שאל את הרב - תשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי

שאל את הרב - תשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א

שאלה - 189000

לכבוד הרב שליט"א, רבנו, השבוע ביום שלישי בערב זה ערב ראש חודש כסלו, ילמדנו רבנו מה מעלת לילה יקרה זו כפי שהרב כתב בשם אביו הגאון הצדיק זצוק"ל.

תשובה

מנהג עתיק יומין הוא להיות ערים בלילה זו ולעסוק בתורה, יש שהיו לומדים משניות, ויש שהיו לומדים זוהר, אדרא רבה וזוטא, ויש רבים וטובים שהיו לומדים בספר משמרת החודש, שחובר במיוחד ללילה זו. אם כל הלילה או חציה. וכבר משנים קדמוניות נדפס הספר הזה, ובו יש סדר לימוד ללילה זו, משניות, זוהר, ומאמרי מוסר השייכים לערב ראש חודש, וזכור לטוב מור אבי שהיה מתחיל הסדר של הלימוד בציבור, וקודם הלימוד היו כל הקהל עומדים על רגליהם והוא בראשם, ואומרים וידוי הגדול של יום הכיפורים בדמעות שליש, והיה אומר לעשות כן כדי שלא נבוא מלוכלכים בעוונותינו לגשת אל המלאכה של לימוד התורה, כדי שלא להיות חס ושלום בגדר ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי, וכפי שהזהיר רבנו האר"י זלה"ה.
ובספר חמדת ימים [פרק א] כתב "ועל כן כל איש הירא יחזק במנהג זה להתקדש עצמו מדי ערב ר"ח בחדשו, להיות נעור משינתו כל היום ההוא וכל הלילה, בצום ובכי ועסק התורה בקדושה וטהרה. ובכן יעלה לו למספר כ"ד תעניות כמו שהארכנו בסדר ההפסקות. אכן צריך לטהר עצמם מבעוד יום במקוה טהרה, אם לא נשמרו אך מאשה וכל שכן אשר הוטמא במקרה הלילה ח"ו. שלא יגשו [לתיקון זה] עוד טומאתם בם, לקרבה אל המלאכה הדר המלכו"ת. אשר הוזהרנו מפי הרשב"י עליו השלום בכמה מקומות "רוח קודשא לאו הכי אלא באגר שלים ובאשתדלותא רב וסגי ובאיתקנותא דגרמי, ובאתדכאותא דמשכניה, וברעותא דלביה ונפשיה" וכולי. ולפיכך האנשים הניגשים לקרבה אל התיקון הלז יאותה למו להטהר עצמם מבעוד יום. ואח"כ יסעוד סעודת הערב, ויפסיק מבעוד יום. ומי שלא יעצור חיל לעמוד על נפשו בתענית, לא עיכב. אך למעט אכילה ושתיה מדי מחסורו אשר יכשר לו בלילה. וכן אם לא בכח יגבר איש לעמוד ניעור כל היום ההוא וכל הלילה, יבחר לו אחד משניהם, או היום או הלילה, ויקבע לימודו בהם כאשר יוכל שאת לתקן הדר המלכות כאמור. וכל ערום יעשה בדעת ויקדים בזריזות מביאה לידי זהירות, ומבעוד יום אליו יאסוף בעלי אסופות, ונאספו שמה כל ההדרים לכבוד הדר המלכות, ויכונו מחשבותם אך נגד ה' מתחלת הלילה עד אשמורת האחרונה, תמיד כל הלילה לא יחשו".
ועוד כתב "אכן לבאים בסוד ה' יאותה להם לקבוע סדר לימודם לכבוד הדר המלכות בלילה הזאת במאמרי הזוהר בסוד המלכות, להאיר אל עבר פניה בסגולת לימודם. כאשר הודעתיך זה פעמים בחלק זה את אשר הורנו הרשב"י ע"ה כי הגות בסוד תעלומי מדות העליונות מעורר עליונים למעלה בשורשן, ומאורות נתן סביבות עוזם וכמ"ש באדרא לחברייא אנא חמינא י"ג אילין בליטין קמאי ונהרין כבוצינין. וכד אתפרש כל חד מינייהו מפומיכון, אסתלק ואתתקן ואתעטר בטמירותא דתקונוי דדיקנא וכל אחרנין אשתארן, ובעוד דכל חד מתפרש בפומייכו נהיר ואתעטר ויתיב כמלכא בגו חיליה ע"כ. הנה כי כן, לתיקון פגמי המלכות אשר פגמו בעוונם הנה הלילה הזה זמן תיקונם בהגות לבם תבונות בסוד ה', וירום מהג"ג מלכו ותנשא מלכות"ו, ויהרוג מלכים אדירים אשר המליכו בעון פשעם, ומלכותו בכל משלה. ועל כי ענייני סוד המלכות באו מפוזרים בזוהר ובתקונים בהרבה מקומות, על כן לרגל המלאכה אשר לפני לזכות ליראי השם ולחושבי שמו כאשר הורונו מן השמים, אנכי אספתי בעומרים במאמרים הבאים בזוהר ובתקונים המדברים בסוד המלכות, ואחלקם לי"ב חלקים להגות בם מדי חדש בחדש, וחלק א' בכל אור ערב ראש חדש. כמו שאסדרם לפניך סדר סדר לבדו, ותכון מלכותו מאד".
וכן כתב עוד בענין חודש אלול [פרק ב] "ולכן כל איש ישראל ימסור עצמו עליה כמ"ש אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה וכמו שאדם עושה המצאות ותחבולות בענין הממון וילך בדרכים מסוכנים וישים נפשו בכפו, מקום לסטים וחיות רעות. כן ראוי שישים נפשו בסכנה לעבודת יוצרו. וכל שכן שאין בזה שום סכנה כי כשירגיש עצמו לא ידע דבר רע, וכמו שלא חשו ברוח יצרם עזה כל הלילה בשמחת מריעות כל הלילה באור אש יצר סמוך, ביין ידליקם, ולילה ליום ישימו בשחוק הקוביאות ואבזרייהו, לילות עמל מינו למו, ויחלק עליהם לילה, ותדד שינתם מעיניהם, ונגזלה שנתם באש להבה אשר בקרבם, אשר אינו אלא שר"ף לא יחושו ולא יריעו ולא ישחיתו, מאשר נדדו שינתם לאמר "נחלה עבר על נפשינו" כל ראש לחולי וכל לבב דווי, כן לא יחושו על שינתם לכבוד מלך מלכי המלכים הקב"ה. ולא תהיה כהנת כפונדקית כי עזבו אותו במחלואים ולא נחלו על שבר יוסף ומשיח אלהי ישראל. אכן חלינו הוא נשא ופשעינו הוא סבלם, והן תהוה ארכה לשלוותך יתנו לב לשוב על שחטאו, וינדדו שינתם בעוד לילה בודוי וחרטה גמורה, לתקן לילות עמל וכעס אשר הכעיסו גם כעס למלך ה' צבאות. ונראה לי שכמו שיועיל למי שאי אפשר לו ללמוד, או מפני טירדותיו או מפני שאינו יודע כלל, להספיק לאחרים הלומדים ויחשב לו כאילו לומד בעצמו כמ"ש ז"ל אילו נאמר "ארור אשר לא ילמד" לא היתה תקומה, אלא "אשר לא יקים", אלו נאמר "עץ חיים היא לעמלים בה" לא היתה תקומה אלא "עץ חיים היא למחזיקים בה".
"כן תועיל להם לאותם בני אדם אשר לא עצרו בכחם לעמוד על נפשם בקיום מדה זו, גם לזה יש תקוה שיבררו כל אחד איש ירא אלהים העומד בבית ה' בלילות ויחזיקו בידו לפרנסו ולכלכלו, ויהי להם חלק בתורתו ויוכלו לצאת קצת ידי חובה על ידי האנשים האלה".
ועל מעלת הלימוד בלילות בכל ימי השנה, ראה נא מה שכתב החסיד רבנו אליעזר פאפו ז"ל בספרו חסד לאלפים [סימן א] "וידוע דחיוב קביעות עיתים לתורה הוא בין ביום בין בלילה, לקיים מה שנאמר [יהושע א, ח] 'והגית בו יומם ולילה', ולכן כל אדם יקבע לעצמו ללמוד איזה שיעור דברי תורה בתחילת הלילה, כמו שיש קביעות בתחילת היום סדר לימוד חק לישראל, כן יקבע בתחילת הלילה, ולא יעבור אפילו בלילות הקצרים. ואני נהגתי לקבוע לימוד על השלחן ברייתא דאמר ר' יוסי פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה וכו' [ברכות ג, א] רבי אליעזר אומר שלוש משמרות הוי הלילה. יהודה בן תימא אומר וכו' [אבות פרק ה משנה כ], רבי שמעון אומר שלושה שאכלו על שולחן אחד וכו' [אבות ג, משנה ג], רבי חנניא בן עקשיא אומר [מכות פ"ג משנה טז]. ובשבתות ובמועדים אני קורא ברייתות מעניינא דיומא קודם יהודה בן תימא"
והנה לחבר לילה ויום בתורה בבוקר, רוב העולם אין יכולים לקיים זה אלא בחורף שהלילות ארוכים, והלואי. וירא שמים יהא זריז ונשכר, שיקדים לבדוק נקביו, באופן דלא יחבר לילה ביום בהיותו בבית הכסא, כי אם בתורה ובתחנונים".
ומאור עיננו הגאון החסיד רבי חיים פלאג'י ז"ל כתב בספרו כף החיים [סימן ג, אות כ"ב] "ובזוהר הקדוש, אמרו, הנה ברכו את ה' העומדים בבית ה' בלילות, אינון אקרון עבדי ה', אלין אתחזון לברכא למלכא, וברכתא דילהון ברכתא, הדא הוא דכתיב שאו ידיכם קדש וברכו את ה', אתון אתחזון דמלכא קדישא יתברך על ידיכו, וברכתא דעל ידיכו ברכתא היא, עד כאן לשונו, ובספר מדבר קדמות מערכת ב אות י כתב, דהברכה שמברכים באותה שעה שהוא בעמוד השחר מתקיימת, שהוא שעה שהמלאכים והכוכבים משוררים, יעוין שם, והנראה משם שהוא במברך אדם לחבירו, והדבר קשה לשמוע ממה שכתוב בזוהר חדש במדרש רות דף קכח עמוד ד, דאסיר ליה לאיניש לברכא לחבריה עד דמברך למאריה בשירותא דצלותא, כאשר יעוין שם, אם לא שנאמר דהוא אחר תפילת שחרית, דהתפלל בבקר השכם, כי תקדמנו ברכות טוב לקודשא בריך הוא ושכינתיה, ואחרי כן מברך לרעהו".
"עוד מעלה אחרת מה שכתב הרב ראשית חכמה, בביאור מאמר הזוהר דדיוקנו חקוק למעלה, וזהו שכתוב העומדים בבית ה', פירושו שדיוקנו למעלה עומד ונחקק בשכינה שהיא בית ה', ומשתתף בזאת שהיא השכינה, דכיון שהוא משתתף עמה, השכינה אינה מנחת אותו שידחה ממנה ושישלוט בו יצר הרע להחטיאו, כיון שהוא רוצה להיות מעבדי ה', והבא לטהר מסייעין אותו, עד כאן דבריו, ויכון בצדק במה שכתבתי באות יד, וגם בזוהר הקדוש, אמרו, אדני אלהי ישועתי יום צעקתי בלילה, אימתי איהו ישועתי, בההוא יומא דאקדמית תושבחתא בליליא לגבך, כדין איהו ישועתי ביממא, עד כאן, ולפי האמור אתי שפיר, דאין לך תשועת עולמים כמו מי שניצול מיצר הרע".
והגאון הרב יוסף חיים ז"ל כתב בספר משמרת החודש [בהקדמה] "והנה ידוע הדבר כי החרדים על דבר כבוד השם יתברך, המה מתחננים בכל ערב ראש חודש, ועוסקים בתורה ואומרים תחנונים, וקוראים למשמרה זו בשם כפור קטן.
ובאמת ראוי ונכון המנהג הזה מכמה טעמים רבים וחזקים, אשר נזכרו בספרי הקודש. והנה ידוע שהלבנה רומזת לשכינה, וכאשר תביט בחסרון הלבנה אין היא עומדת בסוף החודש, אז תמצא כי השכינה כביכול צריכה באותו זמן סעד מתורתן של ישראל ומעשיהם הטובים, דכתיב [תהלים ס"ח, ל"ה] תנו עוז לאלהים. וכתיב [תהלים ס, י"ד] באלהים נעשה חיל. וחיובא רמיא על כל איש ישראל לאשתתפא בדוחקא דשכינתא [עיין זוהר הקדוש עקב ער"ב, ב], בגין דאינון גרמו לה כל ההוא תבירו, ואם לא יתעורר האדם עכשיו בעת הדחק, אימתי, כי אינו דומה הנותן צדקה לעני בשעת הרווחתו, לנותן בשעת דוחקו, ועל כן בערב ראש חודש לילה ויום, הוא הזמן והוא העת אשר ראוי לנו אנחנו בית ישראל בניה של רחל לאשתתפא בדוחקא דשכינתא ולתמכה ולחזקה כביכול בשלשה עמודים חזקים שהם "קול צום ממון", אשר מספרם מילת "זאת" הרומזת לשכינה, והם קול תורה ותפלה ותשבחות. ותענית היום אשר הור במקום הקרבן. וממון הצדקה אשר יתנו. ואמנם כתיב [איכה ב, י"ט] קומי רוני בלילה. ובפרט כי בחינת השכינה היא מידת לילה. ולכן אמרו [עירובין ס"ה, א] לא אברי לילה אלא לגירסא.
"והנה האדם המנדד שינה מעיניו שניעור כל הלילה ועוסק בתורה, מלבד מה שיינצל בזה מכרת ומכמה עונשים, ויאיר אור רב לנפשו רוחו ונשמתו, הנה בזה יעשה תיקון גדול וקישוט לשכינה כביכול, ועל ידי צער שיש לו בעיניו, אשר נדד שינה מעיניו, הנה בזה גורם שפע רב לההיא עולמתא שפירתא דלית לה עיינין, ויאירו שני עיניה אור רב ועצום וגדול, ויזכה להיות נשפע מעינא פקיחא דלא נאים ורבו מעלותיו. והנה הגם שישנם חלושי המזג שקשה עליהם התענית ואנוסים נקראו, עם כל זה אין להם להתעצל בלימוד תורה הלילה של ערב ראש חודש, כי גדול כוחה של תורה הנותנת חיים לעושיה, והחכמה תחיה בעליה, והגם שיש לאדם צער בזה צער השינה, יעשה הדבר בשמחה ובאהבה רבה, ובפרט כי אחרי אשר ירגיל בזה, יהיה הדבר אצלו בנקל.
ועל כן העצה היעוצה לכל איש ישראל להיות ניעור כל הלילה בערב ראש חודש, לעסוק בתורה לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, והגם מי שאינו יכול להתענות ביום, מה בכך, אין הלימוד תלוי בתענית, ואם אינו יכול להיות ניעור כל הלילה ישן קצת שעות בחצי הלילה הראשונה, ויהיה ניעור כל חצות הלילה עד אור הבוקר. ומה טוב ומה נעים לעשות התיקון של לימוד הקודש הזה בעשרה היכא דאפשר, אך יזהרו מאוד להשמר משיחת חולין, ובפרט באמצע הלימוד. ומי שקשה לו לעשות זה הסדר, הנה מה טוב ומה נעים להפריש מממונו סך מה לצדקה, להחזיק ביד הלומדים זה הסדר והמתענים ביום הזה לזון את בני ביתם, ויועיל כאילו עשו הם בעצמם, וחפץ השם בידינו יצלח, כן יהי רצון אמן". עד כאן דברי קדשו של מורנו הבן איש חי ז"ל וזיע"א.
קודם שהיו מתחילים הלילה בסדר הלימוד, היה נוהג מור אבי זלה"ה לעמוד על רגליו עם כל הקהל ולומר בבכי תמרורים וידוי הגדול של יום הכיפורים, כדי ללמוד תורה מתוך תשובה וניקוי החטאים. ולא להיות בכלל ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי, כי על ידי הווידוי יעלו הלימוד והתפלות לרצון.
כתב רבנו משה קורדבירו ז"ל בספרו פרדס רמונים [שער ל"א, פרק י"א] "ובזה יובן ענין הכתוב (תהלים נ טז) ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי כו' כי אחר שהרשע הוא תוך הקליפות כשהוא מברך ישפיע לקליפות בהכרח כדפירשנו כי על ידי הברכה ההיא יושפע עליו שפע מה והוא בתוך הקליפה ואם כן יוכרח שהקליפות תובעים ואומרים הנה תפלתו וברכתו של פלוני שהתפלל שלנו הוא ואז נשפע עליהם בהכרח. וזהו (משלי ל) ושפחה כי תירש גבירתה. ומטעם זה אמרו בזהר פ' שמות (דף ט"ז ע"ב) כי כל אומה שישראל שרוים בתוכה בגלות היא מתעלית מפני שכשישראל מתפללים הם נשפעים על כרחנו מפני שהם שולטים עלינו. וכן הקליפות מפני ששולטים על הרשע לוקחים השפע ההוא הנשפע ע"י הברכה. ומפני זה אמר דהמע"ה ולרשע אמר אלקים וגו'. ועפ"י הדברים האלה אמרו במקום שבעלי תשובה עומדים וכו' ומכניעם ולוקת מהם כל ברכותיו. וזהו (קהלח ח ט) עת אשר שלט האדם באדם לרע לו, והוא לרע של אדם בליעל כדפי' בשער אבי"ע. והנה בזה ישבר מתלעות עול ומשיניו ישליך טרף וחיל בלע ויקיאנו וזהו פי' הכתוב (איוב ח') כי עתה יעיר עליך ושלם נות צדקך".
וכתב בספר הליקוטים [פרשת כי תצא פרק כ"א] לרבנו האר"י זלה"ה "ומה שאמר ושבית שביו, היינו כי המצוות שעושה החוטא, והתורה שעוסק בה, מורידים שפע ואור מלמעלה. אמנם אותו השפע הקליפה חוטפתו, כי אמרה איש זה שעשה מצוות אלו, עבדי הוא ומאנשי עצתי, ומה שקנה עבד קנה רבו. נמצא שאותו השפע של החוטא חוטפו החיצונים, וזה בלתי רצון השם יתברך. וזה סוד מש"ה (תהלים ן') ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי וגו', וכי הקב"ה מונע הקורא בתורה. אמנם הענין הוא, שכל עוד שעומד בחטאו, כל אותה תורה שלו והמצות שעושה נהנים מהם החיצונים כנז"ל, אבל כששב בתשובה שלימה, מוציא בלעו של הקליפה מפיו, בסוד (איוב ך' ט"ו) חיל בלע ויקיאנו. וזהו פירוש תשובה, שתשוב המצוה והתורה לאיתנה למקומה הראשון. וז"ש ושבית שביו, כלומר, מה ששבה מצידך החיצוני, עכשיו ביציאתך למלחמה עליו וחזרת בתשובה, תשוב לקחת השביה אשר שבה ממך, זהו ושבית שביו".
וכן הוא [שם ספר תהלים, פרק מ"ח] "ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי וכו'. דע, כי כל המעשים טובים שהאדם עושה בעודו רשע, או התורה שלומד, אין צריך לו חתם סופר אורח חיים סימן קמא
במשנה ג' פרק ו' דזבחים משמע דימין עדיף מדרך קצרה, והראיות מה"ר איסרלן [תרומת הדשן ח"ב סימן קיט] צ"ע קצת, וק"ל. ועיין [שו"ת] חתם סופר או"ח סימן קפ"ז מר שאינו נותן כח בקדושה, אלא אדרבה מוסיף כח בקליפה, ועליו נאמר ולרשע אמר אלהי"ם וכו'. מה לך לספר חוקי, כלומר, שאתה מכניס דברי קדושה בתוך הקליפה, ובזה מוסיף על חטאתו פשע וגדול עונו מנשוא. וכשחוזר בתשובה, מוציא אותו הכח שנותן בתוך הקליפה ומכניסו בקדושה, ועל זה נאמר חי"ל בלע ויקיאנו וגו'. ולזה נקראת תשובה, שתשוב דברי הקדושה למקומה. ושכרו כפול ומכופל, שמכניע הקליפות בהוציאו את הקדושה מתוכה, ונותן כח אל הקדושה בהכניסו לתוכה. ובזה יובן מ"ש רז"ל זדונות נעשן לך כזכיות".
וכן כתב הגאון החיד"א ז"ל בספרו לב דוד [פרק כ"ג], ועיין עוד בדברי השל"ה ז"ל [הקדמה פרק ב], וכן כתב [מסכת שבועות תורה אור קכ"ט]. ובספר ראשית חכמה [שער התשובה פרק ב, אות כ"ד]. ובספר דרך השם [חלק ד, פרק ב]. ובניהו בן יהוידע לרבנו המקובל שאול דוויק הכהן ז"ל [הקדמת תיקוני הנפש], וחזר ושנה בחלק אור החיים [עמוד קמ"ח]. ועיין במועד לכל חי [סימן ט"ו, י"ב].

שאלה הבאה
שאלה קודמת
דלג לשאלה אחרונה

לחצו כאן לחיפוש במאגר השאלות והתשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א

שלוש מאות תשובות אחרונות

תוכנת דורש ציון - מאגר התשובות של הרה"ג בן ציון מוצפי למחשב האישי ללא צורך באינטרנט

חזרה לדף הבית באתר דורש ציון - הרב בן ציון מוצפי שליט"א