שאל את הרב - תשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א

שאלה - 252933

להרב מוצפי היקר שלום. האם הלימוד לעילוי נשמת הנפטר הוא כדאי ביום שכולו תורה, או לימוד תורה בלילה? מה יותר מועיל? תודה כבוד הרב.

תשובה

עיקר הלימוד הן בשבעה, הן בשלושים, הן ביום השנה, וכן בכל שנה ושנה הוא ב ל י ל ה ולא ביום. ואין זה מפני כפי שיש חושבים שבלילה יש יותר פנאי ויותר משתתפים, אלא שיש עדיפות עליונה בלילה דווקא.

וכמה טעמים נאמרו בדבר.
א, במגילת איכה [ב, י"ט] קוּמִי רֹנִּי בליל בַלַּיְלָה לְרֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי אֲדֹנָי שְׂאִי אֵלָיו כַּפַּיִךְ עַל נֶפֶשׁ עוֹלָלַיִךְ הָעֲטוּפִים בְּרָעָב בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת". ובתלמוד [תמיד ל"ב, ב] "תנא דבי רבי חייא כל העוסק בתורה בלילה - שכינה כנגדו! שנאמר "קומי רוני בלילה לראש אשמורות, שפכי כמים לבך נכח פני השם". מכאן שהלימוד בלילה הוא במעלה של גוכח פני השם הנכבד והנורא.

ב, עוד בתלמוד [חגיגה י"ב, ב] "אמר ריש לקיש, כל העוסק בתורה בלילה, הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד ביום, שנאמר יומם יצוה ה' חסדו, ומה טעם יומם יצוה ה' חסדו, משום ובלילה שירה עמי. ואיכא דאמרי, אמר ריש לקיש, כל העוסק בתורה בעולם הזה, שהוא דומה ללילה הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד לעולם הבא, שהוא דומה ליום, שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי".
וממור אבי ז"ל שמעתי שני טעמים בדבר.

ג, כי הנפטר זקוק לעזרה בלילה יותר מביום, כי דנים אותו יותר בלילה, כנזכר בתלמוד [יבמות ק"ט, ב ועוד] "אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין יריכותיו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו, שנאמר הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל וגו' מפחד בלילות, מפחד של גיהנם שדומה ללילה".

וכן הוא בזוהר חדש [רות דל"ג, א] "מזמן תפילת ערבית כל הלילה דנין לאותן אשר היה במחשך מעשיהם וגו' ומהרהרים הרהורים על משכבותם. ועליהם אמר הכתוב [שם כט] והיה במחשך מעשיהם וגו'. הוי חושבי און ופועלי רע על משכבותם וגו' [מיכה ב] וכיוון שהתחילו גומרים ביום על כולם. אבל התחלת הדין ברשעים בגיהנם משתחשך הלילה, ועל זה נקראים לילות כמה דאת אמר מפחד בלילות. ואמר רבי אלכסנדראי מפחדה של גיהנם. ולפיכך תיקנו בתפלת ערבית כל ימי השבוע והוא רחום יכפר עון, על כי מאותה שעה שתחשך דנין את הרשעים בגיהנם, ע"י המשחיתים שהם משחית אף וחימה. וכולם נכללים בהאי קרא דוהוא רחום. משחית הה"ד ולא ישחית. אף דכתיב והרבה להשיב אפו. חימה דכתיב ולא יעיר כל חמתו. ולפיכך תיקנו לומר והוא רחום בימי החול ולא בשבת. שכיוון שנכנס שבת מסתלק הדין מן העולם, והרשעים בגיהנם יש להם מנוחה".
ולכן יש נחת רוח לנשמה שלומדים בעבורה תורה בלילה.

ד, הלימוד בלילה יועיל יותר מצד הסברא שממעיט בשעות השינה בשבילו, כמו שאמרו [עירובין ס"ה, א] "אמר רב יהודה לא איברי ליליא אלא לשינתא. אמר רבי שמעון בן לקיש לא איברי סיהרא אלא לגירסא". וכיוון שהוא עוסק בתורה בלילה מתקן נשמתו ביותר, וזהו סוד לימוד תורה בלילה לתיקון כרת. עד כאן שמעתי.
וכתב בחידושי המהר"ל ז"ל שם "דבר זה ענין עמוק, כמו שידוע כי הלילה ראוי דווקא לתורה, וכמו שאמרו במסכת מנחות [קי, א] תלמידי חכמים העוסקים בתורה בלילה כאלו עוסקים בעבודה, כי היום נוהג מנהגו של עולם הזה שהוא עולם גשמי, וכאשר היום עובר אין הנהגת העולם הוא עולם גשמי, והוא זמן אשר הוא שייך לרוחנים, ולכך כל הרוחנים נגלים בלילה, וכל זה מפני שהיום הוא הנהגות העולם הזה הגשמי".
ולכן ראוי הוא לקיים לימוד בלילה כפי שנהגו מקדם קדמתא ואין לשנות. משום אל תטוש תורת אמך.

שאלה הבאה

שאלה קודמת

דלג לשאלה אחרונה