ליחצו לשליחת שאלה לרב
טלפון
079-9271320
רכישת ספרים
שמיעת שיעורים / פדיון נפש

שיעורים הבאים בימי שלישי
No data to display
חפש בשו"ת
חפש שיעור
Doresh Tzion
     

שאל את הרב - תשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א 


ה'/כסלו תשע"ט
     

נמצאו 400 שאלות / תשובות
שאלה - 168547
לכבוד הרב מוצפי שליט"א. שלום לרב מתושבי שדרות. הלילה "ברקים ורעמים", פיצוצים עזים בעירינו ואנחנו חוששים כל רגע מהגויים שסביבינו מה עלינו לעשות?
תשובה
תחילת הכל אסור לפחד. וראה מה שכתב בספר החינוך [מצוה תקכ"ה] "שלא לערוץ מפני האויב במלחמה. שנמנענו שלא לערוץ ולפחד מן האויבים בעת המלחמה ושלא נברח מפניהם, אבל החובה עלינו להתגבר כנגדם ולהתחזק ולעמוד בפניהם, ועל זה נאמר [דברים ז', כ"א], לא תערוץ מפניהם, ונכפלה המניעה במקום אחר [שם ג', כ"ב] באמרו לא תיראום.
משרשי המצוה שיש לכל אחד מישראל לשום להשם יתברך מבטחו, ולא יירא על גופו במקום שיוכל לתת כבוד להשם ברוך הוא ולעמו".
כולנו עם ישראל ביחד כאיש אחד בשעה זו. נקרא לאבינו שבשמים ונתפלל.
א, לקרוא מזמור תהלים צ"א יושב בסתר שבע פעמים ובתחילתו פסוק ויהי נעם.
ב, אנא בכח שבע פעמים.
ג, שיר למעלות תהלים קכ"א שבע פעמים.
ד, עלינו לשבח בכוונה.
מחצות הלילה וכן ביום לומר
ה, סדר פיטום הקטורת מ"אתה הוא" עד "המלך יעננו ביום קראינו".
ו, מזמור יענך תהלים כ. י"ב פעמים.
ז, מזמורי שיר המעלות תהלים ק"כ עד כולל מזמור קל"ד.
והשם יתברך יגן עלינו ועליכם ועל כל ישראל.
שאלה - 168435
שלום לכבוד הרב, מדוע אדם הראשון טמון במערת המכפלה פנימה? והאבות במערה החיצונה, כפי שהרב הסביר בשם הגמרא?
תשובה
בילקוט שמעוני [בראשית רמז ל"ד] "באחד בשבת נכנס אדם במימי גיחון העליון עד שהגיעו המים עד צוארו והיה מתענה שבע שבתות ימים עד שנעשה גופו כלבו, עד שאני בחיים אבנה לי בית מלון לרבצי, אמר ומה הלוחות ע"י שהן עתידין לכתוב באצבעו של הקדוש ברוך הוא עתידין מימי הירדן לברוח מפניהם גופי שגבלו שתי ידיו ורוח נשמת פיו שנפח באפי על אחת כמה וכמה ולאחר מיתתי יבואו ויקחו את עצמותי ויעשו להם ע"ז אלא הריני מעמיק את ארוני למטה בארץ מערה לפנים ממערה לפיכך נקראת מערת המכפלה".
ובפרקי דרבי אליעזר פרק כ כתב "בְּאֶחָד בַּשַּׁבָּת נִכְנַס אָדָם בְּמֵי גִיחוֹן הָעֶלְיוֹן עַד שֶׁהִגִּיעַ הַמַּיִם עַד צַוָּארוֹ, וְנִתְעַנָּה שֶׁבַע שַׁבְּתוֹת יָמִים עַד שֶׁנַּעֲשָׂה גוּפוֹ כְּמִין כְּבָרָה. אָמַר אָדָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים הַעֲבֵר נָא חַטָּאתִי מֵעָלַי וְקַבֵּל אֶת תְּשׁוּבָתִי, וְיִלְמְדוּ כָּל הַדּוֹרוֹת שֶׁיֵּשׁ תְּשׁוּבָה וְאַתָּה מְקַבֵּל תְּשׁוּבַת שָׁבִים. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, פָּשַׁט יַד יְמִינוֹ וְהֶעֱבִיר אֶת חַטָּאתוֹ מֵעָלָיו וְקִבֵּל אֶת תְּשׁוּבָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר [תהלים לב, ה] חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ וַעֲוֹנִי לֹא כִסִּיתִי וְגוֹ'. סֶלָה [שם], מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, וְסֶלָה מִן הָעוֹלָם הַבָּא. יָשַׁב אָדָם וְדָרַשׁ בְּלִבּוֹ וְאָמַר כִּי יָדַעְתִּי מָוֶת תְּשִׁיבֵנִי וּבֵית מוֹעֵד לְכָל חָי [איוב ל, כג]: אָמַר אָדָם עַד שֶׁאֲנִי בָּעוֹלָם אֶבְנֶה לִי בֵּית מָלוֹן לְרִבְצִי חוּץ לְהַר הַמּוֹרִיָּה, וְחָצַב וּבָנָה לוֹ בֵּית מָלוֹן לְרִבְצוֹ. אָמַר אָדָם מָה הַלּוּחוֹת שֶׁהֵן עֲתִידִין לְהִכָּתֵב בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וַעֲתִידִין מֵימֵי הַיַּרְדֵּן לִבְרֹחַ מִפְּנֵיהֶם. וְגוּפִי שֶׁגִּבֵּל בִּשְׁתֵּי יָדָיו וְרוּחַ נִשְׁמַת פִּיו נָפַח בְּאַפִּי, וּלְאַחַר מוֹתִי יִקְחוּ אוֹתִי וְאֶת עַצְמוֹתַי וְיַעֲשׂוּ לָהֶם דְמוּת עֲבוֹדָה זָרָה. אֶלָּא אַעֲמִיק אֲנִי אֲרוֹנִי לְמַטָּה מִן הַמְּעָרָה וְלִפְנִים מִן הַמְּעָרָה, לְפִיכָךְ נִקְרֵאת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, שֶׁהִיא כְּפוּלָה, וְשָׁם הוּא נָתוּן, אָדָם וְחַוָּה, אַבְרָהָם וְשָׂרָה, יִצְחָק וְרִבְקָה, יַעֲקֹב וְלֵאָה. וּלְפִיכָךְ נִקְרֵאת קִרְיַת אַרְבַּע, שֶׁנִּקְבְּרוּ בָּהּ אַרְבַּע זוּגוֹת. וַעֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר [ישעיה נז, ב] יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם הֹלֵךְ נְכֹחוֹ".
שאלה - 168358
הרב שלום
טבריה עיר מסורתית ומכבדת תורה ונבחר כאן אדם שרודף דת ומכריז שאסור שהחרדים יגיעו ל30% ובעד חילולי שבת ומצעדי תועבה איך נעבור כאנשים דתים 5 שנים איתו ?

תשובה
אל תחשוש היו רבים לפניו בארצינו שדימו לעקור את התורה ולא יכולו, טבריה עיר הקודש בה התחברה המשנה על ידי רבי מאיר זיע"א, בה נטמן רבי עקיבא המאור הגדול של חכמי המשנה, וראש לעשרה הרוגי מלכות, בה נטמן ראש התנאים רבן יוחנן בן זכאי, שכמה שיבחוהו חכמי המשנה על שקידתו ותורתו העצומה, בה טמונים קדושי עליון גדולי התנאים והאמוראים.
בטבריה ישב רבי יוחנן מראשי האמוראים וכתב את התלמוד הירושלמי, ובכל הדורות לא פסקה התורה ממנה, במאתיים השנים האחרונות הנהיגו אותה הגאון הגדול רבנו חיים משה שמואל הכהן קונפורטי ז"ל, המכונה "הסיניור". וזכה שחתנו היה מגדולי המקובלים בדורו רבנו יעקב שאלתיאי ניניו ז"ל המפורסם בספרו "אמת ליעקב".
אתם היו קרוב למאה ענקי תורה כמו הרבנים אבולעפיה, אלחדיף, ועקנין, ילוז, סמאג'ה, ביבאס, שטרית, טולדאנו ועוד. משפחות שיצאו מקרבם מאות רבות של גדולי תורה, ועל כולם הוא הגאון הגדול רבנו יעקב חי זריהן ז"ל שהיה רב העיר ושמו יצא למרחקים, ומכל העולם היו משחרים לפתחו לשמוע את דברי תורתו וחריפותו ובקיאותו.
עיר קדושה היא ותישאר קדושה לנצח, הצדיקים מגינים עליה ועל יושביה.
שאלה - 168347
לכבוד הרב שלום רב. האם דוד היה אמור להיוולד עם יעקב אבינו עליו השלום.
תשובה
ניסחתי לכבודו את השאלה כהוגן, כי מה ששמעת וכתבת היתה טעות חמורה, ומפני כבוד אבותינו תיקנתי נוסח השאלה. ולא מרבנו האר"י ז"ל יצאו הדברים.
אלא מקור הדברים הוא בספר גלי רזיא, והובא בילקוט ראובני [ערך דוד] "המרכבה היתה צריכה להיות ארבעה, אברהם יצחק יעקב דוד, ואחר כך נתחלף יוסף בדוד. ויעקב ודוד היו ראויים לצאת מן יצחק ונתן להם עשו תחתיו. והטעם כי ס"מ קיטרג על בריאת יצחק ועל העקידה כו', לסוף נתרצה באומרו שיהיה לו חלק בזרעו של יצחק בבן הבכור. אמר הראוני ואשים חותמי בו, שלחו לגבריאל והביא לדוד. ושמח ס"מ, אמר אני מכירו שהראה אותו הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון, והוא יהיה מלך ישראל, וזהו שראיתי אותו אדמוני וחתם בחותמו מלא שער. ובשעת הריון זרק ביה זוהמא כדי שילך בדרכו ולעולם היה חושב שהיה דוד, עד שראה שיעקב רימה אותו ונצחו ולקח ברכתו ובכורתו".
נמצא שהיה צריך להיוולד דוד עם יעקב, אלא שמפני חטא הקדמוני, נולד עשו במקומו. ועיין גם בדרושי מורנו הרב יוסף חיים ז"ל שדיבר בענין זה.
שאלה - 168280
לכבוד רבנו היקר שליט"א, שלום רב. האם מותר לנו לקנות מוצרי חלב מעזים, כי הרי אסור לגדלם בישראל? ומה דעת המקובלים בענין, כי שמעתי שיש לכך התנגדות.
תשובה
במשנה [בבא קמא פרק ז, משנה ז] "אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל אבל מגדלין בסורייא ובמדברות שבארץ ישראל". ופירש רש"י ז"ל כי הם מזיקים בשדות ובמטעים. ופירוש בהמה דקה הוא עזים וכבשים.
ומרן פסק בשולחן ערוך [חושן משפט סימן ת"ט, א] "אין מגדלים בהמה דקה בארץ ישראל, מפני שדרכם לרעות בשדות של אחרים והיזקם מצוי; אבל מגדלים בסוריא ובמדברות שבארץ ישראל. והאידנא, שאין מצוי שיהיו לישראל בארץ ישראל שדות, נראה דשרי".
ובשו"ת הרמ"ע מפאנו סימן פ"ה, כתב כי כשמגדל אותם במקום שמור ומגודר מותר, כי הבעלים מאכילים אותם ואינם יוצאים לשדות לחבל במטעים.

ועיין ובשו"ת יביע אומר חלק ג, חושן משפט סימן ז, מה שכתב בזה. שהגזירה במקומה עומדת. ועיין בשו״ת הר צבי חושן משפט בטור סימן ת״ט שכתב שבטלה הגזירה.
ובשו"ת ציץ אליעזר חלק כ, סימן י"ג. כתב כי בישובים שנוסדו מראש על דעת כן ושומרים אותם מותר. וכן הסכים הגאון הרב משה שטרנבוך שליט"א בתשובות והנהגות חלק ד סימן שכ"ב.

ועל מה ששאלת בענין הקבלה לגביו, הנה בזוהר הקדוש כתב על עז שהוא דין קשה חלק ב, דרל"ז, וכן בחלק ג דש"ב בסימן ח. והוא חלקו של יצר הרע, ולכן ביום הכיפורים שולחים אחד ממנו לעזאזל המדברה.

אמנם ודאי שמותר לאכלו, וכן החלב שלו ומוצריו שכן כתב בזוהר הקדוש שמיני מ"א, ב, שאין רוח הטומאה נשארת עליו, אלא פורשת ממנו, ולכן הוא מותר באכילה. ועיין בעץ חיים לרבנו האר"י ז"ל שער מ"ט, פרק ו, שביאר שיריעות עיזים היו על המשכן כי הם דין והיו צריכים להם להגן מהחיצונים. כי הם מקטרגים על מכירת יוסף ששחטו גדי עיזים והטבילו הכתונת בדמו. עוד כתב בספר עץ חיים כי הסופר בכתבו ספר תורה מתייג שלש תגין על אותיות "שעטנז גץ". והתבונן באותיות אלה מה הם אומרות ותבין, כי לכן צריכים לצייר עליהם תגין שהם דוגמת חרבות וחיצים להכניע הכוחות ההם.
ומה שנראה מדברי עוד מחכמי הקבלה, שטוב להמנע מלגדל אותם, אך לאכול מבשרם, ומהחלב שלהם אין חשש.
שאלה - 168126
לכבוד הרב שלום רב; היום פינו פעוטה במצב אנוש מבית שמש. אנחנו התושבים חוששים.… ושואלים הלא כל אחד הולך לפי רבותיו. וגם הכל מאתו יתברך. ולמה כועסים עלינו?
תשובה
אוי לנו כי חטאנו. ועוד תינוקות סובלים בעוונותינו. חס ושלום לומר מה ולמה. אין אנחנו יודעים החשבון למעלה. על מה ולמה. אך אם היו בידינו זכיות המקרים הללו היו נמנעים.

ב. מה שטען כבודו כל אחד ילך לפי רבותיו. הרבה תשובות סותרות טענה זאת. א. כולם היו באחדות תחת הנהגת מועצת חכמי התורה. ההנהגה בידי גאון הדור הוא מרן חכם שלום הכהן שליט״א. וכולם עשרות שנים היו תחתיו ועתה קמו ומרדו.
ב. יחיד ורבים הלכה כרבים…
ג. איסור תורה הוא להרבות מחלוקות בישראל.
ד. היוצאים נגד עשו זאת מנקמה ולא לשם שמים. ודי בזה למבין.
ד. בעצם ההתפצלות גרמו החלשת כח התנועה הקדושה והוותיקה. זו היתה דרכו של גיחזי שהיה ענק בתורה ועזב את הנביא אלישע והלך ופתח בית מדרש בנפרד. וחז״ל אמרו עליו כי אין לו חלק לעולם הבא.

ג. הטענה שהכל משמים את זה אומרים כשלא היתה כאן יד אדם. כגון בהמה שהזיקה. או נחש שהכיש. אך אדם יש בו דעת ותבונה. והוא בחירי. ויש בידו להטות את הכף לכאן או לכאן. והרי ירבעם בן נבט אין לו חלק לעולם הבא ולא אמרו שאינו אשם כי היה זה משמים. וכן בכל דור ודור כל מי שנכשל והכשיל נזכר לדיראון עולם. כי הוא גרם כן. והשם יצילנו מכל מיני מקרים רעים ולא נלך בדרך חטאים. ונהיה שומעים בקול חכמי ישראל המורים.
שאלה - 168013
לכבוד הרב שלום רב האם נכון הדבר כי אין שדים בארץ ישראל?
תשובה
דבר זה נתון בכמה אופנים והסברים, אמנם כך נזכר בזוהר הקדוש אחרי ע"ב, ב. וכן כתב הרמ"ק ז"ל בספרו אור יקר חלק י"ג, עמוד ס"ט. וכן הוא בזוהר הקדוש תרומה ק"מ, ב. ושוב חזר וכתב כן הרמ"ק ז"ל באור יקר חלק ט, עמוד פ"ז. וכן כתב המקובל רבנו אברהם אזולאי ז"ל בחסד לאברהם מעין ג, נהר ב - ג. וכן במעין ז, נהר ט"ו. ועוד.
וכן כתב הרב יחזקאל עזרא ז"ל מערכת ש, דק"י שכתב בשם הקדמת עץ יוסף על עין יעקב, שהשדים אינם מצויים אלא בבבל ארעא דחשוכא, בעבור מזגם המשונה מכל ברואי הארץ. ואינם יכולים לחיות באקלים אחר.

ולמעשה יש ראיות אחרות היפך מזה, כי בכמה מקומות בתלמוד ירושלמי ובמדרשים השונים נזכרו מזיקים שונים, ויש מי שביאר שמדובר בשדים, ויש מי שביאר שמדובר במלאכי חבלה, או בכוחות טומאה. ועיין בחסד לאברהם מעין ז, לארכו ולרחבו, וביאר בהם ענינים נפלאים, וידוע בשם רבנו האר"י ז"ל שההתעסקות בענינם מחזקת אחיזתם, ויכול האדם המתעסק בהם ליפגע לא עלינו. לכן לך לך אל מקומך ואל תתערב בהם כלל.

ואני אין לי עסק בענינים אלו, בפרט כי הם משפחות וצבאות שונים, כי יש רוחות רעות, שהם למעשה נפשות הרשעים שמתו, ויש מלאכי חבלה הממונים להענישם, ויש מזיקים הנבראים מחטאי בני אדם רחמנא ליצלן, ויש את אותם שנבראו בערב שבת בין השמשות. וצריך לדעת במה מדובר בכל מקום, באיזה סוג מדובר, ועיין היטב בחסד לאברהם שם בסופו הרחיב בענינים הללו.
שאלה - 167910
לכבוד הרב עטרת ראשינו, שלומו יסגא לעד אמן.
מה חומר האיסור לתת "צדקה" לאנשים בלתי הגונים ולא כשרים?

תשובה
האיסור הוא כפול, א, ה"עני" המבקש, והוא אינו בגדר עני, ב, הנותן למי שאינו ראוי או הגון, או שמתחזה כעני.
וזה החלי בעזר צורי וגואלי. במשנה [פאה ח, ט] "מי שיש לו חמישים זוז והוא נושא ונותן בהם הרי זה לא יטול וכל מי שאינו צריך ליטול ונוטל אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות וכל מי שצריך ליטול ואינו נוטל אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס אחרים משלו ועליו הכתוב אומר (ירמיהו יז) ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו".

ובפסוק מובא [ירמיה י"ח, כ"ג] אַתָּ֣ה יְ֠קֹוָק יָדַ֜עְתָּ אֶֽת־כָּל־עֲצָתָ֤ם עָלַי֙ לַמָּ֔וֶת אַל־תְּכַפֵּר֙ עַל־עֲוֹנָ֔ם וְחַטָּאתָ֖ם מִלְּפָנֶ֣יךָ אַל־ תֶּ֑מְחִי והיו וְיִהְי֤וּ מֻכְשָׁלִים֙ לְפָנֶ֔יךָ בְּעֵ֥ת אַפְּךָ֖ עֲשֵׂ֥ה בָהֶֽם". ופירשו בתלמוד [בבא בתרא ט, ב] "דרש רבה, מאי דכתיב ויהיו מוכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם? אמר ירמיה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אפילו בשעה שכופין את יצרן ומבקשין לעשות צדקה לפניך, הכשילם בבני אדם שאינן מהוגנין, כדי שלא יקבלו עליהן שכר". וכן הוא במסכת בבא קמא [ט"ז, ב].
וכתב הגאון החיד"א ז"ל בספרו חומת אנך [ירמיה שם] "דצדקה מהפכת מדה"ד למדת רחמים. והשתא ירמיה הע"ה שרוצה לפגוע מדה"ד בהם חש שאם יעשו צדקה היה מהפכת מדה"ד למדת הרחמים ולא עשה כלום לכן אמר שאם יעשו צדקה יעשו עם בני אדם שאינם מהוגנים וכמאן דליתא דמיא ובבוא עת חרון אף יפגע בהם שאין כאן צדקה שמהפכת הדין לרחמים". וכזאת כתב הרב תורת חיים בבבא בתרא, שלא תועיל הצדקה לכפות האף ואפילו שיעשוה בסתר. וכתב רבנו ישעיה רטרני בפסקי הריא"ז [בבא בתרא] כי כל הרודף אחר הצדקה הקב"ה ממציא לו עניים הגונים לזכות בהן ולקבל שכר עליהם.
ומורנו הגאון רבנו שלמה זלמן אוירבך ז"ל אמר לי כי הנותן לעני שאינו זקוק עובר על לפני עיור לא תתן מכשול, וכן כתב בספר צדקה ומשפט [פרק ב, נ"ז]. והרב אור זרוע חלק א סימן א] פירש "שמא תאמר כל הבא לקפוץ לעשות צדקה וחסד קופץ ומספיקין בידו וממציאין לו מהוגנין לכך. תלמוד לומר מה יקר חסדך אלהים. צריך לתת לבו לטרוח ולרדוף אחריה לפי שאינה מצויה תמיד לזכות בה למהוגנין.
ויש עוד אריכות ביאורים בכך, ודי במה שהעתקנו למבינים.
שאלה - 167842
לכבוד הרב שליט"א, שלום רב. האם צריכים בימינו להקפיד להעלות בשבת שלישי דווקא תלמיד חכם, וכנזכר בגמרא?
תשובה
בתלמוד [גיטין נט, ב] "שלחו ליה בני גלילא לרבי חלבו אחריהן [אחרי כהן ולוי] מי קוראין? לא הוה בידיה. אתא ושייליה לרבי יצחק נפחא, אמר ליה אחריהן קוראין תלמידי חכמים הממונין פרנסים על הצבור, ואחריהן ת"ח הראויין למנותם פרנסים על הציבור, ואחריהן בני ת"ח שאבותיהן ממונים פרנסים על הצבור, ואחריהן ראשי כנסיות וכל אדם". וכן פסק בשלחן ערוך סימן קל"ו.
וכתב הרב הלבוש שם. "וכל זה מיירי במקומות שאין מוכרין המצות אלא שעומד הממונה וקורא לפי הכבוד, אבל במדינות אלו שמוכרין המצות ונופל המעות לצדקה, כל הקונה אותם יש לו רשות לקרות למי שירצה, ובלבד שגם הוא יקרא כל אחד לפי כבודו שלא יבא לידי מחלוקת".
ורבנו האר"י ז"ל כתב בספר שער הכוונות טוב להקפיש להעלות שלישי ושלישי הרבנים הכי חשובים שבקהל, ויש בזה תועלת מרובה לכל הציבור. ובמדרש בית אל בירושלים עיר הקודש, נהגו כל שבת עליית שישי עולה "הרב החסיד" שהוא ראש הישיבה כגון הרש"ש זיע"א.
לסיכום, אם מוכרים העליות יכול לעלות מי שיחפוץ, אך במקום שמכבדים לעלות יש להקפיד בעליות שלישי ושישי רבנים הגדולים אשר שם, ואם יש אבי הבן או חתן, נוהגים להעלותם לאחד מהם.
שאלה - 167777
לכבוד מעלת מורנו שליט"א. הספרדים נוהגים לומר י"ג מדות של רחמים בשעת המילה, אימתי בדיוק יש לאומרו ומי כתב זאת? וסליחה אבקש האם זה תלוי אם התינוק בוכה?
תשובה
כתב עטרת ראשינו ונזר תפארתינו הגאון החסיד רבנו אליעזר פאפו ז"ל בספרו חסד לאלפים סימן קל"א, י. "אם הציבור בצער על כל מין צרה שלא תבוא, אם יארע מילה באותם ימים יאמרו הציבור י"ג מידות של רחמים בכוונה בין מילה לפריעה, ויראו נפלאות בעזרת השם". וכן כתבו בשמו הגאון החיד"א ז"ל, והרב בן איש חי כי תשא י"ב.

ותדקדק בדבריו שלא הזכיר מאומה על בכי התינוק כלל, ואדרבה מצינו בתלמוד ובפוסקים שיש להמעיט כמה שאפשר את כאבו של התינוק הנימול משום "צערא דינוקא".
וכתבתי קודם לכן בתשובה כי הגאון המקובל רבנו אהרן ברכיה די מודינה ז"ל, שהיה תלמיד הרמ"ע מפאנו ז"ל בספרו הנפלא מעבר יבק [עתר ענן הקטורת פרק ה] כתב כי "וכל העם ההולכים לברית מילה, הם כמקבלים פני שכינה הבאה להופיע מאורה על כל המטפלים במצווה ההיא, ויש להם תוספת נשמה גם כן, לכן אמרו שיום טוב שלהם הוא, כמו שביום טוב יש נשמה יתירה, ולכן חייבים כל העם לעמוד בעמידה בשעת המילה, ואסמכוה אקרא [מלכים ב' כ"ג, ג] ויעמוד כל העם בברית".

ועיין בזכר דוד מאמר ראשון, ב, מאמר שני שכתב שברכת הבשמים על הכוס במילה "על דרך שאמרו בזוהר פרשת תזריע שלשה ימים דמילה התינוק כואב והרוח לא שורה בגופו כשאר הימים, וכתב הרב חיים ויטאל זלה"ה כי בשלשת ימי המילה שאז הרוח הולך לו, כי לא למד ולא ניסה לסבול כל הכאב ההוא, אין באדם רק אותה הנפש שהיתה במעי אמו, אך הרוח ההוא איננו עמו עד עבור השלשה ימים הנזכרים עד כאן לשונו. ומטעם זה מברכים על הבשמים ונותנים גם לתינוק הנימול, כדי שתשאר תוספת הרוח של הוולד בתוכו, ומה שהיה ראוי שיברך הוולד על הבשמים ולכווין בכוונת הריח עושים ומתקנים הציבור.

וראוי לתת טעם אל המנהג ששמש הקהל מחלק אגודת הדסים לכל הקהל וכו', והטעם כי בעת שעושים מצוות המילה למטה, גם למעלה מתגלה היסוד העליון בהארה גדולה ובזמן שהשפע יורד למטה, אזי כל הנמצאים באותו המקום כל אחד מקבל תוספת אור, ואחר כך מסתלק בעת שמסתלק הרוח של הנימול, לכן מריחים בבשמים כדי שתשאר קצת הארה בתוכו".
ואם כן אדרבה בשעה שהנימול בוכה מסתלקת ההארה והשפע. אך מנהג כמה מבני אשכנז לבקש רחמים על עצמם באותה שעה כמובא בספרי סגולות, ומצאו מקור לכך בדברי הרב עוללות אפריים זיע"א.
שאלה - 167753
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
האים מותר לנסוע לחו"ל לשם טיול,הנאה בלבד.להנות נהנופים וכדומה…

תשובה
בתוספתא מסכת עבודה זרה פרק ד, הלכה ה, איתא "וכן הוא אומר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת השם לאמר לך עבוד אלהים אחרים. וכי תעלה על דעתך שדוד עובד עבודה זרה היה? אלא דרש דוד ואמר כל המניח את הארץ בשעת שלום ויוצא לחוצה לארץ, כאילו עובד עבודה זרה שנאמר ונטעתים בארץ הזאת באמת בכל לבי ובכל נפשי. כל זמן שהן עליה כאילו נטועין הן לפני באמת בכל לבי ובכל נפשי, הא אינן עליה כאילו אינן נטועין הן לפני באמת לא בכל לבי לא בכל נפשי". וכן הוא בספרא בהר פרשה ה, פרק ו, אות ד. ובעוד מדרשים.

וראה נא בספרי [דברים פרשת ראה פיסקא פ]
"מעשה ברבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר שהיו הולכים לנציבים אצל רבי יהודה בן בתירה ללמוד ממנו תורה והגיעו לציידן וזכרו את ארץ ישראל זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו את המקרא הזה +שם /דברים יא לא/+ וירשתם אותה וישבתם בה ושמרת לעשות את כל החוקים האלה ואת המשפטים אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה חזרו ובאו להם לארץ ישראל".
וכתב הרמב"ם [הלכות מלכים פרק ה הלכה יב] "לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה גויים, ואל ידור בחוצה לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל היוצא לחוצה לארץ כאילו עובד עבודה זרה, שנאמר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת השם לאמר לך עבוד אלהים אחרים, ובפורעניות הוא אומר ואל אדמת ישראל לא יבאו".
ועיין בשלחן ערוך אבן העזר סימן ע"ה. ובשו"ת מנחת יצחק חלק י, סימן ק"ח, ובשו"ת משנה הלכות חלק י"א, סימן תל"א.

ובשו"ת יחוה דעת חלק ה סימן נ"ז האריך מאוד בענין וסיים "אסור לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ לטייל אפילו על מנת לחזור לארץ ישראל. ומותר לצאת לחוץ לארץ ללמוד תורה ולישא אשה על מנת לחזור לארץ ישראל".
שאלה - 167748
לכבוד מורנו ורבנו שליט"א
האם זה נכון שנשמת משה רבנו עליו השלום היתה כוללת שישים רבוא נשמות ישראל?

תשובה
בזוהר הקדוש חלק ג, רט"ז, א. כתב "רעיא מהימנא שזיב שתין רבוא כמה זמנין דאתי בגלגולא, ובגין דא זכות כלהו תלייא קודשא בריך הוא ביה, ובגין דא אוקמוה רבנן, אשה אחת ילדה במצרים ששים רבוא בכרס אחד, ואף על גב דאוקמוה רבנן במלין אחרנין, שבעים פנים לתורה".
וכן בתיקוני זוהר הקדוש קי"א, א. כתב כי ראשי תיבות משה הוא "מ'מכון ש'בתו ה'שגיח, אשרי העם "שככה" לו בגימטריא מש"ה, אשרי העם שה' אלקיו, דעליה אתמר דור הולך ודור בא, ולית דור פחות מששים רבוא, ועליה אתמר דבר צוה לאלף דור, ואתפשטותיה הוא בכל דרא ודרא, בכל צדיק וחכם דמתעסק באורייתא, עד שתין רבוא, לאשלמא לכלהו מפגימו דלהון, ורזא דמלא והוא מחולל מפשעינו, דאיהו שקיל לכלהו, כמה דאוקמוה מארי מתניתין אשה אחת ילדה ששים רבוא, ומנו משה דשקיל לששים רבוא, ובגין דא אתמר עליה דור הולך ודור בא לההוא עלמא"

ועיין בשער הגלגולים שהאריך לבאר בענין זה בהקדמה ל"ח ועוד מקומות.
ומורנו הרב אברהם אזולאי ז"ל בספרו חסד לאברהם מעין ב, נהר י"ח כתב "דע כי כללות כל הנשמות הם ס' רבוא, והתורה היא שורש הנשמות של ישראל ולכן יש כנגדה ס' רבוא פירושים, אשר כפי כל אחד מהפירושים משם נתהווה שורש נשמה אחת מישראל. ולעתיד לבא כל אחד ואחד מישראל יקרא וידע כל התורה כפי הפירוש המגיע לשרשו אשר על ידו נברא, וכן הוא בגן עדן. אמנם יש נשמה שכוללת כמה וכמה פירושים, והנה נשמת משה רבינו עליו השלום היתה כוללת כל הס' רבוא ולכך ידע כל הס' רבוא פירושים".
שאלה - 167645
לכבוד עטרת ראשינו שליט"א, זכיתי אתמול להיות נוכח בתפילתו המרגשת והדומעת, במערת המכפלה, ובבית העלמין היהודי, קברי הר"א אזולאי, הרב שלמה עדני, הראשית חכמה, שד"ח הרא"ם. וגם מי היה החרי"ף?
תשובה
תהמה נפשי בזכרי אבותינו הקדושים, ואימותינו הקדושות, לזכות להיות שם ולהתפלל, ולהוריד דמעה בעד כל קהל ישראל הנמצאים בגלות קשה, ועליכם ועל בני ביתכם. גם קבר הרמב"ן זל הטמון שם, ובעוונותינו הרבים נחלתינו נהפכה לזרים.
בית העלמין העתיק שם גאוני עולם שם טמונים, מורנו הרב אברהם אזולאי, הראשית חכמה, הרב שלמה עדני, השדי חמד, הרב אליהו מאני זכר צדיקים לברכה.
הרב שלמה עדני ז"ל עלה לירושלים בן 15 שנה מתימן, אמו נפטרה בדרך, בירושלים התייתם מאביו הרב ישועה ז"ל, שנתיים היה בלי בית, למד בירושלים אצל הרב בצלאל אשכנזי מחבר שיטה מקובצת, ורבנו חיים ויטאל ז"ל, שיכל 11 בנים במגיפה שפרצה והצדיק עליו את הדין, כתב את חיבורו המפורסם "מלאכת שלמה". פירוש מקיף וחריף על המשניות, בהקדמה הוא מביא ענינים חשובים לתולדות יהודי תימן, נפטר בחברון בשנת שפ"ד בהיותו בן נ"ה שנה.
החרי"ף הוא רבי חיים רחמים פראנקו ז"ל נולד באי רודוס לפני 190 שנה בערך, בן שלשים שנה עלה לירושלים, וישב בבית הדין בראשותו של הראשון לציון הרב יעקב שאול אלישר היש"א ברכה ז"ל, ואתו הרב שלום חי משה גאגין ז"ל השמ"ח נפש. ראה את העוני הרב ששרר בירושלים נסע לווינה והקיסר יוסף פרנץ קיבלו בכבוד רב, וחזר בידים מליאות. בשנת תרל"ח יצא לחברון והיה הרב ואב"ד בה, בתרנ"ג הקים בית חולים יהודי בחברון בשם "חסד לאברהם" על שם הרב אברהם אזולאי ז"ל, בשנת תרס"ב נפטר והוא בן ס"ז שנה. מילא את מקומו הגאון השדי חמד רבנו חיים חזקיהו מדיני ז"ל. חתן הרב החרי"ף הוא הרב חנוך חסון אב בית הדין שנרצח על ידי הפורעים הערבים בתרפ"ט. בניו עברו לירושלים עיר הקודש.
שאלה - 167534
שלום לכבוד הרב
יש אנשים אצלנו בבית הכנסת שמנשקים זה את זה לשלום בתוך בית הכנסת ובזמן התפילה .האם זה ראוי לעשות כך ? לי נראה שלא ולכן אני שואל. תודה.

תשובה
עיין שו"ת יחוה דעת חלק ד סימן יב שכתב "בשו"ת בנימין זאב (סימן קס"ג), כתב בשם ספר האגודה: שאסור לאדם לנשק את בניו בבית הכנסת ולהראות להם חבה, כי עליו לקבוע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום. וכן כתב רבינו יהודה החסיד בספר חסידים (סימן רנ"ה). וכן פסק הרמ"א [צ"ח סעיף א]. ולפי זה נראה שהוא הדין להתנשק עם חבירו או קרובו בבית הכנסת, מהטעם האמור, ואין מקום לחלק בזה בין לנשק בניו קטנים, או לנשק קרוב או ידיד שהוא גדול בשנים, שעל כל פנים משום אהבת המקום ומורא שכינה שבמקדש מעט צריך להימנע מזה לגמרי. ולכן המנהג שנהגו קצת אנשים להתנשק עם העולה לספר תורה בסיום קריאתו, אינו נכון על פי ההלכה, וראוי לבטלו. וכן העלה הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל בשו"ת אורח משפט (חלק אורח חיים סימן כ"ב), שאין חילוק בזה בין גדול לקטן, שהכל בכלל האיסור. ודבריו נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת. וכיוצא בזה פסק הגאון רבי יוסף חיים מבבל בספר בן איש חי (פרשת ויקרא סעיף י"א), שאסור לנשק ידי קרוביו בבית הכנסת. וכן פועל שעובד כשכיר אצל בעל הבית, שעלה לספר תורה, כשחוזר למקומו לא ינשק ידי בעל הבית שלו שנמצא אז בבית הכנסת, שאין ראוי להראות כבוד לבשר ודם במקום המקודש הזה, זולת כבוד המקום ברוך הוא. ע"ש.

וכתב מרן ז"ל בשו"ת יחוה דעת חלק ד, סימן י"ב. "ואמנם המנהג פשוט אצלינו, שהבנים מנשקים ידי אביהם, והתלמידים מנשקים ידי רבותיהם, לאחר שסיימו לקרות בתורה, אולם מנהג זה יסודתו בהררי קודש, שכיון שהקדוש ברוך הוא ציונו על מוראם וכבודם, שבאביו נאמר, איש אמו ואביו תיראו, והקיש הכתוב כבודו לכבוד המקום (בבא מציעא לב ע"א), וכן לגבי רבו, אמרו חז"ל (אבות פרק ד' משנה י"ב) מורא רבך כמורא שמים. ודרשו כן מהפסוק את ה' אלהיך תירא, לרבות תלמידי חכמים. (עיין תוספות בבא קמא מ"א ע"ב ד"ה לרבות). ונשיקת היד היא דרך כבוד לאדם גדול ומכובד".
שאלה - 167493
בחדרה משוגע שרף ס"ת, רב העיר אמר להתעורר, האם יש מה להודיע לאנשים גם על הבעיה להצביע? הספרדים צירפו עורך מסיבות חילוני בשביל ה"צעירים" שייצגם והליטאים הצטרפו עם חילונים
תשובה
נורא נוראות, כמה טיפוסים משונים באו בדורינו המסכן הזה. כשאנשים מהחוגים הקרובים לחילונים מורדים בגדולי הדור בעבר ובהווה, ומצפצפים על כל פסקי חכמי ישראל. ומקיימים הופעות פרוצות.
כשיש מורדים בגדולי ישראל ומתחברים עם ממורמרים, מתוסכלים, בעלי הפרעה נפשית של שררה, כבוד מדומה, כסאות עור תחש, מחרחרים ריב ומדון, מעוררים מחלוקת, מפיצים שנאה ומשטימה, גוררים את הציבור למערבולת של מלחמת הכל בכל. מציתים גלי אש של שנאה. ומהרסים ומחריבים בכל הכוח את מוסדות הפאר וההדר של הספרדים החרדים, ומייחלים להריסה כל מה שבנה מרן ז"ל בזיעת אפיו. נוקמים, נוטרים, שונאים, מתעבים, מסיתים ללשון הרע, לרכילות, גורמים ביטול תורה נורא, מקלקלים את לומדי התורה הרכים והעדינים באיסורי תורה של רכילות ולשון הרע, לבזות ולהשמיץ את גדולי וזקני ישראל, ללא מורא ופחד, חותרים תחת סמכותם של מנהיגינו הרוחניים. ומשחיתים את נפש הצעירים למרוד בגדולי ישראל, ועוד מתגאים במעשיהם.
בכל ישוב, עיר, כפר, מושב, שכונה, הם ואנשיהם מתרוצצים כדי להחריב ולהרוס, להאביד, לעקור, לשבור ולנתוץ, כל מוסד תורני, רוחני, ומפוררים כל התאגדות קבוצת עסקנים תמימים בכל מוסדות כלשהם, שמרן מסר נפשו בהקמתן, ונהנים מהרס וחורבן, ולא שמים נגד עיניהם דברי רבותינו כי המבזה תלמידי חכמים אין תרופה למכתו. ולא חוששים שהשם יתברך יבוא עמהם חשבון על כך.
הללו אין בהם ריח של תורה. ריח של יראה. ריח של דרך ארץ והגינות. מחליפים רבנים מהבוקר לצהריים. ומהערב לחצות. אינטרסנטים מובהקים המשתמשים בציבור כשעיר… ואין בהם שמץ של אחריות. ומה הפלא על המקרים המזעזעים המתרחשים מדי שעה לעינינו.
שאלה - 167385
שלום לכבוד הרב
האם בימינו צריכים להיזהר בענינים שמשכחים את הלימוד? ואם אפשר לכתוב כמה מהם?

תשובה
בספר חסידים סימן תתר״ח. כתב "אחד שאל מחכם אמר עכברים אכלו מלחמי אם אוכל לאכול מן הלחם אמר ולמה לא תאכל? אמר לו פן אשכח תלמודי ואני נזהר מלאכול מכל מה שמשכח התלמוד ועתה אני רעב. אמר לו החכם אינך חייב עד שישב ויסירם מלבו ואני רואה שאינך עוסק בתורה ואתה פנוי והיית יכול לעסוק וכל היום אתה בטל מדברי תורה והולך אתה עם עמי הכועסהארץ לשמוע דברים בטלים מוטב היה לך שלא היית נזהר מדברים המשכחים כדי שהיית שוכח דברים בטלים שאתה עוסק בהם".
נמצא איפה כי כל מה שהזהירו חכמים מפני דברים המשכחים את הלימוד אינו כי אם במי שעוסק בתורה, אך אם הוא מתבטל ממנה מה יתן ומה יוסיף לו מה שנוהג בסגולות שונות.

לגבי שאלתך מה הם. עיין בספרים של ענינים אלו אשר ליקטו ממאמרי חז״ל. ופטור בלא כלום אי אפשר. ואכתוב לך כמה מהם כמיסת הפנאי.
ומהם, הקורא שם הנפטר מעל המציבה בכתב בולט. הכועס. המסתכל בפני הכועס. המסתכל בפני נידה בימי ראייתה. העוסק בצרכי ציבור. האוכל משיירי עכבר. שיירי חתול. המתנמנם בשעת שיעור תורה. המזלזל בדברי חז״ל ובאיסורי דרבנן. המניח ספר פתוח והולך לו. הלומד ואינו מוציא דברי תורה בפיו. האוהב תענוגים וטיולים. האוכל לב בהמה. הרגיל לאכול זיתים. השותה מים משיירי רחיצה. הרוחץ רגליו כשהם אחת על השניה. המניח בגדיו או מנעליו מראשותיו וישן. הלובש שני בגדים ביחד ולא זה אחר זה. הנוגע במקומות מכוסים ואינו רוחץ ידיו. ועיין בשלחן ערוך סימן ד.

המסתפר, המתגלח, הנכנס לשירותים, הנוגע ברגליו, החופף ראשו, המהלך בבית החיים, הגוזז צפרניו ואינו רוחץ ידיו אחר כך. האוכל פת שלא נאפתה כהוגן.
שאלה - 167193
שלום לכבוד הרב הגענו בכולל למסכת מועד קטן האם יש לחשוש למה שכתב בעל ספר חסידים סימן רסא בסופו שכדאי ללומדו בסתר מחשש לעין הבריות
תשובה
חס ושלום לומר משהו ביקורתי או חשש מלימוד תורה, הרב כתב שעין הבריות מזקת ולא הלימוד. ועיין בספר חסידים סימן רסא וזה לשונו
"אהוב לך את המצוה הדומה למת מצוה שאין לה עוסקים כגון שתראה מצוה בזויה או תורה שאין לה עוסקים כגון שתראה שבני עירך לומדים מועד וסדר נשים תלמוד סדר קדשים, ואם תראה שאין חוששים ללמוד מועד קטן ופרק מי שמתו אתה תלמדם ותקבל שכר גדול כנגד כולם כי הם דוגמת מת מצוה, אהוב אותן מסכתות ואותן הלכות שבני אדם אין רגילים בהם שזה דומה לאחד שהיו לו בנות ותבעום בני אדם והשיאם להם ונשארה בת אחת שלא תבעוה לינשא, אמרה לאביה אחיותי יודעות אומנות נקייה מעשה אורג מעשה רוקם לכך קפצו עליהם הכל והיו לאנשים אבל למה נתת לי אומנות שהכל מרחיקים ממנה לארוג בגדי אבל לתכריכי מתים אלו הייתה אומנתי בגדי שמחה הייתי לאיש כאחת מאחיותי, אמר לה אביה אני משבח אותך שהכל ילכו אצלך, כך אמרה מועד קטן והדומה לה רבונו של עולם למה אין עוסקין בי כשאר מסכתות והקב"ה השיב לה טוב הרי כבר נאמר (קהלת ז' ב') טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו. ועתה למה אומרים שהיא סכנה לפי שכתוב (משלי ג' י"א) ואל תקוץ בתוכחתו הוא ממהר ולא ידקדק כמו בשאר מסכתות, ועוד לפי שכל דבר שתופסין אותו בחזקת סכנה אפי' אינו מקום מסוכן מזיק לפי שלשון בני אדם ועינם מזקת אלא כך יעשה הרוצה ללמוד אותה יתפלל להקב"ה שלא יארע דבר רע וגם ילמדו הרב בחשאי לא יפרסם ולא יזיק ולא ינזק אחר שלשון בני אדם ועינם מזקת".

והביא דבריו הגאון רבנו אליעזר פאפו ז"ל בספרו יעלזו חסידים אות ער. וכתב הרב שיירי כנסת הגדולה יורה דעה רמ"ה, הגב"י ג. "ומיהו ימהר ולא ידקדק כמו בשאר מסכתות". ועיין בילקוט חדש אות צ, להגאון רבי ישראל מבלזץ ז"ל שכתב בשנת ת"ח "מה שנמנעים ללמוד מסכת מועד קטן ומי שמת וכיוצא בזה, שאומרים שהוא סכנה, לא יפה הם עושים, והם קובלין לפני הקדוש ברוך הוא. אלא מצוה ללמדם ויתפללו להקב"ה שלא יזיקו".

וידועים דברי שו"ת חתם סופר [חלק ב יורה דעה סימן שמ"ו] בתשובתו לחמיו גאון ישראל רבנו עקיבא איגר ז"ל,
"יקרת קדושתו הגיעני ובקראי בו ב' קושית בהלכות שמחות נרתעתי לאחורי כי גברא קפדנא אנא ואמרתי העבר חרפתי אשר יגורתי כי משפטיך טובים ואמנם שגגה יצאה מלפני השליט הגדול קדוש מור חמי הגאון ני' ונעשיתי אבל אם קודר שחותי ובאה אלי שמועה מאמי הצדקת זצ"ל תנצב"ה הרני כפרת משכבה, ובהתגולל בעפר קרני שבוע העברה עיינתי בדברי קדשו ותמול קמתי נתעוררתי היום להשיב ולצרף אליו כל מה שעיינתי בימים האלו ומו"ח הגאון דלא קפיד ולא קפדי' בהדי' יעבור עיונו עליו בשובע שמחות או יניח הדברים עד ט' באב שחל להיות בשבת הבע"ל ואם אולי בין כך יהפוך לששון ולשמחה א"כ גם יבולע המות לנצח ופשיטא דליכא תו קפידא".
ובשו"ת שבט הלוי חלק י סימן א כתב בתשובה
"ואשר שאל כב' בענין למוד מס' מועד קטן ובפרט בסדר דף היומי. אין לי להוסיף על מה שהעתיק כב' בקיצור, והעיקר מש"כ בס"ח סי' רס"א דלא זו דאינו מזיק אלא מצוה גמורה היא אלא שיש להתפלל לפני זה שלא יגרום שום דבר רע, ואין היא וכיו"ב ח"ו גורם נזק אלא דברת בני אדם כאשר רמז בס"ח שם, אבל דברי תורה עצמם הם דברי אלקים חיים וגורמים אריכות ימים, אלא שאין רגילים לקבוע ישיבה על זה, אבל מצוה כלימוד ש"ס על הסדר בין ביחידות בין ברבים כדף היומי חלילה לחסר חלק מתורת חיים".

וסיפר לי ידידי הגאון מרן רבי יצחק יוסף שליט"א כי בשבתו לכתוב ספרו ילקוט על הלכות שמחות, דיבר עם הגאון רבנו בן ציון אבא שאול ז"ל, ואמר לו אינך מפחד לעסוק בזה... והלך ושאל את את מרן אביו עט"ר ז"ל, ואמר לו תורה היא ואל תפחד ואל תחשוש. וכן הוא בזבחי צדק ועוד, ויש לי מה לכתוב אלא שהיום קצר והמלאכה מרובה.
שאלה - 166827
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
רב גדול שמעתי אומר ללמוד פילוסופיא וגם שירה של כופרים משום דע מה שתשיב, אפשר?

תשובה
לא ידעתי למה כוונתך, אך ידעתי מה שכתב אור עיננו רבנו חיים פלאג'י ז"ל בספרו נפש חיים [מערכת פ, אות י] "פילוסופיא חכמה זאת רעה היא בעיני השם אפילו ללמוד ממנה לדברי תורה ומוסר ודרך ארץ, ועיין בהקדמת ספר מנחת יוסף, ובהקדמתי לספרי הקטן [ראה כמה עניו היה] תוכחת חיים חלק בראשית, ובשו"ת הרשב"א חלק א סימן תי"ד.
ודע אוהבי דבספר חומת אנך בהקדמתי ד"ד ע"א הזכרתי להרב שבילי אמונה שהתמרמר מאוד כל מה שלמד בחכמת הפילוסופיא, והודה ולא בוש על חטאתו אשר חטא שלמד מעט ממנה, ואמר בזה הלשון עם היות שידעתי בעצמי שעישיתי בזה עון אשר חטא, את עווני אני מזכיר ואת חטאתי אני מזכיר".
וראה ראיתי להרב כמוה"ר אברהם הרופא בספר שה"ג בהקדמתו שכתב "כאשר חפץ השם לדכאני, כי חליתי זה שתי שנים חלפו עברו למו כי מתו כל חלקי גופי השמאליים [חלה בשיתוק לא עלינו], ולא יכולתי להשיב ידי לחיכי, גם לא זכיתי להלוך בחוץ על משענתי עבור אפיסת הכוחות חושי איברי אלו ותנועתם כי אבדו, פשפשתי במעשי וראיתי אחרי רואי כי נוסף לעוונותי אשר רבו משערות ראשי, גדלה צעקת ביטול תורה לפני השם, כי בילדי חכמי היוונים פקתי הגבהתי ללכת אחרי פילוסופיא והרפואה, אשר בחלקלקות אמריהם הציקוני ללחם רשע ואפילה ולא הגיתי במורשת קהילת יעקב כדין וכשורה".
וזכור מה שכתב רבנו החיד"א ז"ל בספרו מדבר קדמות "פילוסוף גימטריא בער".
שאלה - 166795
שלום לכבוד הרב מוצפי שליט"א
מחילה כבוד הרב אני פורשת את ידיי בזמן שהכוהנים מברכים את העם בברכת הכוהנים האם אני נוהגת בסדר
תודה כבוד הרב

תשובה
ראוי להמנע מכך, אם כי היו קהלות מסויימות בחו"ל שנהגו כן בשעת ברכה, והטעם משום "חוקות הגויים",
ואמנם מצינו שמשה רבנו עליו השלום אמר "אפרוש כפי אל השם", וכן שלמה המלך בחנוכת המקדש כתוב בספר מלכים א, פרק ח, כ"ב. "ויפרוש כפיו השמים". וכן בספר עזרא ט, ה. כתוב "ואכרעה על ברכי ואפרוש כפי אל השם אלוקי". ועיין בפירוש הרמב"ן ז"ל על התורה פרשת בשלח [י"ז, ט] שכתב "והטעם שצוה משה את יהושע להלחם בעמלק, בעבור שיתפלל הוא בנשיאות כפים על ראש הגבעה, ועלה שם כדי שיראה את ישראל הנלחמים וישים עינו עליהם לטובה, וגם הם יראו אותו פורש כפיו השמימה ומרבה בתפלה ויבטחו בו ויוסיפו אומץ וגבורה.
ובפרקי ר' אליעזר (פרק מד) עוד, כל ישראל יצאו חוץ לאהליהם וראו את משה כורע על ברכיו והם כורעים על ברכיהם, נופל פניו ארצה והם נופלים על פניהם ארצה, פורש את ידיו לשמים והם פורסים את ידיהם לשמים, כשם ששליח צבור מתפלל כך כל העם עונין אחריו, והפיל הקדוש ברוך הוא את עמלק ואת עמו ביד יהושע. ואם כן יהיה טעם "ומטה האלהים בידי" לומר כי כאשר עלה על ראש הגבעה וראה את עמלק נטה ידו במטה להביא עליהם מכות דבר וחרב ואבדן, כענין הנאמר ביהושע נטה בכידון אשר בידך אל העי כי בידך אתננה (יהושע ח יח), כי בעת היותו מתפלל וכפיו פרושות השמים לא יתפוש בידו דבר. והיה כל הענין הזה שעשה משה רבינו, מפני שהיה עמלק גוי איתן וחזק מאד, וישראל אינם מלומדי מלחמה ולא ראו אותה מעולם, כאשר אמר פן ינחם העם בראותם מלחמה (לעיל יג יז), והוא עיף ויגע ככתוב במשנה תורה (דברים כה יח), על כן פחד מהם והוצרך לכל התפלה והתחינה הזאת".
מכל מקום כתבו כמה מהפוסקים שבימינו אין לעשות כן, מכיוון ועובדי עבודה זרה נוהגים לעשות כן.
וכן פסק הגאון הרב באר שבע סימן ע"ד, ובהגהות רבי עקיבא איגר אורח חיים סימן פ"ט. ועיין ילקוט יוסף סימן צ"ה בהערות שם.
שאלה - 166650
לכבוד הרב שלום רב
גיליתי שבעבר אמא שלי עשתה 2 הפלות. היא לא שומרת תורה ומצוותיש דרך שאני יכול לתקן את המעשה הזה ואת הנשמות שהלכו? [מתכון ללחם יבש].

תשובה
אפשר לתקן על ידי שלא נזרוק לחם שנשאר, כי בזוהר הקדוש דימה זאת להשלכת פירורים לאשפה. המערכת מציגה כאן מתכון שכתב לנו אחד המשתתפים וכנראה הועתק ממקום כלשהו, המקור הזדהה בשם "שרה" ותבוא בזה על הברכה. והזכויות שמורות למקור.

"לחתוך אותו לקוביות ולהכניס אותו למיקסר ולרסק ויש לך פירורי לחם נהדרים. לייבש את זה בתנור בחום של 100 מעלות כשעה בערך עד שיבש לגמרי ולאחסן בקופסה אטומה עד לשימוש, רק להיזהר ולהשתמש מהר כי עלול להעלות עובש. אפשר להכין מהלחם כופתאות בוואריות - היום במדינת ישראל הכל הפך לבווארי כולל הבירה אז אפשר גם כופתאות לחתוך את הלחם לקוביות קטנות - אפשר כל לחם, לשפוך עליו ביצים, מים חמים, להשהות עד שהלחם ספג את הנוזל חם, להוסיף בצל מטוגן חתוך לקוביות, פטרוזיליה קצוצה דק, או כל עלי ירק, מלח פלפל ואגוז מוסקט ולערבב היטב בידיים לעיסה אחידה. להשהות קצת. בנתיים לחמם בסיר גדול 2 ליטר מים עם מלח, וכשרתחו המים להכין כדורים מתערובת הלחם - אם התערובת נוזלית מידי להוסיף לה לקוביות לחם קטנות ולערבב היטב שוב ולהשהות קצת עד לספיגת הנוזלים. להכין קניידלך בידיים ולבשל במים הרותחים עד שהם צפים למעלה ועוד כמה דקות כדי שיהיו מבושלים גם מבפנים. להגיש עם נקניקיות, או גולש או שניצל ורוטב חום.
ועוד משהו קטן וחסכוני. לחתוך את הלחם לקוביות קטנות ולפזר אותו יפה על תבנית אפיה ולהכניס לתנור על 150 מעלות ל 20 דקות בערך או עד שהלחם הפך לזהוב ויש לך קרוטונים.
לא צריך להיות בזבזן... גם משהו מתוק אפשר להכין מלחם ישן בעיקר לחם או חלה לבנה, לטבול בביצה ולטגן במחבת משני הצדדים עד שזהוב חום, לפזר סוכר עם קינמון ולהגיש. הילדים יאהבו את זה מאוד. בתיאבון. ואגב, גדלתי בשנות החמישים ואמא שלי לא עשתה אף פעם מרק משאריות של ירקות ולחם. אלא את המתכונים האלה שנתתי לך כאן, קצת דימיון לא מזיק באשר לשאריות הלחם".
שאלה - 166622
לכבוד הרב שלנו היקר.
האם זה נכון שאסור להסתכל בתמונות של אשה נשואה? ואם היא עצמה מצטלמת לתקשורת?

תשובה
"תנו רבנן ונשמרת מכל דבר רע [דברים כ"ג י'], שלא יסתכל אדם באשה נאה, אפילו היא פנויה, באשת איש ואפילו היא מכוערת. ולא בבגדי צבע אשה".
וכתב הרב רבנו יונה ז"ל "אסור לאדם להסתכל באשת איש מן התורה שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. וארז"ל ליבא ועינא סירסורא דחטאה אינון ואסור להסתכל בפנויה מדברי קבלה שנאמר ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה וכל המסתכל באשת איש מכשיל ומכחיש כח יצרו הטוב והודו נהפך עליו למשחית שכך ארז"ל המסתכל בעריות קשתו ננערת ואשר לא ישא עיניו אל אשת איש זוכה ותחזינה עיניו בנועם השם מדה כנגד מדה חלף עבודתו אשר לא זן עיניו ממראה האיסור שכך ארז"ל כל הכובש עיניו מן העריות זוכה ומקבל פני שכינה שנאמר עוצם עיניו מראות מרע. ונאמר אחריו מלך ביופיו תחזינה עיניך".

וראה מה שכתב מרן ז"ל בשו"ת יביע אומר חלק ו - אורח חיים סימן יב
"ערוה בעששית אסור לקרות ק"ש כנגדה, מאי טעמא, ולא יראה בך ערות דבר אמר רחמנא והא קא מתחזיא. ע"כ. ומכאן הוכיח הרשב"א בחי' לברכות (נג:) שראיה ע"י עששית חשיבא ראיה. וכן הוא בפי' הרשב"ץ שם. גם בשו"ת הלק"ט ח"א (סי' צט) הוכיח מכאן שמותר לקרות בס"ת ע"י בתי עינים, שראיה ע"י זכוכית הויא ראיה מעלייתא, כההיא דקי"ל ערוה בעששית אסור לקרות ק"ש כנגדה, ע"ש. וכן פסק מהר"ם בן חביב בשו"ת קול גדול (סי' נ' דכ"ה ע"ג). ע"ש. ובשו"ת שבות יעקב ח"א (סי' קכו) העלה שדיין הרואה ע"י בתי עינים כשר לחליצה, וקרינן ביה לעיני הזקנים, דראיה ע"י זכוכית חשיבא ראיה, כדקי"ל גבי ערוה בעששית".

ומרן החיד"א בשיורי ברכה הביא דברי רבינו יונה דהמסתכל בנשים נקרא מומר לעבירה אחת. וכן הביאו בעבודת הקודש, וסיים, שזהו מן הדין, ולא חומרא. ובסמ"ק (מצוה ל') כתב, ואף על גב דבגמרא עבודה זרה (כ א) מפיק איסור הסתכלות בנשים מקרא דונשמרת מכל דבר רע, ההוא הסתכלות בנשים שלא לשם זנות רק שנהנה בהסתכלות. ונחלקו הפוסקים בדעתו של הרמב"ם אם איסור הבטה בנשים הוא מן התורה או מדרבנן, שהרי בהלכות איסורי ביאה (פרק כא הלכה ב') כתב, דמכין אותו מכת מרדות. וכתב הב"ש שם, שהוא מדרבנן. וכן כתב בשו"ת פני יהושע חלק ב' (אבן העזר סימן מד) דמדכתב הרמב"ם שמכין אותו מכת מרדות מוכח דהוי רק מדרבנן. והובא בשדי חמד חלק ב' (מערכת ה' אות ב'). ע"ש. וכן כתב בספר היראים [הישן] בסימן רלג, שהזהירונו רבותינו שלא להסתכל בעריות ואסמכוהו אקרא. ע"ש. אך בעצי ארזים (סק"א) השיג על הב"ש וכתב, דהא הרמב"ם בספר המצוות (לא תעשה מז) הביא לשון הספרי הנז', ומנה לאו דלא תתורו במנין הל"ת, אלמא דסבירא ליה דדרשה גמורה היא ולאו אסמכתא. ומה שכתב הרמב"ם שמכין אותן מכת מרדות, היינו משום דהוי לאו שבכללות. או משום דהוה ליה לאו שאין בו מעשה. וראה בשדי חמד חלק ב' (מערכת ה' אות ב'),
שאלה - 166611
לעט"ר מה הביאור במאמר חנוך תופר מנעלים היה והיה אומר בשכמלו על כל תפירה
תשובה
סוד השם ליריאיו, עיין של"ה חיי שרה תורה אור י"ט,
ועיין בשו"ת בית יצחק אבן העזר ב הקדמה שכתב
"ואמרו חז"ל הובא בעשרה מאמרות מאמר אם כל חי ח"ג סי' כ"ב חנוך תופר מנעלים הי' ועל כל תפירה הי' אומר בשכמל"ו. הכונה כי הנה חנוך הוא הגבר אשר זיכך כל כך את גופו עד כי עלה בגופו שמימה. והורה לדעת כי גם את גופו יכול לקדש ולטהר והמליצו ע"ז חז"ל ואמרו תופר מנעלים כי הראה לדעת כי גם במנעלים היינו הלבוש הגשמי נוכל לעבוד את ד' ואמרו חז"ל במדרש בראשית פי"ז ששאל הקדוש ברוך הוא את אדם ואתה מה שמך והשיב לי נאה להקרא אדם שנבראתי מן האדמה והיינו כי האדם לא נתפאר בהפעולות אשר יעשה באמצעות הנפש כי אם בהפעולות אשר יעשה בהגוף כי זה היא כבוד להקב"ה אשר נתן כח לבשר ודם יסודו מעפר לעלות שמים באמצעות פעולות הארציות וע"ז אמר חנוך על כל תפירה ותפירה בשכמל"ו שזה תכלית כבודו יתברך לברוא בריה כזאת שיגיע באופן זה למעלת השלימות". ויש בזה אריכות גדולה בספר המגיד למרן ז"ל ובעוד ספרים.
שאלה - 166500
שלום לכבוד הרב איש אמת, אנחנו רואים רוחות זרות במחנה היהדות הספרדית גם בירושלים, כולל מרידה בגדולי הרבנים, מחילה מכבודו נבקש להביע דעתו הצרופה.
תשובה
איני נוהג להתערב בעניני בחירות לא ארציות ולא מקומיות. אך לא אוכל לעמוד מנגד בראותי שהורסים כל חלקה טובה במחנה העברים, ומנסים לגרור אנשים תמימים לעזוב באר מים חיים ולחצוב להם בורות נשברים ומקולקלים.
מאז ומעולם ידוע ומפורסם כי ליהודים הנאמנים לתורה ולחכמי ישראל, אין חלק ונחלה עם ה"פשרנים" למיניהם, אלה אשר ניצבו מן הצד באופן בולט וגס, בכל מערכות ישראל. במלחמות שמירת השבת, גיוס בנות לצבא, גיוס בני התורה, ניתוחי מתים, בריכות מעורבות להמונים, פתיחת בתי קולנוע בשבתות ומועדים, ולא די להם שעמדו מנגד, אלא שניאצו וביזו את גדולי ישראל העומדים על המשמר.

ועל כל זאת שיטת החינוך הקלוקלת ומוסדות "תרבות" שלהם מעורבים הם, ואין שמירה על הפרדה בין בנים לבין בנות, דבר שאין גדול בתורה שמתיר אותו וגובל באיסורי דאורייתא חמורים ואיסורי כרת. והתוצאות גלויות וידועות ונראות לעין כל רואה נכוחה, אני אישית מכיר מאות!!! משפחות בני אחינו מעדות המזרח שילדיהם יצאו לתרבות רעה ועזבו את מצוות התורה בהיותם במסגרות אלו. זוכרים אנחנו את המלחמות הקשות על כל נער ונערה שהגיעו דרך עליית הנוער מארצות הבלקן, מתימן ומצפון אפריקה, מבבל ומסוריה, מפרס ומהודו, מאפגניסטן ומתורכיה, יהודים תמימים שחשבו שהגאולה באה, והללו פיתו אותם בדרכים נלוזות כדי להגביר את כוחם האלקטוראלי.

בתוך האופל הנורא הזה חמל השם על עמו ונחלתו, וקם לנו איש גיבור חיל, ענק בתורה ומורם מעם, ראש ממלכת התורה הקדושה שניתנה לנו מהר סיני, שר צבא ישראל, שליח השם השם יתברך בדורינו, ועשה הרבה יותר מכל יהודי בעולם להציל נפשות תועות בדרכי נועם, בחכמה ובתבונה, הלא הוא מורנו ורבנו, עטרת דורינו, מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל. אשר עם היותו יושב על מדין, מוסר שיעורים לאלפים, מחבר תשובות עמוקות בהלכה, סגר את הספרים שבידו, וכיתת רגליו עשרות בשנים מעיר לעיר, וממדינה למדינה, להשיב לב אבות על בנים, ולב בנים על אבותם. ויחד עם מרנן ורבנן הגאונים הרב יהודה צדקה והרב בן ציון אבא שאול זצ"ל הקימו מוסדות תורה לתפארת בכל עיר ועיר ובכל ישוב וישוב, במסירות נפש שאין דוגמתה, ולא נראתה זה אלפיים שנה.

והנה עתה קמו רודפי כבוד ושררה, אוחזי קרנות המזבח, בעלי נקם וקנאה, וחותרים בכל כוחם נגד התנועה הקדושה והעומדים בראשה. מרנן ורבנן מרביצי התורה, זה 70 שנה בארצינו הקדושה, אשר הוציאו מתחת ידם אלפים רבים של רבנים, ראשי ישיבות, מורי הוראות, ומנהיגי הציבור, הכהן הגדול מאחיו הוא מרן הרב שלום כהן שליט"א, בנם של קדושים, אראלים ותרשישים, אשר אביו הקדוש והטהור פשוטו כמשמעו ראש המקובלים בירושלים, חביב נפשו של מרן הבן איש חי ז"ל אשר עוד בהיותו נער צפה ממנו לגדולות ונצורות, ואמר עליו כי תועלת מרובה תצא ממנו לדורות עולם, ובנו חביבו יליד ירושלים עיר הקודש, איש אמת, קדוש ונורא, וחביריו הרבנים, ואתם הגאון הרב שמעון בעדני שליט"א גדול בתורה וביראה, אשר ידיו רב לו בהצלת ילדי העולים מצפרני השמד הרוחני, והם הם ממשיכי דרכו ותנועתו הקדושה של מרן ז״ל. והם אשר שימשו את מרן ז"ל למעלה משבעים שנה, והיו עמו בכל המערכות. להם יש להקשיב ולציית, ותמיהני איך יש כאלו שמלאם לבם למרוד בדרכו של מרן ולסטות מהדרך הסלולה אשר סלל בעמל וביזע רב ומסר נפשו בשביל כלל ישראל. ואשר אותם העמיד להנהיג את הציבור הספרדי הטהור בעולם כולו.

חלילה חלילה להעמיד בסכנה את קיומם של עשרות הישיבות הקדושות, את הכוללים הנפלאים בהם הוגים בתורה הקדושה יומם ולילה, את מאות תלמודי התורה בהם לומדים תינוקות של בית רבן אשר הזוהר הקדוש כתב כי בזכותם יורדת השכינה ושורה עלינו, את בתי החינוך לבנות טהורות, הסימינרים הרבים הקיימים על ידי רבני התנועה הקדושה. לא נעמוד מנגד.
שאלה - 166444
שלום לכל החברים היקרים באתר קדוש זה.
מעשה נורא במרן רבנו עובדיה יוסף זיע"א.

תשובה
מעשה זה אירע בערב יום הכיפורים התשע"ג, שנה קודם פטירתו למנוחת עולמים. יהודי יקר תושב איזור המרכז, נולד לו בן זכר ראשון ושמח שמחה עצומה, והנה פגש בו חבירו הטוב וראהו שהוא נהפך לאדם עצוב ומבולבל, שאל אותו מדוע פניך זועפים? והשיבו כי חמיו בא אליו בתביעה כי נדר ונשבע שהוא יהיה הסנדק לבן הנולד, אלא שהסבא "הסנדק" מגדל שיער קוקו, וכל גופו מלא שחין קעקועים מצוארו ועד כפות ידיו ורגליו, ואני אנה אני בא ואוי לה לאותה בושה וכלימה.
השיבו חבירו כעת אני פותר את הענין, אסע עכשיו למרן ואציע לו להיות סנדק, אולם דא עקא כי הילד נולד בג' בתשרי, והברית יחול בעצם יום הכיפורים. אמר ועשה ויסע לו לירושלים הישר למעונו של מרן. תחילה היה מי שדחה אותו בגלל מצב בריאותו של הרב, אולם הלה לא ויתר, ופרץ בבכי מר. הגיעו הדברים לאוזן מרן, קרא אותו וניחמו ואמר אני אהיה לו סנדק, והכל יסתדר.
יצא לו הלה בשירה ובשמחה ונסע אל חבירו, אירגן להם דירה בקרבת מקום בשכונה, והכל היה מוכן. בלילה שלפני הכיפורים רואה הודעה על צג הטלפון השעה 1 בלילה, ומרן על הקו, נבהל הלה ומיהר להשיב, ומרן בסבלנות ובאהבה אין קץ אומר "מדבר עובדיה יוסף, באיזה שעה נולד הילד", התברר כי בשעת אחר הצהריים, שמח מרן ואמר, טוב מאוד, היולדת תוך שבעה מעת לעת מהלידה ומותר לה לטעום מהכוס והכל ילך למישרים.
השתוממו היהודים היקרים מגודל מסירותו של מרן וענוותנותו, ועצם פשטותו הגיעו בני המשפחה לירושלים, ובליל הכיפורים ביקש שהיולדת תיכנס לחדרו ובירך אותה שעה ארוכה, ולמחרת קודם תפילת מוסף נערכה הברית מילה בבית מרן ז"ל, והכל בא על מקומו בשלום.
מעשה זה סיפר לי היום בצאתי מסנדקאות בירושלים מפי בעל המעשה בדמעות וגיל.

אגב, ה"סבא" גילח את שער ראשו ועתה הוא קובע עתים לתורה מדי יום.
זכות מרן תגן עלינו ועל כל ישראל.
שאלה - 166339
לכבוד הרב
יאריך ה שנותיו בנעימים
מה האישה שצריכה ללדת אומרת לפני שהיא נושכת את הפיטם של האתרוג?
תודה רבה

תשובה
נא עיין סכת ציון עמוד שט"ז, כתב הרב מטה אפרים
וְאוֹמֶרֶת כָּךְ "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בִּשְׁבִיל חַוָּה שֶׁהִיא אָכְלָה מֵעֵץ הַדַּעַת גָּרַם אוֹתוֹ חֵטְא מִיתָה בָּעוֹלָם, וְאִם הָיִיתִי בְּאוֹתוֹ זְמַן לֹא הָיִיתִי אוֹכֶלֶת וְלֹא הָיִיתִי נֶהֱנֵית מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ שֶׁלֹּא רָצִיתִי לִפְסֹל אֶתְרוֹג זֶה בְּשִׁבְעַת יְמֵי הֶחָג שֶׁעָבְרוּ, וְהַיּוֹם שֶׁפָּסַלְתִּי אֵין בּוֹ מִצְוָה, וּכְשֵׁם שֶׁיֵּשׁ לִי הֲנָאָה בְּפִטָּם זֶה כָּךְ הָיִיתִי נֶהֱנֵית לִרְאוֹת עֵץ הַדַּעַת שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם וְחַוָּה לֹא תֹאכַל וְלֹא הָיִיתִי עוֹבֶרֶת אֶת צִוּוּיוֹ. וּתְקַבְּלֵנִי בְּרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתִי וְאֶת תְּחִנָּתִי שֶׁלֹּא אָמוּת מִלֵּידָה זוֹ. וְתוֹשִׁיעֵנִי לֵילֵד בְּנַחַת וּבְלִי צַעַר. וְלֹא יִהְיֶה לִי וְלֹא לִוְלָדִי שׁוּם נֶזֶק כִּי אַתָּה הָאֵל הַמּוֹשִׁיעַ".

העורך, בהצלחה, נבקש מאוד לא להטריח את הרב כי הוא טרוד מאוד בלימודו, וענינים טכניים תוכלו לפתור בכוחות עצמכם.
שאלה - 166305
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
אנו מלמדים בת"ת גם בימי חוה"מ שלוש שעות ביום. ישנם הרבה שאומרים שאנו פורשים מהציבור ואף לועגים על כך. מה דעת הרב?

תשובה
עולם הפוך ראיתי, אלה שסוגרים את התלמודי תורה הם הם פורשים מהציבור. וכי יש יום שמבטלים תלמוד תורה מהילדים? הרי הם קיומינו בעולם. עליכם ועליהם העולם עומד. אנחנו צריכים לנשק כפות ידיכם שאתם מלמדים את ילדי ישראל תורה גם במועדים. הרי לא חרבה ירושלים אלא על שביטלו בה לימוד של ילדי ישראל כנזכר במסכת שבת.
וכמה הרשב"י עליו השלום שיבח בזוהר הקדוש לימוד תינוקות של בית רבן, וכתב בפרשת בא ט"ל, א, כי אין העולם מתקיים אלא בלימודם. ובפרשת וירא י"ז, ב. קרא עליהם את הפסוק ורעי את גדיותייך הם התלמידים הרכים הללו. ובתיקוני הזוהר דכ"א, א, תיקון ו כתב כי בזכותם שורה השכינה על ישראל ומגינה עליהם.
וראה נא מה שכתב רש"י ז"ל [ישעיה ח, י"ח] "ומדרש אגדה בבראשית רבה על אחז שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות שלא ילמדו תינוקות של בית רבן תורה אמר אם אין גדיים אין תיישים אם אין צאן אין רועה אגרום לו לסלק שכינתו אמר לו הנביא כל מה שאתה קושר התעודה וחותם התורה לסותמה שלא תמצא בישראל לא יועיל לך".

ולעצם הענין עיין מסכת כלה רבתי פרק ב "תאנא בכל יום מלאך יוצא מלפני הקדוש ברוך הוא לחבל את העולם, ולהפכו לכמות שהיה, אלא כיון שהקדוש ברוך הוא מסתכל בתינוקות של בית רבן, ובתלמידי חכמים שיושבים בבתי מדרשות, מיד נהפך כעסו לרחמים". ופסק בשולחן ערוך יורה דעה סימן רמ"ה, ז. "מושיבין מלמדי תינוקות בכל עיר ועיר. וכל עיר שאין בה מלמד תינוקות, מחרימין אנשי העיר עד שיושיבו מלמד תינוקות. ואם לא הושיבו, מחריבין העיר, שאין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן.
ולהלן י"ג כתב "אין מבטלין התינוקות, אפילו לבנין בית המקדש".

וראיתי בס"ד לכתוב לך דברי סב סבו של רבנו האר"י ז"ל ורבנו הראש"ל ז"ל הוא הרב רבי יוחנן לוריא ז"ל בספרו משיבת נפש שמות פרק כה שכתב
ארבעה למ"ד באלפא ביתא, אל"ף גימ"ל דל"ת למ"ד, ל' של אל"ף רומז ללימוד תינוקות של בית רבן שהוא תחילת הלימוד, של ג' רומז לתלמיד חכם חריף ההולך מבית המדרש לבית המדרש כי הגימ"ל צורתו כאיש שחרבו על ירכו, וכן רמז דוד ע"ה שהמשיל ת"ח לחיצים שנונים ואומר חגור חרבך על ירך. למ"ד של ד' רמוז לבעל בית המסייע לת"ח וביתו בית וועד לחכמים כי צורת ד' פתוחה מכל צד כן בעל הבית ביתו פתוחה לת"ח, ע"כ יש ל' בדל"ת שיקבל ב"ב שכר ומעלה כאילו הוא עצמו למדן, ובדין שיהיה צורתו הפוכה כזה שתהא פתוחה נגד הגימל שהיא רומז לת"ח, אכן לכבוד הה' היא אות משמו של הקדוש ברוך הוא והיא משרת לו כאשר אבאר, ראוי לכבוד הש"י שהיא פתוחה כנגדה ולא יפנה לה עורף, והל' עצמה שהיא גבוהה ונגלה בפני עצמה, היא רמוזה לאב"ד וכל ראשי המדינות או קהילות הוא הלמ"ד הגדולה, ועוד העירוני מן השמים שאל"ף ולמ"ד ימצא שישרתו למילות אחרות כמו אלך אדבר, או לילך לדבר, אמנם ג' וד' לעולם לא ימצא שישרתו למילות אחרות, והיינו משום שהיא רמוזה לתינוקות של בית רבן עדיין אינם במעלה לבלתי השתמש בהם".

ואם כן מי הוא זה ואיזהו אשר מלאו לבו להרפות ידיכם העוסקים במלאכת השם יתברך.
שאלה - 166127
שלום לכבוד הרב
מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון,
בהלל בנענוע הלולב לצדדים האם צריך לומר בנשימה אחת את התיבות אנא, הושיעה או שאפשר בהפסקה,
תזכו לשנים רבות נעימות וטובות.

תשובה
כל תיבה בנשימה אחת ובזריזות, ולא בהפסקה כי אינו יוצא ידי חובה.
ועין להגאון רבנו יוסף חיים ז"ל בשו"ת תורה לשמה [סימן קפד] שכתב
"הנה בשלשה תיבות אלו שהם אנא ה' הושיעה נא יש שש תנועות, ועל כן נוהגים לעשות בכל צד תנועה אחת, דהיינו בתיבת אנא שיש שתי תנועות עושים דרום וצפון, ובהושיעה שיש שלש תנועות עושים מזרח ומעלה ומטה, ובתיבת נא שיש תנועה אחת עושים מערב. אך אני נוהג כך, לומר תיבת אנא כולה בצד דרום שהוא חסד, ואומר אני בו תיבה שלמה וגם שבזה נמצא אני מזכיר השם קודם שאעשה נענוע הצפון שהוא גבורה, ואח"כ אומר אותיות "הו" דהושיעה בצד צפון שהוא גבורה, ואותיות "שי" דהושיעה בצד מזרח שהוא תפארת, ואותיות "עה" דהושיעה אומר אותם במעלה ובמטה, דהיינו שאאריך בהם עד שאעשה גם נענוע של מטה, יען כי מעלה ומטה הם נצח והוד שהם תרין פלגי גופא ונחשבים כאחד ונכללין ביחד, ולכן תנועה זו של "עה" משמשת לשתיהן ותספיק בעד שניהם, ותיבת נא אומר בצד מערב שהוא יסוד, כן נראה לי נכון והבוחר יבחר".
שאלה - 165980
לכבוד הרב מוצפי שליט"א מה התיקון למי שהפיץ את העלונים הציבעונים שחשב שזה זיכוי הרבים ובסוף התגלה לו שזה החטאת הרבים שאין מספיקין בידו לעשות תשובה כלשון הרמב"ם
תשובה
א, יש שבתמימותם חשבו שמצווה הם עושים.
ב, יש שהציצו בעלון וראו רשעים מצולמים וידעו שזה לא כשר.
ג, יש שידעו אך מחשבות נגד ההלכה הטעו אותם לומר בשביל ל״החזיר בתשובה״ זה מותר. והרי כך מתירים כל איסורי תורה.
ד, יש שכלל לא חשבו. מצאו תעסוקה, אתגר, חשבו שיש ״גן עדן״ מיוחד לאותם ליצים והם יוזמנו לשבת שם אתם. או שפשוט התפעלו מהצבעוניות והפומביות. כי לא קיבלו חינוך תורני נכון.

ולצערינו ולבושתינו הללו פרצו את כל הגדרות וחומות התורה אשר רבותינו בנו לנו להבדיל בין הטמא ובין הטהור. והעדר מתפזר לכל עבר.

וחוטאים, א, דמויות של רשעים המטמאים את העיניים.
ב, האדרת מחטיאי הרבים. הכופרים בדברי חז״ל ומורדים בגדולי התורה.
ונותנים להם במה במחנינו ובבתי הכנסת שלנו.
ג, מתגאים ברשעים הרומסים ברגל גאוה כל הקדוש לנו.
ד, מעמידים זמרים פושעים המופיעים במקומות טמאים ומטמאים את נפשות ישראל הטהורים.
ה, פרצו ברגל גסה את האיסור אשר פירסמו כל רבני ישראל על השתתפות במופעים של זמר חסידי, מזרחי, גם למטרות ״קדושות״.
ו, מעמידים עמי ארצות. ליצנים. קשקשנים. הבודים מליבם התועה סיפורי ליצנות ובדיחות. והופכים אותם למנהיגי הרחוב.
ז, העסקת דוגמנים ו״דוגמניות״ בפירסום ומכשילים את הרבים באיסור ״ולא תתורו״.
ח, העסקת יחצני״ם עזי פנים שבדור. חסרי מינימום של בושה. המתלוצצים מגדולי ישראל.
ט, פרסומי תועיבה של אנשים ונשים שפרצו את צניעות מחנינו.
י, הם הורסים כל דקה את הדת. וטוענים שזה לצורך ״קירוב״.
יא, השחיתו כל חלקה טובה. חצו את כל הגבולות.
יב, הכתירו את עצמם לפוסקי הדור. מורי ההוראה. והציבור התמים אינו מבחין בין יעקב ל...
שאלה - 165414
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
מה מעלת הנותן צדקה בסתר ולא בפרהסיה?

תשובה
בתלמוד [בבא בתרא ט, ב] "אמר רבי אלעזר גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבינו, דאילו במשה רבינו כתיב כי יגורתי מפני האף והחמה, ואילו בעושה צדקה כתיב מתן בסתר יכפה אף". ובמדרש משלי [ כ"א, י"ד] "אמר רבי יוחנן כל מי שנותן צדקה בסתר, הקדוש ברוך הוא יכפה מלאך המות שנקרא אף ממנו ומאנשי ביתו".
ובתלמוד ירושלמי והובא בקהלת רבה פרשה י"ב, מעשה היה באדם שנתן פרוטה לעני צנוע בפרהסיה, ואמר לו רבי ינאי מוטב היה שלא נתת לו, כי עתה שנתת לו בפומבי ביישת אותו.
וכתב הרב כלי יקר [ויקרא פרק יט] "ובקצרכם לשון רבים, ואחר כך אמר לא תכלה פאת שדך לשון יחיד, לומר לך שאפילו בזמן קצירה שרבים קוצרים אל תדמה בנפשך לאמר יכול העני להתפרנס משדות של אחרים אף אם לא אניח להם לקט שכחה ופאה, תלמוד לומר לא תכלה, ולא תלקט, החוב מוטל על כל יחיד ואינו יכול לפטור את עצמו בשל אחרים. ורמז עוד בלשון יחיד זה שהצדקה צריכה להיות בסתר שלא יוודע לשום אדם כי אם לנותן ומקבל".
והגאון החיד"א ז"ל כתב בספרו פני דוד [בראשית פרק ב] על פסוק "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו".
"בפירוש רבינו אפרים כתיבת יד כתב איש צדיק הכתוב מעיד עליו שהיה נותן צדקה בסתר ולכך ניצול שנאמר מתן בסתר יכפה אף ושחד בחיק חמה עז"ה גי' המבו"ל עכ"ל ולפי דבריו אפשר לפרש כל הכתוב איש צדיק שהיה עושה צדקה תמים שהיה צדקתו תמימה בשלם שבפנים נותנה ואינו יודע למי נותנה וכיוצא. ועל ידי הצדקה כמצותה וכמשפטה את האלהים התהלך נח אפי' עם מדת הדין כמשמעות אלהים כי הצדקה מהפכת מדת הדין למדת רחמים כמשז"ל על פסוק השקיפה ממעון קדשך וברך כל השקפה לרעה וזו לטובה כי גדולה מתנת עניים שמהפכת מדת הדין למדת רחמים".


ובתלמוד סוכה מט, ב. "אמר רבי אלעזר מאי דכתיב הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך. עשות משפט זה הדין, ואהבת חסד זו גמילות חסדים, והצנע לכת עם אלהיך זו הוצאת המת והכנסת כלה לחופה. והלא דברים קל וחומר, ומה דברים שדרכן לעשותן בפרהסיא אמרה תורה הצנע לכת, דברים שדרכן לעשותן בצינעא על אחת כמה וכמה". ופירש רש"י ז"ל בפרהסיא הוצאת הנפטר והכנסת כלה שהכל יודעים ורואים, ובצינעא צדקה הניתנת לעני בסתר, שאין צריך להודיע לשום אדם".
שאלה - 165150
שאלה
לכבוד הרב ידוע שחכם סלמן מוצפי זצ"ל לא התערב בבחירות ולא נקט שום צד והיה בסדר עם כולם. ומדוע...

תשובה
תשובה
איני מתערב בבחירות. מחילה מכבודו, מדבריך ניכר בעליל כי בכלל אתה לא הכרת את אבי ז"ל ואפילו לא מפי השמועה, והוצאת עליו שם רע "שהיה בסדר עם כולם". "ולא נקט שום צד". דבר שהוא שקר גמור. לידיעתך, הוא לא הלך לבחירות מטעמים מיוחדים שלו, אבל בכל הזדמנות השמיע קולו בעוז נגד השלטונות עוקרי הדת, ולחם את מלחמות התורה כל ימיו, וגם לחם במיוחד נגד הפשרנים הידועים שהיו חבריהם ושותפיהם המלאים של החילונים והתבטא פעמים רבות בחריפות רבה נגדם. אבי ז"ל ציווני כמה פעמים ללחום מלחמות השם בעוז, ולהשמיע את קול התורה ברמה ללא חת וללא תלות בשום גורם.
הטפת לי מוסר שאיני הולך בדרכי אבי ז״ל. לא הכרת אותו. לא את דרכו. ולא את אופיו. הוא לבחירות לא הלך, כי בימיו עיקר המערכה והמלחמות התבצעו מחוץ למסגרות השלטוניות הממלכתיות והעירוניות. ושם נערכו עיקר המאבקים. ואלה היו ימים שלדעת הקהל ובעיקר לדעתם של גדולי ישראל דאז היתה השפעה עצומה על כל המתרחש סביבנו. היום הזירה הוחלפה והיא נערכת בתוך המסגרות. זה לגמרי אחרת.
ואשר אלי אני חי בתוך הציבור שלנו, אוהב אותו, מקשיב לו, משרת אותו כמה שאפשר, איכפת לי מהציבור. איכפת לי ממוסדות התורה שלא יקרסו חלילה. ושלא יפגע בהם אדם אם בשגגה אם במכוון, איכפת לי מהעומדים בראש המוסדות ובראש התנועה הקדושה שמרן נר ישראל עליו השלום הקים בדמו. וביטל הרבה תורה שלו למעננו, וויתר על כתיבת חיבורים יקרים למען הציבור. גם לעת זקנתו הסתובב כבחור צעיר ברחבי הארץ מישוב לישוב להשמיע את דבר השם, ולהקים מוסדות חינוך לתפארת בדרך הדורות שלפנינו. מצבינו הכללי והרוחני נגע מאוד ללבו, דאג לתפארת יהודי המזרח הרים אותם מעפר, והשקיע רבות לפיתוח תנועה ההולכת על פי חוקי התורה הצרופה, והמרבה תורה טהרה קדושה ויהדות בעם ישראל.

אני יודע היטב כי רבני התנועה הקדושה, הגאונים וראשיה סופגים עלבונות, עלילות, רדיפות והשמצות ללא הפסקה מכל הכיוונים. גם מאנשינו שנהנו ממנה ומהם וממנעמי השלטון, והם כפויי טובה. רק חסר אחריות לא מבחין בכך. או אדם צמא דם ואורב ואויב שמח בכך, ואסור לי להבליג ולשתוק. כי קיומם של כל מוסדות התורה, ובעיקר עיקרי היהדות בסכנה קיומית ומוחשית.
איני יודע מה כוונותיך, מה מטרותיך. מי אתה, מה שמך, אם באמת ובתמים כוונתך היתה לשם שמים ומקנא אתה לכבודו של אבי ז"ל שלא הכרת את הנהגתו, היה לך לפנות אישית ולשמוע את הנימוקים. אך אתה בחרת בדרך ההשמצה וההכפשה, והוספת עוד דברים שהעורך העלימם מעיני. זה קל היום מאוד להכות את רעך בסתר, לעבור על איסורי לשון הרע, רכילות, הוצאת שם רע, נקימה ונטירה, שנאת חינם, ריבוי מחלוקות בישראל, ולאבד את העולם הבא שלך. כי זה דרכם של מקנאים ושונאים, דבר אחד ברור, נעשיתה שליחם של בעלי קנאה ובעלי שנאה, של רודפי שררה, דבקים בכסאות, כבוד מדומה והטבות אישיות. שאין טובת היהדות הספרדית נגד עיניהם, אינך מצוי בענינים המתנהלים. ואינך יודע את הסכנות המוחשיות העומדות לפנינו. ואסור לנו להבליג ולא להזהיר את הציבור.
בתקופת הבחירות האחרונות אושפזתי תשעה ימים, וראיתי איך קמים אנשים רודפי כבוד וחוברים לאנשים שאין להם מאומה עם ערכי התורה האמיתית ועיקריה. שמעולם לא לחמו מלחמות הדת הנוראות במדינה. לא המערכות על שמירת שבת קודש, לא בגזירת ניתוחי מתים, לא בגזירה המזעזעת על חוק גיוס בנות, לא על המאבק של גיוס בני הישיבות, לא על פתיחת בריכת התערובת והתועבה בלב ירושלים עיר קדשינו ועוד. אלא הם חוגים שלהיפך חיבלו במערכות הדת בישראל, ושמו ללעג ולבזיון את קדשי ישראל, ורדפו את גדולי הדור, ואת כל מה שכלל הציבור השומר מצוות נלחם בשבילו, והנה קמו אנשים מתוכנו ובגדו במרן ז"ל וחברו אליהם והטעו את הציבור. ולכן אזרתי כגבר חלצי וכשפנה אחד מהחרדים אלי בענין זה. לא החשיתי. ולא עמדתי מנגד. לא יכולתי לראות את הבגידה במרן ז״ל ובגדולי דורינו אשר בחר ומינה ובמרידה בגדולי התורה. כי זה חורבן היהדות חלילה.
דברי אלה הנכתבים בדם לבי אינם מכוונים אליך. כי מטרת הניגוח וההשמצה עומדת לפניך. ולא אחריות כלפי התורה ומצוותיה. ידעתי כי שלוחם של רודפי הכבוד אתה. גם לא כלפי הליצנים שאיבדו את עולמם בהלבנת פנים ברבים. בהשמצות וברדיפות אישיות ללא סיבה כלל, בהנאה כגויים לרדוף לבזות להשמיץ ולתעב. אלא כתבתי כל זאת כדי להיות נקי מהשם ומישראל ולמנוע חילול השם. בטוחני כי התנועה הקדושה תגדל ותתרחב, ומרן ז"ל מעתיר בעדה ובעד חבריה. תודה לך שנתת לי הזדמנות להביע את כאבי, מברך אותך בשנה טובה ומבורכת, ותזכה לדעת קשט אמרי אמת.
יהיו לרצון אמרי פי, דברי בן ציון מוצפי.
שאלה - 165011
לכבוד הרב השלום והברכה.
אנו זוכים בשבת הקרובה לסיים עם ילדי שכונת רמות מסכת נדרים ע"פ הנחיית הרב
נשמח לדברי ברכה של הרב על מנת להקריא לילדים. האם להמשיך על הסדר למסכת נזיר?

תשובה
ילדי ישראל היקרים, צאן קדשים, כולנו ניצבים ערב ראש השנה לקראת יום הדין הנורא, יראים וחרדים, אך על חסדי השם יתברך בטוחים ונשענים.
אליכם צאן קדשים, אתם עתידנו עתיד האומה כולה, אתם דור ההמשך, אתם מחזיקי התורה, בלעדיכם אין לנו קיום, כי אתם היום, השעה, הרגע, מקיימים את כל העולם, בלימודכם, בתפילתכם, בתורתכם, במעשיכם הטובים, אשריכם ששם חלקכם מיושבי בית המדרש, אשריכם שאתם עוסקים בתורה, אשריכם שאתם ממשיכים את דרכי אבותינו אברהם יצחק ויעקב, אשרי יולדתיכם, אשרי הוריכם, אשרי מלמדיכם, אשרי מקימי מוסדות התורה עבורכם. אתם כל חיינו, אתם עתידינו, אתם סוד קיומינו.
דעו בחורים יקרים, איזה נחת רוח הנכם עושים לאבינו שבשמיים שהנכם מתכנסים יחד ועוסקים בתורה, הוא צופה בכם מלמעלה ושמח ואומר לצדיקים שבגן עדן, ראו, איזה ילדים יש לי, ראו את בני חביבי עוסקים בתורה, והשכינה הקדושה היא האור שלנו המהלכת ביננו דוגמת האמא הביולוגית של כל אחד מאתנו רוקדת משמחה עם רחל אמנו, כי נשמותינו ונשמותיכם היו בקרבה לפני ירידתם לעולם הזה, היא שמיחה ועולצת כי אלו הם בניה, גידוליה, ובגלות הקשה והנוראה גורמים לה שמחה ונחת רוח.
השכינה הקדושה סובלת בצער ישראל כל היום וכל הלילה, היא הולכת מחלון לחלון בבתי הרפואה, בכל המרכזים הרפואיים, בבתים הפרטיים של החולים, העניים, הנדכאים, הרווקים, הרווקות, חשוכי הבנים ומצטערת בצערם. היא הולכת לבתי הכלא שם יושבים אסירים יהודים ובוכה עבורם. היא מופיעה באיזורים נידחים שם יש יהודים תועים שלא מכירים את השם יתברך, את שבת קודש, את התורה, את הקדושה והטהרה, ומתחננת לאבינו שבשמיים שיגאלינו.

היא רואה אתכם בחורים יקרים, ואפילו אתם בודדים או מעטים ומתנחמת, הים מעתירה בעדכם, מבקשת עליכם, ומגינה ושומרת עליכם, רבבות מלאכים מקיפים אותה מכל עבר, והיא מפקדת עליהם לשמרכם ולהצילכם בכל רגע ורגע, חזקו ואמצו ילדי ישראל קדושים, התחזקו ביראת שמים, בתורה, במוסר, בעבודת השם.
תכתבו ותחתמו בספר חיים טובים אמן.
שאלה - 165010
לכבוד הרב שליט"א.ילמדנו רבינו מהי עבודת האדם בראש השנה? עבודת ה' בפחד/בשמחהלבקש בקשות אישיות בתפילה או שלא ראוי
יופץ לרבים בעזרת השם.כתיבה וחתימה וטובה למו"ר שליט"א

תשובה
להתפלל עם כוונה בלב, בהתעוררות, בהתלהבות. עיקר הדגש יהיה על תפילות העמידה, כי הפיוטים באים לעורר הלבבות והם רק כלים לכוונה בעמידה, העיקרון היום ל"המליך" את אבינו שבשמים עלינו על כל איבר ואיבר, על הפרנסה, העבודה, ההצלחה, הבריאות, המשפחה, העולם, כל הרשויות למיניהם, השלטונות, הממשלות בעולם. הכל בידו. ולפי מעשינו כך הוא גוזר ומחליט.
הכל בידינו, כפי שנשפר את מעשינו כך נצליח יותר. זה יום בו השם יתברך עיניו פקוחות על כל פרט, צעד, מעשה, מחשבה, פעולה, מכל סוג שהוא אשר בו נפעל. לכן צריכים זהירות יתירה, לבטל את רצונינו מפני רצונו. להתנהג אחרת, ביותר רצינות גם במאכלינו, בדיבורינו, בהתנהלותינו, ביחסינו עם אחרים, כי הכל "מידה כנגד מידה".
אין מי מאיתנו שאין לו מכר, ידיד, קרוב, חבר, שכן, שהלך לעולמו השנה. בכל מיני מקרים, תאונות, צורות, סיבות, ואופנים, כל זה נגזר בראש השנה תשע"ח, זה צריך לשמש לכולנו "תמרור אזהרה". להתנהגות יותר אחראית, רצינית, מכובדת, ובעיקר הכנעה כלפי הנהגת השמים. לדעת שיש דין ויש דיין, יש ביקורת, "וכל מעשיך בספר נכתבים".
זה היום בו לכולנו ההזדמנות לקבוע את גורלינו, לשנות לטובה את גזר דיננו, על ידי אמונה בו, תפלה, מעשים טובים, להיות יותר ישרים, וותרנים, סלחנים, אהובים. אחת הסגולות היא להתפלל בעד זולתינו ולא רק על עצמינו. "עשה למען ישראל השרויים בצרות". אין צורך בבקשות אישיות נוספות על הכתוב במחזור, הכל מופיע בתפילות "אבינו מלכינו", "תענו ותעתרו".
"זכרנו לחיים" זו התפילה המרטיטה, המטלטלת, המעוררת, כי בה יש הכל י"א תיבות שיש בהם הכל, על הגוף ועל הנשמה, נתאמץ ונכווין ותהיה לכולנו שנה טובה ומבורכת.
תודה לאבינו שבשמיים ששם בפי דברים אלה. ערב ראש השנה תשע"ט.
שאלה - 164892
לכבוד הרב שלום רב האם השם מעניש בעולם הזה את האדם ואם יש לזה מקורות, וכן בעולם הבא. או שבעולם הזה מהרעה שאדם עשה הוא מקבל את העונש שנמצא בעולם הזה? יופץ בוצאפ
תשובה
ידידי היקר והחכם, הטבת לשאול, ואציין מעט מקורות כי הזמן מאוד דוחק.
הכלל בשכר ועונש הוא, כי עיקרם בעולם הבא, והוא גדול מאוד הן השכר הן העונש, אך לפעמים מביא השם יתברך שכר כאן, וכן עונש בין לצדיקים בין לרשעים, ואל יחשוב הקורא שאדם מת ונמחק, לא כן הוא, הוא חי, רואה יודע, שומע, ומבין הכל, וכשיש לו עונש הוא כואב שבעתיים מהעולם הזה. וכשמקבל שכר הוא הוא נהנה פי אלפי אלפים מהעולם הזה.
כתב רבנו משה מקוצי ז"ל חי בצרפת לפני 800 שנה, בספר מצוות גדול [עשין סימן י"ז] "קודם שעשה האדם תשובה היה הקדוש ברוך הוא משלם לו שכר המצות שעשה בעולם הזה כדי לטורדו מן העולם הבא שנאמר (דברים ז, י) ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו. וכדרך שהוא עושה לשונאיו לשלם להם שכר המצות שעשה בעולם הזה כך משלם לאוהביו [לעולם] עונש העבירות שעשו בעולם הזה כדי שיהיו זכאין וקיימיןא לחיי העולם הבא.

ובספר בית הבחירה להמאירי ז"ל מסכת קידושין ט"ל, ב. כתב
"מפנות האמונה להאמין בגמול ובעונש בין בעולם הזה בין בעולם הבא ואל יבלבלהו מה שיראה מהעדר הסדור בין בני אדם בצדיק ורע לו ורשע וטוב לו שהכל ביושר פעמים שהוא צדיק גמור או שאין עונותיו כדאי להשתלם כל כך ונגמל בזה ובבא ופעמים שמקצת עבירות שבו צריכות מירוק ומריעין לו לנקותו מעונותיו עד שנדמה כאלו הוא רשע וכן הרשע לפעמים רשע גמור ונענש בזה ובבא ופעמים צריך שייגמל לקצת מעשים שבידו ומטיבין לו כדכתיב ומשלם לשונאיו על פניו, כלומר בעוד שהוא חי כדי להאבידו לעולם הבא".
וכן כתב רבנו משה אלשיך ז"ל על הפסוק תהלים פרק קיט. צדיק אתה השם וישר משפטיך.
"אפילו בהיטיבך לרשעים, והוא תואר צדיק, שכך ראוי, הם עושים עיקר מהעולם הזה יקבלו בו שכר מצותיהם. אך וישר, שהוא לפנים משורת הדין כמו שאמרו ז"ל (עי' ב"מ טז ב) שזה תואר ישר, וזה במקום משפטיך שאתה מתנהג בדין ויסורים שהוא לצדיק, כי חסד הוא, שעם עשותם עיקר מאותו העולם ודרכך לדקדק עמהם ועם כל זה מקבלים עונש אשמותם בעולם הזה שהוא הבל בערך עונש אשר שם לנפש".

ויש בכללים אלה פרטים נוספים, פעמים שאבותיו עשו מעשים טובים והוא חי ומצליח בזכותם, אך אם לא ידקדק במצוות יבזבז הכל, וישאר עירום ועריה מהמצוות, פעמים שבגילגול קודם קיים מצוות ועתה הוא מקבל השכר. ויש להיפך שאבותיו עשו מעשים לא טובים והוא סובל בגללם כי אין לו מי שיגן בעדו, ויש שבגלגולו הקודם עשה חטאים ובא עתה לכפרם כאשר נכשל בהם שנית. וכל זה חשבונו של מלך מלכי המלכים רחום וחנון.
שאלה - 164601
לכבוד הרב שליט"א, ראיתי את השאלה בקשר לרימונים לר"ה, אני עובד במועצת הפירות והירקות. ואחראי על שיווק הרימון, הוא גדל בחודש אב, ונשמר בקירור עד חודש טבת, כי שימורו מורכב ומסובך. כך שהיוצא באלול לשוק הוא חדש לגמרי.
תשובה
תודה לך, על האינפורמציה המחכימה, דיברתי היום עם איש אירגון החקלאים בארץ, ומסר לי הרבה ידע על גידולו ושימורו, ואיך מצליחים להאריך את "חיי המדף" שלו, כי הוא נוטה להשחיר, נפגעת קליפתו, נרקב, מצטמק, הוא יוצא מהמחזור ולא משתלם להחזיקו ולהשקיע בו. ולכן בחדשי הקיץ המוקדמים הוא אינו בשוק, כי לא ניתן לשמרו עוד בקירור.
חלק גדול ממנו בעיקר הגדולים שבו שכל אחד שוקל ק"ג אחד, נשלח לחו"ל באריזות של 5 יחידות כדי שלא ייפגעו בדרך. והוא פרי בריא מאוד ומגן ממחלות רבות ובפרט מסוכרת, בעיות עור, דלקות, המחלה הממארת, טרשת עורקים, ומחלות לב למיניהם. השם יצילנו.
זנים שונים מופיעים בשוק לפי סדר הבשלתם, עתה תחילת העונה מגיע זן הנקרא "עמק", אחריו יופיעו "שני", "עכו", "קאמל", והאחרון היציב "וונדרפול". כל אחד שונה בטעמו, גדלו, מראהו, עסיסיות גרגריו, ופעולותיו.

מכל זה למדנו כי הרימון שהגיע בימים אלה חודש אלול לשוק בהחלט מברכים עליו שהחיינו. שנה טובה ומבורכת לכולכם.
שאלה - 164260
לכבוד הרב שלום רב, מצבי הכלכלי אינו טוב לאחרונה ויש לי חובות, ואני בפקודת כמה רבנים בב"ב חתמתי הו"ק לתחנות רדיו חרדיות, האם לבטל?
תשובה
בודאי שכן, וצר לי על הסכמות הניתנות היום על ידי לחצים שונים ללא חקירה ודרישה ואמרתי אשמרה לפי מחסום, וכבוד אלקים הסתר דבר.
אך מעי מעי אוחילה ונפשי הציקתני על שעות רבות של ביטול תורה ליצנות ודברי ליצנות, ושירי פסולת שבפסולת של זמרים רשעים מחטיאי הרבים, אשר אין בהם ריח של תורה, ואצלי ספק הוא אם מתפללים שלש תפלות ביום, ההולכים במחשכים כי לא ישנו אם לא ירעו [משלי ד, ט"ז], וכבר דרדרו את בני ובנות ישראל התמימים והאהובים לתהומות, ונשמות עשוקות בידי צר ואויב זה הבעל דבר. ובמקום להשמעת שירי הקדושים רבנו יהודה הלוי, רבנו שלמה אבן גבירול, רבנו אברהם אבן עזרא, רבנו ישראל נג'ארה, רבנו הקדוש אבא שלם שבזי זיע"א, רבנו יוסף חיים ועוד.

ואעתיק לך מה שמובא במסכת אבות דרבי נתן [פרק מ, משנה ד] "כל המזכה את הרבים אין מגלגלין עבירה על ידו, שלא יהיו תלמידיו נוחלין העולם הבא והוא יורד לשאול, שנאמר [תהלים ט"ז, י] כי לא תעזוב נפשי לשאול. וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה כדי שלא יהיו תלמידיו יורדים לשאול והוא נוחל את העולם הבא שנאמר [משלי כ"ח, י"ז] אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס.
ויום אחד חזרתי משיעור תורה לקראת חודש אלול, ובדרך שמעתי ותרגז בטני ולבי ניתר ממקומו, ליצן מדבר דברי הבל ושטות, פחזנות וריקנות, ובעצם הימים המרעידים את הנפש מאימת יום הדין הקרב ובא, ופונה לציבור החרדי ולא לבעלי תשובה ומשמיע להם שירי הבל וקשקושי מילים, ומגבב בנפשו ההזויה שהגיעה מכוש ומיוון ומערי אדום, דברי ליצנות, ומשבח ומפאר ומהלל את הזמרים הרשעים המופיעים בחאפלות ובמסיבות ליצנות. ומרוממם כאילו הם נעשו גדולי הדור ומורי הדרך, והמה נעשו אלילי הנוער התועה ביערות ובכרמים, ובפיהם שירי דברים בטלים ומהלכים בחוקות הגויים, ביטול תורה, וכל דבר רע ותועבה. ומרקיד את המאזינים כאילו הגיעה הגאולה ונבנה בית המקדש, ומשיח בא, וישראל ללא צרות וגזירות. ותבקע הארץ לקולם.

עתה אחזור לעניננו, ראה מה שכתב הגאון תלמיד מהרש"ל ז"ל אשר חי לפני 470 שנה, הרב שלמה מלונטשיץ ז"ל הכלי יקר. כי המחטיא את הרבים אין לו כפרה עד שיכפר גם בעד העם אשר החטיא. ורבנו פינחס בעל ההפלאה כתב כי גם אחר מותו עושים השומעים לקחו מה שלימדם ומוסיפים חטאים על חשבונו. גם הוסיף וכתב כי עליו נאמר "וניקתי מפשע רב" היינו פשע רבים.
והרב משה אבן חביב ז"ל כתב בספרו תוספת יום הכיפורים שאפילו החטיא רק אחד או שנים יורד לשאול, ככתוב כי לא תעזוב נפשי לשאול היינו המלמד לאחרים, לא תתן חסידך הם הרבים לראות שחת. ורבנו המהר"ל ז"ל כתב בדרך חיים על אבות פרק ה "קשיא שהרי אם חזרו הרבים בתשובה ויהיו התלמידים בגן עדן גם כן, למה לא יהא תשובה למחטיא ומשמע שכל המחטיא את הרבים אפילו עשו תשובה. אלא ודאי כמו שאמרנו אף שהרבים עשו תשובה אין מועיל למחטיא", וכתב עוד דבר מבהיל ביותר, והוא בנתיבות עולם [נתיב העבודה פרק י"ד] "אינו דומה להשבת גזל, לא יתכן בזה תשלומין, כי התשלומין הוא שייך אל הממון לא אל דבר שהוא בעצמו של השם יתברך רק השחתה הוא. וזה שאמר שהוא חבר לירבעם בן נבט שהשחית את ישראל, שהדבר שהוא עושה לרבים נקרא השחתה, כי חטא היחיד אין נחשב השחתה שאפשר בתשובה, אבל המחטיא את הרבים אין תשובה ואין תיקון לו, ודבר זה השחתה נקרא בודאי דבר שאין לו חזרה ותשובה".
וזכור נא את אשר פירש רבנו עובדיה מברטנורא ז"ל כי נחשב לו כל אשר חטאו אחרים כאילו הוא עצמו חטא.
שאלה - 164240
לכבוד הרב שלום רב
בת של חברה סיימה לימודים בסימנר קהילת יעקב בנתיבות.האם מותר לה כעת ללמוד שיעורי נהיגה?

תשובה
חלילה וחס. כתב הגאון החיד"א ז"ל בשם הרב עיר בנימין [סוטה פרק א] בספרו מדבר קדמות [מערכת ג, כ"ב] גלות מצרים. כוונת פרעה להחליף מלאכת האנשים על הנשים [עיין מסכת סוטה דף י"א, ב. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים"]. להרגל עבירה, שהיו צריכים האנשים ללמד אומנות לנשים, והאנשים ללמוד מן הנשים, ותנן [קידושין פ"ב, א. לא ילמד אדם רווק סופרים ואשה לא תלמד סופרים".
וכתב גאון ישראל רבנו שמואל הלוי וואזנר ז"ל בשו"ת שבט הלוי חלק ד סימן א "בענין הצניעות מה שנשים לומדות ומרגילות עצמן לנהוג מכונית אוטא, הנה מן הנסיון למדתי שהוא דבר שראוי לאסרו איסור גמור, כי עצם הלמוד גרם כבר וגורם לפריצות והוא ההיפך הגמור מכל כבודה בת מלך פנימה, כמו שעצם הנהיגה הוא ממש להיפך כל כבודה וגו', האשה חושפת עצמה בזה בשווקים ורחובות לעין כל רואה נכשלת ומכשלת את האחרים, ואין דרכה של אשה במרכב עיין פסחים ג', אף על פי שהמציאות של רכיבה ע"ג בהמה אינו דומה לגמרי להא דידן, מכל מקום בעצם אין דרכה בכך דומה בכמה דברים שקשה לפרש בכתב.
ולבי אומר לי שהוא אחד הסיבות של האסונות הגדולות שנעשים בדרכים בארץ ישראל המפילים כל כך חללים והרגו כבר טובים וצדיקים, וזה מצורף להעבירות הנעשים בדרכים המולידים המלאכים המחבלים שמסכנים הדרכים כאשר בארתי כבר במקום אחר על פי גמ' דפסחים קי"ב ע"ב ע"ש עובדא דר' חנינא בר דוסא ודאביי. וע"ע ח"ז סי' י"א.
ולמעשה היום יש להתיר רק במקרים דחופים ונחוצים כשיש לא עלינו חולה או קשיש או נכה בבית, ויש צורך להעבירו ממקום למקום. והשם יתברך ירפא חולי עמו ישראל בקרוב.
שאלה - 164222
שלום לכבוד הרב שאלה זאת תפורסם בוצא"פ וגם אנשים שעוסקים בחזרה בתשובה איך עושים תשובה מיראה בדיוק ואח"כ מאהבה אם אפשר להרחיב בבקשה בריאות איתנה ונהורא מעליא אהוב ליבנו
תשובה
כתב בספר החינוך פרשת עקב מצוה תלב
מצות יראת השם
להיות יראת ה' על פנינו תמיד לבלתי נחטא, כלומר שנירא ביאת ענשו ולא יהיה לבבנו בלי מגור אליו כל היום, ועל זה נאמר [דברים י', כ'], את ה' אלהיך תירא. והראיה שזהו מצות עשה אחת מחשבון תרי"ג מצוות שנצטוינו,
שורש המצוה ביראת ה' נגלה לכל רואי השמש, כי השמירה הגדולה מן החטא הוא יראת ענשו.
מצות אהבת השם
שנצטוינו לאהוב את המקום ברוך הוא, שנאמר [דברים ו', ה'] ואהבת את ה' אלהיך. וענין המצוה שנחשוב ונתבונן בפקודיו ופעולותיו עד שנשיגהו כפי יכלתנו. ונתענג בהשגתו בתכלית העונג, וזאת היא האהבה המחוייבת. ולשון ספרי [כאן], לפי שנאמר ואהבת איני יודע כיצד אוהב אדם המקום, תלמוד לומר והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך, שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם. כלומר, שעם התבוננות בתורה תתישב האהבה בלב בהכרח. ואמרו זכרונם לברכה [שם] שזאת האהבה תחייב האדם לעורר בני אדם באהבתו לעבדו, כמו שמצינו באברהם.
דיני המצוה, שראוי לו לאדם שישים כל מחשבתו וכל מגמתו אחר אהבת השם, ויעריך בלבו תמיד כי כל מה שהוא בעולם מעושר ובנים וכבוד, הכל כאין וכאפס ותוהו כנגד אהבתו ברוך הוא, וייגע תמיד כל היום בבקשת החכמה למען ישיג ידיעה בו, סוף דבר יעשה כל יכלתו להרגיל מחשבות לבו כל היום באמונתו ויחודו עד שלא יהי רגע אחד ביום ובלילה בהקיצו שלא יהא זוכר אהבת אדוניו בכל לבו. והענין על דרך משל שיהא נזכר באהבת השם תמיד כזכרון החושק תכלית החשק בחשוקתו היום שישיג להביאה אל ביתו.
שאלה - 164190
לכבוד עטרת ראשינו שליט״א. נא ובבקשה מכבודו היש חילוק או היתר להשתתף בנוכחות ובראיית נשים לבושות בצניעות או שלא בצניעות לענין איסור ולא תתורו? כי יש המטשטשים את התחומים בזה?
תשובה
כתב הרמב"ם [הלכות תשובה פרק ד, הלכה א] "ארבעה ועשרים דברים מעכבין את התשובה, ושם הלכה ד כתב "ומהן חמשה דברים העושה אותן אין חזקתו לשוב מהן, לפי שהם דברים קלים בעיני רוב האדם ונמצא חוטא והוא ידמה שאין זה חטא, המסתכל בעריות מעלה על דעתו שאין בכך כלום שהוא אומר וכי בעלתי או קרבתי אצלה, והוא אינו יודע שראיית העינים עון גדול שהיא גורמת לגופן של עריות שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם".
וכתב מרן בבית יוסף [אבן העזר סימן כ"א] "כתוב בארחות חיים (ח"ב הלכות ביאות אסורות סי' יג) בשם ה"ר יונה (באגרת התשובה [י"ט] אסור להסתכל באשת איש מן התורה שנאמר (במדבר טו לט) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ואסור להסתכל בפנויה מדברי קבלה שנאמר (איוב לא א) ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה וכל המסתכל באשת איש מכשיל ומכחיש כח יצרו הטוב והודו נהפך עליו למשחית שכך ארז"ל (סנהדרין צב.) כל המסתכל בעריות קשתו ננערת ואשר לא נשא עיניו אל אשת איש זוכה ותחזינה עיניו בנועם השם מדה כנגד מדה שכך ארז"ל (מדרש רבה סוף פרשת אחרי מות כג, יג) כל הכובש עיניו מן העריות זוכה ומקבל פני שכינה שנאמר (ישעיהו לג טו) עוצם עיניו מראות ברע ונאמר אחריו (שם שם יז) מלך ביפיו תחזינה עיניך. ואסור מן התורה להרהר באשה ואפילו פנויה וחמור הרהור פנויה ממגעה שעל ההרהור עובר בלאו מן התורה שנאמר (דברים כג י) ונשמרת מכל דבר רע ופירשו רז"ל (ע"ז כ:) שלא יהרהר ביום ויבוא לידי טומאה בלילה".

וכמה חמור הדבר שאנשים וגם נשים מזלזלים בכך, ואינם מבינים שמביאים צרות וגזירות רעות וקשות על העולם כולו, ידידי ראה נא מה שכתב רבנו יעקב בעל הטורים ז"ל [אבן העזר הלכות אישות סימן כ"א] "צריך אדם להתרחק מן הנשים מאד מאד, ואסור לו לקרוץ בידיו וברגליו ולרמוז בעיניו לאחת מן העריות, ואסור לשחוק עמה או להקל ראשו כנגדה, או להביט ביופיה ואפילו להריח בבשמים שעליה אסור. ואסור להסתכל בנשים שעומדות על הכביסה, ואסור להסתכל אפילו בבגדי צבעונין של אשה שהוא מכירה אפילו אינן עליה שמא יבא להרהר בה. פגע באשה בשוק אסור להלך אחריה אלא רץ ומסלקה לצדדין או לאחריו. והמסתכל אפי' באצבע קטנה של אשה ונתכוון ליהנות ממנה כאילו מסתכל בבית התורף שלה. ואסור לשמוע קול ערוה או לראות שערה, המתכוון לאחד מאלו הדברים מכין אותו מכת מרדות".

עוד רעה חולה ומרה עד למאוד ראיתי שערוריה שמקיימים "כנסים" וקוראים אותם "ערב התחזקות", ושם יושבים אנשים מכאן ונשים מכאן ואלה מביטים בפניהם ובלבושם של אלה, ויצר הרע מרקד שם, וגם אותם "מרצים בכירים" חצופי הדור ועזי פנים, פורצי גדרי הצניעות שלא היתה כמותה מימי קדם, וה"מרצים" מביטים בפני הנשים, ויש מהם המספרים סיפורי הבאי, ליצנות ובדיחות, הן בימי התשובה, וגם ביום תשעה באב יום שריפת היכלנו וחורבן בית מקדשינו, ובלילות שבת קודש עורכים חינגות ו"הרצאות", ויושבות נשים בפריצות מולם ומתנדנדות על הכסאות מרוב הליצנות והבדחנות כי מצוה לשמחם, והנשים מצחקקות בקולם מר כי כקול הסירים [רש"י, עצי קוצים] תחת הסיר כן קול הכסיל. ומורים היתר לעצמם "רב" פלוני התיר לי, אנחנו רוצים לקרב, וכך מדרדרים את הדור לתהום, והכל מתרחקים. ומסמאים עיניהם מהנזכר בתלמוד על כך.

מסכת סוכה [נ"א, ב] "חלקה היתה בראשונה והקיפוה גזוזטרא, והתקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה. תנו רבנן: בראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ, והיו באים לידי קלות ראש, התקינו שיהו נשים יושבות מבחוץ ואנשים מבפנים. ועדיין היו באין לידי קלות ראש. התקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה. היכי עביד הכי? והכתיב הכל בכתב מיד השם עלי השכיל, אמר רב קרא אשכחו ודרוש, [זכריה י"ב, י"ב] וספדה הארץ משפחות משפחות לבד, משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד. אמרו והלא דברים קל וחומר. ומה לעתיד לבא שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בהם, אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד, עכשיו שעסוקין בשמחה ויצר הרע שולט בהם על אחת כמה וכמה".

ואספר לך ידידי חביבי מעשה שהיה ומזעזע אותי עד היום הזה, מעשה היה שרבנו הקדוש רבי ישראל אביחצירא ז"ל הגיע מצרפת לארץ הקודש, באחד מביקוריו שם, ושלח לרבנו מאיר הקדוש בנו ז"ל שיבוא לקראתו לשדה התעופה בלוד, כי זה שנתיים שלא ראהו. ורבי מאיר נבוך היה, כי הקפיד לא לצאת למקומות ציבור שלא לפגוש פני אשה, אך כנגד זה חזקה עליו בקשת ומצוות אביו ז"ל, ופרש בפנינו את ספיקו, וביקש אם נתלווה אליו לשם ונעמוד עמו וישוחח בדברי תורה, ולא יבוא לידי ספק ראייה, הגענו לשדה ויכולנו לעמוד לא רחוק ממסלול המטוס, הרב מאיר עמד במרכז ואנחנו מקיפים אותו סביב בצמוד אליו, והנה מעשה שטן דיילת של מטוס ראתה אנשים הדורים מקיפים אדם מורם מעם, והסתקרנה לדעת מיהו, ולהביט בפניו, והקיפה אותנו מכמה עברים עד שראתה פניו, והרב היה מביט בנו והבחין בצידי עיניו הטהורות בה, וספק את כפיו ובכה, בנתיים הגיע רבנו ישראל ז"ל חיבקו ונישקו ושמחו איש לרעהו, ואחר כך נפרד רבי מאיר מאביו לשלום ושב לביתו.
לאחר שנתיים ימים הגענו בעשרת ימי תשובה לביתו לקבל ממנו דרכי מוסר ליום הקדוש, הביט בנו בעיניים נוגות ואמר, "אתם זוכרים את המעשה של איה הקדשה היא בעיניים על הדרך, עד היום עוד לא נתקן הפגם".
נורא נוראות, איך ירדנו.
שאלה - 164188
לכבוד הרב האם אפשר לקטוף חלק מהרימונים שבעץ ולעשר גם על אלו שעל העץ.איך מברכים שהחינו על תמר צהוב הרי זה לא שינוי שם?יש עוד כלל לברכת שהחינו??
תשובה
א, מפורש במשנה [מסכת תרומות פרק א משנה ה] "אין תורמין מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה ומן ההפקר ולא ממעשר ראשון שניטלה תרומתו, ולא ממעשר שני והקדש שנפדו, ולא מן החייב על הפטור, ולא מן הפטור על החייב, "ולא מן התלוש על המחובר" ולא מן המחובר על התלוש, ולא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש, ולא מפירות הארץ על פירות חוצה לארץ ולא מפירות חוצה לארץ על פירות הארץ" ואם תרמו אין תרומתן תרומה".

ב, תחילת הכל דע, כי התמרים יש להם עונה שבה גדלי והיא אלול תשרי מדי שנה, התמרים למיניהם הנמצאים כל השנה בשוק והם מיובשים. אין מברכים עליהם שהחיינו כי מצויים כל השנה.
אך יש סוגי תמרים הנמצאים בשוק הפתוח חודש או פחות בשנה. וזה בערב ראש השנה, והם קטנים יותר הבאים באשכולות, ויש שצבעם חום, ויש אדום, ויש שחור. לפי מידת ההבשלה שלהם, ואחר זמן מה מתקלקלים ולא נשארים. מכיוון שניכרת עונתם ויודעים עליהם שהם באו מחוברים לאשכול שצמחו עתה מברכים עליהם שהחיינו.

יוצא מהכלל מה שנמכר באריזות תמרים גדולים ובשלים בסקיום ארוזות ונקראים תמר לח, והמוכרים בשוק רושמים עליו "שהחיינו", הללו מובאים מבתי הקירור, ורובם משנה שעברה ואסור לברך עליהם שהחיינו.
זה הכלל רק הבאים באשכולות ומחוברים אליהם מברכים שהחיינו. וכן המנהג בסוג מסוים של תפוחים והם תפוחי "ענה" שאינם מתקיימים בקירור, וזמנם קצר בסביבות חג השבועות. וכם האגס הצעיר והקטן ובשרו רך ומגיע לשוק לזמן קצר, מברכים עליהם שהחיינו ועיין בן איש חי ועוד פוסקים.
שאלה - 164183
מה היה המנהג בישיבת פורת יוסף לגבי חתונות באלול. השדח מעיד שהתחתן באלול והיו כל גדולי הדור יורנו המורה
תשובה
נער הייתי וגם זקנתי וראיתי את גדולי עולם. רבנו הגדול רבי עזרא עטיה. רבנו חנניה גבריאל יהושע. רבנו הגאון יהודה הכהן שאקו. רבנו בן ציון אטון. רבנו החסיד צדקה חוצין. רבנו חזקיה שבתי. רבנו יהושע שרבני. רבנו אפרים הכהן זקן המקובלים. רבנו עובדיה הדאיה. רבנו אברהם הררי רפול. רבנו יעקב עדס. רבנו יעקב מוצפי. רבנו יהודה צדקה. רבנו יששכר אבועזיז. רבנו מאיר ואעקנין. רבנו רפאל עבו. רבנו שלום מזרחי. רבנו בן ציון חזן יד ימינו של הבן איש חי. זכר צדיקים לברכה וזכותם תעמוד לנו ולכם ולכל ישראל להכתב ולהחתם בספר חיים טובים.

כולם כאחד עודדו שמחו המריצו בירכו כל בחור הן גדול בתורה הן בנם של פשוטי עם. להתחתן ולהקים בית בישראל. והיו באים בשמחה גדולה להשתתף בחופה לרקוד ולשמוח. והיית רואה על פניהם איזו צהלה. הארת פנים. אהבה. חן וחסד. בראותם זוג נכנס לחופה. כאילו היה בנם.

מעולם לא שמענו. לא אמרו ולא מנעו מלשאת אשה בתאריך כלשהו וכל שכן באלול. אלא היו מעודדים לזרז את הנישואין.
שאלה - 164121
שלום לכבוד הרב, ראיתי מה שכתב הרב בענין שאסור לדרוך על הקברים, ורציתי לדעת מה המרחק שצריך להיות עפ"י ההלכה בין קבר לקבר, או שאין לזה שיעור? וכן בקבורה בקומות.
תשובה
כתב במסכת שמחות [ברייתות מאבל רבתי פרק ב, הלכה ד] "אין נותנין שתי ארונות זה על גב זה, ואם נתן כופין את בעל העליון שיפנה, שאין נוהגין בזיון במתים. ודוקא בנוגעין אבל בשתי קברות זה למעלה מזה וקרקעיתו של עליון מפסיק בינתים ששה טפחים מותר".
וכן הוא בשולחן ערוך יורה דעה [סימן שס"ב, ד] שפסק "אין נותנין שתי ארונות זה על זה, ואם נתן, כופין העליון שיפנה. ואם יש ביניהם עפר ששה טפחים, מותר". ומקורו בשו"ת רב האיי גאון ז"ל.

ודע, כי אמנם הגירסא בכמה מקומות היא שלשה טפחים הפסק, וכן הוא בתורת האדם להרמב"ן ובבית יוסף, אך כתבו הפרישה ועוד שיש טעות סופר בהעתקה, וצריך לומר ששה טפחים, ולמעשה כתבו המפרשים שגם הגירסא שלשה יב בה מן האמת והכוונה שלשה מכאן ושלשה מכאן כפי שתראה בסמוך.

וכתב הטור ז"ל יורה דעה [סימן שס"ג] "נשאל לרבינו האי גאון מערות שיש בהן כוכין שמכניסין שם המתים, ובשעה שמכניסין שם המת מלקטין העצמות משם, ומערבין אותם ומניחין אותם בגומא שבמערה אי שרי או לא, וכן בית הקברות שנתמלא ואין להם מקום וחופרים בקברים הישנים ומניחין העצמות לבד אי שרי אי לא, והשיב דשלא כדין עבדי דהא חיישי רבנן למקום תפישת שני מתים, אלא צריך שלא יהא בין מת לחבירו פחות מששה טפחים ג' לזה וג' לזה ולענין בית הקברות שנתמלא ודאי אי ליכא דוכתא אחריתי אפי' שיהא רחוק משם מה יעשו אי אפשר ליה למשבקי למת בלא קבר אבל אי איכא דוכתא אחריתי אפי' בטירחא בדוחקא ילך שם ולא ינוול המתים וכמה בתי קברים שנדחקו המתים ודנינו שלא יקבר שם אבל ודאי אם יכול להעמיק שיהא הקבר בעומק ויהא בין מת למת ו' טפחים ש"ד אף על פי שזה למעלה מזה ע"כ". וכזאת מצינו שכתבו בשם רב האיי גאון ז"ל, רבנו יצחק אבן גיאת ז"ל [הלכות אבל עמוד רנ"ז], תורת האדם להרמב"ן ז"ל ועוד.

וכתב הש"ך [שם ד] "כתב הב"ח דאפילו אי אפשר לקבור במקום אחר ולכן צריך למחות בקהלות שהקוברים עושים כן שלא ישימו זה על זה אלא בדאיכא בבירור הפסקת ששה טפחים, מיהו אם אי אפשר לקברו בענין אחר ודאי שרי וכן משמע מתשובת רב האי גאון שהביא הטור בסי' שאח"ז ופשוט הוא". וכתב בביאור הגר"א ז"ל "ששה טפחים. טור אבל בתורת האדם כתב שלשה טפחים אלא שכתב שם ונשאל מר' האי כו' והשיב כו' ואי אפשר שלא יהא בין מת לחבירו ששה טפחים שלשה לתפוסת זה ושלשה לתפוסת זה כו' ועיין רשב"ם בב"ב ק' ב' ד"ה ושנים כנגדו כו' וה"ה למעלה".
נמצא כי המרחק שבין קבורת נפטר אחד לשני צריך שיהיה ששה טפחים שהם 48 סניטימטר, והם 24 לכל אחד ואחד.
וכן הוא בתשובת החכם צבי סימן קמ"ט, ובחידושי רבי עקיבא איגר ז"ל. וערוך השלחן שס"ב, ז.
ועיין בשו"ת אגרות משה יורה דעה חלק א סימן רל"ג, שכתב שלכל נפטר נותנים דופן בעובי של שלשה טפחים, ובסך הכל יש מרחק של ששה טפחים ביניהם.

וכן מצאתי שכתב הגאון רבנו יצחק יעקב וייס ז"ל בשו"ת מנחת יצחק חלק ז סימן קד "דאיתא בטור שם תניא באבל רבתי אין קוברין שני מתים זה בצד זה אלא אם כן היה דופן הקבר מפסיק ביניהן וכו', ובבית יוסף הביא ממה דתנן גבי כוכין אמה בינתים חצי אמה לדופן הכוך, ותנן רשב"ג אומר הכל לפי הסלע, הלכך מרחיקין בכדי שיעמודו כוכין ולא ליתי לאינפולי לפי הארץ עכ"ל, ועי' בש"ס (ב"ב ק"א) ובטוש"ע (חו"מ סי' רי"ז), ועוד הביא הטור שם דאין נותנין ב' ארונות זע"ז, ודוקא שאין ביניהם עפר ששה טפחים וכו', וכ"כ אח"כ (סי' שס"ג) בשם תשו' רבינו האי דבין זה אצל זה או זה על זה, צריך ששה טפחים ג' טפחים כדי תפישה לזה, וג' טפחים כדי תפישה לזה עיין שם, והב"י (בסי' שס"ב) הביא בשם ת"ה דזה על זה סגי בג' טפחים בינתים, וכתב הב"ח דהוא טעות סופר וצריך לומר ו' טפחים, ובחידושי הגהות שם כתב לפרש דברי התורת האדם דרצונו לומר ג' טפחים לזה וג' טפחים לזה עיין שם".

לסיכום הדברים, בכל קבורה הן מהצדדים, הן זו על גבי זו שהם קבורה בקומות צריך שיהיה הפסק חלל ריק, או עפר מלא בעובי ששה טפחים שהם 48 סנטימטר, וצריכים לעמוד ולהקפיד הקרובים על כך שכך יבצעו הן אם קוברים בקרקע רגילה הן בקומות. ויהי רצון שיבולע המוות לנצח, ויחיו מתינו הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל.
שאלה - 164120
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
הייתי בבית העלמין בצפת, וכשהלכתי לכמה קברים שמחוץ לגשר המוצב שם לכמה צדיקים מפורסמים, מצאתי שאין מקום להגיע אלא כשדורכים על קברים ישנים האם מותר?

תשובה
ידידי יפה שאלת, מעיקר ההלכה אסור לדרוך על הקברים, מכמה טעמים. והמצב בארץ בכמה ערים עתיקות מאוד לוקה בחסר, וכמה פעמים השתדלתי בענין עם כמה גדולים והעליתי חרס בידי.
בעיקר הבעיה ישנה בהר הזיתים בירושלים שם כפי המובא בספרי יומני מסעות יש קברים שלש קומות זו על גב זו, וכן המצב דומה בעיר צפת, ומעט בטבריה, בחברון לא ידוע לנו על תקלות ממשיות.

לעצם השאלה ההלכתית מצינו שכתב בהגהות אשרי [מועד קטן פרק ג, סימן ע"ט] בשם האור זרוע, שאסור להשען על המצבה, וכן אסור לדרוך על הקבר משום דאסורים בהנאה. ועיין בבית יוסף [שס"ד] ובש"ך [שם ג].
והטור יורה דעה [סימן שס"ד] כתב "קבר אסור בהנאה ודוקא קבר של בנין אבל קרקע עולם של קבר אינו נאסר. כתב ה"ר ישעיה שהעפר שמכסין בו המת בתוך הקבר אסור בהנאה דתלוש ולבסוף חיברו הוא וחשוב כתלוש ואיזה קרקע עולם כגון החופר כוך בסלע שהוא קרקע שלא נתלש. ואינו נראה אלא העפר נקרא קרקע עולם אפי' תלשו ואח"כ החזירו דהא לא משכח תלמודא לימסר אלא בקבר של בנין וכן דעת א"א הרא"ש ז"ל. וכתב ה"ר ישעיה עכשיו שקוברין הקטנים בקברי הגדולים באיסור הן עושין שקבר מת אסור בהנאה אפי' לקבור בו מת אחר וגם לישב על הקבר אסור ועל האבנים שמכסין בו הקבר או על עפר הקבר דכולהו כתלוש ולבסוף חיברו דמי".

והגאון הב"ח יורה דעה סימן שסד] הביא דברי הרב רבי ישעיה ז"ל וכתב
"פירוש לישב על הקבר של בנין או על עפר הקבר שמכסין בו המת בתוך הקבר דכולהו כתלוש ולבסוף חיברו דמי. וכתב ב"י מה שנתן טעם משום דקבר מת אסור לקבור בו מת אחר לא היה צריך לטעם זה דבלא טעם זה אסור מפני כבוד המתים כמו שנתבאר בסימן שס"ג עכ"ל ואיכא לתמוה דאיפכא הוה ליה להקשות דלא היה צריך לטעם שאמרו מפני כבוד המתים שאינו אלא איסור דרבנן כיון דמדאורייתא אסור בהנאה כדילפינן מגזירה שוה דעגלה ערופה וכן כתב רש"י להדיא בפרק נגמר הדין (מז ב ד"ה פינהו) בקבר המזיק את הרבים דמותר לפנותו פינוהו מקומו טהור ואסור בהנאה וז"ל מקומו טהור דלא גזור עליה מפני הנזק ומיהו אסור בהנאה דאיסורא דאורייתא היא ולא פקעה עכ"ל אבל נראה דזה וזה לא קשיא כלל דפשיטא דאיסורא הנאה דאורייתא אינה אלא הנאה שנהנין בה החיים אבל לקבור בה מת אחר שרי מדאורייתא אלא דחכמים אסרוה גם בהנאה זו מפני כבוד המתים והרב רבי ישעיה שכתב שקבר מת אסור בהנאה אפילו לקבור בו מת אחר היינו לומר דאסור בהנאה מדרבנן לקבור בו מת אחר מפני כבודו של מת מיהו מה שכתב וגם לישב על הקבר אסור וכו' משמע דאיסור דאורייתא נמי אית ביה כדפירשתי".
נמצא שני טעמים יש לאסור לדרוך על הקברים, הן משום שקבר אסור בהנאה, והן משום בזיון המתים.

עוד כתב הגאון הב"ח ז"ל שם "וזה לשון הרב רבינו ירוחם (נכ"ח ח"א רכט ב) בנין שעל הקבר אסור לישב עליו דאין יושבין על ציון הקבר אבל במקום שנוהגים בני משפחה לישב נהגו בהן היתר מטעם שעל דעת כן בונין אותו ולפיכך מותר עכ"ל גם בהגהות אשיר"י כתב דכל מה שנעשה לצורך המת ולכבוד המת אסור בהנאה ומתוך כך אסר למכור מצבה שנשברה ולפי דבריו אסור להשען על המצבה ואם כן אסור לדרוך על גבי בית הקברות משום דאסור בהנאה עכ"ל ואף על גב דב"י פסק כהרא"ש דהתיר במצבה כבר נוהגים איסור אף לדרוך על גבי בית הקברות כל שכן לישב או להשען ואין להקל במקום שנוהגים איסור וכך מצאתי בהגהות מהרש"ל (לטור) וזה לשונו וגם לישב על הקבר אסור וכו' וכן נוהגין העולם איסור".

וזכור לטוב אדוני אבי ז"ל כשהייתי מתלווה אליו לקברי הצדיקים בהר הזיתים בירושלים והיה עובר בין הקברים כדי להגיע לאיזה צדיק, היה אומר שכל השבילים וכן הרווחים שבין הקברים הם על גבי מתים, והיה נוהג בכל ארבע אמות לומר "הנני מבקש מחילה מכם". וכן היה עושה כשהיה בצפת בבית העלמין שם.
ולכן יש להזהיר מה שיש נוהגים מנהג בורים שמביאים מיני מאכל ומניחים על המציבה ואומרים שאוכלים לעילוי נשמתו איסורא קעבדי, שמלבד האיסור להכניס מיני מאכל לבית הקברות משום ששורה עליהם רוח רעה, יש עוד רעה חולה שמשתמשים במציבה כשלחן לעריכת מאכלים וזה אסור כמפורש כאן.

ועיין עוד בשו"ת יביע אומר חלק ז יורה דעה סימן לד] שכתב "והכי נקטינן לאסור לישב על העפר שעל הקבר, ונכון להזהר שלא לישב גם על המצבה, ואף על פי שהב"י פסק כדברי הרא"ש שהתיר לישב על המצבה, מ"מ כבר נהגו איסור לדרוך על גבי הקברות, וכל שכן לישב או להשען עליהם. וכמ"ש הגהות אשרי בשם האו"ז. וכ"כ מהרש"ל בהגהותיו שאסור לישב על הקבר, וכן העולם נוהגים איסור בזה. עכת"ד. וכ"כ הפרישה (בסק"ד) בשם מהרש"ל. גם בשו"ת יד אליהו מלובלין (סי' צד), הובא בפתחי תשובה (סק"ב), כתב, שאסור ללכת על גבי הקבר משום כבוד המת, אף שמדין איסור הנאה אין לאסור. ע"ש. והגאון הנצי"ב בשו"ת משיב דבר בסוף חלק יו"ד (בהל' אבל אות ה, דפ"ט ע"ד) כתב, ולענין הליכה על הקברות יש בזה משום בזיון המתים".
ונזכה במהרה לראות התחית המתים בעגלא ובזמן קריב.
שאלה - 164087
כבוד הרב
כל דבר שקורה לנו בחיים זו השגחתו אם ה' לא נותן ישועה הרבה שנים אזי הוא רוצה לעורר אותנו. ולכן במקום לפנות לרופאים צריך להתחזק בעבודת ה ואז ניוושע , זה נכון? או כפירה?

תשובה
עון גדול הוא, כיון שהשם יתברך נתן רשות לרופא לרפאות והוא אינו הולך אליו הרי זה מתחייב בנפשו ודמו מידו יבוקש,
ועיין בשו"ת יביע אומר חלק ד - חושן משפט סימן ו שכתב "ומוכח שגם החולה מצווה לשתף פעולה עם הרופא ולציית להוראותיו, ובודאי שיש לסמוך יותר עמ"ש הרמב"ן בתורת האדם להלכה. וע' בחובת הלבבות (שער הבטחון פ"ד) שאסור לסמוך על הנס בזה, שמא אין עושים לו נס ונמצא מתחייב בנפשו, ואם עושים לו נס מנכין לו מזכיותיו, לכן צריך להשתדל בזה ע"פ דרך הטבע. ע"ש. וכיו"ב אמרו בברכות (לה:) הנהג בהן מנהג דרך ארץ. וע' באבן ישראל (דרוש ג די"ד ע"ב). ע"ש. וע' בשבט יהודה עייאש (סי' שלו), שיש חיוב על החולה וקרוביו לחזר אחר הרופא המובהק, ולחזר אחר התרופות המועילים לרפואת אותו חולי, וכל המתעצל ומתרשל בדבר ולא יחוש להתרפאת ע"פ הטבע, אלא יסמוך על הנס שה' ישלח דברו וירפאהו, אינו אלא דעת שוטים ועתיד ליתן את הדין, שהרי אמרו כל עיר שאין שם רופא אסור לת"ח לדור בתוכה (סנהדרין יז:). ומחללים שבת במלאכות גמורות בשביל פקוח נפש. ועיין עוד בפוסקים מה שכתבו בענין זה באורך שחייב האדם להשתדל בכל כוחותיו לדרוש ברופאים כפי שעשו גדולים רבים מחכמי ישראל. ועיין בשו"ת יחוה דעת. וראה בשלחן ערוך יורה דעה סימן של"ו, א. שכתב "מצוה היא, ואם מנע עצמו הרי זה שופך דמים , ואפילו יש לו מי שירפאנו, שלא מן הכל אדם זוכה להתרפאות".
ויש בזה אורך והיום קצר והמלאכה מרובה.
שאלה - 163881
לכבוד הרב היקר שליט"א, הסתפקנו היום בלימודינו, מדוע מצינו שחז"ל תיקנו תשלומין לתפלה למי שהיה אנוס, ולא מצינו תשלומין לקריאת שמע של ערבית לומר ביום שתי פעמים?
תשובה
חקירה זו חקר הגאון החיד"א ז"ל בברכי יוסף תרפ"ז, א. "כד הוינא טליא שאלני הרב כמהר"ם מזרחי זלה"ה הא דקי"ל (מגילה ד א) שחייב לקרות המגילה בלילה ולשנותה ביום, אם שכח לקרות המגילה בלילה, אי נמי נאנס באונס שהיה פטור מן הדין לקרותה בלילה, אם נזכר ביום, אי נמי ביום שנסתלק האונס, אם יקרא פעמיים ביום לתשלומי לילה, בברכה כדין תפילה. וזו תשובתי שהשבתי להרב הנז' בו בפרק. הנה מי שהיה אנוס ופטור בלילה, נראה דאף דיש למגילה תשלומין, מכל מקום זה שהיה אנוס בלילה ופטור, לא נתנה פריע'ה, וליתיה בתשלומין.

והביא ראיה מדברי הרא"ש ז"ל בתשובה [כלל כ"ז, א] "מעשה שאירע אבל לאדוני אבי שמת לו ילד בשבת שמונה ימים קודם ראש השנה. למוצאי שבת לא התפלל כדין אונן שפטור מן התפלה ומכל המצות ואין לו לברך לא המוציא ולא ברכת המזון ואפילו אם אחרים מברכין אינו עונה אחריהם אמן כדאיתא בירושלמי ואפילו אם הוא רוצה להחמיר על עצמו ולברך אינו רשאי. וגם לא הבדיל וכן יום ראשון בבוקר לא התפלל תפלת הבוקר, ולאחר שקברו המת התפלל תפלת הבקר כיון שעדיין לא עבר זמנה וכן הבדיל כיון שעדיין הוא זמן הבדלה למי שלא הבדיל בלילה. אבל תפלת הערב לא התפלל כיון שעבר זמנה, ולא דמי לשכח ולא התפלל ערבית שמתפלל שחרית שתים כיון שמן הדין נפטר בלילה מלהתפלל".

וכן מדברי הרב פרישה יורה דעה שמ"א, ג. שהמתעסק בצרכי ציבור בזמן תפלה והיה פטור ועבר הזמן אין לו תשלומין, כי לא היה חייב באותה שעה, וכן כאן שעיקר החיוב הוא בלילה שהוא זמנה.
וכתב עוד טעם הן משום דדווקא תפלה דרחמי היא תיקנו לה תשלומין, אבל קריאת שמע וקריאת המגילה בלילה שמצוות הם אין להם תשלומין. וכפי שפסק מרן ז"ל בבית יוסף סימן ק"ח. וכן הוא בדברי הרב הלבוש והפרי חדש ושו"ת הלק"ט חלק א סימן רפ"ו, שקריאת שמע הכתוב פסק לה זמן קבוע "ובשכבך ובקומך", וכן במגילה דרשו מפסוק אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי, אך תפילה רחמי נינהו. וכתב שמצא כן בדברי רבנו יעקב מולכו ז"ל, ומה שראינו גבי מי שעלה השחר ונזכר שלא קרא קריאת שמע דערבית שפסק מרן [רל"ה, ד] אם היה אנוס יקרא אחת של לילה קודם הנץ, ושל יום ימתין מלאומרה אחר הנץ, הוא משום שעדיין זמן "ובשכבך" הוא דאיכא אינשי דעדיין ניימי בהאי שעתא.
שאלה - 163820
לכבוד הרב, אחר מהמנהיגים הברטיים הצבועים משווה אותנו לנאצים, סבי סיפר לי אמש כי הבריטים היו שותפים לרצח אלפי יהודים בשלטונם כאן בארץ. הידוע משהו על כך לרב?
תשובה
אמנם אנחנו כאן בתשובות הלכתיות, אך גם זו הלכה שאין לסמוך או להתייחד עם גוי ועיין בשלחן ערוך, אמת דיבר סבך. ואציין כמה עובדות ששמעתי מפי אבא עליו השלום.
א, לך נא לבית העלמין בסנהדריה ותמצא שם מבנה אפלולי ומוסתר בו קבורים 58 חללים, אזרחים תמימים אשר נרצחו רובם בשנתם בפיצוץ אדיר שהתרחש ברחוב בן יהודה והרסו שלשה בנינים ביום י"ב באדר ראשון תש"ח, בשעה 6.30 בבוקר. על ידי ששה חיילים בריטים ש"ערקו" מהצבא.
הפיצוץ גרם הרס רב ונזקים חמורות עד לשכונות המרוחקות גאולה ומאה שערים.
ב, האניה אקסודוס ועליה 4.554 מעפילים יצאה מצרפת לאחר שאספה עקורים יהודים פליטי שואה מגרמניה, נגחו בה שתי משחתות בריטיות והרגו ופצעו כמה מהנוסעים האומללים, וגורשו חזרה לצרפת ביום ב באלול תש"ז.
ג, האניה "סטרומה" נשאה עליה 768 ניצולי שואה מרומניה הארורה, בשנת תש"א, הבריטים עצרו אותה בטורקיה, בתוך האניה פרצו מחלות מידבקות. בלחץ הבריטים סולקה האניה ללב ים שם התפוצצה ביום 24.2.42. למנינם. וטבעה וכל נוסעיה ירדו למצולות השם יקום דמם, ורק שני ניצולים נותרו ממנה.
ד, אונית לילי, יצאה מטורקיה בשנת תש"ג, הופצצה מהאויר ו-11 טבעו.
ה, מפקורה. יצאה מרומניה בשנת תש"ד בעיצומה של מלחמת השמד הגרמני ועליה 300 נפשות והופגזה ונוסעיה ירדו למצולות.
ו, סלבדור, יצאה מבולגריה ביום 3,12,40.. נספו בה 238 נפשות
ז, פנצ'ו. יצאה מאירופה ב 18,5,40. עליה 500 נפשות, כל הנמלים גירשוה ולא הסכימו האכזרים למכור להם מים ומזון.
ח, רפיח, יצאה מיוון 26,11,46. עליה 800 נפשות הופגזה וחלק מהם ניצלו.
זו רשימה חלקית לחובת הבריטים ושותפיהם.

זכור השם לבני אדום את דם בניך השפוך אשר ירדו למצולות על ידי גויים אכזרים אשר נעלו את הארץ בפני בניך הפליטים.
שאלה - 163666
לכבוד הרב שלום רב
זכיתי השבת ראש חודש להתפלל עם הרב שליט"א, וראיתי מקרוב את אהבתו לבני הצאן הצעירים בני הישיבות הקדושות. כשהרב מיוזמתו עשה להם מישבירך בסיום העליה מפטיר, אפשר כמה מילים?

תשובה
אינני ראוי ולא הגון לתאר את מעלת בני התורה היקרים ההוגים בה יומם ולילה ומגינים על כולנו בתורתם, אך כיוון והענין נוגע מאוד ללבי ולציפור נפשי, גם ראוי שנחזיק להם טובה על מסירותם בלימוד התורה, ובפרט בחודש יקר זה בו כולנו מחפשים סניגורים לא אמנע עצמי מלהיענות לבקשתך.

איגרת שלומים לבני הישיבות די בכל אתר ואתר.

בני הישיבות היקרים, תלמידי התלמודי תורה הנפלאים, ובכללם בנות ישראל המסולאות בפז ההולכות ללמוד תורה בבתי הספר החרדים די בכל אתר ואתר.
מה נכבד היום הזה ראש חודש אלול בו אתם הולכים לחבוש את ספסלי בתי המדרש, ובפרט אתם המתחילים בשנה ראשונה את מסגרת הלימודים אם בישיבות הצעירות, אם בישיבות הגדולות. היום הזה הוא יום חג לכל עם ישראל, הוא אינו שייך דווקא לכם ולהוריכם אלא לכלל ישראל ולכלל העולם. מי יכול לתאר את מסירות הנפש שלכם בדור יתום זה לקבלת עול תורה עליכם, אתם הנושאים במשא עם ישראל, אתם מבטיחים את קיומינו הגשמי והפיסי, אתם מקיימים את העולם כולו. אך יותר מכל אתם מבטיחים את עתידה הרוחני של האומה כולה.

היום הזה אתם מקבלים את התורה הקדושה מהר סיני, וממשיכים את שושלת הדורות ממשה רבנו ועד עתה, דעו אהובי חביבי, עיני כולנו נשואות אליכם, כולנו מתפללים להצלחתכם, כי הצלחתכם היא הצלחתינו. עתידכם הוא עתיד כולנו. בלכתיכם ללמוד תורה כל בחור במשמרתו ובמקומו, הנכם שליחים של כולנו איש ואשה, קטן וגדול, עולל ויונק, זקן ובחור, כי בתורתכם אתם מקיימים אותנו כולנו. אחריות עצומה מוטלת על כתפיכם, שליחות הרת גורל היא מתפקידכם, חיילים על משמרת שלום ישראל, הצלחתם, בריאותם, כלכלתם, קיומם, חייהם ועתידם, בגלל תורתכם כולנו ניכתב בספר חיים טובים, ונצליח בכל מעשה ידינו, כי כל ישראל ערבים זה לזה, חיינו מסורים בידכם. אנא מכם, אל תיראו ואל תערצו במשמרתיכם, אנא אל תתרשלו ואל תיחלשו במשימותיכם, כי העולם כולו מוטל בכף מאזניים בכל רגע ובכל שעה, למדתם עמוד גמרא, פירשתם דברי רש"י או דיבור תוספות אחד, אמרתם חידוש תורה, כתבתם איזה סיכום סוגיא, הכרעתם את העולם כולו לכף זכות. הזהרו לא להתרשל, לא להישבר, פן חלילה כולנו ניכשל. זכרו מה שאמרו רבותינו בתלמוד [מכות י, א] "אמר רבי יהושע בן לוי, מאי דכתיב [תהלים קכ"ב, י"ז] עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם? מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה".

ובתלמוד ירושלמי [סנהדרין פרק י, הלכה א] "אם אין גדיים אין תיישים, אם אין תיישים אין צאן, אם אין צאן אין רועה, אם אין רועה אין עולם, כך היה אחז סבור בדעתו לומר אם אין קטנים אין גדולים, אם אין גדולים אין חכמים, אם אין חכמים אין נביאים, אם אין נביאים אין רוח הקודש, אם אין רוח הקודש אין בתי כנסיות ובתי מדרשות, כביכול אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו על ישראל". ואל יאמר לך איזה קל דעת, וכי מה אתה בחור צעיר יכול לומר או להוסיף, יש גדולים בישראל, יש זקני תלמידי חכמים, יש מחברי חיבורים, וכי מה אני יכול להועיל או לתת?
זכור מה שכתב בירושלמי שם, מאמר מבהיל ומדהים ביופיו ובעומקו, "אמר הקדוש ברוך הוא אם שמעת דבר מפי קטן ישראל והנייך, לא יהא בעיניך כשומעו מפי קטן אלא כשומעו מפי גדול, ולא כשומעו מפי גדול אלא כשמעו מפי חכם, ולא כשמעו מפי חכם אלא כשמעו מפי נביא, ולא כשמעו מפי נביא אלא כשמעו מפי רועה, ואין רועה אלא משה כמה דתימר [ישעיה ס"ג, י"א] וַיִּזְכֹּ֥ר יְמֵֽי־עוֹלָ֖ם מֹשֶׁ֣ה עַמּ֑וֹ אַיֵּ֣ה׀ הַֽמַּעֲלֵ֣ם מִיָּ֗ם אֵ֚ת רֹעֵ֣י צֹאנ֔וֹ אַיֵּ֛ה הַשָּׂ֥ם בְּקִרְבּ֖וֹ אֶת־ר֥וּחַ קָדְשֽׁוֹ". לא כשמעו מפי רועה אלא כשמעו מפי הגבורה. ניתנו מרועה אחד, ואין אחד אלא הקדוש ברוך הוא כמה דתימר [דברים ו ד] שמע ישראל השם אלהינו השם אחד".

עוד משפט אחד קטן אדבר באזניך ידידי הצעיר, אהובי וחביבי, אבקש ממך אנא, גם בעתות משבר, וישנם במהלך הימים כמה כאלה מדומים וגם חולפים, כשהרב אינו מאיר פניו, המשגיח אינו מתייחס, חבר מתלחש עליך, מישהו מקניט אותך, או אמרת איזה רעיון או חידוש בלימוד ולא התייחסו לך כפי שחשבת או ציפית, ובצדק התאכזבת, אל תיבהל ואל תתפעל, זה קרה וזה קורה וזה יכול לקרות, כולנו עברנו כזאת, הכרתי רבים מגדולי הדור שלפנינו שחוו כל זאת ויותר מכך, וכזאת על בשרם ועל נפשם, והמשיכו להחזיק בתורה בכל כוחם. והמשיכו ללמוד, הם הרוויחו וכל עם ישראל הרוויח. אל תתן לחולשה של רגע להרוס חלילה את עתידתך, היה חזק, התנהג כצוק איתן, דע, רבבות מלאכים שולח אבינו שבשמים לשמור אותך, לעודד, לחזק, לאמץ את רוחך. גם כשיש בעיות בבית, במשפחה, בכלכלה, במובנים הכלליים, הכל חולף, הכרתי בימי חיי בחורים רבים ועצומים שהיו איתנים ואדישים לקורא מסביבם והצליחו, כל משבריך וגליך עלי עברו.

זכור ידידי הצעיר את הגאון רבנו חיים חזקיהו מדיני ז"ל, הלא הוא המחבר ספרי "שדי חמד", איש אשר רוח אלקים בו, אשר הקיף את כל התורה כולו בקרבו, ומכל העולם פנו אליו בשאלות הלכה ובפתרון סוגיות עמוקות בש"ס ובפוסקים, יתום מאב היה, למד בירושלים לפני כ - 150 שנה, ויש שקינאו בו והעלילו עליו עלילה נוראה ושפלה בהיותו בחור בן ט"ז שנה, והכל האמינו חלילה עליו את השמועה הנוראה. והוא שתק, ונשא את כאבו בדומיה, והמשיך ללמוד בתוספת עוצמה וכח, ולאחר שנים בא מפיץ העלילה לירושלים וביקש לפני קהל ועדה את סליחתו ומחילתו, ולפתע נודע לעין כל כי כל ה"מעשה" לא היה ולא נברא, והכל העריכוהו וידעו את גדולתו כי לא רק שלא נשבר כיתום וילד בודד, אלא אדרבה התחזק יותר, ואמר באחד הפעמים כי התמדתו היא שעמדה לו להחזיק בתורתו.

ושוב אקרא לכם בחורים אמיצים, ילדים רכים, בנים יקרים, לכו לאהלי התורה בששון ובשמחה, בשירה וריקודים, זכיתם לכתרה של תורה, זכיתם להיות בניו המיוחדים אל אבא שבשמיים, הוא ישמרכם, הוא יעזרכם, הוא עומד ויעמוד לימינכם תמיד, כל ישראל עיניהם נשואות אליכם, המלאכים בשמים מצפים למוצא פיכם, אבותינו הקדושים מקשיבים לקול תורתכם, כל הצדיקים בגן עדן מחרישים ומאזינים לדברי תורתכם, עמדו איתנים על המשמר על התורה ולימודה, התמידו בה, חזרו עליה, היא פתי מחכימה, לא מרימים ידים, לא מתייאשים, מחזיקים מעמד, הנה הישועה באה.
מוצאי שבת קודש ראה, א' באלול התשע"ח, ראש חודש לישראל אדיר ומבורך. אוהב אתכם ומחבק כל אחד מכם, בן ציון הי"ו.
שאלה - 163563
שלום כבוד הרב,
מהיכן למדנו שבחו"ל היו מברכים את המלך והממשלה גם שהם גויים? וכי זה לא נותן להם גיבוי?

תשובה
הנביא אומר לישראל [ירמיה כ"ט, ז] "וְדִרְשׁ֞וּ אֶת־שְׁל֣וֹם הָעִ֗יר אֲשֶׁ֨ר הִגְלֵ֤יתִי אֶתְכֶם֙ שָׁ֔מָּה וְהִתְפַּֽלְל֥וּ בַעֲדָ֖הּ אֶל־יְקֹוָ֑ק כִּ֣י בִשְׁלוֹמָ֔הּ יִהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם שָׁלֽוֹם".
וראה מה שכתב מורנו הרב משה אלשיך ז"ל [שיר השירים א, ו] על פסוק שמוני נוטרה את הכרמים. "והנה בהנחל עליון גוים נחלה לישראל עמו, בהיותנו על אדמתנו ברוב שלום, הלא שלא על ידי שר היינו מתפרנסים [כי אם] מאתו ומידו יתברך. אך כאשר מפני חטאינו גלינו מארצנו, לארץ שפל רומנו, לאכול מתמצית הטוב אשר יריק הוא יתברך אל העיר אשר גלינו בה, על ידי השר שהוא כסילון להריק בהם, וזהו דרשו את שלום וכו' כי בשלומה יהיה לכם שלום. וכדי בזיון, כי נאכל מתמצית שלום הנשפע באומות על ידי השר, תחת היותנו אוכלים על ידי אבינו שבשמים בלי אמצעי".
ובדומה לזה פירש הגאון החיד"א ז"ל בספרו חומת אנך על הפסוק בירמיה הנ"ל. והתשובה היא מתבקשת בהיותינו במדינות זרות ניזונים אנחנו ומקבלים שירות ממשלותיהם, ולכן ציוונו השם יתברך על ידי נביאו להתפלל על המלכות תחתה אנחנו נמצאים.
וכן מצינו בתלמוד ששמעון הצדיק אומא לאלכסנדר הבית בו אנחנו מתפלללים עליך ועל מלכותך שלא תיחרב. וכן תמצא אצל הראשונים שכתבו לגבי שבת קודש ומועדים שהיו מברכים את המלכות. והמקור שבבית המקדש היו מברכים את מלכי עם ישראל, ועתה בעוונותינו צריכים לברך ממלכות זרות.
שאלה - 163400
שלום כבוד הרב היש עוד עצות ליום הדין? הציבור צמא לכך. גם הדפסנו אלפי עותקים והפצנו ברבים, והכל חטפו ושמחו.
תשובה
עצות לחודש אלול

א, שלשה דברים קורעים גזר דין של אדם. צדקה, תפלה, ותענית. והם "צום, קול, ממון". כולם באותה גימטריא 136. שלשתם 407, גימטריא זאת. ב"זאת יבוא אהרן אל הקודש. וזאת התורה, וזאת אשר דיבר אליהם אביהם, בזאת אני בוטח. התענית במקום קרבן ומכפרת, כי מקריב חלב ודם, וישנם רמזים לסודות עצומים, ונחשב לו כאילו מסר נפשו על קידוש השם.

ב, תפלה. המתפלל מהלב ובעיקר בלילה ובוכה, הכוכבים והמזלות בוכים אתו [סנהדרין ק"א, ב]. וכתב המהרש"א כי מתמלאים עליו ברחמים. וארחות חיים כתב תפלתו נשמעת. ורבנו בחיי כתב כי התפלה קרבן והדמעות נסכים. ובספר חסידים [סימן ל"ז] כתב אפילו אינו ראוי יענוהו בגלל דמעותיו. גם המתפלל בכוונת הלב דומה לכהן גדול בבית המקדש. גם כתב הזוהר כי הנשמה נקראת אברהם והגוף שרה, ובחודש אלול הנשמה מתפללת ובוכה על הגוף, ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה. ובעל רגש מרגיש את בכיתה. ובמדרש תנחומא [כי תבא] כתב הבוכה כאילו הקריב כל הקרבנות שבעולם. והשלמי ציבור כתב שיענו לו כי הוא מבקש ישירות ממי שבידו הכל. ואמרו רבותינו כי מלאך יש ושמו ירחמיאל, וכשרואה מי שבוכה בתפלתו קורא לשש מאות הממונים תחתיו הנקראים "אופנים" ויש להם פתח מיוחד אשר דרכו מעלים תפלתו ומתקבלת.

ויתפלל על בניו ובנותיו שילכו בדרך השם התורה והיראה. ויזכור מה שכתב בתנא דבי אליהו רבה פרשה יח "מעשה בכהן אחד שהיה ירא שמים בסתר, והיו לו עשרה בנים מאשה אחת, ששה זכרים וארבע נקיבות, ובכל יום ויום היה מתפלל ומשתטח ומתחנן ומבקש רחמים ומלחך בלשונו עפר, כדי שלא יצא אחד מהן לידי עבירה ולידי דבר מכוער, מה היה עושה, בכל יום ויום היה מכניסן לבית פנימי, וישב ומשמרן בבית החיצון, ומתפלל ומשתטח ומבקש רחמים ומלחך בלשונו עפר כדי שלא יהא אחד מהן בא לידי עבירה ולידי דבר מכוער, אמרו, לא יצאת אותה שנה ולא שניה ולא שלישית, עד שבא עזרא והעלה את ישראל מבבל, והעלה אותו כהן עמהם, לא נכנס אתו כהן לבית עולמו, עד שראה כהנים גדולים ופירחי כהונה מבניו ומבני בניו עד חמשים שנה, ואחר כך נכנס אותו כהן לבית עולמו". וכתב הרב מאורי אור כי ימי החודש אלול כולם עת רצון ורחמים. והבולם פיו משיחה בטילה יינצל ממחשבות זרות בתפלה [הרב יסוד ושורש העבודה].

ג, ממון, צדקה. יתן לעני אמיתי ולא מתחזה, לעני ירא שמים, כי זה מעיד שהשם יתברך המפרנס ולא תיכנון המשפחה. מדלג על סעודה כמקריב קרבן כי ממעט חלבו ודמו, וכמקריב קרבן, תמיד מתפלל להשם יתברך שיתן לו פרנסה. ואין ביכולתו לעשות עון.
יתפלל האדם תמיד שימציא לו השם יתברך עניים הגונים ונצרכים, וגם בנותנו מסים לרשויות יתפלל קודם לכן שכסף זה ילך למקומות קדושים וטובים. יזהר מאוד לפרוע חובותיו לאחרים, ועוד יותר צריך זהירות לשלם לפועל, לטכנאי, לנהג, לכל נותן שירות את שכרו בו ביום. ובזה מתברך בשמים. יזהר לבל יתערב פרוטה אחת גזל בממונו כי בזה יפסיד הכל חלילה. גם יפרע כל נדריו ונדבותיו לצרכי מצוה שאמר בפיו לתת לצדקה.

ד, תשובה. רצויה בכל עת, אך באלול מתקבלת עשרת מונים כי בהם התרצה השם יתברך למשה רבנו בהתפללו בהר עלינו וקיבל לוחות שניות. וביקש בעד כל הדורות וגם בעד דורינו. ויזהר מאוד גם מעבירות קלות שנכשל בהם כי נקרא "מומר" לדבר אחד, ויצייר במחשבתו תמיד כי גדול הדור עומד עליו ורואהו ויחיל ויירתע מאוד. יתנהג בשפלות ובענווה, וינהגו עמו מדה כנגד מדה,

ה, ירבה בלימוד. תהלים, משניות, נביאים וכתובים, ספר תיקוני הזוהר. גם המליצו לקרוא נעשרת הדברות בחודש זה, כי בהם כת"ר אותיות, ועל ידי כן יינצל מכרת. אך יותר מכולם הוא הער בחצות ואומר תקון חצות. כי אנחנו החרבנו בית המקדש, וכל דור שלא בנה בית המקדש בימיו הוא החריבו. וזוכה שנשמתו מקבלת פני השם יתברך שיורד בחצות ורואה אותנו ושומע קולנו.

ו, ברכת התורה. יברך בשמחה רבה. וכתב הטורי זהב שיכווין בה כי היא עריבה כנגד הכל, יותר מכל ברכה על דבר יקר חשוב ומשמח, ויכווין בה מאוד, כשאומר "ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו וצאצאי עמך" ויזכה שיהיו בניו יודעי התורה ולומדיה לשמה, ובמקום שני כשאומר בברכת אהבת עולם "לא נבוש ולא נכלם" יכווין שלא יצא מצאצאיו שום צאצא שיביישהו בעולם ההוא, ובשלישי יכווין לאחר ובא לציון גואל "לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה". ויהיו צאצאיו כשרים וצדיקים. ויתפלל גם בעד ילדי ישראל כולם.

ז, מלחמה. בחודש זה היצר נלחם בכל כוחו בראותו כי נחרב כל עמלו, להיום ער ומקשיב לכל דבר במעשיו להגיב מיד, כי הוא מחפש פתח קטן לכבוש את האדם. ודרשו בזוהר הקדוש "כי" תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה"א בידך, כי גימטריא שלשים, אלו שלשים יום של אלול עם היום שלפניו, בהם ננצח אותו, ויחוס על נשמתו יפת תואר הצנועה והמצטערת על מעשיו וישוב מהם. ועל ידי תורה, צדקה, תהלים ועוד יכניע וישמיד המזיקים כולם חיילותיו של היצר. ובספר חובות הלבבות שער ה, ה. כתב בחסיד שקיבל החיילים בשובם מנצחון המלחמה ואמר שבתם מהמלחמה הקטנה התעתדו למלחמה הגדולה, מלחמת היצר וחייליו. וזכור מה שכתב הרמ"ק ז"ל כי היצר את חייליו הזוטרים שולח לחו"ל להחטיאם, אך בארץ ישראל הוא בעצמו נלחם.

ח, נקיון אישי והיגיינה. תמיד יהיו בגדיו נקיים ובעיקר הפנימיים וכך תתקבל תפלתו בהיותו קרוב לרוחניות. וכן ישגיח כי בני מעיו יהיו נקיים כי כך יתקרב גופו לשמים וישאב קדושה. ישמור על בגדיו שיהיו שלמים ובלתי מזוהמים או קרועים, שלא יתן מקום לסט"א לגעת בו ולעכב תפלתו חלילה, ישמור על ידיו לבלתי יגעו במקומות של מלמולי זיעה. גם הספרים והמחזורים יהיו מכורכים ונקיים. ומור אבי ז"ל היה עוטפם בעטיפה מכובדת ושומר עליהם ונושאם בזרועותיו בכבוד.
שאלה - 163190
לכבוד הרב מוצפי, שמענו מכת"ר בשלשת השיעורים האחרונים עצות נפלאות לחודש אלול, אפשר אם לא קשה תזכורת קצרה?
תשובה
עצות ליום הדין.
כולנו קיבלנו הזמנה לדין ביום ראש השנה בעוד כחודש. מה עושים? איך יוצאים פטורים? בעיות כלכליות, משפחתיות, זרע של קיימא, חינוך הילדים, זיווג, מציאת עבודה, בעיות בטחוניות, מלחמה חלילה, תאונות דרכים חלילה, בעיות בריאות פתאומיות חלילה. בואו נשב יחד ונחפש עצות.

א, יעשה חשבון נפש חצי שעה ביממה לבדוק, סדר התפלות, הכוונה בהם, שתיקה בבית הכנסת, זהירות בברכות לבטלה, ענית אמנים, חינוך הילדים במוסדות תורה, צניעות האשה והבנות,
ב, לא להוציא מפיו מילת גנאי, לא קללה, לא לשון הרע, לא שקר, לא דיבורים בבית הכנסת, לא דברי חול בשבת.
ג, לא יסתכל בפני רשע, מחלל שבת, פרוץ בעריות, גזלן וכדומה. כולל תמונות ודיוקנאות על השטרות, להתרחק מאייפונים, עיתונים כולל "חרדים".
ד, לא להאזין ל"תכניות רדיו", יש שם ליצנות, שריפת זמן, החלשת האמונה, יש גם תכניות עם כפירה, שירה קלוקלת, זמרים רשעים, שבשביל רייטינג שורפים נשמות קדושות של עם ישראל, שדרנים ליצנים, קשקשנים, בדיחות זולות, השוק במיטבו.
ה, שמירת זמני התפלה, קריאת שמע בזמן שחרית וערבית, מנחה חצי שעה קודם השקיעה, להתפלל במקום קבוע כמה שאפשר, לעצום עיניים בעמידה, לכווין בתפלה.
ו, לכבד את השבת, בגדים מיוחדים, אוכל מיוחד רק לשבת, מפות יפות, לחם משובח, שמחה בלב ומאור פנים, תפלות וסעודות בזמן, וללמוד הלכות שבת.
ז, ביטול תורה, העבירה החמורה ביותר, שיחות בטילות, בסלולרי, בקרן הרחוב, בחצר בית הכנסת, בטלה בבית, הקדוש ברוך הוא מצטער ובגמרא אמרו בוכה.
ח, בדיקת מזוזות, תפילין, כשרות הספר תורה לקריאה.
ט, בדיקת המעקה, מרפסות, מדרגות. סורגים בחלונות, סולם רעוע, חפצים מסוכנים, חומרים כימיים בבית ללא בטיחות.
י, רכב לא תקין, נסיעה בזהירות, אביזרי בטיחות יעילים, ציות לכללי התנועה, לאותת כשפונים, כשעוצרים, חניה כפולה גזל, רכב מעשן, מנוע רועש, חסימת מעבר, חניה על מדרכה וגרימת סכנה לילדים, זקנים ונכים.
יא, השלכת פסולת ברחוב, בחצר, גרימת זיהום. החלקה ותקלה לעוברים ושבים, עובר על שמירת קדושת ארץ ישראל, ובירושלים עיר הקודש העוון כפול.
יב, כשרות המזון. בשר חלק, עוף מהודר, מזון מעושר, הרבה יותר חמור ממעשר כספים, כי חייב לא עלינו מיתה בידי שמים, להפריש פירור חלה מכל
מין מאפה, כי לצערינו יש זילזול נורא בנושא. שלא יהיה חשש גזל במאכלו, זהירות מתולעים בפירות ובירקות.


ועשה טוב.
א, לסיים נביאים וכתובים, תרי"ג מצוות, תיקוני הזוהר עד יום הכיפורים, תהלים, לומר סליחות עם דמעות ותחנונים.
ב, כתב הרב יסוד ושורש העבודה. ללמוד תרי"ג מצוות. ייחשב כאילו קיימם, וגם יזכיר לעצמו מה לתקן.
ג, לימוד מוסר. כל יום חצי שעה, ראשית חכמה, שערי תשובה, שבט מוסר, אפילו הוא גדול בישראל.
ד, להתפלל על עם ישראל. להוריד דמעות על העניים, החולים, עקרות, בנים ובנות רווקים, על הנוער הנושר, על חילול השבת, על חילול הכותל המערבי
נפש האומה, על מופעי תועבה בחוצות ערי ארץ הקודש ובעיר ירושלים בעיקר, על הפריצות ברחובות, על בעיות גזל מרמה, מחלוקות ושנאת חינם, על הקנאה וחוסר דרך ארץ.
ה, תיקון חצות. כל חצות לילה ולפחות יתחיל בליל שני וחמישי, ויבכה על בית השם שנשרף, על ירושלים החריבה והבזויה בבתי עבודה זרה, על הריגת עשרה הרוגי מלכות במיתות משונות, על טבח ביהודים בכל הדורות, על חינוך הילדים, על שלום בית, פקידת עקרות, על צאצאיו שילכו בדרך השם יתברך.

ה, הלומד תורה בלילה. הופך מידת הדין לרחמים. מכניע את השטן, מכניע אומות העולם והמחבלים, זוכה שיזכור לימודו, נקרא בן קרוב להשם יתברך, חוט של חסד עליו כל היום, זוכה לבנים תלמידי חכמים, מלאכים מיוחדים שומרים עליו,"זוכה שהוא שולט על כל הגזירות" [זוהר הקדוש אחרי מות].
ו, הגורמים למחילת עוונותינו. שומע דרשה מפי החכם, עונה יהא שמיה רבא מברך בכוונה, שירת הים בכוונה, מקבל היסורים באהבה, נזהר בקריאת פרשת "את קרבני לחמי" שחרית ומנחה. לומד תורה לשמה לא לעילוי נשמת או לרפואת, אומר תיקון חצות, אומר בשחרית "אדון עולם", ירוץ לבית הכנסת ולשיעור תורה.

מאחל לכולנו לקיים כל זה, נכתב ונחתם בספר חיים טובים, שנה טובה ומבורכת, תזכו לשנים רבות נעימות וטובות. מתפלל תמיד לשלומכם, בן ציון.
שאלה - 163156
שלום לעט"ר,
שכת"ר כתב על 24 דברים שצריך עליהם (נידוי) לא ולא, ובינהם הזכיר כבודו 'אכל מאכל שבת ביום חול' מחילה על הטרחה אם אפשר לשאול את כה"ר למה הכוונה?
בריאות וכל הטובות מאת ה'.

תשובה
א, אקדים ואסביר שבודאי שאם נשאר אוכל משבת מותר ומצוה לאכלו למחרת או בכל יום חול. וחלילה וחס, עירוב נושאים יש כאן, דיברנו על מה שכתב הרמב"ם ז"ל שאחד הדברים "המזלזל בדבר אחד מדברי סופרים". והזכרנו דוגמאות שונות.

ב, כתב הרמב"ן ז"ל "רבותינו אמרו (ספרי פנחס קמז) ארעם במאכל ובמשתה ובכסות נקיה, כלומר שלא יהיה חוקם אצלך כחק שאר הימים, אבל תעשה להם מקרא של קודש, לשנותם במאכל ובמשתה ובמלבוש מחול לקודש".

ג, כתבו המפרשים "דהתורה צותה שהמאכל והמשתה של שבת ויו"ט יהיו שונים מהמאכלים של שאר ימות החול והם חייבים להיות מקרא קודש. ולכן אם שבת הכינה, נאסר המזון כי הוא לא מקרא קודש כי המזון נפגם מאחר והשבת הכינה אותו, משא"כ סעודות חול שאין להם כללים וכל אשר יעשה בו לא יפגמנו".
ד,ועיין ספר חסידים [סימן תתס"ו - תתס"ז] שכתב שאם שלחו לו מאכל לכבוד שבת לא יאכלנו בחול, ועיין באר היטב רמ"ב, א. ושו"ת חות יאיר סימן רל"ב. אשר נשאל אודות עשיר ששלוח לחכם עני יין לקידוש, והחכם אינו חפץ בעולות חינם, אם ישתמש בו בחול אי הוי גזל דאדעתא דהכי נתן לו.
ה, ועיין מקורו במשנה מעשרות פרק ד, "תאנה המיוחדת לאכול בשבת" וכתבו המפרשים והרמב"ם ז"ל שם שהיה מנהגם כשיש לפניו כמה עצי תאינה היה בורר לו עץ עם התאנים הכי יפים ומתוקים ומייחדם לשבת. ועיין שיבת ציון.
שאלה - 163082
לכבוד הרב שליט"א,
רציתי לדעת לגבי ההתרה שעושים מדוע דוקא היום 40 יום קודם ראש השנה? וכן על מה ההתרה ובמה צריכים ליזהר?

תשובה
התרה זו נתקנה לפני כ -500 שנה, והיא על נדרים, שבועות, קללות, חלומות, פתרונות רעים, עין הרע ושאר מיני איסורים, גם אדם שפתח פיו לרעה שלא במתכווין או במתכווין ואיחל איחולים שליליים, או אפילו אמר לילד, "תיזהר אתה תיפול". במקום לומר "שלא תיפול". ואמר "לא הרגשתי טוב", במקום לומר "הרגשתי לא טוב".
וכן אם עבר על 24 דברים שחייב עליהם נידוי, ואמנה אחדים מהם המצויים לצערינו, כגון א, שביזה תלמיד חכם ואפילו לא בפניו, ב, הזכיר שם שמים לבטלה כגון שבירך ברכה שאינה צריכה, ג, זלזל במצוות דרבנן, כגון נטילה שלא כהלכה, נרות שבת, הדליק נר חנוכה לא בזמן, לא שמע כל קריאת המגילה, טלטל מוקצה בשבת, לבש בגדי חול בשבת, אכל מאכל שבת ביום חול, זלזל בקריאת התורה, ועוד כאלה התחייב נידוי. ד, וכן מחזיק ברשותו דבר המזיק, כגון חלון ללא סורג, מרפסת או מדרגות ללא מעקה, בעלי חיים מזיקים או מפחידים, אילן המפריע לעוברים ושבים, השליך זכוכיות או כל דבר תקלה במקום שעוברים ושבים. ה, מכר קרקע לגוי. ו, פנה בתביעה לערכאות ללא רשות בית דין מוסמך. ו, ביטל מצות מתנות כהונה, קנה כבש או עגל ולא הפריש זרוע לחיים וקיבה. גזז את צאנו ולא הפריש ראשית הגז, לא פדה את בנו הבכור אצל כהן ממש, ז, אכל ללא מעשר והפרשת חלה. ח, הכשיל את חבירו בעבירה. ט, ציבור שביקשו לעשות מצוה או שיעור תורה והוא הפריע לקיימו.
על כל אחד מאלה ויש 24 סעיפים מנדים אותו בשמים ואין תפילתו מתקבלת 40 יום עד שישוב. עיים הרמב"ם ז"ל הלכות תלמוד תורה פרק ו, הלכה י"ד.

בזוהר הקדוש [ויקהל רמ"ט, ב] מובא שבשמיים יש שבעה היכלות, והם קומות זו על גבי זו, מרחק בין אחד לשני הוא 80 מיליון שנות אור. בהיכל השלישי ארבעה פתחים לו. בצד דרום שער בו ניצב המלאך "מלכיאל", ובידו כל הפסקי דין היוצאים כל שעה מבית דין שלמעלה. בצד מזרח שער בו ניצב המלאך "עזריאל", בידו גזרי דין לנידונים לחיים ולהיפך, היכל זה נפתח בשבת קודש, בראש חודש, וביום הכיפורים. בצד צפון שער בו ניצב המלאך "קפצי'..., ובידו רשימה מי נגזר עליו חולי, עוני, נזקים והפסדים, ושם נכנסים כל הנשמות של הנפטרים או נהרגים כשהם למטה מגיל עשרים, כי נפטרו בעוון בני אותו הדור. בצד מערב שער בו ניצב המלאך "פדי'..., ובידו רשימה של כל החולים שמגיע להם להתרפאות ביום שעה ומקום. ואם יש להם מלאך מליץ טוב מתרפאים, והכל בפקודה מלמעלה.

באותו היכל השלישי נמצאים ארבעה מזיקים משחית, עון, אף, חימה. ומשה רבנו עליו השלום חשש עלינו מפני אף וחימה, ולכן אמר [דברים ט, י"ח - י"ט] וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי יְקֹוָק כָּרִאשֹׁנָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי עַל כָּל חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר חֲטָאתֶם לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק לְהַכְעִיסוֹ: כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה אֲשֶׁר קָצַף יְקֹוָק ... תפקידם של אלה לנסות להפריע לאדם לקיים מצוות, לעסוק בתורה ולהתפלל. אך מי שמעוניין לשמוע בקול השם יתברך יש מלאכים מיוחדים הנקראים "אופנים" והם מסייעים לנו לקיים מצוות.
במרכזו של אותו היכל השלישי יש עשרה עוזרים לכל מלאך מפקד, וכולם הם 40 מלאכים, ומתחברים לפקודת בית דין שלמעלה, ואם אדם הוציא מפיו מילה אחת לא טובה מנדים אותו למשך 40 יום. וברגע שחזר בו והתחרט, "כולם מתקבצים ומתירים לו".
ולכן 40 יום לפני ראש השנה בו נגזר דינו של האדם, אנחנו עושים התרה, ונזהרים מהיום עד ראש השנה לא להוציא דבר איסור מפיו.
כנ"ל ביום חמישי כ"ח לחודש 40 יום לפני יום הכיפורים חוזרים על סדר ההתרה.

מברך את כולכם בברכת כתיבה וחתימה טובה, שנה טובה ומבורכת. ומתפלל על כולכם. בן ציון.
שאלה - 163022
שלום לכבוד הרב בשבת זו כבה החשמל במוסד בו התארחנו, והיה שם גוי עובד במקום והרב הורה לו להסתובב עם פנס דולק לאתר את התקלה ולתקנה. ועל עצם התיקון יש צד להתיר, אך הסתפקנו אם יש איסור מוקצה בגוי או לא.
תשובה
הנה שאלה זו נידונה בגדולים, כי כתב הרמ"א ז"ל בהגה לשולחן ערוך [סימן רע"ו סעיף ג] "ומותר לומר לגוי לילך עמו ליטול נר דלוק כבר, הואיל ואינו עושה רק טלטול הנר בעלמא". משמע שמותר לומר לגוי לטלטל מוקצה.
ואילו בשולחן ערוך [סימן רע"ט, סעיף ד] מצינו שהחמיר בטלטול מוקצה. שהרי כתב מרן השלחן ערוך "אם התנה מע"ש על נר זה שיטלטלנו משיכבה, מותר לטלטלו אחר שכבה". וכתב עליו הרמ"א בהגה וי"א דלא מהני תנאי, וכן נוהגין במדינות אלו. ודין התנאי ע"ל סי' תרל"ח (הג"א פרק כירה ור"י ח"ב וכל בו). ונוהגין לטלטלו ע"י גוי ואין בזה משום איסור אמירה לגוי הואיל והמנהג כך הוי כאילו התנה עליו מתחלה ושרי כנ"ל". משמע מדבריו אלו שדווקא משום שהמנהג כך הוי כהתנה מראש, אך כשקורה בהפתעה אין לומר לו לטלטל.

והרב מגן אברהם ז"ל רע"ו, י"א. יישב כי מכיוון וכאן במעשה זה גם הגוי צריך את הנר מותר לישראל לומר לו, ועוד הביא דברי הרב הגהות מיימוניות ז"ל שכתב בשם רבנו תם ז"ל שהתיר לומר לגוי לטלטל נר דולק כי לישראל מותר טלטול מהצד.
שאלה - 163006
לכבוד הרב שליט"א, שמעתי בשיעור מכבודו כי מי שאינו מבין תורה, יזכיר שמות הפרשיות וייחשב לו לימוד. האם דייקתי?
תשובה
הדברים שכתבת אמורים למי שיושב במקום בודד ואין בידו ספרים ללמוד, או שהוא לא עלינו חסר הבנה בתורה, ואין לפניו דיסקים או כלים לשמיעת דברי תורה, והוא בוכה ומצטער על שאין בידו ללמוד, יועיל לו הדבר ומקור הדברים הוא:
בדברי הגאון החסיד השל"ה ז"ל [תולדות אדם הגה בית אחרון, בהגה"ה]
"ראיתי וקבלתי, אף מי שהוא עם הארץ גמור, ומצטער מאד על מיעוט הבנתו, ואינו מבין שום דבר, וקורא בכל לבו שמות של תורה שבכתב ותורה שבעל פה, כגון המזכיר שמות חמשה חומשי תורה, חומש 'בראשית' 'שמות', תורת כהנים, חומש הפקודים, חומש משנה תורה, ואחר כך מזכיר שמות כל פרשה ופרשה מהחומש: בראשית, נח, לך לך וכו', ואחר כך שמות נביאים ראשונים ואחרונים וכתובים, כגון יהושע, שופטים, שמואל, מלכים, ישעיה, ירמיה, יחזקאל כו', וכן כולם, ואחר כך שמות שיתא סדרי משנה, זרעים, מועד, נשים, נזיקין, קדשים, טהרות, ושמות כל המסכתות ופרקיהן כאשר הם נדפסים בסוף הסמ"ג, ואחר כך שמות מדרשי רבותינו ז"ל, כגון מדרש רבה, תנחומא, ספרא, ספרי, מכילתא, תורת כהנים, מדרש תהלים, מדרש משלי, [מדרש שמואל], אבכיר, ילקוט, ועוד הרבה כיוצא בהם, וכן מדרשים המדברים מסודות אלהיות, זהר ותקוני זהר, ובהיר, ופרקי המרכבה, ופליאה, וקנה, וכיוצא בהן. והוא קורא אלו השמות ונפשו חשקה בהן, ובוכה על שאינו מבינם, אז הוא מרוצה להשם יתברך, ויזכה לזה לעתיד לבוא, ובתנאי שיסייע בכל כחו לעזור לאותן המבינים בהם. על כן יעשה כל אחד לוח, שירשום כל השמות ויקרא אותם, ויהיו שגורים בפיו, כי אף מי שאינו עם הארץ, מכל מקום ראיתי בני עליה והנם מועטים (סוכה מה ב), הזוכים ללמוד כולם, וקריאת השמות תועיל להיות נחשב כאילו עיין ולמד כולם, ובתנאי כשעושה כל המוטל עליו ובכל יכלתו, וישמע חכם ויוסיף לקח״. עד כאן דבריו.
שאלה - 162450
לכבוד מורנו ורבנו שליט"א,
אחלה נא פניו לאחר בקשת המחילה על אודות שכת"ר כתב שנהגו בחצות היום לומר שתי קינות בימים אלה.

תשובה
זאת הקינה חיברה המקובל והפוסק רבנו חיים הכהן ז"ל מארם צובה תלמיד מהרח"ו ז"ל.
קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע בִּילָלָה. קוֹל נְהִי מִצִּיּוֹן הַמְהֻלָּלָה:

חִשַּׁבְתִּי יָמִים הָיִיתִי גְבֶרֶת. בְּיַד יְהׂוָה עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת. וְעַתָּה אֲנִי שְׁחַרְחׂרֶת. טָבַעְתִּי בַבּוֹר בִּיוֵן מְצוּלָה:

יְחִידָה רַעְיָה אֲזַי הָיִיתִי. וּכְבוֹד עֶלְיוֹן אֲנִי נִקְרֵאתִי. וְעַתָּה לְתַחְתִּיּוֹת יָרַדְתִּי. וְדוֹדִי וְרֵעִי לָרוּם עָלָה:

יַחַד יוֹדְעַי בְּתוּלוֹתַי וְרַעְיוֹתַי. בְּכוּ עִמִּי כִּי רַבּוֹת אַנְחוֹתַי. אֵין נוֹטֶה עוֹד אָהֳלִי וּמֵקִים יְרִיעוֹתַי. כִּי דוֹדִי מֶנִּי נָסַע וְנִגְלָה:

מִמָּרוֹם הֻשְׁלַכְתִּי בְּרׂב מְגִנָּה. שָׁלַח אֵשׁ בְּעַצְמוֹתַי וַיִּרְדֶּנָּה. וְיָצָאתִי בַגּוֹלָה בָּדָד כְּאַלְמָנָה. הָגְלָה יְהוּדָה הָגְלַת שְׁלוֹמִים כֻּלָּהּ:

הָיִיתִי כְכַלָּה בְּתוֹךְ אַפִּרְיוֹן. וַעֲנַן יוֹמָם עַל מְכוֹן הַר צִיּוֹן. הֻשְׁלַכְתִּי לַחוּץ כְּעָנִי וְאֶבְיוֹן. בְּגָדַי לָקַח צָר וַאֲנִי אֻמְלָלָה:

כּׂהֲנַי וּזְקֵנַי טָבְחוּ אוֹיְבַי. מַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי זֶרַע אוֹהֲבַי. בָּנַי הַיְקָרִים וּבַחוּרַי. הָלְכוּ בַשֶּׁבִי וְעוֹלָלַי בַּגּוֹלָה:

הֵן כָּל אֵלֶּה אֵין דּוֹרֵשׁ לְנַפְשִׁי. אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה וְאֶל עַמִּים אָרִים רׂאשִׁי. וְאוֹיְבִי אָמַר לֹא תִקְרְאִי עוֹד אִישִׁי. כִּי נָפַלְתִּי לִפְנֵי בְנֵי עַוְלָה:

נָא אָב הָרַחֲמָן תָּשׁוּב לְצִיּוֹן. עַיִן בְּעַיִן נִרְאֶה בְּבִנְיַן אַפִּרְיוֹן. וְהַבַּיִת הַזֶּה יִהְיֶה עֶלְיוֹן. וְאָז גְּאוּלִים יִפְצְחוּ צָהֳלָה:
וְהַבַּיִת הַזֶּה יִהְיֶה עֶלְיוֹן. וְאָז גְּאוּלִים יִפְצְחוּ צָהֳלָה:

קינה שניה. חוברה על ידי רבי יהודה בן שמואל עבאס ז"ל [מחבר עת שערי רצון לפני התקיעות בראש השנה].

עַל הֵיכָלִי אֶבְכֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה. וּלְתִפְאֶרֶת צִיּוֹן עִיר הַמְהֻלָּלָה:
בְּכִי תָמִיד עַל הַחֻרְבָּן פַּעֲמָיִם. אֶרֶץ צְבִי וִירוּשָׁלָיִם. וְעַל עַמָּהּ אֲשֶׁר הָלְכוּ בַגּוֹלָה:

בֵּית תִּפְאַרְתִּי שָׂם אוֹיֵב לְשַׁמָּה. הוֹשִׁיבַנִי בִּידֵי נְבָיוֹת וְשַׁמָּה. עַל זׂאת אֶבְכֶּה תָמִיד בְּקוֹל יְלָלָה:

סִפְדִי תּוֹרָה כִּי חֻלְלָה תִּפְאַרְתֵּךְ. נָפְלָה נִזְרֵךְ מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּיתֵךְ. עַל זׂאת אֶשָּׂא קִינָה עַל אָהֳלִיבָה וְאָהֳלָה:

חִזְקִי עַמִּי מַהֵר אֶבְנֶה דְבִירְכֶם. נָקָם אַלְבִּישׁ וְאָשִׁיב אֶת שְׁבוּתְכֶם. תּוֹךְ הֵיכָלִי אֶשְׁכּׂן כְּבַתְּחִלָּה. כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּתְהִלָּה.
שאלה - 162447
לכבוד הרב העורך היקר שליט״א.
לאחרונה אני רואה בין השיטין הודעות מאנשים מסויימים ואפילו מאלה המציגים עצמם מחברי ספרים הפונים אל הרב כאילו הוא נער שליח לקחת דברי דואר. לצלצל אליהם. יש למחות על כך.

תשובה
צדקת ידידי. ואני קורא וחורק שיניים. וכשאני אישית רואה את הזלזול בכבוד התורה ומעיר בשיא העדינות תוקפים אותי כי זה מאוד קל. ומכנים אותו בכינויי גנאי זלזול ורמיסה. אנשים שכחו שבאתר זה נותנים שירות חינם ובהתנדבות. כל הצוות כולו בראשות מורנו. אני פעמים יושב ללמוד אתו בלילות עד אור הבוקר ורואה את פניו קורנות מאושר. הרב חלש מאוד. מרוב אהבתו לציבור שוכח ומדלג על ארוחות במשך כל היממה. ואני משתומם.

אין רגע שהוא בטל ממלאכתו מלאכת הקודש. ומדי שעה שולח ידו לראות אם מישהו במצוקה ופונה על בעיות שונות ומשונות מכל הסוגים. אמש חזיתי בו בשעה מאוחרת בשיא העייפות. ולפתע הגיעה משלחת רבנים מכובדת מורכבת מכמה חוגים שבאה להתייעץ ולטקס עיצה בעניני הדת בארץ. והרב לבש עז ותעצומות ודיבר במלוא כוחו שהפליאו את כל הנוכחים בעוצמת דבריו. ולאחר יותר משעה עזבה המשלחת את המקום מלאי התפעלות. והרב שב ללימודו וישב לכתוב תשובה הלכתית מסועפת עד סמוך לעלות השחר.

בקשתי ותחינתי. אל תטילו על הרב משימות טכניות. משלוחי דואר. פניות בבעיות אישיות. אל תשאירו מספרי טלפונים שהרב צריך לפנות אליכם. אנא, תכבדו את התורה והיא תגן בעדכם.
שאלה - 162409
אחד דרש היום ביזדים שרווקים חייבים בתפילין ר"ת מה דעת כתר בענין שרווקים חייבים
תשובה
דעתי עפר ואפר מול מרן השלחן ערוך שכתב בפירוש [סימן ל"ד, ב - ג] "ירא שמים יצא ידי שניהם, ויעשה שתי זוגות תפילין ויניח שניהם, לא יעשה כן אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות".
ועיין בית יוסף [סימן לד] שכתב "ומצאתי בתשובה אשכנזית (תשובת מהרי"ל סי' קלז) כלשון הזה שני זוגי תפילין לא חזינן רבנן קשישי ז"ל דעבדי הכי וגופא אזיל בתר רישא וסמכינן על מה שכתב סמ"ג בההוא דקבר יחזקאל גם ר"ת עשה שאלת חלום על ככה וכמדומה הואיל ולא נהוג מיחזי כיוהרא, ואין ליטול את השם אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות, מה שלא היו כן כל אותם שראיתים נוהגין כן".
אמור מעתה הייתכן??? אדם שעובר כל יום על ביטול מצוות עשה ראשונה שבתורה, של פריה ורביה ולא נשא אשה, מכל סיבה שתהיה. הכיצד יהין לעשות מעשה נגד דברי מרן ז"ל, והוא "מפורסם בחסידות?.... אתמהה. הרי לפי דברי חז"ל אינו קם לא עלינו בתחיית המתים. וכל גדולי עולם ששימשנו אותם מעולם לא התירו למי שלא נשא אשה להתקרב לכך, הגם שהיו מהדרין במצוות.
עוד הרי ידוע הוא בספרים המצויינים בהלכה כי תפילין של שיטת רבנו תם ז"ל קדושתם גדולה מאוד במעלה, וכפי שכתב עטרת ראשינו הוא רבנו האר"י זיע"א, וכן כתבו העטרת זקנים והרב שערי תשובה, ולפי הקבלה עושה יחוד גדול למעלה מעלה, וצריך המניחם להיות טהור וקדוש מהרהורים לא טובים, והיאך נתיר לרווק ללובשם.

וכן פסק הלבוש [שם ג], ועיין לגאון עוזנו החיד"א ז"ל בברכי יוסף שם שכתב כן בשם תשובת מהר"ש הלוי ז"ל והרב יד אהרן, ועיין בשו"ת חיים שאל חלק א, סימן א. ועיין בשולחן ערוך הרב רבנו זלמן ז"ל [סימן ל"ד, ו] שכתב "מכל מקום לא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול ולא יעשה כן במקום הרואים אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות שכיון שהעולם נוהגים כרש"י נראין להם כיוהרא מי שחושש להחמיר על עצמו בזה אם אינו מוחזק להם שמחמיר על עצמו גם כן בשאר דברים".
ועיין עוד באות חיים ושלום י, תורת חיים סופר ל"ח, ה. שו"ת מנחת יצחק חלק ג, סימן קמ"ד. ושו"ת דברי יציב אורח חיים סימן ל"ו, ומ"ב. שכתב שבחורים יש ליזהר בזה. ושו"ת אור לציון חלק ב פרק ג, י"א.
שאלה - 162393
לכבוד הרב מוצפי שליטא
שמעתי לפני שנים רבות מכת"ר שליט"א כי שבשבת נחמו שלאחר תשעה באב צריך לשמוח בו ופרח מזכרוני מקורו.

תשובה
ספרי המנהגים הביאו ראיה ממה שכתב בחידושי הריטב"א ז"ל [תענית כ"ו, ב] "אמר רשב"ג לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכפורים. פי' יום הכפורים שניתנו בו לוחות שניות, וט"ו באב שבו ידעו שכלו מתי מדבר בשנת הארבעים,
ומפני זה נהגו לעשות סעודה בשבת שלאחר ט' באב".

וכתב רבנו יהושע אבן שועייב ז"ל תלמיד הרשב"א ז"ל [פרשת ואתחנן] "נחמו נחמו עמי, וכל נחמותיו כפולות אנכי אנכי מנחמכם, עברו עברו בשערים, התעוררי התעוררי קומי ירושלם, עורי עורי לבשי עזך, סולו סולו המסלה, והכפל על גלות י' שבטים וגלותינו. ובמדרש אומר נחמות השכינה ונחמתינו, כי השכינה בגלותינו מצטערת עמנו, כמו שכתוב בכל צרתם לו צר ומלאך פניו הושיעם באהבתו ובחמלתו הוא גאלם וינשאם וינטלם כל ימי עולם. ואמרו חכמים ז"ל כל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם, גלו למצרים שכינה עמהם, ועל זה אמר נחמו פועל יוצא ולא אמר התנחמו אלא נחמו אותי [והמלה חוזרת לנביאים נחמו אותי נחמו עמי] וזהו מאמרינו בקדיש התשבחות והנחמות. ועוד במדרש נחמו ירושלם העליונה נחמו ירושלם התחתונה, וכן דברו על לב ירושלם העליונה וקראו אליה התחתונה, כי לקחה מאת יי' כפלים בכל חטאתיה, והלא כתיב לא כחטאינו עשה לנו ולא כעונותינו גמל עלינו, אלא כפלים רמז לירושלם העליונה והתחתונה שהם כפולות זו כנגד זו כעיר שחוברה לה יחדיו, כי השליך משמים ארץ תפארת ישראל, ולעתיד ישא אל שמים ידו היא היד הגדולה וזהו כחתן יכהן פאר, שיחזיר לו תפארתו, וככלה תעדה כליה, שישיב לנו כלי הקדש הארון והמזבחות ושאר כלי הקדש, ולכן אמר הנביא נחמו נחמו, ולכן מתחילין שבע נחמות מזו ההפטרה".

ובספר מהרי"ל [הלכות שבעה עשר בתמוז ותשעה באב כ"ז] כתב
״שבת נחמו הוא השבת הסמוך אחר ט' באב וישמחו כל העם ויבטחו לנחמת ביאת הגואל. ואומר יוצר ארוממך אל חי, אופן שאו מנחה, אמת ויציב של יום טוב, זולת אמת משל. חתן בשבת נחמו יוצר ואופן של נחמו וכן הזולת, ובסוף כל אחד אומר חרוזה אחרונה מפיוטי דחתן, ובזולת נוהגין לעולם להתחיל כראות חתן. ויש מקומות שאומר אלהיכם בקדושה למוסף. הפטרת נחמו גם בחתונה".

וכן כתב הרב יוסף אומץ יוזפא [סימן תתצ"ד] "ומפני זה קורין שבת שאחר תשעה באב "נחמו", על שם ההפטרה, מה שאין כן בשאר שבתות השנה חוץ משבת שובה שנקרא גם כן על שם ההפטרה, ומרבים בו בפיוט ובזמרה, וראוי להתענג בו יותר מבשאר שבתות השנה, וכן כתב הרב אבן שועייב ז"ל שמצווה לעשותו כיום טוב".
תודה לך שנתת לנו קצת נחמה בימי הגלות הקשה הלזו ושיבוש הדיעות והחוצפה הנוראה השוררת ברחובות.
שאלה - 162361
לכבוד הרב, במחילה אפשר מקור לעיין, לגבי מצוות בדור שלנו איך הם נחשבות בשמים? אינה דומה תפילה שלי לתפילה של מור אביך זצ"ל. אם דורות ראשונים לא הביאו את הגאולה איך בדור שלנו?
תשובה
עיין בספר בית אלוקים למבי"ט שער התפילה פרק יז. ואעתיק לך שורות אידות ממנו.

"כמה וכמה צדיקים וחסידים התאבלו ולא זכו לראות עדין בנחמתה. ולתשובה זו אני אומר כי כבר נתבאר כי המתפלל על דבר גם כי לא נענה לא יגע לריק, ונראה כי על ענין נפלא כזה שהיא גאולתן של ישראל גאולה נצחית שאין אחריה גלות, צריך להרבות בתפלה, דורות ראשונים ואחרונים. ומועילה תפלת הראשונים לתפלת האחרונים, ויותר נקל הוא לאחרונים הקרובים יותר לזמן הגאולה, שתתקבל תפלתם מהראשונים מב' טעמים.
הטעם הראשון כי הרחוקים מן זמן הגאולה הם צריכים הפצר והעתר יותר לשתקובל תפלתם לדבר רחוק אלף שנים מהזמן מאותם שהם רחוקים ת"ק שנה, ואותם שאינם רחוקים מזמן הגאולה אלא כמאה שנים הוא יותר נקל להם שתקובל תפלתם בהיות תפלתם שוה, וכן הקרוב קרוב קרובה תפלתו להיות נשמעת, דמיון העומד רחוק מן המדינה שלא תקפץ לו הדרך כל כך מהרה כמו העומד קרוב להמדינה.
טעם ב' כי להיות הענין גדול הערך צריך ריבוי תפלות דור אחר דור כדי שתקובל תפלת הגאולה, ובהיות נשלמות תפלות הצריכות וידועות לו ית', אז בדור ההוא תקובל תפלתם, גם כי בזמנים הקודמים לא היתה מקובלת, ובעת שנשלם סכום התפלות הצריכות תקובל התפלה, לא בשביל תפלה זו לבד, כי אם בהצטרף אותה עם התפלות הקודמות, באופן שכל התפלות הקודמות הן מועילות גם כן, וכשתתקבל תפלה זו לדור אחרון כשתצטרף עם הקודמות, הרי הוא כאילו נתקבלה תפלת הראשונים, כיון שהיתה סעד לקבלת תפלה זו".

ועטרת ראשינו רבנו האר"י זלה"ה שהיום יום פטירתו ומלאו 446 שנה להסתלקותו, כתב בספרו שער הגלגולים דס"ב כתב כי מצוה קלה שיעשה האדם בדור זה היא שקולה למעלה כנגד אלץ מצוות שעשו דורות התנאים, כי לא היה להם יצר הרע קשה כמו שיש לנו. ולכן היא חשובה למאוד.
שאלה - 162341
תודה לכבוד הרב, כתבתי קינה על הרוגי פעולות האיבה בארץ וכן על הרוגי המלחמות שעברנו, האם אוכל לאמרם בתוך הקינות ביום תשעה באב, כי אמרו לי שגדולי הדור התנגדו?
תשובה
האמת שכמה מהאחרונים כתבו שיכול האדם אם יודע לחבר ולכתוב בקלמוסו דברי קינה על מאורעות הזמן יכתוב ויבכה באמירתן עם הקינות שחיברו לנו רבותינו הקדושים.
ויש ראיה לכך שבמשך השנים נוספו בכמה מהספרי קינות, כאלה שנכתבו על אירועים שהתרחשו בתקופתם. היו קוראים אותם בתשעה באב.
ומה שהעירו לך, כוונתם שאין לנו לתקן יום מיוחד בשנה על הרוגי השואה, וכן על הרוגי המלחמות במשך השנה. וכפי שכתב מורנו החזון איש על הכוונה לתקן "יום הקדיש הכללי" בעשרה בטבת משום דהוי דבר נלוז על תקנות שחכמי התלמוד תיקנו, ואין להוסיף. גם הגאון הרב משה פיינשטיין ז"ל בשו"ת אגרות מה יורה דעה חלק ד, סימן נ"ז. הביע התנגדות על הוספת יום מיוחד לחללי השואה או חללים אחרים.
וטעמו שאין לקבוע יום לתענית ולבכי, אלא בתשעה באב דווקא נזכיר את כולם שהם בכלל הגלות הארוכה הזאת. וכתב כי על הרוגי השואה שהיה בדעת האוייבים להשמיד חלילה כל זרע ישראל בעולם, וכן ההרוגים כאן בארצינו הקדושה נזכירם בתשעה באב.
ולא תקשה אם כן איפה אם גזרו על כ בסיוון, ועל יום השישי פרשת חקת, ועל גזירות ת"ח ות"ט? ושם הטעם הוא לאותם קהלות שרצו הפולנים הארורים להרוג ולהשמיד חס ושלום, ועל חלק מאותם ערים וישובים ולא על כולם. ולכן תיקנו תענית לאותם יוצאי קהילות בלבד.
והוא ברחמיו יחיש לגאלינו ויפדנו מהגלות בקרוב.
שאלה - 162270
שלום לכבוד הרב
מהו לקרוא בתשעה באב פתח אליהו, חק לישראל, תהלים ומעמדות? למי שרגיל בכל יום?

תשובה
דע ידידי שכמה מהראשונים החמירו מאוד ביום תשעה באב בלימוד תורה, ואפילו קריאת פרשת התמיד, הקטורת, איזהו מקומן וברייתא דרבי ישמעאל בזמנם לא קראו.
וכתב הרמב"ן [תורת האדם, אבילות ישנה] "נהגו קצת העם שלא לקרות פרשת הקרבנות ומשנת איזהו מקומן ומדרש רבי ישמעאל בבית הכנסת לפי שאסור לקרות בתורה. ואין לנו איסור בסדר היום שהרי קורין קריאת שמע ומברכין לפניה ולאחריה וכן קורין בתורה ומפטירין בנביא. ופרשת הקרבנות ואיזהו מקומן כנגד התמידין תקנום ואומר כדרכו ואינו חושש". ועיין בדברי הר"ן ז"ל [תענית י, א], והריטב"א ז"ל [תענית ל, א], והטור [סימן תקנ"ד]. ובספר אבודרהם [תפלת התעניות], שבלי הלקט [שער מועד קטן ה, נתיב ז], האגור [סימן תתמ"א], והבית יוסף [סימן תקנ"ד, ד].

וכן פסק בשלחן ערוך [תקנ"ד, ד] "ומותר לקרות כל סדר היום ופרשת הקרבנות ומשנת איזהו מקומן ומדרש רבי ישמעאל". ועיין ביאור הגר"א, וכן כתב הלבוש [שם ד]. שכל מה שהוא חובת וסדר היום מותר לקרותו.

והיינו דווקא כל מה שהוא סדר תפלה וכדברי רבנו האר"י ז"ל והרש"ש זיע"א, אך מה שיש מנהגים לכל אדם בסדר קריאה מדי יום אסור בהחלט, וגדולה מזו גם תלמידי חכמים בטלים מלימודם הרגיל בכל יום ולומדים רק בעניני הקינות, החורבן והאבל ביום קשה זה. וכן הוא בשערי תשובה [שם ד] שכתב "עיין באר היטב וכתב בר"י דללמוד סדר המעמדות אף שלומד יום ביום אסור ודלא כטועים לקרות מעמדות גם ביום ט"ב".
ועיין ברכי יוסף, שלחן גבוה, שיורי טהרה [אבילות], שו"ת לב חיים [חלק א סימן כ"ג] שאסרו ללמוד כל מה ששאלת גם למי שרגיל בכל יום.

ואמנם כתב הרב מגן אברהם ז"ל [שם ו] "בפוזנא נוהגין שאין אומרים תהלים ושיר היחוד רק למחרתו אומרים של אמש ושל היום (לבוש) ובמדינה זו נוהגין לאמרם במנחה אף על גב דאסור בתלמוד תורה כל היום צריך לומר דסבירא ליה כיון שאומרם דרך בקשה שרי לאומרו במנחה ומהאי טעמא מקילין בתפילין במנחה". הנה כתב הפרי מגדים [אשל אברהם ו] שיותר נכון להשלים למחרת. וכן כתב בשו"ת בצל החכמה [חלק ג סימן פ"ז] "וכיון שיש מחלוקת בדבר הנהיגו בפוזנא שלא לומר תהלים ושיר היחוד רק למחרתו של אמש ושל היום, אף שנראה שגם בפוזנא אמרו פרשת הקרבנות ומשנת איזהו מקומן ומדרש ר"י, מ"מ תהלים ושיר היחוד שאינם שייכים לסדר התפילה וגם יש להם תשלומין למחר לומר של אמש ושל היום דחו אותם ליום המחרת".
שאלה - 161942
לכבוד הרב שלום רב
במגילה דף טז כתוב שהמן היה מספר את מרדכי, הבנתי שלפי [גם השלחן ערוך] הקבלה יש איסור להסתפר ע"י גוי אז איך מרדכי עשה זאת?
תודה

תשובה
מי שאמר לך שכח שזו משנה מפורשת ורמב"ם ושלחן ערוך מפורשים.
מקורו במשנה [עבודה זרה כ"ז, א] "מתרפאין מהן ריפוי ממון, אבל לא ריפוי נפשות. ואין מסתפרין מהן בכל מקום, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים ברשות הרבים מותר, אבל לא בינו לבינו". ובתלמוד [שם כ"ט, א] תנו רבנן, ישראל המסתפר מעובד כוכבים רואה במראה".
וכן פסק הרמב"ם ז"ל הלכות רוצח פרק י"ב, הלכה י"א. "ואסור להסתפר מהן ברשות היחיד שמא יהרגנו, ואם היה אדם חשוב מותר מפני שהוא מתיירא להרגו". וכן הוא בשלחן ערוך יורה דעה סימן קנ"ו, א.

וטעם נוסף בזוהר הקדוש [אמור ק"ד, ב]. כתב שהמסתפר על ידי ספר גוי, גורם שמעביר ממנו צלם אלקים. וכן כתב המקובל האלקי רבנו שלום בוזגלו ז"ל במקדש מלך שם. ובספר ראשית חכמה בתוצאות חיים סימן קמ"ב כתב "כי תערו חרב טמאה ואין להעבירה על ראש קודש".

והתקנה לכך כתב הרב הקדוש דבר בעתו שאם אין ברירה יסתפר ויכווין המסתפר בשם אלקים בריבוע. ועיין כל זה בספר שיבת ציון עמוד כ"ט.
ובזה סרה תלונתך על מרדכי שהיה אדם חשוב, ובודאי היו עמו שומרים מטעם המלכות, וגם כיוון כוונות קדושות.
שאלה - 161917
לכבוד הרב שלום רב, איני יודע אם השאלה נכונה, מצד אחד "ומלכות הרשעה תעקר ותשבר" מצד שני "הוי מתפלל בשלומה של מלכות"
וסליחה מהרב שלפעמים אני שואל שאלות שלא במקום מתוך תמימות

תשובה
אתה בעל נפש טהורה, זכה, אוהב להבין את התורה, כמוך יש לנו כאן מאות צדיקים. איני יודע במה אני העבד זכיתי לכך.

דע שאין סתירה בין הדברים, וכבר אמר הנביא ירמיה כ"ט, ז. "דִרְשׁוּ אֶת שְׁלוֹם הָעִיר אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם שָׁמָּה וְהִתְפַּלְלוּ בַעֲדָהּ אֶל יְקֹוָק כִּי בִשְׁלוֹמָהּ יִהְיֶה לָכֶם שָׁלוֹם". הרי שאפילו שהחריבו המקדש ושרפו ההיכל והרגו בנו, מצווה אותנו להתפלל שיהיה משטר מסודר ותקין והכל יתפקד, ולא תשרור אנדרלמוסיה חלילה. כי אם חלילה יקרה כן תתקיים אנרכיה ויתרבו הרוצחים, השודדים, המחבלים והפורעים.
ולכן כתב בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שיר השירים פרק א על הפסוק
"שמוני נוטרה את הכרמים. שמוני בארצות הגוים ולבקש רחמים על שלום ארצם, כענין שנאמר (ירמיה כט, ז) ושאלו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה כי בשלומה יהיה לכם שלום, וישראל מבקשין בשלום המלכות ומבקשים רחמים על ארצות הגוים ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה. כרמי שלי ארצי ומלכותי, לא נטרתי כי גלינו מתוכה ואין מלך ואין שר".

אך מאידך גיסא כיוון שחטאנו וגרמנו חורבן בית המקדש וגלות השכינה וישראל, גברה "מלכות הרשעה" היא כח הטומאה למעלה וממנה יונקים שלטונות הרשכ והרצח והפשע בעולם, ויש מרידה במלכות שמים. ועל זה אנחנו מתפללים ומלכות הרשעה מהרה... זו מלכות השטן. וכבר הזהירנו עטרת תפארת ישראל רבנו האר"י ז"ל שבשבוע הבא ביום שלישי ימלאו תמ"ו 446 שנים להסתלקותו זיע"א. כי בימים נוראים כשתאמר "כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ", אל תתכווין על ממשלה או משטר מסויים, אלא תכווין על ממשלת ס"מ וחבורתו שיסתלקו מהעולם, ומימלא הכל יהיה מוצלח וטוב.
תודה רבה לך ולכל השואלים, אתם גורמים לי עונג רב.
שאלה - 161824
לכבוד הרב
בשנת אבל, משתדל ללכת לשיעורי מוסר בעיר (בעל בית) ולומר קדיש אחריהם. האם במקום אחד מהשיעורים עדיף ללמוד הלכות בחברותא עם עוד אחד? לא יהיה קדיש בסוף מן הסתם..

תשובה
תלמד הלכות. ואל תחשוב שהקדישים הם מצילים את הנפטר, כי התורה היא פי כמה וכמה, ועיין מה שכתב הגאון הצדיק הרב יוסף אומץ יוזפא סימן של"א] "ענין הקדישים וחברכו, תיקון זה אינו אלא ל"עמי הארץ", אבל לימוד תורה מועיל שבעתיים מכל התפילה, ועל ידי הלימוד מכניס את המת לגן עדן, ואם הבן מחדש חידושי תורה אין ערך לכבוד שזוכה אביו על ידי זה בישיבה של מעלה, ולכן על כל בן להשתדל מאוד להרבות בלימוד תורה לפי חכמתו". וראה בצוואת רבה של צפת ת"ו, הרידב"ז ז"ל [נדפסה בסוף השו"ת] לאחר אריכות ימי ושנותי תזהרו ביום שתאמרו קדיש ללמוד דף גמרא באותו יום, ואם חס ושלום תבטלו השיעור "תיזהרו שלא לומר קדיש באותו יום כלל", כי לא תעשו נחת רוח לנשמתי בקדיש בלי לימוד גמרא, תיזהרו בזה!!!" וכאלה הדברים כתב אותו גדול וקדוש מחבר ספר יסוד ושורש העבודה בצוואתו לבניו הרבנים ז"ל.
ועיין בשו"ת יביע אומר חלק ג יורה דעה סימן כ"ו שכתב "לטעמו האחרון של מרן הב"י, הואיל וכבודו של מקום באמירת הקדיש שפיר אפשר לקיימו ע"י אחרים, והוא ג"כ הרי עונה אמן, וגדול העונה אמן יותר מן המברך. לדעת ר' יוסי בנזיר (נו:), שרבינו תם בתוס' ב"ק (צא:) ד"ה וחייבו, פוסק כמותו. (אלא דהרמב"ם פ"א מה' ברכות הי"א לא פסק כר' יוסי. שכ' ששכר העונה אמן כמברך".
וראה נא מה שכתב גאון עוזנו החיד"א זלה"ה בספרו ברכי יוסף אורח חיים סימן קלב, ב. "מאנה הנחם נפשי כי פשתה המספחת להרבות בקדישים מאד, שאומרים ג' פסוקים ממש וקדיש, וחוזרים לומר ג' פסוקים וקדיש, וכיוצא. והוי כחוכא ואיטלולא. וכמה צווחות צווחו קמאי על זה ואין שומע ואין מקיץ. וגדול בדורנו מורנו הרב חיים אבולעפיא זלה"ה ראה והתקין בעיר איזמיר, כמפורש בתקנותיו אשר בסוף ספרו חנן אלהים, ומי שדבריו נשמעים ימהר לתקן בקהל עדתו".
וכתב מורנו הגאון הבן איש חי שנה ראשונה פרשת ויחי ט. "כשם שצריך להזהר מברכה שאינה צריכה, כך יזהר שלא להרבות בקדישים. מיהו אם למד תורה שבכתב ורוצה לומר קדיש יהא שלמא, ואח"כ למד תורה שבע"פ ואומר קדיש על ישראל, או להפך, לית לן בה, שאין בזה מרבה בקדישים".
שאלה - 161810
לכבוד הרב מוצפי שליט"א. כבודו כתב שלבקש ברכה מרב מותר. רציתי לדעת אם מותר לבקש ממלאך או מצדיק שנפטר?
תשובה
בתלמוד ירושלמי [מסכת ברכות פרק ט, הלכה א] "רבי יודן אמר משמיה דידיה בשר ודם יש לו פטרון, אם באת לו עת צרה אינו נכנס אצלו פתאום, אלא בא ועמד לו על פתחו של פטרונו וקורא לעבדו או לבן ביתו, והוא אומר איש פלוני עומד על פתח חצירך שמא מכניסו ושמא מניחו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אם בא על אדם צרה לא יצווח לא למיכאל ולא לגבריאל אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד. הדא הוא דכתיב [יואל ג ה] כל אשר יקרא בשם השם ימלט".
והמפרשים הקשו דמצינו בהרבה מקומות שאפשר לבקש מצדיקים? כפי שמצינו במסכת תענית [דף טז עמוד א] "למה יוצאין לבית הקברות? פליגי בה רבי לוי בר חמא ורבי חנינא. חד אמר הרי אנו חשובין לפניך כמתים, וחד אמר כדי שיבקשו עלינו מתים רחמים". וכן אמרו [סוטה לד, ב] "ויעלו בנגב ויבא עד חברון, ויבאו מבעי ליה, אמר רבא מלמד, שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות, אמר להן אבותי, בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים. יהושע כבר בקש משה עליו רחמים, שנאמר ויקרא משה להושע בן נון יהושע, יה יושיעך מעצת מרגלים".
כן מצינו שמבקשים ממלאכים, כדאיתא [עבודה זרה יז, א] "אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה. הלך וישב בין שני הרים וגבעות, אמר הרים וגבעות בקשו עלי רחמים, אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה. אמר שמים וארץ בקשו עלי רחמים, אמרו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה. אמר חמה ולבנה בקשו עלי רחמים, אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר וחפרה הלבנה ובושה החמה. אמר כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים, אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר ונמקו כל צבא השמים. אמר אין הדבר תלוי אלא בי, הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו. יצתה בת קול ואמרה רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא".

ותירצו דמה שאסור לבקש הוא במי שחושב בדעתו שיש בהם כח לשנות דבר, ואסור לתת מגמתו אל המלאכים או למתים. אבל כאשר שם מגמתו אל הקדוש ברוך הוא ומבקש מהצדיק שיעזור לו בסניגוריא להתפלל עבורו מותר. וכעין זה פירש הגאון מווילנא ז"ל על מה שאומרים בליל שבת קודש למלאכים "ברכעונו לשלום מלאכי השלום", הוא מותר כי אנחנו מזכירים להם שיעשו שליחותם ויבקשו עלינו ויניחו ידיהם על ראשינו ויברכונו.
ועיין עוד שמש צדקה סימן כ"ג. ושו"ת תשובה מאהבה סימן א.
שאלה - 161780
לכבוד הרב שלום רב
אני יליד מרוקו. רציתי לדעת אם עצם העליה לארץ הקדושה מבטלת את מנהגי מרוקו או שאני חייב להמשיך במנהגי. תודה

תשובה
ידידי הנכבד שלום לך, דע כי כל בני המזרח ועדות הספרדים למיניהם ולעדותיהם קיבלו עליהם אבותינו ואבות אבותינו את הוראות מרן השלחן ערוך בכל הארצות. ובפרט כאן בארץ ישראל ארץ הצבי קיבלנו עלינו הוראתו, כתורה מסיני.
וכתב הגאון החיד"א ז"ל בספרו ברכי יוסף חושן משפט סימן כה, כ"ט. "ועתה אמת אגיד אשר שמעתי מפום רבנן קדישי ששמעו מפי הרב הגדול מופת הדור מהר"ח אבולעפייא זלה"ה, שקבל מזקני גאוני דור שהסכימו בכלל זה דמרן קרוב למאתים רבנים מדורו, וכך היה אומר כי כל אשר יעשה פסק מרן עביד כמאתן רבנן. אלו דבריו ז"ל". גם כתבו כך הגאון המארנ"ח ז"ל [סימן ק"ט] ושו"ת רבנו יעקב אלגאזי ז"ל [יורה דעה סימן ח], ושו"ת הלק"ט [חלק א, סימן קפ"ב] ושו"ת חיים ביד [סימן ק"ח] ושו"ת גינת ורדים [חושן משפט כלל ה, סימן י"ז], "דכל הני אתרי, אתריה דמרן הוא ולכן כוותיה ראוי לנהוג". וכן כתב בית דינו של שלמה אורח חיים סימן ד.

ובהיותי בזה הרציתי הדברים הללו בפני עטרת ראשינו הגאון הגדול והנפלא רבנו שלום משאש ז"ל רבה של ירושלים וסמך ידיו עליהם, והוסיף עוד משלו וביקשני לכתבם בספר בזה הלשון "שגם במרוקו ובארצות המערב כולם קיבלו עליהם הוראות מרן השלחן ערוך, גם באיסור והיתר גם בערווה החמורה, בלא שום פקפוק וערעור, ומה שקיבלו הוא שתי חיבורים בית יוסף ושלחן ערוך, גם קיבלתי שרבי שלמה אבן דנאן ז"ל מחבר הספר "אשר לשלמה", היה צאצאו של רבי שמואל אבן דנאן זיע"א שנולד במרוקו, והוא היה מבין המאתיים רבנים שסמכו על דברי מרן השלחן ערוך וקיבלוהו עליהם בכל אשר יורה".
שאלה - 161772
לכבוד הרב היקר,
ראינו שהרב ענה שאפשר להגיד ק"ש סמוך לחצות בברכה וזה לא הפסק לעשות תיקון חצות אחרי , האם זה לכתחילה ? ואם אפשר המקורות מהיכן למדנו, תודה רבה לרב רפואה שלמה .

תשובה
דע ידידי, שהסכימו כל הפוסקים, שאין ברכת המפיל דומה כברכות הנהנין כגון מזונות, העץ האדמה וכו', אלא היא ברכת השבח על עצם בריאת השינה שהיא לרפואת החיים עלי אדמות. ובדומה לברכות השחר בבוקר שמברך האדם אותם, הגם שלא ישן ולא היו חבלי שינה על עיניו, ולא תנומה על עפעפיו, וכמאמר חז"ל שעל מנהגו של עולם נתקנו.
וכבודו תמה על תשובתי, וחבל שאין נמצא אתו הספר ארחות ציון חלק א שם הובאו המקורות בדברי חז"ל ובפוסקים בענין זה. ואצטט לך כמה מהם בס"ד.
עיין בספר שיירי כנסת הגדולה אורח חיים רל"ט, הגהת הטור ה. שכתב כי אנחנו מברכים אותה כי אין השינה בידינו לישן בכל שעה שנרצה. ועוד היא ברכת השבח על מנהגו של עולם, כשם שגם מי שלא שמע קול השכוי מברך.
וכן מוכח מדברי רב עמרם גאון ז"ל, וכן בשו"ת הגאונים החדשות [סימן כ"ט], והגאון החיד"א ז"ל ברכי יוסף רל"ט, ג. ומהר"י בסאן ז"ל בשו"ת לחמי תודה סימן כ"א, ופתח הדביר חלק ב, סימן קס"ו. והרב יפה ללב חלק א רל"ט כתב שהיה אומרה בלי שם ומלכות, אולם לאחר שעיין בפוסקים נהג לאומרה בשם ומלכות. וכתב הרב חסד לאלפים רל"ט, י, הגה ז. כי מנהג חסידי בית אל בירושלים לא לאמרה כשעבר חצות. ועיין יחוה דעת חלק ד, סימן כ"א. אך אני העבד שמעתי מפיו פה טהור שאמר שלדעתו גם מי שמברך אחר חצות יש לו על מה לסמוך ואין למחות בידו. ומכל שכן שקודם חצות יכול לברך לכתחילה.
שאלה - 161705
לכבוד עט"ר אותו א' פוער פיו שמרן הרב עובדיה לא למד קבלה והוא לומד קבלה.....
תשובה
כל מי שנקרא בגדר תלמיד ואפילו אינו חכם. שלמד ולומד את השו״ת הנפלא והמבהיל בגאוניותו ״יביע אומר״. מוצא שם שליטה מדהימה בכל חלקי התורה הקדושה. בפשט, ברמז, בדרש, ובסוד. שוטה זה נער כסיל שדיבר אינו ראוי כלל לתגובה. כי אינו אפילו יתוש קטן כנגד האריה בתורה, הוא מרן ז״ל אביר הרועים אשר חי בתוכינו.
כמה פעמים נדהמתי בעיונו בשו״ת יביע אומר על שליטה מוחלטת בכל חלקי התורה. וכיצד נושא ונותן בה ובפרט בעניני קבלה עמוקים. אלא שכיוון והוא נאמן מוחלט להלכה. אינו פוסק כהקבלה. אך בעניני תפילה לכל ימי השנה שבתות חגים ומועדים. פוסק ונוהג כפי הקבלה.
וזכורני לפני עשרות שנים יום שבת קודש לאחר התפלה והיום גדול והייתי שותה בצמא את דבריו ביביע אומר ומתפעל כמדי פעם, מצאתי קושיא שהקשה על דברי קבלה. ואמרתי בעיוני אם הייתי לידו הייתי מביא לו דברי הזוהר הקדוש כסיוע. עברתי שתי שורות והנה הביא הדרים בספרו במילואם. אמרתי שנית אם הייתי לידו הייתי מוכיח מספר אור החמה פירוש הרמ״ק לדברים. והנה גם הם מובאים. מאותו יום ידעתי כי מרן ז״ל כל רז לא אניס ליה.
שאלה - 161602
שלום לכבוד הרב
בשולחן ערוך סי' יא, סע' ב, מרן כתב- טוואן נכרי וישראל עומד על גבו ואומר שיעשה לשמן להרמב"ם פסול ולהרא"ש כשר. לפי מה פוסקים במצב כזה?

תשובה
ישר כוחך על השאלה.
עיין ילקוט יוסף סימן לב וזה לשונו "שדעת הרמב"ם (פ"א מהלכות ציצית הי"ב), דציצית שעשה אותו כותי פסול. ודעת הרא"ש להכשיר. ומרן בש"ע (סי' יא ס"ב) כתב: טוואן נכרי וישראל עומד על גבו ואומר שיעשה לשמן, להרמב"ם פסול, ולהרא"ש כשר. הגה, ונוהגין שיסייע הישראל מעט, וכדאיתא לקמן גבי תפילין וספר תורה. ע"כ. וכתב בשלחן גבוה (אות ד') דלפי הכלל שבידינו די"א וי"א הלכה כבתרא, גם כאן דעת מרן נוטה לדעת הרא"ש להכשיר. ואמנם בשו"ת יביע אומר ח"ז (חאה"ע סי' ח' אות ה') הביא בכיו"ב, דכאשר מרן מזכיר דברי הרמב"ם י"א דס"ל כוותיה. וכן פסק בעוד יוסף חי (פרשת נח ס"ג). ורק בשעת הדחק שאין לו מי שטווה לשמן לא איש ולא אשה ישראלית כי אם גוי, יאמר לגוי שיטווה לו החוטין לשם ציצית, והישראל יסייע קצת בטוויה, וגם יעמוד הישראל אצל הטוויה מתחלה ועד סוף, ויכוין ישראל לשם ציצית, ואפ"ה כאשר ימצא לו אח"כ ציציות שטווה אותם ישראל יחליף ציציות אלו. ע"ש. ועיין בכף החיים (סי' יג אות ז', ד"ה ויש) שהאריך בכלל זה דסתם ויש הלכה כיש, ויש אומרים ויש אומרים דהלכה כיש אומרים בתרא. ע"ש. ובספרו קול יעקב (סי' ער"א אות יו"ד) האריך בענין העיבוד בתפילין דיש פלוגתא בזה, ומרן ז"ל למד דין זה בציצית מתפילין. ודעת מרן שם שאם לא סייע הישראל, יש לפסול. והוא הדין לכאן. וכמו שפסק הרמ"א בהגה כאן, דנוהגין שיסייע הישראל מעט, וכדאיתא גבי תפילין. ובכף החיים (סי' יא אות ז') הביא בשם האליה רבה, והגאון רבי זלמן שכתבו, דאפילו להב"ח דסבירא ליה שם לדעת הרא"ש אפילו אם לא סייע כלל הישראל כשר, גבי טויית ציצית, דכל הטויה צריכה להיות לשמה, והוי דומיא דכתיבת הגט דמודי ביה הרא"ש דגוי אדעתא דנפשיה עביד, ומפני כך פסק הב"ח דלא מועיל אפילו בדיעבד בלי סיוע הישראל. וסיים בכף החיים, ובזה נסתלקה קושית האליה רבה על הב"ח וקושית הדגול מרבבה על מרן ז"ל. ע"ש. ושם (אות ח') הביא מה שכתב החיי אדם (כלל יא אות יג), דבשעת הדחק שאין לו מי שיטוה לשמן, יאמר לעכו"ם שיטוה לו חוטין לשם ציצית, והישראל יסייע ג"כ קצת בטויה, וגם יעמוד אצל הטויה ויכוין לשם ציצית. ואין לעשות כן אא"כ אין עבדנין ישראל.
וראה לעיל בהלכות ציצית סי' י"א, [ובשארית יוסף ח"א עמוד רב]. שהבאנו מדברי מרן אאמו"ר בתשובה, והעלה שם, דלענין מעשה, אף שנכון להחמיר, מ"מ כיון שיש אומרים דלא בעינן טויה לשמה, עיין ברכי יוסף בשם הרב המג"ן שכן הוא דעת הרמב"ם. וכן הוא דעת רש"י, ממילא הוה ליה כספק ספיקא. ועכ"פ יסייע עמו ישראל. וכל זה בשעת הדחק, הא לאו הכי אין להקל. וע"ע בספר כתב סופר (סי' ב' וג'). ע"כ. ומינה לנ"ד שג"כ דעת רש"י שאם לא עיבד לשמה כשר, וגם יש מחלוקת אם מהני עיבוד גוי וישראל עומד על גביו, הוה ליה ספק ספיקא. ומ"מ לכתחלה נכון להחמיר לכתחלה שלא יעבדו גוי.
שאלה - 161562
לעט"ר שליט"א האם יש מקור שאכילה בלילות עשרת ימי תשובה או בערב יוהכפ זה תיקון לחטא עץ הדעת עבדכם יוסף חיים
תשובה
דע ידידי, כי אני איש עני וצעיר באלפי ישראל, אין לי יד בתורת הקבלה ובפרט בדברי רבנו האר"י ז"ל, אך אכתוב לך מה ששמעתי ממור אבי ז"ל פה אל פה.
תחילה אקדים לך דברי הגאון רבנו יוסף חיים שכתב בספרו שו"ת תורה לשמה [סימן קמ"ו] "שאלה מי שרוצה להתענות הפסקה ב' ימים וב' לילות רצופים בימים נוראים אם יתענה זה קודם ר"ה או קודם יום הכפורים דהיינו בעשרת ימי תשובה איזה עדיף טפי. יורינו המורה ושכמ"ה.
תשובה יתענה בסוף אלול קודם ר"ה אבל בעי"ת אינו נכון שיתענה בלילה וביום יען כי כתב רבינו הגדול זצ"ל בספר הכונות בדרושי יוה"כ דרוש א' הטעם שצריך להרבות באכילה ובשתיה בערב יוה"כ מפני שאם אינו מרבה באכילה ושתיה ביום זה אינו מתקן כי אם בחינת אותו היום ויצטרך לאכול ביום עשירי שהוא יוה"כ כדי לתקן בחינתו שהוא יסוד ומלכות כי לא תוכל לעלות ולאכול אכילה ושתיה הפנימית עד שתשתלם בבחינת החיצוניות ונמצא כי המרבה באכילה ושתיה ביום ט' ע"י הכונה שלו וע"י הברכות והמצות שעושה באכילתו ושתייתו הגופני מתקן בחי' התשיעי והעשירי ועי"כ יש בה תיקון לשתוכל לעלות ביוה"כ לאכול ולשתות בחי' הפנימיות ע"י התענית ולכן ארז"ל כל האוכל ושותה בתשיעי כאילו התענה תשיעי ועשירי כי אכילת התשיעי גורם תיקון התענית עכ"ד זצ"ל וא"כ נמצא כי התיקון נשלם בימים אלו מן ר"ה עד יוה"כ הוא באכילה ושתיה הגופנית והנה ודאי אם לא היה בידינו חבילות עונות מכל ימות השנה שעברה היה מן הראוי שלא נתענה בכל התשעה ימים כולם ונעשה תיקון יותר ע"י הברכות והמצות שנעשה באכילה ושתיה אך הואיל ועונותינו רבו צריכין אנו לתענית בימים שבין ר"ה ליוה"כ חוץ משבת ויום תשיעי כדי לכפר על כל השנה וזה הוא ג"כ נעשה ע"פ הקבלה שקבל מהר"ם גלאנטי ז"ל מרבינו הגדול האר"י זצ"ל וכנז' בספר הכונות הנז' ואנחנו סומכים בתיקון התלוי באכילה ושתיה על אכילה ושתיה שיש לנו בלילות על כן אין נכון להתענות בתוך עי"ת גם בלילות שנמצא אותו היום חסר מן תיקון שיש של הברכות והמצות באכילה ושתיה לגמרי ואיך ישלים זה.
ודע כי בכל לילות של ימי התשובה הנז' נכון לאכול לחם ולא יפטור עצמו במיני מזונות כדי שיברך בהמ"ז =ברכת המזון= שהוא מ"ע =מצות עשה= מן התורה וגם יברך על הכוס וכה יעשה ביום תשיעי בסעודת שחרית ג"כ. והיה זה שלום ואל שדי ה' צבאות יעזור לי. כה דברי הקטן יחזקאל כחלי נר"ו.

ובספרו בן איש חי [שנה ראשונה פרשת נצבים כד]. כתב בעשרת ימי תשובה אין עושין הפסקה של תענית, דאין נכון להתענות בלילה ג"כ מפני שבימים אלו עיקר התקון נעשה ע"י אכילה ושתיה, ולולי שאנחנו מוכרחים להתענות ביום בעבור תקון עונותינו לא היינו מתענים גם ביום, ועתה שאנחנו מתענים ביום אנחנו סומכים להשלים התיקון ע"י אכילה ושתיה שבלילה, ולכן כתוב בספר תורה לשמה שצריך לאכול פת בכל לילה בעי"ת כדי לברך בהמ"ז".

ובהיותינו עסוקים בסוגיא זו, אמר לי מור אבי ז"ל כי הן נודע מה שכתב בשער הכוונות לגבי הבירור והתיקון הנורא הנעשה בעשרת ימי תשובה, בבנין ספירת המלכות של השנה החדשה, כי בכל יום נברר ונתקן חלק אחד מספירותיה עד ערב יום הכיפורים. וכנזכר בשער הכוונות [ד"ק ע"ג] באורך מה נעשה על ידי אכילה ושתיה בכל יום, ובפרט בעשרת ימי תשובה כי זו"ן ניזונים מאכילתינו ושתיתינו מהרוחניות שבהם. עוד האריך שם [ד"ק ע"ד] מה נעשה בערב יום הכיפורים על ידי אכילתינו ושתייתינו. כי מתקן ספירת ההוד של יום התשיעי, וגם יסוד ומלכות של העשירי.

וזה שאמר לי מור אבא ז"ל כי הוא שימש את רבנו יעקב חיים ז"ל בנו של הרב בן איש חי לאחר פטירת אביו ז"ל, כי היה תלמידו בתלמוד תורה ולמד אצלו גמרא, וסיפר לו רבי יעקב על מור אביו שהיה מנהגו של אביו בעשרת ימי תשובה להתענות כל הימים, כפי שתמצא בספרו לשון חכמים. ובלילות היה אוכל פת אפויה שהרבנית היתה אופה לו במיוחד כדי להשלים התיקון השייך לאותו יום.עוד גילה לי דבר מבהיל, כי מנהגו של הבן איש חי כל ימי השנה בחול שהיה אוכל מצות דקות הנקראות "ג'ראדוק", ומברך עליהם מזונות ולאחריהם על המחיה, אפס בגלל הזמן שהיה יקר לו מאוד בכתיבת חיבוריו, אך בלילות עשרת ימי תשובה וכן בערב יום הכיפורים היה נוטל ידיו ואוכל פת גמורה ומברך עליה המוציא לקיים דברי רבנו האר"י החי. אך לא שמעתי בענין תיקון חטא עץ הדעת, אלא בירור הכללי הנעשה ומסתמא גם לזה התכוונו.
תזכה למצוות שעוררת אותי בענין נפלא זה. והשם יתברך יאריך ימיך בטוב ושנותיך בנעימים סלה.
שאלה - 161480
לכבוד הרב שליט"א, מדוע.... והאם אנחנו צריכים להיכנע לדבריהם?
תשובה
ידידי, חביבי, אהובי ורעי, השם ישמרך. מאוד הצטערתי לקרוא בצאת תענית י"ז בתמוז את דבריך שנכתבו בתמימות, בהם פיקפקת בגדולי ישראל, והרהרת אחריהם ואחרי הוראתם, ואני מחקתי כמה דברים אסורים והם בגדר כפירה. וזאת מפני שלצערינו היום הרחוב משפיע, ודיעות הכפרניות הנשמעות בשווקים אצל התגרנים חודרות אל בתי המדרש. גם חומות בתי המדרש נפרצו בעקבתא דמשיחא.

ידעת כי איני מכירך, אך אוהב אותך אני ככל אדם מישראל, דע ידידי אהובי, אם אכתוב דברי תוכחה, לא אליך הינם מכוונים אלא לכלל ובעיקר לעצמי, כי כולנו צריכים חיזוק בדברי חכמים, כי כבוד התורה וחכמיה ירד בדורינו פלאים, ואין הבריות מבחינים בין עובד אלקים לבין מי שלא עבדו. ועל זה חרבה ירושלים. כמאמרם בתלמוד בבלי [שבת קי"ט, ב] "אמר רבי יצחק לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהושוו קטן וגדול, שנאמר [ישעיה כ"ד, ב] וְהָיָה כָעָם כַּכֹּהֵן כַּעֶבֶד כַּאדֹנָיו כַּשִּׁפְחָה כַּגְּבִרְתָּהּ כַּקּוֹנֶה כַּמּוֹכֵר כַּמַּלְוֶה כַּלֹּוֶה כַּנֹּשֶׁה כַּאֲשֶׁר נֹשֶׁא בוֹ. מה כתיב בתריה הִבּוֹק תִּבּוֹק הָאָרֶץ וְהִבּוֹז תִּבּוֹז כִּי יְקֹוָק דִּבֶּר אֶת הַדָּבָר הַזֶּה".

בתוספתא מסכת ראש השנה [פרק א, הלכה י"ח] למה לא סיפר שמותן של צדיקים שלא יהא כל אחד ואחד אומ' הריני בא להקיש את ר' פלוני לאלדד ומידד הריני מקיש את ר' פלוני לנדב ואביהוא וכן הוא אומ' ה' אשר עשה את משה ואת אהרן ואומ' וישלח ה' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל ירובעל זה גדעון בדן זה שמשון יפתח כמשמעו ואומ' משה ואהרן בכהניו וגו' שקל הכתוב שלשה קלי עולם בין שלשה גדולי עולם, ללמדך שבית דינו של ירובעל גדול לפני המקום כבית דינו של משה, ובית דינו של יפתח גדול לפני המקום כבית דינו של שמואל, להודיעך שכל מי שנתמנה פרנס על הצבור אפילו קל שבקלים שקול כאביר שבאבירים. וכן הוא אומר ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט וגו' אין לך אלא שופט שבדורך".
וראה גם ראה מה שכתב בספר החינוך [מצוה תצ"ה] "ובכלל המצוה גם כן לשמוע ולעשות בכל זמן וזמן כמצות השופט, כלומר החכם הגדול אשר יהיה בינינו בזמננו, וכמו שדרשו זכרונם לברכה [ראש השנה כ"ה ע"ב] ואל השופט אשר יהיה בימים ההם, יפתח בדורו כשמואל בדורו, כלומר שמצוה עלינו לשמוע בקול יפתח בדורו כמו לשמואל בדורו.
ועובר על זה ואינו שומע לעצת הגדולים שבדור בחכמת התורה בכל אשר יורו מבטל עשה זה. וענשו גדול מאד שזהו העמוד החזק שהתורה נשענת בו, ידוע הדבר לכל מי שיש בו דעת".

ועיין מה שכתב הגאון הצדיק בשו"ת חתם סופר [חלק ד אבן העזר ב סימן קב] "ונמצא דברי מהר"י קארו בשתי ספריו מכוונין במקומו ואם אולי הרב בית יוסף לא כיוון לזה, מכל מקום האלקים אנה לידו להמתיק בלשון קולמסו שיהיה אותו הצדיק ניצל מאותו השגיאות כי כן אורחות נותן התורה יתברך שמו עם כל עוסקי תורתו לשמה להכחיד תחת לשון קולמוסם והצלה משגיאותינו ואם יתורצו בדוחק על כל פנים לא תצא תקלה מתחת ידם. וכן כתב בתומים סי' כ"ה.
ואעתיק לך לשון הגאון רבנו יהונתן אייבשיץ ז"ל בספר התומים [סימן כ"ה] "ומי לנו גדול מרבינו מהר"י קארו ז"ל אשר ממש מיום רבה ורב יוסף לא קם כיוסף הזה, סיני ועוקר הרים זקן ויושב בישיבה, ומכל מקום אמר בהקדמתו כי אין בידו להכריע בכח הראיה בין הפוסקים, רק אחרי רבים בבנין ובמנין להטות, וכך יפה לנו, ובגלל כן אף אני אשים לפי מחסום מבלי להאריך בסימן הזה בענין דיעות הפוסקים ז"ל, רק אבא בקצרה מה שנוגע לדינא הנזכר במחבר והגהה".

ואין רצוני להאריך עוד בענין זה, אך דע ידידי, כי אנחנו הספרדים ובני עדות המזרח, הקדוש ברוך הוא ברחמיו המרובים על דורינו זה, נתן לנו את הגאון הגדול מרביץ תורה ברבים זה כ - 65 שנה את חכם שלום כהן שליט"א יחי שמו לעד, ונתן בו חכמה ותבונה, דעת ויראת אלקים. אני העבד למדתי אצלו תורה בילדותי בהיותי בן 6 שנים, בתלמוד תורה, ועד היום אני זוכר כל מילה ואות שהיה אומר ומלמד, נטע בנו יראת השם, קדושה וטהרה, מסר נפשו על הרבצת התורה, ומונה על ידי גדולי הדורות שלפנינו ושלפני פנינו, גודר גדר ועומד בפרץ, לוחם מלחמות השם, בנם של קדושים, אראלים ותרשישים, זקנים וישישים, חורשי חרשים, אביו הקדוש והטהור מלאך השם צבאות זקן המקובלים אשר בירושלים העיר רבתי עם שרתי במדינות. חכם אפרים כהן ז"ל, אשר שמעו הלך בכל העולם כולו, תלמיד מובהק להגאון רבנו יוסף חיים ז"ל בעל הבן איש חי.
הידעת כמה פעמים חכם שלום סיים את הש"ס? השמעת מפיו אי פעם שיעור תורני? או את דברות קדשו בתורה, בהלכה, באגדה, במוסר, להבות אש מפיו יהלוכו, זיקוקין די נור שפתיו יביעו, וכל העם עונים אחריו מקודש מקודש. אוהב ישראל מאין כמוהו, קנאי לתורה וליראה אין שני לו. אלפים רבים של תלמידים העמיד בכל העולם כולו, כמה זכויות יש לו. גם הידעת את גדולתו של הגאון הגדול ראש ישיבת פונוביז' המעטירה הוא רבנו גרשם אדלשטיין שליט"א יחשל"א? כמה תורה הרביץ בישראל? איזה צלילות דעת, איזו מחשבה ישרה, חכמה מפוארה, מבהיל הרעיון, וחבירו הענק רבנו חיים קנייבסקי שליט"א, בקי בכל התורה כולה, בנם של קדושים, אראלים ותרשישים. האם חס ושלום כולם חלילה טועים? ורק איזה אברך צעיר שקשקש לך באזניך הוא היודע?

ושים נגד עיניך דברי הגאון החתם סופר כתב בכמה מקומות בספריו וציטטנו דבריו לעיל, כי רוח השם יתברך שורה ונחה בפיהם של גדולי ישראל, וכשבאים לפסוק, להורות, להחליט, להדריך, להוביל, השם יתברך שם בפיהם דבריו לבלתי ישגו ולא יטעו חלילה, כי הם השומרים עלינו, על התורה וקיומה, וחלילה לפקפק ולחשוב אפילו מחשבה כהוא זה שמא תבוא תקלה על ידם, יען חפץ השם בישראל עמו, כי שמו נקרא עלינו. חזור בך ידידי מכל אשר דיברת ומה שיצא מפיך, כי שגגה היא, בטוחני שאם הדברים הללו היו נגד עיניך ותחת ידך לא היית כותב דבריך אלה.
החותם בברכת שים "שלום" טובה וברכה. בן ציון.
שאלה - 161471
שלום לכבוד הרב
קנינו בית חדש מקבלן ולא מספיקים לעשות חנוכת בית מייד שנכנסים.האם מותר לישון מספר ימים עד לחנוכת בית בצורה מכובדת?תודה לרב

תשובה
ידידי היקר, אמור לי בבקשה עד מתי נהיה עבדים לבני אדם? ברית מילה באולם אחר הצהריים בגלל הדודה. חינה בגלל הסבתא. בריתה בגלל השכנה. וחנוכת הבית בגלל החבירות.

מהו חנוכת הבית? כשאדם נכנס לבית חדש המנהג הוא שמקבץ עשרה גברים יראי השם תלמידי חכמים ועוסקים בבית בתורה כמה שעות כדי לחנוך את הבית בדברי תורה. ומתפללים שבבית הזה תשרה השכינה, הקדושה והתורה הקדושה. ויורחקו מאותה דירה כל מרעין בישין, ואם יהיו שם ליצן אחד או שנים, או אנשים שאינם שומרי מצוות הפסיד הכל. לכן היו אבותינו מקפידים בזה ביותר להזמין עשרה תלמידי חכמים לביתם לתת להם צדקה במתנה הגונה ומכובדת כדי שתחול הברכה בבית וביושביו.
הגאון החיד"א ז"ל כתב בספרו עבודת הקודש סדר קריאה ולימוד עם תפלה יקרה, גם סידר סדר לימוד הגון ונכון של מסכתות משנה, דברי התלמוד, הרמב"ם ז"ל, דברי הזוהר הקדוש על דירת האדם, והכל נעשה בקדושה ובטהרה. אלא שלצערינו הרב החלו בשנים האחרונות ככל המנהגים הקדושים והמקוריים, לחלל את הקודש, והפכו את חנוכת הבית לחגיגה מעורבת עם מתנות יקרות, הצגת הבית ורהיטיו לנקר עיני המבקרים, והכל נגד רוח התורה הקדושה והיהדות הצרופה, ובזה מחטיאים את המטרה, וכשמתחילים הבעיות שם נוצרת אנדרלמוסיה שלימה ומעגל קסמים ומחול שדים שאין לו סוף.

אם כן מה עושים עתה כאשר כל החוגגות והחוגגים יקפצו עליכם? מדוע אינכם מזמינים אותם הרי הם אלה המעמידים פני אוהבים ובליבם אינם אלא אויבים? התשובה פשוטה ביותר, היום, מחר או מחרתיים לכל המאוחר, בשקט בשקט מזמינים 10 אברכים עניים צנועים ולמדנים, והם יבואו לביתכם וילמדו שם תורה ורק תורה למשך לפחות שעתיים, את לימוד הגמרא שלהם בכולל, וגם ובעיקר את ספר "ברית עולם" לימוד לחנוכת הבית מראשיתו ועד סופו ללא דילוגים, ללא קיצורים, ללא חלוקות, בצורה הכי רצינית, יקבלו מתנה הגונה וזו צדקה שתגן עליכם ועל יושבי הבית שלא יאונה לכם כל רע. וגם אם אין אתם מתכוונים להתחיל לגור עתה בדירה.

בעוד כמה שבועות לאחר עבור תשעה באב, אם אתם דווקא מתעקשים ומאוד רוצים "לחגוג". אז תחגגו. אבל על לימוד תורה בעשרה קודם המגורים אם אתם רציניים ולא מחפשים צרות לא מוותרים, הרבה עשו כך והצליחו. תודה על ההקשבה.
שאלה - 161459
לכבוד הרב מוצפי שליט"א. יורנו המורה לצדקה מה עלינו לעשות היום בצהריים להתאבל על החורבן. ומה קוראים?
תשובה
כתב רבנו האר"י ז"ל בספרו שער הכוונות בסוף דרוש חג השבועות.
"ענין בין המצרים והם כ"א ימים שבין י"ז לתמוז עד תשעה באב מנהג טוב וכשר הוא מאד לכל בעל נפש לשבת באבלות אחר חצי היום בכל אלו הימים ולבכות בכיה ממש על חורבן הבית וטעם היות זה אחר חצות היום הוא כי אז הוא התעוררות הדינין בסוד כי ינטו צללי ערב אשר לסבה זו נשרף ההיכל אחר חצי היום ודבר זה עושה תועלת גדולה בנפש האדם. וענין חצות הלילה אין צורך להזכירו כי אפי' בכל שאר הלילות צריך להתאבל על החורבן ומכל שכן בלילות בין המצרים שצריך להוסיף בבכיה, ועליו נאמר שמחו את ירושלם כו' כל המתאבלים עליה".

וכן כתב המקובל רבנו עמנואל חי ריקי ז"ל השם יקום דמו בספרו משנת חסידים [מסכת תמוז ואב פרק א, משנה ו] "וכל אותם הימים של בין המצרים ישב בארץ אחר חצי יום ויבכה ויקונן מעט על חרבן הבית".

והגאון החיד"א ז"ל כתב בספרו מורה באצבע [ח, רכ"ט] בין המצרים יזהר מאוד במיעוט שחוק, במיעוט תענוג, ויאמר תיקון חצות בבכיה, כי כל העולמות מצטערים בחורבן הבית והכל תלוי בתשובה, ובעוונותינו הרבים כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו [ירושלמי יומא פרק א, הלכה ה], ונוסף צער בדור האחרון ואם יתבונן בזה יקרע סגור לבו".
וכתב עוד בספרו שם הגדולים [ספרים, ק, צ"ה] "ודע כי בארעא קדישא לא נמצא איש מפקפק על שום דבר תורה ורז"ל ח"ו והכל מתאבלים על החרבן בעוה"ר ומתאמצים לומר כל לילה תיקון חצות שסידר רבינו האר"י זצ"ל. ויש חברת אנשי חיל שקמים מבתיהם כל לילה בחצות למדרש קדוש ואומרים תיקון חצות וקינ"ת סופרים תרבה הן נותנין אוני"ן תאניה ואניה. ומרגלא בפומייהו דרבנן אשרי כל חוצ"י לומר תקון חצות הנז'. ובימי בין המצרים בבהכ"נ הגדולה וק"ק תלמוד תורה נאספים ביום קהל גדול ומקוננים ובוכים בכל יום כמצות רבינו האר"י ז"ל. וכמה פרישות נוהגים הת"ח בימי בין המצרים ככל חומרות הנמצאים בספרים ויותר ויותר".

ובאיגרות הרמ"ז ז"ל [סימן י"ז] כתב "שאלת ממני הסדר שעושים בארץ ישראל בבין המצרים והוא, כי בתיקון של הלילה וכו', ובכל יום אחר חצות אומרים על נהרות בבל, ומזמור לאסף, וזכור השם מה היה לנו, והבט משמים וראה, ושתי קינות גם כן מעוטפים".
ועיין עוד במנהגי רבנו אברהם גלאנטי ז"ל, וזכור לאברהם אורח חיים סימן ט, ושמור שארית ד"ז ע"ב, והרב מגן אברהם תקנ"א, מ"ה. וארץ חיים שם י"ח, ושער המפקד חלק א ד"ו, ע"ב. וברית כהונה אורח חיים ב, י"א, והרב באר היטב תקנ"א מ. ורוח חיים שם ו. ואליה רבה תקמ"ט, ד.

וכן היה מנהג ירושלים זה מאות שנים וטבריה חברון וצפת. ובהרבה מדינות במזרח, וגדולי הרבנים בישיבת פורת יוסף היו מתאספים כולם מקטני קטנים ועד גדולי ההוראה וחכמי הקבלה וקוראים בקול אחד המשבר הלבבות בבכיה עצומה, כולם יושבים לארץ ובוכים כחצי שעה, וזה זוכר אני עוד בהיותי ילד בן 10 שנים. גם בכל השווקים היו מסתובבים ומכריזים תיקון חצות ומתאספים כל הסוחרים, הפועלים, מוכרי הירקות בפינה מיוחדת בשוק וקוראים כולם סדר תיקון חצות, הן בשוק מחנה יהודה שנוסד על ידי צדיקים והן בשווקי הבוכרים, בית ישראל ומאה שערים ועוד. זיע"א.

ויזכור כל אחד מאתנו, את חורבן בית ראשון שלמעלה ממיליון איש ואשה נטבחו בו, וכמה תינוקות מהם, ואיך היה ירמיה הנביא עליו השלום מלקט כל הדרך לנהרות בבל חלקי איברים ידים ורגלים, אפילו שהיה כהן, בוכה מנשק אותם וקוברם. את בית שני וההרוגים הרבים, את עשרה הרוגי מלכות שהיו בגיל סביבות 100 שנה, ונרצחו באכזריות ואת רבי עקיבא מאור עיננו שהיה בן 120 ביום הכיפורים והתעללו בו.
גם נזכור מה קורה עתה אתנו, איך ירדנו במוסר במידות ובדרך ארץ, את הכותל המערבי שריד בית מקדשינו איך מחולל על ידי רשעים בחיפוי השלטונות הכופרים בתורה הקדושה, את השבת הנרמסת, את ההתבוללות ונישואי גויים, את השנאה לתורה וללומדיה, את עזיבת המצוות, את הבנים והבנות היקרים של עם קדוש איך יוצאים מהדרך הנכונה. את האסונות הנוראים, את החולים הנאנקים, את העניים האומללים, את האלמנות והיתומים, את הזוגות המייחלים לבנים, את הרווקים והרווקות היושבים בדד, כי כל זה אנחנו גורמים בעוונותינו והגלות נמשכת. וככל שנרבה בבכיה, תאניה ואניה, תמצח בקרוב הגאולה, לא מתייאשים, לא נשברים, איתנים וחזקים, כי עליו אנחנו סומכים, ובו הננו בוטחים.
ונהגו לומר עוד שתי קינות "קול ברמה נשמע ביללה קול נהי מציון המהוללה". ו"על היכלי אבכה יומם ולילה". והשם ירחם עלינו ויגאלינו בקרוב. היום אחד בשבת קודש צום י"ז בתמוז דחוי התשע"ח.
הכותב בדמע ומתפלל עליכם, בן ציון.
שאלה - 161327
לכבוד הרב מוצפי שליט"א ישנו כולל חצי יום של בעלי בתים לומדים שם דף היומי ואח"כ ספר עץ חיים וכדומה.האם ככה צריך?
תשובה
החשבת שלימוד עץ חיים הוא לכל דכפין?
הנה לכבודך אעתיק לך דברים אחדים מספר עץ חיים.
"הקדמה למוהרח"ו זלה"ה אני הכותב משביע בשמו הגדול ית' לכל מי שיפלו הקונטרסים אלו לידו שיקרא הקדמה זאת ואם אותה נפשו לבוא בחדרת החכמה זאת יקבל עליו לגמור ולקיים כל מה שאכתוב ויעיד עליו יוצר בראשית שלא יבוא אליו היזק בגופו ונפשו ובכל אשר לו ולא לאחרים תחת רודפו טוב והבא לטהר ולקרב, ראשית הכל יראת ה' להשיג יראת העונש כי יראת הרוממו' שהוא יראה הפנימית לא ישיגוהו רק מתוך גדלות החכמה ועיקר מגמתו בידיעה הזה יהי' לבער קוצים מן הכרם כי לכן נקראים העוסקים בחכמה הזאת מחצדי חקלא ובודאי שיתעוררו הקליפות נגדו לפתותו ולהחטיאו לכן יזהר שלא לבוא לידי חטא אפי' שוגג שלא יהיה להם שייכות בו לכן צריך ליזהר מהקלות כי הקב"ה מדרדק עם הצדיקים כחוט השערה לכן צריך לפרוש עצמו מבשר ויין כל ימות השבוע וצריך הזהרת סור מרע ועשה טוב ובקש שלום בקש שלום צריך להיות רודף שלום ולא להקפיד בביתו על דבר קטן וגדול וכל שכן שלא יכעוס ח"ו:
וצריך להתרחק בתכלית הריחוק סור מרע:
א ליזהר בכל דקדוקי מצות ואפילו בדברי חכמים שהם בכלל לא תסור:
ב לתקן המעוות קודם שיבא לעוה"ב:
ג יזהר מהכעס אפי' בשעה שמוכיח את בניו לא יכעוס כלל ועיקר:
ד גם צריך ליזהר מהגאוה ובפרט בענין הלכה כי גדול כחה והגאוה בזה עון פלילי:
ה בכל צער שיבא לו יפשפש במעשיו וישוב אל ה':
ו גם יטבול בעת הצורך לו:
ז גם יקדש את עצמו בתשמיש..:
ח שלא יעבור כל לילה ויחשוב בכל לילה מה שעשה ביום ויתודה:
ט גם ימעט בעסקיו ואם אין לו פרנסה כי אם על ידי משא ומתן, יכין יום שלישי ויום רביעי מחצי היום ואילך ובכוונה שהוא לעבודת בוראו.
י כל דבור שאינו של מצוה והכרחי יהיה זהיר ממנו ואפי' דבר מצוה ימנע בשעת התפלה":
שאלה - 161186
לרב היקר, אחלה פניו אשאלה ממנו מענה לשון, כי אנחנו בצער גדול, ושמעתי מפי כת"ר כי תפלה בתענית מועילה מאוד, ורציתי הסכמה לשמועה זו.
תשובה
כך כתב מאור עיננו המקובל הנורא רבנו אברהם אזולאי ז"ל בספרו חסד לאברהם. ועיין בספר הפוסק המפורסם מקודם 450 שנה אב"ד צפת רבנו משה טראני המכונה המבי"ט בספרו בית אלקים שער התפילה פרק י"ג שם כתב כדלהלן.
"התפלה בתענית היא מועילה הרבה. גם כי תהיה תפלה קודם אכילה, כי כל תפלת שחרית היא בתענית (ברכות י') שאסור לו לאדם לאכול קודם שיתפלל, עכ"ז בהיות התענית מקובל מאתמול גם התפלה קרובה להיות מקובלת, כמו שנאמר לדניאל (דניאל יו"ד) אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך נשמעו דבריך ואני באתי בדבריך. נראה כי מעת הכנעת לבו של אדם לפני האל ית' וקבלת תעניתו דבריו נשמעים. וענין נשמעו דבריך מורה על צורך כוונת הלב בתפלה. כי מי שמכוון בדברי התפלה שמתפלל תפלתו נשמעת. וכמ"ש מן היום אשר נתת את לבך וכו', כלומר כיון שיש כוונת הלב הדברים נשמעים. עוד הורה במה שאמר נשמעו דבריך ועדין לא דיבר דברי התפלה עד ימי התענית, כי לא לבד על תכלית תעניתו נענה האדם מן היום שנותן את לבו להתענות, אלא גם בדברים הפרטיים של אותו דבר, מדאמר נשמעו דבריך ולא אמר נשמעו תחנוניך. הנה נתבאר כי מצד קבלתו על נפשו עינויו הרי הוא כמצטער מעתה, שטבע האדם הוא להצטער ולדאוג על הצער העתיד לבא טרם בואו. ולזה נענה מאותו העת, על תנאי שישלים צערו ועינויו כמו שאמר נשמעו דבריך, כלומר מה שאתה עתיד לדבר בתפלת תעניתך. והוא ענין העינוי. וכמ"ש הנביא (ישעיה ס"ה) והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע".

עוד כתב שם "ומעלת התפלה בתענית מכמה פנים. הראשון שיש בו הוראה גדולה שמורה ומודה לענין הקרבן יותר משאר התפלות, בהיות חלבו ודמו מתמעט בתענית ההוא, מורה לקרבן שנזרק חלבו ודמו ע"ג המזבח והוא עומד ומתפלל. באופן שנחשב יותר מהקרבן שהוא כאלו מקריב קצת עצמו לעבודת האל, ונוסף עליו תפלתו הגונה בהיותו בתענית שהגוף והלב יחד עובדים האל יתברך בגוף ונפש. כי עינוי הגוף הוא ג"כ עינוי לנפש. וכמו שאמר הכתוב בענין הנזיר (במדבר ו') מאשר חטא על הנפש (נזיר ד' י"ט) שציער עצמו מן היין, ואופן צער הנפש בעינוי הגוף הוא, כי כמו שאין לנפש קיום והעמדה בגוף כשאינו שלם, אלא כשיקרה לגוף מקרה שיסכן אותו, הנפש מסתלקת ממנו, כן בכל מה שהגוף מצטער בו, גם הנפש מצטערת, ועיקר התפלה היא בנפש. כמו שכתוב (שמואל א' א') ואשפוך את נפשי לפני ה', ולכך אמר דוד (תהלים ל"ה) עניתי בצום נפשי ותפלתי על חיקי תשוב, כי כיון שהעינוי הוא לנפש, התפלה תהיה מוצלחת, ותשוב פריה על חיקו להטיב לו.
השני מצד התפלה שהיא נאמרה בכוונה יותר ביום התענית מיום אחר, לשתי סבות, הראשונה בהיות לבו פנוי ומחשבתו נכונה מצד היות גופו ריקן ונקי מלאכול ולשתות המטרידים מחשבתו וכוונתו, השנית מצד התעוררות לבו בתשובה בהיותו מתענה וחשבו בלבו כי אין חפץ לה' בעינוי וצער גוף האדם כאומרם די לך מה שאסרה תורה, אלא עינוי הגוף הוא כדי שיתן אל לבו שחטא וישוב בתשובה שלימה לפני האל ית' בדברים שבינו לבין הבריות בענין הממון, כי על פת לחם יפשע גבר, וביום התענית יאמר בלבו על מה אני חומס וגוזל, כמו שאני מתענה היום כן אוכל להסתפק בארוחת ירק ברוב הימים, וכן בעבירות שבינו לבין המקום, בין אותם שהם עבירות גופניות, בין אותם שהם עבירות נפשיות. יתן אל לבו לשוב בתשובה שלימה מהם בהתענותו והצטער גופו ונפשו שחטא בהם".
והשם יתברך יקבל תפילתך עם תפילות כל ישראל ברחמים וברצון.
שאלה - 161057
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
דעת גדולים הייתה להתיר לכהנים להכנס למערת המכפלה. בכמה הזדמנויות ראיתי שהרב אסר זאת, אך לא ראיתי הסבר. האם באחד מספריו יש התייחסות?

תשובה
מחילה כבודו נקט עמדה חד צדדית בנושא. תחילת כל הסברת תוך כדי דיבור כי במערה טמונים עשרות כדי חרס גדושות עצמות מתים שהיו מובאים מחו"ל בעיקר מספרד, וכפי שכתב רבנו בנימין מטודילה ז"ל בספרו "מסעות בנימין". מפני שמצאו במקורות וגם בזוהר הקדוש כי תחית המתים תתחיל ממערת המכפלה.
שנית כתבנו על כך בס"ד באורך בשו"ת מבשרת ציון חלק ג - ד. עיין שם.
שלישית כבודו מתעלם מכך כי רבו האוסרים. כפי שתמצא בתלמוד ובספרי הפוסקים.
א, עיין בבא בתרא נ"ח, א, רבי בנאה היה מציין מערות קבורה וכן מערת המכפלה בשביל הכהנים.
ב, סוכה כ"ה, ב. ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם. והיו נושאי ארונו של יוסף, והוא ראש לצדיקים.
ג, הריטב"א מגילה ג, ב.
ד, תוספות בבא מציעא קי"ד, א.
ה, שות הרא"ש כלל ל, סימן א.
ו, הראב"ד בספר האשכול חלק ב, עמוד קע"ד.
ז, שו"ת בתי כהונה חלק א, סימן כ"ג.
ח, ספר ההפלאה בפנים יפות פרשת חקת.
ט, רבנו שמואל גרמיזאן ז"ל בשו"ת משפטי צדק סימן ע"ו.
י, רבנו יעקב חאגיז בשו"ת הלק"ט חלק א, סימן קע"ז.
יא, הנודע ביהודה בדגול מרבבה יורה דעה סימן שע"ב.
יב, החתם סופר יורה דעה סימן של"ט.
יג, שו"ת זית רענן חלק ב יורה דעה סימן כ"ו.
יד, הגאון השדי חמד מערכת ט, כלל מ"ד.
טו, רבנו שלמה קלוגר בשו"ת טוב טעם ודעת תלילתאי יורה דעה חלק ב סימן רל"א.
טז, גנזי חיים מערכת ת, אות ל.
יז, חכמת אדם בהקדמת עערי צדק.
יח, מורנו הגאון רבי יעקב חי זריהן ז"ל רבה של טבריה בשו"ת ביכורי יעקב סימן כ. יצא חוצץ נגד המקילים בזה.
יט, שו"ת ישכיל עבדי חלק ח במילואים דקצ"ב, ע"ב.
כ, שו"ת יביע אומר חלק ד, יורה דעה סימן ל"ה.
כא, שו"ת יחוה דעת חלק ד סימן נח.
כב, שו"ת משנה הלכות חלק ו סימן רו.
שאלה - 161039
לכבוד הרב שלום רב.כבודו מזכיר הרבה את הרמ"ע מפאנו ז"ל. אם זו אינה טירחא עליכם לומר לנו מעט עליו ואימתי חי?
תשובה
נגעת לי ידידי בציפור נפשי, כי הוא אחד האישים הקרובים והאהובים לי מאוד. גם פעמים רבות שמעתי ממורי אבי ז"ל שאמר עליו ועל עוד כמה גדולי הדורות שהעריצם מאוד, משום שהיו ענקים בהלכה וגם בקבלה. כי לא רבים זכו לכך.
ובכן הרמ"ע מפאנו ז"ל שמו היה מנחם עזריה מוצא משפחתו מהעיר פאנו באיטליה. נולד בשנת ש"ח [1548] ונפטר שם ד באב שנת ש"פ [1620], היה דבק בחיבורי המקובל הענק הרמ"ק ז"ל והיה בקי מאוד בספריו. הוא עצמו כתב חיבורים לאין מספר ביניהם שו"ת הרמ"ע מפאנו, וספר אלפסי זוטא שהוא קיצור הלכות להרי"ף ז"ל.
גדולי הדורות מתקופתו והלאה חיבבוהו והעריצוהו. בפרט הגאון החיד"א ז"ל שמזכיר אותו יותר מאלף פעמים!!! המהרי"ט אלגאזי ז"ל, רבנו עקיבא אייגר והחתם סופר ועוד רבים.
כתב רבנו החיד"א ז"ל בספרו שם הגדולים מערכת גדולים אות מ "הרמ"ע (מנחם עזריה) מפאנו בזמן מרן ומהר"ם פאדוב"ה וסיעתם תלמיד הרב מהר"ר ישמעאל חנינה. ובזבז אלף סיקיני להעתיק כתבי הרב מהר"ם קורדוביר"ו כמ"ש בס' מצרף לחכמה. ומהר"י לומברוזו בפירושו ריש איוב כתב שראה ושמע אצל רבו הרמ"ע המגיד. וחיבר תשובות ונדפסו וסידר תקוני תשובה מהרב זצ"ל ונדפסו בראשית חכמה הקצר. וסידר סדר עבודה למועדים ע"ד שסידר מהר"ם די לונזאנו לחול ושבת. וחיבר עשרה מאמרות ונדפסו מאמר חקור דין אם כל חי. מאמר העתים מאמר המדות. עולם קטן. ואלו נדפסו עם פירוש ומאמר יונת אלם נדפס בלי פי'. ואני ראיתי בכ"י מאמר הטוטפות. מאמר המילואים. מאמר שבתות ה' וכיוצא ועוד חיבר בקבלה הרבה ועלה לשמים שנת הש"ף:
הרמ"ע מפאנו היה תלמיד בחכמת האמת ממהר"י סרוק כמ"ש במאמר אם כל חי ח"א סי' טו"ב ומלבד המאמרות כ"י שזכרתי לעיל הגם הלום ראיתי מאמר צבאות ה' נדפס בעיר האמבורגו שנת תכ"ג. ובכ"י ראיתי מאה קשיטה. יונת אלם ח"ב מאמר הנפש. שברי לוחות. ועוד ראיתי לו ז"ל ספר אלפסי זוטא כ"י קצור רב אלפס שאין בו שום שקלא וטריא רק אותה המימרא שהיא ההלכה. והוא ספר נחמד בלשון וסדר צח וברור כלשון הרי"ף. וכמה דינים הוסיף מדעתו הרחבה בדברים מועטים מובלעים בתוך דיני הש"ס. וכמה הלכות מקדשים שבתוך הש"ס מסדר מועד בגמרא דהרי"ף השמיטן. הרב ז"ל כתבינהו להלכותיהן בלשון ברור כנעם שיח הרי"ף. ועוד ראיתי בכ"י שחיבר מאמר היסודות ומאמר הרקיעים ומאמר מעין גנים. ועוד ראיתי כמה ליקוטים ופרושים מהרמ"ע בכ"י. ועוד חיבר קונטרס ימין ה' רוממה על הקפת הלולב. והרב מהר"י סאמיגה חיבר דרך ימין נגדו בתוקף גדול. וכתוב בס' מצרף לחכמה תשובת הרמ"ע בלשון הזה דף פ"ד שאלת מה אני משיב על לשון מדברת גדולות וצפצופי עופות כנגד מה שנתפרסם בשמי על הקפת הלולב תשובה אני אני הוא דחתום בי רבנן מ"ע זה שמי מעביר עון וכו' וזה זכרי מוחל עלבון וזו תשובה נצחת לכל מה שנכתב ולכל מה שעתיד ליכתב נגד ימין רוממה דידן כי לא מראש לכבודי דברתי ובמקום קנטוריא עת לחשות כי האמת יורה דרכי ליראי ה' ולחושבי שמו אני שלום וכי אדבר לעשות רצון אבינו שבשמים כל הנשמה תהלל יה הללויה עכ"ל ומה מתקו אמרי קדוש זכותו יגן עלינו:
הרמ"ע ז"ל. כבר נכתב בקונטרסים שקדמו כמה מאמרות שחיבר. ועתה מצאתי בכ"י רוב הספרים שחיבר ואמרתי להעתיקו והגם שרבים כבר נכתבו מקדם. א) מאמר חקור דין. ב) מאמר אם כל חי. ג) מאמר המדות. ד) מאמר העתים. ה) מאמר עולם קטן. ואלו נדפסו עם פי' יד יהודה. ו) מאמר צבאות ה' ונדפס. ז) מאמר מאה קשיטה כ"י. ח) מאמר המילואים כ"י ט) מאמר הרקיעים כ"י. י) מאמר הנפש כ"י. יא) מאמר היסודות כ"י. יב) מאמר שבתות ה' כ"י. יג) מאמר הטוטפות כ"י. יד) יין הרקח כ"י. טו) שברי לוחות כ"י. טז) עסיס רמונים נדפס. יז) יונת אלם נדפס. יח) כנפי יונה נדפס עתה בפולין. יט) ימין ה' רוממה נדפס. כ) ימין ה' עושה חיל. כא) פלח הרמון נדפס. כב) שפת אמת. כג) מעין גנים כ"י. כד) אלפסי זוטא כ"י. כה) שו"ת נדפס. כו) ליקוטים כ"י. כז) גלגול נשמות נדפס. כח) תקוני תשובה נדפס".
שאלה - 161036
לכבוד הרב שלום רב
לגבי אכילת דגים וחלב למה בדיעבד מותר בחמאה ובגבינה אסור ? מה ההבדל בין חמאה וגבינה ולמה ?

תשובה
אין לנו מספיק דעת להבין הכל, ועל זה אנחנו מתפללים כל יום שלש פעמים "חונן הדעת". ובכדי לתת לך ולחברנו הקוראים מעט דבש מדברי רבותינו אעתיק לך דברי הגאון רבנו יוסף חיים ז"ל.
כתב בשו"ת רב פעלים [חלק ב, יורה דעה סימן י] "בדגים עם חלב מפורש בדברי מרן ז"ל בב"י סי' פ"ז, דאין לאכול מפני הסכנה, וכן כתב בלבוש, ועיין ש"ך וט"ז וכנה"ג הגהב"י אות י"ט, אך בספר חנוך בית יאודה סי' ס"א איתא, דוקא בחלב אסור, אבל בחמאה לית לן בה, וכ"כ בית לחם יהודה דלא אסר מרן אלא בחלב, אבל בחמאה או בשומן הצף ע"ג חלב לית לן בה, והרב פתחי תשובה כתב בשם רבינו בחיי ז"ל, דיש סכנה בדג עם גבינה, והוא הדין עם חלב, וכתב באדני פז, דגים עם חמאה שרי כיון דכל העולם עושים כן.

ובסיום דבריו כתב "אנחנו יש לנו לחוש לזה לאסור דגים, בין עם גבינה בין בחמאה, ועוד המנהג פשוט וידוע פה עירנו בגדאד, דאין אוכלים דגים מטוגנים בחמאה, ורק הגוים אוכלים כן, ושמענו שבכפרים שאין להם שמן שומשמין מטגנים דגים בחמאה, ואין לסמוך על מנהגם בזה, דעבדי מחמת חסרון ידיעה, מיהו אם חיותם תלוי בכך, יש להעלים עין מהם, ואין למחות בידם, אבל בתוך עירנו ודאי נמחה ביד מי שרוצה לאכול דגים מטוגנים בחמאה, והשם יתברך יאיר עינינו באור תורתו, אמן כן יהי רצון.
תודה לך.
שאלה - 161015
לכבוד הרב שליט"א. מחילה שהנני מטריח שנית. נבקש סיכום הענין בתפילת ערבית עם פלג המנחה.
תשובה
במסכת ברכות [כ"ו, ב] נחלקו חכמים עם רבי יהודה. לדעת חכמים זמן תפילת מנחה הוא מחצי שעה אחר חצות היום ועד הלילה. לדעת רבי יהודה זמנה עד פלג המנחה. ופירש רש"י ז"ל שזמן פלג המנחה הוא שעה ורבע קודם הלילה. ולדעת הרא"ש והטור ז"ל זמנה ממנחה גדולה. אך לדעת הרמב"ם ז"ל [תפלה ג, ב] זמנה מתשע שעות וחצי ביום עד סוף היום.
ובגמרא וכן בפוסקים הובא מכיוון ולא נפסקה הלכה כאחד מהם, דעבד כמר עבד, ודעבד כמר עבד. וכן הוא בשלחן ערוך רל"ג.

וכן כתב בבית יוסף אורח חיים סימן רל"ג. בשם בעל ההשלמה שעכשיו שנהגו על ידי הדחק שעושים פעמים כרבי יהודה ופעמים כרבנן שפיר דמי דלא גרע מהשכים לצאת לדרך שמקדים וקורא עכ"לב. וה"ר יונה כתב (שם) ועכשיו כיון שמנהגנו להתפלל תפלת המנחה אחר פלג המנחה כרבנן אין לנו להתפלל תפלת ערבית קודם שקיעת החמה כרבי יהודה אלא לעשות הכל כרבנן מיהו בדיעבד אם התפלל תפלת ערבית בכוונה לצאת מפלג המנחה ואילך יצא ולא מחייבינן ליה לחזור ולהתפלל עכ"ל. ועכשיו נהגו העולם להקל בכך ואף על פי שמתפללים תפלת מנחה אחר פלג המנחה לא נמנעו מלהתפלל ערבית גם כן באותה שעה ואף על גב דהוו תרי קולי דסתרן אהדדי אפשר שסומכים על מה שכתב הרא"ש בריש ברכות (סי' א) לדעת רבינו תם וז"ל ומיהו קצת קשה דלענין תפלת המנחה עבדינן כרבנן ומתפללים פעמים תפלת המנחה אחר פלג המנחה ולענין קריאת שמע חשבינן ליה לילה כמו רבי יהודה והוי תרי קולי דסתרן אהדדי והא דאמרינן לקמן דעבד כמר עבד הכי פירושו לא איפסיקא הלכתא לא כרבי יהודה ולא כרבנן מי שירצה יעשה הכל כרבי יהודה או הכל כרבנן ולא שיתפוס קולא של שניהם ויש לומר דלענין תפלה הקילו וכן כתב גם כן הרשב"א".

ועיין בתוספות ברכות שם שכתבו שנהגו להקל בתרתי דסתרי מפני שאם היו ממתינים עד צאת הכוכבים, היה כל אחד הולך לביתו והיה טורח עליהם להתקבץ שנית, ולא היו מתפללים בציבור. וכן כתב בחידושי הדשב"א ז"ל ברכות ב. וכן כתבו באהל מועד ובאבודרהם ועוד. ועיין כל זה באריכות בשו"ת מבשרת ציון חלק ב סימן נ"ב.

וכתב מרן ז"ל בשו"ת יביע אומר חלק ו אורח חיים סימן כ "ומדי דברי זכור אזכור אשר כתבתי בימי חרפי, ובדידי הוה עובדא, שבהיותי מתפלל ערבית בבהכ"נ מוסאיוף בירושלים ת"ו, לאחר פלג המנחה, (וכמנהג עדות המזרח שנהגו כן, וכמ"ש מרן הב"י סי' רלג, והלחם חמודות ר"פ תפלת השחר אות טו, וע"ע בשלמי צבור דף ק"ס ע"א וב', ובשו"ת זבחי צדק ח"ב חאו"ח סי' כט, ועוד,) והגעתי לסוף ברכת מחיה המתים, שמעתי מהמנין הסמוך שהיו מתפללים מנחה שאומרים קדושה, ונסתפקתי אם אני רשאי לומר קדושה עמהם, או הואיל ולא תקנו חז"ל קדושה בתפלת ערבית, הו"ל כהפסק", ולמסקנא העלה שב ואל תעשה.
שאלה - 160953
הרב בקשר אם לפי הארי יש לעמוד בקדיש אחר העמידה
מחילה הרב לא לקנטר אך בספר נגיד ומצוה דף צד הוא מביא שהארי היה נוהג לעמוד בקדיש שלאחר עמידה וזה מובא בשעה״כ דף טז ע״ד ובדף נ״א ע״ד

תשובה
מחילה מכבודו, דבר ידוע ומפורסם בקרב כל הפוסקים כי לפי הזוהר והקבלה רק מי שהיה עומד ותפס אותו קדיש אין לו לשבת. אך אינו חייב לעמוד לקראת הקדיש, ובחינם הנך מקשה. ולא ידעתי מה ראיה הבאת והפכת המסקנא,
בשער הכוונות [ט"ז ע"ד] כתב "מורי ז"ל לא היה קם מעומד בענית אמן יש"ר של הקדיש וא"ל כי הלשון הנז' בירושלמי דמשמע ממנו שצריך לקום מעומד הוא מוטעה ואינו מתלמוד ירושלמי עצמו אלא הגהת איזה חכם היתה והאחרונים הדפיסו אח"כ בתוך דברי הירושלמי אמנם כשהיה בקדיש דאחר העמיד' דשחרית או דערבי' או דמנחה וכן בקדיש תתקבל של אחר חזרת ס"ת להיכל אז היה נשאר מעומד וגומר ענית הקדיש ואח"כ היה יושב".

וכן מה שהבאת להלן [נ"א ע"ד] כתב "גם מורז"ל היה נוהג בזה הקדיש או בקדיש שאחר העמידה או אחר חזרת ס"ת למקומ' שאז כל הקהל עומדין שהיה נשאר עומד עד שיענה אמן יש"ר כו' עד דאמירן בעלמא ואז היה יושב משא"כ בשאר הקדישים שלא היה עומד לענות איש"ר". הרי לך בפירוש שאין צריך לעמוד בענית הקדיש, אלא אם היו עומדים היה נשאר לעמוד.
והביא הרב שיירי כנסת הגדולה [הגהות טור אורח חיים סימן נה]
"כתוב בדרשות מהרי"ל ז"ל שלא היה עומד לא לקדיש ולא לברכו, אך כל קדיש שתפסו מעומד היה נשאר עומד עד שסיים אמן יהא שמיה רבה, וכן אני נוהג אחרי ראותי דברי מהרי"ל".
וכן כתב בנגיד ומצוה וכן בספר בן איש חי שנה ראשונה פרשת ויחי ח. "קדיש שתפסו מעומד, כגון קדיש שאחר העמידה ואחר ההלל, שהיה עומד בתחילתו, ישאר עומד עד אחר עניית איש"ר כולה".
שאלה - 160943
לכבוד הרב מוצפי שליט"א. מורנו, רבנו, אהובנו, הלילה לא עצמנו עיין לא בחוף אשקלון. לא אחיותי עם תינוקות באשכול. בכל הישובים כולם. אזעקות. כריזות. נוהלי חירום. נשינו. טפינו עוללינו. תעשו. תצעקו.
תשובה
לומר במשך כל שעה על הסדר.
א, פיטום הקטורת בכוונה. מאתה הוא עד פסוק וערבה. גם בכל הערים.
ב, מזמור לדוד הבו תהלים כ״ט. ואנא בכח 7 פעמים בניגון של תהלים.
ג, למנצח יענך תהלים כ. 12 פעמים.
ד, למנצח בנגינות ס״ז. 7 פעמים בצורת המנורה.
ה, יושב בסתר צ״א. 7 פעמים.
ו, פרשת וישלח עד במאה קשיטה. פעם אחת.
ז, שיר למעלת אשא עיני. תהלים קכ״א. 3 פעמים רצופים.
ח, סדר מ״ב מסעות של ערב פסח מסדר ההגדה. בכוונה.
ט, ״ויסעו ויהי חתת אלהים על הערים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב״. 3 פעמים.
י, ״ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנוורים למגדול ועד קטן וילאו למצוא הפתח״. שלש פעמים.
יא. ״ותצא אש מאת אדוני ותאכל אותם״. שבע פעמים.
יב. תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן. שבע פעמים.

לבקש מאבא למעלה שייפסק כל זה בזכות. אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ופינחס, דוד. ולהזכיר ״בזכות רבי שמעון. רבי אלעזר. רבי מאיר. רבי עקיבא. רבן יוחנן בן זכאי. רבי אליעזר הגדול. רבי חנינא בן תרדיון. רבי ישמעאל בן אלישע. רבן שמעון בן גמליאל. רבי חנינא סגן הכהנים. רבי חוצפית התורגמן. רבי אלעזר בן שמוע. רבי ישבב הסופר. רבי יהודה בן בבא. רבי יהודה בן דמא. השם יקום דמם״.
וכולנו כאן יחד עמכם אוהבים אתכם.
שאלה - 160855
לכבוד הרב שלום רב
שמעתי שהרב אמר שאדם יסתיר את ידיעותיו בתורה, ולפי זה אם פירשת פירוש נכון אני לא יכול לומר שאני אמרתי?

תשובה
עיין בספר חסידים [סימן ט"ו] שכתב "שורש ענוה במקום שיש גדולה וכבוד ירחיק עצמו ולא יכלול עצמו עם שאר בני אדם. כיצד? שהיה לפני רבו וזכר קושיא או תמיה אשר תמה או תירוץ אשר תירץ, אל יאמר לרבו או לחבירו כך תרצתי, או כך הקשיתי, אלא כך הקשית כדי שלא יהנה לבבו. ועוד יתן לרבו או לחבירו הכבוד ולא לו. שכן מצינו במשה שאמר ליהושע [שמות י"ז, ט] בחר לנו אנשים. מכאן למד רבן גמליאל כתב שפיר מילתא באנפאי ובאנפי חבראי. ועוד כתיב שאמר הקדוש ברוך הוא לישעיה [ו, ח] את מי אשלח ומי ילך לנו, מכאן למדה תורה דרך ענוה לרבנים".

וכתב הגאון החיד"א ז"ל [ברית עולם ושומר הברית שם] "רבינו ז"ל דיבר בדורו דור רבותינו בעלי התוספות דמי שנקרא רב, היה רב מובהק, וכוליה תלמודא כמאן דמנח בכיסתיה ולזה לימד דרך ענוה אמנם בדור יתום שכל לומד מחזיק עצמו לרבי ומתנשא מבית ומחוץ שהוא מורה הוראות ויודע דעת לשאת ולתת בש"ס אין צריך לענוה רק שיכיר ערכו וכשנראה לו שהבין ומקשה קושיא או מתרץ קושית גדולי הדורות ידע נאמנה שעל הרוב לא בא אל נכון ואם ישפיל עצמו באמת ויקבע בלבו כי עדיין לא הגיע להוראה ויירא מהעונש דכתיב כי רבים חללים הפילה וקושיותיו ותירוציו יהיו אצלו בספק כיון שלומד לשמה ויתרחק מגאוה ה' לא ימנע טוב ויאיר עיניו בתורתו הקדושה.
וישא ביום ההוא קל וחומר אם הראשונים שהיו שלמים בתורה ותקון נפשם אמרו פ"ק דעירובין דנקבע הלכה כבית הלל מפני שהיו עלובין ונוחים וכו' ובהם היה אמת תואר ענוה, ומה נענה אנן שכמה חטאות ועונות לכל א' על שתי כתיפיו לזכרון ובפרט חילול ה' על רדיפת הממון וכיוצא שאם יצטרף לזה גאוה בלימוד הוא עון פלילי ולא יכוין אל האמת ואין להקב"ה שבח בו".
שאלה - 160737
הרב
מהעיר רחובות, ספרדים,הבת בכיתה קטנה בבי"ס... ע"פ רב שהתיר עד כיתה ג'(שאר הבנות בבי"ס... הבת עולה לד' ובאור לציון אין כיתה קטנה לגילה.מה דעת הרב על?

תשובה
לא ידעתי מה החילוק בין אשכנזים לספרדים בכך, בדבר שהוא בנפש האומה. עיין בשו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג, סימן ע"ט שכתב לאסור. ובשו"ת ציץ אליעזר חלק י"ד, סימן צ"ז, ושו"ת שבט הלוי חלק ד, סימן קס"א,
וכתב מורנו הרב בשו"ת יביע אומר חלק י, אבן העזר סימן כג
"וכן ראיתי להגר"מ פיינשטיין בשו"ת אגרות משה (חיו"ד סי' קלז) שאסר לימוד בנים ובנות בכתה אחת, ואפילו הם קטנים הרי צריך לחנכם להתרחק מנשים, ואת הילדות להתרחק מאנשים, וכשלומדים ביחד אדרבה מתרגלים להיפך שירגילו עצמם להתקרב זה לזו גם כשיגדלו, ונותנים יד ליצר הרע שישלוט בהם. ע"ש. וכ"כ בשו"ת שבט הלוי (חאו"ח סי' כט), שמצוה לקיים הפרדה מוחלטת בין הבנים לבנות בבית הספר. ע"ש. ובשו"ת דברי ישראל ועלץ ח"ב (חאה"ע סי' כא עמוד קיט) התריע על גודל הפרצה שבבתי הספר לומדים נערים ונערות ביחד בכתה אחת וע"י כך נעשים כמופקרים, והוא אסון רוחני נורא. וחובה על כל מי שהיכולת בידו לגדור פרצה זו, ולהקים בתי ספר נפרדים לבנים לחוד ולבנות לחוד. ע"ש. וע"ע בשו"ת מספר הסופר ח"ב (סי' כט). וכבר הבאתי כל זה בשו"ת יביע אומר ח"ד (חאה"ע סי' ד), והעלתי שתערובת בנים ובנות בכתה אחת אסורה מן הדין, אלא צריך להפריד בין הכתות".

"וכן יש ללמוד ממסע התשובה שערכו גדולי ישראל בשנת תרע"ד, הגרא"י קוק והגרי"ח זוננפלד, והגרי"מ חרל"פ וסיעתם זצ"ל, שאחד התיקונים החשובים שתיקנו במושבים, להקים כתות נפרדות בין הבנים לבנות וכו'. (ראה בספר האיש על החומה חלק ב עמוד ש). ולדאבון לבב נשתקע הדבר במשך הזמן והתחילו להקים בתי ספר "ממלכתי דתי" בתערובת בנים ובנות, והקילו ראש בתקנתם ז"ל. ואין להם על מה שיסמוכו. וזה כמה שנים שניסיתי לזמן את ראשי "בני עקיבא", ולדרוש מהם הפרדה בין הבנים לבנות, ולא אסתייעא מילתא. וכבר אמרו (סוכה כו א) פרצה קוראת לגנב. ולכן כשעלתה על הפרק בזמנו שאלת מי שרצה להקים בית ספר תיכון מעורב בעיר "נתיבות", הסכימו גדולי הדור עם המרא דאתרא, שהוא פורץ גדר, ושיש להבדילו מעדת ישראל, וחתמו על זה הרבה גדולים בראשות הגה"צ רבי ישראל אבוחצירא זצ"ל. ולרוב הענוה בקשו את הסכמתי להם, וצירפתי דעתי והסכמתי לפסק דינם, כמובא כל זה בספר זרע יעקב ח"ב (עמוד רנה). ע"ש. ומקרוב דרשתי ברבים שאסור לרשום את בניהם לבית ספר ממלכתי דתי, שאין הפרדה בין הבנים לבנות נשמרת שם, ואחד מן המנהלים שלהם, שאצלו לומדים בביה"ס בתערובת בנים ובנות יחד, יצא לחרף ולגדף אותי על כך, ודינו מסור לשמים, וידי אל תהי בו. כי זה דרכם כסל למו, כמאמר חז"ל (קידושין מ א), עבר אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר. וכל לימודם הוא כתורתו של דואג שאינה אלא מן השפה ולחוץ, ואין יראת ה' נגד עיניהם, ועליהם נאמר: "מהרסיך ומחריביך ממך יצאו". ולא כאלה חלק יעקב החרדים לדבר ה' ומפחד גאונו, שעושים משמרת למשמרת והיה מחנינו קדוש".
שאלה - 160700
לכבוד מורנו ורבנו עטרת ראשינו, מקים עולה של תורה.
אוחזי מזבח הכסא והשררה. לוחצים להצטרף לרשימה מתחרה וחוששני לפלג הקהלות הספרדיות הטהורות בישובים בארצינו, נא דעתו הטהורה.

תשובה
שלום לך ידידי וחביבי. אין אני מכירך לא בשמך ולא בתפקידך. אלא שהבנתי מתוך שורות כתיבתך, כי ישר אתה. חשתי את טוהר לבך ואת אהבתך לתורה ולציבור הספרדי, ובראשם למרן מקים עולה של תורה בדורות האחרונים בארץ ישראל. אמרתי אזדקק להשיבך דבר, ותפילתי שלא אכשל ולא אומר דבר שאינו כהלכה.
הנה יודע כל שער בת עמי כי זה משחר נעורי איני מתערב ולא מחווה דיעה בנושא מורכב זה של ההשתתפות בבחירות לא הארציות ולא המקומיות. ולא להביע איזו תמיכה באיזה צד שהוא. אלא שחרד לבי ויתר ממקומו, בראותי כי מיום הסתלקותו של המנהיג הדגול והענק, מרן פאר הדור והדרו ראש עדת ישראל. אשר מאשפות הרים אביונים בתורה וביראה. ומשחר נעוריו מסר נפשו להרבות תורה בישראל ימים ולילות. חול שבת ומועד. בספריו הרבים. בדרשותיו המחכימים. בהתרוצצותו ברחבי תבל ומלואה. ובפרט כאן בארץ הקודש. אין שני לו. ומי ידמה לדמותו. זך וישר פעלו. אשרי יולדתו. עוקב אני אישית אחריו זה למעלה מ- 60 שנה. איך פעל ללא ליאות להחזיר עטרת תפארת ישראל ליושנה. ואסף וקיבץ אישית אלפים רבים מישראל תחת כנפי השכינה. בעיקר בני ובנות ישראל עליהם נפשו עינה. ולא מצא לנפשו מנוחה לא מזון ולא לינה. עד אשר מצא להם מקום בו יזכו לגדול כאנשי אמונה. היה מכתת רגליו מישוב לישוב ומשכונה לשכונה. באוטובוסים מזדמנים בתחנה. הרעיף על כולם אהבה. לימדם תורה בחיבה. והקים עבורם ועבורנו מוסדות תורה לתפארה. בכל ישוב ובכל פינה. בארץ ובגולה ובתי חינוך להם בנה. וראיתיו במו עיני כיצד באמצע לימודו הפסיק והתעניין, עודד וחיזק לבבות רחוקים וקרובים.
והן עתה עזבנו ונסע הוא למנוחות. ואותנו השאיר לאנחות. ונותרה בת ציון כסוכה ללא בטוחות. והולכי נתיבות ילכו בארחות. ללא אב ואם כיתומים תועים בסערת הרוחות. הוי אחי והוי אחות. מצד לצד הולכות חלילה ונידחות. ללא בעלי כוחות. גם נשים שאננות בנות בוטחות. היו למס נודדות מבלי כוחות. גם אנחנו בני התורה עזובים בלי אב ובלי האיש שדיבר אלינו בלשון צחות.
ולצערינו רבו היום חדשים מקרוב באו, שלא היו באותם שנים ולא ראו בעיניהם את פעלו העצום הנשגב והנורא, את מסירות נפשו ללא תמורה, וכמה ביזה עצמו על שמירת התורה. ואילו המה אנשים התובעים לעצמם שררה וכבוד ומתנשאים על עדת ישראל, ואומרים לנו דיבר השם, בנו בחר, ואותנו קידש, ולכבוד עצמם הם אומרים. ולא לכבוד שמים מדברים. מתנשאים ומתפארים. וכל השיטות בעיניהם כשרים. להשתרר על עדת השם כעסקנים קטנטנים. בלי מעט בושה וצניעות והמה ריקים כתינוקות היונקים. ותובעים בפיהם שררה וכיבודים. וכל הנקרה בדרכם רומסים. ומפוררים את הציבור הירא והשלם. ומושכים אותו לכיוון דרך חתחתים והתחברות לעוייני התורה ולומדיה. ומוכרים אותנו ואת הציבור כולו לעבדים ולשפחות לאינטרסים של שררה, כדי לקבל בדל של כבוד מדומה. וזו הסיבה שקמתי ואנער חצני להתריע רק למי שמעונין לשמוע, לדעת ולהיזהר בגחלתן של תלמידי חכמים ולעתיד האומה הקדושה. ואמנה לכבודו כאן כמה נקודות חמורות מעיקרי הדת אשר יכולים ליפול בהם חלילה צאן קדשים.
כי כל התומך בזעזוע התנועה הקדושה.

א, מתכחש להעדפת עניי ביתך הם הציבור הספרדי אשר קם לתחיה רוחנית וזקוק לעידוד, לאהבה וקירבה ותשומת לב יתירה. [עיין בבא מציעא ע"א, א. ומכילתא דרבי ישמעאל משפטים י"ט בחומרת הדבר]

ב, עובר על ולא יהיה כקורח וכעדתו. [סנהדרין ק"י, א] "ויקם משה וילך אל דתן ואבירם, אמר ריש לקיש מכאן שאין מחזיקין במחלוקת, דאמר רב כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר ולא יהיה כקרח וכעדתו".

ג, מחליש את כוח הציבור החרדי בעיני כל, ובעיקר הספרדי ומרסקו לרסיסי פירורים.
כפי שעיננו ראו זה פעם אחר פעם שהושלכו קולות לאבדון ולפח. וזו הסיבה
להיחלשות מצב הדת בארץ הקדושה. זאת ועוד מעיזים לפרוץ גדר ולהביא לעזרתם אינשי דלא מעלי מהציבור המזלזל בחקי התורה, קדושת ישראל, הצניעות, הטהרה, ההפרדה הברורה מהשקפות זרות, מקולקלות ומקלקלות כארס של עכנאי ומפעפעות מבלי משים את הרעל ומרעילות נפשות טהורות של בנינו ובנותינו הטהורים. בהכניסם אש זרה של אנשי כפירה ואפיקורסות, תרבות זרה וארורה, דוגמת ההשכלה שהחריבה מאות אלפים מבני עמנו והפכום לכופרים ומופקרים, ועתה מנסים להכנס דרך הדלת הראשית אל מחנה התורה פנימה אשר אחריתה מי ישורנו ובעבור כסאות ומינויים. על זאת נהי נהיה ארימה.

ד, מבזבז כספי ציבור על רשימת דמה, על חינם. ועל ידי כן נוסף עול תשלום המסים על משפחות עניים ואלמנות, על אברכים ואנשים קשיי יום. והכל בעבור מינויים, הטבות אישיות, וכסאות של כבוד מוכנים המה להחטיא את הרבים, לשרוף את נשמתם בעולם הזה ובעולם הבא.

ה, משלם רעה תחת טובה.
ועיין במדרשים מה עלתה להם למואבים ששילמו רעה תחת טובה. וכמה לילות וימים טורחים העסקנים בכל כוחם להעמיד את מוסדות הדת על תילם, ובזה מסלקים הקיטרוגים מעל עם ישראל, וחייבים להכיר להם טובה. כי אנחנו חיים בזכותם.

ו, נלחם ומחריב, מפרק והורס את מפעל מרן ז״ל וגורם לבטל תורתו ודרכו החינוכית הטהורה.
לא מעמידים מול עיניהם את מסירותו, אהבתו, והקדשת זמנו היקר של ליבם של ישראל כמשה רבנו בדורו, מרן זצ"ל אשר כמה ביטל מלימודו לטובת הקמת התנועה הקדושה ומוסדות החינוך שהקימה אבן אחר אבן בעמל רב, בצער, במצור ובמצוק, ומנע מעצמו שינה ומזון, לטובת הכלל. והנחה את הציבור ליראת השם יתברך.

ז, גורם בעולם העליון צער גדול למקים עולה של תורה שמסר נפשו עבורנו.
מי יספור את השנים, הימים, השעות והרגעים שמרן ז"ל השקיע לטובת הציבור במסירות שאין כדוגמתה, וכל זה מעשה ידיו המה, והן עתה אומר לעצמו מעשה ידי טובעים בים, הדבר הזה קיוויתי? בני יצאוני ואינם. ומדוע באים להחריב ולהרוס, במקום להקים ולבצר, לבנות ולהוסיף על מה שייסדתי.

ח, כופר בטובתו של חבירו.
[תנחומא שמות סימן ה] "כל הכופר בטובתו של חבירו סופו שיכפור בטובתו של הקדוש ברוך הוא, שהרי כתיב אשר לא ידע את יוסף, ובסוף אמר לא ידעתי את השם. ואמרו לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו. ופירש רש"י ז"ל "לא תתעב מצרי מכל וכל, אף על פי שזרקו זכוריכם ליאור. מה טעם? שהיו לכם אכסניא בשעת הדחק".
הרבנים והמנהיגים וגם העסקנים הנפלאים הטורחים יומם ולילה להיטיב את עניני הדת, ומצבם הרוחני של העם שבשדות, וגם הכלכלי בימים ובלילות.

ט, מפורר את הציבור החרדי אוהבי השם. ומקלקל את הציבור הספרדי בהכניסו נטע זר שורש פורה ראש ולענה.
בהתחברו לאנשים בעלי השקפות זרות והנוגדות את ערכי התורה הקדושה הדת, הקדושה והצניעות. בחיבור עם גורמים שאין מצוות התורה בראש מאווייהם. אלא דיעות כוזבות והשקפות זרות ליהדות הצרופה. הם אשר משך שבעה עשורים של שנים קולם לא נשמע מעולם במחאה על העברת ילדי ישראל לשמד רוחני, על חילולי השבת, על הפריצות הגואה ומתפשטת, על גזירת גיוס בנות ושירות לאומי, גיוס בחורי ישיבות לצבא, נתיחת גופות המתים והשלכת איבריהם לאשפה, מפעלי תועבה וזוהמא, וחינוך של כפירה ומרידה.
ותוקע טריז בקרב בני הישיבות, חברי הכוללים, כולל אנשי עמל. שומרי מצוות. אוהבי השם. קובעים עתים לתורה, הסולדים מכל שמץ של מחלוקת ופירוד.

י, גורם ויוצר שנאת חינם. לשון הרע. אונאת דברים. משלח מדנים בין
אחים. וקרעים הגורמים מחלוקות למשך שנים רבות, משמש דוגמא שלילית קשה לדור הצעיר בסמל של גאוה ורדיפת הכבוד והשררה. [ועיין מה שכתב הרמב"ם ז"ל בגודל חומרת הדבר בהלכות תשובה פרק ז, ג]. וכל זה נזקף עליו.

יא, בגללו כמה עוונות נוראות של מלבין פני חבירו ברבים החמורה מכל.
[סוטה י, ב] "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים. מנלן? מתמר". ואמרו רבותינו אפילו יש בידו שלש עבירות החמורות יורד לגהינם ועולה, אבל המלבין פני חבירו ברבים יורד ואינו עולה.

יב, בוגד במרן גדול הדור ובמורשתו עליה מסר את נפשו כל הימים.
חָזוּת קָשָׁה הֻגַּד לִי הַבּוֹגֵד בּוֹגֵד וְהַשּׁוֹדֵד שׁוֹדֵד. כֹּפֶר לַצַּדִּיק רָשָׁע וְתַחַת יְשָׁרִים בּוֹגֵד. וכתב רבנו משה אלשיך ז"ל "וראה נא רשעת הרשע כי עם היותו נחשב כבהמה לכפר בו על הצדיק, לא יכנע ולא יבוש ממנו בהכיר ערכו, ולא עוד אלא שבוגד, ולא בלבד בצדיק כי אם גם בישרים הגדולים מצדיק, ולא בלבד באחד כי אם גם ברבים". בשביל כסא או דבר הבל בוגד בגדול ישראל ובתורתו. ומזייף את מטרת מרן בהקמת התנועה להיטיב את מצבינו הרוחני ללא מטרות אישיות, ואינו נאמן למורשתו ומחליף אמונתו.

יג, פוגע בתנועה קדושה ותיקה אותה יסד גדול ישראל, צדיק וחסיד.
דע ידידי, כי רבנו הגדול חכם עזרא עטיה ז"ל עליו אמר גדול רבני אשכנז, מורנו ה"חזון איש" כשביקר אצלו לפני כ-75 שנה כי סברתו כסברת רבנו הרשב"א ז"ל, ואמר לנו כמה פעמים, כי כל מוסד, ישיבה, ואפילו בית הכנסת שייסד אדם צדיק לשם שמים, שם שורה השכינה, ויש להחזיק במקום, ללימוד תורה ולתפלה, כי שם הדברים פועלים ועולים השמימה, ומי יערב אל לבו לפורר לפלג ולהחריב תנועה קדושה זו.

יד, מחטיא את הרבים בכך שגורם ביטול תורה חמור מאוד.
של אברכים, בחורים, וגם תינוקות של בית רבן, הנכשלים בביטול תורה שהוא החמור שבעוונות. וגורם להרבות לשון הרע, רכילות, חירופים וגידופים על גדולי תורה, ולומדים לזלזל בגדולי ישראל, וגם חוטאים בדיבורי הבל בבתי מדרש ובבתי הכנסת ועוד ועוד.

טו, מורד ומעיז פניו נגד גדולי הדור שליט"א, אשר זה 80 שנה מרביצים תורה בישראל. תלמידיו המובהקים של מרן. שהם בעלי נסיון רב ועשיר בהקמת ילדי ישראל והצלתם מצפרני הכפירה והרחוב המקולקל, וחינוכם התורני האמיתי מדור דור ללא תערובת זרה כלל.

טז, נוגע בכבודם של גדולי הדור האיתנים שליט"א, אשר פעלו ופועלים לחיזוק התורה בישראל וממריד ציבור יחיד או רבים בריש גלי נגד דבריהם הקדושים, אין מחילה למעשיו.

יז, גורם ישיר לחילול השם נורא ועצום בקרב הציבור הכללי.
לבזיון תלמידי חכמים ענקים בישראל, השמים לילות כימים על לימוד התורה ומוסרים נפשם עליה. גם ראשי הציבור. מרביצי תורה. זקנים ונשואי פנים. ומלמד את הדור הצעיר והילדים הרכים. מרד בגדולי ישראל, שנאת תלמידי חכמים. בזיון התורה. חוצפה ועזות פנים ואין תרופה למכתו.

יח, גדולי ישראל עטרת ראשינו מונו על ידי מרן אישית לעמוד בהנהגת תנועה קדושה זו אשר זכותה עצום ורב בהרמת קרן התורה, בקירוב אחינו התועים אל אבינו שבשמיים. המחזיקה עשרות רבות של אלפי לומדי תורה. הם הגדולים בתורה ובמנין. קרוב ל - 80 שנה מרביצים תורה בישראל. מנהיגים את הציבור ברמה. עומדים על משמר התורה החינוך והמוסר בארצינו. והכל שלא על מנת לקבל שכר. ומונו כראשי ישראל עוד על ידי רבן של כל חכמי ישראל עטרת ראשינו ונזר תפארתינו ה״מורה״ הגאון רבנו עזרא עטיה זצוק״ל. ומאז נושאים בעול הציבור בחכמה בתבונה ובדעת. רוח אלקים בקרבם. והמורד בהם עליו לחשוש מדין שמים.


ולסיום. גם העומד מן הצד ואינו מוחה חוששני עליו לבל יהא שותף לעוונות הנוראים הנעשים בראש כל חוצות נגד חכמי ישראל ומרידה בהם.
שאלה - 160663
מחר כל המשפחה נמצאת במירון בלי נדר בע"ה , יש סגולה ששמעתי לקרוא איזה משהו במירון ואז לבקש בקשה , מהי ?
תשובה
ידידי ומכובדי. האם אתה מאמין שרבי שמעון אוהב ישראל. צריך שתפתיע אותו באיזה בקשה או דיבור מיוחד? תלכו לשם וחמש דקות לפני כניסתכם תדבר עם כולם. אבל מתוך הלב. דעו, שאנחנו נכנסים למערה של אש. ששם ישנם שתי מלאכים, והם רשב״י ובנו רבי אלעזר. קדושי עליון. שידעו את כל סודות התורה. אשר רב כוחם לפטור העולם. וחביבים אצל אבינו שבשמיים מאוד ודבריהם נשמעים.
תמשיך ותאמר בלי כל ספק שאם מישהו מאיתנו יוריד דמעה אחת ויקבל על עצמו לא לדבר דברי חול בבית הכנסת. לא לדבר לשון הרע. לא לבטל תורה אפילו רגע. כל בקשותיו ימולאו. ושוב תזכרו אנחנו עומדים להכנס למערת בוצינא קדישא עילאה. אשר רבותינו המקובלים כתבו כי עמוד אש עומד מעל הקברים ומתנשא למרומים. כי השכינה הקדושה כאן.
ותוסיף עוד ותאמר כי שמעתי ממור אבי ז״ל כי המקום השני בעולם מבחינת אור השכינה לאחר הכותל המערבי הוא קברי רבי שמעון ובנו רבי אלעזר. היכנסו לשם ברעדה, בהתרגשות, באימה וביראה. ככהן גדול הנכנס לקדש הקדשים ביום הכיפורים לשרת בקודש. והשם יתברך יעזרנו שתפילותינו יתמלאו ברחמים וברצון.
שאלה - 160586
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
ולעורך היקר, שוב תודה על מסירות הנפש וכל הסיוע.זה לא מובן מאליו.אוהבים אתכם המון ומתפללים עליכם.

תשובה
תודה רבה. דעו ידידי. כי הרב היה בטיפול רציני עד הרגעים הללו בבעיה בסתימת מעיים קשה ומורכבת. ורק בשעה האחרונה היום נגאל ממנה. ושמונה ימים תמימים אוכל לא בא לפיו כלל. ויש ימים גם מים לא. כדי לרפאת את דביקת המעי.
היום בבוקר בשעה 10.00 התבשרנו כי נרפא הפצע. והמכאוב חלף הלך לו. מניתי 281 תשובות האחרונות כמנין ״רפא״, כתבם בידיו במסירות מדהימה. כשהמחטים תקועים בזרועותיו, בברכיו, גופו כולו מכאובים. והיה בתרדמה במשך ארבע שעות תמימות ביום שלישי כ״ב בסיוון ולא שכח ולא עזב אתכם מרוב אהבתו אליכם. וכשרק פקח עיניו מהטיפול הקשה ביקש את המחשב להשיב לשאלותיכם. ראינו בעיננו אהבת תורה מהי. התמצאות בעל פה בכל הנושאים.
גם לא ויתר ביום השישי על השידור בתשובות לציבור שנאמרו כולם בחן, בנועם, באהבה ובחבה, עם מילי דבדיחותא להרגיע את הציבור. וגם הקדיש מזמנו אלינו הסובבים אותו באופן מופלא. ללא מאכל לפיו כלל וגם שתית מים אסורה היתה. הרופאים כולם כאן בעין כרם וצוות האחים והאחיות עומדים בשעה זו ומשתוממים מכוחה של תורה. מאהבתו אליהם. מהכבוד וההערצה שרוחש לכולם. דבר נוסף אגלה לכם כי בליל שבת קודש והוא מרותק למכשירים שר שירי רבנו שלם שבזי ז״ל וזיע״א והלהיב את המסובים וצוות הרפואי שבאורח פלא היו כולם כמעט מבני עמנו.
ביקש ממני לברככם בשמו כל אחד מכם בבני סמיכי. במזוני רוויחי. ובחיי טבי. אשרינו שיש כאלה בישראל. על כולנו להתחזק ולהתפלל שעוד השבוע נשמע אותו בקהל רב ועדה.
אין ספק שמהשמיים סייעוהו בגללכם ובזכותכם. נזכה עוד רבות בשנים לשמוע דברי קדשו. ממני העורך. היום כ״ט בסיוון התשע״ח.
תודה לבורא עולם שסייענו עד הלום. והציל את הרב מסכנה מוחשית. תודה מיוחדת לפרופסור אורן פיקרסקי ולפרופסור הרב גדעון זמיר על הטיפול המסור והאוהב היום יומי כולל יום שבת קודש.
שאלה - 160044
אם אני מוזג בשבת לכוס היישר מהמיחם, האם, אני יכול להכין בכוס קפה/תה או שאצטרך להעביר לכוס נוספת?
בנוסף, במידה ויש שתי דיעות, ויש מקום להקל, אשמח לדעת גם את זה.

תשובה
כלל ראשון עלינו לדעת כי המיחם גם כשהוא מנותק, מוגדר כלי ראשון. ואילו הכלי עליו מערים מים מהמיחם הוא כלי שני, הכוס השניה אליה עורו המים מהראשונה מוגדרת כלי שלישי. כלי שלישי אינו מבשל. ראשון מבשל. כלי שני יש בו כמה דעות וחילוקים בפרטים שונים.
ומקורו במסכת שבת [מ, ב] "אמר רבי יצחק בן אבדימי פעם נכנסתי אחר רבי לבית המרחץ, ובקשתי להניח לו פך שמן באמבטי, ואמר לי טול בכלי שני ותן. שמע מינה כלי שני אינו מבשל. וכתבו התוס' שם, תימה מאי שנא כלי שני מכלי ראשון, שכיון שהיד סולדת בו אפי' כלי שני נמי, וי"ל לפי שכלי ראשון מתוך שעמד על האור דופנותיו חמין ומחזיק חומו זמן מרובה, ולכן כל זמן שהיד סולדת בו אסור, אבל כלי שני אף על פי שהיד סולדת בו מותר, שאין דופנותיו חמין והולך ומתקרר".
כתב רבנו הגדול הרמב"ם ז"ל [הלכות שבת פרק כ"ב, הלכה ו] "קדירה רותחת אף על פי שהורידה מעל האש, לא יתן לתוכה תבלין, אבל נותן לתוכה מלח שהמלח אינו מתבשל אלא על גבי אש גדולה, ואם צק התבשיל מקדרה לקערה, אף על פי שהוא רותח בקערה מותר לו ליתן לתוך הקערה תבלין שכלי שני אינו מבשל". וכן כתב בשו"ת גינת ורדים [אורח חיים כלל ג, סימן ה. בענין הכנת קפה בשבת שמותר למלאת מים בכוס מהמיחם ואחר כך יניח לתוכו הקפה ואינו נקרא בישול.
ועיין בשו"ת שבט הלוי [חלק ז, סימן מ"ב] שכתב שכלי שני אינו מבשל גם אם היד סולדת בו, ומה שהחמיר בזה הגאון החיי אדם ז"ל [כלל כ, אות ד] כפי שהביא המשנה ברורה [שי"ח, מ"ח]. אינו התקבל להלכה. כי דווקא בכלי ראשון אסרו ללא חילוק אם היד סולדת בו או לא. אך בכלי שני לא מצינו בזה חילוק ומותר.
יוצא מהכלל להניח תבלין כמו צפורן או הל טחונים לכלי שני, יש רבים מהפוסקים האוסרים בכך משום שהם מוגדרים "קלי הבישול" וכן דעת הגאון רבנו שלמה זלמן אוירבך ז"ל משום שתבלין של היום הם טחונים דק מאוד. וכנזכר בשלחן ערוך [שי"ח, ט].

ובשו"ת יביע אומר [חלק ז , אורח חיים סימן מ] יצא לדון גבי אם מותר לערות חלב קר על כוס קפה חם בשבת, והתיר כפי שהבאנו לעיל
וכמו שכתב מהר"י פראג'י בגנת ורדים (כלל ג סימן ג, דף נא סוף ע"ג) שמדברי הרמב"ם משמע שכלי שני אינו מבשל כלל, ואפי' בדברים הרכים, שהרי לא חילק בזה כלל, ואם איתא דסבירא ליה שיש חילוק ביניהם הוה ליה לפרש, דנפקא מינה גם לענין כל האיסורים וכו', ועוד נראה לי דמדאמרינן דכלי שני אינו מבשל אפילו כדי קליפה, הרי נכלל בזה דברים הקלים לבישול, שאין לך קל משיעור קליפה וכו'. ע"ש. גם המהר"ם בן חביב בתשובה שהובאה בגנת ורדים (כלל ג סימן ו, דף נו ע"א) כתב שהסמ"ג והטור חולקים על הר"א ממיץ, ושכן דעת מרן להקל. ע"ש. וכן נראה דעת המנחת כהן (במשמרת השבת שער ב' פרק ד). וכן כתב החזון איש (סימן נב אות יח) שאין להחמיר אלא בפת שנוח להתבשל גם בכלי שני, וכמ"ש בסמ"ג, אבל לא בשאר דברים. ע"ש. ולכן אין להחמיר כלל בחלב ובשאר משקים, וכפשטות מרן הש"ע והגר"ז. וכן פסק בקצות השלחן (סימן קכה סעיף ז) על פי הגר"ז הנ"ל. וכן ראיתי להגאון ר' יצחק ווייס בשו"ת מנחת יצחק ח"ה (סימן קכז אות ה) שפסק להקל בנידון דידן, ודחה למה שכתב הרב ברית עולם להחמיר בחלב שאינו מבושל, אלא העיקר להקל בכל אופן, וכמ"ש הגר"ז, וכן נראה מהפרי מגדים שמיקל בכל אופן".
למסקנא, אין לערות ישירות מהמיחם כי הוא כלי ראשון על הקפה ישירות, אלא כשיש בידך כוס רותח תניח אל תוכו את הקפה.
שאלה - 160000
לכבוד הרב היקר והנעלה, איש תבונה.
שמענו בהתרגשות מרובה את דברי קדשו על ענין אמירת תיקון חצות. ורבים מבקשים ושואלים אם אפשר את הדברים בכתובים, על מנת לפרסמם ברבים. נא ונא לכבוד השכינה.

תשובה
אמנם בימים אלה טרוד אני בכמה וכמה, אך כתיב לא תמנע טוב מבעליו. ואצטט כמה מקורות עיקריים בנושא כואב ומוזנח זה, ואולי יעוררו במקצת את נדיבי עמנו הקדושים להתעורר בדבר.
א, במסכת ברכות [ג, א] "תניא, רבי אליעזר אומר, שלש משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי, שנאמר [ירמיה כ"ה, ל] יְקֹוָק מִמָּרוֹם יִשְׁאָג וּמִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ יִתֵּן קוֹלוֹ שָׁאֹג יִשְׁאַג עַל נָוֵהוּ". ובשו"ת הגאונים [מוסאפיה סימן ק] השיב רב האיי גאון ז"ל "וששאלתם במה שאמרו שלשה משמרות הוי הלילה. דעו כי משמרות אלו לכמה דברים מהן משמרות מלאכים שמקלסין לפני שכינה ומהן לדברים אחרים. ודקאמר רבי אליעזר על כל משמר ומשמר יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי דבר משל הוא כמו שנאמר שאג ישאג על נוהו ותורף הדבר שיש על ישראל במשמרות הלילה להפיל תחנה על חרבן הבית כענין שנאמר קומי רני בלילה לראש אשמורות וכו', והן שעות של תחנונים ויש לו לדאוג על חרבן הבית משל לתלמיד היושב לפני רבו ורואה לרבו מצר הוא מצר עמו ומשחרב הבית אין שחוק לפניו לכך אסור לו לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה ובגמרא דתמיד [ל"ב, ב] תני רבי חיא כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו שנאמר קומי רוני בלילה לראש אשמורות. ומכל מקום חייבין בית ישראל לשחר בלילות ובאשמורות ולהרבות בתחנונים על חרבן הבית וחובה על תלמידי חכמים לעסוק בתורה ובענין הקרבנות דכתיב הנה ברכו את השם כל עבדי השם העומדים בבית השם בלילות".

ב, וראה נא מה שכתב בזוהר הקדוש [זוהר חדש רות מ"ח, א. ואכתבנו בלשון הקודש בקיצור כמיסת ידי יד כהה, "בחצות הלילה קול קורא במרום ומתעורר מצד צפון, והשלהבת מגיעה עד מקום הנקרא גבר, קורא בקול ונקרא קריאת הגבר ומי הוא זה גבריאל, מכה בשלהבת וכו', משמרה שניה שם ממונין הנקראים אבלי ציון המתאבלים על חורבן בית המקדש, קורא בקול ואומר התעוררו לבכות על בית המקדש. כל מלאכי השלום, ככתוב [ישעיה ל"ג, ז] הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן. כל מי שראיה הבכיה ומי שלא ראה הבכיה מתאספים בשלש מאות ותשעים רקיעים [כמנין שמים] ובאותה שעה מתקיים הפסוק [רות ג, ח] וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת. האיש זה הקדוש ברוך הוא השואג ונותן קולו על חורבן בית המקדש, ובועט ברקיעים כולם וכל צבא מעלה והמרכבות בוכים ומתאבלים באותה שעה ואומרים "אלהים באו גויים בנחלתך, נתנו את נבלת עבדיך, על נהרות בבל". והשכינה צועקת למולו ואומרת אנכי רות אמתך רוויה בעצר, רוויה במכאובים על בני הנמצאים בגלות, ועל ארמונותינו הקדושים שגורשנו מהם, ולא די לי שגורשנו, אלא שהגויים מחרפים ומקללים בכל יום עליהם ואין לי פה בגלות להשיב להם".

ג, ובמדרש תהלים [שוחר טוב י"ז, ד] "תני רבי שמעון בן יוחי משל לאחד שהיה מכה את בנו, ולא היה יודע הבן על מה הוא מוכה, לאחר שהכהו אמר לו, לך ועשה דבר פלוני שצויתיך היום כמה ימים ולא השגחת בי, כך כל אותן אלפים שנפלו במלחמה בימי דוד, לא נפלו אלא על שלא תבעו בנין בית המקדש, והלא דברים קל וחומר, ומה אם אלו שלא היה בית המקדש ביניהם, ולא נחרב בימיהם, נעשה להם כך, ונענשו על שלא תבעו אותו, אנו שחרב בימינו, ואין אנו מתאבלים עליו, ולא נבקש עליו רחמים על אחת כמה וכמה, לפיכך התקינו חסידים הראשונים שיהיו מתפללים שלש תפלות בכל יום, והתקינו בו אנא רחום ברחמיך הרבים השב שכינתך לציון וסדר העבודה לירושלים, ותקנו בונה ירושלים ברכה בפני עצמה בתפלה, ובברכת המזון".

ד, וכתב עוד בזוהר הקדוש כמה מעלות רמות זוכה מי שאומר תיקון חצות בלילות. ומהם [לך לך צ"ב, א] כתב "שהוא שמור תמיד למעלה ולמטה ויש לו חלק תדיר בעולם הבא". וכתב עוד [בשלח נ"ז, א] "שהוא נקרא בן להקדוש ברוך הוא, ומקבל כתר עליון, ויראים ממנו כל הבריות, ונכנס בכל הפתחים שבגן עדן ואין מי שימחה בידו, ותפלתו נשמעת". וכן [ויקרא י"ג, א] "כל הברכות שמברך מתקיימות, השכינה שורה עליו ומתעטרת בו, ונעשה שושבין אליה, וכל העולם קיים בזכותו".
ורבנו אברהם אזולאי ז"ל כתב בהגהותיו על הלבוש [אורח חיים א, א] כי נוסף על כל המעלות, זוכה להרוג את יצרו הרע. כאמור [ברכות נ"ח, א] "הבא להרגך השכם להרגו", כלומר יצר הרע הבא להרגך, על ידי שתשכים בלילה תהרגהו. ורבנו חיים פלאג'י ז"ל כתב בספרו מועד לכל חי [סימן י, ס"ו] "שמכפרים לו כל עוונותיו, זוכה לאריכות ימים, בניו לא ימותו בחייו, ויראה זרע יאריך ימים".
והשל"ה ז"ל [בשלח תורה אור ד] כתב "כי על ידי הדמעות הורג את פלונית, ונכתר בכתר המלך, ויראים ממנו עליונים ותחתונים, ואין בעלי הדין שולטים עליו, וניכר שהוא מבני היכל המלך, ותאיר בו נשמה קדושה".
גם בתנא דבי אליהו רבה [פרשה ד] כתב "כל חכם וחכם מישראל שיש בו דבר תורה לאמיתו ומתאנח על כבודו של הקדוש ברוך הוא ועל כבודן של ישראל כל ימיו, ומתאוה ומחמד ומצפה על כבוד ירושלים ועל כבוד בית המקדש ועל ישועה שתצמיח בקרוב ועל כינוס גליות, רוח הקודש בדבריו השם בקרבו את רוח קדשו [ישעיהו ס"ג], מכאן אמרו כל תלמיד חכם שעוסק בתורה בכל יום תמיד בשביל להרבות כבוד שמים אין צריך לא חרב ולא חנית ולא רומח ולא כל דבר שיהיה לו שומר, שהקב"ה משמרו בעצמו, ומלאכי השרת עומדין לו סביב סביב וחרבות ביד כולן ומשמרים אותו, שנאמר רוממות אל בגרונם".

ה, ובגודל החיוב לומר תיקון חצות מצינו להשל"ה ז"ל [חולין, דרך חיים כ"א וע"ד] שכתב כי היא עבודה גדולה ועצומה לבורא יתברך כי גם הקדוש ברוך הוא ופמלייתו והצדיקים שבגן עדן בוכים כל לילה, וחיוב על כל אחד מאתנו שגרמנו כל הצער והחורבן לשכינה להשתתף בצערה.
והגאון החיד"א ז"ל כתב בפתח עיניים [ברכות ג, ב] על דברי רב האיי גאון ז"ל שהעתקנו לעיל "הראת לדעת מפי כבוד הגאון ז"ל דחיוב לקום באשמורת חלה בכולל בין על תלמידי חכמים בין על בעלי בתים, כי גם מי שאינו יודע ללמוד תורה מחוייב לשחר ולהרבות תחנונים על חורבן הבית".
ורבנו יהונתן אייבשיץ ז"ל בדרושי הצל"ח [שבת תשובה ד, כ"א] כתב "ועל כל פנים בין הלומדים בין דלת העם קודם כל דבר יסדרו תיקון חצות להוריד דמעות על גלות השכינה, ובפרט בזמן הזה בעוונותינו הרבים שמתגברים הרשעים ונותנים כח לקליפות, וזהו אריכות הגלות. וראוי לעשות מלחמה בתחבולות נגד הקלי' ולהתיש כוחם על ידי אמירת תיקון חצות, וראוי לכל אחד ליזהר בזה יותר מאשר היו צריכים הדורות הראשונים".

ו, ובספר פלא יועץ [ערך אבילות] כתב "צריך להיות עין במר בוכה ולב נשבר ונדכה, כאבל אם קודר שחותי יאנח בשברון מתנים על צער השמים, והכל לפי רוב הידיעה ולפי רוב האאהבה, ולפי זכות הנשמה. מה חסרנו, מה אבדנו, מה גרמנו בעוונותינו, מהו גלות השכינה ועד היכן מגיע צערה וצער העליונים והתחתונים, על זה ידוו כל הדווים. מכל מקום אדם יצער עצמו כאילו אמו חוגרת שק, לובשת שחורים ומתעטפת שחורים, צועקת מרה, קול ברמה, מנהמת כיונה, מה הלשון אומרת קלני מראשי, קלני מזרועי, בנים גידלתי ורוממתי והם פשעו בי, וישפוך את נפשו בקול יללה אולי יזכה ויראה בנחמת ציון. ויאמר סדר תיקון חצות בקול בכיה תאניה ואניה יותר ממי שמתו מוטל לפניו, כי כן ראוי למי שיש לו לב ועיניים לראות".
וכזאת כתב רבנו חיים אבן עטר ז"ל [הקדמת ראשון לציון] "וישבתי ללמוד תורה לפני מורי ורבי המפורסם אדוני מור זקני אשר שמו נודע בשערים מורנו הרב חיים אבן עטר זלה"ה, כמעט אני אומר שלא עבר עליו חצות לילה בשינה, אפילו לילי תמוז לקום ולספוד כאשה אלמנה על חורבן בית השם בבכי גדול ולהלים הלילה בתלמוד". ובסידור הגאון היעב"ץ ז"ל [דקל"א ע"ב] כתב "וראוי להתחנן ולהתאונן על גלות ישראל והשכינה עמהם בכל מקום, על הכאב אשר גבר, ואתן קולי בבכי בלב נשבר, מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה בכי ציון וירושלים יומם ולילה וכל שעה, והמרבה להספיד הרי זה משובח".
ורבו יהונתן אייבשיץ ז"ל בספרו יערות דבש [חלק א דרוש א] כתב "צריך להוריד דמעות מאין הפוגות על בנין ירושלים, והחזרת קרן דוד, כי הוא תכלית השלימות, ואם אין לנו ירושלים ומלכות בית דוד למה לנו חיים". ובספר הברית [ח"ב, י"ב, פרק ט] כתב "גם תרדוף אחר מרגליות טובות ואבני חפץ המאירים ככוכבים לעולם ועד בסגולתם, והם קימת חצות לילה להתאבל על גלות השכינה, ולהשתתף בצערה ובצער הקדוש ברוך הוא אשר כאריה ישאג על נוהו, וזוכר את ישראל בניו, ויבכה על חורבן הבית ועל הר ציון ששמם, על עם השם ועל בית ישראל כי נפלו בעוונותינו הרבים יצאו מה שיצאו ממספר השנים ועדיין לא שבנו לארצינו".

ז, גם מורנו הרב משה אלשיך ז"ל [איכה א, ב] כתב "תחת שלש ראוי לקונן ולמרר בבכי. אחת על ישראל שגלו מארצם. שנית צרת הארץ ותחלואיה כי הוצת אש בציון ותאכל ארמונות ירושלים, ובית מקדשינו היה לשריפת אש. שלישית העולה על כולם הלא הוא על דבר כבוד אלהים כי השכינה בגלות".
והמהר"ל ז"ל כתב [נצח ישראל פרק ל"ד, וגור אריה בראשית מ"ה, י"ד] כי יוסף הצדיק נפל על צוארי בנימין אחיו ונתן קולו בבכי, כי הוא ראש השבטים. וכשם שהוא נפרד מאחיו כ"ב שנה, כך עתה התארכה הגלות וידע יוסף הצדיק שהגאולה תלויה בבכייתינו דכתיב [ירמיה ל"א, ח] בבכי יבואו ולכן בכה להורות שהדבר תלוי בזה".
ואשרי מי שזוכה בהיותו בחיים בעולם הזה לומר תיקון חצות בלילה בדמעה כראוי וכהלכה, ויזכה לראות בקרוב בנחמת ציון וירושלים עם כל ישראל בנחת ובהצלחה.
שאלה - 159983
לכבוד מו"ר שליט"א האם מה שמובא ברמ"א ובברכ"י בשם האר"י ז"ל לגבי הנחת היד על המזוזה ואמירת תפילה ופסוקים נוהגת היום כי לא ראיתי שנוהגים כן ואם כן אז איך ראוי לנהוג וכל כמה זמן
תשובה
בדרכי משה יו"ד (סי' רפ"ה ס"ק ב') מביא בשם מהרי"ל כי בכל עת שיצא מן הפתח יניח ידו על המזוזה ויאמר ה' שומרי, ה' צלי על יד ימיני, ה' ישמור צאתי ובואי מעתה ועד עולם עכ"ל. ועיין בהגהת שו"ע שם, ס"ב.
וכן כתב בספר דברי חמודות הלכות קטנות הלכות מזוזה
"וכתב רמ"א בשם מהרי"ל כשאדם יוצא מן הבית יניח ידו על המזוזה ויאמר ה' ישמור צאתי וגו', וכן כשנכנס אדם לבית יניח ידו על המזוזה ויש לו סמך מן המדרש".
ועיין בספר חרדים מצוות עשה פרק ה שכתב "וישים אדם ידו על המזוזה תמיד כשנכנס לבית וכשיוצא ויזכור כי הוא יתברך בעל הבית והאדם ובניו ואשתו וכל אשר לו אורחים וכל נכסיו שלו והוא השומר אותו בבית ובשדה וע"י כך נחשבת לו מצות מזוזה כל יום לפניו ית' כמצות ציצית והתפילין ובצאתו מביתו בבקר בציצית ובתפילין ומזוזה שהם ארבע מצות כנגדן ילווהו ארבע מלאכי השרת מכריזין לפניו הבו יקר לבריה דמלכה כך כתב הרשב"י, מנין תרי"ג".
ועיקרו הוא כשיוצא מחוץ לעיר, כפי שכתב המהרי"ל ז"ל. והגאון החיד"א ז"ל כתב בברכי יוסף יורה דעה סימן רפ"ה, ד. "והאר"י זצ"ל כתב יניח אצבעו הנקרא אמה על שדי וינשקהו, ויתפלל לה' שישמרנו בשם שדי וחילופו באותיות המאוחרות [תכ"ה] שיצילנו מיצר הרע".
תודה לך.
שאלה - 159962
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
מי ששומע בליל שבת מניין של פלג המנחה אומר ברכו לפני עלינו לשבח, האם רשאי לענות ואח'כ להתפלל מנחה? והאם הוא הדין אם ענה ברכו בעלינו לשבח?

תשובה
מקור ההלכה הוא בדברי המרדכי ז"ל הי"ד, [מסכת שבת רמז רצ"ו] "מי ששהה להתפלל מנחה וכבר ענה ברכו עם הקהל, הואיל וכבר עשהו קדש שוב לא יעשנו חול להתפלל תפלה של חול אלא כמו ששנינו בפרק תפלת השחר [ברכות כו ב] טעה ולא התפלל כו' מתפלל תפלת ערבית שתים של שבת".
וכן פסק בשלחן ערוך רס"ג, ט"ו. וכן הוא בשו"ת תרומת הדשן סימן ד.
ולכן נכון הוא שאם שומע ברכו מפי השליח ציבור, והשומע לא התפלל עדיין מנחה ולא שקעה החמה, לא יענה ברכו כמו שפסק השלחן ערוך.

ולגבי השאלה על ברכו שקודם עלינו לשבח, לכאורה היה נראה שכיוון והיא נתקנה למי שהפסיד ברכו שקודם ערבית, אם כן בענייתו קיבל שבת מסתמא, ומה גם לדברי המקובלים שמי שלא כיוון לקבל תוספת הרוח לכבוד שבת יכווין קודם עלינו לשבח. אלא שעדיין יש לומר כי אם כיוון שלא לקבל שבת אלא רק לענות על דבר שבקדושה, עדיין יכול הוא להתפלל מנחה.
ובהיותי בזה אינה השם לידי את ספר אדני שלמה להגאון ידידי הרב שלמה מגנוז שליט"א שכתב [סימן רס"א, נ"ה] שאם רק עבר ליד בית הכנסת ושמע ברכו וענה והוא התכווין ללכת ולהתפלל מנחה שבזה לא קיבל שבת.
שאלה - 159820
שלום כבוד הרב
בזוהר שקראנו היום בחוק לישראל כתוב שבזמן ברכת כהנים הציבור צריך לשבת. מדוע אנחנו עומדים ולא נוהגים כמו הזוהר? בפרט כשבגמרא (לא) כתוב שצריך לעמוד. פעמיים טעות!!!
תודה

תשובה
תחילת כל הפוסקים והמקובלים כולם כתבו שצריכים לעמוד בברכת כהנים. ועיין בילקוט יוסף ילקוט יוסף תפילה ב הערות סימן קכח - הלכות נשיאת כפים
יש לומר דלשון "למיתב" לאו דוקא ישיבה, אלא לשון עכבא הוא, וכדמצינו בלשון המקרא עכבא בלשון ישיבה. שנאמר, ותשבו בקדש ימים רבים. ועיין במגילה (כא א). וגם ברכת לישב בסוכה אינה הכוונה דוקא ישיבה בסוכה, אלא השהות בה, וכמו שכתב הרא"ש בסוכה (פרק ד' סי' ג'). וראיתי שדברי הזוה"ק הובאו במגן אברהם (ס"ק כב), ודייק מזה, דנראה שהצבור רשאים לישב רק שיהיו פניהם נגד הכהנים, דבעינן שיהיו פנים נגד פנים. ע"כ. ולפי זה צריך לומר דלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד. (חולין קלז ב). שוב ראיתי בשו"ת יביע אומר ח"ו (חאהע"ז סי' ח' אות א'), שהביא מהרב שם חדש ח"א (דף ו' ע"א) שכתב לטעון על דברי המגן אברהם, שאין ראיה מהזוהר הקדוש, שהרי מצינו כיו"ב לשון ישיבה במקרא, ופירושו לשון עיכוב. וכן בדברי חז"ל (קידושין מא א) טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו. והניח דברי המגן אברהם בצריך עיון. וכן כתב הבית מנוחה (בדיני נשיאות כפים אות לח) דלאו אורח ארעא שהצבור יושב בעת ברכת כהנים, שכלום יש עבד שרבו מברכו והוא יושב. וכן המנהג שכל הצבור עומד בברכת כהנים. ואין לשנות. ולשון בעל האשכול (סי' טו עמ' ל ב) ובעידנא דפרסי כהני ידייהו אסור לאסתכולי בהו אלא צריכים לעמוד לפניהם באימה ובכובד ראש. וז"ל המאירי (סוטה מ א): ואין אומרים ברכה זו אלא בתפלה הראויה לנשיאות כפים, ומכאן נהגו ברוב המקומות להיות הכל עומדים בשעה זו, שהרי במקום נשיאות כפים היא. וכן כתב עוד במגילה (כד ב), שהמנהג בספרד להיות כל הצבור עומדים בשעה שהשליח צבור אומר ברכת כהנים, אפילו במקום שאין נושאים כפיהם. ע"כ. ואף שתפס בלשון מנהג, יש לומר שבשעה שהכהנים מברכים בנשיאת כפיהם צריך להיות כל הצבור עומדים, וכשאין כהנים והשליח צבור אומר ברכנו בברכה המשולשת וכו', נוהגים לעמוד מתורת מנהג. וכל זה סיוע למה שכתב המהריק"ש, דס"ל בפשיטות שהקהל עומדים בשעת נשיאות כפים. וראה עוד ביביע אומר שם, ובשו"ת יחוה דעת ח"ה (סי' טו).

ומה שכתבת בגמרא, היה לך לעיין קודם שתתקיף את מנהגי ישראל, כי אמרו בתלמוד [סוטה דף לח עמוד א] "תנו רבנן: כה תברכו בלשון הקודש, אתה אומר בלשון הקודש, או אינו אלא בכל לשון? נאמר כאן כה תברכו ונאמר להלן אלה יעמדו לברך את העם, מה להלן בלשון הקודש, אף כאן בלשון הקודש. רבי יהודה אומר אינו צריך, הרי הוא אומר: כה, עד שיאמרו בלשון הזה. תניא אידך כה תברכו בעמידה, אתה אומר בעמידה, או אינו אלא אפילו בישיבה? נאמר כאן כה תברכו ונאמר להלן אלה יעמדו לברך, מה להלן בעמידה, אף כאן בעמידה. רבי נתן אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר לשרתו ולברך בשמו, מה משרת בעמידה, אף מברך בעמידה".
תודה ותצליח בלימודך הישר.
שאלה - 159765
לכבוד הרב שלום רב
א.האם יש קשר בין המזמור של שיר של יום והיום שבו נאמרב.עצה שיחזור השלום ביני ובין הורי.ג. איך לכפר אם ירדו לי דמעות של צער בשבועות

תשובה
א, לכל יום שייכות עם מזמורו, שכן איתא במסכת אבות דרבי נתן פרק א
"יום ראשון מהו אומר לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה (תהלים כ"ד א') כי הוא קנה ויקנה והוא ידין את העולם. ביום שני מהו אומר גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלהינו (שם מ"ח ב') חילק את כל מעשיו ונעשה מלך על עולמו. בשלישי מהו אומר אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט (שם פ"ב) ברא את הים ואת היבשה ונכפלה ארץ למקומה ונעשה מקום לעדתו. ברביעי מהו אומר אל נקמות ה' אל נקמות הופיע (שם צד) ברא את החמה ואת הלבנה והכוכבים והמזלות שהן מאירין בעולם ועתיד ליפרע מעובדיהם. בחמישי מהו אומר הרנינו לאלהים עוזנו הריעו לאלהי יעקב (שם פ"א) ברא עופות ודגים ואת התנינים שהם מרננים בעולם. בששי מהו אומר ה' מלך גאות לבש לבש ה' עוז התאזר אף תכון תבל בל תמוט (שם צ"ג) גמר את כל מעשיו ונתעלה וישב במרומיו של עולם. בשביעי מהו אומר מזמור שיר ליום השבת (שם צ"ב) יום שכולו שבת שאין בו לא אכילה ולא שתיה ולא משא ומתן אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונזונין מזיו השכינה שנאמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו (שמות כ"ד) כמלאכי השרת וכל כך למה כדי שיכנס לסעודת שבת מיד".
ב, כתב הגאון החיד"א ז"ל לומר אותיות ש-ל-ו-מ מפרק קי"ט בתהלים בבית. ג, לא קרה ולא כלום.
שאלה - 159721
לכבוד הרב שליט"א, שכני איש יקר מחלל שבת קודש בפרהסיא, אך כאשר פוגש בי נמנע מלהפעיל את מנוע הרכב, ואמר לי כי אינו רוצה לפגוע בי.
תשובה
עשרות !!! פעמים אמרתי את הדברים וגם כתבתי בכל הזדמנות. כי ישנה טעות חמורה לחשוב ברחוב וזה חודר גם אלינו שומרי התורה, אשר נשבענו לאבינו שבשמים בהר סיני, לשמור את התורה, לקיים אותה, וזה אינו אינטרס פרטי או אישי, אלא נוגע לכולנו, כי שבת קודש ניתנה לכולנו בשותפות וקיבלנו ערבות, ונאמר עליה "אות היא ביני ובניכם לדורות עולם".

המחלל את השבת פוגע חלילה בכבודו של הקדוש ברוך הוא בעצמו, בתורה הקדושה, בכלל עם ישראל, בכבוד שמיים, בשותפות הגורל של כל היהודים בעולם, וגורם נזק בלתי הפיך לכללות ישראל. כופר בתורה כולה ובחכמיה, וזה אינו אישי, תוציאו אותו מהראש, זה משפיע על כולנו, ואין השבת ומצוותיה שייכים לשום אדם פרטי, אלא לשלימות עמינו. ואין רשות לשום אדם מאתנו לוותר כהוא זה על קדושתה.

כמו כן הלבוש או אי הלבוש הפרוץ הנפרץ בראש כל חוצות, אינו ענין שפוגע ברגשותי או רגשותיך, אלא חייבים היהודים לדעת כי הוא הורס ומחריב חלילה את קיומינו, ואין עליו מחילה ולא ויתור או התחשבות. ומצב זה הוא חלק הגלות הקשה והנוראה מכולם.

ואסיים בעובדא שהתרחשה בירושלים כאשר השלטון העירוני הוחלף מראש עיר ממפלגת מפא"י, לראש עיר ממפלגת רפ"י, והיה זה בשנת תשכ"ה. הוא נולד בעיירה בהונגריה ועלה לארץ, ושירת באירגון הביון הבריטי 15 M. ותפקידו היה למסור יהודים המשרתים באירגוני המחתרות אצ"ל ולח"י לידי הבריטים. ונבחר לראש העיר ירושלים, והקים קואלציה עם הליכוד והחרדים והדתיים. ובמסגרת ההסכם סגר את "ככר השבת" שהיה פתוח לכלי רכב בשבת כחלקו לחרדים.
באותו יום השישי בו נחתם ההסכם וירושלים צהלה כאילו מלאך בא לשעריה, מור אבי שב מהמקוה לביתו והשעה 11.30 בבוקר ומביט אל החלון לכביש בביתו ובוכה בזרם דמעות. לרגע חששתי כי תקפה אותו מחלת הכליות ממנה סבל ושאלתי לשלומו. ואמר לי תתבונן עם קצת סכל. אני בוכה שבעוד שנים אחדות יזמינוני לבית דין של מעלה ויאמרו לי "אשריך סלמן, את השבת רמסו, חיללו, ביזו, השחיתו, ואתה לא ראית... העיקר שמתחת לחלונך לא נסעו, שם, שלשה רחובות ממך בבר אילן התפרעו ונסעו לאן שבא, והשבת נרמסה ולא ראית. מה אענה?????".....
שאלה - 159719
לכבוד הרב מוצפי שליט"א כיון שההוא גברא דיבר על רבינו החמדת ימים וגם על מר אביך הקדוש והטהור אם אפשר לכתוב לנו במעלת החמדת ימים
תשובה
תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק בגאווה ובוז. אעתיק לך מה שכתבתי באתר קדוש זה מלפני שנים, גם בשנה האחרונה הבאתי בס"ד עשרות רבות של גדולי ישראל נוספים שלמדו בו.
"חמדת ימים ספר קדוש יקר ונפלא, כל הלומד בו מחכים ומעשיר את ידיעותיו וחכמתו בפשט בהלכה ברמז בדרש ובסודות התורה.
גדולי ישראל לדורותיהם למדו בו ושיבחו אותו מאוד, וחלילה להטיל בו דופי, ראה לרבנו חיים אבולעפיא ז״ל גדול הדור לפני 370 שנה שכתב עליו ״רבו נוראותיו ועניניו וקדושתו כאחד הראשונים המפורסמים״. וכן שיבחו רבנו ישראל יעקב אלגזי בעל שלמי ציבור, והגאון רבנו חיים מוואלוז׳ין ז״ל, והגאון החקרי לב חיים יוסף דוד חזן, ורבנו יוסף מולכו מחבר שלחן גבוה, והרב לשם שבו ואחלמה סבו של רבנו הרב אלישיב שהיה גדול המקובלים בירושלים לפני למעלה ממאה שנה.

וכן שיבחו החכם צבי ז״ל אביו של הגאון יעב״ץ ז״ל, והרב סולת בלולה, והרב חיד״א ז״ל בברכי יוסף, והרב חסד לאברהם טוביינא ז״ל, והחתם סופר, והגדיל לעשות רבנו חיים פלאג׳י ז״ל שכתב שאינו יורד מעל שלחנו, ועל כולם הרב החסיד הקדוש מחבר יסוד ושורש העבודה שכתב בצוואתו לבניו שעיקר לימוד ספרי המוסר יהיה בספר זה.

מעתה אל תקשיב לנערים קלי דעת ששולחים ידם לפגוע בקדוש עליון זה שמור אבי היה לומד בו כל שנה את כולו, וקורא בו מדי חג בחגו ומשבחו".
ומענין שדווקא עמי ארצות הם קופצים ראשונה לגנות איש קדוש, "וכל הפוסל במומו פוסל". [עיין קידושין ע, א].
שאלה - 159715
לכבוד הרב שלום רב, רב אחד דרש בבית הכנסת בחג השבועות. ודיבר על בועז שנשא את רות נגד הסכמת גדולי הדור. הייתכן?????
תשובה
חס ושלום. חלילה לדבר או להרהר אחרי גדול הדור בועז מצאצאי פרץ בנו של יהודה. ואחרי רות אם הממלכה שהאריכה ימים עד חיי שלמה המלך. וראתה ארבעה דורות של זרע המלוכה.
ונעלם ממנו מהחכם הזה שדיבר מאמרי חז״ל. כי איתא בספר שמואל ב [יז, כה] וְאֶת עֲמָשָׂא שָׂם אַבְשָׁלֹם תַּחַת יוֹאָב עַל הַצָּבָא וַעֲמָשָׂא בֶן אִישׁ וּשְׁמוֹ יִתְרָא הַיִּשְׂרְאֵלִי אֲשֶׁר בָּא אֶל אֲבִיגַל בַּת נָחָשׁ אֲחוֹת צְרוּיָה אֵם יוֹאָב. ובתלמוד [יבמות עז, א] "ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש, וכתיב יתר הישמעאלי? אמר רבא מלמד, שחגר חרבו כישמעאל ואמר כל מי שאינו שומע הלכה זו ידקר בחרב, כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי, עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית".

ובמדרש רות רבה [פרשה ז, י] "ויאמר בועז ביום קנותך השדה מיד נעמי ומאת רות המואביה אשת המת קנית קניתי כתיב, והא מסייעא לההיא דאמר רבי שמואל בר נחמן אלם היה מד"ת, אמר הראשונים לא מתו אלא ע"י שנטלו אותן ואני הולך ליטלה, חס לי ליטלה לית אנא מערבב זרעייתי איני מערב פסולת בבני ולא היה יודע שכבר נתחדשה הלכה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית".
ובמגילת רות [ד, א-ב] "וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר וַיֵּשֶׁב שָׁם וְהִנֵּה הַגֹּאֵל עֹבֵר אֲשֶׁר דִּבֶּר בֹּעַז וַיֹּאמֶר סוּרָה שְׁבָה פֹּה פְּלֹנִי אַלְמֹנִי וַיָּסַר וַיֵּשֵׁב: וַיִּקַּח עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי הָעִיר וַיֹּאמֶר שְׁבוּ פֹה וַיֵּשֵׁבוּ". ועיין במפרשים ז"ל שכתבו כי עלה למושב הסנהדרין ככתוב שפטים ושטרים תתן לך בכל "שעריך". והם התירו לו אותה, ולא כתוב בשום מקום משום גיור, כי כבר התגיירה בתחילה. אלא שחשש משום שהיא מזרע מואה והתירוה בתור אשה ולא איש.
שאלה - 159685
לכבוד הרב שלום רב
מאימתי מתחילים לומר תיקון רחל בלילה באופן מלא?

תשובה
ממוצאי שבת קודש פרשת נשא, י"ג בסיוון, מהשעה 12.35 הוא חצות לילה ואשרי מי שקורא בשעה זו והלאה תקון חצות וישתדל לבכות על החורבן, על הריסת הדת, התורה, הצניעות, הקדושה והטהרה, בארץ הקודש ובחוצה לארץ, על בזיון התורה הקדושה, השבת היקרה, הנישואים היהודים הטהורים, על המקומות הקדושים החרבים והשוממים, על הכותל המערבי שבין אבניו עלו קמשונים וחרולים, וקמו עתה רשעים המחללים בפומבי את קדושתו, על צרות הכלל והפרט, על בנים ובנות ישראל הפורשים מדרך התורה לבל ילכו חלילה לאבדון, על חילול השם הנורא, על הקטל בדרכים, על הרציחות שרבו לאחרונה, על הגויים השונאים אותנו ומבקשים להכחידינו, על מצבינו הירוד הכלכלי החומרי הגשמי והרוחני.

ואשרי מי שזוכה להוריד דמעות בשעה זו, ומי שעושה כן מובטח לו שלא ישמע שוד ושבר בגבולו, ולא יארע לו שום דבר לא טוב ויצליח בכל.
וזכור לטוב רבנו ברוך טולדאנו ז"ל שהיה כל לילה יושב על הקרקע יותר מחצי שעה ובוכה ומקונן על חורבן בית המקדש, ובסיום היה בוכה על כל צאצאיו בן אחר בן, בת אחרי בת, ומזכיר שמות כולם הם ובניהם ובני בניהם ובנותיהם ומבקש בעדם תורה ויראה חכמה וקדושה ועוד. וזכה שהעמיד גדולי תורה בישראל. וכן ראיתי למור אבי ז"ל שהיה בוכה כל לילה במר נפשו כמי שמתו מוטל לפניו, ומבקש בעד כל עמו ישראל. תזכו למצוות.
שאלה - 159633
לכבוד הרב אור עיננו שליט"א,
תודה על העצות הטובות לזכרון, אם לא קשה בעיני כת"ר לכתוב לנו אזהרות מחכמים נגד השכחה.

תשובה
ישנו שיעור שלם באתר בנושא. וכאן אציגה כמה גרגירים לתועלת.
א, מניח ספר פתוח, ש"כ יורה דעה רע"ז, א, ומבשרת ציון.
ב, מסתכל בפני המת שלא למטרת זיהוי, הוריות י"ג, ב. בתלוים הרוגים, רבנו האר"י ז"ל. בפני רשע, בפני הכועס ספר חסידים תתשכ"ו.
ג, מניח בגדיו תחת מראשותיו. הוריות יג.
ד, מחליף נעל ימין בשמאל ולהיפך, ספר זכרון אות ל.
ה, מנגב ידיו בבגדיו. והאוכל מהמצקת. ליקוטי מהרי"ח ז"ל.
ו, שני בגדים ללבוש כשהם זה בתוך זה, בגד הפוך, רבנו האר"י ז"ל.
ז, הקורא כתב בולט שעל המציבה. רבנו האר"י ז"ל. מסכת הוריות.
ח, אוכל ממה שאכל עכבר, וממה שאכל חתול, לב בהמה [לא עוף], רגיל בזיתים, שותה מים שנשארו מרחיצה, רוחץ רגליו זו על זו ביחד, אוכל לחם לא אפוי מספיק, עובר בין שתי נשים, הוריות י"ג, ב.
ט, הכועס נדרים כ"ב, ב.
י, ישן יותר מדאי. ומנמנם בבית המדרש באמצע שיעור. סנהדרין ע"א.
יא, מבזה ומזלזל בדברי רבותינו, ולא מפריש מתנות כהונה. חתם סופר חולין
מ"ד, ב.
יב, המבלה בטיולים ובמרחצאות לתענוג. שבת קמ"ו, ב.
יג, המסתפר או מגלח או נוטל צפרניו ולא רוחץ ידיו. שלחן ערוך.
יד, הלומד בכמה ספרים שונים, ונושאים שונים יחד. העמק דבר במדבר כ"א,
כ. יחוה דעת חלק ה, סימן נ"ו.
טו, תופר בגד כשהוא לבוש עליו. והישן בנעליו עליו. ספר זכירה. ועיין יומא
ע"ח, ב.
שאלה - 159501
לכבוד הרב
האם הרב יכול לכתוב על מעלת הטבילה בשבועות והאם מי שלא טובל כאילו לא סיים את התיקון

תשובה
עיין תורה בציון. ומקורו בזוהר הקדוש [אמור צח, ב] "אמרה לון הא אתקינת בי טבילה אתר דמיין נבעין וכל ריחין ובוסמין סוחרני אינון מיין לדכאה לכלתי ליתי כלתי מטרוניתא דברי ועולימתהא ויתדכון בההוא אתר דאתקינת בההוא בי טבילה דמיין נבעין דעמי לבתר תקינו לה בתכשיטהא אלבישו לה לבושהא אעטרו לה בעטרהא".

ובספר שער הכוונות [דרוש חג השבועות] כתב "ובהגיע אשמורת הבוקר מעט קודם עלות השחר בעת שמשחירין פני הרקיע במזרח אשר אז נקראת אילת השחר כנודע. אז צריך שתטבול במקוה ותכוין אל המקוה העליון שהוא כתר עליון הנמשך לו בלילה הזה והוא נקרא שער החמשים כמו שביארנו ועליו נאמר וזרקתי עליכם מים טהורים כו' ועי"כ אנו מקבלים תוספת קדושה מבחי' הכתר הזה. וטעם הדבר הוא לפי שאנחנו בלילה הזה עושים ב' דברים הא' הוא להמשיך את כתר העליון ע"י עסק התורה כנז' ואחר כך באשמורת הבוקר אנו נעשים שושביני' דמטרוניתא רחל ומוליכין את הכלה הכלולה לבית הטבילה וטובלת במקוה העליון הנז' שהוא הכתר הנז' וגם אנחנו שושבינין דילה טובלים עמה".
שאלה - 159420
שלום לכבוד הרב
נתבקשתי לשאול, ברשות הרב,
הרי (בכל? מלחמות ישראל) (חשמונאים וכו') היו אבידות בנפשמה ההבדל במלחמת ששת הימים? בסופו של תהליך התוצאה היתה חיובית?
תודה.

תשובה
ידידי היקר, חבל חבל וחבל מאוד שהנך מושפע מאוירת הרחוב ומאווירת התקשורת ומדיעות עמי הארצות, ולא מדיעות של גדולי התורה. ואסביר לך לך מדוע כך התבטאתי, והוא משום שבפורים לא נפלה אפילו ציפורן משום יהודי בעולם ובכל זאת הלכתית לא תיקנו לנו אמירת הלל וכנזכר בתלמוד [מגילה י"ד, א] "רבא אמר בשלמא התם הללו עבדי השם ולא עבדי פרעה, אלא הכא הללו עבדי השם ולא עבדי אחשורוש? אכתי עבדי אחשורוש אנן".

ומה שכתבת על החשמונאים תמה אני עליך מאוד, הרי שם כל החג נתקן על מציאת פך השמן, טיהור המקדש, ובניית הפרצות, ולא על המלחמה כלל. ועתה בוכים אנחנו מדי חצות לילה על החורבן ושריפת ההיכל, על טמאים שבאים במקום טהורים, על צדיקים המסורים בידי רשעים. ואפילו סעודות לא נתקנו אלא הדלקת נרות הלל והודאה כנזכר בהלכה.
כתבת תוצאה חיובית, כמה דם יהודי נשפך מאז? ספרת? כמה מלחמות? כמה פיגועים? וכבודו שכח משום מה את חורבן הבית, ואת חצי מיליון שונאי ישראל הבאים במקדש הטהור ומטמאים אותו ונושאים דברי בלע עלינו על נשינו וטפינו. והכל ברשות השלטונות ואומות העולם השולטים עלינו.

זאת ועוד אחרת, כל התאריכים שנקבעו על ידי אנשים שאינם מזכירים את השם יתברך אלא רק מתהללים בכוחי ועוצם ידי, הכל מזוייף. ה' באייר תש"ח לא אירע בו שום נס מלבד שאיש יקר ונכבד הכריז על עצמו כראש ממשלה. והמלחמה באותה לילה פרצה במלוא עוזה, ירושלים התנתקה מכל הארץ, והיתה מופגזת במשך תשעה חודשים רצופים, מים לא היה, מזון לא היה, יש שמתו ברעב ובמחסור, רבים מהאזרחים נפצעו ונהרגו, ערים שלימות היו תחת הפגזות נוראות. גם ביום כ"ח באייר תשכ"ז לא הסתיימה המלחמה, היא התחילה בבוקר יום כ"ו באייר והמשיכה עד יום ג בסיוון, בשלש חזיתות, בדרום, במרכז, ובצפון, ביום כ"ז באייר הורחקו הטנקים והתותחים מסביבות ירושלים בחסדי השם על ידי החיילים שחירפו נפשם ורבים מהם נמסרו להריגה. ובו ביום נכנסו הצנחנים לאזור הכותל המערבי, ועדיין היו קינים של צלפים ירדנים יורים עליהם. ביום כ"ח באייר הכריזה הממשלה על שחרור הכותל. המלחמה בדרום המשיכה עוד כמה ימים. ורק ביום א בסיוון הצבא פנה לצפון להילחם בסורים שפלשו לתוך ארצינו.

ולעצם חובת ההודאה, אנחנו מקיימים זאת יותר מכל הטצדקנים למיניהם, כי בכל יום אנחנו מקפידים שלש פעמים לומר "מודים אנחנו לך". ומכוונים על כל הנסים הנפלאות הישועות החסדים העצומים שאנחנו עוברים אלפי אלפים פעמים בכל יום. אך שיבואו אנשים שאינם מכירים בהשם יתברך ויכתיבו לנו "חגים" זה נשמע רציני???
שאלה - 159407
שלום לכבוד הרב ראיתי שכבודו מביא הרבה פעמים את הגר"א, האם הוא הגאון מווילנא ז"ל? ואם אפשר לכתוב קצת על תקופתו ומקום מולדתו? אם לא קשה אודה לו במאוד, ובודאי גם הצופים ייהנו.
תשובה
לכבוד עטרת ראשינו הגאון מווילנא ז"ל ולכבודכם שהנני אוהב אתכם במאוד אציין כמה מילים אחר מחילה ממעלתו, כי בודאי לא אצליח לתאר את גדלו ואת עוצמתו. הוא רבנו אליהו בן רבי שלמה בעיר ווילנא שבליטא. נולד בליל פסח שנת ת"פ [1720] ומילדותו ניכרו בו כשרונות עצומים, כתבו עליו כי בהיותו בן שש שנים נשא דרשה בפלפול עצום בפני כל הקהל בבית הכנסת הגדול שבווילנא, ועיקר כוחו היה בהתמדתו בתורה ביום ובלילה, והיה נוהג בקדושה וטהרה מבהילים מאוד וקראו לו גדולי דורו בתואר "החסיד רבי אליהו". היה מכסה את החלונות ביום ובלילה כדי שלא יסיח דעתו מלימוד תורה ובכדי שלא ידע אם יום אם לילה מרוב דביקותו בתורה. בין חביריו נמנו הגאון בעל ה"שאגת אריה ז"ל, והגאון רבנו יעקב קרנץ ז"ל הוא ה"מגיד מדובנא".
הוא יצא לגלות ונדד בכמה ערים במדינות אירופה כשהוא מסתיר את עצמו ועסק בתורת הקבלה, עלה ונתעלה וכתב פירוש לספר הזוהר הקדוש. העיד עליו תלמידו הגאון רבנו חיים מוולוז'ין ז"ל כי כשהיתה לו קושיא בדברי חז"ל מנע מזון מפיו במשך ימים אחדים והיה כחוש ורזה עד שמצא את הישוב לקושיתו. היה נוהג לישן בליל שעתיים בלבד, וכל חצי שעה מתעורר כדי לא לטעום טעם מיתה.

על כל אלה כתב הגהות לכל הש"ס, לשלחן ערוך, ולעוד ספרי יסוד בתורה הקדושה. גם פירושים לתנ"ך, בהיותו בעל ידע עצום ומקיף בכל ספרי חז"ל, והיה דייקן מאוד במקורות והגיה כל אות ואות בבקיאות עצומה, חשקה נפשו לעלות לארץ ישראל, אך באמצע הדרך חזר מסיבות נסתרות, תלמידיו אחר פטירתו עלו אליה והתיישבו בעיקר בירושלים העתיקה ובטבריה. השאיר אחריו יבול מבורך של חיבורים, הגהות, וחידושי תורה, כל חכמי ישראל מכל העדות העריצוהו והעריכו את דבריו.
העמיד תלמידים רבים, תלמידו המובהק והמפורסם היה רבנו חיים מוולאז'ין ז"ל ועוד רבים אחרים. ביום שלישי לחול המועד סכות שנת תקנ"ח [1791] הלך לבית עולמו והוא בן ע"א שנה.
זכותו תעמוד לנו ולכל ישראל בכל מקום שהם. כתבתי זאת למען יעמוד עתה בתפילה עלינו ועל כל ישראל שהשם יתברך יחיש לגאלינו, ויברך אתכם בכל מילי דמיטב, חודש טוב ומבורך. א בסיוון התשע"ח.
שאלה - 159406
לכבוד הרב. מי שהוא איטר יד באיזה יד יחזיק את כוס הקידוש בימין או בשמאל. תודה כבוד עט"ר נר"ו.
תשובה
פסק מרן ז"ל בשולחן ערוך [אורח חיים תרנ"א, ג] "איטר נוטל לולב בימין כל אדם, ואתרוג בשמאל כל אדם. דבתר ימין ושמאל דעלמא אזלינן, ולא בתר ימין ושמאל דידיה". ואילו דעת הרמ"א ז"ל שם, "ויש אומרים דאזלינן בתר ימין דידיה, ויש ליטול הלולב בימין דידיה והאתרוג בשמאל דידיה וכן נהגו, וכן עיקר".
ויסוד מחלוקתם עיין בבית יוסף שם כי הטור הביא דעת בעל העיטור ז"ל חלק ה דנ"ט ע"ד שכתב שיטול בימין כל אדם, וכן כתב הרב הלבוש, ועיין בעטרת צבי שכתב שהטעם שבתפילין מניח בימין שהוא דאורייתא אבל לולב בימין הוא מדרבנן, וכן דעת הגר"א ז"ל שהולכים אחר החביבות שהימין יותר חשובה גם באיטר.
אולם הרא"ש ז"ל [סוכה סימן כ"ה] כתב נוטל בשמאל כל אדם שהוא ימין שלו, וכן כתב רבנו ירוחם ז"ל [נתיב ח, חלק ד ד"ס, ע"ד] וכן הוא באליה רבה [י"א] ובפרי מגדים [משבצות זהב ד] ועיין עוד בשערי תשובה ובערוך השלחן ובאשל אברהם מבוטשאטש ז"ל.
ולכן האשכנזים נוטלים בשמאל של כל אדם, אך הספרדים בימין כל אדם וכן נכון גם על פי השלחן ערוך וגם על פי הקבלה.
שאלה - 159404
לכבוד הרב שלום רב
ובמה עלינו להתחזק כדי (לקרוע) אסור לומר כך. שערי שמיים שבורא עולם יגאל אותנו במהרה?
שנתבשר בשורות טובות תודה וחודש טוב

תשובה
אסור להתבטאת במלים כאלה כלפי השמים. צריך לקרוע את הלבבות ולסלק את יצר הרע מתוכינו. וכן כתוב [יואל ב, י"ג] וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם וְשׁוּבוּ אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה".
ובתלמוד [תענית ט"ו, א] "הזקן שבהן אומר לפניהן דברי כבושין. אחינו, לא נאמר באנשי נינוה וירא אלהים את שקם ואת תעניתם, אלא וירא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה, ובקבלה הוא אומר וקרעו לבבכם ואל בגדיכם".
גם זה נשמע כחוצפה כלפי שמיא לומר לקרוע את השמים כי אמרו "אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם" [אבות א, ג]. וכן עוד שם [אבות ד, י"ב]
"רבי אלעזר בן שמוע אומר יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך וכבוד חבירך כמורא רבך ומורא רבך כמורא שמים". והיעלה על הדעת לומר לרבו אקרע חס ושלום.
ומה שאמרו פירשו לקרוע את המסך והמחיצה של ברזל המפסקת ביננו לבין אבינו שבשמים. שהם העוונות ככתוב [ישעיה נ"ט, א - ב] הֵן לֹא קָצְרָה יַד יְקֹוָק מֵהוֹשִׁיעַ וְלֹא כָבְדָה אָזְנוֹ מִשְּׁמוֹעַ. כִּי אִם עֲוֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם וְחַטֹּאותֵיכֶם הִסְתִּירוּ פָנִים מִכֶּם מִשְּׁמוֹעַ:
שאלה - 159381
לכבוד הרב, למדנו מפי כבודו כי כדי להוסיף על העיר בארץ ישראל צריך לקדשה במיוחד על ידי נביאים ובסנהדרין, כדי שתחול עליה קדושת הארץ למעשרות וכו' איך לעתיד ירושלים תתרחב עד דמשק?
תשובה
אמת דיברת ככתוב בספר נחמיה פרק יב פסוק לא "וָאַעֲלֶה אֶת שָׂרֵי יְהוּדָה מֵעַל לַחוֹמָה וָאַעֲמִידָה שְׁתֵּי תוֹדֹת גְּדוֹלֹת וְתַהֲלֻכֹת לַיָּמִין מֵעַל לַחוֹמָה לְשַׁעַר הָאַשְׁפֹּת". ופירש רש"י ז"ל בהשלמת חומת העיר לקדש את העיר. והלכו השרים ובית דין והכהנים והלוים עם שתי תודות סביב לעיר הכל כמפורש במסכת שבועות כדי לקדש את העיר".
והמהרש"א שם בחידושי אגדות אומר: "ויש לפרש בזה עפ"י המדרש שירושלים דלעתיד יהיה גדול כל כך כמו ערי כל ישראל בארץ ישראל דהשתא, ובית המקדש שבתוכה יהיה גדול כל כך כמו ירושלים דהשתא". ומכאן ברור שלזה המאמר וההסבר התכוון הראב"ד באמרו שעתידים להשתנות, היינו בית המקדש יתפוס כל שטחה של ירושלים של עכשיו וירושלים תתפשט על כל ארץ ישראל, ולפי הספרי בפרשת דברים תתפשט ירושלים עד דמשק". וראיתי במפרשים שביארו כי אותה מידת ארץ תתפשט מירושלים גופא על סביבותיה עד כל שטח ארץ ישראל וכולה היא ירושלים עצמה. ולא שחלקים מבחוץ יודבקו ויסתפחו אליה, אלא מגוף הארץ ממש.
שאלה - 159328
לכבוד הרב
אשתי בהריון האם עדיף לא לענוד תכשיטי זהב מאחר שזהב זה דין..?
חוששת לענוד זהב.
מחילה מכבודו

תשובה
שקר ודמיון פרוע. אדרבה חכמינו שיבחו את תכשיטי האשה. והתורה בכמה מקומות מזכירה את תכשיטי הזהב.
בראשית פרק כד וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם:
בראשית פרק מא וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ
שמות פרק יב וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת
יחזקאל פרק כח בְּעֵדֶן גַּן אֱלֹהִים הָיִיתָ כָּל אֶבֶן יְקָרָה מְסֻכָתֶךָ אֹדֶם פִּטְדָה וְיָהֲלֹם תַּרְשִׁישׁ שֹׁהַם וְיָשְׁפֵה סַפִּיר נֹפֶךְ וּבָרְקַת וְזָהָב מְלֶאכֶת תֻּפֶּיךָ וּנְקָבֶיךָ בָּךְ בְּיוֹם הִבָּרַאֲךָ כּוֹנָנוּ
יחזקאל פרק טז וַתַּעְדִּי זָהָב וָכֶסֶף וּמַלְבּוּשֵׁךְ ששי שֵׁשׁ וָמֶשִׁי וְרִקְמָה סֹלֶת וּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן אכלתי אָכָלְתְּ וַתִּיפִי בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּצְלְחִי לִמְלוּכָה:
שאלה - 159263
לכבוד הרב שליט"א.
האם שייך לעשות היום השכבה לחללי מלחמת ששת הימים? וכן על הנופלים בקרב על ירושלים?

תשובה
בהחלט כן, עלינו חובה בימים אלה של כ"ו אייר עד ג בסיוון, לעשות זאת וגם ללמוד תורה לעילוי נשמתם, השבת עשיתי אישית לחללים השכבה בסיום קריאת ספר התורה.
על פי נתוני משרד הבטחון עד שלשה שבועות מסיום המלחמה המצרים הרגו לנו 323 איש, הירדנים הצבועים הרגו לנו 246 איש. הסורים הארורים הרגו לנו 181 איש. בנוסף לכך מתו פצועים נוספים ומספר החיילים ההרוגים לבד הגיע ל - 779 איש!!! על זאת במסתרים תבכה נפשי.

בירושלים בלבד נהרגו לנו 182 איש בקרבות. ועוד מספר אזרחים לא קטן שחלק מהם הכרתי אישית. 36 צנחנים הרוגים בגבעת התחמושת בלבד שהריגתם היתה נמנעת אם היתה קודמת לכך הרעשה ארטילרית. גם אם פעולת הצנחנים היתה ממתינה עוד כמה שעות לעלית השחר, וחיל האויר היה מפציץ את המעוזים הירדנים, בנוסף היה תיאום גרוע כאשר כוחותינו ירו על כוחותינו. חייבים לזכור זאת היום כ"ח באייר. וכמה אלפים נהרגו לנו אחר מכן בפיגועים שונים השם ירחם.
יקום השם דמם בקרוב.

אגב, לא נשכח שהיו כמה כשלונות בלתי מוסברים אותם מדווחים כמה מחקרים ביניהם מחלקות שונות המשרד הבטחון, וגם ד"ר אורי מילשטיין, בתל פאחר ותל עזיזאת ברמה הסורית שם נהרגן 40 חיילים ועוד 100 פצועים שהיו יכולים להמנע אם היתה מקדימה התקפה ארטילרית. נפלו לנו 45 מטוסים, נהרגו 25 טובי הטייסים, 7 טייסים נלקחו בשבי, כשכמה מהנוטשים את מטוסיהם נרצחו בצניחתם על הקרקע. אל נקמות השם.
שאלה - 159245
לכבוד הרב שליט"א,קיימא לן ברכה הסמוכה לחבירתה אינה פותחת בברוך, זה שנים שאני שואל מדוע תפילת העמידה פותחת בברוך? ואם אפשר מדוע בשבע ברכות הברכה האחרונה כן פותחת בברוך.
תשובה
מקורו בתלמוד [מסכת ברכות דף מו עמוד א] "תניא, כל הברכות כולן פותח בהן בברוך וחותם בהן בברוך חוץ מברכת הפירות, וברכת המצוות, וברכה הסמוכה לחברתה". וכן הוא בפוסקים.
ושאלה חשובה זו שאל הגאון מורנו הרב יעקב אלפנדרי ז״ל בספרו מוצל מאש סימן ט״ו. והשאיר בצריך עיון. והשאלה השניה דנו בה התוספות במסכת כתובות (ח, א. וכן כתב רש״י ז״ל שם) והטעם משום שפעמים שאין פנים חדשות או בשלשה סועדים ומברכים אותה בלבד ולכן פותחת בברוך. והגאון רבנו חיים עטיה ז״ל מגדולי רבני חלב היא ארם צובה ( תקי״א - תקנ״ה ) בספרו שו״ת ארשות החיים חלק אורח חיים סימן ג. הביא שאלה זו והוסיף דברי התוספות הנ״ל ולפי דבריהם תירץ שאלת כבודו משום שיש פעמים שאין תפילת העמידה סמוכה לחבירתה כגון מנחה, וגם בתפילת ערבית מעיקר ההלכה אינה חייבת להיות סמוכה לחבירתה. כמו שכתב בשו״ת הרשב״א ז״ל, והובא בבית יוסף סימן קי"א.

והן אמנם בתפילת שחרית יש להקפיד מצד ההלכה לסמוך גאולה לתפילה, והובא בתלמוד ברכות ד, ב. וכתב עוד [ט, ב] "העיד רבי יוסי בן אליקים משום קהלא קדישא דבירושלים. כל הסומך גאולה לתפלה, אינו ניזוק כל היום כולו". מכל מקום כיוון שיש תפילות שאינה סמוכה, לכן פותחת בברוך, ועיין להגאון החיד"א ז"ל בברכי יוסף [סימן קי"ג] ובספר יד אהרן אורח חיים סימן קי"ג.
גם מה שמצינו שברכת יוצר אור בשחרית פותחת בברוך, הגם שהיא סמוכה לישתבח, והטעם משום שלפי מה שפסק הטור בשם רב עמרם גאון ז"ל שמי שהגיע מאוחר לתפילה יתחיל לברך יוצר אור. וכן מה שמצינו שברכה אחרונה שלאחר המגילה גם פותחת בברוך, משום דברכה בפני עצמה היא ואינה משום שהפסיק בקריאת המגילה. גם מה שמצינו בברכות ההפטרה שלאחר ההפטרה פותחת בברוך, צור כל העולמים וכולי, ועדיין יש להתיישב בדבר.
ותודה לכבודו על ההחכמה.
שאלה - 159210
לכבוד הרב שליט"א.
נשאלתי במי שמתפלל ונמצא אחרי ברוך שאמר, ושמע קדושה של ברכת יוצר האם יענה עמהם או לא? וכן אם שמע קדושה של ובא לציון. תודה לרב האהוב.

תשובה
כבודו נגע בנושא מדהים וענין, יש ספר שלם ענק בשם "קדושי אר"ץ" ובו מפורסמים ל"ב פסקים בענין מלפני 130 שנה בנידון.
תחילה נבהיר, כי לקדושה של העמידה בודאי מפסיקים כנזכר בשלחן ערוך ובפוסקים שיש לענות קדוש קדוש, וברוך כבוד, ואפילו נמצא בתוך ברכות קריאת שמע. אל לגבי קדושת יוצר, וקדושת ובא לציון אם הוא אחרי ברוך שאמר אם עונה או לא, יש בזה ויכוח הלכתי נוקב בין שתי סיעות של גדולי הדור.
התחיל בנושא זה הגאון הרב מנחם שוויכה ז"ל מעיר חלב שפירסם תשובה הלכתית בירחון התורני "המאסף" שיצא לאור בירושלים עוד באותם שנים וגדולי עולם כתבו שם תשובותיהם וביניהם הגאון רבנו יוסף חיים ז"ל רבי אברהם פלאג'י ז"ל, הראשונים לציון ועוד. והיה ערוך בידי גאון מפורסם הוא אב בית דין של ירושלים הרב בן ציון קואינקה ז"ל. הרב שוויכה כתב שאין לענות והביא שורה של ראיות ונימוקים לכך.
לעומתו הגאון המקובל רבנו שלום הדאיה ז"ל ראש רבני בית אל כתב פסק שיש לענות, וכן הצטרף לכך יותר מאוחר הגאון הרב אליהו חמווי ז"ל, ואחרין הגאון הרב הלל דוד סתהון ז"ל.
תוך זמן מועט תפס הנושא תאוצה והראשון להגיב היה הרב בן ציון קואינקה שהצטרף לדעת הרב שוויכה שהיה אז צעיר לימים ונימק את תשובתו, אחריו כתב הגאון רבי יצחק אבולעפיא ז"ל מחבר "פני יצחק". והרב יעקב הכהן טראב ז"ל, גם הגאון המפורסם אב בית הדין של טבריה הרב אליהו ילוז ז"ל פסק לא לענות, ובא הגאון הראשון לציון היש"א ברכה רבנו יעקב שאול אלישר ז"ל וכתב תשובה בענין והצטרף לכך.
גם הגאון רבנו רחמים יוסף פראנקו ז"ל רבה של חברון, המכונה בשם "החרי"ף" והגאון רבנו רחמים חי חוויתה הכהן מג'רבא ז"ל הצטרפו לכך, וכן פורסם פסקם של הרב זכור ליצחק הררי ז"ל והרב אפרים לניאדו ז"ל בנו של הרב בית דינו של שלמה שכתבו להמנע מלענות. גם מרן עטרת ראשינו ז"ל בספרו שו"ת יביע אומר חלק ה, אורח חיים סימן ז פסק כי שב ואל תעשה עדיף ואין לענות לאחר ברוך שאמר.
החכמת אותנו הרבה בשאלה זו. תודה.
שאלה - 159141
לכבוד הרב שלום, מה עלינו לעשות ביום ירושלים, כי יש תהלוכות וריקודים, היש לכך מקום כי הרי היתה הרווחה ומה עלינו לעשות?
תשובה
להרבות בתפילה ובהודאה ללא גבול. ואדרבה להגביר הבקשות והתחינות על בנינה המוחלט ושתשוב כמקדם, ויקיים אבינו שבשמיים כל ההבטחות בה.

ונזכור דברי רבנו יונתן אייבשיץ ז"ל שכתב ביערות דבש [חלק א, דרוש א
בברכת ולירושלים ואת צמח וכו', אין צורך להאריך, כי צריך להוריד דמעה מאין הפוגות, על בנין ירושלים והחזרת קרן דוד, כי היא תכלית שלימות אנושי, ואם אין לנו ירושלים ומלכות בית דוד, למה לנו חיים,,,, ולירושלים יקרא כסא ה', וכן בדוד שישב ממש כעין מרכבה עליונה, כדכתיב [דה"א נט, כג] וישב שלמה על כסא ה', ואם מלאכי מעלה קוראים בבכי וקינה על חורבן ירושלים יום ולילה לא יחשו, והם אבילי ציון, איך נחשה אנן ולא נבכה על חילול השם שנתחלל בחורבן ירושלים ואבדן מלכות בית דוד, וחייב כל איש לומר בלבו, רבונו של עולם הריני מוסר נפשי על קדושת שמך, ואם אין אני כדאי לראות בבנין ציון והחזרת מלכות בית דוד, אמות על קדושת שמך ועיני לא יהיו רואות, אפס בנה ירושלים והצמח קרן דוד למען יתקדש שמך, ותרחם על בניך העלובים, נטושים בגולה, הסובלים על יחודך ומקדשים שמך ברבים, היות כי בעוונותינו הרבים חורבן ושוממות מקדש תפארתינו ואבדן מלכות בית דוד, ידוע לכל כמה העדר וחסרון טובה שגורם לנו, וממש ירדנו מחיים למות, וכן להיפך, בשוב ה' שיבת ציון נהיה עולים ממות לחיים, ואין בנו אלא חלק משישים מחיים, ולכך נאמר [תהילים קכ"ו. א] בשוב ה' וכו' היינו כחולמים, כי כמו חלום יש בו חלק ס' ממיתה, כך אנו להיפך, כי נרגיש כי היה בנו רק חלק ס' מחיים, ולכך אין צריך להאריך בזה, ומי אשר לו רק נשמת ישראל, הלא לבבו נשבר בקרבו בזכרו חורבן ירושלים וזכרון מלכות ב"ד שנפסק בעוונותינו הרבים."
שאלה - 159000
לכבוד הרב אהובינו ומורינו שליט"א, נבקש מחילה היום ימים אחדים לאחר ל"ג לעומר לתאר לנו את מעלת רבי עקיבא הנערץ, ואם אפשר את שמות תלמידיו. מחילה מראש על הטירחה.
תשובה
משימה כבידה הטלתם על כתפי לתאר את האיש הענק שעמד לנו, ובשמיים הציבוהו בתקופה הכי קשה רוחנית ופיסית לעמנו הנרדף, בזמן חורבן בית ראשון, ואשר הציל את עם ישראל מכליה רוחנית, ושמר לנו על התורה הקדושה. והוא אשר הנחיל אותה לכל הדורות הבאים עד דורינו זה. עד שכתבו הראשונים פה אחד. כי משה רבנו עליו השלום נתן לנו ולימדנו תורה שבכתב. ורבי עקיבא עליו השלום נתן לנו את תורה שבעל פה.

וראה מה שכתב המהר"ל מפראג ז"ל עליו. בספרו תפארת ישראל פרק סג
"ומפני שהיה משה שולט גם כן בעולם הזה, כמו שאמרנו, לכך לא היה למשה רבינו עליו השלום חבור אל התגין. כי במה שהשגות דקות נבדלים מהתורה עצמה, אין למי שהוא בעולם המורגש שייכות בשלימות אל אותם השגות, והם נבדלים מאתו, ולא היה מוכן אל התגין. ולא כן היה לרבי עקיבא, שמדרגת ומעלת רבי עקיבא לא היה בעולם הזה המורגש, וכאילו היה מסולק לגמרי ממציאות עולם הזה, כאשר סרקו בשרו במסרקות ברזל, ואם כן אין לו עולם הזה כלל. ולכך היה לרבי עקיבא שייכות לגמרי אל ההשגות ההם, אשר לדקות השגתן נבדלים מעולם המורגש הזה. ודבר זה עיקר הטעם.
והיה תשש כחו של משה, כאילו היה מדרגת רבי עקיבא גדול יותר ממדרגת משה רבינו עליו השלום. וכשהיה משיג משה רבינו עליו השלום שכל ההלכות שהם הלכה למשה מסיני לא היה משיג רבי עקיבא, כי ההשגות ההם לא יושגו על ידי אדם, כי אם משה היה מוכן לזה דוקא. ואל יקשה לך, כיון שהיה משיג ההשגות שהם הלכה למשה מסיני, למה לא השיג השגות התגין. שכבר אמרנו, כי השגות התגין לדקותן רחוקים מעולם המורגש, ומשה שהיה מוכן אל התורה, דהיינו לעמוד על אמתת השגות התורה, ואליו נגלה התורה בשלמות. רק שלא היה מוכן אל דבר שהוא נבדל מן התורה, שמורה עליו התגין, והם ההשגות הדקין, כמו שהם ההלכות שהם בתורה. כי יש בהם הבדלים דקים וחלוקים דקים, ואלו ההלכות נדרשים מן התגין הדקין שהם על האותיות. גם היה משיג השגות דקות בסתרי החכמה. ולפיכך נתיישבה דעתו של משה רבינו עליו השלום, שהיה משיג דברים אשר לא יושגו לאדם.
ואז אמר משה 'יש לך אדם כמו זה ואתה נותן תורה על ידי'. כי סוף סוף במה שיש לרבי עקיבא שייכות אל השגות התגין, הרי הוא מוכן אל התורה יותר. שהרי אף לתגין שהם על התורה יש לרבי עקיבא שייכות, ולמה לא נתנה על ידו. והשיב לו 'שתוק, כך עלה במחשבה'. כלומר, סדר המציאות שסדר השם יתברך במחשבתו ובחכמתו כך חייב שלא תנתן התורה על ידי רבי עקיבא, כי אם על ידי משה".

רבותיו היו. רבי אליעזר.
רבי טרפון
רבי יהושע
נחום איש גם זו
רבן גמליאל
רבי נחוניא בן הקנה.

תלמידיו המובהקים.
רבי יהודה בר אלעאי
רבי יוסי בן חלפתא
רבי שמעון בר יוחאי
רבי מאיר בעל הנס
רבי אלעזר בן שמוע.
תלמידיו הנוספים. רבי יהושע בן קרחה
רבי יהושע הגרסי
רבי יוחנן הסנדלר
רבי שמעון השקמוני
נחמיה העמסוני
רבי אושעיא בו רבי יהודה הבשם
רבי אליעזר בן יעקב
רבי אלעזר בן מתיא
רבי אלעזר בן רבי יוסי הגלילי
רבי אלעזר חסמא
רבי חנינא איש אונו
רבי חנניה בן חכינאי
רבי יהושע בן הורקנוס
רבי יונתן בר רבי יוסי
רבי ישמעאל בן אלעזר בן עזריה
לוי הסדר
מונבז
מנימין גר מצרי
רבי נחמיה
עקילס הגר הוא אונקלוס
שמעון התימני

רבי עקיבא - מגדולי התנאים בכל הדורות. ראש הדור השלישי לתנאים. זמן פעילותו היה בין חורבן הבית לחורבן ביתר. חי 120 שנה. "סה"ד" כתב, שיש אומרים שנולד ג' תש"ס (1 לס') ונהרג ג' תת"פ (120). שם אביו היה יוסף. רבי דוסא בן הרכינס אמר על רבי עקיבא "אתה הוא עקיבא בן יוסף ששמך הולך מסוף העולם ועד סופו". ומסופר "אמר לו [הקדוש ברוך הוא למשה רבנו] אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות וכו'", אמר [משה רבנו] לפניו: "רבונו של עולם, יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי?". דברים שלא נתגלו למשה רבנו נתגלו לו. ומסופר "ארבעה נכנסו לפרדס... רבי עקיבא יצא בשלום". וכן "ואף רבי עקיבא בקשו מלאכי השרת לדוחפו, אמר להם הקדוש ברוך הוא 'הניחו לזקן זה שראוי להשתמש בכבודי'. הרמב"ם (בהקדמתו ל"יד החזקה") כתב שיוסף, אבי רבי עקיבא, היה גר צדק וכתב רב נסים גאון: "מבני בניו של סיסרא למדו תורה וכו', ומאן אינון, רבי עקיבא". עד גיל 40 לא למד דבר ולא ידע אפילו צורת אות אחת. היה רועה אצל כלבא שבוע מעשירי ירושלים, ורחל בת כלבא שבוע אמרה לו שאם ילך ללמוד תורה תתחתן עמו. לאחר שהתחתנו הדיר אותה אביה מכל נכסיו. רבי עקיבא הלך ולמד תורה עשרים וארבע שנה, וחזר לביתו עם עשרים וארבעה אלף תלמידים, ואשתו יצאה לקראתו ונשקה את רגליו, וכשדחפוה תלמידיו מעליו, אמר להם 'שלי ושלכם שלה היא' (כלומר בזכות אשתו רחל שהשפיעה עליו להתחיל ללמוד והיה למה שהיה). את נחום איש גם זו, שימש עשרים ושתיים שנה. שלוש עשרה שנה שימש את רבי אליעזר. וגם רבי יהושע היה רבו המובהק, ואח"כ גדל רבי עקיבא והיה לתלמיד חבר לרבי אליעזר ורבי יהושע. גם רבי טרפון היה בתחלה רבו ואח"כ היה לו לתלמיד חבר, ואמר עליו "כל הפורש ממך כפורש מן החיים".
יסד ישיבה גדולה בבני ברק. לקח חלק בסנהדרין ביבנה, והיה אחד מארבעה שידעו 70 לשון. מחבריו הגדולים היו רבי אלעזר בן עזריה ור' יוחנן בן נורי. וחברו המובהק ביותר היה רבי ישמעאל. תלמידיו הגדולים היו רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון בן יוחאי, ורבי אלעזר בן שמוע. ואמרו: "סתם מתני' רבי מאיר, סתם תוספתא רבי נחמיה, סתם סיפרא רבי יהודה, סתם ספרי רבי שמעון, וכולהו אליבא דרבי עקיבא". רבי עקיבא מוזכר 226 פעם במשנה ו - 564 פעם בתלמוד. עוד טרם החל ללמוד היו בו מידות תרומיות. הוא היה צנוע (כתובות ס"ב ע"ב) וירא שמים (עירובין כ"א ע"ב) וחסיד. ומסופר "וכשהיה מתפלל בינו לבין עצמו, אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזווית אחרת, וכל כך למה, מפני כריעות והשתחויות", והיה מעביר על מידותיו ונהג לומר "הכל לטובה". היו לו בנים חכמים, בנו ר' יהושע בן קרחה, ובנו שמעון שהוליכו לחופה ומת בחייו. וכן הוליך לחופה את בתו שניצלה בנס ביום חופתה. ושם חתנו היה ר' יהושע בן כפוסאי. בן עזאי תלמידו אירס לו לאשה את בתו. הרומאים הארורים תפסו את ר' עקיבא ועינוהו ביסורים נוראים והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל. וכן מסופר שחתכו בשרו כמו באטליז, והמושל הרומי טורנוסרופוס לא יכול להאמין למראה עיניו כיצד ר' עקיבא מקבל את היסורין בשלוה ובאהבה ושאלו "סבא סבא או חרש [מכשף חלילה] אתה או מבעט ביסורין" וקרא "שמע ישראל" ונשמתו יצאה בקריאת "ה' אחד" ויצאה בת קול ואמרה "אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד". "משמת רבי עקיבא, בטל כבוד התורה. משמת רבי עקיבא, בטלו זרועי תורה ונסתתמו מעיינות החכמה".
תודה מיוחדת לפרוייקט השו"ת בר אילן.
שאלה - 158827
לכבוד מורנו שליט״א. היה לי נס רפואי לפני כמה שנים, ונהגתי בכל שנה לעשות סעודה באותו יום להודות להשם יתברך על זה ואמר לי חכם כי יש בזה חשש בל תוסיף. מי צודק?
תשובה
איסור בל תוסיף יש בקביעת יום קבוע בשנה לכלל לחוג אותו מה שלא תיקנו חכמי התלמוד, והוא לכלל ישראל. או אם מוסיף יום על המועדים שבתורה כמו תוספת יום באכילת מצה, ותוספת יום לישיבה בסוכה וכדומה.
אך מה שהרבה נוהגים לעשות יום הודיה לזכר נס, או הצלה, או כל שמחה והצלחה שנעשתה כשיצא מיגון לשמחה ולהרווחה, ומאכיל עניים ומודה להשם יתברך מצווה היא, וכן מצינו לכמה גדולי ישראל שסמכו ידיהם על קביעת יום בשנה זכר להצלה.
כמו שמצינו להרמב"ם ז"ל באיגרתו על יום שבו הגיע בספינה לארץ יראל וסער עליו הים וקבע אותו יום לתענית כל שנה. גם קבע יום תפלה מדי שנה ביום בו זכה ליכנס למערת המכפלה לקברי אבותינו ואימותינו. וכפי שכתה באיגרתו המפורסמת, וקבע את יום ג בסיוון בו ירד מהספינה בעכו, ואת יום ו ויום ט במרחשון ימים בהם יצא לחברון לנשק קברי אבותי.
גם מצינו בכמה מדינות שהיהודים קבעו ימי פורים ומשלוח מנות. כמו פורים סרגוסה, י"ז בשבט. פורים נרבון כ"א באדר, פורים טריפולי כ"ד באדר, פאדובה י"א סיון, פירנצה כ"ו סיון, טנג'יר א אלול, ד' חשוון אלגיר על ידי רבי שלמה דוראן, ד' חשוון שיראז, ט"ז בטבת פורים בגדד, כ"ד באדר פורים דטריפולי. ועוד ועוד.

ועיין שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ד, סימן י"א.
שאלה - 158791
לכבוד הרב מורנו ורבנו שליט״א.
בעירנו אירגון להפצת תורה פירסם ״מירשם״ למוצרים לצליה במדורה המרכזית בשכונה לל״ג לעומר. אנחנו רוצים להחרים את ההופעה.

תשובה
בושתי וגם נכלמתי שכך מזכירים את נשמת הקדוש והנורא רבי שמעון בר יוחאי זיע״א. הוא אשר עינה נפשו וגופו יחד עם בנו והזדכך במערה 13 שנה וישבו עד צווארם בחול. וגופו נעשה ככברה. גם לא אכל אלא חרובים ועסק בתורה.
ואת הלילה הקדושה הזאת זה כ-400 שנה ישראל בכל העולם יושבים ועוסקים בה בתורה כל הלילה בסודותיה, במכמניה, ברזיה, ואחר כך מתפללים ומתחננים בעד עם קדוש. על הגלות ועל היסורים. על השכינה ועל צער השם יתברך. על ישראל המפוזרים בין האומות. ועל בית המקדש החרב. על ארץ ישראל הנתונה בידי זרים. ועל צער הצדיקים אשר בגן עדן.
זה האיש מרעיש הארץ מרגיז ממלכות. אשר הוא גוזר והשם יתברך מקיים. ולא היתה גזירה שלא ביטל אותה. ובזכותו העולם עמד. ולא נראתה הקשת בימיו. עליו נאמר צדיק מושל יראת אלקים. ועליו נאמר ״נעשה אדם בצלמינו״ הוא הענק שלאור תורתו עשרות מיליוני קהילות, רבבות גדולי עולם, אלפי חיבורים, הולכים בשיטתו ובתורתו. הציל הלחוצים. והכרית את הקוצים. כי היה איש אלקים. את שמו מזכירים כל העליונים. ברתת בחלחלה ובסילודים.

הרי רבי שמעון הוא שנלחם שכל יהודי לא יבזבז אפילו דקה מחייו בלי לימוד תורה. והוא נחלק על רבי ישמעאל ואמר אפשר אדם חורש בשעת חרישה, וזורע בשעת זריעה. וקוצר בשעת קצירה. ובוצר בשעת בצירה. תורה מה תהא עליה? אלא הקדוש ברוך הוא מביא גויים והם עובדים במקומינו ואנחנו יושבים ועוסקים בתורה. שנאמר ועמדו זרים ורעו צאנכם.
שאלה - 158776
לכבוד הרב שלום רב מחילה למדנו היום בסוגית מינוי מלכים ובקשתינו לדעת האם האמונה בביאת המשיח מחייבת אותנו לצפות לביאתו, או מספיק להאמין שיבוא?
תשובה
מה אני מה חיי, שפניתם אלי בדבר עמוק ונשגב זה, אך אין מסרבין ובפרט בדברי תורה ובעיקרי האמונה ואשיבכם בסייעתא דשמיא.
כתב מורנו הגדול הרמב"ם ז"ל [הלכות מלכים פרק יא, הלכה א] "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבין קרבנות, ועושין שמיטין ויובלות ככל מצוותה האמורה בתורה, וכל מי "שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו", לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו, שהרי התורה העידה עליו שנאמר ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך השם".

ולשאלתך השיב רבנו יצחק זאב סלובייציק ז"ל רבן של ישראל בארץ הקודש בחידושיו על הרמב"ם וכתב "הרי שחיוב האמונה בביאת המשיח הוא לא רק שיאמין שיבא אי פעם, אלא גם החיוב גם לחכות לביאתו והיינו להאמין שהנה ממש ביום הזה הוא בא. אבל אם מאמין בביאתו ואומר בלבו אבל מי יודע מתי, חסר לו באמונתו והוא כופר. והיה מדגיש כי צריך לקיים כי לישועתך קוינו כל היום כפשוטו ממש למלאות את כל היום בציפיה לישועה".

עוד כתב מורנו הגדול ז"ל בפירוש המשנה לרמב"ם [מסכת סנהדרין פרק י. משנה א] "והיסוד השנים עשר ימות המשיח, והוא להאמין ולאמת שיבא ואין לומר שנתאחר אם יתמהמה חכה לו [חבקוק ב, ג], ואין לקבוע לו זמן, ולא לפרש את המקראות כדי להוציא מהן זמן בואו, אמרו חכמים [סנהדרין צ"ז, ב] תיפח דעתן [בגמרא עצמן] של מחשבי קצין. ולהאמין בו מן הגדולה והאהבה ולהתפלל לבואו בהתאם למה שנאמר בו על ידי כל נביא, ממשה ועד מלאכי. ומי שנסתפק בו או זלזל בענינו, הרי זה מכחיש את התורה שהבטיחה בו בפירוש בפרשת בלעם ואתם נצבים. ומכלל היסוד הזה שאין מלך לישראל אלא מדוד ומזרע שלמה דוקא. וכל החולק בענין המשפחה הזו הרי זה כפר בהשם ובדברי נביאיו".
שאלה - 158768
בגן שעשועים ביום שבת נעשה תפילת ילדים בנים בנות בגילאים 6-7 כיפות סרוגות בסוף מקבלים ממתק הילדים שלי מאוד רוצים ללכת הבן הגדול בן 6 בת"ת השאר קטנים ורק שלי כפות שחורות מותר
תשובה
רבינו המאירי בקידושין (דף פ"א ע"א) כתב, ומה ששנינו לא ילמד אדם לבנו אומנות בין הנשים, פירוש, שלא יושיב תינוק ותינוקת כאחת לאומנות אחת, כדי שלא ירגילם זה עם זה ויבואו לידי עבירה. ע"כ. מכאן אנו למדים שצריכה להיות הפרדה לא רק בין אנשים לנשים שיצרם תוקפם, אלא גם בין ילדים לילדות. וכן כתב רבינו יהודה החסיד בספר חסידים (סימן קס"ח) בזו הלשון: אל תערב בנים ובנות יחדיו פן יחטאו ויבואו לידי עבירה. וכן נאמר בירמיה (פרק ל"א פסוק י"ב), אז תשמח בתולה במחול, כלומר לבדה, ובחורים וזקנים יחדיו. וכן נאמר בזכריה (פרק ח' פסוק ה') ילדים וילדות משחקים ברחובותיה, ולא נאמר ילדים עם ילדות, אלא ילדים לחוד וילדות לחוד. ונאמר עוד בתהלים (פרק קמ"ח פסוק י"ב) בחורים וגם בתולות זקנים עם נערים, ולא נאמר בחורים עם בתולות, אלא אלו לחוד ואלו לחוד.

וכתב מרן ז"ל בשו"ת יחוה דעת חלק ד סימן מו "לאור כל האמור הדבר ברור שחובה קדושה מן הדין הגמור להפריד בין הבנים לבנות בבתי הספר, וכל ההורים והמורים החרדים לדבר ה' מפחד גאונו לעמוד על המשמר ולנהוג הפרדה מלאה בין הבנים לבנות. ובפרט בדור יתום זה שהפריצות גדולה, והמתירנות אוכלת כל חלקה טובה, שבודאי שחובה מוסרית היא מעיקר ההלכה לקיים הפרדה בין התלמידים לתלמידות שלא יבואו לידי עבירה. וכן פסק הגאון רבי משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה (חלק יורה דעה סימן קל"ז), שהדבר ברור שלימוד בבית ספר לבנים ובנות בכתה אחת, אסור מן הדין, ואפילו אם הם קטנים וקטנות ביותר שאין להם עדיין יצר הרע וחשש הרהורי עבירה, מכל מקום הרי צריך לחנכם למצות ולהרחיקם מכל חטא, ולהרגיל את הבנים להתרחק מן הבנות, ולהרגיל את הבנות להתרחק מן הבנים, ולשמור על הצניעות. וכשלומדים בנים ובנות יחדיו, אדרבה מתרגלים להיפך, וגם כשיגדלו ימשיכו בדרכם ויבואו לידי עבירה. ע"כ. וכן כתב הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר בשו"ת שבט הלוי (חלק אורח חיים סימן כ"ט). ובכנס חירום של גדולי רבני ארץ ישראל הסכמנו יחד עם ידידנו הגאון הצדיק האדמו"ר רבי ישראל אבוחצירא שליט"א, והכרזנו, שחלילה להקים בתי ספר מעורבים לבנים ובנות יחדיו, ושהעושה כן אסור לשתף עמו פעולה, שהוא פורץ גדר הצניעות ויש להבדילו מקהל עדת ישראל. וברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם, לשמור את משמרת הקדושה והצניעות בישראל, שבכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה שם אתה מוצא קדושה. וההסכמה במילואה הביאה ידידנו הרה"ג רבי רפאל כצ'יר צבאן נר"ו בספרו זרע יעקב חלק ב' (עמוד רנ"ה). ע"ש".
שאלה - 158754
לכבוד הרב מוצפי שליט"א, שלום רב לרבנו.
בבית הכנסת מתקיים שיעור תורה מדי יום, ויש אצלנו כהן נחמד שמתנדב להגיש בשיעור שתיה ולפעמים מיני מזונות למשתתפים, ויש מי שמתנגד בטענה שהוא כהן ואסור, הרב ביקש לדעת

תשובה
בתלמוד ירושלמי ברכות ח, ה. אבא בר בר חנה ורב חנה ישבו ואכלו והיה רבי זעירא משמש לפניהם, קם רבי זעירא וכו', ואביו כעס כי הוא כהן וכיצד מקיל בדברי שמואל שאמר המשתמש בכהן מעל. ובהגהות מרדכי גיטין סימן תס"א. הביא מעשה מרבנו תם ז"ל שהשיב כי אין בהן קדושה בימינו ומותר. וכן פסק הרמ"א ז"ל אורח חיים קכ"ח. ועיין במגן אברהם שם שכתב שמותר לכהן למחול על כבודו ומועיל.
לעומתם כתב הגאון החיד"א ז"ל בברכי יוסף אורח חיים קכ"ח, ד, מ"ה. כי בכהן עם הארץ מותר כנראה מדברי שו"ת הריב"ש ז"ל סימן צ"ד. על פי דברי הרב משנה למלך ז"ל, ושוב דחהו מכיוון שהריב"ש ז"ל עצמו כתב שנותנים מתנות כהונה לכן עם הארץ אם אין שם מדקדק במצוות משמע שיש בו קדושה.
ועוד שהרי הרי"ף הרמב"ם הסמ"ג והרא"ש ורבנו ירוחם ז"ל השמיטו דין זה וסוברים שמה שאין נותנים לעם הארץ הוא על צד יותר טוב, אך מצד ההלכה יש בו קדושת כהן. והביא שם דעת הסוברים שכהן אינו יכול למחול על כבודו. ויש שחילקו שדווקא לעשות בחינם אסור, מה שאין כן שעושה כן בשכר מותר משום פרנסתו.
ומרן ז"ל האריך בשו"ת יביע אומר חלק ו סימן כ"כ בהלכה זו והביא להקת פוסקים מול להקה אחרת בענין זה. ויישב הדיעות כולם. וכתב בשם הרב חיד"א ז"ל בשיורי ברכה קכ"ח, ד. שאם משרת תלמיד חכם אפילו שאינו רבו מותר.
ובסיום דבריו הסיק כי "רשאי הכהן למחול על כבודו ולהגיש מגדנות או משקאות לפני אורחים או לפני קהל לומדים, שכשם שחכם שמחל על כבודו כבודו מחול, ובכה"ג לא חשיב דרך בזיון, כמבואר להדיא בקידושין (לב:), ה"נ כהן רשאי למחול, ומכל שכן כשמתעורר הכהן מעצמו ומשמש את הקהל מרצונו הטוב, שי"ל דלכ"ע רצונו זהו כבודו. ואין צריך לומר שאם מקבל הכהן שכר טירחא על שירותו שבודאי שמותר להשתמש בו. וחזי לאצטרופי מ"ש הרב יפה מראה (פ"ח דברכות) שבזה"ז שאין לנו כהנים מיוחסים מותר להשתמש בהם אף על פי שלענין איסורי כהונה אין להקל כלל. ואף שהמשנה למלך כ' לפקפק ע"ד היפה מראה בזה. וכן הערוך השלחן ס"ס קכח דחה סברא זו בשתי ידים, וכ"כ בשו"ת דברי חיים מצאנז ח"א (חאה"ע ס"ס י) בענין איסורי כהונה. ע"ש. וכבר נפתח בגדולים, כי בשו"ת הריב"ש (סי' צד) כ' כהנים שבדורינו שאין להם כתב היחס רק מפני חזקתם נהגו היום לקרות ראשון בתורה. והביאו מהרשד"ם (חאה"ע סי' רלה) לסמוך ע"ז בענין חלוצה לכהן משום שכהני דורינו אינם כהנים ודאי ומה שעולים לס"ת ראשון אינו אלא מנהג בעלמא שהרי אין להם כתב היחס. ע"ש. ואף שמהרימ"ט ח"א (סי' קמז) והחוט השני (סי' יז) כתבו נגד מהרשד"ם, מ"מ השבות יעקב ח"א (סי' צג) כ' לדחות דבריהם, והחזיק בסברא זו שכהני דורינו כהני ספק הם".
שאלה - 158572
שלום לכבוד הרב מוצפי שליט"א
האם אומרים צדקתך במנחה של השבת הקרובה. כי למחרת יום ראשון ,יד אייר , פסח שני.בברכת התורה

תשובה
אכתוב לך כמה הקדמות, פסק מרן בשולחן ערוך [אורח חיים קל"א, ו] "נהגו שלא ליפול על פניהם בט"ו באב, ולא בט"ו בשבט, ולא בר"ח, ולא במנחה שלפניו, ולא בחנוכה, וי"א גם במנחה שלפניו, בפורים, אין נופלים על פניהם". וכתב הגאון פרי חדש ז"ל [קל"א, ו]"לכולהו קאי דכל יום שאין בו נפילת אפים אין נוהגין ליפול במנחה שלפניו וכן בחנוכה".

ודעת הרב עולת תמיד [שם] שבט"ו באב וכן בט"ו בשבט אומרים תחנון במנחה שלפניהם, וכתב הרב יעקב מליסא ז"ל בדרך החיים כי אין אומרים. והרב משנה ברורה ז"ל העיר על הרב עולת תמיד שאין המנהג כן, אלא אין אומרים.
וכתב הרב פרי מגדים [אשל אברהם ט"ז] שיש כלל כל שלא אומרים תחנון אין אומרים צדקתך.
וכתב הרב טיקוצינסקי ז"ל בלוח ארץ ישראל בשם רבני אשכנז כי במנחה שלפניו אומרים, וכן כתב בספר "על תחנון" להגאון רבי אפרים פישל שטיין שליט"א. שהוא דוקא כאשר מחזיקים את הלילה ליום טוב, כמו ראש חודש וחנוכה. אך שאר הימים כט"ו בשבט וט"ו באב לא. וכל שכן פסח שני שהרי הוא משום קרבן ואין מקריבים אלא ביום. ועיין שבלי הלקט [סימן ל].
ועיין ילקוט יוסף [סימן קל"א, הערה ל"ז] "הנה בתחלה יש לחקור מהו הטעם שאין אומרים וידוי במנחה שלפני ליל ראש חודש, האם הוא כדי להודיע לעם שהערב הוא ראש חודש, או שהוא כלל בידינו, דכל יום שאין אומרים בו וידוי, אין אומרים גם במנחה שלפניו, שהוא סמוך ונראה. ונפקא מינה בזה, בערב פסח שני, דאם הטעם הוא כדי להודיע לצבור שבערב הוא יום חג, זה שייך בראש חודש וכדומה, אבל בפסח שני שכולו נקבע לצורך יחידים שלא עשו את הפסח, ולא עבור כלל הצבור, ממילא יש לומר דצריך לומר וידוי במנחה של י"ג באייר. כי אין ענין מיוחד להודיע לצבור שהערב הוא פסח שני. ודי לנו שאין אומרים וידוי בפסח שני עצמו. אבל לפי הכלל דכל שאין אומרים בו וידוי אין אומרים גם במנחה שלפניו, משום שהוא סמוך ונראה, אם כן גם במנחה של י"ג באייר אין לומר וידוי. ומצינו בזה מחלוקת מנהגים, כי בשו"ת ברוך השם (חידושי אורח חיים סימן כב) כתב, דגם במנחה של י"ג באייר אין אומרים תחנון. וכן הוא בלוח דבר יום ביומו היוצא לאור ע"י מו"צ דק"ק מחזיקי הדת בירושלים. ובלוח עזרת תורה כתב, בי"ד באייר יש נוהגין שלא לומר בו תחנון. ולענין מנחה שלפניו, עיין בסידור הרב, הגם שדעתו שבפסח שני אין אומרים תחנון, בכל זאת לענין תחנון במנחה שלפניו כתב שאומרים, כמו בערב ראש השנה וערב יום הכפורים. והו"ד בשו"ת רבבות אפרים חלק ו' (סימן רנח), ושם הביא מה שכתב בכתר שם טוב חלק א' (עמוד עב), שטעם אלו הנוהגים שלא לומר וידוי בערב פסח שני, וערב ל"ג בעומר, וערב ט"ו בשבט וט"ו באב, משום שכלל בידם, שכל זמן שאין נופלין על פניהם אין נפילת אפים במנחה שלפניו. ויתכן לומר שעושים כן כדי להודיע לצבור שמחר חג. וכמה פעמים אירע שהצבור מרוב טירדתם אינם יודעים מתי יהיה פסח שני, או ל"ג בעומר וכו'. ועוד שנפילת אפים רשות. ואמנם מנהג בני אשכנז אינו כן, אלא מתוודים ונופלים על פניהם בפסח שני, וטעמם דמשום יחידים שעושים פסח שני אין למנוע לומר תחנונים, דהא ט' זמנים שמביאין קרבנות יחידים, ואפילו הכי אומרים תחנונים. [נועם מגדים]. ע"ש. ובספר טעמי המנהגים (סימן תקכח) כתב, דבערב יום טוב אין אומרים תחנון להזכיר שבא יום טוב בלילה. ע"ש.
ולענין צדקתך יש שכתבו שדווקא ביום שאין אומרים תחנון מצד קדושת היום, אך כשיש סיבה מצד איזה שמחה וכדומה יש לומר, ובפרט על פי הקבלה שיש ענין עמוק בזה להזכיר זכות משה רבנו יוסף הצדיק ודוד המלך זיע"א.

לסיכום מנהג הספרדים הוא כדעת הגאון הפרי חדש לא לומר, ויש נוהגים לומר, ואילו מנהג בני אשכנז לומר במנחה שלפניו.
שאלה - 158250
לכבוד גאון עוזנו הרב היקר שליט"א.
מפני מה הרבנים לא מתייחסים ליום זה שבו הוקמה המדינה?

תשובה
מפני מה כל ראשי השלטון, ללא יוצא מהכלל, הצבא, זרועות הממשל למיניהם, משתתפי החינגות, מקבלי "הפרסים", "מדליקי" הלפידים [חוץ מהשיך טריף שיחיה], כולל ה"חרדים" כביכול או לא כביכול, שהשתתפו עמהם, אינם מזכירים אפילו במילה, וגם לא ברמז, את בורא העולם, הוא אבינו שבשמים, אשר האציל ברא ויצר ועשה הכל בחכמתו, והוא החונן לכולנו דעת, והוא הנותן להם חיים ובריאות, חן והצלחה.

גם לא את התורה הקדושה ששמרה עלינו למעלה מ - 3500 שנה, לא את אברהם אבינו אבי האומה, לא את משה רבנו הגואל הראשון ומנחיל התורה, לא את גדולי ישראל לדורותיהם שמסרו עצמם בשביל קיום האומה. את כל זה מעלימים, מוחקים, משכיחים, אלא מזכירים רק את עצמם, את אביהם ואת אמם, את עיירת מולדתם, את הטכנולוגיה וההי טק, את המדע והקידמה. שחלילה איני מזלזל בכל אלה. את כל אלה הם מציינים בגאווה מודגשת, שלא לדבר על העליות ממאות שנים האחרונות של חכמי אשכנז וספרד לארץ. ואת שמו של בוראינו שנתן לנו את התנ"ך שממנו אנחנו שואבים את קיומינו ואת ישובינו בארץ ישראל הם מתביישים להזכיר.

זה צורם מאוד ובולט, כואב, מעליב, וגם פוגע. הם פוגעים בנפש האומה ומזלזלים בכל הקדוש לנו, וכל זה גם בשבוע של פרשת "קדושים".
שאלה - 158245
לכבוד הרב שלום רב מה הענין להשאר ער בליל גיל 20. והאם כדאי לעשות זאת?
תשובה
מעלתו גדולה מאוד, ורבנו אברהם אזולאי ז"ל כתב על כך בספר חסד לאברהם [עין הקורא, מעין ב, נהר נ"ו] ואעתיק לך קטע מדבריו.

"דע שמסורת קבלה בידינו מה שאמרו רז"ל שנבראו חמישים היכלות של טהרה בעולם היצירה בהיכל אהבה העומדים שם מחנה מיכאל הנקראים אופנים, וכנגדם נבראו חמישים היכלות הטומאה בעולם היכלי התמורות הנקראים עולמו של ס"מ שהוא מולך עליהם, ואל יקשה בעיני המעיין אומרי עולמו של ס"מ, כי מגדולת העבד גדולת האדון נודעת לכל יודעי דעת, כמו שכתב הרשב"י ע"ה כי ס"מ עבדא דמ"ט, וכן מ"ט עצמו הוא עבדא דקב"ה.
וידוע שאין האדם נידון בב"ד של מעלה אלא מבן עשרים שנה ולמעלה
ומי שנכנס ביום אחד של שנת עשרים ואחד אם יבחר בטוב וימאס ברע וישתדל לעסוק בתורה ובמצות, אזי בלילה ראשונה כשהוא ישן על מטתו אזי מיכא"ל השר הגדול שולח מלאך אחד מגדולי מחנותיו כפי הראוי לו, להוליך נפשו ולהכניסה בפתח שער היכל הראשון מהחמישים היכלות של טהרה ומכניסה לפנים עד כדי שיעור זכות נפשו, ועל דרך זה בכל לילה ולילה מכניסין נפשו יותר בפנים כפי שיעור השתדלותו בתורה ובמצות, ואם יזכה להיכל הנ' הרי נעשה בן חורין מס"מ ושוב אין לו פחד ממנו, אבל כל זמן שלא זכה להכנס להיכל הנ' אע"פ שנכנס בהיכל מ"ט עדיין יש כח באדם בבחירתו להתגבר עליו יצר הרע להיות תוהה מן הראשונות להוציאו מן המ"ט היכלות הטהרה ולהכניסו בהיכלות הטומאה.

וכן מי שביום ראשון של שנת כ"א התחיל למאוס בטוב ולבחור ברע ועזב אורחות יושר ללכת בדרכי חושך, אזי כשהוא ישן על מטתו שולח ס"מ אחד מגדולי מחנותיו כפי שיעור מדרגות נפש החוטא להוליכה בהיכלות הטומאה ומכניס אותה בפנים מפתח שער ההיכל הראשון כפי שיעור חטאיו ופשעיו".
מכאן נהגו ישראל לעסוק בתורה בלילה זו איש כפי יכולתו.
שאלה - 158083
לכבוד הרב שליט"א, מה מברכים על המצה של פסח בימים אלה שלאחר הפסח? והאם נכון הדבר שאומרים שרבנו החיד"א ז"ל סובר לברך עליה המוציא?
תשובה
הנה ידוע הוא מה שפסק מרן בשלחן ערוך [אורח חיים קס"ח, ו] שעל המצה הנכססת ויבישה היא מברכים עליה כל השנה בורא מיני מזונות. ומה שאנחנו מברכים עליה בחג הפסח המוציא לחם מן הארץ כתב בשו"ת גינת ורדים [גן המלך סימן ס"ד] "המצה שעושים בפסח, מן הדין היה ראוי לדונה כדין פת הבאה בכסנין לברך עליה בורא מיני מזונות, כיון שהיא יבשה ניקודים, וכוססים אותה, אלא שבהיות ומצה זו לחמו של חג הפסח מברכים עליה המוציא וברכת המזון".

והגאון החיד"א ז"ל כתב בספרו מחזיק ברכה [קנ"ח, ה] כי בספר שיירי כנסת הגדולה [קנ"ח, הגהת בית יוסף א] כתב ליטול ידיו בברכה ויברך המוציא, וברכת המזון וכן כתב בשו"ת בית דוד [סימן ע, וסימן פ"ג] שמצה זו שאנחנו אוכלים בפסח הואיל וחל עליה שם פת, לא פקע ממנה ברכת המוציא כפת גם לאחר הפסח, גם טען כי ה"ביסקוגוש" שהם מיני צנימים ומכניסים אותם לתנור פעם נוספת עד שמתייבשים, אבל המצות לא. והשיג עליו הגאון החיד"א וכתב דאינו דומה לצנימים הנזכרים כיוון שהם עבים, אך המצות דקות ויבשות מעיקרא, ועוד שעיננו הרואות מנהג העולם לברך עליהם הן קודם הפסח הן לאחריו מזונות כי אוכלים אותו להנאה כמיני מזונות, ולמסקנתו ירא שמים אחר הפסח לכתחילה יאכל ממנה שיעור קביעת סעודה שהוא 216 גרם ויברך המוציא. אבל כשאוכל פחות משיעור זה דינה כשאר מיני מזונות לברך עליה מזונות.

וכן פסק בשו"ת חינא דחיי [סימן ע"ט] לברך עליה מזונות, וכן נראה דעת הרב בית מנוחה [הלכות נטילת ידים ד], ושו"ת קרבן אשה [אורח חיים ד], ושו"ת חסד לאברהם אלקלעי ז"ל [אורח חיים סימן ט"ו] ושו"ת מנחת שמואל פלורנטין ז"ל [סימן ג], ורבנו אלעזר בן טובו ז"ל בספרו פקודת אלעזר [סימן קס"ח] כתב "שהוא מנהג פשוט אצלינו מאז ועד עתה לברך על המצה בורא מיני מזונות ומעין שלש". ורבנו חנניה גבריאל ז"ל בספר מקורות הלכה [עמוד קכ"ז], וספרים וסופרים [עמוד שי"ט], ונתיבי עם [סימן קס"ח] וכן כתב בשו"ת ציץ אליעזר [חלק י"א, סימן י"ט] על מנהג הספרדים לברך על המצה בורא מיני מזונות. ועיין בשו"ת יחוה דעת חלק ג, סימן י"ב.
שאלה - 158082
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
הרב, מהו אונאת דברים, ואיך נעשה האיסור?

תשובה
כל דיבור נגד אדם אחר שיש בו הקנטה, השפלה, בזיון, או דברים המצערים אותו הרי זה איסור תורה מפורש.

ובתלמוד [בבא מציעא נ"ח, ב] "תנו רבנן, לא תונו איש את עמיתו באונאת דברים הכתוב מדבר. אתה אומר באונאת דברים, או אינו אלא באונאת ממון? כשהוא אומר וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך, הרי אונאת ממון אמור, הא מה אני מקיים לא תונו איש את עמיתו באונאת דברים. הא כיצד? אם היה בעל תשובה אל יאמר לו זכור מעשיך הראשונים, אם היה בן גרים אל יאמר לו זכור מעשה אבותיך, אם היה גר ובא ללמוד תורה אל יאמר לו פה שאכל נבילות וטריפות, שקצים ורמשים בא ללמוד תורה שנאמרה מפי הגבורה. אם היו יסורין באין עליו, אם היו חולאים באין עליו, או שהיה מקבר את בניו, אל יאמר לו כדרך שאמרו לו חביריו לאיוב הלא יראתך כסלתך תקותך ותם דרכיך זכר נא מי הוא נקי אבד. אם היו חמרים [עגלונים] מבקשין תבואה ממנו, לא יאמר להם לכו אצל פלוני שהוא מוכר תבואה ויודע בו שלא מכר מעולם. רבי יהודה אומר אף לא יתלה עיניו על המקח בשעה שאין לו דמים, שהרי הדבר מסור ללב, וכל דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך. אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי גדול אונאת דברים מאונאת ממון, שזה נאמר בו ויראת מאלהיך וזה לא נאמר בו ויראת מאלהיך. ורבי אלעזר אומר זה בגופו וזה בממונו. רבי שמואל בר נחמני אמר זה ניתן להישבון, וזה לא ניתן להישבון".
וכתב הרב אורחות חיים [חלק א הלכות ברכות] "ולא יצער כל איש ישראל בין בדברים בין במעשה שנאמר ולא תונו ולשון אונאה הוא לשון צער שנא' והאכלתי את מוניך את בשרם, ואונאת דברים חמורה מאונאת ממון שזה ניתן להשבון וזה לא ניתן להשבון".

עוד כתב הרב קיצור שולחן ערוך [סימן סג, ב] "כיצד הוא אונאת דברים, לא יאמר לחברו, בכמה אתה רוצה ליתן חפץ זה, והוא אינו רוצה לקנותו. היה אחד מבקש לקנות תבואה, לא יאמר לו, לך אצל פלוני, והוא יודע שאין לו למכור, אם היה חברו בעל תשובה לא יאמרו לו, זכור מעשיך הראשונים. אם באו יסורים על חברו רחמנא ליצלן לא יאמר לו כדרך שאמרו חברי איוב לאיוב, הלא יראתך כסלתך זכר נא מי הוא נקי אבד (והם כמו שאמרו לו כן, מפני שהיה מעוות כלפי השגחת השם יתברך ומדותיו). אם שאלו מאתו איזה דבר חכמה, לא יאמר למי שאינו יודע אותה חכמה, מה אתה תשיב בדבר הזה, וכן כל כיוצא בדברים אלו שהם צער הלב. מי שיש לו כינוי לגנאי, אף על פי שהוא רגיל באותו כינוי, ואינו מתבייש בו, אם זה כוונתו לביישו, אסור לקרותו בכינוי זה משום אונאת דברים".
ורבנו יעקב אנטולי ז"ל שחי לפני 800 שנה בפרובנס שבצרפת כתב בספר מלמד התלמידים פרשת שלח לך "האומר לחברו דברי חלקות ופתוי ולבו בל עמו ושפתיו שפתי שקר וזהו אונאת דברים שהזהירה עליה תורה ואמרה ויראת מאלהיך ואמרו הם ז"ל שכל דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך לפי שהוא בוחן לבבות".
ובספר אורחות צדיקים [שער האכזריות] כתב "וכל המצער איש מישראל עובר בלא תעשה, שנאמר (ויקרא כה יז): "ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך", וזה "לא תונו" באונאת דברים אמור (בבא מציעא נח ב). ואמרו רבותינו, זכרונם לברכה (בבא מציעא נט א): כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה. לכן ייזהר כל אדם שלא יצער את חבירו בשום דבר, לא במעשה ולא בדברים. הגוזל חבירו כאילו נוטל נשמתו, ואפילו אם גזל ממנו דבר מועט, כגון פרוטה, מתחייב מיתה. גם זה ממידת אכזריות: המוציא שם רע על חבירו, ובזה גורם לו צער ובושה. והמוציא שם רע בפגם המשפחה, אין לו כפרה עולמית".
ויש בזה אריכות גדולה בספרי הקדמונים, ואני קיצרתי לרגל המלאכה אשר לפני.
שאלה - 157871
לכבוד הרב, מדוע במנחה של שבת לא ניתן להעלות ארבעה עולים? גם ראיתי יש הקוראים יש הקוראים הרבה יותר מעשרה פסוקים?
תשובה
כתב רבנו המאירי ז"ל בספר בית הבחירה [מסכת מגילה דף כא עמוד ב] "אמרו במשנה זו על קריאות אלו של שני וחמישי ושבת במנחה שיהיו קורין בהם שלשה אין פוחתין מהם שאין שום קריאה בפחות משלשה כנגד שלשה יחסים הידועים באומתנו והם כהן לוי וישראל וכן אין מוסיפין עליהם והטעם מפני ששני וחמישי הם ימי מלאכה ונמצא בהארכתם ביטול מלאכה לעם ושבת במנחה הוא סמוך לערב שכבר עמדו שם רובו של יום בקדושה בין תפלה ותורה ודרשה, ויש בהארכתם טורח גדול, והוא הטעם שאין מפטירין בהן בנביא". וחזר ושנה טעם זה בספרו קרית ספר [מאמר ה].

ואשר שאלת אודות עשרה פסוקים ולא יותר, כן כתב בספר מעשה רב [סימן קמ"ט] להגאון מווילנא ז"ל "במנחה דשבת ושני וחמישי אין לקרות רק עשרה פסוקים".
וכן הוא בזוהר הקדוש [ויקהל דף ר"ו, עמוד ב] "במנחה בשעתא דדינא תליא לעידן ערב צריכין לאכללא שמאלא בימינא דהא אורייתא מתרין סטרין אתייהיבת דכתיב (דברים לג) מימינו אש דת למו ימינא ושמאלא, בגין כך ספר תורה במנחה די בעשרה פסוקין או יתיר, אבל לא שלימו דפרשתא דהא שלימו דפרשתא לא הוי אלא בימינא וימינא תלייא עד שעתא דמנחה והא אוקמוה". וכתבו המפרשים מה שכתב "או יתיר" הכוונה שאם נשארו שתי פסוקים להשלמת הפרשה יקראם. ולכן משום טורח ציבור לא יוסיף עוד במנחה, ומה גם בימי החורף שהיום קצר, והציבור נחוצים ללכת לביתם לעשות סעודה שלישית מבעוד יום.
שאלה - 157850
לכבוד מרן הרב מוצפי שליט"א בענין שיש שאמרו היתר לקרא ספרים של כופרים כגון ב. שר"י וכדומה. אם אפשר שהרב יאמר דעתו דעת תורה גם מקורות תודה
תשובה
נער הייתי גם זקנתי, ולא שמעתי ולא ראיתי מעולם שום גדול בישראל שעיין בחיבורי המשכילים הארורים. שכולם מלאים כפירה ולגלוג על הבורא יתברך שמו, על משה רבנו עליו השלום, על תורת ישראל, ועל כל גדולי הדורות. לא אני הצעיר באלפי ישראל מתאים להיות נזקק לענין זה, אלא הוא נדרש בגדולים, אך נטפלתי לכך שלא להיות חלילה מאותם הרואים ושותקים ונעשים שותפים לעבירה ולקלקול הדוד.
תמיד היינו שומעים מפיהם הטהורים של מרנן ורבנן רבנו עזרא עטיה, רבנו יהודה צדקה, רבנו בן ציון אבא שאול זצ"ל, וכל גדולי הרבנים אם בישיבתינו פורת יוסף, אם בקרתא קדישא דירושלם קרתא דשופרייא, אזהרות רבות ותוכחות נוראות מליגע בספרים הללו, ואפילו בעיתונים ובכתבי עת שהיו לפעמים נצרכים מאוד לעניני מסחר, תחבורה, רפואה וכדומה.

ואספר לך ידידי היקר שאיני מכירך, אך מדבריך ניכר שחפץ חיים טובים אתה, כי בשנת תשכ"ח אירעו בירושלים שלשה אירועים של סילוק אנשים בחצי ימיהם תוך ששה חודשים, וגדולי הרבנים נזעקו והתאספו אל היכל ישיבת פורת יוסף, וישבו שם הגאונים הרב שלמה זלמן זלזניק ז"ל ראש ישיבת עץ חיים הגדולה בירושלים, הרב יחזקאל סרנא ראש ישיבת חברון. הרב שלום מרדכי שבדרון, הרב יהודה צדקה, והרב בן ציון אבא שאול ראשי הישיבה.
ענו כולם פה אחד ואמרו כי צריכים לגדור את הפירצה שבחורים היו מביטים בכותרות העיתונים אשר נתלו בקיוסקים שברחובות קריה, וכנראה בשל כך הסערה הזאת, כי הלבלרים הכותבים את החדשות הם מחללי שבת ומטמאים בכתיבתם את עיני הקוראים. בנוסף לכך שיש בהם לשון הרע, שקר, ליצנות והלבנת פנים. מינו אותי עבדך שהייתי בחור צעיר לימים ואתי שני אברכים מבני עדות האשכנזים, ונתנו על שכמינו את המלאכה להחתים את "כל" בני הישיבות בירושלים בהם מתחייבים שלא לעיין בעיתונים למיניהם, וגם אפילו לא בכותרת העיתון. הרבנים עצמם היו הראשונים לחתום ואחריהם כל בני הישיבות ללא יוצא מהכלל.
לאחר מכן קיימו כינוסי חיזוק אחת לשבועיים כל פעם באחת הישיבות ונהרו לשם כל בני התורה בירושלים, והעמידו בכל כינוס שלשה מגדולי הדור שישאו דברי כיבושין שלא לקרוא ולא לעיין בדברי האפיקורסים המינים והכופרים למיניהם, והמגיפה נעצרה.

ואשר שאלת מאתי על מקורות חז"ל, הנה דברים אלו פשוטים הם ואפילו תינוק בן יומו יודע מה שאמרו במשנה סנהדרין צ, א. אלו שאין להם חלק לעולם הבא, רבי עקיבא אומר גם הקורא בספרים החיצונים. ובגמרא תנא בספרי מינים, ועיין יד רמ"ה שכתב "שפירשו את התורה ואת הנביאים עפ"י דעתם ולא סמכו על דברי חכמים ויש בהן שיתוף כדאמרינן בפרק אחד דיני ממונות כל מקום שפקרו המינין תשובתן בצידן אעפ"י שיש בהן כמה דברים מיושבין שאין סותרין דברי תורה, כיון שיש בהם דברים שמביאים את האדם לידי ביטול אסור לקרות בהן והא דמיא לההיא דאמרינן בע"ז (ט"ז ב) גבי כשנתפס ר' אליעזר למינות דאמר ליה רבי עקיבא שמא דבר מינות בא לידך והנאך ועליו נתפסת למינות כו' דמשמע מינה דאסור לאדם ללמוד מהן אפילו דברים שאין סותרין ד"ת ואמרינן נמי התם הרחק מעליה דרכך זו המינות והרשות וגבי אלישע אחר אמרינן בחגיגה (ט"ו ב) כשהיה עומד מבית המדרש היו נושרין לו סיפרי מינין מחיקו אלמא מידי דמייתו ליה לאדם לידי ביטול נינהו". ובפסקי רי"ד כתב "דילמא אתי לאמשוכי בתרייהו".
וראה מה שכתב בספרי [נשא פיסקא ט"ז] על ספרי מינים מה גורמים בעולם דברים נוראים "שמטילים איבה ושנאה וקנאה ובעלי דבבות על אחת כמה וכמה שיימחו מן העולם" רחמנא ליצלן.

וכתב רבינו חננאל ז"ל [מועד קטן יז, א] "וכגון אלישע אחר שהיה מתעסק בספרי מינין ושותה במיני זמר דגרסינן זמר יוני לא פסק מביתו. אמרו עליו על אחר שהיה עומד מבית המדרש הרבה ספרי מינים היו נושרין לו מחיקו וגרסינן נמי השותה במיני זמר כו' וכל צורבא מרבנן דהכי עובדיה מתקריה סנו שומעניה". ובפסקי ריא"ז ז"ל [סנהדרין פרק יא, ט]. כתב אף על פי שקילסו חכמים דברים טובים הכתובים בספר בן סירא, כגון מנע רבים מתוך ביתך, ולא הכל תביא ביתך, רבים יהיו דורשי שלומך, גלה סודך לאחד מאלף, יש בו דברים שאסור לקרוא בהם, כגון מה שכתוב, דל דקן חכים, עב דקן סכים, דאית ליה מעברתא בדיקניה כל דיירי ארעא לא יכלין ליה, שאלה הדברים וכיוצא בהם הם בלי תועלת, וגורמים לבטלה, והקורא בהם כקורא בספרי מינים, שמושכים לבו של אדם ומאבד בהם ימיו". וכתב עוד בקונטרס הראיות לריא"ז "ואם החכמים הקדמונים שהיה לבם רחב כאולם והיו חסידי עליון, לא היו יכולים לעמוד באלה החכמות ואף על פי שהיו עסוקים בהן על פי הקבלה, כל שכן הדורות האחרונים שדמו לבם לנקב המחטוטות, שאינם יכולים ללמוד בהם אלא מספרי חכמי האומות שהם ספרי מינות, ואפילו דבר טוב אין ראוי ללמוד מהמינים שנאמר הרחק מעליה דרכך, כמו שמפורש בפ"ק דע"ז, הוא שאמר הצדיק אלהים הבין דרכה וגו', שאין דעתו של אדם משגת באלו החכמות, ואין לו לעסוק אלא בתורה שהיא יראת השם".

וכתב בספר שערי תשובה לרבינו יונה ז"ל [שער ג קנג] "עוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה [ברכות כד, ב], כי יש בכלל מה שכתוב "כי דבר ה' בזה" המדבר בדברי תורה במבואות המטונפות, וכל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק, והקורא בספרי מינים. ומה שכתוב ואת מצותו הפר זה המפר ברית בשר". גם ראה נא מה שכתב רבנו עובדיה מברטנורא ז"ל [סנהדרין שם] "ספרי מינים, כגון ספרי אריסט"ו היווני וחביריו. ובכלל זה הקורא בספר דברי הימים של מלכי נכרים [ספרי היסטוריה] ובשירים של עגבים ודברי חשק שאין בהם חכמה ולא תועלת אלא איבוד זמן בלבד".
ומי לנו גדול מהמקובל רבנו חיים ויטאל ז"ל תלמיד מובהק ונאמן לרבנו האר"י ז"ל אשר כתב והפיץ את תורתו בעולם זה ארבע מאות שנה, ולא עסק בשום ספר מספריהם חלילה, אלא שעסק איזה זמן בלימוד חכמת הכימייה והדבר הפריע לו בלימוד התורה, כפי שתמצא שכתב מהרח"ו ז"ל עצמו בספר שער הגלגולים [הקדמה ל"ח בסופה] "גם אמר לי [רבנו האר"י ז"ל], שראה כתוב במצחי, פסוק לחשוב מחשבות לעשות בזהב ובכסף וגו', לרמוז אל עוון ביטול זמן, שבטלתי בחכמת אל כימיי"א".

וראיתי פעם אחת למור אבי ז"ל שהיה נצרך להגיע למשרד סוחר אחד מבני קהילתו, והיה פתוח לפניו "שנתון הממשלה" בו מופיעים רשימות המשרדים השונים על מחלקותיהם ושמות ופרטי הממונים עליהם, והיה מעיין במאמר שהיה שם שכתבו פקיד ממשלתי, ומור אבי ז"ל הוכיחו על פניו ואמר לו מה לך לעיין בשאר ההבלים שם, קח לך את הפרטים הנצרכים לעסקך בלבד ואל תקרא דברים שכתב אדם שאינו מניח תפילין ואינו שומר שבת ועוד, כי העיון בדבריו בהכרח פוגם את הנפש חלילה. גם באחרית ימיו לקחתיו לביקור רופאים, ובחזרתינו עברנו קרוב לבנין בו היה אולם של כינוסים בו היו בעלי "כיפות" יושבים בערב ומדברים בעניני השעה ועניני בידור, וקשה היתה עליו ההליכה, ודחפני בידו לרמוז לחצות מיד את הכביש וגרר את רגלו השמאלית שהיתה כבידה עליו מחוליו, ואמר "אל תקרב אל פתח ביתה".

וראה מה שכתב בספר הנהגות ופסקים להגרי"ח זוננפלד ז"ל הלכות תוכחה. "לצערנו הגדול באו פריצים ויחללו את קדושת שפת לשון הקודש, והרבו לחבר הרבה ספרי מינים כפירה ופריצות ר"ל, שהינם נכנסים כארס של עכנאי בלב הילדים הרכים והם נתפסים רחמנא ליצלן בלבותם ונאבדים לכלל ישראל, ובעוה"ר עשו כבר ספרי מינים האלה שמות רבות ונוראות בהרבה ארצות וגם באה"ק תוב"א, וכפי שאומרים הגדילו החפשים והפושעים ר"ל לעשות את הספרות של לשון הקודש ליותר מזיקה ויותר מלאה כפירה מאשר כל שאר השפות, אי לזאת יש חשש גדול שע"י הצורך ללמד את הילדים את השפה של לה"ק בתור שפה כדי שידבר בה, זולת הלימודי קודש שמלמדים אותו, יכשלו המלמדים בספרים וספרי לימוד שאינם מהוגנים, אלה אשר יצטרכו להם לשיטת לימוד השפה, וירעילו את התלמידים בשיטות החדשות נצר מטעי זרים בכרם בית ישראל, ומשום כך נזהרים מאד יראי ה' פעה"ק האשכנזים להנהיג מנהג זה בבתי התלמוד תורה, וכל העם רואים בזה סכנה עצומה לעתידת החינוך ולהיהדות, ובקושי התירו זאת בת"ת "בני ציון" מפני שהילדים הם מהרבה עדות של שפות שונות, אשר הי' לגמרי בלתי אפשר לא להתיר זאת. ולכן אמרתי אני בלבי שהגם שאין זה אסור עפ"י דין צריכים לעיין הרבה מאד בשאלה זו. עוד בהסכמתו לספר יד הלשון [קוסובסקי] שם כתב בזה הלשון ויניבו הבנים והבנות - עם פרי הלולים - טהרת לשון הקודש, ולא יכנוה שפת עבר".

ועיין בשו"ת משנה הלכות [חלק ח, סימן רמז] שאסף איש טהור הפוסקים כעמיר גורנה על גודל המעל הנורא במי שקורא בספריהם, והעתיק דברי רב האיי גאון ז"ל על המעיין בספריהם "יסיר מעליו תורה ויראת שמים ויפסיד באותן הענינים כי יסלק מעליו כל דברי תורה לגמרי ומזאת ההסרה יארע לאדם שישבש דעתו עד שלא יחוש לעזיבת התפלה". וכתב עוד שבתלמוד אמרו "הקורא בהם" ולא אמרו המאמין, כי ספריהם מלאים תועבה וכפירה גם ספרי הטבע והרפואה שלהם. והעתיק דברי הרמב"ם והרשב"א ורבי לוי, ודברי רבנו תם ז"ל בספר הישר [שער ו] שכתב שהקורא בהם "יאבד אמונתו". וספר שבילי אמונה, והשל"ה ועוד, אשר מפיהם לפידים יהלוכו על העוסק בספריהם.
והרב מחנה חיים [אורח חיים חלק ב, סימן א] כתב לאיש יהודי שביקש להתפרנס מהשכרת ספרים שונים בכל מיני חכמות, "לבחור לו עסק כזה אשר הוא דלת לעמק שאול ואבדון והוא הפתח של שער הגיהנם אשר הוא בארץ ר"ל מדעת הזה טוב לבחור לילך לשקוד על פתחי נדיבים ולבקש פרוסת פת כעני בפתח כי יש לו תקוה אם ימות יראה אור פני מלך אבל לעוסק במסחר כזה גיהנם כלה ועונותיו לא תכלינה כי מי הוא זה אשר ימלט נפשו מרדת שחת אם הוא לבדו יהגה בספרי מינות וחשק ואיך ימצא קץ לפדות נפשו אם יהיה כירבעם בן נבט להכשיל בית ישראל תמה אני וקורא בקול גדול איך נהפכה לגפן נכריה וכו', לחשוב מחשבות שיצא העגל מיד בן תורה האיש הזה אשר יעשה הספריה יהי שמו לחרפה ולשימצה וישא עליו עוונות בית ישראל כי גדול חילול השם ורבה המכשלה עד שאין רפואה למכתו עד עולם". ועיין בזה בשו"ת דברי יציב חלק יורה דעה סימן מ"ז.
וראיתי לסיים פרק זה בדרי הגאון השפת אמת ז"ל באיגרת הקודש אשר כתב ונדפסה בתחילת הספר מבחר הפנינים. "כל הנוגע בהם לא ינקה ויורדים חיים שאולה ר"ל. על כן הנני קורא לכם אחינו בשרנו בני ישראל, זרע אברהם יצחק ויעקב שבאו באש ובמים בעד תוה"ק, חדלו לכם מקרוא בספריהם המלאים דברי מינות וכפירה. ואל יטעה אתכם יצריכם שנחוץ לכם לדעת חדשות או עניני מסחר, כי הוא מעצת היצה"ר והבאים עליכם במחתרת. ואם אבותינו הקדושים פשטו צוארם נשחטו ונהרגו ומאסו בחייהם בעד קידוש שמו יתברך, קל וחומר בן בנו של קל וחומר שעלינו לוותר על הריוח שבאפשרות רחוק נצמח ע"י הקריאה בהם, הרי זה ספק ושריפת נשמה להקורא בהם, הוא ודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי. לבי! לבי! לחללי ישראל שנפלו שדוד בחרבם הקשה אשר כחץ שחוט לשונם, האומרים שפתינו אתנו מי אדון לנו. בטוח אני בעם קדוש כי יטו אוזן קשבת לדברינו ולהכיר הבור אשר כרו להם, ואלו אשר נפלו בשגגה במכמרותיהם ישובון אל ה' אלוקי ישראל ותוה"ק בכל לבבם ונפשם. וממעון קדשו ישפות שלום לעמו ישראל מעתה ועד עולם.
ודי בדברים הללו לחכם ומבין ומשכיל מדעתו.
שאלה - 157746
לכבוד הרב שלום רב, מהיכן למדנו כי משערים כזית או כביצה לפי מידת נפח ולא לפי משקל? תודה לרב שמחכים אותנו.
תשובה
א, במשנה [מסכת עוקצין פרק ב, משנה ח] "עלי בצלים ובני בצלים אם יש בהן ריר משתערין בכמות שהן אם יש בהן חלל ממעך את חללן פת ספוגנית משתערת בכמות שהיא אם יש בה חלל ממעך את חללה". וכתב הרמב"ם ז"ל [שם בפירוש המשנה] "צורת עלי הבצלים ידועה שהם חלולים כעין קנים ובתוכן רירית הנדבקת ביד, וכן בצל שבא במגע עם המים וצמח ואינו מחובר בקרקע כפי שידוע יוצאין ממנו עלין ירוקין כמו עלי הבצלים וגם בתוכן יש רירית, ואותו הדבר הצומח נקרא בני בצלים אמר שאם היה ריר בתוך אותן החללים הרי אלו משתערין כמות שהן עם חללן להשלים שעור כביצה, ואם היו ריקים בלי ריר מתמעכין ביד עד שיתהדקו ויסור נפחן ואחר כך משתערין בכביצה. וכן לחם שחלקיו מחולחלין כמו ספוג והוא פת סופגניות משערין אותו כמות שהוא אלא אם כן היה שם בתוכו חלל שממעכין אותו ביד".
ב, וכתב עוד בפירוש המשנה לרמב"ם [חלה ב, ו] "ומשיעורי המדות שביארנו לך בסוף פאה תבין שמדת הקב האמור ארבע אצבעות על ארבע אצבעות ברום עשר אצבעות ושמונה עשיריות אצבע. נמצא לפי זה שעור המדה החייבת בחלה מדה שיש בתשבורתה עשר אצבעות על עשר אצבעות ברום שלש אצבעות ועשירית אצבע ועשירית עשירית אצבע וחלק מאלפים וחמש מאות מן האצבע בדיוק. וכבר ביארנו בסוף פאה שהאצבע שמודדין בה מאצבעות היד הוא הגודל. וכל מדה שיש בתשבורת חללה שעור זה חייבת בחלה. אבל משקל מה שמחזיקה מדה זו הרי הוא משתנה בהשתנות הדבר המדוד, לפי שאין כובד השעורים והחטים שוה, וכן לא כל סוגי הקמח משקלן שוה אף על פי שהן ממין אחד, ולא השמיעונו שעור חלה במשקל אלא במדה כמו שאתה רואה. וכל מי שנותן שעור חלה במשקל הרי זה טועה וטעותו ברורה מאד, אלא אם כן רצה לשער בקירוב ובמין מסויים".
וכדברים הללו כתב בספר בית הבחירה למאירי ז"ל [חלה פרק ב, משנה ה] וכן הוא בחזון איש [מועד, קונטרס השיעורים, סימן ט"ל, ד]. ועיין אור לציון שיעורי המצוות [ענף ב].

ג, וכתב מרן בבית יוסף [אורח חיים סימן תנ"ו] "כתב רבינו ירוחם (נ"ה ח"ג מא עג) וכך מודדין אותה לוקח ביצה בינונית ונוקבה ומוציא מה שבתוכה וממלאה מים ארבעים ושלש פעמים ואותן המים משימין בכלי והכלי המחזיק אותן המים היא המדה עכ"ל וכתב גם כן הדרך הראשון שכתב רבינו. וכתב והכל עולה למדה אחת או בקירוב".

ד, בשו"ת אבקת רוכל [סימן נ"ג] כתב מרן ז"ל אודות שיעור המקוה כיצד מודדים אותו, וסיים "ומכל מקום אין לנו לסמוך על המשקל במקום שיהיה סותר למדה כי המדה היא העיקר ויתד תקועה". גם כתב הרב התשב"ץ ז"ל [חלק ב סימן רצ"א] ששיעורי תורה אינם מתשערים במשקל כלל. וכן הוא בשו"ת המבי"ט ז"ל [חלק א, סימן קמ"ג] "ששיערו חכמים כי במ' סאה יתמלא שיעור זה ואם יתמלא יותר או בפחות לפי המשקל לא קפדינן אלא במדידה ובמשקל יש שינוי בין משקל דבר אחד לדבר אחד השוה לו בכמות". ועיין שם שהאריך בענין זה.

ה, וכן פסקו הגאון הפרי חדש יורה דעה צ"ט, ו. ורבנו חיים אבן עטר ז"ל בפרי תואר שם ד, ובשו"ת זבחי צדק סימן צ"ח, ד] והגאון החיד"א ז"ל בשיורי ברכה [אות ב],
ועיין להרמ"א ז"ל בהגה או"ח תפ"ו, ומגן אברהם שם א. שערי תשובה ר"י, א. פתחי תשובה יורה דעה צ"ח, ב. דרכי תשובה שם י, כף החיים שם ה - ו. והרב חכמת אדם ז"ל [כלל נב סעיף ג] כתב "ואסור לשער על פי משקל שישקול האיסור וההיתר כי יש דבר שבטבע קל ויש שבטבע כבד והמתיר על ידי משקל מאכיל טריפות".
ועיין עוד בשו"ת בצל החכמה חלק ג, סימן ס"ט, ובשו"ת ציץ אליעזר חלק ו, סימן י"א.

ו, לעומתם מצינו לכמה מגדולי הראשונים שכתבו להשתמש במשקל, וכן כתב רבנו יצחק אבן גיאת ז"ל בספרו מאה שערים [הלכות קידוש, עמוד ח] "וכוס של ברכה וקידוש כדי רביעית. ורביעית שאמרו רביעית לוג דהוי ביצה ומחצה. ושיערו בימי רב הלאי שיעור ביצה בינונית שעור ששה עשר כספים ושני שלישי כסף בכספים של בבל. נמצא [ביצה] ומחצה דהיינו רביעית כ"ה כסף שהן ל"ה בכספים שלנו". וכן הוא בספר העתים [הלכות קידוש], גם בשו"ת המבי"ט [שם] כתב בשם הרי"ף ורבנו חננאל ז"ל שמשערים לפי משקל.
ועיין בקובץ "כי בא מועד", מכתב בכתב ידו של מרן הרב עובדיה יוסף ז"ל, שכתב כי "השיעורים בנפח, וכתבו הפוסקים השיעורים במשקל".
ועיין בשו"ת חזון עובדיה פסח סימן כ"ח בהערה תשובה רחבה.
והנראה מדברי הפוסקים הנ"ל כי אין מחלוקת מהותית ביניהם אלא שכל אחד מהפוסקים תפס את הדרך והשיטה לשער שיעור נכון ומציאותי, כפי שכתבו כמה מהאחרונים כי מהמשקל נדע את המידה, כי פעמים שיש חלל ריק ולא ידע האדם למעכו יפה ויבוא לטעות, ומהמשקל נדע אותו נכון, אלא שבקמח יש שינוי במשקלו לבין נפחו. ואפילו במים יש שוני בין משקלם לפעמים כפי שכתב המבי"ט ז"ל.
שאלה - 157387
לכבוד הרב מחילה מכבוד הרב שליט"א, אפשר סדר הקריאות לחג השבוע?
תשובה
א, רבותינו ז"ל נתנו סימן "משוך תורא, קדש בכספא, פסול במדברא, שלח בוכרא". כן הוא במסכת מגילה ל"א, א. וכך כתבו כל הפוסקים הראשונים.
והם הקריאות "משכו", "שור או כשב", "קדש לי כל בכור", "אם כסף תלוה", "פסול לך", "במדבר סיני", "בשלח", "כל הבכור".

ב, בכל ימי הפסח מוציאים שני ספרי תורה, בשני קוראים ביום הראשון "ובחודש הראשון", ובכל ששת הימים בארץ ישראל, ובשבעת הימים האחרים בחו"ל מתחילים מהפסוק השני "והקרבתם" והוא בפרשת פינחס. ואחריו אומר קדיש.

ג, בספר תורה ראשון יש שינויים בקריאה של כל יום, ויש לתת את הדעת עליהם. ביום ראשון קוראים בפרשת בא "משכו וקחו", [השנה שחל בשבת מתחילים לפני כן בפסוק "והיה היום הזה לכם לזכרון"].
ביום השני קוראים בפרשת אמור "שור או כשב".
ביום השלישי בפרשת בא "קדש לי",
ביום הרביעי בפרשת משפטים "אם כסף תלוה".
ביום החמישי בפרשת כי תשא "פסל לך שני לוחות",
ביום השישי בפרשת בהעלותך "וידבר השם אל משה במדבר סיני".
ביום שביעי של פסח הוא יום טוב קוראים בפרשת "בשלח" מתחילתה עד "כי אני השם רופאיך".
ד, בחו"ל הוא יום שמיני של פסח קוראים בפרשת ראה "כל הבכור אשר יולד".
שאלה - 157234
לכבוד הרב: אמנם כבוד הרב הוא ספרדי ואני אשכנזי אך שאלתי אליך האם אשכנזים מניחים תפילין בחול המועד?
2. האם עלי להניח תפילין בחול המועד אם אני מתפלל בבית כנסת של ספרדים

תשובה
כתב הזוהר הקדוש זוהר חדש [שיר השירים ד"ח ע"א] כי אין להניח תפילין בחול המועד. אמנם בני אשכנז בחו"ל נהגו להניח. ובני הספרדים אין מניחים, גם עדות רבות מבני אשכנז אינם מניחים גם בחו"ל. ועיין בשו"ת לבושי מרדכי [או"ח מה"ת סימן קכ"ג]. שמנהג רוב אנשי הקהילה לא להניחם בחו"ל.
ומקור הדברים כתב הטור [אורח חיים הלכות תפילין סימן לא] "שבת ויו"ט לאו זמן תפילין הן, וחולו של מועד יש מסתפקין בו אם הוא זמן תפילין ומניחין אותן בלא ברכה ואדוני אבי [הרא"ש] ז"ל היה מניחן ומברך עליהם". וכן הוא בשו"ת הרא"ש ז"ל [כלל כ"ג, סימן ג].
וכתב הפרישה ז"ל שטעם הפוסקים שאין להניחם מפני שבחול המועד פסח אסור בחמץ, ובסוכות חייב במצוות סוכה. וכן כתב בשו"ת בנימין זאב ז"ל [סימן קצ"ו]. ודעת הסמ"ג והסמ"ק ז"ל שאין להניחם. ובשו"ת מהרי"ל ז"ל [החדשות סימן ט] כתב שיניחם בלי ברכה. ועיין בשו"ת הרמ"ע מפאנו ז"ל [סימן ק"ח].

וכתב מרן בבית יוסף [שם] "והרשב"א כתב בתשובה [ח"א סי' תרצ, ובמיוחסות סי' רלז] שאין מניחין תפילין בחול המועד וכן דעת התוספות והראב"ד ז"ל וכן אנו נוהגים. ועכשיו נהגו כל בני ספרד שלא להניחם בחול המועד ושמעתי שמקודם היו מניחים אותם בחול המועד כדברי הרא"ש, ואח"כ מצאו שכתב רבי שמעון בר יוחי במאמר אחד שאסור להניחם בחול המועד ועל כן נמנעו מלהניחם בחול המועד וכן כתב מורי דודי הה"ר יצחק קארו ז"ל בתשובה והמאמר ההוא איתיה במדרש הנעלם לשיר השירים (זוהר חדש דפוס מונקאטש שה"ש ח.) על פסוק (שיר השירים א ג) לריח שמניך טובים. ומאחר שבתלמודא דידן לא נתבאר דין זה בפירוש מי יערב לבו לגשת לעבור בקום עשה על דברי רבי שמעון בן יוחי המפליג כל כך באיסור הנחתן".
והגאון רבנו אברהם בורנשטיין מסוכטשוב ז"ל כתב בשו"ת אבני נזר [חלק אורח חיים סימן ב] האריך בחקירה בענין זה ומסקנתו "נתברר היטב בראיות דחול המועד לאו זמן תפילין וההיא דירושלמי מיושב מצידי צדדים כמבואר. ואפילו לדעת הרמב"ם דמלאכת חול המועד דרבנן. הגם דלא קי"ל כוותי' בזה. מכל מקום לשיטתי' גם כן נראה דחול המועד לאו זמן תפילין והלכה זו מחוורת כשמלה חדשה דחול המועד לאו זמן תפילין מפסק הלכה דאפסקא בש"ס כריתות להדיא. וד' יראנו נפלאות מתורתו".

אמנם כתבו הפוסקים וגדולי רבני אשכנז שמנהגם בארץ ישראל כשיטת הזוהר הקדוש שאין מניחים תפילין בחול המועד, וכן המנהג זה מאות שנים בכל בתי הכנסת האשכנזים בארצינו הקדושה. והגאון הרב יוסף שלום אלישיב ז"ל פסק גם לבני חו"ל המגיעים לכאן לא להניח תפילין.

וכן כתב בשו"ת אגרות משה [אורח חיים חלק ד סימן קה] "ובדבר להניח תפילין בחוה"מ שבא"י שעיקר הישוב מתחלה היה מהספרדים וממדינות הערבים שעושין ברוב דברים כהרמב"ם ובעיקר כהב"י לא הניחו תפילין בחוה"מ, ואלו שבאו מיוראפ לא"י היו הראשונים תלמידי הגר"א ותלמידי הבעש"ט ואנשי חב"ד שג"כ לא מניחין תפילין בחוה"מ ממילא נעשה מנהג דא"י שלא להניח תפילין בחוה"מ, שא"כ מכיון שכבר אתה תושב א"י אתה רשאי לנהוג מהיום כמנהג א"י אף שהוא מדיני דאורייתא, דהא גם על חלב דאייתרא כשאין דעתו לחזור עושה כמנהג המקום שנתיישב בו אדעתא שלא לחזור בין לקולא בין לחומרא דבפסחים דף נ"א ע"א הוא לחומרא ובחולין דף י"ח ע"ב במוגרמת דנמי איסור מדאורייתא הוא לקולא. אבל מ"מ אם אתה רוצה להניח תפילין מספק ג"כ אתה רשאי כי אפשר שעתה שכבר באו הרבה מיוראפ יש גם שמניחין תפילין ואין מקום קבוע כעת, ויש הרבה מרבותינו הראשונים דליכא איסור להניח תפילין אף לאלו שאין מניחין, אבל אם אתה רוצה להניח תפילין הוא דוקא בצנעא בבית ובלא ברכה כי גם במקומנו רוב ת"ח אף שהניחו תפילין הניחו בלא ברכה מאחר דמחלוקת הגאונים היא ספק ברכות להקל". הרי שגם הוא ז"ל דעתו הקדושה שבארץ ישראל אין להניח תפילין לכתחילה בחול המועד.
ולמסקנא. גם האשכנזים בארץ ישראל נהגו שלא להניח תפילין בחול המועד.
שאלה - 157169
שלום כבוד הרב ,
מחילה על השאלה , כל ימי הקרבת קורבנות הנשיאים כתובים בלשון הקודש חוץ מהיום שכתוב ביום עשתי עשר מדוע ? מחילה וחג שמח

תשובה
עשתי עשר הוא בלשון הקודש ולא בארמית. וכמה ביאורים נכתבו על כך. רבנו אברהם אבן עזרא ז"ל כתב בפרשת נשא שכך הוא כתב בספר "מאזניים" כי הוא בא אחר מספר עשר השלם, ונולד ממנו. כמו הפסוק "עשתונותיו" שמשמעותו מחשבותיו, ועשתי נולד מעשר. וכן פירש הרב פענח רזא, רבי יצחק מבעלי התוספות.
והמפרשים כתבו מכאן ש"כל המוסיף גורע". משום שאם היה כתוב שתי עשר היה 12, ושהוסיף אות ע' גרע ל - 11. וכן פירש רבנו פלטיאל ז"ל על התורה.

ודע, כי יש בענין זה דבר עמוק, כי המספר הזה מופיע בכמה מקומות בתורה והוא חוסם את כוחות הרשע בעולם, כי הוא סוד אחר עשר סמני הקטורת, וסוד י"א פעמים ארור בפרשת כי תבוא, וסוד י"א יריעות עיזים שכיסו על המשכן, וסוד י"א יום מחורב עד קדש ברנע, ובחודש י"א הוא שבט התחיל משה רבנו לבאר את ספר דברים, וסוד שיעקב אבינו בבואו לקראת עשו לקח את י"א בניו, כי עדיין לא נולד בנימין. וסוד זה כתב רבנו האר"י ז"ל כי לכן בעשרת ימי תשובה אומרים בתפלה נוסח "זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים, כתבנו בספר חיים למענך אלהים חיים" שיש בו י"א תיבות במכוון לכך.

עוד דבר נפלא אגלה אזנך ואוזן הקוראים הנבונים, כי מצאנו שכתבו הראשונים לפני כ- 750 שנה על אודות מצבת קבורת רחל אמנו עליה השלום, כי בפטירתה בעת לידתה, הניחו בני יעקב עשרה אבנים מסודרות בשתי שורות על קברה, חמש מכאן וחמש מכאן, ובא יעקב אבינו ונתן אבן אחת גדולה וכפולה מכולם היא י"א במספר עליה ככתוב בפסוק "ויצב יעקב מצבה על קבורתה". ושני בניה לא נתנו כי בנימין נולד עתה, ויוסף מפני עגמת נפש לא נתן. וכפי שכתבו האלמוני תלמיד הרמב"ן ז"ל, רבי בנימין מטודילה ז"ל, רבי פתחיה מריקנשבורג ז"ל מבעלי התוספות, ורבי יעקב בן נתנאל ז"ל, והיו האבנים נראות למרחוק, ואחר כן בבוא הנוצרים לבית לחם וניסו לגנוב האבן שהניח יעקב אבינו על המציבה, סתמו היהודים את המציבות בטיט וסיידוהו. ועין בשפתי צדיקים, ענין קבר רחל.

וכל השייכות דווקא לרחל אמנו עליה השלום הוא משום שנקברה בפרשת דרכים על דרך בית לחם מקום אחיזת הסט"א והבן כי סוד גדול הוא, כפי שכתב הזוהר הקדוש [עיין זוהר חדש אחרי מות דע"ח, ב. וזוהר וישלח] שהיא נקברה בפרשת דרכים, כדי להגן על השכינה ועל ארצינו הקדושה מפני כוחות הסט"א, ודי בזה לחכם.

וכתב השל"ה ז"ל [מסכת תענית הגהה פרק תורה אור] "ומצאתי בקונטרסים במקום אחר על ענין אחד עשר סמנים, כי בכאן סוד כל המוסיף גורע (סנהדרין כט א). כי בקדושה עליונה בסוד האצילות דקודש, הנה הם עשר ולא אחד עשר, המתיחדים באין סוף, והם קשורים ומיוחדים בו כשלהבת קשורה בגחלת, על כן הם בסוד עשר ולא אחד עשר. אך הכבוד (עצמו) החופף בעשר ספירות דקליפות, הם אינם מתיחדים יחוד עצמי בהכבוד, רק חופף עליהם, על כן הם אחד עשר, דהיינו עשר של עצמם, ונוסף עליהם הכבוד החופף. וזהו סוד 'עשתי עשר' שהוא אחד עשר, כל המוסיף גורע". אך בקדושה הוא עשרה שלמים.
שאלה - 157115
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
הרב האם יש חילוק בפוסקים בין מחלל שבת למחלל את המועדים?
לצערנו, לא מעט נוטים לזלזל במועד בגלל האוכל נפש...
חג כשר ושמח ובריאות איתנה.

תשובה
שלש מדריגות חמורות יש כאן,
א, חילול "שבת" מהתורה וחייב עליו סקילה.
ב, חילול "יום טוב" מהתורה וחייב עליו כרת השם יצילנו.
ג, חילול "חול המועד" בכל דבר האסור על פי ההלכה, הוא חמור מאוד עד שאמרו במסכת אבות [פרק ג, משנה י"א] "רבי אלעזר המודעי אומר המחלל את הקדשים, והמבזה את "המועדות", והמלבין פני חברו ברבים, והמיפר בריתו של אברהם אבינו עליו השלום, והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה, אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא".
ובפסיקתא זוטרתא [כי תשא פרק ל"ד, סימן י"ח] "אלהי מסכה לא תעשה לך, את חג המצות תשמור. מלמד שכל המבזה את המועדות כאלו עובד עבודה זרה". ובספר הזוהר הקדוש [רעיא מהימנא צו דף כט עמוד ב] "ואוקומוה מארי מתניתין, כל המבזה את המועדות כאילו כופר בעיקר".

וכתב רבנו יעקב בעל הטורים [שמות פרק כג, י"ג] "ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך. שלש רגלים. לומר לך כל המבזה את המועדות כאילו עובד עבודה זרה (פסחים קיח א): וסמיך פסח לעבודה זרה, לומר מה עבודה זרה אסורה בהנאה ואוסרת בכל שהוא [ע"ז ע"ד, א] אף חמץ בפסח אסור בהנאה [פסחים ל, א] ואוסר בכל שהוא". וכתב הרשב"ם [פסחים קי"ח, א] "כל המבזה את המועדות. שעושה מלאכה בחולו של מועד דכתיב את חג המצות תשמור ונפקא לן במסכת חגיגה [י"ח, א] איסור מלאכה בחולו של מועד".
והרב באר שבע [סנהדרין צ"ט, א] כתב "והמבזה את המועדות. פירש רש"י מועדות, חולו של מועד. ונ"ל שהוכרח לפרש כן מדנקט המבזה ולא נקט המחלל, אלמא שאינו מדבר ביום טוב עצמו אלא בחולו של מועד, דהואיל ואינם חמורים כיום טוב אינו חושש לשמרם בעשיית מלאכה, או שנוהג בהם מנהג חול באכילה ובשתיה. ויותר נכון בעיני לומר דרש"י לטעמיה אזיל, דסבירא ליה דמלאכה בחול המועד אסור מן התורה, כדפירש בריש פ"ב דחגיגה [י"ח, א]".

וכתב הרב יוסף אלאשקר ז"ל בספרו מרכבת המשנה אבות פרק ג "המבזה את המועדות, והם חולו של מועד. והוא שיאמר איני נזהר כי אם במועדות המפורשים בתורה, אבל חולו של מועד אשר הביאוהו ז"ל באסמכתא וק"ו [עיין חגיגה י"ח ע"א] איני עושה מהם חשבון. הנה האומר זה, עליו נאמר [עיין סנהדרין צ"ט ע"א] כי דבר השם בזה ואת מצותו הפר [במדבר ט"ו, ל"א].
וכן הוא בשל"ה מסכת סוכה פרק נר מצוה "פירוש מועדות, חול המועד. אם כן ראה כמה עונש מגיע לבעלי משא ומתן העוברים על הדינים המוזכרים לענין חול המועד, כאשר בעוונותינו הרבים ראיתי פרצה זו בחוצה לארץ. על כן שומר נפשו ירחק, ואז טוב לו".
שאלה - 156626
לכבוד הרב שליט״א שלום רב.
בבית העלמין שקבורים הורי ראיתי שעשו באיזה משפחה גדר מעקה ברזל סביב קברי בני המשפחה האם זה דבר טוב ומותר?

תשובה
אסור לעשות זאת מכמה טעמים. ועיין בשו"ת מהר"ם שיק ז"ל [חושן משפט סימן נ"ו] ובשו"ת שערי צדק [יורה דעה סימן קנ"ה] ועוד, שכתבו שיש בזה בזיון לשאר הנפטרים, וכן איסור יוהרא, ואיסור לעשות הבדלה בין נפטר לחבירו.
וזכורני כי לפני בערך 48 שנה ביקר מור אבי ז"ל בבית החיים אשר בהר הזיתים בירושלים, וראה שם מי שעשו כן ומחה בידם שעושים הבדל בין קרוביהם לשאר מתי ישראל. וכן מחה על אותם שבונים מצבות יקרות ומפוארות שבזה מעוררים קיטרוג על הנפטר כי דנים אותו בשמים אם הוא באמת חשוב יותר משאר הנקברים שם, וכן על אותם הבונים מציבות ענק ועוד ואין הדבר ראוי, ככתוב [איוב ג, י"ט] קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא וְעֶבֶד חָפְשִׁי מֵאֲדֹנָיו.

וכתב רבנו משה אלשיך ז"ל "כי לפעמים אשר הוא פה גדול הוא שם קטון, ואשר פה קטון, ימצא שם גדול, כענין עולם הפוך ראיתי, עליונים למטה ותחתונים למעלה". והרב מצודת דוד ז"ל פירש "שם שווה הקטן להגדול ואין יתרון לזה על זה ושם נעשה העבד חפשי מאדוניו כי לא יעבדנו עוד".
שאלה - 156621
לכבודמורנו הרב שליט"א,
האם אסור לנשים לבקר בבית עלמין? ואם יש הבדל בין בלוויה או באזכרה? ואם בימים מסויימים כשהיא במצב? והאם זה רק לפי הקבלה" כי שמעתי מי שזלזל בדבר.

תשובה
מקורו טהור בתלמוד [ברכות נ"א, א] "אמר רבי יהושע בן לוי, שלשה דברים סח לי מלאך המות. אל תטול חלוקך שחרית מיד השמש ותלבש, ואל תטול ידיך ממי שלא נטל ידיו, ואל תעמוד לפני הנשים בשעה שחוזרות מן המת, מפני שאני מרקד ובא לפניהן וחרבי בידי ויש לי רשות לחבל. ואי פגע מאי תקנתיה? לינשוף מדוכתיה ארבע אמות, אי איכא נהרא ליעבריה, ואי איכא דרכא אחרינא ליזיל בה, ואי איכא גודא ליקו אחורא, ואי לא ליהדר אפיה ולימא ויאמר השם אל השטן יגער השם בך וגו' עד דחלפי מיניה".

ובזוהר הקדוש כתב [ויקהל קצ"ו, א] שכל הצרות בעולם. ומה שאנשים נפטרים טרם זמנם זה בשביל כך. "אמר רבי שמעון האלהים רובא דעלמא לא מיתו עד לא מטא זמנייהו, בר דלא ידעי לאסתמרא גרמייהו. דהא בשעתא דמיתא אפקי ליה מביתיה לבי קברי מלאך המות אשתכח ביני נשי, אמאי ביני נשי דהכי (רכז א) הוא אורחוי מיומא דפתי לחוה ובגינה גרים מותא לכל עלמא, ועל דא קטיל בר נש וגוברי אשתכחו עם מיתא עאל ביני נשי בארחא ואית ליה רשו למקטל בני נשא ואסתכל באנפייהו בארחא דאתחזיאו קמיה משעתא דמפקי ליה מביתיה לבי קברי עד דאהדרו לביתייהו ובגיניהון גרים מותא לכמה גוברין בעלמא עד לא מטא זמנייהו, ועל דא כתיב (משלי יג) ויש נספה בלא משפט בגין דסליק ואסטין ואדכר חובוי דבר נש קמיה קודשא בריך הוא ואתדן על אינון חובין ואסתלק עד לא מטא זמניה, מאי תקנתיה בשעתא דנטלי מיתא לבי קברי יהדר בר נש אנפוי וישבוק לנשי בתר כתפוי, ואי אינון מקדמי יהך לאחורא בגין דלא יתחזי עמהון אנפין באנפין, ולבתר דמהדרי מבי קברי לא יהדר בההוא ארחא דנשי קיימן ולא יסתכל בהו כלל אלא יסטי בארחא אחרא, ובגין דבני נשא לא ידעי ולא מסתכלן דא, רובא דעלמא אתדנו בדינא ואסתלקו עד לא מטא זמנייהו, א"ר אלעזר אי הכי טב ליה לבר נש דלא יוזיף למיתא, א"ל לא, דהא בר נש דאסתמר כהאי גוונא אתחזי לארכא דיומין וכל שכן לעלמא דאתי".

ורבנו משה קורדבירו ז"ל ורבנו חיים ויטאל ז"ל אור החמה [דק"ן, ע"ג] כתבו כי כשיש ביד הגבר איזה עון אפילו קל, ממתין לו המלאך המזיק שם ואם יסתכל באשה מיד יהיה לו שליטה עליו, ונשאב מעט מעט, ויש לו רשות להשטין ולקטרג, ולכן צריך להזהר שלא להביט בהם אפילו מבט קל, ולא להיות אתם בערבוביא, וסכנה היא, והן בהליכתו שם והן בחזרתו הוא מסוכן אם פוגש בהם. ועיין עוד מה שכתב הגאון המקובל רבנו שלום בוזגלו ז"ל בפירושו מקדש מלך שם בחומרת הדבר מאוד. ועיין בספר נהר מצרים הלכות אבילות סימן מ"ח, שכתב כי "מנהג יהודי מצרים שאין שום אשה יוצאץ אחר המיטה לא בעיר ולא בבית הקברות".
וכתבו מרן השלחן ערוך [יורה דעה שנ"ט, ב] והרב הלבוש [יורה דעה שנט, ב] "ואמרו בזוהר [ח"ב קצו ע"א] על פי קבלתו שיש למנוע לנשים שלא יצאו בבית הקברות אחר המטה, ואם יוצאות גורמין רעה לעולם לפיכך ראוי למונעם".

ולגבי הליכה שלא בזמן הלוויה כתבו כל ספרי הקבלה והחסידות, כי גם זה חמור וראוי להימנע כמה שאפשר מטעמים נוספים, והם האחד כי ידוע מה שכתבו חז"ל [עירובין י"ט, א] "אמר רבי שמעון בן לקיש, רשעים אפילו על פתחו של גיהנם אינם חוזרין בתשובה, שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וגו' שפשעו לא נאמר, אלא הפושעים שפושעים והולכין לעולם". ולכן בהיות ויש בבית העלמין רשעיןם שנקברו והם רואים אשה נכנסת, מיד מקבלים עוז ותעצומות ואומרים מי יתן להם גוף ויחטאו באשה זו רחמנם ליצלן. והשני מכיוון ובית העלמין מוקף סביב סביב מלאכי חבלה הממונים להעניש את הרשעים שם, רואים את הנשים הבאות לשם ומתאחזים בהם לא עלינו ומבקשים לפגוע בהן, וסכנה היא עבורה מלהיכנס שם.
וכתב בפתחי תשובה [יורה דעה קצ"ה, י"ט] "כתב בספר חמודי דניאל כתיבת יד נהגו הנשים שלא לילך לבית החיים להתפלל בימי נדתה ונכון הוא עד כאן". וכן פסק הגאון השדי חמד [מערכת חתן וכלה אות א].
והרב חיי אדם ז"ל [חלק א כלל ג, ל"ח] כתב "לא יסתכלו בספר תורה בשעה שמגביהים אותו להראות לעם. ונראה לי שלא יכנסו לבית הקברות עד שיטבלו".
ובספר ילקוט יוסף כתב [הערות סימן פח, ב] "ולענין ביקור אשה בבית הקברות, הנה אף שאין בזה איסור מן הדין, "נכון להורות לנשים להימנע מלבקר בבית הקברות, בפרט בימי וסתן. כי מצינו לכמה פוסקים שהחמירו בזה", וכמו שכתב בפתחי תשובה (יורה דעה סוף סימן קצה) בשם חמודי דניאל, שנהגו הנשים שלא לילך לבית החיים להתפלל בימי נדתן, ומנהג נכון הוא. והובא בטהרת הבית חלק ב' (עמוד רו) וכתב, דנראה דזה דוקא בימי ראייתן, מה שאין כן כשלובשות בגדים לבנים ועדיין לא טבלו, ומעשים בכל יום שגם הבתולות שאינן טובלות עד יום חופתן נוהגות ללכת לבית הקברות שלא בזמן ראייתן. וכן נראה בשו"ת חמדת משה (סימן סב). אמנם בספר חיי אדם (כלל ג') כתב, ונראה לי שלא יכנסו נשים נדות לבית הקברות עד שיטבלו. וכן כתב המשנה ברורה".
ואחרי הודיע לנו אלקים כל זאת מי הוא אשר יערב אל לבו להתיר דברי רבותינו ז"ל ולהכשיל את הרבים ולגרום להם דברים לא טובים. ובפרט בענינים אלו המסורים בידי חכמי הסוד האמונים על ענינים אלה, והשם יתברך ישמור עמו ישראל לעד.
שאלה - 156612
לכבוד הרב
האם יש איסור או לא רצוי להתקין מראה על הקיר בחדר השינה של הורים או אדםרווק בקיר מול המיטה?

תשובה
יש איסור לגבר להסתכל בראי משום שהוא דרך הנשים כנזכר בשלחן ערוך יורה דעה קפב, ו. "אסור לאיש להסתכל במראה". אמנם האחרונים ביארו שאם מסתכל כדי לבדוק שאין עליו לכלוך או שלבושו מסודר מותר. והאעם כי איתא בתלמוד ירושלמי [עבודה זרה פרק ב] כי שלשה דברים התירו חכמים לבית רבן גמליאל, להסתכן במראה, להסתפר קומי, וללמוד חכמה יוונית. וטעם כיוון שהיו נכנסים ויוצאים בבית המלכות התירו להם. וכן פסקו התוספות, הרא"ש והמאירי [בבלי עבודה זרה כ"ט, א]. מכיוון שהוא מנהג נשים ואסור לאיש להתנהג במנהגי נשים.
ומרן ז"ל כתב בשו"ת יחוה דעת חלק ו סימן מט "הגאון מרן החבי"ב בעל כנסת הגדולה בספרו דינא דחיי (לאוין מה, דף נג ע"א) שכתב, ובזמן הזה מנהג העולם שגם האנשים מסתכלים במראה אפילו להתנאות ולהתקשט, ונראה שסמכו על מה שכתב הר"ן, שבמקום שרגילים גם האנשים להסתכל במראה מותר, שאז אין בזה משום לא ילבש גבר שמלת אשה. וכמו שסמכו על דברי הגאונים שבמקום שנוהגים האנשים לגלח שער בית השחי ובית הערוה, כמו הנשים, מותר, וכן נהגו במקומינו שגם האנשים מעבירים שער בית השחי ובית הערוה, ומסתכלים במראה, ואין בזה שום איסור. ואמנם הר"ן כתב שהחברים נמנעים בכל מקום, והביא ראיה לזה מנזיר (נט), אבל זאת ראיתי בזמנינו זה, שמקצת חברים נמנעים מלהסתכל במראה, ומקצתם אינם נמנעים, ואולי שסומכים על מה שכתב המרדכי (פרק ב' דעבודה זרה) בשם יש מפרשים, שאין איסור לראות במראה אלא כשמלקט שערות לבנות מתוך שחורות, אבל להתנאות ולהתקשט מותר. ע"כ. (והניף ידו שנית בדינא דחיי לאוין ס', דף סו ע"ג). וכן כתב בספרו כנסת הגדולה (סימן קנו, הגהות בית יוסף אות ה'). ע"ש. ותנא דמסייע ליה הוא המהריק"ש הנ"ל, שכתב להתיר על פי דברי הרמב"ם. גם בשלחן גבוה (סימן קנו סק"ה) כתב, שראה כמה תלמידי חכמים שנוהגים להסתכל במראה כמו שאר האנשים, והביא דברי הכנסת הגדולה. ע"ש".

ולענין שינה מול הראי יש שכתבו שאינו טוב משום צללים זרים השורים שם, ובימינו לא נזהרים בכך חוץ מחסידים ואנשי מעשה שכל דרכיהם ומנהגם מחושבים, שדבר זה ראוי ומתאים להם.
שאלה - 156355
שלום לרב. א. האם חייב לעשות "קניין" בעת מכירת חמץ,ואם כן שאני כותב שמות שלאנשים אחרים גם צריך לעשות קניין? ב. האם מותר לכתחילה למכור חמץ באינטרנט? תודה.
תשובה
שאלה חשובה שאלת, ורבים נבוכים בה ומוסיפים חומרות ולפעמים מסתבכים בענין פשוט זה, והעמיסו עוד קשיים שאינם נחוצים בכך, דע ידידי כי די בכך שאיזה אדם ביקש שתהיה לו שליח למכור לו את חמצו ואתה רשאי לעשות כן ללא כתב וללא חתימה. ויש גם המתירים למכור חמץ של מי שלא ביקש ממך ולא ידע שצריכים למכרו, ועתה נבאר בסייעתא דשמיא פרק זה.

כתב הרמב"ם ז"ל [הלכות מכירה פרק ה הלכה יא] "יש דברים הרבה שאינן צריכין קנין ואין לקניין בהם טעם, כגון המשחרר את עבדו, והמגרש אשתו, או עושה שליח, או המוסר מודעה, או המבטל מודעה, או המוחל לחבירו חוב או פקדון שיש לו בידו, וכל כיוצא בדברים אלו".
וכתב מרן בשלחן ערוך חושן משפט [הלכות שלוחין סימן קפב סעיף א] "האומר לשלוחו צא ומכור לי קרקע או מטלטלין, או קנה לי, הרי זה מוכר ולוקח ועושה לו שליחותו וכל מעשיו קיימין. "ואין העושה שליח צריך קנין" ולא עדים, אלא "באמירה" בעלמא בינו לבין חבירו, ואין צריך עדים אלא לגלות הדבר אם כפר אחד מהם".
ובספר סדר פסח כהלכתו פרק י"א כתב בשם מרן הגאון רבנו יוסף שלום אלישיב ז"ל שדי בהודעה בלבד כדי למכור את החמץ וכן המנהג. ועטרת ראשינו מרן הגאון רבנו עובדיה יוסף ז"ל אביהם של ישראל פסק כך פעמים רבות בכתב ובעל פה וכך שמעתי מפיו הקדוש, וכן כתב ברבים מספריו.

וכתב בשלחן ערוך חושן משפט [הלכות מקח וממכר סימן רא סעיף א] "מכר לו בדברים בלבד, ופסקו הדמים, ורשם הלוקח רושם על המקח כדי שיהיה לו סימן ידוע שהוא שלו, אף על פי שלא נתן לו מהדמים כלום, כל החוזר בו
אחר שרשם מקבל מי שפרע. ואם מנהג המדינה הוא שיקנה הרושם קנין גמור, נקנה המקח ואין אחד מהם יכול לחזור בו, וחייב זה ליתן הדמים. והוא שרשם בפני המוכר, או שאמר ליה המוכר רשום מקחך". וכן כתב הגאון מווילנא ז"ל ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט הלכות שלוחין סימן קפב סעיף א "אלא באמירה. ב"מ צ"ח ב' אמר לו שלח כו' שבועות מ"ד ב' אמר לחנוני כו' ודוקא גבי דיוקני בב"ק ק"ד ב' אמרו שם ואלא מאי תקנתיה כו' וע"ש תוס' ד"ה אין משלחין וד"ה ור' יוחנן.[ד] ולא עדים. שם תנן השואל כו' ה"ד אי כו' מ' דבלא"ה מהני. גטין ס"ד א' תנן האשה כו' ואמאי כו". ועיין בתוספות בבא קמא ק"ד, ב. דיבור המתחיל אין משלחין.

גדולה מכל זה כתבו הפוסקים כיוון שמכירת החמץ זכות היא שמציל אותו מכמה איסורים ולאוים מהתורה, מועילה בדיבור בלבד, ויותר מכך מבלי ידיעת המוכר, מטעם זכין לו לאדם שלא בפניו. וכן פסקו הרמ"א יורה דעה סימן שכ"ח, ג. ובשו"ת פנים מאירות חלק ב, סימן נ"ב. ושו"ת חתם סופר חלק ג אבן העזר סימן י"א. והגאון השדי חמד הלכות חמץ ומצה ט, אות ב.

הרי לך ידידי, מחרוזת עטרת תפארת של פוסקי הדורות ענקים בתורה שפירשו לנו את ההלכה והאירו את עיננו בתורה, ויש עוד רבים וענקים שקצרה ידי מלצטטם בגלל דחיפות הענין.
לכן ניתן גם דרך כלי התקשורת והטכנולוגיה למסור שמות למכירה ללא קנין ואפילו ללא שום הרשאה או הודעה. בברכת חג פסח כשר ושמח.
לכל עם ישראל בארץ ובגולה ממני הצעיר בן ציון.
שאלה - 156231
לכבוד מורנו ורבנו שליט"א,
האם זה הלכה שאסור להזכיר שם שמים ודברי תורה בגילוי הראש? והאם יש חילוק בין איש לבין אשה?

תשובה
במסכת סופרים [פרק י"ד, הלכה י"ב] "קטן קורא בתורה ומתרגם, אבל אינו פורס על שמע לומר יוצר אור, ואינו עובר לפני התיבה, ואינו נושא את כפיו. פוחח, הנראין כרעיו, או בגדיו פרומים, או מי שראשו מגולה, פורס על שמע, ויש אומרים בכרעיו נראין, או בגדיו פרומים, פורס על שמע, אבל בראשו מגולה אינו רשאי להוציא הזכרה מפיו".
וכתב הרמב"ם ז"ל [הלכות תפילה פרק ה, הלכה ה] "תיקון המלבושים כיצד? מתקן מלבושיו תחלה ומציין עצמו ומהדר שנאמר השתחוו להשם בהדרת קדש, ולא יעמוד בתפלה באפונדתו ולא בראש מגולה". וכן כתב האור זרוע [חלק ב, סימן מ"ג] "ונראה בעיני שצריך ליזהר שלא יקרא קטן בראש מגולה, משום דאיתא במסכת סופרים [פרק י"ד, הלכה ט"ו], מי שראשו מגולה פורס על שמע, ויש אומרים אינו רשאי, ודילמא הלכה כיש אומרים שאוסרים". וכן פסק מרן בשלחן ערוך "סימן צ"א, י"א שאסור להוציא מפיו הזכרה בראש מגולה. ויש אומרים שיש למחות שלא להכנס לביהכ"נ בגילוי הראש.

ובשו"ת תרומת הדשן [סימן י], "אין להתפלל בגילוי ראש מטעם דהוי כקלות ראש כלפי שמיא, דמדכר שם המקום ברוך הוא שלא באימה וביראה". וכן הוא בספר האגודה מסכת סופרים [פרק י"ד] ובשבלי הלקט [סימן י]. ואורחות חיים [ח"א, תפלה אות מ"ח]. מטה משה [סימן עד"ר], הבית חדש [סימן נ"ג], ועיין בבית יוסף [סימן צ"א], ובשו"ת מהרש"ל [סימן ע"ב], ושו"ת חיים שאל [חלק ב, סימן ל"ה].
ועיין בשו"ת יביע אומר ח"ו סימן ט"ו אות ג. וח"ט או"ח סימן א, אות ב]. שהביא מחלוקת הפוסקים אם זה נוהג בכל הענינים.

ובשו"ת אגרות משה החדש (או"ח סימן מ' אות יד עמוד סח) כתב, שאם התפלל בגילוי ראש, אפילו היה באונס גמור חייב לחזור ולהתפלל, שאיסור גמור הוא מדאורייתא להתפלל בגילוי ראש, כיון שחוק הוא לגויים להתפלל בגילוי ראש, ונמצא עובר על לאו מן התורה שהוא ובחוקותיהם לא תלכו. והואיל ותפלתו תועבה דמי למה שנתבאר גבי המתפלל כנגד צואה שצריך לחזור ולהתפלל. אולם מרן ז"ל [בהסכמתו לשו"ת נצח יוסף חלק א' עמוד ז'] העיר על דבריו, שהפריז על המדה בזה, דזה שנפלה כיפתו מעליו באמצע התפלה, ולא הרגיש בכך, לא התכוין כלל לחוקות עכו"ם, ופשיטא שלא עבר על לאו דבחוקותיהם לא תלכו, וכמו שכתב הב"ח (יו"ד סימן קעה).

ואשר שאלת לגבי בנות רווקות אם חייבות לכסות ראשן בשעת התפלה ובברכות? הנה הרב יביע אומר ז"ל [חלק ו אורח חיים סימן ט"ו] האריך בענין זה ופסק שיש להן להקפיד בזה לפחות בתפילת העמידה ובברכת המזון. והניף ידו שנית בשו"ת יחוה דעת [חלק ה סימן ו] שכתב "לכתחילה ראוי להורות גם לנערות פנויות לכסות ראשן בעת שמברכות, וכל שכן בעת שמתפללות תפלת שמונה עשרה שאף לדעת הרמב"ם צריך להחמיר בזה. וכן פסק הרה"ג הקדוש רבי מצליח מאזוז זצ"ל בשו"ת איש מצליח (חלק אורח חיים סימן כד), שיש להנהיג שגם נערות פנויות יכסו ראשן בעת שמברכות ומתפללות, או כשקוראות בתנ"ך ומזכירות שם השם, ושכן היה המנהג בכמה מארצות המזרח. ע"ש. וכן העלה הרה"ג רבי עובדיה הדאיה זצ"ל בשו"ת ישכיל עבדי [חלק ז, דרפ"ט ע"א]. עיין שם. וחובה קדושה על ראשי ומנהלי בתי הספר בית יעקב, לעמוד על המשמר, ולהורות לתלמידות בית הספר לכסות ראשן בעת שמתפללות ומברכות וקוראות בתנ"ך, ולכל הפחות בשעה שמתפללות. ודברי חכמים בנחת נשמעים כדי שימצאו אזן קשבת לדבריהם. וישאו ברכה מאת ה'.

ועיין מה שכתב הגאון הרב מצליח מאזוז ז"ל הי"ד בשו"ת איש מצליח אורח חיים סימן כ"ד - כה. שכתב כי מנהגם להקפיד בזה, והוסיף "אצלנו חלילה להתיר בזה, שהעיקר כדברי מרן שקבלנו הוראותיו דסבירא ליה לאסור בזה. וסיים שאם יכולים לגדור פרצה זאת במקום שנהגו היתר יקבלו שכר על זה".
וכן היה המנהג בדור שלפנינו ברוב ככל מדינות המזרח, וכך היה בבבל כפי ששמעתי ממור אבי ז"ל, והיה מקפיד על זה מאוד, והיו אחיותי שיחיו נוהגות לבוא לבית הכנסת ולכסות ראשן בכל אמירת התפילה, וכן בבית בברכת המזון, ובקידוש ובסעודות שבת. ועיין במסעות אבן ספיר חדרי תימן [סימן כ"ז] שכתב כי בערי תימן היו הנערות מכסות ראשן. וכן היה המנהג בירושלים העתיקה ובעיר טבריה ועוד מקומות.
שאלה - 156181
לכבוד הרב שלום רב. סליחה שהנני שואל שנית כי שאלתי לפני כן ומטעמים מובנים הרב התעלם, אך הבעיה הפכה למגיפה, ולתועלת רציתי להבין אם מותר להיות "עד מדינה"?
תשובה
חמור מאוד, כפי שכתבת היום זו "מגיפה". וזו הצרה צרורה שהשלטונות אינם מצייתים וכלל אינם מתחשבים בחוקי תורתינו הקדושה והישרה. וההמונים לומדים מדרכים אלו.

א, לשון הרע. הן שעצם הסיפור הוא לשון הרע, והן מכך שבזה הוא חוטא ומחטיא, כי גורם לרבים להכשל בעוון זה והוא שורש פורה ראש ולענה, וענשו חמור מאוד כי אמרו [ערכין ט"ו, ב] "תנא דבי רבי ישמעאל, כל המספר לשון הרע מגדיל עונות כנגד שלש עבירות, עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים, כתיב הכא לשון מדברת גדולות, וכתיב בעבודת כוכבים אנא חטא העם הזה חטאה גדולה, בגילוי עריות כתיב ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת, בשפיכות דמים כתיב גדול עוני מנשוא". ועיין עוד שם בחומרת ענשו הנורא של מספר לשון הרע השם יצילנו.

ב, רכילות. אחד האיסורים החמורים ביותר שענשו נורא ואיום, ובמשנה [סנהדרין כ"ט, א] "הגדול שבדיינין אומר איש פלוני אתה זכאי, איש פלוני אתה חייב. ומניין לכשיצא לא יאמר אני מזכה וחביריי מחייבים אבל מה אעשה שחביריי רבו עלי? על זה נאמר לא תלך רכיל בעמיך ואומר הולך רכיל מגלה סוד". וכתב רש"י ויקרא י"ט, ט"ז] "אני אומר על שם שכל משלחי מדנים ומספרי לשון הרע הולכים בבתי רעיהם לרגל מה יראו רע או מה ישמעו רע לספר בשוק, נקראים הולכי רכיל, הולכי רגילה אשפיימנ"ט בלע"ז [ריגול]. וראיה לדברי, שלא מצינו רכילות שאין כתוב בלשון הליכה לא תלך רכיל, הולכי רכיל נחשת וברזל (ירמיה ו כח), ושאר לשון הרע אין כתוב בו הליכה מלשני בסתר רעהו (תהלים קא ה), לשון רמיה (שם קכ ב), לשון מדברת גדולות (שם יב ד), לכך אני אומר שלשון רכיל לשון הולך ומרגל, שהכ"ף נחלפת בגימ"ל, שכל האותיות שמוצאיהם ממקום אחד מתחלפות זו בזו, בי"ת בפ"א ובוי"ו, גימ"ל בכ"ף וקו"ף, נו"ן בלמ"ד ורי"ש, וזי"ן בצד"י וכן (ש"ב יט כח) וירגל בעבדך, רגל ותרמה לומר עלי רעה, וכן (תהלים טו ג) לא רגל על לשונו, וכן רוכל הסוחר ומרגל אחר כל סחורה, וכל המוכר בשמים להתקשט בהם הנשים, על שם שמחזר תמיד בעיירות נקרא רוכל, לשון רוגל".

ג, הלבנת פנים. בתלמוד [בבא מציעא נ"ח, ב] "כל היורדין לגיהנם עולים, חוץ משלשה שיורדין ואין עולין. ואלו הן, הבא על אשת איש, והמלבין פני חבירו ברבים, והמכנה שם רע לחבירו. מכנה היינו מלבין? אף על גב דדש ביה בשמיה. אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי, נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים. מנא לן? מתמר, דכתיב היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה".

ד, עד פסול. כי כלל הלכתי בידינו [כתובות י"ח] "אין אדם משים עצמו רשע". והטעם אמנם איתא בתלמוד משום שהוא קרוב אצל עצמו, לפי כמה מהפוסקים משום שאינו נאמן ופסל עצמו, אם כן פסול הוא. ובפרט שעיננו רואות כי רובם ככולם מחללי שבתות בפרהסיא הם, ואינם שומרים מצוות ופסולים הם מעיקרא לעדות. והטעם משום שחשודים לדבר שקר. ועוד יש בזה איסור לא תענה ברעך עד שקר.

ה, השתתפות בערכאות. עון חמור הוא שאדם "מתנדב" להעיד בפניהם, ואפילו כדי להציל את עורו להיות עד בערכאות, וכבר הארכנו בזה באתר הקדוש לפני כחודש [העורך, תשובה 153126] בגודל האיסור לתבוע בערכאות עד שאמרו כי הרי הוא כופר בהקדוש ברוך הוא, ומעורר חלילה דין בעולם וגורם אסונות השם יצילנו, ואין לו חלק לעולם הבא רחמנא ליצלן. וכאן אוסיף את דברי הנשר הגדול הרמב"ם ז"ל כשבא למנות 24 דברים שבית דין מנדים עליהם [הלכות תלמוד תורה פרק ו, הלכה י"ד] כתב "המעיד על ישראל בערכאות של גויים, והוציא ממנו בעדותו ממון שלא כדין, ישראל מנדין אותו עד שישלם". והשם יתברך יקיים בנו דברי הנביא ישעיה [א, כ"ו - כ"ז] וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה. צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה.
שאלה - 156065
לכבוד הרב מוצפי
כשעולים לתורה האם חובה להחזיק עם 2 ידיים את הקלף עם מטפחת או כל דבר אחר. או שאין חובה להחזיק כלל?
רואים הרבה אנשים עולים ולא מחזיקים בכלל עם הידיים בברכה

תשובה
יש בברכה ויש בקריאה. וכתב השולחן ערוך [סימן קל"ט, י"א] "הקורא בתורה צריך לאחוז בספר תורה בשעת ברכה. הגהה, וסמכו מנהג זה על מה שנאמר ביהושע לא ימוש ספר התורה הזה מפיך חזק ואמץ (יהושע א, ח - ט) ומזה נהגו לומר למסיים לקרות בתורה בכל פעם חזק".
וכתב הרב טורי זהב ז"ל [שם י"א] "בטור כתוב וז"ל וסמך למנהג זה מההיא דסוכה כך הי' מנהגם של אנשי ירושלים אדם יוצא מפתח ביתו לולבו בידו כו' עד היה קורא בתורה ונושא כפיו מניחו ע"ג קרקע אלמא שצריך ליטול הספר בידו בשעת הקריאה עכ"ל. ואם כן למה כתב בשעת ברכה, וצריכים לומר דאפילו בשעת ברכה קאמר וכל שכן בשעת קריאה. ואין לומר מנא לן בשעת הברכה דהא אמרינן שם היה קורא בתורה וכו', יש לומר דיליף לה מדאיתא לעיל פותח ורואה ומברך שמע מינה שצריך לאוחזה בידו כשמברך כמו שכתב המרדכי דקדוק זה".

ודע, שבשער הכוונות כתב "גם צריך לזהר כשיעלה לקרוא בס"ת שיאחז בס"ת בשני ידיו ולא בתיק כי אם ביריעה עצמה, יד אחת מצד זה, ויד אחת מצד זה, אבל תאחוז אותה על ידי מפה של הספר תורה לא בידך ממש".
והרב מגן אברהם ז"ל כתב "בכוונות כתוב שקודם הברכה יאחוז בשתי העמודים ובשעת הברכה יסיר ידו השמאלית להגביר הימין, ובכתבי' כתוב שבשעת הברכה יאחז בשתי ידיו ביריעות התורה ע"י המפה ואחר הברכה יסלק השמאל". ועיין מה שכתבו הרב פרי מגדים, והרב בן איש חי.
ומנהגינו לאחוז בימינו הספר תורה בתיק, ושל האשכנזים יאחז בעץ החיים.
שאלה - 155792
לכבוד הגאון הרב מוצפי שליט"א שלום, מחילה מכת"ר בענין משלוח מנות אם יש הידור לשלוח מנת בשר או עופות מבושלים? ב, האם שולח לחם מיוחד שאפינו נחשב כמנה אחת ומצטרפת?
תשובה
מעיקר מצוות משלוח מנות, וכשמה כן היא, "מנות" שהם בשר, עופות, ודגים. שמנהג העולם לאכול בסעודה של שמחה. וכיוון שאין כל אדם סומך על כשרות אותם מאכלים או הכלים שהתבשלו בהם, לכן נוהגים לשלוח מיני מתיקה ובקבוקי יין ומשקאות שונים. אמנם מי ששולח לבני משפחתו היראים והשלמים וסומכים עליו, יכול ומצוה מן המובחר לשלוח להם מיני מאכל משובחים.
עיין בדברי התלמוד כי אביי בר אבין ורבי חנינא בר אבין היו מחליפים סעודתם זה עם זה. וכן מובא שם בתלמוד [מגילה ז, א] "רבי יהודה נשיאה שדר ליה לרבי אושעיא אטמא דעיגלא תלתא וגרבא דחמרא, שלח ליה קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים. רבה שדר ליה למרי בר מר ביד אביי מלא טסקא דקשבא [סל תמרים], ומלי כסא קמחא דאבשונא [קמח קלוי מתוק]. אמר ליה אביי השתא אמר מרי, אי חקלאה מלכא ליהוי דיקולא מצואריה לא נחית. הדר שדר ליה איהו מלא טסקא דזנגבילא, ומלא כסא דפלפלתא אריכא. אמר אביי השתא אמר מר, אנא שדרי ליה חוליא ואיהו שדר לי חורפא".
וכן כתב הרמב"ם ז"ל [הלכות מגילה פרק ב, הלכה ט"ו] לשלוח מיני בשר או תבשיל. וכן הוא במעשה רב מנהגי הגר"א ז"ל [סימן רמ"ט] "משלוח מנות תרנגולת מבושלת ודגים מבושלים וכיוצא בזה דבר המוכן לאכול תיכף".
ובמקור חיים [תרצ"ה, ד] כתב "מצוה מן המובחר לשלוח בשר ודגים מבושלים, וכן נהגו אדוני אבי וחמי הגאונים ז"ל בשכן אחד שאצלם". וכן כתב בשיירי כנסת הגדולה [תרצ"ה, י. בהבגת הטור]. ובספר מהרי"ל ז"ל [הלכות פורים ט"ו] כתב "אמר מהר"י סג"ל שטוב לשלוח מנות פורים דוקא מיני מאכל או משתה, ודוקא בשר או דגים מבושלין, שכן משמע פ"ק דביצה דלבית שמאי לא מתקרי מנות בענין אחר". והביאו דבריו השל"ה ז"ל [מגילה נר מצוה י"ב] וכתב שבדווקא זה ישלח. והרב מגן אברהם [תרצ"ה, י"א], והרב אליה רבה [שם ח], וערוך השלחן [שם ט"ו]. ועיין למרן הראשון לציון שליט"א בילקוט יוסף [מועדים, משלוח מנות ב].

ב, השולח פת ותבשיל יוצא ידי חובה, כי פת חשובה מין אחד, אך אם שולח צלחת מליאה מאפים כגון בורקס, או סמבוסק, או קובה, או סיגרים ממולאים, וכדומה, אינם נחשבים אלא מין אחד. כיוון שאפויים או מטוגנים כך, ויכול לשלוח אחד מין קובה ואחד מין סמבוסק וכדומה.
והנה אמנם השולח פת ותבשיל עמו יוצא ידי חובה וכפי שכתבו כמה מהפוסקים דאיתא במסכת סופרים [כ"א, ד] "ומתנות לאביונים, יש מספיקין לחם ויין, ויש מספיקין לחם ודגים". ועיין בשמחת יהודה למהר"י נגר שם וכן כתב בספרו מועדי השם [דק"ט] וכן הוא בכסא אליהו [תרצ"ה, ב], וכן הרב באר היטב [תרצ"ה, ז] כתב לחקור אם מיקרי שני תבשילים בפת ופניו טוחות בביצה. ועיין כף החיים [שם מ"ב].
אמנם אם שולח מיני בורקס או סמבוסק או סיגרים ממולאים, וקובה ופסטל וכדומה, נחשבים למין אחד כיוון שמראש עשויים יחד, וצריך להוסיף עליהם מין אחר. ואפשר אחד בורקס ואחד סמבוסק, וכן על זה הדרך.

ואתם וביתכם וכל הצופים באתר שישו ושמחו בימי הפורים ותזכו לשנים רבות נעימות וטובות.
שאלה - 155759
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
האם חובה בסעודת פורים לאכול עם לחם
תודה רבה לרב

תשובה
מפורש בפוסקים שעיקר חיוב סעודת פורים הוא בפת דוקא. וכפי שכתב הרב מור וקציעה תרצ"ה, ט. ושו"ת מהר"ם שיק סימן ש"מ. ושו"ת שאילת יעקב סימן ס"ג.
ועיין ערוך השלחן אורח חיים סימן תרצה סעיף ז שכתב "ואנחנו נוהגים לצאת ידי הסעודה בסעודת היום ולוקחין אז הלחם החשוב ועושין מאכלים חשובין דיותר מסעודה אחת א"צ כמ"ש ומ"מ יש ליישב מנהג העולם דבאמת גם בבוקר אוכלין סעודת יום טוב בשר ודגים ולביבות שהוא מאכל חשוב וכן לפת מצומק שקורין צימע"ס שהוא ממאכלי שבת ויו"ט ורק הלחם החשוב שעושין להסעודה שקורין קיטק"א מניחין על לעת ערב אבל מ"מ סעודה חשובה היא וגם בה יוכלו לצאת ידי חובת סעודה וטוב לעשות גם הלחם החשוב על סעודת הבוקר וכן אנו נוהגים וראיתי מי שמסתפק אם יוצאים ידי סעודה במאכלים טובים בלא לחם [עש"ת] ולי נראה דלא יצא דומיא דשבת ויו"ט ועוד דאין משתה בלא לחם כדכתיב [בראשית יט, ג] בלוט ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו ובדניאל [א, טז] כתיב פת בגם ויין משתיהם [והמג"א סק"ט לא כתב כן ולענ"ד נראה כמ"ש]".
שאלה - 155756
שלום לכבוד הרב, אני תושב ירושלים ועושה פורים ביום ט"ו, האם אתן בעירי לשתי עניים מתנות ביום י"ד יועיל לי, כי לא אפגשם בט"ו כי השנה חל ביום השישי?
תשובה
מצוות מתנות לאביונים לדעת הרמב"ם ז"ל והרב תוספות יום טוב, שמיום י"א באדר אם נתן יוצא ידי חובתו, אך דעת בעל המאור והמגן אברהם ז"ל שצריך לתתם לעני בו ביום, שאם יתנם קודם יוציא המעות ולא ישתמש בהם לצורך הפורים. ולכן יכול לתת המעות לידי העני גם קודם, אך יש מהדרים לתת לו בו ביום, ובן י"ד יתן לעני שעושה פורים בי"ד, ובן ט"ו יתן לעני שעושה בט"ו, וכל זה דוקא ישירות לעני, אך לידי הגבאי יכול לתת קודם לכן גם לכתחילה.
הנה איתא במשנה [מגילה א, ג] "זמן עצי כהנים ותשעה באב חגיגה והקהל מאחרין ולא מקדימין אף על פי שאמרו מקדימין ולא מאחרין מותרין בהספד ובתעניות ומתנות לאביונים". וכתב הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות "ואמרו ובמתנות לאביונים, רוצה לומר שאם נתן באותם הימים כלומר י"א י"ב י"ג מתנות לאביונים יצא ידי חובתו". וכן כתבו הרב תוספות יום טוב [שם], על דברי המשנה, וכן דעת הרב אשל אברהם [מבוטשאטש ז"ל תרצ"ג], ובשו"ת מהר"י אסאד ז"ל [אורח חיים סימן ר"ז],
אמנם הרב מגן אברהם [תרצ"ד, א]. הביא דברי המאור ז"ל שאין לתת רק בו ביום, וזה לשונו "וכתוב במאור דלא יתן להם קודם פורים, דילמא אכלו להו קודם פורים"
והרב פרי מגדים [אשל אברהם שם א] העיר על דבריו וכתב "ומה שכתב בשם בעל המאור, וי"ל תיפוק ליה בלאו הכי מתנות לאביונים כתיב עם משלוח מנות [אסתר ט, כב], ובמנות בעינן ביום י"ד דווקא לעיירות, וט"ו לכרכין, ולא בליל י"ד, הוא הדין מתנה לאביון נמי אף בליל י"ד לא יתן. ויש לומר דסברא הוא ליתן לעני קודם שיכין לפורים, ומשום הכי רשאי ליתן בתענית אסתר וכל שכן בליל י"ד, וקודם לא, דלמא אכלי כו', וצריך עיון". והרב מחצית השקל ז"ל [שם א] כתב "ומנהג העולם ליתן קודם פורים. אף דמתנות לאביונים מצותו דוקא ביום פורים, צריך לומר דעל כל פנים נותן שתי מתנות לאביונים גם ביום פורים, וגם יש הרבה עניים החוזרים על הפתחים בפורים".
ואעתיק לך דברי הרב אשל אברהם ז"ל בקצרה "יש ששולחים מתנות לאביונים בתענית אסתר או קודם, הגם שזה לא דמי למה שהיו בני הכפרים מקדימים והיו שולחים גם כן אז מוקדם, שהרי אמרו חז"ל כדי שיספיקו מזון לבני הכרכים, אמרינן שגם אם העני הוציא המעות קודם פורים ואכל, על כל זה מסתמא נטל המעות דרך הלוואה, וביום פורים הוא מיחד מעות אחרות בדרך פרעון, ובפורים זוכה במעות שיחד לפרעון ונוטלו בתורת מתנות לאביונים. וגם אם אינו מזכה אז על ידי אחרושיין בזהאכתי לא נפיק מרשותיה, על כל זה עשו את שאינו זוכה כזוכה, אפשר לחול על זה הכרעה לזכות, כיוון שמתכוונים כדי שיוציא המעות לשמחת פורים, וגם הסתמיות אפשר להכריע לזכות". ועיין בשו"ת דברי יציב [חלק אורח חיים סימן רח"ץ ועוד] להגאון המופלא והקדוש האדמו"ר מקויזנבורג זצ"ל, ואמרו על הגאון זקינו הרב דברי חיים מצאנז שהיה מחלק מתנות לאביונים כבר ביום תענית אסתר זיע"א.
שאלה - 155711
שלום לכבוד הרב
כל שנה יושבים כל המשפחה לסעודת פורים השנה אשתי לא מוכנה לסבול אייפונים צילומים והשפעה לא טובה של אנשים שכלל לא בדרך
רוצים לעשות בבית לבד עם הילדים
לעשות לבד?

תשובה
עיקר המצווה עם האשה והילדים. ולא אנשים נוספים ולא חברים.
סעודה זו מצווה שיעשנה עם בני ביתו יחד ולא ישב יחידי, כי צריך לשמוח בה, אך לא ירבה רעים וחברים הרבה כדי שתהיה לו אפשרות לתת דעתו על כל אחד מבניו ומבנותיו ולשמחם, שזו עיקר השמחה שנצטווינו בה ביום זה.
כתב בספר סדר היום [סדר פורים] "ויתעכב על שולחנו לאכול ולשתות יותר ממה שרגיל ויקבץ כל אנשי ביתו וחביריו על שלחן אחד, כדרך המסיבה שמתאספים הרבה לעשות סעודה, ומתוך כך מתרבה השמחה. אבל כשהאדם יושב יחידי וגלמוד אי אפשר לשמוח כראוי". ובספר ערוך השולחן [תרצ"ו, סעיף ג] כתב "יראה לי דלצאת לדרך מביתו בפורים אינו נכון דעיקר שמחה הוא עם בני ביתו כדכתיב [דברים יד, כו] ושמחת אתה וביתך במעשר שני וברגלים כתיב ושמחת אתה ובנך ובתך אם לא שהנסיעה נחוצה היא לו ומצוה להיות פורים בביתו עם אשתו וזרעו".
וכן הוא בדברי הגאון הבית חדש [סימן תרצ"ה] שכתב "טוב ויפה להם לשבת אחים יחדיו בסעודת פורים בשמחה ובטוב לב משתה כברכת השם אשר נתן להם". וכתב הרב אליה רבה סימן תרצ"ה, ד] "כתב סדר היום [סוף סדר פורים] יקבץ כל אנשי ביתו וחבריו, דכי אדם יושב גלמוד יחידי אי אפשר לשמוח כראוי". וכתב עליו הרב פרי מגדים ז"ל [אשל אברהם שם ה] "וכתב עוד שיקבץ אנשי ביתו וחביריו, דאי אפשר לשמוח כראוי ביחיד. ומכל מקום יהיה שמחה של דברי תורה". וכן כתב הרב נוהג כצאן יוסף [אות י"ד].
ועיין עוד בשו"ת דברי יציב [אורח חיים סימן רצ"ז] שהביא דברי הרב לקט יושר [עמ' קנ"ט] "הביא שרבו בעל תרומת הדשן היה הולך לקרוביו בתוך הסעודה עיין שם. ובטור סי' תי"ט ומצוה להרבות בסעודת ר"ח וכו' אלמא דמצוה הוא דחשיב ליה בהדי סעודת פורים וכו' וכתיב גבי דוד כי זבח משפחה לנו ור"ח היה וכו' עיין שם בב"י וב"ח, ואולי שזה הפירוש מצוה להרבות, היינו לעשות סעודת מרעים ברבים, וכתב דחשיב ליה בהדי סעודת פורים שג"כ החיוב כן ודו"ק".
שאלה - 155572
לכבוד הרב. שמעתי מכת"ר כי נוהגים לקיים סעודת פורים בבוקר, ורצינו לדעת מה מקור הדהרים, ואיך נהג מור אביו ז"ל?
תשובה
הרב תרומת הדשן ז"ל נהג לקיים סעודת פורים בשחרית, ועל פי דברי רבנו מהרח"ו ז"ל יש להקפיד לסעוד סעודת פורים בבשר ויין קודם חצות היום, ובזה יגרום כי ההארה העצומה המתגלית ביום זה על ידי קריאת המגילה וכל מצוות היום הזה יתקיימו כל היום כולו. ולא יסתלקו בחצות היום. וכן נהגו בירושלים ומור אבי ז"ל היה נזהר בזה מאוד.
בשו"ת תרומת הדשן [סימן ק"י] כתב על זמן סעודת פורים "לא היו רגילין להרבות בסעודה. אף כי ישבתי מנהג זה, מ"מ רבותי ואני אחריהם נהגינן עיקר הסעודה בשחרית, כמדומה שכן נהגו ברינו"ס". ובספר קיצור השל"ה [מסכת מגילה] כתב "ומי שרוצה לעשותה תמיד בשחרית הרשות בידו".

כתב בספר סדר היום [סדר פורים] "ויתעכב על שולחנו לאכול ולשתות יותר ממה שרגיל ויקבץ כל אנשי ביתו וחביריו על שלחן אחד, כדרך המסיבה שמתאספים הרבה לעשות סעודה, ומתוך כך מתרבה השמחה. אבל כשהאדם יושב יחידי וגלמוד אי אפשר לשמוח כראוי". ובספר ערוך השולחן [תרצ"ו, סעיף ג] כתב "יראה לי דלצאת לדרך מביתו בפורים אינו נכון דעיקר שמחה הוא עם בני ביתו כדכתיב [דברים יד, כו] ושמחת אתה וביתך במעשר שני וברגלים כתיב ושמחת אתה ובנך ובתך אם לא שהנסיעה נחוצה היא לו ומצוה להיות פורים בביתו עם אשתו וזרעו".

וכן הוא בדברי הגאון הבית חדש [סימן תרצ"ה] שכתב "טוב ויפה להם לשבת אחים יחדיו בסעודת פורים בשמחה ובטוב לב משתה כברכת השם אשר נתן להם". וכתב הרב אליה רבה סימן תרצ"ה, ד] "כתב סדר היום [סוף סדר פורים] יקבץ כל אנשי ביתו וחבריו, דכי אדם יושב גלמוד יחידי אי אפשר לשמוח כראוי". וכתב עליו הרב פרי מגדים ז"ל [אשל אברהם שם ה] "וכתב עוד שיקבץ אנשי ביתו וחביריו, דאי אפשר לשמוח כראוי ביחיד. ומכל מקום יהיה שמחה של דברי תורה". וכן כתב הרב נוהג כצאן יוסף [אות י"ד].

וכן כתב רבנו השל"ה ז"ל [מסכת מגילה פרק נר מצוה ט] "וכל מי שמקדים ומזרז ביותר לעשות הסעודה בהשכמה, הוא משובח בעיני. וכן כתב מהר"ר איסרל"ן (תרומת הדשן, סימן ק"י), שהוא ורבותיו נהגו בכל השנים עיקר סעודה שחרית. וטעמא דמסתבר הוא, דהא זו הסעודה היא נגד סעודת אסתר שעשתה על המלך, ובודאי היתה הסעודה בעת שדרכן של המלכים לאכול. ובסעודה זו נתלה המן, ונתנו הקדמונים (ספר המנהיג הלכות מגילה; אבודרהם סדר תפלת התעניות) סימן: 'וישבת הַמָן ממחרת' (יהושע ה, יב). כלומר, הָמָן נתלה במחרתו של פסח, שהוא יום שני בעת העומר, כדאיתא ברבות מגילה (אסתר רבה פ"י ס"ד; מגילה טז א), שאמר לו המן מלי קומץ עומר שלך כו', וסימנא מילתא היא, שאמר ממחרת נתלה, שמע מינה שסעודת אסתר היתה במחרת. על כן ירא שמים ישמח בשמחה של מצוה ויתחיל סעודתו במחרת בזמן הסעודה, וישב בשמחה ובטוב לבב עם רעיו ואהוביו, ועניים יהיו בני ביתו, ויגיל בשמחת מצוה הנזכרת לעיל כל היום, ובהגיע זמן מנחה ומעריב יתפללם בכוונה".
וכתב הוא ז"ל עוד השל"ה ז"ל "ריב גדול היה לי עם מקצת קהילות בחוצה לארץ, שאוכלין הסעודה אחר מנחה, ועל ידי זה מבטלין התמיד ואין קורין לבית הכנסת לתפלת ערבית, ויש שתי רעות. חדא, לבטל תפילה בצבור, וחטאת הקהל הוא. ועוד, העם משתכרין ושוכחין תפילת ערבית שהאידנא קבלוה לחובה (רמב"ם הלכות תפילה פ"א ה"ו), וגם קריאת שמע שהיא דאורייתא. וכי ביום הזה שנתקיים 'ליהודים היתה אורה' (אסתר ח, טז) זו תורה (מגילה טז ב), יעשה עקירה, הייטב בעיני ה'. על כן לא יפה בעיני המנהג להקדים תפלת מנחה, ולעשות אחר כך הסעודה, אף שכתב רמ"א כן (סימן תרצ"ה ס"ב). רק יעשו כמנהג הקהילות ההם, להתפלל מנחה ומעריב ביחד, והם עושים הסעודה מקודם, וזריזין מקדימים, ובבא עת התפילות, כפי מנהג הקהילות ההם, אזי יקרא השמש לבית הכנסת כמנהגו דבר יום ביומו, ולא ישנו".
וכתב הרב אליה רבה [תרצ"ה, ד] והביאו הרב פרי מגדים [אשל אברהם ה] וכתב "וכן אני נוהג". ובספר קיצור השל"ה [מסכת מגילה] כתב "ומי שרוצה לעשותה תמיד בשחרית הרשות בידו". וכן דעת הרב שו"ת משנה הלכות [חלק ז, סימן צ"ג].

ועיין עוד בשו"ת דברי יציב [אורח חיים סימן רצ"ז] שהביא דברי הרב לקט יושר [עמ' קנ"ט] "הביא שרבו בעל תרומת הדשן היה הולך לקרוביו בתוך הסעודה עיין שם. ובטור סי' תי"ט ומצוה להרבות בסעודת ר"ח וכו' אלמא דמצוה הוא דחשיב ליה בהדי סעודת פורים וכו' וכתיב גבי דוד כי זבח משפחה לנו ור"ח היה וכו' עיין שם בב"י וב"ח, ואולי שזה הפירוש מצוה להרבות, היינו לעשות סעודת מרעים ברבים, וכתב דחשיב ליה בהדי סעודת פורים שג"כ החיוב כן ודו"ק".

והן ידוע מה שכתב בסידור הרש"ש זיע"א בספר שר שלום כוונות זמניות [ד"מ ע"ב] "להזהר ולהזדרז לעשות סעודה אחר תפילת שחרית לכמה טעמים ידועים לי, וגם בעוד שההארות הנזכרות בתוקפם אחר התפלה ולא יסתלקו אחר כך מהכלים הפנימיים דשחרית, כי תפילת מנחה היא בכלים אמצעיים כנודע, לפיכך כמעט קיבלתי בקבלה לעשות הסעודה אחר תפלת שחרית בעזרת האל. וכל אלו הכוונות של הפורים הם בזו"ן הכוללים דכללות השנה, וכן הוא במועדים פסח שבועות ראש השנה ויום הכיפורים וסוכות, שמגיעים הבירורים החדשים של השנה ההיא למקום ההוא שבא"ק מתעורר הענין ההוא עוד הפעם, אלא שאינו בפועל לפי שאינו אלא התעוררות הקדושה שמתעוררת נגד הקלי' ההיא שכנגדה להכניעה שלא תשלוט עוד, שכיוון שכבר נבררה הקדושה בפעם הראשונה, מתגברת עתה בכל פעם להכניע הקלי'. וכל זה ברחמי המאציל ובחסדיו הפשוטים, וכידוע כל זה ליודעי העתים ולמביני מדע, וכמבואר כל זה בדברי הרב הקדוש האר"י זלה"ה ותלמידו מהרח"ו זלה"ה [הגהת מור אבי ז"ל, עיין שער הכוונות דק"ט ע"ב ודמ"ו ע"ד. ועולת תמיד דנ"ג ע"ב ודנ"ד ע"א] לא כדברי זולתם כנודע ליורד לעומק דבריהם".
וכתב על זה מו"ר אבי ז"ל בסידורו בכתב ידי קדשו "ועיין להרב תרומת הדשן שכן היה נוהג יעויין שם. וכן כתבו במעיל שמואל וקיצור השל"ה [ד"מ ע"ב] וזה לשונו "וכל מי שמקדים ומזדרז ביותר לעשות הסעודה בהשכמה הוא משובח מאוד עד כאן לשונו. ועיין להרב פתח עיניים [דמ"ט ע"א דיבור המתחיל מצות מתנות] יעויין שם".
ובמנהגי קהלה קדושה בית אל להרב שמ"ח גאגין ז"ל כתב [אות מ"ה] "סעודת פורים עושים אותה בבוקר אחר התפלה, כאמור בהקדמת סידור הרב שר שלום רב זלה"ה". וסדר יומו של אבי החסיד ז"ל היה הפלא ופלא, כשהיה מסיים התפילה וקריאת המגילה, מיד היה מחלק מתנות לאביונים, ומגיע לבית בסביבות השעה 8 בבוקר ושולח מנות, ומיד בשעה 9 היינו מסובים כולנו סביב השלחן והיינו סועדים, והיה שותה מעט יותר מרביעית יין, ואחר כך כותב על נייר שמות עמלק אגג והמן, וכן את שמות מנהיגי המדינות שונאי ישראל, ומחה את שמם ביין ומפרר הנייר ושולח להשליכו בשירותים ששם מקומם, והיה מתפלל בעד השכינה וישראל צאן קדושים ושר ומזמר שירי פורים, בירך ברכת המזון, ועלה למיטתו לנמנם חצי שעה לקיים דברי הרמב"ם ז"ל, ובשעה 11 קם כארי והלכנו לבית הכנסת ללמוד בעיני המגילה ופורים עד שעת מנחה.
שאלה - 155479
שלום לכבוד הרב על מה החומרא או האיסור ביום פורים להתפרק קצת להשתכר ולרקוד ברחובות ולספר בדיחות. הלא זה פורים.
תשובה
חוששני מאוד שחלק מהמתהוללים למדו זאת מהקרנבלים של הגויים המופרעים, העושים ככל העולה על רוחם, ולא לזה כיוונו חז"ל. אדרבה ביום זה צריכים זהירות יתירה מהיצר המסית את האדם לקלקלו חלילה.
ולכן יזהר ביותר שלא להקל ראש בשום איסור היום הזה הן מדאורייתא הן מדרבנן, ולא יחליפו האנשים בגדי נשים ולא הנשים בגדי אנשים, לא בגדי כלאים, ולא בגדי כומרים ועבודה זרה, וכן לא יקראו מסכת שיכורים, ובודאי שאיסור חמור הוא להתלוצץ על גדולי וחכמי התורה. והעושה כן מצבו לא טוב בזה ובבא.
כתב רבנו מנחם המאירי ז"ל בספרו בית הבחירה [מגילה ז, ב] "חייב אדם להרבות בשמחה ביום זה ובאכילה ובשתיה עד שלא יחסר שום דבר ומ"מ אין אנו מצווין להשתכר ולהפחית עצמנו מתוך השמחה שלא נצטוינו על שמחה של הוללות ושל שטות אלא בשמחה של תענוג שנגיע מתוכה לאהבת השם והודאה על הנסים שעשה לנו ומה שאמר כאן עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי כבר פירשו קצת גאונים שממה שהזכיר אחריו קם רבא שחטיה לרבי זירא נדחו כל אותם הדברים ולענין ביאור מיהא זה שאמרו בין ארור המן וכו' הוא ממה שאמרו בתלמוד המערב שצריך לומר אחר מקרא מגלה ארור המן ברוך מרדכי ברוכה אסתר ארורה זרש וכן שצריך לומר חרבונה זכור לטוב ואמר שחייב להתבשם עד שלא ידע בבירור מה יאמר אלא שכבר נדחית לדעתינו כמו שביארנו וגדולי המחברים כתבו עד שירדם וכן לענין ביאור זה שאמר שחטיה לרבי זירא פי' מלשון סחיטה ר"ל שימעכו ואחייה הוא מלשון החלימני והחייני".

ומורנו הגאון החיד"א ז"ל בספרו לב דוד [פרק כ"ט] זעק מרה על מנהג איזה מקומות וכלשונו הטהור "במקום גילה שם תהא רעדה, לעשות מצוות היום באימה רבה ושמחת עולם שמחה של מצווה, ולא תהיה עדת השם אל גיל כעמים, 'השוטים' במזרקי יין ושחוק וקלות ראש מאוד, מבלי משים יראת השם, וחס ושלום עלה על לבם כי ביום הפורים הותרו האיסורים, ומצות פריקה, פריקת עול תורה ומצוות כהיום הזה קודמת, ויש אשר 'טמנו חפש מחופש' התחפש ובא בצלמי הפרצופים, ילבש גבר שמלת אשה ואשה בכל אלה 'קישטה' פניה כהילכת גוברין, א ו י ל נ ו איך זרע ישראל בני אברהם יצחק ויעקב ונשמת שדי בקרבם, בלכתם ילכו בחוקות הגוים, ונותנים כח ליצרם הרע ופרקו עול תורה ומצוות ביום הקדוש הזה, היאומן כי יסופר שמצווה היא ביום הזה לעבור על דת משה וישראל, ואיך נישא פנינו לשלם רעה תחת טובה, כי ביום אשר כמעט אבדנו וכפסע ביננו וכו', והשם יתברך ברחמיו הצילנו וקיבלנו החסדים והטובות להפליא, בו בפרק עוברים על רצונו וכדי בזיון וקצף".
"ובעיני פשוט שאם כל ישראל היום הזה היו נוהגים בסדר קדושה והשמחה היתה מקודשת לשמים וייתר היום היו עוסקים בתורה כל אחד כפי כוחו, היינו נגאלים גאולת עולם וימחה זכר עמלק, ובא לציון גואל. ובכח עבודתינו להשם יתברך היום אין ספק שהיתה מפלת עמלק גמורה ותפרה ישע גאולה שלימה". עד כאן דבריו חוצבי להבות אש בדרך קצרה. וכן כתב רבנו חיים פלאג'י ז"ל בספרו מועד לכל חי [סימן ל"א, י"ג].
וכתב בשו"ת יביע אומר [חלק ה, יורה דעה סימן י"ד] "אין כח ביד שום בית דין להתיר משום שמחת פורים אפילו באיסור של דבריהם, ולכן כל יר"ש יזהיר לאנשי ביתו ולשומעי לקחו שלא יעברו על איסור לאו של לא ילבש גבר שמלת אשה לא בפורים ולא בשמחת חתן וכלה. ע"ש. וכן הסכים מרן החיד"א בשיורי ברכה יו"ד (סי' קפב סק"ג). והביא גם ד' הרמב"ם הנ"ל. ע"ש. וכ"כ מהר"א ישראל בכסא אליהו א"ח (סי' תרצו סק"ג). וכ"כ הכנה"ג א"ח (ס"ס תרצה). ושכ"כ מהר"ש אבוהב בס' הזכרונות. ע"ש. וכן פסק הגאון מהר"ח פלאג'י בשו"ת סמיכה לחיים (חאו"ח סי' א די"א ע"ב), ובשו"ת חיים ביד (חיו"ד סי' א דף י ע"א), ובספרו משא חיים (חלק המנהגים מע' ל אות קיג), שיש לבטל המנהג הרע שנוהגים בפורים ובשמחת חתן וכלה שאיש לובש בגדי אשה וכן להיפך, שעוברים על לא ילבש גבר שמלת אשה. ע"ש. וכן העלה בס' יד הקטנה (דף רפ ע"ב), אחר שהאריך בזה מאד, וסיים, ולכן ודאי שראוי לכל הגדולים למחות בחרמות גדולים ובכל מיני כפיות לבער המנהג הרע הזה, ולא תמצא מכשלה גדולה כזאת בישראל ח"ו, וישתקע הדבר ולא ייאמר". ועיין בשו"ת יחוה דעת חלק ה, סימן נ.
שאלה - 155458
לכבוד הרב
לסעודת פורים, יש הבדל בין נתח בשר לבשר טחון?האם יש חשיבות לקיים את הסעודה לפני חצות היום?
תודה לרב שמקדיש מזמנו.

תשובה
א, מה שיותר טעים מהנה ומשמח.
ב, על פי דברי רבנו מהרח"ו ז"ל יש להקפיד לסעוד סעודת פורים בבשר ויין קודם חצות היום, ובזה יגרום כי ההארה העצומה המתגלית ביום זה על ידי קריאת המגילה וכל מצוות היום הזה יתקיימו כל היום כולו. ולא יסתלקו בחצות היום. וכן נהגו בירושלים ומור אבי ז"ל היה נזהר בזה מאוד.
כתב בסידור הרש"ש זיע"א בספר שר שלום כוונות זמניות [ד"מ ע"ב] "להזהר ולהזדרז לעשות סעודה אחר תפילת שחרית לכמה טעמים ידועים לי, וגם בעוד שההארות הנזכרות בתוקפם אחר התפלה ולא יסתלקו אחר כך מהכלים הפנימיים דשחרית, כי תפילת מנחה היא בכלים אמצעיים כנודע, לפיכך כמעט קיבלתי בקבלה לעשות הסעודה אחר תפלת שחרית בעזרת האל. וכל אלו הכוונות של הפורים הם בזו"ן הכוללים דכללות השנה, וכן הוא במועדים פסח שבועות ראש השנה ויום הכיפורים וסוכות, שמגיעים הבירורים החדשים של השנה ההיא למקום ההוא שבא"ק מתעורר הענין ההוא עוד הפעם, אלא שאינו בפועל לפי שאינו אלא התעוררות הקדושה שמתעוררת נגד הקלי' ההיא שכנגדה להכניעה שלא תשלוט עוד, שכיוון שכבר נבררה הקדושה בפעם הראשונה, מתגברת עתה בכל פעם להכניע הקלי'. וכל זה ברחמי המאציל ובחסדיו הפשוטים, וכידוע כל זה ליודעי העתים ולמביני מדע, וכמבואר כל זה בדברי הרב הקדוש האר"י זלה"ה ותלמידו מהרח"ו זלה"ה [הגהת מור אבי ז"ל, עיין שער הכוונות דק"ט ע"ב ודמ"ו ע"ד. ועולת תמיד דנ"ג ע"ב ודנ"ד ע"א] לא כדברי זולתם כנודע ליורד לעומק דבריהם".
וכתב על זה מו"ר אבי ז"ל בסידורו בכתב ידי קדשו "ועיין להרב תרומת הדשן שכן היה נוהג יעויין שם. וכן כתבו במעיל שמואל וקיצור השל"ה [ד"מ ע"ב] וזה לשונו "וכל מי שמקדים ומזדרז ביותר לעשות הסעודה בהשכמה הוא משובח מאוד עד כאן לשונו. ועיין להרב פתח עיניים [דמ"ט ע"א דיבור המתחיל מצות מתנות] יעויין שם".
ובמנהגי קהלה קדושה בית אל להרב שמ"ח גאגין ז"ל כתב [אות מ"ה] "סעודת פורים עושים אותה בבוקר אחר התפלה, כאמור בהקדמת סידור הרב שר שלום רב זלה"ה". וסדר יומו של אבי החסיד ז"ל היה הפלא ופלא, כשהיה מסיים התפילה וקריאת המגילה, מיד היה מחלק מתנות לאביונים, ומגיע לבית בסביבות השעה 8 בבוקר ושולח מנות, ומיד בשעה 9 היינו מסובים כולנו סביב השלחן והיינו סועדים, והיה שותה מעט יותר מרביעית יין, ואחר כך כותב על נייר שמות עמלק אגג והמן, וכן את שמות מנהיגי המדינות שונאי ישראל, ומחה את שמם ביין ומפרר הנייר ושולח להשליכו בשירותים ששם מקומם, והיה מתפלל בעד השכינה וישראל צאן קדושים ושר ומזמר שירי פורים, בירך ברכת המזון, ועלה למיטתו לנמנם חצי שעה לקיים דברי הרמב"ם ז"ל, ובשעה 11 קם כארי והלכנו לבית הכנסת ללמוד בעיני המגילה ופורים עד שעת מנחה.
זכותו תגן בעדינו ובעד כל ישראל.
שאלה - 155448
שלום לכבוד הרב שליט"א.
שמעתי שיעור של הרב שאומר שהיה מנהג לעשות בובה בצורת המן ותולין אותו ומכים אותו וביום פורים מעלים אותו באש, יש מקור?

תשובה
נהגו ברוב קהילות ישראל מזמן קדמון לעשות דמות צורת "המן" והיו תולים אותו שלשה ארבעה ימים קודם הפורים בחוצות קריה, וביום הפורים היו מכים וחובטים אותו, ולאחר הסעודה היו מעלים אותו באש, ויש למנהג זה כמה מקורות טהורים.
בתלמוד [סנהדרין ס"ד, ב] אמרו גבי איסור להעביר בנו למולך, "אמר רב יהודה אינו חייב עד שיעבירנו דרך העברה. היכי דמי? אמר אביי שרגא דליבני במיצעי, נורא מהאי גיסא ונורא מהאי גיסא, רבא אמר כמשוורתא דפוריא". ופירש רש"י ז"ל "אינו מעבירו ברגליו אלא קופץ ברגליו כדרך שהתינוקות קופצין בימי הפורים, שהיתה חפירה בארץ והאש בוער בו והוא קופץ משפה לשפה". וכן הוא ביד רמ"ה [סנהדרין שם], ובסמ"ג [סימן מ], וכן כתב בשו"ת הרדב"ז ז"ל ללשונות הרמב"ם [הלכות עבודה זרה פרק ו, הלכה ג], וראה עוד בשות הרדב"ז [חלק ה, סימן כ"ג].
ובספר הערוך [ערך שוור] כתב "רבא אמר כמשוורתא דפוריא וכו', פי' "משוורתא" בית קפיצה, כי אדם שהוא קופץ אומר (כצ"ל) קא משוור, ואם קפץ אומר שוור ליה, והקפצן שרגיל בקפיצה קורין שוורא, אפי' היין בזמן שממהר להחמיץ אומר קפץ, בלשון ארמי אומר [דרך] משל חמרא אכפא דגברי שוור. "פוריא" הם ימי הפורים. מנהג בכל העולם כולו שבחורים עושין צורה כדמות המן ותולין אותה על גגותיהן ד' וה' ימים, ובימי הפורים עושין מדורה ומשליכין אותה צורה לתוכה, ועומדין סביבה ומזמרין, ויש להן טבעת תלויה בתוך האש שנתלין וקופצין מצד האש לצד האש, אותה טבעת נקראת "משוורתא" כלומר בית קפיצה".
וכתב באורחות חיים [חלק א הלכות מגלה ופורים מב]. "ומה שנהגו לעשות מדורות גדולות בליל פורים וקופצין עליהן והוא משוורתא דפוריא דאיתא בסנהדרין פרק ארבע מיתות על נותן מזרעו למולך אמר רב יהודה אינו חייב עד שיעבירנו דרך העברה היכי דמי אביי אמר וכו' רבא אמר כי משוורתא דפוריא האש באמצע וקופצין מהאי גיסא להאי גיסא. שוור לשון קפיצה. ומנהג בבבל ובעילם שעושין צורת המן ותולין אותה ובימי הפורים עושין מדורה ומשליכין אותה צורה לאש ועומדין סביבה ומזמרין ויש להם טבעת תלויה שנתלין בה וקופצין מצד האש לצד האש ואותה טבעת נקראת משוורתא כלומר בית הקפיצה".
ועיין להגאון יעב"ץ ז"ל שכתב במור וקציעה [סימן ש"ז] "כתב מגן אברהם [ש"ז, כ"ב] והוא הדין להולך לקרקיסאות וטרטיראות, והן מיני שחוק ותחבולה, ולא ידענא מי התיר להם בפורים. ע"כ. ונראה לי בפורים יש להם סמך בגמרא פרק ארבע מיתות [סנהדרין סד, ב] במשוורתא דפוריא, ע"ש. הרי שהיו נוהגים גם בימי חכמי התלמוד, לעשות מיני שחוק בפורים".
שאלה - 155447
שלום כה"ר, חתן תוך שבעת ימי החופה האם יתענה תענית אסתר? מתחתן ביום שני בלילה אור ליום י"ב באדר.
תשובה
עיין למרן הראשון לציון שליט"א בספרו ילקוט יוסף שובע שמחות א הערות פרק יח, ד] שכתב "אם חתן מתענה תעניות צבור בשבעת ימי המשתה
בחידושי הריטב"א (תענית לא א) כתב, חתן מתענה בארבע צומות שחלו בימי המשתה שלו, והם שבעה עשר בתמוז, תשעה באב, צום גדליה, ועשרה בטבת. שאף על פי ששבעת ימי המשתה שלו הם ימי רגל ושמחה, ואמרו במועד קטן (ט א) אין שמחה בלא אכילה ושתיה, מכל מקום כיון שאינם אלא ימי רגל של יחיד, ואילו תעניות צבור אלו הם ימי אבל דרבים, אתי אבלות דרבים ודחי רגל דיחיד, כעין מה שאמרו במועד קטן (יד ב). ועוד, שמקרא מפורש הוא, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי. ע"ש. ואמנם טעם זה לא שייך גבי תענית אסתר, שהרי תענית זו לא נתקנה לשם צער ואבלות, אלא זכר לתענית שגזרו מרדכי ואסתר ביום זה, כמבואר ברא"ש (ריש מגילה) בשם רבינו תם. ואם כן מסתבר שאין החתן מתענה צום אסתר כשחל בתוך שבעת ימי המשתה שלו, כיון שיום טוב שלו הוא. וכן פסק בשו"ת בית דוד (סימן תעו). וכן דייק בערך השלחן מדברי הריטב"א הנ"ל. וכמבואר דין זה בשו"ת יביע אומר חלק ה' (חלק אורח חיים סימן מ' אות ו'). ושו"ת יחוה דעת חלק ב' (סימן עח), ובהליכות עולם חלק ב'. וע"ש עוד".
שאלה - 155429
למעלת מורנו שליט"א שלום רב,
קיימא לן אין מעבירים על המצוות, אם אפשר לדעת אם בכל ענין אמרינן הכי או לא?

תשובה
הנה מקורו בתלמוד בכמה מקומות ומהם [פסחים ס"ד, ב] ואבאר לך בקצרה כי הענין חשוב ביותר ומצוי.
א, הוא דווקא כשבא לקיים שניהם ופגש באחת תחילה לא ידלג עליה, כגון שצריך בבוקר להתעטף בטלית ולהניח תפילין, מה שפגש תחילה עליו לעשותה. אך אם אין באפשרותו לעשות ש/תיהם, יניח תפילךין כי היא חובת הגוף, וגם היא חמורה וקדושתה גדולה יותר.
ב, האחת תדירה והשנית אינה תדירה, יעשה התדירה כדקיימא לן תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם.
ג, האחת מצוה עוברת והשנית אינה עוברת, כגון שקם בבוקר קרוב לסוף זמן קריאת שמע ועליו להניח תפילין ואם יניחם יעבור זמן קריאת שמע, יקרא קריאת שמע מיד ואחר כך יניח התפילין. כי תפילין זמנה כל היום.
ד, מצוה דאורייתא לעשותה היום, והשנית דאורייתא למחר אלא שהיא חמורה יותר, כגון אנשי חיל בצבא הגויים שמשחררים אותם יום אחד בלבד, והוא או ט בתשרי או ביום הכיפורים, ובט' בתשרי יוכלו ללכת להניח תפילין אך ביום הכיפורים לא יוכלו להתענות, ילכו ליום הכיפורים להתענות מכיוון שהוא חמור יותר.
ועיין עוד בשלחן ערוך סימן תכ"ו, ובחיי אדם כלל ס"ח ועוד פוסקים, ועיין בספר שלחן המערכת [מערכת א, אות קנ"ט - קס"א] למרן הראש"ל שליט"א.
שאלה - 155327
לכבוד הרב שלום רב
האם יש חובה בקריאת המגילה לפתוח את כל המגילה לפני הקריאה, או שאפשר לגלגל בזמן הקריאה כמו בספר תורה,ולאחר הקריאה לגלגל בחזרה

תשובה
נהגו לפשוט המגילה לפני הברכות ולהשאירה לא מגולגלת כל משך זמן הקריאה, כל המגילה כולה מראש הקריאה ועד סופה.
כתב בספר תשובות רב נטרונאי גאון ז"ל [אורח חיים סימן רי"ג] "ששאלתם הקורא את המגלה כורך וקורא כספר תורה, או דלמא פושטה כאגרת עד שיקרא את כולה. הוו יודעין שבשתי ישיבות ובבית רבינו שבבבל ובכל מקומות ישראל כורך וקורא כספר תורה, וכן מנהג. וכן כתב בסדר רב עמרם גאון ז"ל [סדר פורים] "והקורא את המגילה בצבור כורך וקורא כס"ת, ואינו פושטה כאגרת. שבשתי ישיבות ובבית רבינו שבבבל ובכל מקומות ישראל קורין כס"ת, וכך מנהג". וכן הוא במחזור ויטרי [סימן רמ"ז] והראב"ן ז"ל [מגילה שם]. ובספר המנהיג [הלכות מגילה עמוד רל"ח] "וכתב רב האיי ז"ל כי מנהגם לפושטה כאגרת, ואינו כורך וקורא בה כס"ת, ורב נתן גאון ז"ל דהקוראה בצבור כורך וקורא בו כספר תורה, ואינו פושטה כאיגרת, וכן מנהג בשתי ישיבות ובבית רבינו שבבבל וברוב מקומות ישראל".
וכן כתב בספר הלכות רבנו יצחק אבן גיאת ז"ל [הלכות מגילה עמוד שמ"ה] "ואמר רב נטרונאי המנהג בשתי ישיבות הקורא מגילה בצבור קורא וכורך כספר תורה ורב עמרם נמי אמר הכי קורא וכורך כספר תורה ואינה פושטה כאגרת. והכי אמר רב האיי ואנחנא מנהגא דחזינן הקורא את המגילה קורא ופושט כאגרת והא דכתב מר רב צמח בר מר רב פלטאוי שכורך וקורא כספר תורה לא חזי לן. אכן מנהגנו לקרות ולכרוך כגאונים הראשונים". וכן כתב המרדכי [מגילה פרק הקורא למפרע, רמז ת"ת] "והקורא אותה קורא ופושטה כאיגרת וכשיגמור חוזר וכורכה כולה ומברך אבל בתשובת הגאון נמצא כורכה וקורא כספר תורה ואינו פושטה כאגרת וכן נמסר בשתי ישיבות ונהגו בכמה מקומות שקורא וכורך כספר תורה".
וכן כתבו בארחות חיים [חלק א, מגילה ופורים אות י"ט] ובספר הכלבו [סימן מ"ה]. ובספר משנה שכיר [מועדים, מגילת אסתר].
והנה כתב הרמב"ם [הלכות מגילה וחנוכה פרק ב, הלכה י"ב] "ומנהג כל ישראל שהקורא את המגילה קורא ופושט כאגרת להראות הנס וכשיגמור חוזר וכורכה כולה ומברך. ובהגהות מיימוניות [שם] כתב "רבינו האיי גאון כתב כרבינו המחבר וז"ל מנהגא דחזיא לנא דמאן דקרי מגילה כורך ופושטה כאגרת וכשיגמור חוזר וכורכה כולה ומברך אבל הקורא וכורך כס"ת לא חזי לנא וכן כתב ס"ה משמו וכן נמצא במנהגינו כתוב בשם רבינו מאיר ש"צ וכן הנהיג מהר"ם כן כתב בחידושי הריטב"א ז"ל [מגילה י"ט, ב] "ומכאן נראה שקורא ופושטה כאגרת כדברי רבינו האיי גאון ז"ל דאי קורא וכורך כספר תורה הרי גוללה ולא מינכרא מילתא". וכן הוא בספר האגודה [מגילה י"ט, א כא]. "כתבו הגאונים הקורא המגילה פושטה כאגרת וכשיגמור כורך כולה ואחרי כן מברך". וכן הוא בספר הרוקח [הלכות פורים סימן רל"ח] ובתוספות יום טוב מסכת כתובות פרק י"א, משנה ה] "שכן דרך איגרת לפשטה ולא לסתמה וכמו שכתבו הפוסקים בשם רב האי בקריאת המגילה שפושטה כאגרת ולא כרוכה כספר תורה כך נראה לי". וכן בספר הפרנס [סימן ע"ר].
והרב מסעוד חי רקח ז"ל חבירו של רבנו חיים אבולעפיא ז"ל בספרו מעשה רקח [הלכות מגילה וחנוכה פרק ב, י"ב] דקדק וכתב "משמעות הדברים שאין צריך לפושטה כולה קודם קריאתה שהרי קורא ופושט קאמר דמשמע דקורא תחילה ואח"ז פושט מה שקרא ועוד דמדכתב אח"כ וכשיגמור חוזר וכורכה כולה ומברך דאף דהפשט הוא שיש לו לכורכה כולה דוקא קודם הברכה מ"מ שמעינן מינה נמי דקודם הקריאה א"צ לפושטה כולה דתיבת כולה לא הוזכרה בדבריו ז"ל אלא בגמר הקריאה וכן משמעות רבינו האיי גאון אמנם התוס' דף ד' ד"ה פסק וכו' כתבו להדיא וכשרוצה לקרות פושט את כולה קודם כאיגרת אבל לא גולל וקורא כמו ס"ת ע"כ. והרב כנסת הגדולה סי' תר"ץ כתב בשם מהרי"ל כתבו הקדמונים לפושטה קודם קריאה ואפשר דחובה הוא אפילו מה שקרא כבר דמאי דהוה הוה לא יכרוך כ"ש מה שקורא בו ע"כ. ובשיירי שם הזכיר גם דברי הלבוש אך כתב דיש ליזהר שלא תהא נגררת ע"ג קרקע דאיסור גמור הוא וכ"כ הפר"ח ז"ל.
וכתב הטור [סימן תר"צ] "וצריך לומר עשרת בני המן בנשימה אחת. ירושלמי [מגילה ג, ז] צריך לאומרם בנפיחה אחת ועשרת עמהם. לרבי נתן ז"ל הקורא מגילת אסתר בקהל צריך לסדרה כאחד מפני שהיא איגרת אבל בנשימה אחת א"צ אלא עשרת בני המן ועשרת בלבד הלכך אם מפסיק בין פסוק לפסוק הרשות בידו ושיעורו בין פסוק לפסוק ובין באמצע הפסוק כדי נשימה לבד". ומרן ז"ל בספרו בית יוסף [שם ט"ו] כתב על דבריו "וצריך לומר עשרת בני המן בנשימה אחת. בסוף פרק קמא דמגילה (טז:) ומפרש טעמא משום דכולם בהדי הדדי נפקן נשמתייהו וכתבו התוספות (ד"ה צריך) נראה דהיינו לכתחלה אבל בדיעבד יצא. ירושלמי וצריך לאמרם בנפיחה אחת ועשרת עמהם. בפרק בני העיר [הלכה ז] וכתוב בארחות חיים (הל' מגילה אות יח) שצריך לומר עם עשרת בני המן איש שלפניהם ועשרת (אסתר ט ו - י) הכל בנשימה אחת. לרבי נתן הקורא מגילת אסתר וכו' אבל בנשימה אחת אין צריך. כלומר אין צריך לקרות כל סוף פסוק ותחלת פסוק בנשימה אחת דאילו כולה בנשימה אחת לא הוה צריך למימר שאין צריך שהרי מילתא דלא אפשר הוא והרוקח [סוף סימן רל"ו] כתב מנהג שלא לנשם בין פסוק לפסוק לפי שנקראת איגרת". אך הגאון הבית חדש [שם] כתב "כלומר שהמנהג שנוהגין לומר כל סופי פסוקים וראשי פסוקים בנשימה אחת דליהוי כאגרת זה אין צריך אפילו לכתחלה ותדע מדקאמרינן ועשרת מכלל דשאר ראשי פסוקים אין צריך אלא עשרת בני המן ועשרת בלבד".
ובשו"ת מהרי"ל [סימן נ"ו, א] עוד שאל המיימוני כתב וז"ל ומנהג כל ישראל שהקורא את המגילה קורא ופושט כאגרת וכשגומר חוזר וכורכה כולה ומברך. הג"ה וכן נמצא בשם רבינו מאיר ש"ץ, וכן הנהיג מהר"ם ז"ל, עכ"ל. והנה יש מקומות הפושטים המגילה כאגרת גם קודם הקריאה, ומנלן המנהג, הא מדקאמר קורא ופושט משמע דקוראו הקריאה אינו פושט, דאם צריכא להיות פושט גם קודם הקריאה, אז לא היה צריך לומר קורא ופושט כאגרת כיון דבלאו הכי היה פושט, אלא כך היה לו לומר הקורא את המגילה כשיגמור חוזר וכורכה כולה ומברך, ושמעינן שפיר בשעת הקריאה היתה פשוטה מדקאמר חוזר וכורכה. וכ"ת אי אמר הכי הו' אמינא אפי' בשעת קריאה אינו פושט' אלא קוראין וכורך כס"ת כמו שכתב מרז בר רב יצחק גאון, ומה שאמר חוזר וכורכה ה"א דהכי פי' כשיגמור הקריאה חוזר וכורכה כולה מסופה לראשה, זהו ליכא למימר דמה לנו להצריך לחזור ולכורכה, יברך כמה שהיא. תשובה מדקאמרו רבותינו קורא ופושט אלמא בשעת הקריאה תהא דומה לאגרת ומכאן נהגו הקדמונים לפשטו קודם הקריאה, ואפשר דחובה הוא אפילו מה שקרא כבר, דמאי דהוה הוה, לא יכרוך, כ"ש מה שקורא בו". ובספר מהרי"ל [הלכות פורים י"ב] "מנהג הוא לפתוח איגרת המגילה ולכפול יריעה על יריעה לקיים בה האיגרת הזאת. וכן השיב מהר"י סג"ל בתשובה. וכשהיתה מגילה לפניו לעיין בה אחר החזן לא הקפיד והניחה כרוכה".
וכתב הרב הלבוש [סימן תר"צ, י"ז] "נוהגין לפשוט את המגילה כאגרת קודם שיתחיל לקרות מפני שנקראת אגרת, ועוד כדי לפרסם ולהראות את הנס, וכשיגמור אותה חוזר וכורכה משום כבודה ואחר כך מברך ברכה אחרונה. והרב אליה זוטא [תרצ, ה] כתב "פירוש קודם הקריאה פושט כל המגילה יריעה על גבי יריעה. וכתב שיירי כנסת הגדולה ויזהר שלא יגרר על גבי קרקע". עד כאן
וכן הוא בדברי הגאון הרב בית חדש ז"ל [תר"צ, אות ח] והרב מגן אברהם [שם י"ח] פרי מגדים [אשל אברהם תר"צ, י"ח]. וכתב הרב ערוך השולחן [תר"צ, כ"ב] "כיון שהיא נקראת אגרת לכן מנהג כל ישראל שהקורא פושטה קודם קריאתה כאגרת להראות הנס אבל השומע אפילו תופס לעצמו מגילה כשרה א"צ לפושטה כאגרת ותופסה מכורכת וכן עשה מהרי"ל [שם י"ח]".
וכתב הרב חמדת ימים [חלק ב, דע"ה ע"א] "ובבואו לברך לקרות בה יפשוט אותה כאיגרת, ואם בעל נפש הוא ילבש יראה ורעד כמדו, בענווה ההיא בשיתו את לבבו אור המופלא המבריק ומבהיק עד להפליא עתה מן העולם ועד העולם ומשם יפרד והיה בכל העולמות התחתונים עד יצא כנוגה צדקה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות על ראשי עם קודש את מקורה הערה שפע ישועה ורחמים". ולהלן דע"ו ע"ב] כתב "כן בקריאת המגילה נמשך אור החכמה בכל העולמות ואבי ראה גם ראה עוצם מעלת קריאת המגילה אור לי"ד, כי היה ראוי לבלתי היות קריאת המגילה בלילה והוא דוגמה אל ההלל שהוא נקרא ביום ולא בלילה, זולת בליל פסח שאומרים בה הלל גמור בלילה כדמוכח בזוהר בפרשת אמור [ ] הובא במקומו. ועוז התאזר הדרת הלילה הזה מפני גילוי הארתה הנפלאה ובא ההיקש ביניהם להיות שווין בשיעוריהן, כי כמו שבגאולת הפסח אומרים הלל גמור בלילה, כך אור לי"ד בפורים נמי צריך לקרות המגילה בלילה במקום ההלל וכו', באופן כי עת קריאת המגילה מרוממת היא על כל ברכה ותהלה מפני האור המתגלה, הוא מתמיד והולך כל הלילה וכן ביום".
והרב בן איש חי ז"ל כתב [שנה ראשונה פרשת תצוה הלכות פורים ד] "וצריך להיות פושט אותה כולה ואח"כ מברך הברכות מעומד. מיהו מאחר דפושט ומברך בעודו עומד, צריך שיהיה לפניו בימה או כסא שתנוח עליו המגילה ולא תהיה נגררת בארץ".
שאלה - 155129
לכבוד מורנו הרב. מה זה לא לפתוח פה לשטן?
תשובה
במסכת ברכות [דף ס עמוד א ]"תנו רבנן, הנכנס לבית המרחץ אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתצילני מזה וכיוצא בו, ואל יארע בי דבר קלקלה ועון, ואם יארע בי דבר קלקלה ועון, תהא מיתתי כפרה לכל עונותי. אמר אביי לא לימא אינש הכי, דלא לפתח פומיה לשטן דאמר ריש לקיש וכן תנא משמיה דרבי יוסי לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן. אמר רב יוסף מאי קראה? דכתיב כמעט כסדם היינו לעמורה דמינו מאי אהדר להו נביא? שמעו דבר ה' קציני סדם".

והגאון החיד"א ז"ל כתב בספרו חומת אנך [קהלת ה, י"ז] "וכמה מעשיות אמרו בש"ס דהויא בשגגה ונתקיים הדבר. ואמרו בזהר הקדוש דיש כח הנקרא "אוררי יום" וכשהאדם מקלל עצמו או פותח פיו תופסים הדבור ההוא ומקטרגים במזכרת עון עד שיתקיים. וזה שאמר אל תתן את פיך שלא יהיה לך פתחון פה לדבר רע או קללות. לחטיא את בשרך שתתקיים הקללה או הדיבור ההוא. ואל תאמר לפני מלאך חבלה כי שגגה היא. למה יקצוף האלהים על קולך, זה שאתה גורם למקטרג וחבל את מעשה ידיך, כי אתה נענש גם על אשר היית סיבה שתבא הרעה חס ושלום".
וכתב המהרש"א ז"ל תענית ח, א. ומועד קטן י"ח, א. שהחוטא כאילו מודה שמגיע לו עונש, גם כולל את עצמו באותה פורענות. והודאת בעל דין כמאה עדים דמי. וכתב הרב בספר סדר היום [כוונת תחנונים] כשאומר "לדוד אליך השם נפשי אשא. כוונתו והנה נפשי מסורה בידך שלא כדרך פקדון אלא אני משיאה אליך כאילו אני חייב מיתה והנני חשוב כמת ובדעתו ובכוונתו יאמר כך בענין הפסוק הזה אלא שיאמר תכף מפני שלא יקטרג מדה"ד ואל יפתח אדם פיו לשטן. אלהי בך בטחתי כלומר עם היות שאני מרצוני וחפצי אני מוסר לך נפשי בטחתי בחסדך אשר מעולם שלא תענישני כאולתי ואל אבוש לעולם כי כוונתי לעשות רצונך ואין כוונתי לבגוד בך יבושו הבוגדים ריקם כי איני מהם".
ובספר חסידים [סימן תע"ט] כתב "כתיב (משלי כ"א כ"ג) שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו ראשי תיבות רמוז שמשון שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו ברית כרותה לשפתים לכך אל יפתח אדם פיו לשטן, לא יאמר אדם לחבירו ולא לבניו תלך ותמיר מומר יהיה. אחד היה רגיל לקרוא לבני אדם כשמדברים דברים שלא היו נראים לו [פגר] או פעמים אמר אתה עושה כמו כומר אמר ליה החכם לא יתכן כך לזרע ישראל שלא יתקיים בו או בזרעו לכך חדל לך".
וכתב הרמ"א ז"ל בהגהה [יורה דעה סימן שע"ו, ב] "לא יאמר אדם לא נפרעתי כפי מעשי, או כיוצא בדברים אלו, שאל יפתח פיו לשטן". וכן אמר יעקב אבינו עליו השלום ללבן "עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה ולא ידע יעקב כי רחל גנבתם".
שאלה - 155115
מו"ר שליט"א. מה נכבד היום מימים בצאת הספר היקר והנעלה לאור עולם הגדה של פסח "לספר בציון", אשר יביא כל אדם להתרגש ולהרגיש בליל הסדר כאילו יצא ממצרים. תודה רבנו, ממתינים לספר.
תשובה
הודו להשם כי טוב כי לעולם חסדו. מה אשיב להשם כל תגמולוהי עלי, על אשר לא עזב חסדו ואמתו ממני הצעיר באלפי ישראל, ואני זוכה היום בערב ראש חודש אדר הנהדר התשע"ח שיוצא לאור הגדה של פסח בעריכה מהודרת מפוארת ונאה. עם הלכות ומנהגים, עובדות ומעשה גדולים על ליל הסדר, ובו מדרשי חז"ל ממקור מים חיים.

על הכל אודה את שמו כי מלאכה של 30 שנה של שיעורי תורה ברבים בירושלים וברחבי הארץ, אשר הושקעה בה הרבה שעות של עיון המקורות בספרים הקדושים, ציונם וכתיבתם, הנה היום הגיעה לגאולה לאור עולם, ולא ירדה לטמיון, והנה הוגשה לשמח לב עם היושב בציון.
אני מודה בזה לכל צוות התלמידי חכמים המפוארים והיקרים אשר עסקו בהעתקות כתבי היד, בפיענוח, בעריכה, בהגהה, בהבאת המקורות, בדיוק הנוסחאות, ובעיקר בניקוד, וכל זה בהידור רב ברוב פאר והדר, והכל במסירות נפש עילאית ימים ולילות. ועל כולם ועל צבאם חתני כבני הגאון הגדול סבא דמשפטים, יקר המידות ואיש תבונות, חכם ונבון. הגאון רבי "עובדיה יוסף טולדאנו" שליט"א יחשל"א. הדיין המצויין בקי בכל חדרי תורה, אשר עמד כחומה בצורה על המלאכה במסירות נפש נפלאה להוציא דבר נאה ומתוקן לציבור הרחב.
הגה בלבו ועלתה במחשבתו הטהורה, והוא בעל היוזמה הברוכה, לערוך הגדה של פסח לאור הספר "פסח בציון" ולשיעורים אשר ניתנו בערבי פסחים וחודש ניסן, גם לרבות את ההגדה שכתב מור אבי ז"ל והעתיקה מכתב יד הגאון הבן איש חי ז"ל. לולי פעלו איני יודע אם בכלל כל זה היה יוצא לאור אי פעם. נפלאות דרכי אבינו שבשמים.

תודה לכולכם, ממני בן ציון יצ"ו בן רבי סלמן מוצפי ז"ל.
שאלה - 155113
לכבוד הרב שלום,
גילינו שלבני יש מחלת עיניים המובילה לעיוורון. קשה לי לקבל זאת ואני מרגישה מרוחקת מהבורא. אשמח לחיזוק ולהבין מה לטובה בזה?

תשובה
א, תחילה לא ידעתי מדוע את הסכמת עם הרופאים שהדבר סופי ללא רפואה חלילה. והרמת ידים.
ב. חיינו בעולם הזה הם לא כמו הגויים או בעלי החיים שבאים לאכול ולשתות. ולמות יש בעתו ויש בגורלו או במזלו. יהודים אנחנו. ויודעים שלכל אחד מאתנו תפקיד או שליחות. אין אדם שבא לכאן ואין לו איזה דבשת או צרה קטנה או חלילה גדולה. וכולם יודעים ולומדים לחיות עם מה שיש.
ג, כתבתם שיש לכם מחשבות או תהיות על המתרחש. רבן יוחנן בן זכאי מתו לו שני בניו וקיבל באהבה. רבי עקיבא שמסר עצמו על ישראל ללמדם תורה, מתו שני בניו. והוא עצמו במלאת לו 120 שנה נרצח באכזריות על ידי הרומאים ביום הכיפורים והיה צוחק באותה שעה וקורא קריאת שמע ויצאה נשמתו במילת ״אחד״.
רבי מאיר הוא בעל הנס שהרבה תורה בישראל וכתב את המשנה. מתו לו שני בניו בשבת כשגדר אבנים נפל עליהם והוא ואשתו ברוריה קיבלו הכל באהבה. מי אנחנו לעומתם שנהרהר אחר מידותיו יתברך. ומי יודע במקום איזו גזירה זה. קבלו באהבה את הכל ונקווה שיהיה הרבה יותר טוב. ובקרוב ניגאל.
שאלה - 155075
לכבוד הרב שלום רב בבקשה מקור לשינוי פסוקים לא טובים בלשון נוכח שאפשר לשנותם כשקוראם מול אנשים שאלוני בני תורה ולא מוצא מקור אלא מדברי תורתך תודה רבה ושכומ"ה
תשובה
אין דברי אלה מכוונים חלילה כלפיך, אלא כלפי התמהים והשואלים למיניהם אשר לא שימשו גדולים וטובים. מאוד כואב ומכאיב שלכך הגענו, דבר כל כך פשוט הגיוני וברור והוא מכללי הנימוס, והוא מינימום של דרך ארץ והגיון, שלא לדבר גם בדברי תורה מול השומע או השומעים במילים חריפות והמכילות אלות קללות ושמתות וכדומה. כאבי הוא על הסתלקות דור דיעה שלם של גדולי ישראל, מרביצי תורה ברבים, שלימדו מגיל גן ומעלה בקודש, שכולם ללא הבדל עדה ומוצא נזהרו בכך וחינכו אותנו בדרך זו, על משקל הפסוק לא אליכם כל עוברי דרך, והשתמשו במילים "לא אליכם" או "בר מינן". והן עתה צריך אני להסביר ולהוכיח דברים כל כך פשוטים וברורים ומובנים מאליהם.

וכן בתלמוד ירושלמי דמאי א, ג. שביעית ח, ח. תענית ד, ה.
ועיין בספר חסידים סימן תרל"ח ובזבחי צדק סימן קט"ז ועוד ספרים, ואני מתנצל שאיני פנוי עתה להביא עוד מקורות, ובתלמוד בבלי [סנהדרין ק"ד, ב] "לא אליכם כל עוברי דרך, אמר רבא אמר רבי יוחנן מכאן לקובלנא מן התורה". ופירש רש"י ז"ל "כשאדם מודיע צערו לאחר צריך שיאמר לו לא תבא זאת לך כמו שבאה אלי, כי קשה הוא לשמוע, שפעמים חוזרת עליו, והמקפיד על כך אין בו משום ניחוש". והמהרש"א ז"ל הוסיף שהוא מדרך ארץ. ועתה עלה בזכרוני שראיתיו בספר שמח נפש לרבי יצחק אבוהב הראשון ז"ל. גם ראה בראשית חכמה שער האהבה פרק ו.
גם עיין בפסיקתא זוטרתא [איכה א, י"ב] "לא אליכם כל עוברי דרך. כל מי שעבר על דרכה של תורה לא בא עליו כזה הענין, ועוד כפשוטו כאדם כמספר צרתו לחבירו והוא אומר לבר מינן כן וכן בא לו". ועיין בפסקי ריא"ז סנהדרין פרק יא, כז]. "המספר צרתו לחבירו ראוי לומר לו שלא יגיעהו כך, שנאמר לא אליכם כל עוברי דרך".
עוד דע ידידי, כי אמרו עליו תלמידיו על הגאון החתם סופר ז"ל שכאשר היה יושב לכתוב חידושי תורה או תשובות בהלכה בשעות הלילה לא היה מזכיר כלל את התיבה "דין", אלא הלכה. כדי לא לעוררם בשעות הלילה כלל.
גם אומר לך ידידי, כי בשבוע האחרון ראיתי איזה עלון של חרדים שכתבו את שם הנוצרי בלי להתייחס כלל, והזדעזעתי מאוד, בעוד שכל גדולי הדורות היו מכנים אותו בשם "אותו האיש". על פי הפסוק ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך. וכנזכר בתלמוד ירושלמי שקלים ה, א.
ובשו"ת מנחת אלעזר ח"ב סימן ל. ושו"ת אפרקסתא דעניא ח"ג יו"ד סימן קנ"א, ושו"ת עמק הלכה ח"א סימן ס"ח, ושו"ת דברי יציב חיו"ד סימן ל"ח.
וידוע ומפורסם כי האדמו"ר הצדיק ויואל משה ז"ל לא היה מזכיר שם עירו "סטמ - ר" אלא היה הוגה "סקמר". כי נקראת כך על שם בת משפחתו של ההוא האיש. וראה עוד לדוגמא בשו"ת משנה הלכות חלק ז, סימן קי"ז. וחלק ט סימן קס"ט.
שאלה - 154945
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
שבוע טוב ומבורך, מורנו שליט"א, אנחנו יושבי הצפון מתקיפים אותנו בטילים. וגם עתה בפחד בגלל הפעילות האווירית אותה חווינו מה לעשות?

תשובה
תחילת הכל אסור לפחד. וראה מה שכתב בספר החינוך [מצוה תקכ"ה] "שלא לערוץ מפני האויב במלחמה. שנמנענו שלא לערוץ ולפחד מן האויבים בעת המלחמה ושלא נברח מפניהם, אבל החובה עלינו להתגבר כנגדם ולהתחזק ולעמוד בפניהם, ועל זה נאמר [דברים ז', כ"א], לא תערוץ מפניהם, ונכפלה המניעה במקום אחר [שם ג', כ"ב] באמרו לא תיראום.
משרשי המצוה שיש לכל אחד מישראל לשום להשם יתברך מבטחו, ולא יירא על גופו במקום שיוכל לתת כבוד להשם ברוך הוא ולעמו".
כולנו עם ישראל ביחד כאיש אחד בשעה זו. נקרא לאבינו שבשמים ונתפלל.
א, לקרוא מזמור תהלים צ"א יושב בסתר שבע פעמים ובתחילתו פסוק ויהי נעם.
ב, אנא בכח שבע פעמים.
ג, שיר למעלות תהלים קכ"א שבע פעמים.
ד, עלינו לשבח בכוונה.
מחצות הלילה וכן ביום לומר
ה, סדר פיטום הקטורת מ"אתה הוא" עד "המלך יעננו ביום קראינו".
ו, מזמור יענך תהלים כ. י"ב פעמים.
ז, מזמורי שיר המעלות תהלים ק"כ עד כולל מזמור קל"ד.
והשם יתברך יגן עלינו ועליכם ועל כל ישראל.
שאלה - 154603
הרב מורנו שליט"א,
יש לנו שמחה משפחתית ואנחנו מבקשים לערוך את הסעודה בבית הכנסת כשיש הפרדה מוחלטת בין גברים לנשים, ויש אנשים האומרים שאסור לנו, מה לעשות?

תשובה
התשובה אינה קשורה להפרדה בין גברים לנשים, כי בודאי היא מחייבת וגם מחיצה בהיות והנשים בנוסף על איסור ראיה בהן, בימינו מתלבשות בלבושים שונים והדבר חמור שבעתיים, ואסור להביט בהם כלל. אולם השאלה נוגעת לאכילה בבית הכנסת של אירוע פרטי.

הנה במסכת [מגילה כ"ח, א] אמרו "תנו רבנן בתי כנסיות אין נוהגין בהן קלות ראש. אין אוכלין בהן, ואין שותין בהן, ואין ניאותין בהם, ואין מטיילין בהם, ואין נכנסין בהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, ואין מספידין בהן הספד של יחיד. אבל קורין בהן, ושונין בהן, ומספידין בהם הספד של רבים".
וכתב הרמב"ם ז"ל [הלכות תפילה פרק יא הלכה ו] "בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהן קלות ראש כגון שחוק והיתול ושיחה בטלה, ואין אוכלין בהן ואין שותין בהן, ואין ניאותין בהן ואין מטיילין בהן, ואין נכנסין בהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, וחכמים ותלמידיהם מותרין לאכול ולשתות בהן מדוחק".
ובמסכת פסחים [ק"א, א] אמר שמואל שמקדשים קידוש של שבת בבית הכנסת כדי להוציא את האורחים ידי חובתם. והקשו התוספות [שם דאכלו] והרי אמרו במסכת מגילה שאסור לאכול בבית הכנסת, ושל מצוה מותר, כמו בקידוש החודש וכן שתית כוס של הבדלה ושל ברית מילה אך של רשות אסור. ותירצו שהיו מקדשים בחדרים הסמוכים לבית הכנסת אבל בבית הכנסת עצמו אסור. וכן כתבו כמה מהראשונים. אמנם הסמ"ג והאור זרוע תירצו "מקדשים בבית הכנסת להוציא את האורחים ידי חובתם כשאוכלים שם בבית הכנסת, ואף על פי שאמרו שאין אוכלים בבית הכנסת, סעודת מצוה מותרת שם, וכמו שמבואר בירושלמי פסחים". והרב מגן אברהם [סימן קנ"א, ה] כתב "ובסמ"ק כתב דסעודת מצוה מותר, ופירש בהג"ה [לרבנו פרץ ז"ל] כגון עיבור שנה שאין בה קלות ראש פירוש דאין עולין בה אלא בפת וקטניות". וכן דעת שו"ת שואל ומשיב [שתיתאה סימן ג], ושו"ת הרשב"ש [סימן עד"ר].

ומה שמצינו בתלמוד ירושלמי [סנהדרין פרק ח, הלכה ב] "רבי יוחנן הוה עליל לכנישתא בצפרא ומלקט פירורין ואכיל ואמר יהא חלקי עם מאן דקדש ירחא הכא רומשית". כלומר היה מלקט החתיכות מאכל שנשארו ואומר יהא חלקי עם מי שקידש החודש כאן אמש, הנה זה מדובר בסעודת מצוה השייכת לכלל, אך בסעודות של שמחה פרטית אינו דומה, כי אם באנו להקל בכך, לא יבחינו ההמונים בין סוגי הסעודות וכן מה שיש נוהגים לעשות סעודות ביום הייארצייט וקוראים אותה סעודת מצוה, אין לה מקור כלל. ועיין בשו"ת יביע אומר חלק י, אורח חיים סימן י"ד, ובשו"ת יחוה דעת [חלק ג, סימן י]. ולכן כל מה שהתירו היינו בסעודות צנועות של מצוה ממש כגון סעודות שבת אליבא דהמתירים, אכן סעודות משפחתיות או של שמחה שמתאספים אנשים ונשים וקטנים ובאים לידי קלות ראש אין להקל להם כלל, ומה גם שיש היום ברוך השם בנמצא אולמות וחדרים סמוכים שאפשר לעשות שם הסעודות, אך בסעודות גדולות לא התירו.

ובזוהר הקדוש החמיר מאוד בקדושת בית הכנסת וכתב [זוהר פקודי רנ"א, א] שבית הכנסת בארץ מכוון כנגד בית הכנסת העליון שברקיע.
ובספר שער הכוונות [ד"ד ע"א] "ראיתי למורי ז"ל נזהר בתכלית הזהירות שלא לדבר כלל בבה"כ אף שלא בשעת התפלה וכמעט שאפי' בדברי מוסר ותוכחות ותשובה לא היה רוצה לדבר כדי שלא ימשך מזה איזה דיבור של חול". וכתב עוד בספר הליקוטים להאר"י ז"ל [שופטים פרק ד] "וכבר ידעת, כי המלכות נקראת בית הכנסת, אשר היא כנופיא לכל הג' שמות עילאין, שהם, ע"ב ס"ג מ"ה, ושם ב"ן הוא במלכות, ויש בה עשר ספירות. והם י' פעמים ב"ן, כמנין כנס"ת עם עשרה כוללים. וכשנכנס האדם לבית הכנסת, יכוין בהם".


ובפרט ביום שבת קודש חמור שבעתיים, שכן כתב הרב תולעת יעקב [סדר תפלות שבת] "ואסור להתעסק אפילו בצורך בית הכנסת כי אם בדברי שירות ותשבחות ובתפלה ובדברי תורה. והמתעסק בדברים אחרים הרי הוא מחלל השבת הקדוש, שני מלאכים ממונים על ענין זה והם מניחים ידיהם על ראשו ואומרים אוי לפלוני שאין לו חלק באלהי ישראל, לפיכך צריכין להתעסק וכו' בתפלה ושירות ותשבחות של ה' ולעסוק בתורה".
וזכור לטוב אדוני אבי שהגם שהיה לימודו כל היום וכל הלילה בבית הכנסת, היה מחמיר על עצמו שלא לשתות אפילו מים בבית הכנסת, אלא היה יוצא לחצר ושם מברך ושותה, זכותו תגן בעדינו ובעד כל ישראל אמן.
שאלה - 154536
שלום לכבוד הרב שליט"א,
שאלו אותי הרי בגמרא אמרו יצא חתן מחדרו וכלה מחופתה. ומדוע אסור לגייס בנות לצבא?

תשובה
הנה ידוע כי הלכה נפסקה במסכת [קידושין ב, ב]. "דדרכו של איש לעשות מלחמה ואין דרכה של אשה לעשות מלחמה".
ובמסכת [יבמות ס"ה, ב]. אמרו דרשו על מצות פריה ורביה, "אמר רבי אילעא משום רבי אלעזר ברבי שמעון, אמר קרא [בראשית א, כ"ח] ומלאו את הארץ וכבשוה, איש דרכו לכבוש, ואין אשה דרכה לכבוש".
ועוד איתא [נזיר נ"ט, א]. "רבי אליעזר בן יעקב אומר, מנין שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה? תלמוד לומר לא יהיה כלי גבר על אשה, ולא ילבש גבר שמלת אשה שלא יתקן איש בתיקוני אשה".
ובתרגום יונתן [שופטים ה, כ"ו] איתא על יעל בהרגה את סיסרא "טַבְתָא יָעֵל אִתַּת חֶבֶר שַׁלְמָאָה דְקַיְמַת מַה דִכְתִיב בִּסְפַר אוֹרַיְתָא דְמֹשֶׁה לָא יֱהֶוֵי תִקוּן זֵין דִגְבַר עַל אִתְּתָא וְלָא יְתַקֵן גְבַר בְּתִקוּנֵי אִתְּתָא אֱלָהֵן יְדָהָא לְסִכְתָא אוֹשִׁיטַת וִימִינָא לְאַרְזַפְתָּא דְנַפְחִין לְמִתְבַּר רַשִׁיעִין וַאֲנוּסִין מַחֲתֵיהּ לְסִיסְרָא תַּבְרַת רֵישֵׁיהּ פַּצְעַת מוֹחֵיהּ אַעֲבָרַת סִכְתָא בְּצִדְעֵיהּ".

מעתה נבוא לעיקר השאלה על המובא במסכת [סוטה מ"ד, ב]. "במה דברים אמורים, במלחמות הרשות, אבל במלחמות מצוה הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. אמר רבי יהודה במה דברים אמורים במלחמות מצוה, אבל במלחמות חובה הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה". ופירש רש"י ז"ל שם, "במה דברים אמורים דחוזרין מן המערכה ויש שאינן זזין ממקומן במלחמות הרשות. אבל במלחמות מצוה כגון כיבוש ארץ ישראל בימי יהושע הכל יוצאין".

וכתב הרדב"ז [בהלכות מלכים ז, ד]. "ברייתא כלשון רבינו [הרמב"ם] אלא דקשה וכי דרך הנשים לעשות מלחמה דקתני וכלה מחופתה והא כתיב כל כבודה בת מלך פנימה? ויש לומר דהכי קאמר כיון דחתן יוצא מחדרו כלה יוצאה מחופתה שאינה נוהגת ימי חופה! ואפשר דבמלחמת מצוה הנשים היו מספקות מים ומזון לבעליהן וכן המנהג היום בערביות".

וכן הוא בהרש"ש סוטה מ"ד, ב. שכתב "משמע דגם נשים יוצאות למלחמה וחדוש הוא. ואולי אינן יוצאות אלא לבשל ולאפות וכדומה לצורך הגברים אנשי המלחמה".
גם הגאון בעמק הנצי"ב וכן בשו"ת ת דברי יששכר [אבן העזר סימן קמ"ט] כתבו "ומה שאמרו שלמלחמת מצוה יוצא חתן מחדרו וכלה מחופתה, היינו שהחתן יוצא למלחמה אפילו כשכבר הכלה בחופתה, אבל לא שהכלה תצא למלחמה". ועיין עוד בשו"ת יביע אומר חלק ח, אורח חיים סימן נ"ד.

ודע, כי כל זה אמור ב״מלחמת מצוה״ שהחתן יוצא מחדרו, שהיא על פי הסנהדרין. אך במלחמה שאינה מצוה לא. ועוד מדובר במלחמות של בית דוד מלך ישראל שהיו כולם צדיקים ואין בידם שום עבירה אפילו קלה. ככתוב בתורה ״מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו״ ודרשו בתלמוד מעבירות שבידו ואפילו שח בין תפלה של יד לתפילה של ראש. וחלילה שבנות ישראל היו מתערבות עם החיילים. והיו שומרים על כל מצוות התורה הקדושה.
שאלה - 154493
לכבוד הרב
שמעתי שהרב עובדיה זצל היה בעד המדינה האם נכון הדבר ומה היה דעתם של רב אבא שאול ורב צדקה בענין רוצה ללכת בדרכח אבותינו תודה רבה וסליחה על טירחה

תשובה
מציע לך לעיין בשו"ת יביע אומר חלק ו, אורח חיים סימן מ"א. שם כתב כמה טעמים לאי אמירת הלל גמור ביום זה, כי "אינו יום שנגאלו מצרתם כי הרי המלחמה נמשכה". גם "לא היו כל ישראל בצרה", כי רובם היו בחוצה לארץ. גם "לא היה הנס יוצא מגדר הטבע", ועוד "לא הגענו אל המנוחה ואל הנחלה" שהרי אויבינו ממשיכים להלחם בנו, ועוד ואני מעתיק לך דבריו ממש "ומבחינה רוחנית, אשר ירוד ירדנו אלף מעלות אחורנית, ועדים אנו להתדרדרות מוסרית מדהימה, המתירנות גוברת וההתפרקות משתוללת בראש כל חוצות, חוסר צניעות, בגדי פריצות, ספרי פורנוגרפיה, וסרטי קולנוע מבישים, חילולי שבת בפרהסיא, פתיחת איטליזי טריפה בממדים מבהילים, ועוד כהנה וכהנה, ועל הכל שמאות אלפי ישראל, מתחנכים במוסדות חינוך לא - דתיים, ולומדים שם להתנכר לכל קדשי ישראל, ולפנות עורף לצור מחצבתם, ולהיות ככל הגוים בית ישראל, עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות בורות נשברים אשר לא יכילו המים, ונתקיימה נבואת ישעיהו: ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד, וכדרשת חז"ל בחגיגה (יד) ובעקבות משיחא חוצפא ישגא, ועמא דארעא אזלא ומדלדלא, נערים פני זקנים ילבינו וכו' (סוטה מט:), הלזה צפינו וקוינו במשך כאלפיים שנות גלותינו, והרי כתב הרמב"ם (בפ"ט מה' תשובה ה"ב): לא נתאוו ישראל לימות המשיח אלא כדי שינוחו ממלכיות שאינן מניחות להם לעסוק בתורה ובמצות כראוי, ובימי המשיח תרבה האמונה והדעה והחכמה והאמת, שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם. ומסיבות אלה הרבה משלומי אמוני ישראל אשר רואים שעדיין שכינתא בגלותא, נוהגים שלא לומר הלל בכלל ביום העצמאות, וטעמם ונימוקם עמם לרוב יגונם וצערם על מצבינו הרוחני אשר אנו נתונים בו כיום, ואין לזה כל דמיון לנס חנוכה שכל העם הכירו וידעו בהשגחת השי"ת עליהם, וכולם היו עובדי ה' באמת ובתמים".
שאלה - 154392
מורי ורבי, מה הסכנה באכילת פירות יבשים המיובאים מחו"ל?
תשובה
לפי מה שחקרתי מומחים יודעי דבר המצב מאוד חמור בענין זה, ואזכיר פרטים חלקיים ומעטים מתוכם.
הפירות היבשים מיובאים ממדינות שונות כמו תורכיה, טיוואן, תילאנד, סין והמזרח, שם אין פיקוח רציני וקפדני על תעשית המזון, ושם מוסיפים לפירות היבשים מיני חומרים כימיים המכילים גפרית, זרחן מסוכן, צבעי מאכל, טרטזין, סולפור, חומרי הדברה נגד יתושים ותולעים, עמילן, סוכרים מסוכנים, שמן דקלים מוצק מסוכן למחלה הידועה, שומן רווי מוצק הגורם לכלוסטרול גבוה, חומצות התעשיה, שמן פרפין, SO 2 המסוכן, ועוד מרעין בישין.

כל החומרים הללו מורכבים כדי לשמר את הפירות, לייצבם, לצבוע אותם בצבעים זוהרים, והם מסוכנים ביותר לבריאות, יוצרים אלרגיה, היפר אקטיביות בעיקר לילדים, מתח ועצבנות, בעיקר אסטמה ובעיות נשימה קשות, סרטן קיבה, צריבות עור, ועיניים, חולשה ונזק לכבד ולאיברים הפנימיים.
הפירות נצבעים בצבעים מרהיבים מלאכותיים המזיקים לבריאות האדם.

הצבע הכחול מסוכן ביותר כי הוא מכיל פחם מזיק, וגם זפת!!!
ירוק E133, אדום בוהק E129, צהוב סנטס יולו E110,
בעיקר יש להמנע מאכילת
קיווי מיובש, מכיל טרטזין 102.
אבטיח מיובש,
משמש הצהוב שהוא עם תוספת חומצות וזרחן, האורגני טבעי הוא בצבע חום כהה.
צימוקים בתוספת שמן פרפין המזיק לקיבה,
פרוסות מלון סכנה ממש,
בננות מטוגנות מכילות זפת וגפרית, גם שמן דקלים מוצק המסוכן שבעתיים.
אגוזים יש לקנות עם קליפה, כי הקלופים מאבדים מחצית מערכם התזונתי ועוברים תהליכי "הגנה" בחומרים לא בריאים, וזה כולל פיסטוק קלוף, שקדים קלופים, ולבנים. כל זה ועוד אמר לי היום מומחה לתעשית המזון להזהיר את הציבור, כי בהלכה חמורה הסכנה יתר מאכילת איסור.

לא הזכרנו את הפירות הנגועות בתולעים, רמשים, ושאר מיני יתושים.
שאלה - 154333
למורנו ורבנו שלום. העיר אילת האם מעמדה ההלכתי הוא ארץ ישראל, לגבי הפרשת תרומות ומעשרות, שמיטה, יציאה אליה, הנהגת שני ימים טובים כחו"ל ועוד.
תשובה
תחילה וקודם שנכנס לסוגיא מורכבת זאת אשר דנו בה גדולים וטובים, נקדים את דברי הרמב"ם ז"ל לגבי מה נקראת בגדר ארץ ישראל.
כתב הרמב"ם ז"ל [הלכות תרומות פרק א הלכה ב] "ארץ ישראל האמורה בכל מקום היא בארצות שכיבשן מלך ישראל או נביא מדעת רוב ישראל וזהו הנקרא כיבוש רבים, אבל יחיד מישראל או משפחה או שבט שהלכו וכבשו לעצמן מקום אפילו מן הארץ שניתנה לאברהם אינו נקרא א"י כדי שינהגו בו כל המצות, ומפני זה חלק יהושע ובית דינו כל א"י לשבטים אף על פי שלא נכבשה כדי שלא יהיה כיבוש יחיד כשיעלה כל שבט ושבט ויכבוש חלקו".

והנה ידוע כי אילת חלק מארץ אדום היא ככתוב בדברים [ב, ח] ונעבור מאת אחינו בני עשו היושבים בשעיר מדרך הערבה מאילת ומעציון גבר וגו', וכן כתוב במלכים [א' ט, כ"ו] את אלות על שפת ים סוף בארץ אדום, וכן בדברי הימים ב' (ח' - י"ז), משום כך צריך להיות לכאורה הדין פשוט שבאילת צריכים לנהוג ב' ימים אף אי לא היה ספק אם השלוחין היו מגיעין לשם, דומיא שפוסק בזה הרמב"ם שם בה' קדוש החודש על עמון ומואב שגם המה מגבול העתיד (עיין ב"ב ד' נ"ו ע"א וברש"י עה"ת בראשית ט"ו - י"ט).

אלא שהעיר אילת כידוע נכבשה תחילה על ידי שלמה המלך, ואחרי שנים חזרו בני אדום ולקחוה, ובא אמציה והכה את אדום ולקחה מהם ועזריה בנו בנה אותה מחדש. על ידי מלכי יהודה והתגוררו בה עם ישראל, וכנזכר בספר מלכים [א פרק ט, כ"ו] "וָאֳנִי עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בְּעֶצְיוֹן גֶּבֶר אֲשֶׁר אֶת אֵלוֹת עַל שְׂפַת יַם סוּף בְּאֶרֶץ אֱדוֹם". וכן הוא בספר דברי הימים ב פרק ח, י"ז] "אָז הָלַךְ שְׁלֹמֹה לְעֶצְיוֹן גֶּבֶר וְאֶל אֵילוֹת עַל שְׂפַת הַיָּם בְּאֶרֶץ אֱדוֹם". וכתוב בספר תהלים [ע"ב, ח] "וְיֵרְדְּ מִיָּם עַד יָם וּמִנָּהָר עַד אַפְסֵי אָרֶץ". ופירשו רש"י ורבנו אברהם אבן עזרא ז"ל כי שלמה המלך שלט על כל ארץ ישראל מים סוף ועד ים פלשתים, והמצודות פירש "ימשול מים הדרומי הנקרא ים האדום עד ים הצפוני הוא ים אוקיינוס".

והגאון היעב"ץ ז"ל בספרו מור וקציעה [סימן ש"ו] כתב "באילת מצינו שנתיישבו בה ישראל לפעמים, כמו בימי שלמה שעשה אני בעציון גבר אשר את אילות [מלכים א' ט, כו]. ובימי אחז נתגרשו משם ככתוב [מלכים ב' טז, ו] וינשל את היהודים מאילת. ובימי בית שני נראה שחזרו וישבו שם. מאותה ששנינו ריש פ"ה דמעשר שני, ואילת מן הדרום, כמדומה לפי שהיה שם נמל לספינות, ומקום סחורה ושפע ימים, היו הכל רצים לשם. גם יש לידע כי בשדה אדום הסמוך לא"י שמה נתיישבו גם בני ישראל בבית שני. גם היו בכמה מקומות מעורבים יחד, כנראה מספר מלחמות החשמונאים ויוסיפון. ואותה הארץ היא הנקראת גבלא (עם ששתי ארצות הנה ששמן גבל, אחת למערב צפון א"י, היא של אומת הגבלים (בוני הבית) בצד צידון. ובספר יחזקאל [כז, ט] זקני גבל וחכמיה. והשנית למערב דרומה של א"י) ומאז שבאה ליד ישראל נחשבת לא"י. הוא ששנינו שלהי סוטה [מט, ב] והגבלן ישום".
והמלבי"ם ז"ל [מלכים ב פרק יד, כ"ב] פירש על עזריה בן אמציה מלך יהודה, "הוא בנה. אילת היתה מאדום כמ"ש (דברים ב, ח) מאילת ומעציון גבר, וכן אמר בדברי הימים (א' ח, יז) אז הלך שלמה לעציון גבר ואל אילת על שפת הים בארץ אדום, והיתה לדוד ושלמה שמשלו באדום, ובימי יהורם בן יהושפט פשע אדום, אמציה לקחה מידם והרסה, ועוזיה בנו בנה אותה וישיבה ליהודה, כי עד עתה היתה חרבה ולא היתה לא לאדום ולא ליהודה ואחרי מות אמציה בנה אותה".
והגאון רבנו שלמה זלמן אוירבך ז"ל כתב בספרו שו"ת מנחת שלמה [תניינא ב - ג סימן מו] "בכהאי גוונא שהשלטון הוא אחד בידי ישראל שבארץ ישראל שפיר חשובה גם אילת כא"י לענין דין יום טוב שני של גלות. ואין לחוש דשמא ישתנה חס ושלום המצב ואילת תנותק מא"י ואתי לקלקולי, דכמו שלענין בבל ומצרים אמרינן שהדין של יום טוב שני משתנה לפי המצב כך גם בזה, ואין לחוש בכגון דא לקלקולא כיון שהכל יודעים שכך הוא הדין דבחו"ל נוהגים ב' ימים ובא"י רק יום אחד. ובר מן דין יש גם להסתפק דאפשר שאילת היא בתוך מהלך עשרה ימים מירושלים (הואיל והמרחק בקו האוירי הוא רק קרוב ל - 250 ק"מ), ולכן בצירוף כל הדברים שכתבנו חושבני שאין זה כ"כ ברור שחייבים שם ביום טוב שני, ואם רק ספק הוא יש לילך אחר דין התורה ולנהוג רק יום אחד בלבד.

ולגבי קביעת שני ימים טובים של גלויות יש שכתבו שאין השלוחים הגיעו לשם תוך עשרה ימים ולכן יש לעשות בה שני ימים טובים, אך דעת הגאון החזון איש ושו"ת היכל יצחק אורח חיים סימן נ"ה, ושו"ת ציץ אליעזר חלק ג סימן כ"ג ועוד שיש לנהוג בה יום אחד בלבד. וכן דעת המנחת שלמה. וממילא מותר לנסוע אליה וכן היא בתוך גבולות ההבטחה. ואין בה חשש איסור יציאה מהארץ.

ולגבי תרומות ומעשרות ושביעית נהגו להקל בה מטעם שכבשה שלמה בעבור גבית מסים, ולא יישב בה יהודים. וצריך שיהיה כיבוש עולי בבל ועולי מצרים, דהיינו יהושע ועזרא. ואילת היא מובלעות חו"ל וכתב הרמב"ם ז"ל שהם פטורות. אך יש בה קדושת ארץ ישראל, ומה שפוטרים מעשרות מפני שלא התיישבו בה יהודים.
כתבתי כל זה בקיצור נמרץ לרגל המלאכה המוטלת עלי, ויש מקום עוד להרחיב הדברים בסייעתא דשמיא.
שאלה - 154315
לכבוד הרב מוצפי שליט"א, שלום רב. לקראת ט"ו בשבט ילמדנו רבנו האם יש עדיפות לאכול פירות שגדלו בארצינו מאשר לפירות המיובאות מחו"ל מארצות אויבינו?
תשובה
חביבות יתירה ראינו שהתורה הקדושה שיבחה את פירות ארץ ישראל, ככתוב [דברים ח, ח] "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ". ונאמר [שמות י"ג, ה] "וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ יְקֹוָק אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה".
ועיין בתלמוד ירושלמי [מסכת ביכורים פרק א, הלכה ג] ובתלמוד בבלי [כתובות קי"א, ב] "רמי בר יחזקאל איקלע לבני ברק, חזנהו להנהו עיזי דקאכלן תותי תאיני, וקנטיף דובשא מתאיני וחלבא טייף מנייהו ומיערב בהדי הדדי, אמר היינו זבת חלב ודבש. א"ר יעקב בן דוסתאי מלוד לאונו שלשה מילין, פעם אחת קדמתי בנשף, והלכתי עד קרסולי בדבש של תאינים. אמר ריש לקיש לדידי חזי לי זבת חלב ודבש של צפורי, והוי שיתסר מילין אשיתסר מילין. אמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי זבת חלב ודבש של כל ארץ ישראל".
ועוד עיין [שם קי"ב, א] "אמר רב חסדא, מאי דכתיב: ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי? למה ארץ ישראל נמשלה לצבי? לומר לך: מה צבי זה אין עורו מחזיק בשרו, אף ארץ ישראל אינה מחזקת פירותיה. דבר אחר מה צבי זה קל מכל החיות, אף ארץ ישראל קלה מכל הארצות לבשל את פירותיה. אי מה צבי זה קל ואין בשרו שמן, אף ארץ ישראל קלה לבשל ואין פירותיה שמנים? תלמוד לומר זבת חלב ודבש, שמנים מחלב ומתוקים מדבש".
ולכן בברכת מעין שלש מצינו נוסח מיוחד לחתום על הארץ ועל פירותיה.

ובשבת זו פרשת בשלח קראנו בתורה על ירידת מן לישראל במדבר, וידוע מה שכתב הזוהר הקדוש שבכניסתם לארץ ישראל נבלע המן בתוך אילנות הארץ, והאוכלם טועם בהם את רוחניות המן, ואמר לי מור אבי ז"ל שלכן הגאון רבנו יוסף חיים ז"ל היה פעמיים בשנה מזמין מפירות הארץ הקדושה לבבל ומחלקם לתלמידי חכמים שם, והיה אומר להם בואו ותטעמו מהמן שירד לישראל במדבר.

וכתב הגאון היעב"ץ ז"ל בספרו מור וקציעה [סימן רח] "ואף על גב דאמרינן [סוטה יד, א] וכי משה לאכול מפריה ולשבוע מטובה היה צריך, אנו ודאי צריכין להם, כי פירות א"י מוסיפים כח וחכמה, כמ"ש [ב"ב קנח, ב] באוירא דמחכים. ולא על חנם האריך התלמוד [ברכות מד, א] להזכיר אכילה מופלגת דר' יוחנן ותלמידיו כי אכלי פירות גינוסר, שנראית באמת גוזמא. אבל ח"ו שכוונו לספר בגנותם, אלא בשבחם ובשבח א"י נתכוונו. ולהודיענו שפירותיה נותנים חיים לעם עליה, ומוסיפים כח וגבורת ההשכלה".

והרב בית אברהם בצאתו מארץ ישראל לעיר מגוריו ברנוביץ' הביא עמו מרוב חביבות דקדושה חלה קטנה שנאפתה מעיסה בארץ ישראל וצירפה בשולחנו ביום שבת קודש ללחם משנה לחלתו הגדולה, ונסתפק על איזה מהם לברך, על החלה הגדולה מחו"ל, או על החלה הקטנה מארץ ישראל. ולידו ישב הגאון רבי אריה לייב רוגוזניצקי זצ"ל הרב מנאליבוק והשיב לו על פי האמור בתורה (בראשית טו יח) "הנהר הגדול נהר פרת" ופרש"י דאע"פ שהוא קטן יותר משאר הנהרות מכל מקום משום כבודו של ארץ ישראל קוראים לו גדול, הרי שאף בעניננו אף על פי שהחלה מארץ ישראל קטנה יותר, יש לה מעלה של גדול, ויש לברך עליה.
וכעין זה מסופר על רבינו המלבי"ם שפעם אחת הודיעו לו כי שני אורחים מחכים לו, אחד שבא מארץ ישראל והשני אחד מגדולי הרבנים ברוסיה, וצוה המלבי"ם להכניס בראשונה את זה שדר בארץ ישראל. וכשנכנס אחר כך הרב מרוסיה היה נעלב מעט שהכניס קודם את היהודי מארץ ישראל, ושאל את המלבי"ם אם שמע ממנו הרבה חידושי תורה. השיב לו המלבי"ם לא שמעתי ממנו חידושי תורה אבל נזכרתי באותה שעה במאמר הכתוב על "הנהר הגדול נהר פרת" ורש"י מפרש לפי שהיה דבוק לארץ ישראל קראוהו גדול אף על פי שהוא קטן ועל אחת כמה וכמה שמי שיושב בארץ ישראל הוא גדול יותר מהגדולים היושבים בחוץ לארץ.

ולגבי האכילה ביום ט"ו בשבט עיין במועד לכל חי [סימן ל, ] לרבנו חיים פלאג'י ז"ל, ובספרו ברכת מועדיך לחיים [חלק ב, עמוד קנ"ב] ובספר והוכיח אברהם [פרק ל"ד] שכתבו לאכול מפירות שבעת המינים דווקא. וכן הוא בספר כף החיים סופר [קל"א, ר"ז]. ומור אבי ז"ל היה מקפיד על פירות ארץ ישראל היכא דאפשר ומוותר על פירות של חוץ לארץ.
ובודאי שעיקר המנהג לאכול מפירות שבעת המינים ועוד כפי שסידרו לנו הגאונים רבנו חיים ויטאל ז"ל ורבנו אברהם אזולאי ז"ל ורבנו יעקב רקח ז"ל הם מפירות ארץ ישראל שיש בהם קדושת הארץ. שהרי כל ענין ראש השנה לאילן הוא לגבי חנטת הפירות הן לגבי מעשרות, הן לגבי שביעית ערלה ומצוות התלויות בארץ שעיקרם בארץ ישראל. ואין שום חשיבות בפירות המיובאות מחו"ל, כי שתים רעות יש בהם, האחת שבזה מפרנסים את אויבי ישראל מארצות הניכר, והשנים שידוע כי הם מכילים חומרים כימיים וביולוגים מסוכנים לבריאות, וחלילה שבאלה יהיה אפילו ריח של מצוה. לכן נשתמש רק בפירות של הארץ וכן ביין המיוצר בארץ הקודש.
שאלה - 154205
לכבוד הרב עטרת ראשינו שליט"א, יש מישהו שתבע שר בממשלה לבית דין רבני נגד גירוש הזרים הנמצאים בשכונתינו בתל אביב וטוען לא תסגיר עבד אל אדוניו, ואנחנו סובלים מהם ומסוגרים בבתינו.
תשובה
תמהתי מאוד על כבוד הדיינים שלא דחו את ה"תביעה" על הסף, וכן אתם התושבים מדוע אינכם תובעים בעצמיכם ומתארים את הסבל הנורא שהנכם עוברים כפי שראיתי השבוע בהיותי בשכונתכם והזדעזעתי.
התורה הקדושה אוסרת עלינו לתת להם לחנות בארצינו, ולא להשכיר להם בית. כנזכר בדברי הרמב"ם ז"ל בספר המצות [מצוה נ"א], וזו לשונו: הזהירנו מלהושיב גויים בארצנו, כדי שלא נלמד כפירותם, כאמור לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי, ואם ירצה גוי לעמוד בארצנו אינו מותר לנו להרשות לו עד שיקבל עליו שלא לעבוד עבודה זרה. אולם גויים בארצנו לא ישבו עמנו ולא נמכור להם נחלה ולא נשכיר להם בית, ובביאור אמרו לנו הפירוש לא תחנם, לא תתן להם חניה בקרקע".
ומקור דבריו בתלמוד ירושלמי מסכת עבודה זרה פרק א, הלכה ט, "בשם רבי יוחנן [דברים ז, ב] לא תחנם לא תתן להם חן. לא תחנם לא תתן להם מתנת חנם. לא תחנם לא תתן להם חניה בארץ". ויש בזה אריכות גדולה בפוסקים.

ואשר שכתבתם לי שהטוען מצידם כביכול טוען שהוא שומר מצוות, וטוען לא תסגיר עבד אל אדוניו. נוראות נפלאתי איך אדם לא מביט או מתבונן בפשט הפסוק, שהרי המדובר בעבד כנעני שהתגייר וטבל לשם עבדות וקיבל עליו שבע מצוות, וכפי שכתבו רש"י ז"ל ורבנו בחיי ז"ל, וכמבואר במסכת גיטין מ"ה, א. ואם נסגירהו יחזור לעבוד אלילים, וכתב הרס"ג כי לאו זה נוהג גם בימינו. וכנזכר בפוסקים אין ספור. ואלה המסתננים הם עצמם כרגע עובדי אלילים בארצינו, ובידם שתי וערב ועוד דמויות אליליות וזה אסור לכולי עלמא, ובזוהר הקדוש כתב שכל רגע ששוהים כאן מצערים את השכינה הקדושה. ועיין בזוהר הקדוש פרשת נח ס"ח, ב. שכתב על הרשעים והגויים היושבים בארצינו הקדושה, גורמים לשכינה להסתלק מכאן, וחלילה לאוח הטומאה לשרות בה, ומי יתן אל לבו לעכב את השכינה מלדור במקומה אתנו.
וראה נא מה שכתב בשו"ת יביע אומר חלק י חושן משפט סימן ו. על מה שכתוב במדרש (ב"ר ס"פ צד), בשעה שעלה נבוכדנצר לכבוש את יהויקים, ירדו סנהדרי גדולה לקראתו, אמרו לו הגיע זמנו של הבית הזה ליחרב? אמר להם, לאו, אלא יהויקים מרד בי תנוהו לי ואלך, באו ואמרו ליהויקים, אמר להם וכי כך עושים, דוחים נפש מפני נפש? לא כן כתוב לא תסגיר עבד אל אדוניו, אמרו לו וכי לא כך עשה זקנך לשבע בן בכרי, כיון שלא שמע להם עמדו ונטלוהו ושלשלו אותו, ופייליה (בקע אותו נבוכדנצר וחילקו לאיברים). ע"כ. והרי יהויקים לא נתחייב אלא מפני שמרד בנבוכדנצר, ואפ"ה מסרוהו. אך י"ל שבלא"ה חייב מיתה היה, שהיה רשע ועובד ע"ז להכעיס, (כמ"ש בסנהדרין קג: - קד א), עד שביקש הקדוש ברוך הוא בגללו להפוך העולם לתהו ובהו, כמ"ש בסנהדרין שם.

בא וראה שהכל ענין פוליטי וניגוח, שהרי מעשים בכל יום שמדינות רבות בעולם שיש להם "הסכם הסגרה" עם ישראל, ולכאן בורחים מבצעי עבירות והם יהודים, וכן מוסגרים. ומדוע לא קמה צעקה של יפי הנפש האריסטוקרטים והסוסייטים למיניהם, שומרי החופש והדמוקרטיה המזוייפת.
וזכורני כי קרה מקרה בשנת תשכ"ב לפני 56 שנים, שיהודי מארה"ב בשם ד"ר סובלן ז"ל ברח משם לארצינו, והיה חולה לוקמיה והאמריקנים ביקשו להסגירו, והיה שר הפנים דאז הד"ר יוסף בורג ז"ל, וחתם נגדו על צו גירוש ללא בית המשפט, ותוך שתי יממות הועלה למטוס בעל כרחו ובדרך הרעיל את עצמו ומת ואין פוצה פה ומצפצף, ועתה שאחינו בני ישראל מסתגרים בבתיהם עם בניהם ובנותיהם ופוחדים מפני הבריונים שחדרו לכאן ללא רשות, אין דורש ואין מבקש.
עבדים משלו בנו .
שאלה - 153891
לכבוד הרב
אני לומדת הוראה בסמינר שהוא עם פנימיה בשביל להיבנות יותר טוב אבל קשה לי המרחק מהבית אם אפשר קצת חיזוק מכבוד הרב

תשובה
אשרייך, אשרי חלקך, אשרי יולדתך, אני מקנא בעולם הבא שיש לך. תחשבי מעט כמה נחת רוח הנך עושה לאבינו שבשמיים, כי כמה צער יש לו והוא בוכה כל לילה על בנות שאינן בדרך הישרה, וכשמביט עלייך מתנחם. ומי יודע כמה גזירות קשות את מבטלת מעל עם ישראל בעולם.
זכרי את גדולי ישראל שנדדו מחוץ לביתם ללא מזון, ללא מים, ללא תנאי לינה, וללא דברים בסיסיים.ועשו כן לכבוד השכינה שהיא בגלות, וסופם שהצליחו ועלו במעלות רמות.
שימי לנגד עינייך את גדול המפרשים בכל הדורות, רש"י ז"ל שזכה לפרש את כל התנ"ך ואת כל התלמוד בבלי, מפעל אדיר שאין דומה לו בעולם, וכולו על ידי איש אחד, בודד, וכל זה זכה כי נדד שנים מחוץ לעירו.
זכרי את המקובל הענק רבנו משה קורדבירו ז"ל וזיע"א שהיה יוצא להרי הגליל עם רבו רבנו שלמה אלקבץ ז"ל ועוסקים בתורה וזכה לחבר למעלה משלשים ספר בתורת הפשט ובתורת הקבלה.
זכרי את הגאון המפורסם הגאון מווילנא ז"ל שידע את כל התורה החכמות והמדעים, וכל זה כי נדד שנים מחוץ לביתו לכבוד השכינה וסבל בשבילנו שנוכל להתקיים בגלות הזאת.

הביטי אל הענק המפורסם אבי תורת הזוהר והקבלה, הוא אדוננו רבי שמעון בר יוחאי זיע"א ורבי אלעזר בנו, שנדדו בהרים ובגאיות ללמוד תורה. ולא עוד אלא שישבו במערה בפקיעין י"ג שנים ללא חברים, ללא תנאים, ללא מזון ומים, וללא בגד להחליף, יושבים מכוסים עד צווארם בתוך החול, בקיץ ובחורף, ועוסקים בתורה וכל פמלייא של מעלה מאזינים להם, ואליהו הנביא זכור לטוב בא לבקרם, ומספר להם חידושים מישיבה של מעלה. וסופו שהתפרסם שמו בכל העולם כולו, וכמה רבבות ישראל משחרים לפתחו ומתפללים לאבינו שבשמיים בזכותו. וכמה תורה הפיץ בישראל.
לא התכוונתי להאריך, אך משמיים יצא הדבר, חזקי ואמצי את וכל בני ובנות ישראל. מתפלל עליכם.
שאלה - 153880
שלום רבנו שליט"א,
בכוונתנו להכניס לדפוס ספר אודות "ברכת אשר יצר" בכוונה, נודה למע"כ אם מבלי להטריח, יש באמתחתו מעשי רב של רבותיו ומור אביו זיע"א לחזק את הציבור בענין זה.

תשובה
מדי לילה בחצות, בלילות שהייתי ער,ואני כבן 9 שנים. ראיתי את אבא קם משינתו בסביבות השעה 23.00 קיץ וחורף. ונוטל ידיו שחרית עם סידור כוונות הרש"ש זיע"א, כשכל שפיכה היתה הפסקה של כשתי דקות בעיון הכוונות בסידור כארבעה דפים גדושים של שמות הקודש, והכל בעמידה והיה חלש מאוד. לאחר תום ששת השפיכות שפשף ידיו שש שיפשופים לסירוגין עם כוונות. בירך על נטילת ידים בכוונות, ניגבם. וישב על ספסלו כשרק נר דולק על שלחנו שלא להפריע את שינת הילדים, פתח את סידור הכוונות ופניו היו כמלאך האלקים. רמז לי במטו למהר לישן, ואני מתחת לסמיכה הצצתי עליו איך במשך 20 דקות הוא קורא את הברכה אשר יצר עם כוונות נוראות והיה שמח כמי שחצי כדור הארץ שלו וכמלך על ארצות תבל ומאושר מאין כמוהו.
כשסיים ברכת אשר יצר הסמיך אליה את ברכות השחר בסידור הכוונות, והנר עדיין דולק, שעה ומחצה לקחו ברכות השחר, אחריהם ברכת התורה. בסיומם השעה 2 ועוד כעשרים דקות. לוחש לי "בן ציון קום אני הולך למקוה". בקפיצה קמתי והתלוותי עמו למקוה, השהות שם בדיוק 7 דקות. בזריזות מדהימה הוא רץ ואני מתאמץ להשיגו, משם לבית הכנסת ללמוד עמו מסכת בבא קמא, לא ישנתי כלל, אך התרגשתי כי ראיתי שאני זוכה ללמוד עם מלאך.

את מורי ראש הישיבה הרב יהודה צדקה הייתי רואה מדי יום בישיבה רוחץ ידיו ועומד דום בכניסה למסדרון וידיו רועדות ומתנדנדות כשהוא חובק את כפותיהם צמודות ומברך בעצימת עיניים מילה במילה עד סיומה.
והנה אני רואה את רבנו יצחק כדורי ז"ל יוצא ורוחץ ידיו, עומד בקצה המסדרון ידיו מחבקות את חזהו ימין על שמאל, והניחם מתחת לגלימתו ומברך בנחת ובצניעות ברכת אשר יצר בכוונה עצומה,
שעה אחר כך גם ראיתי את מורי הגאון רבי בן ציון אבא שאול מברך בפה מלא בחיתוך אותיות ובגילוי הברות את כל התיבות והאותיות של הברכה, כשעיניו נשואות לשמים ואינו מבחין בהמולה מסביבו, סיים ואחר התפנה להשיב לשאלותיהם של בחורי הישיבה בזריזות ובאופן ברור וקצר. אשר המתינו לו בקוצר רוח ובסבלנות רבה. כי זו היתה שעתם בהזדמנות לפנות אליו. אחר שעה קלה ראינו את המקובל הצנוע חכם ששון לוי ז"ל איש קדוש אשר כל ימי החול היה יושב בתענית, עומד בפינת המסדרון ידיו משולבות ימין על שמאל עוצם עיניו בהתלהבות ואומר מילה במילה את דברי הברכה ומתלהב כולו ועקיבי רגליו מתרוממות לפי הקצב כמו באמירת קדוש, כתיפיו עולות ויורדות וכל גופו מזדעזע ואומר בחיתוך אותיות אחת לאחת את הברכה וכשסיימה הרגשנו שהנה הוא ירד עתה מעולם העליון לקרקע ואמר לנו איזה חידוש תורה.
ועיין בארחות ציון ברכות השחר.
שאלה - 153846
לכבוד הרב: האם מותר לענות פעמיים אמן ברצף? כגון אחד בירך שהכל והשני בירך שנייה אחריו בורא פרי העץ
2. או כגון: 2 אנשים שאמרו קדיש בהפרש של 2 שניות אחד מהשני אחרי מי לענות? תודה

תשובה
הבדל רב ביניהם, על שני מברכים שהם שני אנשים שונים וסיימו בהפרש מעט ביניהם עונים על כל אחד אמן שלו, אך בקדיש לא כך, כי שניהם אומרים אותו ענין. וכן אם סיימו בבת אמן ברכות שונות.
והלכה זו צריכה פירוט וביאור. דע, כי כתב מרן הבית יוסף [סימן ס"א] "כתוב בספר אהל מועד (שער ק"ש דרך א נתיב ז), האומר אמן אמן כאומר שמע שמע. ע"כ. ואיני יודע מנין לו, ועוד הא קרא כתיב (תהלים פט נג) ברוך ה' לעולם אמן ואמן. ואף על גב דבאמן תניינא איכא אות ו', נראה שאפילו בלא ו' נמי אין קפידא אי אמר אמן אמן תרי זימני". והרבה מהפוסקים העירו לפרש דבריו. ועיין יד אהרן סימן ס"א, מור וקציעה שם.

וכתב הגאון הפרי חדש ז"ל [סימן סא סעיף יב] "שלא לענות על שום ברכה אמן ב' פעמים. דהכי איתא בירושלמי פרק בתרא דמגילה [הלכה י] מודים מודים משתקין אותו ודכוותא אמן אמן עד כאן. והטעם משום דמיחזי כב' רשויות שמאמין ומאמת הראשון וכן כביכול השני ולכן אסור, ומיהו אם קאמר השני עם וי"ו יראה דליכא קפידא וכדכתיב [תהלים פט, נג] ברוך ה' לעולם אמן ואמן, אלא שמצינו כתוב [נחמיה ח, ו] ויברך עזרא את ה' האלהים הגדול ויענו כל העם אמן אמן, ולכן יראה שאם מפסיק פורתא בינתיים שרי". ובשו"ת הלק"ט [חלק א, סימן פ"ה] כתב שיענה "אמן ואמן" באות ו.

וכתב הגאון החיד"א ז"ל בברכי יוסף אורח חיים סימן קכד, ח. "מי שנזדמן לו לענות שני אמנים על שני דברים עונה שני אמנים זה אחר זה. ואפילו למ"ש מרן בב"י סי' ס"א בשם אהל מועד (דף ט ע"א) דאומר אמן אמן כאומר שמע שמע, שאני הכא דהוי על ב' דברים וטפי עדיף לומר אמן ואמן. הרב החסיד מהר"ר יעקב מולכו בתשובותיו כ"י סי' ע"ג. ועמ"ש הרב פר"ח לעיל סימן ס"א דין ט' ודין י"ב. ועמ"ש שם בספר יד אהרן. ודוק".
ועיין בשו"ת יביע אומר חלק י, אורח חיים סימן ה.
שאלה - 153738
שלום לכבוד הרב
מה החשיבות להספד בקול גבוה ועם בכי? כי ראינו את כת״ר שליט״א אתמול מתאמץ עד שעורר אותנו מאוד.

תשובה
כתב הטור יורה דעה [סימן שד"מ] "מצוה גדולה להספיד על המת כראוי וכל המתעצל בהספדו של אדם כשר אינו מאריך ימים וראוי לקוברו בחייו. ומצוותו שירים קולו לומר עליו דברים המשברים הלב כדי להרבות בכייה ולהזכיר שבחו ואסור להפליג בשבחו יותר מדאי אלא מזכירין מדותיו הטובות שבו".

וכתב מרן בבית יוסף [שם] "ומצותו שירים קולו לומר עליו דברים המשברים את הלב וכו'. בפרק קמא דברכות (ו:) אגרא דהספדא דלויי ופירש הרמב"ן דלויי שיגביה קולו בהספד על החכמים והכשרים כדאמרינן (שבת קנג.) אחים לי בהספדאי דהתם קאימנא. גרסינן בירושלמי (מו"ק פ"ג ה"ה) האנק דום (יחזקאל כד יז) מכאן שהוא צריך לצווח על המתים".
וכן פסק בשלחן ערוך "מצוה גדולה להספיד על המת כראוי. ומצותו שירים קולו לומר עליו דברים המשברים את הלב, א כדי להרבות בכיה ולהזכיר שבחו. ואסור להפליג בשבחו יותר מדאי, אלא מזכירין מדות טובות שבו, ומוסיפין בהם קצת, רק שלא יפליג. ואם לא היו בו מדות טובות כלל, לא יזכיר עליו. וחכם וחסיד, מזכירים להם חכמתם וחסידותם. וכל המזכיר על מי שלא היה בו כלל, או שמוסיף להפליג יותר מדאי על מה שהיה בו, גורם רעה לעצמו ולמת".

וכתב הרב הלבוש ז"ל "וכל המתעצל בהספדו של אדם כשר אינו מאריך ימים מדה כנגד מדה, וראוי לקוברו בחייו, שנאמר [יהושע כד, ל] ויקברו אותו בגבול נחלתו בתמנת סרח אשר בהר אפרים מצפון להר געש מלמד שגעש עליהם ההר לקוברם. ומצותו שירים קולו שכן כתוב [יחזקאל כד, יז] האנק דום, ואמרו רז"ל [ירושלמי מו"ק פ"ג ה"ה] מכאן שהוא צריך לצווח על המתים, כלומר לומר עליו דברים המשברים את הלב כדי להרבות בבכייה ולהזכיר שבחו. ואסור להפליג בשבחו יותר מדאי מפני שהוא לו למזכרת עון למת, שיאמרו עליו לא זו שזה לא היה בו אלא אפילו עון כך וכך עשה ומתוך כך יבואו לספר בגנותו להזכיר חטאיו, אלא מזכירים מדות טובות שהיו בו באמת ומוסיפין בהן קצת, רק שלא יפליג, ואם לא היו בו מדות טובות כלל לא יזכיר עליו כלום. וחכם וחסיד מזכירים להם חכמתם וחסידותם. וכל המזכיר על מי שלא היה בו כלל או שמוסיף להפליג יותר מדאי על מה שהיה בו, גורם רעה לעצמו ולמת, שיהיה מדת הדין מתוח כנגד שניהם, כי דובר שקרים לא יכון". והרב טורי זהב כתב "קשה מה לי שקר מעט מה לי שקר הרבה ונראה לתת טעם לזה דדבר מסתבר הוא שכל מי שעושה איזה מצוה כגון צדקה וכיוצא בה באיזה שיעור בודאי אם היה בא לידו דבר הצורך קצת יותר ודאי לא היה מניח מלעשות גם אותו השיעור כי לא היה משחית בעבור דבר מועט יותר וע"כ נחשב לו כאלו עשאו ואין כאן עדות שקר עליו".
והגאון החיד"א ז"ל כתב בברכי יוסף "וטעמא דמסתמא לא ידעו העולם תכלית מדותיו, דכיון שהיו בו מדות טובות אין ספק דקצת מהם לא נתפרסמו, אי משום שהסתירם בכוונה מכוונת, אי משום דלא דייקי כולי האי למען דעת כל המדות טובות בשלמותן, כי אין מחסור. ומיהו לא שרי אלא קצת ותו לא".

ומה ששאלת מדוע להרים קולו. כך מובא בגמרא "אחים בהספדאי" ופירשו שירים קולו, וכן אמרו "דלויי", שהוא הרמת קול, וכפי שראית בפוסקים לעיל. ועיין בערוך השלחן שם ה, שכתב על החכמים והכשרים צריך שיגביה קולו, כפי שכתבו הרמב"ן והטור ז"ל. ובאופן שהיה לפנינו אין גדול וזקן בדור כמו הצדיק הזה שהיה ונלקח בעוונותינו אל בית עולמו.

עוד דע דבר נפלא יש בהורדת דמעות על צדיק שנפטר, כי בזוהר הקדוש [אחרי מות נ"ז, ב] אמר מדוע ביום הכיפורים מתחילים בקריאה מפסוקי אחרי מות שני בני אהרן ומה ענינם לעבודת יום הכיפורים? והשיב "כדי שישמעו הציבור ויצטערו על פטירת הצדיקים "ויתכפרו להם החטאים". כי כל מי שמצטער על פטירת הצדיקים ומוריד עליהם דמעות הקדוש ברוך הוא מכריז עליו ואומר וסר עוונך וחטאתך תכופר, ולא עוד אלא "שלא ימותו בניו בחייו". ועליו נאמר "יראה זרע" יאריך ימים".
שאלה - 153704
לכבוד הרב האם זה נכון שאומרים שמי שמקלל, הקללה חוזרת עליו?
תשובה
בספר משלי כ"ו, ב. "כַּצִּפּוֹר לָנוּד כַּדְּרוֹר לָעוּף כֵּן קִלְלַת חִנָּם לוֹ תָבֹא". וכתב רבנו החכם רבי אברהם אבן עזרא ז"ל "לכסיל המקלל תבוא". והרלב"ג ז"ל פירש "הנה כמו הצפור שהוא נד ממקומו בקלות וכדרור לעוף אל הבית שיצא ממנו כן קללת חנם לא תבא אל המקולל בה כך תהיה נדה ממנו בקלות ותשוב לאשר יצאה הקללה מפיו כמו שישוב הדרור לבית אשר יצא ממנו". וכן כתב רבנו משה אלשיך ז"ל.
ודע כי כתב הרב מעבר יבק ז"ל תלמיד הרמ"ק ז"ל כי מי שמקלל מורה שיש לו נפש מצד שאינו הקדושה.

והרב מצודת דוד הוא רבי דוד אלטשולר ז"ל פירש "כמו צפור הפורח מקנו להיות נודד להשיג מאכלו וכמו הדרור הפורח מקנו לעוף השמים הנה הם חוזרים לקנם כן קללת חנם חוזרים ובאים אל המקלל עצמו מפיו יצאו ואל קרבו יבואו". השם יצילנו מכולם.
וכתב בספר חסידים סימן עו "אל תעניש ישראל ואל תקללו אך התפלל עליו שישלים הקדוש ברוך הוא לבו ויחזירהו למוטב ואל תמסור עליו דין לאמר הצור ינקמני מידו וישוב לעושה הרע כרעתו כי כל המוסר דין על חבירו באה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא ואומרת רבש"ע לזה תעשה דין ראוי הוא שתענישו על כך וכך כללו של דבר אל תקלל שום אדם כי פעמים רבות הקללות חוזרות וחלות כולן על ראשו ועל זרעו שכן מצינו שכל הקללות שקלל דוד את יואב נתקיימו בזרעו".
ורבנו החיד"א ז"ל כתב בפירושו ברית עולם ושומר הברית [שם] "כי פעמים רבות הקללות חוזרות וחלות כלן וכו' שכן מצינו שכל הקללות שקלל דוד וכו' פירוש שהקללות תיכף כשאדם מקלל נותן כח לסט"א לפעול אותן הקללות ומוכרח שיתקיימו על דרך מ"ש בזהר חדש בעובדא דרבי אלעזר שפגע בנחש שהיה הולך להמית אדם מישראל וביני ביני שב בתשובה והיה אומר ר' אלעזר לנחש כלומר למי שהיה מנחש עמו שכבר עשה תשובה ולא היה חוזר בו עד אשר מן השמים נתנו לו תמורתו גוי אחד ואז אמר רבי אלעזר שילך אצל הגוי והלך הנחש והיה עושה שפטים בגוי ע"ש כי הוא ענין נפלא. וכלומר דכיון שניתן רשות לסט"א לא סגי אם לא יתנו תמורתו וכן מתבאר בזהר פ' בלק במעשה דר' יוסי בן פקיעין ע"ש ואפשר שכן הדבר בקללות שתכף ניתן כח לסט"א ולא אפשר אם לא יתקיימו. וכאשר המקולל ראוי לכך יתקיימו בו. ואם אין בו עון והיא קללת חנם שאינו מן הדין שיתקיימו בו חוזרות הקללות למקלל ויתקיימו בו". השם יצילנו.
ןלכן טוב לעשות התרת קללות בציבור.
שאלה - 153655
לכבוד הרב
בשבת קראנו את הפסוק כצאתי את העיר אפרוש כפי וכו' והנה התבשרנו בזה לדאבונינו הרב. על פטירת הגאון הרב יהושע מאמאן זצ"ל. הציבור לא יודע גודל אבידתינו.

תשובה
ווי לארעא דישראל דאבדה גברא רבה. מי יתן לנו חליפתו, מי יתן לנו תמורתו.

נפלה עטרת ראשינו הגאון הצדיק ראש חכמי ישראל רבנו יהושע מאמאן זצ"ל נסתלק מאתנו, יתומים היינו ואין אב, מי יגן עלינו?
המומים שבורים ורצוצים, חרדים ורועדים נוכח השמועה הנוראה, על כי האיש הענק בתורה שכל רגע מחייו היה קודש ללימוד התורה במרץ ובחשק גדול, בהתלהבות עצומה, בעומק ובפלפול, שקדן עצום בלתי נלאה, כל התלמוד היה שגור על פיו, ולא היה רגע בחייו ששח שיחת חולין, צדיק וחסיד, קדוש ונאמן, ישר ואהוב, שמח ונחמד, מרביץ תורה לעדרים, סבא דמשפטים, היושב על מדין, לן בעומקה של הלכה, איש אשר תורת אמת היתה בפיהו, והנה עתה לפתע פתאום נסתלק מעמנו, פנה הודה זיוה, פנה הדרה.
ניצחו אראלים את המצוקים, ונשבה ארון האלקים.

ביום י"א בטבת התרע"ח זרחה שמשו בצפרו שבמרוקו, ומילדותו הכל ידעו כי נועד לגדולות, היה בנם של קדושים, אראלים ותרשישים, מגזע ישישים, בנו של הרב הגדול רפאל עמרם מאמאן ז"ל בן הרב המפורסם הגאון רחמים יוסף מאמאן ז"ל מחבר ספר חירג"א דיומא. נצר למשפחת הרמב"ם זיע"א, בן כ"ח שנה זכה להתמנות כדיין וסגן אב בית הדין בעיר רבאט, והיה אהובם של גדולי ישראל, והתכתב בעניני הלכה גורליים עם הגאון הרב שלום משאש ז"ל ומרן הרב עובדיה יוסף ז"ל שהעריצוהו ופילפלו עמו בהלכה, ומזכירים אותו ואת חיבוריו בספריהם.
היה ידיד נפש של מרנן ראשי הישיבה פורת יוסף הגאונים הרב יהודה צדקה ז"ל והרב בן ציון אבא שאול ז"ל. זכורני כאשר עבר ממינוי רב העיר נהריה לכהן כאב בית הדין בבאר שבע, והיה משכים בבוקר לישיבה פורת יוסף ויושב על ספסל הלימודים כאחד האברכים, וקולו היה מהדהד בעוצמה בלימוד התורה כאילו היה צעיר כבן ח"י שנים, כל עצמותיו ואיבריו תאחזימו רעד מפילפולה של תורה, וכל גופו נע וזע בלימודה, שימש לכולם דוגמא ומופת אישי בשקידה על התורה, והיה מפיח בנו חשק ואהבה ורצון עז בלימוד התורה.

אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו איזובי קיר, בנחל שוטף נפלה חכה מה יעשו מי גבים, לויתן בחכה הועלה מה יעשו דגי רקק.
מאה שנה חי הצדיק הענק בתוכנו, נהננו מאור תורתו, מזיו פניו המאירים והמחכימים, ממידותיו הנעלות והיקרות, במעשיו הגן עלינו ועל כל העולם כולו, לן יאות למבכי, לן יאות למספד, ארץ המערב הרה וילדה, ארץ צבי גידלה שעשועיה, אוי נא לה אמרה ירושלים כי אבדה כלי חמדתה.

ועל כל אלה נישא מספד תמרורים, אעשה לי מספד כתנים ואבל כבנות יענה. כי הצדיק היה מחלק כל כספו למטרות צדקה שונות, ובאופן קבוע מדי חודש בחדשו היה שולח תרומות למוסדות השונים ולתלמידי חכמים צנועים ונזקקים, ולא היה משאיר בידו פרוטה לפורטה. והיה מקרב כל יהודי באשר הוא, מחבק ומעודד, משמח אלקים ואדם, משיב תשובה לכל שואל, כקטן כגדול, והוא יושב בשבת תחכמוני במרומי ההר ויורד אל העם ומלמדם תורה בחן ובחיבה ובאהבה, ללא קבלת שכר.

והנה בשבת קודש "וארא אל אברהם" ששה ועשרים לחודש טבת התשע"ח שבר על שבר השברנו, הסתיימו ימי השלשים על פטירת גדול הדור הרב אהרן שטיינמן ז"ל, והנה האחרון הכביד ונסתלק מאתנו המנהיג הגדול זקן הרבנים והדיינים, האיש אשר הגן על כל הדור בתורתו ובצדקתו, אשר עד יומו האחרון לא כהתה עינו ולא נס ליחו, והוא עדיין באיבו ובתקפו, כבה נר המערב.
איה ראשי ישיבות ואיפה סנהדרייך, ואנה הולכי נתיבות לנוגה זיו זהרייך, ואיפה עורכי תשובות, לשואלים על סתרייך.
שאלה - 153568
שלום לכבוד הרב מוצפי שליט"א, כמה שנים חייתה יוכבד אם משה? והאם הייתה ביציאת מצרים ? תודה רבה!
תשובה
לא ידוע לנו בבירור מוחלט, אך עיין בפירושי רבנו אברהם אבן עזרא ז"ל [הראב"ע], ורבנו משה בר נחמני ז"ל [הרמב"ן], שהעתיקו בפירושם על התורה [בראשית מ"ו, כ"ג] שניהם כאחד הפיוט הקדום לשמחת תורה בו מזכירים פטירת משה רבנו עליו השלום, "יוכבד אמי אחרי התנחמי והיא בת מאתים וחמישים שנים". ועיין שם מה שכתבו בזה.
גם יש פיוט קדום המופיע בשלהי הספר "תיקון שבעה באדר" קינה מיוחדת לפטירת רבן של ישראל הפותח את דבריו בתיבות "צעקה יוכבד בקול מר וקשה, סיני סיני איה משה". ומור אבי ז"ל בכל שנה בליל שבעה באדר לאחר אמירת תיקון חצות היה קורא אותו בניגון מיוחד בקול רם בפני הציבור וכולם היו גועים בבכיה עמו. זכותם תגן בעדינו תמיד.
והרב העקידה שער ק"ה מזכירו. והייתי רוצה להעתיקו, אך הנני טרוד בהכנת כמה שיעורי תורה.

ותהילות לאל יתברך מצאתיו והעתקתיו לכבוד רבן של ישראל זכותו תגן בעדינו אמן.
צעקה יוכבד בקול מר וקשה, סיני סיני איה משה.
שאלו לחורב שאלו לסיני, אנה פנה עבד אדוני, ואנה הלך מחמד עיני, וכהו מאורי כי נגרע משה.
אחזה רעדה למחולת המחנים, וכל לב העדה נהפך למים, וצעקו במרה ואין, איש מחשה.
לכו נא לים סוף שבקע במקלו, ולהר חורב שאלו לו, איה גביר ואיה אהלו, אם עלה לסיני להקריב אשה.
מה זה תהמי עניה אמי, השקיטי בחילך הרגיעי ודומי, הצדיקי דין שוכן הדומי, יוכבד אמי אחרי התנחמי, כי סוף האדם למות כמלווה כנושה.
לקחו שרפים וחיות את המטה, וכל מלאך ומלאך בוכה בשטה, ושכינה תצעק קול במבטא, אנה הלך עבדי משה.
היום הועלה אור העולם, ספדוהו ישראל בין היכל ואולם, מלאכים העלוהו למען אראלם, וזכותו לבניו צור אל תנשה.
מה לך בת לוי אשת עמרם, צר למשה נשא ורם, מלאכים ירדו משה הורם, נשארתי אחריו בלי מחסה.
היום נחתם מעין החכמה, היום נסתם באר מזמה, מלאכים העלוהו לשמי רומה, לפני ולפנים קדש קדשי.
הר העברים אשרי חלקך, מבחר קברים היה בחלקך, וכל ההרים חשקו בחשקך, כי בך נקבר איש האלהים משה.
היום הזה תזכר זכותו, למהר לקבץ שארית עדתו, וברך תברך לעמך כברכתו, וזאת הברכה אשר ברך משה=.
שאלה - 153564
לכב' הרב
אנחנו לקראת הדפסת "חובת הלבבות" שער הבטחון לב טוב מחולק לימוד יומי לעודד את הלימוד בספר. האם הרב יכול לכתוב לנו על מעלת לימוד הספר שנוכל לכתוב זאת בתחילת החוברת?

תשובה
לכל בני ישראל היקרים בני אבותינו אברהם יצחק ויעקב עליהם השלום, שלומכם יסגא לעד.
זכות גדולה זכה דורינו כי נתרבו ההוצאות לאור ונוספו העורכים והמגישים בדברי התורה, והתקיים בנו מאמר חכמינו ז"ל [בבא בתרא כ"א, א] "קנאת סופרים תרבה חכמה".
ספרי המוסר הם יסוד היסודות של עבודת השם ולימוד התורה. ובלעדיהם לא תתקיים ידיעת התורה, קיום המצוות, ועבודת השם יתברך. כאמור [משלי ד, י"ג] "הַחֲזֵק בַּמּוּסָר אַל תֶּרֶף נִצְּרֶהָ כִּי הִיא חַיֶּיךָ". וכמה טרח וכתב וחזר ושנה ושילש החכם מכל האדם הוא שלמה מלך ישראל עליו השלום אשר לא קם חכם כמוהו כעדות הפסוק עליו בדבר השם יתברך, בחשיבות המוסר, עד שאפילו לתינוק המתחיל לדבר לימדו לומר [משלי א, ח] "שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ". ובתחילת ספרו כתב "לָדַעַת חָכְמָה וּמוּסָר לְהָבִין אִמְרֵי בִינָה". ועוד פסוקים רבים, וכל זה ללמדינו שללא לימוד מוסר לא יתכן לימוד התורה כי הוא יסודה. וכן אמרו רבותינו ז"ל [אבות ג, י"ז] "אם אין יראה אין חכמה".
עיקר ספרי המוסר והענק שבהם הוא הספר "חובות הלבבות" אותו כתב בחכמתו הנפלאה רבנו בחיי אבן פקודה ז"ל, ענק הרוח ואציל הנפש חכם מחוכם וגדול הנבונים והמבינים בעבודת האלקים בנפש האדם. אשר נשמתו היתה טהורה וגבוהה לאין ערוך כפי הנראה מחיבורו המדהים והעמוק והנפלא הזה, אשר כל המעיין ומעמיק בדבריו עומד נדהם ונפעם מגודל חכמתו ותבונתו. ספרו זה משמש "שלחן ערוך" בהבנה אמיתית ויסודית בעבודת השם, ובכל פעם שהנני מעיין בו אני מברך את בוראי שזיכנו לספר מעמיק כזה.
היסוד המוסד לכולנו נערים עם זקנים, גדולים וקטנים לעמוד מול סדרי החיים והמציאות היום יומית שלנו, ובפרט בדורינו זה אשר בו החושך יכסה ארץ, והדעות מתטשטשות ומתבלבלות, ויש אשר האדם עומד מול נסיון קשה ואינו מבחין בין אמת לבין לא אמת, בין חושך לבין אור, ופעמים רבות הגבולות הדקות מתבלבלות, ולא ידע האדם את האסור ואת המותר, את המצווה ואת הפכה חלילה, בא השער הזה הוא "שער הבטחון" ומיישר את דרכינו ואת מחשבותינו, ומביאנו אל עיקר העבודה ואמיתותה במדוייק.

כמה שמחה נתן השם יתברך בלבי בראותי כי קמו אנשי חיל יראי אלקים, וטרחו ועמלו להוציא לאור ספר זה ואת השער הנכבד הנוכחי "שער הבטחון" שהוא שימוש לכולנו יום יום רגע רגע בכל פניה שנפנה לדעת את הדרך הישרה אשר בה ישכון אור.

ספר יקר זה קשה מאוד גם לחכמי התורה לדעת את עומק דבריו ופירושם, ומכל שכן לאדם מן השורה להבין את דבריו וכוונתם, והנה באו אנשי קודש ומזכים אותנו ואת כל עם ישראל הקדוש והטהור להגות בו, להבינו, ולרדת לעומק דעתו הקדושה עד כמה שיד שכלנו מגעת. יבואו על הברכה כל הטורחים והמתייגעים להוציאו לאור ובפרט הלומדים וההוגים בו, ונזכה יחד בלב אחד לעבוד את בוראינו ולעשות רצונו בלבב שלם.
ערב ראש חודש שבט התשע"ח, הצב"י בן ציון הי"ו ב"ר סלמן מוצפי ז"ל.
שאלה - 153563
לכבוד הרב. אני סובל הרבה בשלום בית. וככל שאני מתחזק בלימוד התורה יש לי התנגדויות. ודיברתי עם אברכים וותיקים וחיזקוני ואמרו לי שגם הם סובלים. מדוע זה קורה?
תשובה
ראשית אומר לך מה שכתב הרב אברהם פלאג׳י ז״ל בנו בכורו של רבנו חיים פלאג׳י ז״ל. כי התלמיד חכם ככל שיגדל בתורה כן אשתו תהא מנגדת לו יותר ויותר. כי ה"בעל דבר" מתקנא בו ומתגרה בו.
ועתה לתקופתינו. דע, שאבי ז״ל אמר לי לפני 56 שנה. יבואו ימים ואתם בדורכם תראו דברים משונים והפוכים. ויהיו הפרעות רבות בעבודת השם יתברך מכל הצדדים. ולא יהיה אדם במנוחה ובשלווה. ולשמור מצוות בלב שלם ובאמת יהיה קשה מאוד. ותצעקו ותבכו ולא יהא מי שאפילו יאזין לכם ויקשיב לצערכם. והסיבה כי ה"בעל דבר" הוא המשטין והמפריע ככל שמתקרבים ימי המשיח והגאולה, עושה הכל כדי להפיל את האדם מדרכו הטובה, אך מי שיהיה איתן ויציב באמונה ובעבודת השם יחזיק מעמד.
ועתה לסיבות והפירצות לכך, אומר לך ידידי היקר, ראשית הכל הוא שיש במחנינו אנשים שונים המורדים בגלוי בגדולי ישראל, אם מטעמי כבוד מדומה, אם מטעמי שלטון ושררה, ומסיטים וגם מסיתים את הציבור מהדרך הישרה, והורסים ומחריבים בדרכם כל חלקה טובה, וממרידים את ציבור היראים והתמימים מלשמוע בקול הרבנים, והם משמשים דוגמה רעה לכולם, והאנשים תמימים נגררים אחריהם.
האחריות הגדולה בראש ובראשונה היא על כלי התקשורת השונים הנקראים "חרדים" המחקים את דרכי הגויים הנלוזות, בהשמעת ביקורת גלויה וגם מרומזת על חכמי הדור, המתירים ומחטיאים את הרבים לכתוב ולהשמיע רכילות, לשון הרע, שנאה ופירוד, גם נגד גדולי הדור, והם אם כל חטאת, ונלווים אליהם סכלים ורפי השכל, אספסוף נבער ומשועמם, אשר מגיבים ומקבלים במה חשובה לאיסורים אלה, ומתחרים ביניהם מי ישמיץ יותר, מי יבזה יותר, מי יטנף פיו וישמיע דברי נאצה, והכל במסגרת עבודה ל"שם שמים" ותיקון העולם. ואין עליהם פיקוח כלל. כי הם אומרים לעצמם אני ואפסי עוד.
ועתה לעצם הענין, עצם הדבר שפרצו את כל הגדירות של ביטול תורה, השמעת דברי הוללות, שירים משונים שאין בהם מאומה לשבח הבורא והתורה, היראה והטהרה, התשובה והמוסר, ובמוסיקה מחקים את אומות העולם. היכן שירי רבי יהודה הלוי? שירי רבנו שלמה אבן גבירול? שירי רבנו החכם אברהם אבן עזרא? שירי רבי אברהם מימין, שירי רבי אלעזר אזכרי, שירי רבי ישראל נג'ארה? שירי הקדוש רבנו שלם שבזי? שירי רבי דוד חסין? רבנו יוסף חיים? רבי מרדכי עבאדי? רבי שלמה לניאדו? שירי הקדמונים הקדושים ששזרו בדבריהם תורה וסודותיה, קדושה ויראה ודברי חכמה ותורה. ועתה כל איזה זמר אליל מחבר מילים מכריסו וממוחו המבולבל, והוא ריק מכל, פוחז המופיע בבתי מרזח ומרקד בבתי משתאות. ועורכים תחרויות ומירוצים חידונים ושעשועונים להבלים.
וכמה כואב הדבר שבדיוק בחודש האחרון שכלנו למעלה מעשרה ילדים באסונות שונות, מי באש, מי בסקילה, מי בהריגה, מי בחניקה, מי בחליו, מי בעריסתו, יונקי שדים, גמולי חלב, תינוקות של בית רבן, ואין מי שמעורר על הדבר, ובו ביום טרם נטמנו הנפטרים הרכים, יש חאפלות, סעודות, הילולות, תופים ומצלתיים, שירים ומחולות, זלילה וסביאה, כאילו לא אלינו נוגע הדבר, מבהיל, מדהים, מזעזע, מרעיד כל מי שנפש יהודית בקרבו. ועל כולם בעצם ימים הללו הסתלק מנהיג הדור, הזקן אשר על העדה, שריד דור דיעה, ואין מי שמבכה ומספיד את הדור היתום. מבהיל איך עמי ארצות, בורים, אנשים ריקים, משתלטים על חייו הטהורים של עם ישראל.

שכחנו לומר תיקון חצות שהוא הלכה מפורשת בשלחן ערוך, ולבכות ולהתאבל על חורבן בית המקדש ועל גלות השכינה, ועל התורה ועמנו ההולכים בגולה, וכך היה מנהג אבותינו הרבנים והחכמים, אנשי העמל ובעלי הבתים, פשוטי עם וגם בחורים צעירים, ובשעת חצות הקדושה מאוד. במקום זאת צווחים כעגלים הלילה שמחה גדולה הלילה, ומידי רגע וקטע משמיע השתיין את גערתו והברותיו היוצאים מגרונו, כאילו מופיע בבתי מרזח ומועדונים, והורס את מעט היראת שמים שנשארה בנבכי נשמות ישראל הקדושים. ובין פרק לפרק משמיעים דברי תעמולה ופירסומות על טיולים, תכניות בידור, מושב ליצים, מרצים ריקים מתורה ומחכמה, בילויים בבתי מלון גרועים, ללא הקפדה על צניעות וכשרות נכונים, ומושכים את כל החרדים מבתיהם, ועוקרים אותם מבני משפחותיהם לפינה נידחת בקצה הארץ, במסווה של "חיזוק ואמונה", כאילו כאן בערי הקודש אין תורה ואין רבנים, וצריכים כולם לנדוד ולהגיע למקומות לא רצויים, שלא ראינו מימינו ולא שמענו על שום גדול בישראל שהלך שם לנפוש חלילה. ושם נפגשים גברים ונשים ומביטים בכלים טמאים, ומטמאים את נפשם ונפש האבות עם הבנים, ומחליפים ביניהם רשמים, מכל מיני הבלים. וידעתי בני ידעתי כמה משפחות טובות התפרקו, התדרדרו, וירדו תהומה הם וצאצאיהם כתוצאה מהחשיפה למקומות אלה, תשאל את הדיינים היראי שמים היושבים על מדין. ונעשה הדבר כמצווה כאילו שבת קודש במקום היותה יום קדוש לתורה ולמוסר, הופכת ליום אופנה, בידור, בילוי וזלילה, כאילו היהודי חס ושלום בא לעולם לבלות ולטייל כל ימיו.

הליצנים נראו בארץ, עת הזמר הגיע, ובבית המקלט פתוח ומשמיע קול נחירות הסוסים וקרקור העורבים, ואת כל הפסולת הנמצאת בקודקודם של השתיינים הפולטים למיקרפון קול הברה, עם קולות נכאים, והשומע אומר יפה. ולכן היהודים יוצאי אירופה מעלים בדעתם שאלו חלילה בני הספרדים ואלה מנהגם ומתעבים אותם ומתרחקים מהם, וזו הסיבה שלא מכניסים את בנינו ובנותינו למוסדות התורה, כי חוששים על שמם הטוב, ואינם יודעים שאלה מיעוט שבמיעוט, השוליים שבשוליים, המקלקלים את בני ובנות הדור הצעיר, ולא נמצאו בקרבנו מנהיגים מורמים מעם שיעמדו ויתריעו על כך, ואין דורש ואין מבקש.
כך זה משפיע על הציבור החרדי בכללותו, והנשים היקרות בראותן שאין מוחה, ומדמות בעצמן שזו דרך נכונה חלילה, מורדות ומזלזלות בבעליהן, וכך צאן פזורה מחכים לישועה.
שאלה - 153430
לכבוד מורנו ורבנו שליט"א, ראיתי כמה מכתבים מגדולי הרבנים שבראשם כתוב ב"ה כנראה ראשי תיבות בעזרת השם, ויש שכותבים בס"ד, מבקש לדעת האם מותר לכתוב ב"ה?
תשובה
עיין בשו"ת יחוה דעת חלק ג, סימן ע"ח, שהביא להקת פוסקים שמתירים. אמנם הגאון רבי יוסף ראזין ז"ל בשו"ת צפנת פענח סימן קצ"ו דעתו לאסור, ויש שהביאו סיוע לדבריו משו"ת הרדב"ז ז"ל חלק א סימן ר"ו, ושו"ת מהר"ץ חיות סימן י"א, ג. ועוד.
אמנם הגאון החיד"א ז"ל בברית עולם כתב על פי ספר חסידים סימן תתקל"ה שמותר למחקו, וכן דעת הגאון רבי דוד פארדו ז"ל בספרי דבי רב ראה ד"ר ע"ב, וכתבו בשות הרמ"א סימן ל"ד ובשו"ת חות יאיר סימן קפ"ד כי בכתב יד שלנו העגול אין כל כך קדושה.
והגאון רבנו יצחק קארו ז"ל בתולדות יצחק פרשת טהרות המנהג לכתוב ב"ה בראש המכתב. וכן בשו"ת אפרקסתא דעניא סימן ס, ובספר שרשי הים חלק א די"א ע"א ושו"ת מהרש"ם חלק א סימן קנ"ט. ושו"ת שואל ונשאל חלק ד סימן מ"א ועוד.
וכתב בשו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן קלח "ומה שהרבה נוהגין לכתוב בכל מכתבים שכותבין למעלה ב"ה שההא הוא אות מן השם הקדוש וגם הכוונה הוא להשי"ת, ששמעתי שיש הסוברין שהוא איסור, הנה אף שגם שהוא רק אות אחד שליכא בזה איסור מחיקה, מ"מ מסתבר שלא גרע מהשני יודין שאסור למחוק שלא לצורך כדאיתא ביו"ד בסוף סימן ער"ו וכן אסור להשליך במקום בזיון, מ"מ איני רואה בזה איסור במדינתנו מכיון שלא מצוי שימחקו ובמדינתנו לא מצוי כלל שיקחו נייר זה לקנוח בבית הכסא שיש נירות מיוחדות לכך, ואם כותב בס"ד אין שום קפידא לאסור וכן אם יכתבו בעזהש"י נמי אין קפידא כלל".
שאלה - 153340
לכבוד הרב מוצפי שליט"א ראיתי אנשים שנוהגים לא להגיד תחנון ביום שישי בשחרית האם יש לזה מקורות והאם זה תקין תודה כבוד הרב בבריאות איתנה
תשובה
הפסד גדול מפסידים, פגם גדול פוגמים בתפילתם, ומעוררים על עצמם חלילה קיטרוגים. דע ידידי, כי לטובתינו תיקנו לנו אנשי כנסת הגדולה, הקדושים חכמי המשנה, חכמי הזוהר, וחכמי הקבלה לומר כל סדר הוידוי, י"ג מדות, ומזמור לדוד אליך.
ועיין בספר ארחות ציון חלק א עמוד רס"ד והלאה. וכתב הזוהר הקדוש [פקודי רס"ב, א] כי לאחר סיום חזרת השליח ציבור יורד השפע ואתו הברכה וההצלחה לבני העולם, והשכינה מחלקת אותם, ובאה הסיטרא אחרא ומבקשת חלקה, ואנחנו מתוודים ונותנים לה חלקה ומסתלקת מעלינו ואינה מקטרגת, דוגמת השעיר לעזאזל ביום הכיפורים, וכן הוא בשער הכוונות לרבנו האריז"ל [דמ"ב ע"ב] כי יש סוד גדול באמירת הוידוי ולאחריו י"ג מידות של רחמים, ולאחריו נפילת אפים שהוא מזמור לדוד אליך ואמירת אבינו מלכנו, ותכווין באמירת הווידוי שהמקטרג לוקח חלקו והולך לו, ולאריו מיש אומרים י"ג מדות ונפילת אפים ונעשה יחוד גדול בעולמות העליונים.

וכן כתב בספר פרי עץ חיים [שער הסליחות פרק ח] "אחר חזרת ש"ץ העמידה, יאמר וידוי בפרטות חטאיו עם הקהל קודם ויעבור, ואח"כ יאמר הי"ג מדות, וביום ב' וה', יאמר וידוי ויעבור ונפילת אפים תיכף, גם נהג מורי [הוא רבנו האריז"ל] זלה"ה לומר ולפרט הוידוי כולו, אפילו שלא היה בו חטא, והיה אומר כי כל האדם אעפ"י שלא ימצאו בו, צריך להתוודות עליהם בפרטות, ולזה נתקן בלשון רבים, וכן צריך לאמרו בלשון רבים, חטאנו וכו', ולא חטאתי. והטעם, כי כל ישראל הם גוף אחד, וכל אחד מישראל הוא אבר אחד פרטי, כי זהו הערבות שאדם ערב בעד חבירו אם יחטא, לכן אעפ"י שאין בו אותו עון, עם כל זה ראוי הוא להתוודות עליו, כי כשעשוהו חבירו הרי כאילו הוא עשהו בעצמו, לכן נאמר בלשון רבים. אפילו אם האדם מתוודה בביתו ביחיד, לומר כי מה שחטא, נחשב כאלו עשינו אני והוא חטאנו אותו ביחד, מצד ערבות הנשמות".
ועיין בשלמי ציבור [קמ"ח ע"ב] ומשנת חסידים [מסכת שארית האצילות פרק ח].

וכתב הגאון רבנו משה בן מכיר ז"ל בספרו סדר היום [כוונת תחנונים] "ויאמר אליך ה' נפשי אשא כלומר יודע אני שאע"פ שהחזרת בי נשמתי לא מן הדין ולא מן הראוי היה כי ראוי אני ומחויב מיתה לפניך והדין היה נותן שתעכב אותה בידך מפני חיובה ואם אתה עשית כחסדך אפ"ה לי נאה להכיר שאיני ראוי וכדאי להיותי לפניך והנה נפשי מסורה בידך שלא כדרך פקדון אלא אני משיאה אליך כאילו אני חייב מיתה והנני חשוב כמת ובדעתו ובכוונתו יאמר כך בענין הפסוק הזה אלא שיאמר תכף מפני שלא יקטרג מדה"ד ואל יפתח אדם פיו לשטן (אלהי בך בטחתי) כלומר עם היות שאני מרצוני וחפצי אני מוסר לך נפשי בטחתי בחסדך אשר מעולם שלא תענישני כאולתי ואל אבוש לעולם כי כוונתי לעשות רצונך ואין כוונתי לבגוד בך (יבושו הבוגדים ריקם) כי איני מהם וכתוב בזוהר כי אין קו"ף במזמור הזה שצריך האדם להיות דומה לקוף שמראה עצמו כמת לפי שעה ואינו מדעת שלימה ואינו יודע בזה אלא הקדוש ברוך הוא וז"ש אלהי בך בטחתי (דרכיך ה' הודיעני) כי אם חטאתי לא מדעת עשיתי ולא במרד ומעל כי אם מחוסר ידיעה והשגה והנערות והבחרות הטעוני (חטאות נעורי ופשעי אל תזכור כו') וזה המזמור מסוגל להתפלל בו בעת צרה כשאומר בכוונה ראויה ומפיל שונאיו תחתיו ומציל את נפשו מדינה של גיהנם וזוכה להיות חלקו בג"ע עם הצדיקים והחסידים ולזה חסרים בו ג' אותיות בו"ק שהוא בו"ק גיהנם וכן עולה גיהנם בו"ק בוקה ומבוקה ומבולקה רמז שניצל מגיהנם המכוין בו".

ראה גם ראה איזה ריווח מרוויח האומר תחנונים בכל יום שמותר לומר בו.
שאלה - 153305
לכבוד מרן שליט"א. האם נהגו לברך על ברקים ורעמים? ומה ברכתם?
תשובה
נהגו העולם כפי הנזכר במשנה וכן בשלחן ערוך לברך על הברק בשם ומלכות "עושה מעשה בראשית", ועל הרעם בשם ומלכות "שכוחו וגבורתו מלא עולם", וכמופיע בסידורים.
ומקורו במשנה [ברכות נ"ד, א] ובתלמוד ירושלמי [ברכות ט, ב] ועיין בהרי"ף ז"ל שם ובדברי הרמב"ם ז"ל [ברכות י, י"ד] ובדברי הרא"ש ז"ל [ברכות ט, סימן י"ג], המרדכי והאגודה שם, המאירי, פסקי רי"ד ועוד.
וכתב מרן ז"ל בשולחן ערוך [סימן רכ"ז, א] "על הזיקים, והוא כמין כוכב היורה כחץ באורך השמים ממקום למקום ונמשך אורו כשבט, ועל רעידת הארץ, ועל הברקים, ועל הרעמים, ועל רוחות שנשבו בזעף, על כל אחד מאלו, אומר ברוך אתה אד' אלה' מלך העולם עושה מעשה בראשית. ואם ירצה יאמר בא"י אמ"ה שכוחו וגבורתו מלא עולם".
והנה הרב טורי זהב [רכ"ז, א] "והמנהג לומר על הרעמים שכחו וגבורתו ועל הברקים עושה מ"ב ואיני יודע טעם לזה אולי שהרעמים מראים כח משא"כ בברקים". והרב באר היטב שם כתב, שעל הברקים אומר עושה מעשה בראשית, דלא שייך לומר שכוחו וגבורתו מלא עולם, שאין נראים בכל העולם. ועל הרעמים אם ירצה אומר עושה מעשה בראשית, ואם ירצה אומר שכוחו וגבורתו מלא עולם, שהקול נשמע בכל העולם, ומשום הכי כתב המחבר בזעף וכו'. וכתב המגן אברהם, שאם שמע רעם וראה ברק כאחד, מברך על שניהם ברכה אחת, ברוך עושה מעשה בראשית, שאין מרבים בברכות. אבל אם הם באים בזה אחר זה נהגו העולם לברך על הרעמים שכוחו וגבורתו מלא עולם, ועל הברקים עושה מעשה בראשית. ומה שכתב הבאר היטב שנשמע בכל העולם, אין הכוונה בעולם כולו אלא בשטח גדול. ועיין בילקוט יוסף שם אות ב.

ומנהגינו לברך על הרעם שכוחו וגבורתו מלא עולם, ועל הברק עושה מעשה בראשית. ועיין בשו"ת אור לציון חלק ב, פרק י"ד, מ"ז. ובשו"ת ציץ אליעזר חלק י"ב, סימן כ. ובשו"ת יביע אומר חלק ד, סימן ד. ובשו"ת יחוה דעת חלק ד, סימן י"ח. ומה שאומרים אותם בשם ומלכות כי הכי קיימא לן [ברכות מ, ב] כל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה וכפי שפסק הרמב"ם ז"ל [ברכות א, ה] ומרן השלחן ערוך [רי"ד, א].
וברכות אלה מברך אותם פעם אחת ביום, ולא בכל פעם ששומע ורואה.
שאלה - 153291
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
יש אנשים שפותחים בתהילים האם זה נכון בכלל המושג של פתיחה בתהילים
ואם כן יש כח לזה..

תשובה
זה בגדר שואלים בגורלות ולדעת העתידות שהוא אסור, והארכנו בזה כאן באתר, ופסק מרן בשולחן ערוך יורה דעה הלכות מעונן ומכשף סימן קעט, א]
"אין שואלים בחוזים בכוכבים ולא בגורלות. הגה משום שנאמר תמים תהיה עם ה' אלהיך (דברים יח, יג) (ב"י בשם תוספות דע"פ ובשם ספרי). וכל שכן דאסור לשאול בקוסמים ומנחשים ומכשפים (פסקי מהרא"י סי' צ"ו)".
ועיין בבית יוסף [קע"ט] שהביא דברי רבנו הרמב"ם ז"ל שכתב בפירוש המשנה פרק ד' דע"ז (מ"ז) כתב עוד שמשפטי כוכבים הכל שוא ודבר כזב ולכן אסרתם תורה והתוספות כתבו בפרק מי שהחשיך (שבת קנו: ד"ה כלדאי) כלדאי בכולה שמעתין משמע דהיינו חוזים בכוכבים ולא כמו שפירש רש"י בערבי פסחים (קיג: ד"ה כלדיים) מנין שאין שואלין בכלדיים שנאמר (דברים יח יג) תמים תהיה עם יי' אלהיך ופירש דהיינו אוב ועוד קשה דבהדיא כתיב (ויקרא יט לא) אל תפנו אל האובות ובספרי דריש מנין שאין שואלין בגורלות שנאמר תמים תהיה וגורל וחוזה בכוכבים חדא מילתא הוא עכ"ל".
ודע כי נער הייתי גם זקנתי והכרתי מקרוב "חרדים" שהיו מתעסקים בזה בכל צעד ושעל וסופם שלא הצליחו ונפטרו בחצי ימיהם מתוך צער ועוד רחמנא ליצלן, לכן תברח מכך והשם יתברך יהא בעזרך.
שאלה - 153290
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
שאלה על הפרשה אם אפשר לקבל תשובה הקדוש ברוך הוא מבקש ממשה רבנו "של נעלך...
למה היום אנו לא מורידים נעליים בבית הכנסת הרי זה מקום קדוש? תודה

תשובה
בפסוק כתוב [קהלת ד, י"ז] שְׁמֹר רגליך רַגְלְךָ כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים וְקָרוֹב לִשְׁמֹעַ מִתֵּת הַכְּסִילִים זָבַח כִּי אֵינָם יוֹדְעִים לַעֲשׂוֹת רָע. ובתלמוד ירושלמי [ברכות ב, ג] "רבי יעקב בר אביי בשם רבי אחא שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים שמור עצמך כשתהא נקרא אל בית האלהים שתהא טהור ונקי". ובמדרש קהלת רבה [פרשה ד, י"ז] "תני לא יכנס אדם להר הבית במעות צרורות בסדינו ובאבק שעל רגליו ובפונדתו החגורה לו מבחוץ הא מנא דאת אמר שמור רגלך כאשר תלך".
וכתב הגאון היעב"ץ ז"ל בסידורו עמודי שמים [עמוד ה] "שלא יהיו מנעליך מטונפים ומי שידו משגת יחליף מנעליו, ויהיו לו מנעלים מיוחדים לילך בהם לבית הכנסת וכו', לקיים של נעליך מעל רגליך". ומה שהיום אין נזהרים כתבו אחרוני דורינו כי בימינו הדרכים סלולים ונקיים, ולא כמו לפני 60 שנה שהיו מלאים בוץ ורפש.
וכתב בספר קב הישר לאחד מהקדושים [פרק מ"ו] איתא בכתבי האר"י ז"ל, "אחד מן הדברים שמעכבין את התפלה הוא מי שאין גופו נקי ומלוכלך מטינוף וצואה או טיפות מי רגלים". ועוד כי נקיות דבר טוב הוא וזה כי בדוד המלך ע"ה כתיב ביה, "ויכרות את כנף מעילו אשר לשאול בלט", ובוודאי אלו היה המלך שאול מלובש בו היה מרגיש בדבר בשעה שכרת דוד כנף מעילו אלא שהסיר' שאול לגמרי ממנו, ואיתא בס' חסידים כי מעיל אשר היה למלך שאול היה המלבוש העליון שהיה שאול המלך מתכסה בו בשעת תפלה לכבוד השם יתברך, ועל כן הסירו שאול מעליו לעשות צרכיו. ועל כן נזהרין אנשי מעשה כשצריכין לכנס לבית הכסא בשעת זמן כניסתו לבית הכנסת היו מניחין את בגדיהם מבחוץ ואינם נכנסים עם בגדיהם לבית הכסא, באשר שהבית הכנסת הוא בנין מקדש מעט וצריכין ליכנס בו בבגדים נאים, ובפרט ביום שבת שצריך האדם ליזהר בהן שיהיו בגדיו נקיים, שהרי מבואר בפר' ב' דחגיגה, "אמר ר' יונתן בן עמרם נתחלפו לו כלים של שבת בכלים של חול ולובשם נטמאו (פי' דהיינו לענין למי שאוכל חולין בטהרה), והטעם כיון דכלי שבת עבדי להם שימור טפי" ע"ש. ועל כן ראוי ונכון להיות מנעלים מיוחדים לבית הכנסת וטוב יותר שלא ילך בהם גם לבית הכסא, וגם לבית הכנסת".
ועיין עוד בזה בילקוט יוסף לגאון עוזנו מרן הראש"ל [סימן צ"ח, ט"ז].

וסיפרה לי אמי עליה השלום על הסבתא שלה שנקראה על שמה טובה, שהיו לה בתיקה מנעלים מיוחדים ובכניסתה לעזרת הנשים בבית הכנסת היתה מחליפה אותם. זכותן תגן עלינו ועליכם.
שאלה - 153207
לכבוד הרב שלום רב אני אברך שמלמד שיעור מחוץ לעיר ואחדהתלמידים חי עם בחורה רווקה וכל הזמן דוחים את החתונהמכל מני סיבות לאחרונה מישו הציע לו שהיא תטבול רווקהמה אוכל לומר לו?
תשובה
שאלה זהה לשלך כתב בספר העקידה [פרשת וירא שער כ] בבואו לדון בענין פילגש בגבעה שכל ישראל לקו בענין זה שלכאורה פרטי הוא, וכתב "מה שעשו בפרהסיא היה החטא ההוא מוטל על כל השבטים והיה מאת הש"י להפרע מכלן אחרי מלאת יד התובעים את דינם. וכן הוא הדין בכל מה שחטאו היחידים בכל צבור וצבור בפרוץ באחד מהאיסורים שבתורה כגון ביין נסך או גבינה של גויים או שעטנז וכיוצא שהעלם עין השופטים והמנהיגים מתיר אותם כאלו הם מותרים מן הדין שכבר הפכו בזה חטאות היחיד אל חטאות הצבור מכללם. וכמה פעמים נתחבטתי על זה על אודות הנשים הקדשות שהיה אסורן רופף ביד שופטי ישראל אשר בדורנו ולא עוד אלא שכבר יאותו בקצת הקהלות ליתן להם חנינה ביניהם גם יש שמפסיקין להם פרס מהקהל כי אמרו כיון שמצילות את הרווקים או הסכלים מחטא אסור אשת איש החמור או מסכנת הגויות מוטב שיעברו על לאו זה משיבאו לידי אסור סקילה או סכנת שריפה. ואני דנתי על זה פעמים רבות לפניהם ולפני גדוליהם והסברתי להם שהחטא הגדול אשר יעבור עליו איש איש מבית ישראל בסתר ושלא לדעת הרבים וברשות ב"ד חטאת יחיד הוא והוא שבעונו ימות ע"י ב"ד של מעלה או מטה וכל ישראל נקיים כמו שהיה עון פילגש בגבעה אם היו ב"ד שלהם מוסרין האנשים הרשעים ההם לבדם ביד ישראל. אמנם החטא הקטן כשיסכימו עליו דעת הרבים והדת נתנה בבתי דיניהם שלא למחות בו הנה הוא זמה ועון פלילי וחטאת הקהל כלו ולא נתן למחילה אם לא בפורענות הקהל כמו שהיה בבני בנימן על השתתפם בעון והוא היה עון סדום כמו שביארנו שהם ובתי דינין שלהם הסכימו שלא להחזיק יד עני ואביון. ולכן הוא טוב ומוטב שיכרתו או ישרפו או יסקלו החטאים ההם בנפשותם משתעקר אות אחד מהתורה בהסכמת הרבים כמו שאמר בזה שעשתה בו פרשה בפני עצמו לא תהיה קדשה וכו' (דברים כ"ג) כמו שיתבאר שם ב"ה. ומי שלא יקבל זה בדעתו אין לו חלק בבינה ונחלה בתורת אלהית".

ועיין בשו"ת יביע אומר חלק ב, אבה"ע סימן ג, חלק ד יורה דעה סימן ז, חלק ח יו"ד י"ב.
ובשו"ת ציץ אליעזר חלק י"א, סימן נ"ה. וחלק י"ט, סימן נ"א. ועיין אוצרות ירושלים חלק ק"ע, עמוד תתשי"ז. ועוד.
שאלה - 153126
שלום לכבוד הרב שליט"א, יש עורך דין דתי הנותן ייעוץ לחרדים לפנות לבתי משפט, שאלתי האם הדבר מותר על פי ההלכה?
תשובה
אוי לדור שכך עלתה בימיו, ירוד ירדנו, הדור הולך ומתדרד, ומיום שהסתלק נזר תפארתינו מרן ז"ל גדלה החוצפה. ומי שמודיע הלכה לרבים נרדף, נמאס, נדרס, מושמץ, ונתעב בעיני הכל, גם בידי אלה הנקראים "חרדים".
תחילה וראש עלינו לדעת כי חומר האיסור הוא "מהתורה" ככתוב [שמות כ"א, א] ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. ודרשו רבותינו ז"ל [גיטין פ"ח, ב] "ותניא, היה רבי טרפון אומר כל מקום שאתה מוצא אגוריאות של עובדי כוכבים, אף על פי שדיניהם כדיני ישראל, אי אתה רשאי להיזקק להם, שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, לפניהם ולא לפני גויים",

ובמדרש תנחומא [משפטים סימן ג] כתב "מנין לבעלי דינין של ישראל שיש להם דין זה עם זה שיודעים שהגויים דנין אותו הדין כדיני ישראל שאסור להזדקק לפניהם, תלמוד לומר אשר תשים לפניהם לפני ישראל ולא לפני כותים שכל מי שמניח דייני ישראל והולך לפני גויים, "כפר בהקדוש ברוך הוא תחלה" ואחרי כן כפר בתורה שנאמר [דברים ל"ב, ל"א] כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים. משל למה הדבר דומה לחולה שנכנס הרופא לבקרו אמר לבני ביתו האכילוהו והשקוהו כל מה שרוצה אל תמנעו ממנו כלום נכנס אל אחר אמר לבני ביתו הזהרו שאל יאכל דבר פלוני ואל ישתה דבר פלוני, אמרו לו לזה אמרת לאכול כל מה שהוא רוצה ולזה את אומר אל יאכל, אמר להן החולה הראשון אינו של חיים לפיכך אמרתי להם אל תמנעו לו כלומר בין יאכל ובין לא יאכל ימות, אבל זה שהוא של חיים אמרתי אל יאכל דבר פלוני שלא יכביד את חוליו, וכן חוקות הגויים שנאמר [ירמיה י, ג] כי חוקות העמים הבל הוא וכתיב וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם [יחזקאל כ, כ"ה] אבל לישראל נתתי להם מצות וחוקים טובים שנאמר [ויקרא י"ח, ח] ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ואלה המשפטים אמר הקדוש ברוך הוא לישראל אם עשיתם את הדין ואין אתם מזדקקין לפני גויים אבנה לכם בית המקדש וישבו בו סנהדרין שנאמר [ישעיה א, כ"ו] ואשיבה שופטיך כבראשונה וגו' וכתיב [ישעיה א, כ"ז] ציון במשפט תפדה וגו', וכתיב [ישעיה נ"ו, א] כה אמר השם שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא".

ובמדרש אגדה [משפטים א] "כל הקובל בפני ערכאות של גויים אין לו חלק לעולם הבא וכפר באלקי ישראל". וכתב רש"י ז"ל [שמות שם] "ואפילו ידעת בדין אחד שהם דנין אותו "כדיני ישראל", אל תביאהו בערכאות שלהם, שהמביא דיני ישראל לפני גוים מחלל את השם ומייקר שם עבודה זרה להחשיבה, שנאמר [דברים ל"ב, ל"א] כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים, כשאויבינו פלילים זהו עדות לעילוי יראתם". ורבנו יצחק אברבנאל ז"ל [דברים טז] כתב "כי כמו שאף על פי ששחיטת גוי שאם תהיה על האופן הראוי היא אסורה. ככה המשפט שיבא על ידם אף על פי שיהיה כדת וכהלכה הוא פסול ותועבת ה' וכמו שאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם וכו' וצריך עוד שלא יהיו השופטים עמי הארץ כי אם מומחים ובקיאים בדינים וכמו שדרשו לפניהם ולא לפני הדיוטות. וצריך עוד שמלבד שיהיו השופטים מזרע ישראל וחכמים עוד יהיו בעלי מדות. וכמאמר יתרו ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע". ורבנו משה אלשיך ז"ל [שמות שם] כתב כי הדן אצלם "גורם שעל הארץ יריקו דם ואש ותימרות עשן".

והרמב"ם ז"ל כתב [הלכות סנהדרין כ"ו, ז] "כל הדן בדייני גויים ובערכאות שלהן אף על פי שהיו דיניהם כדיני ישראל הרי זה רשע וכאילו חרף וגדף והרים יד בתורת משה רבינו שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם לפניהם ולא לפני גויים"
ורבנו יונה ז"ל כתב בספר שערי תשובה [שער ג, כ] "ומן המצוות החמורות שלא לדון בערכאות של עובדי עבודה זרה, שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, "לפניהם" ולא לפני גויים, ופושעים יכשלו בם, וכבר הקדמנו לדבר על דרכי מות הנמצאים בעבירה הזאת".
ואעתיק לך דברי הרב צרור המור [פרשת משפטים] שכתב "ולכן אין לדון בדיני הכותים לפי שהם באים מכח הדין. הוא עשו איש אדום. ואין להם פשרה ורחמים. אלא יין חמר מסך מדת הדין הקשה. והבא לפניהם הוא מחלל את השם יתברך. שהוא רחום וחנון ואינו רוצה להדבק בו. ומיקר שם עבודה זרה. שהיא דין וזעם ועברה. וזהו לפניהם ולא לפני גויים. ולכן המביא דין לפני הכותים הוא גורם למדת הדין להתפשט בעולם. ולא יבחין בין צדיק לרשע בין הדיוט לגדול. אחר שהם קשורים במדת הדין. ולכן אמר "ואלה" המשפטים בוא"ו. כלומר כמו שהזהרתיך למעלה לא תעשון אתי אלהי כסף. וכן לא יהיה לך אלהים אחרים. אלא מזבח אדמה תעשה לי וגו'. בכל מקום אשר אזכיר את שמי של רחמים. אבא אליך וברכתיך.

וראה נא מה שכתב גאון עוזנו הראשון לציון שליט"א בילקוט יוסף [קצוש"ע חושן משפט סימן כו "והגאון מהרצ"פ פראנק זצ"ל, כתב בין השאר וכו' ולפיכך הדן בפניהם ה"ז רשע וכאילו חירף וגידף והרים יד בתורת משה, כדברי הרמב"ם והש"ע, וא"כ מטעם זה עצמו גם יהודי ששופט ע"פ חוקותיהם, בודאי שהוא גרוע יותר מגוי, שהגוי לא נצטווה לשפוט דוקא ע"פ דת ישראל, אבל יהודי זה שמצווה לדון ע"פ התורה, והוא מתנכר אליה ודן ע"פ המג'לה של העותומנים ושאר חוקי אומות העולם, שעליהם נאמר יוצר עמל עלי חוק, יגודו על נפש צדיק ודם נקי ירשיעו, הרי הוא רשע ומרים יד בתורת משה, וכדברי הרשב"א, הרי הוא הורס חומות הדת ועוקר ממנה שורש וענף והתורה מידו תבקש, והוא הדין למי שהולך להתדיין בפניו. וצר לנו מאוד שחוקים אלה אימצה הממשלה וכן הכנסת, לדון בהם במדינת ישראל, ואין לך עלבון לתורה ולנושאי דגלה יותר מזה, אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, מהרה יבוא האדון אל ביתו וישיב שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחלה. ע"כ.
גם החזון איש זצ"ל (סנהדרין סי' ט"ו אות ד') כתב: שהדבר ברור שאין שום נפ"מ בין הדן בפני עכו"ם, לבין הבא לדון אצל שופט יהודי הדן ע"פ חוקים זרים שבדו אומות העולם, ואדרבה הדבר יותר מגונה ששופטים יהודים המירו את משפטי ה' ותורתו הקדושה למשפטי ההבל של הגוים, ואפילו אם יסכימו כל בני העיר על זה, אין שום ממש בהסכמתם, (עיין רמב"ן ר"פ משפטים), ומשפטם חמס עושק וגזל, ומרימים יד בתורת משה. ע"כ. והגריא"ה הרצוג זצ"ל כתב: שכעת כאשר עם ישראל שוכן בארצו, ולדאבון לבנו הוא דן ע"פ חוקים זרים, הדבר חמור אלף פעמים יותר מיחיד או קהלה בישראל שהולכים לדון בערכאות של גוים, כי המבלי אין אלקים בישראל וכו' ח"ו. ומוכח מדברי הרשב"ץ (ח"ב סי' ר"צ), שגם הדנים בערכאות של מוסלמים שאינם עובדי ע"ז, הרי הם בכלל מה שאמרו לפניהם ולא לפני עכו"ם, שכיון שאינם מכירים בחוקי התורה, וטוענים שכבר פקע תוקף דת משה, ולכן דנים הם ע"פ משפטי נביאי השקר שלהם, ההולך לדון בפניהם הרי הוא כבועט בתורת אלקים חיים כפי שקבלנו מדורי דורות עד משה רבינו, ותוצאות מצב מחפיר ומביש זה מי ישורן וכו'. עד כאן תורף דבריו".
ועיין בדברי מרן השלחן ערוך חושן משפט סימן כ"ו, והגאון החיד"א ז"ל בברכי יוסף חו"מ סימן כ"ו. ובביאור הגר"א שם ובכל המפרשים שם. וכמה פעמים אין ספור היה מרן ז"ל צווח על כך בשיעוריו בכל מקום ובכל זמן זכותו תגן בעדינו.
והוא רחום יכפר עון. ודי בזה לכל מי אשר נשמה יהודית בקרבו והוא מזרע ישראל.
שאלה - 152978
שלום לכבוד הרב
אמרנו במסגרת שיעור תורה ששמענו מהרב שביום שישי (אסור) אין לאכול
א-בשר, ב- לחם, [מהצהריים]
וענו לנו שזו-היא הנהגה טובה אך לא הלכה פסוקה. ביקשו שנשאל את הרב כדי להתחזק בזה

תשובה
מאוד חשוב לדייק, אין איסור לאכול לחם ביום השישי עד חצות היום, אלא שחסידים ואנשי מעשה נזהרים לא לאכול בשר ביום השישי כלל חוץ מסעודת מצוה, כגון ברית מילה וגם זה לפני חצות היום. בנוסף לכך תמהתי מאוד מי ענה לך ולא עיין בהלכה, בתלמוד, בהרמב"ם, בשלחן ערוך, בילקוט יוסף ועוד. מנהג מקולקל נעשה בדורינו שכל אחד מחווה דעתו מבלי לעיין ונכנס לוויכוחים עקרים וביטול תורה.
מנהג ידוע ומפורסם בכל קהלות ישראל ומצאתי שנהגו בו כל העדות שלא לאכול מאכלי בשר ביום השישי כלל מפני כבוד השבת, גם תחקור ותדרוש ותמצא אצל כל משפחות הוותיקות והנאמנות לתורה, שביום השישי היו אוכלים מיני ביצים, תפוחי אדמה, אורז, עדשים, או גבינה ולא לחם, ואני עבדך ראיתי כן גם בבתי אנשים פשוטים ביותר שכך היו נזהרים.

כי אמרו בתלמוד [גיטין ל"ח, ב] "אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, שתי משפחות היו בירושלים, אחת קבעה סעודתא בשבתא ואחת קבעה סעודתא בערב שבת, ושתיהן נעקרו". ופירש רש"י ז"ל "ואיכא דמפרשי בערב שבת ממש וכן בכל יום מרוב עושר אבל בהא מיהא איכא איסורא שיכנס לשבת כשהוא שבע בלא תאוה".
וכתב הרמב"ם ז"ל [הלכות שבת פרק ל, הלכה ד] "אסור לקבוע סעודה ומשתה בערב שבת מפני כבוד השבת, ומותר לאכול ולשתות עד שתחשך, ואף על פי כן מכבוד השבת שימנע אדם מן המנחה ולמעלה מלקבוע סעודה כדי שיכנס לשבת כשהוא מתאוה לאכול".
וכתב מרן בבית יוסף אורח חיים [סימן רמ"ט] "ופירש הרב המגיד שסעודה ומשתה שאינו נהוג בימות החול אסור לעשותו בערב שבת וכל היום בכלל האיסור ולאכול ולשתות בלי קביעות סעודה אפילו סעודה שרגיל בה בחול כל היום מותר להתחיל כרבי יוסי דפרק ערבי פסחים ולקבוע סעודה שנהוג בה בחול מצוה להמנע מט' שעות ולמעלה לפי שסבור דאע"ג דקיימא לן כרבי יוסי דאמר אוכל והולך עד שתחשך, דהיינו דוקא בלי קביעות סעודה עכ"ל. ורבינו שסתם דבריו ולא חלק בין קביעות סעודה שרגיל בה לשאינו רגיל נראה שהיה מפרש דברי הרמב"ם דלא שאני ליה בין סעודה שרגיל לשאינו רגיל והכי קאמר אסור לקבוע סעודה ומשתה ופירש שאין איסור זה דין דמדינא כל היום מותר לאכול כלומר אפילו בקביעות סעודה ופירש עוד שאין איסור קביעות זה אלא דוקא מן המנחה ולמעלה, ופירוש הרב המגיד נראה בעיני: ומתוך דברי הרב המגיד תבין שמנחה האמורה כאן היא מט' שעות ולמעלה, אבל הראב"ד כתב דמחצות ולמעלה אסור לקבוע סעודה".

ובשלחן ערוך [רמ"ט, ב] פסק "אסור לקבוע בערב שבת סעודה ומשתה שאינו רגיל בימי החול, ואפילו היא סעודת אירוסין, מפני כבוד השבת, שיכנס לשבת כשהוא תאב לאכול. וכל היום בכלל האיסור. ולאכול ולשתות בלי קביעות סעודה, אפילו סעודה שרגיל בה בחול כל היום מותר להתחיל מן הדין, אבל מצוה להמנע מלקבוע סעודה שנוהג בה בחול מט' שעות ולמעלה". ועיין ילקוט יוסף סימן רמ"ט, ב ובהערות שם.
ומאוד חשוב שתאמר להם מי שלא עיין בהלכה כהוגן לא יעיר לכם הערות או יחווה דעתו, אלא לאחר חקירה ודרישה, כי ההלכה אינה ניתנת לכל המחווה דעתו. ותבורך מן השמיים בכפליים.
ועיין שיבת ציון חלק א עמוד ע"ד והלאה.
שאלה - 152952
לכבוד הרב שלום רב, מה המקור שלא להעלות נפטר מחו"ל לקבורה בארץ ישראל? ואיך ציוו יעקב אבינו וגם יוסף הצדיק עליהם השלום להעלותם לארץ?
תשובה
בתלמוד ירושלמי [מסכת כלאים פרק ט, הלכה ג] "רבי בר קיריא ורבי אלעזר הוון מטיילין באיסטרין ראו ארונות שהיו באין מחוצה לארץ לארץ. אמר רבי בר קיריא לרבי אלעזר מה הועילו אלו אני קורא עליהם [ירמי' ב ז] ונחלתי שמתם לתועבה בחייכם ותבואו ותטמאו את ארצי במיתתכם. אמר ליה כיון שהן מגיעין לארץ ישראל הן נוטלין גוש עפר ומניחין על ארונן דכתיב [דברים לב מג] וכפר אדמתו עמו". וכן הוא במדרש רבה [ויחי צ"ו, ה], ובמדרש תנחומא [ויחי סימן ו].

ובזוהר הקדוש [אחרי מות ע"ב, ב] "תאנא כתיב (ירמיה ב) ותבואו ותטמאו את ארצי וגו', א"ר יהודה זכאה חולקיה מאן דזכי בחייו למשרי מדורא בארעא קדישא דכל מאן דזכי לה זכי לאנגדא מטלא דשמייא דלעילא דנחית על ארעא, וכל מאן דזכי לאתקשרא בחייוי בהאי ארעא קדישא, זכי לאתקשרא לבתר בארעא קדישא עלאה, וכל מאן דלא זכי בחייוי ומייתין ליה לאתקברא תמן, עליה כתיב (שם) ונחלתי שמתם לתועבה רוחיה נפיק ברשותא נוכראה אחרא וגופיה אתי תחות רשותא דארעא קדישא, כביכול עביד קדש חול וחול קדש, וכל מאן דזכי למיפק נשמתיה בארעא קדישא אתכפרו חובוי וזכי לאתקשרא תחות גדפוי דשכינתא דכתיב (דברים לב) וכפר אדמתו עמו, ולא עוד אלא אי זכי בחייוי זכי לאתמשכא עליה רוחא קדישא תדיר, וכל מאן דיתיב ברשותא אחרא אתמשך עליה רוח אחרא נוכראה, תאנא כד סליק רב המנונא סבא להתם הוו עמיה תריסר בני מתיבתא דיליה, אמר לון אי אנא אזיל לארחא דא לאו על דידי קא עבידנא אלא לאתבא פקדונא למאריה, תנינן כל אינון דלא זכו להאי בחייוי, אתיבין פקדונא דמאריהון לאחרא אמר ר' יצחק בגיני כך כל מאן דאעבר מאינון זינין בישין או רשותא אחרא בארעא, ארעא אסתאבת, ווי ליה לההוא גבר ווי לנפשיה דהא ארעא קדישא לא מקבלא ליה לבתר, עליה כתיב (תהלים קד) יתמו חטאים מן הארץ בעוה"ז ובעוה"ב ורשעים עוד אינם בתחיית המתים כדין ברכי נפשי את יי' הללויה".

ומה ששאלת כיצד העלו את יעקב אבינו ואת יוסף הצדיק לקבורה בארצינו הקדושה, כבר שאל הזוהר הקדוש עצמו שאלה זו [פרשת ויחי רכ"ה, א] ותירץ כיוון שהיו צדיקים גמורים והשכינה דבוקה בהם, ככתוב אנכי ארד עמך מצרים ואנכי אעלך גם עלה ויוסף ישית ידו על עיניך, והם שונים מכל האחרים.

וראיתי להעתיק לציבור מה שכתב רבנו יצחק אברבנאל ז"ל [בראשית מ"ט] "התשובה על זה היא כי יש רבים מבני אדם שיבלו ימיהם בטוב בתורה ובמצוות ותמיד ילכו לפני ה' בארצות החיים ומפני דבקותם ושלמותם בחייהם הם ראויים להוליכם במותם לא"י ולקברם שמה והאנשים ההמה אינם מטמאים את הארץ כי היו גופותיהם תשמישי קדושה טהורים ונקיים והם המעותדים לתחיית המתים ולזה ראוי שיקברו בארץ החיים ויקומו מבלי גלגול ומבלי צער. ויש אנשים אחרים רבים מאד שיבלו בהבל ימיהם ורצים אחר התאוות הגשמיו' והם אשר בחייהם קרויים מתים וכאשר ימותו יצוו את בניהם לעשות צדקה ומתנות לאביונים מה שלא עשו בימיהם ומהם יצוו ויקברו אותם מעוטפים בציצית ותפילין בהיותם לובשים בחייהם צמר ופשתים יחדו. וכן יש מהם שיצוו שיוליכו את עצמותיהם להקבר בא"י בהיותם בחייהם מרחיקים ומואסים אותה כאלו בחייהם היו רשעים ובמותם נעשו צדיקים ומקימי המצוות. וידוע שזה דעת נפסד והוא לפי שהמצוות יעשו אותם החיים לא המתים וכאר"זל מאי דכתיב ועבד חפשי מאדוניו כיון שמת אדם נעשה חפשי מהמצוות ועל כיוצא בזה א"ר אלעזר בחייכם לא עליתם במיתתכם ותבואו ותטמאו את ארצי כי הנה על רשעי דורו אמר הנביא אותו פסוק שהיו מתחסדים במיתתם ולא בחייהם. וכבר אר"זל שלא יוכל אדם לעשות משעטנז מרדעת לחמורו אבל יוכל לעשות ממנו תכריכין למת. שהורו בזה שהמת הוא פטור מן המצות והחמור החי הוא יותר ראוי אליהם מהאיש המת ולכן לא יועיל לאדם הטוב אשר יעשה במותו אם בחייו לא היה נזהר בזה הנה התבאר שהאבות הקדושים להיותם בחייהם טהורים וקדושים דבקים באל היה משתוקקים להקבר בארץ הקדושה היה נכון אליהם לצוות שאחרי מותם יוליכום להקבר שמה ושלא נאמר עליהם בחייכם לא עליתם במיתתכם ותבאו ותטמאו את ארצי כי הם בחייהם במחשבתם ותשוקתם היו עולים שמה תמיד ולכן במיתתם גופיהם שהיו תשמישי קדושה לא היו מטמאים את הארץ".
שאלה - 152941
לכבוד הרב אהובינו שליט"א,
שמעתי פעם מכת"ר שאין לקבור בארון, ומדוע יוסף הצדיק נקבר בארון במצרים, ומה עם החיילים הנקברים בארון? תודה כבוד הרב. שבת שלום.

תשובה
מובא בתלמוד כתובות קי"א, על הפסוק וכפר אדמתו עמו, שהקבורה בעפר ארץ ישראל מכפרת, וכן הוא בתלמוד ירושלמי מסכת כלאים ט, ובמדרשים שעפר ארץ ישראל מכפר. ומה ששאלת על יוסף הצדיק עליו השלום,
כתב הזוהר הקדוש בפרשתינו [ויחי דף רנא עמוד א] "ויישם בארון במצרים ותנינן תרי יודי"ן אמאי אלא יוסף נטר ליה ברית לתתא ונטיר ליה ברית דלעילא, אסתלק מעלמא אתשוי בתרי ארוני בארון לתתא ובארון לעילא, ארון דלעילא מאן איהו אלא כמה דאת אמר (יהושע ג') הנה ארון הברית אדון כל הארץ דארון דלעילא ארון הברית אקרי דהא לא ירית ליה אלא מאן דנטר ברית ובגין דיוסף נטר ליה לברית אתשוי בתרי ארוני, ויישם בארון במצרים הכי הוא ודאי, וקרא אוכח רזא אחרא דאף על גב דנפקת נשמתיה ברשו אחרא אתקשר בשכינתא הדא הוא דכתיב ויישם בארון לעילא ולתתא בגין דהוה צדיק דכל צדיק ירית ארעא קדישא עלאה כמה דאת אמר (ישעיה ס') ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר".

והוא מפני ששמר בריתו נטמן בארון ולא היה צריך לכפרה בעפר, וכן כתב מורנו הרב אברהם אזולאי ז"ל בספרו חסד לאברהם [מעין ד, נהר מ"ו]
"דע שמדריגת הצדיק אינו תלוי אלא בשמירת המצות ברית מילה בטהרה, ויש בזה ב' כתות הכת העליונה שבאו לידי נסיון כיוסף הצדיק וזה נקרא צדיק גמור, ומי שלא בא לידי נסיון אף על פי ששמר בריתו נקרא צדיק שאינו גמור, ומקומו במדת צדק בחסרון יו"ד של מדת צדיק, כי אותיות צדק הם אותיות צדיק חסר יו"ד, ודע כי כל מי שאינו צדיק אינו ראוי להקבר בארון, ואם נקבר בארון מדקדקין עמו עד כחוט השערה, ואם לא היה נקבר בארון לא היו נפרעין ממנו אלא על העבירות החמורות לבד, ולזה לא נמצא בתורה מי שנקבר בארון אלא יוסף שנקרא צדיק ובא לידי נסיון".

ולגבי החיילים הנטמנים בארון, הן משום כבודם כי לפעמים הגוף אינו בנוי בשלימותו לא עלינו, הן משום שמתכפר להם, כנזכר בתלמוד בבלי [מסכת סנהדרין דף מז עמוד ב] "הרוגי מלכות, כיון דשלא בדין קא מיקטלי הויא להו כפרה". והם נקראים צדיקים וחסידים.
ובתלמוד סנהדרין דף מז עמוד ב "הרוגי מלכות, כיון דשלא בדין קא מיקטלי, הויא להו כפרה".
ובמדרש תהלים מזמור עט "אמר לפניו רבונו של עולם הרי אתה מחדש את אלו, בניך שנהרגו מה תהא עליהם, שנאמר נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו ארץ [תהלים ע"ט, ב], וכי חסידים היו? והרי הוא אומר סוסים מזויינים משכים היו (ירמיה ה ח), אלא כיון שנעשה בהן דין, חסידים היו, וכן הוא אומר והיה אם בן הכות הרשע (דברים כה ב), וכתיב ונקלה אחיך לעיניך [דברים כ"ה, ג], בתחלה נקרא רשע, ועכשיו כיון שלקה הרי הוא אחיך".
שאלה - 152889
לכבוד הרב שליט"א, בבקשה הצל הצל, עזור עזור, יושבית בבית שמש. תינוק אחד נפל מקומה רביעית והלך לו, שני נפל עליו שלחן בעריסה ונתגלגל לארץ ומת, רביעי נפל בעריסה לארץ וימת מה התיקון?
תשובה
התרופה היא רק תיקון המעשים, סור מרע.
א, מסכת שמחות דרבי חייה פרק ד הלכה ג, "ומפני מה הם מתים כשהם קטנים, רבי אלעזר בן רבי שמעון אומר בעון "נדרים", שנאמר לשוא הכיתי את בניכם,
ב, רבי אומר בעון "ביטול תורה", שנאמר ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני. הוא למדנו, שכל מי שיש לו בן ואינו מלמדו תורה, נוח לו כאילו קברו.
ג, מסכת כלה פרק א, הלכה ח. "רבי נחמיה אומר בעון "שנאת חנם" אשתו מפלת נפלים, ומריבה רבה בתוך ביתו, ובניו ובנותיו מתים כשהם קטנים".
ד, בתלמוד בבלי כתובות דף ח עמוד ב. "וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו, דור שאבות "מנאצים" להקב"ה, כועס על בניהם ועל בנותיהם ומתים כשהם קטנים.
ה, ובמדרש שכל טוב חיי שרה פרק כג, כ. "ותניא מפני מה בניו ובנותיו של אדם מתים כשהם קטנים, מפני "שלא התאבלו על אדם כשר", והמתאבלין עליו מוחלין לו על עונותיו, בשכר כבוד שעשה". וכן הוא בשאילתות דרב אחאי שאילתא ל"ה.
ו, מדרש רבי אליעזר [כ"ד]. "בני, טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה, לתת מוסר לנפשך ולשפוך דמעות מעיניך, כי כל "השופך דמעות" על אדם כשר לא ישפוך דמעות על בניו כשהם קטנים".
ז, מדרש השכם "קטנים כיצד מכפרים? באסיפתם כשהם קטנים. גדולה הצלת קטנים לאבותם, שהצלת גדולים פעמים היא ממתנת עד ארבעה דורות אבל הצלת קטנים מכפרת מיד"
ח, ובזוהר חדש בראשית ל"ד, א, כתב רואה הקב"ה שהילד צדיק אך עתיד להרשיע, ולקחו כשהוא צדיק שאין כמוהו בעולם.
ט, וכתב רבנו יוחנן לוריא ראש משפחת הרש"ל ורבנו האר"י ז"ל, בספרו משיבת נפש [דברים כט, ה] "בנים כבר אמרו בעון "נדרים או מזוזה" בנים מתים כשהם קטנים".
י, מסכת כלה רבתי פרק ו. "תנו רבנן מה ראה ישעיה לומר, הצדיק אבד ואין איש שם על לב, ללמדך שהצדיק נתפס בעון דורו, כדבר אוריין דאמר, בזמן שהצדיקים בדור, הצדיקים נתפסין על הדור, ואם אין הצדיקים בדור, תינוקות של בית רבן נתפסין על הדור".

והמרחם הוא ירחם, עלינו כרחם אב על בנים.
שאלה - 152715
לכבוד הרב
שלום כבוד הרב אנחנו קנינו בית ועוברים השבוע או שבוע הבא רציתי לדעת אם יש תאריך שעדיף לעבור בו בחודש טבת?

תשובה
תפסיקו להאמין בתאריכים ובמזלות, כי כתוב בתורה לא תעוננו. ובתלמוד [סנהדרין סה, ב] "תנו רבנן מנחש זה האומר פתו נפלה מפיו מקלו נפלה מידו. בנו קורא לו מאחריו. עורב קורא לו, צבי הפסיקו בדרך, נחש מימינו ושועל משמאלו. אל תתחיל בי, שחרית הוא, ראש חודש הוא מוצאי שבת הוא".

וכתב בספר המצוות לרמב"ם [מצות לא תעשה לב] "שהזהירנו מעשות המעשים בבחירה ממשפטי הכוכבים. והוא שנאמר זה היום טוב למעשה הפלוני ונכון לעשותו או זה היום מגונה בו המעשה הפלוני ונרחיק מעשותו. והוא אמרו יתעלה לא ימצא בך וכו' מעונן. וכבר נכפלה אזהרה זו באמרו [קדושים יט כו] לא תעוננו. ולשון ספרא [פרק ו] ולא תעוננו אלו נותני העתים. כי הוא נגזר מן עונה [ראש פרשת משפטים]. רצונו לומר לא יהיה בכם מעונן שיאמר העת הפלונית טובה והעונה הפלונית רעה. והעובר על לאו זה גם כן חייב מלקות. רצונו לומר שיגיד העתים האלו, לא מי שישאל בעדם. אבל השאלה על זה גם כן אסורה מחוברת אל היותה דבר אין אמיתות לו. ומי שיכוין בפעולתו אל עת ידועה במבט כדי שיצלח או יהיה לו תועלת באותו מעשה הנה הוא גם כן לוקה מפני שעשה מעשה".
וכן כתב עוד הרמב"ם בהלכות עבודה זרה [פרק יא הלכה ח] "איזהו מעונן אלו נותני עתים שאומרים באצטגנינות יום פלוני טוב יום פלוני רע יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית שנה פלונית או חדש פלוני רע לדבר פלוני".

וכתב בספר יראים סימן שלד, שלה [דפוס ישן - פט] ורבי עקיבא אומר אלו נותני העונות כגון אלו האומרים לימודי ערב שביעיות להיות חיטין יפות ועקורות, קטניות להיות רעות".
וכן הוא בספר מצוות גדול [לאוין סימן נג] שכתב "ובפרק ארבע מיתות [סנהדרין סה, ב] מפרש ר' עקיבא לא תעוננו אלו נותנין העונות כמו אצטגנינים שיאמרו יום פלוני רע יום פלוני טוב וכיוצא בזה האומרים לא נתחיל דבר זה אלא בראש חדש".

ובספר שערי תשובה לרבינו יונה שער ג כתב "לא תעוננו לשון עונות ושעות, שאומר יום פלוני יפה להתחיל מלאכה, שעה פלונית קשה לצאת. ואין לשמוע אל דברי הוברי השמים, אבל יבטח לבך בה' אלקי השמים ואלקי הארץ. על כן כתוב על הענין הזה [דברים יח, יג] תמים תהיה עם ה' אלקיך למדנו מזה, כי המעוננים והקוסמים נעדרים הבטחון. והעלילות הנשחתות ההן, מעשה ארץ כנען, שנאמר [פסוק יד] כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו, ואתה לא כן נתן לך ה' אלקיך".

וכתב השל"ה [פרשת ויקרא תורה אור כ"ה] "ויש מן המפרשים אחרונים שכתבו, כי העובר על מצוה זו, הנחש יהיה לבושו. והבן זה. ואם קבלה נקבל. 'לא תעוננו' [ויקרא יט, כו] מגזרת עונה, כמה דאת אמר [דברים יח, יד] 'אל מעוננים ואל קסמים ישמעו"'.

ועוד דבר אחד אומר לך ידידי היקר, נער הייתי גם זקנתי והכרתי לעומק רבים וגם טובים שעסקו בתורה, ושהתעסקו בענינים אלה של מיסטיקה בכל האופנים, ומור אבי ז"ל שהיה בקי בכל עניניהם והיה מזהיר שלא להתעסק בכך, וכולם סבלו בימיהם רבות מכל הבחינות וכל הכיוונים, ולכן לטובת כל אחד מאיתנו לא להתעסק בנסתרות.
שאלה - 152631
לכה"ר
א.כתוב שלאחר נטילת מים אחרונים לא להפסיק אפילו לדברי תורה.האם עונים אמן על ברכות.ב.מדוע בק"ש שעל המיטה שאומרים את מזמור צא מפסיקים באמצע המזמור וגם באמצע פסוק?

תשובה
א, ודאי שיש חיוב לענות אמנים, אך בתוך ברכת המזון אין לענות.
ב, כבר דנו בכך הפוסקים והשיבו כי יש שם אתנח והוי כמו סוף פסוק. ומקורו במסכת שבועות ט"ו, ב. וכן כתב בסדר רב עמרם גאון ז"ל. וכן כתבו התוספות שבועות ט"ו, שעד שם מדבר על אותם שהיו מצירים. ועיין בחידושי הריטב"א ז"ל. וכן כתב הרוקח ז"ל בסידורו סימן כ. כי עד שם יש שישים תיבות. ועיין בשו"ת הרשב"א ז"ל חלק ה, סימן קי"ט. וכן הוא בספר אבודרהם. ובמטה משה. ועיין בדברי הרב תוספות יום טוב שבועות ב, ובשיר.

ובשו"ת רב פעלים חלק א אורח חיים סימן יא כתב "והנה על סדר ק"ש שעל המטה, שאומרים עד כי אתה ה' מחסי שהוא חצי פסוק, אין להקשות כלום, יען שזה פסוק של כתובים, וליתיה לכלל זה בכתובים, וכמ"ש מג"א סי' תכ"ב סק"ח בשם הכלבו יע"ש, ברם על פסוק תפול עליהם אימתה שאומרים בברכת הלבנה עד ידמו כאבן, יש להעיר, דפסוק תורה הוא, ועל זה אפשר ליישב, דאומרים אותו דרך תחנה ובקשה, ולכן לא קפדינן בהכי, ועיין נשמת אדם כלל ה' אות ב', שנתעורר על מ"ש במוסף ר"ה ה' צבאות יגן עליהם, והוא חצי פסוק, ותירץ דדרך תפלה מותר. ואחר החיפוש בס"ד, ראיתי להגאון חתם סופר בא"ח סימן י. שהביא מספר מגן גבורים שנזכר בו חידוש מספר יכין ובועז, דהיכא דאיכא אתנח או זקף קטון פסקינן, ואין קפידה בזה ע"ש. וספר יכין ובועז מצוי אצלינו, וראיתי דכן יכתוב שם בחלק ב' סי' ב' דפסיק טעמים הלכה למשה, ולכן כל היכא דאיכא אתנ"ח או זקף קטון חשיב פסקיה משה ואין כאן חשש, וד"ז הוא הגהת הרצב"ש שם יע"ש, ונראה טעם זה נכון ויציב, וגברא רבא אמר מילתא דמיתבא דעתא ומסתבר כוותיה".

ובילקוט יוסף סימן קל"א, י"ז. העתיק תשובת מרן ז"ל שכתב "וראיתי בשו"ת מהר"ם שיק (סי' קכד) שנשאל ג"כ על הפסוק "על כן בירך ה' את יום השבת", שאומרים לפני קידושא רבה, והא כל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן ליה, ותירץ, שהכלל הזה הוא רק כשרוצה לומר הפסוק בדיוק משום איזה חיוב, אבל אם אומר חצי פסוק דרך צחות שפיר דמי. וה"נ אמירת הפסוק הזה אינה אלא רק לפרסם ולהזכיר את קדושת השבת, והוי רק כמו הכרזה לעורר את עצמו ואת השומעים אותו. ע"ש. [וראיתי שם דבר תימה, שסיים, שכמו כן רגילים לומר במוצאי שבת הפסוק "יברכך ה' מציון עושה שמים וארץ", וזה ג"כ אינו פסוק שלם, אלא כיון שאומרים אותו רק לסימן יפה, לברך תחלת השבוע, בכה"ג לא אמרינן דלא פסקינן ליה. ע"כ. ולא זכר שר שהוא פסוק שלם (בתהלים קלד. ג), והוא פלא]. וכן ראיתי בשו"ת רב פעלים ח"א (חאו"ח סי' יא) שנשאל ג"כ בנ"ד, והביא דברי החיי אדם הנ"ל, שכל שהוא דרך תחנה ובקשה שפיר דמי. אך אמירת פסוק על כן בירך ה' את יום השבת וכו' אינו דרך תחנה ובקשה, אלא שכל שאינו דרך קריאה בתורה ודרך לימוד בתורה שפיר דמי. ומ"ש הר"פ על מה שאומרים בק"ש שעל המטה, פסוקי יושב בסתר, ומסיימים כי אתה ה' מחסי, והוא רק חצי פסוק, שי"ל כמ"ש המג"א (סי' תכב סק"ח) בשם הכל בו, על מה שאומרים בהלל אנא ה' הושיעה נא, וכופלים אותו והוא רק חצי פסוק, שלא נאמר כלל זה דלאו פסקינן ליה, אלא בתורה ובנביאים, ולא בכתובים, לפ"ז ניחא גם מה שאומרים כי אתה ה' מחסי. אולם הרי התוס' סוכה (לח ב) ד"ה הוא אומר, חולקים על הכל בו, והביאם המג"א שם. לכן צ"ל שגם אז אין אומרים אותו דרך לימוד תורה, אלא רק להגן, (כמ"ש בשבועות טז ב), ולכן שפיר דמי להפסיק שם, שמשם ואילך אינו מן הענין".
שאלה - 152600
לגבי ברכת מזונות בתוך הסעודה. ראיתי שעטרת ראשינו כתב לא לברך בסעודה, אלא להניח לאחר ברכת המזון, אפשר מעט פירוט בענין?
תשובה
נושא ארוך ומסועף ביותר ובסייעתא דשמיא אסביר בקיצור נמרץ.
במסכת ברכות מ"ו, א. נפסק להלכה שכל מין מאפה שאתה מביאו בתוך סעודה שבירכת בה המוציא על הלחם, והמאפה בא מחמת הסעודה, הכוונה הוא חלק מתפריט המזון ובא כדי להשביע או לעורר התיאבון אין מברכים עליו.
לפיכך איטריות, פסטות, קוגל, וכן קובה, סיגרים, בורקס ממולא מזון, וכן בלינצ'ס, ובצקים ממולאים לא מתוקים, פיצות. פיצה בשרית. מאפים שונים עם מיני בשר ביצה או גבינה. אין מברכים עליהם כי מוגשים להשביע ולתת תיאבון.
מתוקים למיניהם כגון בורקס ממולא באגוזים או בטנים מתוקים, בקלאווה, מעמול, מארוט, סיגרים מתוקים, עוגיות, מאפים מצופים שוקולד, שקדים וכדומה, וכן מיני קרקר ואובלטים, יש מחלוקת הראשונים בכך. שלדעת תוספות רבי יהודה שיריליאן, תוספות הרא"ש ותוספות רבנו פרץ ועוד, יש לברך עליהם ברכת מיני מזונות מפני שסילק עצמו מהסעודה. אך כתב הרשב״א שכל זה מדובר בזמן התלמוד שהיו מסלקים השלחן מלפני הסועד ומגישים לפניו מיני מתיקה והיו מברכים עליהם. אך בזמנינו גם בסיום הסעודה כיוון שלא סילקו השלחן מלפניו נקרא תוך הסעודה, ואינו מוסכם לברך עליהם.
לפיכך כתבו הגאונים החיד״א, והבן איש חי, האור לציון, היביע אומר, ילקוט יוסף, הלכה ברורה ועוד שיש להניח אותם לאחר ברכת המזון ולברך עליהם.
ועיין ילקוט יוסף קע"ז, ג. ביאור הלכה קע"ו, אור לציון ח"ב פי"ב, י.
בן איש חי פינחס כ"ב. ערוך השלחן קס"ח, ל"ג. וקע"ז, ד.
וחסד לאלפים ר"ח. רב ברכות באות קנח, שו"ת יביע אומר חלק ט, אורח חיים סימן צ"ח.
שאלה - 152522
לכבוד הרב שלום רב
איך לענות לשאלת התלמיד: מדוע לא קיימו את צוואת הרב שטיינמן ז"ל?

תשובה
א, אנחנו כן מקיימים. ב, הוא יכול למחול על כבודו האישי וזו בשבילו זכות עצומה, אך כלפינו, כלפי הדור עצמו ולגבי כל אחד מאיתנו חייבים להתעורר ולבכות ולהזדעזע ולשוב בתשובה לא רגילה, כי הצרות והגזירות מתגברות לא עלינו מיום ליום, ואין לעם ישראל אפילו שעה אחת ללא בשורות קשות ואיומות, חריגות ומשונות.

פטירתם הטראגית והמוזרה של תינוקות של בית רבן, של גמולי חלב, של יונקים קטנים שבקושי נולדו ופתחו עיניהם, באופן מפתיע, מבהיל, מזעזע, פטירתם של אנשים צעירים ונשים צעירות מבני עמנו, חייבים לנער אותנו ולטלטל אותנו להביט מה קורה אתנו, כי כל זה קורה מיד עם סילוקו של הצדיק שהגן על הדור, בתורתו, בחכמתו, במסירותו לבני עמו, באהבתו ללא גבול לעם ישראל, בסיגופיו, בבריחתו מהנאות העולם הזה, והיה איכפת לו מכל יהודי, וקיבל כל אדם בסבר פנים יפות, על כל זה שהיה חלש, חולה, ובעל יסורים בעצמו, בכל זאת לא חדל מלימודו ושקידתו.

דבר נפל בישראל, זה שבוע ימים שהדור השתנה לחלוטין, היה לנו גיבור שהגן עלינו, ולפתע איננו, מי ישמור עלינו? מי יגן עלינו? איפה יש עוד איש כמוהו? זקן ישיש חולה ושבע מכאובים ומסרב שיביאו לו כסא עם משענת ואפילו לא מיד שלישית. והוא מסרב לצבוע את כתלי ביתו מפני כבוד התורה ותלמידיו, כי הוא מפחד ליהנות מהעולם הזה, וכמה פעמים התבטא כי הוא מפחד מהגיהינם, ומה אנחנו נאמר? זו תהיה - סליחה אם אומר - אכזריות מצידנו מלהמשיך בשיגרה כאילו דבר לא קרה, כל מי שעיני שכל לו, וחנן אותו בוראו חכמה בינה ודעת, עוצר, חושב ומחשב את דרכיו, וגם מבצע חשבון נפש.

תאמר לתלמידים החביבים, לילדים היקרים, כי אנחנו כן משתדלים לקיים את צוואתו, ולא מכנים אותו בתארי מלוכה וכבוד, לא מפארים אותו ומהללים, אך לעצמינו אנחנו צועקים בקול, בכל הכח, די למשחית, די לליצנות, האדם לא בא לעולם לבלות, לטייל, ליהנות, לרקוד, לזלול, ולבזבז את חייו בהבל, באנו לכאן לעבוד את בוראינו, לפרסמו בעולם, לעשות לו נחת רוח, בפרט עכשיו בעיתות זעם צרה ועברה, אנחנו זקוקים לעזרה דחופה.

אסור לנו לשבת בחיבוק ידים ולצפות שמישהו יעשה עבורינו את המלאכה, לא, זו אדישות בגריעותה ובשפלותה, כל איש ואשה בישראל יש בו כח לעשות משהו עם עצמו, עם נפשו, עם נשמתו, לטובתו ולהצלחתו, להתחיל לחיות חיים נורמליים, של יהודים!!! לא להביט על הסביבה, השכנים, החברים, המכרים, וכל הכסילים. כי הם לא יועילו ולא יצילו, אנחנו היום נמצאים בנקודת מצב שכל אחד צריך לעזור לעצמו, ועל ידי זה יציל את כל הדור, כי כולנו באותה ספינה.

הלילה מוצאי חנוכה כשכבר מותר לבכות ולקונן, להספיד אותנו, את עם ישראל הסובל, את השכינה המקוננת עלינו, ואת צערו של אבינו שבשמיים החפץ לגאלינו. תודה על ההקשבה בני עמי היקרים והטהורים.
שאלה - 152521
לכבוד מורי ורבי ועטרת ראשי
הערתי בעדינות לאברך שמעיין בחזרת הש"צ בספרים הוא ענה לי ש... שיש מקרים שמותר לעיין אפילו שאתה מתפלל

תשובה
לא הבין את הכתוב ומתיר לעצמו. ועיין מסכת שבת י, א. "זמן תפלה לחוד, זמן תורה לחוד".
וראה מה שכתב הרב משה בן מכיר ז"ל בן דורו של מרן השלחן ערוך ובו עירו צפת תבנה ותכונן. בספר סדר היום [סדר תפילת ערבית במוצאי שבת] "כשגוזרים תענית על איזה צרה שלא תבא על הציבור צריך כל אדם להיות נמנה עמהם ראשון לכל ענין בין להתאסף עמהם למקום הוועד בין להתענות עמהם בתענית שגזרו בין להתפלל עמהם בכל התפלות ולא יאמר החכם והדיין למה אבטל למודי להתענות ולהתפלל עמהם ות"ת כנגד כולם יתפללו המה ואני על משמרתי אעמודה עוסק בלמודי וה' חפץ במעשי יותר ממעשיהם חלילה לבעל נפש שיאמר כדברים האלה כי לא כל העתים שוים הלמוד הוא טוב ויפה ואין למעלה ממנו והוא כנגד הכל אבל יש עתים וזמנים שצריך להתעצם בתפלה וזמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד כשח"ו יש שום צרה לרבים צריך לבקש להם ישועה מאת הש"י בתפלות ובתחנונים ויותר מוטל הדבר הזה לחכמים וליודעים לעתר ולרצות שיבקשו רחמים על עם ה' וכ"ש לזקני העם ושופטיו שהם מגינים על הדור וצריכין הם להיות לפני העם לבקש מלפני ה' בתענית ובדמעה ברנה ותחנה עד שירחמו מן השמים ואין להם לעסוק בלמודם כ"א לפקח על עסקי רבים ואין לך פקוח גדול מזה".

ובספר ווי העמודים [עמוד התורה פרק ה, ט"ז] לרבנו שבתי הורביץ ז"ל בנו של השל" ז"ל כתב "וראיתי קצת בני אדם שלומדים הפרק משניות בלא עיון לימוד מקודם, ולפעמים באים בבית הכנסת באמצע התפלה, אף קרוב לגמר התפלה, וממהרין לקרות הפרק תוך התפלה, כדי שיהיה נמנה עם החבורה ללמוד הפרק, ועדיין לא התפלל. ולפעמים קורא הפרק בשעת התפלה, עינו אחת במשניות ועינו אחת משוטט במחשבתו על ענין הלימוד, להתחבר התפלה והלימוד, ובאמת לא צדקו שניהם יחדו, ולא קרב זה אל זה. וכמה פעמים הייתי גוער להולכים בדרך הזה, כי זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד (שבת י א). ולכן, מן הראוי למחות ולגעור באלה אנשים העושים כן, כי הלימוד זה הוא שלא לשמה, רק יקרא הפרק בביתו או קודם התפלה, ובזה תהיה התורה והתפלה מקושרת ומאוחזת, כשלהבת קשורה בגחלת".

ורבנו הבית יוסף ז"ל כתב בספרו כסף משנה [הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ח, ג] "ורבנו הרא"ש [עיין שו"ת הרא"ש כלל ד, סימן י"א] כתב טוב להתפלל עם הציבור כי זמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד וגם אין תורתנו כ"כ אומנותנו ובהרבה שעות ביום אנו מתבטלים נבטל תורתנו בשעת תפלה ונשלים אותה בשעות אחרות ונצא י"ח בתורה ובתפלה וגם אם אין ת"ח מתפלל עם הציבור ילמדו אחרים ק"ו ממנו ולא יחושו על התפלה כלל ונמצאו בתי כנסיות בטלות כי לא ידונו אותו לכף זכות שאינו בא בשביל לימודו עכ"ל".

ובא אחריו גאון עוזינו בספרו שו"ת יחוה דעת [חלק ג סימן טז] וכתב "וגדולה מזו כתב המגן אברהם (בסימן קכ"ד סק"ח) בשם ווי העמודים שקרא תגר על הלומדים תורה בעת חזרת השליח צבור ע"ש. וכן כתב בספר סולת בלולה (שם סק"ו) בשם ספר ראשית חכמה, שבעת חזרת השליח צבור אסור לעסוק בתורה, שזמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד, ואין לערב תיקון האחד בשני. ואפילו להרהר בכוונה בדברי תורה אסור, כי צריך שיהיו אזניו קשובות לתפלת השליח צבור וכו'. וכן כתב הגאון רבי חיים פלאג'י בספר רוח חיים (סימן צ' סק"ד), שאסור ללמוד בחזרת השליח צבור. והוסיף בספרו כף החיים (סימן ט"ו אות נ"ב), שבחזרת התפלה לא יעיין בחידושי דינים שבסידור, ומכל שכן בספרים אחרים, ואפילו בעיון בעלמא דרך העברה אסור, אלא יתן דעתו לשמוע כל ברכות החזרה מהשליח צבור מתחלתן ועוד סופן. ומכל שכן שלא ישיח שיחה בטלה כלל, ואפילו לצורך גדול עיין שם".
ודי בזה לחכם ומבין מדעתו.
שאלה - 152515
לכבוד הרב מוצפי שלום
בשידור רדיו הרב אמר לשתות את השתיה בישיבה ולא בעמידהמה הסיבה לדבר לא שמעתי היטבתבורך בבריאות איתנה

תשובה
עיין בארחות ציון. ומקורו בתלמוד [גיטין ע, א]. "שלשה דברים מתיזין [ויש גורסים, מתישים] גופו של אדם, ואלו הן: אכל מעומד, ושתה מעומד".

ובשו"ת רב פעלים חלק ב אורח חיים סימן מה כתב "ומה ששאלתם, אם יש בזה טעם ע"פ הסוד, נראה על הרוב שאין בזה טעם ע"פ הסוד, ורק מנהג זה הוא מתורת דרך ארץ של הסעודה, וכמ"ש הרב אליה רבא בסי' ק"ע ס"ק כ"ג, בשם הרוקח סי' שכ"ט, דרך ארץ לא יאכל אדם מעומד ולא ישתה מעומד, וראיתי שדבר זה הוא גמרא ערוכה בגיטין דף ע', שלשה דברים מזיקין גופו של אדם, ואלו הן אכל מעומד ושתה מעומד ושמש מטתו מעומד ע"ש. מיהו רבינו האר"י ז"ל היה מדקדק לקיים דברי חכמים, מאחר דנזכר ד"ז בגמרא, ובודאי גם במים היה נזהר, וכן בכל מיני שתיה, ועל כן אני אומר, מאחר דליכא טרחא בהכי, ודאי טוב ליזהר, אחר שראינו שרבינו האר"י ז"ל היה נוהג בכך, ואולי יש לו טעם אחר נסתר בזה".
ומור אבי ז"ל הזהירנו בזה בילדותינו, ואמר ששמע כן מפי רבנו יוסף חיים ז"ל בדרשתו. ועיין ילקוט יוסף שבת סימן רע"א, ל"ה.

ועיין עוד בערוך השלחן אורח חיים קע"ט, ט. ובהלכות ופסקים להגרי"ח זוננפלד ז"ל בהלכות צניעות ג. ויש שהסתפקו אם הוא משום סכנה או משום דרך ארץ.
שאלה - 152480
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
חודש טבת הגיע וגשם לא בא...אם צריך להתפלל את תפילה על עצירת גשמים? ואם כן מתי? ובמה שצריך להתחזק שירדו לנו גשמי ברכה.תודה לך מורינו ורבינו על הכל

תשובה
ידידי, אומר לך את האמת, כואב לי מאוד על הכל, צרות הכלל והפרט, עריכת סליחות ותחנונים אינני יודע אם יעזור.
מה שכן יכול לעזור, הוא ככתוב במדרש בראשית רבה [פרשת נח פרשה ל"ג, ג] "ביומי דרבי תנחומא היו צריכין ישראל לתענית. אתון לגביה אמרין ליה רבי גזור תעניתא, גזר תעניתא יום קדמאי יום ב' יום ג' ולא נחת מטרא, עאל ודרש להון, אמר להון בני התמלאו רחמים אלו על אלו והקב"ה מתמלא עליכם רחמים, עד שהן מחלקין צדקה לענייהם ראו אדם אחד נותן מעות לגרושתו, אתון לגביה ואמרו ליה רבי מה אנן יתבין הכא ועבירתא הכא, אמר להן מה ראיתם, אמרו לו ראינו אדם פלוני נותן מעות לגרושתו, שלח בתריהון ואייתינון לגו ציבורא, אמא ליה מה היא לך זו, אמר לו גרושתי היא, אמר לו מפני מה נתת לה מעות, אמר לו רבי ראיתי אותה בצרה והתמלאתי עליה רחמים, באותה שעה הגביה רבי תנחומא פניו כלפי מעלה ואמר רבון כל העולמים, מה אם זה שאין לה עליו מזונות, ראה אותה בצרה ונתמלא עליה רחמים. אתה שכתוב בך חנון ורחום, ואנו בני ידידיך בני אברהם יצחק ויעקב, על אחת כמה וכמה שתתמלא עלינו רחמים, מיד ירדו גשמים ונתרווה העולם".

אני אומר לעצמי אם נפסיק להתנכר לאחרים, לקנאות, לספר לשון הרע, לרכל, לשמוח במפלת האחר, לנקום, לנטור. ללוות ולא לשלם. יבוא הגשם. כי גשם בא רק על ידי "אתערותא דלתתא".

ובמשנה תענית פרק ב, משנה א. "הזקן שבהן אומר לפניהן דברי כיבושין, אחינו, לא נאמר באנשי נינוה [יונה ג, י] וירא אלהים את שקם ואת תעניתם, אלא "וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה". ובקבלה הוא אומר [יואל ב, י"ג]וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם וְשׁוּבוּ אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם".
שאלה - 152301
שלום לכבוד הרב,
אם אדם רוצה להתפלל שחרית בציון הרשב"י זיע"א. האם מותר ליסוע בבוקר השכם מאזור המרכז? או שזה בכלל יציאה לדרך לפני התפילה שאסור?

תשובה
בקברי צדיקים לא מתפללים שחרית, מנחה, ערבית, לא קוראים בתורה, לא מניחים תפילין, לא מתעטפים בציצית, לא מוציאים ציציות בחוץ, כמן בכל בית עלמין.
בקברי צדיקים אומרים סליחות, תהלים, משניות, מתחננים, מתפללים, בוכים על עם ישראל, על הגלות, על הבעיות הרוחניות, על הפרנסה, על חינוך הילדים, על שידוכים, על הכל מבקשים.

להתפלל שחרית מנחה ערבית אפשר רק בחדרים הסמוכים או בחוץ.

בתלמוד ברכות יח, א "לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וספר תורה בזרועו וקורא, ואם עושה כן עובר משום לועג לרש חרף עושהו"! ופסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת חיי שרה פרק כג "תנא לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וספר תורה בזרועו וקורא בו, משום שנא' לועג לרש חרף עושהו (משלי יז ה), דכיון דאינהו לא מצי לאיעסוקי במצות, דכתיב לא המתים יהללו יה (תהלים קטו יז), חלשא דעתייהו".

וכן הוא בשאילתות דרב אחאי גאון ז"ל שאילתא י"ד. ובהלכות גדולות ברכות פרק ג. רבנו יצחק אבן גיאת ז"ל הלכות אבל עמוד רנ"ח, הרי"ף ז"ל שם, הרא"ש ז"ל שם, הראבי"ה, הרמב"ן בתורת האבל, הסמ"ג סימן כ"ב, רבנו יונה, נימוקי יוסף, המאירי, המרדכי, השל"ה, ווי העמודים פרק כ"ג. ועוד. ועיין ילקוט יוסף ביקור חולים סימן כ"ב.

וכן פסק הרמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ד הלכה כג
"לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו, ואפילו בתוך ארבע אמות של מת או בתוך ארבע אמות של קבר צריך לחלוץ תפיליו עד שירחיק ארבע אמות". וכל החדר בה המציבה הוא נידון כארבע אמות. וכן נפסק בשלחן ערוך יורה דעה סימן שס"ז, והלבוש שם והבית חדש ועוד. ובשו"ת יביע אומר חלק ד, יורה דעה סימן כ"ט, ובחלק י יורה דעה סימן נ"ח. ובשו"ת יחוה דעת חלק ו, סימן ה.

ואנא, אל תאמרו לי הנה ראינו בני ישיבות, אברכים, רבנים, מתפללים שם. האם ראית את מרן הרב עובדיה שהתפלל שם שחרית? או מנחה או ערבית? הרב עזרא עטיה? האם הרב אלישיב? הרב בן ציון אבא שאול? הרב שך? מישהו מהפוסקים? מהמלמדים הלכה?
שאלה - 152235
לכבוד הרב שלום רב
בעצת הרב אנו זוכים בלי נדר לסיים בשבת הקרובה לימוד משניות מסכת יבמות עם ילדי רמות היקרים.
נשמח לדברי ברכה של הרב על מנת שנקריא לילדים היקרים בסיוםתודה!

תשובה
שבת שלום ומבורך לרבנים הנכבדים, לתלמידים היקרים והאהובים.
שמחתי ועלץ לבי לשמוע שמועה טובה, שהנכם מתמידים מדי שבת בשבתו בלימוד המשניות עם הבנה רחבה ומקיפה. ובפרט את משניות מסכת יבמות שהיא אחת המסכתות המורכבות והנפלאות בתורתינו הקדושה.

אשריכם ילדי ירושלים, אשריכם ילדי רמות, שזכיתם היום בשבת חנוכה לסיים מסכת זו, ובדברי חכמי הקבלה מובא שלימוד תורה בשבת חנוכה יש בו סגולה נפלאה להגנה על כל עם ישראל, מכיוון והיוונים הרשעים רצו לעקור את התורה ואת השבת מאתנו, והשם יתברך היפר את עצתם, והנה עם ישראל קם ומתייצב ועוסק בתורה ושומר את השבת קודש היא לנו.

ובעיקר לימוד המשנה כמה ערך נפלא יש בה ודורשי רשומות אמרו כי בתלמוד במסכת ביצה כ"ח, ב. מובא "וסימנך מתניתין מלכתא". ומשנה אותיות "נשמה". ומאירה לנשמות, ולכן יש