שאל את הרב - תשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א

שאלה - 252394

לכבוד הרב מוצפי. הראתי לרב הקהילה את תשובת הרב לעניין סעודת שבת על הפת מיד לאחר התפילה. הוא טוען שאפשר בבי"כ קידוש עם מזונות ואח"כ בבית עם פת. האומנם? בריאות איתנה לרבנו.

תשובה

אעתיק לך תשובה שסייעני השם יתברך לכתוב באתר כאן בנושא, ובודאי שדברים אלה צריכים מדי פעם חיזוק.
"דע, כי רבנו תם ז"ל ובית דינו הטילו חרם ונידוי על השותה שיכר בבית הכנסת.
וכתב רבנו יעקב בעל הטורים [דברים כ"ו, י"ט] "ולתתך עליון. רמז לטטפות של הקדוש ברוך הוא דכתיב בהו (להלן לג כט) אשריך ישראל (ברכות ו א) לתהלה ולשם ולתפארת. כלומר מה שישראל משבחים ומהללים לשם הוא לו לתפארת. והיינו דאמרינן (מגילה טו ב) עתיד הקדוש ברוך הוא להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק, שאותה עטרה שמעטרים להקב"ה בתפלתם (שו"ט תהלים יט ד"ה יום ליום וגו', שמו"ר כא ד) מחזירה להם, אבל מי ששח שיחת חולין בבית הכנסת מקיפין לו כל גופו בקוצים, לכך שיר השירים לית וכנגדו כקול הסירים (קהלת ז ו):

וכתב בזוהר הקדוש [תרומה קל"א, ב] "ומאן דמשתעי בבי כנישתא במילין דחול ווי ליה דאחזי פרודא ווי ליה דגרע מהימנותא, ווי ליה דלית ליה חולקא באלהא דישראל, דאחזי דהא לית ליה אלהא ולא אשתכח תמן ולית ליה חולקא ביה ולא דחיל מיניה ואנהיג קלנא בתקונא עלאה דלעילא".

בספר חרדים [מצוות עשה פרק א, י"ט] כתב מצווה "להיות בבית המקדש במורא וכובד ראש מאימת השי"ת השוכן בתוכו שנאמר ומקדשי תיראו ואמרו בתורת כהנים את מקדשיכם לרבות בתי כנסיות ובתי מדרשות שבכל מקום דעלייהו כתיב ואהי להם למקדש מעט אין נוהגין בהם קלות ראש כגון שחוק והיתול ושיחה בטלה ועונש העובר על זה גדול מאד כדאיתא בזהר בפ' נשא על פסוק כי יפליא אמרו כל בי כנשתא דעלמא מקדש אקרי ושני חכמים מקובלים גדולים בדורנו פסקו הדבור בבית הכנסת לגמרי רק בדברי תורה ויראת השם והם החכם השלם כמה"ר משה קורדואירו זלה"ה והחכם השלם כמה"ר יצחק אשכנזי זצ"ל וכבד עונש השח אפילו שלא בשעת התפלה כי כן לשון הזוהר מאן דמשתעי בבי כנשתא מפני אימת השוכן בו יתברך דהא כתיב במקום גילוי שכינה קול דממה דקה וכתב סמ"ק דיש לאדם לדון ק"ו מהעמים העומדים בבית תפלותם שעומדים באלמים וכן כתב הכלבו לכן יש לאדם ללמוד ק"ו העומדים לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא".
ובספר הרוקח הלכות תשובה סימן כו, כתב "המדבר בבית הכנסת וחביריו משבחים ומשוררים קורא אני עליו הוי על כל שכיני הרעים כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם ולא נמנה עם חביריו ומואס לשבח לקונו הוא מסיג גבול הבורא ואהי להם למקדש מעט אלו בתי כנסיות אין נוהגין בהן קלות ראש כדאמר בפ"ד דמגילה (דף כח) אלקים נצב בעדת אל והמדבר עושה כאלו הופך אליו ערפו יאמר מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה נטיתי ידי ואין מקשיב למה יקצוף ה' על קולך ויקרא עליך מי ביקש זאת ממך רמוס חצרי אך השתחוה לו ושב לפניו במורא בכפיפת ראש ובענוה בשחיות הלב התחנן לפניו ותשורר לפניו בשמחה ובא לפניו ברננה אז קרוב אליך ונמצא לך ותייחד שם שמים בכוון הלב והתפלל בכוון הלב כשתאמר ברוך אתה שאם חשבת בדברים בטלים כאלו התלוצצת בו ולא נתת יראתו על פניך אך חשוב כי הוא נצב לקראתך שויתי ה' לנגדי תמיד ותתן יראתו על פניך ואהבתו בך".

והרב בן איש חי ח"א ויקרא א] כתב "וכתבו הפוסקים דמצוה לירא מן המקדש נוהג בבית הכנסת וביהמ"ד מדאורייתא, ולכן ראוי להזהר בכבודם ולשבת שם באימה ויראה. ואותם הנוהגים בהם שחוק וקלות ראש, עליהם נאמר מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי, ובזוה"ק הפליג בעונש שלהם ואמר מאן דמשתעי בבי כנישתא ר"ל בדברים בטלים חיצונים אין לו חלק באלהי ישראל, ופרשנו הכונה ע"ד מ"ש אפיקי יהודה ז"ל במאמר אחאב כפר באלהי ישראל והיינו כי הקדוש ברוך הוא נקרא אלהי ישראל מפני שאין ביניהם שר אמצעי, אבל לגבי אוה"ע נקרא אלהי האלהים שיש להם שרים אמצעיים, והעד שישראל אין להם אמצעי ממה שמצינו שהקב"ה השרה שכינתו אותם בבתי כנסיות ובתי מדרשות, ולכך המזלזל בהם נראה דאינו מודה שיש שם השראת שכינה, ולכן אין לו חלק באלהי ישראל ר"ל בזה התואר של אלהי ישראל שזכו בו ישראל".

וכתב מורנו הגאון החתם סופר זיע"א [דרשות חלק ב, דש"ט ע"ב] הקב"ה ברחמיו וברוב חסדיו השאיר לנו מקדש מעט בתי כנסיות ובתי מדרשות, ואם אנחנו נוהגים בהם קודש, הם עתידים להיקבע בארץ ישראל [מגילה כ"ט, א] ויש להם גם עתה קדושת ארץ ישראל, אך אם חס ושלום נוהגים בהם בזיון חס ושלום, ומדברים בהם דברים בטלים, ההבל הוא טמא ומתלבש בו שר של חוץ לארץ, והוא נעשה בעל הבית בבית הכנסת רחמנא ליצלן, ומקבל התפילות ומכניסם אל החיצונים והוי ליה כעובד עבודה זרה רחמנא ליצלן".
וכתב הגאון השדי חמד ז"ל מערכת בית הכנסת "כל דבר שהגויים נזהרים שלא לעשותו בבית תיפלתם, אנחנו אסור לנו לעשות בבית הכנסת".

וכן כתבו הגאונים הרב יוסף משאש זצ"ל והרה"ג משה עטיה זצ"ל (שו"ת "מעט מים" חאו"ח, סי' ל') תוכחה לזהירות משיחה בטלה ומקלות ראש בבית-הכנסת וזו לשונם "ועיני ראו ולא זר ביום שבת-קודש בשמחות וגיל, בברית-מילה או בר-מצוה או חתן וכיוצא, כשמגיע השליח-ציבור למוספין סמוך ל'משלים' שותים שכר (ערק וקונייאק) בבית-הכנסת בלא קידוש כמעט כל העם הנִמצאים שם ונכנס יין יצא סוד ונעשה קול המולה ושיחה בטילה בבית-הכנסת ואין קול עונה לא למברך ולא לשליח-ציבור הקורא בתורה, ובעוונותינו הרבים אין איש שׂם על לב מאמר רז"ל שדרשו על פסוק 'ואהי למקדש מעט' - 'אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות', וכתבו הפוסקים שמצוה לירא מן המקדש נוהג בבית-הכנסת ובבית-המדרש מדאורייתא, ולכן ראוי להיזהר בכבודם ולשבת שם באימה ויראה, ואותם הנוהגים בהם שחוק וקלות ראש עליהם נאמר 'מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי'. ובזוה"ק הפליג בעונש שלהם. ואמר: 'מאן דמשתעי בבי כנישתא' (ר"ל: בדברים בטלים חיצוניים) אין לו חלק בא-לוהי ישראל, ורבינו "בעל הטורים" כתב בפרשת כי-תבוא בפסוק: 'ולתיתך עליון', וזו לשונו: 'אבל מי ששח שיחה בבית-הכנסת מקיפים לו כל גופו בקוצים' (עיי"ש). ובספר "פתח עיניים" כתב: שרבינו תם ובית דינו נידו על זה. ובעוונות הרבים באים מזה כמה פעמים לידי חירופין וגידופין והלבנת פנים ברבים וגם פעמים לפני הספר תורה, ובמסכת סנהדרין (צט) כתוב: המבזה את חבירו בפני תלמידי-חכמים - הוא אפיקורוס (רחמנא ליצלן). ואין לו חלק לעולם הבא, כמו שכתוב שם (פ"י, מ"א) וזו לשונו: ואלו שאין להם חלק לעולם-הבא: האומר שאין תחיית-המתים מן התורה, ואין תורה מן השמים, ואפיקורוס. ובמסכת אבות (פ"ג, מ"א) אמר רבי אלעזר המודעי: 'המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם-הבא, המבזה את חבירו בפני השכינה שמצויה בבית-הכנסת שנאמר 'א-לוהים ניצב בעדת א-ל' (כמו שכתוב בברכות ו) ואם היו בה עשרה שכינה מקדימה ובאה (כמו שכתוב שם, לך נאה ומצאת כי תדרשנו) ובפני הספר תורה לכ"ש ... נוסף על ביטול עניית כמה אמנים של המברכים ... ולבבות יכאבו, על שנעשה כהיתר לרבים מעמי-הארץ ואין נגרע ששומעים לפעמים חומר שבו מהדורשים לעם ואף-על-פי-כן אין מניחים מנהגם הרע ועולם כמנהגו נוהג. אוי להם לבריות מיום הדין ומיום התוכחה. את זה ויותר מזה דרשתי ברבים כמה וכמה פעמים ואך כי הן בעוון הקליפה גברה הִתגברות נוראה שאין למעלה הימנה ואין איש שׂם על לב וכו' ובפה מלא אמרתי: כי אנוכי הצעיר ... וביתי נקיים והקולר תלוי על צוואר מי שיש בידו למחות ואינו מוחה, שכתוב (ירמיה כ"א): 'בית דוד כה אמר ה' דינו לבוקר והצילו גזול מיד עושק פן תצא' וכו', לא ענש אלא מי שבידו לשפוט. ודי בזה למי שיש לו לב, ה' יעזרנו על דבר כבוד שמו, אכי"ר". עכ"ל.

וכן כתב הרה"ג רפאל כדיר צבאן זצ"ל (בספרו "שיירי הנפש" סי' ט', עמ' ש"א) וזו לשונו: "קהל קדוש! כמה בתי-כנסת נכשלים בעוון גדול ואיסור חמור, להביא לבית-הכנסת באמצע התפילה בשבת: דברי אוכל ומשקים, ביצים, ערק ועוד, ואוכלים ושותים באמצע קריאת התורה, או אחרי הקריאה, כשספר התורה על הבימה. דבר זה איסור גמור מכמה טעמים".
והדברים שייכים גם היום.

ואל תאמר כי יאכלו רק עוגה ומיץ ענבים, כי אפוטרופוס לשתיינים.
ומי שמחליט דווקא לעשות קידוש בבית הכנסת כל האחריות עליו.

שאלה הבאה

שאלה קודמת

דלג לשאלה אחרונה

לחצו כאן לחיפוש במאגר השאלות והתשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א

שלוש מאות תשובות אחרונות

תוכנת דורש ציון - מאגר התשובות של הרה"ג בן ציון מוצפי למחשב האישי ללא צורך באינטרנט

חזרה לדף הבית באתר דורש ציון - הרב בן ציון מוצפי שליט"א