לכבוד הרב מוצפי שליטא, לפעמים קובעת סעודה עם לחוח, האם ליטול ידיים ולברך המוציא? או מזונות? או פשוט לאכול פת בנוסף?
פת הנקראת "לחוח" ברכתה מזונות. כיוון שנעשית בלילה רכה בישול גלוי במחבת, ולכן צורתה נקבים נקבים, ואין זה אפיה כלל. הלחוח גם הנמכר בשוק, נעשה עיסה נוזלית שיוצקים אותה למחבת כשהיא על האש חמה ללא שמן, ומתבשלת ללא אפיה, ועיין בחידושי הרשב"א ז"ל [ברכות ל"ח, א. כובא דארעא] שבלילתה רכה ונאפת על גבי קרקע, אינה כלחם האפוי בתנור. וכתב הגאון רבי חיים כסאר ז"ל, זקן רבני תימן בדור שלפנינו, בפירושו שם טוב [ביכורים ו, י"ב] "ודע, דמה שעושין אצלינו מערבין קמח עם מים, ואופין אותה על המחבת שקורין לו לחוח, נראה דפטור מן החלה. חדא דאין דרך עיסה בכך, ועוד לאו דרך אפיה בכך דהוה ליה דרך בישול, וגרע מעיסה שנתבשלה שכתב רבנו דפטורה". ונודע כי עיסה הפטורה מהחלה אין מברכים עליה המוציא, דהא בהא תליא כפי שכתב בחזון עובדיה [ברכות]. וראיתי בספר ארחות מרן להגאון הרב דוד יוסף שליט"א שכתב שם [ח"ב עמוד תק"א] במנהגי אביו מרן היביע אומר זלה"ה "כשהביאו לו לחוח שהוא הלחם שאופים התימנים, שנעשה בצק שבלילתו רכה ביותר, ושופכים את הבצק על מחבת חם עד שנאפה, היה מקפיד לאכלו בתוך הסעודה לאחר שבירך המוציא על פת גמורה, ואמר לי שהרוצה לאכלו שלא בתוך הסעודה, מברך עליו מזונות ועל המחיה". וכן כתב בספר הלכה ברורה [חלק ח עמוד תמ"ח] לברך עליה מזונות ועל המחיה. והן אמנם תמצא באתר כתוב לברך המוציא, אך לאחר העיון והבירור בהלכה נראה נכון לברך מזונות. וצור יצילנו משגיאות.