שאל את הרב - תשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א

שאלה - 284262

לכ מור שליט"א, שמעתי את השיעור בעניני ברכות מהרב, שדיבר לא לברך בידים מלוכלכות, והרב אמר שיש מעשה נורא מהזוהר ולא כל כך הבנתי אותו.

תשובה

בזוהר הקדוש [בלק קפ"ו, א] כתב מעשה נורא שהיה עם הנקרא "ינוקא דפרשת בלק". "רבי יצחק ורבי יהודה הוו אזלי באורחא מטו לההוא אתר דכפר סכנין, דהוה תמן רב המנונא סבא אתארחו באתתא דיליה דהוה לה ברא חדא זעירא וכל יומא הוה בבי ספרא ההוא יומא סליק מבי ספרא ואתא לביתא, חמא לון לאלין חכימין וכו',
רבי יהודה הוו ידוי מלוכלכן ונטיל ידוי ובריך עד לא נטיל, אמר ליה אי תלמידי דרב שמעיה חסידא אתון לא הוה לכו לברכא בידים מזוהמות, ומאן דבריך בידים מזוהמות חייב מיתה, פתח ההוא ינוקא ואמר [שמות ל, כ] בבאם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימותו וגו', ילפינן מהאי קרא דמאן דלא חייש להאי ויתחזי קמי מלכא בידין מזוהמן חייב מיתה, מאי טעמא בגין דידוי דבר נש יתבין ברומו של עולם, אצבעא חדא אית בידא דבר נש ואיהו אצבעא דארמא משה".
וכתב בספר חסידים [סימן נ"ח] "והאוכל וידיו מלוכלכות בתבשיל והוא רוצה לשתות יין, יקנח ידיו ויברך על היין וישתה, שנאמר [תהלים קל"ד, ב] שאו ידיכם קודש וברכו את השם".
ולהלן [סימן תתנ"ג] כתב "כשאדם אוכל וצמא לשתות, אם ידיו מלוכלכות יקנחם ואחר כך יברך וישתה, ופוטר שאר משקין, דכתיב (תהלים קל"ד ב') שאו ידיכם קודש וברכו את השם".
ובשו"ת משנה הלכות [חלק י"א, סימן קל"א] כתב מה ששאל אותו הגאון רבי משה שטרן זלה"ה [מחבר באר משה], במי שרוצה לברך ברכת הנהנין על דבר שאם יקחנו בידו ילכלך את ידיו וקיימא לן דאין מברכין בידים מזוהמות כמבואר בזוהר הקדוש ובשעת הברכה הלא צריך לאחוז המאכל בידו ובימינו, כמבואר בש"ע ולאחזו במזלג אי אפשר, כי המזלג הוא ברזל והמתכות שהיא מקצר. אין מן הדין שיניף על המאריך, כמבואר במגן אברהם [ק"פ, ד], ובבאר היטב שם, ובפרמ"ג בשם האליה רבה. ולכן העלה שתי דרכים יגביה הצלחת שבו המאכל כולו, או שיקח מפית ויאחוז ויברך עליו.
והשיב לו כי דברים הללו כמו זר נחשבו, ולא ראינו כך אצל אבותינו ורבותינו, ומה שכתב שאוחז המאכל בידו נקרא מרך בידים מזוהמות, הרי המקדש על היין כוס מלא על גדותיו, וכן כוס של ברכה, ושל הבדלה, וכן ארבע כוסות, איך מברכים ומקדשים. ובליל פסח טובל הכרפס במי מלח, והמרור בחרוסת ומשקיעו כולו בחרוסת ומברך, והרי ידיו מטונפות. והגם שיוכל לקנח ידיו, מכל מקום במה שאוחז בידו שוב מתלכלכות.
גם בעיקר החידוש שלא לברך כשמחזיק במזלג או כף, משום דברזל מקצר וכו', דאם כן המקדש בכוס של מתכת, והמל שאוחז הסכין בידו ומבך, והשוחט בהמות ומברך, וגם אמאי לא יוריד כל מיני מתכות מהשלחן. ולפי עניות דעתי לא אמרו כן אלא בסכין שהוא דומה לגרזן שמשחית ומקצר ימים חס ושלום.
ומה שכתב שיקח מפית בידו, אדרבה גריעותא היא וראיה מהא דיששכר איש כפר ברקאי [פסחים נ"ז, א], שהיה כורך ידיו במטפחת משי ועובד בבית המקדש, וחציצה פוסלת בעבודה, וכו'. ולמסקנא כתב כי כלים מזוהמים וידים מזוהמות אחד הם, כנזכר [שלחן ערוך יורה דעה קט"ז, ו],
וסיים "אלא אם כן פשוט נמי דאין נכון לברך ולאחוז צלחתו בידו ולברך, חדא דאין זה מדרך כבוד ואלא גם דרך רעבתנות, ועוד דלאחר שיברך לא ישתה מן הצלחת אלא יקח כף או מזלג לאכול והוה ליה עובר דעובר לעשייתן ורק בדיעבד אינו חוזר ומברך כהאי גוונא, אבל לכתחילה ודאי אין לברך ולהחזיק הצלחת בידו, אלא יקח מהאוכל או הרוטב בכף או במזלג ויברך ויאכל, כנלפענ"ד פשוט ויאכלו ענוים וישבעו וברכות יחולו על ראשם, ומפני כבודו הארכתי בזה יותר מדאי".

אמנם, עיין מה שכתב מורנו הרב בן איש חי זיע"א [א, בלק ד] "ואין לתחוב הפרי שמברך עליו בסכין ויאחזנה בימינו כי הם שני הפכיים, דהימין ממנו תוצאות חיים והסכין מקצר ועיין אשל אברהם ור"ז ז"ל, וצריך להזהר שהמזלג יהיה של כסף ולא של ברזל, כי יש דבר דמוכרח לתחוב במזלג ולברך".

נושאי השאלה

שאלה הבאה

שאלה קודמת

דלג לשאלה אחרונה