למרן הרב מוצפי שלי"א, בעבודה בהפסקת צהריים כל אחד מהעובדים מביא כריך מביתו, ויושבים לאכול, הרב אמר שיכולים לזמן, ושאלו אם יש בזה מעלה או טם רוצים.
מעלה חשובה ביותר, ראה מה שכתבו גאוני עולם והובא בדברי השל"ה [שער האותיות קדושת האכילה, אות קפה]." הנני אזכיר קצת דקדוקים בברכת המזון, אף על פי שהם הרבה, קצהו תראה. כשיש שלשה אזי חייבים לזמן, פירש רש"י (ברכות מה א ד"ה שלשה), לזמן, להזדמן יחד לצירוף ברכה בלשון רבים, כגון נברך, עד כאן. וזה לשון הכלבו [סימן כ"ה] ואבודרהם (הל' ברכות שער הראשון ד"ה כתב הרא"ש), וענין הזימון הוא ריבוי שבח וגדולה אל הש] יתברך, שמזמנין ומתרין זה את זה ומתוועדין יחד להודות לו ולשבחו ולפארו על שפע טובתו, כמו שכתוב (תהלים לד, ד) 'ונרוממה שמו יחדו', עד כאן. והנה ראיתי מכשלה בהרבה המוניים, כשמסובים יותר משלשה אז פורש והולך, ואומר הלא יש זימון בלעדי, אבל הכסיל בחושך הולך ופורש, כי בודאי השלשה הם יוצאים זולתו, אבל הוא לא יצא, שהרי נתחייב בזימון להודות להלל ולשבח".