האם מצוות המילה היא של האב או של הבן הנימול, כי הרב אמר שהנשמה בשלימותה כשיהיה גדול באה ביום השמיני לקיים את המצווה?
עיין בשו"ת הר צבי יורה דעה סימן רד "דמצוה זו יש בה שני ענינים, יש מצוה בעצם פעולת המילה אבל זה אינו אלא באב וביום השמיני דוקא, ויש עוד מצוה שיהא נימול, ומצוה זו אינה מתחלת אלא אחרי שהאב ביטל מ"ע שלו ועבר יום השמיני, ואח"ז מעשה המילה אינה אלא הכשר מצוה שמביאו שיהא נימול. וע"ז בנויה סברת הריטב"א דמצות מילה בעיקרא היא של הבן שיהא נימול והתורה הטילה על אחרים להשתדל שיהא נימול, ולכן אף שהתורה פטרה לנשים היינו ממצוה שלהן, אבל מה שהוא להשלים מצוה שהיא של בן, סד"א דלא פטרה אותה התורה. ובדברים הללו מיישב כמעט בחדא מחתא כל הקושיות הנ"ל, בהקדם דלהבדיל בין יום ללילה לענין קיום מצוה לא שייך אלא היכי שעצם הפעולה היא גוף המצוה, אז שייך בה תנאי זה כמו שופר ולולב, משא"כ היכא דהפעולה אינה אלא הכשר לא שייך לומר דעשייתה תלויה בזמן. ולפי"ז אומר דבמילה בזמנה גם עשייתה הוי גוף המצוה ולכן יש בה תנאי דמלין ביום דוקא, אבל שלא בזמנה הפעולה אינה אלא הכשר מצוה ועיקר המצוה היא רק שיהא נימול לכן יכול למול בין ביום ובין בלילה".