָעֵדָ֖ה וְכַפֵּ֣ר עֲלֵיהֶ֑ם כִּֽי־יָצָ֥א הַקֶּ֛צֶף מִלִּפְנֵ֥י יְקֹוָ֖ק הֵחֵ֥ל הַנָּֽגֶף:
(יב) וַיִּקַּ֨ח אַהֲרֹ֜ן כַּאֲשֶׁ֣ר׀ דִּבֶּ֣ר מֹשֶׁ֗ה וַיָּ֙רָץ֙ אֶל־תּ֣וֹךְ הַקָּהָ֔ל וְהִנֵּ֛ה הֵחֵ֥ל הַנֶּ֖גֶף בָּעָ֑ם וַיִּתֵּן֙ אֶֽת־הַקְּטֹ֔רֶת וַיְכַפֵּ֖ר עַל־הָעָֽם:
(יג) וַיַּעֲמֹ֥ד בֵּֽין־הַמֵּתִ֖ים וּבֵ֣ין הַֽחַיִּ֑ים וַתֵּעָצַ֖ר הַמַּגֵּפָֽה:
(יד) וַיִּהְי֗וּ הַמֵּתִים֙ בַּמַּגֵּפָ֔ה אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר אֶ֖לֶף וּשְׁבַ֣ע מֵא֑וֹת מִלְּבַ֥ד הַמֵּתִ֖ים עַל־דְּבַר־קֹֽרַח:
(טו) וַיָּ֤שָׁב אַהֲרֹן֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהַמַּגֵּפָ֖ה נֶעֱצָֽרָה.

ד, אנא בכח.
אָנָּא בְּכֹחַ. גְּדוּלַת יְמִינֶךָ. תַּתִּיר צְרוּרָה (אב"ג ית"ץ):
קַבֵּל רִנַּת. עַמֶּךָ, שַֹגְּבֵנוּ. טַהֲרֵנוּ נוֹרָא (קר"ע שט"ן):
נָא גִבּוֹר. דּוֹרְשֵׁי יִחוּדֶךָ. כְּבָבַת שָׁמְרֵם (נג"ד יכ"ש):
בָּרְכֵם טַהֲרֵם. רַחֲמֵי צִדְקָתֶךָ. תָּמִיד גָּמְלֵם (בט"ר צת"ג):
חָסִין קָדוֹשׁ. בְּרוֹב טוּבְךָ. נַהֵל עֲדָתֶךָ (חק"ב טנ"ע):
יָחִיד גֵּאֶה. לְעַמְּךָ פְּנֵה. זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ (יג"ל פז"ק):
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל. וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ. יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת (שק"ו צי"ת):
ואומר - בָּרוּךְ, שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ, לְעוֹלָם וָעֶד:

כל הקריאה הזאת יש לאמרה במשך כל שעות היום, וכן בלילה מחצות והלאה, ולא קודם חצות.
והשם יתברך ישמור עמו ישראל לעד, וכולכם בכללם.

הועתק מספר אמת ליעקב - קונטרס שפת אמת
אנא - כד נטלו ישראל מרעמסס לא ידעון אי ינטלון לסוכות או לקהלתה או למוסרות ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לסוכות:‏
בכח - מסוכות לא ידעון אי ינטלון לאיתם או לחצרות או לתרח או לעציון גבר ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לאיתם:‏
גדולת - מאיתם לא ידעון אי לפי החירות או לרמון פרץ או לעברונה או להר העברים ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לפי החירות:‏
ימינך - מפי החירות לא ידעון אי ינטלון למרה או לתחת או לערבות מואב ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון למרה:‏
תתיר - ממרה לא ידעון אי ינטלון לאילם או למקהלות או לעלמון דבלתימה ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לאילם:‏
צרורה - מאילם לא ידעון אי ינטלון לים סוף או לחשמונה או לפונון או לעיי העברים ופקיד רבא דעמיה דינטלון לים סוף קבל - מים סוף לא ידעון אי ינטלון למדבר סין או לחרדה ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון למדבר סין:‏
רנת - ממדבר סין לא ידעון אי ינטלון לדפקה או ליטבתה ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לדפקה:‏
עמך - מדפקה לא ידעון אי ינטלון לאלוש או לרסה או לאובות ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לאלוש:‏
שגבנו - מאלוש לא ידעון אי ינטלון לרפידים או להר שפר או לבני יעקן ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לרפידים:‏
טהרנו - מרפידים לא ידעון אי ינטלון למדבר סיני או לקברות התאוה או לחר הגדגד ופקיד רבא דעמיה דינטלון למדבר סיני:‏
נורא - ממדבר סיני לא ידעון אי ינטלון לקברות התאוה או להר הגדגד ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לקברות התאוה:‏
נא - מקברות התאוה לא ידעון אי ינטלון לחצרות או לתרח או לעציון גבר ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לחצרות:‏
גבור - מחצרות נטלו לרתמה דורשי - מרתמה לא ידעון אי ינטלון לרמון פרץ או לעברונה או להר העברים ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לרמון פרץ:‏
יחודך - מרמון פרז נטלו ללבנה:‏
כבבת - מלבנה לא ידעון אי ינטלון לרסה או לאובות ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לרסה:‏
שמרם - מרסה לא ידעון אי ינטלון לקהלתה או למוסרות ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לקהלתה:‏
ברכם - מקהלתה לא ידעון אי ינטלון להר שפר או לבני יעקן ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון להר שפר:‏
טהרם - מהר שפר נטלו לחרדה:‏
רחמי - מחרדה לא ידעון אי ינטלון למקהלת או לעלמן דבלתימה ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון למקהלות:‏
צדקתך - ממקהלת לא ידעון אי ינטלון לתחת או לערבות מואב ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לתחת תמיד - ומתחת לא ידעון אי ינטלון לתרח או לעציון גבר ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לתרח:‏
גמלם - ומתרח נטלו למתקה:‏
חסין - וממתקה לא ידעון אי ינטלון לחשמונה או לפונן או לעיי העברים ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לחשמונה:‏
מחשמונה נטלו למוסרות:‏
קדוש - ממוסרות נטלו לבני יעקן:‏
ברוב - מבני יעקן לחר הגדגד:‏
טובך - מהר הגדגד ליטבתה:‏
נהל - מיטבתה לא ידעון אי ינטלון לעברונה או להר העברים ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לעברונה:‏
עדתך - ומעברונה נטלו לעציון גבר:‏
יחיד - מעציון גבר לקדש:‏
גאה - מקדש להר ההר:‏
לעמך - מהר ההר לצלמונה:‏
פנה - מצלמונה לא ידעון אי ינטלון לפונן או לעיי העברים ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לפונן:‏
זוכרי - מפונן נטלו לאובות:‏
קדושתך - מאובות לעיי העברים:‏
שועתנו - מעיי העברים לדיבון גד:‏
קבל - מדיבון גד לעלמון דבלתיימה:‏
ושמע - מעלמון דבלתיימה להרי העברים:‏
צעקתינו - ומתמן:‏
יודע תעלומות - לערבות מואב. עכ"ל:


תקובל ברצון.
שאלה - 226299
לרב שלום, מה לעשות שמדי שבת המצב בבית הכנסת מדרדר, אוכלים, שותים, מדברים, ולא באים להתפלל, יכתוב לנו הרב כמה עניני מוסר.
תשובה
אעתיק לך תשובה שסייעני השם יתברך לכתוב באתר כאן בנושא, ובודאי שדברים אלה צריכים מדי פעם חיזוק.
"דע, כי רבנו תם ז"ל ובית דינו הטילו חרם ונידוי על השותה שיכר בבית הכנסת.
וכתב רבנו יעקב בעל הטורים [דברים כ"ו, י"ט] "ולתתך עליון. רמז לטטפות של הקדוש ברוך הוא דכתיב בהו (להלן לג כט) אשריך ישראל (ברכות ו א) לתהלה ולשם ולתפארת. כלומר מה שישראל משבחים ומהללים לשם הוא לו לתפארת. והיינו דאמרינן (מגילה טו ב) עתיד הקדוש ברוך הוא להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק, שאותה עטרה שמעטרים להקב"ה בתפלתם (שו"ט תהלים יט ד"ה יום ליום וגו', שמו"ר כא ד) מחזירה להם, אבל מי ששח שיחת חולין בבית הכנסת מקיפין לו כל גופו בקוצים, לכך שיר השירים לית וכנגדו כקול הסירים (קהלת ז ו):

וכתב בזוהר הקדוש [תרומה קל"א, ב] "ומאן דמשתעי בבי כנישתא במילין דחול ווי ליה דאחזי פרודא ווי ליה דגרע מהימנותא, ווי ליה דלית ליה חולקא באלהא דישראל, דאחזי דהא לית ליה אלהא ולא אשתכח תמן ולית ליה חולקא ביה ולא דחיל מיניה ואנהיג קלנא בתקונא עלאה דלעילא".

בספר חרדים [מצוות עשה פרק א, י"ט] כתב מצווה "להיות בבית המקדש במורא וכובד ראש מאימת השי"ת השוכן בתוכו שנאמר ומקדשי תיראו ואמרו בתורת כהנים את מקדשיכם לרבות בתי כנסיות ובתי מדרשות שבכל מקום דעלייהו כתיב ואהי להם למקדש מעט אין נוהגין בהם קלות ראש כגון שחוק והיתול ושיחה בטלה ועונש העובר על זה גדול מאד כדאיתא בזהר בפ' נשא על פסוק כי יפליא אמרו כל בי כנשתא דעלמא מקדש אקרי ושני חכמים מקובלים גדולים בדורנו פסקו הדבור בבית הכנסת לגמרי רק בדברי תורה ויראת השם והם החכם השלם כמה"ר משה קורדואירו זלה"ה והחכם השלם כמה"ר יצחק אשכנזי זצ"ל וכבד עונש השח אפילו שלא בשעת התפלה כי כן לשון הזוהר מאן דמשתעי בבי כנשתא מפני אימת השוכן בו יתברך דהא כתיב במקום גילוי שכינה קול דממה דקה וכתב סמ"ק דיש לאדם לדון ק"ו מהעמים העומדים בבית תפלותם שעומדים באלמים וכן כתב הכלבו לכן יש לאדם ללמוד ק"ו העומדים לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא".
ובספר הרוקח הלכות תשובה סימן כו, כתב "המדבר בבית הכנסת וחביריו משבחים ומשוררים קורא אני עליו הוי על כל שכיני הרעים כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם ולא נמנה עם חביריו ומואס לשבח לקונו הוא מסיג גבול הבורא ואהי להם למקדש מעט אלו בתי כנסיות אין נוהגין בהן קלות ראש כדאמר בפ"ד דמגילה (דף כח) אלקים נצב בעדת אל והמדבר עושה כאלו הופך אליו ערפו יאמר מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה נטיתי ידי ואין מקשיב למה יקצוף ה' על קולך ויקרא עליך מי ביקש זאת ממך רמוס חצרי אך השתחוה לו ושב לפניו במורא בכפיפת ראש ובענוה בשחיות הלב התחנן לפניו ותשורר לפניו בשמחה ובא לפניו ברננה אז קרוב אליך ונמצא לך ותייחד שם שמים בכוון הלב והתפלל בכוון הלב כשתאמר ברוך אתה שאם חשבת בדברים בטלים כאלו התלוצצת בו ולא נתת יראתו על פניך אך חשוב כי הוא נצב לקראתך שויתי ה' לנגדי תמיד ותתן יראתו על פניך ואהבתו בך".

והרב בן איש חי ח"א ויקרא א] כתב "וכתבו הפוסקים דמצוה לירא מן המקדש נוהג בבית הכנסת וביהמ"ד מדאורייתא, ולכן ראוי להזהר בכבודם ולשבת שם באימה ויראה. ואותם הנוהגים בהם שחוק וקלות ראש, עליהם נאמר מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי, ובזוה"ק הפליג בעונש שלהם ואמר מאן דמשתעי בבי כנישתא ר"ל בדברים בטלים חיצונים אין לו חלק באלהי ישראל, ופרשנו הכונה ע"ד מ"ש אפיקי יהודה ז"ל במאמר אחאב כפר באלהי ישראל והיינו כי הקדוש ברוך הוא נקרא אלהי ישראל מפני שאין ביניהם שר אמצעי, אבל לגבי אוה"ע נקרא אלהי האלהים שיש להם שרים אמצעיים, והעד שישראל אין להם אמצעי ממה שמצינו שהקב"ה השרה שכינתו אותם בבתי כנסיות ובתי מדרשות, ולכך המזלזל בהם נראה דאינו מודה שיש שם השראת שכינה, ולכן אין לו חלק באלהי ישראל ר"ל בזה התואר של אלהי ישראל שזכו בו ישראל".

וכתב מורנו הגאון החתם סופר זיע"א [דרשות חלק ב, דש"ט ע"ב] הקב"ה ברחמיו וברוב חסדיו השאיר לנו מקדש מעט בתי כנסיות ובתי מדרשות, ואם אנחנו נוהגים בהם קודש, הם עתידים להיקבע בארץ ישראל [מגילה כ"ט, א] ויש להם גם עתה קדושת ארץ ישראל, אך אם חס ושלום נוהגים בהם בזיון חס ושלום, ומדברים בהם דברים בטלים, ההבל הוא טמא ומתלבש בו שר של חוץ לארץ, והוא נעשה בעל הבית בבית הכנסת רחמנא ליצלן, ומקבל התפילות ומכניסם אל החיצונים והוי ליה כעובד עבודה זרה רחמנא ליצלן".
וכתב הגאון השדי חמד ז"ל מערכת בית הכנסת "כל דבר שהגויים נזהרים שלא לעשותו בבית תיפלתם, אנחנו אסור לנו לעשות בבית הכנסת".

וכן כתבו הגאונים הרב יוסף משאש זצ"ל והרה"ג משה עטיה זצ"ל (שו"ת "מעט מים" חאו"ח, סי' ל') תוכחה לזהירות משיחה בטלה ומקלות ראש בבית-הכנסת וזו לשונם "ועיני ראו ולא זר ביום שבת-קודש בשמחות וגיל, בברית-מילה או בר-מצוה או חתן וכיוצא, כשמגיע השליח-ציבור למוספין סמוך ל'משלים' שותים שכר (ערק וקונייאק) בבית-הכנסת בלא קידוש כמעט כל העם הנִמצאים שם ונכנס יין יצא סוד ונעשה קול המולה ושיחה בטילה בבית-הכנסת ואין קול עונה לא למברך ולא לשליח-ציבור הקורא בתורה, ובעוונותינו הרבים אין איש שׂם על לב מאמר רז"ל שדרשו על פסוק 'ואהי למקדש מעט' - 'אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות', וכתבו הפוסקים שמצוה לירא מן המקדש נוהג בבית-הכנסת ובבית-המדרש מדאורייתא, ולכן ראוי להיזהר בכבודם ולשבת שם באימה ויראה, ואותם הנוהגים בהם שחוק וקלות ראש עליהם נאמר 'מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי'. ובזוה"ק הפליג בעונש שלהם. ואמר: 'מאן דמשתעי בבי כנישתא' (ר"ל: בדברים בטלים חיצוניים) אין לו חלק בא-לוהי ישראל, ורבינו "בעל הטורים" כתב בפרשת כי-תבוא בפסוק: 'ולתיתך עליון', וזו לשונו: 'אבל מי ששח שיחה בבית-הכנסת מקיפים לו כל גופו בקוצים' (עיי"ש). ובספר "פתח עיניים" כתב: שרבינו תם ובית דינו נידו על זה. ובעוונות הרבים באים מזה כמה פעמים לידי חירופין וגידופין והלבנת פנים ברבים וגם פעמים לפני הספר תורה, ובמסכת סנהדרין (צט) כתוב: המבזה את חבירו בפני תלמידי-חכמים - הוא אפיקורוס (רחמנא ליצלן). ואין לו חלק לעולם הבא, כמו שכתוב שם (פ"י, מ"א) וזו לשונו: ואלו שאין להם חלק לעולם-הבא: האומר שאין תחיית-המתים מן התורה, ואין תורה מן השמים, ואפיקורוס. ובמסכת אבות (פ"ג, מ"א) אמר רבי אלעזר המודעי: 'המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם-הבא, המבזה את חבירו בפני השכינה שמצויה בבית-הכנסת שנאמר 'א-לוהים ניצב בעדת א-ל' (כמו שכתוב בברכות ו) ואם היו בה עשרה שכינה מקדימה ובאה (כמו שכתוב שם, לך נאה ומצאת כי תדרשנו) ובפני הספר תורה לכ"ש ... נוסף על ביטול עניית כמה אמנים של המברכים ... ולבבות יכאבו, על שנעשה כהיתר לרבים מעמי-הארץ ואין נגרע ששומעים לפעמים חומר שבו מהדורשים לעם ואף-על-פי-כן אין מניחים מנהגם הרע ועולם כמנהגו נוהג. אוי להם לבריות מיום הדין ומיום התוכחה. את זה ויותר מזה דרשתי ברבים כמה וכמה פעמים ואך כי הן בעוון הקליפה גברה הִתגברות נוראה שאין למעלה הימנה ואין איש שׂם על לב וכו' ובפה מלא אמרתי: כי אנוכי הצעיר ... וביתי נקיים והקולר תלוי על צוואר מי שיש בידו למחות ואינו מוחה, שכתוב (ירמיה כ"א): 'בית דוד כה אמר ה' דינו לבוקר והצילו גזול מיד עושק פן תצא' וכו', לא ענש אלא מי שבידו לשפוט. ודי בזה למי שיש לו לב, ה' יעזרנו על דבר כבוד שמו, אכי"ר". עכ"ל.

וכן כתב הרה"ג רפאל כדיר צבאן זצ"ל (בספרו "שיירי הנפש" סי' ט', עמ' ש"א) וזו לשונו: "קהל קדוש! כמה בתי-כנסת נכשלים בעוון גדול ואיסור חמור, להביא לבית-הכנסת באמצע התפילה בשבת: דברי אוכל ומשקים, ביצים, ערק ועוד, ואוכלים ושותים באמצע קריאת התורה, או אחרי הקריאה, כשספר התורה על הבימה. דבר זה איסור גמור מכמה טעמים".
שאלה - 226113
לכבוד הרב מוצפי שליט"א. בברית מילה מי עדיף שיעשה קידוש, הסנדק או מישהו אחר?
תשובה
הסנדק אם הוא תלמיד חכם. כי מנהג הספרדים, כפי שהביא הגאון רבי עקיבא איגר ז"ל בהגהותיו [יורה דעה רסה, א] בשם הרב תורת חיים [סנהדרין פט, ב ד"ה אם], שכתב "וכיוון שהילד הנימול נחשב כקרבן, כך רגלי הסנדק שמלין עליהן חשוב כמזבח, כמו שכתב בהדיא מהרי"ל ז"ל בהלכות מילה. ונראה, דלכך נוהגין ליתן כוס יין של ברכה לשתות לסנדק, ואין נותנין אותו לתינוק כדרך שנוהגין בכוס יין של קידוש, לפי שהעולה טעונה נסכים, שהיו מנסכין יין על גבי המזבח בשעת ההקרבה, וכיון שהילד דומה לקרבן עולה והסנדק דומה למזבח, לכך נותנין כוס יין של ברכה בגרונו של סנדק, דהוה ליה כמנסך יין על גבי המזבח". ובנהר מצרים [מילה כז] כתב שהמנהג פשוט שאם ימצא בעת המילה אב"ד של העיר הוא מברך הברכה. וכן כתב בספר שרביט הזהב "ובהיותי מיום עומדי על דעתי מוהל בעבודת ה', שמתי פני לדעת מה טעם יש לברכה זו שעשה בה מעלה יתירה שלא לאומרה כי אם אחד העם המיוחד שבעם. ויגעתי ומצאתי און לנפשי, וראיתי ממש בדברי חז"ל הראשונים, שברכה זו לא נאמרה כאשר היא נקראת, כי יש בה פנימיות וכו' ושם האריך לבאר ברכה זו.
שאלה - 225962
שלום לכבוד הרב שלום
אני אברך וותיק מהעיר אלעד,שמעתי מס פעמים שיעור מהגאון הרב אשר וייס שליטא שאמר בשם ספר צרור המור ובשם רבי יעקב עמדין שאומרים שיום לג בעומר הוא יום דין

תשובה
ידידי הנכבד, דע, כי רבנו האריז"ל ענק היה, ומן השמיים שלחו אותו לגלות סודות התורה, אשר לא נתגלו בעולם מזמן רבי שמעון בר יוחאי, ואין לנו פה ולא לשון לספר ולשבח גדלו ומעלתו הרמה והנשגבה, הבט וראה, כי גדולי עולם מדורו והלאה היו משתוממים לגודל חכמתו הנפלאה, אשר קצת מהקצת תוכל למצוא בספר שבחי האר"י ובספר עמק המלך לתלמידו רבי נפתלי הרץ. ומי יבוא אחרי האריז"ל.

גם דע כי כתביו וספרי הקבלה שכתב בשמו רבנו חיים ויטאל ז"ל עד לפני 200 שנה לא היו מפורסמים בעולם לסיבות מיוחדות, ורק העתקות שונות היו מפוזרים זעיר פה זעיר שם, ולכן תראה כי הרב באר היטב והרב מגן אברהם זיע"א מצטטים לפעמים בשמו דברים בפסקיהם, בשם "איתא בכתבים", כי היו להם מעט העתקות מכתביו.
ולעניננו, בספר שער הכוונות גילה כי יום ל"ג לעומר מתגלה שם קדוש [אכד"ט'] שהוא חילוף שם אלקים, והוא רחמים, ומיום ל"ג הוא מאיר בעולם, וכמה סודות נכתבו על שם קדוש זה. ורבנו הרש"ש זיע"א בספרו נהר שלום ובסידור הכוונות בנה תלי תלים של סודות וכוונות בנושא. ודי למבין.
שאלה - 225909
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
אולי הקב"ה רצה להראות לכל העולם מי הם אנשי יראי ד' ואיך מתנהגים שקורה דבר קשה. הקדושים קיבלו בתודה מיתתם והחיים סייעו סחבו הפצועים והמתים.

תשובה
לא ולא, זה נזק עצום, מכה אנושה, הפסד נורא, כאב בלתי נסבל. היהודים הללו יכלו לחיות עוד עשרות רבות של שנים, לקיים מצוות, להרבות זכויות, והיו מגינים במעשיהם הטובים, בלימוד התורה, בתפילתם עלינו ועל כל ישראל ועל כל העולם כולו.

איבדנו את ההגנה שהיתה לנו מצד מעשיהם הטובים. איבדנו את השפע, הטובה, הברכה, ההצלחה, שהיתה מנת חלקינו בזכותם. איבדנו את חידושי התורה שהיו יכולים לחדש לנו כאן בעולם הזה התחתון.
כמה כאב יש למשפחות האבילות? כמה צער יש לקרובים? כמה דמעות הם יום ולילה שופכים? מי יכול לספור את דמעותיהם? מי יכול למדוד את צערם ויגונם?

כיצד ייראו מהיום השבתות בביתם? איך יקבלו את חג מתן תורה בלעדיהם? איך יוכלו לראות את הכסא הריק, המיטה העזובה, הארון עם חלל ללא בגדיהם, הספריה מתרוקנת מספריהם. הטלית והתפילים שלהם ללא בעליהם, אם היה להם פה וקול היינו שומעים את יללת הטלית, את קינת התפילין, את בכי הסידורים והמחזורים שנשארו יתומים, בימי החול, בשבתות ובמועדים.

אני נחרד מהמחשבה לקראת יום ראש השנה שבני המשפחה יתפללו ויסעדו בלעדיהם, את היום הקדוש והנורא יום הכיפורים בו אנחנו מתפללים לחתימה לחיים טובים. את הסוכה הריקה מהם ובלעדיהם, את יום הושענא רבה, ואת יום שמחת תורה בלי לשמוע את קולם בבית הכנסת, בבית המדרש, זה לא קל, זה לא פשוט. רק תקווה אחת יש בלבנו לראותם כולם בקרוב בתחיית המתים שתהיה במהרה בימינו ובחיי כל ישראל.
שאלה - 225899
לכבוד מרן הגאון שליט"א, אשר לעוון חילול השם שכת"ר הזכיר בהספד על מ"ה ההרוגים במירון ז"ל, אם אפשר ראשי פרקים בענין.
תשובה
זה שנים רבות נדרשתי לענין זה ונשאתי בס"ד שיעור מפורט בענין, וכבר נדפס תהלות לאל בשו"ת מבשרת ציון חלק ג סימן כ"ד. עיין שם. וכאן אזכיר ראשי פרקים בזה.
נאמר בתורה ויקרא כב, לב. וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְקֹוָק מְקַדִּשְׁכֶם: ודקשו חז"ל שבת לג. מכאן אזהרה על חילול השם. ויש בזה כמה כללים ואופנים.
א, בצינעא.
כתב בספר היראים סימן שמ, כל המבזה אפילו מצווה אחת ומיקל [בינו לבין עצמו] בכבוד שמים, הרי זה מחלל את השם". וכן הוא בספר החינוך מצוה רצו, ובדברי החסיד רבי יוסף יעבץ, נפש החיים, קב הישר ועוד.
ב, בפרהסייא.
כתב רש"י ע"ז כ"ב. ועוד, יש חילול השם, לפי שלמדים ממנו לחלל בקדושת השם וכן בשעת הגזירה יש כאן קידוש השם, ואנו קוראים בו ולא תחללו את שם קדשי שכשאומות העולם חושבים לבטל את ישראל מן המצוות, צריך לעשות חיזוק כנגדם שלא לקיים מחשבתם, ואם ישמע להם, אפילו בחדרי חדרים, הדבר מתפרסם, מפני שמצאו שהועילה גזירתם
ג, בשלש עבירות.
עבודה זרה, גילוי עריות בעיקר אשת איש, ושפיכות דמים. פסחים כ"ה. הרמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ה, ה"ב. ולדעת ספר החינוך מצוה רצ"ו ועוד שגם בצינעא הרי זה חילל את השם וביטל מצוות עשה של ונקדשתי.
ד, במזיד.
כל העובר עבירה בפרהסיא, אפילו לתיאבון, הרי זה מחלל את השם, לפי שבני אדם רואים ולומדים ממעשיו רש"י סנהדרין, וכן אמרו נוח לו לאדם שיעבור עבירה בסתר, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא, שנאמר כה אמר ה' איש גלוליו לכו עבדו וגו' ואת שם קדשי לא תחללו[יחזקאל כ, ט"ל] וכתב רש"י ז"ל. שהרואה מזלזל בכבוד המקום, וכל החוטא ומחטיא אחרים הרי זה מחלל את השם.
ה, באדם חשוב.
כתב הרמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ה, הלכה יא. "ויש דברים אחרים שהן בכלל חילול השם, והוא שיעשה אותם אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם, ואף על פי שאינן עבירות הרי זה חילל את השם כגון שלקח ואינו נותן דמי המקח לאלתר, והוא שיש לו ונמצאו המוכרים תובעין והוא מקיפן, או שירבה בשחוק או באכילה ושתיה אצל עמי הארץ וביניהן, או שדיבורו עם הבריות אינו בנחת ואינו מקבלן בסבר פנים יפות אלא בעל קטטה וכעס, וכיוצא בדברים האלו הכל לפי גדלו של חכם צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין".
וכן מצינו שחכמים החמירו על עצמם גם בדברים המותרים ואסום עליהם פן ילמדו מהם ויבואו להקל יותר, ועיין קידושין ט, א. שבת קמב, ב.שבת נ"א, א. מועד קטן יא, ב. וכתב רש"י אדם חשוב אני ומחמיר על עצמי, שלא ילמדו ממני להקל באיסורים.
ו. כמה דוגמאות בעוד נושאים.
חכם הלובש בגדים בזויים, המחניך לרשעים, מדקדק באיזה מצוות ומזלזל באחרות. שבועת שוא הכוונה לחינם כגון נשבע ביום שהוא יום. וכן הוא בשאילתות ד. ועיין בפלא יועץ ערך חילול השם, שכתב שבמקום שיש חשש לחילול השם ישליך כספו וזהבו, שמוטה שימות ברעב ולא יחטה בזה.
וכן בענינים שבין אדם לחבירו, והמבטל תורה ומתחבר עם עמי הארץ, הגוזל את הגוי, הלוקח צדקה מגוי, המבריח את המכס, המדבר בשעת חזרת שליח ציבור. המברך בלי כוונה, המחטיא אחרים, העוסק ברכילחות, המספר עלמ רכילות ופרטיה, מורה הוראה בפני רבו. וכתב רבנו יונה ז"ל המזכיר שם שמים במקום לא נקי, וכן כשאין גופו נקי.
שאלה - 225644
שלום לכבוד הרב
אחי הולך... אני ואבא לבד במערכה האחים איתו והאימא לא מגבה את אבא. עושים ממני קיצוני כי לא מוכן לשבת איתו חג ביחד.
האם נכון שאמרתי את הדברים ישירות?

תשובה
אתם לא לבד, השם יתברך עם כל הצדיקים שבגן עדן עמכם, תעמדו כצוק איתן מול כל הטפשים כי הם שותפים לדבר עבירה.
עיין מדרש אגדה פינחס פרק כה
"להודיע שכל אלו שמתו במגפה לא היו כי אם משבט שמעון, ועל ידי נשיאים מתו שבקשו לעזרו, לקיים מה שנאמר ונתתי פני באיש ההוא ובמשפחתו וגו' (ויקר' כ' ה'). ולמה נקרא שמו זמרי, שעל ידו נזמר שבטו, כמו שאומר זמיר עריצים".
ועיין בתלמוד שבועות לט, א.
"כל עבירות שבתורה נפרעין ממנו, וכאן ממנו וממשפחתו. וכל עבירות שבתורה ממשפחתו לא? והכתיב: ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו! ותניא, אמר ר"ש: אם הוא חטא, משפחתו מה חטאת? לומר לך: אין לך משפחה שיש בה מוכס שאין כולה מוכסין, ושיש בה לסטים שאין כולה לסטים, מפני שמחפין עליו! התם בדינא אחרינא, הכא בדינא דידיה; כדתניא, רבי אומר: והכרתי אותו - מה ת"ל? לפי שנאמר ושמתי אני את פני, יכול כל המשפחה כולה בהיכרת? ת"ל: אותו, אותו בהיכרת, ולא כל המשפחה כולה בהיכרת. וכל עבירות שבתורה נפרעין ממנו, וכאן ממנו ומכל העולם כולו".
שאלה - 225626
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
מחר אנכי מל את בני. הפציר בי חשוך בנים לקבל את העורלה לצורך סגולי בוענה שיש מתירים.
אמרתי לו שאחכה לשמוע דעת הרב מוצפי בעניין.מה לעשות איתו?

תשובה
תיזהר מאוד לא לתת לו הערלה, כי כאן המקום להוכיח תוכחה מגולה לאותם אנשים רפי הדעת שנותנים לנשים עקרות לבלוע את הערלה, ואומרים שהיא סגולה שיהיה להם בן זכר, והוא עוון גדול, שמלבד שאין בזה שום סגולה, עוד יש בזה נזק גדול לתינוק, שערלתו לא נקברה כראוי באדמה, וכמו כן עלול הבולע להינזק בגופו ובנפשו, שהנחש הוא ס"מ השורה על הערלה יוכל להזיקו חס-ושלום. גם יש בזה איסור תורה של אכילת בשר אדם, ואין לזה שום היתר [רמ"א יו"ד עט, א]. וכל הפוסקים אסרו דבר זה, עיין בשו"ת הרשב"ש [סימן תקיח], ובשלחן גבוה [סימן עט ס"ק ז], ולהגאון החיד"א ז"ל במחזיק ברכה [שם, ב], ובזבחי צדק [שם], ולרבנו יוסף חיים ז"ל בבן איש חי [שנה שניה אמור ה], ובכף החיים [סימן עט, יב]. לכן יזדרז האב להכין מבעוד מועד כלי עם עפר הארץ או חול הים, ובו יניח את הערלה מיד לאחר הברית, ויכסה אותה בעפר, וישגיח ששום אדם לא יטול את הערלה משם עד שיביאנה לקבורה.
ומוהל שמל ושכח להניח הערלה בעפר, אפילו אם נזכר לאחר כמה שבועות, והערלה בידו, ימהר יחיש לטומנה בעפר, ויפה שעה אחת קודם, שבזה מציל הילד מכמה פגעים רעים ויהיה שמור ובטוח. ואם אבדה לו הערלה, כתב בספר זכר דוד ["א פס"ה], שעליו להודיע על כך לתינוק לאחר שיגדל, מאחר שנתינת הערלה בעפר מבטלת את צער חיבוט הקבר, ואותו אדם שלא נהגו כך בערלתו, צריך לעשות חמשה תיקונים אחרים לבטל ממנו חיבוט הקבר, והם מנויים בברייתא במסכת גהינום [ספר חסידים סימן לב. ובראשית חכמה שער היראה פי"ב, פג]והם יהיה אוהב צדקות, אוהב תוכחות, ואוהב גמילות חסדים, ומכניס אורחים לתוך ביתו, ויתפלל תפילתו בכוונה, ובזה ינצל מחיבוט הקבר.
שאלה - 225461
לכבוד הרב שלום רב
בעבר קיימתי כנסי חיזוק לנשים בתוך בתי כנסת- עם רבניות שיש להן קו ברור. בעקבות מה שהרב עורר הפסקתי. מבלי לפקפק נתבקשתי לשאול מה הסיבה ההלכתית/השקפתית.

תשובה
הלכתית אסור לערוך כנסי נשים בתוך בית הכנסת בו מתפללים, כי זה מוריד מקדושתו. זו הסיבה שרבותינו חכמי המשנה תיקנו עוד בבית המקדש "עזרת נשים". וכן בכל הדורות בבתי הכנסת.

וכתב הגאון רבנו שלמה קלוגר ז"ל ז"ל בספרו שו"ת האלף לך שלמה אורח חיים סימן ע"ו, "לעשות ממקום שמתפללין אנשים עזרת נשים הווי הורדה מקדושה ושינוי גמור, דבתפלת אנשים פורסים על שמע ואומרים קדושה וברכו ותפלה בקול רם, גם יש כמה מצוות כגון קריאת שמע שנשים פטורות וגדול המצווה ועושה וכו' וגם בערבית על פי רוב אין באות נשים, גם יש קריאת התורה וכמה אנשים מברכים עליו מה שאין כן בנשים וכו'. גם ידוע מה שאמרו ז"ל דלא המקום מכבד את האדם, אלא האדם מכבד את המקום. וראיה מהר סיני, ואם כן ודאי הזכרים עדיפא מנשים דהרי מברכין בכל יום שלא עשני אשה לכך פשוט דהוי הורדה". ועיין בשו"ת ציץ אליעזר חלק ט סימן יא שהביא דבריו להלכה. וכן הוא בפוסקים.
ועיין עוד בשו"ת דברי חיים מצנז חלק א אורח חיים סימן ג שדן בענין קדושת אויר בית הכנסת אם מותר לבנות שם עזרת נשים ובאיזה או]ן, וכן בשו"ת מנחת יצחק חלק ז, סימן ח. ובשו"ת מנחת שלמה תניינא סימן קל"ח, ובשו"ת יביע אומר חלק ח אורח חיים סימן י"ח מה שהאריכו בזה. וכן בספר שדי חמד מערכת בית הכנסת.
שאלה - 225280
לכבוד הרב, מה דעת התורה הקדושה על ההתרמות בסרטים בידי אנשים לא מוכרים ומפוקפקים כביכול לכבוד "הרשב"י הקדוש". ? כשאין להם קדושה?
תשובה
הבוקר הראוני קטע אחד ונחרדתי והזעזעתי עד עמקי נפשי, אותו חלק פירסומת כולו פריצות איומה, חילול השם נורא, חוצפה גסה, ומראה מזעזע כל נימי הנפש, אנשים המוכנים לשווק ולמכור כל מה שיקר וקדוש לנו, ולעם ישראל כולו, ובעיקר להרשב"י, בעד איזה מעות שיכניסו לכיסם. כל מה שהוא אסר, הם פרצו. כל מה שהרשב"י זיע"א התריע והזהיר, המה רמסו ברגל גסה.

מחריד לראות את הנשים בלבוש פרוץ, ראשן מגולה בפריצות, מסתובבות עם מקרופונים בשטח ההר המקודש והנורא, מקום מנוחתו של הרשב"י עליו השלום, ובעד בצע כסף מופיעות נשים בלבוש נורא, כגרועים שבאומות, ומביעות דברי סרק על הנסים ועל הנפלאות אשר מחוללים אותם המופיעים שם, ומארגנים שם סעודות עם מלצרים נכרים גלויי ראש בלי פיקוח, ויושבים שם בתערובת גלויה, בהיכל הרשב"י, זוללים וסובאים.

ומה שמדהים ומזעזע, קבוצת אנשים שלכבוד ההצגה מתנועעים כענפי איזובי קיר, וכאילני סרק ברוח סערה, עטופי טליתות, שופרות בפיהם, ומופיעים כאילו הם שחקנים וליצנים, עם ספרים כבדים בידיהם, והגדילו לעשות שנגד דעתו של הרשב"י עליו השלום, הוציאו ספר תורה והציבוהו במרכז השלחן לצרכי תעמולה וחליבת כספים שאין על גבייתם וחלוקתם שום פיקוח הגון.

אוי לנו שכך עלתה בימינו, וכל האמצעים כשרים בידי אנשים חסרי אחריות, מבלי לחלוק כבוד למקום קדוש ונורא זה. אשר אבותינו הגיעו אליו חרדים ורועדים, בנמיכת ראש, ובנמיכת קומה, באימה וביראה, ברתת ובזיע.

כל מי שרוח השם בקרבו, ומאמין בהשם יתברך ובתורתו הקדושה, יחרד ויזהר להתרחק מאנשים הללו, ולמזהיר ולנזהר יטה שלומם כנהר.
שאלה - 225273
לכבוד הרב שלום,
עד היום נהגתי ב"נ לתת צדקה בקופה/לעני לפני כל תפילה וגם לאחר ק"ש על המיטה.
נאמר לי כי לא נכון לתת צדקה בלילה כי זה זמן דין.
האם לתת רק לפני שחרית ומנחה?

תשובה
עיין להגאון רבנו החיד"א זיע"א בברכי יוסף אורח חיים רל"א, א. ויורה דעה רמ"ז, ב. בשם רבנו האריז"ל. ומקורו בתלמוד ירושלמי שקלים פרק ה הלכה ד. גבי מעשה רבי חיננא בר פפא שהיה נותן צדקה בלילה ופגש בו שר של רוחות והוכיחו לא תשיג גבול רעך, שהוא זמן שליטתם.
ורבנו האר"י ז"ל כתב שלא לתת בלילה בשער הכוונות דרוש א מדרושי הלילה, ובנגיד ומצווה די"ט ע"ב, ופתח עיניים להגאון החיד"א זיע"א בבא קמא ט"ז, ב. ושו"ת יין הטוב אורח חיים סימן נ"ג. ובשו"ת יביע אומר חלק ט יורה דעה סימן ט"ו. ושו"ת יחוה דעת חלק ד סימן כ.

ומענין לענין ראיתי למור אבי זלה"ה שהיה נזהר מאוד לא לתת לקופה של צדקה רק אחרי חצות לילה. אך במוצאי שבת ויום טוב היה תיכף נותן המעות עבור המצוות שזכה היום בקריאת התורה, ונדב סכום מסויים, וזכרתי שראיתי מקור לזה בספרים ושכחתי היכן, ועתה תהלות לאל מצאתי מקורו בספר דרכי חיים ושלום אות תק"ו שכתה שכך היה מנהגו של המנחת אלעזר זיע"א לתת מיד במוצאי יום טוב מה שנדר היום בהזכרת נשמות. והגאון רבנו חיים מצאנז ז"ל כשהיה פוגש העני בלילה היה אומר לו קח לך להכנסת כלה או לדורון דרשה או על המשקה או על הוצאת הדרך וכיוצא בזה, כדי שלא יהא בתורת צדקה אלא בדרך מתנה.
שאלה - 225170
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
כשיש חתן/אבי הבן וכו ומעלים אותו
לתורה האם יש עניין לא להעלותו לקריאה שיש בה חטאים וכיוב או אין חשיבות בדבר
תודה לרב

תשובה
כתב בספר חסידים [סימן תשס"ח] "יזהר החזן שלא יקרא מי שסומא בעינו האחת בפרשת עורת או שבור, או מי שבראשו נתק לקרותו בפרשת נתקים והתגלח ואת הנתק וגו' מפני שמביישו ואם ידבר אדם עם חבירו אל יביט אליו במקום שיש בו מום, ולא ידבר לפניו מעין אותו מום שבחבירו בפני חבירו. ולא יתכן שחזן יקרא בפרשת עריות אדם שחשוד עליהם. ועל כל דבר שאדם חשוד לא יתכן שיקרא אותו החזן, שאי אפשר שראובן יעמוד ויאמר ארור שוכב עם אשת אביו אם חטא, שמע מינה שלא חטא. ועוד שלא ילבין פניו".
ובענין זה כתב הרב כנסת הגדולה [הגהות טור סימן רפ"ב, ו] "מה שכתב שאין לקרות למי שחשוד על עריות בפרשת עריות, נ"ל דהיינו דוקא כשהוא חשוד אבל אין הדבר ברור, דאם הדבר ברור נראה דאדרבה שראוי לקראו כדי שיתביש ויפרוש מהם, וכן שידע ענשם ויפרוש מהם, דמהאי טעמא קרינן פרשת עריות במנחת יום הכפורים. ומיהו, דווקא אם עדין הוא רועה זונות, אבל אם פירש ועשה תשובה אין ראוי לקרותו".
וכן כתבו הרב חמדת ימים ז"ל [שבת קדש פרק י"ב] שכתב "וכן לא יקרא למי שחשוד על העריות בפרשת עריות, ודווקא חשוד. אבל ברור שבא על העריות אם לא שב בתשובה, ראוי לקוראו כדי שיתבייש ויתן לב לשוב". והרב אליה רבה [קל"ח, ג], בשמו שאם לא שב בתשובה, ראוי לקרותו כדי שיתבייש. ובאליה זוטא [שם ג], וכן כתבו הגאון החיד"א ז"ל בלדוד אמת [סימן ה, אות ג], והרב דרך החיים ז"ל [סימן ע"ז, ט"ז]. והרב סולת בלולה [אות ב], והרב פרי מגדים [אשל אברהם רפ"ב, ב], וערוך השלחן [קל"ח, ד].
שאלה - 224941
לכבוד הרב שליטא, יש תכנית לימודים בהקלטה, ושם יש המחשה, אם נכון להכניסה לת"ת שלנו, כי יש מתנגדים לכך, ולא אוכל לפרט כאן.
תשובה
עיין להגאון הצדיק והחסיד רבנו מנשה קליין זצוק"ל אב"א אונגוואר שזכיתי כמה פעמים להיות במחיצתן שכתב בשו"ת משנה הלכות חלק ז סימן קנד

"למה נקרא רבי מאיר, רבי נהוראי? כי ר"מ בתורתו נעשה עור פניו אורה ממש והיה אורו גדול כל כך, ומבהיק עד שאפי' היושבים מאחוריו ראו האור הנמשך מאתו ומאורו היה מאיר גם על פניהם. ואילו ראו אותו בפניו והיה אור פניו מכה עליהן ודאי נתעלו יותר ויותר עד שנקלט האור עצמו גם על פניהם וזה חכמת אדם תאיר פניו. הנה למדנו דללמוד תורה הוא ענין דוקא לראות את פני הרב הלומד ולישב לפניו ולא לאחוריו אפילו כי הוא שומע מה שהוא אומר אבל ההסתכלות ברבו בשעת לימודו ממשיך עליו אור רבו וגם מבין בקריצות עינים וברמיזות שפתים שמראה לו פנים כדעת המהרש"א ז"ל וזה א"א רק ע"י ראיית הרב שלמדו ושילמדנו. ופשוט דהשומע מן הדומם מדבר אין בו שני דברים הללו ואינו אלא ככל פלאטא שדובר וכיוצא בזה שאין בזה לא טעם ולא ריח וכ"ש שאין בזה הטעם של והיו עיניך רואות את מוריך.

ועיין בשו"ת הרדב"ז חלק ג סימן תעב. שכתב "כי בהביט האדם אל מי שדעתו נוחה בו נפשו מתעוררת אל הכוונה השלימה ודעתו מתרחבת ולבו שמח ונחה עליו אז רוח ה' כענין שאמרו בנבואה".
ועוד יש להביא ראיה ממעשה דרבנו הקדוש ששלח לרבי חייא כשביקר במקום מסויים והיה שם תלמיד חכם סגי נהור, ואמר כשם זכיתם לראות פנים הנראים וכו'. חגיגה ה, ב. ותכלית דבריו שיש תועלת בהביט הרב אל פני התלמיד, וכן בהביט התלמיד אל פני הרב.
שאלה - 224939
לכבוד הרב שליט"א, האם אפשר בנושא שהרב כתב לנו על החזקת הכלב, לפי הקבלה מה נאמר?
תשובה
בזוהר הקדוש בשלח ס"ה, ב. כתב על הפסוק לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, כי למעלה יש קלי' קשה שהיא שור וחמור, והאותיות שבתוכם ו' משור, מ"ו מחמור, הם כמספר "כלב", והוא החצוף מכל הבריות, ככתוב ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו. וחזר ושנה בפרשת משפטים קכ"א, ב. על פסוק ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו, כי הוא דין קשה מאוד ויש בו זוהמא רוחנית קשה ביותר, ולכן נאמר [ישעיה נ"ו, יא] והכלבים עזי נפש לא ידעו שובעה. כי בו מתלבשים כוחות הסיטרא אחרא, ואילו אנחנו עם בני ישראל עם קדוש, ולכן הזהירה אותנו התורה לא לאכול נבילות ולא טריפות כי הם ראויים רק לכלבים.

עוד כתב בפרשת צו ל"ב, ב. כי כשהיו ישראל מקריבים קרבנות על גבי המזבח, היו רואים את האש בדמות אריה רובץ על המזבח, רמז לקדושה ולמלאך אוריא"ל שהיה יורד כדי להעלות הקרבן לפני אבינו שבשמיים והיה מתמלא ברחמים עלינו, אך בבית שני כשהיו ביניהם אנשים לא טובים, והיו מקריבים קרבן, היו רואים את האש בדמות כלב חוצפן רובץ על המזבח, והיו יודעים שלא עלה לרצון למעלה. השם ירחם עלינו.

וכתב רבנו מנחם מריקאנטי [שמות כב, ל] "ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו. כי דביקות ישראל הוא במקום הקודש כמה דאת אמר [דברים ל"ב, ט'] כי חלק י"י עמו. ובשר בשדה טרפה הנזכר הוא שדה של תפוחים, ואחרי שנטרפה ע"י חיות היער בשדה הנזכר, אין ראוי לישראל לאכלה, רק ליתן אותה לכלב הידוע שהלקהו ויתגרה בו ויכשכש לו בזנבו ועולתה קפצה פיה, ולא יחרץ כלב לשונו. וזהו טעם או מכור לנכרי, כי משם כחו".

ורבינו בחיי [שמות יא] כתב "כידוע כי הכלב חיה גשמית (כוונת דבריו מגושמת) לא ישבע לעולם, וכן אמר הנביא (ישעיה נו, יא) "לא ידעו
שבעה", והכח המשחית לא ישבע לעולם לאמר (משלי ל, טו) "הב הב",
ובעבור כי הנבלה והטרפה לקו מצד כח המשחית, לכך צותה התורה להשליך הטרפה והנבלה לכלבים שנאמר (שמות כב, ל) "לכלב תשליכון אותו", לפי שהכלבים מאותו צד הם, וזהו שאמר: ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, למדך כי הכלב חרוץ הלשון כענין שכתוב בנחש: (קהלת י, יא) "ואין יתרון לבעל הלשון". והנה אצילות הכח המשחית יבא אליו מכח מדת הדין המכה כל בכורי מצרים, ומדת הדין עצומה היא בחצי הלילה, ולפיכך חלה בהם ומתו כל בכוריהם, וגילה לך הכתוב כי בחצי משמרה שניה צעקו הכלבים במצרים, לפי שבא מלאך המות ביניהם, ובפירוש אמרו רז"ל: (ב"ק ס. ב) כלבים צועקים מלאך המות בא לעיר כלבים שוחקים אליהו בא לעיר".
ויש עוד אריכות רבה בספרי הקבלה בגנות הכלב וחוצפתו, ולא מצאתי עוד יכולת להעתיקם כי רבים הם, ואזכיר דברי רבנו אליעזר פאפו ז"ל שכתב שלא יתנו לילד או לצעיר לשחק בכלב, כי בלי שירגיש כוחות שליליים
עוטפים אותו ומטמטמים את לבו, וכשיגדל יפריעו לו בלימוד התורה וביראת
שמים. ולכן אם הילד דווקא זקוק לבעלי חיים לתקשר עמם, יביאו לו בעלי חיים טהורים כמו יונה או תור וציפורים טהורים להשתעשע בהם.
שאלה - 224866
שלום לכבוד הרב, בקשר ליום שאנשי השלטון חוגגים, רציתי לשמוע דעת כת"ר בענין.
תשובה
א, הנס לא אירע ביום שקבעו, כי המלחמה פרצה אז במלוא עוזה ולא הסתיימה רק 9 חדשים אחר כך. ב, לא היו רוב ישראל בארץ. ג, לא היה נס גלוי כי היו הרבה הרוגים ופצועים השם ירחם. ד, לא היה נס שלא כדרך הטבע. ה, האוייבים עודם מאיימים ומתחמשים נגדינו והמלחמה לא פסקה.
ו, "ומבחינה רוחנית, אשר ירוד ירדנו אלף מעלות אחורנית, ועדים אנו להתדרדרות מוסרית מדהימה, המתירנות גוברת וההתפרקות משתוללת בראש כל חוצות, חוסר צניעות, בגדי פריצות, ספרי פורנוגרפיה, וסרטי קולנוע מבישים, חילולי שבת בפרהסיא, פתיחת איטליזי טריפה בממדים מבהילים, ועוד כהנה וכהנה, ועל הכל שמאות אלפי ישראל, מתחנכים במוסדות חינוך לא - דתיים, ולומדים שם להתנכר לכל קדשי ישראל, ולפנות עורף לצור מחצבתם, ולהיות ככל הגוים בית ישראל, עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות בורות נשברים אשר לא יכילו המים, ונתקיימה נבואת ישעיהו: ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד, וכדרשת חז"ל בחגיגה (יד) ובעקבות משיחא חוצפא ישגא, ועמא דארעא אזלא ומדלדלא, נערים פני זקנים ילבינו וכו' (סוטה מט:), הלזה צפינו וקוינו במשך כאלפיים שנות גלותינו, והרי כ' הרמב"ם (בפ"ט מה' תשובה ה"ב): לא נתאוו ישראל לימות המשיח אלא כדי שינוחו ממלכיות שאינן מניחות להם לעסוק בתורה ובמצות כראוי, ובימי המשיח תרבה האמונה והדעה והחכמה והאמת, שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם. ומסיבות אלה הרבה משלומי אמוני ישראל אשר רואים שעדיין שכינתא בגלותא, נוהגים שלא לומר הלל בכלל ביום העצמאות, וטעמם ונימוקם עמם לרוב יגונם וצערם על מצבינו הרוחני אשר אנו נתונים בו כיום, ואין לזה כל דמיון לנס חנוכה שכל העם הכירו וידעו בהשגחת השי"ת עליהם, וכולם היו עובדי ה' באמת ובתמים".
עד כאן דבריו.
שאלה - 224859
לכבוד הרב שלום רב

הבת שנולדה עם תיסמונת נדירה אני נקרעת איך הגוף שלה ההפרשים גדלים והלב שלי בוכה היא הולכת ונופלת המון מאבדת שיווי משקל הרב איך מתחזקים איך מתעודדים קשה קשה

תשובה
מה שכתבתי היום לאמא אחת מתאים גם לך.
העורך, העתקתי לך בבקשת מורנו הרב שליט"א.
"שמעי בת והטי אזנך, השם יתברך נותן לנו מתנות, ויש לקבלם באהבה ובחיבה, אלו נשמות קדושות וטהורות. זכית במתנה מאוד יקרה, עתה את אינך רואה את היופי והמעלה שבה, אך עוד יבואו ימים ותראי את המעלה, היופי, ההוד, ההדר, התוכן הפנימי, האישיות המיוחדת, הנשמה הטהורה.
ואת שואלת, מה? דווקא אני? מדוע אצל אחרים הכל מסודר, ורק אצלי זה כך? התשובה, הכל חשבונות שמים, מי יודע איפה היינו בגילגולים קודמים? ומה באנו לתקן? אין לנו נביאים, אך יש לנו תורה, יש לנו יהדות נפלאה, רבון עולמים שמשגיח, בוחן לבות וכליות, ודווקא בך בחר שנשמה כזאת תרד אצלך, כי את בעלת מידות טובות, ענווה וצניעות, קדושה וטהרה, מעלות נדירות, התנהגות מדהימה, יושר וחכמה, אל תתני לרגשות לשלוט עלייך, יש בכוחך לשלוט עליהן, את כן יכולה, תחשבי לרגע שזה אירע אצל משפחה אחרת, אך קרובה ומוכרת, והן מבקשים ממך דברי חיזוק, תמיכה נפשית, ואת בטוב לבך נותנת להם תמיכה.
חזקי ואמצי, והשם יתברך יתן לכולנו כח ודעת לנהוג נכון ולשמו".
שאלה - 224818
שלום לכבוד הרב. במחילה מכבודו אם אפשר כמה מקורות לאיסור גידול כלב בבית?
תשובה
מכמה בחינות הדבר אסור וגרוע מאוד למי שמגדלו,
א, האיסור שלדעת הרבה פוסקים הוא מהתורה ועובר על עשה ועל לא תעשה. ב, הטומאה שיש ממנו ושורה על הבית ויושביו.
א, בתלמוד שבת סג, א. "אמר רבי אבא אמר רבי שמעון בן לקיש, כל המגדל כלב רע בתוך ביתו, מונע חסד מתוך ביתו, שנאמר למס מרעהו חסד, שכן בלשון יוונית קורין לכלב למס, רב נחמן בר יצחק אמר, אף פורק ממנו יראת שמים, שנאמר ויראת שדי יעזוב".
וכתב רבינו בחיי ז"ל דברים כב, ח. "השמר לך ושמור נפשך מאד", ולכך יצוה כי כשיבנה ביתו שיעשה מעקה לגגו ולא יניח ברשותו נזק ומכשול להכשל בו בני אדם, ולא ישים דמים בביתו, וכענין זה המגדל כלב רע או המעמיד סולם רעוע בתוך ביתו, וכן הזכירו ז"ל. כי יפול הנופל, שמא יפול".
ועיין למהרש"ל בים של שלמה שם, שכתב אפילו אינו רע, ואפילו קשור בשלשלת אסור מפני הפחד ממנו. וכתב המהרש"א בחידושי אגדות "ואמר ויראת שדי יעזוב דפורק ממנו כו' דדרך מגדל הכלב להעמידו על הפתח לשמירת ביתו ויראת שדי שהיא על המזוזה לשמירת פתח ביתו הוא יעזוב ופורק". ראה כמה רעה גרם לעצמו, שהמזוזה אינה מועילה לבית.
והרב שפת אמת ז"ל פירש "מה שנקרא כלב רע, הוא בעל מום ועקרו שיניו וצפרניו,ובכל זאת אסור להחזיקו".

ב, ובתלמוד בבא קמא פג, א. "תניא, רבי אליעזר הגדול אומר, המגדל כלבים כמגדל חזירים. למאי נפקא מינה? למיקם עליה בארור. ועיין בספר יראים סימן ר"י שכתב על פי הגמרא בבא קמא שהמגדלו בביתו הוא ארור. וכן כתב רבנו שניאור זלמן מלאדי ז"ל בשלחן ערוך שלו בחושן משפט הלכות שמירת הנפש. ועיין בדרך פיקודיך מ"ע א' כתב שהוא בנידוי. ובספר סודי רזייא חלק א בפתיחה כתב שהוא כעובד עבודה זרה, ויראת שדי יעזוב, שהוא מתפלל לאבינו שבשמיים, ובוטח בו שיצילנו מכל רע, ויברכהו בפריה ורביה, וישמרהו מהמזיקים, ומעלים עיניו מהעניים הרוצים להיכנס אליו ולהשביע רעבונם.

ג, ועיין בפתחי חושן חלק ו, פרק ה, הערה צו
שו"ע סימן תט, ג, ובשו"ע הרב ה' שמירת גוף ונפש, שמא תפיל אשה מיראתו, ולדבריו גם זה בכלל מכשול שיש בו משום סכנה, שיש בו משום עשה ול"ת (עי' פרק ב סעיף ג), וסיים שהמגדל כלב רע עומד בארור כמו המגדל חזירים (עי' שו"ע שם), ומשמע בשו"ע סימן שצה, א. שגם כלב שאינו נושך אלא על ידי שסוי הוא בכלל כלב רע שאסור להניחו.

ד, ועל פי הזוהר הקדוש וחכמי הקבלה יש בזה דברים חמורים ביותר, והמזיקים חס ושלום באים עמו.

נ"ב בלי נדר נמשיך בכך בבא העת.
שאלה - 224798
שלום לכבוד הרב. שמעתי את הרב אומר שהנותן צדקה הקב"ה זורע אותה וצומחת פי אלפי אלפים, היכן אני יכול למצוא את זה?
תשובה
עיין בספר חסידים [סימן שכא] "הנותן צדקה לשם שמים הקדוש ברוך הוא זורעה כיצד אם נותן להם כסף או שוה כסף או כל דבר שהוא הנאה לעני והכל כנגד העוני הרי מעה לעני שקול כנגד הרבה לעשיר והקב"ה זורעה בגן עדן כמה תבואה יכולים לקנות במעות וזורעם בג"ע וצומחים, בכל שנה ושנה מכניסם לאוצר, וכן מיני מגדים, ונהנה מהם לעוה"ב שנאמר (ישעי' ס"א י"א) כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח כן אדני ה' יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים, וכתיב (תהלים צ"ז י"א) אור זרוע לצדיק. וכתיב (שה"ש ז' י"ד) ועל פתחינו כל מגדים חדשים גם ישנים, וכתיב (דברים ל"ב ל"ד) הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי, [וכתיב] (הושע י' י"ב) זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד".
ועיין בדברי הגאון החיד"א זיע"א, בברית עולם ושומר הברית סימן שכא
"אמרו רז"ל על המצות בשוחר טוב ע"פ בצאת ישראל ממצרים אמר רב פנחס הכהן בר חמא ברקיע ששמו ערבות הקדוש ברוך הוא יזרע מעשיהם של צדיקים עליו והוא עושה פירות כמ"ש הרב הגדול מהר"ר יוסף דוד ז"ל בספרו הבהיר יקרא דשכבי דרוש י' דף י"א ע"ש".
שאלה - 224790
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
יש לרב עיצה לעזור לי, אני לא מצליחה להתגבר על הקושי ואני לא מצליחה לקבל באהבה את המצב האישי שלי, כבר אין לי כח.

תשובה
שמעי בת והטי אזנך, השם יתברך נותן לנו מתנות, ויש לקבלם באהבה ובחיבה, אלו נשמות קדושות וטהורות. זכית במתנה מאוד יקרה, עתה את אינך רואה את היופי והמעלה שבה, אך עוד יבואו ימים ותראי את המעלה, היופי, ההוד, ההדר, התוכן הפנימי, האישיות המיוחדת, הנשמה הטהורה.
ואת שואלת, מה? דווקא אני? מדוע אצל אחרים הכל מסודר, ורק אצלי זה כך? התשובה, הכל חשבונות שמים, מי יודע איפה היינו בגילגולים קודמים? ומה באנו לתקן? אין לנו נביאים, אך יש לנו תורה, יש לנו יהדות נפלאה, רבון עולמים שמשגיח, בוחן לבות וכליות, ודווקא בך בחר שנשמה כזאת תרד אצלך, כי את בעלת מידות טובות, ענווה וצניעות, קדושה וטהרה, מעלות נדירות, התנהגות מדהימה, יושר וחכמה, אל תתני לרגשות לשלוט עלייך, יש בכוחך לשלוט עליהן, את כן יכולה, תחשבי לרגע שזה אירע אצל משפחה אחרת, אך קרובה ומוכרת, והן מבקשים ממך דברי חיזוק, תמיכה נפשית, ואת בטוב לבך נותנת להם תמיכה.
חזקי ואמצי, והשם יתברך יתן לכולנו כח ודעת לנהוג נכון ולשמוח.
שאלה - 224758
לכבוד הרב האם זה נכון שאומרים בשם הזוהר שביום השמיני כל רגע שהעורלהנמצאת על הוולד זה מוסיף לו טומאה?את הברית לבני עשיתי מייד אחרי תפילת הנץתודה רבה לכבוד הרב
ש"י מד"נ

תשובה
סמך לזה מצאנו גם בזוהר הקדוש [לך-לך פ"ט, א], "תא חזי, עד לא אתגזר בר נש לא אתאחיד בשמא דקודשא-בריך-הוא. כיון דאתגזר, עאל בשמיה ואתאחיד ביה [בא וראה, טרם שנימול האדם, לא נדבק בשמו של הקב"ה. כיון שנימול, נכנס בשמו ונדבק בו]". כלומר כל זמן שהתינוק אינו נימול, אין בו שייכות עם ייחוד שם ה'. ומכאן דקדקו המפרשים, שיש להקפיד על הקדמת הברית בשעה הראשונה של היום השמיני, בכדי שהנימול יעלה ויתאחד בשם ה' ובקדושה, שמאחר שהגיע זמן המילה אין להמתין עוד ולהשאיר הנולד בחסרון קדושה אפילו שעה אחת.
ובספר שפתי כהן על התורה [לך-לך, עמוד נד בנדפס מחדש] כתב על כך רמז נורא, שמנין השעות מזמן הלידה עד הגיע היום השמיני הוא מאה שישים ושמונה שעות, ובתוספת השעות של ליל המילה, עולים יחד מאה ושמונים שעות. זו הסיבה שיצחק אבינו שהיה הנימול הראשון ביום השמיני חי מאה ושמונים שנה בדיוק, כנגד אותם מאה ושמונים שעות שעברו עליו מזמן לידתו עד עת המילה, שאברהם אבינו לא השתהה ביום השמיני אפילו שעה אחת, אלא מיד שהאיר היום ערך בבנו יצחק את ברית המילה. וכן כתב הגאון החיד"א ז"ל בספר נחל קדומים [תזריע, וביום השמיני] בשם ספר קדמון כתב יד, והביאם הרב זכר דוד [מאמר א פס"ד]. וכן כתב מור אבי ז"ל בדרשתו על ענין המילה, וכתב שהוא גימטריא שמות הוי"ה במילוי [יוד קי ויו קי, יוד קי ואו קי, יוד קא ואו קא] ע"ב ס"ג מ"ה שעולים גימטריא ק"פ. והם ק"פ שעות שעברו מלידתו. ולכן יש למולו מיד בסיום תפילת שחרית.
שאלה - 224650
שבוע טוב לכבוד מרן שליט"א
ילמדנו רבנו, מה הטעם שנוהגים לומר בזימון של יום טוב "ברשות אושפיזא קדישא". עד היום חשבנו שרק בסוכות יש אושפיזין. יורנו המורה ושכמ"ה.

תשובה
יפה דקדקת, וגם אנכי הצעיר באלפי ישראל הייתי מסופק בכך, עד שהאיר השם יתברך את עיני ומצאתי שבזוהר הקדוש אמור ק"ד, א. שכתב על היושב בסוכה כאילו יושב בצל השכינה הקדושה, וצריך לשמח העניים כי הם חלק האושפיזין קדישין, והאריך בזה מאוד. וכתב שם שכולם האבות והצדיקים מברכים אותו ברכות רבות ויקרות.
ואמנם הזוהר שם מדבר על שבעת ימי הסוכות, שבהם שבעה אושפיזין באים אלינו לסוכה. אך מהמשך לשונו שם ומהפסוקים שהביא ראיה, מוכח שמדבר בסתם החגים "חגיכם ולא חגי".
ופעם אחת שמעתי ממור אבי ז"ל, שהחילוק ברור בין שבת קודש לבין המועדים, כי בשבת קודש אנחנו אוכלים משלחן המלך, "א, סעודתא דחקל תפוחין קדישין, ב, סעודתא דעתיקא קדישא, ג, וסעודתא דמלכא קדישא". וזהו הטעם שבשבת אין מקפידים עליו אם אינו מזמין עניים. אך ביום טוב שעליו נאמר ושמחת בחגיך, ומוטלת עלינו חובה לעשות סעודה לכבוד יום טוב, והסעודה היא שלנו לכבוד המועד, חמור יותר להזמין עניים או לשלוח להם ממון או מיני סעודה שישמחו, כי אנחנו בעלי הסעודה.

ועיין בזוהר הקדוש יתרו פח, ב. שכתב שם בשם הרשב"י זיע"א "ותא חזי בכלהו שאר זמנין וחגין בעי בר נש למחדי ולמחדי למסכני, ואי הוא חדי בלחודוי ולא יהיב למסכני עונשיה סגי דהא בלחודוי חדי ולא יהיב חדו לאחרא, עליה כתיב (מלאכי ב) וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם, ואי איהו בשבתא חדי אף על גב דלא יהיב לאחרא לא יהבין עליה עונשא כשאר זמנין וחגין דכתיב פרש חגיכם, פרש חגיכם קאמר ולא פרש שבתכם, וכתיב (ישעיה א) חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, ואלו שבת לא קאמר, ובגיני כך כתיב ביני ובין בני ישראל". והגאון החיד"א זיע"א כתב שם בניצוצי אורות אות א' "משמע דאיזה עונש איכא, אך לא כמועד".

וכדברים הללו כתב הרמ"ק זיע"א [אור החמה חלק ב דק"ד, ע"ג] "הנה מענין זה ראיה להיות שבת, כל ישראל זוכים משלחן גבוה, ובשמחתו אנחנו שמחים, ובעל הסעודה והשמחה ישמיח בשמחתו לכל אשר יחפוץ, ואין אנחנו חייבים לשמח זולתינו, מה שאין כן בימים טובים שהם ימי שמחתינו, ואנחנו בעלי הסעודה, ואנחנו חייבים לשמח את כל הנמצא בלי שמחה. ולפיכך אי איהו חדי בלחודוי וכו', אמנם ביום שבת כתיב ביני ובין בני ישראל".

נמצינו למדים כי בשבת הסעודות הם משלחן מלך מלכי המלכים, ולכן אומרים "ברשות מלכא עילאה קדישא, וברשות שבת מלכתא קדישא".
בחג הסכות אומרים "ברשות יומא טבא אושפיזא קדישא". ובחג הסכות מוסיפים "וברשות שבעה אושפיזין עילאין קדישין".
שאלה - 224645
לכבוד הרב שלום רב זכה לשנים רבות נעימות וטובות!
אם עד לפני כמה מאות שנים לא היה דבר כזה בית הכנסת! האם זה אומר שבית כנסת זו המצאת חדשה ובעצם אסור בתי כנסת אלא אך ורק בית מקדש?

תשובה
מה אתה ממציא וקובע עובדות מוטעות ושגויות, עיין בתלמוד ובפוסקים, הנביא יחזקאל כבר בחורבן בית ראשון אומר [פרק יא, טז] לָכֵן אֱמֹר כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק כִּי הִרְחַקְתִּים בַּגּוֹיִם וְכִי הֲפִיצוֹתִים בָּאֲרָצוֹת וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט בָּאֲרָצוֹת אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם.
ובתלמוד מגילה כט , א. "ואהי להם למקדש מעט, אמר רבי יצחק אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל. ורבי אלעזר אמר זה בית רבינו שבבבל. דרש רבא: מאי דכתיב ה' מעון אתה היית לנו - אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. אמר אביי: מריש הואי גריסנא בביתא ומצלינא בבי כנשתא, כיון דשמעית להא דקאמר דוד ה' אהבתי מעון ביתך, - הואי גריסנא בבי כנישתא".

ועוד בתלמוד סוכה נא, ב.
"תניא, רבי יהודה אומר, מי שלא ראה דיופלוסטון של אלכסנדריא של מצרים לא ראה בכבודן של ישראל. אמרו, כמין בסילקי גדולה היתה, סטיו לפנים מסטיו, פעמים שהיו בה (ששים רבוא על ששים רבוא) כפלים כיוצאי מצרים +מסורת הש"ס: [פעמים שהיו שם ששים רבוא כיוצאי מצרים ואמרי לה כפלים כיוצאי מצרים]+, והיו בה שבעים ואחת קתדראות של זהב כנגד שבעים ואחד של סנהדרי גדולה, כל אחת ואחת אינה פחותה מעשרים ואחד רבוא ככרי זהב. ובימה של עץ באמצעיתה, וחזן הכנסת עומד עליה והסודרין בידו. וכיון שהגיע לענות אמן - הלה מניף בסודר, וכל העם עונין אמן".
שאלה - 224468
לכבוד מורנו ורבנו שמעתי מכת"ר שהרבה ראשונים סוברים שמצוות ספירת העומר בימינו היא מהתורה. אפשר לזכור כמה מהם?
תשובה
עיין בביאור הלכה סימן תפט שכתב
"הנה דעת הרמב"ם והחינוך שהוא נוהג מן התורה גם עתה אכן דעת הטור ושו"ע וכמה פוסקים שאינה בזה"ז אלא זכר למקדש שהקריבו עומר וכן הוא סוגית הפוסקים בסימן זה אכן באמת הרמב"ם ג"כ לאו יחידאה הוא בדעתו שגם דעת רבינו ישעיה כן הוא עיין בשב"ל ריש סימן רל"ד וכן הוא ג"כ דעת ר' בנימין שם עיין שם בסוף הסימן וכן הוא ג"כ דעת ראבי"ה הובא באו"ז סי' שכ"ט ומשמע שם דגם האו"ז מודה ליה בדינו ע"ש. וכן מדברי רב יהודאי ורב עמרם ורי"ץ גיאות שהסכים לדבריהם והובא בעיטור שאם לא מנה מבערב שהפסיד דמקפידין אנו על תמימות משמע לכאורה שהוא מן התורה ולא לזכר בעלמא מדדחי העיטור לדבריהם מטעם דספירת העומר לדידן ליתא מדאורייתא דהשתא ליכא לא הבאה ולא קרבן וליכא לדקדוקי בתמימות משמע דלדידהו הוי דאורייתא [אמנם י"ל קצת דס"ל דאף שהוא רק זכר למקדש עשאוהו רבנן כעין דאורייתא דדוקא תמימות] ולפ"ז יש סעד גדול למנהגנו שאנו זהירים שלא לספור עד צאת הכוכבים אחרי דלדעת כמה רבוותא הוא דאורייתא אח"כ מצאתי כעין זה ג"כ בא"ר אלא שלא זכר כל הני גדולים שכתבנו".
שאלה - 224339
שלום לכבוד הרב, לומדים בספר דניאל, ופגשנו את הפסוק דניאל ד, י"ג
וְשִׁבְעָה עִדָּנִין יַחְלְפוּן עֲלוֹהִי, ונזכרתי ששמעתי מפי הרב פירוש על זה, היכן אמצא אותו?

תשובה
להקל עליך וגם על החברים באתר קדוש זה אתעסק בביאור ענין זה ואעתיק לך דברי רבנו אברהם אזולאי ז"ל בספר חסד לאברהם מעין ה, נהר א.
"בזוהר פרשת נשא, שבעה מיני דינים עוברים על האדם, ואלו הן.
א, הראשון, הוא דין הקשה בעת פרידת הנפש מן הגוף שהוא דין ראשון בשיתוף הגוף והנפש, והוא לסיבת העוונות שהוא חוטא בהם בגוף ונפש יחד בחיים, כך בעוד כל חלקיו יחד מקבל עונשו, וזה העונש קשה מאד, וקצר שנעשה במעט זמן כדי עונג העבירה שעה קלה, וניקוי זה אל החלקים כולם יחד, ואם לא שעה זו אין לו שעה אחרת.
ב, השני. הוא מעת שמוציאין אותו מביתו עד שמוליכין אותו לקברו, מכריזין על מעשיו, כמה כרוזין יוצאין עליו לפי רוב מעשיו, ומביישין אותו על מעשיו, ומענישין אותו ומכריזין על כל עבירה ועבירה עונש פלוני על עבירה פלונית, וכל עבירה ועבירה גובה שם חלקו, וזה חלק עונשו כנגד מה שחטא בעולם הזה ממש.
ג, השלישי. בכניסתו לקברו ממש שם פתח הכניסה מעולם זה אל עולם אחר, לכך שם בא בעל חוב וגבה חובו, ובמקום אחר נראה מהזוהר ששם מענישים אותו על בנים זרים הנולדים מטיפי זרע לבטלה והקריין.
ד, הרביעי. דין הקבר, והיינו חיבוט הקבר, ששם מרכיבין הנפש בגוף כמו בזמן היותו בגוף בעוה"ז, ושם נידון על כל המעשה שעשו בשיתוף, ושניהם יחד נפרעים בשיתוף.
ה, החמישי. דין הגוף הנרקב בקבר בגוש רימה ותולעה, והנפש מתאבלת, וקושי רימה בבשר המת כמחט בבשר החי, וזה לכל אחד ואחד בפני עצמו.
ו, הששי. דין גיהנם לנפש לבדה, שכבר נח הגוף, והנפש לעצמה נטהרת ומתלבנת בגיהנם.
ז, השביעי. גלות אחר שיצא מגיהנם, ולא ניתן לה מנוחה בגן עדן ונעה ונדה עד עת קצבת הדבר לפי עונשה, עד ירצה עוונה".
והשם הטוב יכפר. ובלי נדר בזמן אחר אעתיק לך כמה מגדולי ישראל שציוו אין יתנהגו עמם אחר הפטירה, וכן סדר הקריאה בהלוויה, ולא כפי שההמון היום חושב שיש זכות להתברך מהנפטר, אלא הוא מבקש מאתנו עזרה וליווי ובזה עושים חסד גדול עמו.
שאלה - 224305
לכבוד הרב שלום רב
האם מותר לאבל בזמן השבעה להגביה ספר תורה?

תשובה
אבל תוך שבעה אינו עולה לתורה ולא נעשה חזן, אך מותר לו לפתוח ההיכל או להקים הספר תורה, ולקיים מצוות השייכות לספר תורה.
מנהג הספרדים ובני המזרח שאבל אינו עובר לפני התיבה להיות חזן, כי חזן צריך להתפלל בשמחה, והאבל תוך שנה אינו שרוי בשמחה. ובשבעה ימים ראשונים אינו נעשה חזן גם לא בביתו, וכנזכר בשלמי ציבור. וכך ראינו בירושלים קרתא דשופרייא, גדולי עולם רבני הספרדים שלא היו חזנים כלל כל הי"ב חודש, וביניהם היו מרן הראשון לציון מחבר יביע אומר ז"ל, והגאון רבנו בן ציון אבא שאול ז"ל, מור אבי ז"ל ועוד גדולי ארץ, שבפטירת הוריהם לא שימשו כחזנים כלל, לא בחול ולא בשבת קודש.
ומנהג זה יסודתו בקרב בני אשכנז, והטעם כי בארצותיהם היו מקפידים מאוד על כך שאדם אחד בלבד יאמר הקדישים, ולא שנים או יותר. ולכן הנהיגו שהאבל במשך י"ב חודש עובר לפני התיבה, חוץ משבתות וימים טובים שאינו עובר כלל. וכנזכר בפוסקים במפורש. אמנם אנחנו הספרדים נוהגים שכל מי שיש לו אזכרה או שהוא תוך י"ב חודש על אב ואם, אומר קדיש. לא נהגו בזה. ועיין מה שכתבו בזה הגאון רבי עקיבא אייגר ז"ל, והגאון החתם סופר ז"ל ועוד.
אך בתוך ימי השבעה מעיקר ההלכה הספרדים נמנעים מלהיות חזנים כלל. רק בקריאת התורה בשבת קודש, כשאין בקי בקריאה והקורא הוא בתוך שבעה התירו לו לקרוא לזכות את הציבור. וכמו שכתבו הגאונים הפרי חדש [בליקוטים[, והחיד"א בברכי יוסף [סימן ת, אות ח], ושו"ת הלק"ט [סימן רפ"ט], ושלחן גבוה [ת, ז] ועוד. וכן הוא בחזון עובדיה [אבילות חלק ב, עמוד רכ"ז].
והגאון הבית חדש ז"ל [יורה דעה סימן שפ"ד] כתב "מצאתי הר"ח היה אבל בזמן בה"ב והתפללו סליחות אצלו וקראו בתורה, והוא היה גולל ספר תורה, ואמר לנו שכן עשה מהר"ם שלא ביטל הסליחות שהוליכו ספר תורה אצלו וגללו וישב על גבי האצטבא, עד אחר שעמד החזן עד כאן. והובא ברש"ל בביאורו לטור".
וכתב הרב אמת ליעקב [מנהגי הוצאת ספר תורה אות י"ז] "נשאלתי על האבל שהיה בבית הכנסת בשני ובחמישי, ונתנו לו לעשות אחת מן המצוות פתיחת שערים או הולכת ספר תורה לתיבה לשאו'ל הגיע אי מותר לו לעשותן. ובהיותי שם בבית הכנסת השבתי מסברתי דמותר ומה בכך, דלא אשכחן דאסרו רבנן אלא קריאה בתורה לחוד, משום דכתיב [תהלים י"ט, ט] פיקודי השם ישרים משמחי לב, אבל עשיית מצוות דכבוד ספר תורה מנא לן לאסור, ושוב מצאתי כדברי להרב בית חדש ז"ל, והנאני כי לא מצאתי שום חולק בדבר".
שאלה - 223868
לכבוד הרב
גדלתי בבית חרדי.תמיד האמנתי בתורה בתמימות בזמן האחרון תוקפות אותי מחשבות אפקרסיות ככל שאני שואלת זה מתגבר מעציב אותי מאוד וירד לי החשק בעבודת ה אעך התגבר על זה?

תשובה
מה שעובר עלייך קורה עם רבים מבני ובנות גילך, וזה על פי רוב חולף והולך לו.
האם אי פעם הבטת סביבך? וראית את היקום כולו באופן גלובאלי? את בני האדם השונים, האומות, הגזעים, המדינות לשבטיהן וקבוצותיהן, השפות השונות, התרבויות, הלאומים, וכל סוגי בני האדם.
הביטי אל בעלי החיים השונים, הטורפים, היונקים, המהלכים על ארבע, הבייתיים והמדבריים, גדולים וגם קטנים, יש בעלי חטוטרת, ויש עם דבשת, יש בעלי הדק, ויש עם קרן, יש בעלי קרניים מפוצלות, ויש בעלי קרניים מעוגלות, יש בלי קרניים, ויש מגודלי אזניים, יש עם כיס בבטנם, בהם נושאים את תינוקם. יש עם פרסות שסועות, ויש עם פרסות הדוקות.

התבונני בכל האילנות וצמח האדמה, האילנות הפורחות מדי שנה, היערות העבותים, הצמחים הנפלאים, הפרחים הססגוניים, התבלינים לאלפים, המפיקים תרופות פלא לכל מיני תופעות וחוליים, אילני הפירות השונים, יש מהם כדבש מתוקים, ויש מהם חמוצים ומרים, יש חריפים, ויש מהם משביעים, יש המעוררים תיבון לחלשים, ויש המרגיעים הכואבים והדואבים. כמה הם שונים וכמה הם מיוחדים, בצבעים נאים, ובמראה מרהיבים.

והאדמה ממנה נוצר אבינו הראשון, כמה מופלאה ונסתרת היא מכל עין ואישון. יש שטחים הרריים, ויש שטחים מישוריים, יש אדמה רכה, ויש אדמה ממולאת בברכה, יש אדמת חול וכורכר, ויש אדמה מצופה בסלע ניכר. יש שטחים בעלי מערות, ויש כאלו דמויי מנהרות, יש שהם מלאי בורות, ויש המוליכים אל המדברות.

כך היא חכמת התורה, ככל שהיא רחבה כך גם נסתרה, כי רחבה היא גם ארוכה, ומאוד נפלאה ועמוקה, נאה היא ומדבש מתוקה, משביעה נפש שוקקה.

מציע לך כל יום, לקחת סידור תפלה לומר "עלינו לשבח" בקול שירה ורננה, דמי בנפשך שהנה את עומדת לבדך בחלל היקום מול מלך מלכי המלכים, הוא רואה אותך ואת אינך רואתו, כל המלאכים שותקים ודוממים, כי הם מרותקים ומקשיבים, ואת אומרת עלינו לשבח מילה אחר מילה, בנחת, בכוונה עמוקה בכל מילה ומילה, בשקט, אך בשפה רועמת, בתבונה, בהתבוננות, תעשי זאת עם עצמך ברוגע ובמנוחה, בלב נשבר מלא רגש ושופע כמיהה ואהבה לאל עליון ונורא, והוא ידריכך בדרך הישרה והנכונה.

אני לרשותך תמיד בכל הכוחות שיתן לי בוראי, באוזן קשבת ובלב אבהי.
שאלה - 223509
לכבוד רבנו שליט"א, ראיתי שכבודו כתב לא לבצוע על לחם משנה בחול המועד, אך מצאתי בספר אחד שכת לבצוע? ומה הטעם מחילה?
תשובה
כל דבר שאין לו מקור בדברי חז"ל, לא ננהג בו. בענין לחם משנה מצאנו כי ירד להם מן כפול ביום השישי, וכן בערב יום טוב, ובערב יום הכיפורים, כדאיתא במכילתא דרבי ישמעאל [בשלח, פרשה ד]
"ששת ימים תלקטוהו, ר' יהושע אומר למדנו שאין יורד בשבת ביום טוב מנין ת"ל שבת לא יהיה בו. ר' אלעזר המודעי אומר למדנו שאינו יורד בשבת ביום טוב מנין ת"ל לא יהיה בו ביום הכפורים מנין ת"ל שבת לא יהיה בו".
ודע, שזאת מצאתי לאותו גאון וקדוש האדמו"ר מאונגוואר זצ"ל שכתב בשו"ת משנה הלכות [חלק ח סימן קצז, אות ו "בענין מה שהביא לבצוע על לחם משנה בחוה"מ וציין מקורו מכהח"ס סי' תק"ל ונתן מקור לדבריו שגם בהל' ראש חדש כתב דיש לבצוע על לחם משנה כדי לחלק בין ר"ח לחול והכי נמי בחוה"מ ולפענ"ד יפה כיוון מעכ"ת וערבך ערבא צריך ומעולם לא ראיתי נוהגין כן וכמדומה לי שבשל"ה כתב להדליק נרות לכבוד ר"ח בסעודה אבל לחם משנה לא שמענו ולא בחוה"מ אלא יש להוסיף בסעודה שלא תהא כסעודת חול עיין רע"ב בפ"א על המשנה המבזה את המועדות פי' או נוהג בהם מנהג חול באכילה ושתיה ע"כ ע"ש (פ"ג מי"א) ברש"י וברבינו עובדיה מברטנורא ז"ל".
שאלה - 223400
לכבוד הרב הגאון, האם מניחים תפילין בחול המועד? ושמעתי שאסור ומדוע?
תשובה
מנהג עדות הספרדים ובני המזרח שלא להניח תפילין בחול המועד, אך האשכנזים בחו"ל יש המניחים, וכאן בארץ ישראל אינם מניחים, כפי שיתבאר בעזרת השם יתברך.

א, ענין זה הוא מחלוקת הראשונים יש שכתבו להתיר הנחת תפילין ויש שאסרו שאין להניחם. ועיין בתוספות מועד קטן [י"ט, ד"ה רבי יוסי] שכתבו דיעות לכאן ולכאן, שדעת רבי יצחק ברבי אברהם, בשם הירושלמי כותה אדם תפילין ומניחן, ואילו בהלכות גדולות פסק שאסור להניחן בחול המועד, ולמסקנתם הואיל ומותר במלאכה אין נקראים אות. וכן הסכימו האור זרוע [סימן תקפ"ט], ועוד ראשונים.
אולם בשו"ת הגאונים [שערי תשובה סימן רס"ז] כתב בשם רב ששנא גאון שאסור להניח תפילין בחול המועד. וכן כתבו בספר האשכול [ח"א עמוד רכ"ט, אות ט"ז], וספ]ר העיטור [חלק ו ד"ס ע"ד], וכן כתב בשו"ת הרשב"א החלק א סימן תרצ], ובעוד מקומות, ובדעת הרמב"ם ז"ל אין לנו דבר מבואר.

ב, כתב מרן בבית יוסף אורח חיים סימן לא
"ועכשיו נהגו כל בני ספרד שלא להניחם בחול המועד ושמעתי שמקודם היו מניחים אותם בחול המועד כדברי הרא"ש ואח"כ מצאו שכתב רבי שמעון בר יוחי במאמר אחד שאסור להניחם בחול המועד ועל כן נמנעו מלהניחם בחול המועדא וכן כתב מורי דודי הה"ר יצחק קארו ז"ל בתשובה והמאמר ההוא איתיה במדרש הנעלם לשיר השירים (זוהר חדש דפוס מונקאטש שה"ש ח.) על פסוק (שיר השירים א ג) לריח שמניך טובים וזה לשונו רב המנונא סבא הכי אמר אלין אינון ימים דאיקרון טובים ואינון תפילין דרישא דקודשא בריך הוא מנח להון ועל דא איקרון טובים בגין דאינון נהרין ברישא דקודשא עילאה ובכל אתר ימים טובים אינון תפילין דרישא דקב"ה מנח להון חולו של מועד דלא איקרי יום טוב אלין תפילין דדרועא דהא לית לה לסיהרא מגרמא כלום אלא מנהירו דיום טוב תפילין דדרועא דאיהו תפילין של יד לא נהירו אלא מגו נהירו דתפילין של ראש תפלה דרישא יום טוב תפלה דדרועא חולו של מועד ושפיר קאמר והכי איהו ועל דא חולו של מועד אינון לענין עבידתא בגוונא דיום טוב ואיצטריך חדוא בגוונא דיליה ובגיני כך באלין יומין דאינון תפילין דמארי עלמא אסור לאנחא שאר תפילין דהא אלין יומין דאינון תפילין עילאין שראן על רישיהון דישראל קדישין. רבי אלעזר שאיל לרבי שמעון אבוי תינח תפילין דרישא דשריין על רישיהון דישראל קדישין ביום טוב תפילין דדרועא דאיהו חולו של מועד היך אנן אחידן לה א"ל בגין דאנן אחידן לה ואיהי יד כהה אסור למיעבד עבידתא בסטרא דילה ואיצטריך למעבד חדוא בסטרא דתפילין דרישא ועמא קדישא אחידן תפילין ושריא עלייהו ביום טוב ובחולו של מועד ואסיר לאעברא תפילין דמארי עלמא ולאנחא תפילין אחרנין דאינון דוגמא ודיוקנא לתתא. למלכא דבעי לנטרא לעבדיה א"ל עביד דיוקנא דחותמא דילי כל זימנא דההוא דיוקנא יתחזי עלך כולי עלמא יזועון וידחלון מינך לבתר מגו רחימו עילאה דקא רחים ליה מלכא יהב בידיה חותמא דגושפנקא עילאה דיליה כיון דאחיד חותמא עילאה דמלכא בידיה שביק מיניה ההוא דיוקנא דאיהו עבד אי ההוא עבדא דחי חותמא עילאה דמלכא בגין ההוא חותמא דאיהו עבד ודאי בר קטולא הוא ההוא עבדא בגין דאיהו עבד קלנא בחותמא דמלכא ולא חייש ליה ובגיני כך אסיר לעמא קדישא לדחיה חותמא דמלכא עילאה דשרא עלן בגין דיוקנא דאנן עבדין האי במועד ובחולו של מועד וכל שכן בשבת דכולא שרא עלן. ומאחר שבתלמודא דידן לא נתבאר דין זה בפירוש מי יערב לבו לגשת לעבור בקום עשה על דברי רבי שמעון בן יוחי המפליג כל כך באיסור הנחתן:".

וכן פסק בשולחן ערוך אורח חיים [סימן לא, ב] "בחול המועד גם כן אסור להניח תפילין מהטעם הזה בעצמו, שימי חול המועד גם הם אות".

ג, ועיין בהלכות קטנות להרא"ש [מנחות הלכות תפילין] שכתב"ובפיסקא לגאון הלכה אסור להניח תפילין בשבתות וי"ט דכתיב ושמרת את החקה הזאת ואסור להניח תפילין בחול המועד. וסומא פטור מן התפילין והציצית דכתיב וראיתם אותו פרט לסומא ע"כ. עד ואין נ"ל לסמוך על האי פיסקא משום דקי"ל הלכה כר"ע מחבירו ואיהו מוקי ושמרת את החקה בחוקת הפסח. ושבתות וי"ט נפקא ליה מן והיה לך לאות וכן פסק רב אשי דלילה זמן תפילין הוא ולרבי יוסי הגלילי דדריש מימים ולא כל ימים פרט לשבתות וי"ט לדידיה ודאי חול המועד בכלל י"ט כיון שקרוי מקרא קודש. אבל לר"ע דנפקא ליה שבתות וי"ט מוהיה לך לאות אין זה בכלל כדפרישית לעיל. וגם מה שכתב הגאון שסומא פטור מהתפילין הוא ליתא. דוראיתם אותו בציצית הוא דכתיב ויש שמניחין תפילין בחוה"מ בלא ברכה והמברך לא הפסיד".

וכתב שם הרמ"א ז"ל בהגהה שולחן ערוך סימן ל"א, "ויש אומרים שחול המועד חייב בתפילין, וכן נוהגין בכל גלילות אלו להניחם במועד ולברך עליהם, אלא שאין מברכים עליהם בקול רם בבית הכנסת כמו שאר ימות השנה". ופירש אעמו הרב עולת תמיד [שם ג] "מפני שחול המועד אינו נקרא אות, כדברי הרא"ש, ועיין בים של שלמה [ביצה א, סימן נ], ולחם חמודות [ע"ד וע"ה],

והראב"ד בשו"ת תמים דעים [סימן מ], כתב היינו משום שנקראו אות וכשם שבשבת אסורים במלאכה, וביום הכיפורים, ובימים טובים, ובפסח אסורים באכילת חמץ, ובסוכות חייבים בסוכה. וכן כתב הרשב"א [חלק א סימן תר"צ] והביא דבריהם הרב עולת תמיד [ל"א, ב] והיש אומרים [הרמ"א] סבירא להו כיון שמותרין בעשיית מלאכה ליכא אות". וכן כתב הרב מגן אברהם [ל"א, ג].

ד, אולם רבים מגדולי אשכנז פסקו שהמנהג שאין מניחים בחול המועד, וכן כתב הגאון בשו"ת אגרות משה אורח חיים [חלק ה סימן כד] "מכל מקום הא בעניין תפילין בחוה"מ, וברוב דברים, הוזכר בראשונים החולקים שידעו גם שיטה החולקת וטעמיהם. והגר"א שפליג הוא מחמת שנראה לו יותר טעם החולקין, שע"ז הא איכא מנהגא לעשות כהסוברין שבחוה"מ מניחין תפילין. ואף שהגר"א בסימן ל"א כתב דליכא שום ראיה לדבריהם, וודאי עכ"פ שגם הגר"א לא יאמר שאלו מבעלי תוס' שסוברין שצריך להניח תפילין, ומהר"מ בר"ב, והרא"ש, הם טועין, ובפרט שגם שיטת הרי"ף והרמב"ם משמע יותר שסוברין דצריך להניח תפילין בחוה"מ. שא"כ שייך שיהיה זה דמניחין תפילין בחול המועד מנהג, שלא רק שלא יכול להורות לאחרים שלא להניח, אלא שאף הוא עצמו אף שסובר לדינא שלא כמנהגם, לא היה לו לכאורה יכולת לשנות".

ה, וכן הוא בשו"ת דברי יציב [חלק אורח חיים סימן יא] שכתב "ואפשר שלזה דייקא בחו"ל כן, אבל בא"י מרגישין יותר קדושת המועד, ובה היה הסמיכה וקידוש החודש, ומציון תצא תורה וכו', לא חזינן מניחין תפלין בחוה"מ, והנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם וכו', ולזה באר"י אין קורין קדש ביום הראשון אחר יום טוב ודו"ק". ועיין עוד שם בסימנים י - י"ד.
ועיין עוד בשדי חמד [חול המועד י"ד. ובשו"ת יביע אומר [חלק ג, סימן ה, ג]. ויש עוד מה להאריך בזה ודו"ק כי קיצרתי מפני המועד.
שאלה - 223243
לכבוד הרב מוצפי שליט"א. מה החומרא הגדולה על העושה מלאכה בחול המועד?
תשובה
מקורו במשנה מסכת אבות ג, י"א. "רבי אלעזר המודעי אומר המחלל את הקדשים והמבזה את המועדות והמלבין פני חברו ברבים והמפר בריתו של אברהם אבינו עליו השלום והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא".
ובמסכת פסחים קיח, א. "ואמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה כל המבזה את המועדות - כאילו עובד עבודה זרה, שנאמר אלהי מסכה לא תעשה לך וכתיב בתריה את חג המצות תשמר".
וכתב רש"י ויקרא כג, נ. על הפסוק "ששת ימים, מה ענין שבת אצל מועדות, ללמדך שכל המחלל את המועדות מעלין עליו כאלו חלל את השבתות. וכל המקיים את המועדות, מעלין עליו כאלו קיים את השבתות".
וראה בדברי רש"י עליו השלום במסכת מכות כג, א. שכתב "את המועדות, חולו של מועד".

ולשאלתך מדוע זה כל כך חמור, ראה בית הבחירה לרבנו המאירי ז"ל מסכת סנהדרין צ עמוד א שכתב "והמבזה את המועדות והמחלל את הקדשים שכל אלו דברים יורו על צד כפירה לא מדרך היצר והתאוה".
וכן כתב בבית הבחירה אבות ג. "והמבזה את המועדות יורה עליו שהוא כופר במופתיו ובשינוי הטבעים שרוב המועדות באים בגללם והוא אומרם פסחים קי"ח א' כל המבזה את המועדות כאלו עובד ע"ז כתיב אלהי מסכה לא תעשה לך וסמיך ליה את חג המצות תשמור וכן שיבא מזה לידי כפירת חידוש העולם כאומרם ז"ל בת"כ פרשת אמור פ"ט ה"ז מה ענין שבת אצל מועדות מלמד שכל המבזה ומחלל המועדות כאלו מחלל את השבת וכל המקיימם כמקיים את השבת".

ורציתי להאריך עוד ראיות, אלא שהזמן ערב פסח דוחק. ואם ירצה השם נכתוב לך בזה. ותודה לך.
שאלה - 223023
שלום לכבוד הרב
מה הכוונה "החכמה העליונה"?
מעבר לזה שמדובר בקב"ה כמובן..

תשובה
פשט הדברים היא חכמתו העליונה של השם יתברך, ואמר "עליונה", להורות, שיש חכמה תחתונה שאפשר להשיגה בעמקות דברי התורה ובהבנתה. אך זו אינה ברת השגה לשכל האנושי כלל. כי ככל שתלך ותעלה ותגביה בהבנתך, תמצא שרחוקה היא ממך.
וכן אמר שלמה המלך החכם מכל האדם בקהלת פרק ז, כ"ג. "כָּל זֹה נִסִּיתִי בַחָכְמָה אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי". ובמדרש זוטא קהלת שם "רבי יצחק פתח כל זה נסיתי בחכמה, אמר שלמה לא הנחתי חכמה בעולם שלא עמדתי עליה, וכיון שהגעתי לפרשת פרה אדומה, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני".
ועוד במדבר רבה חקת פרשה יט
"ויתן אלהים חכמה לשלמה מהו כחול רבנן אמרי נתן לו חכמה כנגד כל ישראל שנא' ויהי מספר בני ישראל כחול הים וגו' א"ר לוי מה חול גדר לים כך היתה חכמה גדורה לשלמה מתלא אמרין דעה חסרת מה קנית דעה קנית מה חסרת (משלי כה) עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצור לרוחו (מלכים א ה) ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם מה היתה חכמתן של בני קדם שהיו יודעים וערומין בטייר". בשיחת עופות.
שאלה - 222421
לכבוד הרב שלום רב, מחילה מכבודו, מדוע יש איסור לבקש מהצדיקים שיצילנו אותנו, שמעתי שהרב אמר שיש בו חשש עבודה זרה ומדוע? הרי הוא מאמין בהשם יתברך?
תשובה
הגאון המקובל והפוסק רבנו יוסף חיים זיע"א כתב בספרו שו"ת רב פעלים [חלק ב יורה דעה סימן לא] על מעשה שהיה בעיר ארבל במדינת עירק, שבעצירת גשמים לא עלינו היו הולכים ההמונים על קברי הצדיקים, ושוחטים שם חמשה- ששה בני בקר, ושוחטים על כל מצבה בן בקר אחד, ואחר כן מתפללים על המטר, ואומרים י"ג מידות, ותוקעים בשופר, וחוזרין לשלום ומחלקים הבשר לעניים.
והשיב כי "הגאון תבואת שור בסי' ד, כ"ג, העלה מדברי הרמב"ם ז"ל בהלכות ע"ז פרק א' ופרק ב', שאפילו שהאדם יודע שהשם יתברך הוא האלקים ואין עוד זולתו, ומה שהוא מקריב לאיזה מלאך או שר או כוכב ומזל אינו מקבלו כאלוק, אלא רק כוונתו לכבדו, מטעם שהיו דור אנוש אומרים שרצה הקדוש ברוך הוא לכבד את עבדיו אלו וזהו כבודם בהקרבה זו, ואין כונת האדם בהקרבה והשתחוויה אלא רק לכבד את זה, מאיזה טעם יהיה מה שיהיה, הרי האדם נחשב עובד עבודה זרה בכך. וכתב דכן משמע מגמרא [סנהדרין ס"ב ע"ש, ולפי זה בנידון השאלה שהם שוחטין הבקר על מצבת הצדיקים, שכוונתם לכבדם בכך, כדי שיבאו להם גשמים, הרי זה נחשב כמו הקרבה שמקריב להם, ומאי מהני מה שמחלקים הבשר אח"כ לעניים, דאם תכלית כוונתם הוא רק לחלק לעניים, ישחטו הבקר בביתם, ויאכלוהו לעניים, ולמה מביאים הבקר לבית הקברות לשחטם על המצבות של המתים, ונמצא לתא דעבודה זרה איכא הכא".
ומכאן תדע גם כשמאמין שהשם יתברך הוא האלקים, כל שחולק ממשלה ויכולת לאיזה נברא הרי זה חשש עבודה זרה.
שאלה - 222264
לכבוד הרב: שאלה של משפחות רבות, מה ההבדל בין מצות חי רגעים של הבדצים למצות יהודה אביב ראשון וכו' שעולים 20 ש"ח לחבילה, והאם משפחה מרובת ילדים יכולה לקנות אותם לכתחילה?
תשובה
חבל שלא עיינת קודם שכתבת באתר שאלה לפני 10 ימים. והטרחת את הרב לחפש.

א, המדיניות הכלכלית בארצינו היא מדיניות כלכלה חפשית. ולכן השווקים בתחרות בצורה מסחררת וקטלנית.
ב, מצה שמורה החיטה שלה גדילה רק בארץ. כל החיטה שבשאר מיני המאפה והמצות שבארץ מיובאת מארצות שונות. השמורה משמעותה שיש פיקוח הדוק על החיטה מהזריעה, הגידול, הקצירה בקיץ, והאיחסון בחורף, תוך שמירה מטיפת מים שלא תיפול עליה ותחמיץ אותה. השמירה צמודה עד ההובלה לבית טחינה מיוחדת תוך הפרדה מוחלטת משאר הקמחים. דבר המייקר את מחיר הקמח. יתר על כן החיטה אינה ניקלפת אלא נטחנת במילואה מחשש חמץ.
ג, בארץ יש בקושי שבע משפחות המוסרות נפשם כל השנה על גידול החיטה לפסח, בתנאים כלכליים קשים, ובהשקעה עצומה. תוך ספיגת נזקים כתוצאה מהצתות מעזה, ופגעי טבע.
ד, המדינה אינה מעודדת גידול תבואה לצורך מצה שמורה, כי היא מעדיפה יבוא מחו״ל, והנגישות בלתי אפשרית כי יש צורך בפיקוח צמוד על כל התהליך.
ה, חיטה למצה שמורה נטחנת בארץ תוך פיקוח מלא 24 שעות ביממה, קמח מלא מזין ובריא, ובעיקר מהודר. דבר המכפיל ומשלש את מחירו.
ו, האפיה זו מגילה ארוכה, דרוש לכך מפעל רחב ידים בעל אגפים נפרדים וגדולים, אחזקת הקמח בתנאים מיוחדים, הכנת מים שלנו במיכלים תוך שמירתם מאור השמש. והפרדה מליאה ממקום איחסון הקמח.
ז, הכנת העיסה למצה דורשת מיומנות, השגחה צמודה על כל שלב בעירבול הבצק, בעריכתו, חירורו, ואפייתו. כשיש על כל פעולה משגיח מיוחד מטעם הבד"ץ צמוד למכונות. המפקח על פעולות המכונות כסידרן.
ח, מדי 15 דקות נעצרות כל המכונות. כל הכלים נשטפים ידנית היטב, וכל חלק במכונה נבדק שבע בדיקות מכל פירור בצק. כולל המיכלים המערבלים את העיסה על כל חלקיהן. שהיא עבודה מפרכת ומדוקדקת בפני עצמה. דבר שאינו מתבצע במצות רגילות לפסח.
ט, עם סיום מלאכת האפיה המצות נבדקות אחת לאחת מחשש כפולות, דבוקות ועוד. כל הפעולות הנ"ל אינן קיימות במצות הרגילות שאינן שמורה.
י, קודם אריזת המצות מופרש מהן חלה כהלכה. ומשם נארזות בקפידה למיכלי קרטון להפצה לציבור הרחב. כח האדם העוסק במצה שמורה הוא פי 10 מכח אדם במצות רגילות, כולל ההפסקות מדי 15 דקות, אשר ממומנות על ידי המזמין ובכך העלות יותר גבוהה כשמתח הרווחים כמעט אינו קיים במצה שמורה. ועיקר העלות הוא שכר העובדים והמשגיחים.

לגבי עצם השאלה, לילדים ולמשפחות במצוקה מותר לאכול מצות רגילות כשרות לפסח.
שאלה - 222197
לכבוד מורנו הרב שליטא. חודש טוב ושבוע טוב. מה טעם ציווה השם יתברך לעשות משכן וכליו, ולא הספיק משכן לבד, שמעתי את הרב ולא זוכר מה?
תשובה
בשם רבנו אברהם סבע זיע"א בספרו צרור המור [שמות] "מצאתי כתוב שהשם יתברך צוה לעשות משכן ובתוכו ד' דברים רוחניים ובראשם ארון העדות ועליו השכינה שורה. ומשם נמשכה אצילות ושפע נבואיי כאומרו ונועדתי לך שם. ואחריו השלחן ולחם הפנים. כדי שתהיה הברכה שורה שם כשכינה על הארון. ומשם נמשכה ברכה והצלחה לכל ישראל. כי איננה שורה על לא דבר וזהו יצו ה' אתך את הברכה באסמיך. בדברים שהם באסמיך. ואליהו גם אלישע לעד. על כן צוה אלהינו לתת לחם הפנים לפניו תמיד. ומשם תמשך הברכה על הלחם אשר על השלחן. ומשם תשרה על כל ישראל ועל כל מיני מזונותיהם בהתמדה. ואחר השלחן. המנורה אשר עליה ההשפעה. המאירה למשכילים להשכיל ולראות באור ה'. כי היא רומזת למנורת האור השמימיי. והשמן הזך להעלות נר תמיד. הוא רמז אל האצילות והשפע הבא מאור העליון. וז"ש המשורר אתה תאיר נרי וגו'. ואחריה מזבח הזהב מונח בינה ובין השלחן. הוא מזבח הקטורת להקטיר עליו קטורת סמים בבקר בבקר לפני ה'. ומסגולתו שהוא משמח הנפש והוא מזון לרוח ובהיותו משמח. הוא מסיר הכעס והחרון אף והנגף הנמשך ממנו. כאומרו ויתן את הקטורת ויכפר על העם".
שאלה - 222066
היום ההילולא של המקובל הרב חיים סיוואני פועל הישועות , הרב תמיד ממליץ בהילולא של הצדיק ללמוד מספריו ממליצה על ארזי הלבנון , דברי תורה מתוקים גם אישה יכולה להבין כמה שורות
תשובה
בימינו אלה, תיאור של גדול בישראל הוא "פועל ישועות" זה מטבע שהטביעו אנשי יח"צ ותקשורת לעשות כספים. אך הצדיק הענק הזה היה מיוחד במינו.
גאון גדול בתורת הפשט, וענק בחכמת הקבלה. צנוע ונחבא אל הכלים, ועם כל זה לוחם גדול במלחמות השם, בעלית יהודי תימן לארץ הקודש, הגם שהוא קיבל יחסית תנאי מגורים ולא נזקק לעניני החומר, כי הם לא עניינו אותו ולא עסק בהם. אך היה איכפת לו וכאב לו את ההעברה על דת, ומלחמת השלטונות נגד שמירת המצוות. עובדות שלא כאן המקום לפרטם, כשראה זאת והבחין בחכמתו ותבונתו אשר חנן הבורא אותו, יצא למלחמה נגד שליחי השלטון אשר ראה בשומרי המצוות ומגיניהם, נבערים ופרימיטיביים, אנשים "חשוכים" עובדי השם יתברך, והוא שינס מתניו ואזר כגבר חלציו, ימים ולילות לחם והתריע על ההמרדה נגד התורה וחוקיה.

כל האיומים והסנקציות שהפעילו נגדו אנשי ה"חוק" והשלטון לא התריעוהו, היו גם משתפי"ם שהוא לא התייחס אליהם. כי אהב כל אדם מישראל כאילו היה בנו, איזה תפלות ותעניות עשה, איזה זעקות וצומות תיקן, עד שהצליח למנוע את הקילקול מבני עדתו ולא באופן חלקי.
כל ימיו ישב בביתו הצנוע בעיר יהוד ועסק בתורה, לחם כמעט לא אכל, מים במשורה שתה, לשבת אתו ולדבר עמו בדברי תורה שונים בכל חלקיה זה היה גן עדן בעולם הזה. איש שהיה אהוב לשמיים ולבריות, דבריו היו נשמעים בשמיים, ראיתי אצלו מופתים גדולים בהשגתו בתורה, ובבינתו הנפלאה, אין ספק שהוא מתפלל בעדינו היום הזה ובעד כל ישראל, שבמהרה בנחת ניגאל.
שאלה - 221926
הרב כתב
בשבת ערב פסח אפשר לעשות הסעודות במצה עשירה או במצה מבושלת או מטוגנת. נוטלים ידים מברכים על נטילת ידים והמוציא וברכת המזון, אבל למדנו שעל מצה עשירה אין קביעת סעודה?

תשובה
כתבנו לך, שאמרו הפוסקים כי שבת זו קובעת עליהם סעודה. אמנם הרמ"א ז"ל בסימן רמ"ד כתב שבמדינות אשכנז לא אוכלים מצה עשירה, אך דעת מרן הבית יוסף ובשלחן ערוך סימן תע"א פסק שאוכלים מצה עשירה, וכתבו האחרונים שגם לדעת הרמ"א בשבת זו מברכים עליה המוציא כי קובעים עליה סעודה. וכפי שכתב בסימן תע"א, א, עד שעה עשירית 14.40. מותר.

וכן מובא בראשונים שבשבת שחל בו ערב פסח מברכים עליה המוציא, ומותר לאוכלה בערב פסח גם למנהג אשכנז כפי שכתבו האור זרוע פסחים דנ"ט, והתוספות פסחים צ"ט, ב. הרא"ש והמרדכי שם. ושו"ת הריב"ש סימן ת"ב, רבנו ישעיה הראשון בפסקיו, וארחות חיים, הראב"ן בספר המנהיג, מרן השלחן ערוך, והרמ"א בסימן תע"א כתב בפירוש לאכול מצה עשירה בערב פסח.
ועיין בשו"ת יחוה דעת חלק א עמוד רע"ט ורפ"א שהאריך בזה, והוא ז"ל חשש מאוד לסב"ל ולברכה לבטלה, מחשש איסור לא תשא כנודע, ולכן מצא עצה טובה להכין מצה מבושלת שהיא אליבא דכולי עלמא, וברכתה המוציא. אך מסכים הוא שעל מצה עשירה בשבת ובפרט בשבת זו שערב פסח חל בה מברכים עליה המוציא, וכפי שפסקו האור זרוע, הארחות חיים, תעלומות לב חלק א אורח חיים סימן ד. ורבי יצחק אבן וואליד זיע"א בספרו שמו יוסף סימן קל"ו. חלקת יואב אורח חיים סימן טז בהערה, והנודע ביהודה קמא סימן כ"א. וערוך השלחן תמ"ד, ה. ועוד.

אך מכל מקום חשש כיוון דאיכא במצה עשירה עקולי ופשורי כתב לאכול מצה מבושלת או מטוגנת ולברך עליה המוציא.אך מסכים לדעת הראשונים לאכול גם מצה עשירה.
שאלה - 221832
לכבוד הרב: אדם שרוצה בשבת פסח מליל שבת כל ה-3 סעודות לאכול מצה, בליל שבת מותר, בסעודה שנייה ושלישית כשאוכל מצה מטוגנת האם ברכתה המוציא או מזונות, והאם חייב לאכול ממנה 216?
תשובה
בסעודות שבת קודש גם כשאוכל מצה מבושלת או מטוגנת, נוטל ידיו בברכה ומברך המוציא ואוכל כביצה 54 גרם, ובסיום ברכת המזון.
והגם שבכל השנה אנחנו מברכים על המצה מזונות מספק, השבת הזאת ובפרט סעודה שלישית שאין אפשרות לאכול לחם כי אסור מצד ההלכה, ברכתה המוציא. ואמנם הגאון רבנו משה בן חביב ז"ל בשו"ת קול גדול סימן ע"א פסק שיברך מזונות, וכן כתב הגאון בשו"ת גינת ורדים כלל ג, סימן י"א. אך בשבת זו שקשה להשתמש בלחם ובפרט כשיש קטנים המפזרים פירורים, יודו שאפשר לקבוע עליה סעודה ולברך המוציא.

א, מפני שיש צורת פת עליה ונאפתה לשם פת להמוציא. ב, מפני שלא פקע ממנה ברכת המוציא. ג, סעודות שבת קובעות לפת סעודה והוי סעודה שברכתה המוציא. אך לגבי מצה עשירה עדיין יש לברך עליה בורא מיני מזונות. אך מצה מבושלת יברך המוציא.

וסומכים בזה על גדולי הפוסקים, ומהם שו"ת הרדב"ז חלק א סימן תפט, ושו"ת מהר"ח אור זרוע סימן ע"א, והגאון החיד"א זיע"א בברכי יוסף סימן תמ"ד שכתב כשאין לו לחם אלא מיני מזונות, שבת קובעת לסעודה, ומרנא רבנו חיים פלאג'י זיע"א בשו"ת לב חיים חלק ב סימן פח, בשם זקנו הגאון החקרי לב זיע"א.

ועיין כל זה בדברי מרן בשו"ת יחוהדעת חלק א עמוד רע"ט ובחזון עובדיה פסח.
שאלה - 221757
שלום וברכה כבוד הרב שליט"א
מדוע המצה שמורה נמכרת במחיר כפול ממצה רגילה?

תשובה
יפה ששאלת.
א, המדיניות הכלכלית בארצינו היא מדיניות כלכלה חפשית. ולכן השווקים בתחרות בצורה מסחררת וקטלנית.
ב, מצה שמורה החיטה שלה גדילה רק בארץ. כל החיטה שבשאר מיני המאפה והמצות שבארץ מיובאת מארצות שונות. השמורה משמעותה שיש פיקוח הדוק על החיטה מהזריעה, הגידול, הקצירה בקיץ, והאיחסון בחורף, תוך שמירה מטיפת מים שלא תיפול עליה ותחמיץ אותה. השמירה צמודה עד ההובלה לבית טחינה מיוחדת תוך הפרדה מוחלטת משאר הקמחים. דבר המייקר את מחיר הקמח. יתר על כן החיטה אינה ניקלפת אלא נטחנת במילואה מחשש חמץ.
ג, בארץ יש בקושי שבע משפחות המוסרות נפשם כל השנה על גידול החיטה לפסח, בתנאים כלכליים קשים, ובהשקעה עצומה. תוך ספיגת נזקים כתוצאה מהצתות מעזה, ופגעי טבע.
ד, המדינה אינה מעודדת גידול תבואה לצורך מצה שמורה, כי היא מעדיפה יבוא מחו״ל, והנגישות בלתי אפשרית כי יש צורך בפיקוח צמוד על כל התהליך.
ה, חיטה למצה שמורה נטחנת בארץ תוך פיקוח מלא 24 שעות ביממה, קמח מלא מזין ובריא, ובעיקר מהודר. דבר המכפיל ומשלש את מחירו.
ו, האפיה זו מגילה ארוכה, דרוש לכך מפעל רחב ידים בעל אגפים נפרדים וגדולים, אחזקת הקמח בתנאים מיוחדים, הכנת מים שלנו במיכלים תוך שמירתם מאור השמש. והפרדה מליאה ממקום איחסון הקמח.
ז, הכנת העיסה למצה דורשת מיומנות, השגחה צמודה על כל שלב בעירבול הבצק, בעריכתו, חירורו, ואפייתו. כשיש על כל פעולה משגיח מיוחד מטעם הבד"ץ צמוד למכונות. המפקח על פעולות המכונות כסידרן.
ח, מדי 15 דקות נעצרות כל המכונות. כל הכלים נשטפים ידנית היטב, וכל חלק במכונה נבדק שבע בדיקות מכל פירור בצק. כולל המיכלים המערבלים את העיסה על כל חלקיהן. שהיא עבודה מפרכת ומדוקדקת בפני עצמה. דבר שאינו מתבצע במצות רגילות לפסח.
ט, עם סיום מלאכת האפיה המצות נבדקות אחת לאחת מחשש כפולות, דבוקות ועוד. כל הפעולות הנ"ל אינן קיימות במצות הרגילות שאינן שמורה.
י, קודם אריזת המצות מופרש מהן חלה כהלכה. ומשם נארזות בקפידה למיכלי קרטון להפצה לציבור הרחב. כח האדם העוסק במצה שמורה הוא פי 10 מכח אדם במצות רגילות, כולל ההפסקות מדי 15 דקות, אשר ממומנות על ידי המזמין ובכך העלות יותר גבוהה כשמתח הרווחים כמעט אינו קיים במצה שמורה. ועיקר העלות הוא שכר העובדים והמשגיחים.
שאלה - 221465
לכבוד הרב מוצפי שליט"א שלום רב.
עלתה שאלה...
האם מותר ללכת אל השומרונים שעושים קרבן פסח או שיש איסור?

תשובה
משועממים.
עיין פרקי דרבי אליעזר פרק לח
וְהִתְחִילוּ בּוֹנִים בְּהֵיכַל ה', שֶׁנֶּאֱמַר [עזרא ה, ב] בֵּאדַיִן קָמוּ זְרֻבָּבֶל בַּר שְׁאַלְתִּיאֵל וְגוֹ'. וּבָאוּ עֲלֵיהֶם הַשּׂמְרוֹנִים לַמִּלְחָמָה מֵאָה וּשְׁמוֹנִים אָלֶף. וְכִי שׂמְרוֹנִים הָיוּ וַהֲלֹא כּוּתִיִּים הָיוּ, אֶלָּא עַל שֵׁם הָעִיר שׁוֹמְרוֹן נִקְרְאוּ שׁוֹמְרוֹנִים. וְעוֹד שֶׁבִּקְשׁוּ לַהֲרֹג אֶת נְחֶמְיָה, שֶׁנֶּאֱמַר [נחמיה ו, ב] לְכָה וְנִוָּעֲדָה יַחְדָּו בַּכְּפִרִים וְגוֹ'. וְעוֹד שֶׁבִּטְּלוּ מְלֶאכֶת שָׁמַיִם שְׁתֵּי שָׁנִים וְהָיָה עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל. מֶה עָשָׂה עֶזְרָא וּזְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל וִיהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק, קִבְּצוּ אֶת כָּל הַקָּהָל אֶל הֵיכַל ה', וְהֵבִיאוּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֹּהֲנִים וּשְׁלשׁ מֵאוֹת תִּינוֹקוֹת וּשְׁלשׁ מֵאוֹת שׁוֹפָרוֹת וּשְׁלשׁ מֵאוֹת סִפְרֵי תּוֹרָה בְּיָדָם, וְהָיוּ תוֹקְעִין וְהַלְוִיִּם מְשׁוֹרְרִים וּמְזַמְּרִים וּמְנַדִּין אֶת הַכּוּתִיִּים בְּסוֹד שֵׁם הַמְּפֹרָשׁ וּבִכְתָב הַנִּכְתָּב עַל הַלּוּחוֹת וּבְחֵרֶם בֵּית דִּין הָעֶלְיוֹן וּבְחֵרֶם בֵּית דִּין הַתַּחְתּוֹן, שֶׁלֹּא יֹאכַל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל פַּת כּוּתִי עַד עוֹלָם. מִכָּאן אָמְרוּ כָּל הָאוֹכֵל פַּת כּוּתִי, כְּאִלּוּ אֹכֵל בְּשַׂר חֲזִיר. וְאַל יִתְגַּיֵּר אָדָם כּוּתִי. וְאֵין לָהֶם חֵלֶק בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, שֶׁנֶּאֱמַר [עזרא ד, ג] לֹא לָכֶם וָלָנוּ לִבְנוֹת בַּיִת לֵאלֹהֵינוּ, לֹא בָעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בָעוֹלָם הַבָּא. וְעוֹד שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם חֵלֶק וְנַחֲלָה בִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר [נחמיה ב, כ] וְלָכֶם אֵין חֵלֶק וּצְדָקָה וְזִכָּרוֹן בִּירוּשָׁלָיִם. וְשָׁלְחוּ הַחֵרֶם אֵצֶל יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּבָבֶל, וְעוֹד הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶם חֵרֶם עַל חֵרֶם. וְהוֹסִיף עוֹד הַמֶּלֶךְ כּוֹרֶשׁ וְקָבַע עֲלֵיהֶם חֵרֶם עוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר [עזרא ו, יב] וֵאלָהָא דִּי שַׁכִּן שְׁמֵהּ תַּמָּה וְגוֹ'.
שאלה - 221400
לכבוד הרב מוצפי שליט"א, שמעתי מכבודו שאין לקחת שכר על מצווה ובעיקר גמילות חסדים, ורציתי ללמוד סוגיא חשובה זו, כי אני והאשה עוסקים בשידוכים?
תשובה
במשנה מסכת בכורות פרק ד, ו. "הנוטל שכרו לדון דיניו בטלים, להעיד עדותיו בטלין, להזות ולקדש מימיו מי מערה ואפרו אפר מקלה. אם היה כהן וטמאהו מתרומתו מאכילו ומשקו וסכו, ואם היה זקן מרכיבו על החמור ונותן לו שכרו כפועל".

וכתב הרמב"ם ז"ל [הלכות סנהדרין פרק כג, הלכה ה] "כל דיין שנוטל שכרו לדון דיניו בטלים, והוא שלא יהיה שכר הניכר, אבל אם היה עוסק במלאכתו ובאו לפניו שנים לדין ואמר להן תנו לי מי שיעשה תחתי עד שאדון לכם או תנו לי שכר ה בטלתי הרי זה מותר, והוא שיהיה הדבר ניכר שהוא שכר הבטלה בלבד ולא יותר, ויטול משניהם בשוה זה בפני זה כגון זה מותר".
ועיין הרמב"ם שבועות ו, ט. ושו"ת הרמב"ם סימן רעג.

ולענין שאלתך הנכבדה הנה בשו"ת הרשב"א חלק א סימן תע"ב.נשאל אודות מוהל אשר כל ימיו מל בחינם ועתה אומר שלא ימול אלא בשכר, והשיב הרשב"א ז"ל "כמה נשתנה באומנותו מזרעו של אברהם אבינו. ובכל גלילותינו מוהל העני מחזר אחר אבי הבן להתחסד עמו שיתן לו בנו למולו בחנם ומרבה עליו רעים כדי להשתכר במצוה. וזה שאין אומן אחר בעיר אלא הוא מסרב למול עד שיחזור האב על הפתחים ויתן לו כמעט שמראה עצמו שאינו מזרעו של אברהם אבינו. וצריך לגעור בו הרבה שאינו חפץ במצות. ועוד שהאיש הזה רוצה בדינר אחד ומניח עשרה זהובים על כל ברכה וברכה ששכר ברכה אחת עשרה זהובים. והיינו דאמרינן בחולין פרק כסוי הדם [חולין פ"ז] וכן בפרק החובל [בבא קמא צ"א, ב] שכר מצוה עשרה זהובים.
אמור מעתה השידוך אשר נעשה, כמה וכמה פעמים מברכים שבע ברכות לחתן ולכלה, וכן ברכת אירוסין, וכל אלה נזקפין לזכותך השדכן, ואיך יש ממירים הברכות בכמה זוזים שאין בהם סימן ברכה כלל.
וכן כתב הרמ"א ז"ל בהגה שו"ע [יורה דעה רס"א א] בשם הרשב"א הנ"ל "האב שאינו יודע למול, ויש כאן מוהל שאינו רוצה למול בחנם, רק בשכר, יש לבית דין לגעור במוהל זה, כי אין זה דרכן של זרע אברהם, ואדרבה מוהלים מהדרין שיתנו להם למול. ואם עומד במרדו, ואין יד האיש משגת לתת לו שכרו, הוי כמי שאין לו אב שב"ד חייבים למולו, ולכן בית דין כופין אותו, מאחר שאין אחר שימול".
וכן כתבו הלבוש שם, והגאון מווילנא ז"ל בביאוריו שם כתב "שכופין אותו כמו שמצינו בכתובות [פ"ו, א] "במה דברים אמורים, במצות לא תעשה, אבל במצות עשה, כגון שאומרין לו עשה סוכה ואינו עושה, לולב ואינו עושה, כופין אותו עד שתצא נפשו". נמצא כי היודע שידוך מתאים לאיזה רווק או רווקה, ואינו משתדל בזה, עובר עבירה חמורה. ויש לבית דין לחייבו בכך.
וראה מה שכתבו האחרונים בזה, בהגהת יד שאול למהרי"ש נתנזון ז"ל על שלחן ערוך יורה דעה סימן רס"א, ובנהר מצריים מילה אות ב. וערוך השלחן יורה דעה רס"ד, י"ד. שיש לקחת רק שכר בטלה או הוצאות.

וחמותי ראיתי אור בהקדמת הגאון החסיד הרב חתם סופר זיע"א לחלק יורה דעה שכתב "כל עוד שיחייני ה' ויתן לי כח הריני מוכן ללמוד עם כל הבא לשמוע, לא אשקוט ולא אנוח כאשר ציווני ה' אלוקי, מה אני בחינם וכו', ולהשיב לכל שואל עד מקום שידי ושכלי מגיע באפס דמים. והנני כותב כל הספר בדיו כל מה שיחנני השם יתברך, הן בהלכה הן באגדה והמה מונחים הפקר כל מי שרוצה להעתיקם יבוא ויעתיקם. וכן עשו קדמונינו קודם הדפוס, יותר אינני מחוייב. ואם חס ושלום להגדיל שם חוששני מקללת חז"ל נגד שמא אבד שמיה, כאשר אירע לרוב מחברי ספרים, ומכל שכן להרוויח ממון ליטול חיים מן העולם, על כן לא עלה על ליבי". ישמע חכם ויוסיף לקח.
ולעניננו דעת רוב הפוסקים כפי שראינו במקורות, כי השדכן יכול לקחת דמי בטלה, היינו שעות ההשקעה כמקובל בממוצע במשק, וכן הוצאות שיש לו עבור הטלפונים והנסיעות אם ישנם, ותו לא מידי. ובוודאי שאותם הפוסקים שכר מראש אלפיים דולר מכל צד ועוד, הרי אלו עושקים את האומללים היושבים יחידים ביתה ודמעתם על לחייהם, ואין להם מושיע, ובא זה ומנצל את מצוקתם השם ירחם, ואין זו מידת ישראל שרחמנים הם, אלא חוששני שהם מגיזעא בישא חלילה.
ודע כי ראיתי רבים וטובים שלא לקחו שום שכר עבור טרחתם, ומצאו ברכה והצלחה בכל מעשה ידיהם. ואתה לך בכוחך זה ותושיע את היושבים יחידים, והוא ישלם לך שכר פעולתך. החותם בברכה בן ציון.
שאלה - 221310
לכבוד הרב שלום, רציתי להבין את הטעם שאבא לא מציל את בנו? ואיך דוד המלך הציל את אבשלום מגהינם.
תשובה
מקור הכלל הוא במסכת סנהדרין קד, א. "מפני מה לא מנו את אמון, מפני כבודו של יאשיהו. מנשה נמי לא נמני מפני כבודו של חזקיהו, ברא מזכי אבא. אבא לא מזכי ברא, דכתיב ואין מידי מציל, אין אברהם מציל את ישמעאל, אין יצחק מציל את עשו. השתא דאתית להכי אחז נמי לא אימני משום כבודו של חזקיהו".

ומה ששאלת אין מצינו שדוד המלך זיע"א הציל את בנו אבשלום הנה שאלה זו נשאלה בתוספות מסכת סוטה י, ב. וכתבו
"א, משום דאבשלום נטל את שלו בעולם הזה שנהרג במיתה משונה הועילה לו תפלת אביו דומיא דיהויקים דאמר התם שהיה כתוב על גולגלתו זאת ועוד אחרת ונפרע ממנו לאחר מיתה ולכן לא מנו אותו.
ב, ועוד אבשלום לא עבד עבודה זרה.
ג, אי נמי מצי למימר הא דאמר אבא לא מזכי ברא היינו משום כבוד האב אין מונעין מלמנותו עם רשעים בלא תפלה, אבל תפלה מועלת ודוד התפלל על אבשלום".
ד, וכן הרב באר שבע סנהדרין ק"ד כתב שתפילה מועילה.
ה, בשו"ת הרשב"א [חלק ה' סימן מ"ט] תירץ דהיינו רק בעולם הנשמות שאז נאבד הקשר בין הבן להאב, אבל בעולם הזה שפיר מהני זכות האבות".וכתב שלכן תיקנו לנו בתחילת תפילת העמידה בהזכרת זכות האבות. כי בעולם הזה זכותם מגינה עלינו.

ו, מדרש תלפיות מתרץ על פי מה שכתב בספר אור הצבי, דמה שבן מזכה אבא זה משום שברא כרעא דאבוה, וכאילו הם גוף אחד, ולכן אם הבן עושה מצות ומעשים טובים בעולם הזה, נחשב כאילו אביו עושה. אבל אבא לא מזכה ברא, דהיינו באופן שהאב כבר מת, אינו יכול לזכות את בנו, דמה בכך שהיה צדיק מכל מקום כיון שהבן חוטא וכגוף אחד, נחשב להיפך שכאילו האב חוטא בשעה שהבן חוטא. ו כל זה אם האב מת והבן חי, אבל אם האב חי והבן מת אם כן חדל הבן מלחטוא עוד, והאב שנחשב כגוף אחד עם הבן, בעשייתו תשובה ומעשים טובים בעולם הזה, בכך נחשב כאילו גם הבן עושה, דכגוף אחד, ובאופן זה גם אבא מזכה ברא, ומכח זה דוד השפיע על בנו אבשלום.

ז, הגאון החיד"א ז"ל בברית עולם על ספר חסידים סימן תר"ה כתב א, האב לא מציל כמו שהבן מציל.
ח, האב יכול להציל את בנו אם הבן מקבל יסורים בעולם הזה. ולכן עשו וישמעאל שלא קיבלו יסורים לא ניצלים.
ט, עשו וישמעאל היו חוטאים וסומכים שאבותיהם יצילום, ולכן לא הועילה להם.
י,בשו"ת חיים ביד [סימן צ"ז] כתב שמועיל שהאב יאמר קדיש על בנו, שבדרך תחינה ותפילה מועילה זכות האב על בנו. כפי שכתב הרשב"א ז"ל. וראה מה שכתב בזה בשו"ת ציץ אליעזר חלק כ"ב, סימן י"ז.
שאלה - 221199
יום רביעי בשבת-קודש לסדר "ואתה תצוה את בני ישראל"
י"ב אדר התשפ"א

אל מעלת כבוד רבנו ומורנו
הגאון הגדול רבי בן- ציון מוצפי שליט"א
נשיא אלוקים בתוכנו, בד"ץ בני-ציון לשם ולתהילה

עם חזרתי בימים טרופים אלו מארץ ניכר אל ארץ חמדה ורחבה, בעת שנגיף הקורונה משתולל בכל ארצות תבל, זכינו בסיעתא דשמיא לקיים שחיטה מהודרת, למהדרין מן המהדרין, חלק בית יוסף, ביבשת דרום אמריקה, במדינת אורוגוואי, במפעל סאן-חסינטו, מטעם חברת "מאסטרפוד".
בשורות הבאות אספר לכבוד מורנו ורבנו שליט"א, על הנעשה בשחיטה מדי יום ביומו.
להלן מקצת הנהלים שהתבצעו בשטח המפעל, בכל יום ויום, תמידין כסידרן:
• מפקח צמוד מטעם הבד"ץ, הרב ירמיהו חנינה שליט"א, פיקח על כל צוות השוחטים והבודקים, יחד עם ראש הצוות.
תא השחיטה:
א. בתא השחיטה, ישנם חמישה שוחטים ובודקי סכינים – שוחט נוסף יותר מהרגיל.
ב. בדיקת הסכינים, ביבש וברטוב. ולאחר חמש שחיטות – בודקים ביבש.
ג. בין שחיטה לשחיטה בודקים את הסכין בתלתא רוחתא.
ד. ברשות כל שוחט מצויות שלוש סכינים לכל הפחות, חדים וחלקים כדת וכדין, כשהן נבדקות בכל ערב על-ידי ראש הצוות.
ה. בדיקת הוושט נעשית על-ידי השוחטים בסבב, ולא על-ידי משגיח.
ו. כל השוחטים נבחרו על-ידי הבד"ץ בדקדקנות מרובה, והינם מומחים ויראי השם ובני תורה מובהקים.
ז. כלל השוחטים, עושים את מעשה השחיטה בנחת ובשלוה, על-ידי הפסקות. כל שוחט מבַצֵע בממוצע שחיטות במשך ארבעים וחמש דקות בכל יום.
ח. מהירות "ליין השחיטה" [פס הייצור] מתבצעת כפי דרישת הבד"ץ, בין שבעים וחמש לשמונים בהמות בשעה.
בדיקת וושט:
אם לא נשחטו כל הסימנים, אלא רק רובם, מורידים את רמת הכשרות ל"כשר", בלי הידור "חלק". ולפעמים מכריזים על הבהמה כנבילה.
בדיקת כרסים:
בין כלל הבודקים, ישנו "בודק כרס", מומחה גדול, וירא שמים ובן תורה, שבודק כל כרס, שאין בו נקב מבחוץ ומבפנים. בנוסף, הוא בודק את "בית הכוסות".
בדיקת חוץ:
בשנה זו, בתקופת חורף תשפ"א, היו שני בודקי חוץ מעולים ומומחים, ותיקים בבדיקת חוץ, יראי שמים מרבים, ובני תורה ואוהבי תורה.
בדיקת הריאה נעשית על-ידי הגהה מבחוץ בדקדקנות מרובה, על-ידי נפיחה וראיה שאין בריאה שום סירכות ורירים וריעותות. כמו כן, הבדיקה נעשית בנחת ובשלווה ולא במהירות. והם נבדקו על ידי יום יום וראיתי שהם מקפידים הקפדה יתירה, ברוך השם.
ל"בודק חוץ" ולמשגיחים, ישנן טבלאות בהן יש חלוקה ל: "חלק", "כשר", ו"טרף", והם נבדקים על-ידי המפקח תוך כדי עבודה, לוודא שאין טעויות. כמו כן, כל פתקי הריאה נשמרים, כדי לוודא שלא תיפול חלילה טעות.
מחלקת "חלקי פנים":
מחלקה זו היתה תחת פיקוח צמוד, על-ידי המפקח וראש הצוות, מידי יום ביומו, שההכשרה והמליחה והשטיפה של חלקי הפנים נעשית כדת וכדין, ללא שום שאלות וספקות. כמו כן, זיהוי חלקי הפנים והאריזה, הצבנו בעמדה הזאת משגיחים יראי שמים, צדיקים ובני תורה, שהכשרות נר לרגליהם, ויודעים את הלכות מליחה וכו' על בוריים.
כמובן שגם במחלקה זו היתה הפרדה מלאה בין הבשר ה"חלק" לבשר ה"כשר".
הדיו והשקיות, היו עם כשרות לכל השנה, ואין בהם חשש איסור, ולא חשש חמץ או קטניות. קיבלנו עליהם חותמות כשרות על-ידי גופי כשרות.
זיהוי והכשרת הבשר:
מדי לילה, עבדו שני משגיחים שהיו מזהים את הבשר על-ידי הרשימות שנתנו להם, ועל-פי הבדיקות הבאות: 1. מספר. 2. חותמות. 3. היום. כל רבע ורבע נבדק, ואם היו בו צריריות דם, מנקים אותו. גם בית השחיטה נבדק, לפני ההכשרה של הבשר.
הכשרה על-ידי מתקן אוטומטי חשמלי:
א. הבשר הניתן במים: נבדק האם כל החתיכה מצויה בתוך המים, ושהוא שוהה לכל הפחות חצי שעה במים. וגם טמפרטורת המים אינה פחות משבע מעלות צלזיוס.
ב. מליחת הבשר: כל הבשר נמלח מכל צדדיו וקיפוליו, ותוך כדי עבודה בודקים תמיד שהמלח יבש ועושה את פעולתו. אם המלח לח או רטוב, לא משתמשים בו.
ג. שהיית המלח: המלח שוהה לכל הפחות שעה אחת, ואחר-כך עובר ניפוץ ושטיפה וטבילה בשלוש אמבטיות, והמים מתחלפים בכל פעם שנראה שאינם נקיים. כל זה נעשה על-ידי משגיחים יראי שמים שאנו מכירים אותם מזה כמה שנים שהם עובדים עבור הבד"ץ.
ד. העבודות הללו נבדקו הן על-ידי והן על-ידי המפקח של הבד"ץ, בהשגחה צמודה ומהודקת.
הנהגות כלליות בבית:
- בעונה זו זכינו שעבדו אצלינו משגיחים מארץ ישראל וגם מארגנטינה, אנשים טובים יראי השם ובני תורה, ויודעים לעשות מלאכתם נאמנה, בצורה מצויינת. כולם כאחד ענו על דרישות הבד"ץ.
- דבר חשוב שהצלחנו לעשות בעונה זו, למרות הנגיף המשתולל, הוא להחליף את אנשי הצוות באמצע העונה, וזה דבר חשוב מאין כמוהו, לרענן ולהתחדש, שלא תהיה שחיקה ברמת הכשרות, הידור זה התאפשר אודות לחברת "מאסטרפוד" שהביאה את השוחטים במיוחד במטוס פרטי מארגנטינה למדינת אורוגוואי. וזה הודות לאיש יקר, הלא הוא ר' דוד ברדוביץ, שעזר לנו בענין זה.
- בכל יום מתקיימות בסיעתא דשמיא תפילות שחרית מנחה וערבית במניין בבית-הכנסת, כולל קריאה בספר-תורה כשר ומהודר.
- שיעורי תורה קבועים נמסרים מדי יום ביומו, בהלכה, באמונה ובמוסר. בין השאר נמסרו שיעורים בהלכות שחיטה, בספר מסילת ישרים ובספר חובות הלבבות. את בית-הכנסת מעטרת ספריית קודש מפוארת, ומצויים בה ספרים חשובים מאוד לקובעי עיתים לתורה.
- גם מקווה טהרה מהודר מצוי במפעל.
כשרות המטבח:
במטבח המצוי במקום, מצויים בכל עת משגיחים המקפידים על בישול ישראל כדעת השולחן ערוך. כמובן שכל המטבח עבר הכשר והגעלה של הכלים והתנורים. כל המוצרים נבדקים על-ידי ראש הצוות והשוחטים שהם כשרים ואין בעיות של כשרות.
ישנם עוד הרבה דברים שהנהגנו בצוות, ואין כאן המקום להאריך.
אשרינו מה טוב חלקינו שזכינו לבצע שחיטה מהודרת בהשגחת בד"ץ "בני ציון", וברוך ה' שזיכינו את כלל עם ישראל באכילה מהודרת ביותר.
תפילתי היא: יהי רצון מלפני אבינו שבשמים, שלא תצא תקלה מתחת ידינו לעולם, אמן ואמן.
מאת הצב"י בן-שושן שלום

תשובה
לכבוד
מעלת ותהלת הרב הגדול מעוז ומגדול, אהוב למעלה ונחמד למטה, איש על העדה, עושה ומעשה, בקי בכל הלכות וכללי הכשרות, חכם מחוכם, מבין דבר מתוך דבר, אין חקר לתבונתו, מוסר נפשו על משמר הכשרות לעם ישראל,

כמוהר"ר שלום בן שושן שליט"א יחשל"א
אחראי מערכת השחיטה בבד"ץ "בני ציון".
שלום רב וישע יקרב,
מכתב הדו"ח הכללי של השחיטה האחרונה שהיתה במדינת אורוגוואי, ואשר אני יודע כי שמת לילות כימים על משמר ההידורים שבכשרות, וכבר שמעתי מעוד מקומות מוסמכים על ההקפדה וההשגחה, ההידורים, והחומרות, היראת שמים, ולימוד התורה, השינון של ההלכות וריענון הכללים, הפיקוח הצמוד, שהכל נעשה באהבה ובמסירות אין קץ, ואפילו שהתנאים בתקופה זה היו קשים, מסרתם נפשכם על משמר הכשרות.

תודה לאל עליון שזו הפעם השלישית את מעלת ככודו לעמוד בראש המערכת והצוות, ואת הצוות היקר והנפלא, אשר לא יסולא בפז, תודה לכם ולכולכם, ולמסירות של בני משפחותיכם, לתת לעם ישראל מכל העידות והחוגים בשר חלק למהדרין, ששתי ושמחתי כי זכינו ברוך השם לכל העמל והטורח, היגיעה וההקפדה בכל מחלקה ומחלקה, בימים ובלילות, כדי לעשות יותר מהדרוש לתת כשרות מהודרת ומוצלחת, על כל הבשר והמוצרים המשובחים שעלה בידינו לקיים.

תודה לבני משפחותיכם על מסירות נפשם בתקופה קשה זו של תנאי הבידוד והעבודה המסורה.
כמו כן תודה וברכה לחברת מאסטר פוד ולידידינו הרב דוד ברדוביץ' על ההיענות לכל הדרישות והנשיאה בעול הכשרות.

הנני מתפלל לאבינו שבשמיים דיעזרינו על דבר כבוד שמו, ולא תצא תקלה מתחת ידינו לעולם, ונזכה עוד רבות בשנים לשרת את הציבור בהגשת מאכלים כשרים ומהודרים העולים על שלחן מלכים, מאן מלכי רבנן.

הכותב והחותם מתוך הלל להשם יתברך ותודה עמוקה לכל חברי הצוות הנפלאים והמסורים, אשר עבדו באהבה ללא ליאות. יתן לכם השם יתברך כח ואומץ לעמוד על המשמר.
בן ציון מוצפי.
שאלה - 220848
שלום לכבוד הרב
אני רווקה בת 35. יש שמועות על החיסונים.....

תשובה
כמה שוטים שהם ערלי לב ואכזרים אשר יצאו מהמערות האפילות, והפיצו שמועות זדון משונות. ראו, מה עוללו לעם ישראל כולו, למעלה מ - 5585 הרוגים מהקורונה. זקנים עם נערים, נשים ורווקות, גדולי תורה ותלמידיהם, נשים הרות ועובריהן, אנשים ונשים במיטב חייהן, צעירים וצעירות שלא טעמו טעם חטא.
איה הספדן שיספיד את השבר הנורא הזה.
איה המקונן שישא קינה על האסון הכבד הזה.
איה המנהיג שילכד את הציבור לחזור לאבינו שבשמיים,
איה המצביא שיורה לחזור לשפיות ויהיה לציבור לעיניים.
איה הסופר אשר יכתוב דברי מוסר וחכמה ויפקח לנו את העיניים.
איה האיש השפוי לראות את אשר מבקש מאתנו שוכן שמיים.
מרוב הצרות והשמועות הנוראות הפכנו לשיכורים בלי יין, להוזים המרחפים בין הערביים, לעיוורים עם עיניים, לחרשים שלא שומעים באזניים, לסכלים הרובצים בין המשפתיים, למסכנים המקשיבים לדברי נביאי השקר המפיצים דברי הבל בצהריים. איה משיחי השקר המכריזים השכם והערב נבואות כחש באזניים. האומה החכמה מכל עם, המרוממת מכל לשון, מצוייה במצור ובמצוק אשר שנות דור לא ידעה כזאת.
אך היא מקווה ומייחלת לאבינו הרחמן כי יחוס על עם דל ואביון, בשוב השם ציון, ויעשה לנו נסים ונפלאות, וישמיענו בשורות טובות, ויראינו קץ הפלאות, וישיבינו אל גבולינו, ותיגלה ותיראה מלכותו עלינו.
שאלה - 220658
לכבוד הרב מוצפי שליט"א. היום פטירת משה רבנו רבם של כל ישראל, אדון הנביאים, אפשר איזה גרגיר ממעשיו וקדושתו? תודה לרב.
תשובה
מדרש ״משה״, שם נזכר שהוא נכנס למחיצת הקדוש ברוך הוא במקום ששום מלאך אינו רשאי להיכנס, גם הרמב״ם ז״ל כתב כן שהוא עלה יותר מכל המלאכים, לומר לך בדיוק מה והיכן איני יודע, קראתי פעם באחד המפרשים בענין וכרגע איני מצוי באותו ענין.

היום בסיום סדר לימוד לפני הצהריים מצאתי בס״ד במדרש ״כתפוח בעצי היער״ שכתב כי הקב״ה ציוה למלאך מ״ט לקחת את משה לרקיע וללוותו ט״ו אלף מלאכים מימינו ועוד ט״ו אלך מלאכים משמאלו, בשמחה בשירין בתופים ובמחולות, וציוה ןמ״ט להפוך את בשרו של משה ללפידי אש, וכוחו כמו המלאך גבריאל. מיד עשה ככל אשר ציווהו השם.

הלך לרקיע ראשון וראה המים שורות שורות ומלאכים שרים וכו׳, הלך לשני וראה מלאך נוריאל והכל שם אש, לשלישי מלאך ויש לו 70 אלף ראשים, וכל ראש 70 אלף פיות, וכל פה 70 אלף לשונות, וכל לשון 70 אלף דיבורים, וכל דיבור 7 מיליארד מלאכים מאש לבנה משבחים לפני השם יתברך.

רקיע רביעי ראה כל הכוכבים והמזלות משבחים לאין מספר. רקיע חמישי עלה ראה מלאכים אין מספר וכולם חציים אש חציים שלג, ושמם אראלים. רקיע שישי עלה וראה מלאך אוריאל ומיליארדי מיליארדים של מלאכים שרים ומשבחים.

הלך משה לרקיע השביעי שהוא דומה ליום השבת וראה מלאכים קשורים בשלשלאות אש אדומה ושחורה והם אף וחימה ופחד מהם, מיד חיבקו מ״ט למשה ואמר אהוב השם, עבד השם, אל תירא ואל תחת מהם.

אחר כך ראה המרכבה וכסא הכבוד וחיות הקודש נושאות אותו ואומרות קדוש קדוש קדוש, והיה שם מלאך שלימד אותו עשר סודות. וישב לפני השם והראה לו כל מיני אוצרות וגנזים. תודה לך שבזכותך הרווחנו מאמר נפלא זה, אלא שהצטערתי שאין לי כלים טכנולוגיים כאן להעביר את כל החומר ישירות מהמדרש, והייתי צריך לקצרו כי כתבתיו באצבעותי.
שאלה - 220461
לכבוד הרב מוצפי
מחר בליל שישי צפוי שלג בירושלים שצפוי להערם על הקרקע
אני אבל על אמי ומקפיד 3 פעמים ביום תפילה במניין לומר עליה קדיש!
מה אעשה אם לא יהיה מניין או לא אוכל להגיע?

תשובה
אמו הרתה בו ונשאה אותו תשעה חודשים ברחמה, הניקה אותו בצמא וברעב, והאכילה אותו בימי שרב, וחום כבד ובימי קור מקפיא, נידדה שינה מעיניה לילות שלמים, הלבישתו, הנעילתו, רחצה אותו וסכה אותו, הסתובבה בשווקים ובחוצות להשיג עבורו מזון ובגדים, נשאה אותו על כתפיה בדרכים עקלקלות, שרה לו שירי ערש לרוב, נרדמה לידו בעריסתו, כמה דמעות הזילה עליו, כמה תפילות התפללה עבורו, כמה תבשילים בישלה בשבילו, כמה סעודות הכינה לו, כמה בגדים תפרה עבורו, כמה צעיפים ומלבושים סרגה עבורו.

עתה כשנפטרה והיא צריכה ממנו רק קדיש שיאמר למנוחתה, והוא מפחד מספק ספיקא של כמה פירורי שלג, שהודיעו במקלט הרדיו והזהירו אותו כי אולי יעופו אחדים מהם על אפו או על חמותו, או על סנטרו. והוא מבקש ממני שאבוא ואגן עליו ואקחנו בכרכרה רתומה לסוסים חיוורין מקושטת בדגלים, ועליה פעמוני זהב מצלצלים, לגרש השדין והלילתין, ושאר מרעין בישין, ולעצור הרוחות הסוערות, ואקחנו בהוד ובהדר לבית הכנסת כי הוא בנוי מצמר גפן דק, ועשוי מקרטון דקיק ונקוב.
כל זה לא היה אלא משל היה. ואולי חלום נגוז. והמבין יבין.
שאלה - 220428
שלום לכבוד הרב, לפני ברית לבן בע"ה, ונבוך אימתי יש לברך ברכת להכניסו, קודם המילה או נאחריה? ומה מקור המחלוקת ששמעתי שיש בזה?
תשובה
נחלקו הראשונים מתי יש לאב לברך ברכת "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו" דעת הרשב"ם [שבת שם בתוספות ד"ה אבי הבן. ובפסחים ז, א, ד"ה בלבער], שהאב מברך קודם מעשה המילה, משום שכל המצוות מברך עובר לעשייתן, דהיינו סמוך וקודם לקיום המצוה, ועוד, ד"להכניסו" להבא משמע. ומה שבסדר הברייתא מובאת ברכת האב לאחר ברכת המוהל, לדעת הרשב"ם גורסים בברייתא "אבי הבן" בתחילה, ואחר-כך "המל אומר".
אולם דעת רבנו תם [בתוספות שם], שהאב מברך ברכה זו לאחר מעשה המילה, וגרס "המל" בתחילה, ולאחר-מכן "אבי הבן", כמו שכתוב בכל הספרים, והטעם שלא מברך קודם המילה, שמא ימלך המוהל ולא ימול, ועוד, דמה שייך שיאמרו "כשם שנכנס לברית" קודם שנכנס לברית. והדין שכל המצוות יש לברך עליהם עובר לעשייתן, זהו דוקא כשהמברך עצמו עושה את המצווה, מה שאין כן כאן שהאב מברך והמוהל עושה המצוה. ואפילו שלשון "להכניסו" משמע להבא, אין הברכה דווקא על ברית המילה זו שנעשית עכשיו, אלא שמודה ומשבח לה' שציוונו לעשות מצווה זו כשתבוא לידו, ותיקנוה כאן כדי להודיע שמל לשם ה' ולא לשם רפואה או עבודה זרה. ובספר הישר לרבנו תם [סימן רלב] כתב עוד טעם, משום דלהכניסו בברית היינו אחר שנימול, דהמילה היא הברית שבינו לבין המקום ברוך הוא, ואחר שנימול - אז הוא נכנס לברית עם המקום ברוך הוא, לכן מברך על המילה. והר"ן [שבת נה, ב בדפי הרי"ף] ביאר עוד, דברכת "להכניסו" אינה חשובה ברכת המצוות אלא ברכת השבח, שמודה ומשבח לה' שזיכהו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו, ולכן לא חל עליו הכלל שיש לברך עובר לעשייתן.
גם בתשובות הגאונים [שו"ת הגאונים שערי צדק ח"ג שע"ה, ד] מצינו תשובה על ענין זה בשם רבנו שר שלום גאון ז"ל, שהאב מברך לאחר המילה, כדעת רבנו תם. והרא"ש [שבת פי"ט סימן י, ופסחים פ"א סימן י. ובשו"ת הרא"ש כלל כו] כתב דרך ממוצעת בהלכה זו, שהאב יברך את ברכתו לאחר מעשה המילה וקודם הפריעה. והטעם בזה, דגם כשהאב מברך אחר המילה, חשיב "עובר לעשייתן", כיון שעדיין לא פרע, והמל ולא פרע כאילו לא מל. וכן פסקו הטור ומרן השלחן ערוך [יו"ד רסה, ד], שמברך להכניסו בין מילה לפריעה, ונחשב בכך עובר לעשייתן. ועיין בספר העיטור [מילה ח"ד דנ"ד ע"ד] מה שכתב בנידון זה.
והרי"ף [שבת נה] גרס המל אומר, אבי הבן אומר. וכן כתב הרמב"ם [מילה ג, א] "המל מברך קודם שימול "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על המילה" - אם מל בן חבירו, ואם מל את בנו, מברך "וציוונו למול את הבן". ואבי הבן מברך ברכה אחרת "ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו". ונחלקו המפרשים בביאור שיטתם, דעת הגהות מיימוניות [שם], ומרן ז"ל בבית יוסף [יו"ד רסה], ובכסף משנה [שם], שלשיטת הרי"ף והרמב"ם יש לאחר את ברכת האב לאחר הברית. אולם יש מהמפרשים [שיירי כנסת הגדולה רסה הגה"ט אות ד, ועוד] שכתבו, שלשיטת הרי"ף והרמב"ם האב מברך קודם המילה, ומה שכתב הרמב"ם "מוהל מברך וכו' אבי הבן מברל וכו'", אינו מוכרח דסברי ליה שמוהל מברך קודם, אלא העתיק לשון הברייתא, ויתכן שהברייתא לא באה ללמדנו סדר הברכות - איזה מהם להקדים ואיזה מהם לאחר, אלא באה ללמדנו נוסח הברכות בלבד, וכמו שכתב רבנו פרחיה ז"ל בפירושו על הגמרא [שבת קלז, ב] בדעת הרמב"ם. ועוד, דיתכן לפרש כמו שהביא בספר היראים [מצוה יט] בשם רש"י, שמה שהקדימה הברייתא ברכת המילה, הוא משום דפסיקא ליה, מה שאין כן ברכת "להכניסו", שאם אבי הבן שם, אין מברכין ברכה זו. וכן כתב מהר"י טייב בספרו ווי העמודים [סימן יט אות טז], אליבא דהרי"ף והרמב"ם. ועיין עוד בארחות חיים [מילה סימן ו], ובשו"ת התשב"ץ [ח"ב סימן עד], ובלחם משנה [אישות ג, כג].
ובשו"ת מהר"ם אלשקר [סימן יח] כתב, שהמנהג במקומו של הרמב"ם היה לברך קודם המילה, והביא עדות מרבנו אברהם בן הרמב"ם, שכתב בתשובה שכן היתה דעת אביו, "ומי שרוצה לקנטר בזה ולהעמיד מנהגו בראיה [לברך אחר המילה], תוֹרֶה על חסרון ידיעתו בתלמוד, אין השגחה בדבריו אצל החכמים". והוסיף עוד, שכן דעת הגאונים והתלמוד ירושלמי, והכתוב בתשובות הגאונים ז"ל, שכתוב שם: כתב רבנו החסיד ז"ל, אבי הבן צריך לקחת בנו הוא בעצמו ולהכניסו לברית ולא על-ידי שליח, ובעוד שהוא בין זרועותיו מברך "להכניסו" וכו' קודם שימולו אותו, שהברכה אינה אלא על ההכנסה שמכניס אותו, ואין צריך לברך ברכה זו לאחר שמלין אותו, דהא ברכה לבטלה היא. ונראה שזה רבנו החסיד, הוא רבי חנוניא החסיד איש ירושלים, שאמרו עליו שם הגאונים שקבלו מרוב הקבלות הערוכות לו מימי התנאים ז"ל. עוד כתוב שם בירושלמי [הוא תלמוד ירושלמי שהיה ערוך לפני הגאונים, ואינו מצוי לפנינו]: רבי שמעון בשם רבי הושעיא ורבנן, האי מאן דאפיק בריה לברית יצטרך לברך ברכה עד לא יתגזר. ע"כ. והוסיף שם וכתב, שיש לאבי הבן להיזהר שלא לדבר בין הברכה לפריעה, שהכל מצוה אחת ועל כל מעשה המילה בירך את ברכתו.

למסקנת הדברים שיש לנהוג כמנהג ירושלים לברך קודם המילה.
שאלה - 219988
כתר
תורה היא וללמוד אני צריך, הרב מדבר על תעניות שעדיף תיקון המעשים ללא תענית. האם הרב אומר זאת בגלל שהדור חלש? אני רואה גם בספר יסוד בציון את מעלת התענית. רוצים לזכות במעלת

תשובה
הבעיה שקראת רק את הפרק הראשון ולא את שאר הפרקים המדברים בתיקון המעשים, והנביא ישעיה מכחיש את דבריך ואומר ״הל זה צום ובחרהו? הלכוף כאגמון ראשו ………… התר אגודות מוטה… התר חרצובות רשע… כלומר השם יתברך אינו חפץ בתעניות ויסורים, כמאמר שמואל הנביא החפץ להשם בקרבנות אילים… הנה שמוע מזבח טוב הקשיב מזבח אלים. עיין שם שיש מעשים שהם כנגד כל הקרבנות הסיגופים והתעניות.
ומה אעשה לך ולא הקשבת ברצינות לדברים שאמרו איתני עולם. ואני בחינם טורח, ואתה מתווכח.

א, הזיעה במצווה כדמעות מכפרת. הגאון החיד"א.

ב, החידא בצפורן שמיר העונה יהא שמיה רבא בכוונה, כל השערים בפניו נפתחים, ו"מתקן כח הפגמים".
ג, הנכנס מעשרה ראשונים כתב הרב ראשית חכמה עושה תיקון גדול בכל העולמות.
ד, השומע דרשת מוסר מהרב כתב הרב ספר חרדים מוחלים לו כל עוונותיו.
במסכת מנחות המניח תפילין מולא מסיח דעתו, כל עוונותיו נמחלין והוא במקום פ"ד תעניות.
ה, החידא בצפורן שמיר. הנותן לעניים הגונים בסתר, מכפר גם על מזיד.
ו, האומר קריאת שמע ומוסר נפשו לקבל ארבע מיתות בית דין. אמר רב פפא אני ערב לו שכל עוונותיו נמחלים.
הבוכה בתפילת העמידה ומתחרט כתב רבנו חיים פלאג'י זיע"א קולו עולה לשמיים ונעשה תל תלולה ובוקע שבעה רקיעים ועולה עד כסא הכבוד.

ז, הסומך גאולה לתפלה בשחרית ומכווין לתקן מה שפגם, מסכת ברכות אין השטן יכול לקטרגו.

ואני יודע שעדיין תתווכח, אך אם אחד או שנים יקראו ויתעוררו, והיה זה שכרי.
שאלה - 219788
שלום לכבוד הרב
שאלתי לגבי דת יהודית שמשתנה לפי הדור היא לא על פאה פרוצה אלא על קצרה מאד וצנועה ממש ,האם נגיד שהיא מותרת כי הדת יהודית משתנה ?

תשובה
עצם העלאת הרעיון ללא הגבלה מסוכנת לדור.
והייתי רוצה שתדע, שאנחנו בתקופה מאוד מסוכנת, כי בתלמוד מנחות מ"א, א, מובא שבזמן זעם לא עלינו מענישים בשמים אפילו על מצוות עשה. שבכל הזמן מי שביטל מצוות עשה ומיד עשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלים לו, כנזכר במסכת יומא פו עמוד א
"שאל רבי מתיא בן חרש את רבי אלעזר בן עזריה ברומי: שמעת ארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש? אמר: שלשה הן, ותשובה עם כל אחד ואחד. עבר על עשה ושב - אינו זז משם עד שמוחלין לו, שנאמר שובו בנים שובבים. עבר על לא תעשה ועשה תשובה - תשובה תולה, ויום הכפורים מכפר שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם. עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה - תשובה ויום הכפורים תולין, ויסורין ממרקין, שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, אבל מי שיש חילול השם בידו - אין לו כח בתשובה לתלות, ולא ביום הכפורים לכפר, ולא ביסורין למרק. אלא כולן תולין, ומיתה ממרקת, שנאמר ונגלה באזני ה' צבאות אם יכפר העון הזה לכם עד..."


ואילו בימים של המגיפה הנוראה הזאת מצינו בהקדמה לספר חרדים כתב,
וז"ל: "יש מצוות עשה שלא יתחייב אדם בהם כי אם בסיבה, כגון מזוזה שמי שדר באהל פטור מן המזוזה, וכן אם ידור בבית שחסר אחד מן עשרה תנאים שצריך שיהיה בו כדי שיתחייב במזוזה, כדכתב הרמב"ם (פ"ו ממזוזה ה"א), וכן מצות מעקה צריך תנאים כדי להתחייב בה, וכן ציצית, מי שאינו לבוש טלית שיש בו ארבע כנפות פטור, ובתרומה ומעשר בחוצה לארץ אדם פטור, וגם בארץ ישראל פעמים דפטור, וכן מצות נתינת שכר שכיר ביומו, שאם לא ישכור אדם שכיר אין כאן מצות נתינה. ופעמים שלא תבא הסיבה לאדם כל ימיו, ונמצא שלא עשה אותה מצוה לעולם, וכן כל כיוצא במצות אלו אין בית דין של מטה מענישין את האדם למה אינו משתדל להביא עצמו לידי חיוב כדי לקיים אותן, אבל בי"ד של מעלה מענישין עליהם כשיש חרון אף בעולם, כדאיתא במס' מנחות (דף מא ע"א) שנגלה מלאך לרב קטינא ואמר לו אתה בלא ציצית בעבור שבגדיך פטורים א"כ מצות ציצית מה תהא עליה, השיב רב קטינא וכי יש עונש על מצות עשה כאלה למה אין אדם משתדל להביא עצמו לידי חיוב, השיבו המלאך בעידן ריתחא ענשינן אעשה. וכן הוא לשון הרב רבינו יונה גם: על מצוות כאלה אמרו ז"ל ענוש יענש לעתות בצרה, על דבר אשר לא חמד בלבבו כפי המצוה ושכרה לבעבור סבב פני דבר חיוב עליו... כדאשכחן במשה שהיה תאב ליכנס לא"י כדי לקיים המצות התלויות בה".
שאלה - 219602
שלום לכבוד הרב
אתמול נפטר הרב ציון כהן זיע"א
קראתי שסבו הוא הרב בן ציון מאיר מוצפי זיע"א
האם זה סבו של הרב ?
בשורות טובות ישועות ונחמות

תשובה
ציון במרר תבכה וירושלים תתן קולה. ארץ שנער [בבל] הרה וילדה ארץ צבי גידלה שעשועיה, אוי נא לה אמרה ירושלים כי אבדה כלי חמדתה.
הגאון הגדול שעסק בתורה והרביץ תורה לאלפים, זה כתשע עשרות בשנים, הסתלק מאתנו אמש למנוחות, ואותנו עזב לאנחות. איש צנוע ונחבא אל הכלים, מראשי הישיבה פורת יוסף, אשר תלמידיו מכהנים פאר כראשי ישיבות, אבות בתי דין, רבנים מובהקים, מרביצי תורה כיום, גדולי תורה ויראה אשר הם לנו לעיניים והכל בזכות מסירות נפשו על התורה יומם ולילה.

מו"ר סבי הצדיק הגדול, חסיד בכל מעשיו, ח"ר בן ציון מאיר מצפי זצ"ל, זכה ונולדו לו ארבעה בנים שהגדול והבכור הוא אדוני אבי ז"ל, ובת אחת הצדקת גורג'יי עליה השלום. בהיותם צעירים לימים נפטר מור זקני ע"ה והשאיר יתומים בבית. ומור אבי ז"ל נטל עליו את עול פרנסת הבית והמשפחה, הוא חיתן את שלשת אחיו הצעירים ממנו קודם אליו, ואת אחותו היחידה דאג לכל מחסורה ונישאה לתלמיד חכם וירא אלקים חכם צאלח כהן למשפחת זנגי ז"ל.
חמשה בנים הביאה לעולם דודתי, כולם תלמידי חכמים מובהקים, מרביצי תורה בישראל, אשר שמם הולך למרחוק. ומור אבי היה שמח בהם כמוצא שלל רב, כי טרח הרבה בשידוכיה, והיא בחרה את הבחור הזה, ומור אבי ז"ל הסכים מפני בקשת אמו ע"ה, ואמר לי בהזדמנות מסויימת, אסור להתערב בשידוכים אם שני הצדדים יראי אלקים, כי זה רצון שמים. תראה לי היתה הצעה אחרת, אך למפרע התגלה שלא העמיד בנים לא עלינו, ואילו הצעה זו עמדו חמש מרגליות, פנינים זוהרים. לצערינו הבנים הרב עזרא, הרב יעקב, הרב אברהם הצעיר יותר נפטר בין ראשוני חולי הקורונה והיה בוגר ישיבת פונוביז' ויד ימינו של המשגיח המפורסם הצדיק הרב יחזקאל לווינשטיין זצוק"ל, הוא גם ערך את הספר הנודע "שמירת שבת כהלכתה". ובעצמו כתב כמה ספרים עמוקים בעבודת השם "באר אברהם", ועתה הסתלק גם הרב ציון ע"ה, סעו המה למנוחות עזבו אותנו לאנחות. הלווייתו התקיימה אמש סמוך לחצות והספדתי אותו בחלק קטן ממעשיו ותולדותיו. יהא שלום במנוחתו. והשם יתברך ישיב חרון אפו מעלינו ומעל כל ישראל וינחמנו בבוא גואל צדק במהרה בימינו אמן.
שאלה - 219401
שלום כבוד הרב מוצפי, שמעתי היום מרב זקן שאמר כי קבר ברוך ן' נריה הוא בבבל, והמלך שם פתח את קברו וראהו שלם כמו ישן, אמר שמצא בספר, איפה אפשר לדעת אתזה?
תשובה
עיין בספר סדר הדורות חלק ימות עולם האלף הרביעי- ג' אלפים ש"נ
"מעשה במלך שאמר ליהודי רבי שלמה כי רצוני לפתוח קבר יחזקאל הנביא בבבל, ואמר לו לא תוכל, אבל קרוב ממנו נקבר ברוך בן נריה תלמידו והיה גם כן נביא, אם תוכל לראותו אז בודאי גם את יחזקאל רבו תוכל לראותו. וא"ל המלך יפה דברת ושלח המלך אחר שריו ודוכסיו שיבואו לראות את ברוך הנביא והתאספו יחד. וכשהתחילו לפתוח הקבר תכף מי שנגע בו מת והיה שם זקן אחד ישמעאלי ואמר אדוני המלך זה יהודי היה ויהודים לומדין תורתו, על כן תצווה ותגזור עליהם שהם יפתחו קברו, וכן עשה המלך, ובקשו היהודים מן המלך שיתן להם זמן שלשה ימים בכדי שיוכלו לעשות תשובה שימחול להם הקב"ה ונתן להם זמן שלשה ימים, וגזרו תענית ועשו תשובה תפלה וצדקה, ואחר שלשה ימים שלח אליהם המלך שיפתחו קבר ברוך כדי לראותו, והלך המלך ושריו ופתחו היהודים הקבר ולא ניזוק שום אחד מהם ומצאוהו מונח בארון של אבן שיש כאלו מת מקרוב. ואמר המלך אינו נכון שיהו שניהם נקברים זה אצל זה רק קחו הארון והוליכו לעיר ולקחו ארונו והוליכוהו כמו תחום שבת. ושוב לא רצה הארון לילך משם והביא המלך גמלים וחמורים וסוסים הרבה ולא יכלו להסיע הארון ממקומו. ואמר ר' שלמה להמלך אולי בחר מקום זה לקבורתו בחייו, וצוה המלך לקברו שם וכן עשו ובנו עליו בית מדרש יפה". עד כאן, והשאר עיין שם. וד"ל.
שאלה - 219388
לכבוד מו"ור מה ההלכה לגבי לימוד תורה בבית הקברות?
תשובה
במסכת ברכות י"ח, א. "לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וספר תורה בזרועו וקורא, ואם עושה כן עובר משום לועג לרש חרף עושהו".
וכתב הרמב"ם הלכות תפלה ד, כ"ג. "לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו, ואפילו בתוך ארבע אמות של מת או בתוך ארבע אמות של קבר צריך לחלוץ תפיליו עד שירחיק ארבע אמות".
וכן פסק בשולחן ערוך או"ח מ"ה, א.
ודע, כי מה שיש מתפללים או לומדים תורה בבית הקברות ודאי איסור עושים וכפי שכתבו השאילתות שאילתא יד, שמחלישים דעתם של המתים שאינם בני מצוות, ואומרים מחר הם באים אלינו, והיום לועגים לנו. ועיין בדברי הרמב"ן בתורת האדם שער הסוף ענין הקבורה. והרוקח סימן שט"ז.
ובזוהר הקדוש שלח לך קס"ג, א. הזהיר מאוד באיסור זה. וכתב רבנו יונה ברכות י"א בדפי הספר שצריכים להכניס הציציות פנימה ולא ישתלשלו החוצה.

ולפי זה יש מקום שאלה על מה שהולכים לקבר הוריו או רבותיו ולומדים שם משנה תהלים וזוהר. ומצאנו לכך סמך בתלמוד בבא קמא ט"ז, ב. וכבוד גדול עשו לו במותו שהושיבו ישיבה על קברו. ואמנם התוספות שם כתבו לא על קברו ממש, אלר במרחק משום לועג לרש. ובשו"ת הרדב"ז חלק א סימן רכד, חילק בין דברי הספד ומוסר, לבין קדיש ברכו וכיוצא שאסור.
אלא שמצינו להרב נימוקי יוסף ז"ל בבא קמא ו. שלימוד האדם לעצמו אסור, אך מה שקורא לכבוד המת מותר. ולפי זה יש היתר לומר תהלים משניות וזוהר שקוראים לעילוי נשמתו, אלא שראיתי למור אבי ז"ל שהיה נזהר בבית עלמין לומר "לשם יחוד וכו'... הנה אנחנו באים לעסוק בתורה לכבודו הצדיק... הקבור כאן, ולכבוד כל המתים הנמצאים במקום הזה".
וכן מצאתי שכתב המקובל הרב יצחק אלפיה ז"ל בשיח יצחק. וכן אמר לי מורנו הגאון רבי בן ציון אבא שאול ז"ל.
ועיין מה שכתבנו בסייעתא דשמיא בשו"ת מבשרת ציון חלק ד סימן ס"ד בזה.
שאלה - 219197
לכבוד הרב: אני לוי, אין לנו כהן בבית הכנסת שאלתי בימי שני וחמישי ובשבת במנחה שיש שלוש עליות איזה עלייה נכון יותר שאני יעלה ראשון או שלישי?
תשובה
כשלא עלה הכהן ראשון מכל סיבה שתהיה, ועלה ישראל ראשון, אין להעלות לוי שני. שמא יטעו ויאמרו שהישראל הראשון הוא כהן.
כתב הרמב"ם ז"ל [הלכות תפילה פרק י"ב, הלכה י"ט] "אין שם כהן עולה ישראל, ולא יעלה אחריו לוי כלל". וכתב הרב הגהות מיימוניות ז"ל הי"ד [שם ר] "וכן פסקו רב עמרם גאון, ורבנו חננאל, ורבנו יעקב ברבי יקר, ורבנו יצחק ברבי יהודה, ורבינו שמחה. ודלא כרבי יצחק הלוי שפירש שיכול הישראל לקרוא לפני לוי וכן היה נראה לרש"י כרבו הלוי, דאטו אם בית הכנסת כולו מלא מלוויים לא יקראו בתורה, וכן הורה הגאון רבנו שמואל בן רבי דוד הלוי".
ובשו"ת הרדב"ז ז"ל [חלק ב, סימן תשכ"ד] כתב במענה לשאלה זו, "יש מי שפירש דהא דאמרינן נתפרדה החבילה, נתפרדה החבילה לגמרי שלא יקרא לוי אלא אחר כהן. והביאו ראיה מתשובת רבינו האיי והרי"ף ששאלו אם יש כהנים ולויים הרבה ורוצים לעמוד מהם שנים לכבוד בעל נשואין כיצד יעשו והשיבו יעלה כהן ואחריו לוי ואחריו ישראל ואחריו כהן ואחריו לוי ואחריו ישראל ע"כ. ולפי עניות דעתי אין מכאן ראיה לנידון דידן דהיכא דאפשר לעשות שלא תפרד החבילה כ"ע לא פליגי אבל היכא דאין שם כהן כלל נמצא הלוי אינו עומד לקרוא בתורה כל ימיו ואיכא מאן דאמר שלא נתפרדה החבילה לגמרי וקורא ראשון או שני לפי חשיבותו וזה דעת הרשב"א ז"ל. ויש מי שפירש שאינו עולה שני לעולם כדי שלא יבואו לטעות ולומר על הראשון שקרא לפניו שהוא כהן. והנכון בזה שאם קורא אותו לעמוד לקרוא בתורה סתם לעולם לא יקראו אותו שני אבל אם אומר יעלה פלוני אף על פי שהוא לוי מותר לעלות אפי' שני דתו ליכא למטעי שאם היה הראשון כהן לא היה צריך לומר אף על פי שהוא לוי דסתמא דמילתא אחר הכהן קורא לוי אלא מדהוצרכו לומר אף על פי שהוא לוי כלומר אעפ"י שאין זה מקומו שהרי לא קרא לפניו כהן הרי הוא קורא שני לפי חשיבותו ולא בתורת לוי וכן נהגו לומר בזמן שעולה לוי ג' או ד' אלא שאני אומר כי זה יספיק אפי' לעלות ראשון או שני והרשב"א כתב דאפי' הכי יש לחוש לנכנסין והעולם לא נהגו כדבריו.
ומקור הדברים ידוע במסכת גיטין [נ"ט, ב] "אמר אביי נקטינן אם אין שם כהן נתפרדה חבילה". ופירש"י, נתפרדה חבילה, "נפסק הקשר, איבד הלוי את כבודו בשביל חבילתו הנפרדת, ואינו קורא כלל. כך אמר מורי הזקן, ומורי רבינו יצחק בן יהודה, וכן סידר רב עמרם. אבל מתלמידי מורי ה"ר יצחק הלוי שמעתי משמו, שאין סדר לדבר להקדים לוי לישראל, ומי שירצה יקדים". והרב הגהות מיימוניות [הלכות תפילה פרק י"ב, ר] כתב שסובר רש"י כדעת רבו רבי יצחק הלוי ז"ל מי שירצה יקרא בתורה.
אמנם מרן הבית יוסף ז"ל [סימן קל"ד] הביא דבריהם והעיר "אבל הרמב"ם ז"ל [הלכות תפילה פי"ב הי"ט] כתב אין שם כהן עולה ישראל ולא יעלה אחריו לוי כלל וזהו כפירושא קמא דרש"י ולזה הסכימו תשובות הרמב"ן [סימן קפ"ו], וכן הסכמת הרשב"א בתשובה [חלק א סימן רי"ד] וכתב ה"ר דוד אבודרהם (סוף עמ' קכט) שכן נהגו". וכן כתבו האגור [סימן קפ"ג], והר"ן [מגילה דשס"ג], ושו"ת מהרי"ל [החדשות סימן כ"ו], ורבנו ירוחם [נתיב ב, חלק ג, ד"כ ע"ב], ודרכי משה [סימן קל"ה, ו].
וכתב בשו"ת ויקרא אברהם [חלק אורח חיים סימן ג] "והנה הרב חיד"א בספרו לדוד אמת [סימן ה, אות ט"ז] הביא לשון מרן אם אין כאן כהן וכו' ולא יעלה הלוי כלל וי"א דעולה לוי ויאמר הש"ץ אע"פי שהוא לוי ע"כ. והאי ויש אומרים היא סברת הרדב"ז סי' תשכ"ד וכמו שכתב בספר דבר אמת ושם מבואר דגם ראשון יעלה והכל לפי חשיבותו מכלל דלסתמא דכתב בתחילה ולא יעלה הלוי כלל גם לפי חשיבותו קאמר. וידוע דמני"ר בחיבורו זה דרכו דרך המלך כמרן בש"ע בכותב סתם ויש אומרים או יש אומרים ויש אומרים וכמ"ש בהשמטותיו אשר בועד לחכמים ח"ב וקראם פאת הראש דף צ"ד ע"ב ואלו ממ"ש אח"ך סמוך ונראה אם יש חכם יותר מהלוי הוא יעלה ראשון ואם מחל כבודו מחול ויעלה לוי ראשון עיין במחב"ר סי' קל"ה ושם במחב"ר כ"כ מהרב זרע אמת סט"ו על דברי מור"ם שכתב אבל ראשון יכול לעלות ודיעה זו דכשאין שם כהן הלוי עולה כפי חשיבותו ליתא לפי מה שסתם מקודם ועלה שם הביא מדברי הרדב"ז כנז"ל וכן יש להרגיש על הרב ער"הש סימן קל"ה דאחר שכתב המחלוקת שיש בזה ובסיום דבריו כתב מהשיטה מקובצת מרבו דיכול לקרות כהן אחר כהן ולוי בכ"מ כשיאמרו אע"פי שהוא וכו' ועיין ש"ות הרדב"ז סימן תשכ"ד ואף על גב דלא קי"ל הכי יש לסמוך עליו לקרותו ראשון בכ"הג כיון דכמה רבוותא שרו ע"כ. והא ודאי לפי חשיבותו קאמר אף על גב שסתם דבריו דליכא מ"ד שיעלה ראשון גם כנגד ישראל הגדול ממנו. אבל אחר המחילה רבה לא ידעתי איך מלאו לבו להתיר לכתחילה לעשות כן אחר שכמה רבים ועצומים ס"ל כפירוש ראשון של רש"י דגם ראשון לא יעלה ואיכא מרבוותא דסברי שגם מרן סבר כן ומה גם שהרב דוד אבודרהם העד העיד בנו שכן הוא המנהג, וכן ראינו היום ברוב תפוצות ישראל. אך אם עבר וקראוהו כפי חשיבותו יעלה שלא יגיע לו עונש ממה שאמרו כל שנותנין לו ספר תורה לקרות וכו' אך לקרותו לכתחילה לא אף לפי חשיבותו.
ובשו"ת יביע אומר [חלק ו, אורח חיים סימן כ"ד, אות ו] כתב "ראיתי בספר מסגרת השלחן [יורה דעה, במנהגים שבסוף הספר אות י"ג] שכתב, לא נהגו כאן לקרות לוי במקום כהן, וכן נהגו בפאדובה, וישר בעיני, כי אין נכון להעלות לוי ראשון לא לפי הפשט ולא לפי הסוד, ברם בסיינה חדשים מקרוב באו ועשו מעשה להעלותו ראשון נגד הזקנים, ומר אבי ז"ל לא היתה דעתו נוחה משינוי המנהג, ואמר שזוהי כוונת מיכה [שופטים י"ז,י"ג] והיה לי הלוי לכהן, שאין להקדים מדת הגבורה שהוא הלוי, במקום כהן שהוא איש החסד. ע"כ. והן אמת שכ"כ בשער הכוונות (דף עג ע"ד) שהעולים לס"ת בשבת שבעה, כנגד שבע ספירות, הכהן בחסד, הלוי בגבורה, ישראל בתפארת וכו', מכל מקום המדובר על העליה ואינו משנה את הספירה בזה. אכן ראיתי להגאון יעב"ץ בספר מור וקציעה [דנ"ז סע"א] שגם כן כתב שעל פי הקבלה אין הלוי קורא כלל, שאין להתחיל במדת הדין, וכמו שכתב בסוף ספר האמונות. ע"ש. ואנו אין לנו עסק בנסתרות". ועיין שם מה שהעיר על פי הפשט שאפשר להילותו ולהכריז "הגם שהוא לוי". והוא שאין תלמיד חכם ישראל בבית הכנסת, שאם לא כן הוא קודם ללוי.
שאלה - 219188
מ"ור מסתמא הכרתם את הרב משולם דוד היה בשכונתכם וראיתם הנהגותיו.
תשובה
הנביא ירמיה פרק ח מקונן ואומר, עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי הָשְׁבָּרְתִּי קָדַרְתִּי שַׁמָּה הֶחֱזִקָתְנִי.
עיני עיני יורדה מים, בַּת צִיּוֹן הוֹרִידִי כַנַּחַל דִּמְעָה יוֹמָם וָלַיְלָה אַל תִּתְּנִי פוּגַת לָךְ אַל תִּדֹּם בַּת עֵינֵךְ. כבה הנר המערבי, שריד אחרון מרבני ירושלים הקדומים, איש תבונה, חכם ונבון, קנאי אמת, ידיד השם, בנם של קדושים, אראלים ותרשישים, מגזע ישישים, ראש השבט היה הגאון המפורסם רבי יוסף דב סלובייצ'יק שהיה נודע בשנינותו ובחריפותו, בנו היה הרב שמחה, בנו הרב יוסף דב השני, בנו הרב חיים, כולם היו שנונים וחריפים, וביאורים משמם מפארים את כל היכלי הישיבות ובתי גדולי ישראל לשבטיהם. ,בנו הוא הרב יצחק זאב סלובייצ'יק זצוקללה"ה, מנהיג היהדות החרדית בירושלים ובעולם. אותו זכיתי להכיר בילדותי, הנהגות מיוחדות לו, מור אבי ז"ל היה מבאי ביתו, ואהב אותו אהבת נפש שלא כדרך הרגיל. הוא אביו של הרב שנפטר היום הזה.
היה גר ברחוב ישעיהו פרס פינת רחוב ישעיהו היכן שכיום נמצאת ישיבת בריסק, היה מדקדק במצוות מאוד. חמשה מילדיו מתו בשואה ובמחלות שונות השם יצילנו, והיו לו עוד חמשה בנים ועוד בנות שנישאו לגדולי תורה. אביו של הנפטר הרב יצחק זאב היה קנאי ידוע, וככל שראש הממשלה הראשון ביקש לראות פניו ולבקרו, כשם שביקר את החזון איש, הוא סירב בתוקף. יש הרבה עובדות מהנהגותיו המיוחדות בירושלים,

מול ביתו היתה הקופה של בית הקולנוע אדיסון, ומכיוון שהיתה מדי ערב הצגה שניה שהסתיימה בסביבות השעה 23.00 בלילה, היה מניח החנוכיה בחצר ביתו כשהשמן היה דולק עד השעה 12 בלילה, כי אמר יש פירסומי ניסא עד שתכלה רגל מן השוק.
פעם הלכו אב ובנו ברחוב והוא ראה את פני הרב, ניגש אליו וביקש שיברך את הילד, שאל אותו מה אברכהו? השיב, שיהיה חכם וירא אלקים. הרב ענה, אברכהו שיהיה בריא וחזק, ולא יידע חולי. כי תורה ויראת השם זה תלוי ראק בך, אם תחנכהו לתורה ויראת השם.
כשהיתה הגזירה על גיוס בנות כללי לצבא, עמד בראש המחנה בהפגנות ומחאות, והרעיש את העולם כוו על כך, ראש הממשלה דאז שעל שמו שדה התעופה בלוד שלח לו "הרב יודע שיש בכוחי ובסמכותי לגייס גם את בני הישיבות לצבא". כששמע הרב את הדרישה, חבט על השלחן וצעק "הוא רוצה לגייס את בני הישיבות, אבל הוא איננו יכול לגייס אותם". "התורה שלומדים היא המגינה עליהם ולא יגייסו אותם לעולם ועד".

סיפר לי בנו הגאון רבי רפאל סלובייצ'יק אחיו של הרב הנפטר, שהיה גר ברחוב שטראוס סמוך לביקור חולים. שכאשר היו ילדים קטנים בבית, ואמם היתה מכינה להם מרק לאכול, היה ניגש בחיבה אליהם ואומר לכל אחד מהם, "תאכל, תאכל", והיו אוכלים, יום אחד הוא אמר לאבא, "אבא, אנחנו אוכלים ואין צורך שתטרח באמצע לימודך לבוא לומר לנו לאכול"??? השיבו," אני יודע שאתם אוכלים, רק רציתי שתרוויחו עוד מצווה, מצוות כיבוד אב, שאתם שומעים בקול אבא".

תלמידים רבים העמיד, המפורסמים שבהם היו בירושלים הגאון הרב שך זצ"ל, הגאון הרב שמואל משה שפירא זצ"ל ראש ישיבת באר יעקב, והגאון הרב חיים אהרן טורצ'ין זצ"ל שזכיתי להכירו וללמוד מפיו. ולצערינו נפטר לפתע פתאום בדמי ימיו, והעמיד תלמידים הרבה.

שיעורים רבים מסר לתלמידיו, וגם לבני התורה שהיו באים לשמוע דברי לקחו. כששאלו אותו מדוע הרב לא כותב בספר את חידושי התורה שלו, השיב למה שאכתוב? אם זה אמת, זה בוודאי כתוב באיזה ספר. ואם זה אינו אמת. הכיצד אכתוב דברי שקר חלילה?
הוא היה ידוע חולי בערוב ימיו, ולא מש מלימוד התורה עד יומו האחרון. בערב יום הכיפורים ברגע התקדש היום קיבלנו בירושלים בשנת תש"ך את הידיעה כי מצבו אנוש, ולמגינת לבנו נפטר דקות ספורות קודם התקדש היום, בהיותו בן ע"ב שנים [72]. ביום י"א בתשרי בבוקר יצאה ההלוויה מביתו ברחוב ישעיהו, מור אבי ז"ל התענה אותו היום, ולקחני עמו אבדל לחיים טובים ללוויה, והלכנו בדמעות שליש אחר מיטתו.

הרב הנפטר היום הרב דוד משולם זצ"ל היה אחד מחמשת הבנים שנותרו לאחר פטירת אביהם הגדול. הוא האחרון מכל האחים שהסתלקו לעולמם לפניו, היה גר ברחוב עמוס פינת רחוב זכריה, ביתו היה דל ופשוט, אין רהיטי פורמייקה, לא נברשות, לא שטיחים וכלים מפוארים. הכל פשוט בתכלית הפשטות, והיה נותן שיעורים בכל שעות היום כשתלמידים מכמב מקומות מגיעים בקבוצות, והוא משנן להם ש"ס ופוסקים, דברי הראשונים והמפרשים, ומפלפל האהבה ובחיבה מדהימה.
היה סמל הענווה והפשטות, התרחק מכל פירסום, ובכל מקום שהגיע היה יושב בפינה צנועה ומסרב להתבלט, וחושש פן יחלקו לו כבוד. זכורני לפני שנים כשהתבטאתי נגד הנעשה בנחל "החרדי", והוזמנתי למשטרת ירושלים לחקירה באזהרה, נעצרתי ושוחררתי, ונערכה עצרת מחאה בבית כנסת מוסאיוף, שם הגיעו גדולי עולם ונשאו דברים, והנה אני רואה את פניו הטהורות יושב לו בפינה במעבר הכניסה כאדם פשוט שבפשוטים, והוא הזקן שבחבורה. כל ההפצרות אליו לבוא ולשבת יותר קדימה מפני כבוד תורתו, נענו בסירוב מוחלט, הוא אמר, מצאתי לנכון לבוא ולהיות נוכח כדי להביע את מחאתי על הפגיעה בבני התורה ובחכמיה.
עם כל יסוריו בשנים האחרונות מסר את שיעוריו מדי יום בביתו, הלך ובא כאיש פשוט, צנוע ונחבא אל הכלים. בן 99 שנים היה ולא נס ליחה ולא כהתה עינו.
איבדנו איש העומד בראש מחנה ישראל, גאון עולם, קדוש מבטן ומהריון, אדם שכתית גופו כל ימיו באהלה של תורה הקדושה. זכותו תעמוד לנו לנצח, ונזכה לראות בנחמת ציון וירושלים בקרוב.
שאלה - 219175
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
אם אני רוצה להוסיף בקשה בתפילת 18 איפה ניתן להוסיף?
האם יש ספר שהוא בשפה פשוטה אשר מדבר על התחזקות באמונה?
תודה רבה לכבודו שעוזר לכלל הציבור.

תשובה
אין בכלל צורך בכך, חכמה בתורה יש באתה חונן, לחזור בתשובה יש בהשיבינו, סליחה בסלח לנו, רפואה בברכת רפאינו, פרנסה, יש במברך השנים, כפרת עוונות בימי השובבי"ם יש במקבץ נדחי עמו ישראל, בעיות משפטיות יש בהשיבה שופטינו, אויבים ומקטרגים יש בברכת למינים, לרחם עלינו בפרנסה, בשלום בית, במציאת דירה, רוצה ילדים ועוד, יש בעל הצדיקים, בנין ירושלים יש בבונה ירושלים, גאולה כללית וכל מה שאנחנו צריכים בכל מכל כל, יש מצמיח קרן ישועה.
כלל התפלות והבקשות יש בשומע תפלה, ובברכת שים שלום,
כל הטובות, כל סוגי הברכות, כל הבעיות והיחסים עם מי שיהיה,
חיים שקטים ושלוים, נשיאת חן, מבקש חסד ממנו יתברך, מבקש רחמים ממנו,
מבקש מתנת חינם [מבלי לנכות זכויות], על היהודים שבגולה, על התועים בדרכים,
קבלת שפע במאור פנים,
מבקשים ללמוד תורה, מבקשים בריאות, מבקשים שתשרור אהבה בבית, בבנין, בשכונה, בעיר, בארץ, בעולם.
מבקשים עוד ברכות, כתוב וטוב בעיניך לברכינו ולברך את כל עמך ישראל,
מבקשים להינצל מפצמרים, טילים, מהאירנים ושלוחותיהם, "ברוב עוז ושלום" והכל נחתם במלים "המברך את עמו ישראל בשלום".
שאלה - 219000
לכבוד הרב שליט"א, מבקשי ממני להיות סנדק, אך המקום רחוק ויהיה לי ביטול תורה, הם להסכים? כי אמרו לי שהדבר מועיל בימים אלה.
תשובה
אם כבודו נותן שיעור לרבים אל תבטל תורה, כפי שפסק הגאון היביע אומר ז"ל, אך ביטול תורה שלך לבדך מותר.
וכתב היעב"ץ ז"ל במגדל עוז [נחל ט ראש ב יאור א] בשם המדרש על מעלת הסנדק, שאפילו הקב"ה נעשה כסנדק לאברהם אבינו, שתפשו כבעל ברית עד שמל אברהם את עצמו, שנאמר [נחמיה ט, ח] "וכרות עמו הברית", וכרות לו לא נאמר, אלא "וכרות עמו". וכעין זה מובא גם במדרש חזית [ד, יד].
והרב יעקב הגוזר בספרו כללי המילה [ח"א עמוד ס"ו], כתב במעלת הסנדק על-פי מדרש רבה [ב"ר מב, יד] "למה נקרא שמו ממרא? רבי עזריה