שאל את הרב - תשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי

שאל את הרב - תשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א

שאלה - 187164

שלום לכבוד הרב, בבית הכנסת יבואו בשבת אב החתן. והחתן אשר היום מתחתן עם גויה ומבקש לעלות לתורה, ואיני רוצה להעלותם. האם הרב יכול לכתוב לי חובתי כגבאי למנוע מהם?

תשובה

עיין בשו"ת חתם סופר (חלק ה חושן משפט סימן קע"ז] מה שכתב בענין כל ישראל ערבים זה לזה, ובפרט באדם בעל תפקיד ציבורי הממונה לשמור את מצוות התורה לבלתי יפרצום כל אורח והלך. "וקיום חוקים ומצות כל ישראל ערבים זה בזה, ונכנס מי שאינו מוחה ויש בידו למחות בכלל אשר לא יקים את דברי התורה הזאת כפירוש רמב"ן פרשת כי תבוא עפ"י ספרי ומה שאמר אשר לא יקים זה בית דין של מטה. לאו דוקא בית דין אלא כל אדם מישראל קטן וגדול שם הוא אם יש בידו לעשות. וכתיב ואם העלם יעלימו עם הארץ בתתו מזרעו למולך משמע שהיה על עמי הארץ שלא יעלימו, ועם הארץ איננו ב"ד כדמוכח בפ' חטאות דעם הארץ בעשותה היינו הדיוט, ובית דין היינו עיני העדה. ואם כן על כל עמי הארץ הטיל הכתוב שלא יעלימו, ומדכתב אח"כ והכרתי אותו למעט כל העולם שמע מינה שהיה להם גם כן בכרת כמותו, אלא שמיעט הכתוב והיקל עונשם מכרת, חוץ מעונש שבועות שוא דחמיר טפי. ויש עיון בדבר קצת מהש"ס פרק שבועות הדיינין, מכל מקום אמת נכון שאין בין ב"ד ובין כל שום איש מישראל שיכול למחות ולפגוע בעוברי עבירה ולא כלום, ואפילו תלמיד לפני רבו לא מיקרי אפקרותא לפגוע בהם ולהכות באגרוף רשע, עד שתצא נפשו כנחמיה בן חכליה, ואכם ואמרטם ואמר יד אשלח בכם. ובית דין שהזכירו בכל מקום לישנא בעלמא הוא, ואורחא דמלתא שיש כח בידם כמו קטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו, וכמו במילה ב"ד מצווים למולו, ורמב"ם סבירא ליה בספר המצות אפילו דרבנן, מן התורה נינהו מלא תסור״.

והניף ידו שנית וכתב [שו"ת חתם סופר חלק ה בהשמטות סימן ר"ז]"ועל ארבעה לו' השיבנו שאמר סיעת מרחמוהי העומדים לימינו אומרים שאינני נחשד בעינים שנעלם ממני כל זאת, אלא שעשיתי למיגדר מילתא לפע"ד שקר ענה במענה זה, כי הנה בית דין שהמיתו מי שרכב סוס בשבת והלקו מי שהטיח תחת התאנה כולי עלמא יודעים שאין זו מיתה ולא מלקות, ולא יתלונן על זאת כי אם או רשע האומר שאין ראוי לגדור פרצת הדור, ורוצה להיות בכלל אשר לא יקים את דברי התורה כמ"ש רמב"ן בשם ספרי פ' תבוא, או שאינו מאמין דצריך לגדור שמא אין כאן פרצה כלל, ואם כן טרם שיתלונן ויערער אחר תלמידי חכמים, ויש מהם שכבר חלקם בחיי העה"ב ואלו מספרים אחרי מיטתם צריכים תחלה לשאול ולחקור אי נאוה הוא, אולי גם הם יבינו וישכילו שצריך הוא לגדור הפרצה".

ועוד כתב בשו"ת חתם סופר חלק ו - ליקוטים סימן מט
ובש"ע י"ד רס"י של"ד העובר על דבר איסור מנדים אותו לאלתר והנה נידוי וחרם אסור לנו מפי הקיסר יר"ה וחלילה לעבור מצוותו, אבל לגרשו מבית הכנסת, ושלא להתחבר עמו, ולמול בניו, זה אינו נאסר מהמלכות. וכתב הרמ"א יו"ד סי' של"ד, ו' ויש רשות לב"ד להחמיר עליו שלא ימולו בניו, ושלא יקבר אם ימות, ולגרש בניו מבית הספר, ואשתו מבית הכנסת עד שיקבל עליו הדין. והנה זה לא אסרו הקיסר וגם שרי מדינתינו חסידים הם ורוצים בקיום דת של כל בעל דת, ולענות הפורצים גדרי דתם. על כן אם בית דין וקהל שותקים לעוברי עבירה אלו, הם בכלל ארור אשר לא יקים את די התורה הזאת".

וכזאת כתב תלמידו הגאון בשו"ת מהר"ם שיק ז"ל [אורח חיים סימן ש"ג] "ונראה דעלינו מצות תוכחה משום שני טעמים. אחד, משום מצות עשה ד'הוכיח תוכיח'. והשני, משום ערבות שקיבלו ישראל בהר גריזים ובהר עיבל ב'ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת' [דברים כ"ז כ"ו]. ויש נפקא מינה בשורש שני החיובים, דהנה מצות תוכחה כתב הרמב"ם במנין המצות [מצוה ר"ה] ובהלכות דעות [פרק ו' הלכה ז' ח'] דהוא בנחת ובדברים רכים הנכנסים תוך הלב, בכל פעם בריצוי אחר, ולא ילבין פניו. וכתב בספר התורה והמצוה [ויקרא שם] (והוא פירוש על התורת כהנים מהגאון מלבי"ם) דלשון 'תוכחה' בלשון הקודש כך היא משמעות שלה, בדרך בירור והוכחה בדברים המושכים לבות בני אדם, מדלא כתיב בלשון 'יסר'. ואפילו הכי מצינו דאם לא קיבל ולא שמע בנחת ילבין את פניו וכמו שכתב הרמב"ם שם וכמו שעשו כל הנביאים, וילפינן לה במועד קטן דף ט"ז [ע"א] מנין שמקללין ומורטין שערותיהן ומכים את העובר עבירה, שנאמר 'ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם ואשביעם' [נחמיה י"ג כ"ה]. ואין הנביא רשאי לחדש דבר, ועל כרחך גמרא גמיר לה מהלכה למשה מסיני.

לכן אתה אל תירא ואל תחת ועשה תפקידך לכבודו יתברך ותצליח.

שאלה הבאה
שאלה קודמת
דלג לשאלה אחרונה

לחצו כאן לחיפוש במאגר השאלות והתשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א

שלוש מאות תשובות אחרונות

תוכנת דורש ציון - מאגר התשובות של הרה"ג בן ציון מוצפי למחשב האישי ללא צורך באינטרנט

חזרה לדף הבית באתר דורש ציון - הרב בן ציון מוצפי שליט"א