לכבוד הרב היקר שליט"א, רציתי לדעת האם אבל מותר לגזוז שפמו באופן שמפריע לו באכילתו, וכן יש מחמירים ולא גוזזים בימים רגילים את השפם, וטוענים כי על פי הקבלה אין לגזוז אותו.
ידידי הצעיר והיקר, דע לך כלל ברזל ששמעתי ממור אבי זלה"ה קודם למעלה מחמישים שנה, שאמר לי אם תרצה לברר הנהגה בקבלה, תלך אל הזקנים חכמי הספרדים ששימשו את הגדולים, ותעקוב אחר מנהגיהם וכן תנהג. תחילה אבאר לך כי תוך שבעה ימי האבל מפורש בהלכה כי אין לסדר במספריים שפמו גם אם מפריע לו לאכול, ואחר שבעה רבו הפוסקים המתירים. ולגבי גזיזת השפם בימי השנה הרגילים, מצינו כי חכמי אשכנז החסידים מניחים שיער שפמם ארוך ואינם גוזזים אותו, ופעמים שבשעת האכילה הוא מתלכלך. ולא מראה טוב הוא. ואילו חלק חכמי מרוקו מקצצים אותו הרבה, ואת שיער זקנם משאירים כמו שהוא. חכמי הקבלה הספרדים אשר בירושלים עיר הקודש היו נוהגים בלכתם אל הספר אחת לשלשים יום, לצוות עליו לגזוז מעט מאורכם כדי שלא יאריכו השערות אל חלל הפה. והן אמנם בזוהר הקדוש בכמה מקומות שהזכיר את י"ג יקוני דיקנא עילאה כתב באדרא רבא קדישא [נשא קל"א, א] "תקונא תניינא מתתקן שערא מרישא דפומא עד רישא אחרא דפומא בתקונא שקיל". ומדבר על השפם שהוא מעל הפה מצד לצד שני באורך שווה. אמנם מובא בספרי דבי רבנו האר"י החי זיע"א, כי הי מתקן שפמו והטעם מפני שאיתא בזוהר הקדוש שכאשר השיער של השפם מתארך לחלל הפה הוא מעכב בעד התפילה היוצאת מפיו של המתפלל מלעלות למעלה, וכן כתבו מפרשי הזוהר הקדוש, ולא עת לדבר עתה. ועיין במקדש מלך, באור החמה ובפירוש יין הרקח.