ספר תנ"ך שהוציאו המסיונרים ימ"ש מותר ללמוד בו?
דנו בזה הפוסקים זה כמאתיים שנה, ונחלקו בזה, הללו מתירים והללו פוסלים. וכתב בזה מרן בשו"ת יביע אומר חלק ט יורה דעה סימן ח "ובשו"ת שמן המשחה (סי' ו) נשאל ג"כ מאת רבני אזמיר, בתנ"ך שנדפס ע"י מסיונרים המסיתים, אם מותר לקרות בו, שהרבנים הגדולים של אזמיר כמהר"ר דוד אמאדו וכמהר"ר יצחק נבארו וכמהר"ר שלמה חכים אסרו לקרות בהם, והרב המחבר העלה להתיר כדברי מהר"י בן פורנה הנ"ל, שלא אמרו יגנז אלא גבי ס"ת דבעינן לשמה, אבל חומשים ונ"ך הנדפסים ע"י גוים מותרים, וכמ"ש הפרי חדש בחי' לגיטין (מה ב) דמה שאמרו יגנז לאו דוקא, דביחידות יכול לקרות בו. ומה שכתב הרמב"ם (פ"ו מהל' יסודי התורה): "אפיקורוס ישראל שכתב ס"ת שורפים אותו עם האזכרות שבו, מפני שאינו מאמין בקדושת ה' ולא כתבו לשמו, כי מעלה בדעתו שזהו כשאר הדברים, ולכן לא נתקדש ה' ומצוה לשורפו כדי שלא להניח שם לאפיקורסים ולמעשיהם". ע"כ. נ"ל שזהו דוקא בספר תורה כתיבת יד, שהיה ראוי לקרות בו בצבור, אבל בדפוס לא שייך ה"ט, שהרי כמעט כל ספרי הדפוס בזמן הזה מודפסים ע"י עכו"ם, ולכן מותר לקרות בהם ביחידות ולתינוקות של בית רבן. אף שהגוים הללו מדפיסים הכפירה עם התנ"ך ולכן מוכרים אותו בזול, פה עירנו קושטא, וכבר הכרזנו שימסרו לידינו את הכפירה שלהם לאבדם. וגם נראה לי שאף הרמב"ם הנ"ל מפרש דמ"ש בגמרא כתבו מין ישרף, היינו שמותר לשורפו, שכיון שאינו מאמין לא נתקדש השם, ומצוה לשורפו כדי שלא ישאר להם שם ולמעשיהם, והיינו בס"ת בכתיבת יד, שחששו שמא ירצו להתלמד מהם מלאכת הכתיבה, ויבאו לטעות בהם ולכן החמירו, והיינו דוקא בכתיבת יד של ס"ת שראוי לקרות בו בצבור, אבל בנ"ד בספרי הדפוס לא שייך האי טעמא, ומותר לכתחלה לקנות מהם, כדי ללמד לקטנים ולגדולים ביחידות. והסכימו עמו להתיר הרבנים הגדולים של קושטא רבי אליהו עניו ורבי שבתי בן שוהם. ע"ש". וזכורני בהיותי ילד כבן שש כבן שבע שהיו בבית הכנסת ספרי תנ"ך כאלה והיו קוראים בהם בשעת הדחק. כשלא מצאו אחרים.