שאלות ותשובות

שלום לכבוד הרב כאשר עולים לקברי ההורים ומצוי בבית העלמין שיש עצי בשמים הן ציבורי והן בפרטי בסמוך למצבה האם מותר לקטוף ולברך עליהם ?

לא להשתמש בהם כלל.

בכיתוב למצבה לבננו ז"ל בן הארבע. האם אפשר לכתוב את שם האם וגם את שם האב? ספרדים והאם אפשר להוסיף שיבלט"א ואם לא מוסיפים שיבלט"א האם יש לחשוש ששמם מופיעה על המצבה.

כן בהחלט אפשר. מן השמים תנוחמו

האם יש מניעה הלכתית לקטוף מעץ הפקר שנמצא בבית העלמין?

המנהג לא לקטוף מבתי עלמין.

כבוד מו"ר, בעליה לקבר, האם יש להניח אבן על המצבה בתחילת הביקור, ואם כן, היש להשאירה או להסירה בתום הביקור? ומה הטעמים לכך? תזכו למצוות ולהגדיל תורה ולהאדירה,לאויוש"ט

כשמגיעים לשם מניחים אבן על הקבר, וכשעוזבים מסלקים אותה.

כבוד מו"ר, האבן על הקבר ביום השביעי הונחה באמצע חלקת הקבר,האם בסדר או שצריך דווקא להזיזה לצד ראש הנפטרת?תזכו למצוות וברוכים תהיו!!!

זה בסדר בהחלט.

כבוד מו"ר, בעלית יום השביעי לקבר של אמא ז"ל, ישתתפו 2 שומרי שבת והשאר מחללי שבת,המתנגדים להזמנת אברכים 1. היש תועלת בכך לאמא? 2. האם אפשר לומר קדיש? 3. היש עצה לרב בנידון?

אין חובה לעלות לקבר. תניח להם.

כב' מו"ר שליט"א, מה המרחק המינימלי שצריך להיות בין קבר אחד לחבירו?

48 סנטימטר מצד הראש, ומהרגלים, מימין ומשמאל. כלומר לכל אחד 24 סנטימטר, שביחד יהיו במרחק 48 סנטימטר. ולצערינו אין בימינו מקפידים ברוב המקומות בזה. וכבר קודם כ - 250 שנה זעק על כך הגאון החקרי לב בבואו לירושלים, וביקר בהר הזיתים, וכתב שהופתע מאוד שאין מקפידים על זה. ויהי רצון שיבולע המוות לנצח, ויחיו המתים בקרוב.

לכבוד הרב שלום, א. האם מומלץ לכתוב על מצבה של אישה שסבלה מאד בחודשים האחרונים לחייה (בערך חצי שנה) "מדוכאת בייסורים"? ב.האם מותר לכתוב משפט כמו " לא נשכחך לעד"? תודה וחזק וברוך

א, כן ב, בשום פנים לא.

לכבוד מורנו ורבנו שליט"א,האם להסכים ליציקת בטון לקבר, פחות מ 30 ס"מ, לפני היום השביעי ? ברוכים תהיו, לאורך ימים ושנים טובות, בבריאות ושמחה, אמן!!!

פחות מ - 30 סנטימ' מותר.

כבוד מו"ר, בענין הקמת מצבה, מה אסור לעשות קודם סיום השבעה, ומה הנכון לעשות בעניין המצבה, ביום השביעי ואילך?שאלה דחופה, אודה על קצת פירוט. ברוכים תהיו, בכל מכל כל, אמן!

ליל השבעה להקפיד על לימוד בבית זוהר מחולק, או אדרא מחולקת, תרי"ג מצוות מספר מנוחת הנפש. או מספר תיקון ליל שבועות. בבוקר שחרית בסופו החזן אומר פסוקים מהסידור לא יבא עוד שמשך... השכבה וקמים. בחנוכה לא עולים לקבר. שולחים שליח שיבנה המציבה, ביטון או בלוק בגובה 30 סנטימטר. מחליפים הבגדים ורוחצים גופם במקלחת.

כבוד מו"ר, 1.מה יש לעשות, לפחות, בענין המצבה ביום השביעי, ועד מתי להשלימה? 2. ח"ק יוצקת בטון לקבר, ועל זה בניית המצבה, האם להסכים לזה לפני השביעי, והאם יש מגבלה לגובה?

לא ולא, אסור בתוך השבעה, רק ביום השביעי.

כתבנו על המצבה של אמא שלי תאריך פטירה אבל אחר כך התברר שהיא נפטרה יום קודם. הודיעו לי מיד בצאת הכוכבים שהיא נפטרה. אחרי השלושים שבדקתי טוב התברר שהיא נפטרה לפני השקיעה.

אפשר לתקן את הכתוב.

כבוד מו"ר, אמי ז"ל הכ"מ נקברה לפני יומיים, מהן ההוראות הנכונות לומר לבונה המצבה, לגבי היום השביעי, ואם משנה אם לפני או אחרי העליה לציון, וכן לגבי בניית המצבה בכלל?

רק ביום השביעי בבוקר יתחילו לבנות את המציבה. לא משנה קודם העליה או אחריה.

שלום לרב האם מותר לכתוב פסוק על מצבה והאם יש מקור לכך? תודה

לא כותבים פסוקים אלא קטעי קינות.

ילמדנו רבנו, כשהיורצאייט של הצדיק בשבת,שכידוע שגם הנפש לא נמצאת על הציון בשבתות,מה המהלך שמתרחש? מה עוד שבשבת לא פוקדים את בית החיים.תבורך מפי עליון

פוקדים אותו ברביעי חמישי או בשישי בבוקר.

כשהיינו בבית העלמין, מצאנו כמה קברים פתוחים, וזכרנו שהרב הזהיר על כך, האם יש להם היתר?

לא ישאירו קבר פתוח בלילה, מפני הסכנה, ובימינו האחראים בחלקם לא נזהרים בזה. כתב בספר חסידים [צוואת רבי יהודה החסיד אות ב]: "אין לחצוב קבר ולהניח פתוח, אם אין נותנים בו המת מבעוד יום. ואם יניחנו פתוח עד הבוקר, בימים מועטים [עד ט"ז יום] ימות אחד מבני העיר". ע"כ. ובשו"ת הריב"ש [סימן קיד] כתב: "עוד שאלת, חולה שהיה גוסס ערב שבת, ואמרו לפתוח לו קבר, יען אם ימות קודם השבת יכנס לקברו בו ביום, אם הוא ראוי לעשות כן. שיראה לי שהיו מונעין זה בקרבנו, ואם לא ידעתי טעם. ואם ראיתי בריאים פתחו קבריהם והכינו כל צרכי קבורתם בעודם חיים, ומפרטם השר זקני דון משה ן' שושאן נוחו עדן, חצב קברו וקבר זקנתי אשתו חמש שנים קודם שנפטר. אם לחולה מסוכן ראוי לעשות כן". "תשובה. באבל רבתי תניא גבי גוסס בפרק ראשון [שמחות הלכה ה]: אין קורעין, ואין חולצין, ואין מספידין עליו, ואין מכניסין עמו ארון לבית, עד שימות. והרמב"ן ז"ל מסיים בה בספר תורת האדם [שער הסוף עניין הפטירה עמוד נ]: כללו של דבר, כל שהוא מעסקי המת, אין עושין לו עד שתצא נפשו. וכל זה אינו אלא על החולים, כדי שלא תיטרף דעתם עליהם, אבל הבריאים העושין קבריהם ותכריכיהן לעצמם לכבודם, אין חשש בזה, כדאמרינן במנחות [מא, א] גבי כלי קופסא חייבין בציצית: אמר רבא, ומודה שמואל בזקן שעשאה לכבודו שהיא פטורה, מאי טעמא? "אשר תכסה בה" [דברים כב, יא] אמר רחמנא, והאי לאו לאכסויי בה עבידא, דאלמא שאפשר לזקן לעשות לו טלית לכבודו, ועומד בקופסא עדי שימות ונקבר עמו". ע"כ. וכתב הרמ"א זלה"ה בהגהת שולחן ערוך [שלט, א]: "ויש אומרים, דאין חוצבין לו קבר אף־על־פי שאינו עימו בבית, עד אחר שימות [ריב"ש סימן קיד]. אסור לחצוב שום קבר להיות פתוח עד למחר, שלא יקברו בו המת באותו היום, ויש סכנה בדבר [רבנו ירוחם נתיב כח ח"א דרל"א ע"ד בשם הר"י החסיד ז"ל]". ע"כ. ולגבי חפירת קבר בחול־המועד, שאסר השולחן ערוך [או"ח תקמז, יא], כתב הגאון החיד"א זיע"א בברכי יוסף [שם, ג]: "להיות מוכנים למת וכו'. משמע דבחול שרי לחפור ולבנות לצורך המת שימות. וקשה, דביורה דעה [סימן שלט, א] כתב מור"ם בהגהה, דאין חוצבים לגוסס קבר עד שימות. הרי דאף בחול אסור". "ויש לומר, דבסתם, דאינו מפרש למי חוצב, שרי. אבל החוצב למי שהוא גוסס לצורך זה האיש בפרטות, הוא דאסיר, כי היכי דלא ליתרע מזליה. ופשוט. הרב הגדול מהר"ר אברהם אמיגו זלה"ה בכתיבת יד". ע"כ. וכתב הרב המגיה [שם, הוצאת זכרון אהרן]: "בשו"ת יוסף אומץ [סימן צב אות א] הוסיף רבנו, שגם הב"ח זיע"א [יו"ד סימן שלט] כתב כן בשם מהר"י שטיין. ועיין שם מה שכתב בנידון דידן. ראה בזה גם בשו"ת מהרש"ם [ח"ד סימן קנ], והר צבי [יו"ד סימן רס], ושו"ת ציץ אליעזר [ח"ה רמת רחל פרק ל (ולא ראה דברי רבנו ביוסף אומץ)]". ע"כ. ובשדי חמד [מערכת אבילות אות קסח] כתב: "כן הוא המנהג פשוט בעיר הקודש ירושלים, שקונים קבר בחיים, וחוצבים אותו בחייהם. אלא דיש לומר, דכיוון שממלאים אותו בעפר, אין זה בכלל הצוואה". ע"כ. ועיין בשו"ת מנחת אלעזר [ח"ג סימן יג]. ועיין בשו"ת שבט הלוי [ח"ד סימן קנו, א] שכתב: "ברמ"א סעיף א, ואסור לחצוב שום קבר להיות פתוח וכו'. עיין פחד יצחק [אות ק], דהתירו כשמכסה בנסרים או במחצלת. ועיין בברכי יוסף [או"ח סימן תקמז]. ועיין בהגהות מהרש"ם לספר הקדוש מילי דחסידותא, מה שכתב בזה. ועיין בש"ך [שם, ו] בשם הב"ח, דמשמע דצריך לחזור ולמלאות עפר ממש. ויש מקום להכריע, דימלא עפר עד גובה שאין דרך לקבור שם במקום ההוא, ושוב יכסנו נסרים וכדומה". ע"כ. ולצערינו בימינו אין עוזר ואין סומך, ואנשי החברא קדישא לא כולם עושים מלאכה נאמנה. וכמה פעמים אין ספור ראינו קברים פתוחים לאור היום ולחושך בלילה, ואין דורש ואין מבקש. והערתי להם בכל כוחי, ולא עזר מאומה.

שלום כבוד הרב. מה החסרון בהלנת המת עד יום יומיים שמכריו הרבים יבואו בהמוניהם להלוייתו?

המלין את המת גורם נזק וצער לנשמה, כי לא תגיע אל מנוחתה עד שגופו יטמן באדמה. כתב במעבר יבק [שפ"א פכ"ז] "סוד קבורת מתים הוא נחת רוח לנשמה, וכל זמן דגופא לא נחית בדוכתיה, גם רוחא הכי הוא, ונקרא חסד של "אמת", וכן כל מה שעושים עם המתים, כי האדם בחייו קרוי אדם דהיינו אמת. ויש בעשירית אמת מ"ה כדאיתא בתיקונים [בהקדמה ו, א], ואמת הוא יחוד תפארת ומלכות כדאיתא בזוהר בעובדא דינוקא, דהיינו א – תם, ובהסתלק הבינה א' מאמת ויתעלם התפארת מהמלכות, והיינו שייעשה מת דהיינו מוצנע ומתעלם וכו', והאדם כשהוא חי מקיים היחוד וקושר הנשמה מהבינה, ברוח מהתפארת, ובנפש מהמלכות, ומטהר הגוף מן הטומאות שלא ישלטו בו החיצונים וכו". וכתב המקובל רבנו אברהם אזולאי זיע"א [יו"ד שס"ב, ב] "וכל זמן שלא נקבר, אין הנשמה עולה כלל, ולכן תיקונו להתעסק בצרכי קבורתו, כדכתיב כי עפר אתה ואל עפר וגו', דהיינו הכל היה מן העפר ואפילו גלגל חמה [ב"ר י"ב, י"א]. ולכן המת ניתן לקבורה, דהיינו עפר מלמטה ה' תתאה, ועפר מלמעלה ה' עילאה, ואדם ו' באמצע אוחז בשני ההי"ן, והיינו דמהדרינן א' לגבי מת ואהדר אמת. ואנו גורמים שתעלה הנשמה למעלה למעלה בכוונת הקבורה ובמעשה, ובעלייתה קושר ומייחד סוד אמת, שהוא יחוד עליון, והיינו חסד של אמת". וכתב בזוהר הקדוש [אמור פ"ח, ב] "דאפשר דקודשא בריך הוא גזר עליה בגין למיתי בגלגולא אחרא מיד בההוא יומא דאתפטר לאוטבא ליה, וכל זמנא דלא אתקבר גופא נשמתא לאו עאלת קמי קודשא בריך הוא ולא יכלא למהוי בגופא אחרא בגלגולא תניינא דלא יהבין לנשמתא גופא אחרא עד דיתקבר קדמאה, ודא דמי לב"נ דמיתת אתתיה לא אתחזי ליה למיסב אתתא אחרא עד דקביר לקדמיתא ובגין דא אמרה אורייתא לא תלין נבלתו על העץ". עוד כתב [תרומה קנ"א, א] "כמה טב לון בין לצדיקי בין לחייבי למהוי גופא דלהון דביק בארעא ולאתעכלא גו עפרא לזמן קריב ולא למהוי בקיומא כל ההוא זמנא סגי בגין לאתדנא גופא ונפשא ורוחא תדיר. דהא לית לך כל צדיק וצדיק בעלמא דלית ליה דינא דקברא, בגין דההוא מלאך דממנא על קברי קאים על גופא ודן ליה בכל יומא ויומא, אם לצדיקים כך לחייבים עאכ"ו ובזמנא דגופא אתעכל ואתבלי בעפרא הא דינא אשתכך מכלא בר מאינון חסידי קיימין דעלמא דאינון אתחזון לסלקא נשמתהון לההוא אתר עלאה דאתחזי לון וזעירין אינון בעלמא". והמקובל רבנו מנחם מריקאנטי זיע"א [כי תצא] כתב "ועוד יש לך לדעת כי קבורת המת היא נחת רוח לנשמה, וכל זמן שהמת לא נקבר "אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא", כמו שאמרו רבותינו ז"ל במדרש רות [צ ע"א] כל זמן דגופא לא נחית בדוכתיה, נפשא דיליה אוף הכי לא סליק לעילא, ור' פרחיה הוה משתדיל תמיד למינדע בההוא עלמא דנשמתין, יומא חד הוה אזיל בחקלא ואשכח חד גופא תחות אילן חרוב מית, אשגח ביה ואשכח דאיהו יודאי אשכח ביה כריכין דמצוה וספרא דאגדתא בהדיה, אמר ודאי תלמיד חכם הוא אשתדל בקבריה, גניו ואזיל למתא ואתקין ליה תכריכין וקברא, וזמין בני נשא ובכא עליה ואשתדל עליה ואפיק כל מה דהוא בידוי, כיון דאיתגניז ואתקבר ההוא גופא נפש דיליה עלת לגו מתיבתא עילאה, אמרי לה לית לך דוכתא הכא השתא בדוך פלן דטינרא עילאה זילי ואשלים טיבו למאן דאשלים לך וכו'. ולפי הענין הזה דע כי קודם קבורתו של אדם נגשין לו כמה כתות של מלאכי חבלה, ואם הלינו בלילה בזמן ששלוחי מדת העולם פוגעין בו והנשמה מצטערת וסובלת ייסורין". וכתב המקובל האלהי רבי מאיר בן גבאי זיע"א בספר עבודת הקודש [ח"ב פכ"ז] "ולמדנו עוד שנפשות הצדיקים נדמים שם בדיוקניהם ומכירים זה לזה, ונודעים זה לזה ויודעים העתיד לבא בזה העולם, ולמדנו עוד שמשתדלים שם לדעת ולהשיג במיצוע הלבוש ההוא שמתלבשים שם כל האיפשר להם בבראם, ויושג להם זה ממה שהשתדלו והוציאו בו זמנם ועודם באלה החיים, ושם משיגים בברור אמתת מה שהשתדלו בו בהיותם בזה העולם, כי הכינו והוליכו בידם על מה שתשרה הברכה והשפע שם, מה שאי איפשר לחול על שולחן ריקן". "ולמדנו עוד שכל זמן שהגוף לא נח והוא שלא נקבר, גם הנפש לא תמצא מנוח לכף רגלה. ואינה זוכה לגן עדנה, עד שיקבר ויגנז הגוף בקברו, ואז תעלה ותשוב הנפש אל מנוחתה, ונראה מזה שאין עכול הגוף ושובו אל עפרו מעכב במנוחת הנפש, שאף אם יהיה קיים הואיל ונקבר תלך ותנוח". ועיין בשו"ת ציץ אליעזר [חי"א סימן ע"ד] שהביא דבריו הנ"ל וכתב כי כן מוכם מדברי הראב"ע והרמב"ן זלה"ה בפירושם על פסוק לא תלין. הראית לדעת כמה מעלת מי שזוכה ומתעסקים בקבורתו בו ביום. וכן היו גדולי ישראל מצווים קודם פטירתם. וזכורני כי ביום כ"ה באדר ראשון תשל"ג לקראת ערב, נסתלק לבית עולמו הגאון רבנו סלמן חוגי עבודי זצ"ל ראב"ד ירושלים, באמצע שיעור תורה במסכת מגלה בבית הכנסת, והלכתי עם בנו יבדלח"ט הג"ר רבי ראובן לטפל בעניני הקבורה באותה לילה, והיו מי שהפצירו להלינו למחרת כדי שתתקיים הלוייה ברוב עם, ופנינו אל הראש"ל הגר"י נסים זצ"ל, והוא עמד בפרץ וציווה שלא להלינו ואמר "כבודו הוא שלא להלינו הלילה", ועלה בידינו הדבר זיע"א.

שלום לכבוד הרב בן אדם בבניין נפטר איך להתנהג בבית שלי מבחינת מים בשכונת המת מה מותר מה אסור עד שיהיה לוויה?

רק אם נפטר בבנין, רק שתי דירות מעליו, שתים מתחתיו, שתים מכל צד, לפתוח את הברז מים לדקה אחת בלבד.

לכבוד הרב רציתי לשאול את הרב חמי שואל שהוא רוצה לקנות קבר השאלה האם עדיף בירושלי בהר המנוחות בקומות או בעיר אחרת בקרקע ? תודה רבה

א, לפי ההלכה זו לא ירושלים, רק בתוך החומות, וגם הר הזיתים אינה ירושלים. ב, הקבורה בקומות אסורה כי האיברים הפנימיים במשך השנה מתערבבים וזה גורם צער גדול למתים. כי יש לא עלינו נזילה, לכן רק קבורת שדה. ג, בספר מסגרת השלחן להגאון הרב מנחם עזריה מאיר קסטילנובו זלה"ה [ליוורנו תק"ך – תר"ח] כתב "והן אמת דלשמע אוזן שמעתי דבקהלה קדושה אחת, בשעת הדחק הסכימו טובי העיר עם רשיון המורה צדק שלהם, להגביה קרקע בית הקברות בהפסקת ששה טפחים ביניהם. ושבאותה השנה נפטרו הרב וטובי העיר, ושומר נפשו ירחק מן הכיעור ומן הדומה לו. ולא רציתי להסכים אפילו בשעת הדחק להגביה קרקע בית הקברות ולקבור על גביהם, אפילו בהפסקת ששה טפחים ויותר". אלא שבימינו הנסיון בכל המקומות מוכיח שיש דליפה מקומה לקומה.

לכבוד הרב מוצפי שליט"א לכבוד הרב שלום רציתי לשאול מה הטעם לשים אבן על המצבה של הנפטר

לנחת רוח לנשמתו.

שלום לכבוד הרב שליט"א האם צריך לפתוח את הברזים בבית בו ניפטר ב"מ אדם תודה לרב השם ישמור את כבוד הרב

לפתוח לשתי דקות, אם הוא נפטר שם. גם שתי דירות מעליו, שתים מתחתיו, ושתים משני צדדיו.

לכבוד הרב שלום רב האם מותר לשים למת חדש מצבה של מת ישן והאם יש חילוק אם עשה תנאי שיחליף לאחר זמן האם מצבה נה״ל תחשב לחדשה או משומשת לגבי מת אחר?

א, אסור להשתמש במציבה משומשת למת אחר. ב, במידה והשני משפחתו אינה בעלת אמצעים מותר להשתמש כנזכר ביביע אומר.

למורנו ורבינו מאיר עינינו. אני בחור ישיבה בליל רביעי נוסעים הישיבה שלי לביץ הקברות בהר הזיתים ומשם לכותל האם מותר ללכת איתם (בגלל שהולכים לבית קברות בלילה[כמאה איש])?

א, להיכנס לבית עלמין בלילה יש בזה סכנה, כך אמר לי מור אבי ז"ל מחבר האלף לך שלמה על עץ חיים ושער הכוונות, כי המזיקים נמצאים שם, וגם מלאכי חבלה הממונים להעניש את רוחות הרשעים אשר שם, ויכולים להתגרות באדם הנכנס לשם. ב, והן ידוע ומפורסם בדברי המקובלים כי רוחות רעות, שדים ומזיקים, וגם נפשות הרשעים מסתובבות ומקיפות בית הקברות, ובפרט בלילה שהוא זמן שליטת הדינים, יש להם יותר כח לפעול לא עלינו. וכנזכר בברייתא [חגיגה ג, ב] "איזהו שוטה וכו', והלן בבית הקברות, אימור כדי שתשרה עליו רוח טומאה הוא דקא עביד". וכן הוא בתלמוד ירושלמי [תרומות א, א], מקטיר לשדים, והיינו שהן מצויים שם בלילה ומתגבר כוחם, ועיין חזקוני [בראשית כ"ה, ו], ובעלי התוספות [שם], וכבר האריך הספורנו ז"ל בהקדמתו [כוונת התורה ד"ה ובכן], שהם טסים באויר שם מסביב. ועיין בקונטרס היחיאלי [בית עולמים סימנים ל"ד, ונ"ב] שיש נזהרים גם ביום לא להיכנס שם. ג, נשים מאוד מומלץ לבלתי ילכו שם, הן משום שנפשות הרשעים משוטטות שם, ויכולות לפגוע, הן מפני רוחות רעות, שדים, מלאכי חבלה והמזיקים מתגברים שם כפי שכתב הרמ"ק זיע"א בספרו על הזוהר הקדוש, וכן חכמי הקבלה הרבו להזהיר בזה. ד, כתב רבנו האר"י זלה"ה בספר שער היחודים - פרק ד "ודע כי הלא לא כל אדם ראוי והגון להשתטחות הנ"ל, והסיבה הוא כי אין לך אדם שלא יצא ממנו טיפת לבטלה, אשר מהם נוצרים בחינת המזיקין הנקראים שדים ונגעי בני אדם כמו שנתבאר, לכן, הנה אם האדם ההולך שם אפילו במקרה שלא בכוונה להשתטחות, מתדבקים בו, ואפשר שיתעברו בו ומחטיאו, ולכן אין ראוי להלוך לבית הקברות אם לא לצורך מצות הלוית המת וקבורתו, והלואי אם לא \{שלא\} יתדבקו בו הנגעים הנ"ל, כי אפילו בהעברה בעלמא לבד דרך שם מתדבקים \{בו\}, ובפרט אם האדם ההוא \{גם\} לא נטהר ולא תיקן הנגעים \{אשר לו\}, ולא שב בתשובה עליהם, \{כי בוודאי יתדבקו בו מדי עברו בבית הקברות, ומכ"ש אם ירצה להשתטח על קבר איזה צדיק הקבור שם להתדבק בו\}, כי זה וודאי יתדבקו בו אותם הנגעים, כי תמיד הקליפה רוצה להתדבק בקדושה, \{ובפרט אלו הנגעים ששרשם מקדושה ומתאוים להדבק בשרשם\}, וזה סוד [תהלים י"ב ט']\} 'סביב רשעים יתהלכון', סביב הקדושה, ובפרט בעת התדבקות אדם ע"י יחודים עם נפש הצדיק, כי אפילו ביחוד דק"ש אנחנו אומרים בשכמל"ו בלחש כדי שלא ידבק בו \{זר\}, כנזכר בפ' תרומה [זוהר] קל"ט [ע"ב], וכ"ש \{ביחוד\} בשל אדם פרטי, וזה פשוט, ולכן אל תתמה אם תראה אנשים שנדבק בהם מס"א עם היותם הולכים דרך היושר".

לכבוד הרב שלום רב נשאלה שאלה בישיבה ולא היתה לנו תשובה, האם בקבר בודד של אשה כגון קבר רחל גם צריך להכניס את הציצית בפנים? הרי אשה פטורה מציצית תודה רבה לרב

אין חילוק בהלכה ובתלמוד בין גבר לבין אשה. כי זה למכלול הנפטרים המצויים בעולם העליון וחלילה מזלזלים בהם.

שלום בעניין האב שהשביע את בנו לקבור אותו בירושלים. כבוד הרב שאל מה אמר ומה ענה. האבא : "אני משביע אותך" ולחץ את ידו. הבן ענה - בע"ה, ה' יעזור. מה על הבן לעשות תודה רבה

יש מקום לחשוש מכיוון שהיתה תקיעת כף יד. וצריך עיון.

שלום לכבוד הרב האם זה טוב ויועיל להביא ספר זוהר וללמוד על הקבר של אבא שלח

אסור ללמוד על הקבר, מותר לקרוא תהלים ומשניות לעילוי נשמה כנהוג.

לכבוד הרב, אם יום גבורות גשמים גדול מיום תחיית המתים שגשמים זה לצדיקים ולרשעים ותחיית המתים לצדיקים בלבד אז למה הקב"ה צריך יום תחיית המתים ולא מסתפק בגבורות גשמים?

להישאר בקבר זו אינה מטרה, תחית המתים היא המטרה נא עיין בספר עטרת ציון.

לכבוד הרב שליטא אנחנו עובדים בטהרת נפטרים ולפעמים משאירים לנו על המיטה נפטרת שנעביר אותה לעגלה או אלונקה מותר לנו הגברים להעביר אותה..תודה רבה לרב שליטא

רק בתנאי שאין שום אשה מטפלת.

לכבוד הרב מוצפי שליט"א. מהיכן המנהג לומר את הפיוט לך אלי תשוקתי.... בלווית רב בישראל?

מנהג קדום הוא, וזכורני שפגשתי בו לראשונה בהלווית הגאון חכם חזקיהו שבתי זצ״ל הרב הראשי לירושלים. בכג באב תשט״ו ליווהו גדולי ירושלים הרב יעקב עדס הרב עובדיה הדאיה הרב אהרן רפול זצוק״ל והיו אומרים את הפיוט כל הדרך מביתו ברחוב אלפנדרי לבית עלמין בסנהדריה בירושלים, והיו אומרים את הפיוט כל הדרך. גם ביום י באב בהלווית הגאון חכם יצחק נסים זצ״ל הראשון לציון, ליווהו ואמרו את הפיוט במקום דברי ההספד, כי ציווה שלא יספידוהו. זיע״א.

מועדים לשמחה האם אפשר לכתוב על המצה לאשה את הפסוק אשת חיל מי ימצא? והאם חייבים לציין את שנת עליתה לארץ?

אין בזה צורך כלל. ולא כותבים פסוקים.

לכבוד הרב ביום שישי אנו עולים לציון של אבי ,סבי וסבתי נקברו בחול ואין אפשרות לגשת לשם האם אני יכולה להזכיר את שמם ולקורא תהילים ואשכבה באותו יום שאנו עולים לציון של אבי ?

ליד קבר האבא נשמותיהם מגיעות.

שלום לכבוד הרב אדם שהיה לו תותבת בפה, ולא שם אותה כמעט 1.5 שנים, בעת הפטירה לא היתה בפיו, האם צריך לקבור אותה איתו? תודה

צריך לקבור מתחת למציבה.

כבוד הרב אבא ז"ל גם שלא היה לו היה נותן לכולם מזמין לאכול, תרומות וכו' בצורה קיצונית, ומברך מאות אנשים עם פתקים שהביאו אפשר לרשום משהו במצבה, אם כן איך לרשום שלא יהיה מוגזם?

אסור לנו בעולם הזה לחפש פירסום וכבוד לא למתים ולא לחיים. כי כאן הכל כאן מדומה ושקרי. אל תיגרר לאופנה של היום, זה לטובת הנשמה, הוא לא צריך את זה, כי שם בעולם העליון יודעים כל המעשים, ולכן הוא נקרא עולם האמת. הבט וראה, משה רבנו רועה נאמן אפילו קבר אין לו. אבותינו הקדושים שום תואר אין להם בעולם, ואפילו לא אתר הנצחה, אך שמם הולך מסוף העולם ועד סופו, וכן כל הצדיקים הקדמונים, הנביאים, שבעים זקנים, חכמי המשנה והתלמוד, הפוסקים הראשונים והאחרונים.

שלום לכבוד הרב אם מגיעים לאדם אחרי שכבר נפטר ב"מ מה צריך לקרוא ליד גופתו? לדוג זה קרה לי עם סבא שלי ז"ל שהגעתי אחרי פטירתי וקראתי ק"ש ותהילים.

קריאת שמע, פיוט אדון עולם, יעשו לו התרת קללות בשלשה אנשים כשרים. ויאמר הוא עצמו "רבונו של עולם יהי רצון מלפניך שיהיה שלום במנוחתי". ויכווין ביחוד שם השם יא הד ונ הי, ויחשוב במעמד הר סיני הגדול והנורא. ואם יכול יאמר הוא או הנמצא לידו פסוקים אלו מספר ישעיה פרק ו "בִּשְׁנַת־מוֹת֙ הַמֶּ֣לֶךְ עֻזִּיָּ֔הוּ וָאֶרְאֶ֧ה אֶת־אֲדֹנָ֛י יֹשֵׁ֥ב עַל־כִּסֵּ֖א רָ֣ם וְנִשָּׂ֑א וְשׁוּלָ֖יו מְלֵאִ֥ים אֶת־ הַהֵיכָֽל: שְׂרָפִ֨ים עֹמְדִ֤ים׀ מִמַּ֙עַל֙ ל֔וֹ שֵׁ֧שׁ כְּנָפַ֛יִם שֵׁ֥שׁ כְּנָפַ֖יִם לְאֶחָ֑ד בִּשְׁתַּ֣יִם׀ יְכַסֶּ֣ה פָנָ֗יו וּבִשְׁתַּ֛יִם יְכַסֶּ֥ה רַגְלָ֖יו וּבִשְׁתַּ֥יִם יְעוֹפֵֽף: וְקָרָ֨א זֶ֤ה אֶל־זֶה֙ וְאָמַ֔ר קָד֧וֹשׁ׀ קָד֛וֹשׁ קָד֖וֹשׁ יְקֹוָ֣ק צְבָא֑וֹת מְלֹ֥א כָל־הָאָ֖רֶץ כְּבוֹדֽוֹ": ויאמר פיוט אדון עולם אשר מלך. הנמצאים שם יאמרו וידוי, תהלים כ"ט מזמור לדוד הבו...[ספר חסידים תק"ס], אנא בכח... ויאמרו קרוב לעת הפטירה אל מלך נאמן, כל פרשת שמע ישראל, והיה אם שמע, ויאמר. וטוב גם לומר את נוסח עלינו לשבח כולו בכוונה ובמיתון.

לכבוד הרב קבורה של שני נפטרים בחלקה (אחד מעל השני - כרגע יש רק אחד), האם שעושים את המצבה יש להימנע מלהכין מראש כרית ריקה במצבה (לפרטים שלו) להכנה ח"ו ליום מן הימים... ? תודה

קבורה כפולה זו על גבי זו גם כשיש הפסק של חצי מטר ביניהם. הוכח כי ההפרדה אינה יעילה ולפי זה אינה מותרת על פי דיני הקבורה.

למור ועטר אהוב ליבנו היקר שליט״א. נשאלתי האם נשמה מוגבלת ביכולות שלה? ואם לא איך היא יושבת בגופו של האדם?

נשמה היא מציאות רוחנית. בדבר גשמי יש הגבלה אך ברוחני לא. והראיה לכך שבהרבה מקורות תמצא את ההגדרה שהנשמה היא חלק אלוק ממעל. וכשם שעל הבורא יתברך לא ייאמר חלילה הגדרה או דמות או ציור גשמי חס ושלום. כי הוא הבורא היוצר והעושה. והוא נעלם מעיני כל חי. וכל הנביאים החכמים והנבונים לא השיגוהו, כי רחוק הוא מכל השגה. כן הנשמה שהיא אור מתנוצץ מאורו יתברך לא ייאמר עליה גבול ומידה. ועוד עלינו לדעת ולהתבונן כי הנשמה היא הקשר התמידי שלנו עם העולם העליון, וככל שהאדם מתעלה מבחינה רוחנית ומתנתק מהבלי העולם הזה, כן הוא זוכה שנשמתו מאירה יותר ויותר, ועולה למדריגות גבוהות ביותר, ואין סוף וקץ לעליות שהיא עולה. וכמו כן חלילה יכולה להיות נפילה, וצריך האדם להיות זהיר יותר ויותר, לא להתייהר ולא לבטוח בכוחותיו, כי היצר אורב לו בכל מקום ובכל זמן, וכל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו. ואם הוא מתאמץ ומתגבר ומהביל את הבלי העולם, מקדש את עצמו מעט, בשמיים מקדשים אותו הרבה מאוד. באופן שהיכולת ביד האדם לעלות ולהתעלות.

לכבוד הרב 297105 מבקשים שוב מחילה, קבלנו את דברי הרב לא הייתה כונה אחרת שאלנו בהחלט כדי לקבל וליישם בהקשר למה מובא המדרש?

"הנפש חייבת להתאוררררררר" (8) ספר חסד לאברהם - מעין ה - נהר ב שנינו בפרק חיבוט הקבר פ"ב, שאלו את רבי אליעזר כיצד דין הקבר, א"ל בזמן שנפטר האדם מן העולם בא מלאך פלוני ויושב לו על קברו ומכה אותו בידו ואומר לו קום הגידה לי שמך, אמר לו גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאיני יודע מה שמי, מיד מכניס רוחו ונשמתו בגופו ומעמידו ומחייבו בדין. אמר ריב"ל חיצי אש ושלשלאות של ברזל בידו, פעם ראשון אבריו מתפרקין, שניה עצמותיו מתפרקין, ובאין מלאכי השרת ומלקטין אותן ומעמידן אותן, ומכה אותו פעם ג', ומבקשין ממנו דין, ודנין אותו בכל מדה ומדה יום א' ויום ב' כך דנין אותו, יום ג' דנין אותו במכהו בב' עיניו מפני שלא ראה ואמר, ומאזניו מפני שלא שמע ואמר, ומשפתיו מפני שהוציא משפתיו דברי תפלות, ומלשונו מפני שהעיד עדות שקר, ומרגליו מפני שהקדים רגליו לדבר עבירה, מכאן ארז"ל כל המקדים רגליו לדבר עבירה מקדימין לו מלאך פלוני, וכל המלשין על חבירו לשון הרע מיתתו באסכרה, ע"כ: בשורות טובות.

מו"ר לגבי שאלה - 297030 קיבלנו, תודה רבנו יסלח לנו בבקשה, לא הייתה כוונתנו לא לכבד אלא "להבין" למעשה. תודה

כתב המקובל רבנו אברהם אזולאי זיע"א, בספר חסד לאברהם - מעין ה - נהר ו דע כי עונש צער חיבוט הקבר אינו בא אלא בשביל השמחה שהאדם שמח בזמן שאינו ראוי, ואין שמחה אלא בבשר ויין, וכל הימים המותרים בנפילת אפים אינם ימי שמחה ולכן אסור באכילת בשר ושתיית יין, וזה רמוז בפסוק חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, ר"ל השמחה שאתם שמחים בימים האסורים בשמחה והיינו המועדים שלכם שנאה נפשי. אמנם כל הימים האסורים בנפילת אפים נקראים ימי שמחה ומותר לשמוח בהם ולאכול בהם בשר ולשתות בהם יין, ובזמן הגלות שבית המקדש בחורבנו אין שמחה למעלה לא היה ראוי לשמוח למטה, כי דיו לעבד להיות כרבו. אמנם על ידי אכילת ביצה קודם כל דבר זכר לחורבן, יהיה מותר לו באכילת בשר ולשתות יין בימים האסורים בנפילת אפים בלבד. והימים האסורים בנפילת אפים נחלקים לג' חלקים, יש מהם שיש לו רשות לאכול בשר ולשתות יין אבל אינה מצוה ולא חובה, ויש מהם ימים שהוא מצוה לאכול בהם בשר ולשתות יין, ויש מהם ימים שמלבד שמצוה לאכול בשר ולשתות יין הם חובה עליו, והם יום שבועות, וערב יום כפורים, ויום פורים, אלו הג' הם חובה גמורה מוטל על האדם לשמוח בהם באכילת בשר ובשתיית יין, ולשמוח בהם יותר מדאי ולהרבות בהם בשר ויין. ושאר ימות השנה כל יום שיש בו מוסף מצוה עליו לשמוח בהם בבשר ויין, וכל יום שאין בו מוסף אין מצוה עליו לשמוח בהם בבשר ויין רק רשות: ודע כי ימות השנה נחלקים לשני חלקים, יש מהם ימי עצבות, ויש מהם ימי שמחה, הימים ששולטים בהם סטרא דשמאלא עולם סמא"ל נקרא ימי עצבות ומותרים בנפילת אפים, והימים שאין שולטים סטרא דשמאלא אלא סטרא דימינא ר"ל עולם היצירה, נקראים ימי שמחה ואסורים בנפילת אפים, ובזמן החורבן אסורים בשמחה בבשר ויין אם לא על ידי אכילת ביצה קודם אכילת בשר ויין זכר לחורבן, כאמור אם אשכחך ירושלים וגו'. אמנם בימים המותרים בנפילת אפים אפילו על ידי אכילת ביצה זכר לחורבן אסורים באכילות בשר ובשתיית יין, ואם לקח בשר ויין לשם שבת או שהם מותר של שבת מותרים, ואם לא לקחם לשם שבת או לא היה מותר של שבת ואכלם בימים המותרים בנפילת אפים נענש עליהם בחיבוט הקבר, עד כאן לשונו מסכ"י: אמנם האלהי הר"יא ז"ל כתב שסיבת חיבוט הקבר הוא, דע כי כל הנשמות כולם היו כלולות באדם הראשון קודם שחטא כמו שביארנו במקום אחר, וכאשר חטא נשרו ממנו ונפלו אל הקליפות וזהו סוד נשירת אבריו שאמרו רבותינו ז"ל, והנה אין כל הנשמות שוות כי אין הפגמים שווים, כי האברים אשר נמצאו יותר באותו החטא שחטא אדם הראשון הם נפלו יותר אל תוך הקליפות, מן הנשמות אחרות שלא היתה ידם במעל כ"כ, כי יש נשמה שרצתה באותו החטא יותר מן האחרת, וכפי בחינתם נפלו אל הקליפות, נמצא כי אין נשמה שאין לה בחינת קליפה א' המיוחסת כפי מדריגתו ומדריגת חטאו בחטא אדם הראשון, וזו הקליפה מלבשתו ומלפפתו תמיד כל ימיו ונעשית לו לבוש, וזהו סוד כי עונותיכם היו מבדילים וגו', כי הם מלבישין את הנשמה מכל צדדיה ואין הארה העליונה יכולה לימשך בה, וזהו סוד הזוהמא שהמשיך הנחש על חוה ועל אדם ועל זרעו אחריו ואין מי שיצול ממנה, אמנם אינם שוים בה כנזכר, אמנם אין מי שלא היה בו קצת אחיזה אפילו אותם הד' שלא נמצא בהם שום חטא, ואם כל זה מתו בעטיו של נחש כנזכר, והענין כי אותו הזוהמא והקליפה שנדבקה בו אי אפשר להסירה מן האדם רק אחר המות, שע"י קבורה שמתנער הבשר בעפר נפרדת ממנו, אפילו היה צדיק גמור עכ"ז ימות בעטיו של נחש כדי להפריד אותה הקליפה שנדבקה בו מזוהמת הנחש בימי אדם כנזכר:

לכבוד הרב שלום רב האם מותר להחליף רק את החלק העליון ומה לעשות עם הפלטה של הקבר

טעונה קבורה ואסורה בשימוש.

לכבוד הרב שלום רב ביסוד בציון כתוב שבהלוויה לא יקראו הילדים אבא,אבא. כאשר הבן מספיד, יאמר "המנוח היה כך וכך" או שמותר לו אבא?

הבן לא מספיד.

לכבוד הרב מוצפי שליט"א האם מותר לבנות מבנה מסביב קברו של סבא רבה שלנו שהיה צדיק גדול עוד בחו"ל, בתוך בית הקברות? ואמרו לנו לשאול את הרב.

זה לא לטובתו לשנות את קברו מקברות אחרים, כי מעורר עליו שאלות בבית דין שלמעלה חלילה. כתב בספר שו"ת דודאי השדה להגאון רבי אליעזר דייטש זלה"ה [סימן ל] בענין מצוות קבורה בקרקע ממש, והביא את דברי הגהות אשרי על הרא"ש [הגהות אשרי מו"ק סימן עט] "החוצב קבר של בנין למת יש לו לקברו לשם, לא חפר בקרקע אלא בנה על גבי קרקע בנין כתלים לשום שם מתו, דלא מחובר הוא ולא הטיל בו את המת ולא את הנפל אותו קבר מותר בהנאה. הטיל בו נפל אסור בהנאה. אבל קבר מחובר לקרקע אפילו הטיל בו נפל או מת מותר בהנאה. ויש מפרשים דקברות שלנו שחופרין בקרקע ומשליכין העפר לחוץ, ומכניסין שם את הקבר ושוב משליכין העפר לגבי הקבר, אותו היה אסור שהרי היתה בו תפיסת ידי אדם. ובתשובה כתב דכל מה שנעשה לצורך המת ולכבוד המת אסור בהנאה". וכתב דודאי השדה "מדנקט לענין חוצב קבר של בנין היתר קבורה, ובענין אם בנה על גבי קרקע בנין כתלים נקט רק לענין היתר הנאה, משמע דבנין כתלים על גבי קרקע אסור לכתחילה לשים שם מת, דבעינן שיהיה נקבר בארץ דווקא, כמו שכתב בחידושי הר"ן [סנהדרין מ"ו] משום דכתיב ואל עפר תשוב, רק לא בעינן עפר ממש, רק אפילו אם הארון מונח בעפר נמי הוי ואל עפר תשוב. והאריך שם להוכיח כי צריך קבורה בקרקע ממש. והוכיח מלשון הרמב"ם [אבל ד, א] "מנהג ישראל במתים ובקבורה כך הוא, מאמצין עיניו של מת ואם נפתח פיו קושרין את לחייו, [ושם ד] וחופרין בעפר מערות ועושין כוך בצד המערה וקוברין אותו בו ופניו למעלה, ומחזירין העפר והאבנים עליו, ואומרים לו לך בשלום". "מכל מקום נראה לי בזה דבר חדש, דהך מנהג דמתים הוא חמור משאר מנהג, כיוון דמצינו דאפילו אי הוי רק מנהגא בעלמא, הסכים הקדוש ברוך הוא גם כן מדקבריה למשה דלא לישתני ממנהגא וכו', והטעם יש לומר בזה דכל מת שנעשה אצלו שינוי משאר מתים, שם פוקדים עליו תיכף בבית דין של מעלה, למה נשתנה זה משאר מתים, ומעיינים טפי בדינו [עיין שו"ת בית שלמה ח"ב יו"ד רכ"ז, ושו"ת פרי השדה ח"א מ"ח]. ואם תורה הקדושה הורתה לנו עצות ודרכים נכונים וישרים במה שנוגע לחיים הזמניים, על אחת כמה וכמה שהקדוש ברוך הוא רצה גם בזה לזכות עמו ישראל, להורות להם איך יתנהגו בעניני מתיהם כשהולכים לחיי עולם". וכתב בספר בית לחם יהודה [גליון יו"ד שנ"ב] "ואין לחברה קדישא לשנות מנהגם משום בזיון שאר מתים הקודמים, ושמעתי שפעם אחת עשו מיטה חדשה ויהי אחר כך בר מינן מתים כמה וכמה תינוקות, והיו תולים משום זה" והשם יתברך יברך את עמו בשלום.

שלום לכבוד הרב שעושים צידוק הדין, האם האבלים צריכים לעמוד בשעה שהם מזכירים את שם הנפטר? אם כן, האם יישארו עומדים עד הסוף או יחזרו לשבת? תודה

בהשכבה עליהם לעמוד. בצידוק הדין הציבור עומד והם יושבים.

לכבוד הרב למדנו מהרב שיש להמעיט בהחיכה חבית העלמין. לפעמים שולחים הודעות מטעם חברא קדישא בישוב שלנו שנדרש מניין להלוויה האם במקקה כזה יש מצווה ללכת?

לא על חשבון לימוד תורה. וכשאין עשרה שילווהו יש אומרים שמצווה להשלים לעשרה, וכתב הרמב"ן ז"ל בתורת האדם [ענין ההוצאה] "ר' חייא ור' יוסא ור' אמי חבשון מייתי קומי ר' אליעזר, אמר לון אן הויתון, אמרין ליה גמלינן חסד, ולא הוו תמן חורנן, אמרין ליה מגירי הוה. פי' גמלינן חסד שלוו את המת. ואמר להם ר' אלעזר ולא היו שם אחרים ולמה בטלתם מתלמוד תורה, והשיבו שכן שלנו היה ונהגנו עמו דרך ארץ לגמול לו חסד, ושמעינן מינה שאין מבטלין תלמוד תורה למת כשיש בעיר מי שיתעסק עמו כל צרכו, אלא עוסק בתורה ואינו צריך לצאת ולראות אם יש עמו כל צרכו אם לאו, אלא כיון שיש שם מי שיעשה מעשה, תלמוד תורה שלו קודם, ודוקא להוצאת המת אבל לשאר צרכי קבורתו אין מבטלין, אלא כיון דאיכא יורשין דמחייבי בקבורתו, אי נמי חבוראתא דמיפלגא בהו מיתא אין מבטלין, דהא אפילו במלאכות דרשות מותרים כדאמרינן לעיל". אמנם התוספות [כתובות י"ז, א] כתבו בשעת הוצאת המת כולם צריכים לבוא. וכן כתב הרא"ש ז"ל [מו"ק ג, ס"א]. וכתב בחזון עובדיה [אבילות א עמוד רצ"ז] בשם שו"ת שאילת דוד [יו"ד ד"ח ע"ד], "שמהירושלמי מוכח שצריכים לצאת, ותירץ שלא נתפשטו דבריהם ואומר אני גדול כח המנהג". הכוונה שלא נהגו לצאת. וטוב להעמיד בכוננות אנשים שישלימו לעשרה כי זו מצווה רבה.

לכבוד הרב שליט"א מעוניין לדעת מתי לעשות לימוד בלילה עם מניין אברכים ותפילה בנץ לעילוי נשמת אבי תאריך הפטירה הוא י"ד אדר א' תשפ"ד ב 12 חודש או בתאריך הפטירה

כתבתי לכם רבותי הנכבדים, יום מלאת 12 חודש הוא יום גדול לנשמת הנפטר, ויש לעשות המכסימום לימוד תורה וחלוקת צדקה ביום זה.

לכבוד הרב מוצפי שליט"א סבא שלי נפטר לפני חודשיים ואני מאוד מתגעגע אליו. יש איזה ימים מיוחדים בחודש שעדיף לעלות דוקא בהם לקברו ויהיה לו יותר נח"ר או שכל החודש אותו דבר

לא טוב ללכת לבית הקברות. לא מומלץ.

מו"ר, האם לקבור נפטר זקן ירא אלקים בקבורה בקומות או שזה אסור?

לצערי, כיום הקבורה בכוכים, או בקומות, היא בעייתית מאוד. ואין יוצאים בה ידי חובת קבורה כפי שפסקו גדולי דורינו זיע"א. בספר מסגרת השלחן להגאון הרב מנחם עזריה מאיר קסטילנובו זלה"ה [ליוורנו תק"ך – תר"ח] כתב "והן אמת דלשמע אוזן שמעתי דבקהלה קדושה אחת, בשעת הדחק הסכימו טובי העיר עם רשיון המורה צדק שלהם, להגביה קרקע בית הקברות בהפסקת ששה טפחים ביניהם. ושבאותה השנה נפטרו הרב וטובי העיר, ושומר נפשו ירחק מן הכיעור ומן הדומה לו. ולא רציתי להסכים אפילו בשעת הדחק להגביה קרקע בית הקברות ולקבור על גביהם, אפילו בהפסקת ששה טפחים ויותר". בקובץ "בנתיבי חסד ואמת" [הוצאת ח"ק תל אביב יפו תשמ"ח] ומעשה היה בעיר קראקא בפולין בשנת תרצ"ג, אותו העיד אברך תלמיד חכם "אנא עובדא ידענא, וזוכר כד הוינא בחור צעיר בעיר הולדתי קראקא בפולין, בשנים הראשונות של תר"ץ, נתמלא בית העלמין שהיה בטבורה של העיר, ועדיין לא הושלם בית העלמין החדש של העיר, ואז ניתנה רשות לקבור זה על גב זה בקבר אחד, בעומק האדמה. תקופה מסויימת התירה לעצמה החברה קדישא בעיר קראקא לקבור בצורה כזאת ובודאי על דעת רבה של העיר ובית דינו. אך הנה התחילו ובאו מקרים מצערים, נפטר פתאום בשנת תרצ"ג רבה של העיר, ולאחריו שני אבות בתי הדין. והעיר היתה כמרקחה. פשפשו במעשי העיר ויצא איסור לקבור בקבר אחד מת על גבי מת. ונפתח בדחיפות בית העלמין החדש". וכן יש חיזוק להנ"ל בספר שו"ת וחידוש של רב העיר רבנו יוסף נחמיה קורניצר [סי' פ"ח – פ"ט] שהיה זה אחרי שנפתח בית העלמין החדש ולא התירו לכולם להיקבר שם, רק למי שיש לו קברי אבות בעיר, והרב התנה שיהיה ששה טפחים עפר בין מת לבין מת, ונפטר בשנת תרצ"ג. העיד הגאון רבי בן ציון הכהן קוק שליט"א, כי שאל את פה קדשו של הגאון רבנו יוסף שלום אלישיב זיע"א, "בעיר רחובות יש אב שבתו הצעירה נפטרה, וכיוון שאין מקום קבורה לידה פנוי, ביקש שיתנו לו רשות להיקבר מעליה, ובכל יום היה בא ומתחנן על זה, ולא מצא מנוחה לנפשו. ואמר כי הוא פוחד למות ולא יקברוהו יחד עימה. והרב השיב, "אדרבה שלא ימות". חזר רבי בן ציון ושאל "נפשו קשורה בה וזה ממש עולה לו בחייו" תשובת רבנו, "אי אפשר לשנות את הסדר, זו פגיעה בשאר הקברים".

לכבוד הרב אימי שתחי היתה בעת יציאת נשמה של אישה כשרה שאלתי אאים זה זכות או שצריך תשובה וכו

מובא בספר מעבר יבק שבאותה שעה הנוכחים צריכים להרהר בתשובה.

לכבוד הרב.אדם שהולך ל"ע להלויה לכבד את הנפטר,מה הוא מועיל לנפטר כשהוא בא לשם לכבדו,האם גם נפטר מחפש כבוד שיבואו הרבה אנשים "לכבדו"?

כתב הרב המקובל בספרו מעבר יבק [שפתי רננות פט"ו] "המלווים המת נעשים מרכבה למלוים העליונים, וכמו שהם מלווים גופו למטה בגופם, כן יכוונו ללוות נפשו בסוד נפשם, ורוחו ברוחם, ונשמתו בנשמתם, כי נשמת המת ורוחו ונפשו, מלווים הגוף לקבר, כדאמרינן [שבת קנ"ג, א] דהתם קאימנא. ולא לחינם הזהירו חכמים כל כך בכבוד המת ובהלוייתו וכו', כי ודאי לא כיוונו אל הכבוד המדומה לגוף בלבד, ובפרט כי מהנראה לעין הוא אבן מעמסה, וכתוב בארחות חיים של רבי אליעזר הגדול, "בני, הוה זהיר להוצאת הקבר להכניסו ביד קונך, כי מצווה גדולה היא עליך, וכל העושה חסד חינם הקדוש ברוך הוא עושה לו חסד חינם". ובכל זמן שעומדים עם הארגז [הארון] להחליף, יכוונו להבריח מעליו ומסביביו הרוחות, כי בכל עמידה הרוחות פורחות, ואולי שאין להם רשות רק להלך ולא לעמוד. כמו שהמזיק אין לו רשות לזוז ממקומו, ואולי הרוחות נקראות פורחות על זה כדכתיב [יחזקאל י"ג, כ] את הנפשות לפורחות, וזה כלל גדול בכל צרכי גופו יכוונו בעצם ובראשונה לתקן נשמתו בסוד כוונתם העולה עם סוד נשמתם למעלה, וזהו חסד של אמת ודאי, ויכוונו להשפיע כח האל"ף על מת וזהו "אמת", כנדרש למעלה". עוד כתב הרב [שפת אמת פכ"ז] "ובהלוייתו למת שהוא ודאי אורח נטה ללון במקום מנוחתו, גורם לשכינה שהיא צדק שתלך לפניו, כדכתיב [תהלים פ"ה, י"ז] צדק לפניו יהלך, בעת שמשים לדרך פעמיו לעלות למקום מנוחתו, וכן כתיב [ישעיה נ"ח, ח] והלך לפניך צדקך, כי השכינה שנזדווגה עמו על ידי מעשיו כדי להתיחד עם דודה כנזכר, עתה היא מקדמתו והולכת לפניו, ואומרת לחיצונים סולו סולו פנו דרך הרימו מכשול ופנו מקום לדיוקן העליון, ועוד כי עתה מתעצם כח עושי דברו של מקום בעולם הזה, להאיר לארץ ולדרים עליה מעין מה שפעל ועשה בעולם הזה, בהיותו משתעשע עם קודשא בריך הוא ושכינתיה בתוך חדרי גן עדן". וכתב עוד [שפתי רננות פט"ו] "כשבאים הכתפים לשאת אותו ובפרט אם הוא תלמיד חכם, יאמרו [במדבר א, נ"א] ובנסע המשכן יורידו אותו הלויים ובחנות המשכן יקימו אותו הלויים והזר הקרב יומת. [במדבר י, לה וַיְהִ֛י בִּנְסֹ֥עַ הָאָרֹ֖ן וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֑ה קוּמָ֣ה׀ יְקֹוָ֗ק וְיָפֻ֙צוּ֙ אֹֽיְבֶ֔יךָ וְיָנֻ֥סוּ מְשַׂנְאֶ֖יךָ מִפָּנֶֽיךָ: כי מלאכיו יצה לך לשמרך וגו', עד סוף המזמור. ומה טוב שכל המתחלפים תחת הארגז יאמרו כל אחד מהם פסוקים אלו. ופסוק שרפים עומדים ממעל לו וגו', מסוגל לאדם גדול, יכוונו להעלותו בסתר עליון להתייחד במדריגות אשר מעל ראשי כתפין". "ואמרו בתקונים [דרל"ח] כי נשיאת המת הצדיק על הכתף, הוא בסוד ויביאו את המשכן אל משה, ובנסוע המשכן שהיא הנשמה הזאת הממושכנת בעולם הזה בעל כרחה בירידתה בעולם הזה, יורידו אותו הלויים, כדכתיב כי מלאכיו יצוה לך כדפירשתי למעלה, וגם בחנות המשכן כשהולכת למקום מנוחתה, יש ללוותה שרפי קודש אשר פעל, ומלאכים אין מספר מול צדקותיו אשר עשה, כדכתיב [ישעיה מ, י] הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו. ושכר מעשיו גורם הידבקות עם השכינה בעצם. באפו כי הזר הקרב יומת, פירוש כי הזר הקרב לנגד נשמה זו יומת ויבולע. כי סיקל המסילה ופינה לו דרך לעלות להשם בלי עיכוב. וקול קורא במדבר, שהם כוחות החיצונים השוכנים במקום חורב, פנו דרך השם ]ישעיה מ, ג] ואם כן המלווים נעשים מרכבה למלוים העליונים". וכתב עוד [מנחת אהרן פ"ה] "וברכות המלווים אותו נשארים לו שמירה מעולה גם אחר שנקבר, שהמצווה היא להנאתו ולהגן עליו. והלויית המת וכל צרכיו הוא חסד ואמת, כי בהם תתחזק נפשו בצרור החיים, ואפילו בהמלויים החיים אמרו בסוטה [מ"ו, ב] כל שאינו מלווה ומתלווה כאילו שופך דמים, וזהו דבר ששווה בחיים ובמתים, ועוד אמרו שם כופין לוויה ששכר לוויה אין לו שיעור, גם שיש שיעור ללוויה כמו שאמרו [סוטה מ"ו, ב] הרב לתלמיד עד עיבורה של עיר, חבר לחבר עד תחום שבת, תלמיד לרב שאינו מובהק עד פרסה, ברבו מובהק שלש פרסאות".

לכבוד הרב מוצפי שליט"א מה הסיבה שאין מנגבים את הידיים לאחר נטילה ביוצאנו מבית העלמין ?

בשו"ת הגאונים [שערי צדק ח"ג סימן כ] כתב בשם רב שר שלום גאון ז"ל שאין חובה לרחוץ ידיהם כיוצאים מביה"ק, וכן כתב באור זרוע [ח"ב סימן תכ"ב] בשם רב נטרונאי גאון. וכתב רבנו יצחק אבן גיאת ז"ל [עמוד רי"ט] "אבל נטילת ידים בתר הכי ליכא, אלא למי שנשאו במטה בלבד". והרמב"ן ז"ל בתורת האדם [ענין ההתחלה מ"ט] כתב "ואמר רבינו האי ז"ל לא נהגו מעולם בבבל לקנח ידיהם בעפר, וכך אנו רואים דמאן דעביד הכי אין בו כלום אלא שרי למעבד, אבל נטילת ידים לבתר הכי ליכא אלא למי שנשאו במטה, ע"כ לגאונים ז"ל". ובשו"ת מהרי"ל [סימן כ"ג] כתב משום רוח הטומאה השורה בבית עלמין ונטילת ידים מעבירו. וכן כתב המרדכי ז"ל הי"ד [ברכות ח, רמז קצד] "ואלו שבעה צריכין נטילה אחריהם. ההולך בין המתים. ההולך מבית המרחץ. הנוטל צפרניו. החולץ מנעלים. הנוגע ברגליו. והחופף את ראשו. ההולך מבה"כ מהרי"ף". והביא מרן ז"ל דבריו בשלחן ערוך [או"ח ד, י"ט]. וכתב בשיירי כנסת הגדולה הגהות טור יו"ד שע"ו, יד] "מנהגינו שלא לקנח הידים מאותה רחיצה אלא מניחים שיתנגבו מעצמם, ולא שמעתי טעם נכון לזה". וכן כתב בלחם הפנים [סימן שע"ו] שכן המנהג בירושלים. ובספר מעבר יבק [שפתי רננות פי"ט] כתב "מלבד הטעם הנכתב במדרש שהוא להבריח הרוחות השוכנות על הידים, עוד הוא רמז כי ידינו לא שפכו את הדם הזה, לומר שלא מנענו ממנו צרכיו וביקורו בעת חליו. ויש אומרים פסוק "כפר לעמך ישראל", ויכווין גם כן לעורר אחר קבורת המתסוד הרחמים בכל עשרה שליטים עליונים [הם הספירות], ולבסם כוחות שנתלבשו בין, ובזה יוסר בקצת, חירוף השליטים התחתונים המכים הגוף בקבר. ובנטילת ידים יאמרו פסוק "תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן, עד יעבור עמך אדוני עד יעבור עם זו קנית. והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני אדוני אלוהיכם". "ולרוב הטעמים שכתבנו בנטילת ידים זו, טוב שלא לנגב ידיו במפה, ועוד כי בזה מראה שאינו מסיח דעתו מן האבל, ואינו משליך גיוו זכרון יום המוות". וכתב עוד שם [פ"כ] "בצאתם אומרים ויהי נעם יושב בסתר עליון להבריח הרוחות, ויש שיושבים שבעה פעמים להבריח מהם הרוחות המלוים את המת, ובכל עת שהוא יושב בורחות ממנו, ויש שיושבים שלש פעמים לבד, נגד שלשה מזיקים שכתבנו לך למעלה, וכן נגד שלש כיתות של מלאכי חבלה, ויאמר מזמור ויהי נעם יושב בסתר".

לכבוד הרב מוצפי שליט"א האם יש מקור שאין חיבוט הקבר במוצ"ש עד חצות לילה?

עיין במפתח נושאים, ובמבשרת ציון, שמיד במוצ"ש יש חי"ה. ומה שאומרים העולם, לא דייקו, כי נזכר שיש נחת רחו למת שיקברוהו קודם חצות לילה מטעמים אחרים. וכתב מרן החיד"א בשו"ת חיים שאל [ ח"ב סימן כ"ה] שאין לעשות הקפות למת שנקבר במוצאי שבת קודם חצות לילה, ואין לדחות קבורתו לאחר חצות לילה כדי לעשות הקפות, שעכ"פ אין לעשות הקפות בלילה, שהוא זמן שליטת הדינין, ואפי' אחר חצות לילה הגם שבצד מה יש התעוררות רחמים, מ"מ עדיין לילה הוא ויש שיטה לסט"א, וכמ"ש ויאבק איש עמו עד עלות השחר, והאר"י ז"ל הזהיר שלא לקרות מקרא בלילה, וההולכים אחר מנהגי האר"י אין קורין מקרא אפי' אחר חצות לילה וכו'. ועוד שיש לקברו מיד במוצש"ק שעדיין יש בו הארת שבת, כמ"ש הרמ"ז בתשו' בשם האר"י ז"ל, וא"כ יש נחת רוח למת להקבר קודם חצות שיש איזו הארה בשמים מהארת השבת". ועיין בשו"ת יביע אומר חלק ו או"ח סימן ל.