שאל את הרב - תשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א

שאלה - 299999

בספר אורחות רבנו של הרב יעקב קנייבסקי כתוב בשמו שכעבור בערך 50 שנה הנפש מסתלקת מהגוף ואין תועלת בביקור בקבר.האם זה מבוסס על מקורות? ומה עם קברי חללי צה"ל כמו ממלחמת תשכ"ז ?

תשובה

בענין לא להשתתף באירועים ביום השנה להורים.

כתב הרב לחם הפנים כי הקפידו בשנה ראשונה דווקא, אך בשאר השנים מותר. אולם הט"ז והש"ך כתבו בסתם ומשמע כל השנים.
כתב בספר לחם הפנים [סימן שצ"א] ובשם ספר מענה לשון דהני מילי דווקא בשנה ראשונה, אבל לא בשאר השנים, בהסכמת שאר גאונים, והרב באר היטב [שצ"ה, ג], וכן שמעתי מפי מו"ר חמי [הרב מגן אברהם], הגאון שהורה כן הלכה למעשה לחלק בין שנה הראשונה, לשאר השנים. והביא ראיה ממה שכתב מהרח"ו זלה"ה בשם רבנו האריז"ל שטעם הקדיש ביום הפטירההוא להעלותו בגן עדן עצמו ממדריגה למדריגה היותר מעולה, אם כן כיוון שכבר אין דין עליו שכבר אין דנין אותו, אינו נוהג דיני אבילות.
ואין מזה ראיה כלל, כי אנו אין לנו אלא דברי מהרח"ו זלה"ה מפי רבנו האריז"ל עצמו, שאמר שאין קץ לדינים הנידונים למעלה במרום, כי בכל שנה ושנה, ובכל פעם ופעם שבאים להעלותו למדריגה יותר עליונה פותחים את פנקסו ודנים אותו אם ראוי הוא להעלותו.
ועיין בשו"ת רב פעלים [ח"ד, סוד ישרים סימן יז] שכתב "יום יאר צייט אין לו גבול בשנים, ואפילו אם יחיה הבן מאה שנים אחר פטירת אביו או אמו, צריך לעשות כל ימי חייו, יום יא"צ למנוחת אביו או אמו כנהוג, בענין קדיש ונר וצדקה ולימוד כפי יכלתו. מפני כי נפש האדם אעפ"י שנפטרה מהעולם הזה וניצולה מכל עונש ונכנסה לגן עדן, אינה קונה שלימות העליות שלה בפעם אחת, אלא עולה בהדרגות בזמנים חלוקים, ויש נשמה שאפי' עד אלף שנים לא תגיע לכל המעלות שלה הראויות אליה, ועולה במשך השנים עליה אחר עליה, עד שתגיע לתכלית המעלה הראויה לה. וכבר מצינו שהעיד רבינו מהרח"ו ז"ל על רבינו האר"י ז"ל, שהיה עושה יום יא"צ לאביו לומר קדיש בשביל עילוי לאביו, אעפ"י שבאותו זמן שראהו מוהרח"ו ז"ל היה יותר משלשים שנה משנפטר אביו. כי אביו נפטר בהיותו קטן וכנזכר בספר עמק המלך. וידוע כי אביו של רבינו האר"י ז"ל היה צדיק וחסיד גדול ,ונגלה אליו אליהו הנביא זכ"ל. ועם כל זה כל ימיו של רבינו האר"י ז"ל, היה נוהג כמנהג של יום יא"צ בשביל אביו. והיינו טעמא בשביל העילוי שיתעלה מדרגה למדרגה. נמצא אין גבול לזה אלא כל ימיו של הבן צריך לנהוג ביום יא"צ למנוחת אביו.
וגם דע, כי מלבד העילוי שיהיה לנפש האדם אחר שנכנס לג"ע בהדרגות מדרגה אחר מדרגה, הנה עוד יהיה לנפשו דין ומשפט בכל פעם שתעלה מדרגה למדרגה, וכמ"ש רבינו מוהרח"ו ז"ל בספר הכוונות דף ע"ד ע"ד, הגיד לי מורי ז"ל וכו' ע"ש. וכן כתב עוד במקומות אחרים, ואם כן תמיד יש תועלת לנפש האדם מכח מעשים טובים של בנו, אפילו אחר מאה שנים ויותר".
גם מה שיש אומרים שכביכול לאחר עבור חמישים שנה אין צורך להזכיר את נשמת הנפטר, כבר הרעיש על זה עולמות עליונים ותחתונים, הגאון ממונקטש זיע"א בשו"ת מנחת אלעזר [לקוטים סימן ל"ג] וכתב "על דבר מה שאמרו בשם צדיק אחד, שלא יזכירו נשמות רק עד חמישים שנה. נשתוממתי על הדבר כי תולים בוקי סריקי בקדושי עליון זי"ע דברים שלא עלו על דעתם ולא שמעתן אוזן מעולם ואסור לאומרם, ומה שכתב הרמב"ן [בפ' משפטים על הכתוב ועבדו לעולם] כוונתו באמת בפשיטות עומק הכוונה כנודע דרכו ז"ל, חמישים שנה הוא יובל עולם השלם, והתיקון עולם הנשמות, ולא ח"ו כי עד חמישים שנה יופסק השארת הנפש. וממה נפשך אם צדיקים היו למה צריך עוד לומר אחריהם קדיש אחר חמישים שנה כשהבן חי ומעשים בכל יום וכו'. אלא ודאי לצורך טובת עליות הנשמה גם כשאינו בגיהנם עוד וכמו שכתב האריז"ל, ואם כן גם הזכרת נשמות כן, ואם היו קלים ורשעים מי יודע אם כבר באו לגיהנם להתם חטאתם כן ממנ"פ צריך להזכירם. אולם מקור (טמא) יש לזה בחוקי הגויים לבתי קבריהם כי זכותם ימשך רק עד חמישים שנה בהרבה מדינות (והמקילים יותר באמונת רק כ"ה שנה. ויש מחמירין ומכבדי' אמונתם עד מאה שנה) ולא יותר. ואחר כך מזמן חמשים שנקבר האחרון שם, רשאין ועושים מעשה לפנותם, וזורקים עצמותם גם בבזיון ברשות כמריהם כי השארת נפשם (הטמאה) הוא רק חמישים שנה זהו המקובל אצלם ודי למבין".

נושאי השאלה

שאלה הבאה

שאלה קודמת

דלג לשאלה אחרונה