שאל את הרב - תשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א

שאלה - 262388

שלום לכבוד הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א. באיזה קדישים אמרו חז"ל שאין להרבות בהם ומאיזה טעם?

תשובה

שאלה - 252244 העתקתי לך תשובה הרב שכבר ענה לשואלים באתר.

לכבוד הרב שליט"א, שמעתי שאין להרבות בקדישים. על איזה דברים נאמר שאסור.
תשובה
דע ידידי, כי נושא זה חמור הוא, ובעלי בתים מקילים ראש בו, ואינם יודעים כי הוא חמור כמו הברכות שאין מרבים בהם.

עיין להגאון מווילנא זיע"א בספר מעשה רב הלכות פסוקי דזמרה וקריאת שמע ותפלה, אות נג "אחר עלינו שיר של יום קדיש יתום. ואין להרבות בקדישים שלא לצורך. וא"א שום מזמור זולת שיר של יום ולא שיר היחוד ולא שיר הכבוד רק ביום טוב. גם מר"ח אלול עד יום הכיפורים אין אומרים קאפיטל כ"ז".

וכתב הרב חיי אדם חלק א כלל ל, סעיף ז
"בענין הקדישים אסור לאומרן עד שיאמרו על כל פנים שלש פסוקים (מ"א סי' רל"ד וסי' ס"ט, וכ"כ א"ר סי' נ"ה וסי' תקפ"א בשם כל בו, דלא כט"ז בסי' נ"ה). ואסור לומר ב' קדישים זה אחר זה אם לא בהפסקת מזמור. אבל ב' בני אדם מותרים לומר קדיש ביחד. וכשם שאסור להרבות בברכות, כך אסור להרבות בקדישים".

והגאון החיד"א זיע"א כתב בספרו הבהיר ברכי יוסף אורח חיים סימן קלב
ב. "מאנה הנחם נפשי כי פשתה המספחת להרבות בקדישים מאד, שאומרים ג' פסוקים ממש וקדיש, וחוזרים לומר ג' פסוקים וקדיש, וכיוצא. והוי כחוכא ואיטלולא. וכמה צווחות צווחו קמאי על זה ואין שומע ואין מקיץ. וגדול בדורנו מורנו הרב חיים אבולעפייא זלה"ה ראה והתקין בעיר איזמיר, כמפורש בתקנותיו אשר בסוף ספרו חנן אלהים, ומי שדבריו נשמעים ימהר לתקן בקהל עדתו".
ובספר ערוך השולחן אורח חיים סימן נה כתב "יש מהמון בני ישראל שסוברים שמצווה להרבות בקדישים וכמה טועים הם וקורא אני עליהם תשתפכנה אבני קדש וגו' [איכה ד, א] ואין משתמשין בשרביטו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא רק כפי מה שהרשה אותנו והמרבה בהם מזלזל בהדרת קדש וכבר כתב אחד מגדולי הפוסקים בסי' זה דכשם שטוב למעט בברכות כמו כן טוב למעט בקדישים [כנה"ג] ואחד מיוחד מגדולי החסידים צעק מרה על זה [החסיד דבר שמואל בתשו' סי' קפ"ג הובא בבאה"ט סק"א] וז"ל המרבים באמירת הקדישים כו' ומתישים כח קדושת ה' הגדול והנורא וכו' עכ"ל ולכן נבאר כמה קדישים י"ל בתפלות ופירושו של קדיש יתבאר בסי' נ"ו בס"ד:
סעיף ד
הקדמונים לא אמרו רק שבעה קדישים בכל היום ג' בשחרית אחד אחר ישתבח והשני אחר תחנון והשלישי אחר ובא לציון גואל ושנים במנחה אחד אחר אשרי והשני אחר תחנון ושנים בערבית אחד קודם שמונה עשרה והשני אחר שמונה עשרה, על שם שבע ביום הללתיך [רוקח] ואח"כ הוסיפו עוד ג' היינו בכל תפלה לאחר עלינו וכתבו שכל איש צריך לקיים בכל יום אותיות צדי"ק והיינו צדיק אמנין ד' קדושות י' קדישים ק' ברכות [מג"א סי' כה, תכג] ותקנו קדיש לאחר עלינו מפני היתומים שלא יוכלו להתפלל לפני העמוד וקראו לזה קדיש יתום וביום קריאת התורה עוד קדיש לאחר קריאת התורה ויותר אין מקום לקדישים ועכ"ז הוסיפו עוד אחד אחר שיר של יום מפני היתומים המרובים אבל יותר מזה חלילה להוסיף ובזה מקיימים דגל השכינה הקדושה וח"ו לומר הקדיש במרוצה וחפזון וזה דרך עמי הארץ אלא יאמרוהו בכונה ובהתבוננות ולהצטער על גלות השכינה הקדושה:
וכתב מורנו הרב בן איש חי שנה ראשונה פרשת ויחי ט. "כשם שצריך להזהר מברכה שאינה צריכה, כך יזהר שלא להרבות בקדישים".

ולמסקנא, כיוון שבמאות השנים האחרונות נתפשטו מנהגי רבנו האריז"ל בעולם, ובפרט בקהילות המזרח והמערב, יש לומר א, קדיש על ישראל בהודו, ב, קדיש ברכו ביוצר. ג, חצי קדיש קודם אשרי. ד, קדיש תתקבל שאחרי ובא לציון גואל, ה, קדיש שקודם קוה. [קדיש שקודם עלינו לשבח אינו חובה, ודווקא בו הבע"ב מתנפלים לאומרו].
ו, קדיש קודם העמידה במנחה, ז, קדיש תתקבל. ח, קדיש קודם עלינו במנחה. ט, קדיש ברכו בערבית, ', קדיש קודם העמידה. יא, קדיש תתקבל. יב, קדיש קודם עלינו בערבית.

נושאי השאלה

שאלה הבאה

שאלה קודמת

דלג לשאלה אחרונה